רשדאן נ' ראובן בורנובסקי - הנדסה בנין ופיתוח בע"מ

לפנינו תביעתו של התובע, מר יאסר רשדאן (להלן – התובע) לקבלת סכומי כסף שונים הנובעים מתקופת עבודתו בנתבעת, חברת ראובן בורנובסקי – הנדסה בנין ופיתוח בע"מ (להלן – הנתבעת), וכתוצאה מסיומה.

תמצית הרקע העובדתי וטענות הצדדים

1. התובע, תושב הרשות הפלסטינאית, עבד אצל הנתבעת כעובד בניין מחודש 12/2008 ועד להתפטרותו בחודש 05/2018.

2. הנתבעת היא חברה פרטית שחברה בהתאחדות בוני הארץ, ועיסוקה בניית פרויקטים עירוניים בתחום החינוך והתרבות. בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, העסיקה את התובע באמצעות לשכת התעסוקה.

3. לטענת התובע, מתכונת עבודתו כללה 5 ימי עבודה בשבוע מהשעה 07:00 ועד השעה 17:00, ולעיתים אף מעבר לכך. התובע הודה כי קיבל מידי יום חצי שעה הפסקה (סעיף 5(א) לכתב התביעה).

4. לטענתו, עבד בממוצע 22 ימים מידי חודש, ולא כפי שמופיע בתלושי השכר שקיבל. אשר לשכרו, טען, כי בהתאם לאמור בסעיף 6 לכתב התביעה "בכל תקופת עבודתו בשירות הנתבעת קיבל [התובע] שכר שעתי משתנה שנע בין 27 ₪ עד 43 ₪ (לפי יומית שנעה בין 227 ₪ לבין 361.2 ₪)". בזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה, משכורתו שולמה לו באמצעות המחאות.

5. התובע טען, כי הרישום בתלושי השכר אינו בהלימה לשכר שקיבל בפועל, ולמעשה, קיבל מידי חודש סכום שהוא תוצאה של הכפלת שעות עבודתו בשכר השעתי, ללא כל זכות סוציאלית נלווית, כנדרש. גם ביחס לתמורה בגין שעות נוספות, טען, כי זו לא כללה את התוספת הנדרשת כקבוע בחוק, וכי למעשה קיבל תמורה בגובה 100% בלבד עבור שעות אלה.

6. לאור כל האמור לעיל, תבע השלמת פיצויי פיטורים, פיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה, פיצוי בגין קבלת תלושי שכר פיקטיביים, השלמת גמול שעות נוספות, השלמת פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה, תשלום דמי חגים, החזר הוצאות נסיעה, תשלום דמי אש"ל, הפרשות לקרן השתלמות ולפנסיה.

7. הנתבעת הקדימה ותיארה בכתב ההגנה מטעמה, כי בהתאם לדרישת לשכת התעסוקה בחוזר מנהל אגף פלסטינאים מספר 15/14, היא "הייתה חייבת לדווח ללשכת עבודה על תשלום שכר במספר ימים עבור התובע ללא קשר למה ששולם לתובע בפועל או לתנאים הסוציאליים ששולמו לו" (סעיף 4 לכתב ההגנה).

8. הנתבעת הוסיפה, כי אכן תלושי השכר שהופקו ע"י לשכת התעסוקה אינם מעודכנים, וכי השכר המופיע בהם נמוך משמעותית מהשכר ששולם לו, ואולם כל הסכומים ששילמה לתובע במהלך עבודתו כוללים את כל הזכויות הסוציאליות, לרבות אלה שלהן הוא זכאי מכוח ההסכמים הקיבוציים הרלוונטיים בענף הבניין.

9. הנתבעת העלתה טענת התיישנות ביחס לתקופת עבודתו של התובע עובר לחודש 01/2014 והוסיפה, כי מהשוואה של סכומי ההמחאות שהתובע קיבל, עולה כי שולם לו סכום מצטבר עודף בסך 30,000 ₪, שקוזז במהלך תקופת עבודתו. עוד הוסיפה, כי התובע עבד 17 ימים בממוצע בחודש וחזר מידי יום לביתו. בעניין זה הוסיפה, כי מעולם לא ביקשה מהתובע ללון באתרי הבנייה.

10. ביחס להפרשות לקרן פיצויים, טענה כי עומד לרשותו של התובע במדור התשלומים של לשכת התעסוקה (להלן – מת"ש) סכום בסך 37,513.58 ₪, וכי התובע מוזמן לפדות כספים אלה באופן ישיר.

11. אשר לטופס הודעה לעובד, טענה, כי עם תחילת עבודתו נמסר לו טופס בהתאם לדרישות החוק, אך בשל העובדה כי מדובר בתקופה שהתיישנה, הטופס ומסמכים נוספים הרלוונטיים לתקופת ההתיישנות, נגרסו ואינם עוד ברשותה.

12. הנתבעת פירטה את שעות עבודתו של התובע, לרבות שעות נוספות, וטענה כי קיבל בזמן אמת את כל התמורה בגין כך (חלק באמצעות מת"ש וחלק אחר ישירות לידיו). הוא הדין לגבי פדיון ימי חופשה, ויתר הזכויות שתבע.

13. לתצהירה, צירפה הנתבעת, בין היתר, דו"ח מסכם של כל התשלומים שקיבל, דוחות נוכחות וצילומי ההמחאות שניתנו לו.

14. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, ומטעם הנתבעת, הוגש תצהירו של מר דוד בורנובסקי (להלן – דוד), מנהל הכספים בנתבעת. ביום 28.06.23 נשמעו עדויותיהם של מגישי התצהירים.

     

    דיון והכרעה

15. בהתאם להצהרת הצדדים והודאתם, נקודת המוצא של דיוננו היא, כי תלושי השכר שהופקו ע"י מת"ש אינם משקפים את הכנסתו בפועל של התובע והסכומים המצוינים בהם נמוכים מאלה שקיבל. מכאן, שמבחינה ראייתית, מלבד עדויותיהם של התובע ושל דוד, נמצאים בפנינו המסמכים הבאים: דו"ח יציאות וכניסות של התובע מהארץ ואליה; צילומי ההמחאות שניתנו לו, תלושי שכר פנימיים שערכה הנתבעת ודוחות נוכחות החל מחודש 01/2014 ועד לסיום עבודתו של התובע (לסיכומיה צירפה הנתבעת מסמך מטעם מת"ש בדבר ריכוז נתוני השתכרות שנתיים).

16. נקודת מוצא נוספת היא כי אין מחלוקת לגבי האותנטיות של דוחות הנוכחות, ובא כוח התובע הצהיר על כך במהלך החקירה הנגדית של מרשו (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורות 4-5), ולבסוף, אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע קיבל בפועל את הסכומים המצוינים בכל אחת מההמחאות שנמסרו לו במהלך תקופת עבודתו.

17. עוד נציין בפתח הדברים, כי בתצהירו, טען דוד שהתובע חתם על כתב ויתור וסילוק. בכתב ההגנה, לא בא זכרה של טענה זו, והיא הופיעה לראשונה רק במסגרת תצהירו של דוד. משהתובע לא התנגד להרחבת חזית בפתח ישיבת ההוכחות ולא טען דבר בעניין, התקיים דיון קצר במסגרת ישיבת ההוכחות, במסגרתו הביע המותב את דעתו על נפקותו המשפטית של המסמך כפי שנוסח. כך או כך, הנתבעת זנחה את הטענה במסגרת סיכומיה (וטוב שכך), ולכן לא נידרש אף אנחנו לעניין זה במסגרת פסק הדין.

18. תלושי השכר הפנימיים - משאין מחלוקת בין הצדדים, כי לא ניתן להסתמך על תלושי השכר שהופקו מטעם מת"ש, בצדק פעלה הנתבעת להפיק תלושי שכר פנימיים, וזאת כדי לעמוד בהוראותיו של חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958. לפיכך, הנחת הבסיס שלנו בפסק הדין היא כי יש להחיל על תלושי השכר הפנימיים את אותם כללים שמוחלים על תלושי שכר 'רגילים' שהמעסיק מפיק לעובדיו.

19. בהתאם לכך, קיימת חזקה ראייתית, לפיה תלושי השכר הם ראיה לכאורה לנכונות האמור בהם, ועל הטוען אחרת, מוטל נכל הראייה (ע"ע 42463-09-11 גולן נ' נגרית שירן (18.3.2013); עד"מ (ארצי) 19/07 עמוס 3 בע"מ – סלוצקי שי (25.11.2008). עוד נקבע כי המעלה טענת "זיוף", הנטל עליו להוכיח את טענתו, כאשר מדובר בנטל הוכחה מעין-פלילי, כך שהוא גבוה יותר מהרגיל (ר' ע"א 1237/13 קונין נ' גפני (7.4.13)). התובע לא עמד בנטל זה, ונבהיר.

20. ראשית, בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית מטעמו, התובע כלל לא התייחס לתלושי השכר הפנימיים, כי אם רק לתלושי השכר שהופקו ע"י מת"ש, וטען רק ביחס אליהם כי הם פיקטיביים ומזויפים (סעיף 5(ה) לכתב התביעה וסעיף 3(ז) לתצהירו); שנית, התובע לא הביא כל ראיה פוזיטיבית שתתמוך בטענת הזיוף שהעלה ביחס לתלושים אלה. ודוק. גם אם יימצא כי קיימים חוסרים בתלושי השכר הפנימיים, וזכויות סוציאליות מסוימות לא שולמו לו בהתאם לדין, אין משמעות הדבר כי תלושי שכר אלה פיקטיביים או מזויפים, וראו בעניין זה את פסיקת בית הדין הארצי בע"ע 10341-12-20 לאוניד גל נ' סיסמופ טכנולוגיות בע"מ (12.11.21).

21. מעיון בתלושי השכר הפנימיים (נספח 3 לתצהירו של דוד), עולה כי הם כוללים פירוט מלא של ימי העבודה ושעות העבודה של התובע, התמורה השעתית והיומית, פירוט שעות נוספות לפי שווי 125% ולפי 150%, תשלום חופשה, הבראה, קרן השתלמות, שעות הפסקה, תשלום עבודה בקבלנות, דמי חגים ודמי נסיעות והסכום הסופי לתשלום. לצד פירוט זה, פורטו כל הנתונים שדווחו ללשכת התעסוקה; שלישית, לשאלת בית הדין, אישר התובע במהלך עדותו כי עם קבלת כל המחאה והמחאה, הוא קיבל גם עותק מהרישום שעל בסיסו נערך החישוב, ולדבריו: "אני למשל מודע ויודע שאני עבדתי שעות הללו בחודש. עכשיו אני מסתכל על הסכום. אם היה מתאים אז כן מתאים. אם היה בלבולים אז הייתי הולך ופונה אליהם". (עמ' 6 לפרוטוקול מול שורות 31-33).

22. עוד הוסיף, כי מנהל העבודה בשם זכי, ערך רישום של שעות העבודה והראה לו אותו, וכי הוא עצמו לא ערך רישום במקביל:

    כב' הש' שגב:הוא הראה לך את הרישום של השעות כדי להוכיח לך שבאמת זה נכון, שאתה מקבל מה שצריך.

    העד, מר עבד אלרחמן רשדאן:היה רושם על, 

    מתורגמן:הוא אומר (מילה בערבית) אבל מתכוון פנקס בצד.

    כב' הש' שגב:כן, בסדר. הוא היה רושם.

    העד, מר עבד אלרחמן רשדאן:כן, הרי זה ברור.

    כב' הש' שגב:אתה ראית שהוא רשם? את הרישום ראית?

    העד, מר עבד אלרחמן רשדאן:היה מראה לי את ה,

    כב' הש' שגב:הוא היה מראה לך.

    העד, מר עבד אלרחמן רשדאן:היה מראה לי את השם שלך כך וכך.

    כב' הש' שגב:זה מה שהוא הראה לך? האם את הדו"חות הוא הראה לך?

    העד, מר עבד אלרחמן רשדאן:יכול להיות.

    עו"ד בולוס:אדוני, (לא ברור).

    כב' הש' שגב:אתה רשמת? עשית רישום של עצמך? רישום של הדברים? בשביל לבדוק שלא מסדרים אותך.

    העד, מר עבד אלרחמן רשדאן:לא".

    (עמ' 8 לפרוטוקול מול שורות 17-32).

23. נזכיר, כי מטבע הדברים, בשל חלוף הזמן, התובע לא זכר פרטים שונים הנוגעים לתנאי העסקתו, ולכן מבחינה ראייתית, אין בפנינו אלא המסמכים שהוצגו ע"י הצדדים כראיות שניתן לבסס עליהן את הכרעתנו. בהקשר זה נציין, כי התובע, שממילא כלל לא התייחס לתלושים הפנימיים בכתב התביעה ואף לא מאוחר יותר בתצהירו, לא סתר את האמור בהם, והתמקד בתלושי השכר שהופקו ע"י מת"ש, אשר כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים ביחס להיעדר מהימנותם.

24. לאור האמור לעיל, ובהיעדר ראיה לסתור את מהימנות תלושי השכר הפנימיים שהנתבעת הפיקה מידי חודש, נקודת המוצא בפסק הדין היא כי מהימנותם לא נסתרה, לרבות בנוגע לשכרו השעתי של התובע, ונבהיר.

25. כאמור בפתח פסק הדין, התובע טען כי במהלך עבודתו השתכר "שכר משתנה", כהגדרתו, שנע בין 27 ₪ ל- 43 ₪. התובע שב על טענה זו גם במסגרת סעיף 6 לסיכומיו. הנתבעת מצדה, הציגה את תלושי השכר הפנימיים, ומהם עולה כי בחודש 01/2014 עמד שכר היסוד שלו על סך של 29.12 ₪ ובחודש 05/2018, הוא חודש עבודתו האחרון, עמד על 29.67 ₪.

26. מבדיקת תעריף המינימום השעתי בענף הבנייה עולה, כי השכר השעתי שהתובע קיבל, תואם את האמור בצו ההרחבה בענף הבנייה, התשתיות, צמ"ה, עבודות ציבוריות ושיפוצים 2015 (להלן – צו ההרחבה), ולא מצאנו סימוכין לכך שלתובע הובטח כי ישולם לו שכר שעתי גבוה יותר בכ- 45% משכר המינימום. התובע אף לא פירט בכתבי הטענות מתי על ציר הזמן עלה שכרו ובכמה, והסתפק בטענה כי במהלך תקופתו שכרו היה "שכר משתנה" ונע בין 27 ₪ ל- 43 ₪. התובע אף לא טען מה היתה דרגת השכר שלו מבין 8 הדרגות המפורטות בצו ההרחבה.

27. בטבלת ההשוואה המסכמת מטעמו (סעיף 20(כ"א) לסיכומיו), ערך התובע את חישוביו בהתבסס על ההנחה שמשנת 2013 ועד לתום העסקתו, עמד שכרו השעתי על 43 ₪, וחישוב זה עומד בסתירה לטענתו ל"שכר משתנה", או לטענתו המקורית לפיה היו תקופות בהן השתכר 27 ₪ לשעה. לפיכך, אנו דוחים את החישובים שערך בטבלה זו.

28. בשים לב לעובדה שהשכר השעתי שצוין בתלושי השכר הפנימיים תואם את שכר המינימום הקבוע בצו ההרחבה, אנו מבכרים את טענת הנתבעת לעניין שכרו הקובע, המתיישבת עם המסמכים שבפנינו.

29. גמול שעות נוספות - בסיכומיו, טען התובע כי "אין מחלוקת שהנתבעת שילמה את מלוא השעות הנוספות שעבד התובע אולם שילמה אותם בתעריף שעה רגילה ולא בתעריף שעה נוספת של 125%" (סעיף 7(ב) לסיכומי התובע). מעיון בתלושי השכר הפנימיים, עולה כי התובע קיבל גמול שעות נוספות בשווי 125% ואף בשווי 150%. בסעיפים 58 עד 61 לסיכומיה, הנתבעת אף התייחסה למספר דוגמאות שהועלו ע"י התובע בסיכומיו, ופירטה כיצד מבחינה אריתמטית התלושים מדגימים כי התובע קיבל את כל המגיע לו בגין רכיב זה.

30. משמצאנו כי האמור בתלושי השכר הפנימיים עולה בקנה אחד עם טענות הנתבעת, ולא מצאנו בטענות התובע דבר שיתמוך בטענתו לפיה לא קיבל גמול שעות נוספות, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה.

31. ימי חופשה, נקודת המוצא של דיוננו היא כאמור כי אין מחלוקת לגבי האותנטיות של דוחות הנוכחות שהנתבעת הציגה. מעבר לכך, בסיכומיו, הודה התובע כי "[...] עם זאת נראה כי הנתבע (כך במקור – א.ש.) הפריש דרך מת"ש ערך השווה ל- 4% מהשכר (הנמוך) ששולם לו כפדיון זכאות לפי שכר מינימום" (סעיף 4 לסיכומי התובע).

32. הנתבעת טענה כי במסגרת תקופת ההתיישנות הספציפית החלה על רכיב זה, הפרישה לתובע עד לשנת 2016 4% מהשכר המדווח – טענה בה התובע הודה כאמור לעיל, והוסיפה כי בשנת עבודתו האחרונה שולם לתובע סכום של 5,730 ₪ כדמי חופשה עבור 24 ימי חופשה שנתיים.

33. משפסקנו כי תוכנם של תלושי השכר הפנימיים לא נסתר, ומשעולה מהם כי התובע קיבל תשלום עבור ימי חופשה, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה.

34. דמי הבראה – לטענת התובע, הנתבעת לא שילמה לו דמי הבראה "ולו פעם אחת בכל תקופת עבודתו אצלה" ותבע סכום של 16,412 ₪ (סעיף 5 לסיכומי התובע). הנתבעת הקדימה וטענה, כי יש לקחת בחשבון בחישובו של רכיב זה את היקף משרתו של התובע ופירטה כי במהלך התקופה הרלוונטית לכתב התביעה, התובע היה זכאי לסכום של 15,025 ₪ על פי תחשיב של 53 חודשי עבודה במכפלת תעריף יום הבראה בסך 283.50 ₪. מעוין בתלושי השכר הפנימיים עולה, כי מידי חודש אכן שולם לתובע רכיב הבראה בסך 283.50 ₪. לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה נדחית.

35. דמי חגים – לטענת התובע, הנתבעת נמנעה מלשלם לו דמי חגים במהלך תקופת עבודתו ובסיכומיו הדגיש כי הנתבעת לא הוכיחה כי אכן שילמה לו את המגיע לו. בסעיף 6 לסיכומיו, צירף טבלה מפורטת של ימי החגים להם הוא זכאי ותבע בגין רכיב זה סך של 14,087 ₪. הנתבעת טענה, כי בחישוביו, התובע התעלם מדוחות הנוכחות ומתלושי השכר הפנימיים, וכי אילו ערך בדיקה היה מגלה "כי בכל חג בו לא עבד התובע שולם לו דמי חגים בתלושי חישוב השכר ו[כ]פועל יוצא מזה בשיק" (סעיף 79 לסיכומי הנתבעת). הנתבעת הוסיפה כי מבדיקת הטבלה שהתובע צירף עולה, כי הוא תבע בין היתר תשלום דמי חג בגין ימים בהם עבד.

36. מעיון בתלושי השכר הפנימיים עולה, כי בין השנים 2014 ל- 2017 (התובע לא תבע דמי חגים בגין שנת 2018), שולמו לתובע דמי חגים בסך 11,159.80 ₪, לפי הפירוט הבא, וזאת בהתאם לימי החג שציין התובע עצמו בטבלה שבסעיף 6 לסיכומיו:

    2014 – 2,424.50 ₪;

    2015 – 2,220.90 ₪;

    2016 – 2,922.80 ₪;

    2017 – 3591.60 ₪.

37. לאור האמור לעיל, אנו מבכרים את טענת הנתבעת ואת חישוביה ודוחים את התביעה ברכיב זה.

38. החזר הוצאות נסיעה– התובע טען, כי במהלך תקופת עבודתו לא שולמו לו הוצאות נסיעה ותבע סכום של 26,413 ₪, בהתאם לחישוב מפורט שערך בסעיף 8 לסיכומיו. הנתבעת הקדימה והפנתה לדו"ח הכניסות והיציאות שהוגש כראיה לתיק, והצביעה בסעיף 100 לסיכומיה על כפילויות במועדים שונים שנמצאו ברישום זה. מעבר לכך הוסיפה, כי שילמה לתובע באופן שוטף במהלך תקופתו עבודתו דמי נסיעה, והציגה דוגמאות לכך שלעיתים שילמה לו את דמי הנסיעה בשווי 150% מהמינימום הקבוע בצו ההרחבה (39.60 ₪ במקום 26.40 ₪).

39. מעיון בתלושי השכר הפנימיים עולה כי הנתבעת אכן שילמה לתובע מידי חודש דמי נסיעה בסכום שהשתנה בהתאם למספר ימי עבודתו באותו חודש, ולעיתים, כפי שטענה, בשווי גבוה יותר מהתעריף המינימלי. נציין, כי בחישוביו התובע התבסס על דו"ח הכניסות והיציאות בלבד (שביחס אליהם הוכח כי קיים לעיתים רישום כפול), מבלי להתייחס לרישום בדוחות הנוכחות.

40. לאור האמור לעיל, אנו מבכרים את חישובי הנתבעת ודוחים את התביעה ברכיב זה.

41. קרן השתלמות – לטענת התובע, הנתבעת לא הפרישה לו כספים לקרן השתלמות, וזאת בניגוד להוראות צו ההרחבה. לפיכך תבע בגין רכיב זה סך של 10,956 ₪ עבור 56 חודשים, בהתאם לשכר יסוד המבוסס על שכר שעתי של 43 ₪. הנתבעת טענה, כי עיון בתלושי השכר הפנימיים מצביע כי מידי חודש הפרישה 2.5% עבור חלף השתלמות. חלק מהתשלומים שולמו למת"ש, והחלק האחר במסגרת ההמחאות שקיבל מידי חודש. ודוק. התובע לא טען שלא הופרשו לזכותו כספים לקרן השתלמות באמצעות מת"ש, אלא טען באופן כללי כי לא הופרש לו דבר. מעיון בתלושי השכר הפנימיים עולה, כי אכן בוצעו הפרשות מידי חודש תחת הכותרת: "חלף השתלמות פנימי".

42. לאור האמור לעיל, תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.

43. השלמת הפרשות לפנסיה – לטענת התובע, הנתבעת הפרישה לו באמצעות מת"ש 6% בלבד מהשכר ששולם לו לקרן פנסיה, בעוד שהיה עליה לנכות מהתובע בין 5.5% ל- 6% מהשכר הקובע ולהעבירם לחיסכון פנסיוני. בנוסף, חזר על טענתו, לפיה יש לחשב את שכרו הקובע על בסיס 43 ₪ לשעה. לפיכך, תבע סכום של 9,149 ₪. הנתבעת הקדימה וטענה, כי בהתאם למצב הנהוג בארץ, לא ניתן לפתוח לעובדים שהם תושבי הרשות הפלסטינאית קרן פנסיה בישראל, ועל כן, בהתאם להוראות מת"ש, על המעסיקים הישראליים להפקיד את סכומי הכסף שהיו אמורים להפקיד לקרן הפנסיה לחשבון ייעודי על שם העובד במת"ש, וכל עובד רשאי לפנות למשרדי מת"ש ולדרוש את העברת הכספים לחשבונו המתנהל ברשות הפלסטינאית. עוד הוסיפה, כי בחישוביו, התובע תבע הפרשות החל מחודש 10/2013, תוך התעלמות מתקופת ההתיישנות. בהתבסס על ריכוז נתוני ההשתכרות של התובע ממת"ש שהוא עצמו צירף, עולה כי הופרשו לו מלוא הסכומים לתגמולים, בהתאם לשכרו השעתי ולמספר ימי עבודתו בפועל.

44. כאמור לעיל, התובע ביסס את חישוביו על שכר שעתי בסך 43 ₪ ולקח בחשבון חודשים אחדים שחלה עליהם התיישנות. לאור פסיקתנו בנוגע לשכרו השעתי, ומשהוכח שההפרשות בוצעו בהתאם לדין, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה.

45. השלמת הפרשות לקרן פיצויים – לטענת התובע, יש לחשב את זכותו לפיצויי פיטורים לפי שכר שעתי של 43 ₪ לשעה במכפלת ממוצע של 22 ימי עבודה בחודש, ובסה"כ תבע בגין רכיב זה סכום של 36,891 ש"ל, לאחר שהפחית את הסכום שהופרש לו לקרן הפיצויים באמצעות מת"ש בסך 37,456 ₪ (סעיף 30(2) לסיכומיו). בסיכומיו לא התייחס התובע במישרין או בעקיפין לעובדה שאין מחלוקת כי התפטר מהעבודה מרצונו.

46. הנתבעת הקדימה וטענה, כי אין מחלוקת שהתובע התפטר מהעבודה וטענה, כי התובע זכאי רק לתשלומים שהופרשו לו מידי חודש באמצעות מת"ש, ולא מעבר לכך. עוד הצביעה על אי הדיוקים בחישוביו של התובע, וכדוגמה לכך הביאה את טענתו לפיה עומד לזכותו במת"ש סכום של 37,456 ₪ (אותו קיזז כאמור מרכיב התביעה), בעוד שמנספח ג' שהוא עצמו צירף לכתב התביעה, עולה כי הסכום שנצבר שם עומד על 40,527 ₪.

47. הנתבעת הדגימה את החישוב שערכה ברכיב זה (סעיף 89 לסיכומיה), ממנו עולה כי הכפילה את שווי שעת העבודה של התובע בסך 29.67 ₪ ב- 8.5 שעות עבודה ביום ובממוצע ימי עבודתו של התובע בחודש (17) ואת התוצאה שקיבלה (4,301 ₪ חילקה ב- 12 חודשים ולאחר מכן הכפילה אותה ב- 113 חודשי עבודתו של התובע. התוצאה הסופית שהתקבלה בהתאם לחישוב זה היא סכום של 40,510 ₪, שגבוה ב-17 ₪ מהסכום שעומד לזכות התובע במת"ש. להוכחת טענתה צירפה לסיכומיה מסמך ריכוז נתוני השתכרות שנתיים מאגף מת"ש במשרד הפנים – רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול, ומסמך זה, שהתובע לא התנגד להגשתו לאחר שהוגשו סיכומי הנתבעת, אכן מהווה ראיה לנכונות טענותיה של הנתבעת.

48. לאור האמור לעיל, אנו דוחים את התביעה ברכיב זה.

49. טופס הודעה על תנאי עבודה – התובע טען, כי לא קיבל טופס הודעה לעובד, וזאת בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב-2002 (להלן – חוק הודעה לעובד). לפיכך, תבע פיצוי בסך 5,000 ₪. הנתבעת טענה, כי "אין מחלוקת כי הנתבעת לא הציגה את מסמך ההודעה לעובד, והודיעה לבית הדין הנכבד כי לאור תקופת ההתיישנות המסמך נגרס עם עוד מסמכים של התובע..." (סעיף 27 לסיכומי הנתבעת).

50. דין התביעה ברכיב זה להתקבל.

51. כפי שהנתבעת ציטטה בסעיף 23 לסיכומיה את סעיף 5א לחוק הודעה לעובד, "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובלבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.".

52. מלשונו הברורה של הסעיף עולה, כי חובת ההוכחה כי טופס הודעה נמסר לעובד, מוטלת על הנתבעת. בסעיף 23 לתצהירו, טען דוד כי "לתובע נמסרה הודעה לעובד מיד עם כניסתו לעבודה בשנת 2008 ולאור ההתיישנות, נגרס חלק מהתיק ואין ביכולתנו לשחזר מסמך זה". מאופן ניסוחה של טענתו זו, לא ברור מי בנתבעת מסר לכאורה את טופס ההודעה לתובע ומי היה אחראי על גריסת אותם מסמכים, שכללו לכאורה את אותו מסמך. לפיכך, התקשינו לקבל את טענת הנתבעת, שהוכיחה ביחס לכל יתר הרכיבים כי ערכה רישום ממוחשב מסודר, שדווקא מקומו של מסמך זה נפקד מרישומיה. יתרה מכך, הנתבעת, למצער, אף לא הגישה דוגמה של טופס הודעה לעובד כראיה לכך שנהוגה אצלה מסירת הודעה כאמור לעובדיה.

53. בניגוד למסמכים אחרים שאולי נגרסו (הנתבעת לא טענה מהם), היה עליה לשמור את טופס ההודעה לעובד, ככל שאכן החתימה את התובע עליו, וזאת משום שמדובר במסמך רלוונטי לתקופה של 7 שנים לאחר תום העסקת התובע אצלה, ולא 7 שנים ממועד תחילת העסקתו. לאור האמור לעיל, התובע זכאי לפיצוי בגין רכיב זה.

54. אשר לגובה הפיצוי, היעדרו של טופס הודעה לעובד כאמור, הוביל להתדיינות ארוכה (ומיותרת) בנוגע לשכר הבסיס ההתחלתי של התובע, ולפיכך, אנו פוסקים לתובע פיצוי בגין רכיב זה בסך 5,000 ₪.

55. בסיכומיו, זנח התובע את רכיב התביעה המתייחס לדמי אש"ל.

     

    אחרית דבר

56. התביעה נדחית ברובה משהוכח ע"י הנתבעת כי שילמה לתובע את מלוא הסכומים להם היה זכאי בגין שכר עבודתו ובגין הזכויות הסוציאליות הנלוות לכך.

57. הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בגין אי מסירת טופס הודעה לעובד בסך 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

58. לאור הפער הגדול בין סכום התביעה לבין הסכום הפסוק, איננו עושים צו להוצאות.

     

    ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ה, (08 דצמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

     

     

    עירית אילון, נציגת ציבור עובדים		אורן שגב, שופט		יעקב חמצני, נציג ציבור מעסיקים