בעניין הקטין: ל.נ. באמצעות האפוטרופא לדין עוה"ד ג. חורי
השופט סארי ג'יוסי [אב"ד]
הקדמה
1. ערעור מיום 22.11.2017 על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' ס.הנשיא השופטת שושנה ברגר) מיום 24.10.2017 בתיק אימוץ 28/16.
2. פסק הדין קמא הכריז על הקטין, נ' יליד 31.1.2015 (להלן: "הקטין") כבר אימוץ, כלפי אמו הביולוגית – המערערת. עוד נקבע כי האימוץ יהא סגור ותוצאותיו כלפי האם יצטמצמו לכדי דיווח שנתי חד פעמי על מצב הקטין, שיועבר לאם באמצעות עו"ס לחוק אימוץ ילדים. אותה הכרזה באה בעקבות קביעתו של בית משפט קמא לפיה בכל הנוגע לקטין, נתקיימה עילת האימוץ על פי הוראת סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק האימוץ") כלפי האם.
3. למען שלמות התמונה יצוין, כי בפסק דין חלקי מיום 20.2.2017 הכריז בית משפט קמא על הקטין כבר-אימוץ כלפי אביו הביולוגי, המשיב 2, על פי עילות האימוץ הקבועות בסעיפים 13(א)(2)(4)(5) ו-(6) לחוק אימוץ ילדים.מדו"ח השירותים החברתיים שאוזכר בחוות הדעת מטעם מכון שלם (עליה אתעכב בהמשך בהרחבה) עלה כי הוריו הביולוגיים של הקטין אינם נשואים באופן רשמי, שכן "הכומר שחיתן את הזוג לאחר שהאם הרתה, מסר כי הנישואים לא הפכו לרשמיים כיוון שהאב ברח. על פי דיווחה של מ. (המערערת ס.ג'.), האב אינו תושב הארץ ולמרות ניסיונות חוזרים של הרווחה ליצור איתו קשר, לא הצליחו לאתרו".
4. בגדרי ההליכים לפני בית משפט קמא, הופנתה המערערת, בהתאם להחלטה מיום 29.3.2016 לעריכת בדיקת מסוגלות הורית במכון שלם. חוות הדעת הוגשה לבית משפט קמא ביום 6.7.2017.
פרק הסיכום בחוות הדעת נערך על-ידי ד"ר עמוס שרון – פסיכולוג קליני בכיר (להלן: "ד"ר שרון"). חוות הדעת נסמכת על מספר בדיקות ואבחונים פסיכו-דיאגנוסטים שנערכו הן למערערת והן לקטין, על ידי גורמים שונים במכון – ד"ר ליסה ליוטרוביץ (להלן: "ד"ר ליוטרוביץ") פסיכולוגית קלינית מומחית (דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי לאם), ד"ר טשרניחובסקי אלאנורה (הערכה פסיכיאטרית לאם (להלן : "ד"ר טשרניחובסקי"), הגב' גרמן ג'ודי – פסיכולוגית התפתחותית מומחית (דו"ח פסיכו-דיאגנוסטי לקטין) (להלן: "גרמן")).
כמו כן כללה חוות הדעת ראיון ודו"ח פסיכו-דיאגנוסטי שנערך להורים האומנים. הריאיון נערך על-ידי גרמן, ואילו הדו"ח נערך על ידי הגב' דפנה דינור – פסיכולוגית קלינית התפתחותית (להלן: "דינור") ומר עודד מאיו – פסיכולוג קליני (להלן: "מאיו").
על חוות דעת זו אתעכב בהמשך, אולם כבר כאן אציין, כי היא קובעת באופן חד וברור שהמערערת נעדרת מסוגלות הורית וכי הסיכוי לשיפור עתידי במצבה הינו נמוך ביותר ואף אפסי. מנגד קובעת חוות הדעת כי בין ההורים האומנים לבין הקטין מתקיים קשר חזק אשר מיטיב עם הקטין. משכך ועל אף גילם המבוגר של ההורים האומנים, תכונות האופי של אם משפחת האומנה בשילוב כישוריה, והסביבה המשפחתית התומכת – אחיותיה של אם האומנה הובילו את המכון למסקנה כי טובת הקטין היא להישאר במשפחה האומנת אליה הועבר ביום 16.2.2015 בהיותו כבן שבועיים, ולא לעבור למשפחה מאמצת אחרת.
השתלשלות חייו של הקטין ואמו - המערערת
5. הקטין נולד ביום 31.1.2015. ביום 16.2.2015 – כשבועיים לאחר לידתו, הועבר הקטין למשפחה אומנת, משפחת ו' (להלן: "המשפחה האומנת") שם הוא שוהה עד היום.
6. המערערת, ילידת 1982, חסרת דת, גרושה.למערערת בת נוספת, ילידת 15.12.2009, אשר הוצאה ממשמורתה והועברה למשמורת אביה – בעלה הראשון של המערערת, ממנו נפרדה בסמוך לאחר לידת בתה.
העברת בתה הראשונה של המערערת לחזקת אביה הייתה בעקבות התקף פסיכוטי שאירע לה בשנת 2013, בעקבותיו נזקקה המערערת לאשפוז פסיכיאטרי כפוי למשך שבוע בבית החולים "שער מנשה". בין המערערת לבין בתה לא מתקיים קשר זמן רב.
7. את הקטין הרתה המערערת במהלך שוטטות בעיר חיפה, לטענתה מקשר שקיימה עם המשיב 2. לאחר הולדת הקטין, התקבל דיווח מצוות בית החולים בו ילדה המערערת, על התנהגויות מוזרות שנצפו מצידה. בבדיקה פסיכיאטרית שנערכה לה ביום 2.2.2015 בבית החולים, לא נמצאה מסוכנות לעצמה או לקטין, אולם הומלץ על מעורבות פקידת סעד לסידורו של הקטין עד לעריכת בדיקה פסיכיאטרית חוזרת על-ידי פסיכיאטר דובר רוסית.
8. ביום 4.2.2015 נערכה פנייה לבית המשפט לנוער בבקשה למתן צו ביניים להוצאת הקטין ממשמורת המערערת והעברתו לבית משפחה אומנת. בית משפט לנוער בחן האפשרות להעביר הקטין לבית הוריה של המערערת ולחילופין לבית אחותה, אך אלו לא היו מעוניינים בכך. על כן הורה בית משפט לנוער ביום 11.2.2015 על הוצאת הקטין ממשמורת המערערת והעברתו לבית משפחה אומנת, וכך אכן נעשה ביום 16.2.2015.
9. מסיכום הבדיקה הפסיכיאטרית שנערכה בשפה הרוסית ביום 3.3.2015 עלה כי המערערת סובלת מהפרעת הסתגלות, ללא סימנים פסיכוטיים. לא עלה צורך בטיפול תרופתי. עם זאת הומלץ לערוך למערערת אבחון מסוגלות הורית בשפה הרוסית, ובהמשך מעקב פסיכיאטרי.
אלא שהמערערת לא שיתפה פעולה עם גורמי הטיפול השונים אליהם הופנתה – נמנעה מלהגיע לבדיקות, ניתקה קשר עם שירותי הרווחה, ולא הופיעה לחלק מבדיקות האינטראקציה שנערכו עם הקטין במרכז הקשר.
ביום 30.4.2015 הוכרז הקטין, בהסכמת המערערת, כקטין נזקק, ובית משפט לנוער הורה על המשך שילובו בבית משפחת האומנה. תוקף הצו הוארך מעת לעת עד למועד הגשת הבקשה להכריז על הקטין כבר אימוץ, כי אז הוארך הצו על ידי בית משפט קמא.
10. עוד עלה מהאבחון במכון שלם ומפסק דינו של בית משפט קמא, כי אין למערערת מקורות הכנסה קבועים או מקום מגורים מסודר. קביעה זו נתחזקה לאור דברים שמסרה המערערת בדיונים שהתקיימו לפנינו.
לאחר עלייתה ארצה בשנת 2000, עבדה המערערת בעבודות מזדמנות לתקופות קצרות, אך בשנים האחרונות לא עבדה. בפני בית משפט קמא טענה כי היא פנתה ללשכת התעסוקה וכבר הופנתה למספר מקומות, אך אינה זקוקה להכנסה קבועה כל עוד היא מתגוררת בגפה.עם שחרורה מבית החולים "שער מנשה" קבלה המערערת קצבת נכות זמנית מהמוסד לביטוח לאומי. תשלום הקצבה הופסק בשל היעדר שיתוף פעולה עם גורמי הטיפול וניתוק הקשר עם גורמי הרווחה.
עוד יצוין, כי לאחר פרידת המערערת מבעלה הראשון ולאור קשיים כלכליים אותם חוותה, היא עברה להתגורר עם הוריה ב...... בהמשך ובעקבות התקף פסיכוטי אושפזה המערערת לשבוע בבית החולים "שער מנשה". בתקופה שלאחר שחרורה מבית החולים עברה המערערת להתגורר במנזר ב ...., שם היא התגוררה עד לאחרונה.ממועד המעבר לכנסיה ב..... , ניתקה המערערת כל קשר עם משפחתה – הוריה ואחיה.
חוות דעת מכון שלם
11. בסיכום ממצאי הבדיקות שנערכו למערערת במכון שלם נקבע, כי היא מפגינה מסוגלות הורית כללית לקויה ביותר שכלל אינה מתקרבת לרף הנדרש לטיפול בקטין; כי היא סובלת מהפרעה קשה וממושכת בספקטרום הפסיכוטי בעלת השלכות נרחבות על תחומי תפקוד נרחבים כולל על אספקטים רבים של המסוגלות ההורית, וכי הכחשת המצב פוגמת משמעותית ביכולתה לפנות לעזרה שהיא כה זקוקה לה, ובסיכוי שתתמיד בטיפול שעשוי לסייע לה.
ראו לעניין זה חלק מהאמור בסיכום ממצאי הבדיקות:
"מן הבדיקות שערכנו עולה כי למרות נקודות חוזק מסוימות (כמו: האהבה שלה כלפי נ., רגעים מסוימים במהלך המפגש בהם קלטה נכון את צרכיו והגיבה אליהם באופן תואם וכן האינטלגנציה הפרה מורבידית התקינה שלה) גברת ל. מפגינה מסוגלות הורית כללית לקויה ביותר שכלל אינה מתקרבת לרף הנדרש לטיפול טוב דיו בקטינים בכלל ובבנה נ. בפרט. הן מן האבחון הפסיכודיאגנוסטי והן מן הבדיקה הפסיכיאטרית עולה כי מדובר באישה הסובלת מהפרעה קשה וממושכת בספקטרום הפסיכוטי. מצויין כי ממצאינו עולים בקנה אחד עם ממצאיו של ד"ר אגורונוב אשר אבחן את גברת ל. כלוקה בהפרעה פסיכוטית דמוית סכיזופרניה (ככל הנראה כיוון שהמידע על משך הזמן בו סבלה מן הסימפטומים בשלב הנידון לא אפשר לאבחנה כלוקה בסכיזופרניה). ממצאינו אינם עולם (עולים ס.ג'.) בקנה אחד ואינם תומכים באבחנתה של ד"ר אפשטיין אשר סברה כי גברת ל. לוקה בהפרעת הסתגלות. למרבה הצער, ההפרעה בה לוקה גברת ל. הינה הפרעה קשה וכרונית, בעלת השלכות נרחבות על תחומי התפקוד נרחבים כולל על אספקטים רבים של המסוגלות ההורית. מכיוון שמדובר בהפרעה אשר מתאפיינת בתקופות החמרה שקשה לחזותן מראש וכן שמחשבות שווא ובפגיעה בבוחן המציאות לא ניתן לשלול גם (כפי שציינה ד"ר טשרניחובסקי) התנהגויות שיסכנו את שלומו הפיזי של נ. בדומה להתנהגויות שדווחו בעבר כלפי בתה של גברת ל. עוד עולה מן הבדיקות שביצעו ד"ר ליוטרוביץ' וד"ר טשרניחובסקי שההכחשה מהווה נדבך מרכזי באופן שבו מתמודדת גברת ל. עם מחלתה. השימוש במנגנון זה אמנם מאפשר לאימו המולידה של נ. לשמור על דימוי עצמי יציב יותר ואולי גם מפחית את רמות החרדה ממנה היא סובלת אולם הוא פוגם משמעותית ביכולתה לפנות לעזרה שהיא כה זקוקה לה ובסיכוי שתנצל ותתמיד בטיפול שעשוי לסייע לה ... על סמך שיקולים אלה אנו סבורים כי אין לגברת ל. את המשאבים הדרושים על מנת לתפקד כאם טובה דיה ל-נ. הפעוט. להערכתנו, גם בעתיד הנראה לעין וגם אם תוצע לה עזרה סבירה לא תוכל גברת ל. לפתח מסוגלות הורית מניחה את הדעת. לפי כך אנו ממליצים בפני כבוד בית המשפט להכריז על הפעוט נ. בר אימוץ כלפי אימו המולידה גברת מ. ל".
הטענות בערעור
12. הודעת הערעור מפנה את הזרקור לשלוש סוגיות עיקריות:האחת, הקביעה כי המערערת סובלת מסכיזופרניה – לשיטתה, דעתם של המומחים שבדקו אותה בעבר לא הייתה אחידה בנוגע לאבחנה המתאימה, וחוות הדעת של מכון שלם יוצאת מנקודת מוצא לפיה היא סובלת ממחלה זו.
השנייה, הקביעה כי יש להכריז כבר כעת על הקטין כבר אימוץ – לטענתה קביעה זו נתקבלה בהתעלם מסיכויי שיפור עתידיים והיה עדיף בנסיבות דנן לקבוע מודל מיוחד של "אומנה ארוכת טווח".
השלישית, כי מטעם מכון שלם העיד ד"ר שרון בלבד, בעוד שחוות הדעת מורכבת ממספר של אבחונים ודוחות שנערכו על ידי גורמים שונים שלא מסרו עדות בבית משפט קמא.
13. וכך ביתר פירוט טענה המערערת:
א. טעה בית משפט קמא כשקיבל את הממצאים וההמלצות שנקבעו בחוות הדעת של מכון שלם, שכן ד"ר שרון שערך את סיכום חוות הדעת והעיד בפני בית המשפט, כלל לא נכח באי אלו מהאבחונים שנערכו למערערת.
ב. חלק מהאבחונים ההכרחיים לא נערכו למערערת, ולא נעשתה אינטגרציה בין חלקי האבחון השונים.
ג. הממצאים בבדיקת האינטראקציה לוקים בחסר, שכן הבדיקה ארכה זמן קצר (בין 10 ל-15 דקות), ומיד לאחר מכן נכנסה לחדר האם האומנת.
ד. הממצאים לגבי הקטין לא מבוססים שכן הקטין אובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז קשות.
ה. המסקנה כי המערערת לוקה בסכיזופרניה אינה מבוססת דיה ונתמכת במסמך רפואי אחד בלבד, כשיש מסמכים הסותרים מסקנה זו. מצבה הפסיכיאטרי של המערערת לא נבדק לאורך זמן וללא מתן התייחסות ראויה לרקע שלה.
ו. בחוות הדעת אין התייחסות להשפעת גילם המבוגר של הורי האומנה, הקשר בין הקטין לאמו הביולוגית, וקשר האחאות בין הקטין לאחותו.
ז. המאבחנים שערכו את חוות הדעת היו בעלי דעה מקובעת מראש על המערערת.
ח. שגה בית משפט קמא כשקבע בשלב כה מוקדם כי אין סיכוי לשיקומה של המערערת בעתיד הנראה לעין.
ט. שגה בית משפט קמא כשלא התייחס לעובדה שאין מסוכנות כלשהי מצד המערערת לקטין, ולכך שלא עלול להיגרם לו נזק כלשהו מהמפגשים עם אמו.
י. אי שיתוף פעולה עם גורמי הרווחה והטיפול נובע מכך שאותם גורמים רצו לקחת ממנה את בנה הקטין.
טענות המשיבים14. מנגד, טען המשיב 1, כך גם האפוטרופסית לדין שמונתה לקטין – עו"ד ח'ורי, כי יש לדחות את הערעור. לטענתם, בית משפט קמא הוציא תחת ידו פסק דין מפורט ומנומק במסגרתו סקר את הראיות שהונחו בפניו, כאשר מסקנותיו וקביעותיו מעוגנות בחומר הראיות.
וכך טען בין היתר המשיב 1:א. היה בידי המערערת, לו רצתה לעשות כן, להזמין כל אחד ואחד מן המאבחנים החתומים על האבחונים השונים שנערכו, אך היא נמנעה מלעשות כן. משכך, אין באפשרותה להעלות טענות מסוג זה רק כעת – בשלב הערעור.
ב. עיון בחוות הדעת מעלה כי הממצאים בנוגע למערערת הסתמכו אמנם גם על אבחונים קודמים. אך מלבד אלו נערך לה גם אבחון מקיף הכולל את כל הבדיקות הנדרשות: אבחון פסיכודיאגנוסטי על ידי פסיכולוגית קלינית, הערכה פסיכיאטרית, ובדיקת אינטראקציה בין המערערת לקטין.
ג. קביעתו של בית משפט קמא בדבר העדר סיכוי לשינוי במצבה של המערערת נסמכת על ההלכה הפסוקה הקובעת, כי הסיכוי לשינוי ולשיקום צריך להיות סיכוי אובייקטיבי וסביר ואין די בתקוות או אפשרויות דחוקות ורחוקות – כפי המצב בענייננו. המערערת לא עשתה דבר כדי לייצב ולשקם את תפקודה, לא כל שכן לשמור ולו על קשר מסודר עם בנה, שכן מיאנה להגיע לכל המפגשים שנערכו במרכז הקשר.
ד. המערערת מסרבת עד היום, בחלוף כחמש שנים מאז אשפוזה ושלוש שנים מאז נולד הקטין, להכיר בצורך במעקב ובטיפול פסיכיאטרי אחר מצבה הנפשי.
ה. נקודת המוצא של חוק האימוץ הנה אימוץ "סגור". טענת המערערת כי יש מקום לצמצם האימוץ כלפיה בשל גילם המבוגר של הורי האומנה, לא זאת בלבד שנשענת על סיכון שאין בו וודאות, אלא על ההנחה כי יהא בקשר עמה כדי לסייע לקטין לו יתממש הסיכון האמור. אלא שהנחת המערערת מתעלמת מיכולותיה ההוריות והתפקודיות החסרות, חוסר יציבותה ואופי קשריה הדלים והבלתי משמעותיים עם הקטין.
באשר לאחותו של הקטין – הרי שמדובר באחות המשותפת לקטין מצד אמו בלבד ולא מצד אביו, ובנוסף היא גדלה אצל אביה הביולוגי, ללא קשר עם המערערת, בעוד הקטין גדל במשפחת אומנה. משכך בין הקטין ובין אחותו למחצה לא התקיים קשר מאז היוולדו, וצדק בית משפט קמא שלא צמצם את האימוץ בין הקטין לבין אחותו למחצה.
ו. הותרת הקטין באומנה "ארוכת טווח" אינה מתיישבת עם טובתו כהגדרתה בחוק אימוץ ילדים ועם הגדרתה בפסיקה משהיא נעדרת את הוודאות והיציבות המשפטית המאפיינת את האימוץ. בהינתן הממצאים אודות העדר מסוגלותה ההורית של המערערת, הרי שמזכותו של הקטין ליציבות, וודאות וביטחון, נגזרת טובתו להיוותר במשפחה בה שוהה כיום תוך אימוצו על ידה, ולא בסידור אומנה.
דיון והכרעה
15. לאחר עיון בשלל החומר שהונח לפנינו, ולאחר ששמעתי, כמו גם חברותיי, בקשב ובאריכות את טענות המערערת, במהלך שתי ישיבות, לא מצאתי כי יש לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, כאשר אלה תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, ולא ניתן לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.
16. סקירה של אותו הליך וההחלטות שניתנו במסגרתו מעלה כי הוא נוהל כיאות, למערערת ניתן יומה בבית משפט קמא, היא נבדקה על ידי מספר מומחים במכון שלם אשר עיינו אומנם במסמכים רפואיים קודמים, אך ניכר כי הם נתנו דעתם למלוא השיקולים וביצעו בדיקה עצמאית ובלתי תלויה ממנה גזרו את מסקנותיהם. בייחוד יש לתת את הדעת לכך שהייתה זו המערערת שלא ביקשה לזמן את המומחים שבדקו אותה במכון שלם, והסתפקה בחקירתו של המומחה שסיכם את האמור בבדיקות השונות שנערכו לה על ידי גורמים שונים במכון.
בנסיבות אלה, כשלרשות המערערת עמדה האפשרות והזכות לחקור כל אחד מהמאבחנים והבודקים, והיא נמנעה מכך, היא לא יכולה עוד להיבנות בטיעוניה מהימנעות זו.
17. הלכה למעשה, לאור פסק דינו המנומק כדבעי של בית משפט קמא, ואשר יש בו מענה לכל טענה, השגה וטרוניה המועלית כעת בגדרי הערעור, כאשר מסקנותיו נסמכות על אדנים מוצקים – חוות דעת של אנשי מקצוע אשר לא נסתרו, ואשר כולם צידדו בהכרזה על הקטין כבר אימוץ ובקביעה בדבר חוסר מסוגלותה ההורית של המערערת, והאפשרות הרחוקה והלא ממשית לשיפור עתידי במצבה, ניתן היה להורות על דחיית הערעור מאותם נימוקים שפורטו בפסק הדין קמא. 18. כמו כן, המערערת מלינה על קביעות עובדתיות אותן קבע בית משפט קמא ועל המסקנות שגזר וגיבש מאותן הקביעות. אלא שכידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות עובדתיות, והתערבותה תתאפשר רק בנסיבות מיוחדות וחריגות בלבד, בהן מתגלה שגיאה בולטת בהחלטת בית משפט קמא. מקרים מיוחדים אלו יכולים להיות כאשר ממצאי העובדה אינם מעוגנים בחומר הראיות או כאשר הגרסה העובדתית שאומצה על ידי בית משפט קמא אינה סבירה, ולא מתיישבת עם מבחני היגיון ושכל ישר (ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב אחים פרץ בע"מ (25.1.2004)).
אלא שהמקרה העומד בפנינו אינו נמנה עם מקרים חריגים אלה. ממקרא פסק דינו של בית משפט קמא ניתן לראות כי זה מפורט עד מאוד, וכי בית משפט קמא ערך ניתוח מעמיק של ממצאי העובדה עליהם בחר לבסס את מסקנותיו, תוך בחינת מכלול הראיות אשר נפרשו בפניו. משכך אינני רואה כל טעם שיצדיק התערבות בקביעות אלו.
עם זאת, ולאור מהות ההכרעה שנתקבלה בבית משפט קמא, כאשר עסקינן בהליכים בענייני אימוץ ובדיני נפשות ממש, ולנוכח המשמעויות והתוצאות שיש לאותה הכרעה, מצאתי להתייחס לטענות המערערת, אחת לאחת, כפי שיפורט בהמשך.
19. טוענת המערערת כי טעה בית משפט קמא כשקיבל את הממצאים וההמלצות שבחוות הדעת של מכון שלם, מאחר וד"ר שרון שערך את סיכום חוות הדעת והעיד בפני בית המשפט כלל לא נכח באי אלו מהאבחונים שנערכו למערערת.
עוד טוענת המערערת כי חלק מהאבחונים ההכרחיים לא נערכו לה, לא נעשתה אינטגרציה בין חלקי האבחון השונים, וכי היא לא נשאלה שאלות מהותיות לגבי עברה.
20. ראשית כל וכפי שכבר ציינתי לעיל, ככל שהמערערת הייתה חפצה בזימון המומחים אשר בדקו אותה במכון שלם, היה באפשרותה לעשות כן. משלא פעלה כאמור והסתפקה בחקירת המומחה שערך את סיכום חוות הדעת, אין לה להלין אלא על עצמה, ואין באפשרותה להעלות טענות מסוג זה במסגרת הערעור. מעבר לכך, תמים דעים אני עם עמדת בית משפט קמא לפיה אין פסול בנוהג הקיים של חקירת המומחה שערך סיכום של כלל חוות הדעת.
21. עוד אין בידי לקבל טענת המערערת לפיה "חלקים מהאבחונים ההכרחיים לא נערכו לה, לא נעשתה אינטגרציה בין חלקי האבחון השונים, וכי היא לא נשאלה שאלות מהותיות לגבי עברה". טענה זו הועלתה באופן כללי, ללא כל פירוט.
מכל מקום, מחוות הדעת עולה כי המערערת נבדקה על-ידי פסיכולוגית קלינית ועל-ידי פסיכיאטרית, שעיינו במסמכיה הרפואיים מהעבר וביצעו גם בדיקה עצמאית מטעמן. כמו כן עולה כי המערערת נשאלה שאלות רבות בנוגע לעברה התעסוקתי, הכלכלי, קשריה עם משפחתה, המקומות השונים בהן התגוררה ומערכות יחסיה הזוגיים. על כן לא ברור אילו "שאלות מהותיות" נותרו ללא מענה.
כמו כן יש לדחות את טענת המערערת לפיה לא נערכה אינטגרציה בין חלקי האבחון השונים, ומהעבר השני מלינה על חקירת המומחה שסיכם את חוות הדעת בעניינה – קרי המומחה אשר שילב בין האבחונים השונים וערך את חוות הדעת המסכמת.
22. כאמור, המערערת הלינה כנגד חוות הדעת אשר נערכה מנקודת מוצא לפיה היא סובלת מסכיזופרניה ולטענתה, בכך שגתה, שכן אבחנה זו אינה מבוססת דיה ונתמכת במסמך רפואי אחד בלבד, כשיש מסמכים הסותרים מסקנה זו, כאשר מצבה הפסיכיאטרי לא נבדק לאורך זמן וללא מתן התייחסות ראויה לרקע שלה.
כמו כן טענה המערערת, כי המאבחנים שערכו את חוות הדעת היו בעלי דעה מקובעת מראש, וכי לא היה ניתן לקבוע בשלב כה מוקדם שאין סיכוי לשיקומה של המערערת בעתיד הנראה לעין.
23. לא שוכנעתי מטענותיה אלה של המערערת. מקריאת הדו"ח הפסיכודיאגנוסטי הקובע כי המערערת סובלת ממחלת נפש – סכיזופרניה פרנואידית כרונית צוין למען הסר ספק כי "האבחנה מבוססת על ממצאי האבחון הנוכחי בלבד ובאופן בלתי תלוי להערכות פסיכיאטריות שנערכו לה בעבר". ללמדנו כי ד"ר ליוטרוביץ לא הסתמכה על אבחנות קודמות שנערכו למערערת, אלא ביצעה אבחון עצמאי ובלתי תלוי למצבה הנוכחי של המערערת.
יתרה מכך, גם אם הייתי מקבל את טענת המערערת לפיה היא אינה לוקה בסכיזופרניה, והמערערת לא הביאה חוות דעת של מאן דהוא מטעמה שיש לה מסוגלות הורית, עדיין הערכת המסוגלות ההורית לא הייתה משתנה נוכח האבחונים שנערכו לה על-ידי מכון שלם, כמו גם מסמכים רפואיים הקודמים המצביעים על מחלת נפש בעלת תסמינים אשר מאיינים את מסוגלותה ההורית של המערערת. למען ההמחשה ראו חלק מהאמור באותם אבחונים:
באבחון הפסיכיאטרי של מכון שלם נאמר כדלקמן:
"בבדיקה פסיכיאטרית התרשמתי משיתוף פעולה חלקי מאוד, מדסימולטיביות רבה. לא ניתן לשלול מצב פסיכוטי כרוני עם סימנים שליליים, התרשמתי מחשדנות רבה, פגיעה באפקט, גישה פרנואידית. שיפוט מציאות גבולי. חוסר תובנה למצבה ... בלט חוסר יכולת למלא צרכים בסיסים של הילד, לקחת אחריות עליו, להציב גבולות ולספק לו מסגרת גדילה יציבה העונה על צרכיו הפיזיים והרגשיים".
ואילו באבחון הפסיכודיאגנוסטי נאמר:
"... מהממצאים עולה כי מדובר באישה הסובלת ממחלת נפש כרונית המובילה לידי דיסאינטגרציה אישיותית. עולמה הרגשי מוצף ויכולתה לוויסות אפקטיבי לקויה מאוד. משאבי ההתמודדות שלה דלים ביותר. השיפוט החברתי לקוי, עם קושי ניכר לראות את המציאות מזווית ראייתו של האחר, לראות את האחר באופן אינטגרטיבי ולהפריד בין צרכיה לצרכי האחר. דפוס התפקוד בלתי מאורגן ונע בין הימנעות פאסיבית לבין תגובות אימפולסיביות בלתי מבוקרות במצבי דחק. חסרה בתובנה למצבה ולצורך בטיפול ואף מתנגדת לטיפול באופן המותאם לצרכיה. לאור הממצאים, אין אלא לסכם, בצער, כי אינה מסוגלת לשאת באחריות ההורית ביחס לבנה".
24. אמנם, בהתאם לתעודה רפואית שערכה ד"ר אפשטיין סבטלנה – מומחית לפסיכיאטריה מיום 3.3.2015, אובחנה המערערת כסובלת מהפרעת הסתגלות ולא כסובלת מסכיזופרניה. עם זאת יש לשים לב כי גם ד"ר אפשטיין מציינת בטופס ההערכה כי המערערת עברה מצב פסיכוטי חריף לפני כשנתיים (2013), והיא המליצה לה להיות תחת מעקב פסיכיאטרי.
יצוין כי במהלך אשפוזה הכפוי של המערערת במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" מיום 23.5.2013 עד 3.6.2013, התרשמו בבית החולים כי היא סובלת מ"מצב פסיכוטי עם מחשבות שווא פרנואידאליות".
25. אלא שהמערערת טענה לאורך כל הדרך כי אינה סובלת מבעיה נפשית כלשהי וכי הגורמים שאבחנו את מצבה מטעם הרשויות קשרו קשר כנגדה, וכי היא אינה מוכנה להימצא במעקב פסיכיאטרי אשר ינטר מצבה הרפואי, וימליץ על הטיפול הדרוש לשם הטבת מצבה.
ראה לעניין זה חקירתה הנגדית בפני בית משפט קמא, שם מסרה:
"ש: גם הפסיכיאטרית של מכון שלם וגם הפסיכיאטרית ד"ר אפשטיין וגם הפסיכיאטרים שבדקו אותך באשפוז דיברו על זה שאת צריכה להיות במעקב פסיכיאטרי.ת: אני לא מכירה שד"ר אפשטיין טענה את זה. כל הפסיכיאטרים מטעם העירייה ומטעם בית משפט.ש: את חושבת שאת צריכה להיות במעקב פסיכיאטרי?ת: מה פתאום אני בכלל לא חושבת שיש לי סכיזופרניה אני בן אדם נורמלי ואצלי הכל בסדר. אני בטוחה ששילמו לרופאים כסף כדי לרשום על את כל השקר...... ת: כל הפסיכיאטרים מטעם העירייה הם מושחתים והפסיכיאטר שהיה מטעם הממשלה. אפשטיין לא כתבה את זה ..." (עמ' 9-10 לפרוט' מיום19.7.2017).
נוכח דבריה אלו של המערערת, ניתן אף לומר כי טענה לפיה מצבה הפסיכיאטרי לא נבדק לאורך זמן אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם סירובה העיקש להימצא במעקב פסיכיאטרי והקושי בו נתקלו גורמי הטיפול לתאם מועדים לבדיקה.
26. מאחר והמערערת מסרבת להכיר בכך שהיא סובלת מבעיה נפשית ונדרשת למעקב פסיכיאטרי, הדבר יוצר סיכון להתדרדרות נוספת במצבה, שיכול אף לחשוף את הקטין בעתיד לסכנות שונות ומסוג אחר (מסוכנות שאינה קיימת כיום).
וכך צוין בדו"ח הפסיכודיאגנוסטי מטעם מכון שלם:
"... קיים סיכון להידרדרות נוספת במצבה הרגשי בהיעדר טיפול המותאם לצרכיה ...".
ראה גם האמור באבחנה הפסיכיאטרית מטעם מכון שלם:
"חוסר תובנה למצבה, חוסר שיתוף פעולה בטיפולה התרופתי עלולים לגרום לקיום גרעין פסיכוטי כרוני ובמצבים פסיכוטיים פעילים עלולה לסכן את חייו של הילד. גברת ל. זקוקה למעקב פסיכיאטרי הכולל טיפול תרופתי, המשך טיפול סוציאלי, טיפול תמיכתי... "
27. לאור האמור, יש לדחות גם טענת המערערת בדבר שלילה מוקדמת של סיכויי השיקום העתידיים, שכן אם המערערת מכחישה את מצבה הנפשי, אינה מצויה במעקב פסיכיאטרי פסיכולוגי ואינה מטופלת תרופתית או מקבלת טיפול תומך אחר, הכיצד ניתן לומר, כי באפשרותה להשתקם בעתיד הנראה לעין.
28. לשיטת המערערת, למאבחנים שערכו את חוות הדעת הייתה דעה מוקדמת מראש, ולא בחנו את מצבה בעין אובייקטיבית.
אלא שמקריאת חוות הדעת לא עולה יחס "מחמיר" או לא הוגן כלפי המערערת. להפך, מחוות הדעת ניתן להתרשם מגישה עניינית ומקצועית שגילו המומחים השונים במכון שלם כלפי המערערת, תוך התמקדות בטובת הקטין. כפי שציין בית משפט קמא, חוות הדעת ניתנה על יסוד מבחנים אובייקטיביים שנערכו למערערת ולא הוכחה הטיה אישית של מי מהבודקים כלפי המערערת. אומנם מסקנות וקביעות חוות הדעת לא היו לטובת המערערת, אולם הדבר התחייב על פי המבחנים והמבדקים שנעשו, כאשר באותה נשימה חוות הדעת מגלה הבנה למצבה של המערערת.
ראו לעניין זה סיכום הדברים בחוות הדעת של מכון שלם, כמפורט לעיל בעמ' 11, כאשר בהמשך, בפרק סיכום הדברים בחוות הדעת, נאמר גם: "לאור הממצאים, אין אלא לסכם, בצער, כי אינה מסוגלת לשאת באחריות ההורית ביחס לבנה. בהיעדר היכולת להכיר בקשייה, להפריד בין צרכיה לצרכי בנה ולשתף פעולה עם תהליכי האימוץ, לא ניתן להמליץ על צמצום תוצאותיו... " (ההדגשה אינה במקור).
29. ויודגש, בבע"מ 2738/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.6.2013) נפסק כי חזקה על אנשי המקצוע אשר מחווים את דעתם בנוגע למסוגלות ההורית ואפשרות השיפור העתידית במצב ההורה הביולוגי, כי הם עושים מלאכתם נאמנה, ללא משוא פנים. עוד נפסק כי ככל שבדעת בעל דין לטעון כנגד האובייקטיביות של חוות דעתם המקצועית של המומחים, עליו לתמוך טיעוניו בראיות ו לא להסתפק במשפטים לקוניים ללא תימוכין. וכך אומר כב' השופט רובינשטיין:
"אומנם חוות דעתם של המומחים אינן בבחינת "כזה ראה וקדש", אולם כבר נאמר כי "חוות דעת מומחים הן לחם חוק בתיקים מעין זה, וכבר נאמר כי צריכות להיות נסיבות יוצאות דופן, שבהן תידחה על ידי בית המשפט עמדה המקצועית של מומחים לדבר ... עסקינן באנשי מקצוע שחזקה עליהם כי עושים מלאכתם נאמנה באובייקטיביות וביושרה, ועל הטוען אחרת להסביר, מעבר להפרחת סיסמאות, מדוע לשיטתו במהות אין מדובר בחוות דעת נטולת פניות. כזאת לא נעשה בנדוננו...".
30. ועתה לטענת המערערת כי היה צורך בעריכת בדיקת טיב ותדירות הקשר שנתקיים בינה לבין הקטין עובר לבדיקה במכון שלם, וכי הממצאים בבדיקת האינטראקציה לוקים בחסר, משזו ארכה זמן קצר (בין 10 ל-15 דקות) כשמיד לאחר מכן נכנסה לחדר האם האומנת. עוד טענה המערערת כי הממצאים לגבי הקטין לא מבוססים משאובחן כסובל מבעיות קשב וריכוז קשות.
ראשית, טענת המערערת בדבר הצורך בבדיקת תדירות הקשר בינה לבין הקטין מתעלמת מהניסיונות הרבים שנערכו על מנת לתאם עמה בדיקת אינטראקציה עם הקטין, כאשר ניסיונות אלה עלו לרוב בתוהו, ומכך שתדירות המפגשים במרכז הקשר (עובר לאבחון במכון שלם) הייתה פחותה מהתדירות הרצויה אותה אישר בית משפט קמא ובית משפט לנוער.
שנית, קביעת בית משפט קמא לפיה סוגיית הקשר בין המערערת לבין הקטין נבחנה לא רק על פי בדיקת האינטראקציה, אלא על פני תקופה ארוכה, לרבות ההליכים שהתנהלו בבית משפט לנוער.
שלישית, אני דוחה טענות המערערת לפיהן אותו קשר והערכת טיבו הושפעו בעיקר מבעיות הקשב והריכוז של הקטין. מעיון בחוות הדעת המקיפה מטעם מכון שלם שוכנעתי כי הגורמים המקצועיים הרבים שערכו את שלל הבדיקות לקראת עריכת חוות הדעת, היו ערים לקשייו של הקטין נוכח הפרעת הקשב והריכוז, נתנו את דעתם לכך, ושקללו באבחנתם את הקשיים עמם הקטין נאלץ להתמודד.
אומנם נכון הוא כי הדו"ח הפסיכודיאגנוסטי מעלה כי קשיי הקשב והריכוז משפיעים על תפקודו של הקטין וכי ניכרים קשיים בוויסות התנהגותי ורגשי, עם זאת לא שוכנעתי כי אלו פוגעים בתוקף חוות הדעת ובאיכות בדיקות האינטראקציה שנערכו בין הקטין לבין המערערת, כאשר אלה נלקחו בחשבון על ידי אותם גורמים מקצועיים.
יתרה מכך, סבורני כי לא ניתן לתלות את האבחנה בדבר אי קיומו של קשר כלשהו בין המערערת לבין הקטין בבעיות הקשב והריכוז מהן סובל האחרון. אמנם לא ניתן להתעלם מאותו קשר מצומצם שנתאפשר למערערת לקיים עם הקטין לעומת אותו קשר שהיה לו עם משפחת האומנה שם גדל מיד לאחר היוולדו. יחד עם זאת, יש לציין כי בדיקת האינטראקציה בין הקטין לבין ההורים האומנים ובינו לבין המערערת נערכה באותה הסביבה ובאותו מועד, ועל כן ככל שמצבו של הקטין היה משפיע על אופן יצירת הקשר בינו לבין המערערת, היה ניתן לצפות כי ישפיע בדרך כלשהי, גם אם במידה מתונה יותר, על אופן יצירת הקשר עם ההורים האומנים.
הדברים אמורים במיוחד נוכח ההבדלים התהומיים שהיו בין אופן יצירת הקשר עם ההורים האומנים לעומת זה עם המערערת. לא מדובר בהבדלים בלבד, אלא כאמור בהבדלים משמעותיים – תהומיים, והדבר אך מלמד כי איכות הקשר עם הקטין מושפעת מגורמים הנוגעים במבנה אישיות, יכולת ההתאמה לצרכיו של הקטין וממאפיינים רגשיים אחרים, ואינה תלויה, בוודאי לא במידה מכרעת, בהפרעות הקשב והריכוז של הקטין.
31. גם לאחר שהוכחו עילות האימוץ, על בית המשפט לבחון בטרם יכריז על הקטין כבר אימוץ, האם קיים סיכוי שהתנהגות המערערת ומצבה ישתנו בעתיד הנראה לעין, כך שיתאפשר לה בבוא העת לגדל את הקטין. לסוגיה זו התייחסתי קודם וכזכור, תמים דעים אני עם קביעת בית משפט קמא לפיה אין סיכוי שהתנהגותה ומצבה של המערערת ישתנו בעתיד כך שיתאפשר לה לגדל את הקטין כשאינה מקבלת טיפול ואין כל הצדקה לערוך על גבי הקטין ניסוי כזה או אחר, ובוודאי גם לא לעכב את הכרזתו כבר אימוץ, ולאפשר לו לגדול בתוך משפחה קבועה ויציבה.
יפים לעניין זה דברים שנאמרו בד"נ 5810/90 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (15.1.1991):
"במה דברים אמורים: משהוכח קיום התנאים הקבועים בסעיף 13(7) הנ"ל, אך מוצע לערוך ניסוי נוסף, רשאי בית המשפט לדחות אפשרות זו בשלב הסיכונים הגלויים והברורים לקטין הכרוכים בכך. הרי, חוסר המסוגלות כבר הוכח והניסוי הנוסף אינו מעוגן בממצא בדבר שינוייה של התשתית העובדתית אלא במעין הצמדות אחרונה, ואף מהוססת, במטרה לשמור על זיקה מיטיבה בין הקטין לבין הוריו, שלא הושגה בעבר; ניסיון כזה אסור לו שיתבצע בכל מחיר, מתוך התעלמות מן הרקע של הכישלון הברור והמוכח בעבר ותוך מודעות לפגיעה טראומטית כמעט וודאית בקטין. טובת הקטין איננה שיקול בלעדי, אך הוא שיקול לגיטימי ודומיננטי כאשר מבקשים לסובב את הגלגל אחורה ולערוך ניסויים שסכנה לצידם".
32. סיכום ביניים - נוכח כל המקובץ לעיל, תמים דעים אני עם קביעתו של בית משפט קמא לפיה המערערת נעדרת מסוגלות הורית, וכי בעתיד הנראה לעין הסיכויים לשיפור במסוגלותה ההורית אינם גבוהים. מסקנה זו התחייבה לאור חוות הדעת של מומחה בית משפט, כאשר מסקנותיו תואמות את עמדת שירותי הרווחה וכן עמדת האפוטרופסית לדין. כמו כן בנסיבות דנן, יש לקבוע, כפי שהורה בית משפט קמא, כי נתקיימו התנאים לשם הכרזה על הקטין כבר אימוץ בהתאם להוראת סעיף 13(א)(7) לחוק אימוץ ילדים.
אימוץ או אומנה
33. לשיטת המערערת, טעה בית משפט קמא משלא העדיף מהלך של משפחת אומנה "ארוכת טווח" על פני הליך אימוץ.אלא שגם כאן גורלה של טענה זו כקודמותיה – דחייה.
34. כפי שהקדמתי לומר, חומר הראיות שהונח לפני בית משפט קמא, הכולל חוות דעת והערכה מקצועית של גורמי הטיפול, הובילו למסקנה כי המערערת נעדרת מסוגלות הורית. מכאן פנה בית משפט קמא לשאלה האם להעדיף אימוץ על פני השארת הקטין במשפחת אומנה.
מכון שלם חיווה דעתו בשאלה זו וביכר אימוץ הקטין על ידי ההורים האומנים אשר מעוניינים לאמצו, כאשר הוא מציין נתונים חשובים, נוספים ורלוונטיים, כך למשל, הסביבה המשפחתית והחברתית התומכת של משפחת האומנה המתגוררת בקיבוץ כאשר באותו ישוב מתגוררות אחיותיה של האם האומנת, כאשר כל אלה יתנו מענה מיטיב לצורכי הקטין ויאפשרו לו לשגשג ולהתפתח. עוד נאמר בחוות הדעת כי הרשת המשפחתית התומכת בשילוב ניסיונה הרב של גברת ו' האם האומנת בטיפוח וקידום ילדים בעלי חוויית נטישה, יכולותיה הטיפוליות הגבוהות, ההתקשרות הבטוחה שנוצרה בינה לבין הקטין, מהווים במצטבר משקל נגד משמעותי ומספק אל מול גילם המבוגר של הורי משפחת האומנה. אומנם אין לערבב בין סוגית ההכרזה על קטין כבר אימוץ לבין זהות המאמץ, דבר הנתון לבחינה במסגרת אחרת ונפרדת. יחד עם זאת, נסיבותיו המיוחדות של המקרה, נסיבות גידולו של הקטין אצל המשפחה האומנת, כמעט מיד לאחר היוולדו ועד להיום, חייבו התייחסות שונה, כפי שהבהיר בית משפט קמא, ועל כך אתעכב בהמשך.
35. לכאורה, הכרזת הקטין כבר אימוץ משמעותה העברתו בהמשך מהמשפחה האומנת למשפחה המיועדת לאמצו. בית משפט קמא הפנה לחוות דעתו של המומחה אשר נתבקש גם לחוות את דעתו בעניין זה. בחוות הדעת של מכון שלם נבחנה שאלת המשך שהותו של הקטין בחזקת המשפחה האומנת כאשר על פי המכון מדובר בשאלה שלא היה קל להשיב עליה, וגם אם הפרמטרים הכרוכים בה אינם זרים עבור המכון, הרי שאלות דומות לה אינן מגיעות תדיר לפתחו (ראה עמ' 56 לחוות הדעת). לאחר בחינה הגיע מומחה בית משפט למסקנה, כי ככלל מוטב לקטין לגדול בביתם של הורים צעירים שכוחם במותניהם. אלא שלצד מסקנה זו, ציין המומחה, כי במקרה ספציפי זה מוטב להשאיר את הקטין אצל המשפחה האומנת. בהקשר זה ומפאת חשיבות הדברים, אביאם מפי אומרם:
"... אכן, אין ספק שמוטב לילד לגדול בביתם של הורים צעירים שכוחם במותניהם. דרכו של עולם היא שקיימת התאמה בין יכולותיהם הפיזיות והרגשיות של הורים צעירים לבין האתגרים שמציבים ילדים צעירים. אחריות הורית בגיל מבוגר מהווה על כן מעמסה נכבדה ... מאידך, גם אם הכוונה המקורית של רשויות הרווחה ושל בני הזוג ו' עצמם הייתה כי בני הזוג יהוו עבור נ. מקלט ארעי בלבד, הכתיבו העובדות בשטח תהליכי התקשרות רגשית בינם ובינו שלא ניתן ולא נכון להתעלם מהם ... התרשמותנו היא ש-נ. יצר בפועל עם הוריו האומנים היא התקשרות נינוחה ובטוחה ... התרשמותנו הכללית הייתה, עם זאת כי ההורים האומנים ניחנו ברוח צעירה יחסית לנצפה בקרב בני גילם בדרך כלל ובמסוגלות הורית גבוהה ... שיקול חשוב בענייננו התומך בהישארותו של נ. בבית האומנים קשור לפגיעתו הכפולה הן כילד שלא יגדל בחיק משפחתו המולידה והן כילד לאם חולת נפש הנושא סיכון גנטי לחלות אף הוא. לדעתנו, ניתוק מן המשפחה היחידה המוכרת ל-נ. בשלב הנוכחי של ביסוס והעמקת ההתקשרות הראשונית עלול ליצור פגיעה משמעותית בתהליכי ההתקשרות בעתיד ולהטיל צל כבד על המשך התפתחותו ... על סמך שיקולים אלה אנו סבורים כי הישארותו של נ. בביתם של הוריו האומנים, בני הזוג ו', עדיפה על העברתו למשפחה מאמצת ...".
אם כן, על פי המומחה, עדיף להשאיר את הקטין במשפחת האומנה מאשר להעבירו למשפחה מאמצת אחרת. בית משפט קמא היה ער לקושי זה אליו התייחס בהרחבה בסעיפים 54 עד 57 לפסק דינו, וגם כאן מסקנותיו וקביעותיו מקובלות עלי.
בית משפט קמא ציין כי אף שההליך שלפניו – הכרזה על קטין כבר אימוץ הוא נפרד מהליך מתן צו אימוץ, אולם ככלל, ובמקרה דנן בפרט, עסקינן בהפרדה מלאכותית. בית משפט קמא ציין כי על פי חומר הראיות שהונח לפניו, אין ספק כי בכל מקרה טובת הקטין שיוכרז כבר אימוץ כלפי האם. כמו כן בית משפט קמא סבר, גם הפעם בצדק רב, כי טובתו של הקטין שיגדל אצל משפחה מאמצת ולא יוותר בסידור של אומנה, שהוא בכל מקרה סידור זמני ולא יציב. בית משפט קמא הוסיף והתייחס לגילם המבוגר של הורי האומנה וסבר כי חרף כך הרי שנוכח התקשרותו של הקטין אליהם וטיפולם המסור בו, כמעט מאז לידתו, הוא דחה את הבקשה להעבירו לבית משפחה מאמצת אחרת. בית משפט קמא הוסיף וציין באשר לעתיד לבוא, כי חרף גילם המבוגר של הורי האומנה, מבוקש מהשירות למען הילד לבחון, אולי באופן חריג ושלא בהתאם לנהלים הרגילים, אפשרות אימוץ הקטין על ידי הורי האומנה.
במילים אחרות, בית משפט קמא הכריז על הקטין כבר אימוץ, אולם באותה נשימה, דחה בשלב זה, את הבקשה להעבירו מהמשפחה האומנת לבית משפחה מאמצת, והורה על המשך גידולו אצל משפחת האומנה.
קביעותיו אלו של בית משפט קמא מקובלות עלי, בין היתר משהן נשענות על אותן המלצות שבאו בגדרי חוות דעת המומחה.
יוצא איפוא, כי בהתאם לפסק דינו של בית משפט קמא, לעת עתה, ועד לבדיקת התאמת משפחת האומנה לשמש כמשפחה מאמצת, תוצאות ההכרזה על הקטין כבר אימוץ, רלוונטיות למקרה בהנחה ואותה משפחה תמצא כמתאימה לאמץ את הקטין, ואין בצד אותה הכרזה כדי לאפשר העברת הקטין למשפחה אחרת.
ואכן, ביני וביני נתקבלה לאחרונה לתיק בית המשפט הודעה מטעם ב"כ היועמ"ש בעניין השלמת אבחונה של המשפחה האומנת אשר נמצאה כמתאימה לאמץ את הקטין, וברי הוא, כי ככל שתוגש בקשה למתן צו אימוץ, זו תידון לפני בית המשפט המוסמך ובמסגרת הליך עצמאי.
אופי האימוץ 36. ועתה לשאלה האם האימוץ יהא סגור או פתוח. גם כאן לא מצאתי כי יש להתערב בקביעתו של בית משפט קמא אשר נשענה בעיקרו של דבר על חוות דעתו של מומחה בית משפט ועדותו לפניו וכן על עמדת האפוטרופא לדין. עמדתם לפיה אין לצמצם את תוצאות האימוץ נתבהרה במהלך חקירותיהם הנגדיות משהעלו את החשש, ולהבנתי מדובר בחשש מבוסס, כי המערערת תחשוף את הקטין למידע שעשוי לחבל בשיקומו בחייו החדשים, ושוכנעתי כי זה תומך במסקנה בדבר אימוץ סגור. עוד שוכנעתי כי היעדר קשר עם המערערת לא צפוי להסב לו נזק, וכי דווקא קיום קשר וצמצום תוצאות האימוץ עלולים לפגוע ביציבותו הנפשית ובהתקשרות עם המשפחה המאמצת אצלה יגדל.
למסקנה זו הגיע בית משפט קמא גם לאחר שלא נעלמה מעיניו אהבת המערערת את הקטין ורצונה לגדלו, אך מנגד נתן את משקל הבכורה לטובת הקטין ולמניעת פגיעה בו.
בהקשר זה יש לציין כי "מודל האימוץ הקבוע בדין הישראלי הוא, ככלל, מודל של אימוץ סגור לפיו מנותק עם מתן צו האימוץ הקשר בין הקטין לבין הוריו הביולוגיים" בע"מ 5807/10 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (2010).
37. לאור השיקולים אשר פורטו לעיל, אין בטיעון בדבר קשר האחאות עם אחותו למחצה של הקטין אותה הוא לא פגש מעולם, ואשר נמצאת במשמורתו הבלעדית של גרושה של המערערת, כאשר זו אינה מקיימת קשר עם בתה, כדי להוות משקל נגד, וכדי להורות על צמצום תוצאות האימוץ. נראה כי בנסיבות דנן, צמצום תוצאות האימוץ בשל אותם טעמים לא היה בו כדי לגרום לקיומו של קשר כזה או אחר בין הקטין לבין אחותו למחצה, ונדמה כי מסקנה זו מתחייבת היא לאור ניסיון העבר והתנהלות המערערת.
38. סוף דבר, הלב דואב נוכח מצבה הלא פשוט של המערערת, אשר אין ספק כי היא אוהבת את הקטין וחפצה ביקרו, אלא שהזרקור מופנה במסגרת הליכים אלה אל טובת הקטין כשיקול עיקרי, ומכאן לא מצאתי כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא, ועל כן אמליץ לחברותי לדחות את הערעור ללא צו להוצאות.
____________________ סארי ג'יוסי, שופט [אב"ד] השופטת עפרה ורבנר:אני מסכימה.
__________________ עפרה ורבנר, שופטת
השופטת אספרנצה אלון:אני מסכימה. __________________ אספרנצה אלון, שופטת
לפיכך הוחלט לדחות את הערעור.אין צו להוצאות.
מותר לפרסום ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן היום, כ' אדר תשע"ח, 07 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.
______________ _________________ _________________סארי ג'יוסי, שופט עפרה ורבנר, שופטת אספרנצה אלון, שופטת [אב"ד]