להתערבות פסולה בפעילות הוועד ובבחירות לוועד.
התובע מוסיף וטוען, כי לא נסתרו טענותיו בדבר כישוריו, הכשרותיו, ניסיונו, השכלתו ושביעות הרצון מתפקודו המקצועי לאורך השנים.
7.התובע טוען, כי ההתנהלות הפוגענית של הנתבעת באופן חוזר ונשנה יצרה סביבת עבודה עוינת עבור התובע העולה כדי התעמרות קשה מזה שנים כאשר מדובר במסה קריטית של אירועים נפרדים ולא באירוע בודד וחריג כאשר החלטות מנכ"ל העירייה לעניין כל חברי הקבוצה לרבות התובע, מתקבלות משיקולים זרים, שיקולי "מחנאות" וכאשר ההתנכלות הספציפית שעבר התובע קשורה לתפקידו בוועד העובדים. התובע מפנה לפסקי דין שניתנו בעניינם של עובדים אחרים בעירייה המתייחסים לניהול הכוחני של מנכ"ל העירייה על רקע "מחנאות" ומניעים זרים. התובע עתר להורות לנתבעת לחדול מהתעמרות בו בדרך של השבתו לתפקיד מנהל קטע על כלל הסמכויות הכרוכות בכך והתנאים הנובעים ממעמד זה, לחדול מהעמדתו להליכים משמעתיים בגין זוטי דברים "ולחפש" אותו וכן לפסוק לו פיצוי בשיעור של 100,000 ₪.
8.לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענות התובע בדבר התנכלות והתעמרות בו ובוודאי את מכלול טענותיו ביחס לקשר בין התנהלות העירייה לבין חברותו של התובע בוועד העובדים. הנתבעת טוענת, כי טענות התובע בסיכומיו הן עיוות של העדויות הרבות שנשמעו במסגרת ההליך והתעלמות מתוכנן כאשר עולה מהם כי העירייה לא התנכלה ואינה מתנכלת לתובע לא על רקע חברותו בוועד ולא מכל סיבה אחרת.
הנתבעת טוענת, כי התובע בחר שלא להביא עדים רלוונטיים להוכחות טענותיו ונמנע מלהציג ראיות והימנעות זו פועלת לחובתו. עוד טענה הנתבעת, כי התנהלות העירייה בעניינו הן בנוגע להליך המשמעתי, הן בנוגע לזימונו לשימוע בשנת 2019 והן בכל הנוגע למסגרת ולהגדרת תפקידו בעירייה, נעשו משיקולים עניינים טהורים ללא כל קשר להיותו חבר בוועד העובדים. עוד טוענת הנתבעת, כי לא הוכח כי התנהלותה בעניין קידומו בדרגה והעיכוב שחל בכינוס הוועדה הפריטטית בעניינו, נעשו על מנת לפגוע בו והדחיות בכינוס הוועדה נעשו עקב נסיבות שונות שלא תמיד היו בשליטתה.
הנתבעת טוענת, כי אין ממש בטענות התובע בעניין שלילת סמכויותיו כמנהל קטע, תפקיד אשר התובע מעולם לא שימש בו בפועל, אך שכרו משולם בהתאם לו, וההחלטה שלא למנותו לתפקיד מנהל קטע בעל סמכויות ענייניות במסגרת המכרז החדש בשנת 2016 נעשתה משיקולים עניינים ללא קשר בחברותו בוועד העובדים. הנתבעת טוענת, כי התובע מבקש להשיב לו תפקיד אותו מעולם לא ביצע בפועל (הגם ששכרו משולם בהתאם למתח הדרגות הצמוד לו) וסמכויות שמעולם לא ניתנו לו ולמנותו לתפקיד שאינו קיים עוד כאשר לתפקיד מנהל הקטע האדמיניסטרטיבי הקיים בעירייה משנת 2015, התמודד התובע, לא זכה במכרז ולא הלין על תוצאותיו.
אשר לטענות התובע ביחס לזימונו חדשות לבקרים לשימועים ובירורים, טוענת הנתבעת כי התובע לא הוכיח כי העירייה פעלה בעניינו מעבר למקרים בודדים שאחד מהם אף הוביל לתובענה משמעתית בעניינו ולהרשעתו בחלק מהסעיפים שבהם הואשם. עוד טוענת הנתבעת, כי אין כל קשר בין עניינו של התובע לבין הקביעות שנקבעו בפסקי הדין שנקבעו בעניין מר סויסה ומר מדינה. הנתבעת טוענת, כי בעוד שמצהיריה הצהירו עובדות ברורות אשר נתמכו במסמכים רבים, חקירתו הנגדית של התובע והעדים מטעמו העלו סתירות רבות וחוסר דיוקים.
9.הנתבעת טענה, כי התובע משמש כחבר ועד העובדים בעירייה ואחיו מר כהן משמש כחבר ועד המצילים הארצי ומשכך, מצב שבו העירייה מתעמרת בתובע וההסתדרות אינה מקימה קול זעקה ועוברת לסדר היום הוא מצב בלתי הגיוני ובלתי סביר. מעבר לבקשה לקיים בעניינו של התובע ועדה פריטטית לבחינת זכאותו לדרגה לא נערכה כל פנייה מטעם ההסתדרות בעניינו, דבר שיש בו כדי להעיד על כך שהעירייה לא התעמרה בתובע לא על רקע חברותו בוועד ולא בכלל.
העירייה טוענת, כי נהגה בעניינו של התובע בצורה עניינית ונקייה משיקולים זרים, לא התנכלה לתובע והתובע אף לא הרים את הנטל להוכיח אחרת.
הכרעה
התעמרות בעבודה
10.עילת ההתעמרות הוכרה בפסיקת בתי הדין כהתנהגות המזכה בפיצוי. אמנם הגנה משפטית מפני התנכלות תעסוקתית או התעמרות בעבודה טרם עוגנה בחוק ואמנם בהיעדר עיגון חקיקתי, אין הגדרה ברורה למושג "התנכלות תעסוקתית" ואולם פסיקת בתי הדין קבעה מסגרת מסויימת להכרה בהתעמרות בעבודה כעילה עצמאית תוך שהיא תוחמת את העילה על בסיס הצעת החוק, מחקרים ושכל ישר.
11.הגדרה של "התנכלות תעסוקתית" מתחום בריאות הנפש, מובאת על ידי הפסיכולוג איתן מאירי בספרו "המגפה השקטה במקומות העבודה" בזו הלשון:
"התנהגות פוגענית בעבודה היא התנהגותו של אדם בעבודה הנוהג באחד ברשעות באופן עקבי ומתמשך, על פי רב על ידי מניפולציות רגשיות, איומים, שתלטנות, השפלה או מידור, פוגע בו ומסב לו סבל ומצוקה רגשית וגופנית ומקשה עליו לבצע את תפקידו כהלכה.
התנהגות מוגדרת כפוגענית כאשר רצף הפעולות הפוגעניות נמשך שלושה חודשים ויותר, תוך כדי החרפת תדירותן של הפעולות הפוגעות ועוצמתן" (א. מאירי "המגפה השקטה במקומות העבודה" עמ' 31 (2013); הדגשות שלי – י.א.ש.).
הפסיכולוג מאירי מציין כי הגדרה זו מקיפה את רוב מצבי ההתעמרות. עם זאת, ברור כי התעמרות יכולה למצוא ביטוי במגוון דרכים ואין לה נוסחה אחת. כאמור, הבחינה האם ההתנהלות עולה כדי התעמרות, נעשית בכל מקרה על פי נסיבותיו, ועיקרה, רצון לפגוע מחד גיסא (ויתכנו נסיבות שגם אדישות לפגיעה הנובעת ממעשי הפוגע תחשבנה כ"רצון") ופגיעה בפועל מאידך גיסא.
12.בפרשת נפתלי (סע"ש(י-ם) 38225-03-14 מנחם נפתלי - משרד ראש הממשלה ואח' (10.2.16)) התייחסה הנשיאה (בדימוס) פרוז'ינין למאפייניה של העסקה פוגענית, וכך קבעה:
"מדובר בהתנהגות מטרידה ומשפילה שאינה פיזית, המופנית כלפי עובדים באופן חוזר ונשנה. התנהגות זו נושאת פנים רבות ובכלל זה פגיעה בעובדים באמצעים מילוליים (צעקות ביקורת לא מוצדקת וכד'), פגיעה במעמדם של העובדים ומתן משימות משפילות, ניטור יתר, בקרת יתר, דקדקנות יתר, הפגנות שליטה והתנהגות אימפולסיבית והרסנית. אין מדובר במקרה חד פעמי אלא בחשיפה מתמשכת למעשים מעין אלה" (הדגשה שלי –י.א.ש.).
ואולם עוד נקבע בפרשת נפתלי, כי:
"...לא כל התנהלות של המעסיק שממנה נפגע העובד מהווה "התנכלות תעסוקתית". יחסי עבודה מעצם טיבם כרוכים בעימותים ובחיכוכים בין העובד לבין המעסיק ובין העובד לבין עמיתים לעבודה. כמו כן, יש פעולות שעשויות לגרום לפגיעה בעובד אף כי הינן חלק בלתי נפרד מעולם העבודה ומהפררוגטיבה הניהולית של המעביד, כגון הערות על תפקודו, קבלת הערכה לא חיובית מהמעסיק וכד'. כל זאת, כאשר הדבר נעשה על פי מיטב שיפוטו של המעסיק ולא משיקולים זרים, באופן ראוי ותוך שמירה על כבודו של העובד. "התנכלות תעסוקתית" הינה התנהגות אשר מנקודת מבט חיצונית לעובדת או לעובד נתפסת כפגיעה" (הדגשה שלי –י.א.ש.).
בפרשת מלק (ע"ע 12029-11-13 יוליוס מלק - מדינת ישראל הקריה למחקר גרעיני, (24.11.16)) התייחס בית הדין הארצי לשיקולים שעל בית הדין להביא בחשבון בבואו לבחון האם התקיימה התנכלות או התעמרות, וכך קבע:
"אין חולק, שקיימת תופעה של התנכלות בעבודה, או בשמה האחר "התעמרות במסגרת העבודה", כלשון הצעת החוק למניעת התעמרות בעבודה, התשע"ה-2015 [וראו בעניין זה גם שולמית אלמוג, "התנכלות תעסוקתית" (mobbing), עבודה חברה ומשפט יא' (התשס"ו) 223].
... אין ספק, שעת מועלית טענה על התנכלות, על בית הדין להביא בחשבון את קשיי ההוכחה של טענה זו, נוכח שיתוף הפעולה בין העובדים המתנכלים לאותו עובד וחששם של עובדים אחרים לצאת בפומבי להגנתו של אותו עובד.
מנגד, עשויים להיות מקרים שבהם עובד יעלה טענת התנכלות ללא שיש לטענה זו בסיס עובדתי, בין עקב תחושותיו הסובייקטיביות כי הוא סובל מהתנכלות ובין עקב ניסיון להשיג מטרה אחרת, כגון הגנה בפני פיטורים.
בסופו של יום, השאלה אם התרחשה או לא התרחשה התנכלות כלפי העובד במקום העבודה היא שאלה עובדתית, שעל הערכאה הדיונית להכריע בה, על יסוד התרשמותה ממכלול הראיות והעדויות לפניה".
13.בפרשת חקמון דן בית הדין הארצי בסוגיית ההתעמרות ובין היתר קבע:
כיוון שמדובר כאמור במגוון עצום של התנהגויות שקשה להגדיר מראש ובמדויק את גבולותיהן, הקביעה אם מדובר בהתעמרות או התנכלות מושתתת בעיקרו של דבר על ממצאי עובדה, בהתאם לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה (עניין מלק). עם זאת, וכפי שצוין לעיל, ניתן להצביע על מספר עקרונות מנחים אשר התגבשו בהלכה הפסוקה, כאשר נדגיש כי הפסיקה בקשר לכך מצויה בתחילת דרכה ומתפתחת עקב בצד אגודל.
ראשית, התעמרות בעבודה אינה כוללת רשימה סגורה של מקרים, ומדובר - ככלל - בהתנהגות חוזרת או במספר אירועים נפרדים (גם אם שונים זה מזה), להבדיל מאירוע חד-פעמי. שנית, קיימת חשיבות לבחינת טענות התובע כמכלול, שכן בחינת הטענות במנותק זו מזו עשויה להוביל להחמצת התעמרות שבאה לידי ביטוי בתמונה השלמה והכוללת. שלישית, לא כל עוגמת נפש הנגרמת לעובד בגין יחסים עכורים עם חבריו לעבודה או התנהלות הממונה עליו תחשב כהתעמרות בעבודה, שהרי "מינון מסוים של חיכוכים ומתחים הינו בגדר הכרח בלתי יגונה בהתחשב באופיים הדינמי של יחסי העבודה. משכך, לא כל חיכוך מהווה התנכלות, אולם יש ועוצמתו תגיע כדי התנכלות..." (ע"ע (ארצי) 12069-06-20 פלונית - מדינת ישראל (25.3.21); להלן: עניין פלונית). נדרש לפיכך שההתנהגות תהווה התעמרות גם במבחן אובייקטיבי, ולא די בתחושה סובייקטיבית של פגיעה. קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על היקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהיקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תקשורת בע"מ (31.3.15))" (ע"ע 21934-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל, בית חולים רבקה זיו בצפת (6.9.22); הדגשה שלי – י.א.ש).
14.טענתו העיקרית של התובע היא כי הנתבעת התנכלה לו עקב חברותו בוועד העובדים כאשר טענת התובע לעניין ההתעמרות מבוססת על שורה של אירועים והתנהגויות בעניינים שונים העולים במצטבר כדי התנכלות פסולה. נדון בטענות כסדרן.
א.הדחה מתפקיד כמנהל קטע, נטילת סמכויות ותנאים הנלווים לתפקיד זה, ללא שימוע על אף שזכה בתפקיד במכרז כדין.
15.התובע טוען, כי בשנים 2014-2015 החל המנכ"ל להפחית מסמכויותיו כמנהל קטע עד כדי ביטולן כליל ואף לקח את הטרקטורון הצמוד לתפקיד. לדבריו, העירייה לא הציגה כל מסמך על שינוי ארגוני שבמסגרתו בוטל לכאורה תפקידו של התובע, לא הוצג שימוע שנערך לתובע או כל מסמך אחר. התובע טוען, כי טענת הנתבעת על פיה שינויים באגף החופים הביאו לפקיעת מינויו של התובע כמנהל קטע, לא נתמכה בכל ראיה שהיא ולמעשה הוכחה טענתו כי הודח מתפקיד שבו זכה באופן חוקי במכרז וזאת ללא שימוע כאשר לאחר מכן מונה מר רימון לתפקיד.
16.העירייה טוענת, כי לא פעלה להרעת תנאי העסקתו, לא הדיחה אותו מתפקידו כמנהל קטע ולא עיכבה את קידומו. הנתבעת טוענת, כי חרף זכייתו של התובע כמנהל קטע הצלה (בנוסף לתפקידו כמנהל תחנת הצלה), הלכה למעשה מעולם לא שימש בפועל כמנהל קטע ועל כן לא ניתנו לו סמכויות ומשכך, אלה לא נלקחו ממנו ולצד זה התובע נהנה מתנאים הניתנים לעובדים במעמד סגני מנהלי אגפים ותנאי העסקתו לא הופחתו. הנתבעת טוענת, כי בשנת 2016 התובע התמודד לתפקיד מנהל קטע בעל סמכויות האדמיניסטרטיביות אך לא נבחר. לדבריה, לא הוכיח התובע כי היעדר זכייתו בשנת 2016 היה נגוע בשיקולים זרים או קשור להיותו חבר בוועד העובדים. העירייה טוענת, כי טענת התובע כי התנכלה לו על רקע חברותו בוועד העובדים ובכלל, הוכחה כטענה שיקרית וחסרת אחיזה במציאות.
17.התובע העיד כי:
"ת: פשוט הפסיקו להשתמש בסמכויות שלי, הוציאו אותי בוועדת היגוי, כל ישיבה שהיה של מצילים ראשיים מנהלי קטעים לא שיתפו אותי, לא לא קראו לי לישיבות, פשוט ניטרלו אותי דרך מהתפקיד שלי ניטרלו אותי, וכל פעם שניסיתי להגיד אמרו לי 'תחכה תירגע זה מה שהמנכ"ל רוצה כרגע'. חשבתי שאולי יום אחד זה יחלוף אבל זה לא חולף.
ש: תאשר לי שמי שאחראי באגף חופים על שיבוצי מצילים ומנהלי תחנות הוא מנהל האגף עם שני המצילים הראשיים.
ת: אני גם מציל ראשי להזכירך.
ש: שני המצילים האלה
ת: שאותי לא שיתפו בזה והנה אני אומר לך, מי שמנהל אותם זה איש 1 שקוראים לו אילן בן עדי, הוא אומר להם מה לעשות איך לעשות באיזה שעה לעשות והם חיילים טובים שלו.
...
ש: ... שאלתי האם מי שאחראי הם מנהל האגף יחד עם המצילים הראשיים
...
ת: אני אומר לך שבשנים לפני זה אני הייתי לא רק מעורב, אני הייתי כמעט קובע את השיבוץ, כמעט קובע לחלוטין עם שינויים קלים פה ושם" (עמ' 13 ש' 25 – עמ' 14 ש' 5 לתמליל הראשון).
18.בסיכום דיון מחודש יוני 2010 הוחלט כי ימונו 4 מנהלי קטע, אחד ישמש גם כמנהל חופים, אחד כמנהל קטע בכיר ושני מנהלי קטע נוספים אשר ישמשו גם כמנהלי תחנות (נספח 5 לתצהיר התובע). בהמשך להחלטה זו נערך מכרז ובחודש דצמבר 2010 נבחר התובע למנהל קטע (נספח 4 לתצהיר התובע). התובע טען כי בשנת 2015 החליט מנכ"ל הנתבעת כי יהיו רק שני מנהלי קטע, אחד דרומי ואחד צפוני ולמעשה רוקן את תפקידו מתוכן ושלל את סמכויותיו. גרסתו זו לא זו בלבד שלא נסתרה אלא שגם מר אריה תורג'מן בעדותו אישר כי התובע זכה בתחילה במכרז לתפקיד מנהל קטע אך סמכויותיו בתפקיד נשללו על ידי מר בן עדי (עמ' 59 ש' 18-30 לתמליל השני).
19.אשר לשימוש בתפקיד בפועל - כעולה מהראיות, התובע מונה לתפקיד מנהל קטע ואף ביצע עבודה זו בפועל עד לשנת 2015 (ראו מכתבו של מר ניצן טורגמן מיום 1.3.20; נספח 7 לתצהיר התובע; כאשר העד בחקירתו הנגדית לא נשאל על כך דבר). בשנת 2015 הנתבעת בחרה לערוך שינוי ארגוני ובמסגרת זו בחרה בשני מנהלי קטע חדשים כשלטענתה, פקע מינויו של התובע לתפקיד מנהל קטע כאשר היא יצרה שתי משרות של מנהלי קטע בעלות סמכויות אדמיניסטרטיביות.
20.אין מחלוקת שהתובע נגש למכרז בשנת 2016 שבו נבחרו שני מנהלי קטע אך הוא לא זכה בתפקיד ולא השיג על כך בזמן אמת. הנתבעת טוענת כי בכך אישר התובע כי אין לו כל טענה בענין זה. אין לקבל טענה זו. התובע הסביר כי נגש למכרז היות שסמכויותיו נשללו ועל מנת שלא יטען כלפיו שהוא אינו חלק מסגל מנהלי הקטע (עמ' 20 לתמליל הראשון) כאשר ממילא הוא מקבל את השכר על פי תפקיד זה. התובע סיפר עוד בעדותו כי בישיבת ועדת המכרזים הציע יו"ר הוועדה שימונו 3 מנהלי קטע אלא שמר בן עדי דחה זאת בכעס (עמ' 20 ש' 16-18 לתמליל הראשון).
21.לא הוברר לנו כיצד יכולה הייתה הנתבעת למחוק או לבטל את מינויו של התובע כמנהל קטע כלאחר יד. הנתבעת יכולה היתה, וכך אף עשתה, ליצור משרות חדשות עם סמכויות אדמיניסטרטיביות ואולם אין בכך כדי לבטל את מינויו של התובע לתפקיד שבו זכה במכרז כדין בשנת 2010. מכל מקום, הנתבעת בוודאי שלא יכולה היתה לבטל את הזכויות הכלכליות שלהן זכאי התובע מכח התפקיד שאליו מונה ואכן בכל הנוגע לשכרו, המשיכה הנתבעת לשלם לו חלק מהתוספות למעט תוספת קידום שני ותוספת דרגת השהייה. כאמור, ענין זה הוסדר לאחרונה במסגרת הוועדה הפריטטית, אך התנהלות הנתבעת בענין זה לא היתה תקינה כפי שיפורט להלן.
אשר לסמכויות מכח התפקיד - מהעדויות עולה כי הנתבעת בחרה לרוקן את תפקידו של התובע כמנהל קטע מסמכויות ומתוכן מבלי שערכה כל שימוע או דיון בעניין וזאת בדרך של שינוי ארגוני. התנהלות זו פסולה ועולה כדי פגיעה בתובע. מר בן עדי העיד כי לא נטל מסמכויותיו של התובע (עמ' 20 לתמליל השני) ואולם דבריו נסתרו כאמור על ידי מר אריה תורג'מן (עמ' 59-60 לתמליל השני). נטילת סמכויות של עובד אשר זכה בתפקידו במכרז כדין מצביעה על כוונה ברורה לפגוע בו ועולה כדי השפלתו כלפי עובדים אחרים.
ב.אי תשלום תוספת הדרגה ותוספת הקידום השני והימנעות מכינוס הוועדה הפריטטית עד לאחר הגשת התביעה
22.התובע טוען, כי בניגוד למערך ההסכמים החל על הנתבעת, לא קיבל תוספת קידום שני ודרגת שהייה כאשר העיכוב נעשה על ידי המנכ"ל במסגרת ההתעמרות בו. התובע טוען, כי הדברים נאמרו לו במפורש על ידי מר פרידון, מי שימש כמנהל משאבי אנוש בעירייה ודברים אלה לא נסתרו במסגרת החקירה הנגדית כאשר הנתבעת בחרה שלא לזמן את מר פרידון לסתור את טענות התובע וכי גב' שרת בעדותה הודתה כי אף לא בדקה את הדברים עם מר פרידון טרם הכנת תצהירה. עוד טוען התובע שהנתבעת לא הבהירה את הסיבה לעיכוב במתן תוספת הקידום כאשר טענתה בדבר טעות בסיווג הועלתה שנים רבות לאחר המועד שבו הייתה אמורה לשלם את התוספת. התובע טוען, כי החלטת הוועדה הפריטטית מהווה הודעת בעל דין בדבר עצם הזכאות לקבלת ההפרשים ולא ניתן כל הסבר מדוע נשללה זכאות זו מלבד ההתעמרות בתובע. התובע מוסיף וטוען, כי העיכוב הרב בכינוס הוועדה הפריטטית כאשר מרבית הדחיות בוצעו ביוזמת העירייה, אף היא מחזקת את טענותיו.
23.לעמדת הנתבעת, נפלה טעות ביחס לסיווג התוספת שאושרה לתובע כתוספת קידום ראשון מקום שבו היה צריך לסווגה כתוספת קידום שני. לטענתה, החל ממועד פנייתו של התובע לכינוסה של ועדה פריטטית נקבעו מספר מועדים אשר נדחו לעיתים לבקשת העירייה עקב אילוצי לוחות זמנים ולעיתים לבקשת נציגות העובדים במרכז השלטון המקומי שהם צד להליכים הפריטטיים והעובדה שהדברים ארכו זמן רב אינה תלויה אך ורק בעירייה. העירייה מדגישה, כי במסגרת הוועדה ניתן לתובע קידום שני בלבד כאשר התקבלה עמדת העירייה על פיה הקידום הראשון ניתן כבר בשנת 2002 שעה שמונה למנהל התחנה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע אישר כי החלטת הוועדה הפריטטית מקובלת עליו.
24.אשר לתשלום התוספות - גב' שרת טענה בעדותה כי נציגת השלטון המקומי בוועדה הפריטטית, גב' חגית מגן, עלתה על הטעות בסיווג הקידום משנת 2011 כקידום ראשון מיד בישיבה הפריטטית. עוד השיבה גב' שרת:
"ש: בסדר גמור. אבל, אם בזמן אמת, העירייה חשבה שבאמת הקידום ההוא הוא קידום ראשון והוא היה צריך לקבל גם קידום שני, לפי אותה טעות,
ת: כן?
ש: אז בעצם מניעת הקידום השני, לא הייתה משהו שהיה אמור לקרות, נכון?
ת: נכון" (עמ' 3 ש' 17-21 לתמליל השני).
מכאן, מודה גב' שרת כי טענת הטעות שעליה נסמכת העירייה, נודעה לה רק בדיעבד וכי בזמן אמת סברה העיריה כי לתובע אושרה רק תוספת קידום ראשון וכי הוא זכאי לתוספת קידום שני ולא היתה כל עילה לעיכוב בתשלומו.
25.מר בן עדי העיד כי האחריות למתן תוספת קידום שני ותוספת דרגת שהייה היתה בידיו של מר פרידון (עמ' 36). התובע הציג פניות בכתב למר פרידון מחודשים יוני 2014 ואפריל 2016 (נספח 13 לתצהירו), במסגרתם ציין בין היתר את דבריו של מר פרידון לפיהם אמר לו בתשובה לפניותיו בעל פה כי "אל תדאג, עכשיו אתה מסוכסך עם המנכ"ל, יש לך תוכנית חיסכון שמגיע לך".
משנשאל מר בן עדי בדבר טענת התובע בנוגע לדברים שנטען שאמר מר פרידון לגבי העובדה שהעיכוב נעשה על פי הנחיית מר בן עדי, הכחיש תחילה את הדברים, ואולם בהמשך השיב: "כל עוד ההליך המשמעתי הסתיים, זה היה הנימוק. מהרגע שההליך המשמעתי נגמר, הסתיים, זה כבר לא יכול להיות הנימוק" (עמ' 36 ש' 33-36 לתמליל השני). מכאן, כי מר בן עדי מודה שנעשה עיכוב מכוון בתשלום התוספות כאשר הוא תולה זאת בהליך משמעתי. למותר לציין שהזכאות לתוספת קידום שני נטענה החל מחודש יוני 2012 (כאשר הוועדה הפריטטית אישרה את התשלום מחודש יולי 2010) ואף על פי כן הנתבעת התעלמה מפניות התובע, ואילו הזכאות לתוספת דרגה החלה בחודש יוני 2015 כאשר ההליך המשמעתי הסתיים בחודש מאי 2016 (גזר הדין; נספח 15 לתצהיר התובע) ואף על פי כן, לא שילמה העירייה לתובע את התוספת לה היה זכאי.
26.יצוין, כי למרות הדברים שיוחסו למר פרדיון, לא הציגה הנתבעת כל מכתב תשובה מטעמו ואף בחרה שלא לזמנו להכחיש את האמירות הללו. התובע טוען, כי העירייה בחרה שלא לזמן את מר פרידון (מי ששימש כמנהל אגף שפ"ע בשנים הרלוונטיות) בידיעה כי האמור בתצהיר התובע הוא אמת לאמיתה.
הלכה פסוקה היא כי צד שנמנע מהבאת עד שהיה יכול לחזק את גרסתו, יפעל הדבר לחובתו וכבר נפסק כי:
"כידוע, הימנעות מלהביא ראיה עשויה להקים חזקה שבעובדה שהיה באותה ראיה לפעול לחובת הנמנע (רע"א 4047/18 פלונית נגד המרכז הרפואי ת"א ע"ש סוראסקי (6.11.2018).
ויפים דברי י. קדמי :
"יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, כאילו היתה זו ראיה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה,לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו.
התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגרסת היריב" (י' קדמי, "על הראיות", מהדורה משולבת ומעודכנת (2003) חלק שלישי, 1649).
הנתבעת תלתה את אי התשלום בכך שהתובע הפסיק לשמש בפועל בתפקיד מנהל קטע כאשר לדבריה מעולם לא שימש בפועל בתפקיד. כאמור לעיל, מצאנו כי התובע שימש בפועל כמנהל קטע עד לשנת 2015 ועל כן הטענה כי לא עסק בכך בפועל, נסתרה. אשר לתקופה החל משנת 2015, משמצאנו כי התנהלות הנתבעת היא שרוקנה את תפקיד התובע מסמכויות ותוכן, לא היתה רשאית להיתלות בכך כעילה לאי תשלום דרגת השהייה ובצדק נתנה הוועדה הפריטטית לתובע את תוספת הדרגה מחודש יוני 2015 ואת תוספת הקידום השני ממועד מינויו לתפקיד בחודש יולי 2010 (נספח מ/5 לתצהיר גב' שרת).
27.אשר לכינוס הוועדה - החל משנת 2017, ביקש התובע את כינוסה של הוועדה הפריטטית לדון בענין תוספת הדרגות והקידומים שלהם הוא זכאי לטענתו (נספח 19 לתצהיר התובע). יצויין כי בהתאם להוראות חוקת העבודה על הוועדה להתכנס תוך שבועיים ימים אלא שכינוסה של הוועדה נדחה שוב ושוב והתקיים למעשה רק בשנת 2020 ולאחר מכן בשנת 2021 לאחר הגשת התביעה לבית הדין ולאחר שהתקיים קדם משפט בהליך. העירייה טענה כי לא כל העיכובים והדחיות נעשו בגינה.
28.גב' שרת נשאלה לזהות הגורמים המשתתפים בישיבה וציינה את יו"ר ועד העובדים, המנהל הישיר של העובד והיא עצמה כמנהלת משאבי אנוש. כן, ציינה כי מנכ"ל העירייה בדרך כלל לא מוזמן לישיבות הוועדה הפריטטית אך במקרה דנן הוא זומן, אלא מכיוון ששהה בחו"ל התייצבה היא במקומו לישיבה בחודש פברואר 2020. לדבריה, בסוף הישיבה סוכם שגב' מגן תשוחח עם המנכ"ל באופן ישיר. משנשאלה גב' שרת מתי התקיימה השיחה בין מנכ"ל העיריה לבין גב' מגן השיבה כי המנכ"ל חזר לארץ בחודש אפריל 2020 כאשר כולם היו עסוקים אך ורק בניהול סביב משבר הקורונה וכי לה לא ידוע שהתקיימה השיחה הזו.
התובע ציין, כי כינוס הוועדה נדחה לפחות 7 פעמים, מרביתן בשל העירייה או השלטון המקומי וגב' שרת לא ידעה להסביר מדוע ישיבה שהתובע ביקש לכנס בשנת 2017, התכנסה לראשונה רק בחודש פברואר 2020 (עמ' 4 לתמליל השני).
29.מר בן עדי העיד כי הוא נוהג להשתתף בוועדות פריטטיות ואישר כי זומן לוועדה בעניינו של התובע, אך לא הגיע כי לא היה בארץ. משנשאל לגבי שיחות עם גב' מגן השיב כי הוא מניח שהייתה שיחה שכזו ואולם הוא לא זכר את פרטיה (עמ' 40 לתמליל השני). עוד ציין מר בן עדי כי ההסתדרות דואגת שתהא החלטה בזמן סביר. יצוין, כי ישיבת הוועדה הראשונה התקיימה ביום 25.2.20 אליה לא התייצב המנכ"ל כאשר סוכם שתערך עמו שיחה טלפונית, ובסופו של יום, התקיימה ישיבה נוספת ביום 25.7.21 שבה ניתנה החלטת הוועדה (נספח 4 לתצהיר גב' שרת).
30.כינוס הוועדה רק בחלוף למעלה משנתיים מהמועד שבו פנה התובע וכינוסה בשנית רק לאחר כשנה וחצי ממועד כינוסה הראשון הינו בלתי סביר לחלוטין גם בהינתן כי בין מועדי כינוס שתי הוועדות שררה מגפת הקורונה. משמבקש עובד לכנס וועדה פריטטית לדון בזכויותיו, אין מקום שהמעסיק שהיא רשות ציבורית תטיל את האחריות לכינוס הוועדה על כתפי ההסתדרות בלבד וכצד ליחסי העבודה וכמעסיקה מטעם הציבור מוטל אף עליה לדאוג לקידום כינוס הוועדה בהקדם האפשרי. טענת התובע, כי הדחיות החוזרות והנשנות מקורן בנתבעת, לא נסתרו ובכך יש להשליך על התנהלות הנתבעת בעניינו במיוחד כאשר המחלוקת נוגעת לזכויות כלכליות אשר התובע טוען כי קופח בהן.
ג.זימונים לבירורים ונקיטה בהליכים משמעתיים בזוטי דברים
31.לטענת התובע, זומן ליותר מ-25 בירורים כאשר אלה אינם מתועדים. לטענתו, מדובר בבירורי סרק ועובדה היא כי הם לא תועדו כלל על ידי הנתבעת. התובע טוען, כי העירייה מציגה מצגי שווא כאשר היא טוענת שמדובר בעבירות משמעת חמורות אך הדברים נסתרים מהמסמכים שהוצגו בהליך המלמדים כי מדובר בזוטי דברים ובהאשמות סרק שמרובן המכריע זוכה התובע למעט שני אישומים הנוגעים להצלת חיי אדם, עקיפת סמכות והורדת דגל בחוף. התובע טוען, כי אין לקרוא לתוך פסק דין של בית הדין המשמעתי את מה שאין בו. התובע מוסיף וטוען שבגין אחד מאישומי הסרק הושעה על ידי המנכ"ל ל-10 ימים וזאת בניגוד לדין כאשר גם לאחר זיכויו מאותה אשמה, לא הושב לו השכר בגין ימי השעיה.
התובע טוען גם לגבי יתר הטענות כלפיו (כפי שיפורטו בהמשך - המנוחה המשותפת שלו ושל מר מדינה; אירוע בחורה על החסקה) הרי שאלה לא אירעו מעולם וכך גם לגבי האירוע שבו מר מדינה סייע להציל בטביעה מורכבת, הנוכחות של מר ניצן טורג'מן בתחנה, האיחור של 5 דקות למשמרת ושיחת הטלפון ברדיו - כל אלה לא ברור מדוע הם עולים כדי עבירות משמעתיות ויש בכך כדי להוכיח שהמנכ"ל "מחפש" את התובע ואת חברי "המחנה השני" וטופל עליהם האשמות סרק על זוטי דברים. התובע טוען, כי הנתבעת יצרה הליכים משמעתיים סתמיים בגין זוטי דברים ובאמצעותם לפגוע בתובע על רקע חברותו בוועד העובדים. עוד טוען התובע, כי אין לקבל את טענת הנתבעת לפיה נדחתה טענת התובע כי מדובר בהתנכלות וממילא בית הדין למשמעת אינו מוסמך לדון בטענה זו.
32.העירייה טוענת, כי פעלה בעניינו במקרים ספורים בלבד ורק במקום שבו נדרשה לפעול לאור התנהלות התובע עצמו. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הוכיח כי מלבד שני האירועים שפורטו בתצהירו, פעלה העירייה לזימונו לשימועים ובירורים. לדבריה, לא נפל פגם בהליך המשמעתי בעניינו משנת 2014, התובע הורשע במסגרת הליך משמעתי בשתי עבירות משמעת וזוכה מיתר האישומים כאשר במסגרת ההליך בבית הדין למשמעת נדחו טענות התובע ביחס לקשר בין חברותו בוועד להתנהלות העירייה, ובית הדין למשמעת אף שיבח את התנהלות העירייה בכל הנוגע לטיפול באגף החופים תוך הוקעת דפוסי עבודה פסולים שהשתרשו במשך השנים. העיריה מוסיפה וטוענת ביחס לאירוע משנת 2019 כי התובע זומן לשימוע בפני מנכ"ל העירייה טרם השעייתו כאשר העירייה הסתפקה במתן התראה ונזיפה ולא פעלה להגשת תובענה משמעתית.
33.אשר לקביעת בית הדין למשמעת בדבר טענה שההליך המשמעתי עולה בגדר התנכלות מצד הנתבעת – ככל שמדובר בהכרעה לגוף האישומים, הרי בית הדין למשמעת מוסמך לדון בהם ולקבוע האם נעברה עבירה משמעתית, אם לאו. ואולם, ככל שהדבר נוגע ליחסי העבודה ולשאלה האם כלל התנהלות הנתבעת כלפי התובע ובכללם, עצם ההחלטה להעמידו לדין משמעתי בגין האישומים שהועלו כלפיו, הסמכות לקבוע האם החלטות הנתבעת בעניין התובע עולות כדי התנכלות תעסוקתית, נתונה לבית דין זה על יסוד התמונה הכוללת המוצגת בפניו ואין בקביעתו של בית הדין למשמעת שניתנה לצורך הכרעה בהליך המשמעתי כדי לכבול את בית הדין או להוות השתק פלוגתא בעניין זה.
34.אשר לזימון התובע לבירורים ושימועים – התובע טען כי זומן לבירורים רבים כאשר אלה לא תועדו. טענה זו לא נסתרה. התובע העיד כי הזימון לבירור נעשה טלפונית על ידי מזכירה כאשר לרוב כלל לא ידע במה מדובר וכי הבירור נעשה על ידי מנהל האגף - מר אריה תורג'מן (עמ' 10 ש' 3-19 לפרוטוקול הראשון) ורק כאשר הבירור הפך לשימוע, קיבל הזמנה בכתב (עמ' 10 ש' 21).
מר אריה תורג'מן טען שכל מי שמפר הוראות עולה לבירור וכך העיד בעניין הבירורים:
"ש: דבר כזה מצדיק בירור?
ת: רגע, אני חשוב לי שיבינו את המילה בירור, כל הזמן מדברים על המילה הזאת בירור, בירור, בירור, בירור המטרה שלו לברר את הפרטים, עובדות, להכיר את המקרה, לראות אם בכלל אם יש משהו שם שניתן ללמוד ממנו, אולי משהו שאם יש עבירה משמעתית אז לקפוץ משם למקום שנקרא שימוע אם צריך. זהו, אנחנו עושים את זה כל יום דרך אגב, אנחנו בודקים, שואלים, מדברים, איך היה, מה היה" (עמ' 54 שורות 15-21 לתמליל השני).
מכאן, עולה תמיכה לגרסת התובע שלפיה נערכים גם בירורים אשר אינם מתועדים.
35.התובע טען, כי זומן לבירורים רבים בעוד מקורבי ההנהלה לא מוזמנים. הנתבעת הכחישה זאת ואולם, משנתבקש מר רימון לפרט בענין בירורים לגבי עובדים שאינם נמנים על ה"קבוצה של התובע" והעדים מטעמו, לא הצליח לעשות זאת (עמ' 68-69 לפרוטוקול).
יתרה מזו, בחקירתו הנגדית הוצג בפני מר אריה תורג'מן אירוע שבו היה מעורב מר רימון שבמסגרתו כמעט וארעה טביעה בזמן אחריותו בתחנה כאשר הטובע ניצל על ידי אזרחים. מר אריה תורג'מן אישר כי לא נערך בירור בעניין זה (עמ' 53 ש' 23-28 לתמליל השני).
36.אשר לשימוע משנת 2014 – ביום 1.6.14 התריע התובע על סכנת חיים לדעתו בשיבוץ חסר של מצילים בחוף. התובע פנה בענין זה אל מנהל החופים הארצי במשרד הפנים (נספח 14 לתצהירו). ביום 8.6.14 נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע העתיד להתקיים יומיים לאחר מכן (ביום 10.6.14) בפני מנכ"ל הנתבע, מר בן עדי טרם שקילת השעייתו הדחופה. במכתב הזימון לשימוע נכתב:
"הנדון: כוונתי לשקול את השעייתך הדחופה מעבודתך בעיריית אשדוד
1.בתאריך 2.6.2014 ביצע סגן מנהל אגף החופים, מר אריה תורג'מן ביקורת פתע בתחנת ההצלה בחוף הנפרד בה הנך מוצב במסגרת תפקידך כאשר ביקורו העלה את העובדות הבאות:
1.1מר תורג'מן [ניצן – י.א.ש.] נמצא על סוכת ההצלה לבדו, מדבר בטלפון סלולארי כאשר אתו בנו הקטן.
1.2המציל יוסי לישה, גולש בתוך הים.
1.3מר ברנרד מנהל התחנה, נמצא בחדר פנימי ישן.
1.4.התנהלות זאת מתרחשת כאשר מצב הים הינו דגל שחור, וכאשר נמצאים עשרות מתרחצים בחוף
2.התנהגות זו מהווה הפרה בוטה של ההתנהגות המבצעית בחוף הים, מסכנת חיי אדם וחותרת תחת כל הסדרי העבודה הקיימים בחוף הים בפרט ובעיריית אשדוד בכלל.
3.חמורה עוד יותר התנהגות זו כאשר הנך חתום על מסמך המופנה למנהל אגף החופים במשרד הפנים בו הנך טוען טענות הקשורות להסדרי העבודה בעיריית אשדוד ומתריע על חשש לחיי אדם כאשר אתה הנך גורם מרכזי במערך ההצלה ובהתנהגותך בפועל הנך גורם לסיכון מהותי לחיי אדם בחופי הים באשדוד.
4.בתאריך 6/6/14 לאחר שאתה הפעלת לחץ בלתי מוצדק משיקולי הצלה על המציל הראשי, נשלח מ"מ מציל – אלירן אמזלג, לתגבר תחנת הצלה בחוף הנפרד. בביקורת שנערכה בסביבות השעה 11:00, נמצא המציל הנ"ל כשהוא גולש בים. לטענתך, אישרת לו לגלוש בים כי זו פעילות הספורט שלו. נסיונות של ס. מנהל האגף לקרוא אותך לסדר בענין זה הניבו אי ציות להוראות סגן מנהל אגף החופים ולא נתקררה דעתך עד שאיימת כי תוריד את הדגל בתחנת ההצלה" (נספח 6 לתצהיר הנתבעת).
בהמשך לשיחת השימוע החליט מר בן עדי להשעות את התובע למשך 10 ימים ולהעביר את החומרים לטיפול התובע המשמעתי. וזו החלטת מר בן עדי:
"הנדון: הודעה על החלטה בהליך שימוע
1....
2.להלן נימוקי החלטתי:
א. בעקבות הבירור שנערך לך, נשמעה התייחסותך המלאה ולא מצאתי בה כל הצדקה להתנהגותך ולהפרות המשמעת הסדרתיות החמורות שאתה מעורב בהן ובתקופת זמן קצרה ביותר.
ב.המשך התעקשותך לנהוג כרצונך תוך שאתה מסכן חיי אדם בהתנהלותך וחוסר הפנמתך את הסדרי העבודה על סוכת ההצלה, גורמים לסיכון מהותי לחיי אדם בחופי הים באשדוד. ניסיונותיך להטעות את סגן מנהל האגף מר תורג'מן [אריה – י.א.ש.] בנוגע לתיפקוד המצילים ממלאי המקום, כמו גם אי ציותך להוראות והאיומים להוריד את הדגל בתחנת ההצלה – הגדישו את הסאה.
נטייתך להירדם תוך כדי מנוחה על המיטה בחדר האחורי בסוכת ההצלה במהלך העבודה, גורמת לפגיעה קשה במבצעיותה של התחנה בכלל ובמקרים בהם התחנה מאויישת בידי 3 מצילים בלבד, פרט.
ג.החירות שאתה לוקח לעצמך תוך מילוי תפקידך לקחת חלק פעיל ואינטנסיבי ברשתות החברתיות, תוך שאתה שולח פוסטים/טוקבקים/לייקים בזמן העבודה ובתוספת לראיונות ברדיו שאתה מעניק בזמן העבודה, מהווה שבירה מוחלטת של נורמות ההתנהגות שהנהלת העירייה מנסה להנחיל למחלקת הצלה ומהווה הפרת משמעת חמורה ובוטה שלך, התנהגות שאינה נאותה, פגיעה בסמכות סגן מנהל האגף, ומסכנת חיים אדם.
מעמדך ותפקידך כמנהל קטע ומנהל תחנה רק מחריפים ומעצימים את הפער בין התנהלותך לבין ההתנהגות המצופה ממנהל קטע ומנהל תחנה.
3.לפיכך, הח"מ מחויב לנקוט בעניין זה צעד חד-משמעי למניעת סיכון חיים והישנות התנהגותך ולהרחיקן לעת הזו מגזרת החוף.
4.בנסיבות אלה החלטתי להשעותך מעבודתך בעיריית אשדוד בשלב זה, למשך תקופה של 10 ימים מיום 12.6.14 וכן להעביר לטיפול לתובע המשמעתי לצורך שקילת הגשת תובענה משמעותית בשל התנהגות זו לבית הדין למשמעת" (נספח 8 לתצהיר הנתבעת).
37.ביום 8.7.14 הועמד התובע לדין משמעתי בגין 6 אישומים כאשר חלק מהם כלל לא הועלו במכתב הזימון לשימוע (הראיון והפוסטים). וביום 23.2.16 ניתנה הכרעת הדין אשר הרשיעה את התובע בשני אישומים (הפעלת לחץ על המציל הראשי ואיום בסגירת התחנה וכן שליחת מכתב ישירות למנהל אגף החופים במשרד הפנים ללא הפנייתו תחילה לגורמים עירוניים) וזיכתה אותו מ-3 אישומים כאשר אישום נוסף נמחק. עוד ציין בית הדין המשמעתי כי לא הוכח בפניה שההליך מקורו בהתנכלות הנהלת הרשות בתובע (נספח 10 לתצהיר הנתבעת).
38.התובע טוען, כי ההליך נסוב סביב זוטי דברים. הנתבעת טענה כי התובע הורשע בכך שדבריו לפיהם, כמות המתרחצים יכולה להביא להורדת הדגל, עולה כדי איום. התובע העיד בעניין זה:
"ש: אז אני מבין שמבחינתך איום בסגירת תחנה ושליחת מכתבים וחריגה בסמכות הם זוטי דברים.
ת: קודם כל לא היה שום איום אמרתי שאם אנחנו לא נוכל להתגבר על הכמות מתרחצים כי בימי שישי זה היה יום שישי, יש כמויות אדירות של מתרחצים בחוף הדתי, ואמרתי שאם אנחנו לא נצליח להתגבר אני אצטרך להוריד את הדגל. אבל לא הורדתי את הדגל ואני גם חבר ועד עובדים בכובע של וועד עובדים גם אני יכול להגיד את זה
ש: אני רוצה ל
ת: שאם אתם לא תיתנו לנו מספיק מצבת כוח אדם אז אנחנו ננקוט בסנקציות מסוימות, אף על פי שלא נקטנו ורק אמרתי את זה ועל זה קיבלתי נזיפה" (עמ' 6 ש' 18-24 לתמליל הראשון).
מר בן עדי העיד:
"ש: כשהורדתם לו את מכסת המצילים בתחנה מ-4 ל-3 והוא אמר שהוא יצטרך להוריד את הדגל,
ת: אף אחד לא הוריד לא,
ש: אתם זימנתם אותו לבירור על העניין הזה.
ת: אף אחד לא הוריד לו מכסת מצילים מ-4 ל-3,
ש: אה, לא?
ת: אנחנו פותחים את כל התחנות עם 4 מצילים, מצילים שיוצאים לחופש לתאונה, לנופשונים, מורידים את המצבת וההתנהלות היא התנהלות פנימית מול מנהלי הקטע.
ש: אז כשהוא אמר את זה, כשהוא אמר שהתחנה לא יכולה לעבוד עם 3 מצילים כי זה אזור בעייתי, הוא זומן לבירור,
ת: לא, לא,
ש: כי הוא יצטרך להוריד את הדגל.
ת: לא, מותר לו להגיד את זה,
ש: יש את זה בהליך המשמעתי.
ת: מותר להגיד את זה, אבל האמירה הזאת נבחנת ע"י המצילים הראשיים. אם היא נמצאת נכונה, מעבים אותו בכוח אדם. אם היא לא נמצאת נכונה אז לא מעבים אותו. לבקש רביעי וללכת לישון, זאת לא הכוונה.
ש: אבל העלתם אותו להליך משמעתי על האמירה הזו.
ת: לא, לא, מהאמירה הזאת.
ש: אז בואו נראה,
ת: מעצם ההתנהגות שהוא איים לסגור את התחנה" (עמ' 26 ש' 18-39 לתמליל השני)
אין חולק כי ההרשעה בעינה עומדת ואולם ניכר מהכרעת הדין שההרשעה מבוססת בעיקרה על הקביעה כי התובע זלזל במנהלו ואיים לסגור את התחנה בניגוד להנחיות התקן הנדרשות לפתיחת התחנה ואילו מר בן עדי אישר בפנינו כי ההתראה כשלעצמה היא לגיטימית. עוד עולה מהדברים, כי התובע לא סגר התחנה וכי בניגוד לדברי מר בן עדי, בחוף הוצבו 3 מצילים בלבד (דברי מר ניצן טורג'מן - עמ' 35 לתמלול הראשון וכן סעיף 2ב להחלטת השימוע). בהקשר זה יצוין כי סידורי העבודה נמצאים בידי הנתבעת, אולם היא בחרה שלא להציגם, עובדה הפועלת לחובתה.
39.אשר לקיומו של שימוע בעניינים שלא הופיעו בזימון לשימוע - מר בן עדי אישר כי בשימוע נכללו עניינים שלא הופיעו בזימון וטען כי נודע לו עליהם בפער הזמנים שבין הזימון לישיבה עצמה (ראיון ברדיו והעלאת פוסטים). התובע טוען בשימוע כי לא ניתן להעלות נושאים שלא הופיעו במכתב ואולם מר בן עדי מתעלם מטענתו זו ואף מעביר את הנושא לתובע המשמעתי.
במסגרת השימוע אומר התובע כי הדברים נעשו על מנת לפגוע במועמדותו בבחירות לוועד היות שהנהלת העיריה תומכת בקבוצה אחרת. מר בן עדי מכחיש את הדברים במסגרת השימוע (עמ' 3 לנספח מ/7; לתצהיר בן עדי) ואולם בעדותו בבית הדין טען כי לא ידע כלל שבאותה העת מתקיימות בחירות לוועד (עמ' 25 ש' 12-19 לתמליל השני). טענה זו אינה סבירה שכן לא ייתכן שמנכ"ל העירייה לא יידע שמתקיימות בעירייה בחירות לוועד העובדים והיא אינה עולה בקנה אחד עם הדברים שאמר מר בן עדי בשימוע.
40.הנתבעת טענה כי התקיימו הליכים משמעתיים גם כנגד עובדים אחרים, חלקם אנשי וועד וחלקם לא וכי בכך יש כדי ללמד שהפעולות שננקטו כלפי התובע אינן קשורות להיותו חבר ועד. התובע נשאל בענין זה והשיב: "אמרתי שהוא לקח את החרב שראש העיר וכי מי שלא נראה לו הוא עורף לו את הראש. ...זה לא רק ועד עובדים אבל במיוחד ועד עובדים" (עמ' 27 ש' 21-24 לתמליל הראשון).
עוד מציין מר בן עדי כי הוא לא קבע את הנושאים שבגינם הוגשה התובענה המשמעתית והוא אף מרחיק עצמו מכל ההליך המשמעתי כשהוא תולה בתובע המשמעתי את האחריות להליך המשמעתי ובראש העיר את האחריות למינוי התובע המשמעתי. אלא שבהמשך עדותו הודה כי לאחר השימוע (כשכאמור כלל עניינים שלא עלו בזימון לשימוע) הוא העביר את החומר לחוקר המשמעתי וממנו עבר החומר לתובע המשמעתי אשר מגישו לבית הדין למשמעת (עמ' 27-28 לתמליל השני).
יצויין כי בעניינו של התובע, לא נחקר התובע על ידי חוקר משמעתי ומכאן כי התביעה הוגשה לבית הדין המשמעתי בהסתמך אך ורק על הדברים שהובאו במסגרת השימוע שערך מר בן עדי ושכאמור, נפל בו פגם, ומבלי שהדברים עברו סינון נוסף.
41.ביום 8.7.19 נערך לתובע בירור על ידי מר אריה תורג'מן, שלאחריו זומן לשימוע בפני מר בן עדי ליום 18.8.19 (נספח 13 לתצהירי הנתבעת). להזמנה צורפה תרשומת שערך מר תורג'מן לגבי 3 מקרים, ובהזמנה לשימוע צויין כי:
"הנדון: הזמנה לבירור ושימוע
...
במקרים שפורטו בבירור עולה תמונה של חוסר שליטה בתחנה אותה אתה מנהל, פגיעה במשמעת העבודה, אי קבלת מרות מנהל הקטע, והתנהגות שאינה הולמת עובד עירייה שעלולה לפגוע בתדמיתה ובשמה הטוב של עיריית אשדוד" (נספח 13 לתצהיר הנתבעת).
42.במקרה זה, התובע הועלה לבירור ושימוע לפני השעיה עקב מספר מקרים: שחיית מר מדינה על החסקה יחד עם בחורה; אירוע הצלה אליו הצטרף מר מדינה כשלא היה במשמרת; ביקור של מר מדינה בתחנה כאשר אינו במשמרת. בהמשך, נשלח לתובע זימון לגבי אירוע נוסף: איחור של 5 דקות למשמרת (להלן: אירוע האיחור) (פרוטוקול שימוע מיום 22.8.19 ומיום 18.9.19 – נספחים 14-15 לתצהיר מר בן עדי).
43.אשר לאירועים הקשורים למר מדינה שבגינם זומן התובע לבירור - בתצהיר עדותו הראשית מפרט מר מדינה כי נחשף להתעמרות והתנכלות הנתבעת כלפי התובע. העד מפרט שלושה מקרים. המקרה הראשון, בחודש אוקטובר 2017 כאשר שהה במשמרת עם התובע ביקש מהתובע ששימש כמנהל התחנה לאשר לו שעת מנוחה. לדבריו, התובע אישר לו את המנוחה בחדר ובשלב מסוים כאשר התובע רכן על ברכיו במרפסת על מנת לטעון את המכשיר הטלפון שלו, הגיע מר רימון וטען כי שני המצילים נחו באותה שעה; המקרה השני בחודש יוני 2019 כאשר הגיע לחוף הנפרד שלא במסגרת העבודה על מנת לבצע פעילות ספורטיבית, נכנס בשלב מסוים למים כאשר במקביל התובע נכנס לערוך פטרול עם החסקה. לדבריו לאחר שחייה של כ-150 מטר גילה כי הים מלא מדוזות וביקש מהתובע לעלות על החסקה. העד מציין שמר רימון טען שראה ממרחק של 400 מטר שהוא נמצא על החסקה יחד עם בחורה וכי מדובר בהפקרת חיי אדם כאשר החוף הומה אנשים. העד מציין, כי בסרטון לא נראית בחורה על החסקה (שכן היה מדובר בתובע) וכי החוף כמעט ריק ורק שלושה אנשים במים; במקרה שלישי שוב בחודש יוני 2019, הגיע לחוף לעשות אימון ספורט וכאשר סיים את האימון הבחין במרחק באדם רץ עם ידיים כלפי מעלה, ניגש אליו ונאמר שיש 3 טובעים בכיוון המצודה הוא צעק לתובע שירים משקפת לאזור, התובע זיהה את הטביעה ושלח מציל לאופנוע ים. לדבריו, הוא עצמו עמד קרוב לאופנוע ים וכבר הכניס אותו למים, המציל עלה על האופנוע ונהג בו והוא הצטרף אליו וביחד הצילו 3 אנשים מטביעה. התובע דיווח למר רימון על המקרה וכאשר מר רימון הגיע למקום וראה את מר מדינה מוציא את הטובע האחרון, כעס על התובע מדוע מר מדינה הלך לטפל באירוע הטביעה יחד עם המציל, כאשר התובע משיב כי לא הזעיק את מר מדינה אלא שהוא הלך ביוזמתו. לטענת מר מדינה בשלושת המקרים הללו נטען כלפי התובע כי נהג שלא כשורה כאשר בגין שניים מהאירועים, אף זומן לבירור.
44.אשר לאירוע ההצלה מטביעה - בחקירתו הנגדית אישר מר מדינה כי מר רימון מוסמך לערוך בירור ואולם ציין כי לו היה מדובר באזרח שהיה מסייע לאנשים טובים היו נותנים לו ציון לשבח בעוד שכאשר הוא כמציל מוסמך ומקצועי עושה זאת, משתמשים בכך כעילה לבירור.
מר רימון נחקר בעניין זה וטען כי "היה צוות בתחנה של 4 מצילים. ברגע שמישהו אחר משתתף בהצלה הוא מסכן את עצמו והוא לא היה מבוטח... זה לא ייתכן שהוא, הוא לא קשור בצוות, כאשר הוא ילך להציל יש שלושה מצילים בתחנה" (עמ' 66 ש' 28 – עמ' 67 ש' 3 לתמליל השני). קשה לקבל טענה שמציל מיומן יעמוד מנגד כאשר הוא רואה אירוע של טביעה. יתר על כן, קשה לקבל את הטענה הזו מפיו של מר רימון במיוחד על רקע העובדה שמספר דקות קודם לכן מספר מר רימון בעצמו בעדותו על מקרה שבו הוא הציל נערים מטביעה בשעה שלא היה במשמרת (עמ' 65 לתמליל השני).
אשר לאירוע הבחורה על החסקה - טען מר רימון כי ראה במו עיניו בן אדם עם חסקה ממרחק 400-500 מטר. משנשאל לגבי העובדה כי לא נצפית כל בחורה בסרטונים השיב "התחנה הסתירה את המצלמה אז היה ספק" (עמ' 67 ש' 30 לתמליל השני). בסופו של יום, לא התמקד השימוע באירוע זה.
45.אשר לאירוע האיחור - לטענת התובע, אין עובד אחד בעירייה שהועלה לשימוע עקב איחור שכזה. התובע סיפר כי האיחור נבע מכך שהיה לו פנצ'ר בדרך לעבודה וכי ככלל הוא מקפיד להקדים להגיע לעבודה. מר בן עדי טען שהתלונה היא על כך שהתובע לא הודיע מראש ושגרם לכך שהתחנה לא נפתחה בזמן כאשר יש אחריות כלפי הציבור. ואולם, מהעדויות עולה (והדברים נטענו בפני הנתבעת בזמן אמת) כי במקום שהה מציל אחר שהיה מוסמך לפתוח את התחנה ולא עשה כן. כמו כן לא נשקלה כלל טענת התובע כי עשה כל שביכולתו להגיע מהר וכי ממילא לא היה מספיק איש להגיע להחליפו. כך גם לא נשקלה כלל הטענה כי ככלל הוא מקדים להגיע וגם באותו היום עשה הכל להגיע בזמן למרות הפנצ'ר.
46.התובע אישר כי המנכ"ל לא הגיש תובענה משמעתית בענין זה אלא נתן התראה ונזיפה. התובע הוסיף ופירט את נסיבות האירוע:
" רגע אני אגיד לך, כשקיבלתי זימון לשימוע על איחור של 5 דקות אני התקשרתי לסגן ראש העיר סניה כצנלסון שהוא מכיר אותי, ואני אמרתי לו תסתכל על 5 דקות הוא מביא אותי לשימוע לפני השעייה, הוא אמר לי 'תן לי לבדוק, תן לי לבדוק'. הוא חזר אלי אומר לי 'תקשיב, הבן-אדם לא יודע מה יש לו איתך' ובמילים האלה סליחה על הביטוי הוא אמר לי 'הוא רוצה לזיין אותך'. ככה אמר לי סניה כצנלסון סגן ראש העיר. אמרתי לו 'נו אז מה עושים? אני יודע את זה זה שנים, מה עושים?' אומר לי 'תן לי לדבר עם ראש העיר'. הוא התקשר לראש העיר הוא חזר אלי ואמר לי 'דיברתי עם ראש העיר תלך לשימוע בלי עו"ד', כי כל פעם הוצאתי כספים על עו"ד ושימועים ובירורים, הוא אמר לי 'תלך בלי עו"ד הוא יעשה לך נו נו נו' ככה במילים האלה 'הוא יעשה לך נו נו נו' וזהו. הלכתי באתי בגישה של טוב אני מצטער לא יודע אני רוצה לצאת לדרך חדשה משהו שיעזוב אותי כבר, והבן-אדם לא מפסיק. אז במקרה הזה הוא נתן לי נזיפה והתרעה כי הוא קיבל הוראה מראש העיר, זהו זה הסיבה, אם לא אני הייתי מושעה והייתי בבית דין למשמעת גם על ה-5 דקות האלה" (עמ' 12-13 לתמליל הראשון).
מהעדויות עולה כי מר אריה תורג'מן המליץ על עריכת בירור למציל הנוסף שהיה בתחנה אך לא פתח אותה בזמן, אך דבר זה לא נעשה. מר בן עדי טען כי העניין לא זכור לו אך לא חלק על כך שלא נערך בירור למציל שנכח במקום ולא פתח את התחנה (עמ' 35 לתמליל השני) הגם שלטענת הנתבעת היו אנשים בחוף וזו הסיבה שבשלה (כך לטענת הנתבעת) זומן התובע לבירור.
47.ביום 24.9.19 שלחה הנתבעת את החלטתה שבמסגרתה התייחסה מפורשות רק לאירוע האיחור והודיעה כי להסתפק בנזיפה והתראה בלבד:
"... לאחר ששמעתי את טענותייך, הגעתי למסקנה כי המעשים המיוחסים לך בשני מכתבי הזימון עולים כדי עבירות משמעת, אך לאור ההסברים שניתנו על ידך בשימוע האחרון ובעיקר לאור לקיחת אחריות והפנמת המסר לגבי האחריות המוטלת עלייך ודרך הפעולה המתבקשת מכך, החלטתי בשלב זה להסתפק בנזיפה והתראה בלבד" (נספח 16 לתצהיר הנתבעת).
48.התובע טען כי הטענות הועלו כלפיו בעניינו של מר מדינה מקורם בסכסוך שבין מר מדינה לבין מר רימון. כעולה מהחלטת הנתבעת בסופו של דבר אף היא לא מצאה מקום לפירוט הטענות בעניינו של מר מדינה אלא בעקיפין והתייחסה בעיקר לאיחור הנטען.
כזכור, מר רימון נשאל בחקירתו האם חוץ מהקבוצה של התובע והעדים מטעמו (מר מדינה ומר סויסה) הועלו עובדים אחרים לבירורים והוא השיב "כל מי שלא פועל פי הנהלים" (עמ' 68 ש' 35 לתמליל השני) אך משנשאל מי עלה לבירור ובאיזה נושא לא ידע להשיב.
49.התובע הוסיף וטען כי מציל אחר שאיחר להגיע בשעה (בנו של מר רימון), לא ננקטו כלפיו כל הליכים או בירורים. טענה זו לא נסתרה. מר בן עדי טען בחקירתו כי כאשר מובאות בפניו תלונות הוא עושה בירורים כנדרש. משנשאל לגבי נקיטת בירורים כנגד עובדים אחרים כגון מר אבי רימון (בנו של מר רימון) שאיחר להגיע לעבודה בכשעה שלמה, השיב שלא ידוע לו על כך, אך באותו ענין היות והתחנה נפתחה יש להבחין בין המקרה הזה לעניינו של התובע.
אלא שכאמור, במקרה של התובע הגם שהיה מציל במקום והתחנה לא נפתחה, הועברה האחריות כולה לכתפי התובע וגם שם בחר מר בן עדי שלא לנקוט בכל פעולה שהיא כנגד אותו מציל שנכח במקום ולא פעל לפתיחת התחנה. מר בן עדי לא הסביר מדוע קיימת הבחנה בין השניים.
50.מר כהן העיד בתצהירו כי לאחרונה פנה אליו מר רימון ואמר לו "דודו אני רוצה לדבר איתך, תגיד לברנד שאני מכה על חטא על מה שעשיתי לו, אני מצטער ורוצה לפתוח דף חדש" (סעיף 9 לתצהיר מר כהן). מר רימון בתצהירו הכחיש את תוכן השיחה ונשאל בחקירתו הנגדית, האם הוא עומד על ההכחשה זו והשיב "לא, אני עבדתי ורציתי פתיחת עונה בשקט, זה חוף שהוא קצת עמוס, בוא, חבר'ה בוא בלי חיכוכים, בלי מקלות בגלגלים, יש לנו פה חיי אדם תפסיקו ... בואו נעבוד בשקט, לא אמרתי דבר כזה שאני מתחרט או משהו כזה אם אני לא עשיתי שום דבר לא בסדר, למה שאתחרט? ההיפך, אני עשיתי רק דברים טובים" וממשיך העד ומפרט את מעשיו הטובים (עמ' 69 עמ' 14-19 לתמליל השני).
51.מכלל הדברים שהובאו בפנינו מצאנו כי יש יסוד לטענת התובע שלפיה הוא נדרש לבירורים ושימועים בגין אירועים שונים כאשר עובדים אחרים לא הוזמנו בשל אירועים דומים. איננו מוצאים מקום לקבוע האם יש מקום לזמן עובד לבירור בגין איחור של 5 דקות או בשל השתתפות מציל שאינו עובד במשמרת, באירוע של טביעה המתרחשת לנגד עיניו ואולם בוודאי שאין מקום להבחין בין עובדים וככל שסבורה הנתבעת כי התנהלות מסויימת מצריכה בירור, צריכה היא לנהוג באופן שווה כלפי כל העובדים. התרשמנו כי הנתבעת לא עשתה כן ולא נהגה באופן שוויוני כלפי התובע באופן יחסי לאחרים בכל הנוגע לזימונו לבירורים ושימועים.
ד.הרעת תנאי העבודה, הצבה דרך קבע בחוף הנפרד
52.התובע טוען, כי מנכ"ל העירייה השתמש בחוף הנפרד כ"מושבת עונשין". לדבריו, מדובר בחוף שהעבודה בו קשה משמעותית מזו בחופים אחרים והטענה שלעירייה אין תיעוד של החלטה של מנכ"ל העירייה להציבו שם והטענה כי מדובר בחוף "שכיף לעבוד בו" מעידה עד כמה העירייה שמה ללעג את ההליך דנן.
התובע מוסיף וטוען, כי כאשר נפצע בתאונת עבודה הורה המנכ"ל למנהל החוף שלא לחתום על טופס ב.ל. 250 אלא רק לאחר שהמנכ"ל יקיים "וועדה עליונה לאישור תאונת עבודה" כאשר וועדה שכזו התקיימה פעם אחת בלבד, לתובע.
53.אשר להצבה בחוף הנפרד - ביום 28.5.14 הודיע מר פרידון לתובע על שיבוצו בחוף הנפרד בעונת הרחצה 2014 (עמ' 4 לתצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת). התובע העיד בעניין הצבתו בחוף הנפרד:
"ש: ופנית פעם למר תורג'מן בנוגע לשיבוץ שלך בחוף הדתי?
ת: כן.
ש: כן?
ת: בוא בוא בוא אני אגיד לך
ש: אני מניח שאין תיעוד לפניה הזאת.
ת: בוא אני אגיד לך, חוף הדתי זה נחשב אם אנחנו נגדיר את זה בתוך חס וחלילה בית סוהר כן, אז זה הצינוק, החוף הדתי. זה החוף שאף אחד לא רוצה לעבוד בו ואותי שמו שמה כמעט באופן קבוע, והוא לא התבייש שאפילו להתהדר בזה, כן, שפעם אחת הוא הגיע אלי לחוף אדון אילן בן עדי לביקור והוא אמר לי 'שלום לכהן ברנרד מנהל החוף הדתי עד הפנסיה' ככה הוא אמר לי את זה ויש עדים לכך.
ש: נכון להיום אתה בחוף הדתי?
ת: לא, מאז שהגשתי את התביעה באותה שנה שהגשתי את התביעה העבירו אותי מהחוף הדתי" (עמ' 14 ש' 20-33 לתמליל הראשון; הדגשות שלי – י.א.ש).
54.מר בן עדי נשאל לגבי הצבת התובע בחוף הנפרד שמשך 5 עונות רצופות, והשיב:
"ש: מה אתה יודע על החוף המופרד, החוף הדתי?
ת: החוף הנפרד, החוף הדתי, ... החוף הנפרד, החוף הדתי הוא אחד מהחופים הכי מורכבים שלנו, זה חוף שיחסית רגוע לאורך כל השנה, הוא מתחמם לקראת הקיץ בימי שישי בדרך כלל והוא מפוצץ בשלושת השבועות. חוץ מזה, מדובר על חוף, ... זאת אומרת זה חוף שיחסית לדעתי כיף לעבוד בו, למעט אותם תקופות לחוצות מאוד שאנחנו מודעים להם ומתגברים בהם את העבודה.
...
ש: איך אתה יכול להסביר שדווקא חבר'ה שהם לא מהמחנה שלך, אני שוב משתמש במונח הזה, מצא את עצמו בחוף הדתי למשך 5 עונות רצופות?
ת: אין לי מושג, אני לא מתערב בסידור, התשובה היא לא, מה שאני מציע זה לראות את הסבב הכולל. זאת אומרת אם תיקח 10 שנים אחרונות, תסתכל כמה מציל עשה את הסבב בהנחה שהחוף הנפרד הוא "עונש", אני אגב, לא גורס כך, כי למעט אותם שלושת השבועות מ-10 באב,
ש: לא, זאת עבודה יותר קשה, הכל בסדר, זה לא עונש.
ת: מסכים, מ-10 באב עד א' באלול, מסכים איתך. אבל שם זה מתחיל ונגמר מבחינת עבודה קשה ושם אנחנו מעבים מאד את החוף, לדעתי מקציבים שם מציל חמישי ומציל שישי אפילו כשצריך. אני מסכים איתך שבשלושת השבועות האלה, זה אחד החופים, העמוסים יותר" (עמ' 41-42 לתמליל השני).
55.טענת התובע כי הוצב בחוף הנפרד וכי מדובר בחוף שנחשב קשה יותר מחופים אחרים, לא נסתרה. מר ניצן טורג'מן העיד אף הוא כי בניגוד לחופים אחרים שם שובצו 4 מצילים, בחוף הנפרד משובצים רק 3 מצילים במשמרת, עובדה שיש בה כדי להוסיף על הקשיים הרגילים.
מר בן עדי טוען כי אין לו מגע ישיר עם אגף החופים וכי אומנם בשנת 2008 האגף היה בעייתי אך הדברים השתפרו (עמ' 13). לטענתו, הוא אינו נותן הנחיות למנהלי הקטע (עמ' 14). ברור לנו, כי מר בן עדי אינו נותן הוראות יומיומיות למנהלי הקטע ואולם התרשמותנו היא כי חלק מהחלטות המתקבלות בשטח ביומיום, מקורן ב"ברוח המפקד" גם אם לא באמירה מפורשת שלו. כך למשל מודה מר אריה תורג'מן כפי שפירטנו לעיל, כי נטילת סמכויות של התובע היא בהחלטת המנכ"ל וכך עולה גם ממכתב התובע למר פרידון ודברים שלטענתו נאמרו לו ואשר לא נסתרו.
56.אשר לקבלת טופס בל/250 - התובע טען כי משנפגע בתאונה בעבודה וביקש טופס בל/250 כמקובל, ערך המנכ"ל בירור שכינה "ועדה עליונה לאישור תאונת העבודה" בטרם נחתם האישור הנדרש. לטענתו, מנהל החוף סירב לחתום על האישור בטענה ש'קיבלתי הוראה לא לחתום לך. יש לך בירור אצל המנכ"ל, תגיע לשמה הם יחליטו אם לחתום לך או לא לחתום לך'. התובע טוען כי מעולם לא ערכה העיריה ועדה שכזו לעובד אחר (עמ' 18 לתמליל הראשון). מר בן עדי בחקירתו הנגדית הכחיש קיומה של ועדה שכזו וטען כי מעולם לא השתתף בכזו (עמ' 20 ש' 11-26 לתמליל השני). בשים לב שמנהל החוף, מר אריה תורג'מן לא הכחיש את טענת התובע בדבר ההוראה שניתנה לו שלא לחתום על הטופס אלא להפנות את התובע למנכ"ל, לא מצאנו כי טענה זו נסתרה.
ה.התערבות פסולה בפעילות הוועד ובבחירות לוועד.
57.התובע טוען, כי מנכ"ל העירייה מתערב בפעילות הוועד, כך גם הבהיר כי ייצג עובד למורת רוחו של מנכ"ל העירייה ואין בעובדה שהעמידו עובדים שאינם חברי וועד להליכים משמעתיים כדי ללמד על היעדר קשר לכהונה בוועד העובדים בעניינו של התובע. התובע טוען, כי מטענותיו, ממכתבו של מר דב קרן ומעדויות מר כהן ומר ניצן טורג'מן יש כדי לחזק את טענת התובע בעניין הקשר לעבודתו בוועד והיעדרותו של מר פרידון עליו נסמך המנכ"ל בעדותו אף היא תומכת בטענות התובע.
58.העירייה טוענת כי החלטתם בעניין מר סויסה ומר מדינה אינן רלוונטיות לטענת ההתנכלות של התובע שכן התובע טוען שההתנכלות נעשתה על רקע חברותו בוועד העובדים ואילו מר סויסה ומר מדינה מעולם לא שימשו בתפקיד בוועד העובדים; בחקירתו הנגדית של מר סויסה לא הצליח מר סויסה להסביר כיצד הדברים קשורים בעניינו של התובע; מנכ"ל העירייה העיד אודות פסקי הדין כי אין מדובר במחנה לטובת זה או אחר אלא מחנה של עובדים שהסכימו לקבל את הנורמות החדשות באגף החופים לעומת העובדים שסירבו לקבלם.
59.התובע צירף לתצהירו מכתב שהגיש מר דב קרן ששימש מזכיר הסתדרות המעו"ף במרחב אשדוד שנים רבות, לבית הדין למשמעת ובו צוין:
"...מדובר בעובד יוצא דופן ויוצא מן הכלל במסירות וביושרו המקצועי, מוערך מאוד ואהוב על כל הסביבה שאיתה בא במגע, מציל מקצועי מאוד, המכבד את הזולת באשר הוא.
ידוע לי אישית כמי שטיפל בתיק המצילים בתוקף תפקידי, שרק לאחר שהחליט הנ"ל להתמודד על ראשות הוועד החלו לחפש את ראשו בהתנכלויות חסר תקדים והוא סומן כמטרה וחצים מורעלים החלו לצאת לכיוונו
אינני מכיר כל סיבה אחרת להטלת רבב משמעתי כלשהו במר ברנרד ...". הדגשות – במקור).
60.לטענת התובע "סומן" על ידי מר בן עדי וכל המעשים כלפיו מקורם ב"סימונו" זה. הנתבעת הכחישה טענה זו וטענה כי כל מעשיה נעשו מתוך מגמה לשפר את ביצועי האגף ואת העבודה בכללותה.
61.בפנינו העיד מר סויסה שאף הוא ניהל הליך כנגד הנתבעת. כעולה מעדותו של מר סויסה, בינו לבין מר בן עדי התקיימה שיחה (בה נכחה גם אמו של מר סויסה) שבמסגרתה הנחה אותו מר בן עדי להתרחק מחלק מהעובדים ובהם התובע ולדבוק באחרים. אמנם, מר בן עדי לא נקב בשמות מפורשים ואולם המסר שניתן היה כהאי לישנא:
"כן המסר שרציתי להעביר לכם זה שהשני האנשים האלה שידעו לבחור הרוויחו מזה (שני העובדים שמונו כמנהלי קטע – י.א.ש.). ואם מישהו חושב שהוא לא ייבחר וירוויח הנה אושרי לא אתה ולא אלה שיבואו אחרייך זה לא ייקרה אין תורנות יש סדר. ומי שיראה את הנהלת האגף כמודל לחיקוי שלו הוא במחנה שלי. ומי שלא יראה את הנהלת האגף כמודל לחיקוי שלי הוא לא במחנה שלי. ואין תורנות ואנשים יעבדו גם שלושים שנה ולא יקבלו כלום. כל עוד אני פה, את המסר הזה אני מעביר יום יום שעה שעה אז למה אתה באמצע? תסביר לי עכשיו למה אתה באמצע את זה אני חייב להבין כי אני טוען שאתה לא צריך להיות באמצע אף אחד לא ביקש ממך כשאני אומר לך שההנהלה היא מודל לחיקוי ..." (ש' 322 – 332 לתמליל ההקלטה נספח 22 למוצגי התובע); הדגשות שלי - י.א.ש.).
בהמשך השיחה אומרת אמו של מר סויסה, על התובע כי הוא "דווקא נותן לו (לבנה –י.א.ש.) טיפים נכונים" (ש' 462 לתמליל) ועל כך משיב מר בן עדי "אני אמרתי לך אני אמרתי לך אתם לא מקשיבים" (ש' 463 לתמליל).
כעולה מהדברים, המסר הברור הוא "הלנו אתה אם לצרינו" (יהושע ה' יג). היינו, עליך לבחור אם אתה רוצה להשתייך לקבוצה "שלנו" או לקבוצה "שאינה שלנו" כאשר אין אפשרות שלא לבחור וכאשר ברור הוא שחבר בקבוצה ש"אינה שלנו", לא יקבל מאומה. עוד עולה מהשיחה כי התובע אינו שייך ל"קבוצה שלנו". מכאן, כי טענת התובע לקיומה של "מחנאות" עולה מדברי מר בן עדי בעצמו.
62.דומה שאין חולק בדבר חשיבותו של מקום העבודה בחיי האדם ועל תרומתה של ההשתייכות הקהילתית בעבודה כחלק מרווחתו של העובד. וכך נקבע בפרשת חיים זר: "עבודה, מטבע הדברים, היא חלק מרכזי מחיי האדם, ומקור לא רק לפרנסה אלא גם למשמעות, סיפוק, השתייכות קהילתית והגשמה עצמית" (ע"ע 30279-05-19 חיים זר - מת"ש - מרכזי תעסוקה שיקומיים בע"מ, 10.10.21).
התנהלות שמטרתה ל"סמן" קבוצה של עובדים, לבודדה ולהוציאה מקהילת העבודה תוך ניכור והרחקה, מהווה פגיעה קשה בעקרונות היסוד של חיי העבודה ובכלל, והיא מצויה ברף הגבוה של התנכלות והתעמרות. על אחת כמה וכמה כשהיא מבוצעת על ידי העומד בראש המערכת המינהלית של העירייה.
63.התובע נשאל מדוע הוא קושר את טענת ההתנכלות להיותו חבר ועד והשיב:
"ב-2012 מתקשר אלי כשאני בדרך לעופר עיני אנחנו 9 חברי ועד בסך הכל בעיריית אשדוד, ואנחנו קורא לנו עופר עיני להצביע לבחור יושב ראש וועד. היושב ראש וועד שאנחנו הוא יודע אדון בן עדי לא לרוחו מי שאנחנו הולכים לבחור והוא יודע את מי, והוא מנסה להשפיע עליי, כן, במי לבחור. הוא מתקשר אלי בשעה 06:30 בבוקר 7 בבוקר, שעות כאלה שמנכ"ל עירייה לא אמור להתקשר אלי. אני יודע מה הוא רוצה ממני, הוא רוצה להשפיע עליי במי לבחור. אני לא עונה לו לטלפון הוא מתקשר עוד פעם ועוד פעם, וכשאני הוא ראה שאני לא עונה לו הוא מתקשר לאחי שהוא גם מציל באגף החופים, והוא עונה לו והוא אומר לו 'תגיד לברנרד שאני יודע שהוא הולך לבחור שמה את אבירם עמר יושב ראש ועד חדש, ואני מציע שהוא לא ילך לשמה' " (עמ' 28 ש' 7-17 לתמליל הראשון).
מר בן עדי הכחיש את הדברים מכל וכל (עמ' 17) ואולם גרסה זו נתמכה גם בתצהירו של מר כהן (סעיף 6 לתצהיר) והוא כלל לא נחקר על כך בחקירתו הנגדית. מכאן, מצאנו לקבל את הדברים כמהימנים.
64.עוד עולה מהעדויות כי בנו של התובע הוצא מצוות "עוזרי מציל" ופוטר בעוד שמעדותו של מר רימון עולה כי בניו, כלתו ואחותו מועסקים בעירייה וזאת אף מבלי שקיבלו את אישור ועדת מינהל השירות. כמו כן, עולה מחקירתו של מר רימון שבינו לבין המנכ"ל יחסי חברות קרובים כאשר הם מבצעים פעילות ספורטיבית יחד ואף יצאו יחד לטיול בחו"ל. אמנם מר בן עדי הכחיש את מעורבותו בעניין פיטורי בנו של התובע וטען כי ענין זה נתון לשליטתו של מר תורגמן (עמ' 12 לתמליל השני) אולם טענתו כי אין לו ידיעה על כך, לא היתה מהימנה בעיננו.
לסיכום
65.טיבה של התעמרות שהיא חמקמקה וקשה להגדירה. היא מורכבת מצירופן של התנהגויות שאינן ראויות וגם אם ייתכן כי לכל אחת מהן בנפרד ניתן למצוא הצדקה, הרי שבתמונה הכוללת ניתן לראות שההתנהלות כלפי עובד מסוים תעלה כדי התעמרות. השאלה בעיקרה היא שאלה עובדתית הנגזרת מנסיבות העניין הספציפי ואולם בהתאם להלכה הפסוקה אין די בתחושה סובייקטיבית אלא יש צורך שההתעמרות תעמוד גם במבחן האובייקטיבי.
66.בעניינו, מהמארג הכולל שהוצג בפנינו, מצאנו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי התנהלות הנתבעת כלפיו חורגת מהמקובל ביחסי עבודה והיא עולה כדי התנכלות תעסוקתית. כך הוסט התובע, ללא כל הסבר וללא שימוע כדין, מתפקיד שבו זכה במכרז כדין, זכויותיו הכספיות נגרעו וסמכויותיו נטלו ממנו. די בכך כדי להוות מעשה של התעמרות. בהצטרף הדברים לכך שהתובע זומן לבירורים ושימועים בעניינים שהנתבעת בחרה שלא להעמיד עובדים אחרים, ושבסופו של יום מחלקן אף זוכה, בקשותיו לקיים ועדה פריטטית לבחינת זכויותיו הכספיות נדחו שוב ושוב, ועובדים אחרים הונחו שלא ל"הצטרף לחבורתו", מצביע הדבר על כוונה לבודד את התובע, לרוקנו מסמכויותיו ולהביא לפגיעה כלכלית ואישית בו. כל אלה אשר נמשכים תקופה ארוכה, עולים כדי התעמרות.
התובע טוען כי "סימונו" נעשה על רקע פעילותו בוועד העובדים. לא ניתן לשלול שזו אחת הסיבות ואולם לא שוכנענו כי דווקא רק פעילותו בוועד היא הסיבה העיקרית לכך, שכן התרשמנו כי סיווגו של התובע כמשתייך למחנה מסויים היא העומדת בבסיס ההתנכלות.
67.התובע עתר לתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין ההתעמרות בטענה כי מדובר בפגיעה על רקע פעילותו בוועד העובדים. כאמור, לא מצאנו כי ההתעמרות מקורה רק בפעילות התובע בוועד ואולם מששוכנענו כי יש יסוד לטענת ההתעמרות עצמה ובשל ההשלכות של התנכלות זו לאורך השנים, מצאנו לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע בסך של 70,000 ₪.
68.בסיכומיו עתר התובע להשיב אותו לתפקידו כמנהל קטע על כלל הסמכויות והתנאים הכרוכים בתפקיד זה. הנתבעת בסיכומיה לא טענה דבר לענין סעד זה למעט הטענה כי התובע לא זכה בתפקיד במכרז וכי לא פגעה בתנאי עבודתו. משקיבלנו את טענת התובע כי הוסט מתפקיד זה שלא כדין ומשאין חולק כי זכה במכרז כדין, אנו מציינים את הברור מאליו, כי התובע מונה לתפקיד מנהל קטע ועל יסוד זה יש לחשב את זכויותיו הכספיות.
אשר לסמכויות בתפקיד זה, התובע אישר כי בעת שנבחר לתפקיד שימש מנהל הקטע כמנהל תחנה. בנסיבות אלה, משלא עתר התובע בכתב התביעה לקביעת סמכויותיו, איננו מוצאים מקום ליתן הוראות בענין זה. ואולם בהינתן שהתקן מאפשר מינוי 4 מנהלי קטע, כאשר מינויו הרשמי של התובע לתפקיד זה, שריר וקיים, מוצע לנתבעת לחזור ולבחון את האפשרות להסדיר את מסגרת הסמכויות לתפקיד בהתאם למסגרת הארגונית של המחלקה היום.
אחרית דבר
69.על יסוד כל האמור, תביעת התובע מתקבלת, אנו קובעים כי הנתבעת התנכלה לתובע ובגין כך תשלם פיצוי בסך של 70,000 ₪.
סכום זה ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
כמו כן תשא העיריה בהוצאות התובע בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום.
ניתן היום, כ"ו אב תשפ"ד, (30 אוגוסט 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
מר אהרון ביתן
נציג ציבור
|
|
יעל אנגלברג שהם
שופטת
|