ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ, הרשמת מיטל פרי, מיום 5.2.2019 (להלן: "ההחלטה").
במסגרת ההחלטה התירה כב' הרשמת למשיבה לגבות חוב מזונות שהצטבר כנגד המערער מאז חודש דצמבר 2010 ועד חודש מרס 2016.
רקע כללי ודיוני
- לצדדים 5 ילדים ובמסגרת הסכם גירושין שאושר נפסקו מזונות הקטינים בסך 4,000 ₪ לחודש.
תיק ההוצאה לפועל נפתח לראשונה ביום 17.1.2011 לשם ביצוע פסק הדין בעניין המזונות.
ביום 18.10.2012, לבקשת המשיבה (כעולה מן ההחלטה), נסגר תיק ההוצאה לפועל. ההנמקה שנכתבה בבקשת המשיבה הייתה כדלקמן: "עקב מצבו הבריאותי המחמיר של הגרוש שלי אני מוותרת על החוב ומבקשת לסגור את התיק" (נספח ד' להודעת הערעור; להלן: "הבקשה").
אין מחלוקת בדבר מצבו הרפואי של המערער.
המערער ניהל הליכי פשיטת רגל במועד אישור הסכם הגירושין, במהלכם נקצבו מזונות הקטינים. הליך פשיטת הרגל בוטל.
אלא שגם בשנת 2014 פתח המערער בהליכי פשיטת רגל, כאשר במסגרתם ניתן צו כינוס לנכסי המערער במהלך חודש יולי 2017 (28.7.2014, כעולה ממוצג ת/6 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).
המשיבה, שטענה כי נודע לה על עובדות פשיטת הרגל באיחור, הגישה תביעת חוב ובקשה לארכה.
תביעת החוב, בין היתר בגין המועדים נשוא ההליך, נידונה בהליך פשיטת הרגל. על פי הדו"ח המסכם מטעם המנהל המיוחד כמו גם תגובת המנהל המיוחד לתביעת החוב עצמה, אושרה תביעת החוב ונכללה בגדר הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער (ת/5 ות/6 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).
ההחלטה
- במסגרת ההחלטה, לאחר שהתקיים דיון, התירה כב' הרשמת למשיבה לפעול לגביית חוב מזונות העבר החל מדצמבר 2010 ועד לחודש מרס 2016.
כב' הרשמת דנה בנפרד בשני מועדי חיוב.
באשר לתקופה שמחודש דצמבר 2010 ועד לחודש יולי 2014, התירה כב' הרשמת למשיבה לפעול לאכיפת חוב העבר (סך של 176,000 ₪ נומינלי), הואיל ולא הוצגה לפניה כל אסמכתא לפיה המערער השיג בדרך כלשהי על תביעת החוב של המשיבה. לפיכך סברה כב' הרשמת כי המערער מושתק מלהעלות טענותיו בפניה.
באשר לחוב שנצבר מחודש אוגוסט 2014 ועד לחודש מרס 2016 (המועד שבו נקצב חיוב המזונות בהליך פשיטת הרגל, סך נומינלי של 48,222 ₪), סברה כב' הרשמת כי הסייג הקבוע בסעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה [מזונות] התשי"ט – 1959, אינו חל (להלן: "החוק"). זאת לאור הוראות פקודת פשיטת הרגל, אשר מונעת אפשרות לנקוט בהליכים משפטיים נגד מי שניתן בעניינו צו כינוס בפשיטת רגל.
טענות הצדדים
- בתמצית, טוען המערער כי שגתה כב' הרשמת בכך שלא הפנתה את המשיבה לנהל הליך בבית המשפט לענייני משפחה לשם אישור אכיפת חוב המזונות. למערער טענות מהותיות כנגד חיוב העבר, הנעוצות בין היתר בכך שהמשיבה מחלה על החוב עד ליום 18.10.2012; בכך שהמשיבה לא פעלה במשך שנים לגביית החוב; במצבו הרפואי ובסכסוך משנת 2015 שהתגלע ביניהם ואשר שימש כזרז לפתיחת תיק ההוצאה לפועל מחדש והגשת תביעת החוב לבית המשפט של פשיטת רגל.
המערער אף טוען כי עוד בשנת 2016 אושר למשיבה לנקוט בהליכי הוצאה לפועל ובלבד שתציג אישור לגביית הפרשים ואישור מבית המשפט של פשיטת רגל אולם משלא עשתה כן יש ללמוד מכך ראיה לפיה זנחה המשיבה את כוונתה לגבות את הפרשי המזונות.
המערער טוען, בהסתמך בין היתר, על תמ"ש (משפחה נצרת) 31035-07-16 ל.ש. נ' מ.ש (פורסם בנבו, 3.7.2017), כי משלא פנתה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה לשם אישור גביית הפרשי המזונות, אזי תביעתה נגועה בהתיישנות וממילא אין רשם ההוצל"פ מוסמך להורות דבר בהקשר זה.
עוד מלין המערער על כך שלא התאפשר לו לשמוע ראיות ולחקור את המשיבה.
- המשיבה טוענת כי דין הערעור להידחות בהתחשב בכך שהמערער משתמש לרעה בהליכי משפט, כי הסתיר הסתלקותו מעזבון אמו המנוחה והסתיר קיומו של הליך פשיטת הרגל הראשון.
לטענת המשיבה, עם מתן צו ההפטר בעניינו של המערער, אשר לא החריג את חוב המזונות מחוב בדין קדימה, יכולה הייתה לשוב ולנקוט כנגד המערער בהליכי גביה.
המשיבה טוענת כי אין ביטוי בפרוטוקול הדיון בפני כב' רשמת ההוצל"פ לטענות המערער לפיהן לא התאפשר לו לחקור.
המשיבה טוענת כי "למיטב זכרונה מעולם לא הגישה בקשה לסגירת תיק הוצל"פ ביום 18.10.2012 ומחילה על חוב מזונות" (סעיף 29 לעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).
המשיבה טוענת כי פעלה ללא לאות הן בהליכי ההוצאה לפועל והן בהליכי פשיטת הרגל לשם אכיפת חוב המזונות.
המשיבה טוענת כי המערער הפר באופן שיטתי את חיוביו לשלם את מזונות הילדים וגם הפר את ההחלטה בדבר קציבת המזונות בבית המשפט של פשיטת רגל.
המשיבה אף טוענת כי המערער לא השיג על הכרעת המנהל המיוחד בתביעת החוב או על צו ההפטר ולא הציג במסגרת הליכי פשיטת הרגל את המסמכים לעניין ויתורה הנטען והמוכחש על חוב המזונות.
בנסיבות אלה, סמכה המשיבה ידיה על ההחלטה וביקשה לדחות את הערעור.
- במהלך הדיון בערעור הצגתי בפני הצדדים את השאלה האם אין ליתן משקל, כשבשאלת יישומו של סעיף 11 (ב) לחוק עסקינן, למועד סגירת התיק ביום 18.10.2012. לשון אחר, האם אין לראות במסמך זה כקו פרשת המים המבחין בין תקופת חיוב שבגינה על המשיבה לנקוט בהליך מתאים בבית המשפט לשם אישור גביית חוב העבר, ובין תקופת החיוב שלאחריו ; תקופה שבגינה בין היתר לאור ניהולם בפועל של הליכי פשיטת הרגל ומעורבות המשיבה בהם, אין צורך באישור שכזה.
ניתנה גם לצדדים שהות לבחון אפשרות להגיע להבנה על יסוד הצעת בית המשפט אולם הצדדים לא הגיעו לכלל הסכמות.
דיון והכרעה
- עיינתי בכלל המצוי בתיק ושמעתי את הצדדים.
הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.
סעיף 11 (ב) לחוק לתיקון דיני משפחה [מזונות], קובע, כי: "מזונות שלא התחילו לפעול לגבייתם תוך שנתיים לאחר התקופה שבעדה הם נפסקו, אין לגבותם אלא ברשות בית המשפט" (שם).
בית המשפט, בעניין חוק זה ולענייננו, הוא בית המשפט לענייני משפחה (סעיף 18 לחוק הנ"ל).
בין התכליות המונחות ביסוד הוראות החוק מונחת גם ההכרה במארג היחסים הייחודי החולש בענייני המזונות על מערך ההתחשבנות הכספית שבין הורים, כמו גם ההסדר הייחודי שעודנו נוהג בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967 בכל הנוגע לאכיפת חיובי מזונות. הסדר שונה וחריף יותר מן ההסדר הנוהג בכל הנוגע לחיוב אזרחי "רגיל". מטעמים אלה, בין היתר, נודעה בחוק ובפסיקה האפשרות להותיר בידי בית המשפט המוסמך את שיקול הדעת, במקרים המתאימים ובהתאם להוראות החוק, האם להתיר אכיפת חוב עבר בחלוף המועד שנקצב בחוק, אם לאו.
- לא בכדי הוצגה לצדדים במעמד הדיון השאלה מה דינה של הבקשה בכל הנוגע לתיחום מועדי החיוב והצורך בניהול הליך לאישור אכיפתם בבית המשפט לענייני משפחה. שכן לא ניתן להתעלם, ולו לכאורה, מן הבקשה ומתוכנה, המלמדים על מחילה על החוב עד אותה עת. לעניין זה יש לזכור, כי השאלה הניצבת במוקד ערעור זה, בדומה לשאלה שנידונה בהחלטה, איננה האם המשיבה אמנם מחלה על החוב עד אותה עת אם לאו. השאלה אף איננה האם המערער פרע את איזה מחיוביו; האם היה בין הצדדים הסכם ששינה מתוקפו של פסק הדין או האם אין על המערער לשלם את חוב המזונות מכל טעם אחר. השאלה היא אחרת לגמרי ובתמצית בוחנת האם רשאית המשיבה לחצות את סיפה של מערכת האכיפה והגבייה בגין חוב העבר מבלי שאישר זאת בית המשפט. לעניין זה יוזכר, כי רשות האכיפה והגבייה, שבין כתליה ביקשה המשיבה לפעול, היא רשות מינהלית נפרדת מן הרשות השופטת (שבגדריה התנהל הליך פשיטת הרגל).
- לעניין זה עיון באסמכתאות שהוגשו מציב "תמרור אזהרה" ; במרכזו המתח שבין עצם המחילה לכאורה על החוב וסגירת התיק היזומה ע"י המשיבה, ובין העובדה שבמסגרת ניהול הליך פשיטת הרגל תביעת החוב שאושרה כללה גם את המועד שעד להגשת הבקשה. הטעם שהציגה כב' הרשמת לדחיית עמדת המערער היה השתק שיפוטי, שעה שהמערער לא השיג בכל דרך על תביעת החוב. אלא שעיון באסמכתאות שהוצגו לפניי איננו מלמד על מודעות קונקרטית לעצם בקשת סגירת התיק ומחילת החוב, במובחן מטענה אחרת בדבר קיומו של הסכם לפטור מתשלום מזונות הואיל ושני ילדים עברו להתגורר עמו (סעיפים 11 ו – 12 לתגובת המנהל המיוחד מיום 12.7.2017 , ת/4 בעיקרי הטיעון מטעם המשיבה).
גם בבקשת המשיבה להארכת מועד להגשת תביעת החוב בפני בית משפט של פשיטת רגל לא טענה המשיבה כי תיק ההוצאה לפועל נסגר מן הטעמים שפורטו בבקשה. תחת זאת טענה כי התיק נסגר לאור איומים של המערער כלפיה, לרבות איומים על חייה (סעיף 8 לבקשה להארכת מועד וסעיף 9 לתצהיר מיום 1.3.2016, אשר תמך בה).
בנסיבות אלה שעה שעל הפרק מונחת אך ורק השאלה האם ניתן להורות על נקיטה בהליך הוצאה לפועל בגין תקופה זו, ספק אם יש מקום למנוע מן המערער את האפשרות להתגונן בבית המשפט כהוראת סעיף 11(ב) לחוק. שכן אם נדרש אמנם אישור של בית המשפט לגביית חוב מזונות שלא ננקטו בעניינו הליכי גבייה, מקל וחומר שספק אם יש לפסוח על אישורו של בית המשפט לנקיטה בהליכי אכיפה של חוב שבגינו הוגשה בקשה מפורשת שבה נטען למחילה בהקשרו.
שאלה זו יכול ותצריך שמיעת ראיות של ממש ובחינת גרסות הצדדים. בוודאי שלא ניתן לקבוע עתה, כי עסקינן בבקשה מזויפת כטענת המשיבה. זאת הואיל ועצם הגשתה נזכר כממצא עובדתי של בהחלטה ; שעה שטופס בקשת הזוכה (נספח ד' להודעת הערעור) מלמד ולו לכאורה על זיהויה של המשיבה בעת הגשת הבקשה ; ובשים לב לחזקת תקינות המעשה המנהלי הקנויה גם לרשות האכיפה והגבייה.
אין משמעות הדברים כי בקביעות אלה יש משום הכרה במחילה על החוב עד ליום 18.12.2010, או הכרה בכל טענה מהותית אחרת ביחס לחוב עד לאותו מועד. אף אין משמעות הדברים, כי בקביעות אלה יש משום חזרה מתביעת החוב כפי שאושרה בבית המשפט המחוזי. משמעות הדברים היא כי על מנת שתחצה המשיבה את הסף ותבוא בין כתלי רשות האכיפה והגבייה לשם הפעלת סמכותה המנהלית לאכיפת חיובים פסוקים, המתח הנגלה לאור האמור בבקשה מחייב בחינה של בית המשפט, כאמור לעיל.
הדבר מתחייב גם לאור העובדה שכפי שנפסק לא פעם, גם הליכי הוצאה לפועל יש לנהל בתום לב [השוו, בין היתר: רע"א 7571/06 איטח (סעדה) נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (מצוי במאגרים המשפטיים ; 29.1.08)]. בכך אין כדי לקבוע, בהכרח, כי התנהלות איזה מן הצדדים נעדרה תום לב. אולם הפער בין הטעם לסגירת התיק כפי שהוצג בבקשה ובין הטעם לסגירה כפי שהוצג בפני בית המשפט המחוזי כעולה מן האסמכתאות שהוצגו מצריך אף הוא את יישובו השיפוטי בדרך שקבע לכך החוק.
- מכאן, לשאלה האם יש צורך באישורו של בית המשפט לשם אכיפת החיוב שמיום הגשת הבקשה ואילך. לעניין זה סבורני שהדין עם המשיבה.
בהתחשב במועד מתן צו הכינוס; בכך שעם מתן צו כינוס נכסים והקניית נכסי החייב לנאמן, אף אין תועלת אמיתית בנקיטה בהליכי אכיפה בלשכת ההוצאה לפועל לאור הקניית נכסיו לנאמן; במסלול שקובעת פקודת פשיטת הרגל לשם הבטחת האפשרות לגבות חיובי מזונות מחייב בפשיטת רגל (קרי, קציבת המזונות); ובהתחשב בכך שבמובחן מעצם הבקשה (שהיא בקשת המשיבה עצמה), אמנם לא הוצגו ראיות של ממש לפני בית המשפט של פשיטת רגל והמנהל המיוחד שיש בהן כדי ללמד על השגה כלשהי של המערער עצמו כנגד תביעת החוב המאושרת; בהתחשב בכל אלה לא סברתי כי נפל פגם בהחלטת כב' הרשמת החל ממועד הגשת הבקשה ואילך, גם אם הנמקתה הייתה תמציתית.
גם לו הייתי סובר אחרת, קרי, כי היה מקום להפנות את המשיבה להגיש תביעה לאישור הליכי גבייה בגין כל התקופה שבמחלוקת, ספק רב בעיני האם לא היה מקום לאשר את עצם הנקיטה בהליך לאור הטעמים שהובאו לעיל, וזאת למצער מיום 18.10.2012 ואילך.
גם כאן, אין בכך משום קביעה השוללת מן המערער אפשרות לטעון כהבנתו במסגרת הערכאה המוסמכת לכך לשיטתו. הגם שאיני נצרך להכריע בכך במסגרת ההליך שלפני, ספק בעיני אם בקביעת הרשמת בהחלטה בדבר השתק יש כדי למנוע מהמערער אפשרות לטעון טענות עובדתיות ולפיהן אין עליו לשאת בחוב העבר. זאת, מקום בו קביעה תמציתית זו ניתנה אך ביחס לשאלה האם יש להפנות את המשיבה לניהול תביעה לפי סעיף 11 (ב) לחוק אם לאו.
בדרך הילוכי זו אף לא נדרשתי לשאלה האם נמנע מן המערער להביא ראיותיו אם לאו. לעניין זה אך אעיר כי ככלל ככל שיש לפני ערכאה שיפוטית מחלוקת עובדתית אין מקום למנוע מבעל דין להביא ראיות, וחזקה שכל אחד מהצדדים יוכל לפעול כהבנתו בהקשר זה.
- כפועל יוצא מכלל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:
א. הערעור מתקבל בכל הנוגע לתקופת החיוב שמחודש דצמבר 2010 ועד ליום
18.10.2012.
ככל שהמשיבה מבקשת לאכוף חיוב מזונות בגין תקופה זו, עליה לפנות בהליך המתאים לבית המשפט המוסמך.
ב. בכל הנוגע לתקופת החיוב שמיום 18.10.2012 ועד לחודש מרס 2016, הערעור נדחה.
ג. קביעות אלה אינן מונעות מאיזה מהצדדים לטעון כהבנתו לפני הערכאה המוסמכת כל טענה עובדתית או משפטית באשר לעצם החיוב, מהותו ותוקפו, בהתאם להוראות הדין.
ד. פסק הדין יומצא לצדדים כמו גם לכב' רשמת ההוצל"פ לשם עריכת תחשיב עדכני של סכום החוב בתיק לאור הנחיותיי אלה.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אינני עושה צו להוצאות.
העירבון יושב למפקידו, כפוף להוראות כל דין.
פסק הדין מותר בפרסום, בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחותיהם.
המזכירות תסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ב סיוון תשע"ט, 25 יוני 2019, בהעדר הצדדים.