יוסף פוליטי נ' מרכז מעיין החינוך התורני בא"י

לפני:

נציג ציבור (עובדים) מר יעקב מלול

נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים בריל 

התובע עבד כמפקח אצל הנתבעת עד סוף שנה"ל התשע"ד ולאחר מכן החל בעבודת מפקח במשרד החינוך. עיקר המחלוקת שבין הצדדים נוגעת לזכויותיו של התובע עקב הפסקת עבודתו אצל הנתבעת בנסיבות אלה.

רקע נדרש

1. הנתבעת עוסקת בחינוך ילדים ונוער במגזר החרדי. הנתבעת מתוקצבת בשעור 100% על ידי המדינה וחשבת מטעם המדינה מפקחת על התנהלותה הכספית.

2. התובע הועסק אצל הנתבעת בתפקידי מורה, מנהל, מדריך ומפקח החל מיום 1.10.90 ועד לסוף שנה"ל התשע"ד (31.8.14). בתפקידו האחרון שימש כמפקח שנים רבות.

3. התובע פוטר מעבודתו במכתב מיום 29.5.14. (להלן:מכתב הפיטורין) שבו נאמר:

   "לצערנו הננו להודיעך על הפסקת עבודתך.. העסקתך תסתיים ביום 31.8.14. כידוע משרד החינוך שוקל שלא לאשר ל"מעין החינוך התורני" להעסיק מפקחים/מדריכים משנת הלימודים הבאה או לחלופין להורות על הפחתת היקף התקנים ועל שינוי הליך קבלת המפקחים /מדריכים ומתכונת העסקה. בנסיבות אלו אין לנו מנוס אלא להודיע כאמור על הפסקת עבודתך..."

   הרקע להודעת הפיטורים והנסיבות בהן נכנסו לתוקף מצויים במחלוקת בין הצדדים.

4. אין חולק כי במהלך השנים, כבר משנת 1999, קיבל התובע מדי שנה בחודשי מאי מכתבי פיטורין, ולמרות זאת בסופו של דבר המשיך בעבודתו אצל הנתבעת. לכך ישנו חריג במכתב הפיטורין משנת 2011, שאז הבהירה הנתבעת לכלל המפקחים שפוטרו כי ההתנהלות הקבועה לפיה מושב העובד לעבודתו למרות מכתב הפיטורין, לא בהכרח תתקיים ,בשל רה- ארגון. התובע הביע התנגדותו לכך, המכתבים בנדון מצורפים כנספח ד' לתצהירו. התובע לא הסתפק בכך אלא הוא ומפקחים אחרים פנו לדין תורה שבעקבותיו ניתן צו האוסר על פיטוריהם- (נספחים ה'-ו' לתצהירו).

5. התובע החל לעבוד כמפקח במשרד החינוך משנה"ל התשע"ה . לשם קבלתו לעבודה ניגש התובע למכרז שפרסם משרד החינוך ב27.2.2014 (להלן: המכרז) הודעה על זכייתו במכרז נמסרה לו פורמלית ב3.7.14 אך לדבריו כבר הודע לו על כך ב30.6.14 (ס'18 לתצהירו), זאת לאחר הופעתו בפני ועדת הבוחנים באותו יום (ר' נספחים ז'+ח' לתצהירו).

6. התובע החל, לבקשתו, ובאישור הנתבעת, בתקופת חפיפה בשלהי תקופת עבודתו אצלה- בחודש אוגוסט 2014 (נספח ט' לתצהירו).

7. זכייתו של התובע במכרז ארעה לאחר שהגיש מועמדותו למשרת מפקח במשרד החינוך גם למכרזים קודמים החל משנת 2012. סה"כ ניגש ל5 מכרזים לתפקידי מפקח במשרד החינוך.

8. ביום 14.7.14 כתב התובע לנתבעת במכתב שכותרתו "הנדון: פיטורין" (נספח טו לתצהירו- להלן: מכתב התשובה):

   "בתגובה למכתבך הריני מאשר קבלת הפיטורין. בעקבות מכתב הפיטורין ונוכח הנהוג והמקובל ברשת מימים ימימה, וכן נוכח חוזרי נש"ם שהרשת נהגה לפעול על פיהם, אני פונה ומבקש כי בעקבות הודעת הפיטורין באה לאחר 24 שנות שירות ברשת מעיין החינוך התורני, יועברו וישולמו לי בנוסף לזכויות המגיעות לי כדין את המרכיבים הבאים....

   מאחר והפיטורין אמורים להכנס לתוקף כפי הודעתכם בסוף חודש אוגוסט 2014, אבקש לזמן אותי לשיחה בנושא הזכויות הנ"ל, על מנת שאוכל להערך בהתאם עוד בטרם ייכנסו הפיטורין לתוקף..."

9. לתובע שולמו פיצויי פיטורין, אם כי באיחור שנסיבותיו במחלוקת (יוער כי לכתחילה נתבעו בגין כך פיצויי הלנה ואולם לאחר קדם המשפט חזר בו התובע מתביעתו לפיצוי זה).

    

   המחלוקות

10. לטענת התובע, פוטר ללא שימוע ובחוסר תום לב- ללא שנשמעה עמדתו. התובע העמיד תביעתו בגין כך ע"ס למעלה ממאה אש"ח. עוד טוען כי ישנו פער בין סכום הפיצויים לו היה זכאי לבין מה ששולם לו ובכלל זה באמצעות שחרור כספים העומדים לרשותו בחברת הביטוח- המחלוקת נעוצה בשאלה האם רווחים שהשיאו הכספים שהופקדו בקופה יבואו ע"ח החבות בפיצויי פיטורין .

11. לכתחילה תבע התובע גם פדיון ימי מחלה, אלא שהובהר בסופו של דבר כי ימי המחלה שנצברו לו בעבודתו אצל הנתבעת נשמרו לו גם בעבודה במשרד החינוך ומשכך חזר בו התובע מתביעתו זו לאחר שמיעת הסכומים בהליך זה.

12. עוד טוען התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד וכן לזכויות הנובעות מהקבלתו לעובד משרד החינוך שפוטר- קרי פיצויים מוגדלים (בשל ותקו) ודמי הסתגלות.

13. אליבא דנתבעת, בנסיבות בהן התובע הוא שהיה מעונין לעזוב עבודתו אצלה לשם עבודה בתפקיד מפקח במשרד החינוך הרי שתביעתו לפיצוי בגין העדר שימוע או חוסר תום לב, היא עצמה נגועה בחוסר תום לב.

14. אשר לזכאות לתנאי פרישה של עובדי הוראה במשרד החינוך, טענה הנתבעת כי היא לא אמצה את נהלי משרד החינוך וכי היא מתוקצבת באופן מוגבל ביחס לתנאי פרישה מוגדלים ובכפוף לקיום תנאים שלא התקיימו בעניינו של התובע. לענין זה ובכלל מוסיפה הנתבעת כי הגם שמוציאה מדי שנה מכתב פיטורין למפקחים שכן אינה בטוחה שיאושר לה מינוי תקני מפקחים ע"י משרד החינוך הרי שגם ב2014 , אף שהוציאה מכתב כאמור , היתה נכונה לקבל התובע לעבודה ככל שהיה מעונין בכך, עם קבלת האישור התקציבי ממשרד החינוך, אלא שהוא כלל לא היה מעונין בכך.

15. אשר להעדרה של הודעה לעובד- טוענת הנתבעת כי לא היתה חבה במתן הודעה כאמור בעת קבלתו של התובע לעבודה ,בטרם נחקק החוק בנדון.

     

    דיון והכרעה

    אקדמות מילין

16. בטרם נדון במחלוקות שבין הצדדים לגופן ראוי להבהיר: מתוך כלל העדויות שלפנינו עלה (ושלא בפעם הראשונה בבית הדין) כי מזה שנים נוהגת אצל הנתבעת מתכונת לפיה היא מפטרת את עובדי ההוראה בחודש מאי, פיטורים מנהליים. לאחר מכן, וברוב רובם של המקרים ולקראת שנה"ל שלאחר מכן, היא מקבלת אותם לעבודה בחזרה ותוך שמירת רצף הזכויות. הטעם שהובא להתנהלות זו הוא כי הנתבעת אינה בטוחה בכך שתוכל להמשיך להעסיק את עובדי ההוראה שלה היות שתקציביה תלויים באישור משרדי האוצר והחינוך ואלה לא מוסדרים ומובהרים כדבעי נכון לחודש מאי, אלא חודשים רבים לאחר מכן. משכך אינה יודעת האם תאלץ לקצץ בהיקף כח האדם שלה. מנהלת כח אדם בהוראה אצל הנתבעת, העדה , הגב' רחל צדוק (להלן: גב' צדוק) אף טענה כי הדרישה לפיטורי עובדים מדי שנה היא דרישה של משרד החינוך עצמו.

17. סוגיה זו כלשעצמה לא הועלתה כבסיס לעילת תביעה כלשהי והנתבעת התנגדה לכל הרחבת חזית בעינן זה (ר' סכומי ב"כ בעמ' 26). עם זאת וכרקע לבירור הסוגיות שבמחלוקת נוסיף:

18. מאליו יובן שהתנהלות זו פגומה ביותר ופוגעת באופן שיטתי בעובדי הנתבעת, אשר אף אם, על פי רוב מבוקש כי יסמכו על נסיון העבר שהראה כי בפועל הועסקו ברצף, הרי שעדין מציבה לפניהם הנתבעת סימן שאלה "למען הזהירות" מדי שנה בשנה באשר להמשך העסקתם. בין אם המדינה מורה לנתבעת לעשות כן ובין אם לאו, עדין כמי שמממנת ומפקחת על תקציבי הנתבעת שומה עליה להסדיר מצב הדברים באופן שימנע התנהלות שכזו.

19. ברי כי למכתבי הפיטורין הנשלחים מדי שנה ישנה נפקות ועובדים שמקבלים אותם רשאים להסתמך עליהם ולחפש לעצמם מקום עבודה חלופי, תוך צפיה לקבל פיצויי הפיטורין להם זכאים, ואין הם מחויבים "לסמוך" על כך שישובו לעבודה בנתבעת. ככל שכך עושים, אין לנתבעת על מה שתלין עליהם.

20. עניינו של התובע שונה מענינם של כלל אותם עובדי הוראה , שכן , וכפי שפורט לעיל ועל פי ההשתלשלות הכרונולוגית, הוא לא הסתמך על מכתב הפיטורין שקיבל ורק אז פנה לחפש מקום עבודה חלופי, אלא , הוא קודם לכל חיפש מקום עבודה חלופי וקווה להתקבל אליו, ורק לאחר מכן קיבל את מכתב הפיטורין הסטנדרטי, ומצא לנכון ,כאשר התקבל למקום החדש, לעשות שמוש במכתב הפיטורין לצורך סיום עבודתו.

    על רקע הדברים ידונו תביעותיו.

     

    נסיבות סיום ההעסקה והזכאות לפיצוי בגין העדר שימוע /פיטורין בחוסר תום לב

21. נקדים ונאמר כי לא מצאנו ממש בטענות התובע לפיצוי ברכיב זה.

22. שוכנענו כי התובע בחר במפורש לעזוב את הנתבעת על מנת לקבל משרת מפקח במשרד החינוך. התובע יכול היה להמשיך ולעבוד בנתבעת גם בשנה"ל התשע"ה אלא שהוא בחר שלא לעשות כן וחלף זאת למנף את מכתב הפיטורין שקבל על מנת להשיג עוד תועלות עבורו בבחינת "אכול כפי יכולתך", זאת כשהיה מנוי וגמור עמו לסיים העבודה בנתבעת בכל אופן עקב זכייתו במכרז, גם לו לא היה מקבל מכתב פיטורין.

23. התובע יוצא חוצץ כנגד אי קיום ישיבת שימוע , ואכן ,על פני הדברים נפל פגם בכך שלא התקיימה ישיבה כזו. אלא שאין להתעלם מנסיבות הענין באשר לחומרת אי קיום השימוע: התובע הגיש מועמדותו לתפקיד מפקח במשרד החינוך 3 חודשים קודם למשלוח מכתב הפיטורין ובכך גילה דעתו כי הוא עצמו מעונין לסיים עבודתו בנתבעת . לרצונו זה היתה הנתבעת מודעת: הרב בוסו העיד בסעיף 12 לתצהירו כי היה מודע לכך שהתובע ניגש בעבר וכן באותה שנה למכרזי משרד החינוך ונתן ברכתו לכך. עדות זו לא נסתרה והוא אף אישר כי למען הזהירות היה מוציא המכתב בכל אופן כיון שלא ידע אם התובע יזכה במכרז אם לאו- אם כן המכתב הוצא "כרגיל" אך תוך ידיעה שהתובע מחפש עבודה אחרת מזה זמן.

    קבלת מכתב הפיטורין עצמו היתה סטנדרטית כמצוין לעיל ולהלן. התובע בחר שלא להגיב למכתב הפיטורין ונמנע מלהעלות טענות כנגדםו מיד בסמוך לקבלתו (כפי שעשה בעבר9, ולא בכדי, שכן באותו שלב טרם ידע מה יעלה בגורל התמודדותו במכרז. (כמו גם שידע שברגיל יושב לעבודתו בשנה לאחר מכן) התובע בחר להעלות טענות בענין הפיטורין רק לאחר שהובטחה זכייתו במכרז- כאמור ב14.7.14 לראשונה. גם אז, הטענות שבפיו אינן נוגעות כלל לפגמים שבפיטורין עצמם. (לו היה עושה כן ודאי, נוכח עדויות הנתבעת המהימנות עלינו, היו מודיעים לו על כך שיועסק, אלא שברור שבכך לא רצה).

24. לא זו אף זו, גם אם נפלו פגמים בהליך הפיטורין ובכלל זה באי קיום שימוע , אין נגזר מכך בהכרח כי יש מקום לפסיקת פיצוי. במה דברים אמורים? בכך שעל התובע להצביע על נזק שנגרם לו בשל העדרה של ישיבה כאמור . קיומו של שימוע נועד להבטיח כי בטרם מימוש כוונת פיטורין, ישמע המעסיק את שיש בפי העובד לומר- טעמים אישיים או מקצועיים, ויבחן האם נוכח דברים אלה נותרה כוונתו המקורית בעינה- היינו המטרה היא למנוע מצב שבו נתונים שבפי העובד הרלבנטיים להחלטה, לא יהיו ידועים למעסיק ועקב כך יפוטר גם בנסיבות בהן היה מקום שלא לעשות כן. הנזק שנגרם בהעדר שמוע הוא אבדן ההזמנות לשכנע. בעניינו לא זו בלבד שהתובע לא הראה כי נימוקים שבפיו היה בהם כדי לשנות מפיטוריו לו היה נשמע, אלא שברי כי הפך הדבר נכון ונוכח זכייתו במכרז כלל לא היה מעונין לשכנע כי ישאר בעבודתו. בנסיבות הענין לתובע היה ענין פיטורין וחוסר ענין במניעתם. על כן , שימוע לא היה משיג כל תוצאה שלשמה נועד.

25. אם אין הדברים ברורים מתוכם , הרי שבא התובע במכתב התשובה ומבהיר כי נוכח מכתב הפיטורין אין לו כל כוונה לשנות מגזרה זו, אלא רק לקבל זכויות שלטענתו מגיעות לו עקב הפיטורין. לא זו אף זו, מכתב התשובה נשלח ביולי 2014 ולא אצה הדרך לתובע לשלוח תזכורת למכתב אלא בינואר 2015. אם כן, גם אם נפל פגם בפיטורין בכך שהתובע לא זומן לשימוע , הרי ששוכנענו כי התובע כלל לא היה מעונין בשימוע , שכן לא היה מעונין להמשיך ולעבוד אצל הנתבעת, ואם כן נמצאת מטרת השימוע בטלה.

26. התובע מנסה לטעון, כביכול נהגה עמו הנתבעת שלא כראוי בהחלטה לפטרו (לכך גם השלכות לענין זכאותו של התובע לרכיבי הסתגלות ופיצויים מוגדלים) וטוען כביכול התנהלות הנתבעת הביאתהו לפיטורין תוך שהוא נאלץ לשים את הוותק שצבר במשך השנים על קרן הצבי ולהכנס לעבודה במשרד החינוך כשהוא במעמד עובד בנסיון בלבד.

    נסיון התובע להקל בחשיבות המשרה במשרד החינוך בעיניו במסגרת תצהירו , נוכח העובדה שתחילה התקבל לתפקיד במעמד של עובד בנסיון, לא יצלח. התובע בקיא ורגיל בכל הסוגיות הכרוכות בהעסקת כח אדם בהוראה וידע היטב המשמעות שיש להגדרה זו, ודאי כאשר הגיע לתפקיד לאחר שנות נסיון. לא זו אף זו, אף שטוען שכביכול מדובר בתפקיד בלתי יציב, הרי הוא עצמו מאשר כי במשך שנתיים ניסה לקבלו שוב ושוב.

27. לא נתנו גם אמון בטענותיו של התובע (ס' 15 לתצהירו) לפיהן חשש ליציבות משרתו בשנה"ל התשע"ד נוכח שיחה קשה שהיתה לו לדבריו עם מנכ"ל הרשת בראשית אותה שנה שבה נאמר לו כי ככל שאינו מרוצה יוכל לעזוב.

    התובע ציין שם כי הדברים נאמרו היות ובמסגרת אסיפת מינהלה ומפקחים העלה הוא על סדר היום את הקושי הנובע מכך שהמפקחים לא מקבלים משכורותיהם בראשית שנה"ל עד לקבלת אישורי משרד החינוך להעסקתם ,(כשאז משולמים רטרואקטיבית). אלא שהדברים נסתרים בהמשך , כאשר מאשר שלאור אותה הרגשת חוסר יציבות שחש ב2014 , הרי שכבר משנת 2012 הגיש מועמדויות למכרזים במשרד החינוך (ס' 16 לתצהירו).

    ערים אנו לכך שעדותו של המנכ"ל הרב בוסו לא היתה עקבית באשר לתוכן אותה שיחה: בעוד בתצהירו טען כי לא זכור לו כי נאמרו דברים קשים על ידו, הרי שבעדותו ציין כי אכן אמר דברים שכאלה , אלא שעשה כן "כהנהגה". אלא שאין בכך כדי לשנות ממסקנתנו המתבררת גם מתוך הגיונם של דברים וגם מתוך דברי התובע עצמו ,אף אם נתעלם לחלוטין מעדותו של הרב בוסו. יוער כי בכל אופן טען מר בוסו הן בתצהיר והן בח"נ כי מערכת היחסים בינו לבין התובע היא תקינה וכי היה ברור גם לתובע כי אין כל כוונה לפטרו ודבריו אלה נאמנים עלינו.

28. גם נסיונו של התובע בחקירה הנגדית להתחמק מלהשיב לשאלה האם לו היה זוכה במאי 2013 במכרז היה מגיש אותה תביעה- הצביע על כך שהוא מודע לקושי שבגרסתו כביכול המצב ב2014 חייבו לאמץ את זכיתו במכרז (ע' 7). הרי ברור כי התובע לא הגיש לשוא מועמדויות חוזרות (סה"כ 5 מועמדויות בתוך כשנתיים- כאשר בחלק מן המכרזים התוצאות התבררו והיו צפויות להתברר במהלך שנה"ל) ללא שיש לו כוונה לזכות במכרזים.

29. לא זו אף זו, דומה כי התובע כלל לא חשש למעמדו כטענתו, שכן כפי שציין הוא והובא לעיל, בשנת 2011, כאשר חל שינוי במדיניות מכתבי הפיטורין כמצוין לעיל, ידע התובע כיצד לפעול ומנע פיטוריו. אם כן, לא זו בלבד שבמשך כל שנות העבודה וכפי שהמשיך הדבר גם החל מ2012, חודשו חוזי העסקתו, הרי שלמעשה לאחר ארועי 2011, היה כבר סמוך ובטוח בכך שיקשה ביותר על הנתבעת לשנות ממעמדו דווקא נוכח הצווים שהוצאו לטובתו ולטובת מפקחים אחרים בדין תורה. הנסיון להפוך את היוצרות ולטעון כי המאמצים לקבל עבודה במשרד החינוך היו פרי החשש המתמיד מפיטורין אינו משכנע. לא זו בלבד שהתובע הצביע על כך שמאז 1999 קיבל מדי שנה מכתבי פיטורין, אלא שכאמור, דומה כי היציבות דווקא התחזקה ב2011. גם עדותו של עד התובע מר אביכזר תמכה בכך שבפועל לא היה חשש אמיתי שכן תמיד קבלו מכתבים ותמיד הועסקו מחדש (עמ' 4 ש' 19)

    לכך מתווספת גם עדותו של הרב בוסו לפיה לו היה צורך בפיטורי מפקחים , הרי שוודאי שהתובע, נוכח ותקו ומקצועיותו, לא היה מאלה שאליהם יפנו בתחילה. (התובע עצמו אישר כי לא ידוע לו באותה שנה על מפקח אחר לבד ממנו שסיים עבודתו בשל פיטורין – ע' 7)

    ועוד: לטעמנו, רצונו של התובע להשתלב בעבודה כמפקח במשרד החינוך לא התעורר עקב ארוע זה או אחר בנתבעת אלא דווקא נוכח העובדה שהתובע ידע החל מ2012 כי יש לו סיכוי לכך, זאת, כיון שבאותה שנה הרחיב המשרד קליטתם של מפקחים במגזר החרדי נוכח הנחיית בג"ץ להגדיל את שיעור המפקחים במגזר החרדי (עדות התובע בעמ' 6 ש' 19-22).

30. העולה מן המקובץ לענין זה , כי לא מצאנו מקום לפסוק לתובע פיצוי כלשהו בגין אופן פיטוריו.

     

    התביעה לפיצויי פיטורין מוגדלים ולמענק הסתגלות

31. כאמור, טען התובע כי הנתבעת אמצה לעצמה הכללים הנהוגים במשרד החינוך לגבי זכויות מורים ואלה הפכו עם הזמן לנוהג מחייב ולתנאי מכללא בחוזה העבודה של התובע. בפועל ,אישר התובע כי אינו מודע לכללים הנהוגים במשרד החינוך אלא שהוא מקביל עצמו למה שקורה אצל הנתבעת(עמ' 9 ש'3-7)

32. הנתבעת טענה כי לא קבלה על עצמה את נהלי פרישת עובדי הוראה של משרד החינוך ,אלא שהיא מתוקצבת באופן מלא ומקבלת אישור משרדי החינוך והאוצר לתשלום תנאי פרישה מוגדלים- אך לא בנסיבותיו של התובע אלא לעובדי הוראה שחוקים שביקשו לפרוש עקב כך. הנתבעת טענה כי בשנים האחרונות (הרלבנטיות למועד פרישתו של התובע) ניתן לה היתר לשלם תנאי פרישה מוגדלים בכפוף לתנאים המצטברים דלהלן: סה"כ אישורי התנאים המוגדלים לא יעלה על מסת הסכום שהוקצב לכך לנתבעת; התנאים צריכים להיות מוסדרים בין העובד לבין הנתבעת; ישנו צורך באישור ועדה שחבריה נציג משרד החינוך ונציג נש"מ; הועבר בפועל תקציב לכיסוי התשלום. עוד טענה כי הועדה אינה מאשרת תנאי פרישה מוגדלים למי שפרש מרצונו וכן למי שעבר לעבוד ברצף עם הפסקת עבודתו לשירות המדינה. לטענתה , התובע אינו עומד בתנאים אלה שכן אינו עובד שחוק שעודד לפרוש אלא מי שביקש לעבור לעבוד במדינה.

33. כבר בשלבים המקדמיים של ההליך נדרשה הנתבעת להמציא אסמכתא לאותם כללים להם טוענת והיא הציגה (וכך גם בצירוף לתצהיר הגב' צדוק ) ניר מודפס, שאינו נושא כל לוגו ושעליו חתומים גורמים השייכים לנתבעת , אך לא כל גורם מטעם משרד החינוך ו/או משרד האוצר. בחקירתה הנגדית של הגב' צדוק אף הובהר (עמ' 19) כי בפועל אותו דף נהלים לא היה קיים בזמן סיום עבודת התובע אצל הנתבעת אלא נוצר לאחר הגשת התביעה (אף כי לטענתה, שלא בקשר לתביעה דכאן). כמו כן עלה מדבריה כי הוועדה המשותפת לנתבעת, למשרד החינוך ולנציג נש"מ כלל לא ערכה פרוטוקולים של ישיבותיה בכלל והישיבה שדנה בעניינו של התובע בפרט. אכן יש פגם בכך שישיבות מתקימות ללא שיש אסמכתא לאשר נאמר בהן. כמו כן מוקשה הדבר שהנתבעת לא הצליחה להציג קריטריונים כתובים של הגורמים היושבים בוועדה שעל פיהם פעלה הוועדה בשנים הרלבנטיות לתובע. אלא שקושי זה אינו יכול להעביר את נטל ההוכחה לשכמה של הנתבעת. נסביר:

34. בכתב התביעה טען התובע כי "מורים בותקו ומעמדו(למעלה מ20 שנות עבודה ) אשר עבדו לצדו בנתבעת ופרשו או פוטרו לאורך השנים, זכו לפיצויים מוגדלים על סך 150% מפיצויי הפיטורין המגיעים להם לפי חוק ואף יותר" וכי הדבר הפך לחוזה מכללא עמו, והפנה כאמור לנוהג בנתבעת.

35. כידוע , מוטל על הטוען לקיומו של נוהג נטל נכבד יחסית להוכחתו. הוכחת נוהג "חייבת להיות חד משמעית וודאית" (דב"ע מח/40-3 דבורה חבקין – גחלת – גמול חיסכון לחינוך בע"מ פד"ע כ' 169, 175 מול האות ה'). זאת ועוד, הנוהג נקלט כמקור משפטי בחוזה העבודה, אך ורק כתנאי מכללא. קיומו של תנאי מכללא טעון הוכחה ברורה וחד משמעית. "תנאי מכללא בחוזה הוא אותו תנאי שאף על זאת שלא נקבע במפורש רואים אותו ככלול, משום שהצדדים ראו למותר לכלול אותו, באשר הינו מובן מאליו, כך שקביעתו במפורש מיותרת" (דב"ע שם/7-2 תדיראן –אלן בנסקי פד"ע י"א 334, 344). בעניין ע"ע 348/99 "צים" חברת הספנות הישראלית - שמשון שרעבי (20.11.03), נדחתה טענת הנוהג אף שהתובע הוכיח כי בעניינם של מספר עובדים חל ה"נוהג" לו טען. כך נאמר שם "עצם קיומם של מקרים בהם שולם מענק פרישה אינו מלמד, בהכרח, על קיומו של נוהג ולהוכחת נוהג אין די בהצגת מספר מקרים. לצורך הוכחת נוהג לתשלום מענק פרישה יש להראות קיומה של שיטה המבוססת על עקרונות אחידים לתשלום המענק החלה על מספר מייצג ורחב של מקרים."ור' גם הניתוח המפורט באשר לטעמי הדרישה להוכחה מדוקדקת של נוהג בפסה"ד מן הימים האחרונים בעע 20260-06-14 דוד סומך- קופת חולים מאוחדת (13.9.18).

36. לשם הוכחת הנוהג העיד התובע את מר אביכזר (ויוער, אף שלכתחילה כלל לא זומן ע"י התובע למטרה זו) , ששמש בעבר גם הוא מפקח בנתבעת וסיים עבודתו ב2013. מר אביכזר העיד כי עם סיום העסקתו קיבל פיצויים בשעור 150% וכן שלושה חודשי הסתגלות. מר אביכזר אף הקריא מתוך רשימה שערך שמות של מי שקבלו גם כן מענקים אלה. לדבריו השמות שהקריא הם אלה ששאל אותם וטענו כי קבלו, ויש לו גם רשימה שלגביה "יש כמה שיש לי ספקות בהם. אני יודע שהבטיחו להם אבל אני מאמין שיקבלו כי כך היה נהוג כל הזמן, רק בשנתיים האחרונות התחילו לעשות בעיות, אני מתכוון לשנתים וחצי אחורנית מהיום". הנתבעת באמצעות העדה מטעמה ציינה שמות של מפקחים שלא קיבלו מענקים עם סיום עבודתם ומעבר לעבודה כמפקחים במשרד החינוך (אך כן קבלו פיצויי פיטורין) (זאת בתקופה המקבילה לתקופת סיום העסקת התובע). כשנשאל לגבי כך, טען מר אביכזר כי אינו יודע אם אותם אנשים קבלום אם לאו (עמ' 5 ש' 6).

37. התובע לא ביקש לקבל מהנתבעת נתונים כלשהם על עובדים אחרים והסתפק בצירוף רשימת השמות שכולה הושגה מפי השמועה, שקרא בפני בית הדין מר אביכזר. ברור כי רשימת שמות אקראית וחלקית שכזו, גם לו היתה נמסרת ממקור ראשון, אין די בה כדי להוכיח נוהג המשקף "שיטה המבוססת על עקרונות אחידים". זאת ועוד , הן התובע כמצוטט בכתב התביעה והן מר אביכזר לא התיחסו דווקא למפקחים- התובע בתביעתו התייחס למורים דווקא ואילו מר אביכזר התיחס בעדותו ל"עובדים" בעלמא.

38. מאידך , כאמור, הוצגה רשימת 5 שמות מפקחים שלא קיבלו המענקים הנתבעים .התובע עצמו אישר כי אותם מפקחים שצוינו ע"י הגב' צדוק, הם כולם מפקחים שעברו לעבוד במשרד החינוך אלא שמבקש הוא לאבחן בין עניינם לענינו. לדבריו כל אותם חמישה קבלו חל"ת מהנתבעת במהלכה עבדו במשרד החינוך ורק כאשר קיבלו שם קביעות סיימו העסקתם אצל הנתבעת. אלא שאין בכך כדי לסייעו בשלושה מובנים: א. התובע עצמו מאשר כי הוא לא ביקש חל"ת ועל כן ככל שמבקש לקבוע כי מעמדם שונה בשל אישור החל"ת- אין לסמוך על המנעותו שלו מלפעול כמותם. ב. ככל שטענת התובע היא כי היה נוהג כללי לשלם כמבוקש על ידו, הרי שבפועל די בכך שהודה שבנסיבות מסוימות לא שולמו מענקים, כדי לסדוק טענתו לנוהג. ג. יתרה מכך, המשותף לתובע ולכל אותם מפקחים שלא קבלו מענקים, הוא שכולם עברו לעבוד כמפקחים במשרד החינוך. מכאן שככל שמבקשים ללמוד נוהג- הרי הנוהג מראה שכאשר עובד הנתבעת עובר לעבוד במשרד החינוך, אינו מקבל מענקים.

39. גם כאן מבקש התובע לאבחן בין ענינו לבין אותם מפקחים שכן לדבריו "אני לא עברתי מהרשת למשרד החינוך אני פוטרתי מהרשת לאחר 24 שנות עבודה" (עמ' 10 ש9). כפי שתואר לעיל, אף שאכן היה מכתב פיטורין, הרי שבפועל התובע כן עבר מהנתבעת למשרד החינוך. התובע יכול היה להמשיך בפועל לעבוד בנתבעת אלא שלא רצה בזאת. לא זו אף זו, גב' צדוק מסרה בתצהירה(ס' 9) כי גם העובדים האחרים, ששהו בחל"ת קבלו מכתבי פיטורין מדי שנה (בשל אותו חוסר יכולת להתחייב להעסקה).איננו רואים איפוא מקום לאבחן בין התובע לבין אותם מפקחים אחרים שציינה הנתבעת.

    אם כן התובע לא עמד בדרישות הקפדניות להוכחת נוהג של תשלום מענקי פרישה לעובדים ותיקים בכלל ולעובדים כדוגמתו בפרט. די בכך כדי לדחות תביעתו

40. עם זאת מצאנו מקום להוסיף גם כי אף שאכן ישנו קושי באי הצגת פרוטוקולים, עדיין מהימנה עלינו עדותה של הגב' צדוק באשר לקריטריונים שהנחו את הוועדה שדנה במענקי פרישה ובאופן ספציפי בדרישה כי הפורש יהיה מי שפורש בשל שחיקה ואינו מי שמשתלב בעבודה בשירות המדינה. מענקים שכאלה נועדו לעודד פרישה לצרכי הבראת המערכת ,ולא למתן כספי ציבור לשווא למי שעובר לעבוד באותה עבודה עצמה במשרד החינוך . לענין זה מקובלת טענת הנתבעת כפי שעלתה מהח"נ (רישת עמ' 10) ,לפיה הנסיון לאבחן בין כספי ציבור שבהם ממומנת הנתבעת באופן מלא לבין כספי ציבור שמשולמים על ידי משרד החינוך, אין הוא אלא התממות.

41. אם כן, התובע לא הוכיח נוהג תשלום מענקי פרישה (פיצויי פיטורין מוגדלים ודמי הסתגלות) אצל הנתבעת. יותר מכך, האמנו לנתבעת כי כאשר משולמים מענקים כאלה , הם אינם משולמים בנסיבות כשל הפסקת עבודתו של התובע דכאן. התביעה ברכיב זה נדחית .

     

    הפרשי תשלום בגין פיצויי פיטורין

42. כאמור, טוען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורין שבמסגרתם יחושבו סכומים שנצברו לטובתו בקופת הפנסיה אך לא כשהם כוללים את הערך המשוערך

43. הנתבעת טענה כי לשם חשוב הפרש הזכאות לפיצויים יש להפחית מגובה הזכאות את סך כל הסכום הצבור בקופות הפנסיה ברכיב פיצויים כולל גם רווחי הכספים. הנתבעת הפנתה לענין זה לאשר נפסק בסעש (ב"ש) 48489-04-14 אילנה קאטר - קרנות קורת לישראל-עמותה לפיתוח כלכלי (14.12.15). עוד טענה כי בלאו הכי שילמה לתובע ביתר.

44. מקובלת עלינו טענת הנתבעת בהפנותה לפסה"ד בענין קאטר אשר מסכם אכן את ההלכה בענין זה (ס'30 לפסה"ד דשם). המרת תשלום פיצוים עם סיום העבודה בהפרשות חודשיות במהלך שנות העבודה לא נועדה להעשיר את העובד שבכל עת שבוצעה הפרשה כלל לא היה זכאי לקבלה, אלא להבטיח צבירת הסכומים. אם כן יש להביא בחשבון את כלל הסכומים שנצברו ובכלל זה הרווחים, ע"ח פיצויי הפיטורין בהם חבה הנתבעת (הדיון בשאלה האם הכספים באים ע"ח או במקום פ"פ לפי סעיף 14 שנדון באותו ענין אינו רלבנטי לענננו, שכן אין חולק שהנתבעת הביאה הסכומים בחשבון על חשבון זכאותו של התובע).

45. הפניית התובע לתנאי הפוליסה שלו, (סיפת נספח י' לתצהירו) אינה רלבנטית. הפוליסה היא הסכם שבין התובע לבין קופת הפנסיה ואין הנתבעת צד לו. לא זו אף זו, עיון בנספח לפוליסה העוסק בערכי הפדיון (עמ' 176 לקובץ התצהיר) מעלה כי אכן ישנן שם שתי חלופות של שערוך הסכומים הנומינליים שהופקדו- אף אחת מן החלופות אינה קובעת כי אין מקום לשערוך כלשהו. אם כן בין כך ובין טענת התובע כי יש להתעלם מרווחים שנצברו, אין כל קשר.

46. מכל מקום נתוני הפדיון שקבלה הנתבעת לצורך עריכת טופס 161 הם נתונים שנתקבלו מהקרן. הנתבעת טענה כי בפועל שילמה גם מעבר לסך שבו היתה חייבת (כשנלקחים בחשבון הסכומים הצבורים בקופות הפנסיה.) ואכן, על פי טופס 161 שצורף כנספח י"א לתצהיר התובע שעל האמור בו אין התובע חולק, היו צבורים בקופות השונות (מגדל, מקפת, כלנית (האחרונה אינה כלולה באישור סוכן הביטוח) סה"כ 434,316 ₪ שהוא סך העולה על זכאותו בפועל גם לשיטתו שבכתב התביעה- סך של 399,138 ₪.

    אם כן התביעה ברכיב זה דינה להדחות.

     

     הודעה לעובד

47. אין חולק כי לתובע לא נמסרה הודעה לעובד כנדרש על פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן: החוק). לטענת הנתבעת לא היתה מחויבת בכך כיון שהתובע התקבל לעבודה לפני חקיקת החוק.

48. בהתאם להוראות סעיף 10(1) לחוק , החובה למסור הודעה לעובד שהחל עבודתו בטרם חוקק החוק, חלה רק ביחס לעובד שדרש זאת בכתב. אין טענה ובוודאי לא הוכחה כי התובע דרש זאת.

49. טענתו של ב"כ התובע בסכומיו לפיה היה על הנתבעת למסור בידי התובע מדי שנה (נוכח סיום העבודה מדי שנה) הודעה לעובד מחדש, היא טענה יפה כשלעצמה, אלא שנוכח העובדה שהועלתה רק בשלב מאוחר , והתנגדותו של ב"כ הנתבעת לשינוי החזית שבה, הרי שלא תוכל להשמע.

50. למעלה מן הצורך ,ולמען שלמות התמונה נאמר גם כי ,התובע עצמו צרף לתצהירו כנספח א' כתבי מינוי שקבל במהלך השנים. חלקם (הראשונים בקובץ) אף מפורטים ביותר ויש בהם מענה למרבית הדרישות על פי החוק. כתבי המינוי המאוחרים יותר אמנם אינם מפורטים כל כך אך למעשה יש בהם משום עדכון התנאים (לענין חלקיות המשרה וימי העבודה) אל מול כתבי המינוי המקוריים.

    בנסיבות הענין אין מנוס על כן מדחיית התביעה ברכיב זה.

     

    סוף דבר- דין התביעה על כל רכיביה להדחות. התובע הגיש תביעה שהעמידה לכתחילה ע"ס כ992 אש"ח. לאחר הפחתת הרכיבים שבסופו של דבר נמחקו(הלנת פיצויי פיטורין ופדיון ימי מחלה) בסך כולל של כ630 אש"ח , עמד על יתרת תביעתו בסך של כ-360,000 ₪.

    בנסיבות הענין ונוכח דחיית התביעה ישלם התובע לנתבעת הוצאותיה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 35,000 ₪.

     

     

    ניתן היום, ט' חשוון תשע"ט, (18 אוקטובר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

     

     

     

     

     

    יעקב מלול, עובדים		שרה ברוינר ישרזדה, שופטת		חיים בריל, מעסיקים