מדינת ישראל נ' ס'

כתב האישום מייחס לנאשם בינוי ללא היתר של תוספת בשטח כ-50 מ"ר ומרפסת בשטח כ-25 מ"ר בעיר העתיקה בירושלים.

המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בדבר אחריות הנאשם לבינוי. לטענת המאשימה יש להרשיע את הנאשם לאור הודאתו בחקירה. הנאשם כופר בכל קשר לבינוי ובא כוחו הוסיף וטען לפגמים בגביית ההודאה.

לאחר שהונחו בפני מלוא ראיות הצדדים החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק.

ראיות הצדדים

1. מבחינת ראיות המאשימה אקדים ואציין שהראיה העיקרית באשר לאחריות הנאשם לבינוי היא הודאת הנאשם בחקירתו מיום 8.6.14 (ת/3). מדובר בהודעה קצרה שרשומה בשפה העברית ותוכנה המלא:

   "מי בונה את התוספת של הקומה עמודים ותקרה? אני בונה.

   יש לך רשיון לבניה? לא.

   למה אתה בונה ללא רשיון? אין לי בית בחוץ.

   מתי התחלת לבנות? לפני יומיים. אין לי מה להוסיף".

2. בתחילת ההודעה נרשם שמדובר בחשד לבניה שלא כדין והחשוד "הוזהר והבין את ההזהרה". בסוף ההודעה נרשם שההודעה נגבתה בעברית והחשוד סירב לחתום על ההודעה. כמו כן, בתחתית ההודעה מצויה חתימת המפקח שגבה את ההודעה וזו נרשמה בשפה הערבית (בשונה מיתר ההודעה שנרשמה בשפה העברית). אוסיף שהמפקח העיד שהחשוד הבין עברית ולכן בוצעה החקירה בשפה העברית (עמ' 13, ש' 2-4). כאשר נשאל המפקח מדוע הוא חתם בערבית על ההודעה, השיב "אין סיבה" (עמ' 31, ש' 11).

3. מבחינת הפרטים הטכניים שרשם המפקח בהודעת החשוד יצוין כי כתובתו של הנאשם נרשמה כ"xxx". עם זאת מענו של הנאשם בעת החקירה, כפי שעולה מתעודת הזהות שצולמה על-ידי המפקח באותו יום, הוא "באב אל מגלס" (המפקח לא יכול היה להסביר בעדותו את פשר הטעות וראו עמ' 30, ש' 23-28).

4. בנוסף נרשם בראש ההודעה, בחלק העוסק בפרטים הטכניים, כי ההודעה נגבתה "במיקום העבירה". במהלך פרשת ההוכחות התברר שאין מדובר באמירה מדוייקת. בהתאם לעדות עד התביעה שגבה את ההודעה, לא היה ביכולתו להיכנס למבנה וגם לא לחצר הסמוכה. בהתאם לעדותו ולתמונות שהוצגו, הגישה למקום אפשרית משני פתחים לחצר משותפת – האחת דרך שטח הר הבית והשניה משער משותף לחצר פנימית למספר מבנים. בהתאם לעדות המפקח הוא לא יכול היה להתקרב למבנה, מאחר שהשער לחצר הפנימית היה נעול ולא ניתן לו אישור משטרה להיכנס דרך הכניסה הנוספת משטח הר הבית. לכן צולם המקום מחצר אחרת המצויה במרחק "עשרות מטרים" (עמ' 27, ש' 28). ממילא ברור שההודעה לא נגבתה במיקום העבירה, אלא במיקום סמוך.

5. באשר לנסיבות גביית ההודעה ולקשר בין תוכן ההודעה לבינוי שצולם העיד המפקח כי הראה לנאשם את תמונת הבינוי שצילם בפלאפון וכן הוסיף ש"למיטב זכרונו" נכנס עם הנאשם לחצר ממנה צילם את הבינוי. אציין שלא הוצגו תרשומות התומכות בכך ובהודעה עצמה לא צויין דבר בהקשר להצבעה פיסית, או להצגת תמונה בפני הנחקר. זאת ועוד, במסגרת חקירתו הנגדית אישר המפקח שלא ציין את הדבר בתרשומת שערך (שממילא לא הוגשה על-ידי המאשימה וראו עמ' 28, ש' 5 לפרו').

6. הודאה זו נגבתה אפוא – תוך שימוש בלשון המפקח בעדותו - "בשטח", במקום סמוך למבנה ביום 8.6.14. באותו מועד צולמו על-ידי המפקח תמונות העבירה בעת הבינוי (ת/1, ת/2, ת/5). תמונות אלה ועדות המפקח הן הראיות העיקריות לגבי עצם בינוי התוספת (עדות המפקח בעמ' 26, ש' 14,15, אשר נתמכה בתצלומים ממועד נוסף ותצלום אוויר שסומנו ת/8 ות/9).

7. הנאשם בעדותו טען שלא נגבתה ממנו כל הודעה ומכאן שהוא לא הודה באחריות לבינוי. לטענתו הוא שהה באזור עם חברים ותעודת הזהות שלו נלקחה על-ידי שוטרים ששאלו אותו אם הוא בונה, אך לטענתו הוא לא נחקר ובודאי שלא הודה באחריות לבינוי (עמ' 33, ש' 28-33). הנאשם בעדותו הכחיש כל קשר לבינוי וטען שהוא מתגורר מזה למעלה מעשר שנים מחוץ לעיר העתיקה בשכונת ואדי ג'וז והציג הסכם שכירות וחשבון חשמל (נ/1, נ/2). לטענתו אין בבעלותו כל מבנה ומצבו הכלכלי לא מאפשר לו בנייה. הנאשם טען שבבנין מתגוררים אחרים והם האחראים לבינוי וציין שהוא יודע במי מדובר אבל אין זו חובתו למסור זאת, אלא נכון ש"הפקח ילך למקום ויבדוק "מי מתגורר במקום.

   דיון והכרעה

8. כאמור המחלוקת העיקרית היא האם עמדה המאשימה בנטל ההוכחה בדבר אחריותו של הנאשם לבינוי. המאשימה מבססת את ראיותיה על הודאת הנאשם בחקירתו. הסניגור העלה טענות הן במישור הקבילות והן במישור המשקל ומכל מקום טען שהמאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה.

9. באשר לקבילות הודעת החשוד ניתנה ביום 4.6.2020 החלטה מפורטת. בהחלטה זו דחיתי את גרסת הנאשם שלפיה כלל לא נחקר. כן נדחו טענות הסניגור שלפיהן פגמים בהודאה מצדיקים פסילתה. עם זאת קבילות לחוד ומשקל לחוד וכעת, לאחר שמיעת ההוכחות, יש להדרש לטענות הסניגור באשר למשקל המוגבל (ולשיטתו אפסי) שיש לייחס להודאה.

10. קושי ראשון נטען הוא בעצם ביצוע החקירה שלא במשרדי אגף הפיקוח וללא נימוק לכך ותיעוד הנימוק כנדרש בחוק.

    בהתאם להוראת סעיף 2(א) לחוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), תשס"ב-2002), שכותרתו "חקירה בתחנת משטרה", על חקירת חשוד להתבצע בתחנת משטרה, "אלא אם כן סבר השוטר כי לא ניתן לנהלה בתחנה או שיש צורך עניני לנהלה בדחיפות מחוץ לתחנה, או אם סבר הקצין הממונה כי קיים צורך עניני בחקירת החשוד מחוץ לתחנה". בהתאם לסעיף 2(ב) לחוק "החלטה בדבר ניהול חקירת חשוד מחוץ לתחנה והנמקתה יתועדו בכתב סמוך ככל האפשר לקבלת ההחלטה". בענייננו, מדובר במפקח שלו סמכויות שוטר ונורמה זו חלה, בשינויים המחוייבים, גם בעניין חקירה המתנהלת על-ידו, כאשר הכלל הוא שניהול החקירה יתבצע במשרדי אגף פיקוח של המאשימה (תוב (רמ') 55745-05-15‏ ‏ מדינת ישראל - ועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה נ' אמירה אלשמאלי (17.7.2016), בפסקאות יד עד טו). יצוין שהמאשימה לא חלקה על תחולת החוק בענייננו ובמקרים אחרים אף נסמכה על הוראות אלה (ראו סעיף 26 לתגובה מיום 1.10.2020 שהוגשה בצ"ה 59604-02-20).

11. במקרה דנן החליט המפקח לנהל את החקירה "בשטח" ולא תיעד בכתב את נימוקי ההחלטה. זאת ועוד, גם תשובתו שלפיה "כך החליט" בהעדר הסבר (עמ' 14, ש' 12-16), מעידה על קושי בהבחנה בין הכלל המחייב חקירות במשרדי אגף הפיקוח ובין החריג המאפשר חקירות ב"שטח" כאשר הדבר נדרש.

    בנוסף לא קויימה הוראת סעיף 11(ב) לחוק אשר מחייבת כי במקרה בו נגבתה הודעה ב"שטח" ונותן ההודעה לא אישר את תיעוד החקירה בכתב, יוצג התיעוד במשרדי הרשות החוקרת. אוסיף שבענייננו זומן הנאשם להגיע לחקירה נוספת ואולם המפקח הבהיר בעדותו שהמטרה היתה אך ורק נסיון לתיאום כניסה לנכס (עמ' 28, ש' 24).

12. קושי נוסף בהיבט משקל ההודעה הוא בהעדר פירוט בחקירה ובהודעת החשוד לגבי הבינוי אליו מתייחסים הדברים. עיון בהודעה מעלה כי בתשובה לשאלה "מי בונה את התוספת על העמודים", השיב הנאשם "אני בונה". עם זאת לא מצויינים פרטי התוספת וגם לא מצויין שהפקח הראה תמונות של העבירה, או שהתבצע הליך הצבעה במקום.

    אציין שבמהלך עדותו ביקש המפקח להשלים חסר זה, כאשר העיד שהראה לחשוד את התמונות שצולמו בטלפון ו"למיטב זכרונו" נכנס עימו הנאשם לחצר הסמוכה, ממנה צולמו התמונות. איני סבור שניתן לגבש ממצא, כאשר עד מעיד בזהירות ו"למיטב זכרונו" וכאשר פרט משמעותי זה לא נכלל בהודעת החשוד (ולא נכלל גם בתרשומות התביעה שלא הוגשו וראו תשובת המפקח בעדותו בעמ' 28, ש' 5).

13. קושי זה בדבר מסויימות ההודאה מקבל משנה תוקף נוכח גביית ההודעה בשפה העברית. כאמור בהחלטה המפורטת בעניין הקבילות, אני מקבל את טענת המפקח שלפיה התרשם שהנאשם דובר עברית בצורה מספקת על מנת לגבות עדותו בעברית. עם זאת ברור ששפת האם של הנאשם היא השפה הערבית ומכאן שיש לצפות שרישום החקירה ישקף במדוייק את שארע. ככל שהנאשם הצביע על תמונה המקשרת אותו לבינוי, הרי הדבר היה צריך להירשם במפורש ועל החוקר להקריא לנאשם תוכן זה במסגרת הקראת הודעה הכתובה.

    אוסיף שההודאה נגבתה בשפה העברית ונרשמה בעברית, כאשר בסופה נרשם שהנאשם סירב לחתום עליה ומופיעה חתימת המפקח בשפה הערבית. בעדותו של המפקח לא ניתן כל הסבר מדוע הוא עצמו חתם על ההודעה בשפה הערבית (עמ' 31, ש' 11). בכך יש משום אינדיקציה לקושי מסוים בשפה, אשר אף אם לא מבטל את קבילות המסמך יש לשקול אותו בהיבט משקל ההודאה.

14. קשיים נוספים עולים כתוצאה מטעויות שנפלו ברישום הודעת החשוד. במסגרת זו אחזור ואציין שבהודעה נרשם שהיא נגבתה "במיקום העבירה", בעוד שבהתאם לעדות המפקח נגבתה ההודעה במרחק עשרות מטרים משם. בנוסף, בהודעת החשוד רשם המפקח שכתובתו של הנאשם היא רחוב  x, כאשר אין מחלוקת שאין מדובר בכתובתו הרשומה של הנאשם, או בכתובת שמסר הנאשם למפקח, ולמעשה המפקח לא הצליח להסביר בעדותו כיצד השתרבבה כתובת זו להודעה (עמ' 30, ש' 28). גם בכך יש משום קושי מסויים במישור המשקל.

15. באשר לעדות הנאשם וכאמור בהחלטה בענין קבילות ההודאה, מצאתי כבלתי מהימנה את טענתו שלפיה לא נחקר כלל. עם זאת מצאתי שלגרסתו שלפיה אין הוא אחראי למבנה, משקל המבסס ספק סביר. הנאשם העיד כי הוא מתגורר מזה למעלה מעשר שנים בשכונה אחרת שאינה בעיר העתיקה, יחד עם משפחתו, וצירף מסמכים לגבי שכירות דירה במקום אחר (שכונת ואדי ג'וז).

     

16. בהתחשב בעדות זו ונוכח הקושי שמצאתי במתן משקל מלא להודעת החשוד, אני סבור שקם ספק סביר. לפיכך אני מורה על זיכוי הנאשם.

     

    ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"א, 21 אוקטובר 2020, במעמד הצדדים.