רייס נ' רשות האוכלוסין וההגירה

עניינה של העותרת מונח בפניי בפעם השנייה שכן בעבר הונחה בפניי עת"מ 62730-12-21. אותה עתירה התקבלה במובן זה שעניינה של העותרת הוחזר למשיבה לבחינה נוספת, עת עלתה מחלוקת באשר להנמקת המשיבה כי גיורה של העותרת אינו כנה. אף שהיה על המשיבה ליתן את החלטתה עד ליום 1.2.23, זו ניתנה לבסוף באיחור ורק ביום 25.7.23. זאת ועוד; הפעם ההנמקה לא נגעה לכנות הגיור, כפי שהיה מצופה, אלא נקבע כי בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות התש"י - 1950, אינה מתקבלת מאחר ולא הוכיחה כי הגיור שעברה ב- "אהבת הגר", משויך לרשת - "גיור כהלכה".

כפי שיובהר אני סבורה שיש מקום לקבל את העתירה וליתן לעותרת מעמד בישראל מכוח חוק השבות והגיור שעברה.

הדברים יפורטו להלן:

רקע:

1. העותרת היא אזרחית פיליפינית ילידת 1966. העותרת היא רווקה אך אם לארבעה בגירים המתגוררים בחו"ל בגילאים 30-40. העותרת הגיעה לישראל לפני כשני עשורים, עוד בשנת 2005 וזאת כמטפלת סיעודית ברישיון ב/1 ומאז ועד היום היא שוהה בישראל. במשך שנות עבודתה כמטפלת אצל משפחות דתיות בישראל היא נחשפה ליהדות והתקרבה אליה עד שבחרה להצטרף לדת זו. בכלל האמור עבדה בין השנים 2020-2015 כמטפלת של גב' שמואלי ז"ל ברמת גן. במהלך אותן שנים היא השתייכה לקהילת בית הכנסת "יחזקאל" אשר היה במרחק 5 דקות מבית המטופלת. העותרת פקדה את בית הכנסת בשבתות וחגים, השתתפה בשיעורי תורה ונתנה צדקה. בשנת 2017 החליטה להתגייר. משפחתה של גב' שמואלי ז"ל אפשרה לעותרת להעדר למטרה זו למשך מספר שעות בשבוע לצורך לימודי הכנה לגיור. במאי באותה שנה היא החלה ללמוד באולפן "נתיבי הזוהר", אולפן לגיור אורתודוכסי בבני ברק ברשות כב' הרב שמעון לוי. הלימודים היו כשנה למשך מספר שעות בשבוע והסתיימו ביוני 2018. משהסתיימו הלימודים, התייצבה העותרת ביום 21.6.18 בפני בית הדין "אהבת הגר" בירושלים. מדובר בבית דין ברשות כב' הרב חיים אמסלם. לאחר שבית הדין בחן את הכוונות והידיעות של העותרת - זו טבלה, התחייבה לקבל עול מצוות ובית הדין החליט לגיירה. בשנים שלאחר הגיור המשיכה לנהל אורח חיים זהה, כלומר מצד אחד המשיכה בעבודה כמטפלת של גב' שמואלי ברישיון ב/1 והתגוררה עמה. מנגד - המשיכה לפקוד את בית הכנסת "יחזקאל" ולקיים אורח חיים יהודי.

    

2. ביום 16.2.20 הגישה העותרת לראשונה ובאופן עצמאי בקשה לקבלת מעמד עולה בלשכת המשיבה ברמת גן. הפניה הייתה לאחר שנודע לה באופן מקרי מעובדת הלשכה כי היא זכאית לכך מאחר והיא יהודייה שהתגיירה (ר' הבקשה נספח 1 לתשובה וכן ר' את המסמכים שצורפו לה כפי שצוינו בסעיף 11 לתשובה). אותה בקשה נדחתה על הסף ביום 22.4.20. ההנמקה לדחייה הייתה "היות וטרם נקבעו קריטריונים באשר לקהילה יהודית מוכרת בישראל, בשלב זה הבקשה אינה מאושרת". ביום 20.7.20 הוגש ערר פנימי באמצעות בתה של גב' שמואלי. הבת העידה על כנות הגיור מתוך הכרות עם העותרת ואורח חייה וביקשה להעניק לה מעמד עולה. בעקבות כך חזרה בה למעשה המשיבה מהחלטתה כאשר זימנה את העותרת לראיון ראשון שנערך ביום 28.10.20. במסגרת אותו ראיון סיפרה העותרת כי לא הצליחה לממש את הקשר עם אלוקים דרך הדת הנוצרית אליה השתייכה בעבר. היא סיפרה על התקרבותה לדת בעת עבודה אצל משפחות יהודיות ועל פעילותה מאותה עת ועד שהתגיירה, לרבות אורח החיים היהודי והשתייכותה לקהילה במהלך לימודי הגיור. בראיון היא גם הפגינה ידע ביהדות ובמצוות. צוין כי העותרת למדה ממאי 2017 ועד יוני 2018 וכי לבסוף עברה מבחן וקיבלה תעודת גיור. העותרת התבקשה להציג אישורים נוספים מרבנים והיא הציגה את המסמכים שהיו בידיה. בכלל האמור שני אישורים נוספים מבית הדין לגיור "אהבת הגר" ושני מכתבים מהמורה שהכינה לגיור (מעבר לתעודת סיום לימודי הכנה לגיור; תצהיר של הרב לוי שהכין אותה לגיור - שם התייחס גם לפועלו ולשיטת הלימוד במכון שלו; הצהרה של המורה שהכינה לגיור בצירוף הסיליבוס שנלמד). העותרת אמרה כי הרב לוי הכין אותה לגיור. בירושלים עברה ראיון אצל הרב אמסלם וכן עברה טבילה ובהמשך קיבלה תעודות גיור. לדבריה למדה בימי ראשון כ-4 שעות. מעסיקתה הייתה דתיה אך לא יכלה לפקוד בתי כנסת ולכן העותרת הלכה לבד. היא השתייכה בלימודיה לקהילתה "יחזקאל" והיא מתפללת בבית כנסת ברמת גן. כאמור לעיל, בראיון היא גם השיבה לשאלות באופן המלמד על ידיעותיה ביהדות. בסיום הריאיון אמרה כי היא מקווה שתוכל לקבל אזרחות ישראלית ולעשות עליה. היא ציינה כי זה - "לא רק בשבילי אלא בשביל הילדים שלי. אני מאוד גאה בעצמי וזאת הייתה השאיפה שלי ורציתי להיות יהודייה, אני לא עשיתי את זה כדי להישאר בארץ כי אני יכולה להישאר פה גם על אשרת עבודה, אני רוצה לשרת את האלוקים ומבחינתי הוא האלוקים היחידי והאמיתי". במכתב מורתה הגב' לויטין נאמר כי העותרת למדה לימודי יהדות באולפן בבני ברק ממאי 2017 ועד יוני 2018 והייתה תלמידה רצינית ביותר. ביום 21.6.18 היא עברה את הגיור בבית הדין של כב' הרב אמסלם בירושלים בליווי הרב שמעון לוי מנהל האולפן.

    

3. ביום 15.11.20 התבקשה העותרת להמציא תצהירים מפורטים מהרב המכין לגיור ומבית הדין המגייר (הרב אמסלם), המתייחסים לכל הפרטים בנוגע ללימוד העותרת לגיור בזמן הלימודים לגיור ולאחר מכן. העותרת אכן המציאה מסמכים ביום 23.12.20. הוצג מכתב מהרב אמסלם מיום 21.12.20, שם ציין כי העותרת הופנתה על ידי "מכון זיו הזוהר" ופירוט כי במסגרת קורס ההכנה לגיור היא למדה לימודי יהדות בכל התחומים הנדרשים לבא להתגייר ("דיני יום יום, ברכות, שבת, חגים, מועדי ישראל, טהרת המשפחה ואמונה. ובעיקר רצון אמיתי וכנה להצטרף לעם היהודי לכל ימי חייה"). עוד ציין כי העותרת מחוברת לקהילת הרב שמעון לוי אשר גיורי בית הדין הפרטי האורתודוקסי "אהבת הגר" מוכרים על ידו. כך גם הוצג מכתב של המורה גב' לויטין מיום 15.12.20 שם צוין, בין השאר, כי מכיוון שלעותרת אין תעודת זהות אלא רק ויזה היא לא יכלה לעבור גיור בבית הדין של המדינה אלא בבית דין פרטי. לאולפן בו למדה אין קשר לבתי הדין הפרטיים והם אינם עובדים איתם.

    

4. בדצמבר 2020 נפטרה המעסיקה ומאחר וטרם אושרה הבקשה לקבלת מעמד עולה - הוחלף רישיון העותרת מסוג ב/1 סיעודי לסוג ב/2 (תייר). אותה אשרה חודשה מעת לעת עד היום.

    

5. ביום 16.3.21 התבקשו הבהרות נוספות לנוכח דברי המורה כי אין קשר בין האולפן ובין בית הדין המגייר וכן עת צוין מכון זיו הזוהר, בעוד הרב לוי הוא יו"ר ארגון "נתיבי הזוהר". כמו כן התבקש ראיון נוסף. אכן ביום 16.6.21 נערך הריאיון השני. העותרת הסבירה במהלכו כי גם לאחר שנפטרה המעסיקה והיא שינתה את מקום מגוריה, היא עדיין המשיכה לקיים אורח חיים דתי יהודי וללכת לבית כנסת. העותרת הסבירה כי היא מתגוררת עם חברה, בן זוגה וילדיה ברחוב XXX בתל אביב שם גם התגוררה לפני פטירת המעסיקה בימי החופש. עוד ציינה כי היא ממשיכה באורח החיים הדתי אך מאחר ועברה מקום מגורים היא כבר אינה מתפללת בקהילת יחזקאל (אליה לא ניתן להגיע ברגל בשבת), אלא מתפללת בבית כנסת הסמוך לבית המגורים. היא החלה לפקוד את אותו בית כנסת כחודשיים לפני הריאיון ושם לא מכירים אותה. העותרת המציאה מסמך מבית הכנסת "יחזקאל" מיום 12.6.21 לפיו היא משתייכת אליו כשלוש שנים 2021-2019 ומשתתפת בשיעורי תורה של הרבנית סימה.

    

6. ביום 28.11.21 כאשר התייצבה לחידוש אשרתה, נמסרה לה החלטה של ראש דסק חוץ וגיור במשיבה אשר ניתנה ככל הנראה עוד ביום 5.9.21. בהחלטה מיום 5.9.21 צוין כי לא הומצאו תצהירים מפורטים אודות אופי, תדירות והשתייכות לקהילה יהודית בזמן הלימודים ולאחר הגיור וכי המסמכים שהומצאו כלליים וללא פירוט. עוד נקבע כי לא ברור הקשר בין בית הדין המגייר לבין הרב המכין לגיור ולא ברור לאיזו קהילה יהודית השתייכה העותרת בעת לימודי הגיור בין מאי 2017 ועד יוני 2018. לנוכח הערת העותרת בראיון כי היא מקווה שתוכל לקבל אזרחות ישראלית ולעלות גם בשביל ילדיה, עולות תהיות באשר לכנות הגיור. הבקשה סורבה בנימוק כי: "לא שוכנענו מכנות הגיור". העותרת התבקשה לצאת מישראל בתוך 30 יום. על אותה החלטה הוגשה עתירה מנהלית ביום 29.12.21. העתירה סומנה 62730-12-21 (להלן: "העתירה הקודמת"). עם העתירה התבקש צו ביניים מכוחו תמשיך העותרת להחזיק באשרה בה היא אוחזת ואכן צו שכזה ניתן ביום 21.1.22, בהעדר התנגדות. באותה עתירה התקיים בפניי דיון ביום 7.9.22. במהלך הדיון המלצתי למשיבה להסכים לכך שעניינה של העותרת יוחזר לבחינה חוזרת למתן החלטה חדשה. אכן בתום הדיון ניתן בהסכמה פסק דין אשר הורה למשיבה כי - "בטרם תינתן החלטה נוספת מטעם המשיבה, תינתן אפשרות לעותרת להגיש כל חומר נוסף שתמצא לנכון וכן ייערך לעותרת ראיון נוסף. במסגרת החומר הנוסף והריאיון - תינתן אפשרות לעותרת להתייחס לכל אי בהירות או סתירה אשר המשיבה סבורה שקיימת בחומר שהועבר. כן תערך בחינה משלימה של שאלת כנות הגיור וזאת בין בכלל ובין בשים לב למועד בו פנתה העותרת לאותו תהליך, בפרט". בפסק הדין נקבע כי את ההחלטה הנוספת יש ליתן עד ליום 1.2.23 ונקבע כי צו הביניים יעמוד בתוקפו עד חלוף 45 יום ממועד מתן אותה ההחלטה.

    

7. לשלמות התמונה יצוין כי בסמוך לאחר מכן, ביום 29.9.22 ניתן בבית משפט זה פסק דינה של כב' השופטת תמר בר אשר בעת"מ 54982-04-22; 3505-05-22 (להלן: "עניין וולמר"). באותה הכרעה הכיר בית המשפט בגיור אורתודוכסי פרטי אשר התבצע בבית הדין לגיור "אהבת הגר", ברשות כב' הרב חיים אמסלם וזאת לשם קבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות התש"י - 1950 (לעיל ולהלן: "חוק השבות"). בעתירה שבפני צוין כי העותרת דנן עברה הליך גיור זהה ובזמן מקביל לאותו גיור שעברה העותרת וולמר ואשר על בסיסו הורה בית המשפט באותו פסק דין ליתן לעותרת שם מעמד של עולה. הן העותרת והן גב' וולמר - למדו גיור במהלך שנת 2017 במכון "נתיבי הזוהר" ברשות הרב שמעון לוי ושתיהן גם התגיירו במהלך שנת 2018 בבית הדין לגיור "אהבת הגר" אשר בירושלים. המשיבה בחרה שלא לערער על פסק הדין בעניין וולמר.

    

8. לאחר שהמשיבה לא מילאה את פסק הדין בעתירה הקודמת פנו באי כוחה לפרקליטות ובעקבות זאת היא זומנה לראיון שלישי. העותרת נדרשה להציג מסמכים נוספים אודות גיורה. מסמכים בדבר השתייכותה לקהילה יהודית מוכרת בעת הליך הלימודים ועד היום, תצהירים של המורה, הרב לוי והרב אמסלם ובכלל זה התייחסות לסיליבוס הלימודים, הליך הגיור, תקופתו, אופן ומקום הלימוד, תדירות ושעות הלימוד וכן באופן כללי על התהליך והגיור הספציפי של העותרת וכן מסמך רשמי התומך בכך שבית הדין "אהבת הגר", ביצע את הגיור כחלק מרשת "גיור כהלכה" וזאת על רקע פסק דין וולמר. העותרת זומנה לראיון ביום 17.1.23. בראיון זה, בדומה לראיונות הקודמים, היא נדרשה לסיבה בעטיה החליטה להתגייר וכן לכל תהליך הגיור לרבות השתייכות לקהילת בית כנסת בזמן הלימודים ולאחריהם. באותו מעמד גם הוגשה השלמת טיעון בצירוף אסמכתאות נוספות לכנות ותקינות הגיור (ראה השלמת הטיעון עם שלל המסמכים שצורפו אליה אשר סומנו ע/25). בהתייחס לבקשה להציג אישור כי בית הדין "אהבת הגר" הוא חלק מרשת "גיור כהלכה" הובהר בהשלמת הטיעון כי בית הדין "אהבת הגר" הוא בית דין עצמאי ונפרד וזאת אף שכב' הרב אמסלם אכן משמש גם כדיין ברשת "גיור כהלכה". הודגש כי בפסק הדין בעניין וולמר נקבע שגיור בבית הדין "אהבת הגר" וכן גיור ברשת "גיור כהלכה" (מכון עיתים) עומדים במבחנים שנקבעו בבית משפט העליון לשם הכרה בגיור ולכן מוכרים לצורך מתן מעמד בהתאם לחוק השבות. בראיון מסרה העותרת כי החלה את הליך הגיור במאי 2017 בבני ברק, באותו מקום בו מצוי בית הכנסת של הרב שמעון לוי. המקום נקרא "נתיבי הזהר". הלימודים היו כאמור בימי ראשון בין שש לתשע בערב בקבוצה של יותר מ- 10 תלמידים והלימודים נמשכו שנה. העותרת השתייכה לקהילת יחזקאל גם בזמן הלימודים וגם לאחר הגיור. מאז שהמעסיקה נפטרה היא הלכה לבית כנסת בשכונת התקווה. הרב לוי הפנה אותה לבית הדין המגייר ונכח איתה בזמן הגיור בבית הדין. היו עימה ארבעה תלמידים נוספים שבאו להבחן ועמם היו גם הרב שמעון לוי וכן הרב אמסלם ושני דיינים נוספים. היא הסבירה כי הרבנית לויטין לימדה במכון הגיור. הרב שמעון לוי הוא בעלים של מכון הגיור וכן המפקח על השיעורים והיה מעביר תכנים ועורך מבחנים. הרב אמסלם ערך לה ראיון בבית הדין לגיור.

    

9. לאחר שלא ניתנה החלטה עד ליום 1.2.23 כפי שהיה צריך מכוח פסק הדין הקודם, נערכה שוב פניה לפרקליטות אך הדבר לא הועיל. בנסיבות אלה הוגשה ביום 22.6.23 בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. רק בעקבות אותה בקשה, הגישה המשיבה הודעה ביום 1.8.23 אשר לה צורפה לראשונה החלטת ראש דסק חוץ לגיור במשיבה מיום 25.7.23. בעניין החלטה זו הוגשה העתירה שלפניי.

    

   ההחלטה נושא העתירה:

10. בהחלטה בגינה הוגשה העתירה נקבע כי הפעם נדחתה בקשת העותרת מהטעם שבית הדין לגיור "אהבת הגר", אינו משויך לרשת "גיור כהלכה". וכך נכתב בהחלטה:

     

    "ממכלול נתוני הבקשה עולה כי לעניין בית הדין המגייר לא הוצגו מסמך תומך/אישור רשמי כי בית הדין המגייר ביצע את הגיור כחלק מרשת 'גיור כהלכה'.

    בהקשר לכך יצוין כי ביום 29.9.2022 ניתן פסק דין בשתי עתירות שעסקו בגיורים שבוצעו בבתי דין פרטיים אורתודוכסיים בישראל של 'גיור כהלכה', תוך שנקבע כי יש להכיר בגיורים אלו לצורך חוק השבות (עת"מ 54982-04-22 ועת"מ 3505-05-22). בהתאם לכך, במסגרת הבקשה הנוכחית נדרשת להמציא אסמכתא לכך כי הגיור שבוצע לך בבית הדין 'אהבת הגר' הינו גיור שבוצע כחלק מרשת 'גיור כהלכה'. בתגובה לכך, טענת כי מדובר בדרישה תמוהה היות ובית הדין 'אהבת הגר' הוא בית דין עצמאי ונפרד. כמו כן, נטען במכתבכם כי רשת 'גיור כהלכה' עומדת במבחנים שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון לשם הכרה בגיור ולכן מוכרים לצורך מתן מעמד בהתאם לחוק השבות.

    כאמור, פסק הדין קבע כי גיורים של בית הדין 'גיור כהלכה' מהווים גיור ב'קהילה יהודית מוכרת'. לעומת זאת ממכלול הנתונים עולה כי הגיור הספציפי שנערך למרשתך נערך על ידי בית הדין אהבת הגר אשר אינו נמנה על בתי הדין לגיור של רשת 'גיור כהלכה'.

    נוכח האמור נמצא כי אין עניינך זהה לגיור בעת"מ 54982-04-22 ומשכך לא ניתן לאשר את בקשתך לקבלת מעמד עולה על בסיס זה.

    עם זאת רשות האוכלוסין לומדת את פסקי דין בעת"מ 54982-04-22 ובעת"מ 3505-05-22 וההשלכות שלהם, ולשם כך באפשרותכם להמציא מסמכים באשר לבית הדין 'אהבת הגר', מי הגוף שהקים אותו, מי הרבנים המכהנים בו, וכל מידע רלבנטי הנוגע לבית הדין".

     

     

    אקדים את המאוחר ואציין כי החזרת עניינה של העותרת למשיבה על ידי במסגרת העתירה הקודמת, נקבעה לצורך השלמת בדיקה בדבר כנות הגיור, בעוד בהחלטה האחרונה אין כל התייחסות לכך והמשיבה מוחזקת אפוא ככזו שהשתכנעה מכנות הגיור אך כעת היא מעלה מחסום חדש בפני העותרת.

     

11. המשיבה מציינת כי ביום 7.8.23 התקבלה בקשה להאריך את המועד להשלמת מסמכים תוך שצוין כי לאור חופשת הקיץ וחגי תשרי, תבקש העותרת להשלים מסמך הכולל את המידע הנדרש (מידע אודות זהות הגוף שהקים את בית הדין אהבת הגר, זהות הרבנים המכהנים בו וכיוצ"ב) - בתוך 45 ימים. כן צוין כי נבחנת אפשרות לצרף מסמכים נוספים. העותרת הפנתה גם למסמכים שהוגשו ביום 17.1.23 שם צורף מסמך קורות חיים של הרב אמסלם ופועלו של בית הדין לגיור בראשותו. בתוך כך גם התבקש תיאום תור להארכת אשרת העותרת בלשכת המשיבה ברמת גן. בסופו של יום בחרה העותרת שלא להתקדם שוב בהעברה חוזרת ונשנית של מסמכים אלא הגישה את העתירה אשר בפניי. כפי שיובהר להלן, לעתירה צורף מכתב של כב' הרב אמסלם מיום 18.12.23.

     

    עיקרי טענות העותרת:

12. בעתירה מפנה העותרת לסעיף 1 לחוק השבות הקובע כי לכל יהודי יש זכות לעלות ארצה כאשר סעיף 4ב לחוק, מגדיר יהודי בין השאר גם כמי שהתגייר. עוד מפנה העתירה להלכת רגצ'ובה (בג"ץ 7625/06 רגצ'ובה נ' משרד הפנים, 31.3.16) - שם נדונה השאלה אם יש להכיר בגיור של מי שעבר גיור אורתודוכסי בישראל שלא במסגרת מערך הגיור הממלכתי. העתירה שם התקבלה. אומנם נדחתה הגישה שניתן להכיר באדם כאילו התגייר ובלבד ששלושה יהודים יכריזו על גיורו ונקבע כי לא די ברצון סובייקטיבי להסתפח לעם היהודי. עם זאת נקבע כי יש להכיר במי שעבר גיור בהתאם למבחן אובייקטיבי של הכרה ציבורית בהליך הגיור. אומץ אותו מבחן שנקבע לעניין הכרה בגיור שנערך בחו"ל, כלומר מבחן הקהילה היהודית המוכרת. עוד נקבע כי חוק השבות יחול רק על מי ששהה בישראל כדין בעת שעבר גיור כאמור. בסופו של יום, בהתאם לאותה הלכה, אדם שעבר גיור אורתודוכסי פרטי בישראל, בקהילה יהודית מוכרת ועשה זאת כאשר הוא שוהה בישראל כדין - הינו זכאי למעמד של עולה בהתאם לחוק השבות. בעתירה נטען כי המדינה אינה מקיימת את הלכת רגצ'ובה ואינה מכירה בגיורים פרטיים כאשר טענתה היא שהקושי נעוץ במבחן ההשתייכות לקהילה יהודית מוכרת. כך עד לאחרונה הכירה המשיבה רק בגיורים שנערכו באותם שני בתי דין אשר בעניינם התקיים הדיון בעניין רגצ'ובה. פניות של גרים נוספים נדחו בטענה ש -"טרם נקבעו קריטריונים להכרה בקהילה יהודית מוכרת בישראל". העותרת טוענת כי גם מקרה זה, הוא מקרה בו ממשיכים להתעמר בגרת צדק וזאת גם בניגוד לפסק הדין בעתירה הקודמת.

     

13. ביחס לקושי כביכול בהגדרת קהילה יהודית מוכרת בישראל מפנה העותרת לעניין וולמר שם כאמור היו שתי גרות כאשר אחת מהן, בדיוק כמו העותרת כאן, התגיירה בבית הדין "אהבת הגר" (העותרת השנייה באותה פרשה התגיירה בבית הדין של רשת "עתים - גיור כהלכה", אשר באפרת). כאמור אף ששם המשיבה דחתה את בקשת הגיור - בית המשפט הכיר באותו גיור. בין השאר התייחס בית המשפט לשוני במבנה הקהילתי בין ישראל ומחוץ לה. בעוד בקהילה יהודית בחו"ל - זו מספקת את שירותי הדת, הרי שבארץ אלו מסופקים באמצעות רשויות מקומיות, מועצות דתיות, משרדי ממשלה והרבנות. נטען כי גם המשיבה הסכימה שם שאת מבחן הקהילה היהודית המוכרת יש לקיים באופן שונה בין ישראל לבין מקומות בחו"ל. לטענת המשיבה מבחן הקהילה היהודית ביחס לגיורים שבוצעו בחו"ל מטרתו היא להבטיח שידובר בגיור שלא נעשה על ידי "כל שלושה אנשים". כלומר עסקינן באמצעי שיוביל לכך שהגיור יבוצע בגוף מתאים ולא בגוף שנותן יד לגיורים שאינם כנים. נטען כי בשונה מכך, כאשר מדובר במדינת ישראל ראוי לבחון באופן ישיר את הגוף המגייר עצמו; ובית המשפט בעניין וולמר אכן נדרש בעניין זה. הודגש שם כי הגיור בארץ, בשונה מחו"ל, לא נעשה במסגרות קהילתיות אלא בבתי דין לגיור. את הרצינות של אותם בתי דין פרטיים ניתן לבחון ישירות באמצעות ההכרה שהם זוכים לה בקרב הקהילה שבה הם פועלים. העותרת טוענת כי לכן לא היה אמור להיות קושי לאחר פסק הדין בעניין וולמר, להשלים ולקבוע קריטריונים ותבחינים לבחינת בקשות גיור ובתי דין מגיירים אך המשיבה נמנעת מכך ודוחה בתואנות סרק בקשות לקבלת מעמד עולה של גרים.

     

14. לטענת העותרת, המשיבה נמנעת מלקבוע קריטריונים להכרה בגיורים שנערכו בבתי דין פרטיים וזאת אף שנים לאחר הלכת רגצ'ובה. בהקשר זה היא מפנה לביקורת של בית המשפט העליון שניתנה כבר במסגרת בג"ץ 4870/17 אשטיפני נ' משרד הפנים (2.5.18) שם נאמר כי משחלפו שנתיים מהלכת רגצ'ובה יש לפעול לפיה. אותם דברים יפים בבחינת קל וחומר כאשר חלפו מעל ל-7 שנים מאותה הלכה. העותרת מפנה לכך שגם בעניין וולמר ציין בית משפט כי דרך המלך היא לקבוע קריטריונים ברורים ואחידים שיפורסמו לציבור וכך תימנע שרירות ואפליה בין גרי הצדק והדבר גם יאפשר ביקורת שיפוטית על התבחינים עצמם ועל החלטות מכוחם. נטען כי כל עוד המשיבה לא עשתה כן אין היא יכולה להתלות במחדליה ולדחות בקשות שבות לגיטימיות. נטען כי כאשר היא נמנעת מלעשות כן הרי שיש, לכל הפחות, לבדוק כל מקרה לגופו. כלומר לבדוק האם אכן לא מדובר בגיור של "כל שלושה אנשים". יש לבדוק כי מדובר בבית דין שהדיינים שמכהנים בו הם בעלי מעמד וזוכים להכרה בקרב הקהילה במובן הרחב. הודגש כי בעניין וולמר למעשה בית משפט עשה את עבודת המשיבה כאשר בחן את בתי הדין שנדונו שם בהתייחס לפרסומי בית הדין, רשימת הרבנים הקשורים במוסד ועוד.

     

15. העותרת טענה כי ההחלטה נגועה בחוסר תו"ל קיצוני. ההנמקה לדחייה הייתה כי העותרת נדרשה להמציא אינדיקציה לכך שגיורה בבית דין "אהבת הגר" בוצע ברשת "גיור כהלכה", אך ממכלול הנתונים עולה שזה אינו נמנה עם בתי הדין לגיור של רשת "גיור כהלכה" ולכן לא זהה לעניין וולמר. בהקשר זה מציינת העותרת כי בפס"ד וולמר נפלה טעות עת קבע בית הדין בסיפא כי בית הדין "אהבת הגר" עצמו משתייך לרשת "גיור כהלכה", בעוד מדובר בבית דין עצמאי שאינו משתייך לאותה רשת, הגם שהרב אמסלם עצמו משמש כאב בית הדין של רשת גיור כהלכה ושמו מופיע ברשימת הרבנים הנמנים על שורות הרשת. אין באותה טעות לגרוע מקביעה מפורשת שניתנה שם, שיש להכיר בגיור שנערך בבית הדין "אהבת הגר" כגיור שנערך בקהילה יהודית מוכרת. אם המשיבה רצתה לחלוק על כך היה עליה להגיש ערעור על אותו פסק דין. אין מקום כשנה לאחר פסק הדין להטיל על העותרת להוכיח השתייכות בית הדין "אהבת הגר" לרשת "גיור כהלכה" וזאת אף לאחר שזו הבהירה כי מדובר בבית דין נפרד ועצמאי.

     

16. מכל מקום, להסרת ספק צורף לעתירה מכתב של כב' הרב אמסלם, המבהיר כי הוא משמש כאב ביה"ד במסגרת שני בתי הדין מעל לחמש שנים במקביל והליך הגיור בהרכבים שהוא עומד בראשם - זהה לחלוטין, לרבות בעניין הדרישות להכנה לגיור, בבדיקת המלצות ובשיקולי המגיירים. ר' המכתב שסומן ע/28. נטען כי אף אם הייתה העותרת מוכיחה במסמך רשמי כי הגיור נעשה ברשת "גיור כהלכה" וזאת ע"י מסמך מ"עיתים" הייתה המשיבה מוצאת טענה חדשה לדחות את הבקשה. בהקשר זה מפנה העתירה למקרה נוסף המטופל על ידי אותו המייצג, אשר אף ששם הגיור היה באמצעות "גיור כהלכה" לא אושרה הבקשה. מכל מקום, המשיבה מתעלמת מהקביעה המהותית בוולמר אשר הורתה כי אף בהעדר תבחינים מוגדרים ואובייקטיבים, יש לערוך בחינה פרטנית באשר לבית הדין בו נערך הגיור. לטענת העותרת, בית הדין "אהבת הגר" עומד בכל הנדרש. באשר לטענה זו, ר' הפירוט שהובא באשר לפועלו של כב' הרב אמסלם בסעיף 77 לעתירה וכן מידע נוסף באשר לבית הדין המגייר שהובא בסעיף 78.

     

17. נטען כי התנהלות המשיבה נגועה בחוסר הגינות ובהפרת כללי הצדק הטבעי. נטען כי קרוב לארבע שנים ממתינה העותרת למעמד כאשר בשלוש החלטות נומקה הדחיה כל פעם באופן שונה. בתחילה בהעדר קריטריונים לקהילה מוכרת, לאחר מכן בעיות באשר לכנות הגיור וכעת בהעדר ראיה כי בית הדין המגייר שייך לרשת גיור כהלכה. לא ניתן לבקש להוכיח דבר שהעותרת ציינה והבהירה כי אינו נכון. הודגש כי מכוח פסק הדין זומנה העותרת לעוד ראיון והיא הגישה אז מסמכים וביקשה בהשלמת הטיעון להודיע לה אם נדרשים מסמכים נוספים ולתת לה שהות להמציאם. הדחיה בסוף היא מחמת העדר מסמכים אשר חרף פנייתה לא התבקשה להשלים. עולה תמונה ממנה ברור כי כל רצון המשיבה הוא לדחות את בקשת העותרת בכל דרך. ברור כי המשיבה אינה דנה בבקשה בלב פתוח ונפש חפצה. הדבר מהווה הפרה של חובת ההגינות. לבסוף נטען כי ההחלטה גם ניתנה בניגוד לפסק הדין אשר ניתן בעתירה הקודמת. ההחלטה האחרונה לא ניתנה במועד שנקבע ובינתיים החזיקה העותרת רק באשרת ב/2 שלא מאפשרת לה לעבוד ולכלכל את עצמה.

     

18. בסופו של יום התבקש הן סעד פרטני בעניין העותרת, לה יינתן מעמד עולה - אך גם סעד כללי בדמות חיוב המשיבה לקבוע תבחינים ברורים ואחידים להכרה בגיורים אורתודוקסים פרטיים שנערכו בישראל, לרבות לעניין הכרה בבתי דין מגיירים, או לחלופין לבחון כל מקרה לגופו, בכפוף לחובת השוויון, לצורך מתן מעמד מכוח חוק השבות ולקצוב לאמור סד זמנים.

     

    הליכי ביניים:

19. ביום 28.3.24 הגישה המשיבה הודעה ובקשה למחיקת העתירה. צוין בזו כי לעותרת ניתנה הזדמנות בהחלטה מיום 25.7.23 להמציא מסמכים התומכים בטענותיה באשר להכרה בגיור שנערך במסגרת בית הדין אהבת הגר. נאמר בהודעה כי לאחר עיון מחדש נמצא שיש להשיב את ענין העותרת לבחינה מחודשת ולאפשר לה לצרף מסמכים התומכים בטענותיה בעניין בית הדין אהבת הגר ובכלל זה להידרש בשנית למסמכים שצורפו ביום 17.1.23. עוד צוין כי על מנת שיהא ניתן לתת החלטה מחודשת על בסיס תשתית ראייתית מלאה, בעניין בית הדין בו נערך גיור העותרת, מתבקשת העותרת לפעול בהתאם לדרישות המשיבה במכתב שצורף. במכתב התבקשה העותרת ליתן מענה, מגובה בתצהיר מאת האורגן המגייר באהבת הגר - בהתייחס למספר נקודות, לרבות לאיזה זרם ביהדות משתייך האורגן המגייר, כללי בית הדין, התייחסות לקריטריונים לפתיחת תיק לגיור ולבחינות אותן עורך בית הדין למבקש, זהות האנשים להם יש סמכות לאשר פתיחת תיק לגיור, פירוט אודות הגוף המכין לגיור ואודות הפיקוח עליו, התייחסות לעניין הקשר בין הגוף המכין לגיור לבין האורגן המגייר ובית הדין, פירוט אודות הנסיבות בהן מחליטים לאשר או לסרב בקשה לגיור, פירוט מהו היקף הלמידה, תוכן הלמידה ובכלל זאת סילבוס מפורט של החומר הנלמד, פירוט אודות זהות הדיינים המכהנים בבית הדין, פירוט הגופים או הרבנים המכירים בגיור הנערך במסגרת בית הדין ועוד. המשיבה מבהירה בתגובתה כי לעמדתה כל עוד העותרת בחרה שלא לספק מענה לשאלות הנ"ל- אין בסיס לקבל החלטה בעניינו של בית הדין ובהתאם לאופי בו נבחנו בתי הדין בפסיקה וממילא לא ניתן להכריע בגיורה של העותרת.

     

20. העותרת התנגדה לבקשה למחיקת העתירה. להתנגדותה צירפה מכתב שנשלח מבא כוחה ביום 10.4.24. במכתב הוא הודה על נכונות הרשות לקדם הטיפול בבקשות למעמד עולה מכוח גיור פרטי שנערך בבית הדין אהבת הגר. עם זאת נטען כי הדרישה לקבלת המידע כעת אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה בעניין. התבקש לדעת האם המשיבה פנתה לבתי דין נוספים בבקשה זהה לקבלת המידע המבוקש וכן האם הבקשה מבוססת על עבודת מטה וגיבוש קריטריונים להכרה בבתי דין פרטיים לגיור, תוך בקשה לקבל מראש את הקריטריונים שנקבעו. ככל שאלה טרם גובשו - ביקש ב"כ העותרת לדעת על סמך מה מבוקש המידע אודות בית הדין והתבקשה הבהרה לעניין זהות הגורם הבוחן והמכריע בעניין. כן צורף להתנגדות העותרת מכתב נוסף מהרב אמסלם מיום 24.4.24 - שם התייחס לבקשה להבהיר את המדיניות ההלכתית הנהוגה בבתי הדין ובהרכבים אשר הוא עומד בראשם. הוא השיב לשאלה מי ראוי להתקבל לגיור; שאלת ביטול הגיור; מעמדו של בית הדין הפרטי - וביקורתו על דרך התנהלות הרבנות והמערכת הממסדית. לטענת המשיבה לא היה במכתב התייחסות לשאלות המהותיות אשר נדרשות כדי לאפשר למשיבה לקבל תמונה מלאה בעניין בית הדין ועמידתו במבחנים שהותוו בפסיקה וקיים עדיין פער עובדתי בכל הנוגע לאופן התנהלותו של בית הדין, כלליו, הדיינים המכהנים בו ועוד. נטען כי המכתב לא נותן מענה למידע שהתבקש ביום 28.3.24.

     

21. בהחלטתי מיום 15.5.24 דחיתי את בקשת המשיבה למחיקת העתירה מטעמי העותרת. עוד נאמר כי - "מדובר בעתירה חוזרת בעוד על פני הדברים המשיבה לא פעלה בהתאמה לפסה"ד בעתירה הקודמת וספק אם יכולה הייתה להעלות טעם חדש (טעם, אשר כעת היא מבקשת להמשיך בבירורו, אף שהוצגו לה מסמכים רבים שאפשרו לעשות זאת זה מכבר)".

    בנסיבות אלה הורתי למשיבה להגיש כתב תשובה לעתירה.

     

    עיקרי טענות המשיבה:

22. המשיבה הרחיבה באשר להוראות חוק השבות ולפסיקה, אשר קבעה כי יש להבטיח שהליך הגיור לא ינוצל לצורך רכישת מעמד בישראל מכוח חוק השבות. נקבע כי מחמת החשש לגיור מטעם זה, נדרשת רמת פיקוח הדוקה מטעם המשיבה. בגדר האמור, ניתנה גם הלכת רגצ'ובה אשר שבה והדגישה את הפיקוח הנדרש בעת הכרה בגיור. אכן במסגרת פסק דין זה, אישר בית המשפט כי בגדר מי שהתגייר בהתאם לסעיף 4ב' לחוק השבות יכול לבוא גם מי שגיורו נערך בישראל, שלא על ידי מערך הגיור הממלכתי. עם זאת התבקש כי הגיור ייערך בקהילה יהודית מוכרת. נקבע כי יש צורך להפעיל מבחן אובייקטיבי בעניין זה באופן שהגיור לא יהיה תלוי רק ברצונו האישי של האדם. הובהר שם באופן ברור, כי אין לקבל את הגישה לפיה הביטוי שמתגייר - די לו בכך ששלושה יהודים הכריזו על גיורו של אדם. יש צורך שידובר בגיור שמקפל בתוכו מבחן אובייקטיבי של הכרה ציבורית באותו הליך גיור. נקבע עוד כי לא כל קהילה יהודית באחת מארבע כנפות תבל תיחשב קהילה מוכרת. יש צורך בקהילה בעלת זהות יהודית משותפת, מבוססת וקבועה. באותה פרשה הכיר בית המשפט בשני בתי דין פרטיים שנדונו באותו מקרה. האחד, של הרב פרנק משכונת מאה שערים בירושלים; והשני, של הרב קרליץ בבני ברק. נקבע כי אותם בתי דין עומדים בגדר ההגדרות דלעיל.

     

23. המשיבה מציינת כי לאחר אותו פסק דין הוחל בהכנת טיוטת קריטריונים למתן מעמד עולה למי שהתגייר ב- "קהילה יהודית אורתודוקסית מוכרת" בישראל, אשר אינו זכאי לקבל אזרחות ישראלית על פי דין או שאינו בעל רישיון לישיבת קבע. נטען כי עלה קושי ביישום המבחן שנקבע בפסק הדין, מאחר והמבנה הקהילתי המוכר לגיורי חו"ל של קהילה יהודית מוכרת, לא מתקיים באותו אופן בישראל. בשנת 2017 הופץ תזכיר חוק הגיור הממלכתי, אשר מטרתו הייתה לעגן מערך גיור בחקיקה כגורם הבלעדי אשר לגיוריו בישראל תהיה נפקות לכל דבר ועניין. אותה הצעת חוק ממשלתית לא קודמה מאז. עוד נעשו ניסיונות שונים כדי לקדם את הסוגיה ונטען כי גם בימים אלה עומלים גורמי המקצוע במשיבה על קידום טיוטה של תבחינים לבחינת גיורים פרטיים בישראל. גובשה טיוטה שהובאה בפני מנכ"ל המשיבה לצורך דיון בנושא. לשלמות התמונה הפנתה המשיבה לכך שבבג"ץ 11013/05 דהן נ' שר הפנים (1.3.21) נקבע כי יש להכיר גם ביהדות של מי שבמהלך שהותו בישראל עבר גיור במסגרת קהילה מהזרם הרפורמי או הקונסרבטיבי.

     

24. בפרשת וולמר סקר בית המשפט באריכות את הפסיקה ועמד על הקשיים ביישום מבחן הקהילה היהודית המוכרת. נאמר שם כי נראה שבכוונה נמנע בית המשפט מלקבוע אמות מידה ליישום אותו מבחן ומקביעת מאפייני סף של אותה קהילה. בית המשפט הפנה לקושי הנעוץ בשוני בין מבנה קהילתי בחו"ל לקהילות בישראל וכפועל יוצא מכך, עולה קושי ביישום עניין רגצ'ובה בישראל עת שפונים להכרה בבית דין פרטי, אשר לא בהכרח קשור לקהילה מוכרת. צוין כי המוסדות המגיירים בישראל לא משתייכים למסגרות קהילתיות ועל אף זאת ישנם בתי דין פרטיים הזוכים להכרה בקרב הקהילה, ומובנה הרחב, בה הם פועלים. בפרשת וולמר בחן בית המשפט את עניינה של רשת "גיור כהלכה", אשר מציעה גיור אורתודוקסי הלכתי ציוני. בית המשפט בחן את תיאור אותה רשת במרשתת ועמד על רשימת הרבנים והדיינים המופיעים בו, והעומדים מאחורי גיוריו. נקבע שם כי יש להכיר בבתי דין אורתודוקסיים פרטיים שנמנים על אותה רשת, שכן הם דומים לבתי הדין הפרטיים שקיבלו את אישור בג"ץ בעניין רגצ'ובה. בתי הדין המשתייכים לרשת גיור כהלכה, משתייכים לזרמים מרכזיים ביהדות, הם בעלי מסגרות קבועות והם בעלי זהות יהודית ידועה במסגרת קבועה ובעלת שם. לאלו יש גם את המרכיב הקהילתי הקיים לעניין בית הדין של גיור כהלכה, ובין השאר גם על רקע רשימת הרבנים הבולטים הנמנים על שורותיו, מצא לקבל את הגיור הנערך שם. המשיבה מדגישה כי באותו מקרה, בית המשפט בחן מידע רב לפני שהגיע למסקנתו וציין אגב הכרה באותם בתי דין, מהם המבחנים שיש לבדוק.

     

25. באשר למקרה דנן, סבורה המשיבה, כפי שציינה בהודעתה מיום 28.3.24, שיש להשיב את עניין העותרת לבחינה מחודשת, לאפשר לה לצרף מסמכים התומכים בטענותיה וכן להידרש שנית למסמכים שצורפו ביום 17.1.24. רק לאחר מכן יש להכריע על בסיס תשתית ראייתית מלאה בעניינו של בית הדין שגייר במקרה דנן. המשיבה סבורה שנדרש לה מענה מפורט ומגובה בתצהיר ואסמכתאות, באשר לפריטים הבאים:

    א.לאיזה זרם ביהדות משתייך האורגן המגייר.

    ב.כללי בית הדין והאורגן המגייר - פירוט מלא ורחב.

    ג.התייחסות לקריטריונים השונים לפתיחת תיק לגיור ולבחינות אותן בית הדין עורך למבקש הפונה אליו בבקשה להליך גיור, ובכלל זה הדרישות אותן קבע האורגן לצורך אישור או סירוב בקשה לפתיחת הליך גיור, וכן התייחסות לשאלה האם נבדק מעמדו בישראל של המבקש/ת טרם קבלת ההחלטה בבקשה לביצוע הליך הגיור.

    ד. זהות האנשים להם סמכות לאשר פתיחת הליך גיור למבקש/ת.

    ה.פירוט אודות הגוף המכין לגיור והפיקוח עליו, כמו גם התייחסות לעניין הקשר בין הגוף המכין לגיור לבין האורגן המגייר ובית הדין.

    ו.פירוט באלו נסיבות מחליטים לאשר או לסרב בקשה לגיור, וכן מה קורה לפני בית הדין, מה בית הדין בודק.

    ז.פירוט אודות היקף הלמידה בהליך הגיור, תוכן הלמידה ובכלל זה סילבוס מפורט של החומר הנלמד וכן התייחסות להיקף שעות וימי הלמידה וכן לאופן הלימוד (פרטני/קבוצתי/פרונטלי וכו').

    ח.פירוט כיצד מבוצע הליך הפיקוח על הליך הלימודים.

    ט.פירוט אודות הדרישה להשתתפות פעילה בקהילה יהודית במהלך ולאחר הגיור, היקף הדרישה והפיקוח על כך, והאם נערכת בקרה על כך גם לאחר סיום הליך הגיור. כמו כן, התייחסות לקשרים בין הקהילה היהודית – הרב המכין לגיור – האורגן המגייר.

    י.פירוט המסגרות המשתייכות או הפועלות תחת האורגן המגייר.

    יא.פירוט מיקום, היקף ותדירות פעילות האורגן המגייר.

    יב.פירוט זהות הדיינים המכהנים בבית הדין מטעם האורגן המגייר, ובכלל זה פירוט התפקידים אותם הם נושאים באורגן המגייר ומחוצה לו, וכן מיקום הקהילות בהם הדיינים הללו פועלים.

    יג.פירוט אודות גופים או רבנים המכירים בגיור הנערך במסגרת בית הדין הפועל מטעם האורגן.

     

    המשיבה הפנתה לכך שהיא ביקשה מהעותרת גם מסמכים המעידים על השתייכות לקהילה יהודית לאחר מועד הגיור. אעיר כי מתיקים אחרים המתבררים במקביל בבית משפט זה - עולה כי נשלחה פניה דומה לעותרים נוספים. אף שהמקרה הנדון כאן נבחן על ידי המשיבה במשך כארבע שנים, היא לא טרחה להבהיר מה מאותם רכיבים טרם קיבל מענה במהלך ההליך הממושך, ככל שחסר דבר מה. בנוסף, לא ניתן מענה למבוקש ע"י ב"כ העותרת בפנייתו מיום 10.4.24, כמפורט לעיל.

     

26. המשיבה טוענת כי הפירוט האמור נדרש והכרחי כדי לבחון את עניינה של העותרת, ובמיוחד "לשם השאלה הראשונית" (ההדגשה אינה במקור, ר' סעיף 73 לתשובה) שהיא האם יש מקום להכיר בבית הדין "אהבת הגר" ובגיורים שהוא עורך לשם מתן מעמד לפי חוק השבות. הודגש, כי בית הדין "אהבת הגר" לא נמנה על רשת גיור כהלכה, אשר בה דן בית המשפט באופן מהותי בפסק הדין בעניין וולמר. נטען כי אין מקום להתערבות של בית המשפט, מקום בו העותרת סירבה למצות הליכים בעניינה ועמדה על התערבות כבר בשלב הנוכחי. המשיבה הדגישה, כי במענה מיום 25.7.23 אשר אותו תוקפת העתירה, נאמר מפורשות כי המשיבה לומדת את פסק הדין בעניין וולמר וכי באפשרות העותרת להמציא מסמכים נוספים באשר לבית הדין והגוף שהקים אותו. כאשר המשיבה מבקשת לקבל מידע סדור ומקיף ומבקשת לבחון מחדש את המסמכים שהעותרת הציגה, וזו אף תשלים במקביל מענה לשאלות מדויקות וברורות - היה מקום שהעותרת תפעל למסור את מלוא המידע כדי לבסס את טענתה כי יש מקום להכיר בגיור שעברה. לא מדובר בבקשה טכנית למיצוי הליכים, אלא מהותית. המשיבה מדגישה כי בהתחלה הביעה העותרת נכונות לצירוף מסמכים (ר' מכתבה מיום 7.8.23 אשר צורף כנספח 15 לתשובה), וגם במכתב בא כוחה מיום 10.4.24 היא הודתה על נכונות המשיבה לקדם את בחינת עניינו של בית הדין, אך לאחר שחודש רישיונה בישראל היא בחרה שלא למסור את המסמכים ולהגיש את העתירה דנן.

     

27. המשיבה טוענת כי כדי לקבל החלטה בעניין העותרת, יש צורך לעבור מספר משוכות. ראשית, יש לבחון אם יש מקום להכיר בבית הדין אהבת הגר כבית דין שגיורים באמצעותו יכול ויוכרו לצורך שבות. אם המענה לכך יהיה חיובי, אזי תידרש בחינה פרטנית האם העותרת דנן מילאה ועמדה בכללים. כל עוד העותרת לא סיפקה את המידע הדרוש, לא ניתן לשוב ולבחון את עניינה. המשיבה מדגישה, על יסוד פסיקה אליה היא מפנה, את חובתה לבחון ביסודיות את הליך הגיור לנוכח החשש מפני - "מסירת מפתחות הכניסה לישראל לידי גופים חיצוניים שאין עליהם פיקוח" (ר' ס' 82 לתשובה). לעמדת המשיבה - המסמכים שהומצאו לה על ידי העותרת לפני העתירה ובמסגרת השלמת טיעון מיום 17.1.23, אינם מספקים מענה לדברים שעליה לבחון. (ר' 88-85 לתשובה). לדוגמה, צוין כי לא די בתצהיר הרב שמעון לוי, מקום בו הוא לא פירט את זהות המורים במקום והסמכתם. לא הועבר סילבוס המפרט את החומר הנלמד. במכתב הרב אמסלם לא פורט בדבר זהות הדיינים המכהנים בבית הדין או אודות גופים או רבנים המכירים בגיור הנערך שם. בנוגע למכתבו של הרב אמסלם, שצורף לעתירה ולא עמד בפני המשיבה לפני כן (נספח 28 לעתירה), נטען כי מדובר במכתב כללי שאינו מספק תשתית ראייתית ברורה. המשיבה חולקת על הטענה שכל שהיה עליה לעשות הוא ליישם את קביעות בית המשפט בעניין וולמר והיא מדגישה כי הסמכות לבחון התאמת בית דין זה או אחר מסורה לה. נטען כי כל עוד מוכנה המשיבה לשוב ולבחון את עניין גיור העותרת, אך העותרת לא ממציאה את כל המסמכים הנדרשים, אין מקום להתערבות בית המשפט, אלא יש לאפשר למשיבה למצות את הבחינה בעניין בית הדין אהבת הגר. אין מקום כי בית המשפט ייכנס בנעלי המשיבה.

     

28. באשר לסעד הכללי, שם ביקשה העותרת "קביעת תבחינים ברורים ואחידים להכרה בגיורים אורתודוקסיים פרטיים שנערכו או לבחון כל מקרה לגופו תוך קביעת סד זמנים קצוב לשם כך..." הבהירה המשיבה כי מדובר בנושא מורכב, שהגורמים הרלבנטיים בוחנים לעומק ואין בסיס לבקשת סעד זה בטרם מוצו ההליכים בהקשר זה, והנושא עלה רק בעתירה. המשיבה הזכירה כי טיוטת תבחינים לבחינת גיורים פרטיים בישראל הוכנה על ידי גורמי המקצוע והובאה בפני מנכ"ל המשיבה לצורך דיון בנושא. נטען כי אין לקבל את בקשת העותרת על פיה עד קביעת סד זמנים לבחינה פרטית של בקשות - יהיה בית המשפט זה שנותן מעמד עולה ואזרח לכל מי שהתגייר בבית דין פרטי. לא ניתן לקבל את הגישה לפיה לכל בית דין פרטי תוענק הסמכות לקבוע מי יקבל מעמד של עולה ואזרח בישראל. גם כאשר נקבע שמדובר בבית דין אשר על בסיס הגיור שבו ראוי להעניק מעמד מכוח חוק השבות, עדיין יש לעשות בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו.

     

    הכרעה:

29. אני מוצאת כי עתירה זו הוגשה בדין ויש מקום לקבלה ולהכיר במעמד העותרת בישראל מכוח חוק השבות ועל יסוד הגיור שעברה. אנמק עמדתי להלן.

    כפי שאבהיר תוצאה זו מוצדקת על יסוד שלושה ראשים:

    1) לנוכח ההכרעה בפרשת וולמר, אשר המשיבה בחרה שלא לערער עליה, מחייב עקרון השוויון להכיר בגיור העותרת דנן.

    2) לנוכח אופן הטיפול המתמשך בפניית העותרת, אין מקום להידרש בשלב מאוחר זה, לשאלת האפשרות להתגייר בבית דין בראשות כב' הרב אמסלם. אף אם יש מקום לבחינות אלה ואחרות ביחס לפונים לקבלת מעמד ממועדים מאוחרים יותר, אין זה המצב באשר לעותרת. עותרת אשר בעניינה מתנהלים כבר הליכים מספר שנים ואשר עניינה הוחזר בהסכמה להשלמת בחינת כנות הגיור.

    3) אפילו היה מקום להידרש גם לשאלת בית הדין המגייר אזי בהתאמה לדרך הילוך בית המשפט בפרשת וולמר, יש מקום להכיר גם לגופם של דברים בגיור באמצעות בית הדין אהבת הגר אשר בראשות כב' הרב אמסלם.

     

30. אפתח בפרשת וולמר; עיון בפסק הדין שם מלמד כי מסלול גיורה של העותרת וולמר עבר באותו בית דין ובאותו מכון גיור בו למדה גם העותרת שבפניי. כך בסעיף 4 לפסק הדין מתואר כי העותרת וולמר, לאחר התקרבותה ליהדות -

    "החלה בהליך גיור ובאימוץ אורח חיים יהודי. במהלך שנת 2017 למדה העותרת במשך כשנה לימודי הכנה לגיור במכון ללימודי גיור "נתיבי הזוהר" בבני ברק, בראשון הרב שמעון לוי, וביום ו' באדר התשע"ח (21.2.2018), לאחר השלמת לימודיה, קיבלה תעודת גיור של בית הדין הבינלאומי לגיור בירושלים "אהבת הגר", בראשות הרב חיים אמסלם. במהלך התקופה האמורה היא אף השתייכה לקהילת בית הכנסת "בית אל" בתל אביב...וכן למדה שיעורי תורה במסגרות שונות".

    מסלולה של העותרת אשר בפני הוא כזה: בשנת 2017 גמלה בלב העותרת שבפני ההחלטה להתגייר ולקשור את גורלה בגורל העם היהודי. במאי באותה שנה היא החלה ללמוד באולפן לגיור אורתודוקסי בבני ברק, "נתיבי הזוהר", בראשות כב' הרב שמעון לוי. הלימודים שם ארכו כשנה וכללו מפגשים מדי שבוע למשך מספר שעות. העותרת סיימה את לימודיה אלה בהצלחה ביוני 2018. ביום 21.6.2018 היא התייצבה בפני בית הדין "אהבת הגר" בירושלים בראשות כב' הרב חיים אמסלם. לאחר שבית הדין בחן את כוונותיה וידיעותיה ולאחר שטבלה והתחייבה לקבל עול תורה ומצוות החליט בית הדין לגיירה. אף היא השתייכה לקהילת בית כנסת, כמתואר לעיל.

     

31. עולה אפוא כי מדובר באותו מסלול. ממילא עת הוחלט בפרשת וולמר להכיר בגיורה של גב' וולמר ועת שהמשיבה בחרה שלא להגיש ערעור על אותה הכרעה וגב' וולמר קיבלה מעמד מכוח חוק השבות על יסוד אותו גיור - הרי שבהעדר קביעה כי קיים קושי בפן של כנות גיור העותרת שבפני - ממילא מתחייב דין שווה לגביה. אין לקבל כי שתיים אשר עברו את אותו מסלול, רק בהפרש של מספר חודשים - תזכינה ליחס שונה מהרשות.

     

32. אכן, עיון בפסק הדין שניתן בפרשת וולמר מלמד כי בית המשפט שם סבר (ככל הנראה בשגגה) כי בית הדין בו גוירה העותרת וולמר נמנה על רשת גיור כהלכה. ברם, בסופו של יום, הוכר שם גיור במסלול זהה לגיור העותרת שבפניי. ככל שהמשיבה סברה כי לא היה מקום לתת מעמד לגב' וולמר משום שהניתוח באותו פסק דין נעשה על בסיס הנחה שגויה (לפיה בית הדין של אהבת הגר בראשות הרב אמסלם, נכלל ברשת גיור כהלכה, בעוד אין זה המצב) - היה על המשיבה להתכבד ולהגיש ערעור על אותו פסק דין. לא ניתן לתת לעותרת שם מעמד בישראל ואז לדחות בקשה של מי שישבה על אותו ספסל לימוד במסלול זהה, בהנמקה כי זו לא הוכיחה שבית הדין בו גוירה משתייך לרשת גיור כהלכה.

     

33. אני מוצאת להעיר כי נחזה שהמשיבה אכן סברה שפסק דין וולמר מחייב אותה וכי לאורו - בדומה לכך שנאלצה להכיר בגיורים בבית דין פרטי של הרב קרליץ (שהוכר בבג"צ רגצ'ובה) ונאלצה להכיר בגיור באמצעות רשת "גיור כהלכה" (בית הדין בו גוירה העותרת השנייה בפרשת וולמר, גב' טובול) - כך היא גם נאלצת להכיר בגיורים בב"ד פרטיים בראשות כב' הרב אמסלם (לנוכח הכרה בגיור העותרת וולמר, שם). אכן, בסמוך לאחר שניתן פסק הדין בפרשת וולמר (29.9.22), הוציאה המשיבה ביום 30.10.22 הנחיות למתן מעמד עולה מכוח גיור שניתן בישראל. בסעיף 5.2 לאותן הנחיות, העוסק בגיורים שנערכו בישראל קיימת אבחנה בין גיורים רפורמים או קונסרבטיבים, לבין גיורים אורתודוקסים של בתי דין פרטיים כלשהם ולבין קטגוריה שלישית והיא - "גיור אורתודוקסי פרטי של הרב קרליץ, הרב אמסלם, ועיתים ("גיור כהלכה")". באשר לאותה קטגוריה ייחודית נאמר בהנחיות כי - "גיורים אלו הוכרו כגיורים בקהילה מוכרת וסמכות ההחלטה בבקשה היא של מנהל לשכת מנ"א" (ההדגשה אינה במקור). המשיבה לא נהגה בהגינות ולא ציינה מסמך זה בתשובתה לעתירה דנן. ממילא לא התמודדה עם כך שהאמירה כי "גיורים אלו הוכרו כגיורים בקהילה מוכרת", נקבעה על ידה, גם באשר לגיורים באמצעות בית הדין הפרטי של כב' הרב אמסלם. לשלמות התמונה אציין כי מסמך זה נודע לי דרך מקרה, תודות לעותרת בעתירה אחרת שנקבעה לדיון בפניי בסמיכות, עת"מ 65165-12-23. כאמור המשיבה לא הציגה את אותן הנחיות וממילא לא נימקה מדוע חרף אותן הנחיות היא מתייחסת לגיור שנערך בבית דין בראשות כב' הרב אמסלם, באופן שונה מן המתחייב מפסיקה שניתנה ומהנחיותיה היא - לאור אותה פסיקה. להסרת ספק, המילים "גיור כהלכה" באותן הנחיות, הן חלק מהקטגוריה של "עיתים" ואין הן נוגעות למילים ברורות נפרדות שעניינן בבית דין אורתודוקסי פרטי של "הרב אמסלם", בדיוק כמו במקרה דנן ובדיוק כמו העותרת וולמר.

     

34. סופו של חלק זה הוא כי לאחר שבפרשת וולמר הוכר גיור העותרת גב' וולמר - ממילא מחויבת המשיבה להכיר גם בגיור העותרת דנן, שכן השתיים עברו את אותו מסלול גיור. אם סברה המשיבה כי חלה שגגה זו או אחרת בהכרעה בעניין וולמר היה עליה להגיש ערעור על אותו פסק דין. אין המשיבה יכולה להתחמק מלהחיל דין שווה באמצעות דרישה כי העותרת תגויר ברשת "גיור כהלכה" אף שגם העותרת וולמר לא עברה גיור באותה הרשת. אקדים המאוחר ואציין כי מכל מקום הוצג גם מכתבו של כב' הרב אמסלם שם הבהיר כי הוא משמש כבר כחמש שנים כאב בית הדין הן במסגרת הגיור של "אהבת הגר" והן במסגרת הגיור של "גיור כהלכה". בהתאם למכתבו "הליך הגיור בבתי הדין הללו בהרכבים שאני עומד בראשם הנו זהה לחלוטין, הן בדרישות להכנה לגיור, הן בבדיקות, בהצגת ההמלצות, והן בשיקולי בית הדין בזמן עמידת המועמדים לגיור בפני בית הדין" (ר' נספח 28 לעתירה, עמ' 277).

     

35. ככל שייאמר כי לא די בהכרעת וולמר והחובה לנהוג בשוויוניות, הרי שנסיבות הטיפול בפניית העותרת דנן, מונעות לטעמי להידרש כעת לשאלת האפשרות להתגייר בבית דין בראשות כב' הרב אמסלם; כאמור לעיל דחיה ראשונה של פניית העותרת הייתה משום שטרם נקבעו קריטריונים באשר לקהילה יהודית מוכרת בישראל. דחיה זו הייתה עוד בשנת 2020. המשיבה למעשה חזרה בה מאותה הנמקה, מקום בו עקב ערר פנימי החליטה לזמן את העותרת לראיון. ממילא משמעות הדבר כי ניתן להכיר בגיורה גם בהעדר קריטריונים כוללניים, על יסוד בחינה פרטנית. לאחר הריאיון הראשון שנערך לעותרת - עמדה למשיבה האפשרות לבקש כל מסמך הנדרש לה להשלמת הבחינה האם בית הדין של כב' הרב אמסלם יכול לספק לגיור, בהתאמה לפסיקה שניתנה בפרשת רגצ'ובה ובפסיקה אשר בעקבותיה. אכן המשיבה ביקשה מסמכים ואלו הועברו אליה עוד בדצמבר 2020. ניכר מעיון בתהליך שלאחר מכן כי לא נעשה ניסיון כן ואמיתי לרדת לחקר האמת, אלא ננקטה דרך חתחתים. דרך סרק אשר יש בה להביא לעינוי דין וסחבת. וכי יעלה על הדעת כי רק במרץ 2024 - הבינה המשיבה מה בדיוק הפרטים הנדרשים לה כדי להכריע ב"כשרות" בית הדין המגייר במקרה פרטני זה?! מדוע רק לאחר שלושה ראיונות ורצף מסמכים שהועברו אליה לפי דרישותיה, היא מעלה כעת ולראשונה רשימת שאלות וזאת לאחר שהוגשה כבר עתירה חוזרת בחלוף ארבע שנים מאז הדחיה הראשונה?!. העותרת סיפקה מידע רב במשך ארבע שנים. ככל שהיה חסר פריט תחום זה או אחר להכרעה ב"כשרות" בית הדין, הייתה מצופה כי תשלח פניה נוספת עם בקשת השלמה תחומה וממוקדת ולא הכרעה גורפת הדוחה את העותרת, תוך השבתה לנקודת הפתיחה עוד משנת 2020 (עת נדחתה אז מאחר ואין עדיין קריטריונים לבחינה).

     

36. בסעיפים 73-71 לתשובה מבהירה המשיבה כי לשם בחינת עניינו של בית הדין וקבלת החלטה על בסיס תשתית ראייתית מלאה בעניינו של בית הדין ובשים לב לאופן בחינת בתי הדין בפסיקה עד כה - אזי על העותרת ובית הדין לתת מענה מפורט ומגובה בתצהיר ובאסמכתאות לגבי רשימה של 13 שאלות (ר' לעיל בס' 25). נאמר כי לאחר מענה על הנ"ל תוכל המשיבה להחזיר את ענין העותרת לבחינה מחודשת ולהידרש לכלל המסמכים שזו הציגה לרבות אלו שכבר הוגשו. נכתב כי -

     

    "לעמדת המשיבה הפירוט המבוקש הנו נדרש והכרחי לשם בחינת עניינה של העותרת, ובפרט לשם השאלה הראשונית שהינה האם יש מקום להכיר בבית הדין "אהבת הגר" ובגיורים שנערכים על ידו...

     

    (ההדגשה אינה במקור, ר' סעיף 73 לתשובה).

    וביחס לכך אומר - וכי יעלה על הדעת שלאחר עשרות מסמכים ששלחה העותרת על פי דרישה ולאחר 3 ראיונות וחלוף ארבע שנים, היא תשוב לנקודת ההתחלה בה תעלה אותה "שאלה ראשונית", אשר לכאורה כבר נבחנת מספר שנים?!. התנהגות שכזו של הרשות אינה יכולה להתקבל ובדין סירבה לה העותרת בתשובתה לבקשה לסילוק העתירה.

     

37. יתרה מכך, זכור לי הדיון הקודם בעניינה של העותרת. במרכז המחלוקת עמדה שאלת כנות גיורה. מטעם זה הוחזר עניינה שוב למשיבה. אין מקום כי כעת משלא נדחתה הבקשה מחמת פסול בכנות הגיור, תערך שוב בחינה של כשרות בית הדין המגייר וזאת כמוצהר כשאלה "ראשונית" בלבד. וכי מה יבחן לאחר השאלה הראשונית, שוב כנות הגיור וחוזר חלילה?!. אני מוצאת עוד להפנות עניינית לכלל המסמכים שהציגה העותרת על בסיס כל שהתבקשה, הכול כפי שפורט לעיל וכפי שניתן לראות בקלסר עב כרס אשר צורף לעתירה. לא יעלה על הדעת כי לאחר המצאת כל האמור תתחיל בחינה ראשונית והעותרת תדחה בקש, ברשימת שאלות אשר לרובן ככולן כבר השיבה. כאמור, לו היה מדובר בבחינה עניינית של הרשות היה מצופה כי זו תתכבד, תעיין ביסודיות בשלל הממסכים שעבר הונחו בפניה ותבהיר ביחס ל י"ג דרישותיה, מה טרם נענה. העובדה שהדבר לא נעשה, אלא נשטחה רשימה כוללנית של דברים הנדרשים כביכול לבחינה "ראשונית" אף שאלו סופקו (ובוודאי מרביתם), אינה יכולה להתקבל.

     

38. לצערי התמונה הכוללת העולה מאופן התנהלות המשיבה בעניינה הפרטני של העותרת שבפניי, מלמד על סחבת מכוונת, חוסר רצון לבחינה עניינית ומאמץ מתמשך שלא לאשר את הבקשה ולדחותה בטענות ודרישות סרק. גם אם כיום יותר משמונה שנים לאחר הלכת רגצ'ובה נערכה רשימת י"ג נקודות אשר אליהם על מי שגויר בבית דין פרטי להידרש, אין מקום כי הדבר יחול על העותרת שבפניי. לא ניתן לקבל התנהלות של השבת ענין העותרת רק כעת, לאחר שנים לבחינה אשר ככל שיש לה מקום הרי זה ביחס לפונים חדשים. אזכיר כי ענין העותרת הוחזר לאחרונה על ידי כדי לאפשר מיצוי שאלת כנות הגיור. משלא נמצא פסול בכנות ואף ניתנה הזדמנות כבר אז להשלמת כל בחינה נוספת נדרשת - אין לאפשר זאת עוד כיום שוב, כדרך להתחמק מהעתירה (ראה הניסיון לסילוקה, אשר לא צלח, בבקשה מיום 28.3.24, על יסוד החלטה שהתקבלה לפתע לאחר הגשת העתירה, באותו מועד).

     

39. מכל מקום, אפילו הייתי סבורה כי יש אפשרות במועד מאוחר זה להידרש גם לשאלת בית הדין המגייר (בין השאר, על יסוד החלטה חדשה שניתנה לאחר הגשת העתירה), אזי בהתאמה לדרך הילוך בית המשפט בפרשת וולמר, אני סבורה כי אין צורך בכך שכן ניתן להכיר בבית הדין המגייר במקרה דנן;

    כפי שצוין ובצדק בעתירה לא ניתן לקבל שבית הדין "אהבת הגר" הוא בית דין המגייר על ידי "כל שלושה אנשים", באופן שאין לתת אמון בכנותם ותקינותם של הגיורים הנערכים בו. בראש בית דין זה עומד כב' הרב אמסלם שהינו רב ופוסק, טוען רבני ומחברם של ספרים וחיבורים הלכתיים רבים. כב' הרב אמסלם שימש שנים כרב הישוב שרשרת וכרב בית הכנסת הספרדי הגדול "היכל הנס" בעיר ג'נבה בשוויץ. הוא ממקימי תנועת ש"ס ואף שימש כחבר כנסת מטעמה והוא המשמש כאב בית הדין - הן בבית הדין "אהבת הגר" והן בבית הדין "גיור כהלכה". כב' הרב אמסלם אף הבהיר כי אין למעשה יסוד לאבחנה שעושה המשיבה בין שני בתי הדין אשר בראשותו ובעניין זה ר' נספח ע/28. כפי שהובא לעיל נאמרו במכתבו הדברים הבאים: "הנני משמש כאב בית דין הן במסגרת בית הדין בינלאומי לגיור "אהבת הגר", והן במסגרת בית הדין "גיור כהלכה" שע"י עמותת עתים. הנני בתפקידים אלו מעל חמש שנים במקביל. הליך הגיור בבתי הדין הללו בהרכבים שאני עומד בראשם הנו זהה לחלוטין, הן בדרישות להכנה לגיור, הן בבדיקות, בהצגת ההמלצות והן בשיקולי בית הדין בזמן עמידת המועמדים לגיור בפני בית הדין". משכך הובהר, ומשאין המשיבה חולקת כי היא מכירה בגיורי כב' הרב אמסלם אשר בעמותת עיתים, ממילא כל שנאמר על בית הדין האחרון בעניין וולמר, יפה גם ביחס לבית הדין אשר גייר את העותרת.

     

40. בנסיבות אלה ומעבר לנדרש, בהתאמה לדרך בה נקטה כב' השופטת ת' בר אשר בפרשת וולמר, כך ניתן גם ביחס לבית הדין אהבת הגר לפנות למרשתת. עיון זה מוביל לעמותת "זרע ישראל", המפעילה את בית הדין אהבת הגר. במועצה המייעצת לאותה עמותה כלולים בין השאר - כב' הרב אליהו אברג'יל, אשר שימש בעבר כראש אבות בתי הדין בירושלים, כרב שכונת בקעה ואף היה מועמד למשרת הראשון לציון והרב הראשי לישראל; כב' הרב מארק אנג'ל אשר כיהן כרבה של קהילת שארית ישראל בניו יורק: פרופ' אביעד הכהן, נשיא המרכז האקדמי שערי משפט, בנו של הרב מנחם הכהן אשר למד בנתיב מאיר ובישיבת הר עציון וישיבת הכותל ומתמחה בין השאר במשפט עברי. פרופ' אבי שגיא, פרופסור מן המניין בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת בר אילן ועמית מחקר בכיר במרכז קוגוד לחקר המחשבה היהודית ולהגות עכשווית במכון הרטמן בירושלים; פרופסור צבי זוהר אשר הוא, בין השאר, פרופסור אמריטוס בחוג למדעי היהדות בבר אילן ושימש גם כראש המרכז להלכה של מכון שלום הרטמן. בין ידידי התנועה ניתן למצוא את פרופ' אבינועם רוזנק, אף הוא בוגר הישיבה התיכונית בנתיב מאיר ולאחר מכן ישיבת הר עציון ובהמשך הגיע אף לתפקיד ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. לפי אתר זרע ישראל - זו קשורה עם 30 קהילות בעולם ופועלת לחבר בחזרה את העם לשורשיו ולמסורת ללא כפייה. לגרום כי הדת והמסורת יהיו גשר בין חברי הקהילה היהודית וישמרו עליה, להבדיל מגורם מפריע ומעיק. ברי כי מדובר בבית דין הזוכה להכרה בקרב הקהילה. בית דין אשר הוא דומה לבתי הדין הפרטיים שקיבלו אישור בפסיקה. מעיון בכלל החומר שהוגש ביחס לבית הדין ודרך פעולתו - ניכר כי מדובר בבית דין אורתודוקסי, בעל מסגרת קבועה, זהות יהודית ובעל שם. לנוכח המעמד הרם של הפועלים בבית דין זה, הוא מטבע הדברים גם מקיים את המרכיב הקהילתי במובן הרחב הנדרש.

     

41. עת מאושר כי הליך הגיור בין "אהבת הגר" ו- "גיור כהלכה" הוא זהה. עת בראש שני הגופים עומד כב' הרב אמסלם, אשר לאחר פרשת וולמר ראוי לסמוך על גיורים תחת ראשותו וברי כי מדובר בבית דין בו בעלי מעמד - יש מקום לקביעה כי גיור באמצעותו, תוך השתייכות גם לקהילת בית כנסת יש בו להעביר את העותרת במבחן הגיור בקהילה יהודית מוכרת בישראל. עולה אפוא כי אין מקום לדין שונה, בין שני בתי הדין בראשות כב' הרב אמסלם, גם מהפן הענייני. זאת גם לולא היו נסיבות ייחודיות במקרה דנן, החוסמות לטעמי את דרכה של המשיבה מלהגיע לתוצאה שונה.

     

42. מבלי שיש בכך למעט מכל אשר אמרתי או להגביל רק למסמכים שלהלן, אני מוצאת להפנות משלל המסמכים שהציגה העותרת לדברים הבאים; צבר מסמכים (לרבות מרב בית כנסת, גבאי בית כנסת ומתפללי בית כנסת) המלמדים על השתייכותה לבית כנסת (ר' נספח ע/5 ו- ע/6); המסמכים שהוגשו מטעם כב' הרב שמעון לוי באשר להכנת העותרת לגיור (ר' ע/7, ע/8 - תצהיר ובו פירוט על דרך הפעולה ושיטת הלימוד במכון בראשותו); הצהרת המורה המכינה וסיליבוס באשר לנלמד (ע/9); תעודת הגיור (ע/10); חומרים מבית הדין המגייר ובהם גם קורות חייו של כב' הרב אמסלם וכן פירוט באשר לשיטת העבודה של בית הדין בראשותו (ר' עמ' 73 בתוך ע/11); ר' עוד הצהרת כב' הרב אמסלם על זהות מוחלטת בהליכים בין ביה"ד "אהבת הגר" ובית הדין "גיור כהלכה". וכן את מכתבו מיום 24.4.24 שם התייחס למספר סוגיות הקשורות בהליך הגיור בבית הדין וכן למעמד בית הדין הפרטי.

     

43. בטרם פניה לחיתום הדברים אציין כי איני רואה צורך, בנסיבות תיק זה, להידרש לבקשה הנוספת אשר בעתירה - "להורות למשיבה לקבוע תוך זמן קצוב תבחינים ברורים ואחידים להכרה בגיורים אורתודוקסים פרטיים שנערכו בישראל, לרבות לעניין הכרה בבתי דין מגיירים לצורך מתן מעמד מכוח חוק השבות". עת יש מקום ליתן מעמד לעותרת דנן, הדיון בסעד זה אינו נדרש עוד. אעיר עם זאת כי נראה שאותו סעד אף אינו נדרש. עת התבקשה המשיבה לאחר הדיון ליתן עמדתה ביחס להצעה שהועלתה, היא ראתה דרור לעצמה להוסיף טענות. במסמך שהוגש מטעמה, אף צוינה התחייבות לפרסם עד ליום 15.10.24 - הנחיות בנושא בחינת בקשות למעמד עולה על בסיס גיור פרטי בישראל. יש לקוות כי אכן בכל הנוגע לבקשות עתידיות, אלה תבחנה על בסיס אותן הנחיות (ככל שאלה אכן תפורסמנה). אין בהערה זו להוות הסכמה לבחון את אותו טיעון נוסף ומקובלים עלי דברי העותרת בתשובתה האחרונה, שם ביקשה להתעלם מדברים שעלו שלא כדין במסמך אשר הוגש לאחר שהסתיים הדיון. אפילו תפורסמנה בהמשך החודש הנחיות, כפי שהיה צריך לעשות כבר לפני מספר שנים, יש מקום כי אלה לא תחולנה למפרע. בכל אופן, אין מקום כי אלה תחולנה על העותרת עת התארך הטיפול בעניינה כבר ייתר על המידה.

     

    סיכום:

    סופם של הדברים הוא כי לאחר מעל לארבע שנות בדיקות ובחינות - בשלה העת לקבל את בקשת העותרת ולתת לה מעמד עולה מכוח חוק השבות ועל יסוד גיור מספק שעברה. זאת, גם אם אותו גיור נעשה בבית דין פרטי, ברם, בהתאמה ומכוח הלכה שנקבעה לפני שנים עוד בפרשת רגצ'ובה. יש להכיר בגיור - בין על יסוד פסק דין שניתן בפרשת וולמר ועקרון השוויון הנוהג; בין על יסוד דרך הטיפול בבקשתה עד כה (דרך חתחתים, השומטת את הקרקע תחת ניסיון המשיבה להשיבה לנקודת המוצא משנת 2020 , כביכול לבחינה מחדש של "השאלה הראשונית" בדבר האפשרות להכיר בבית הדין המגייר, כמקנה מעמד מכוח חוק השבות) ובין לנוכח בחינה עניינית של בית הדין המגייר והמסקנה כי אין מקום שיינקט דין שונה בינו ובין אותם בתי דין אשר כבר הוכר גיור באמצעותם - בכלל ולא דין שונה, מבית הדין המשתייך ל"גיור כהלכה" - בפרט.

     

    אכן ידועה האמירה כי "קשים גרים לישראל כספחת" (יבמות מז ע"ב), עם זאת יש לזכור בד בבד, את הציווי הברור בתורה המורה: "ואהבת את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (דברים י', י"ט) וכן את אמירתו של רבי אלעזר לפיה -"לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים (פסחים דף פ"ז ע"ב). עת מבקשת העותרת בכנות להצטרף לעם היהודי. היא פונה למסלול רציני ומתמשך, עניינה נבחן כבר מספר שנים ובזה לא נמצא פסול של ממש ועולה כי הוא מתיישב עם מבחני פס"ד רגצ'ובה - בשלה העת לקבל את בקשתה, שהוגשה כאמור עוד מפברואר 2020. בשלה העת להכיר בגיורה וליתן לה מעמד עולה כמתחייב מכוח חוק השבות וכך על המשיבה לפעול.

     

    עת הוצע למשיבה ליתן מעמד לעותרת דנן ולו על יסוד ההליכים הקודמים בעניינה אך זו בחרה לעמוד על מיצוי ההליך - אין מקום לטעמי להימנע מהוצאות. המשיבה תשלם הוצאות העותרת בסך 10,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום.

     

    ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ד, 01 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.