אברמוב נ' כל גליל בע"מ קבוצת אמקה

1.התובעת הועסקה בנתבעת כעובדת ייצור במשך כשמונה שנים וחצי, עד לפיטוריה. השאלה העומדת להכרעתנו היא האם התובעת הופלתה בשל היותה אישה, והשתכרה שכר נמוך מזה ששולם לגבר שעבד אצל הנתבעת באותו תפקיד.

רקע עובדתי

2.הנתבעת היא חברה העוסקת בייצור גלילים ומוצרי נייר. הנתבעת היא חלק מקבוצת "אמקה" המפעילה מספר חברות בתחום הנייר- אמקה מדבקות ואמקה "ארט בג" העוסקת בייצור שקיות (להלן: ארט בג).

3.התובעת הועסקה על ידי הנתבעת מיום 1.10.06 ועד ליום 22.8.15. עד לחודש מרץ 2013 שימשה התובעת כאורזת ומחודש זה שימשה כמפעילת מכונת גלגול.

4.במפעל הנתבעת העוסק בין היתר בייצור מדבקות, מתחלק תהליך העבודה לשניים. תחילה מתבצעת פעולת הדפסה על גליל המדבקות, על ידי "דפס". בהמשך, מועבר הגליל המודפס למכונת הגלגול שם המדבקות נחתכות ובהמשך נארזות.

5.במפעל שלושה סוגי מכונות גלגול שתפקידן לחתוך את גלילי המדבקות: האחת מכונה מסוג "אומגה" ושתי מכונות מסוג "סליטר קטן" (דגם ישן ודגם חדיש יותר). הפעלת המכונה כרוכה בהרמת הגליל המודפס והעמדתו על ציר, העברת הנייר מול עין אלקטרונית, הכנסתו לציר נוסף, העברת נייר וגלגול שנועד לישר את הורדת סכיני החיתוך וכיוון המכונה באמצעות צג הפעלה. השוני בין המכונות נוגע לאופן ביצוע העבודה: באחת המכונות העבודה מתבצעת בעמידה ובשתיים מהמכונות, בישיבה. כלל מפעילי המכונות עבדו על שלושת סוגי המכונות.

6. לתובעת שולם שכר שעתי שעמד על שכר המינימום החוקי.

7. ביום 22.7.15 נערכה עם התובעת שיחת שימוע לפני פיטורים במסגרתה נטען בפניה כי הנתבעת אינה מרוצה מתפקודה. התובעת לא הגיבה לטענות אלו וציינה כי היא אינה מרוצה מהשכר שמשולם לה. לטענתה אף שהיא עובדת כמפעילה, משולם לה שכר של אורזת (ת/3- פרוטוקול שימוע).

8.ביום 23.7.15 נמסר לתובעת מכתב פיטורים לפיו יחסי העבודה בין הצדדים יסתיימו ביום 22.8.15.

9.התובעת טוענת כי היא הופלתה בשל היותה אישה, והשתכרה שכר נמוך מזה ששולם לגבר שעבד אצל הנתבעת באותו תפקיד. לאור האמור, התובעת עותרת לפיצוי מכח חוק שכר שווה לעובד ולעובדת, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק שכר שווה) ומכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 (להלן גם: חוק שוויון ההזדמנויות), בסך 50,000 ש"ח.

הנתבעת טוענת כי התובעת ביצעה עבודה שונה מזו שביצעו הגברים שהועסקו במחלקה בה עבדה. כמו כן נטען כי מדיניות העלאת השכר בנתבעת תלויה בביצועי העובד ובהתנהגותו, מאחר שהתנהלות התובעת לא היתה משביעת רצון, שכרה עמד על שכר המינימום לכל אורך תקופת העסקתה.

הכרעה

עקרון השיוויון- חוק שכר שווה וחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה

10.התובעת טוענת כי היא הופלתה בשל היותה אישה. לאור האמור, עותרת התובעת לפיצוי מכח חוק שכר שווה ומכח חוק שוויון ההזדמנויות.

תכליתו של חוק שכר שווה מפורטת בסעיף 1 לחוק לפיו:

"חוק זה נועד לקדם שוויון ולמנוע אפליה בין המינים בכל הנוגע לשכר או לכל גמול אחר בקשר לעבודה".

בסעיף 2 לחוק שכר שווה נקבעה חובת תשלום שכר שווה לעובד ולעובדת המבצעים אותה עבודה:

"עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעביד באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך..."

משהוכח כי העובדת מועסקת אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה עובר הנטל לשכמי המעסיק להוכיח טענה בדבר קיומם של פערים מוצדקים בשכר למעביד בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק שכר שווה:

"6. (א)אין בהוראות סעיף 2 כדי למנוע הפרש בשכר או בגמול אחר המתחייב מאופיה או ממהותה של העבודה הנדונה ובכלל זה תפוקת העבודה, איכות העבודה, הוותק בעבודה, ההכשרה או ההשכלה, או מיקומו הגיאוגרפי של מקום העבודה, והכל כשאין בכך משום אפליה מטעמי מין.

(ב) מצא בית הדין לעבודה, בתובענה לפי חוק זה, כי העבודות שבמחלוקת הינן אותן עבודות, עבודות שוות בעיקרן או עבודות שוות ערך, וטען המעביד שקיימות נסיבות כאמור בסעיף קטן (א) המצדיקות הפרש בשכר או בגמול אחר, עליו נטל ההוכחה."

לעניין יישום הוראות חוק זה ראו ע"ע(ארצי) 1156/04 הוםסנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ- גורן, 20.11.07, ע"ע(ארצי) 1842-05-14 עיריית ירושלים- קידר, 28.12.16) (להלן: עניין עיריית ירושלים).

11.חוק שוויון ההזדמנויות תכליתו קידום השוויון בישראל ומניעת אפליה, בין היתר גם בין גברים לנשים. סעיף 2(א) לחוק קובע כי "לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים..." החוק קובע איסור על אפליה בשוק העבודה מתחילת הדרך בקבלה לעבודה, ממשיך בתנאי עבודה, קידום בעבודה והכשרה מקצועית במהלך תקופת העבודה וכלה בהליך סיום העסקה, בפיטורים והטבות פרישה. הדיון שלפנינו נסב על קביעת "תנאי עבודה"-שכר.

בסעיף 2(ג) לחוק נקבע סייג לפיו "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאפיים או ממהותם של התפקיד או המשרה."

באשר לנטל ההוכחה בתביעות לפי החוק נקבע כי: "על העובד להוכיח כי אחד השיקולים ששקל המעביד בעניינו של העובד (לגבי אחד מהתחומים המפורטים בסעיף 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות) הוא שיקול אסור. בהקשר זה חשוב להדגיש כי חוק שוויון הזדמנויות אינו דורש הוכחת כוונה של המעביד להפלות את העובד כתנאי לגיבוש עילת התביעה. המבחן לגיבוש עילת התביעה הקבוע בחוק שוויון הזדמנויות הוא מבחן של קשר סיבתי. ההפליה האסורה לפי חוק זה היא הפליה 'מחמת' מאפיין זהות כלשהו של העובד שעל המעביד נאסר להתחשב בו" (בג"ץ 1758/11 גורן נ' הום סנטר (עשה זאת בעצמך) בע"מ, 17.5.12) (להלן: בג"ץ גורן) (עוד בעניין זה ראו עניין עיריית ירושלים).

לאחר שהעובד עמד בנטל ההוכחה הראשוני הנדרש ממנו, מועבר הנטל למעסיקו להראות כי לא נקט אפליה פסולה (סעיף 9 לחוק). (על ההבחנה בין חוק שכר שווה וחוק שוויון ההזדמנויות ראו בג"ץ גורן בסעיפים 15-18 ובעניין עיריית ירושלים בסעיפים 55-57 לפסק הדין).

מן הכלל אל הפרט

12.לצורך ההכרעה בתביעה שלפנינו וכפי שיפורט להלן, נדון תחילה בתביעה מכח חוק שכר שווה. במסגרת זו נבחן מי העובדים שעבדו במקביל לתובעת במחלקה, מה היה שכרם והאם ביצעו עבודה דומה או שוות ערך במהותה. בהמשך נידרש לתביעה מכח חוק שוויון ההזדמנויות.

התביעה מכח חוק שכר שווה 

13.התובעת טוענת כי בתקופה בה היא שימשה כמפעילת מכונת גלגול , עבדו יחד עימה שישה עובדים נוספים- נטלי מישייב, ויולטה ליפשין (להלן: ליפשין), שהעידה בפנינו מטעם התובעת, סמדר פרץ, לאוניד לבייב (להלן: לבייב) ומר גבריאל אברגימוב.

לדברי התובעת, לבייב השתכר שכר העולה על זה ששולם לה אף שהוא ביצע עבודה הזהה לעבודתה, מחמת היותה אישה.

התובעת הוסיפה כי גם סמדר פרץ השתכרה שכר העולה על זה ששולם לה, על רקע קרבה משפחתית לממונה עליה, מר נדב פרץ (להלן: פרץ) (סעיפים 15-25 לתצהיר התובעת).

לטענת התובעת, בסמוך למועד בו החלה לשמש כאורזת היא פנתה לממונה עליה מר אשר דהן (להלן: דהן) וביקשה לקבל העלאה בשכרה, דהן הבהיר לה כי תחילה עליה להתמקצע בעבודתה. לאחר מספר חודשים כששבה ופנתה לדהן שנית בנושא, דהן סירב לכך וטען בפניה כי "לנשים לא מגיעה העלאת שכר" (סעיפים 5- 7 לתצהיר התובעת).

התובעת הוסיפה כי לכל אורך תקופת עבודתה היתה שביעות רצון מתפקודה ולא היתה מניעה להעלות את שכרה ולהשוותו לשכר ששולם לעמיתיה, הגברים.

14.הנתבעת טוענת כי התובעת לא ביצעה עבודה הזהה לזו שביצע עמיתה לעבודה, לבייב. בהקשר זה נטען כי נוסף על עבודתו של לבייב במכונת הגלגול לבייב עבד במשמרות לילה במפעל "ארט בג" (סעיפים 18-20 לתצהיר דהן, סעיף 20-22 לתצהיר פרץ).

נוסף על כך נטען כי התובעת כמו יתר הנשים במחלקה בה עבדה לא נדרשו להרים גלילים שמשקלם עלה על 10 ק"ג. לטענת הנתבעת משקלו של גליל נע בין 3-80 ק"ג ולרוב עלה על 10 ק"ג (סעיף 11 לתצהיר דהן). נוכח משקלם של הגלילים, הגברים הם שהניחו את הגלילים על המכונה ולמעשה ביצעו עבודה נוספת על זו שביצעו הנשים (סעיף 13-15 לתצהיר אשר סעיפים 12-15 לתצהיר פרץ).

מעבר לכך טוענת הנתבעת כי התובעת לא קיבלה העלאת שכר על רקע תפקודה. לדברי מנכ"ל הנתבעת מר עידו קליין (להלן: קליין), מדיניות השכר בחברה היתה תלוייה בביצועים המקצועיים של העובד, סוג התפקיד והמאמץ הדרוש לביצוע התפקיד, היעדרן של עברות משמעת והתנהלות כללית וגם מצבו הכלכלי של המפעל (סעיפים 6-7 לתצהיר קליין).

15.בטרם נידרש לתפקיד שמילאה התובעת כמו גם לטענותיה בדבר האפליה שננקטה כנגדה מצאנו לציין כי הדיון שנערוך נוגע לתקופה שמחודש מרץ 2013, המועד בו התובעת החלה התובעת לשמש באופן בלעדי כמפעילת מכונת הגלגול (סעיף 4 לתצהיר התובעת ועדותה בעמוד 13 שורות 3-7).

16.התובעת טוענת כי במחלקה בה היא עבדה עבדו שני עובדים- גבריאל אברגימוב ולבייב. עם זאת, כעולה מעדות התובעת "גבריאל" לא עבד בנתבעת בתקופה בה היא שימשה כמפעילת מכונת גלגול ולמעשה, טענותיה נוגעות ללבייב בלבד (עמוד 16 שורה 12, עמוד 17 שורה 25, ר' גם סעיף 7 לתצהיר דהן).

פערי שכר

17.במסגרת ההליך הוצגו בפנינו תלושי שכרה של התובעת כמו גם תלושי השכר של יתר העובדים במחלקה בה עבדה. פרטי העובדים הושחרו ועל גביהם צוין אם מדובר בעובד או עובדת.

כעולה מתלושי השכר שצורפו, שכר התובעת עמד על שכר המינימום החוקי במועד סיום עבודתה 23.12 ש"ח (ת/1). בעוד ששכרו של לבייב שהועסק במחלקה בה עבדה עמד על 29.56 ש"ח לשעה (ת/2). יש לציין כי שכרו ההתחלתי של לבייב, היה קרוב לשכר המינימום (4000 ש"ח) (תלושי שכר לשנת 2009), אולם הסכום הועלה מעת לעת עד שבמועד סיום עבודתה של התובעת עמד על הסכום שנזכר לעיל.

נציין כי עובדת נוספת במחלקה, גב' סמדר פרץ השתכרה שכר שעלה על שכרה של התובעת וזאת החל משנת 2014 (סעיף 23 לתצהיר התובעת).

"אותה עבודה"

18.כאמור, התובעת שימשה כמפעילת מכונת גלגול. גם לבייב, ביצע עבודה זו. עם זאת, כעולה מעדותו של דהן, לבייב עבד גם במפעל "ארט בג" כאורז במכונת קיפול השקיות, במשמרות לילה (סעיף 18 לתצהיר דהן ועדותו בעמוד 7 שורות 22-25, עמוד 7 שורות 1-2).

אין חולק כי התובעת לא ביצעה תפקיד נוסף, מעבר לעבודה על מכונת הגלגול. כמו כן, כעולה מגרסת התובעת עצמה, ברגיל היא לא נדרשה לעבוד במשמרות לילה (סעיפים 10-12 לתצהיר התובעת).

מכאן, יש לקבוע כי התובע לא ביצעה את אותה העבודה שביצע לבייב. נוכח השוני בתפקידים שמילאו השניים, קיימת הצדקה לשוני בתנאי העסקתם- בשכר ששולם להם, לפי חוק שכר שווה.

19.אף שהתובעת אינה זכאית לפיצוי מכח שכר שווה, יש לבחון זכאותה לפיצוי מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה ולהלן נידרש למסכת העובדתית הרלוונטית כפי שנפרסה בפנינו.

התביעה מכח חוק שוויון ההזדמנויות

20.הנתבעת טוענת כי קיים שוני רלוונטי בעבודה שביצעה התובעת לעומת עבודה שביצעו גברים במחלקה. לטענתה, נשים לא יכולות מבחינה פיזית להרים גליל שמשקלו עולה על 10 ק"ג ומשכך נעזרו בגברים שהרימו את הגלילים למכונה. מכאן, התובעת, לא נדרשה לבצע פעולת הרמה של גלילים למכונה, בעוד שהגברים שעבדו במחלקה נדרשו לעשות כן (סעיפים 11-16 לתצהיר דהן).

21. בהקשר זה מצאנו להביא את דבריו של פרץ הממונה על התובעת:

"ש.כשאתה קולט מפעיל או מפעילה יש שוני בהליך ההכשרה?

ת.יש נתונים פיזיים. אני לא אגיד למפעילה להרים משקלים.

ש.מי אמר שהיא לא יכולה להרים, שאלת אותן אם הן יכולות להרים?

ת.לגבר יש קושי להרים אותם.

ש.גברים אתה שואל אם יש לו קושי?

ת.בוודאי. כל עובד.

ש.למה אתה לא שואל אישה אם היא יכולה להרים?

ת.אתה צודק. זה משהו שלא חשבתי לשאול....

ש.אז למה אתה לא שואל נשים אם הן יכולות להרים או לא?

ת.אני לא שואל. אף פעם לא שאלתי. גם גבר אני לא שואל.

ש.אתה יוצא מנקודת הנחה שנשים לא יכולות להרים?

ת.אף אחד לא אמר. זה מוסכמות שזה משהו נורמלי. זה לא דרישות. אם אישה באה להרים משקל, יש גלילים שגם לי היתה בעיה ונעזרתי בעוד גבר להרים אותם. זה לא משהו שהוא לא בסדר. גם גברים לא שאלתי. זה לא רק נשים.

ש.תתקן אותי אם אני טועה. הבנתי מתצהירך שכל ההבדל בין מפעיל או מפעילה, אתה מתייחס למשקל שהוא או היא צפויים להרים בהפעלת המכונה?

ת.בהפעלת המכונה, כן." (עמוד 21 שורות 23-2).

מכאן, הנתבעת מוצאת כי קיים שוני פיזי בין גברים לנשים בעטיו נשים מבצעות עבודה שונה מגברים ומכאן, השוני בשכר מקורו באופיו ובמהותו של התפקיד, ומשכך מצדיק יחס שונה לגברים ונשים (סעיף 2(ג) לחוק שוויון ההזדמנויות).

22.מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי הן התובעת והן ליפשין, ביצעו עבודה זהה לזו שביצע לבייב במחלקה עצמה. השתיים העידו באופן בהיר ועיקבי כי על פי רוב, הן טיפלו באופן עצמאי בהפעלת המכונה, לרבות בהרמת הגלילים והנחתם על המכונה. לעיתים רחוקות, הן הסתייעו בעגלה אובעובד אחר- גבר, כדי להעמיס את הגליל על המכונה (עדות ליפשין בעמוד 9 שורות 19-31, עמוד 10 ושורה 30, עדות התובעת בעמוד 16 שורות 20-27, עמוד 17 שורות 10-16).

התובעת העידה כי משקלו הממוצע של גליל עמד על כ-30 ק"ג וכי היא נשאה את הגליל במשקל זה, וכאמור, לעיתים רחוקות כשנדרשה לשאת גליל שמשקלו עולה על 30 ק"ג, היא נעזרה בעובד אחר (עמוד 16 שורות 20-27). התובעת גם אישרה כי באופן חד פעמי, פרץ סייע לה בהרמת גליל (סעיף 16 לתצהיר פרץ, עדות התובעת עמוד 17 שורה 23).לא רק זאת התובעת סיפרה כי הרמת גלילים כבדים היתה גם מנת חלקם של הגברים שנאלצו להעזר זה בזה כדי להעבירם למכונה (עמוד 16 שורה 23).

לאור האמור, מצאנו כי כל העובדים על מכונת הגלגול ביצעו עבודה דומה במהותה. גם אם לעיתים הסתייעה התובעת בעובד גבר על מנת להרים את הגליל ולהניחו על המכונה, מדובר בחריג לכלל שאינו מעיד על הכלל. כלומר, אין כל שונות בתפקיד המצדיק יחס שונה לגברים ונשים.

23.בעניין גסטטנר נדונה סוגיה דומה בקשר עם פרסום מודעת דרושים, שהופנתה לגברים בלבד. באותו מקרה טענה המעסיקה כי התפקיד כלל הרמת משאות כבדים, ולפיכך הוא אינו מתאים לנשים. בית הדין קבע כי פרסום מודעה זו הוא מפלה ובהקשר זה נקבע:

"המבחן שצריך לעמוד לנגד עינינו, שעה שבוחנים את פירושו הנכון של הסייג שבסעיף 2(ג) לחוק השוויון הוא אוביקטיבי, ולא סוביקטיבי. במלים אחרות -לא דעתו של מציע העבודה היא הקובעת, אלא מבחן אוביקטיבי.

בקביעת מבחנים אוביקטיביים יש להימנע מסטראוטיפים, שהרי אלה לעולם אינם אוביקטיביים, אלא נובעים מדעות שהשתרשו בחברה, מבלי שיהיה להן בסיס עובדתי מוצק..

משהגענו למסקנה כי יש ליתן לסייג שבסעיף 2(ג) לחוק השוויון פירוש מצמצם, לא נותר לנו אלא לבחון באיזו מידה העובדה שעבודתו של סוכן מכירות בגסטטנר דורשת הרמת משא נופלת לגדר הסייג. לדעתנו אין לראות פרט זה כנמנה עם החריגים שבסעיף 2(ג) לחוק השוויון. הקושי בהרמת משקל של כ- 50ק"ג שווה לגברים ולנשים, ואין ספק שגם מספר לא מבוטל של גברים לא יוכלו, או לא ירצו, לעבוד במקום עבודה המטיל עליהם לעמוד במעמסה של הרמת משא של ב- 50ק"ג. אף כי סביר שמספד הנשים שהרמת משא במשקל זה תקשה עליהן גדול ממספר הגברים, אין בכך כדי להביא למסקנה אליה הגיע בית-הדין האזורי (דיון נ"א/3-8 מדינת ישראל נ' חברת גסטטנר ישראל בע"מ פד"ע כ"ד 65, 80."

24.דברים אלו יפים גם לענייננו. הקושי בהרמת משקל אינו נחלת נשים דווקא והוא יכול להיות גם נחלת הגברים. כפי שהוכח לפנינו התובעת הרימה גלילים במשקל של 30 ק"ג לפחות. חששו של פרץ כי נשים יתקשו בכך מהווה דעה קדומה ובעקבות כך קביעת תנאי שכר שונים על רקע מגדרי הינה פסולה. באותו אופן, מעסיק המבחין בין עבודות המתאימות לגברים לבין עבודות המתאימות לנשים פוגע בשוויון בין העובדים וגורם לאפלייה.

תפקוד התובעת

25.הנתבעת טוענת כי היא לא היתה שבעת רצון מתפקוד התובעת, אשר נעדרה רבות מעבודתה וביצעה עבירות משמעת. וכי על רקע זה לא מצאה לנכון להעלות את שכרה, מעבר לשכר המינימום. לדבריה, חלק מהשיקולים שנשקלים בקביעת שכר העובדים הוא תפקודם המקצועי ומידת שביעות הרצון מהתנהגותם (לעניין מדיניות השכר ראו סעיפים 6-7 לתצהיר קליין ועדותו עמוד 31 שורות 9-14, סעיפים 20-29 לתצהיר דהן). בהקשר זה העיד פרץ כי הוא פנה לגורמים המוסמכים והמליץ על העלאת שכר ללבייב, בשים לב ל לכך שתפקודו היה משביע רצון (עמוד 24 שורות 7-16).

התובעת העידה כי היא הסתכסכה עם פרץ, מנהלה הישיר. כמו כן, לא היה בפיה הסבר המניח את הדעת להיעדרויותיה התכופות עמוד 14 שורות 7-28, עמוד 15 שורות 4-8 , עמוד 15 שורות 18-30). והיא העידה כי היא "הוציאה אישורי מחלה" בין היתר, על רקע סירוב הנתבעת להעלות את שכרה (15 שורות 18-19).

26.גם אם נקבל את טענת הנתבעת לפיה היא לא היתה שבעת רצון מהתנהלות התובעת, וכי הדבר היווה שיקול בקביעת שכרה, אין בכך כדי לשנות ממסקנתנו לפיה ננקטה כנגדה אפליה פסולה. זאת, משהוכח כי בקביעת תנאי שכרה של התובעת נלקחה בחשבון עובדת היותה אישה (והטענה כי אינה מסוגלת להרים גלילים שמשקלם עולה על 10 ק"ג).

בהתאם למודל "ההכתמה" די בכך שקביעת תנאי שכרה של התובעת נשענה בחלקה על שיקול פסול, כדי ל"הכתימה" ובנסיבות אלו, גם שיקולים ענייניים אשר נלקחו בחשבון לא יהיה בהם כדי להצדיק את תנאי השכר המפלים. וכפי שנקבע בעניין שרון פלוטקין (דב"ע נו/129-3 פלוטקין - אחים איזנברג בע"מ , פד"ע לו' תשנ"ט-תש"ס - 1999, 481, 497):

"האם רלוונטית הטענה שהיו שיקולים אחרים שלא לקבל את המערערת? שאלה זו אינה רלבנטית כלל. אין משמעות לכך שקיימים נימוקים נוספים לאי קבלת עובד לעבודה... עצם ההתנהגות פסולה. על כן ודאי שאין נפקות אם המעביד לא קיבל את העובד מנימוקים נוספים או אחרים"

27.נוסיף כי התובעת טוענת כי לאחר שפנתה לדהן וביקשה לקבל העלאת שכר אמר לה דהן אמר כי "לנשים לא מעלים שכר" (עמוד 15 שורות 12-16). דהן הכחיש טענה זאת (סעיף 24 לתצהירו ועדותו בעמוד 7 שורות 30-31) ובנסיבות אלו טענה זו לא הוכחה. עם זאת, גם אם לתובעת לא נאמר במפורש כי גובה שכרה נובע מהיותה אישה, הרי שבפועל, גם אם לא במתכוון, הנתבעת פעלה באופן מפלה.

28.ראינו שעובדת נוספת שביצעה עבודה דומה לזו של התובעת, השתכרה שכר העולה על זה ששולם לתובעת. אף שלטענת התובעת, אותה עובדת כלל לא הרימה גלילים במסגרת עבודתה. כפי הנראה קביעת שכרה היה נעוץ במניעים שאינם מקצועיים, על רקע קרבת משפחה לפרץ (עמוד 18 שורות 20-25, עדות קליין בעמוד 30 שורות 22-25), ובנסיבות אלו לא מצאנו כי יש בכך כדי לשנות ממסקנתנו שלעיל.

29.לסיכום, מצאנו כי התובעת הופלתה לרעה, על רקע היותה אישה ובהתאם שולם לה שכר הנופל מזה ששולם לגבר שביצע עבודה דומה לשלה.

בנסיבות אלו מצאנו לקבל את תביעתה ולפסוק לזכותה סך של 50,000 ש"ח מכח חוק שוויון ההזדמנויות, כנתבע על ידה.

סוף דבר

30.הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך 50,000 ש"ח מכח חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.

הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.8.15 ועד למועד התשלום בפועל.

28.הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 5,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל.

ניתן היום,י"ג תשרי י"ג תשרי תשע"ח, (03 אוקטובר 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.