התובעת הועסקה בתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית של המרפאה, מיום 2.9.2018 ועד ליום 21.7.20, מועד בו פוטרה התובעת מעבודתה.
ג.בין הצדדים נחתם הסכם העסקה נושא תאריך 3.9.18. התובעת הועסקה במשרה מלאה, על בסיס משכורת חודשית בסך 8,700 ש"ח.
ד.הנתבעת הודיעה לתובעת וליתר עובדי המרפאה על יציאה לחל"ת קורונה, מיום 15.3.20 ועד 18.4.20. התובעת חזרה לעבודתה במרפאה ביום 14.6.20. קיימת מחלוקת בין הצדדים אם הארכת החל"ת היתה צעד חד צדדי של הנתבעת (כטענת התובעת) או בהסכמה הדדית עד שהתובעת הודיעה שאינה מעוניינת בהארכת החל"ת (כטענת הנתבעת).
ה.ביום 19.6.20 ד"ר אריאל זימן את התובעת לשיחת שימוע, שנקבעה ליום 21.6.20. ביום 21.6.20 נערכה שיחת השימוע. ביום 23.6.20 ד"ר אריאל הודיע לתובעת על סיום העסקתה, ומסר לה מכתב סיום העסקה.
ו.קרוב לשנה לאחר סיום העסקתה פנתה התובעת אל הנתבעת באמצעות בא כוחה, ובעקבות חלופת מכתבים בין ב"כ הצדדים הנתבעת ערכה לתובעת גמר חשבון, מסרה לה טופס 161 ומכתב שחרור והנפיקה לה תלוש לחודש 4/21 במסגרתו שולמו לתובעת יתרת חלף הודעה מוקדמת והשלמת פיצויי פיטורים.
תמצית טענות הצדדים
3.טענתה העיקרית של התובעת היא שנפלו פגמים בהליך פיטוריה: לעניין החלטת הפיטורים טענה התובעת שהנתבעת נהגה באופן פוגעני ומבזה; העדיפה עובדת ללא ילדים על פניה; נהגה בה בחוסר תום לב והתעלמה מהריונה. לעניין הליך הפיטורים טענה התובעת לפגמים שונים שנפלו בזימון לשימוע ובשיחת השימוע. בכתב התביעה נתבע פיצוי בגין הפליה מחמת הורות בסך 50,000 ש"ח, פיצוי מכוח חוק עבודת נשים בסך 50,000 ש"ח, פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ש"ח ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת תום הלב בסך 70,000 ש"ח. בנוסף עתרה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום הפסדי שכר בגין תקופת החל"ת ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. סכום התביעה הכולל עומד על סך 264,375 ש"ח.
4.בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובעת ואת זכאותה לסעד כלשהו. הנתבעת טענה, בין היתר, כי התובעת היא שביקשה להאריך את החל"ת, וכי אין קשר בין פיטוריה ובין היותה אם לילדים. לפי הטענה, פיטורי התובעת נבעו ממשבר הקורונה; הנתבעת נאלצה לבצע קיצוצים ולא איישה את משרת התובעת. עוד נטען, כי לאחר סיום יחסי העבודה התברר לנתבעת שהתובעת העבירה לטלפון הנייד ולתיבת הדוא"ל שלה מידע סודי וחסוי בנוגע למטופלי המרפאה. הנתבעת ביקשה לקזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, פיצוי ללא הוכחת נזק בגין גזל סוד מסחרי, בגין הפרת הסכם העבודה ובגין הפרת חובות האמון, הנאמנות ותום הלב בסך 50,000 ש"ח. לסיום טענה הנתבעת שהתובעת הציגה בתביעתה עובדות כוזבות, תוך סילוף הדברים שנאמרו, ציטוט מגמתי וחסר של הודעות ושיחות ושיוכן למועדים שגויים.
ההליך בבית הדין
5.מטעם התובעת הוגש תצהיר עדות ראשית שלה. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של ד"ר אריאל, ד"ר כנרת, הסייעת אלה ומזכירה במרפאה גב' גל פרידמן (להלן: "גל"). בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים על תצהיריהם.
דיון והכרעה
6.נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את מכלול חומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים והעדויות שנשמעו, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות במלואה. זאת מהטעם שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח אף טענה מהטענות שהעלתה בתביעה.
7.נוכח המחלוקות העובדתיות, נקבע תחילה את הממצאים העובדתיים העולים מהמארג הראייתי שנפרש לפנינו, ולאחר מכן נדון בכל אחד מראשי התביעה להם עתרה התובעת. כבר בפתח הדברים נדגיש, כי גרסתה של התובעת כבעלת דין מבוססת על עדותה בלבד, ללא תמיכה של עדות חיצונית, בעוד שגרסת הנתבעת נתמכה בעדויותיהם של ארבעה עדים. יתרה מכך, מהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף הראיות האובייקטיביות, שרובן התכתבויות וטסאפ של התובעת בזמן אמת, וניתוח יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים – הכל כמכלול מלמד שהגרסה העובדתית שהציגה הנתבעת מעוררת אמון רב מזו שהציגה התובעת בכתב התביעה ובתצהירה. לאמור יש להוסיף, כי עדותה של התובעת בבית הדין התאפיינה בסתירות ומצאנו בה סדקים ואי דיוקים. התובעת התחמקה ממתן תשובה לשאלות שאינן נוחות לה ובעדותה שינתה חזית בניסיון להסביר בדיעבד ולצייר תמונה אחרת מזו העולה מהראיות. על הקשיים העולים מגרסת התובעת נעמוד בהמשך הדברים.
התובעת הועסקה כמנהלת אדמיניסטרטיבית, ולאחר פיטוריה לא התקבלה עובדת במקומה
8.התובעת טענה שהועסקה כמזכירה בתפקיד מקביל לגל. במהלך דיון ההוכחות טען ב"כ התובעת שהיא היתה "מזכירה מובילה" או "מזכירה ראשית". לטענתה, הנתבעת החזירה את גל לעבודה כדי לבצע את עבודתה של התובעת, בעוד שכפתה על התובעת המשך שהייה בחל"ת.
9.הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת התקבלה לעבודה בעקבות המלצה, והציפייה היתה שתנהל את המרפאה ותקדם את שיווק המרפאה ברשתות החברתיות. עוד נטען, כי התובעת דרשה שכר גבוה מהנהוג לתפקיד שאליו התקבלה ולשם כך "נתפרו" לה תחומי אחריות שונים.
10.לאור התרשמותנו מהעדויות שנשמעו ומחומר הראיות שבתיק, אנו קובעים שלא הוכחה טענת התובעת שהועסקה בתפקיד מזכירה, או בתפקיד מקביל לגל. נסביר טעמינו למסקנה זו:
11.ראשית, כפי שעולה מהסכם העבודה שנחתם בין הצדדים (נספח 1 לתצהיר ד"ר אריאל) (להלן: הסכם העבודה), התובעת התקבלה לתפקיד "מנהלת מרפאה ואדמיניסטרציה". משכורתה של התובעת עמדה על סך 8,700 ש"ח (שכר יסוד ותוספת גמול שעות נוספות גלובלי). כעולה מסעיף 3.5 להסכם העבודה, התובעת נעדרה מעבודתה בימי חמישי לטובת לימודי תואר שני (ראו גם סע' 10 לתצהיר ד"ר אריאל), ובין הצדדים הוסכם שהתובעת תשלים את השעות למשרה מלאה בעבודה מהבית. התובעת אישרה בעדותה שנעדרה יום בשבוע מהמרפאה (תמליל פרוטוקול דיון ההוכחות מיום 5.6.24, עמ' 3, ש' 8- 12, 19- 20). מכאן שגם לא נמצא בסיס לטענת התובעת "הורגלתי במשך שנתיים להגיע שישה ימים בשבוע לעבודה במרפאה" (סע' 45 לתצהיר).
12.שנית, ד"ר אריאל העיד, כי התובעת התקבלה לתפקיד מנהלת המרפאה במטרה לטפל בחזון של המרפאה, שיווק ורשתות חברתיות, ניהול המרפאה ולא מדובר בתפקיד של מזכירה (עמ' 28, ש' 38 ואילך; סע' 29 לכתב ההגנה). התובעת לא טענה אחרת, וממילא לא סתרה גרסה זו.
13.שלישית, מהעדויות שנשמעו עולה שהתובעת הועסקה בתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית בעוד שגל הועסקה בתפקיד מזכירה (עדות ד"ר אריאל: עמ' 26, ש' 20- 21). התובעת וגל אומנם איישו, במשמרות, את עמדת הקבלה, אולם כפי שהעיד ד"ר אריאל "היה לה תפקיד מעבר לזה", "התפקיד של פלונית היה גדול מזה" (עדות ד"ר אריאל: עמ' 26, ש' 26 ואילך). התובעת עצמה העידה "אנחנו עבדנו בעבודות שונות לחלוטין" (עמ' 10, ש' 13). גם גל העידה שהתובעת היתה מנהלת אדמיניסטרטיבית והיא מזכירה (עמ' 44, ש' 27, 29). ד"ר כנרת העידה ששכרה של התובעת היה גבוה משכר של מזכירות במרפאה (עמ' 41, ש' 11).
14.על יסוד כל האמור, אנו קובעים שהתובעת הועסקה כמנהלת אדמיניסטרטיבית בעוד שגל הועסקה כמזכירה.
15.יחסי העבודה הסתיימו, כאמור, ביום 21.7.20, ולאחר פיטורי התובעת התקבלה לעבודה במרפאה עובדת חדשה. בעניין זה טענה התובעת כנגד הליך פיטוריה (ובכך נדון בהמשך). בין היתר טענה התובעת שבשיחת השימוע ד"ר אריאל הבהיר לה שהוא משאיר רק עובדת אחת בקבלה במקום שתיים, בעוד שבפועל העסיק עובדת חדשה מיד לאחר פיטוריה. איננו מקבלים טענה זו. עיון בתמליל שיחת השימוע מלמד שהתובעת מוציאה את דבריו של ד"ר אריאל מהקשרם. ד"ר אריאל נשאל על כך בחקירתו הנגדית והסביר, כי בשיחת השימוע ציין שהוא "נאלץ לחתוך בשכר", כי התובעת קיבלה שכר גבוה משמעותית לתפקיד של מזכירה, וכי המרפאה תיפגע אם רק עובדת אחת תאייש את עמדת הקבלה (עמ' 27, ש' 16 ואילך).
16.לא הוכחה טענת התובעת שהנתבעת איישה את משרתה כמנהלת אדמיניסטרטיבית. מעדותו של ד"ר אריאל עולה, כי התקבלה לעבודה מזכירה נוספת מלבד גל, אך אף עובד אחר לא נכנס לתפקיד של התובעת (עמ' 25, ש' 24; עמ' 26, ש' 25, 27; עמ' 28, ש' 27- 28). ד"ר כנרת חיזקה את גרסת הנתבעת בעדותה משציינה "כן, בסוף היו שתי מזכירות, שהן היו בשכר מופחת בהרבה, עד כדי שליש" (עמ' 41, ש' 24- 25).
17.עיון בהסכם העבודה של העובדת שהתקבלה לעבודה לאחר פיטורי התובעת מעלה שההסכם נחתם ביום 1.9.20, והתקבלה עובדת למשרה של "מזכירה של מרפאת שיניים" (נספח 17 לתצהיר ד"ר אריאל). מעיון בהסכם העבודה הנ"ל עולה שמדובר בעובדת שעתית במשרה חלקית, בעוד שהתובעת הועסקה כעובדת במשכורת במשרה מלאה. הוכח, אפוא, שכחודש וחצי לאחר סיום העסקתה של התובעת, התקבלה לעבודה במרפאה מזכירה במשרה חלקית, היינו עובדת בתפקיד זוטר מזה שמילאה התובעת, וכפי שהעידה גל שתיהן ביצעו "אותה עבודה שוויונית לחלוטין" (עמ' 44, ש' 14).
18.להשלמת התמונה נוסיף, כי לא נעלם מעינינו שבחקירות הנגדיות של עדי הנתבעת ביקש ב"כ התובעת לטעון ששכרה של גל הועלה לאחר פיטורי התובעת. כל העדים הכחישו ששכרה של גל הועלה, וגם לא מצאנו שעניין זה רלוונטי למחלוקות נשוא התובענה. בכל מקרה, משלא נשמעה טענה מפורשת בעניין זה, וממילא לא הובאה ראיה לכך – לא מצאנו מקום להרחיב מעבר להערה זו.
התובעת יזמה את הארכת החל"ת לאחר יום 18.4.20, ובהמשך הוארכה החל"ת בהסכמת התובעת
19.לגרסת התובעת, החל"ת הוארכה ע"י הנתבעת באופן חד צדדי ומדובר בחופשה כפויה. לפי הטענה, בשיחת טלפון ביום 17.4.20 ד"ר אריאל הודיע לתובעת שהמרפאה סגורה, אין עבודה והוא רוצה שהתובעת תישאר בחל"ת (סע' 11 לתצהיר).
20.לגרסת הנתבעת, התובעת ביקשה מיוזמתה, ביום 16.4.20 להאריך את החל"ת מכיוון שילדיה לא חזרו למסגרות החינוך. בהסכמת הצדדים הוארכה החל"ת, וגם במהלך חודש מאי 2020 הביעה התובעת את רצונה להאריך את החל"ת כיוון שלא היה לה סידור לילדים. ביום 2.6.20 הודיעה התובעת שאינה מעוניינת בהארכת החל"ת.
21.מחומר הראיות עולה, כי הנתבעת הוציאה את עובדיה, וביניהם התובעת, לחל"ת קורונה מיום 15.3.20 ועד 18.4.20 (הודעה על הוצאה לחופשה ללא תשלום בעקבות משבר לאומי - נספח 1 לתצהיר התובעת; עדות התובעת בעמ' 3, ש' 28, 30). התובעת היתה אמורה לחזור לעבודה ביום ראשון 19.4.20. ימים ספורים קודם לכן התובעת יצרה קשר עם ד"ר אריאל וביקשה להאריך את החל"ת. בהודעת וטסאפ ששלחה התובעת לד"ר אריאל ביום 16.4.20 (נספח 3 לתצהיר ד"ר אריאל), היא כתבה לו כך:
"החל"ת הוא עד שבת וכרגע לא נראה שתהיה חזרה לשגרה שבוע הבא או שיהיו מסגרות לילדים ולכן אני זקוקה להארכת החל"ת ... לא רציתי לחכות עם זה לרגע האחרון אבל לא נראה שמשהו עומד להתחדש בימים/שבוע הקרוב... תוכל לחזור אלי?" (ההדגשה אינה במקור) (להלן: ההודעה על הארכת החל"ת).
22.מההודעה על הארכת החל"ת עולה, כי ביום 16.4.20 התובעת ביקשה באופן מפורש וחד משמעי להאריך את תקופת החל"ת. ההודעה על הארכת החל"ת אינה מתיישבת עם טענת התובעת לגבי "חופשה כפויה", והיא אף סותרת את טענת התובעת שלא ביקשה מד"ר אריאל להאריך את החל"ת (סע' 15 לתצהיר). יתר על כן: התכתבויות וטסאפ של התובעת והסייעת אלה מלמדות שהיוזמה להארכת החל"ת היתה של התובעת. בהודעה מיום 19.4.20 התובעת כתבה לאלה: "אני בינתיים בבית ומקווה שתוך שבוע שבועיים יחזירו לי את הגנים" (נספח 6 לתצהיר התובעת).
23.בהודעת וטסאפ נוספת ששלחה התובעת לאלה ביום 23.4.20 (נספח 12 לתצהיר התובעת) ציינה התובעת כי התקשרה לד"ר אריאל שבוע קודם על מנת לעדכן שלא תוכל לחזור כי אין מסגרות ו"עד שלא יפתחו את הגנים זה מורכב". להלן המשך ההתכתבות בין השתיים:
"תובעת: איך הבוס?
אלה: דווקא רגוע מאוד.
הוא רוצה לחזור לעבוד בתחילת מאי.
דיבר איתך?
תובעת: דיברנו לפני שבוע, החלת היה עד יום ראשון אז התקשרתי לעדכן שלא אוכל לחזור כי אין מסגרות" (ההדגשה אינה במקור).
לאחר מכן ציינה התובעת בפני אלה: "דווקא מהבית אני יכולה לעבוד...". אלה השיבה לתובעת: "אז אולי תציעי לו?". אולם התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, שפנתה אל ד"ר אריאל והביעה נכונות לעבודה מהבית. בהתכתבות וטסאפ ביניהן בחודש 5/20 ציינה התובעת: "אבל לא משנה, אני עדיין עם הילדים".
24.לטעמנו, ההתכתבויות של התובעת עם אלה בהן ציינה ש"לחזור לעבודה נשמע כמו חופשה חלומית כרגע", ושהיא מתגעגעת "לחזור לעבוד ולדבר עם אנשים מבוגרים" (נספח 3 לתצהיר אלה), לא מעידות על רצון כנה ואמיתי של עובדת לחזור לעבודה, כי אם על תקווה של אדם שתקופת הסגר תסתיים, שניתן יהיה לחזור לשגרה, וכפי שתיארה התובעת בהודעת וטסאפ ששלחה לד"ר כנרת - לצאת מהמצב של "בישול, ניקיון, מלצרות ובידור" (נספח 1 לתצהירה של ד"ר כנרת).
25.התובעת הוסיפה וטענה שבשיחת טלפון ביום 17.4.20 ד"ר אריאל הודיע לה שהמרפאה סגורה ואין עבודה. לא הוכח תוכן שיחה זו. גם לא הוכחה טענת התובעת שבשיחות טלפון עם ד"ר אריאל ביום 18.5.20 וביום 26.5.20 היא ביקשה ממנו לחזור לעבודה. נדחית אפוא טענת התובעת "אמרתי כמה פעמים לאריאל ... שאני לא מעוניינת בחל"ת ושאני רוצה מאוד ומוכנה לחזור לעבוד..." (סע' 13 לתצהיר).
26.מחומר הראיות עולה שביום 18.5.20 התובעת שלחה לד"ר אריאל הודעה וביקשה שיחזור אליה. בשיחת הטלפון בין התובעת וד"ר אריאל ביום 18.5.20 (תמליל שיחה נספח 8 לתצהיר התובעת), ד"ר אריאל ציין, כי המרפאה פעילה, "ולאט לאט מנסים למלא משמרות. אז, מאי הולך להיגמר. רק איתי, כי אין מי שעובד. מעיין מגיעה אחת ל ונראה מה הלאה" (עמ' 2, ש' 5- 9). התובעת ציינה בתגובה: "אוקיי. אה אנחנו מדברים בכל מקרה על יוני כבר". ד"ר אריאל השיב שאין עבודה במרפאה, והתובעת הביעה הסכמה להארכת החל"ת. ד"ר אריאל הבהיר שלקראת סוף חודש מאי 2020 יוכל להעריך מועד לחזרה לעבודה, והשיחה הסתיימה כשהתובעת אמרה: "טוב אז אנחנו נדבר לקראת סוף החודש ..." (עמ' 4, ש' 1). מן האמור עולה, שביום 18.5.20 ד"ר אריאל שיתף את התובעת שהמרפאה חוזרת "לאט לאט", חלק מהעובדות חזרו. אולם, התובעת בתגובה לא ביקשה לחזור לעבוד. באותה שיחה ד"ר אריאל יזם את הארכת החל"ת בנסיבות שבהן המרפאה לא חזרה עדיין לפעילות מלאה. הצדדים הגיעו להסכמה הדדית שהחל"ת תוארך עד סוף חודש מאי 2020, והם ישוחחו שוב בסוף החודש לגבי אפשרות חזרה לעבודה במרפאה.
27.התובעת הציגה תמליל שיחה נוספת בינה ובין ד"ר אריאל (נספח 7 לתצהיר), שלטענתה התקיימה במהלך חודש אפריל/ מאי 2020. תמוה בעינינו שהתובעת בחרה שלא לנקוב בתאריך השיחה, אשר הוקלטה על ידה ומטבע הדברים שמורה אצלה. התובעת נשאלה על כך בחקירה נגדית והשיבה "אני לא יודעת לענות על זה" (עמ' 7, ש' 24), "אני לא מכירה את התאריכים" (עמ' 7, ש' 27). חרף העובדה שהתובעת לא הציגה את מועד השיחה, ניתן ללמוד מתוכן השיחה שהתקיימה בסוף חודש מאי 2020, כפי שטענה הנתבעת. למקרא תמליל השיחה עולה, כי התובעת אמרה "אני בגדול כבר לפני שבועיים הייתי מוכנה לחזור לעבוד", וכן "אני ממש רוצה לחזור". ד"ר אריאל ביקש מהתובעת להמתין שבועיים נוספים, להאריך בינתיים את החל"ת וסיים בברכת חג שמח. נציין, כי חג השבועות חל ביום 29.5.20, וסביר להניח שהשיחה התקיימה סמוך לפני כן. מפירוט שיחות יוצאות ממכשיר הטלפון של ד"ר אריאל (נספח 5 לתצהירו), אנו למדים שהשיחה התקיימה ביום 28.5.20. המסקנה העולה מן האמור היא שבשיחה ביום 28.5.20 התובעת ציינה שהיא מעוניינת לחזור לעבודה, ושהיתה מוכנה לעבוד מזה שבועיים. אולם, התרשמותנו היא שאמירה זו אינה משקפת כוונה אמיתית של התובעת לחזור לעבודה. ראשית, כדוברת שהקליטה את השיחה אנו סבורים שיש לנקוט בזהירות בהערכת מהימנות דבריה של התובעת. שנית, התובעת הקליטה את השיחה עם ד"ר אריאל ביום 28.5.20 לאחר שיומיים קודם לכן, ביום 26.5.20 הוא שוחח איתה על כוונתו לזמנה לשימוע מאחר שהנתבעת שוקלת את סיום העסקתה (על כך נרחיב בהמשך). עובדה זו בצירוף יתר הנסיבות כפי שנתאר אותן בהמשך פסק הדין, הובילו אותנו לרושם שהתובעת בחרה את מילותיה בקפידה כמתכננת את המהלך הבא. שלישית, מהודעות וטסאפ של התובעת עם אלה (נספח 3 לתצהיר של אלה) עולה שהתובעת ביררה מי מעובדי המרפאה חזר לעבוד, ושאלה בנוגע לכל עובדת בנפרד. אלה השיבה שרק ד"ר אריאל חזר, בעוד שעפרה, ד"ר כנרת, הסייעת פולי וסוזנה עדיין בחל"ת ו"אין טעם להחזיר אותן כל עוד יש רק משמרת ביום". בהמשך אלה עדכנה שד"ר אריאל עובד 4 משמרות בשבוע, מעיין יום בשבוע וד"ר כנרת יום בשבוע. על כך השיבה התובעת, שהיא מחכה לעדכון סופי לגבי "הגן של מתן שאמור לחזור למתכונת מלאה השבוע ואני אדבר איתו", כלומר עם ד"ר אריאל (נספח 3 לתצהיר אלה). אנו נותנים משקל להתכתבות זו, בשונה משיחה שתוכננה והוקלטה, וההודעות של התובעת משקפות לטעמנו את כוונותיה של התובעת בזמן אמת, לאמור: התובעת לא יכלה לחזור לעבודה לפני השבוע שהחל ביום 31.5.20. אשר על כן, נדחית טענת התובעת שבחודשים אפריל ומאי 2020 היא הביעה בפני ד"ר אריאל את רצונה ונכונותה לחזור לעבודה. אנו קובעים שלראשונה ביום 28.5.20 הביעה התובעת את כוונתה לחזור לעבוד במרפאה.
28.ביום 2.6.20 התובעת שלחה לד"ר אריאל הודעה וביקשה ממנו לעדכן אותה לגבי המשך העסקתה (נספח 5 לתצהיר התובעת). בהודעה זו ציינה התובעת "למרות שביקשתי לחזור לעבוד ולא החזרת אותי לעבודה כשבעצם המרפאה פתוחה ועובדת ...". הנתבעת טענה בהקשר זה, כי מדובר בהודעה מגמתית שאינה עולה בקנה אחד עם התנהגות התובעת עד לאותו מועד. אף לטעמנו יש קושי להסיק מהודעה זו על התנהגותה ורצונה של התובעת לפני יום 2.6.20, אך בכל מקרה, הודעת וטסאפ זו מהווה בקשה ברורה של התובעת לשוב לעבודה, והיא נכונה למועד בו נשלחה.
29.נוסף להודעות וטסאפ רבות שהוחלפו בין הצדדים בזמן אמת, גם העדים אישרו שבחודשים הראשונים של התפרצות נגיף הקורונה התובעת לא יכלה לחזור לעבודה. אנו נותנים משקל רב לעדותה של ד"ר כנרת, אשר הותירה עלינו רושם מהימן כעדה שמעידה על המציאות באופן כנה ואמין. בעדותה ציינה ד"ר כנרת ששמרה על קשר רציף עם התובעת במהלך הסגר הראשון; התובעת שיתפה על הקשיים שלה עם הילדים ושיהיה לה קשה לחזור לעבודה; התובעת לא הביעה רצון או נכונות לחזור לעבודה וד"ר כנרת התרשמה שאין לתובעת את הפניות לחזור לעבודה (סע' 13 ו- 14 לתצהיר ד"ר כנרת; עמ' 32, ש' 25- 26, 30; עמ' 33, ש' 19 ואילך). כך העידה ד"ר כנרת לפנינו: "היא הראתה שהיא לא זמינה, שאין לה זמן פנוי, שהיא עם הילדים כל הזמן בבית, ושהיא צריכה להעסיק אותם ואין לה עזרה" (עמ' 33, ש' 13- 14).
30.על יסוד האמור לעיל אנו קובעים, כי מכלול חומר הראיות, בדגש על הודעות הווטסאפ שהוחלפו בזמן אמת בין התובעת ומנהלה ד"ר אריאל ובינה ובין אלה, מפריכות את גרסתה של התובעת לעניין החל"ת הכפויה.
31.בחקירתה הנגדית נשאלה התובעת מה התאריך שבו הודיעה שאינה מעוניינת להאריך את החל"ת וביקשה לשוב לעבודה. התובעת לא השיבה על שאלה זו, אלא ענתה "אני לא זוכרת את התאריך המדויק" (עמ' 9, ש' 36). התובעת חזרה פעמים רבות על אותן תשובות עמומות שהיא לא זוכרת (עמ' 6, ש' 5, 8; עמ' 7, ש' 36; עמ' 8, ש' 26), שתאריכים נשכחו ממנה (עמ' 6, ש' 13; עמ' 8, ש' 16- 18), שעברו מאז הרבה שנים (עמ' 6, ש' 10; עמ' 8, ש' 16, 29), ושהיא סומכת על עורך הדין שלה שכתב את התאריכים נכון (עמ' 6, ש' 21- 23, 31, 33- 34; עמ' 7, ש' 27- 28, 31- 32). עדותה של התובעת בנוגע למועד הספציפי שבו לגרסתה ביקשה לחזור לעבודה היתה מגמתית ומתחמקת. ליבת המחלוקת בין הצדדים בהליך זה היא המועד שבו לטענת התובעת ביקשה לחזור לעבודה, ואנו מתקשים לקבל את הגרסה המאוחרת שעלתה בעדות לפנינו.
32.יתרה מזאת: התרשמנו שבחקירתה הנגדית ניסתה התובעת לצייר תמונה עובדתית שונה מזו העולה מההתכתבויות בזמן אמת. כך, למשל, אנו מתקשים לתת אמון בגרסה המאוחרת שהתאים לה לעבוד מהבית כי רצתה לעבוד ולהתפרנס (עמ' 6, ש' 17- 18; עמ' 9, ש' 37- 39); שהיא התחננה לחזור לעבודה (עמ' 9, ש' 1); שאם היו מאפשרים לה היא היתה מוצאת פתרונות לעבודה מהבית (עמ' 5, ש' 7- 8, 22- 24, 33- 35). לא זו בלבד שמדובר בגרסה מאוחרת שנולדה לראשונה בעדות בבית הדין, אלא שגרסה זו סותרת את ההתכתבויות של התובעת בזמן אמת. כשנשאלה בחקירתה הנגדית כיצד מתיישבת הטענה שיכלה לבקש עזרה מההורים עם התכתבות וטסאפ שלה עם ד"ר כנרת – בה שיתפה בקושי שלה להיות בבית לבד עם הילדים, בכך שההורים שלה בקבוצת סיכון, החם שלה חולה לב, התאשפז וחמותה סועדת אותו – אישרה התובעת שהתיאור בהודעות הווטסאפ עם חברותיה לעבודה הוא אמת (עמ' 6, ש' 5).
33.לא נעלם מעינינו שבעדותה בבית הדין ניסתה התובעת להתנער מהודעות הווטסאפ ששלחה בזמן אמת. התובעת העידה שהיא לא מחויבת להיות כנה עם אנשים זרים ועם קולגות לעבודה, ואלו אינן החברות שלה (עמ' 5, ש' 13- 14, 28- 29; עמ' 6, ש' 1- 3). מחד העידה התובעת שהיא לא רצתה לשתף ולחשוף בפני הקולגות את מה שעובר עליה בנפש ובלב (עמ' 10, ש' 18, 20- 21, 26- 30, 35). מאידך העידה התובעת שההודעות ששלחה בווטסאפ אלה "דברים שנכתבים או נאמרים בלהט הרגע" (עמ' 5, ש' 13- 19, 28- 30). בניסיון ליישב את הסתירה הסבירה התובעת: "לפעמים הרגשתי בנוח לשתף, ולפעמים לא הרגשתי בנוח לשתף" (עמ' 6, ש' 1; עמ' 10, ש' 33). מעדות התובעת עולה, כי ביקשה לייחס משקל נמוך להתכתבויות הווטסאפ עם הקולגות במרפאה, מאחר שהן לא חברות שלה. אולם, כשנשאלה מדוע המתינה חודשים רבים לאחר פיטוריה עד שפנתה אל הנתבעת במכתב דרישה, השיבה "הרגשתי שאנחנו קצת יותר ממעסיק ועובדת. חגגנו ביחד ימי הולדת, אני אפיתי עוגות לימי הולדת שלו ושל אשתו" (עמ' 14, ש' 21- 23).
34.גרסה מאוחרת זו אינה מקובלת עלינו. ראשית, התובעת אישרה בעדותה, שההודעות שלה הן אמת ותואמות את המציאות כהווייתה (עמ' 6, ש' 5). שנית, תוכן ההתכתבויות עם אלה ועובדות אחרות במרפאה מלמד שהתובעת נהגה לשתף בעניינים אישיים ומשפחתיים. מהתכתבות וטסאפ בין התובעת וד"ר כנרת מיום 12.5.20 עולה, כי היתה ביניהן מערכת יחסים חברית ונעימה. התובעת הזמינה את ד"ר כנרת לקפה ועוגה, שיתפה אותה אודות מצבם הרפואי של בני משפחתה ואף ביקשה ממנה המלצות לצורך מועמדותה לתפקיד תועמלנית (נספחים 1 ו- 3 לתצהיר ד"ר כנרת). ניכר אפוא שבזמן אמת התובעת חשה בנוח לשתף במידע אישי, אולם בדיעבד ולאורך ההליך המשפטי ניסתה לצייר תמונה עובדתית שונה.
35.סיכום ביניים: הוכח שבחודש אפריל 2020 התובעת היא שביקשה להאריך את החל"ת. התובעת הביעה את רצונה לשוב לעבודה במרפאה לראשונה בסוף חודש מאי-תחילת חודש יוני 2020. מן האמור עולה, כי התובעת לא עמדה בנטל השכנוע להראות שהנתבעת כפתה עליה את הארכת החל"ת לאחר יום 18.4.20.
המרפאה היתה סגורה עד סוף חודש 4/20, נפתחה ביום 1.5.20 בהיקף מצומצם, וחזרה בהדרגה לפעילות בחודש 6/20
36.לטענת התובעת, ד"ר אריאל "השאיר אותי בבית בטענה שהמרפאה סגורה ואין עבודה", בעוד שבאותה עת "המרפאה כבר היתה בפעילות ולמעשה גל דווקא עבדה כמזכירה קבועה במקומי ואפילו עבדה מביתה ..." (סע' 19 לתצהיר).
37.לטענת הנתבעת, מאמצע חודש 3/20 המרפאה היתה סגורה לחלוטין ובהמשך נפתחה לטיפולים בודדים של עזרה ראשונה דחופה (סע' 24 לתצהיר ד"ר אריאל; סע' 16 לתצהיר ד"ר כנרת; סע' 10 לתצהיר אלה).
38.לתמיכה בטענתה צירפה הנתבעת לוח משמרות במרפאה מחודש 2/20 ועד 7/20, המלמד על צמצום במספר המשמרות השבועיות (נספח 12 לתצהיר ד"ר אריאל). כפי שהצהיר ד"ר אריאל, בסוף חודש 5/20 חזרו העובדים בהדרגה; במהלך חודש 6/20 ד"ר אריאל עבד 4- 5 משמרות במקום 8 משמרות; ד"ר כנרת עבודה 3- 4 משמרות במקום 5 משמרות; מצבת הסייעות ירדה ב-50% לאחר ששתי סייעות עזבו; השיננית חזרה לעבוד בחודש 6/20 ועבדה פחות משמרות. גם תמליל השיחה של התובעת וד"ר אריאל ביום 18.5.20 מעלה, שפעילות המרפאה חזרה בהדרגה, משד"ר אריאל ציין: "לאט לאט אנחנו מתחילים ... אני חושב שאנחנו תוך כדי תנועה לאט לאט מגלים מה, ולאט לאט מנסים למלא משמרות".
39.הודעות וטסאפ של התובעת עם אלה (נספחים 1 עד 3 לתצהיר אלה) תומכות בגרסת הנתבעת, ועולה מההתכתבות שהמרפאה נפתחה ביום 1.5.20, ועד סוף חודש 5/20 ניתנו טיפולי עזרה ראשונה דחופה. בתחילת חודש 6/20 חזרו הטיפולים בהדרגה ובהיקף חלקי, כעולה מהודעת וטסאפ של אלה מחודש 5/20: "אריאל 4 משמרות. מעין יום בשבוע וכנרת יום בשבוע". בעדותה חזרה הסייעת אלה על גרסתה בתצהיר (סע' 5 לתצהיר; עמ' 29, ש' 37), שהמרפאה נפתחה ביום 1.5.20 והיא חזרה לעבודה בתאריך זה.
40.בהתכתבות וטסאפ של התובעת עם גל מיום 4.5.20, ציינה גל כי "כרגע רק אריאל חזר לחצי משמרת", "עד 15:30" ו"רק סייעת אחת". יתרה מכך, לצורך הדגשת הפעילות המצומצמת במרפאה ציינה גל כי "לפני חודשיים היו שלושה חדרים כמעט כל משמרת" (נספח 2 לתצהיר גל). באותה התכתבות וטסאפ ציינה גל בפני התובעת כי ד"ר "אריאל עובד רק בימים ראשון שלישי חמישי", וכי בוטלו כל התורים לטיפול שיננית עד סוף חודש 5/20.
41.ד"ר אריאל הסביר בעדותו שבגל הראשון של התפרצות נגיף הקורונה העבודה במרפאה בוצעה בקפסולות כדי לשמור על בריאות העובדים, והעיד שגל עבדה מהבית כדי לצמצם נוכחות של עובדים במרפאה (עמ' 19, ש' 13- 20). גל אישרה גרסה זו (סע' 5 לתצהירה). התובעת לא סתרה את גרסת הנתבעת, שהמרפאה נפתחה בחודש מאי 2020, בתחילה רק לטיפולי שיניים דחופים והפעילות במרפאה חזרה בהדרגה.
42.לסיכום, על יסוד המארג הראייתי שנפרש לפנינו אנו קובעים, כי הוכחה גרסת הנתבעת שעד סוף חודש 5/20 נפתחה המרפאה רק לטיפולי עזרה ראשונה דחופה, ובתחילת יוני 2020 חזרו הטיפולים בהדרגה, בהיקף מצומצם מהרגיל ועם מצבת עובדים חלקית.
המזכירה גל עבדה בהיקף חלקי – במחצית השנייה של חודש 4/20 עבדה מהבית, ומיום 7.5.20 חזרה לעבודה במרפאה
43.מעדותו של ד"ר אריאל, שלא נסתרה, עולה שבחודש 4/20 הוא נעזר בגל כדי "לסגור פינות", כלומר להתקשר ללקוחות ולבטל תורים (עמ' 19, ש' 17 ואילך). ד"ר אריאל העיד שגל עבדה מהבית בהיקף מצומצם. גל ציינה "אריאל ביקש ממני בסוף אפריל 2020 לבטל תורים ולשלוח הודעות שהמרפאה סגורה, וגם לקבוע כמה טיפולי עזרה ראשונה דחופה ולהתקשר לגבות כסף מכמה לקוחות" (סע' 5 לתצהיר). על גרסה זו חזרה גל בעדותה (עמ' 42, ש' 21; עמ' 43, ש' 1- 6), ואישרה שביום 22.4.20 טיפלה בענייני המרפאה (עמ' 42, ש' 33; נספח 17 לכתב ההגנה).
44.ד"ר אריאל העיד עוד, כי בהמשך גל שבה לעבודה במרפאה ועבדה בקביעת תורים חדשים ובשיבוץ צוות המרפאה למשמרות (סע' 25 לתצהיר). עדותה של גל תמכה בגרסה זו משהצהירה "גם כשחזרתי לעבוד במרפאה, הגעתי בהתחלה לסירוגין, רק מתי שהיה רופא, למשמרות בודדות" (סע' 6 לתצהיר). נציין, כי מדו"ח הנוכחות של גל עולה שחזרה לעבודה ביום 7.5.20 (נספח 10 לתצהיר התובעת).
45.ד"ר אריאל, אשר ניהל את המרפאה שבבעלותו, העיד שלא היה צורך במזכירה שתעבוד במרפאה, ויש לתת משקל לעדות זו שכן למעסיק מסורה הפררוגטיבה הניהולית והוא רשאי להחליט על ניהול מצבת כוח האדם, קביעת סדרי העבודה ומתן הוראות לעובדים.
46.כפי שתיארנו בהרחבה לעיל, התובעת ידעה בזמן אמת שגל עובדת מהבית ושד"ר אריאל פתח את המרפאה ביום 1.5.20, כפי שכתבה לה אלה בהודעת וטסאפ במהלך חודש 4/20.
47.לסיכום נקודה זו, אנו קובעים שהוכחה גרסת הנתבעת שעבודתה של גל מהבית במחצית השנייה של חודש אפריל 2020 היתה לצורך ביטול תורים קיימים; מדובר בעבודה בהיקף חלקי מאוד, והנתבעת לא היתה זקוקה לעובדת נוספת לצורך כך.
ביום 26.5.20 ד"ר אריאל הודיע לתובעת על כוונת הנתבעת לזמנה לשימוע
48.אין חולק בין הצדדים, שביום 26.5.20 שוחחו התובעת וד"ר אריאל בטלפון, ובאותה שיחה אריאל "אמר שבקושי יש פעילות במרפאה ושאין מספיק עבודה והמצב הכלכלי לא טוב" (סע' 25 לתצהיר התובעת). אף אין חולק, כי בשיחה זו התובעת הודיעה לד"ר אריאל שהיא בהיריון (סע' 24 לתצהיר התובעת; סע' 30 לתצהיר ד"ר אריאל), והבהירה בפניו שאם הוא מתכוון לפטר אותה, הוא צריך לקבל את היתר הממונה על עבודת נשים (עמ' 11, ש' 1- 5). נעיר, כי התובעת לא הגישה תמליל לשיחה זו.
49.טענת התובעת היא שאמרה לד"ר אריאל שהיא בהריון ועליו לפנות לממונה על עבודת נשים כדי לגרום לו להתחשב בה ולהחזיר אותה לעבודה (עמ' 11, ש' 3- 5, 10- 12). לפי הטענה, חרף זאת, הנתבעת החליטה להאריך לה את החל"ת באופן חד צדדי, ללא מועד חזרה, על אף שהמרפאה שבה לפעילות, וגם גל שבה לעבודה כמזכירה. הנתבעת טענה מנגד, כי באותה שיחה ד"ר אריאל הודיע לתובעת על כוונתו לזמנה לשימוע, ובתגובה לכך התובעת הבהירה שהיא בהריון וכדי לסיים את עבודתה עליו לקבל את אישור הממונה על עבודת נשים במשרד התמ"ת. ד"ר אריאל בתגובה הודיע לה שהעניין מבוטל והם ישוחחו בימים הקרובים על חזרתה של התובעת לעבודה.
50.במחלוקת בין הצדדים, אנו מעדיפים את גרסת הנתבעת ומוצאים לנכון לאמץ את עדותו של ד"ר אריאל על פני עדותה של התובעת. נסביר טעמינו למסקנה זו:
ראשית, כפי שטען ד"ר אריאל, הוא אכן התקשר אל התובעת יומיים לאחר מכן ביום 28.5.20. מתמליל השיחה (נספח 7 לתצהיר התובעת) עולה שד"ר אריאל ביקש מהתובעת להמתין שבועיים עם חזרתה לעבודה.
שנית, גרסתה של הנתבעת מעוררת אמון רב מזו של התובעת נוכח קשיים וסדקים העולים מגרסת התובעת. כך, למשל, בכתב התביעה ציינה התובעת שאמרה לד"ר אריאל שהיא בהיריון, אך לא ציינה שההיריון לא צלח. בתצהירה העלתה זאת התובעת לראשונה (סע' 26), לאחר שנחשפה לראיות הנתבעת בכתב ההגנה, לרבות הודעת וטסאפ ששלחה לד"ר אריאל ביום 13.6.20. בהודעה מיום 13.6.20 ציינה התובעת "עברתי ביום חמישי גרידה, ההיריון לא התפתח באופן תקין" (נספח 13 לתצהיר ד"ר אריאל).
שלישית, בעדותה בבית הדין אישרה התובעת שבשיחה ביום 26.5.20 אמרה לד"ר אריאל שעליו לקבל היתר הממונה על עבודת נשים (עמ' 11, ש' 1- 12). על כן, סבירה והגיונית בעינינו טענת הנתבעת שבשיחה זו עלה נושא השימוע לפני פיטורים, שאחרת לא ברור מדוע על התובעת לציין את חובת מתן ההיתר לפיטורים.
51.מכל האמור לעיל עולה, כי הוכח לפנינו שבשיחת הטלפון ביום 26.5.20 ד"ר אריאל הודיע לתובעת על כוונת הנתבעת לזמנה לשיחת שימוע לפני פיטורים. בתגובה הודיעה התובעת שהיא בהיריון, והנושא של שימוע עוכב. כפי שקבענו לעיל, בשיחה הבאה ביום 28.5.20 הביעה התובעת את רצונה לשוב לעבודה. נזכיר, שביום 13.6.20 הסתיימה חל"ת קורונה, וביום 14.6.20 חזרה התובעת לעבודה במרפאה.
התובעת זומנה ביום 19.6.20 לשיחת שימוע וידעה את הסיבה בגינה הנתבעת שוקלת לסיים את העסקתה
52.הצדדים מסכימים שביום שישי 19.6.20 התובעת עבדה עם ד"ר אריאל במרפאה, והוא ביקש לזמן אותה לשיחה ביום ראשון.
53.לטענת התובעת, ד"ר "אריאל לא אמר לי מה הזכויות שלי בשיחת שימוע". עוד נטען, כי רק במעמד השיחה ביום 21.6.20 התובעת הבינה לראשונה שמדובר בהליך שימוע (סע' 33 לתצהיר); ד"ר אריאל לא דיבר איתה על השיקולים שלו לסיים את העסקתה; לא היה לה מספיק זמן להתכונן לשיחת השימוע, ולכן גם לא היתה מוכנה עם טיעונים שיוכלו לשכנע את ד"ר אריאל לא לפטרה (סע' 37 לתצהיר).
54.לטענת הנתבעת, התובעת לא ביקשה לדחות את מועד השימוע ולא ביקשה עוד זמן להיערך.
55.כעולה מתמליל השיחה מיום 19.6.20 (נספח 19 לתצהיר התובעת), אריאל ציין "אני אציג לך את המצוקות שלי ... ונחליט ביחד מה הלאה. ... קוראים לזה סוג של שימוע או, זה לא מעניין ...". התובעת אישרה בעדותה שבשיחה ביום 19.6.20 ד"ר אריאל הסביר לה כי "יש לנו צורך להתכווץ" (עמ' 12, ש' 13- 17).
56.למקרא תמליל השיחה מיום 19.6.20 אנו למדים גם זאת: פעמיים במהלך השיחה התובעת ביקשה מד"ר אריאל זמן להיערך. ד"ר אריאל נענה לה והציע לדחות את השיחה ליום שלישי. על כך השיבה לו התובעת "בוא נדבר ביום ראשון". נוכח המסרים הסותרים ענה ד"ר אריאל "אז אני לא מבין", ובכך הסתיימה השיחה במרפאה. באותו יום בשעות אחר הצהרים התובעת שלחה לד"ר אריאל הודעת וטסאפ (יום שישי, 19.6.20 בשעה 17:07): "אני מצטערת שככה מיהרתי לצאת והייתי קצרת רוח כשדיברנו ... אני זמינה ומבחינתי לדבר מתי שנוח לך..." (נספח 20 לתצהיר התובעת). בשעה 17:24 השיב לה ד"ר אריאל: "תודה. שלחתי לך מייל בנושא. נדבר בראשון הקרוב. 16.00. שבת שלום". בתגובה לא ביקשה התובעת לדחות את השיחה, ולא ביקשה הבהרה לגבי מהות השיחה.
57.התובעת אישרה בעדותה, כי ביום 19.6.20 בשעות אחה"צ ד"ר אריאל שלח לה בהודעת דוא"ל זימון לשימוע (נספח 21 לתצהיר התובעת) (עמ' 12, ש' 19, 21). בזימון לשימוע נרשם "הסיבה לשימוע הינה תקופת הקורונה והצורך להתכווץ", והוא נקבע ליום ראשון 21.6.20 בשעה 16:00.
58.נדחית טענת התובעת בסיכומיה, כי ד"ר אריאל "תפס אותה ביום שישי בשיחת מסדרון כדי לזמן אותה בעל פה". משתמע מטענה זו שהתובעת נתפסה בהפתעה, לא מוכנה, אולם הדבר לא מתיישב עם העובדה שהתובעת הקליטה את השיחה עם ד"ר אריאל.
59.נדחית טענת התובעת בסיכומיה, כי הזימון לשימוע אינו תקין מאחר שלא צוין בו שהתובעת רשאית להופיע לשימוע עם מלווה, ולא צוין בו שהיא יכולה לפנות לייעוץ משפטי. נזכיר שבשיחה ביום 26.5.20 ציינה התובעת שנדרש היתר הממונה על עבודת נשים. מכאן שהתובעת גילתה מידה מסוימת של בקיאות בזכויותיה כעובדת. לפיכך, אנו מתקשים לקבל את הטענה שהועלתה בסיכומים ש"התובעת לא ידעה מה זה שימוע" (עמ' 46, ש' 19). לאמור יש להוסיף, כי התרשמנו מהתובעת בעת מתן עדותה בבית הדין, שהיא מודעת לזכויותיה כעובדת ועומדת על שלה בעת הצורך (למשל, במשא ומתן לחתימת הסכם העבודה בנוגע למשכורת החודשית). התובעת לא הלינה בזמן אמת על מכתב הזימון לשימוע. נהפוך הוא: התובעת כתבה לד"ר אריאל שהיא מוכנה לקיים את השיחה ביום ראשון.
60.לסיכום עד כה: אנו דוחים את טענות התובעת, אשר עומדות בסתירה לראיות שהיא עצמה הציגה. ד"ר אריאל שוחח עם התובעת כבר ביום 26.5.20 על הקשיים והמצוקה הכלכלית אליה נקלעה המרפאה, והבהיר לה את הצורך להתכווץ. נוסף לכך, מתמליל השיחה ביום 19.6.20 עולה שד"ר אריאל נקט במילים "סוג של שימוע". על כן, לא יכולה להישמע טענה מפי התובעת שלא ידעה שזומנה לשיחת שימוע או שלא ידעה על הסיבה בעטיה הנתבעת שוקלת לסיים את העסקתה. זאת ועוד: מההתכתבות עם ד"ר אריאל עולה, שהתובעת היא שביקשה לקיים את השיחה ביום ראשון. לכן, התובעת לא יכולה להלין שלא היה לה די זמן להיערך. אף יש לדחות את הטענה המאוחרת שהעלתה התובעת בעדותה, שלא הבינה שיש לה אפשרות לבקש לדחות את שיחת השימוע (עמ' 12, ש' 37). הגם שלא צוינה בפני התובעת האפשרות להתייצב לשימוע עם מלווה או להתייעץ עם עורך דין, לטעמנו לא מדובר בפגם היורד לשורשו של הליך השימוע.
פיטורי התובעת לא קשורים להיותה אם ועילת הפיטורים היתה צמצומים בשל משבר הקורונה
61.ביום ראשון 21.6.20 ד"ר אריאל ערך לתובעת שיחת השימוע (פרוטוקול שימוע נספח 23 לתצהיר התובעת; תמליל שיחת שימוע נספח 22 לתצהיר התובעת) (להלן: שיחת השימוע). ביום שלישי 23.6.20 ד"ר אריאל הודיע לתובעת על סיום העסקתה (תמליל שיחה נספח 24 לתצהיר התובעת), ומסר לה מכתב סיום העסקה (נספח 25 לתצהיר התובעת).
62.לטענת התובעת, הנתבעת ניצלה את משבר הקורונה כתירוץ לפטר אותה כעובדת שהיא גם אימא לילדים שמעוניינת להרחיב את משפחתה (סע' 28 לתצהיר). עוד נטען, כי לראשונה בשיחת השימוע התברר לה שהנתבעת טוענת לקיצוצים (סע' 33 לתצהיר).
63.לטענת הנתבעת, משבר הקורונה השפיע על מצבה הכלכלי והתזרימי מאחר שהמרפאה הפסיקה את הטיפולים. נטען, כי אי הוודאות חייבה את הנתבעת לבצע חשיבה מחדש והוחלט על שינויים מערכיים כדי לצמצם בהוצאות ולאפשר למרפאה להמשיך ולהתקיים (סע' 23 לתצהיר ד"ר אריאל).
64.ד"ר אריאל הצהיר, כי הוא אומנם קיווה שבחודש 6/20 יחול שיפור בהיקף הטיפולים והמרפאה תתאושש ותחזור לשגרה, אך התבדה והצפי לחודשים הבאים היה להיקף עבודה נמוך. אי לכך, "לא היתה ברירה אלא לערוך שינויים מערכתיים ולבצע בדחיפות צמצומים על מנת שהמרפאה תוכל להמשיך ולהתקיים" (סע' 34 לתצהיר). לגרסת הנתבעת, התובעת הרוויחה את הסכום הגבוה ביותר מבין עובדי המנהלה ומילאה תפקיד שלא היה בו צורך בהתחשב בנסיבות האמורות (סע' 35 לתצהיר ד"ר אריאל; עדותה של ד"ר כנרת: עמ' 41, ש' 12- 14).
65.כפי שהוכח בפנינו, בשיחות הטלפון של ד"ר אריאל עם התובעת ביום 18.5.20 וביום 26.5.20 הוא הבהיר לה שמצבה של המרפאה אינו טוב. התובעת הצהירה שד"ר אריאל אמר לה שהוא רוצה להישאר עם מזכירה אחת במקום שתיים (סע' 42 לתצהיר), ושיקף לה את הצורך להתכווץ. לאמור נוסיף, כי ד"ר אריאל צירף לתצהירו מסמך הלוואה מיום 14.5.20, שנטלה הנתבעת בערבות המדינה בתקופה הקורונה כראיה למצבה הכלכלי (נספח 9).
66.מעיון בתמליל שיחת השימוע אומנם עולה שהתובעת ציינה שהיא עובדת במרפאה תקופה ארוכה ולא רוצה לאבד את מקום עבודתה. אלא שמלבד אמירה כללית ועמומה זו, אשר נאמרה כאשר התובעת מקליטה את השיחה, התובעת לאניסתה לשכנע את ד"ר אריאל שההחלטה אינה מוצדקת.
67.אשר על כן, התובעת לא עמדה בנטל השכנוע שפיטוריה נבעו מסיבה הקשורה בה, ושוכנענו שהפיטורים קשורים בצרכי הנתבעת להתייעל ולצמצם בהוצאות בעקבות משבר הקורונה.
68.יש להוסיף, כי לא מצאנו ממש בטענת התובעת, שהיה על הנתבעת להציע לה להפחית את היקף משרתה או לקצץ בשכרה, על פני האפשרות של פיטורים (עמ' 46, ש' 29- 32). ראשית, ד"ר אריאל העיד שכלל לא ידע שיש אפשרות כזו (עמ' 25, ש' 15). שנית, כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית הסביר שבעת קבלתה לעבודה התובעת הבהירה את דרישותיה לגבי גובה המשכורת, ולא היתה מוכנה להתגמש בעניין זה (סע' 9 לתצהיר; עמ' 28, ש' 13- 15). שלישית, ד"ר אריאל העיד שבתקופת הקורונה לא היה לנתבעת צורך במנהלת אדמיניסטרטיבית לקידום ולשיווק המרפאה (סע' 23, 27, 28 ו- 45 לתצהיר). רביעית, מדובר במעסיקה במגזר הפרטי אשר הוכח שבעת התפרצות מגפת הקורונה (שהובילה למשבר כלכלי בכל המשק) התמודדה עם קושי כלכלי ובעיית תזרים. לכן, אין מקום להיכנס לנעלי המעסיקה ולבחון במקומה צעדים חלופיים בהם יכולה היתה לנקוט לפני למעלה מארבע שנים.
התנהלות התובעת לאחר קבלת מכתב הפיטורים אינה עולה בקנה אחד עם חובת הנאמנות, ההגינות ותום הלב ביחסי עבודה
69.אין חולק, כי ביום 23.6.20 ד"ר אריאל מסר לתובעת מכתב פיטורים (נספח 14 לתצהיר ד"ר אריאל) (להלן: מכתב סיום העסקה). במכתב סיום ההעסקה צוין שעבודתה של התובעת תסתיים ביום 21.7.20. הצדדים מסכימים, כי צוינה תקופת הודעה מוקדמת בחוסר של יומיים, ואת הפרש חלף ההודעה המוקדמת שילמה הנתבעת בתלוש שכר לחודש 4/21 (נספח 19 לתצהיר ד"ר אריאל).
70.מחומר הראיות עולה, כי התובעת כמעט ולא התייצבה לעבודה לאחר שקיבלה את מכתב סיום ההעסקה. למחרת מתן מכתב הפיטורים, ביום 24.6.20 התובעת הודיעה לד"ר אריאל שצץ לה בהפתעה עניין אישי והיא לא תגיע למחרת לעבודה (נספח 15 לתצהיר ד"ר אריאל). ביום 25.6.20 התובעת הודיעה שתצטרך יום חופשה נוסף. ביום 4.7.20 הודיעה התובעת שהיא נדבקה בווירוס ותעדר כמה ימים עקב מחלה (התכתבות וטסאפ בין התובעת וד"ר אריאל – נספח 15 לתצהיר ד"ר אריאל).
71.ביום 21.7.20, יום עבודתה האחרון, התובעת שיתפה את ד"ר כנרת שהחליטה לשנות כיוון תעסוקתי והיא עברה מיונים למשרה חדשה בתחום התועמלנות (נספח 16 לתצהיר ד"ר אריאל). בעדותה בבית הדין אישרה התובעת שבתקופת ההודעה המוקדמת חיפשה עבודה ועברה הליכי מיון למשרה חדשה (עמ' 14, ש' 3). התובעת ביקשה מד"ר כנרת ומד"ר אריאל מכתבי המלצה וביקשה להעביר את הפרטים שלהם למעסיק אצלו התראיינה (נספח 3 לתצהיר ד"ר כנרת).
72.התובעת החלה את עבודתה החדשה ביום 3.8.20, כעולה מהסכם העסקה שחתמה ביום 28.7.20 (נספח 30 לתצהיר התובעת).
73.כעולה מחומר הראיות ומקביעותינו לעיל, למעלה מחודש לאחר סיום עבודתה של התובעת קיבלה הנתבעת לעבודה מזכירה בתפקיד דומה לזה שמילאה גל. על כן, לא הוכחה טענת התובעת שד"ר "אריאל ביקש מגל שתחפש מזכירה חדשה שתעבוד ביחד עם גל, במקומי" (סע' 42 לתצהיר; ראו גם סע' 44). גל נשאלה בחקירתה הנגדית האם ד"ר אריאל ביקש ממנה לחפש עובדת אחרת במקום התובעת, והשיבה בשלילה. גל העידה "לא במקומה, אבל מישהי שתהיה איתי, ברור, אני לא יכולה להישאר לבד" (עמ' 44, ש' 10, 12- 14).
74.בניגוד לאמור בתצהיר התובעת, שגל ביקשה ממנה לפרסם מודעת דרושים (סע' 43 לתצהיר), עיון בהתכתבות וטסאפ בין התובעת וגל מלמד שהתובעת הציעה מיוזמתה לפרסם את המודעה (נספח 26 לתצהיר התובעת). גל העידה שהתובעת פנתה אליה "מיוזמתה ואמרה לי ששמעה מדניאל השיננית, שאריאל ביקש ממני לחפש מזכירה ושאלה אותי אם אני רוצה שהיא תעזור לי לפרסם" (סע' 11 לתצהיר). עוד עולה מההתכתבות שהתובעת היא שהעלתה את נושא הגיל. התובעת הציעה לגל לפרסם את מודעת הדרושים והוסיפה שאלה "יש עוד דרישות שהוא רוצה? גיל וזה?". על יסוד האמור מקובלים עלינו דבריה של גל בתצהירה, שהתובעת ניסתה למשוך אותה בלשונה, שלא לומר להכניס מילים בפיה (סע' 11 ו- 12 לתצהיר). משכך קבענו, נדחית טענת התובעת לעניין הגיל של המועמדת.
75.להשלמת התמונה נוסיף, כי מחומר הראיות עולה שהתובעת העבירה מידע על מטופלים במרפאה למכשיר הטלפון הנייד שלה ולתיבת הדוא"ל הפרטית שלה (נספח 31 לתצהיר התובעת; נספח 20 לתצהיר ד"ר אריאל). התובעת עשתה זאת בניגוד להתחייבות בסעיף 12.4 להסכם העבודה לא לשמור בחזקתה ולא להוציא מסמכים או מדיה השייכים לנתבעת, אלא לצורכי העבודה ובאישור הממונים. התובעת גם חתומה על נספח להסכם העבודה "כתב התחייבות לשמירה על סודיות, אי תחרות וקניין רוחני". התובעת הסבירה בעדותה, כי המחשב במרפאה לא היה מחובר לתוכנה שניהלה את התיקים, ולכן העבירה את הנתונים דרך תיבת הדוא"ל הפרטית שלה (עמ' 15, ש' 28- 32). אולם, הודתה שלא קיבלה את אישורו של ד"ר אריאל לעשות זאת. עוד אישרה התובעת בעדותה, כי צילמה במכשיר הטלפון שלה שמות של לקוחות ועלויות של טיפולים, וההסבר שנתנה לכך הוא שעשתה זאת "כדי להראות שהמרפאה כבר עבדה בתאריכים שבהם נאמר לי שהמרפאה לא עבדה יותר" (עמ' 15, ש' 38- 39), וכי העבירה את המידע לעורך הדין שלה.
76.משנדחתה התביעה במלואה, אין לנו צורך להידרש לטענת הקיזוז של הנתבעת בגין גזל סוד מסחרי. לכן, גם התייתרה השאלה האם הנתונים שהעבירה התובעת בנוגע למטופלים, שמותיהם והסכומים שהנתבעת גובה מהם מהווים מידע מסחרי ועסקי. בכל מקרה, נדגיש שבית הדין רואה בחומרה את התנהלות התובעת שהוציאה מהמרפאה מידע השייך לנתבעת והעבירה אותו אל מכשיר הטלפון הנייד שלה ותיבת הדוא"ל הפרטית שלה, וזאת בניגוד להסכם העבודה, תוך הפרת חובת תום הלב והאמון החלה על הצדדים ליחסי העבודה וללא הסכמת הנתבעת.
77.מכאן נעבור לדון בראשי התביעה השונים כפי שנתבעו בכתב התביעה.
פיצוי בגין הפליה מחמת הורות
78.כפי שתיארנו לעיל, ביום 18.5.20 התקיימה שיחה בין התובעת וד"ר אריאל, אשר תמלילה הוגש מטעם התובעת. בשיחה זו ציין ד"ר אריאל: "גל עובדת אצלי, אין לה ילדים קטנים, אז היא כבר שבועיים על זה". בהקשר זה התובעת טוענת, כי הופלתה לרעה והנתבעת העדיפה להעסיק את גל מביתה מיום 18.4.20, על פני החזרת התובעת לעבודה בהיותה אם לילדים. על כן, בכתב התביעה נתבע פיצוי בגין הפליה בתנאי העבודה או בקידום בעבודה מחמת היותה של התובעת אם לילדים.
79.אומנם, מחומר הראיות ומהעדויות שנשמעו עולה, כי ד"ר אריאל לא הציע לתובעת לעבוד מהבית (סע' 22 לתצהיר התובעת; עדות ד"ר אריאל: עמ' 20, ש' 2). יחד עם זאת, לא הוכח שבמתן עבודה לגל הפלתה הנתבעת את התובעת לרעה, ונסביר:
ראשית, התובעת התקבלה לעבודה בהיותה אם לשני ילדים קטנים (עדות התובעת: עמ' 3, ש' 5; עדות ד"ר אריאל: עמ' 19, ש' 31).
שנית, גל העידה שהיא פנתה לד"ר אריאל "מהרגע שיצאנו לחל"ת", התעניינה אם הוא מסתדר וצריך עזרה והציעה מיוזמתה לעזור. כחודש לאחר מכן ד"ר אריאל שאל אם היא תוכל לעבוד מהבית (סע' 5 לתצהיר; עמ' 43, ש' 16- 17).
שלישית, התובעת ביקשה ביום 16.4.20 להאריך את החל"ת כדי להישאר עם הילדים בבית כי אין מסגרות חינוך. ד"ר אריאל הסביר בעדותו שהתובעת "ביקשה שאנחנו נחכה עם כל האירוע הזה של להחזיר אותה לעבודה בגלל שיש לה ילדים שהיא לא מוצאת להם מסגרות" (עמ' 17, ש' 24- 25). ובהמשך עדותו הוסיף: "פלונית ביקשה לא לחזור בגלל הילדים ... בהינתן שהיא ביקשה לא לחזור, אז אני מקשיב לפלונית [התובעת – מ"ש], ולכן גל חזרה" (עמ' 19, ש' 7, 10).
רביעית, התובעת לא פנתה לד"ר אריאל – בכתב או בעל פה – ולא ביקשה לשוב לעבודה או לעבוד מהבית, וזאת על אף שידעה שגל עובדת מהבית (עדות ד"ר אריאל: עמ' 19, ש' 38- 39). נהפוך הוא: התובעת יצרה מצג כלפי ד"ר אריאל, ד"ר כנרת ויתר עובדי המרפאה, שהיא מחויבת לטיפול בילדיה מכיוון שמסגרות החינוך היו סגורות, בעלה עבד מחוץ לבית, הוריה היו בקבוצת סיכון, חמה היה מאושפז בבית חולים וחמותה טיפלה בו. ההודעה על הארכת החל"ת מיום 16.4.20 מלמדת על מחויבותה של התובעת לשהות בבית כל עוד ילדיה ללא מסגרות חינוכיות. יתר על כן, גם כשהסייעת אלה שיתפה את התובעת שגל חזרה לעבודה, התובעת השיבה לה "אבל לא משנה, אני עדיין עם הילדים". התובעת לא פנתה אל ד"ר אריאל ולא ביקשה בזמן אמת לחזור לעבודה או לאפשר לה פתרון אחר. זאת ואף זאת: לאחר שחזרו מסגרות החינוך לפעילות, בשיחה שקיימה התובעת עם ד"ר אריאל ביום 18.5.20 – ואותה הקליטה – היא לא העלתה כל אפשרות, רעיון, בקשה או הצעה לחזור לעבודה בדרך כזו או אחרת. על כן, עדותה של התובעת בבית הדין, כי "אם היתה מוצעת לי האופציה לחזור לעבוד, או לחילופין לעבוד מהבית ... יכולתי אולי להביא בייביסיטר, להיתמך בסבתא, ולהמשיך את עבודתי" (עמ' 4, ש' 21- 27), אינה אלא גרסה מאוחרת, אשר אינה עולה בקנה אחד עם התנהגות התובעת בזמן אמת. מחומר הראיות הרב, אשר מתעד את התכתבויות הווטסאפ של התובעת במהלך חל"ת הקורונה, עולה שהתובעת העדיפה לשהות בבית גם לאחר שילדיה חזרו באופן חלקי למסגרות החינוכיות, ולא הביעה שום רצון או נכונות לחזור לעבודה במרפאה.
חמישית, יש לקרוא את מכלול תמליל השיחה מיום 18.5.20 בשלמותו ואין להוציא משפט כזה או אחר מההקשר הכולל. בתחילת השיחה ציינה התובעת שלראשונה באותו בוקר "פיזרה" את הילדים בגנים, ושאלה את ד"ר אריאל "מה אצלכם?". התובעת וד"ר אריאל שוחחו על ההתמודדות שלהם עם הילדים ללא מסגרות חינוך, ולאחר מכן דיברו על המרפאה. ד"ר אריאל ציין: "היום הייתי במרפאה, מעיין היתה...", ובהמשך "אליה עובדת, גל עובדת אצלי, אין לה ילדים קטנים, אז היא כבר שבועיים על זה". אין כאן באמירה כדי להעיד על הפליית התובעת לרעה.
שישית, ההחלטה להעסיק עובדת אחת בענייני המשרד (זימון תורים וביטולם) מסורה לפררוגטיבה הניהולית של ד"ר אריאל. מקובלת עלינו עדותו של ד"ר אריאל, כי בחודשים מרץ עד מאי המרפאה היתה פעילה בהיקף מצומצם ביותר, לטיפולי עזרה ראשונה, וכי עבודתה של גל מהבית היתה בהיקף חלקי ובעיקר לצורך ביטול תורים וגביית כספים מלקוחות. בהינתן שמדינת ישראל היתה נתונה בסגר והמשק האט את פעילותו, ניתן להבין שלא היה לנתבעת צורך בשתי עובדות מנהלה. העיד על כך ד"ר אריאל שציין "לא הייתי צריך שעוד מישהו יעבוד מהבית" (עמ' 20, ש' 4). ובהמשך: "כדי להתניע את המרפאה, הייתי צריך מעט מאוד דברים מגל" (עמ' 21, ש' 5- 6). לפיכך, הנתבעת נזקקה לעובדת מנהלה ומזכירות אחת, והעסיקה את גל לשם כך. אנו מאמצים את עדותו של ד"ר אריאל באומרו: "גל יכלה לחזור לעבוד, ופלונית [התובעת – מ"ש] לא יכלה לחזור לעבוד, ואני הייתי צריך מישהי" (עמ' 18, ש' 32). ובהמשך: "השיקול היה שאני צריך מישהו שיעשה את תפקיד המזכירה" (עמ' 18, ש' 34- 35).
80.מכל הטעמים האמורים במצטבר שוכנענו שהתובעת לא הוכיחה שהופלתה לרעה בתנאי העבודה, ולכן אין מקום להעברת הנטל אל הנתבעת. מכל מקום, גם אם היה מקום להעברת הנטל, הרי שהנתבעת עמדה בנטל להוכיח כי ההחלטה להעסיק את גל מהבית או מהמרפאה, בהיקף חלקי ולמשימות ממוקדות, היתה מוצדקת, וללא כל קשר להיות התובעת אם.
81.לפיכך, התובעת לא הוכיחה שהופלתה מחמת הורות והתביעה לפיצוי בגין הפליה נדחית.
פיצוי מכוח חוק עבודת נשים
82.עוד נטען בכתב התביעה, כי ביום 26.5.20 התובעת הודיעה לד"ר אריאל שהיא בהיריון, וכי ההחלטה להותיר את התובעת בחל"ת פגומה ומזכה אותה בפיצוי מכוח חוק עבודת נשים.
83.כפי שקבענו לעיל, בשיחה ביום 26.5.20 התובעת הודיעה על הריונה ובתגובה ד"ר אריאל הודיע שאפשרות זימונה לשימוע מבוטלת. כעבור כשבועיים, ביום 13.6.20 התובעת עדכנה את ד"ר אריאל בהודעת וטסאפ שהריונה לא צלח. מתוכן ההודעה עולה, כי התובעת כבר ידעה באותו מועד שהיא חוזרת לעבודה במרפאה למחרת ביום 14.6.20, כך שהטענה שהושארה בחל"ת על אף הודעתה על דבר הריונה – אינה נכונה.
84.למעלה מכך נוסיף, כי התובעת לא צירפה לראיותיה אישור רפואי המעיד על היותה בהריון בתאריך הנטען. התובעת גם לא צירפה לראיותיה מסמך רפואי המעיד על הפסקת ההיריון, כפי שהודיעה לד"ר אריאל ביום 13.6.20. בעדותה בבית הדין לא הסבירה התובעת מדוע לא הציגה אישור רפואי כאמור (עמ' 11, ש' 23- 32). משכך, המסקנה המתבקשת היא כי אין בסיס ראייתי לטענותיה.
85.התובעת הצהירה, כי ד"ר "אריאל נהג להתערב בנושא שאני אמא לילדים והיה שואל אותי בשיחות טלפון על ילדיי ועליי בהקשר של ילדיי, על המסגרת של ילדיי באותו זמן של חל"ת, על תכנון להרחיב עוד את משפחתי ..." (סע' 18). טענה זו לא הוכחה ולו במקצתה. התובעת לא הציגה התכתבות וטסאפ או תמליל שיחה המתעדים שיח כזה. נהפוך הוא: בשיחת הטלפון של התובעת וד"ר אריאל ביום 18.5.20 התובעת החלה בשיחה על ילדיה, והתעניינה איך ד"ר אריאל וד"ר כנרת מסתדרים עם ילדיהם.
86.זאת ועוד: למקרא ההתכתבויות הרבות שצירפו הצדדים לתיק בית הדין, בין התובעת ואלה, בינה ובין גל, ד"ר אריאל, ד"ר כנרת ובקבוצת הווטסאפ של צוות המרפאה (נספחים 1 עד 3 לתצהיר ד"ר כנרת), עולה שהתובעת היא שנהגה לשתף בענייניה האישיים, בנושא ההתנהלות עם הילדים בבית, ההשגחה עליהם כשמסגרות החינוך היו סגורות, הקושי איתו התמודדה, וכל זאת כשהיא מתבדחת על מצבה (ראו לדוגמה נספחים 7 ו- 8 לתצהיר ד"ר אריאל). לא הוצגה ולו ראשית ראיה לטענה החמורה שהופנתה כלפי ד"ר אריאל שהוא שאל והתעניין בנוגע להיותה של התובעת אימא לילדים.
87.אשר על כן, דין התביעה לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים, להידחות.
פיצוי בגין עוגמת נפש
88.התובעת תבעה פיצוי בגין עוגמת נפש בשל התנהגות משפילה, מבזה, מפלה ופוגענית. בתצהירה טענה התובעת שהרגישה פגועה וחשה השפלה נוראית (סע' 36 ו- 39 לתצהיר). אולם טענותיה בעניין זה היו חסרות בסיס עובדתי, והיא לא עמדה בנטל להוכיחן. לא זו בלבד שטענות אלה הופרכו על ידי הנתבעת באמצעות ראיות סותרות, כגון הודעות וטסאפ רבות, אלא שגם עדותה של התובעת בחקירה הנגדית ועדויות עדי הנתבעת סתרו את גרסת התובעת בתצהירה.
89.מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי מערכת היחסים בין התובעת ובין ד"ר אריאל וד"ר כנרת היתה חמה וחברתית (סע' 13 ו- 14 לתצהיר ד"ר כנרת). התובעת עצמה העידה שזו היתה מערכת יחסים מעבר לעובד ומעסיק. למקרא התכתבויות הווטסאפ ניכר שהיה בין הצדדים שיח פתוח ונעים. כך למשל, ד"ר אריאל הכיר את בעלה של התובעת והנתבעת הזמינה ממנו ציוד לרופאי שיניים; התובעת הזמינה את ד"ר כנרת לקפה ועוגה בביתה; התובעת שיתפה את ד"ר כנרת אודות מצבם הרפואי של אביה וחמה ובלידת תינוקת במשפחה. ביום עבודתה האחרון גם ביקשה מד"ר אריאל וד"ר כנרת המלצות לצורך מועמדותה למשרה חדשה כתועמלנית (נספח 7 לתצהיר ד"ר אריאל; נספח 3 לתצהיר ד"ר כנרת).
90.לאור האמור הגענו למסקנה, כי חומר הראיות אינו מצביע על התנהגות משפילה, מבזה, מפלה ופוגענית מצד הנתבעת, וטענות התובעת בעניין זה לא הוכחו. לפיכך, התביעה לפיצוי בגין עוגמת נפש נדחית.
הפסדי שכר
91.התובעת עתרה לתשלום הפסדי שכר מיום 18.4.20 ועד 13.6.20 בסך 15,950 ש"ח בתוספת 2,365 ש"ח עבור חלף הפקדות פנסיוניות בטענה שנותרה בחופשה כפויה תוך שהנתבעת הפרה את הסכם העבודה בין הצדדים.
92.התובעת שהתה בחל"ת מיום 15.3.20 ועד 13.6.20, כשלושה חודשים. קבענו לעיל, כי התובעת מיוזמתה ביקשה הארכת החל"ת ביום 16.4.20, ובהמשך הסכימו הצדדים על הארכת החל"ת לתקופה נוספת. ביום 2.6.20 ביקשה התובעת לחזור לעבוד, וביום 14.6.20 חזרה לעבודה. מכאן, שהתקופה המקסימלית בגינה התובעת יכולה לתבוע הפסדי שכר היא מיום 3.6.20 ועד 13.6.20.
93.כעולה מאישור תשלומי אבטלה לשנת 2020 (נספח 18 לתצהיר התובעת), שולמו לתובעת דמי אבטלה עבור חודש 3/2020 ועד 7/2020 בסכום כולל של 18,125 ש"ח. נציין, כי התובעת לא ביקשה להפחית סכומים אלה מתביעתה.
94.לא מצאנו מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי שכר. זאת מהטעם שהתובעת לא הביאה כל ראיה בנוגע לתקופה מיום 3.6.20 ועד 14.6.20. התובעת גם לא מסרה גרסה מתי וכיצד סיכמה עם ד"ר אריאל על מועד חזרתה לעבודה. לא מן הנמנע, כי התובעת היא שביקשה לחזור לעבודה ביום 14.6.20, ובהעדר כל ראיה אחרת, התובעת לא עמדה בנטל השכנוע שעל הנתבעת לפצותה בגין תקופה זו.
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת תום הלב
95.נקודת המוצא היא קביעתנו שהליך הפיטורים של התובעת בוצע כראוי. הנתבעת זימנה את התובעת לשיחת שימוע בעל פה ובכתב; במכתב הזימון לשימוע צוין שהנתבעת שוקלת סיום העסקת התובעת בשל "תקופת הקורונה והצורך להתכווץ"; התובעת ביקשה לקיים את שיחת השימוע ביום ראשון, ולא העלתה טענה כלשהי בנוגע לתקינות הליך הפיטורים או סיבת הפיטורים, לא במעמד השיחה ביום 19.6.20, לא במעמד השימוע ביום 21.6.20, וגם לא במעמד קבלת מכתב סיום ההעסקה ביום 23.6.20. בנסיבות אלה, לא מצאנו שנפל פגם בהליך פיטורי התובעת, לא כל שכן פגם המצדיק פסיקת פיצויים.
96.זאת ועוד: מקובלת עלינו טענת הנתבעת, שהוכחה כדבעי ובאמצעות עדויות וראיות מהימנות, כי פיטוריה של התובעת לא היו קשורים להיותה אם. הוכח על ידי הנתבעת כי פיטורי התובעת נעשו בשל משבר הקורונה, שהביא לצמצום פעילותה של המרפאה לתקופה של מספר חודשים. בעקבות אי הוודאות הכלכלית נדרשה הנתבעת לנקוט צעדי התייעלות שונים לרבות קיצוצים בכוח אדם. נושא זה הועלה בפני התובעת בזמן אמת, בשיחות שהתובעת עצמה הקליטה.
97.כעולה מהניתוח בפסק הדין, התובעת פוטרה מטעמים ראויים ומקצועיים, לאחר שנערך לה הליך שימוע תקין. אי לכך, נדחית התביעה לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חובת תום הלב.
פיצויי הלנת פיצויי פיטורים
98.לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את חובתה בדין לתשלום השלמת פיצויי פיטורים ולא העבירה טופס 106 ומסמכי שחרור לצורך העברת הקרן לתובעת. הנתבעת טענה מנגד, כי התביעה לפיצויי הלנה התיישנה וכי ההשלמות לא שולמו בשוגג.
99.כפי שציינו בפתח הדברים, בעקבות חלופת מכתבים בין ב"כ הצדדים (נספח 33 לתצהיר התובעת), הנתבעת ערכה לתובעת גמר חשבון ומסרה לה טופס 161 ומכתב שחרור הנושאים תאריך 5.5.21. בהמשך, ערכה הנתבעת טופס 161 מתוקן נושא תאריך 26.5.21, והנפיקה תלוש מתוקן לחודש 4/21 (נספח 19 לתצהיר הנתבעת) במסגרתו שולמה לתובעת השלמת פיצויי פיטורים (וכן הפרש שני ימי הודעה מוקדמת).
100.סעיף 17א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 קובע, כי הזכות לפיצויי הלנת שכר בגין שכר שלא שולם כלל תתיישן אם לא הוגשה תובענה לבית הדין תוך שנה מהיום שבו רואים את השכר כמולן, והזכות לפיצויי הלנת שכר בגין שכר ששולם באיחור תתיישן תוך 60 ימים מיום ששולם השכר. הוראה זו חלה בשינויים המחויבים מכוח סעיף 20(ד) לחוק הגנת השכר, גם ביחס לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים. כלומר: תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים מתיישנת תוך שנה מהמועד לתשלומם או תוך 60 ימים מהמועד בו שולמו בפועל.
101.בענייננו: יחסי העבודה הסתיימו ביום 21.7.20, מבלי ששולמו לתובעת פיצויי הפיטורים. לכן, היה על התובעת להגיש את תביעתה בתוך שנה. עם קבלת מכתב הדרישה תיקנה הנתבעת את מחדלה, היינו מסרה לתובעת בחודש 5/21 מסמכי שחרור ושילמה לה השלמת פיצויי פיטורים. התביעה הוגשה ביום 24.4.22, היינו מעבר ל- 60 ימים מהמועד שבו שולמו פיצויי הפיטורים. לפיכך, חלה התיישנות על רכיב התביעה שעניינו פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, והתביעה ברכיב זה נדחית.
סוף דבר
102.לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.
103.התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום של 5,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסכום של 15,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו לנתבעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לתובעת פסק דין זה. בקביעת סכומים אלה הבאנו בין מכלול שיקולנו את ראשי התביעה השונים שרובם ככולם הם פיצויים לא ממוניים במובחן מזכויות קוגנטיות; את סכום התביעה הכולל ואת העובדה שהתביעה נדחתה במלואה. כמו כן, נתנו דעתנו לדרך ניהול התביעה לרבות בקשות שונות שהגישה התובעת, בין היתר בעניין גילוי ועיון במסמכים, זימון עדים והוספת ראיות לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית. נוסף לכך, הבאנו בחשבון את התנהלות התובעת בהצגת הראיות באופן חלקי וחסר, מגמתי וחוטא לאמת, הכול כפי שפורט בהרחבה בפסק הדין.
לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער בפני בית הדין הארצי לעבודה בירושלים.
ניתן היום, כ"ג תמוז תשפ"ד, (29 יולי 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
| |
|
|
|
|
|
צחי רחמים,
נציג עובדים
|
|
מירי שי,
שופטת
|
|
זאב וולף פוגל,
נציג מעסיקים
|