1.עניינה של תביעה זו בבקשת התובעים למתן פסק דין הצהרתי, לפיו המנוח אחמד אברהים מעתוק אשר נשא ת.ז. מס' xx (להלן – המנוח) הוא הבעלים הרשום של חלקה xx בגוש xx שבאזור עטרות (להלן – החלקה) וכי תובעים 1 – 4 הם היורשים של החלקה.
החלקה נרשמה בפנקס הזכויות על שם "אחמד אברהים מעתוק" ללא ציון מספר תעודת זהות או דרכון, ומכאן בקשת התובעים לזיהוי המנוח כבעל הזכות הרשומה.
כתב התביעה
2.תובעים 1 – 4 הינם אחים, בניו של תובע 5 ונכדיו של המנוח. תובע 5, בנו של המנוח, הוכרז כפסול דין בבית הדין השרעי וביום 10.1.16 מונה תובע 1 כאפוטרופוס על ממונו. למרבה הצער, במהלך הליך זה נפטר תובע 5.
3.בכתב תביעה מתוקן שהוגש ביום 11.3.18 טוענים התובעים כי המנוח הוא הבעלים הרשום של החלקה וכי הבעלות בה עברה לידיהם מכוח צוואה וייפוי כוח בלתי חוזר מיום 16.9.91 שהותיר סבם המנוח.
לנוכח האמור מבקשים התובעים ליתן פסק דין הצהרתי ולפיו:
"א.המנוח אחמד אברהים מעתוק אשר נשא ת.ז. מס' xxx הוא הבעלים הרשום של חלקה 89 מגוש 29510 שבאזור עטרות (להלן: 'החלקה'), וכי על הנתבע לתקן את רישום החלקה כך שיתווסף מספר תעודת הזהות של המנוח ליד שמו בנסח הרישום.
ב.החלקה הנ"ל עברה לתובעים בשנת 1991 מכוח צוואה ו/או יפוי כוח בלתי חוזר, וככאלה זכאים הם להירשם כבעלי החלקה במרשם המקרקעין".
4.בקשתם של התובעים נתמכת בראיות הבאות:
מסמכים שצורפו לכתב התביעה המתוקן – צילום תעודת זהות. ישראלית ודרכון ירדני של המנוח; רישום החלקה בפנקס הזכויות ביום 28.1.1959 על שם "אחמד אברהים מעתוק"; העתק צוואת המנוח וייפוי כוח מיום 16.9.91; צו קיום צוואת המנוח מיום 25.10.04; הודעות לתשלום ארנונה על שם המנוח לאורך השנים, המוקדמת ביותר משנת 1976.
תצהירי עדות ראשית – מטעם שני שכנים המתגוררים בחלקות הסמוכות לחלקה (חוויט נורמה ומאהר ביזאן), מטעם אחת מבנותיו של המנוח (הודה מעתוק) ומטעם נכדו התובע 1.
מסמכים שהוגשו ביום 24.9.19 – מסמך מהבנק המצרי הערבי למקרקעין ולפיו הוסר השעבוד על החלקה; מסמך מרשות האוכלוסין הירדנית ולפיו אין רישום בירדן למאן דהוא בשם "אחמד אבראהים מוחמד מעתוק" מלבד סבם של התובעים (לפי הדרכון הירדני שלו).
מסמכים משלימים שהוגשו לאחר דיון ההוכחות – העתק צבעוני ומלא מהקושאן, מסמך מעיריית ירושלים לפיו הארנונה בנכס נרשמה על שם המנוח ביום 1.4.68, תמצית רישום משרד הפנים של המנוח וילדיו; לקט תצלומים ישנים של בני המשפחה בנכס, ותלונה שהגישו התובעים ביום 4.5.14 כי נגנבו מהנכס 30,000 ₪. כן הוגשו מסמכים מת"א 12598-08-15 (שלום י-ם) שעניינה בתביעה שהגישו התובעים לביטול ייפוי כוח עליו חתם תובע 5 ביום 23.7.15 להעברת החלקה לידי אחרים, וזאת, בין היתר, מהטעם שלתובע 5 אין זכויות בחלקה וחתימתו על ייפוי הכוח הושגה תוך ניצול חולשתו השכלית.
התובעים הוסיפו כי הם פעלו להתחקות אחר רישום החלקה בלשכת רישום המקרקעין בירדן, אך לדבריהם לא נמצאו בטאבו הירדני מסמכים לגבי רישום החלקה או פרטים נוספים והבירור שם הגיע לכדי מיצוי (ר' בהודעות העדכון מיום 24.9.19, מיום 10.11.19 ומיום 27.5.20). בנוסף, התובעים עדכנו את בית המשפט כי הנוטריון שהחתים את המנוח על הצוואה ועל ייפוי הכוח נפטר ומשכך לא ניתן להגיש תצהיר מטעמו (ר' בדיון שהתקיים ביום 19.5.20).
עמדת רשם המקרקעין והאפוטרופוס הכללי
5.בכתבי הטענות שלהם טוענים הנתבעים כי התובעים לא הציגו מסמכים ברורים וחד משמעיים שמעידים כי סבם המנוח הוא אכן בעל החלקה הרשום בפנקס המקרקעין.
הנתבעים מפנים לכך שחרף בקשות חוזרות ונשנות מצדם במשך כארבע שנים מתחילת ההליך, התובעים הסתפקו בהצגת תשלומי ארנונה משנים מאוחרות יחסית לרכישה (משנות ה-70 וה-80) ולא הציגו מסמכים מהותיים ממועדים קרובים למועד הרכישה, שיהא בהם מידע אודות זהות הבעלים (כגון קבלות מוקדמות על תשלומי מיסים, תיק הנכס בעירייה וכדומה). הנתבעים מוסיפים כי המסמך מרשות האוכלוסין הירדנית שהציגו התובעים אינו מסייע בבירור הזהות, משלא ברור מהו אותו מסמך, לא צורף תרגום שלו וגם לא הועבר המסמך המקורי לבחינת לשכת רישום המקרקעין. גם המסמך מסניף הבנק המצרי ברמאללה אינו תורם לבירור הזהות, משבכוחו אך לאשר שלבעל החלקה אין חוב בבנק, אם כי לדברי הנתבעים "ייתכן שהיה מסייע אם התובעים היו מעבירים מסמכים אישיים משנים מוקדמות לעניין המשכון" (סעיף 7 לתגובת האפוטרופוס הכללי מיום 23.3.20).
האפוטרופוס הכללי מציין כי לאורך ההליך ניסה לאתר בעצמו מסמכים מהותיים שיהא בהם מידע אודות זהות בעלי החלקה, כגון שטרות מכר, מסמכי רכישה ואף מסמכים של החלקות הסמוכות, אולם מאמציו לא נשאו פרי (ר' הודעותיו לבית המשפט מיום 26.4.18, מיום 29.10.18, מיום 5.3.19, מיום 27.3.19, מיום 30.6.19 ומיום 23.3.20).
רשם המקרקעין מוסיף ומסביר כי "המקרקעין האלה נרשמו עד 67 בתחום ירדן ולכן אין לנו מסמכים כדי שיוכלו לסייע לנו לסייע לפונה. המרשם הירדני לא פתוח לפנינו. לוחות הזכויות הועתקו לפנקסים כפי שקרה כאן, אנו המידע היחיד שיש לנו זה לוח הזכויות. אבל כמובן בלי ת"ז. יש לנו העתקה של לוח הזכויות" (ע' 9 ש' 5 – 8).
6.הנתבעים טוענים עוד כי משהתובעים לא המציאו מסמכים מספקים דיים להוכחת זהות המנוח כבעלים הרשומים בפנקס רשם המקרקעין, וגם מאמציהם שלהם לאתר מסמכים כאמור לא נשאו פרי, אין בידיהם כלים לאמת את טענות התובעים ולסייע בידי בית המשפט בקביעת הזהות בין המנוח לבין בעל הזכויות הרשום. עם זאת הם מבקשים כי ככל שבית המשפט ישתכנע שהמנוח הוא הבעלים הרשום, תוכרע גם שאלת זהות יורשי החלקה.
בנסיבות העניין הודיע האפוטרופוס הכללי כי אין בכוונתו לחקור את עדי התובעים ולהגיש סיכומים בתיק. רשם המקרקעין הודיע גם הוא כי אין בכוונתו לחקור את העדים אך בפתח דיון ההוכחות ביקש לחקור את העדים כדי "להבהיר את המצב העובדתי שיש לנו", "על מנת שבית המשפט יוכל להתרשם ולקבל החלטה מושכלת" (ע' 10 ש' 13 – 14).
7.למען שלמות התמונה יצוין כי בקשה לרישום הערת אזהרה על החלקה שהגישו התובעים לרשם המקרקעין, לא אושרה ביום 2.2.16 מהסיבות שלהלן:
"1. שנת לידה בדרכון הירדני הינה שנת 1909, בת.ז. 1910.
2.פג תוקף הדרכון הירדני בתאריך 29.11.77, אימות החתימה בפני הנוטריון הינה מתאריך 16.9.91 (פג תוקף הדרכון).
3.באימות חתימת הנוטריון רשום כי הדרכון ניתן בתאריך 29.11.74 אבל בצילום הדרכון שצורף התאריך הינו 29.11.72.
4.יש להמציא בקשה מאומתת כדין להוספת ת.ז. לבעל הנכס.
5.יש להמציא תצהיר יורש לגבי זיהוי בעל הנכס. יש להמציא צו ירושה כדי לוודא מי יורש.
6.יש להמציא תצהיר יורש ותצהיר אדם זר לקשור בין מס' דרכון ות.ז. של בעל הנכס.
7.איזה מסמכים מקוריים נוספים יש לבעל הנכס?
לאחר השלמת מסמכים כאמור לעיל, יבדק תיק הפעולה".
כאמור, ביום 5.6.16, ארבעה חודשים לאחר הודעה זו, הגישו התובעים את התביעה דנן לתיקון רישום החלקה בדרך של הוספת מספר תעודת הזהות של המנוח ליד שם הבעלים הרשום במרשם המקרקעין, ולהצהיר כי תובעים 1 – 4 הינם יורשי החלקה.
בדיון שהתקיים ביום 5.3.18 הודיע רשם המקרקעין כי למרות שהתובעים לא מיצו את ההליך המנהלי בכל הנוגע לבקשה לרישום הערת אזהרה, ולמרות שלא נפתח בפני רשם המקרקעין הליך בנוגע לזהות הבעלים הרשומים במקרקעין, "חשבנו שזה לא ראוי לטעון בפני בית המשפט שההליך לא מוצה בלבד כשאנחנו יודעים מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה וכתב התשובה, לא יהיה בידי המבקשים להוכיח בעצם את טענתם בפני רשם המקרקעין וזאת בכל הנוגע לשאלת הזיהוי בנכס" (ע' 2 ש' 1 – 2 וש' 19 – 22).
בדיון שהתקיים ביום 10.11.19 הודיעו התובעים כי "כל המסמכים שנתבקשו בהודעה לפיה נדחתה הבקשה לרישום הערת אזהרה הם מסמכים שלא ניתן להמציא אותם" (ע' 5 ש' 7 – 8).
ביום 27.3.20 הגיש רשם המקרקעין בקשה לסילוק התביעה על הסף בשל אי מיצוי ההליך המנהלי ובהחלטה מיום 5.4.20 נדחתה הבקשה משטענותיו "יוכלו להתברר במסגרת שמיעת הראיות והסיכומים בתיק, ואין בהן הצדקה לסילוק התובענה על הסף".
בדיון שהתקיים ביום 19.5.20 הודיע רשם המקרקעין כי "הטענה שהעלנו בדבר אי מיצוי הליכים אינה רלבנטית נוכח הודעת התובעים כי אין בידם מסמכים נוספים" ו"לשאלת ביהמ"ש אני מסכים שאין טעם בדחיה על הסף, אלא לדחות את התובענה לגופה" (ע' 8 ש' 32 – 36).
דיון והכרעה
8.דין התביעה להתקבל בחלקה.
זיהוי המנוח כבעל הזכות הרשומה
9.לאחר ששמעתי את העדויות השונות ועיינתי במסמכים השונים, שוכנעתי כי התובעים הוכיחו ברף ההוכחה הנדרש שהמנוח הוא בעל הזכות בחלקה הרשום בפנקס המקרקעין.
10.תחילה, עומדים לפניי דבריהם של שני שכנים המתגוררים בסמוך לחלקה מאז היו ילדים והכירו את המנוח שנים ארוכות.
חוויט נורמה, ילידת 1935, מסרה בתצהירה כי היא מכירה את המשפחה היכרות אישית רבת שנים. לדבריה בשנת 1951 בנה אביה דירת מגורים בסמוך לחלקה ו"בסוף שנות החמישים" רכש המנוח את החלקה "בתיווך אבי, הואיל והמנוח עבד במפעל של אבי ואבא שלי רצה שהוא יהיה קרוב למקום העבודה". לאחר שרכש את החלקה בנה המנוח את בית המגורים הקיים כיום על החלקה. חוויט הוסיפה כי ידוע לה שהמנוח ויתר על החלקה לטובת נכדיו התובעים 1 - 4.
בעדותה חזרה חוויט על עיקרי דברים אלה. היא מסרה כי המנוח "היה גר בשכונה שלנו והוא עבד במפעל שלנו מפעל של מסמרים". חוויט לא ידעה לומר ממי רכש המנוח את החלקה ואת השנה המדויקת שבה בוצעה העסקה, וכשנתבקשה להתייחס לדבריה בתצהיר כי המנוח רכש את החלקה בסוף שנות ה-50 (זאת לעומת דברי ילדיו כי היה זה בתחילת שנות ה-50), הגיבה: "אני לא יודעת בדיוק כי אבא שלי היה עובד איתו. זה מופיע במסמכים" (ע' 16 ש' 17 – 22). כן חזרה על כך שידוע לה שהמנוח ויתר על החלקה לטובת בניו של תובע 1. חוויט מסרה את שמות בנותיו של המנוח (אמינה, סועאד, הודא, עאידה) ובניו (מוסא, עיסא, אליאס וחאדר), והוסיפה ופירטה כי למוסא יש שבע בנות ואין לו בנים, כי לחאדר יש רק בנות וכי אליאס נפטר וילדיו גרים בירדן.
מאהר בזיאן, יליד 1942, מסר בתצהירו כי הכיר את המנוח "באופן אישי – עבדנו ביחד משך שנים ארוכות והיינו שכנים בשכונת קלנדיה (עטרות היום)". לדבריו בשנות ה-40 המאוחרות החל המנוח לעבוד במפעל מסמרים של משפחת חוויט בעטרות: "הוא התגורר בדירה קטנה שהיתה בחצר המפעל. היתה שם דירה שניה בה התגורר חוויט עם משפחתו". בזיאן מסר כי "בתחילת שנות ה-50" רכש המנוח "חלקת אדמה בסמוך למפעל המסמרים בו עבד ממשפחה מבית חנינה שאיני זוכר שמה. לאחר מכן החל לבנות בעצמו את הדירה בה התגורר עם בני משפחתו משך כל חייו. הילדים והנכדים שלו מתגוררים עד היום במבנה הנ"ל, אותו בנה המנוח על החלקה שקנה כאמור. החלקה נמצאת ליד עיתון 'אלקודס'". בזיאן הוסיף כי בתקופה שבה רכש המנוח את החלקה ובנה עליו את הבית, "אנו התגוררנו במבנה סמוך בו אני מתגורר עד היום הזה".
בעדותו חזר בזיאן על כך שהמנוח בנה בית על החלקה בשנות ה-50 ומאז רק משפחת המנוח גרה בו. בזיאן שלל את הטענה שיש בינו לבין המנוח קשרי משפחה ועמד על כך שהמנוח רכש את החלקה: "בטח אני יודע. הם השכנים שלנו ... כי הם בנו אותו וגרו בתוכו. מאז שבנו אותו הבנים שלו והוא ואשתו גרים בבית. עד היום הבנים של הבנים גרים שם" (ע' 11 ש' 17 – 21). לשאלה האם הוא יודע ממי רכש המנוח את החלקה השיב: "אמרו מזמן שהם קנו אותה מאנשים מבית חנינא. כי אמרו שכל המקרקעין האלו הם של אנשים מבית חנינא" (ע' 11 ש' 27 – 28). הוא עצמו לא ראה את חוזה הרכישה: "למה שאראה אותו? אין לי קשר". בזיאן מסר כי הוא עדיין מתגורר בשכנות לנכס, מאז שהיה ילד: "לפניהם. כשהייתי ילד. הבית של מעתוק לא היה קיים, היה שם בית אחר. בשנת 47' ברחנו לקלנדיה ועד היום. הם מעתוק קנו את הקרקע בשנות ה-50'" (ע' 12 ש' 5 – 6). הוא מכיר את ילדיו של המנוח "בפנים אני מכיר" ו"אני יודע שיש את אחמד מוסא עיסא, חאדר, אליאס ויש קטנים שאני לא יודע את שמותיהם".
11.התרשמתי לחיוב מעדויותיהם של השכנים חוויט וביזאן, וניכר כי השניים הכירו את המנוח. היכרותם עמו השתרעה על פני עשרות שנים, לדברי חוויט עוד משנות ה-40 אז החל המנוח לעבוד במפעל המסמרים של אביה. המנוח אף התגורר תקופה מסוימת במבנה בחצר המפעל בסמוך לביתה של משפחת חוויט, עד שלדברי חוויט אביה סייע לו לרכוש את החלקה (שנמצאת גם היא בסמוך למפעל). ביזאן גם הוא מכיר את המנוח מאז היה ילד ולדבריו השניים עבדו ביחד שנים רבות. כאמור, חוויט וביזאן מתגוררים בחלקות הסמוכות לחלקה עוד מימי ילדותם ועד היום, ומכאן נובע המשקל הרב שיש לייחס לדבריהם כי המנוח רכש את החלקה בשנות ה-50, בנה עליה את בית המשפחה והתגורר בו עם משפחתו כל חייו. עדותם של השניים הייתה אותנטית, מאוזנת ומשכנעת, ונחה דעתי כי תארו את הדברים כהווייתם.
רישום החלקה בפנקס הזכויות ביום 28.1.1959 על שם "אחמד אברהים מעתוק", ומסמך מרשות האוכלוסין הירדנית ולפיו אין רישום בירדן למאן דהוא בשם "אחמד אבראהים מוחמד מעתוק" מלבד סבם של התובעים, מתיישב עם דברי השכנים כי החלקה נרכשה ע"י המנוח בשנות ה-50.
התצלומים שהציגו התובעים עוד מימי ילדותם בבית המשפחה שבחלקה, תומכים גם הם בדברי השכנים ובגרסתו של תובע 1 (יליד 1977) כי "כשאני נולדתי כבר הכל היה בנוי" וכי הוא גר בבית כל חייו (ע' 12 ש' 22). עדותו הותירה רושם מהימן ומצטרפים אליה דברי בתו של המנוח, הודה מעתוק, כי המנוח רכש את החלקה "בתחילת שנות ה-50" ובנה עליה בעצמו את בית המשפחה. הודה מסרה כי היא מתגוררת במבנה מאז הייתה ילדה קטנה, בהוסיפה כי בתקופת הבנייה התגוררה המשפחה "בדירה שבחצר מפעל מסמרים בו עבד אבא שלי בסמוך לחלקה. הייתה שם דירה שניה בה התגורר הבעלים של המפעל עם בני משפחתו (משפחת חוויט)". לדבריה, אביה המנוח רכש את החלקה מתושבי בית חנינא, וכאמור, כך גם מסר השכן ביזאן: "אמרו מזמן שהם קנו אותה מאנשים מבית חנינא".
כן עומד לפניי מסמך מעיריית ירושלים לפיו הארנונה בנכס נרשמה על שם המנוח בשנת 1968 והודעות לתשלום ארנונה על שם המנוח לאורך השנים, המוקדמת ביותר משנת 1976. אף שברור, כטענת האפוטרופוס הכללי, כי הצגת מסמכים כאמור ממועד קרוב יותר למועד הרכישה הנטען בשנות ה-50, הייתה מסייעת בידי התובעים באופן משמעותי ואף מכריע להוכחת טענתם בדבר זהות הבעלים, עדיין, ישנו משקל לא מבוטל לרישום הארנונה על שם המנוח בשנת 1968 ומאז ואילך משך עשרות שנים, כאינדיקציה לבעלותו בנכס. זאת גם על רקע דברי ב"כ רשם המקרקעין כי "המקרקעין האלה נרשמו עד 67 בתחום ירדן ולכן אין לנו מסמכים כדי שיוכלו לסייע לנו לסייע לפונה ... אנו המידע היחיד שיש לנו זה לוח הזכויות. אבל כמובן בלי ת"ז" (ע' 9 ש' 5 – 8).
12.על סמך מכלול העדויות והמסמכים שהובאו לפניי, אני קובע כי הוכח במידת הוודאות הנדרשת שהמנוח הוא "אחמד אברהים מעתוק" שרשום בפנקס הזכויות כבעלים של החלקה.
זהות יורשי החלקה על פי צוואת המנוח
13.בצוואה מיום 16.9.91 שהותיר המנוח נכתב כדלקמן:
"אני הח"מ אחמד אבראהים מוחמד מעתוק מירושלים נושא ת.ז. מספר (xx) ודרכון ירדני מספר (xx) ... מצווה שכל נכסיי מאדמות ומבניינים ומניות ונכסים ניידים ילכו לילדי ילדיי הזכרים בלבד (חוזרת לילדיי) והזכרים מהם בלבד (חוזרת לילדי ילדיי) בהתאם לאמור בוויתור, ושבנותיי הרווקות: אמינה והודה ימשיכו להתגורר במקום בו הן מתגוררות כיום בבית ליד שדה התעופה ירושלים (קלנדיה – עטרות) כמו כן יישארו ילדיי מוסא ועיסא מתגוררים במקום בו הם מתגוררים כיום באותו בית המוזכר לעיל עד פטירתם כולם, להוציא מקרה של מכירת או השכרת הבית הנ"ל או בניית בית על אותה קרקע עליה נמצא הבית הזה ואז יושכר להם כולם מה שישמש כקורת גג בכבוד עד לפטירתם. ובני עיסא יהיה נציגי אחריי בכל מה שנאמר לעיל לפי הכללים".
בייפוי כוח מאותו יום הצהיר המנוח כי הוא הבעלים של החלקה ושל חלקה נוספת ברמאללה, וכי הוא מוותר על שתי החלקות ועל המבנה הקיים על החלקה "ויתור מוחלט וללא תמורה לנכדיי שלהלן בחלקים שווים: 1. מאזן עיסא אחמד מעתוק ת.ז. (xxx) 2. יזיד עיסא אחמד מעתוק ת.ז. (xx) 3. גסאן עיסא אחמד מעתוק ת.ז. (xxx) 4. מאהר עיסא אחמד מעתוק ת.ז. (xxx)".
המנוח ייפה את כוחו של תובע 5 לבצע את כל הפעולות וההליכים הדרושים להעברת ורישום החלקות "ע"ש נכדיי להם ויתרתי".
הנוטריון יוהנס מרגריאן אימת באותו היום (16.9.91) את חתימתו של המנוח, הן על הצוואה והן על ייפוי הכוח, באמצעות "דרכון ירדני מספר 302076 מיום 29.11.74".
ביום 25.10.04 ניתן צו קיום הצוואה כי "צוואתו של המנוח מיום 16/9/1991 שהעתק ממנה מצורף בזה, היא בת תוקף".
14.התובעים טוענים כי יש לקרוא את הצוואה וייפוי הכוח כמקשה אחת, המובילה למסקנה כי הבעלות בחלקה עברה לידיהם.
התובעים נשענים על הוראת הצוואה ולפיה המנוח הוריש את נכסיו לנכדיו הזכרים מבניו הזכרים "בהתאם לאמור בוויתור", וטוענים כי הוספת מילים אלה "מכניסה את הסכם הוויתור לתוך הצוואה, כך שלא ניתן לקרוא את הצוואה ללא הסכם הוויתור". הם מדגישים כי הצוואה וייפוי הכוח נחתמו באותו מעמד, בפני אותו עורך דין, ובשניהם זוהה המנוח באמצעות הדרכון הירדני שלו. מכאן לטענתם "ברור כי הוויתור בו מדובר בצוואה הוא ייפוי הכוח הבלתי חוזר לטובת התובעים" (ע' 22 ש' 30).
התובעים מוסיפים וטוענים כי מקריאת הצוואה יחד עם ייפוי הכוח "ניתן להבין כי הצוואה הורישה את כלל הנכסים לכלל הילדים הזכרים של המנוח אחמד איברהים מעתוק, אך החלקה דנן הוענקה לתובעים בלבד" (ע' 22 ש' 32 – 34). לטענתם פרשנות זו היא "ברורה" ו"לכן אין כל צורך בצירוף אף צד אחר" לצורך הקביעה כי המנוח הוריש לתובעים 1 – 4 את החלקה (ע' 25 ש' 29 – 30).
בהתייחסם לכך שהנוטריון הסתמך בזיהוי המנוח על דרכון ירדני שפג תוקפו, מפנים התובעים לתקנה 2(ב) לתקנות הנוטריונים, תשל"ז-1977 וטוענים כי לא נדרש שהזיהוי יסתמך על דרכון בר תוקף דווקא ו"מספיק כי הנוטריון זיהה את החותם בפניו להנחת דעתו" (ע' 23 ש' 22). משכך אין כל פסול בכך שהנוטריון הסתמך בזיהוי על דרכון פג תוקף, וזאת במיוחד בנסיבות בהן אין מחלוקת שהמנוח נשא דרכון ירדני מספר 302076 וגם לא הועלתה טענה כי ייפוי הכוח או הדרכון מזויפים.
לפיכך מבקשים התובעים ליתן פסק דין הצהרתי לפיו "החלקה הנ"ל עברה לתובעים בשנת 1991 מכוח צוואה ו/או יפוי כוח בלתי חוזר, וככאלה זכאים הם להירשם כבעלי החלקה במרשם המקרקעין".
15.רשם המקרקעין מצביע על מספר "קשיים ביחס לזהות הזכאים להירשם במקרקעין".
הוא מפנה לכך שבמהלך דיון ההוכחות התגלה שלמנוח שני נכדים זכרים נוספים מלבד תובעים 1 – 4, מבן נוסף בשם אליאס שמתגורר בירדן, כך ש"ישנם צדדים נוספים רלוונטיים אשר לא צורפו להליך". כן עלה כי ישנו סכסוך במשפחה. בנוסף, מציין רשם המקרקעין את העובדה שאימות חתימתו של המנוח על הצוואה ועל ייפוי הכוח על ידי הנוטריון נעשה על פי דרכון שלא היה בתוקף במועד החתימה, והתובעים לא הציגו הסבר לכך.
בנסיבות אלה סבור רשם המקרקעין כי מקומה של בקשת התובעים לרישומם כבעלי הזכויות בחלקה על סמך הצוואה וייפוי הכוח, להתברר בפני בית המשפט לענייני משפחה ולא בבית המשפט המחוזי, "תוך צירוף כלל התובעים הנדרשים וזאת בהתאם לסעיף 122 לחוק הירושה לצורך קביעת מי הם 'ילדי ילדיי הזכרים בלבד' כאמור בצוואה. כמו כן מבוקש לצרף ליתן עמדתו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים בעניין זה ככל ויידרש הליך זה; אני אומר זאת לצורך הבן אליאס שעבר להתגורר בירדן" (ע' 24 ש' 14 – 35).
האפוטרופוס הכללי מצטרף לעמדתו של רשם המקרקעין "שנדרש פה צירוף של כל היורשים הפוטנציאליים שלא צורפו להליך" וכי "נראה" שמקומו של העניין להתברר בפני בית המשפט לענייני משפחה (ע' 25 ש' 3 – 6).
16.מקובלת עליי עמדת הנתבעים כי אין מקומה של שאלת זהות יורשי החלקה להתברר במסגרת הליך זה.
על פי תמצית רישום מרשם האוכלוסין למנוח שלושה בנים (מוסא, עיסא (תובע 5) וחאדר), כאשר למוסא 7 בנות, לחאדר 3 בנות, ולתובע 5 חמישה ילדים (מאזן, ריהאם, יזיד, ג'סאן ומאהר). ואולם, בדיון ההוכחות התברר כי למנוח בן נוסף בשם אליאס, שמתגורר בירדן. לדברי תובע 1 לאליאס "2 בנים ו 2 בנות" (ע' 13 ש' 1) ואילו אחותו הודא מסרה כי "לאליאס יש 3 בנות ושני בנים. השמות של הבנים: רמי, אחמד, פאתם וסלאמה" (ע' 18 ש' 6). השכנה חוויט לא ידעה לומר כמה בנים יש לאליאס (ע' 17 ש' 5). גם בנותיו של המנוח אינן מופיעות ברישום מרשם האוכלוסין שהוגש לבית המשפט ובעניין זה ישנם רק דבריהם של תובע 1 והודא כי למנוח חמש בנות (אמינה, הודא, עאידה, מליחה וסועאד שמתגוררת בירדן).
לאי הבהירות בנוגע להרכב המשפחתי המלא של משפחת המנוח, מצטרפים דבריו של תובע 1 כי חלק מנכדיו של המנוח אינם יודעים על התביעה שהגישו: "יש נכדים שגרים בירדן, הם לא יודעים. הנכדים כאן יודעים". לדברי תובע 1 בנותיו של מוסא אינן יודעות על ההליך "אבל אבא שלהן יודע", בנותיו של חאדר אינן יודעות על ההליך וגם לא ילדיו של אליאס בירדן (ע' 14 ש' 26 – 32). נוסף על כך, הודא, בתו של המנוח, מסרה בעדותה כי אחיה ואחיותיה אינם יודעים על התביעה לרישום החלקה על שם בניו של תובע 5: "לא, לא אמרנו להם". כשנשאלה מדוע הוריש המנוח את החלקה רק לבניו של תובע 5 השיבה "כי היה סכסוכים בין הבן שלו הגדול מוסא ואשתו" ולשאלה מדוע הוגשה התביעה לבית המשפט רק בחלוף קרוב לשלושים שנה ממועד חתימת הצוואה, השיבה: "כי יש סכסוכים בינינו לבין מוסא ואשתו. הם תמיד בבעיות" (בע' 18 ש' 13 וש' 27).
כאמור, בצו קיום הצוואה אך נקבע כי היא "בת תוקף" והוא אינו מתייחס לייפוי הכוח ולשאלה האם ייפוי הכוח מהווה חלק בלתי נפרד מהצוואה. צו קיום הצוואה גם אינו מפרט את שמותיהם של יורשי המנוח ונזכיר כי בקשת תובעים 1 – 4 לרישום הערת אזהרה לא אושרה ביום 2.2.16, בין היתר, מהסיבה ש"יש להמציא צו ירושה כדי לוודא מי יורש". כן ישנה בקשת רשם המקרקעין מבית המשפט "לצרף ליתן עמדתו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים בעניין זה ככל ויידרש הליך זה; אני אומר זאת לצורך הבן אליאס שעבר להתגורר בירדן" (ע' 24 ש' 14 – 35).
אפנה גם לעובדה שבצוואתו מינה המנוח את תובע 5 לבצע את צוואתו ("בני עיסא יהיה נציגי אחריי בכל מה שנאמר לעיל לפי הכללים") ובייפוי הכוח ייפה את כוחו של תובע 5 "לבצע את כל הפעולות וההליכים הדרושים להעברת ורישום שתי החלקות הנ"ל ע"ש נכדיי להם ויתרתי". כאמור, למרבה הצער תובע 5 נפטר בינתיים ומכאן שיש להידרש גם לעניין זה, וראו סעיף 81 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 לפיו "קבע המוריש בצוואתו אדם שיבצע צוואתו או שינהל עזבונו, ימנה בית המשפט או הרשם לעניני ירושה, לפי הענין, אותו אדם כמנהל עזבון, זולת אם אינו יכול או אינו מסכים לקבל את המינוי או שבית המשפט או הרשם לעניני ירושה משוכנע, מטעמים מיוחדים שיירשמו, שיש סיבות מיוחדות שלא למנותו".
מכלול נסיבות אלה, ובמיוחד אי הבהירות לגבי יורשיו הפוטנציאליים של המנוח ובכללו הגילוי כי מלבד תובעים 1 – 4 ישנם לכל הידוע שני נכדים זכרים המתגוררים בירדן, שאינם יודעים על הליך זה, מחייבים משנה זהירות.
17.לפיכך ההליך דנן אינו המסגרת הנכונה לדון בבקשת התובעים להצהיר כי הינם יורשי החלקה ועל התובעים להגיש בקשה מתאימה לבית המשפט לענייני משפחה.
סוף דבר
18.אני קובע כי המנוח אחמד אברהים מעתוק אשר נשא ת.ז. מס' xxx הוא הבעלים הרשום של חלקה 89 מגוש 29510 שבאזור עטרות.
בהתאם לכך רשם המקרקעין יתקן את רישום החלקה באופן שיתווסף מספר תעודת הזהות של המנוח ליד שמו בנסח הרישום.
19.בנסיבות העניין כל צד יישא בהוצאותיו.
המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ צדדים.
ניתנה היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.
