המערערת מבקשת כי ייגרעו מרשימת השיקים המסורבים בחשבונה המתנהל אצל המשיב, שני שיקים: הראשון בזמן – שיק מס' 252 על סך 6,949 ₪ אשר סורב ביום 21.7.17
השני – שיק מס' 427 על סך 5,000 ₪ אשר סורב ביום 13.8.17
לטענת המערערת, החלטת המשיב שלא לכבד שיקים אלו עמדה בניגוד לנוהג שהשתרש בין הצדדים שמכוחו היה למערערת "יסוד סביר להניח" כי השיקים יכובדו חרף החריגה ממסגרת האשראי, וזאת בהתבסס על סעיף 10(א)(3) לחוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק").
1. המערערת מנהלת בסניף קרית מוצקין של המשיב, מזה כשנה לפני הגשת הערעור, חשבון עסקי שמספרו 29460 (להלן: "החשבון"), וזאת באמצעות מורשי החתימה של המערערת, מר שגיא בנדלק וגב' עופרת גיגי.
2. בהתאם להסכם בין הצדדים הוקצתה למערערת מסגרת אשראי של 130,000 ₪ בחשבונה.
3. ביום 2.7.17 סורבו 4 שיקים בחשבונה של המערערת, בהמשך סורב שיק נוסף ביום 17.7.17, ו-4 נוספים סורבו ביום 21.7.17. השיק האחרון, העשירי במספר, סורב ביום 13.8.17 כאשר שני האחרונים שסורבו הם מושא הערעור, והם בלבד.
דהיינו המערערת איננה טוענת דבר כנגד סירוב 8 שיקים נוספים בחשבון.
4. טענת המערערת ביחס לכל אחד משני השיקים שאת גריעתם היא מבקשת, מעט שונה.
ביחס לשיק הראשון נטען כי זה הופקד לחשבון המערערת ביום שישי (יחד עם שיקים נוספים) ובעת הפקדתו אכן נוצרה חריגה בחשבון. לטענת גב' גיגי, מאחר והבנק עובד עד השעה 12:00 ביום שישי היא פנתה ובקשה מהמשיב שתנתן ארכה לכיסוי החריגה, אולם פנייתה זו סורבה, באופן מפתיע מבחינתה, שכן בפעמים קודמות אפשרו למערערת לחרוג ממסגרת האשראי למס' ימים עד להפקדת כספים לסגירת החריגה.
מאחר וביום ראשון סניף הבנק סגור, ביצעה גב' גיגי הפקדת מזומן בתיבת ההפקדה בסך של 16,000 ש"ח, וביום שני, עם פתיחת הסניף, בוצעה הפקדה של המחאות בסך של של 17,000 ₪, סכום אשר אפשר את כיבוד כל השיקים שנמשכו ביום 21.7.17, לרבות השיק הראשון.
יתירה מכך, ביום 25.7.17 הופקד השיק הראשון בשנית וכובד.
באשר לשיק השני, במועד הפקדתו 11.8.17, שהיה גם כן ביום שישי, היתה חריגה מהאשראי בסך של 4,000 ₪ בלבד ולכן בוצעה ביום 14.8.17 (יום ב' בשבוע) הפקדה שהעמידה את היתרה מתחת למסגרת האשראי.
5. המערערת סומכת טיעונה, כאמור על הוראת סעיף 10(א)(3) לחוק הקובע:
"10.(א)לקוח מוגבל או לקוח מוגבל חמור, רשאים לבקש מבית משפט השלום שיבטל הבאת שיק במנין השיקים שסורבו בהתקיים אחת מאלה:
(1).....
(2).....
(3)ללקוח היה יסוד סביר להניח שהיתה חובה על הבנק לפרוע את השיק, אם בשל כך שהיתה יתרה מספקת בחשבון, או שהבנק היה חייב לפרעו מכוח הסכם אתו;"
כבר נפסק שהטענה כי היה ללקוח "יסוד סביר להניח" מורכב הן מיסוד אובייקטיבי והן מיסוד סובייקטיבי, דהיינו שאת היסוד האובייקטיבי, סבירות ההנחה, צריך לבחון על רקע היסוד הסובייקטיבי. וכפי שנקבע בע"א (מחוזי חי') 583/94 ש.א. דפוס אופסט תפן נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (31.12.94) :
" משמעותו של היסוד "סביר להניח" שהייתה חובה על הבנק לפרוע את השיק בשל כך שהייתה יתרה מספקת בחשבון כוללת מרכיב אובייקטיבי ומרכיב סובייקטיבי, המשמשים זה במשולב עם זה, ונבחנים זה לאורו של זה. מחד, עניין לנו ביסוד סביר להניח, היינו, אלמנט לשוני בעל משמעות אובייקטיבית, ומנגד מדובר ביסוד סביר שהניח הלקוח כלומר – לפנינו אלמנט לשוני בעל משמעות סובייקטיבית. אין הכוונה ל"לקוח" טיפוסי, היינו –לקוח סביר, כי אם מלשונו של הסעיף עולה הסקנה שעניין לנו בלקוח הספציפי המסוים שחשבונו הוגבל והוא המבקש מבית המשפט להוציא שיק ממניין השיקים המסורבים.
מכיוון שכך, נדמה כי סבירות הנחתו של הלקוח, היינו היסוד האובייקטיבי, צריכה שתיבחן על רקע היסוד הסובייקטיבי. במילים אחרות, היסוד ה"סביר להניח" מבחינה סובייקטיבית, יש בו כדי להשפיע על היסוד ה"סביר להניח" מן הבחינה האובייקטיבית. שכן אם מתברר, למשל, מעדות בבית המשפט, או מכל ראייה אחרת, כי ניסיון העבר של הלקוח מלמד שתשלומים מסוימים שולמו במועדם במשך תקופה ארוכה, ניתן יהיה לראות בכך ביטוי ליסוד האובייקטיבי בסעיף 10(א)(3), היינו – "יסוד סביר להניח" שאכן תהיה יתרה מספקת בחשבונות, המקימה את חובתו של הבנקאי לפרוע את השיק."
6. עיון בדפי החשבון שצרפה המערערת מעלה כי אכן בחודשים שקדמו לסירוב השיקים מושא הערעור היו מספר מקרים בהם המשיב כיבד שיקים על אף חריגה ממסגרת האשראי, וזאת כנגד ביצוע הפקדה למחרת או בתוך יומיים ממועד משיכת השיקים. כך למשל ניתן לראות כי ביום 30.5.17 נמשכו מס' שיקים עד כדי חריגה של כ-168,000 ₪, ומרביתם כובדו (למעט 1) על אף שגם לאחר הפקדות מזומן ושיקים יתרת החובה לא ירדה מתחת למסגרת האשראי עד ליום 9.6.17!!
כך גם ביום 13.6.17 כובדו שיקים שנמשכו בחריגה, למרות שרק למחרת הופקדו שיקים (ולא מזומן) שהביא את היתרה קרוב למסגרת האשראי (אך עדיין מעליה!), בדומה ניתן לראות כיבוד שיקים בחריגה ביום 20.6.17, ועוד ועוד דוגמאות לרוב.
7. אלא שלאחר אותם אירועים בהם אכן כובדו שיקים אף ללא הפקדת מזומן מייד למחרת, ביום 2.7.17, וביום 17.7.17 הוחזרו שיקים בחשבון המערערת (בשני המקרים החריגה מהאשראי היתה בהיקף העולה על 15,000 ₪ והיא לא כוסתה למחרת), דבר שלכאורה יש בו להצביע על כך שהמשיב הביע עמדתו כלפי המערערת כי לא יסכים עוד לכבד שיקים בחריגה.
אולם למרות אירועים אלו, הרי שגם בין המועדים 4.7.17 ועד ליום 10.7.17 כובדו שיקים למרות חריגה ממסגרת האשראי בחשבון וזאת תוך שהמערערת מפקידה מדי יום סכומים שונים במזומן או בשיקים, דבר המעיד על כך שלמרות שהמשיב "אותת" למערערת כי לא יאפשר את המשך ניהול החשבון באופן שנוהל קודם לכן, הרי שעדיין כובדו שיקים למרות חריגה מהמסגרת, תוך הפקדה מספקת ביום שלמחרת.
8. גב' גיגי בחקירתה אישרה למעשה כי ידעה שעליה לדאוג לכך שהחשבון לא ייכנס לחריגה ממסגרת האשראי, והיא ציינה כי מדובר בחשבון של עסק חדש (בן כשנה) וכי עשתה מעקב מדוקדק על מנת למנוע חריגות כאלה. עוד היא אישרה כי ידעה שהמשיב לא יאפשר לה לחרוג ממסגרת האשראי, אלא באם תפקיד את הסכומים ביום למחרת, אולם זאת למעט במקרים שחלו בסופשבוע, שהם המקרים נשוא הערעור (עמ' 3 שורות 3-6).
9. לאחר שמיעת עדותה של גב' גיגי ובחינת דפי החשבון, אני סבורה כי בהחלט יש בסיס לטענתה כי המשיב אפשר למערערת, במהלך "חיי החשבון" לחרוג ממסגרת האשראי, לא פעם ולא פעמיים, ובסכומים ניכרים, מבלי שסורבו שיקים, על אף שנמשכו תוך חריגה מהמסגרת, ולא הופקד סכום מספיק לכיסויים, במועד משיכתם, וגם לא תמיד ביום למחרת.
עם זאת, שוכנעתי, והדבר עולה מעדות גב' גיגי, כי היא ידעה והבינה שהבנק לא ימשיך ויכבד שיקים שימשכו בחריגה, ללא שלמחרת יופקד בחשבון סכום מספיק לכיסויים, והיא אכן עשתה מאמץ כן לעמוד בדרישה זו, כאשר במקרים בהם היא לא עמדה בכך, הדבר נבע מ"נפילת" סוף השבוע בין מועד סירוב השיקים ועד למועד ביצוע הפקדה מספקת.
10. לאחר בחינת מכלול טענות הצדדים, וחרף התרשמותי מכנות כוונותיה ונסיונותיה של גב' גיגי, אני סבורה כי הוכח שהיה למערערת "יסוד סביר להניח" כי השיקים מושא הערעור יכובדו על ידי המשיב, אלא שביחס אליהם לא נהגה המערערת בהתאם לאותה הסכמה מכוח הנוהג שקיבלתי כי אכן היתה קיימת בין הצדדים.
ביחס לשיק הראשון, בניגוד לנטען על ידי המערערת, מועד משיכתו היה 20.7.17, בעוד שמועד סרובו היה 21.7.17. ה-20.7.17 היה יום חמישי בשבוע, דהיינו שלפי הנוהג ששוכנעתי כי היה קיים, ולאחר סירוב השיק ביום 17.7.17, היה על המערערת להפקיד ביום שישי את הסכום המספיק לכיסויו. דבר זה לא נעשה, ורק ביום א' ה-24.7.17, בוצעה הפקדה באמצעות תיבת השירות בסך של 16,000 ₪ (כאשר מתוך סכום זה סך של 3,640 ₪ הופקד בשיק ולא במזומן), הפקדה שדי היה בה כדי לכסות את כל השיקים שנמשכו בחשבון ביום 20.7.17 (אלא שבנתיים נמשכו שיקים נוספים שיצרו חריגה נוספת).
בודאי שאת ההפקדה הנוספת שנעשתה ביום 25.7.17 לא ניתן לראות כמקיימת את אותו נוהג, שכן היא בוצעה בחלוף יום עסקים נוסף, וממילא הפקדה זו נדרשה על מנת לכסות שיקים נוספים שהופקדו ביום 24.7.17, ואשר בגין הפקדה זו, שיקים אלו לא סורבו, למרות החריגה שנוצרה ביום 24.7.17.
מכאן, שגם לאחר שקיבלתי טענת המערערת ביחס לקיום נוהג, הרי שהמערערת לא פעלה בהתאם לאותו הנוהג, ולא דאגה כי ביום למחרת המשיכה (יום שישי), תהא בחשבון יתרה מספקת לכיסוי החריגה.
11. באופן דומה, ביחס לשיק השני, הרי שהוא נמשך ביום שישי בשבוע, 11.8.17, אך לא בוצעה הפקדה מספקת לכיסויו עד ליום 14.8.17 (יום שני בשבוע) שכן הפקדת הסך של 4,700 ₪ ביום 14.8.17,ולא ביום ראשון כמתבקש מאותו נוהג קיים, לא היה בה לכסות את החריגה ממסגרת האשראי שנוצרה כתוצאה ממשיכת השיק, חריגה שעלתה כדי 9,500 ₪.
12. מכל האמור לעיל עולה כי המערערת, שעליה מוטל הנטל, לא שכנעה כי היתה קיימת חובה של הבנק לפרוע את השיקים בהתבסס על אותו "נוהג קיים" שכן למעשה המערערת עצמה לא פעלה בהתאם לאותו "נוהג קיים" ביחס לשני השיקים מושא הערעור.
למרות זאת אני סבורה כי במקרה דנן יש מקום להיעתר לערעור בחלקו ולגרוע מרשימת השיקים המסורבים שיק אחד מבין השניים, דהיינו את השיק הראשון, וזאת בשל "גבוליות" המקרה ומשיקולי צדק, שזה הוא המקום להחילם.
13. ניתן למצוא כי קיימת בפסיקה מחלוקת באם יש אפשרות לכלול שיקולי צדק במסגרת העילות המנויות בסעיף 10 לחוק. בעוד שהגישה השלטת הינה כי אין מקום לכך, בהיות העילות המנויות בסעיף 10 בגדר רשימה סגורה הרי שבשנים האחרונות, ניתן למצוא "הדים" לגישה אחרת, לפיה אין להחיל את הוראות החוק בנוקדנות (חרף הטעמים הברורים לכך) בין היתר לאור שינוי מציאות החיים מאז הוא נחקק והעובדה כי בחלוף השנים מאז נחקק החוק חל שינוי, לטובה (בזכות החוק ואכיפתו הנוקדנית), בתופעת השיקים ללא כיסוי שהחוק בה למגר.
אמנם נכון כי הגישה השלטת עודנה כי אין מקום להכניס שיקולי צדק במסגרת ערעור לפי סעיף 10 לחוק, וכי רשימתה עילות בו סגורה, וזאת מהטעמים שפורטו בהרחבה בפסיקה אשר רובה מבוססת על מאמרו המאלף של כב' השופט י. עמית (עוד בשבתו בבימ"ש השלום בעכו) "חוק שיקים ללא כיסוי, התשמ"א-1981", הפרקליט מ"ד, עמ' 449 (להלן: "מאמר עמית"), אשר נכתב בסמוך למועד חקיקת החוק והיה בו נסיון, אשר צלח במידה רבה, להתוות את הדרך שבה ייושם החוק (ראה מהעת האחרונה: עש"א (חי') 42754-04-16 רב בריח איתור לוויני בע"מ נ' בנק מרכנתיל לישראל בע"מ (2.11.17); עש"א (י-ם) 69882-09-16 יעקב לאופר נ' בנק לאומי (23.8.17) והאסמכתאות שם; עש"א (חי') 2208/13 א.מ.ר. זיו בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות (11.5.14)).
14. אולם לטעמי עמדתו של כב' השופט שדה כפי שפורטה בפסק דינו שניתן בעש"א (חי') 46324-01-16 אדיר מבנים נידים בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (27.7.16) לפיה בחלוף 3 עשורים ממועד חקיקת החוק יש מקום לבחון מחדש את הטעמים העומדים בבסיסו ולכלול שיקולי צדק בבחינת ערר, גם כאשר המערער אינו מוכיח קיומה של עילה לפי סעיף 10, תואמת את המטרה של עשיית צדק במקרים קונקרטיים.
(ראה אימוץ גישה זו גם בעש"א (חדרה) 41535-03-15 רויטל גרוסמן ואח' נ' בנק מזרחי (25.5.15) ; עש"א (חי') 32043-03-14 ספדי נ' בנק לאומי לישראל (1.6.14) ; עש"א (קריות) 24328-07-17 ואכד עאמר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (9.10.17).
כבר במאמר עמית הצביע המחבר על "נוקשות" עילות החוק לביטול הכללת שיקים ברשימת השיקים המסורבים והצביע על נסיונות הפסיקה להגמיש במעט את "מונחי השסתום" (כגון: "יסוד סביר להניח" או תוך התייחסות לאירועים חיצוניים שאין למערער השפעה עליהם כגון: מלחמה, מחלה וכד') זאת בכדי להגיע לפתרון צודק בנסיבות קונקרטיות הבאים בפני בית המשפט. במאמר מובעת גישה התומכת במתן שיקול דעת לבית המשפט (עמ' 471 ואילך) אלא ששם מפנה המחבר את ההמלצה למחוקק, שירחיב את שיקול דעת בית המשפט.
אני סבורה כי בחלוף 3 עשורים ממועד חקיקת החוק אין עוד להמתין לפעולת המחוקק, ועל בית המשפט לקבוע, באותם מקרים המצדיקים זאת, והם יהיו לטעמי נדירים יחסית, כי קיימים שיקולי צדק המחייבים גריעת שיקים, חרף אי התקיימו איזו מהעילות המנויות בסעיף 10א לחוק.
15. אני מוצאת שהמקרה שנדון בפני הינו אחד מאותם המקרים הנדירים. כפי שציינתי לעיל, המדובר בחשבון חדש יחסית (בן כשנה) אשר במהלך תקופה לא קצרה הבנק אפשר כיבוד שיקים חרף חריגה ממסגרת האשראי כנגד ביצוע הפקדה, בתחילה גם הפקדה לאחר יותר מיום, ובהמשך, כאשר ההפקדה נעשתה למחר יום משיכת השיק, וכאשר הפקדה זו כללה לעיתים שיקים (שכידוע מועד "זקיפתם" הינו רק בחלוף יומיים).
מנגד, ניתן להתרשם מאופן ניהול החשבון, הן לפני סירוב השיקים, ובעיקר לאחר מתן ההודעה על הגבלה (שתחילתה עוכבה בהחלטתי מיום 17.8.17), כפי שעולה ממוצג ת/1, כי המערערת אכן עשתה ועושה מאמצים כנים לנהל את החשבון בהתאם לתנאים המוסכמים, וכי נסיבות ספציפיות, של חלות סוף השבוע, הביאו לחריגות מהמוסכם.
עוד עולה כי אין מדובר בגוף ה"מפזר" שיקים ללא כיסוי, אלא בגוף מסחרי אשר הקושי בכיסוי שיקים נגרם מאי קבלת תקבולים במועדם, ואשר מקיים מעקב רציף והדוק על אופן ניהול החשבון וקבלת התקבולים. דבר זה מתאשר בעובדה, שלא היתה שנויה במחלוקת, כי השיק הראשון אכן כובד לאחר הצגתו מחדש בחלוף עוד יומיים, זאת כנגד ביצוע הפקדה מספקת.
16. הנה כי כן אנו רואים לקוח מסודר, המודע לחובותיו ביחס לניהול החשבון, וככלל, בודאי מאז מתן הודעת ההגבלה, מקיימם באופן "אדוק" יותר. כאשר מצד שני עומד בנק אשר במהלך חודשים ארוכים לא עמד בנוקדנות על קיום הוראות ניהול החשבון והוראות החוק, והתנהלותו אל מול הלקוח היתה לא עקבית, גם לאחר שהחליט לשנות עמדתו ו"הודיע" על כך למערערת בסירוב השיקים הראשונים בתחילת חודש 7/17.
17. בנסיבות כאלה, מקום בו ברור כי המשמעות הכלכלית למערערת מהגבלת חשבונה הינו כבד, ולאחר ששוכנעתי כי אכן מדובר בעסק חדש שבעליו מנסים להצעידו קדימה, בזהירות ותוך נסיון כן לנהל את חשבון הבנק בהתאם להוראות ההסכם והחוק, אני סבורה כי גריעת השיק הראשון, כאשר המחדל מצד המערערת מתמצה באי הפקדת הסכום לכיסויו ביום שישי, אלא רק ביום ראשון עם פתיחת הבנק מחדש, עולה בקנה אחד עם שיקולי הצדק, ויש בה להביא ליישום צודק של הוראות החוק, מבלי לפגוע בעקרונות המותווים בו.
משכך, אני מורה על גריעת שיק מס' 252, על סך 6,949 ₪ שסורב ביום 21.7.17 מרשימת השיקים המסורבים בחשבון המערערת אצל המשיב (מס' חשבון 29460).
לנוכח העובדה כי קביעתי זו נעשתה משיקולי צדק על אף שהמערערת לא הוכיחה התקיימות התנאים להחלטת איזה מהעילות המנויות בסעיף 10א לחוק, אין צו להוצאות.
הפקדון שהפקידה המערערת בעת פתיחת ההליך יוחזר לה באמצעות בא כוחה.
ניתן היום, א' טבת תשע"ח, 19 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.
