רביד מליחי נ' עינת וענת ביוטי שיק בע"מ

1.התובעת עבדה אצל הנתבעת, המנוהלת על ידי הגב' עינב מלכה, במכון לטיפולי יופי מיום 1.2.2012 ועד מועד שנוי במחלוקת, בשלהי נובמבר 2014.

התובעת ובעלה טסו לארה"ב, מיום 1.11.14 ועד יום 21.11.14, בעקבות הצעת עבודה שקיבל בעלה של התובעת. כששבו, התובעת נפגשה עם גב' מלכה ובסופו של דבר, יחסי העבודה הסתיימו בנסיבות שנויות במחלוקת.

אין חולק כי במועד זה, התובעת היתה בהיריון וכי ילדה את בנה הבכור כארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 22.3.2015 (תעודת לידה צורפה כנספח ב'1 לתצהיר התובעת).

2.השאלה המרכזית במחלוקת בהליך זה היא האם התובעת פוטרה או התפטרה.

א.לטענת התובעת, הנסיעה לארה"ב היתה חופשה מאושרת, שמנהלת הנתבעת, גב' מלכה, ידעה עליה, בשים לב ליחסים הקרובים שהיו בין השתיים. מלכה גם אישרה את הנסיעה. התובעת הפנתה בעניין זה לראיות הבאות:

מסמך שנכתב על ידי התובעת (נספח ג'1 לתצהירה), בו נרשמו מועדי הנסיעה וכן הסכמתה לשוב לעבוד במשרה חלקית ומסרונים שהוחלפו עם מלכה, לפני הנסיעה ואחריה. התובעת הפנתה לכך שבמסרונים שקדמו לנסיעה, מלכה לא הזכירה כלל שהנסיעה לא אושרה על ידה.

התובעת ביקשה לדחות כלא נכונה את עדותה של מלכה, לפיה היא אישרה את הנסיעה רק בדיעבד, מאחר שעדות זו אינה מתיישבת עם המסרונים ועם מכתבה של התובעת.

עוד נטען כי הגרסה המאוחרת לפיה אישור החופשה ניתן בדיעבד גם אינה מתיישבת עם הגרסה העולה מההתכתבות בין הצדדים, שם נטען שהתובעת יצאה לחופשה ללא אישור. בנוסף, התובעת הפנתה לגרסה נוספת מצד הנתבעת, לפיה התובעת היא שנטשה את העבודה.

ב.לטענת הנתבעת, התובעת התפטרה וזנחה את עבודתה בנתבעת. נטען שהתובעת רצתה לעזוב, בעקבות הצעה לעבודה בארה"ב שבעלה קיבל. התובעת הודיעה שבגלל ההיריון, היא אינה יכולה לעבוד עם אקריליק, לייזר ואינה מוכנה לבצע פדיקור וזו גם הסיבה שהחל מחודש אוגוסט 2014 שכרה שונה. התובעת גם מסרה לחוקרת (שהעידה בדיון), שעזבה את העבודה אצל הנתבעת ולא סיפרה שפוטרה. הנתבעת הוסיפה והפנתה לכך שלאחר שובה של התובעת מארה"ב, התובעת לא ביקשה לחזור לעבוד, אלא התייצבה במקום העבודה רק על מנת לקבל את שכרה. כמו כן, הנתבעת הצביעה על כך שהתובעת לא חיפשה עבודה אחרת, לא פנתה לבית הדין בבקשה לחזור לעבודה ולא הלינה על הודעת הפיטורים בדרך אחרת. מכאן הנתבעת למדה שהתובעת היא שיזמה את הפסקת העבודה.

3.לאחר ששמענו את התובעת ובעלה מעידים מצד אחד ואת מנהלת הנתבעת, גב' עינב מלכה, את אמה של מלכה ואת החוקרת גב' כוכי סננס, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את גרסת התובעת לפיה היא פוטרה מעבודתה.

4.בפתח הדברים יש לציין כי עדותה של מלכה לגבי נסיבות הפסקת העבודה לא היתה עקבית ומשום כך התקשינו ליתן בה אמון.

גרסתה הראשונית של הנתבעת, כפי שהועלתה לראשונה במכתב ב"כ מיום 30.11.14 (נספח ג' לתצהיר מלכה), היתה כי התובעת זנחה את העבודה, כאשר יצאה לחופשה לא מאושרת. במכתב זה נרשם במפורש כי טרם היציאה לחופשה, מלכה הודיעה שאינה מאשרת את החופשה, אשר הודעה עליה ניתנה "מהיום למחר" ומבלי לתת לנתבעת זמן התארגנות (סעיף 4 למכתב). כך גם נטען בכתב ההגנה (סעיפים 21-23) וכך גם בתצהיר מלכה (סעיף 13) ובתצהירה של אמה של מלכה, גב' שושנה מלכה, (סעיפים 4 ו – 7 לתצהיר).

לעומת זאת, כאשר מלכה נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה, מסרה גרסאות שונות, בבחינת גרסה מתפתחת, בהתאם לשאלות שהוצגו לה בחקירה הנגדית, בה התבקשה להבהיר את הפרכות שבגרסתה.

5.כך למשל, תחילה טענה כי התובעת העמידה בפניה עובדה מוגמרת ולא היתה למלכה ברירה אלא לאשר את החופשה (עמוד 31, שורות 5-11):

"ת.זה נעשה, היא כבר הזמינה כרטיסי טיסה, היא כבר נוסעת, היא ובעלה כבר תכננו את החופשה הזו. הם ידעו שהם נוסעים לטובת עבודה, בסופו ל דבר לא היתה לי ברירה אלא לקבל את זה. מה אני אעשה? אני אריב איתה? היא תעשה ללקוחות נזק?

ש.זאת אומרת שלשיטתך, בדיעבד קיבלת את העובדה שהיא יוצאת לחופשה.

ת.לא היתה לי ברירה, קיבלתי אותה, מחוסר ברירה."

כאשר ב"כ התובעת הקשה על מלכה וביקש כיצד הגרסה לגבי אישור של החופשה בשל חוסר ברירה מתיישב עם הגרסה לפיה התובעת התפטרה בכך שיצאה לחופשה לא מאושרת, מלכה מסרה תשובות פתלתלות ומתחמקות, אך לא מסרה הסבר לפער בין הגירסאות (עמוד 31, שורה 12 עד עמוד 32, שורה 9).

6.בסופם של דברים, מלכה הסבירה שבלית ברירה, סוכם עם התובעת שהיא תיסע לארה"ב וכשתחזור, היא תחזור למשרה חלקית ועל רקע זה נכתב על ידי התובעת המסמך שצורף כנספח ג'1 לתצהיר התובעת שבו נכתב (בכתב ידה של התובעת):

"לעינב מלכה.

...(מס' ת.ז.)

אני רביד מליחי יוצאת לחופשה בין התאריכים 2.1 עד 21.11 כולל

ומודעת שחוזרת לפחות שעות עבודה."

ובמילותיה של מלכה (עמוד 32, שורות 5-9):

"מה זה אישרתי אותה? לא אמרתי בפירוש: ' אני מאשרת לך את החופשה'. כל ההתנהלות התגלגלה לתוך מקום כזה שהיא נוסעת ואין ברירה ואי אפשר לשנות את העובדה הזאת וכשהיא תחזור אז היא תחזור למשרה חלקית. זה מה שהיא סגרה עם אמא שלי והיא השאירה לה את הפתק הזה."

גם התובעת העידה שהמסמך שכתבה (נספח ג'1) הוכתב לה על ידי אמה של מלכה (עמוד 19, שורות 4-6).

7.בהמשך העדות, מלכה תיארה שבמועד שבו התובעת התייצבה בעבודה, היא רק ביקשה לקבל את שכרה והשתיים נפגשו במועד אחר. באותה פגישה, לטענת מלכה, התובעת הציגה תנאים לשובה לעבודה ("אני יכולה לחזור לא לייזרים ואקריל" – עמוד 33, שורות 5-10 ור' גם בשורות 19-22) ובכל מקרה, לא ליותר מחודשיים - שלושה (שם שורה 16).

למעשה מדובר בגרסה חדשה, לפיה התובעת יצאה לחופשה לשם נסיעה לארה"ב עם בעלה, אך זו אושרה על ידי הנתבעת, גם אם בחוסר רצון, והצדדים הסכימו שכאשר התובעת תחזור מארה"ב, ביום 22.1.1.14, היא תחזור לעבודה במשרה חלקית. לאחר שובה של התובעת, היא לא ביקשה להשתבץ שוב בעבודה ובפגישה איתה הציבה דרישות שונות לחזרתה לעבודה והנתבעת לא הגיבה, אלא שלחה לה מכתב באמצעות ב"כ (ר' עדותה של מלכה מעמוד 33, שורה 23 עד עמוד 34, שורה 28).

8.לא למותר לציין כי הפגישה הנ"ל כלל אינה נזכרת במכתב מיום 30.11.14, הוא המכתב הראשון שנשלח על ידי ב"כ הנתבעת אל התובעת. במכתב זה נטען שהיציאה לחופשה לא אושרה וכי בכך שיצאה לחופשה ללא אישור, התובעת גרמה נזקים לנתבעת. לגבי הפגישה בין מלכה והתובעת לאחר שובה של התובעת מארה"ב, במכתב כלל לא נטען שהתובעת הציבה דרישות (לא אקריליק ולא לייזר), אלא רק נטען כנגד התובעת (בטרוניה) שהיא הודיעה לחזרה לעבודה לחודש או חודשיים ולאחר הלידה תעבור להתגורר בחו"ל.

בעניין האחרון נעיר שבראות עינינו, אין כל פסול בכך שעובדת בחודשי ההיריון המתקדמים, תעדכן את המעסיק בתוכניותיה העתידיות, לרבות כוונתה לא לשוב לעבודה לאחר הלידה.

9.לעומת ההתרשמות מעדותה של מלכה והגרסאות השונות שהוצגו על ידה, גרסתה של התובעת, לפיה היא נסעה לארה"ב בידיעתה ובאישורה של הנתבעת וכי הנתבעת היא שפיטרה אותה בפגישה בין השתיים, עולה מתוך המסרונים שהוחלפו בין השתיים (צורפו על ידי שני הצדדים).

כך למשל, ביום הטיסה לארה"ב, מלכה שלחה לתובעת מסרון כדלקמן (כל הטעויות במקור - ד.ו.):

"מוכנה לנסיעה???

בואי ניפגש תקחי את המעיל הבנתי שקר בניורק."

ובהמשך התפתחה ההתכתבות הבאה:

התובעת: "לאאאאא אני עייפה"

מלכה:שכחתי להגיד לך שתשמרי בפני דלקות בשתן גם בגלל הקור

התובעת:עוד מעט אנחנו באים לכפר סבא, אז אני יעבור דרכך לקחת סבבה?

מלכה:סבבה אני בבית

אכין לך את המעיל ואת הכובע שרצית

התובעת:סבבה תודה מאמו

מאמי

מלכה:בכיף *-: (סמיילי מנשק)

וכך השיחה בין השתיים המשיכה, עד שככל הנראה המעיל והכובע נמסרו בשעות הערב. סמוך לחצות, התובעת שלחה מסרון למלכה ודיווחה לה על מחירו של בושם (ככל הנראה בחנות "דיוטי פרי" שבשדה התעופה).

מתכתובת זו עולה שבין השתיים היו יחסים חמים וקרובים ואין בה כל רמז על כעס אכזבה או כל תחושה שלילית של מלכה לגבי נסיעתה של התובעת לארה"ב.

10.זאת ובנוסף - מלכה הציעה לתובעת את המעיל שלה, לנסיעה. משמע, ידעה שהשתיים יפגשו כאשר התובעת תשוב מארה"ב. גם בכך ללמד שהנסיעה היתה ידועה ומאושרת, כמו גם תאריך החזרה.

בכך חיזוק לגרסתה המאוחרת של מלכה, בבית הדין, לפיה גם אם לא היתה מרוצה מנסיעה ממושכת לשלושה שבועות, היא הסכימה לה ועל מנת להבטיח את חזרתה של התובעת לעבודה, בתנאים ברורים וידועים, מלכה ואמה ביקשו מהתובעת להעלות על הכתב את תאריכי הנסיעה ואת ההסכמה שהתובעת תשוב לעבוד במשרה חלקית.

11.התובעת ומלכה המשיכו להתכתב גם במהלך שהותה של התובעת בארה"ב. כאמור, מחלופת המסרונים שהוצגה עולה מערכת יחסים חברית וחמה. אין כל זכר לטענות לגבי נסיעה בלתי צפויה או ל"קטסטרופה" במכון, כפי שנטען במכתב מיום 30.11.14.

מסרונים אלה סומנו נספח ה' לתצהיר התובעת.

מקריאת המסרונים עולה שהתובעת דרשה בשלומה של מלכה (שגם היתה בהיריון באותה עת) וביקשה לדעת מה קורה במקום העבודה. התובעת שאלה לגבי עובדת חדשה שהתקבלה בשם סתיו, מלכה סיפרה לתובעת על מצבה הרפואי, התובעת עדכנה שראתה בתים בניו ג'רזי והשתיים ניהלו שיחה בשאלה אם על התובעת להצטרף לבעלה בארה"ב או ללדת בישראל ורק לאחר מכן להצטרף אליו.

מההודעות שהתובעת שלחה עולה כי בשלב זה (11.11.14), היא התלבטה מאוד בשאלה כיצד לנהוג, במיוחד כאשר בעלה טרם קיבל תשובה סופית לגבי המעבר לארה"ב. כמו כן עולה מההודעות שבשלב זה, התובעת ראתה את עצמה כממשיכה לעבוד אצל הנתבעת:

"כן זה לחשוב על הרבה דברים... [כאן, כדרכם של מסרונים בוואטסאפ, נכנסו הודעות שמלכה שלחה לתובעת] גם על העבודה ואם אריק חוזר אחרי כמה ימים אני צריכה לחזור איתו ואני לא אוכל לתת לך ימים"

...

"זה בעיה בקיצור צריך לחשוב לעומק ובינתיים לא נראה לי שזה יצא לפועל"

לדברים אלה השיבה מלכה:

גם כך בעוד שלושה חודשים את כבר לא תעבדי.

והתובעת השיבה:

"כן טוב שנחזור לארץ נדע יותר כלום לא חתום בינתיים

מקסימום תסבלי אותי עוד קצת."

ותשובתה של מלכה:

"תמשיכו להינות מהחוויה.

וכל מה שתחליטו העיקר שתהיו שלמים."

יש להעיר כי דווקא העובדה שמלכה ציינה שממילא התובעת לא תוכל לעבוד בקרוב (בגלל הלידה המתקרבת), סותרת את עדותה בבית הדין כאילו התובעת היא שהודיעה לה, כתנאי לחזרה לעבודה, שלא תעבוד אלא רק עד הלידה.

12.ביום 16.11.14 התובעת ומלכה התכתבו שוב. מלכה סיפרה לתובעת שגייסה שתי עובדות חדשות והתובעת הגיבה בפליאה: "וואו עוד שתיים, זה לא הרבה מידי".

לכך השיבה מלכה:

"נסעת לחו"ל באופן לא צפוי שהמכון לא ערוך ונשארנו ללא פתרונות ואני לא אחזור למצב כזה".

לכך השיבה התובעת – "אין בעיה טובת המכון."

הנתבעת מבקשת ללמוד מכך שהתובעת היתה ערה לכך שהנסיעה לא היתה מאושרת וכי האישור ניתן לה בלית ברירה.

איננו סבורים כי פרשנות זו מתיישבת עם הכתוב ועם הקשר הדברים. השיחה בין השתיים עוסקת בקבלת שתי עובדות חדשות למכון (קודם עבדו במכון התובעת, מלכה ואמה, כשרק התובעת ומלכה הן נשות המקצוע). על רקע זה וכן העובדה שגם מלכה היתה בהיריון וצפויה ללדת, הטענה לפיה התובעת נסעה באופן לא צפוי, מהווה הסבר לכך שהנתבעת נדרשה לשכור שתי עובדות ותגובת התובעת מתייחסת לנושא זה ולו בלבד.

יתירה מכך, הטרוניה המרומזת במסרון היא על כך שהתובעת נסעה באופן לא צפוי, ולא – כפי שהנתבעת טענה בהגנתה בבית הדין – כי נסעה ללא אישור.

13.בהמשך אותה שיחה, התובעת כתבה למלכה: "בכל אופן תעדכני אותי לגבי יום ראשון מתי לבוא אם לבוא שאני ידע." לכך השיבה מלכה "תגיעי לארץ בעה נדבר בלי קשר התגעגענו אליך". והשתיים המשיכו בהתכתבות חמה בעניינים אישים, הכוללת החלפת תמונות.

14.כזכור, התובעת חזרה מארה"ב ביום 21.11.14.

כאשר התובעת שבה לישראל, ביום 23.11.14 היא שלחה היא שלחה הודעה למלכה ושאלה אם היא נמצאת במכון. כפי שתואר לעיל, מלכה העידה שבמועד זו, התובעת ובעלה הגיעו למכון והתובעת לקחה את המחאת השכר. מלכה פגשה את התובעת ומסרה לה שהיא רוצה לדבר איתה.

15.הפגישה בין השתיים לא תועדה.

גרסתה של מלכה לפגישה הוצגה לעיל וכבר צויין כי גרסתה המתפתחת של הנתבעת לגבי נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת אינה מעוררת אמון.

התובעת נחקרה בחקירה נגדית לגבי אותן נסיבות ולא מצאנו כל סיבה שלא לקבל את תיאורה לגבי ההתרחשות הדברים, המתיישב עם המסרונים מזמן אמת. ר' החל מעמוד 6, שורה 23:

"אני קבעתי פגישה עם עינב, שיש לציין שזה עוד היה כשאני הייתי בחו"ל. אני קבעתי, שאלתי אותה, שלחתי לה הודעה מתי היא מעוניינת שאני אחזור לעבודה ביום ראשון, זה היה ב – 16/11 ואני חזרתי ב – 21.

...

קבעתי איתה ב – 23. שנייה, אני שלחתי לה הודעה מתי לבוא ביום ראשון לעבודה.

...

היא אמרה לי: "קודם כל תגיעי", אפשר לראות את זה גם בהודעות. "קודם כל תגיעי ונדבר. אנחנו מאוד מתגעגעים אלייך". בואי נתחיל מכאן, אוקיי? ואז ב – 23 אני שלחתי לה הודעה: "בוקר טוב, מה קורה? את במכון?" לא היה מענה. אני ובעלי הלכנו לשם פיזית, הם קיבלו אותנו באמת בצורה הכי יפה שאפשר, בחיבוקים, בנשיקות, איך היה, מה היה. וב – 12:00 עינב אמרה שהיא הולכת ללקוחה. היא אמרה שהיא תדבר איתי בהמשך היום. היא לא דיברה איתי. עברו עוד יומיים שהיא לא דיברה איתי. אני יצרתי קשר, לא היה מענה. אני התקשרתי למכון, אמא שלה ענתה לי, היא אמרה שעינב תחזור אלי. היא חזרה אלי והיא אמרה לי: "בואי ניפגש", שזה היה ב – 26/11. באתי, באמת, חיבוקים, נשיקות, שוב, היא קיבלה אותי באמת יפה. הלכנו ביחד לבית קפה, ישבנו שם ואז היא אמרה לי: "אני אוהבת אותך, זה יותר מעובדת ומעבידה, את כמו משפחה, אבל אני רואה את הנסיעה שלך כלא מאושרת, בתור התפטרות שלך". אני פשוט עמדתי ללא מילים כי זה לא היה ולא נברא ואנחנו חתמנו על זה והיא ידעה על זה, שאני מההתחלה, מתחילת כל המסע הזה שלי ושל בעלי, היא ידעה על הכל. אנחנו שיתפנו אותה על הכל, אותה ואת אמא שלה. היה אישור מוחלט לכל דבר ואני חושבת שגם אם לא היה אישור לזה, היא לא היתה שולחת לי הודעה: "את מוכנה לנסיעה?" והיא לא היתה שולחת לי הודעה: "בואי תיקחי כובע ומעיל, כי אני חושבת שמאוד קר".

...

אני רוצה לסיים בבקשה. אוקיי? היא לא היתה שולחת לי הודעה: "בואי קחי את המעיל, כי מאוד קר". היא לא היתה שולחת לי הודעה: "3 שבועות זה הרבה זמן, אני מאוד מתגעגעת אלייך". אני חושבת שאם זה לא היה מאושר, היא לא היתה, היא טוענת שזה לא היה מאושר ואני הלכתי בפתאומיות, אז כל זה לא היה קורה.

ת:והיא אמרה לך שאת התפטרת. אוקיי? שהיא רואה אותך כאילו שהתפטרת.

ש:נכון.

ת:יופי. ומה ענית לה?

ש:שאני בהלם, שזה לא מקובל עלי, שאנחנו חתמנו על הסכם.

ת:אוקיי. ואת רצית לחזור לעבודה?

ש:בוודאי.

ת:אני תכננתי לחזור לעבודה.

ש:ל – 3 חודשים, לחודשיים שלושה, נכון?

ת:עד שאני אלד, מן הסתם, אני הייתי אמורה ללדת."

ור' גם בהמשך העדות, בעמוד 18, שורות 29-37, וגם בעמוד 21, שורות 18-23, עמוד 22, שורות 11-26.

לא למותר לציין כי למרות שברי מהמסרונים שהוצגו, כי היתה תקשורת רבה בין התובעת ובין מלכה באמצעות הוואטספ, לא הוצג אף מסרון שבו נאמר לתובעת במפורש שהיא עזבה את העבודה, בין בעצם נסיעתה לארה"ב ובין לאחר שובה (בתמיכה לטענת הנתבעת לפיה התובעת אמנם נפגשה איתה, אך הציבה תנאים לחזרתה ובכך למעשה התפטרה).

16.בסעיפים הבאים ננמק מדוע בבחינת גרסאות הצדדים, נבחנו רק עדות התובעת ועדותה של מלכה ומדוע איננו נותנים משקל לשתי העדות הנוספות מטעם הנתבעת – גב' כוכי סננס, החוקרת שהתייצבה בביתה של התובעת לטיפול יופי ודובבה אותה ועדותה של אמה של מלכה, גב' שושנה מלכה.

17.בהתייחס לעדותה של גב' סננס – זו העידה שבמסגרת חקירה סמויה, הגיעה לבית התובעת לקבלת טיפול יופי והתובעת סיפרה לה שהתפטרה מהעבודה. איננו סבורים שיש לתת משקל לעדות זו. ראשית, לא הוצגו הקלטה או תמלול של השיחה ולא ניתן לדעת באיזה הקשר הדברים נאמרו. שנית, ספק מה המשקל שיש לייחס לדברים שהתובעת אמרה למי שהיא ראתה בה מטופלת מזדמנת ועד כמה דברים שהתובעת מסרה במעמד כזה אכן משקפים את הדברים כהווייתם. בעניין זה מקובל עלינו הסברה של התובעת (עמוד 11, שורות 22-29):

"... ואם אני אמרתי לחוקרת דבר כזה, אני לא חושבת שלהיות בהריון בחודש שביעי ושמפטרים אותך, זה כזאת גאווה. אני לא חושבת מצטערת.

...

אני לא חושבת שבכלל להגיד שמישהו מפטר אותך זה גאווה, אני מצטערת מאוד. ובמיוחד לא בחודש שביעי."

במאמר מוסגר ובתשובה לכך שהתייחסות התובעת הובאה לראשונה בבית הדין, נזכיר שעדותה של גב' סננס הוגשה עם עדויות הנתבעת, היינו לאחר שהתובעת הגישה תצהיריה ולא היתה לתובעת הזדמנות מוקדמת להציג את הסברה לעדות זו.

18.בהתייחס לעדות של אמה של מלכה, גב' שושנה מלכה, לא מצאנו לתת לעדות זו כל משקל, באשר ניכר היה שמדובר בעדה שמבקשת לתמוך בכל מחיר בגרסת בתה, בעלת הנתבעת. בין שתי העדויות של הבת והאם ניכרו סתירות שלא ניתן להן הסבר ושלא ניתן ליישבן.

כך למשל, מלכה העידה שביום שבו התובעת באה לקחת את ההמחאה של השכר, היא היתה עם לקוחה ולא יכלה לשוחח עם התובעת (סעיפים 29-30 לתצהיר מלכה ועמוד 36, שורה 35, עמוד 37, שורות 1-6, 29-32): "היא לקחה את הצ'ק, היא לא פנתה, אני הייתי באמצע טיפול, אי אפשר היה כל כך לדבר איתי, חוץ מלהגיד שלום, וכן שמחתי לראות אותה."

עוד הוסיפה מלכה שאמה היא זו שהיתה אמונה על שיבוץ העובדות לטיפולים ועל התובעת היה לפנות אליה על מנת לדעת מתי היא משובצת - "יש את גב' מלכה שהיא מנהלת את היומן..." (עמוד 38, שורות 28-30 ור' גם בעמוד 28, שורות 36-37).

לעומת זאת, אמה של מלכה העידה שהיתה פסיבית לחלוטין בכל הסיטואציה (כאשר התובעת הגיעה לקחת את המחאת השכר) ופעלה על פי הוראות בתה – "היא הודיעה לבת שלי ואני קיבלתי הודעה שאני צריכה להביא לה את הצ'ק." (עמוד 50 שורות 31-32 ור' גם בהמשך העדות בעמוד 51 שורות 18-25).

יתירה מכך, כאשר גב' שושנה מלכה נשאלה מדוע לא שאלה את התובעת מדוע אינה חוזרת לעבודה, השיבה: "כי זה לא התפקיד שלי" (שם בשורה 33). זאת בניגוד לעדות מלכה לפיה האם היא שהיתה אמונה על נושא כח אדם ואילו מלכה התרכזה בטיפולים בלקוחות.

סתירה נוספת נמצאה בעדותה של גב' שושנה מלכה לגבי הסיכום עם התובעת, שבעקבותיו נרשם נספח ג'1 לתצהיר התובעת. כאמור, מלכה העידה שלאחר שמצאה עצמה בלית ברירה מסכימה לנסיעת התובעת, התובעת ואמה של מלכה סיכמו את התנאים והמסמך שנכתב על ידי התובעת העלה על הכתב הסכמות אלה. כאשר גב' שושנה מלכה נשאלה בנושא, הכחישה את גרסת בתה לחלוטין (עמוד 52, שורה 25 עד עמוד 52, שורה 11):

"ש....תאשרי לי שאת גם סיכמת איתה לפני הנסיעה שהיא תחזור לעבודה במשרה שהיא פחות ממשרה מלאה.

ת.אני לא סיכמתי.

ש.לא סיכמת דבר כזה.

ת.לא סיכמתי.

ש.אז המסמך שרביד כתבה שהיא מודעת, המסמך הזה, לא נערך על פי דרישתך? אני מפנה לנספח ג'1 לתצהיר. המסמך הזה לא נערך על פי דרישתך?

ת.לא על פי דרישתי.

ש.לא על פי דרישתך.

ת.לא .

ש.זאת אומרת, רביד כתבה אותו באופן חופשי.

ת.ברור, היא יודעת מתי יוצא החופש, לא אני.

ש.לא, אני מדבר דווקא על הסיפא שלו.

ת.אני לא מכתיבה לה מתי לצאת לחופשה.

ש.סליחה, אני לא שאלתי על החופשה, אני דיברתי על השורה האחרונה, 'את יודעת שאת חוזרת לפחות שעות עבודה'. זה לא היה בסיכום אתכן?

ת.לא.

ש.לא היה בסיכום אתכן. זאת אומרת שאת רוצה להגיד לי שבתך העידה כאן שהיה סיכום שהיא תחזור להיקף משרה נמוך יותר, היא לא אמרה אמת, זה מה שאת רוצה להגיד או שאת לא יודעת?

ת.אני לא יודעת.

ש.את לא יודעת.

ת.נכון, אני לא יודעת להגיד לך."

19.בהתייחס לטענה לפיה בכל מקרה התובעת תכננה לעבור לארה"ב בעקבות בעלה, יש לציין כי הן על פי המסרונים מזמן אמת והן על פי עדותה של התובעת, בשלב בו התובעת חזרה לישראל, כלל לא היה ברור מה עומד לקרות במישור עבודתו של בעלה של התובעת. מסיבה זו המצטרפת לשאר הראיות, איננו סבורים כי העובדה שהתובעת תכננה בשלב כלשהו בעתיד, במועד לא ידוע ושטרם נקבע, לעבור לארצות הברית, יכולה ללמד על כך שבסוף נובמבר 2014 גמלה בלבה ההחלטה להתפטר מהנתבעת.

20.לסיכום האמור לעיל, לאחר שקילת העדויות שנשמעו ובחינת הראיות שהוצגו, שוכנעו כי התובעת פוטרה מעבודתה, ביום 26.11.14.

על כן התובעת זכאית לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת.

מאחר שאין חולק שהתובעת היתה בהיריון באותו שלב ולא ניתן אישור לפיטוריה, מדובר בפיטורים שלא כדין, בניגוד להוראת סעיף 9(א) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954.

21.חישוב פיצויי הפיטורים –

מסיבה לא ברורה, למרות שהתובעת עבדה 34 חודשים, חישוב פיצויי הפיטורים בוצע לפי תקופת עבודה בת 20 חודשים (סעיף 55 לסיכומי התובעת). בנוסף, לא נלקחו בחשבון פיצויי פיטורים בגין התקופה המוגנת.

זאת ועוד - החישוב בוצע לפי משכורת של 6,500 ₪, בעוד שעל פי תלושי השכר, רק בחלק מהזמן התובעת השתכרה 6,500 ₪ בחודש. בחודשים רבים התובעת עבדה בהיקף משרה חלקי, כאשר בתחילת עבודתה קיבלה שכר שעתי שעלה מעת לעת (בשנת 2012 קיבלה 25 ₪ לשעה ואילו בשנת 2013 ועד פברואר 2014 קיבלה 30 ₪ לשעה).

התובעת הפחיתה בסיכומיה את הסכום הנתבע בגין פיצויי פיטורים, בשל סכומים שקיבלה לאחר הגשת התביעה (סעיף 56 לסיכומים).

את פיצויי הפיטורים לתובעת יש לחשב בשים לב לחלקיות משרתה, הנגזרת מהנתונים שפורטו בתלושי השכר. זאת בהתאם לנפסק בע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ – TEAMI, 4.6.17, כי במקרה של עובד שעתי המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ואשר היקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש, הדרך הנכונה לחשב את שכרו האחרון היא לפי חלקיות המשרה של העובד, לכל אורך תקופת העבודה.

על פי העולה מתלושי השכר, התובעת השתכרה בשנת 2012 (11 חודשים), 25 ₪ לשעה, במשכורת ממוצעת של 3,625 ₪. בשנת 2013 וחודשיים בשנת 2014, התובעת השתכרה 30 ₪ לשעה, במשכורת ממוצעת של 3,380 ₪ ובשלושת החודשים האחרונים לעבודתה, עבדה בהיקף של 77% משרה (והשכר ששולם לה נגזר ממשכורת חודשית של 6,500 ₪). בהתאם לנתונים אלה ובהתחשב בחופשה שהתובעת ניצלה ובגינה שולמו לה דמי חופשה ועוד בהתחשב גם במשכורת המוסכמת משובה מארה"ב ועד הלידה (התקופה המוגנת), היא היתה זכאית לפיצויי פיטורים בסך 12,783 ₪.

על פי הודאת התובעת בסיכומיה, היא קיבלה לאחר הגשת התביעה 5,927 ₪ כפיצויי פיטורים. על כן היא זכאית להפרשי פיצויי פיטורים בסך 7,210 ₪.

22.משהגענו למסקנה לפיה התובעת פוטרה, היא זכאית לתמורת הודעה מוקדמת בסך 5,505 ₪ שהם המשכורת הממוצעת של התובעת בחודשים עובר לפיטוריה (77% משרה).

23.בהתאם לסעיף 13א'(ב)(1) לחוק עבודת נשים, אם "מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה; ואולם רשאי בית הדין, מטעמים מיוחדים שיירשמו, לפסוק פיצויים בסכום אחר שיקבע".

התובעת העידה שלא התכוונה להמשיך לעבוד אצל הנתבעת לאחר הלידה (עמוד 23, שורות 1-13). בנסיבות אלה, יש לפסוק לזכותה את הפיצוי הסטטוטורי עד מועד הלידה בלבד, היינו שכר לארבעה חודשים (מיום 26.11.14 ועד יום 22.3.15).

בנוסף, התובעת אישרה שלאחר שובה מארה"ב, הצדדים הסכימו שהיא תעבוד בחצי משרה (עמוד 18 שורה 37, עמוד 16, שורות 32-33, עמוד 20, שורות 9-11, עמוד 21, שורה 35).

כלומר, יש להעמיד את השכר בתקופה המוגנת על 3,250 ₪ (מחצית מ – 6,500 ₪).

בהתאם, התובעת זכאית לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך 19,500 ₪ (150% כפול 3,250 ₪ כפול 4 חודשים).

24.יש להדגיש שלא הוכח שהפיטורים היו בשל ההיריון. נושא זה לא עלה בעדותה של מלכה. מהדברים שנשמעו עולה כי צירוף נסיבות הביא להחלטה על פיטורי התובעת, עניין שככל הנראה התגבש בלבה של מלכה בזמן שהתובעת שהתה בארה"ב. ייתכן שהדבר נגרם עקב חוסר הוודאות לגבי המשך עבודתה של התובעת (עקב ההזדמנות לעבור לארה"ב). עניין זה הצטרף לעובדה שגם מלכה היתה בהיריון באותה תקופה ורק השתיים עבדו במכון, מה שחייב את מלכה להיערך, כך שתוכל לשמר את העסק שבבעלותה ולא להיפגע מיציאתה שלה לחופשת לידה. עם זאת, ההסבר המוצע על ידנו הוא בבחינת סברא, המבוססת על העדויות שנשמעו.

נדגיש שגם התובעת הודתה בהגינותה שאינה יודעת מה היתה הסיבה לפיטורים (עמוד 21, שורות 13-18):

"ש.עכשיו עם היד על הלב, עינב פיטרה אותך בגלל ההיריון כפי שאת טוענת?

ת.עם יד על הלב? אני באמת לא יודעת למה היא פיטרה אותי.

ש.אבל בגלל ההיריון היא פיטרה אותך?

ת.אני לא יודעת למה היא פיטרה אותי. יכול להיות שבגלל ההיריון. אני לא יודעת. זה היה הפתעה גם בשבילי."

כך או כך, אין מקום לפסיקת פיצויים נוספים לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח - 1988, כאשר ברוב התקופה התובעת היתה העובדת היחידה בנתבעת (לצד מלכה, בעלת העסק ואמה של מלכה) ולכל היותר היו במקום רק עוד שתי עובדות שכירות, בנוסף על מלכה ואמה (ר' חילופי מסרונים שצוטטו לעיל; סעיף 21(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה).

25.לאור המחלוקת העובדתית בשאלה אם התובעת פוטרה או התפטרה, שנפתרה רק במסגרת פסק הדין, אנו סבורים שבגין העובדה שהתובעת פוטרה ללא שימוע, יש לפסוק פיצויים על הצד הנמוך, בסך 7,000 ₪.

26.התביעה לפיצויים לפי סעיף 5 לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), תשס"ב – 2002 נדחית, מאחר שאין חולק שבין הצדדים נחתם חוזה עבודה (נספח ג' לתצהיר התובעת). לכך נוסיף שבמסגרת בירור התובענה, לא התעורר כל נושא עובדתי שהצריך פרשנות של החוזה שנחתם בין הצדדים או שקיומה של הודעה שהיתה נמסרת ככתבו וכלשונו של החוק, היתה מונעת מחלוקת כלשהי מאלה שהתבררו במסגרת הליך זה.

בתשובה לטענות התובעת לגבי שינוי בחוזה העבודה, להבנתנו - תשלום שכר יחסי, מקום בו התובעת לא עבדה במשרה מלאה כפי שהוסכם, תואם את ההסכמות בין הצדדים כפי שהועלו על הכתב. ממילא השינוי מוצא ביטוי בתלושי השכר. על כן גם לפי סעיף 3(3) לחוק, לא נדרשת הודעה נוספת על תנאי עבודה.

27.פדיון חופשה – ברכיב זה נתבע פדיון 20 ימי חופשה. כפי שצוין בנוגע לחישוב פיצויי הפיטורים, מדובר במספר ימים שאינו תואם את וותקה של התובעת בעבודה.

התובעת חישבה את פדיון החופשה נעשה לפי המשכורת המלאה האחרונה בסך 6,500 ₪, אך מדובר בטעות, מאחר שניצול החופשה בפועל נעשה בעיקר בתקופה בה התובעת עבדה בהיקף משרה חלקי (למשל 1,950 ₪ ששולמו בחודש 3/13 ומשקפים 10 ימי חופשה – סעיף 64 לסיכומי הנתבעת; באותה תקופה התובעת עבדה בממוצע רק 113 שעות בחודש).

בהתאם לתקופת עבודתה, התובעת היתה זכאית ל – 27 ימי חופשה. 10 מהם היא ניצלה במרץ 2013, כעולה מריכוזי המשכורת ותלוש השכר (ר' גם סעיף 64 לסיכומי הנתבעת). בנוסף, בחודש מאי 2014 שולמו לה עוד 210 ₪ כדמי חופשה.

כמן כן, לאחר הגשת התביעה, שולמו לתובעת דמי חופשה בסך 3,740 ₪. סכום זה תואם את טענת הנתבעת לפיה שילמה לתובעת פדיון של 11 ימי חופשה.

בסך הכל, הנתבעת שילמה לתובעת דמי חופשה ופדיון חופשה בגין 21 ימים ועוד 210 ₪ שלא ברור לאן לשייכם (בחודש בו שולמו, התובעת קיבלה משכורת מלאה).

על כן התובעת זכאית להפרשים ברכיב זה בגין 6 ימים, בהפחתת 210 ₪. כלומר: 6,500 ₪ לחלק ל – 22 וכפול 6 (1,773 ₪) ובניכוי 210 ₪, כלומר – 1,563 ₪.

28.חוב דמי גמולים לפנסיה – התובעת אישרה שהסכום שולם לה לאחר הגשת התביעה (סעיף 81) ואף השמיטה את הרכיב מסיכום תביעתה (סעיף 105 לסיכומיה). על כן אנו רואים עצמנו כפטורים מלדון בנושא זה.

29.סוף דבר – התביעה מתקבלת בעיקרה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

א.הפרשי פיצויי פיטורים בסך 7,210 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל;

ב.תמורת הודעה מוקדמת בסך 5,505 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל;

ג.פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, לפי סעיף 13א'(ב)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ד – 1954, בסך 19,500 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל;

ד.פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בגין היעדר שימוע, בסך 7,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל;

ה.פדיון חופשה בסך 1,563 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.12.2014 ועד התשלום בפועל;

בנוסף, הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 8,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ח, (19 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.