יותר מארבע שנות בירורים, בהם נטען שבקשת הגיור אינה כנה, הגיעו לסיומן עם החלטת השופטת שהגיור מספק. רשות האוכלוסין הואשמה ב"סחבת מכוונת"
פיליפינית שהגיעה לישראל לפני כשני עשורים ובשלב מסוים עברה הליך גיור, תקבל מעמד עולה מכוח חוק השבות – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. אחרי כארבע שנות בדיקות ובחינות ביקשה רשות האוכלוסין להחזיר את עניינה של העותרת לבחינה מחודשת על מנת לבדוק את כשרות בית הדין המגייר, אך השופטת ענת זינגר דחתה אותה: "בשלה העת להכיר בה כיהודייה".
העותרת (58), אזרחית הפיליפינים, הגיעה לישראל בשנת 2005 והחלה לעבוד כמטפלת סיעודית. במשך שנות עבודתה אצל משפחות דתיות בארץ היא נחשפה ליהדות והתקרבה אליה, עד שבחרה להצטרף אליה. במאי 2017 היא החלה ללמוד באולפן לגיור אורתודוכסי בבני ברק, וכשנה לאחר מכן היא התייצבה בבית הדין "אהבת הגר" בראשות הרב חיים אמסלם.
לאחר שנבחנו כוונותיה וידיעותיה של האישה בתחום היהדות היא טבלה והתחייבה לקבל עליה עול מצוות. בית הדין החליט לגייר אותה. כשנה וחצי לאחר מכן, בפברואר 2020, הגישה היהודייה הטרייה את בקשתה הראשונה לרשות האוכלוסין וההגירה, לשם קבלת מעמד "עולה" מכוח חוק השבות.
בראיון שנערך לעותרת היא סיפרה בין היתר כי "לא הצליחה לממש את הקשר עם אלוקים" דרך הנצרות, וכי היא "רוצה לשרת את האלוקים" שמבחינתה "הוא האלוקים היחידי והאמיתי". עם זאת, נוכח הערתה במהלך הריאיון שהיא מקווה כי תוכל לקבל אזרחות ישראלית "גם בשביל ילדיה", פקפקה הרשות בכנות הגיור, דחתה את בקשתה והורתה לה לצאת מישראל.
בקשה חדשה, נימוק חדש
העותרת לא ויתרה והגישה עתירה נגד החלטת הגירוש. בסופו של יום נותרה הרשות עיקשת בעמדתה הסרבנית, אלא שנימוקה הפעם היה שונה: לטענתה בית הדין שגייר את העותרת אינו נמנה על רשת בתי הדין "גיור כהלכה", אשר הוכרה בפסיקה כמוסמכת לבצע גיורים לצורך חוק השבות.
בעתירה שהוגשה לבית המשפט בדצמבר אשתקד טענה האישה כי התנהלות רשות האוכלוסין בעניינה נגועה בחוסר הגינות ובהפרת כללי הצדק הטבעי. העותרת הדגישה שהיא ממתינה כארבע שנים תמימות לקבלת מעמד, וכל פעם נדחית בתירוץ אחר. לעמדתה, הגיעה העת להכיר בה כעולה על פי חוק השבות נוכח הגיור שעברה.
מנגד, הרשות חזרה על טענתה לפיה בית הדין בראשות הרב אמסלם אינו מוכר לצורך חוק השבות, ושמחובתה להבטיח שהליך גיור – של העותרת בפרט ושל אחרים בכלל – לא ינוצל לרעה לצורך רכישת מעמד בישראל.
אבל השופטת זינגר קבעה שיש לקבל את בקשת העותרת לאור שלוש סיבות: האחת, עניינה זהה לחלוטין לגיורת אחרת בבית הדין "אהבת הגר" אשר הוכרה בפסיקה כיהודייה לצורך חוק השבות. השנייה, חלוף השנים מאז הוגשה לראשונה בקשת העותרת, אשר אינו מאפשר לרשות לשוב ולבחון את כשרות הגיור שלה. "לצערי התמונה הכוללת העולה מאופן התנהלות הרשות בעניינה הפרטני של העותרת שבפניי מלמד על סחבת מכוונת, חוסר רצון לבחינה עניינית ומאמץ מתמשך שלא לאשר את הבקשה ולדחותה בטענות ודרישות סרק", כתבה השופטת בהקשר הזה.
הסיבה השלישית נעוצה לדברי השופטת בעובדה שעל פניו, בית הדין בראשות הרב אמסלם נחזה להיות מוסמך דיו לבצע גיורים לצורך חוק השבות, ומכאן שאין סיבה לפקפק בגיור שהוא ערך לעותרת.
מכל הסיבות הללו קבעה השופטת שבשלה העת לקבל את בקשת העותרת ולהעניק לה מעמד עולה מכוח חוק השבות. רשות האוכלוסין חויבה בהוצאות של 10,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד תומר ורשה, עו"ד אסף וייצן, עו"ד עמרי רטנובסקי, עו"ד חן וייס ועו"ד עדי גרינפלד
- ב"כ המשיבה: עו"ד יעל בן סעדון מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)
עו"ד מיטל שוורצברג-חזן
עוסק/ת ב-
אזרחויות ואשרות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.