ועדה מקומית לתכנון ובניה אור יהודה אזור נ' כהן

בשים לב לאמור בסעיף 182 (סייפא) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982 (להלן:"חסד"פ " ו/או "חוק סדר דין פלילי") ובשים לב להכרעת הדין על נימוקיה קובע כי הנאשם זכאי בדין.

פתח דבר

1. המאשימה היא הוועדה המקומית לתכנון ובניה אור יהודה- אזור. הנאשם הוא חקלאי המחזיק במקרקעין מזה שנים לא מעטות , מכוח הסכמים עם מנהל מקרקעי ישראל בתקופה הרלבנטית לכתב האישום, ומעבד את הקרקע עיבוד חקלאי. כתב האישום עיקרו בביצוע עבירות של ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר, שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר ו/או מתוכנית ושימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השנייה.

    

2. ביום 27.4.2015 הוגש מטעם המאשימה כתב האישום נגד הנאשם. ביום 13.9.2016 הוגש כתב אישום מתוקן ולאחר מכן הוגש כתב אישום מתוקן בשנית ביום 8.4.2019 . זהו כתב האישום הרלבנטי להליך דנא.

    

    

    

    

   עיקרי כתב האישום המתוקן

    

3. בכתב האישום המתוקן מיום 8.4.2019 נטען כי הנאשם הוא החוכר והמחזיק במקרקעין, הבונה והמשתמש בפועל ואחראי לעבודות הנעשות ללא היתר, ובניגוד לחוק, במגרשים באור יהודה הסמוכים לרחוב אריאל שרון גוש 6483 חלקות 101, 103 ו-105 (להלן: "המקרקעין") אשר בתחום שיפוטה ובמרחב התכנון של הועדה המרחבית לתכנון ובניה אור יהודה- אזור.

    

   ביום 3.11.83 נכנסה לתוקף תכנית "מאא/100" שבמסגרתה נקבע שהחלקות 101, 103 ו105 מיועדות לחקלאות ולא למגורים. המבנים ג-2, ו ו-ט שבחלקות 103 ו105 היו מיועדים להריסה גם על פי הבקשה להיתר ותוכנית ההגשה, אך לא נהרסו עד היום. ביום 27.11.13 נחתם בין הנאשם לבין רשות מקרקעי ישראל המנהלת את קרקעות מדינת ישראל, חוזה שכירות חקלאי אשר תוקפו עד ליום 31.8.15 ואשר הגדיר את מכלול הזכויות והחובות בין הצדדים. מטרת השכירות בהסכם הוגדרה ל:"עיבוד חקלאי של המושכר למטרות גידולים עונתיים בלבד, דהיינו גידולי שלחין". בהתאם, הצהיר והתחייב הנאשם בפני רשות מקרקעי ישראל כי במסגרת תנאים מיוחדים אשר התווספו לחוזה החכירה שנחתם, כי ידוע לו שבשטח המוחכר קיים הליך תכנוני לשינוי יעוד וכי בעת מימוש התכנית לשינוי יעוד הוא מתחייב להשיב את המוחכר לרשות מקרקעי ישראל על פי דרישתו, בהתאם להוראות חוזה החכירה.

    

   בביקורות שנערכו במקרקעין בתאריכים 29.12.14, 4.1.15, 5.1.15 ו-8.1.15 או בסמוך לכך, נמצא כי הנאשמים ו/או שליחיהם ו/או מי מטעמם ביצעו עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, וזאת ללא היתר, במקרקעין שייעודם חקלאי ובסטייה מתנאי ההיתר ובניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין כפי שיפורט להלן:

    

   • הצבת שני מבנים יבילים בגודל של כ-3.045 מ"ר ובגובה של כ-2.20 מ' כל אחד ושימוש במבנים לטובת שירותים (מסומן באותיות א-1 וא-2 בתשריט).

      

   • בין שני המבנים המוזכרים מעלה הוקם מבנה הבנוי מקונסטרוקציית ברזל, סגירת קיר דרומי וקירוי גג מפח המשמש כחדר למכונת כביסה (מסומן באות ב בתשריט).

      

   • הצבת מבנה מכולה (קונטיינר- בצד המערבי) למגורים בשטח של כ-32.2 מ"ר ובגובה של כ-2.40 מטר, בקרקע חקלאית. המבנה משמש למגורים דבר המהווה שימוש חורג (מסומן באות ג-1 בתשריט).

      

   • הצבת מבנה מכולה (קונטיינר- בצד המזרחי) למגורים בשטח של כ-45.4 מ"ר ובגובה של כ-2.40 מטר, בקרקע חקלאית. המבנה משמש למגורים דבר המהווה שימוש חורג (מסומן באות ג-2 בתשריט).

      

     יצוין, בנוגע לשני המבנים האחרונים שלעיל (ג-1 וג-2) כי עפ"י דין יש צורך בקיום ממ"ד שישרת את המבנה, לצורך הוצאת ההיתר וכי בפועל לא קיים במבנה ממ"ד, דבר העלול לסכן את ביטחון המשתמשים בו, במקרה של פעולות איבה.

      

     • בין שני המבנים המסומנים ג-1 וג-2 דלעיל, הוקם מבנה הבנוי מקונסטרוקציית עץ וקירוי גג מפח, בשטח של כ-38.7 מ"ר, שמשמש כמבנה עזר ליחידת המגורים במקום (מסומן באות ד בתשריט).

        

     • בניית מבנה מקונסטרוקציית עץ, חיפוי קירות וגג מברזנט ירוק בשטח של כ-20.6 מ"ר בצדם המזרחי של המבנים ג-1 וג-2. המבנה משמש למגורים דבר המהווה שימוש חורג (מסומן באותה ו' בתשריט).

        

     • בצמוד לגבול הצפוני של החלקה מוצבת מכולה צרכה ומוארכת (קונטיינר). בשטח של כ-15 מ"ר ובגובה של כ-2.40 מטר, בקרקע חקלאית- המבנה משמש למגורים דבר המהווה שימוש חורג (מסומן באות ט בתשריט).

        

       יצוין בנוגע לשני המבנים האחרונים שלעיל (ו וט) כי עפ"י דין יש צורך בקיום ממ"ד שישרת את המבנה לצורך הוצאת ההיתר וכי בפועל לא קיים במבנה ממ"ד, דבר העלול לסכן את ביטחון המשתמשים בו, במקרה של פעולות איבה.

        

       • בצמד למכולה המסומנת באות ט', נבנתה סככה מקונסטרוקציית עץ וקירוי רעפים בשטח של כ-10.5 מ"ר ובגובה של כ-2 מטר, המשמש כמבנה עזר ליחידת המגורים במתחם (מסומן באותה ז בתשריט).

          

         בתאריכים 9.2.15 ו-11.3.15 נשלחו לנאשם מכתבי אזהרה והזמנה למסירת עדות שבמסגרתם הובהר כי נערכה ביקורת במקרקעין ביום 5.1.15 שבמסגרתה נמצאו חריגות הבניה. הנאשם הוזמן להתייצב במשרדי הועדה לשם מסירת גרסתו ביחס לעבירות הבניה שהתגלו. עם זאת, חרף משלוח המכתבים, הנאשם לא התייצב במשרד הפיקוח למסור את גרסתו ביחס לשם לעבירות הבנייה שהתגלו.

          

         על אף שעבודות הבנייה שפורטו דלעיל טעונות קבלת היתר מאת הועדה, הנאשם ביצע את העבודות והשימוש ללא קבלת היתר מאת הועדה ובסטייה מהיתר. כך גם בנוגע לשימוש, על אף ששימוש חורג טעון קבלת היתר מאת הועדה, התכניות החלות על המקרקעין והשימוש שעשה הנאשם או מי מטעמו הם שימוש חורג ללא היתר בניגוד לתכנית. כמו כן, המדובר במקרקעין שהם קרקע חקלאית מוכרזת והשימוש בהם הוא בניגוד להוראות התוספת הראשונה לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").

          

4. יצוין כי לכתב האישום צורף תשריט ובו מסומנות באדום עבודות הבנייה שבוצעו על ידי הנאשמים.

    

5. הוראות החוק לפיהן מואשם הנאשם הם סעיפים 145(א)(2), 204(א), 208(א)(1-7) לחוק התכנון והבניה כנוסחו טרם תיקון 116 יחד עם תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) התשכ"ז-1967 (להלן: "תקנות התכנון והבניה"), 145(א)(3), 204(א), 204(ב), 156, 208, 253 לחוק התכנון והבניה כנוסחו טרם תיקון 116 ותקנה 1(1)לתקנות התכנון והבניה, 156(א), 204(ג) לחוק התכנון והבניה, כנוסחו טרם תיקון 116.

    

   הליכים בתיק

    

6. ההליך דנן נמשך על פני שנים רבות, ראשיתו בשנת 2015, והתקיימו בו 25 דיונים. לאור זאת מצאתי לנכון לפרט אודות השתלשלות ההליך. להלן האירועים המהותיים.

    

7. ביום 27.4.15 הוגש מטעם המאשימה כתב האישום נגד הנאשם. ביום 13.9.16 הוגש כתב אישום מתוקן ולאחר מכן הוגש כתב אישום מתוקן בשנית ביום 8.4.19 כנגד הנאשם כמפורט לעיל.

    

8. עובר למועד הגשת כתב האישום בעניינו של הנאשם, ביום 8.1.15, הוציאה המאשימה כנגדו צו הריסה מנהלי למבנים המפורטים בגוש 6483 חלקות 101, 103 ו105 (אותם המבנים שבגינם הוגש כתב האישום כנגד הנאשם שלושה חודשים מאוחר יותר). לבקשה למתן צו הריסה, צורף תצהירו של האדריכל מסעוד נאמן פור אשר היה במועדים הרלוונטיים מנהל מחלקת הפיקוח בעיריית אור יהודה.

    

9. ביום 16.7.15 נקבע דיון הן בבקשה למתן צו הריסה והן דיון הקראה של כתב האישום. בדיון, חזרה בה המאשימה מההליך בנוגע למתן צו הריסה מנהלי וזאת לאור תגובת הנאשם. בהמשך אף חויבה המאשימה בתשלום הוצאות לנאשם.

    

10. ביום 22.10.15, כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. התיק נקבע להוכחות. כמו כן, במעמד הדיון עלתה בקשה מצד ההגנה לביקורו של בית המשפט במקרקעין.

     

11. ביום 19.11.16, ערך בית המשפט ביקור במקרקעין. בעקבות ביקורו, נקבע דיון פישור בין הצדדים ביום 25.2.216, אליו זומנה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין. הדיון נדחה ליום 14.4.16 ונקבע כי על הצדדים להודיע שמא הגיעו להסדר או שמא יש לקבוע את התיק להוכחות. הצדדים לא הגיעו להסדר והתיק נקבע להוכחות.

     

12. בדיון מיום 16.6.16 העיד מר ראובן עילם, מנהל מחלקת רישוי ובנייה בעיריית אור יהודה.

     

13. לאחר מועד דיון זה, הגישה המאשימה בקשה לתיקון כתב האישום.

     

14. בדיון שהתקיים ביום 15.9.16, הודיעו הצדדים כי מעוניינים בהידברות נוספת לשם ניסיון להגעה להסדר ביניהם והדיונים נדחו מעת לעת מסיבה זו ואף התיק הופנה להליך גישור, בפני כב' השו' עלאא מסארווה, שלא צלח. בד ובד התקיימו דיונים לעניין הבקשה לתיקון כתב האישום שנדחו מעת לעת. התיק נקבע להמשך הליך הוכחות שנדחה פעמיים בשל העדר התייצבות המאשימה.

     

15. ביום 29.5.19 בעקבות הגשת כתב אישום מתוקן בתיק, הוגש מענה לכתב האישום המתוקן מצד הנאשם. הנאשם טען כמענה לכתב האישום המתוקן:

    " 3.1 לגבי המבנים האמורים בכתב האישום המתוקן בסעיפים 8ד, 8ו, 8ז, ו-8ח תיטען טענה של התיישנות.

    3.2 לגבי המבנים האמורים בכתב האישום המתוקן בסעיפים 8א, 8ב, 8ג ו-8ה תיטען טענה של הגנה מן הצדק והתיישנות

    4. מעבר לנטען בסעיפים 3.1 ו3.2 לעיל, יטען הנאשם כי כל המבנים המפורטים בסעיף 8 רבתי לכתב האישום המתוקן הינם מבנים לשימוש חקלאי בהתאם לחוק, בהתאם לדין ובהתאם לתב"ע החלה על המקרקעין אשר ייעודה הינו לשימוש חקלאי".

     

16. בדיון מיום 18.12.19, העידו מר אייל אשר, מפקח ביחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובנייה ומר יאיר שינובר, מנהל מחלקת פיקוח בנייה באור יהודה ועובד בעירייה משנת 2014.

     

17. בדיון מיום 22.1.20 העיד מר אלון להב, מנהל מחלקת ממ"ר היטלי פיתוח והשבחה בוועדה בעיריית אור יהודה.

     

18. לדיון מיום 4.3.20 לא התייצבה שוב המאשימה. לאור הדברים, החליט בית המשפט לראות באי התייצבותה כחזרה מכתב האישום ומכיוון שלא נמצאו די ראיות להרשעה, הפעיל את סמכותו מכוח סעיפים 133 ו-94 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") והורה על זיכויו של הנאשם. הוגש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. פסק הדין של בית המשפט המחוזי, עמ"א 28754-06-20 מיום 16.6.2020 ביטל את פסק דינו של בית משפט קמא מיום 4.3.20 והחזיר את הדיון לבית משפט קמא לשמיעת הראיות.

     

19. ביום 29.7.20 המשיכה שמיעת הראיות בתיק, וזאת לאחר שלדיון שנקבע לפני כן לא התייצבה המאשימה. עוד יצוין כי לא הגישה עובר למועד הדיון כהוראת בית המשפט את תמצית העדים ופירוט המסמכים שיש להגיש באמצעותם לב"כ הנאשם. בדיון זה, העידו הגב' שרה שם טוב, עובדת במנהל מקרקעי ישראל והגב' ליאת בן אבו, מהנדסת העיר אור יהודה.

     

20. בדיון מיום 18.11.20, העיד האדריכל מר מסעוד נאמן פור, ששימש כמנהל הפיקוח על הבנייה בעיר אור יהודה בתקופה הרלבנטית. בשל מצבו הרפואי של העד, התכנס בית המשפט לשמיעת עדותו בבית המשפט השלום בבת ים.

     

21. בדיון מיום 10.2.21 העידה הגב' אירנה דמצ'נקו, מנהלת מחלקת תכנון בעיריית אור יהודה.

     

22. סך הכול הוגשו באמצעות עדי התביעה 29 מוצגים מטעם המאשימה ו-8 מוצגים מטעם הנאשם.

     

23. ביום 21.3.21 בסיום שמיעת פרשת התביעה, הגיש הנאשם בקשה לביטול כתב האישום מכוחה של טענת הגנה מן הצדק. ביום 21.6.21 נתתי את החלטתי שהורתה על דחיית הבקשה ללא צו להוצאות . כן נקבע שמאחר והסתיימה פרשת התביעה על הנאשם להודיע שמא בכוונתו להביא ראיות, להגיש בקשה מסוג "אין להשיב לאשמה" או שניתן לגשת לסיכומים. ביום 19.7.21 הודיע הנאשם כי אין בכוונתו להגיש בקשה מסוג "אין להשיב לאשמה" או להביא ראיות מטעמו וביקש מבית המשפט לקבוע מועד להגשת סיכומים.

     

24. בהמשך לכך, ובהתאם להחלטות בית המשפט, הגישו הצדדים סיכום טענותיהם בכתב לעניין הכרעת הדין. המאשימה הגישה סיכום טענותיה בכתב ביום 5.10.21 והנאשם הגיש סיכום טענותיו ביום 1.12.21. לאור הטענות שעלו בסיכומי הנאשם, נתן בית המשפט החלטה המורה למאשימה להגיש תגובתה וזו הוגשה ביום 16.12.21.

     

     עיקר טענות הצדדים

     

25. במסגרת הכרעת הדין להלן ניתנה התייחסות לטענות הצדדים בסיכומים שהוגשו מטעמם. מבלי לגרוע יצוין כי לטענת המאשימה, נפרסו בפני בית המשפט ראיות למכביר כי הנאשם הציב את המבנים המפורטים בכתב האישום ללא היתר ובניגוד לתכנית המתאר החלה על המקרקעין וכי השימוש שנעשה בהם לצרכי מגורים לא עולים לכדי שימוש חקלאי ומהווים שימוש ללא היתר בניגוד לתכנית מתאר החלה על המקרקעין. מבנים אלו עומדים על תילם עד יום זה חרף מספר התראות שהובאו לידיעת הנאשמים. מכאן, הונח הנטל הנדרש בידי המאשימה בהוכחת אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר והיא עתרה להרשעתו של הנאשם בדין בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

     

26. מנגד, מבלי לגרוע מסיכומי ההגנה, הנאשם טען להתיישנות באשר למבנים ג-2, ו, ט וז ולהתיישנות והגנה מן הצדק באשר למבנים א-1, א-2, ב, ג-1 וד. כמו כן, טען כי כל המבנים הם מבנים לשימוש חקלאי בהתאם לדין ולתב"ע אשר ייעודה לשימוש חקלאי. כמו כן, טען כי המאשימה לא עמדה בנטל הבאת הראיות הדרושות לצורך הגשת כתב האישום. לטענתו, המאשימה כשלה בהוכחת יסוד העבירה בדבר מיקום וזהות המקרקעין, כשלה בהוכחת מועדי הבנייה וכשלה בהוכחת ביצוע השימוש החורג.

     

    דיון והכרעה

     

    כתב האישום

     

27. כתב האישום מפרט כי בין המועדים 27.11.13 ל-31.8.15 החכיר הנאשם באמצעות חוזה שכירות חקלאי מרשות מקרקעי ישראל מגרשים באור יהודה הסמוכים לרחוב אריאל שרון גוש 6483 חלקות 101, 103 ו-105 בעיר אור יהודה-אזור. על פי תכנית מאא/100 החלה על המקרקעין, נקבע כי השטח מיועד לחקלאות ולא למגורים.

     

28. בכתב האישום נטען כי בביקורות שנערכו במקרקעין בתאריכים 29.12.14, 4.1.15, 5.1.15 ו-8.1.15 נמצא כי הנאשמים ו/או שליחיהם ו/או מי מטעמם ביצעו עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, וזאת ללא היתר, במקרקעין שייעודם חקלאי ובסטייה מתנאי ההיתר ובניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין. על פי המפורט, הוצבו והוקמו מבנים יבילים, מבני מכולה וקונסטרוקציות עשויות ברזל ועץ כדלהלן: שני מבנים יבילים המסומנים א1 ו-א2 בתשריט המצורף המשמשים כשירותים, מבנה המשמש כחדר למכונת כביסה המסומן ב בתשריט המצורף, מכולה המשמשת למגורים ומסומנת באות ג-1 בתשריט המצורף, מכולה המשמשת למגורים המסומנת באות ג-2 בתשריט המצורף, מבנה המשמש כמבנה עזר ליחידת המגורים המסומן באות ד בתשריט המצורף, מבנה המשמש למגורים המסומן באות ו בתשריט המצורף, מכולה המשמשת למגורים המסומנת באותה ט בתשריט המצורף, מכולה המשמשת כמבנה עזר ליחידת המגורים המסומנת באות ז בתשריט המצורף. לכתב האישום, צורף תשריט.

     

29. כתב האישום מציין כי הנאשם אחראי לביצוע עבודות הבנייה ללא היתר ובניגוד לחוק ולשימוש החורג מתוקף היותו החוכר, המחזיק במקרקעין והמשתמש בפועל של המקרקעין.

     

30. בית המשפט נתבקש, בהתאם לכתב האישום, להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

     

31. אציין כי כתב האישום שהוגש על ידי המאשימה, נוסח בהרחבה ובפירוט יתר וכלל גם מסכת עובדות שלא היה לה כל צורך או הכרח ואינן עובדות המהוות את העבירה.

     

32. תכליתו של כתב האישום, להביא בפני בית המשפט והנאשם את מכלול העובדות והנתונים המתייחסים לאשמתו לכאורה של הנאשם. כתב האישום, מהווה מסמך פורמלי ומשכך יש לנסחו בקפידה, בדייקנות ובשפה ראויה וראוי כי הוא יציג את עמדת המדינה באופן סדור ומשכנע (ראו הנחיות פרקליט המדינה הנחיית פרקליט המדינה 3.1- הכנה וניסוח כתב אישום, 27.12.17).

     

33. סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי, שכותרתו "תוכן כתב האישום" קובע כי:

    "כתב אישום יכיל –

     

    (1)   שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;

    (2)   ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו;

    (3)   שם הנאשם ומענו;

    (4)   תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם;

    (5)   ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם;

    (6)   שמות עדי התביעה."

     

     

34. החוק לא קובע נוסח אחיד לכתב אישום, אלא מפרט באופן כללי אילו פרטים יש לכלול בו. בפרשת העובדות שבכתב האישום מתואר סיפור המעשה של הפרשה נושא האישום. תכלית התיאור היא כפולה. ראשית, ליתן לבית המשפט תמונה של הפרשה תוך שימת דגש על חלקו של הנאשם באחריות להתרחשותה. שנית, ליתן לנאשם תמונה של ה"עובדות" שהתביעה מתכוונת להוכיח ושמכוחן תבקש להרשיעו בעבירות המפורטות בהוראות החיקוק ובכך לאפשר לו להכין את הגנתו כראוי. היקפו של סיפור המעשה נתון לשיקול דעתו של מנסח כתב האישום, אך ראוי לשמור על כללים מנחים לעניין זה. בין היתר חשוב לוודא כי סיפור המעשה יציג את העובדות ה"רלוונטיות" להרשעה ולא יציג ראיות שמכוחן תבקש התביעה לקבוע שאותן עובדות יתקיימו (ראו יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני הליכים שלאחר כתב אישום א, עמ' 911-918).

     

35. כמו כן, ציון עובדות מיותרות בנסגרת כתב האישום, עשוי להכביד על רשויות התביעה הנדרשות להוכיח את הנטען בכתב האישום ולסרבל את הליכי המשפט. לכן, מן הראוי להימנע מציון עובדות מיותרות. ניסוחו המילולי של התיאור העובדתי נדרש להיות ניסוח ברור, המתייחס באופן פשוט להתרחשות העובדתית (ראו גבריאל הלוי, תורת הדיון הפלילי, כרך ב, עמ' 492).

     

36. בנוסף, חשוב כי כתב האישום יכלול פרטים בדבר מקום האירוע נשוא האישום וזמן התרחשותו שהם פרטים חיוניים לאיתור האירוע ולהגנת הנאשם. ברם, באין מנוס ניתן להסתפק בכל הקשור לתיאור הזמן והמקום במושגים של "בסמוך או "בקירוב" ולעיתים אף אין מנוס מציון "מקום בלתי ידוע" או "מועד בלתי ידוע" בתחום של פרק זמן כלשהו ובלבד שאין בכך כדי לקפח את הנאשם בהגנתו או שבפרטים אלה מותנית סמכותו של בית המשפט או פליליותו של המעשה או קיומו של "מחסום" לדון בו וכיוצא בזאת. כאשר גורמי הזמן והמקום נמנים על "יסודות העבירה" יש בהעדר היכולת לדייק לגביהם בפרשת העובדות משום "פגם ממשי" העשוי להביא לקבלת טענה מקדמית ולביטול כתב האישום (ראו יעקב קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני הליכים שלאחר כתב אישום א, עמ' 911-918).

     

37. כך גם על פי הנחיית פרקליט המדינה בעניין הכנה וניסוח של כתבי אישום נקבע כי ככל שהדבר מתאפשר ורלוונטי, יכלול כתב האישום גם את המועד המדויק ככל הניתן של ביצוע העבירה ומשך הזמן שבו בוצעה (ראו הנחיות פרקליט המדינה הנחיית פרקליט המדינה 3.1- הכנה וניסוח כתב אישום, 27.12.17).

     

38. במקרה דנן, ציינה המאשימה בסעיפים 6 ו-7 בכתב האישום המתוקן, פרטים שונים בנוגע לחוזה השכירות שנחתם בין הנאשם לבין מנהל מקרקעי ישראל בנוגע למקרקעין. כך ציינה:

     

    "מטרת השכירות בהסכם הוגדרה ל:"עיבוד חקלאי של המושכר למטרות גידולים עונתיים בלבד, דהיינו גידולי שלחין". בהתאם, הצהיר והתחייב הנאשם בפני רשות מקרקעי ישראל כי במסגרת תנאים מיוחדים אשר התווספו לחוזה החכירה שנחתם, כי ידוע לו שבשטח המוחכר קיים הליך תכנוני לשינוי יעוד וכי בעת מימוש התכנית לשינוי יעוד הוא מתחייב להשיב את המוחכר לרשות מקרקעי ישראל על פי דרישתו, בהתאם להוראות חוזה החכירה".

     

39. עובדות אלו שצוינו ביחס לחוזה השכירות, אינן עובדות המהוות את העבירה בה מואשם הנאשם, אלא עניינן בדיני החוזים, שכן מעלות טענות בדבר הפרה לכאורה של חוזה שנכרת בין הנאשם למנהל מקרקעי ישראל.

     

40. כתב האישום כולל פגם מה נוסף, שכן אינו מציין את המועד המדויק של ביצוע העבירה או לכל הפחות תוחם תקופה מסוימת בה נטען כי בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם, אלא רק מציין את המועדים בהם בוצעו ביקורות במקרקעין ונמצאו המבנים שהמאשימה טוענת כי נבנו ללא היתר ובסטייה מתכנית. אודות פגם זה ארחיב בהמשך.

     

41. עוד יש להתייחס לכך שכאמור כתב האישום תוקן מספר פעמים. בפעם הראשונה, הוגש כתב אישום מתוקן ביום 13.9.16, בעקבות בקשה לתיקון כתב האישום שהוגשה לאחר שבתיק החל הליך הוכחות ובמסגרתו התקיימו מספר ישיבות. כתב האישום תוקן בשנית ביום 8.4.19 לאחר שקמה מחלוקת בין הצדדים באשר למחיקת סעיף מכתב האישום שעסק באשר להיתר שניתן בנוגע לחלקה אחרת. בית המשפט הורה בהחלטתו על מחיקת הסעיף משום שמדובר בחלקה אחרת שאינה רלבנטית לכתב האישום. כמו כן, הורחבה רשימת עדי התביעה. אציין כבר כעת כי במסגרת תיקוני כתב האישום שתוקן כאמור פעמיים, התשריט שצורף לתיק נותר ללא כל שינוי וזאת חרף הבעייתיות שעולה ממנו כפי שיורחב בהמשך.

     

42. עם זאת, "פרוצדורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה כדי למנוע עיוות דין אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אישקוקי, שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את צורת המשחק. תפקיד הדין הפלילי- להוציא לאור משפט" (ראו ע"פ 1/48 סילבסטר נ' היועץ המשפטי לממשלה (8.2.1949)). מכאן, על אף שיש ליתן משקל לליקויים שנפלו בניסוח כתב האישום שצוינו לעיל, אין בהם בכדי לבטל את כתב האישום לבדם.

     

     

     

    המסגרת הנורמטיבית

     

43. חוק התכנון והבניה, תשכ"ה -1965 עבר שינויים ותיקונים רבים מאז הוגש כתב האישום, בפרט במסגרת תיקון 116 משנת 2017. מאחר שכתב האישום הוגש עוד בשנת 2015, על פי נוסחו הקודם של חוק התכנון והבניה, מצאתי לנכון להביא בהכרעה זו את לשון סעיפי החוק הנזכרים בכתב האישום בנוסחם דאז.

     

44. סעיף 145(א) לחוק התכנון והבניה קבע בזמנו:

    "לא יעשה אדם אחד מאלה ולא יתחיל לעשותו אלא לאחר שנתנה לו רשות הרישוי המקומית היתר לכך ולא יעשה אותו אלא בהתאם לתנאי ההיתר:

    ...

    (2)הקמתו של בנין, הריסתו והקמתו שנית, כולו או מקצתו, הוספה לבנין קיים וכל תיקון בו – למעט תיקון פנימי שאיננו תיקון מבנה ושאינו נוגד את ההיתר לבנייתו;

    (3) כל עבודה אחרת בקרקע ובבנין וכל שימוש בהם שנקבעו בתקנות כעבודה או כשימוש הטעונים היתר כדי להבטיח ביצוע כל תכנית."

     

45. סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה קבע:

    "המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו – קנס 2500 לירות או מאסר שנה אחת, ובעבירה נמשכת – קנס נוסף 500 לירות או מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו."

     

    סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה קבע:

    "המבצע עבודה בסטיה ניכרת מתנאי ההיתר כשביצוע העבודה טעון היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו – קנס 1500 לירות או מאסר ששה חדשים, ובעבירה נמשכת – קנס נוסף 250 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו."

     

46. סעיף 205 לחוק התכנון והבניה קבע:

    "הורשע אדם על עבירה לפי סעיף 204, רשאי בית המשפט, בשעת גזר הדין –

    (1)לצוות שהבנין או אותו חלק ממנו שנבנו ללא היתר או בסטיה ניכרת מתנאיו יהרס, יפורק או יסולק על ידי הנשפט או על ידי העודה המקומית, אם ביקשו על כך הועדה המקומית או היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ולחייב את הנשפט בהוצאות הביצוע;

    (2)לצוות שאף אותו חלק מהבנין שלא נבנה כאמור בפסקה (1), ייהרס, יפורק או יסולק, אם יש בביצוע צו לפי פסקה (1) בלבד כדי לסכן את הנפש או את בטיחות הציבור;

    (3)לתת לנשפט כל צו אחר שייראה לבית המשפט, בקשר לדרך או לבנין שבהם נעברה העבירה, לרבות צו לשינוי מבנה וצו סגירה."

     

     

     

47. סעיף 208 לחוק התכנון והבניה קבע:

    "(א) בוצעה עבודה או השתמשו במקרקעין בנסיבות ובדרך שיש בהם עבירה לפי סעיף 204. ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:

    (1) בעל ההיתר לביצוע העבודה או השימוש כאמור;

    (2)מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר כאמור מכוח חוק זה או תקנה על פיו;

    (3)בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

    (4) מי שהוחזק כבעלים של המקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

    (5)בבעלות משותפת במקרקעין - כל אחד מן השותפים בשעת ביצוע העבירה;

    (6)המבצע בפועל את העבודה;

    (7)המשתמש בפועל במקרקעין;

    (8)האחראי לעבודה או לשימוש, לרבות האדריכל, המהנדס המתכנן, המהנדס האחראי לביצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם, אך למעט עובדים המועבדים על ידיהם.

     

    (ב)נאשם אחד המפורטים בסעיף קטן (א) – למעט המהנדס האחראי לביצוע – בעבירה לפי סעיף 204, תהא זו הגנה טובה אם יוכיח אחד משני אלה:

    (1)העבירה נעברה שלא בידיעתו;

    (2)הוא נקט בכל האמצעים הנאותים למנוע ביצוע העבירה."

     

48. סעיפים 204 ו- 208 לחוק התכנון והבניה בוטלו במסגרת תיקון 116, ובמקומם חוקק סעיף 243 לחוק התכנון ובניה. סעיף 243 (א) ו(ב) קובע בדומה כי:

    "(א) "המבצע עבודה אסורה במקרקעין המפורטים להלן, דינו – מאסר שנתיים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, וכן קנס לפי סעיף 245:

    (1)   מקרקעין המיועדים בתכנית לאחת מהתכליות המפורטות בהגדרה "תשתיות לאומיות";

    (2)   מקרקעין המצויים בסביבה החופית;

    (3)   מקרקעין שהוכרזו כקרקע חקלאית על פי התוספת הראשונה;

    (4)   מקרקעין שהם גן לאומי או שמורת טבע, או מקרקעין המיועדים בתכנית לגן לאומי, לשמורת טבע או ליער;

    (5)   מקרקעין המיועדים בתכנית לשטחים ציבוריים פתוחים.

     

    (ב)  המבצע עבודה אסורה במקרקעין שאינם מפורטים בסעיף קטן (א), דינו – מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, וכן קנס לפי סעיף 245."

     

     

49. סעיף 243 (ג) לחוק התכנון והבניה מוסיף וקובע את זהות הגורמים עליהם ניתן להטיל אחריות פלילית בגין ביצוע עבודה אסורה במקרקעין:

    " (ג)   בוצעה עבודה אסורה לפי סעיפים קטנים (א) או (ב), ניתן להאשים בה אחד או יותר מאלה:

    (1)   בעל ההיתר לביצוע העבודה או מי שמוטלת עליו החובה לקבל היתר כאמור;

    (2)   בעל המקרקעין בשעת ביצוע העבירה, למעט מחכיר לדורות; היו המקרקעין בבעלות משותפת, ייחשב כבעלים לעניין פסקה זו רק מי מהבעלים שהיה בעל שליטה במקרקעין בשעת ביצוע העבירה, אם ניתן לאתרו בשקידה סבירה, ואם לא ניתן לאתרו כאמור – ייחשב כבעלים מי שרשום בפנקסי המקרקעין כבעל המקרקעין;

    (3)   בעל שליטה במקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

    (4)   מי שמחזיק בפועל במקרקעין בשעת ביצוע העבירה;

    (5)   מי שביצע בפועל את העבודה האסורה, למעט עובדים המועסקים על ידו;

    (6)   האדריכל, המהנדס, או ההנדסאי, האחראים לתכנון העבודה או לפיקוח עליה לפי הוראות חוק זה, או מי שתכנן בפועל את העבודה;

    (7)   הקבלן הראשי, למעט עובדים המועסקים על ידו."

     

     

    העדויות והראיות שהוגשו-

     

    פרשת התביעה-

     

     

50. מטעם המאשימה העידו 10 עדים והוגשו 29 מוצגים.

     

51. מר ראובן עילם, עד תביעה 1, העיד כי הוא מנהל מחלקת רישוי בנייה בעירייה קרוב ל-12 שנה (פרוטוקול מיום 16.6.16, עמ' 14, שורה 19, עמ' 17, שורות 31-32). העד העיד כי התב"ע החלה על המקרקעין קובעת בסעיף 17(א) לתוכנית כי השימוש המותר בה הוא לשם "חקלאות, גננות, חממות, משתלות, בנייני עזר". בנוסף, העיד כי ניתן במקרקעין הרלוונטי היתר לבניית סככה. ההיתר כלל תשריט ובו סומנו מבנים שיועדו להריסה (פרוטוקול מיום 16.6.16, עמ' 15, שורות 1-24). כמו כן, העיד כי הנאשם הגיש בקשה לקבלת היתר שימוש חורג למגורונים של העובדים במקום, אך לאחר שבקשתו נדונה היא נדחתה (פרוטוקול מיום 16.6.16, עמ' 17, שורה 3-22). החלטת העירייה והתקנון הוגשו כראיות (סומנו ת/1 ות/2).

     

52. אדריכל מסעוד נאמן פור, עד תביעה 2, העיד כי שימש בתפקיד מנהל הפיקוח על הבנייה באור יהודה בתקופה הרלבנטית (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 91, שורות 21-23). באמצעות העד הוגשה תרשומת באשר לביקורו במקרקעין הרלוונטי לאור תלונה על בנייה ללא היתר (סומן ת/14), שרטוטים שערך במקום לאור ממצאיו (סומנו ת/ 15-ת/17) ותרשומת שערך בנוגע לחריגות שנמצאו במקרקעין (סומן ת/18). עוד הוגשו באמצעותו תמונות שצולמו בימים 4.1.15 ו5.1.15 (סומנו ת/22).

     

    העד נשאל בחקירה הנגדית: "בתצהיר של 26.1.15 אתה מצהיר כתבת שבתאריך 29.12.14, 4.1.15, 5.1.15 ו-8.1.15 ביקרת במקרקעין, ואז אתה מצהיר שיש בידך שתי תוכניות מפות מצביות של המודד פישמן, אחת מיום 12.12.14 אתה אומר ואחת מיום 5.1.15 ומתוך ההבדל שבמפות המצביות אלה, אתה מגיע למסקנה שבין ה- 12.12.14 לבין 5.1.15 נערכה הבנייה המתוארת, ספר לנו מי ביקש מהמודד פישמן לבצע את המדידה של שתי המפות האלה?" והשיב: "תשמעי, אני לא מתייחס לזה, אני חושב שהעבירו אליי שני מדידות, תאריכים האלה היה ככה שיכולתי לעשות, עשיתי עם ייעוץ עורך דין. זהו". כמו כן שנשאל: " אבל אני רוצה להזכיר לך היה כאן שתי המפות שנמדדו ע"י המודד פישמן, פישמן העיד כאן ופישמן אומר "המפה הראשונה לא שייכת בכלל לענין", היא לא קשורה למדידה למקרקעין, המפה השנייה קשורה, אבל מה שעשתה העיריה לקחה מפה אחת שלא קשורה לעניין, לקחה מפה שנייה ואתה על פי המפות האלה אומר בין המפה הזו למפה הזו רואה הבדל בבניה, ואני מצהיר שהבנייה נעשתה בין שתי התאריכים האלה, זה לא אמת זה שקר? והשיב: "זה היה בזמנו, אני התייעצתי עם עורך דין והגענו למסקנה שכן. בהתאם לייעוץ שאני התייעצתי עם עו"ד במקום, אז החלטנו בהתאם שכן" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 97, שורות 3-17). בנוסף, שנאמר לו שהמפה הראשונה בכלל מדברת על חלקות אחרות, על חלקה 146, השיב: "אני מתנצל, אני רוצה לומר למיטב ידיעתי באותו זמן שאני ראיתי, שאני רוצה את המדידות האלה כאן, אני רואה שזה לא אותו דבר. אני רואה שאת אומרת זה לא אותו דבר. אני רוצה אח"כ לומר שאת צודקת". שנשאל: "המפות האלה צורפו לתצהיר התגובה שלך?" השיב: "אני עכשיו מבקש לראות את המפות. אני למיטב ידיעתי, זוכר שאח"כ מודד אמר שהוא עשה טעות. הוא עשה טעות, לא אני עשיתי טעות. אני התייעצתי עם עו"ד ואמרו לי שהמודד עשה טעות" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 97, שורות 21-27).

     

    העד נשאל האם המבנים הוקמו בסוף 2014 והשיב: "אם היה בזמנו שאני עשיתי, הייתי נותן לך תשובה. עכשיו אין לי יכולת לתת לך, אין לי מסמכים שאני יכול לדבר איתך. מצד אחד את צודקת ומצד שני אני לא יכול לתת לך תשובה זה לא מאותו זמן, ואין לי מסמכים מאותו זמן שאני מדבר. עכשיו אחרי זמן מה את שואלת שאלות לגבי אדם, שכך אמר. באותו זמן אני בוודאי שהיה לזה מסמכים שהייתי מדבר. עכשיו לא יכול לדבר" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 100, שורות 9-17).

     

    בנוסף, שנשאל: "התצהיר שלך שהוגש לבית המשפט והתצהיר שעל סמכו הוצא צו הריסה, אני אומרת לך שניהם תצהירים מלאים שקרים, ואני ניסיתי להביא ואתך למקום שגם בתוך המסמכים ברור שזה שקר, וגם עדים אחרים אומרים שזה שקר, תסביר לי, האם מישהו הנחה אותך להביא תצהיר כזה?" השיב: "חס וחלילה, אף אחד אף אחד, וכשאת מדברת עכשיו אני כבר מנותק ממה שהיה לי, אני לא יכול לתת לך תשובה. מצד אחד את אומרת שאדם זה או אחר, לא יכול לדבר על זה. אין לי מסמך שאני יכול לתת לך. היה טוב אם הייתם מדברים איתי באותו זמן, אבל אחרי 5 שנים כשאת מדברת ואני מנותק ממה שעובר שם, אני גם לפעמים שואל למה אם מפקח שאת מדברת דיבר איתך ואם היה עורך דין, למה לא המשיך, למה הזמינו אותי? אני עזבתי, בסדר, זה היה מה שאני עשיתי, אבל אם עו"ד אחר או מפקח אחר היה עושה את זה, הוא היה ממשיך ואת היית מדברת עם בית המשפט מה שאת אומרת, אני לא הייתי צריך לבוא פה בשביל דברים שאת מדברת איתי 6 שנים אחורה, אין לי מה לדבר איתך. זה לא נכון" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 100, שורות 18-30).

     

    שנשאל העד: "כיון שהוצאת צו הריסה מנהלי, אתה בעצם אומר שאין לבניינים היתר חוקי, אלא נבנו בסמוך למקום שביקרתי בהם?" השיב: "את צודקת ולא צודקת. אני לא נותן לך תשובה כמו שצריך, מה שיש פה זה עבר 6 שנים, תיקים על תיקים, הדפסה על הדפסה. חלק מזה איך אני יכול לתת לך תשובה" כמו כן, שנשאל: "אני מבקשת שתרענן את זיכרונך, 4 ביקורים מיום 12.12.2014 עד 5.1.2015 ראית שבוצעה בנייה באותם מועדים?" השיב: "הבניינים האלה עם היתר? בהתאם למדידות שעשינו היה עושים הריסה, אבל אח"כ שמעתי שהמודד אמר שהוא עשה טעות" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 104, שורות 3-11).

     

53. מר אריה פישמן, עד תביעה 3, העיד כי הוא בעל רישיון מודד מוסמך ובעלים של משרד מדבא (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 50, שורות 30-32). העד העיד כי ביקר בשטח ביום 5.1.15 וראה את המבנים שנמצאים על מפת המדידה שלו שסומנו באותיות (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 50, שורות 3-5, 19-21, 31-32). כמו כן, אישר כי המבנים המפורטים בכתב האישום בסעיפים 8 א-ח המפנים לאותיות של מבנים בתשריט הם אותם המבנים שנמצאים על מפת המדידה שלו, כך למשל א-1 וא-2 בתשריט הם אותם המבנים א-1 וא-2 במפת המדידה שלו וכן הלאה (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 52, שורות 7-31, עמ' 53, שורות 1-3). בנוסף, בחקירה הנגדית, בנוגע למפה שלו שצורפה לצו הריסה מנהלי ציין: "המפה היא לא נכונה אבל לא שקרית" (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 55, שורות 25-27). לעד הוצג תצ"א מיום 8.11.14 ועל כך השיב: "אין פה מבנים, אני מזהה קונטורים אבל לא מבנים" ושנשאל: "אבל זה תצא" השיב: "אני לא רואה מבנים. אנו מתעסקים בצילומי אוויר אני יודע מה זה. לקחו שרטוט שלי ושמו על גבי התצלום הזה. יש בו את השרטוט שלי על גבי הצילום הזה, אולי הצילום גרוע, רואים אפילו עמודי חשמל. אני רואה מכונית אבל לא רואה מבנים. זה צילום רגיל שפה מזהים תלת מימד. אני רואה מכוניות בצד ולא רואה מבנים בתצלום" (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 57, שורות 16-22) ושנשאל: "אתה אומר שהמפה שמיום 16.12.2014 היא חלקית?" השיב: "היא הוכנה לצורך תכנון החניה והחניה ולכן האזור ריק. ביום 15.1.2015 זה מצב המבנה, זה האמת ואין אמת אחרת מלבד כך". עוד ציין כי ייתכן והיו בחלקות נשוא כתב האישום מבנים נוספים שלא שרטט על גבי המפה (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 58, שורות 2-17).

     

54. מר אייל אשר, עד תביעה 4, העיד כי הוא מפקח ביחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון והבנייה משנת 2009 האחראי על מרחב התכנון של אור יהודה. באמצעות העד, הוגשה תמצית עדותו (סומנה ת/3). העד טען כי בין השנים 2009 ל-2015, ביקר במקרקעין הרלוונטי בתדירות גבוהה, אחת לשבועיים (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 57, שורות 23-27, עמ' 59, שורות 29-30). עם זאת, טען כי למרות שלרוב עורך דו"ח שיוצא לשטח, אין לו דוחות מביקוריו במקרקעין הרלוונטי במועדים הרלבנטיים (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 58, שורות 9-12, עמ' 59, שורות 29-30).

     

    לטענתו, באחד מסיוריו, אינו זוכר מתי בשנת 2014, מצא כי לצד המבנה הגדול שלו היה היתר בנייה, ישנם מבנים נוספים אותם לא ראה בעבר, חלקם יבילים וחלקם לא, שלהם לא ניתנו היתרי בנייה: "אני כן יכול לאשר שחלק מהמבנים שם לא ראיתי בעבר ובאותה עת שהייתה השימושים שראיתי במבנים ללא היתר, לא תאמו את ייעוד הקרקע החלה על אותה קרקע בתכנית הרלבנטית". כמו כן, בעוד שבמסגרת החקירה הראשית השיב כי אינו זוכר בבירור, אך לדעתו הביקור היה במחצית הראשונה של שנת 2014, לאחר מכן בחקירה הנגדית שנאמר לו כי בתצהיר שהגיש נכתב כי מדובר במחצית השנייה של שנת 2014, השיב: "אני לא זוכר זה היה ממזמן" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 58 שורות 5-6, עמ' 59, שורות 8-14). בנוסף, לא ידע להשיב באיזה תאריכים היו הסיורים הקודמים שלו בשטח (פרוטוקול מיום 18.12.19, שורות 19-20). כך גם שנשאל: "אתה כותב בתמצית עדותך, בביקור שעשית מצאת מס' מבנים שלא היו קיימים בסיורים קודמים, אבקש שתפרט כמה סיורים קודמים ערכת, מה מצאת איזה מבנים מצאת אז ומה מצאת עכשיו?" השיב: "אינני יכול לפרט" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 59, שורות 15-20). כמו כן, השיב בחקירה הנגדית כי לא זכורה לו מספר החלקה בה נמצאים המבנים, אך ציין כי המבנים מושא כתב האישום הם המבנים מהפח שקרובים לחניון ולא אלו שנבנו בהיתר (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 63, שורות 9-15).

     

    לעניין השימוש, טען כי בעוד שהמבנה הגדול, מבנה האסכורית, שימש לשימושיים חקלאיים, ככל שזוכר חלק מהמבנים היבילים שימשו לאחסנה וחלק למגורים. לטענתו, השימושים שנעשו בהם שלא תאמו את ייעוד הקרקע החלה על חלק מחלקת הקרקע מושא כתב האישום, תכנית מאא/100, המייעדת את המקרקעין לייעוד חקלאי (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 58, שורות 1-9). עם זאת, שנשאל בחקירה הנגדית האם יכול לפרט איזה מהמבנים שימשו לאחסנה ואיזה למגורים השיב: "בוודאות אינני יכול לפרט אני יכול לנסות להיזכר אבל לא במדויק. ככל זכור לי המבנים המזרחיים שמשו למגורים בעוד שהמערביים שמשו לאחסנה וזאת בהתאם לסקר שביצעתי במרחב התכנון של אור יהודה" ושנשאל שוב השיב כי: "ככל שזכור לי המבנים הקרובים לחניון שהיו מפח הלא יבילים שימשו למגורים והמבנים שהיו בסמוך למבנה בהיתר והם היו מבנים יבילים שימשו לאחסנה" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 59, שורות 21-29). כמו כן, שנשאל בחקירה הנגדית האם השימוש היה לצורך הלנת עובדים השיב: "ראיתי שימוש למגורים. מי גר שם? אינני יודע ולא ידעתי. לא מעניין אותי מי גר שם כל שמעניין אותי זה עצם השימוש במבנה" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 60, שורות 5-8). עוד טען כי לא הוא מי שקובע האם נעשה שימוש אסור במקום, אלא ברגע שמאתר עבירת בנייה, מעביר זאת למנהליו שמחליטים בעניין זה (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 60, שורות 18-25).

     

55. מר יאיר שינובר, עד תביעה מס' 5, העיד כי במועדים הרלוונטיים שימש כמנהל מחלקת פיקוח בנייה באור יהודה ועובד בעירייה משנת 2014 (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 1-2). באמצעות העד הוגשו דו"ח בחתימתו ו-4 תמונות שהוא צילם בחודש מאי 2015 (סומנו ת/4), תשריט (סומן ת/5) היתר בניה (סומן ת/6), מכתבו של הנאשם (סומן ת/7) ובקשה לצו הריסה מנהלי (סומן ת/8). לטענתו, ביקר במקרקעין הרלוונטי בחלקות 101, 103 ו-105 בגוש 6483 צמוד לרחוב אריאל שרון ביום 8.1.15 ומצא קומפלקס מבנים שמשמשים למגורים. כך לטענתו: "ראינו כלי כביסה, אוכל, בישול, מזרונים, מכונת שתייה, מכונות אחסון ואופניים" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 1-14). לדבריו, מי שהשתמשו במבנים הם הפועלים של הנאשם שעובדים בשטח החקלאי הסמוך (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 14-15). כמו כן, שנשאל מדוע לא כתב בדו"ח פיקוח שהוגש ביום 8.1.15 כי המבנים משמשים למגורי עובדים זרים והאם ידע זאת השיב: "כן ידעתי ולא ציינתי זאת" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70 שורות 15-17). עוד לטענתו, על אף שלפי תכנית מא/100 שימוש חקלאי הוא גם בנייני עזר, מגורי עובדים/ פועלים זרים לא עונים לגדר ההגדרה של בנייני עזר, אלא הכוונה במבנים שמשמשים למשל למיון תוצרת חקלאית (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70 שורות 24-27).

     

56. העד הפנה לתמונות המסומנת ת/4 וציין כי רואים בהם שירותים, מכונות כביסה וסככה. לאחר מכן, הפנה לדו"ח המסומן ת/4 וציין כי א-1-א-2 אלה שירותים, ג-1-ג-2 צפוני יותר וביניהם סככה ד, מבנה ו ממזרח הצמוד למבנה ג-2 ומבנה הצפוני ביותר הוא מכולה המסומנת ט וצמודה אליה סככה שלא זוכר מה כתוב לגביה בכתב האישום אבל נראה כמו ז (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 12-20). כמו כן, שנשאל: "מציגה בפניך היתר 2013003 תוכל להצביע על גבי ההיתר את המגורונים היכן הם מופיעים בהיתר?" השיב: "חלק מהמבנים שציינתי מופיעים בהיתר. ההיתר הוא מ-25.2.2014. מפת המדידה היא מיום 29.1.13. חלק מהמבנים המופיעים בהיתר מופיעים גם בתשריט שהגשנו, בגדול אינני מודד מוסמך" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 25-31). כאשר נשאל העד בדבר ההשוואה בין התשריט המסומן ת/5 לתשריט של ההיתר מינואר 2013 המסומן ת/6, השיב כי חלק מהמבנים נהרסו וחלק זזו, כך א-1 א-2 נראים שונה, המבנים שהיו מערבית לסככות שהיו בצד דרום שבהיתר נהרסו והוקמו במקומם שירותים בצד מערב והכל זז קצת מערבה. המבנים המצוינים ג-1, ג-2 וד זזו מעט מערבה ומוקמו מחדש בצד מערב והמבנים הצפוניים בהיתר הוסרו ופורקו. ככל הנראה צורפה סככה למכולה בצד הצפון מזרחי,. עם זאת, אין בתשריט את הסככה שנבנתה צמוד מדרום ורשומה כאות ז (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 68 שורות 1-10). כמו כן, שנשאל העד מתי נבנו המבנים השיב: "בערך בין ינואר 2013 לינואר 2015 כאשר חלק קטן היה קיים (החלק המזרחי) היה לפני כן ושונה ונבנה מערבה יותר" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 69, שורות 21-23). שנשאל האם יכול להשיב בביטחון שהמכולה ג-1 וט והסככות מצפון לג-1 ומצפון לג-2 נבנו בשנת 2013 ומהיכן מקור ידיעתו השיב: "שכשאני משווה בין ג'1 לג'2 לבין המבנים בחלק הדרומי, רואים שהם מעט שונים למשל המבנה ג' 2 קיים בצורה אחרת (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 69, שורות 24-29). עם זאת, בהמשך אישר לאחר עיון חוזר כ ג-2 נשאר במקומו ושנאמר לו כי ג-2 נשאר במקומו משנת 1996 השיב: "לא ידוע לי" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70, שורות 3-9). כך גם בנוגע למבנים ט, א-1, א-2, ג-1, ד וט השיב בהמשך בחקירה הנגדית כי בהשוואה בין התשריט לבין ההיתר לא זזו וטען כי לא עשו השוואה של השטחים ויכול להיות שזה שונה (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70, שורות 10-14). שנשאל אם הוא עשה את המדידות השיב: "לא. אני מדבר על סמך מדידות שאני רואה בעיניים" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 69, שורה 32, עמ' 70, שורה 1).

     

    העד, טען כי ביקר פעם נוספת במקרקעין בחודש מאי 2015, בעקבות בקשה להיתר שהגיש הנאשם בעניין המגורונים, דאז ראה כי כל המבנים נותרו וכי לא השתנה דבר מאז ביקורו בחודש ינואר 2015 (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 67, שורות 20-25). כמו כן, ציין כי נראה לו שביקר בשטח פעם נוספת עם מסעוד בדצמבר 2014 ושראה את אותם מבנים שם (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 67, שורות 25-27, עמ' 68, שורות 25-26).

     

57. מר אלון להב, עד תביעה מס' 8, מנהל מחלקת ממ"ר היטלי פיתוח והשבחה בוועדה בעיריית אור יהודה, העיד כי יש לו התמחות בתכנון מערכות מידע בין השאר ניתוחי תצ"א וחישה מרחוק וכי הוא בעל ניסיון של למעלה מ-14 שנה. העד העיד כי בדק את השטח הרלוונטי באמצעות מספר מערכות מידע גאוגרפיות, הראשונה זו מערכת גובמפס. העד תיאר כיצד השווה בין תצ"א משנת 2013 לתצ"א משנת 2015 באמצעות קווי עזר שנבנו על שכבת עזר המאפשרים לראות איפה המיקום שהיה אמור להיות למבנים (פרוטוקול מיום 22.12.20, עמ' 73, שורות 18-35). העד ציין כי ספק תצלומי האוויר היא חברה פרטית בשם סייטויז'ן אשר מעלה את התצלומים לשרת ענן של חברת אמזון הסגור לציבור ופתוח רק לבעל היוזר (פרוטוקול מיום 22.12.20, עמ' 75, שורות 31-39, עמ' 76, 9-21).

     

    העד טען כי בהשוואה בין התצ"א משנת 2013 לתצ"א משנת 2013, רואה מתאר שונה של מבנים ומבנה גדול שכבר לא קיים. העד הפנה לכך שניתן לראות בתצ"א משנת 2015 את א-1, א-2, ג-1 ממערב, ג-2 ו-ו שלא היו קודם. לטענתו, בתצ"א משנת 2015 יש מבנים שמזהה ורק אחד מהם מופיע בתצ"א משנת 2013 שזה המבנה המערבי ביותר ג-2. עם זאת, לאחר מכן שהסתכל בתצלום נוסף של תצ"א משולבת טען כי ניתן לראות מבנים שנוספו שהם א-1, א-2 וג-2 (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 74, שורות 2-18).

     

    עוד ציין כי ערך ביקור במקום בחודש אפריל 2016 להתרשם מהאזור גם בעין ולא רק מהתצ"א ומצא שם שירותים ומכונת כביסה (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 74, שורות 9-10, עמ' 75 שורות 1-3). שנשאל בחקירה הנגדית האם ערך דוח בביקורו השיב שלא וטען כי ייתכן ויש לו צילומים אבל לא זוכר (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 75, שורות 8-11). כמו כן, שנשאל: "יש פה בצד מכולה ויש סככה, אני מצביעה על ז' וט' בתשריט? השיב: "התייחסתי לזה בתצ"א אמרתי את המכולה הזו אני לא יכול לזהות מאחר ויש צמחיה מפותחת" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 76, שורות 29-31). כך גם שנשאל: "זאת אומרת שאין שום ציון מה קורה אם המכולה הזאת ועם הסככה הזאת, האם היא קיימת האם היא לא קיימת?" השיב: "בניתוח תצ''א אני לא יכול לנתח את זה. רשמתי על זה בעמוד 6 חלקה 5 שיש פה צמחייה מפותחת ועצים ולכן אני לא יכול לראות" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 76, שורות 35-38). בנוסף, שנשאל: "גם המבנה וגם המכולה יכולים היו להיות בנויים לפני 2013, גם מכולה גם סככה? השיב: "אינני יכול לדעת" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 77, שורות 6-7).

     

    שהוצגה לעד תצ"א משנת 1996 ונשאל אם מזהה את ג-2 השיב כי קשה לו לדעת אם מדובר באותו המבנה: "זה נראה צר ומאורך, אני מפנה את בימ"ש לצלום מס' 9 בעצם לשביל עפר שמופיע פה ממערב למבנה, לפי קווי העזר שלי זה לא יושב באותו מקום, אין לי את הייחוס (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 77, שורות 20-26). כמו כן, שנאמר לו: "אני אומרת לך שהמבנה הזה ג' 1 זה בעצם מבנה שאתה איתרת אותו בתצלומים של 2013 לא סימנת אותם, אני לא יודעת מדוע לא התייחסת לכל מ בנה ומבנה. האם בדקת את גודלו של המבנה הזה, אורכו, לעומת המבנה ג' 1 שטענת שהוא נוסף. האם בדקת את אורכו של הקונטיינר הזה שפונה והאם הוא תואם את הקונטיינר שפונה. אני אומרת לך שהוועדה המקומית יודעת שמכוח ההסכמים שלה עם הנאשם היא חייבה אותו לפנות את חלקה 146 והוא לקח את הקונטיינר והזיז אותו לפה? השיב: "אני לא יודע" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 77, שורות 30-36).

     

    בהמשך נשאל העד בנוגע לסככה המסומנת ה והשיב: "לא התייחס בכלל לסככה זו". שהופנה לסככה שסומנה ו ונשאל אם התייחס אליה בחוות דעתו השיב: "זו לא סככה שמסומנת, אני סימנתי את החץ. לא סימנתי אותה. היא ממזרח לסככה הזאת, אני רואה אותה ב2015, ב2013 יש איזשהו מבנה שנמצא. היא מופיע גם יכול להיות ב2013". שנאמר לו שהיא הייתה הרבה לפני 2013 השיב: את זה אני לא יכול לאשר או להכחיש" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 78, שורות 1-9).

     

    לבסוף, שנשאל העד "...על פי חוות הדעת אילו מבנים נוספו אילו מבנים זזו ולאילו מבנים לא התייחסת בהתאם לתשריט? השיב: "א' 1 וא' 2 זוהו כמבנים שהוספו. כל המידע שאני אומר מבוסס על השוואות בין תצ''א של 2013 מול 2015. ג' 1 נוספה בין 2013 ל2015. ג' 2 היתה ב2013. ד' נוספה כנראה, כי אם לא היה מבנה ממערב, אני מניח זאת, כי אין מבנה ממערב. ו' אני רואה שם לפחות מבנה, סככה, גם ב2013 גם ב2015, לא נוספה. לגבי ט' וז', לא זהיתי שם, לא יכולתי לזהות. הסככה מעל ג' 2 קיימת גם ב2013 וגם ב2015" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 79, שורות 1-8). כלומר, מסכם כי מבנים א-1, א-2, ג-1 וד זוהו שנוספו בין השנים 2013 ל-2015.

     

    לגבי ג-1, שהופנה לתצ"א משנת 1996 ציין כי לא יודע מה קנה המידה שעל פיו הופק פה התצ"א ולכן לא יכול להתייחס למדידות, עם זאת, אם מסתכל ומשווה לתצלום משנת 2013, שביל עפר שעובר ממערב למבנה נראה שונה וגם המרחק בין המבנה לשביל עפר (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 79, שורות 9-16).

     

58. הגב' אירנה דמצ'נקו, עדת תביעה 9, העידה כי היא מנהלת מחלקת תכנון בעיריית אור יהודה מחודש מאי 2015 (פרוטוקול מיום 10.2.21, עמ' 104, שורות 17-20). קרי, מונתה לאחר מועד הגשת כתב האישום בענייננו ולאחר מועד ביצוע העבירות הנטענות. עיקר עדותה עסקה בתכניות החלות על המקרקעין לאחר התקופה הרלבנטית לכתב האישום ומכאן שאינן רלוונטיות כלל לענייננו. כמו כן, ציינה העדה כי התכנית שחלה על המקרקעין במועד הגשת כתב האישום היא מאא/100 (פרוטוקול מיום 10.2.21, עמ' 104, שורות 20-23).

     

59. עדותה של הגב' ליאת בן אבו, עדת תביעה 10, מהנדסת העיר אור יהודה משנת 2018 נמצאה גם היא לא רלבנטית לכתב האישום בענייננו וזאת מאחר שגם היא כלל לא עבדה בעירייה במועדים הרלוונטיים לכתב האישום. יחד עם זאת, הוגשו באמצעותה הבקשות להיתרים שהגיש הנאשם במועדים 11.4.13 ו25.2.14 באשר לסככה אותה ביקש לבנות ועליה קיבל היתר מהרשות המקומית (סומנו ת/11 ות/12). לטענתה, ההיתר אותו קיבל הנאשם בנוגע לסככה היה לבנייה והריסת מבנים לא חוקיים (פרוטוקול מיום 29.7.20, עמ' 88, שורות 27-31). כמו כן, העידה כי הוגשה בקשה להיתר בנוגע למגורונים לאחר מועד הגשת כתב האישום, ביום 28.7.15 שנדונה ונדחתה (פרוטוקול מיום 29.7.20, עמ' 87, שורות 30-32). עוד הוגש באמצעות העדה פסק הדין עת"מ 9373-06-19 כהן נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה אור יהודה אזור (26.5.20) בעניין ההיתרים לבית האריזה ולסככה (סומן ת/ 13).

     

60. עדותן של עדות התביעה הגב' שרה שם טוב, עדת תביעה 6, אשר עובדת במנהל מקרקעי ישראל והגב' גליה סגל, עדת תביעה 7, ראש צוות ברשות מנהל מקרקעי ישראל, גם הן אינן רלוונטיות להוכחת העבירות הנטענות בכתב האישום על ידי המאשימה. העדויות עוסקות בחוזה שבין רשות מנהל מקרקעי ישראל לבין הנאשם, עניין אשר אין עליו כל עוררין ולא מהווה את לב המחלוקת בתיקנו. באמצעות העדות הגישה ההגנה המלצה של משרד החקלאות לאשר מבנים להלנת עובדים זרים והסכם שקיבל תוקף של פסק דין על פיו ניתן לאשר מגורי עובדים זרים בשטחים מסוימים (סומן נ/1) (ראו פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 49, שורות 18-19, עמ' 50, שורות 14-18).

     

    פרשת ההגנה

     

     

61. הנאשם בחר שלא להעיד. בנוסף, הודיעה ההגנה ביום 19.7.21 כי "אין בכוונת הנאשם להביא ראיות מטעמו".

     

    הימנעות הנאשם להעיד או להביא ראיות מטעמו

     

62. הימנעותו של הנאשם מלהביא ראיות ועדויות באשר לטענתו, מקיימת את החזקה שלו היו מוצגות ראיות ועדויות כאלה- הרי שהן היו פוגעות דווקא בגרסתו של הנאשם (ראו ע"פ (מחוזי תל אביב יפו 70134/08 אברהם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]).

     

63. סעיף 162 (א) לחסד"פ קובע כי "הימנעות הנאשם מהעיד עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה וכן סיוע לראיות התביעה במקום שדרוש להן סיוע...".

     

64. בפסיקה ניתנו רציונליים שונים לסעיף זה. בע"פ 196/85 ישראל זילברברג נ' מדינת ישראל, מד(4) 485 (1990), נכתב: "לדעתי, אין מקום להשוואה בין שני המקרים. בסעיף 162 הנ"ל ניתן ביטוי לניסיון החיים, המלמד, כי אדם חף מפשע לא רק מוכן להעיד, אלא שהוא שש להזדמנות להיכנס לתא העדים ולהפריך את הגירסה המרשיעה, אשר לטענתו היא כוזבת. אם מסרב הוא להעיד, הרי יש בכך כדי לתמוך בעקיפין בעדות המפלילה של עדי התביעה." ראו גם גם ע"פ 2996/09 פלוני נ' מדינת ישראל (11.05.2011).

     

    אין באמור לעיל לגרוע מחובת התביעה להוכיח , מעבר לכל ספק , העובדות והעבירות המפורטות בכתב האישום.

     

     

    הליך צו ההריסה וטענת ההגנה מן הצדק

     

     

65. כאמור, מספר חודשים עובר למועד הגשת כתב האישום בעניינו של הנאשם, ביום 8.1.15, הוציאה המאשימה כנגדו צו הריסה מנהלי בנוגע לאותו המקרקעין ואותם המבנים שנטען כי נבנו ללא היתר/ בניגוד לתכנית. לבקשה למתן צו הריסה, צורף תצהירו של האדריכל מסעוד נאמן פור אשר היה במועדים הרלוונטיים מנהל מחלקת הפיקוח בעיריית אור יהודה. עם זאת, המאשימה חזרה בה מההליך בנוגע למתן צו הריסה מנהלי ביום 16.7.15, זאת לאחר דיון שהתקיים בעניין הבקשה וכתב האישום במאוחד.

     

66. לטענת ההגנה, צו ההריסה הוצא על בסיסן של עובדות והצהרות כזב ושקר באופן המטיל חשש ממשי לשימוש לרעה בכוחה ובסמכויותיה של המאשימה. כך בין היתר טענה טענות לגבי המפה שצורפה לצו ההריסה, אשר התברר בדיון, כך לדברי הנאשם, כי המפה שגויה בלשון המעטה ומבוססת על רשלנות פושעת ו/או התנהגות פושעת. מנגד, טענה המאשימה כי לא נוהל הליך הוכחות בעניינו של צו ההריסה וכי התשריט שימש לצורך אכיפה מנהלית בשונה מאכיפה פלילית.

     

67. לא התקיים הליך הוכחות בעניין צו ההריסה ומשכך אין ביכולתי לקבוע אילו התשריט שהוגש כבסיס להוצאת צו ההריסה היה שגוי או מוטעה.

     

68. בסיום פרשת התביעה, הגישה ההגנה בקשה לביטול כתב האישום מכוח טענה להגנה מן הצדק בהתאם לסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי וזאת כי לטענתה: "שקריה של המאשימה נתגלו, ללא כחל ושרק, בעדויות של עדי התביעה לרבות עדים שהודו מעל דוכן העדים על שקריהם וחוסר האמת, או עדים שהודו כי מסמכים שהוגשו על ידי המאשימה יסודם בטעות". בנוסף, טענה כי המאשימה עשתה שימוש פרוע, פוגעני, מגמתי ולא חוקי בסמכויותיה תוך פגיעה קשה בזכויותיו ו/או ביכולתו להתגונן וכי התנהלותה חסרת יושרה ויש בה סימנים קשים להתעמרות בנאשם ולרדיפה בלתי פוסקת.

     

69. בהחלטתי מיום 21.6.21 בבקשה לביטול כתב האישום, התייחסתי לטענות ההגנה לצד טענות המאשימה. בנסיבות העניין, קבעתי כי יש מקום לתחושתו הסובייקטיבית של הנאשם בדבר רדיפה בלתי פוסקת מצד העירייה והוועדה המקומית, זאת בפרט לנוכח מספר ההליכים שננקטו כנגד הנאשם לאורך השנים ובאופן אינטנסיבי. יחד עם זאת, לא מצאתי מקום לבטל את כתב האישום מאחר שאין פרטים אודות השיקולים שעמדו בפני המאשימה עת הגישה את כתב האישום ומשום שלזכות המאשימה עומדת חזקת התקינות המנהלית אשר לא נסתרה.

     

    הכרעה על סמך הראיות והעדויות שהוצגו-

     

     

    עבירת הבנייה הלא חוקית-

     

70. בכתב האישום, מיוחסות לנאשם עבירות של ביצוע עבודות בניה ללא היתר ובניגוד לתכנית המתאר החלה על המקרקעין, "מאא/ 100" על פיה ייעודו חקלאי במקרקעין. המבנים שנטען כי נבנו ללא היתר ובסטייה מתכנית המתאר במקרקעין הם מבני מכולה ויבילים שסומנו על ידי המאשימה בכתב האישום באותיות א1, א2, ב, ג-1, ג-2, ד, ו, ט וז.

     

71. אין מחלוקת בין הצדדים באשר לעובדות הנטענות בכתב האישום באשר לכך שתכנית המתאר החלה על המקרקעין היא מאא/100 על פיה ייעוד המקרקעין חקלאי, כי הנאשם הוא המחזיק והמשתמש במקרקעין מכוח כך שחכר את המקרקעין ממנהל מקרקעי ישראל בחוזה שכירות חקלאי על פיו מטרת השכירות בהסכם הוגדרה ל: "עיבוד חקלאי של המושכר למטרות גידולים עונתיים" וכי נשלחו לנאשם מכתבי אזהרה והזמנה למסירת עדות והוא לא התייצב למסירת הגרסה בנוגע לעבירות הבנייה שהתגלו. עם זאת, קמה מחלוקת בין הצדדים באשר להקמת המבנים הנטענים ללא היתר או בסטייה מתכנית המתאר. הנאשם טען להתיישנות באשר למבנים ג-2, ו, ט וז ולהתיישנות והגנה מן הצדק באשר למבנים א-1, א-2, ב, ג-1 וד וטען כי המאשימה לא הצליחה להוכיח את עובדות כתב האישום באשר לבנייה הלא חוקית.

     

     

    הוכחת ציון מיקומם של המבנים שבנייתם בוצעה ללא היתר כדין-

     

72. בכתב האישום נפל פגם, שכן לא כלל את ציון מיקומם של המבנים שבנייתם בוצעה באופן לא חוקי בדמות תשריט או מפת מדידה תקינים.

     

73. לכתב האישום המתוקן צורף תשריט מתאריך 8.1.14. בתשריט שצורף לא מצוין מהם הגוש והחלקה. מכאן, אין כל דרך להסיק כי המדובר במקרקעין האמורים. זאת ועוד, על גבי התשריט מצוירים בכתב יד מלבנים בקווים גסים במיקומים שונים ולידם מצוינות האותיות א', ב', ג', ד', ה' ו-ז'. עם זאת, הסימון של המבנים המופיע בכתב האישום המתוקן שונה, שכן שם מצוינים המבנים באותיות א-1, א-2, ב, ג-1, ג-2, ד, ו, ט וז. קרי, אין כל הלימה בין השניים.

     

     

     

    ראו את התשריט המצורף:

     

    

     

74. המאשימה לא העידה את עדיה בנוגע למהות התשריט שצורף לכתב האישום. העד היחיד שנשאל בנוגע לתשריט הוא המודד אריה פישמן. העד נשאל בנוגע לתכנו ומשקלו של אותו תשריט והעיד (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 57, שורות 16-22):

     

    "ש. אני מראה לך תצא מיום 8/11/2014 שצורפה לכתב האישום.

    ת. אין פה מבנים אני מזהה קונטורים אבל לא מבנים.

    ש. אבל זה תצא.

    ת. אני לא רואה מבנים. אנו מתעסקים בצילומי אויר. אני יודע מה זה. לקחו שרטוט שלי ושמו על גבי התשלום הזה. יש בו את השרטוט שלי על גבי הצילום הזה. אולי הצילום גרוע. רואים אפילו עמודי חשמל אני רואה מכונית אבל לא רואה מבנים. זה צילום רגיל שפה מזהים תלת מימד. אני רואה מכוניות בצד ולא רואה מבנים בתצלום".

     

75. יתרה מכך, המאשימה הציגה לכל עדיה מפת מדידה אחרת, אותה הכין המודד מר אריה פישמן שסומנה ת/5 ות/27 . מעדותו עולה כי מפת מדידה זו הוכנה על ידי מר אריה פישמן ביום 5.1.15 לבקשת עיריית אור יהודה לצורך הכנתו של מגרש חניה ציבורי באשר לחלקות 146, 156 בגוש 6483 ולא עבור המקרקעין הנדון כאשר בגבולות המפה נכללו מבנים המצויים על המקרקעין נשוא כתב האישום. על כך העיד עד התביעה אריה פישמן שנשאל מדוע (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 55, שורות 22-27):

     

    "ש. למה במפה אתה שאתה מגיש ביום 5.1.15 גם כתוב 146 ו-156?

    ת. בקשו ממני עירית אור יהודה על גבי המפה הזו להשלים את כל המבנים.

    ש. בעצם מה שעשית זו לא מדידה פרופר. לקחת מפה והלבשת עליה מבנים.

    ת. נכון."

     

76. זאת ועוד, בחקירתו הראשית, אישר העד אריה פישמן, כי מפת המדידה מתייחסת לחלקות 105, 103 ו-101 במקום לחלקות 156 ו146 כפי שכתוב על גבי מפת המדידה.

     

77. בחקירֹתו של העד אריה פישמן, אישר הוא כי המבנים המפורטים בכתב האישום בסעיפים 8 א-ח המפנים לאותיות של מבנים בתשריט הם אותם המבנים שנמצאים על גבי מפת המדידה שלו, כך למשל א-1 וא-2 בתשריט הם אותם המבנים א-1 וא-2 במפת המדידה שלו וכן הלאה (פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 52, שורות 7-31, עמ' 53, שורות 1-3). יחד עם זאת, מפת המדידה שהוגשה באמצעותו לתיק והוצגה לו לא כוללת כל מספור או אותיות בדומה לתשריט ולאמור בכתב האישום ומכאן שלא ברור כיצד יכול היה להשוות ולאשר זאת בהתאם. אותה מפת המדידה הוגשה כאמור לתיק כמוצגים ת/5 ות/27 על ידי העדים שינבור ומסעוד, בשינויים קלים כך שהראשונה הוגשה עם עמוד אחד בלבד והשנייה כוללת אותיות בדומה לתשריט שהוגש בצירוף לכתב האישום.

     

78. עולה השאלה מדוע אם הייתה בידי המאשימה מפת מדידה שכזו (ככל שהייתה מייצגת את החלקה הרלבנטית לכתב האישום), לא הוגשה היא בצירוף לכתב האישום במקום התשריט הערטילאי שהוגש ומדוע זו לא הוצגה לעד התביעה מר פישמן, כשהתבקש להשוות בין המבנים המתוארים בכתב האישום והתשריט לאלו שבמפת המדידה.

     

79. מכאן, לא ניתן ללמוד מהתשריט על קיומם של המבנים נשואי כתב האישום. כל שכן לא ניתן ללמוד על המבנים ממפת המדידה שהוגשה כמוצג לתיק. עוד יצוין כי למרות שכתב האישום תוקן פעמיים, התשריט לא תוקן במסגרת התיקונים ונותר כפי שהוגש מלכתחילה.

     

80. לאור האמור, קם בי הספק בנוגע למיקום וזהות המקרקעין שכן לא מצאתי מהעדויות והראיות שהובאו בפני כי ניתן ללמוד אודותיהם.

     

81. על חשיבותו של צירוף התשריט עמד בית המשפט בתו"ב 65530-12-16 הועדה המקומית לתו"ב ירושלים נ' מדר (18.8.20), שם נקבע כי "התשריט הנספח לכתב האישום ומהווה חלק בלתי נפרד ממנו בא מתיק רישוי 2004/525. תשריט זה הוא המתווה את נקודות 1-2-3-4 (המצויינות בכתב האישום) אשר חיבורן הוא שטח העבירה המייחסת לנאשם. לא זו בלבד שהתשריט האמור לא הוגש לתיק על ידי המאשימה כמוצג (הגשת באמצעות עדות תביעה). אלא שלא ביאר מה עניינו של אותו תשריט למקרה דנן... נראה כי די בכך לזכות את הנאשם מן המיוחס לו בכתב האישום- באשר התשריט שצורף לכתב האישום (ואשר בלעדיו אין כל ממשות לספרות 1-2-3-4 התוחמות את מקום העבירה, כמוגדר בכתב האישום) אינו מציג כלל נכס שיש לנאשם זיקה אליו".

     

82. כך, בדומה ציין בית המשפט בחע"מ (אשקלון) 1057-09 מדינת ישראל- הועדה המקומית לתכנון ובניה "שקמים" נ' אמציה- מושב שיתופי של משקי חרות בית"ר בע"מ (29.4.13): "אמנם ראוי כי התביעה בעבירות תכנון ובניה תקפיד על ניסוח כתב האישום תוך פירוט מדוייק של מיקום הנכס, גוש, חלקה, מגרש ואף נקודת ציון או תשריט במקרים הנחוצים".

     

     הוכחת מועד הבנייה

     

83. כאמור, כתב האישום, לא כולל מועד מדויק של ביצוע העבירות ואף לא תוחם תקופה מסוימת בה נטען כי בוצעו העבירות המיוחסות לנאשם. כל שצוין בכתב האישום הוא כי "בביקורות שנערכו במקרקעין בתאריכים 29.12.14, 4.1.15, 5.1.15 ו-8.1.15 או בסמוך לכך, נמצא כי הנאשמים ו/או שליחיהם ו/או מי מטעמם ביצעו עבודות בניה ושימוש הטעונים היתר, וזאת ללא היתר, במקרקעין שייעודם חקלאי ובסטייה מתנאי ההיתר ובניגוד לתוכניות החלות על המקרקעין".

     

84. המאשימה, טענה בעדויות שהביאה כי המבנים נבנו בין השנים 2013-2015. העדים שהעידו בנוגע למועדי הבנייה הם מר אייל אשר, מר יאיר שינובר, מר אלון להב ומר מסעוד פור נאמן.

     

85. עדותו של מר אייל אשר, מפקח ביחידה הארצית לאכיפת דיני תכנון ובנייה, העלתה כי במסגרת ביקוריו התכופים בשטח הרלוונטי, אחת לשבועיים בין השנים 2009-2015 מצא באחד מביקוריו בשנת 2014 כי לצד מבנה שהוקם על פי היתר, הוקמו מבנים נוספים, חלקם יבילים וחלקם לא, שלהם לא ניתנו היתרי בנייה ואותם לא ראה בביקוריו הקודמים בשטח. יחד עם זאת, לא הצביע על המבנים שנבנו, לא שייך את המבנים שתיאר למבנים המתוארים בכתב האישום ולא ערך כל התאמה ביניהם, בין אם בתיאור ובין אם על פי התשריט, אלא טען על מבנים שנבנו באופן כללי. כמו כן, לא זכר באיזה חלקה ערך את הביקורים, מתי ערך את הביקורים בשטח הרלוונטי, הן הקודמים והן הביקור הרלוונטי בו מצא את המבנים ולא ערך כל דו"ח בנוגע לביקורו כנהוג, כפי שאף הוא העיד שעושה לרוב בביקורים בשטח.

     

86. מכאן, עדותו לא יכולה להצביע באופן מדויק ומפורש אודות המבנים אותם מצא בביקורו. ייתכן כי חלק מהמבנים המפורטים בכתב האישום נמצאו כלל בשטח ורק חלק התווספו בין מועדי ביקוריו או לחלופין כי מדובר כלל במבנים אחרים מאלו שמפורטים בכתב האישום. יתרה מכך, אין כל תימוכין לביקוריו והוא לא זוכר במדויק מתי כלל נערכו. כל שמסתמך הוא זה על זכרונו בלבד. מכאן, לא מצאתי מקום להסתמך על עדותו כראיה לעניין מועדי הבנייה והמבנים הלא חוקיים שנמצאו, שכן אינה מוכיחה מעבר לכל ספק סביר כי המבנים המתוארים בכתב האישום הם אלו אותם ראה וכי אלו נבנו בין השנים 2013-2015.

     

87. עדותו של יאיר שינובר, מנהל מחלקת פיקוח בנייה באור יהודה ועובד בעירייה משנת 2014, העלתה כי הוא ביקר במקרקעין הרלוונטי ביום 8.1.15 ומצא קומפלקס מבנים שמשמשים למגורים. כמו כן, צילם תמונות של המקום ואלו הוגשו לתיק יחד עם דו"ח שהכין (סומנו ת/4). שנשאל מתי נבנו המבנים השיב: "בערך בין ינואר 2013 לינואר 2015 כאשר חלק קטן היה קיים (החלק המזרחי) היה לפני כן ושונה ונבנה מערבה יותר" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 69, שורות 21-23). קרי, המדובר בתקופה אותה מעריך בלבד ואין הוא יכול לדייק באשר לה. כמו כן, ציין כי ביקר בשטח פעם נוספת בחודש מאי 2015 ומצא כי המבנים נותרו על כנם (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 67, שורות 20-25). עוד ציין כי ביקר גם בחודש דצמבר 2014 עם מר מסעוד וראה את אותם מבנים (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 67, שורות 25-27, עמ' 68, שורות 25-26). ברם, גם בנוגע לשני הביקורים האחרונים שצוינו, לא עולה כי ערך דו"חות מסודרים ומשכך המדובר בהסתמכות על זכרונו בלבד באשר למה שעיניו ראו בביקוריו.

     

88. העד נשאל בדבר ההשוואה בין התשריט שהוגש כראיה וסומן ת/5 לתשריט של ההיתר מינואר 2013 שהוגש כראיה וסומן ת/6 וציין כי ניתן לראות כי חלק מהמבנים נהרסו וחלק זזו, כך זזו ומוקמו מחדש המבנים המסומנים א-1, א-2,ג-1, ג-2, ד וט. בנוסף, טען כי אין בתשריט את הסככה שנבנתה צמוד מדרום ורשומה כאות ז (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 68 שורות 1-10). יחד עם זאת, בנוגע לג-2, בעוד שתחילה ציין כי נראה ששונה וזז, בהמשך ציין כי בעיון חוזר נראה כי נותר על כנו במקום שהיה: ".. אני מאשר לאחר עיון שג'2 נשאר במקומו". שנאמר לו בחקירה חוזרת כי ג-2 נשאר במקומו משנת 1996 השיב "לא ידוע לי" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70, שורות 3-9)). כך גם בנוגע למבנים א-1, א-2, ג-1 ד וט לאחר שעומת עם טענתו מול תשריט היתר הבניה השיב כי לא זזו וטען כי לא עשו השוואה של השטחים ויכול להיות שזה שונה (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70, שורות 10-14). שנשאל אם הוא עשה את המדידות השיב: "לא. אני מדבר על סמך מדידות שאני רואה בעיניים" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 69, שורה 32, עמ' 70, שורה 1).

     

89. משמע, בעוד שתחילה טען העד כי המבנים א-2, א-2, ג-1, ג-2, ד ו-ט זזו או נבנו בין השנים 2013-2015, בחקירה הנגדית לאחר שעומת עם הדברים, שינה את גרסתו וטען כי לא זזו ונותרו על כנם. מכאן, שגם מעדותו לא ניתן ללמוד אודות מועד הקמת המבנים המפורטים בכתב האישום ועולה כי המבנים א-2, א-2, ג-1, ג-2, ד ו-ט היו קיימים עובר לשנת 2013. כמו כן, בעדותו כלל לא התייחס העד למבנים ב ו-ו, משמע ניתן ללמוד מכך שלא מצא כי נבנו/ זזו בין השנים 2013-2015 בהשוואה בין התשריטים.

     

90. העד אלון להב, מנהל מחלקת ממ"ר היטלי פיתוח והשבחה בוועדה בעיריית אור יהודה שמשמש כמפענח תצ"א, העיד כי השווה בין תצ"א משנת 2013 לתצ"א משנת 2015. עם זאת, לא בחן תצ"א מלפני שנת 2013, שכן לא נדרש לכך (פרוטוקול מיום 22.12.20, עמ' 73, שורות 18-35). מעדותו עולה כי המבנים א-1, א-2, ג-1 ו-ו נמצאים בתצ"א משנת 2015 ולא נמצאו בתצ"א משנת 2013. בנוגע למבנה ג-2, תחילה ציין כי מזהה אותו כמופיע בתצ"א משנת 2013 כמבנה המערבי, אך לאחר מכן, שמסתכל בתצ"א משולבת טען כי ניתן לראות שנוספו המבנים א-1, א-2 וג-2 (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 74, שורות 2-18). כלומר, לא ראה במקרה זה כי נוספו ג-1 וו כפי שראה בהשוואה עם התצ"א האחרת והוסיף את מבנה ג-2 ככזה שהתווסף בין השנים 2013-2015. ברם, בחקירה הנגדית שהוצגה לו תצ"א משנת 1996 והוא נשאל אם מזהה את ג-2 השיב כי קשה לו לדעת אם מדובר באותו אחד: "זה נראה צר ומאורך, אני מפנה את בימ"ש לתצלום מס' 9 בעצם לשביל עפר שמופיע פה ממערב למבנה, לפי קווי העזר שלי זה לא יושב באותו מקום, אין לי את הייחוס" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 77, שורות 20-26). כמו כן, שנאמר לו על ידי הסנגורית כי המבנה היה קיים בשנת 1996 והוזז במסגרת הסכם עם העירייה השיב כי לא יודע (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 77, שורות 30-36).

     

91. בנוגע למבנים ז ו-ט, השיב שנשאל בחקירה הנגדית כי לא יכול לזהות אותם מאחר ויש צמחיה מפותחת ולכן בניתוח התצ"א לא יכול לנתח את זה ולא יכול לדעת אם היו בנויים לפני שנת 2013 (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 76, שורות 29-31, עמ' 76, שורות 35-38, עמ' 77, שורות 6-7). בנוגע למבנה ו, טען: "...לא סימנתי אותה. היא ממזרח לסככה הזאת, אני רואה אותה ב2015, ב2013 יש איזשהו מבנה שנמצא. היא מופיעה גם יכול להיות ב2013". ושנאמר לו שמבנה זה היה לפני 2013 השיב: את זה אני לא יכול לאשר או להכחיש" (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 78, שורות 1-9). קרי, לא יודע לומר בוודאות אילו מבנה ו התווסף בין השנים 2013-2015. לבסוף, מסכם בחקירה הנגדית וטוען כי המבנים שהתווספו בין השנים 2013-2015 בהשוואה בין התצ"אות הם א-1, א-2, ג-1. באשר למבנה ד טען כי כנראה נוסף, אך לא בטוח לגבי זה אלא מניח בלבד כי אין מבנה ממערב. בנוגע למבנים ג-2 ו-ו, טען כי כנראה היו גם בשנת 2013 ולא התווספו בין השנים 2013-2015. בנוגע למבנים ז וט, טען כי לא יכול היה לזהות אילו נוספו או לא נוספו (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 79, שורות 1-8). העד ערך ביקור בשטח בחודש אפריל 2016 לשם התרשמותו מהמצב בשטח בעיניו, אך גם במקרה זה בדומה לשני העדים הקודמים לא ערך דו"ח בעת ביקורו בשטח (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 74, שורות 9-10, עמ' 75 שורות 1-3, פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 75, שורות 8-11).

     

92. מעדותו של עד התביעה אלון להב, ניתן ללמוד כי בהשוואה בין תצ"א משנת 2013 לתצ"א משנת 2015 נוספו המבנים א-1, א-2 וג-1 בלבד, כאשר המבנים ג-2 ו-ו היו כבר קיימים במקום בשנת 2013. עם זאת, כאמור, בנוגע למבנה ג-1 בתצ"א המשולבת לא ראה כי מבנה זה נוסף/ נבנה בין השנים 2013-2015. בנוגע למבנים ד, ז וט, לא יכל לקבוע אילו התווספו/ נבנו טרם שנת 2013 או לאחר מכן. כמו כן, לא נעשתה על ידי העד כל השוואה לתצ"א מלפני שנת 2013 ומשכך, לא ניתן לדעת בנוגע למבנים ג-2, ד, ו, ז ו-ט שנמצאו בתצ"א משנת 2013 או שלא היה ניתן לקבוע אילו התווספו לאחר מכן, שמא היו קיימים עובר לשנת 2013 ומתי בדיוק נבנו. גם לאחר ביקורו בשטח לשם השוואתו לתצלומי האוויר ומראה המבנים בפועל בעיניו, לא ידע להשיב אודות המבנים ז ו-ט אותם הסתירה הצמחייה בתצ"א.

     

93. מכאן, כל שעולה מעדותו הוא כי המבנים א-1 וא-2 נבנו/ זזו בין השנים 2013-2015.

     

94. בית המשפט העליון קבע כי "תצלומי האוויר הם ראיה אובייקטיבית במלוא מובן המילה.. "מקפיא הזמן" הטוב ביותר שיש לנו כדי לעמוד על מצב המקרקעין ביום שנערך התצלום" (ע"א 56/82 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח עבדאלללה מוסה רחאל (16.10.86).

     

     

95. בפסק הדין עפ"א 80048/04 דמארי נ' מדינת ישראל (23.1.05) סקר בית המשפט את הגישות השונות בסוגיית קבילות תצ"א וקבע כי קיימים ארבעה מסלולים שונים להגשת תצ"א כראיה קבילה. המסלול הראשון- "פרי עבודתו של מומחה אחר". בהיעדר מניעה שמומחה ייסמך את חוות דעתו על ממצאי בדיקות שבוצעו על ידי מומחה אחר, או על ידי אחרים שסרים למשמעתו או בהתאם להנחיותיו ניתן לקבל את התצ"א כראיה. המסלול השני- באמצעות תעודת עובד ציבור. על פיו, תצלומי אוויר הם בבחינת "תעודה ציבורית" כהגדרתה בסעיף 29 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971 (להלן: "פקודת הראיות"), אילו נעשה כחלק "ממעשה ביצוע של הרשות המקומית" או לחלופין בשל היותם חלק מהרשומות הרשמיות של הרשות המקומית. לשם כך, אין צורך להביא עדות ממקור ראשון, אולם על התצלום לעמוד בקריטריונים של תעודה ציבורית ולאחר מכן יש לבדוק אם התע"צ מאשרת ומתעדת אחת מדרכי ההוכחה המפורטות בסעיף 32 לפקודת הראיות. כמו כן, נקבע כשכאשר מדובר בתצלומי אוויר שבוצעו על ידי חברה פרטית, לא ניתן להגישם במסלול זה של "תעודת ציבורית" משום שחברה פרטית לא נמנית כאחד הגופים המנויים בסעיף 29 לפקודת הראיות, אלא אם יש בסיס לממצא עובדתי לפיו התצ"א נעשה מטעם גוף ציבורי. המסלול השלישי- העדת עד ממקור ראשון. על פיו, לצורך הוכחת תוכנם של תצלומי אוויר יש להעיד עד ממקור ראשון, כך למשל ניתן להעיד עובד של החברה שביצעה את התצלומים שאמון על כל אותם הליכים מקצועיים והוא יכול להעיד על תנאיהם ואופן צילומם כמו גם על הנתונים הטכניים באופן שיכשיר את הקרקע לקבילותם. המסלול הרביעי- מסלול הראיה הקושרת. במסלול זה נדרשת הוכחת זיקה בין המקרקעין מושא כתב האישום לבין התצ"א, כך שיש להציג "ראיה קושרת" בין השניים כגון ביקור, זיהוי ואיתור במקום, תוך השוואה לתרשימים ותצלומי האוויר שערך המפענח. הסיור לא חייב להתבצע על ידי המפענח עצמו, אלא כל שנדרש הוא שבעת סיור פיזי במקרקעין יתבצע אימות בשטח של התצ"אות.

     

96. במקרה דנן, הצילומים בוצעו על ידי חברה פרטית, שלא מהווה חלק מהגופים הללו. מכאן, לכאורה אינם יכולים להוות תעודה ציבורית. יחד עם זאת, הפסיקה מלמדת כי יש לראות בתצלומי האוויר "תעודה ציבורית" מקום בו הוגשה חוות דעת של מפענח/ת תצ"א שהעיד בבית המשפט בנוגע למקור הצילומים, אופי עבודת החברות הפרטיות המועסקות על ידי העירייה, אופן שמירת הצילומים והשימוש שנעשה בהם (עפ"א (תל-אביב) 80290/05 מדינת ישראל נ' עמותת שער שמעון (20.4.06)).

     

97. כמו כן, בעפ"א (תל-אביב) 80290/05 מדינת ישראל נ' עמותת שער שמעון (20.4.06)) נקבע כי:

     

    "משקלם הראייתי של תצלומי האוויר, חוות דעתה ועדותה של המפענחת ייקבע בהתאם למכלול הראיות שיהיו בפני בית המשפט. ראיות אלו יכולות להיות מגוונות... אין לראות בביקור המפענח בשטח, משום ראיה הכרחית או בלעדית".

     

98. בענייננו העידו מר להב כי תצלומי האוויר בוצעו על ידי חברת סייטויז'ן שמעלה את התצלומים לשרת ענן של חברת אמזון הסגור לציבור ופתוח רק לבעל היוזר, במקרה זה העירייה. עוד ציין כי יודע מי עבד על הצילומים ומי הכין אותם ובאיזה מערכת הכינו אותם. כמו כן, הוא שמגדיר את השטח שהם צריכים לעשות את הגישה, את קנה המידה והרזולוציה לתמונה (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 76, שורות 9-20).

     

99. מכאן, נראה כי אילו היו מוגשים תצלומי האוויר כראיות לתיק היה ניתן לקבלן כראיה, כל שכן ניתן היה להסתמך על חוות דעתו של המפענח שהסתמך בעדותו על ראיות אלה. התרשמתי כי המומחה שהעיד בפניי וערך את חוות הדעת ביצע עבודת פענוח מהימנה. עם זאת, אציין כי תמוה בעיני כי לא הוגשו תצלומי האוויר כראיה בתיק לצד חוות דעתו של העד המומחה לבית המשפט, לבטח שמדובר בראיה מהותית עליה מבססת המאשימה את אישומיה.

     

100. העדות האחרונה שהובאה לעניין עבירת הבנייה היא של האדריכל מסעוד פור נאמן, מי ששימש כמנהל הפיקוח על הבנייה באור יהודה בתקופה הרלבנטית. בעדותו, נשאל העד מדוע הצהיר בתצהיר שהגיש ביום 26.1.15 במסגרת הבקשה לצו הריסה כי הבנייה בוצעה בין המועדים 12.12.14 ל-5.1.15 והשיב תשובה לא ברורה: "תשמעי, אני לא מתייחס לזה, אני חושב שהעבירו אליי שני מדידות, תאריכים האלה היה ככה שיכולתי לעשות, עשיתי עם ייעוץ עורך דין. זהו"... "זה היה בזמנו, אני התייעצתי עם עורך דין והגענו למסקנה שכן. בהתאם לייעוץ שאני התייעצתי עם עו"ד במקום, אז החלטנו בהתאם שכן" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 97, שורות 3-17). מכאן, לא ברור מי העביר לו את המדידות, על סמך מה נסמכו ומדוע נדרש לייעוץ עורך דין בנדון. כמו כן, שנאמר לו שהמפה הראשונה בכלל מדברת על חלקות אחרות, על חלקה 146, השיב: "אני מתנצל, אני רוצה לומר למיטב ידיעתי באותו זמן שאני ראיתי, שאני רוצה את המדידות האלה כאן, אני רואה שזה לא אותו דבר. אני רואה שאת אומרת זה לא אותו דבר. אני רוצה אח"כ לומר שאת צודקת". שנשאל: "המפות האלה צורפו לתצהיר התגובה שלך?" השיב: "אני עכשיו מבקש לראות את המפות. אני למיטב ידיעתי, זוכר שאח"כ מודד אמר שהוא עשה טעות. הוא עשה טעות, לא אני עשיתי טעות. אני התייעצתי עם עו"ד ואמרו לי שהמודד עשה טעות" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 97, שורות 21-27). קרי, הודה כי נעשתה טעות והשליך את כל האשמה בנוגע לטעות על אחר. שנשאל, האם המבנים הוקמו בסוף 2014, השיב כי אין לו מסמכים מאותו הזמן וכעת לא יכול לתת תשובה בעניין זה לאור חלוף הזמן (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 100, שורות 9-17). כמו כן, שנאמר לו על ידי ב"כ הנאשם בחקירה הנגדית כי התצהיר שהוגש ועל סמכו הוצא צו ההריסה והתצהיר שהוגש לבית המשפט מלאים בשקרים ונשאל האם הונחה על ידי מישהו להביא תצהיר שכזה? השיב: "חס וחלילה, אף אחד אף אחד, וכשאת מדברת עכשיו אני כבר מנותק ממה שהיה לי, אני לא יכול לתת לך תשובה. מצד אחד את אומרת שאדם זה או אחר, לא יכול לדבר על זה. אין לי מסמך שאני יכול לתת לך. היה טוב אם הייתם מדברים איתי באותו זמן, אבל אחרי 5 שנים כשאת מדברת ואני מנותק ממה שעובר שם, אני גם לפעמים שואל למה אם מפקח שאת מדברת דיבר איתך ואם היה עורך דין, למה לא המשיך, למה הזמינו אותי? אני עזבתי, בסדר, זה היה מה שאני עשיתי, אבל אם עו"ד אחר או מפקח אחר היה עושה את זה, הוא היה ממשיך ואת היית מדברת עם בית המשפט מה שאת אומרת, אני לא הייתי צריך לבוא פה בשביל דברים שאת מדברת איתי 6 שנים אחורה, אין לי מה לדבר איתך. זה לא נכון" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 100, שורות 18-30). גם בהמשך עדותו חזר שוב ושוב שנשאל בדבר הבנייה הלא חוקית כי חלפו 6 שנים מאז ולכן לא יכול לתת תשובות בעניין זה. כך גם שנשאל האם בביקוריו מיום 12.12.14 עד 5.1.15 ראה שבוצעה בנייה באותם מועדים? השיב: "הבניינים האלה עם היתר? בהתאם למדידות שעשינו היה עושים הריסה, אבל אח"כ שמעתי שהמודד אמר שהוא עשה טעות" (פרוטוקול מיום 18.11.20, עמ' 104, שורות 3-11).

      

101. התרשמתי מעדותו של עד זה כלא מהימנה ולא קוהרנטית, זאת גם לאחר שלקחתי בחשבון את מצבו הרפואי העדין ואת חלוף הזמן. מעדותו, לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר אודות מועדי הבנייה של המבנים. בעדותו, טען העד כאמור שלא זוכר את הנעשה באותה תקופה והאם ראה בביקוריו בשטח מבנים שנבנו כשלא כדין. יתרה מכך, שאומת עם הצהרתו בתצהיר בדבר בניית המבנים בשנת 2014 טען כי מדובר בטעות. זאת ועוד, אין כל אינדיקציה מעדותו או הראיות שהוגשו באמצעותו למבנים הספציפיים אותם ראה בשטח.

      

102. לאור הדברים, מעדותם של כלל העדים שהובאו על ידי המאשימה לעניין הוכחת מועד הבנייה הלא חוקית עולה כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה הדרוש, מעל כל ספק סביר, ביחס למבנים ג-2, ד, ו, ז ו-ט. המאשימה לא הצליחה להוכיח מעל כל ספק סביר כי המבנים נבנו בין השנים 2013-2015 ואין לדעת מתי נבנו אותם המבנים.

      

103. באשר ליתר המבנים, א-1, א-2 וג-1, משהובאה ראיה אמינה וחד משמעית- מפי מפענח תצלומי האוויר כי המבנים נראים בתצלום האוויר משנת 2015, אך לא נראים בתצלום האוויר משנת 2013, המסקנה המתבקשת וההגיונית היא כי המבנה נבנה בין שני המועדים הנזכרים. יחד עם זאת, לא הוגשה התצ"א כראיה לתיק וכל שיש בפני זה את חוות דעתו של המפענח בלבד. כמו כן, מסקנה זו, מתנגשת עם עדותו של עד התביעה מר יאיר שינובר ממנה עלה בסופו של דבר כי המבנים א-1, א-2 וג-1 היו קיימים כבר בשנת 2013. באופן דומה עולה סתירה בעדותו עצמה של עד התביעה אלון להב, מפענח תצלומי האוויר, בעניין מבנה ג-1, שכן כאמור בעוד שבתצ"א ראה כי המבנה התווסף בין השנים 2013-2015, בתצ"א המשולבת לא ראה זאת. זאת ועוד, מעדותם של עדי התביעה מסעוד פור נאמן ואייל אשר לא ניתן ללמוד אודות מועד בניית המבנים ובאשר לזהותם. עדותם לוותה ברצף שלא העדר ידיעה, כשלים בזיכרון ובעייתיות באשר לממצאים שמצאו והדיווח אודות ביקורם בשטח כפי שפורט מעלה.

      

104. הסתירה בין העדויות שהובאו בפני בנוגע למבנים א-1 וא-2 ובעדותו של עד התביעה אלון להב עצמה בנוגע למבנה ג-1, לצד העדר הגשת התצ"א כראיה, הותירו בי ספק של ממש בדבר מועד בניית אותם המבנים.

      

      

     התיישנות

      

105. ההגנה העלתה בטיעוניה טענה של התיישנות, וזאת מפאת העדר היכולת לקבוע את מועד בניית המבנים הלא חוקיים, כך לטענתה.

      

106. ס' 9(א) לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

      

     "באין הוראה אחרת לענין זה בחוק אחר, אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה-...

     (3) בעוון- חמש שנים;..."

     106. משהועלתה טענת התיישנות "על התביעה הנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר את מועד ביצוע העבירה וכי העבירה לא התיישנה" (ראו לעניין זה ע"פ 5582/09 פלוני נ' מדינת ישראל (20.10.10). כאשר קם ספק, זה פועל לטובת הנאשם (ראו ע"פ 2144/08 אברהם מונדורביץ נ' מדינת ישראל (14.1.10)).

      

     107. משכשלה המאשימה להוכיח כי כלל המבנים המפורטים בכתב האישום נבנו בין השנים 2013-2015 ומשאיננו יכולים לדעת מהעדויות שהוצגו בפניי מתי הוקמו, הרי שייתכן וחלה על עבירת הבנייה שמיוחסת לעניינם התיישנות.

      

     סוף דבר

      

     108. אשר על כן, מכלל הטעמים שמניתי לעיל, לאור הספק שקם בי ביחס להוכחת ציון מיקומם של המבנים שנטען כי בנייתם בוצעה ללא היתר כדין ולהוכחת מועד בנייתם, לצד הפגמים שנפלו בכתב האישום שפורטו לעיל, מצאתי לנכון לזכות את הנאשם באשר לעבירת ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר.

      

     עבירות השימוש החורג-

      

107. בעבירה של שימוש חורג בהליך הפלילי, נטל הראיה בשלב הראשון לכך שהשימוש אשר נעשה במבנה או במקרקעין הוא שימוש חורג, רובץ על כתפי התביעה. לאחר שהתביעה תראה מה הייעוד המוגדר של המקרקעין או המבנה ומה השימוש שעושה הנאשם, או אז עובר נטל הראיה לכתפי הנאשם להראות כי השימוש שהוא עושה הוא אכן שימוש מותר (ראו לעניין זה ע"פ 5633/93 מדינת ישראל נ' אומניפול (1957) בע"מ ואח' ועפ"א (ת"א) 80354/05 אנריקו ואח' נ' עיריית תל-אביב).

      

108. כמו כן, המדובר בעבירה מסוג של אחריות קפידה, כך כשכאשר מוכח שימוש בפועל במקרקעין או במבנה, לא נדרשת התייחסות ליסוד הנפשי של הנאשם וכוונתו אינה מקבלת משקל. קל וחומר שהיסוד הנפשי כלל לא הוכח משהנאשם בחר שלא להעיד בענייננו.

      

109. בענייננו, המאשימה טענה, כך על פי כתב האישום המתוקן, כי הנאשם ביצע שימוש במקרקעין בסטייה מהיתר/ תכנית והשתמשה במקרקעין בניגוד להוראות התוספת הראשונה והשנייה לחוק התכנון והבנייה. על פיה טענתה, עשה הנאשם שימוש בחלק מהמבנים לצורך מגורים. נטען כי המבנים א-1 וא-2 שימשו כשירותים, מבנה ב שימש כחדר למכונת כביסה והמבנים ג-1, ג-2, ד, ו, ט וז שימשו למגורים.

      

110. מאידך, הנאשם כפר מהמיוחס לו בכתב האישום כפירה מוחלטת וטען כי הוא חקלאי המשתמש במקרקעין לצורך העיבוד החקלאי.

      

111. במועד הגשת כתב האישום בעניינו של הנאשם, התכנית שחלה על המקרקעין כאמור היא תכנית "מאא/100" הקובעת כי ייעודו של השטח הוא חקלאי. על פי הוראות תכנית מאא/100 המדובר באזור חקלאי המותר לשימוש ל"חקלאות, גננות, חממות ובנייני עזר".

      

112. הגדרתו של "בניין עזר", נקבעה בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרותיו), תש"ל-1970. על פי תקנות אלה "בניין עזר" מוגדר כ"בניין שנבנה ליד הבניין העיקרי, בחצרו, בחלקו ממנו, או על גגו ומשרת את הבניין העיקרי".

      

113. אין מחלוקת בין הצדדים כי במועד הגשת כתב האישום, היה הנאשם בעל זכות שכירות כדין במקרקעין מכוח חוזה חכירה בינו לבין רשות מנהל מקרקעי ישראל שתוקפו היה עד ליום 31.8.15. כמו כן, לא קמה מחלוקת בין הצדדים כי הנאשם הוא חקלאי העוסק בגידול ועיבוד של גידולים חקלאיים למטרות חקלאיות לפרנסתו במקרקעין מזה שנים רבות.

      

114. לצורך ההוכחה כי נעשה במבנים שבמקרקעין שימוש חורג וכי הם משמשים למגורים, העידה המאשימה את העדים מר ראובן עילם, מר מסעוד נאמן פור, מר אייל אשר, מר יאיר שינובר ומר אלון להב.

      

115. מר ראובן עילם, אישר כי התב"ע שחלה על המקרקעין קובעת בסעיף 17(א) כי השימוש המותר בה הוא לשם "חקלאות, גננות, חממות, משתלות, בנייני עזר". כמו כן, ציין כי הנאשם הגיש בקשה לעירייה לקבלת היתר שימוש חורג למגורונים של העובדים הזרים במקום אך הבקשה נדונה ונדחתה (פרוטוקול מיום 16.6.16, עמ' 17, שורה 3-22). החלטת העירייה והתקנון הוגשו באמצעותו כראיות וסומנו ת/1 ות/2.

      

116. באמצעות העד מר מסעוד נאמן פור, הוגשו 18 תמונות שצולמו בימים 4.1.15 ו-5.1.15 (מסומן ת/22). מבלי לגרוע יצוין שתמונה אחת מראה שני זוגות אופניים, תמונה שנייה מראה שולחן ועליו בקבוק שתייה, תמונה שלישית, מראה חדר המשמש כמטבח וכן נראים כלי מטבח וכירת גז. בנוסף, נראה צילום של דוד שמש, שני אנשים עומדים ליד מבנה ושני זוגות אופניים. עוד ישנו צילום של מזגן.

      

117. הגם שעל פי הנראה בתמונות ישנו מטבח/חדר אוכל ודוד שמש אחד, אין בתמונות הללו משום הוכחה חד משמעית שמדובר במגורים. כך גם באשר לשלושת זוגות האופניים שצולמו, אין הן מצביעות באופן חד ערכי על מגורים במקום. בנוסף, אין כל אינדיקציה בתמונות באיזה מבנים מדובר, קרי מהו מבנה א-1, א-2 וכיוצא בזאת.

      

118. העד מר אייל אשר, טען כי בין השנים 2009 ל-2015, ביקר במקרקעין בתדירות גבוהה, אחת לשבועיים (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 57, שורות 23-27, עמ' 59, שורות 29-30). עם זאת, כאמור, על אף שלרוב עורך דו"ח שיוצא לשטח, אין לו דוחות מהביקורים שלו במקרקעין הרלוונטי במועדים הרלוונטיים (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 58, שורות 9-12, עמ' 59, שורות 29-30). יתרה מכך, לא ניתן ללמוד מעדותו רבות אודות השימוש החורג, שכן על אף שטען כי השימושים שנעשו במבנים לא תאמו את ייעוד הקרקע החלה על המקרקעין מושא כתב האישום, תכנית "מאא/"100 המייעדת את הקרקע לייעוד חקלאי, ככל שזוכר חלק מהמבנים שימשו לאחסנה וחלק למגורים, אינו זוכר אילו מהמבנים שימשו לאחסנה ואילו למגורים ולא הצביע על מבנים ספציפיים ששימשו לאיזה צורך. כך, שנשאל בחקירה הנגדית האם יכול לפרט איזה מהמבנים שימשו לאחסנה ואיזה למגורים השיב "בוודאות אינני יכול לפרט אני יכול לנסות להיזכר אבל לא במדויק. ככל שזכור לי המבנים המזרחיים שמשו למגורים בעוד שהמערביים שמשו לאחסנה וזאת בהתאם לסקר שביצעתי במרחב התכנון של אור יהודה. ושנשאל שוב השיב: "ככל שזכר לי המבנים הקרובים לחניון שהיו מפח הלא יבילים שימשו למגורים והמבנים שהיו בסמוך למבנה בהיתר והם היו מבנים יבילים שימשו לאחסנה" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 58, שורות 1-9, פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 59, שורות 21-29). מכאן, שעדותו נסמכת על בסיס זיכרון ערפילי בלבד, ללא כל הצבעה מסוימת על מבנה ספציפי ושימושו כמפורט בכתב האישום. כמו כן, העד לא ראה כלל כי התגוררו במקום עובדים, לא יודע מי גר במקום ולא ידע זאת וציין כי "..לא מעניין אותי מי גר שם כל שמעניין אותי זה עצם השימוש במבנה" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 60, שורות 5-8).

      

119. מר יאיר שינובר, העיד כי ביקר במקרקעין הרלוונטי ביום 8.1.15 ומצא קומפלקס מבנים שמשמשים למגורים. כך לטענתו: "ראינו כלי כביסה, אוכל, בישול, מזרונים, מכונת שתייה, מכונות אחסון ואופניים" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 1-14). לטענתו, מי שהשתמשו במבנים הם הפועלים של הנאשם שעובדים בשטח החקלאי הסמוך (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 14-15). יחד עם זאת, לא ציין בדו"ח הפיקוח שהוגש כי המבנים משמשים למגורי עובדים זרים ושנשאל על כך השיב: "כן ידעתי ולא ציינתי זאת" (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70 שורות 15-17). בנוסף, ציין כי למרות שתכנית "מא/"100 קובעת כי שימוש חקלאי הוא גם "בנייני עזר", מגורי עובדים זרים לא עונים לגדר ההגדרה של בנייני עזר אלא רק מבנים המשמשים למיון תוצאת חקלאית (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 70 שורות 24-27). העד הפנה לתמונות שמסומנת ת/4 וציין כי רואים בהם שירותים, מכונות כביסה וסככה. לאחר מכן, הפנה לדו"ח המסומן ת/4 וציין כי המבנים א-1-א-2 אלה שירותים, המבנים ג-1 וג-2 הצפוני יותר וביניהם סככה ד. מבנה ו נמצא ממזרח הצמוד למבנה ג-2 ומבנה הצפוני ביותר הוא מכולה המסומנת ט וצמודה אליה סככה שלא זוכר מה כתוב לגבי בכתב האישום אבל נראה כמו ז (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 66, שורות 12-20). כמו כן, טען כי ביקר פעם נוספת במקרקעין בחודש מאי 2015, בעקבות בקשה להיתר שהגיש הנאשם בעניין המגורונים, דאז ראה כי כל המבנים נותרו וכי לא השתנה דבר מאז ביקורו בחודש ינואר 2015 (פרוטוקול מיום 18.12.19, עמ' 67, שורות 20-25).

      

120. מר אלון להב, ציין כי ערך ביקור במקום בחודש אפריל 2016 ומצא שם שירותים ומכונת כביסה (פרוטוקול מיום 22.1.20, עמ' 74, שורות 9-10, עמ' 75 שורות 1-3). עם זאת, שוב לא הצביע על מבנים מסוימים ושימושם כמפורט בכתב האישום.

      

121. מכלל העדויות, עולה תמונה כללית בלבד לעניין הטענה לשימוש החורג במקרקעין. על אף שמהעדויות עולה כי נמצאו במקום שירותים, מכונות כביסה וציוד נוסף שעשוי לשמש למגורים, אף אחד מהעדים לא יכול היה לקשור את כל המבנים לשימוש בהם כמפורט בכתב האישום. כל טענתם הייתה כללית באשר למבנים. רק מעדותו של מר יאיר שינובר, עולה תמונה קצת יותר ברורה באשר למבנים א-1 ו-א2, אותם מציין ככאלה ששימשו ספציפית לשירותים כנטען בכתב האישום. יחד עם זאת, לא ציין בדו"ח הפיקוח שהגיש כי המבנים משמשים למגורי עובדים על אף שידע זאת. יתרה מכך, אף אחד מהעדים לא ראה את העובדים הזרים שמתגוררים במקום בפועל, אלא כל שמצאו זה ציוד שהם סבורים כי הוא משמש למגורים. ציוד שכזה כמו מכונת כביסה, מזרון, מכונת שתייה, שירותים או כלי אוכל, יכול לשמש את העובדים במקום גם במהלך עבודתם בשעות העבודה ואין כל הכרח לקשור אותו למגוריהם במקום לאחר שעות העבודה כל עוד אין כל ראיה המצביעה על כך במפורש. שהרי אילו היו נראים במגורונים עובדים ייתכן שניתן היה לבסס תשתית ראייתית לכך שהמגורים אכן שימשו למגוריהם.

      

      

122. מהעדויות של העדות שרה שם טוב וגליה סגל עולה כי בעוד שהלנת עובדים זרים במבנים המצויים בתחומי קרקע חקלאית מותרת בחוזים מול רשות מנהל מקרקעי ישראל בנחלות, בקיבוצים, מושבים ועוד, בחוזים עונתיים ובמקרקעין הנדון לא כך הדבר (ראו פרוטוקול מיום 18.3.18, עמ' 49, שורות 18-19, עמ' 50, שורות 14-18).

      

123. בהקשר זה, טען הנאשם כי הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים קבעה בנוהל הוראות: "כי מבנים להלנת עובדים זרים בקרקע חקלאית יוותרו כמבני שירות הנדרשים לשרת את הפעילות החקלאית כדי לחזק אותה ואת קיומה הבסיסי..." (ראו סעיף 5.5 (סייפא), עמ' 15 לסיכומי ההגנה). כמו כן, הציג אישור משרד החקלאות מיום 26.2.15 ל"מבנים יבילים להלנת עובדים זרים בשטח כולל של 94.3 מ"ר". ברם, האישור הוא כשלושה חודשים לאחר מועד כתב האישום ולכן איני נדרש לו במסגרת הכרעת הדין.

      

124. מכלל הטעמים שדלעיל, לא מצאתי כי המאשימה הוכיחה מעבר לכל ספק סביר נעשה במבנים שימוש חורג ולא הצליחה להוכיח ולהצביע על איזה שימוש נעשה בכל מבנה כמפורט בכתב אישום.

     סוף דבר

      

125. מצאתי לזכות את הנאשם מכלל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

      

      

      

      

      

      

     ניתנה היום, י"ד שבט תשפ"ב, 16 ינואר 2022, במעמד הצדדים

      

     זכות ערעור כדין תוך 45 ימים מהיום.