פוסטובסקי ואח' נ' ש. דורפברגר בע"מ ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד, כספית ונזיקית.

1. ביום 26/2/15 רכשו התובעים דירה בבית משותף שברח' מרגלית 41, חיפה, הידוע כגוש 410774, חלקה 84 תת-חלקה 5 (להלן: "הדירה" ו-"הבית המשותף" בהתאמה) עת היה הבית המשותף מצוי בעיצומם של הליכי התחדשות עירונית לחיזוק המבנה עפ"י תמ"א 38.

2. התובעים נכנסו בנעלי בעלת הדירה הקודמת בכל הקשור בהסכם התמ"א בינה ובין הנתבעת מיום 1/11/10 (להלן: "הסכם התמ"א"). הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בתחום היזמות והבנייה, אשר ביצעה את עבודות ההתחדשות העירונית בבית המשותף.

3. לטענת התובעים, הסכם התמ"א כלל התחייבות הנתבעת לפעול לקבלת היתר בניה ויתר האישורים הנדרשים, להרחיב ולשפר הדירות בבית המשותף, לשפץ את האזורים המשותפים וכן ניתנה לדיירים האפשרות לשכור את שרותי הנתבעת לשיפוץ פנימי בדירות עצמן, בתשלום המוסכם מראש על הצדדים. ביום 12/10/15 חתמו התובעים על הסכם הזמנת עבודה עם הנתבעת לעבודה בתוך הדירה שרכשו (להלן: "הסכם הזמנת העבודה").

4. לטענת התובעים, הנתבעת איחרה במסירת הדירות. בהסכם התמ"א הוסכם על מועד מסירה בתום 16 חודשים מקבלת היתר בניה בפועל. ביום 3/6/15 קיבלה הנתבעת את היתר הבנייה ולכן מועד סיום העבודות היה צפוי להיות לכל המאוחר ביום 4/10/16. התובעים נכנסו לדירתם ביום 18/8/16 בצפייה לסיום העבודות כעבור חודשיים. בעניין זה, טוענים התובעים כי נקבע בהסכם התמ"א פיצוי מוסכם בסך 10,000 ₪ לכל חודש איחור במועד סיום ביצוע העבודות, אשר יחולק בין כל בעלי הדירות לשלושה חודשים ראשונים של איחור במסירה, ופיצוי של 15,000 ₪ בגין כל איחור נוסף. לטענת התובעים, לא הושלמו העבודות ולא נמסרו הדירות עד למועד הגשת התביעה. כך גם לא הושלמה העבודה בפנים הדירה.

5. לטענת התובעים, קיימים ליקויי בניה ורטיבות קשה אשר נובעים כתוצאה ממחדלי הנתבעת. התובעים תמכו טענות אלו בחוות דעת הנדסית מטעם המהנדס טייב צורי.

6. לטענת התובעים, האיחור הרב והליקויים פוגעים באורח חייהם ובשימוש התקין בדירותיהם. לטענתם, מצב התברואה אף הוא מסכן את דיירי הבית המשותף, שכן במהלך הבנייה, חדרו עכברים, חולדות וחיות אחרות לבית המשותף. מכאן התביעה אשר לפניי, בה עותרים התובעים לתשלום פיצוי מוסכם בגין איחור במסירה; פיצוי בגין נזקים וליקויים בדירתם, ועוגמת נפש. כן עתרו התובעים למתן צו עשה לסיום העבודות.

7. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה. לטענתה, מדובר בפרויקט תמ"א שהחל לפני כ-8 שנים ובמסגרתו קיבלו דיירי הבית המשותף, הרבה מעבר לפרויקט שתוכנן במקור, אף על חשבון הנתבעת. כך למשל, במקום שתי דירות פנטהאוז נבנתה דירת פנטהאוז אחת ושתי דירות קרקע ששווין, נמוך באופן משמעותי; במקום לשפץ את המחסנים, אלו נבנו מחדש; במקום לשפץ את החניות, נבנה חניון מקורה חדש; במקום מעלית אחת, קיבלו דיירי הבית המשותף שתי מעליות.

8. לטענת הנתבעת, למעלה מ-99.5% מהעבודות במסגרת הסכם התמ"א הושלמו. לתמיכה בטענה זו צירפה הנתבעת חוות דעת מומחה מטעמה, המהנדס דניאל וינד.

9. לטענת הנתבעת, פרויקט בהיקף גדול יותר, דורש זמן רב יותר והתארכות העבודות הייתה בשל גורמים שאינם תלויים בנתבעת, דוגמת מחדלים של דיירי הבית המשותף אשר מנעו את המשך ביצוע העבודות ודרישות הרשויות. לטענתה, הסכימו בעלי הזכויות, לכל הפחות בהתנהגות, להימשכות הפרויקט מעבר לזמנים הקבועים בהסכם התמ"א.

10. לטענת הנתבעת, היא סיימה את ביצוע העבודות בדירת התובעים, על פי הסכם הזמנת העבודה, לאחר עיכוב שנבע ממחדלי התובעים. למרות זאת, בגמר העבודה התובעים סירבו לשלם לנתבעת את החוב. לאחר מכן, פרעו התובעים חלק מהחוב, והחוב אשר נותר פתוח הוא בסך 29,670 ₪ בגין שיפוץ הדירה. לטענתה, ככל שייפסק לתובעים סכום כלשהו, יש לקזז את החוב הפתוח מסך הסכומים שייפסקו לזכותם. בגין חוב זה, הוגש כתב תביעה שכנגד.

11. בכתב התשובה לכתב ההגנה, שבו התובעים על טענותיהם כי לא הסתיימו העבודות, וכי הסיבה לכך היא שהנתבעת כלל לא מעסיקה פועלים להמשך ביצוע העבודות, למעט פועלים שמבצעים עבודות בדירות הגן. לטענתם, הנתבעת פועלת משיקולי כדאיות כלכלית ואין לקבל את טענותיה כי העניקה לדיירי הבית המשותף הרבה מעבר למוסכם ביניהם. הנתבעת בנתה שתי דירות גן בנוסף לדירת פנטהאוז, ולא סתם דירות קרקע כפי שמציגה. לטענתם, גם לא הייתה כל הסכמה להארכת מועד סיום העבודות החוזי שבהסכם התמ"א.

12. בכתב ההגנה שכנגד, ובכתב התשובה, טוענים התובעים כי הנטל להוכחת טענת החוב היא על הנתבעת, משום שמדובר בטענה שעניינה הודאה והדחה. לטענתם, סכום החוב האמתי שלהם כלפי הנתבעת הוא נמוך מהסכום הנטען, והוא נובע מאי השלמת העבודות להן התחייבה הנתבעת. לטענתם, קיימות נזילות רבות מרצפת הפנטהאוז שנבנה מעל לדירתם כחלק מפרויקט התמ"א, אשר עדיין לא רוצף. עוד טוענים התובעים כי החשבון לא הוסדר מאחר ומר שרון דורפברגר מטעמה של הנתבעת מתחמק מפגישות עם התובעים, שתואמו לטובת גמר חשבון.

13. טרם הגשת התביעה, הגישו התובעים בקשה למתן סעד זמני – העמדת ערבות ביצוע מטעמה של הנתבעת, בקשה אשר נדחתה.

    דיון:

    האיחור במסירת הדירה:

14. התובעים טוענים כי הנתבעת איחרה במסירת דירתם ודירות נוספות בבית המשותף, על פי המוסכם ביניהם בהסכם התמ"א. לטענת הנתבעת, ככל שאכן היה איחור הוא נבע מגורמים אשר אינם תלויים בה ולהתארכות לוח הזמנים, ניתנה הסכמתם של התובעים. יש לבחון את הוראות ההסכם בין הצדדים ובהתאם לקבוע באם אכן חל איחור במועד המסירה, אימתי נמסרה הדירה לתובעים, האם ניתנה הסכמת התובעים ומהם הסעדים המגיעים לתובעים אל נוכח האיחור במסירת דירתם, אם בכלל.

     

    האם חל איחור במסירת הדירה לתובעים ?

15. בין הנתבעת לדיירי הבית המשותף נכרת הסכם תמ"א, לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה, לתוספת ממ"ד ומרפסת לכל דירה בבניין, להתקנת מעלית, לבניית לובי ושיפוץ כללי של הבניין בתמורה ובתנאים המפורטים בהסכם (ר' סעיף 12 להסכם התמ"א). התובעים, רכשו את הדירה לאחר חתימת הסכם התמ"א, אך בטרם תחילת ביצוע העבודות הם נכנסו בנעלי ה"ה קרן פישר, בעלי הדירה והחתומה על הסכם התמ"א אל מול היזם. התוספת להסכם התמ"א נחתמה לאחר רכישת הדירה בין התובעים ובין הנתבעת ולפיה לקחו על עצמם התובעים את ההתחייבויות והזכויות הנובעות מהסכם התמ"א.

16. מועד המסירה המוסכם הוגדר בסעיף 12(כ) להסכם התמ"א ובו התחייבה הנתבעת לבצע את "העבודות עבור בעלי הדירות... עד מועד שלא יאוחר מתום 16 חודשי עבודה מקבלת היתר הבניה בפועל על ידי החברה מאת עיריית חיפה" (להלן: "מועד סיום העבודות החוזי").

17. הגדרת ה"עבודות עבור בעלי הדירות" היא בהתאם לפירוט שבסעיפים 12(א) – 12(כא), להוציא ס. 12(כ) לעיל, הכוללת: הכנת תכניות והגשתן לעיריית חיפה; חיזוק המבנה; שביל כניסה אל המעלית; הקמת מעלית; טיפול בברזל פגוע; שיקום בטון וקורות; שדרוג מעטפת הבניין וחיפוי אבן מלא על כל חזיתות הבית המשותף; טיפול במעקות וסורגים; הקמת לובי לבניין ותיקונים בחדר המדרגות; שיפוץ המחסנים; הסדרת מקומות חניה; מערכת אינטרקום וטלוויזיה במעגל סגור; גופי תאורה ומפסקים; החלפת והסדרת תשתיות הבניין; הוספת מרפסות וחדרי ממ"ד; שיפוץ חדר המקלט הקיים; תיקון צו הבית המשותף; שיפוץ הגינה הקדמית.

18. לטענת התובעים, היתר בנייה התקבל ביום 3/6/15 וצורף לתביעתם. מכאן, שעל פי הסכם התמ"א מועד סיום העבודות על פי ההסכם, בו היו צפויות להסתיים העבודות עבור בעלי הדירות, הוא ביום 4/10/16. הנתבעת מאידך טענה כי היתר הבניה, לאחר ביצוע השינויים התקבל ביום 6/6/15. כך או אחרת, אין חולק בין הצדדים, כי העבודות לא הסתיימו ביום 4/10/16. חל איפה איחור במסירת הדירות בהתאם לקבוע בהסכם בין הצדדים.

19. לטענת התובעים עד למועד הגשת כתב התביעה (17/6/18) ובכלל, לא נמסרה הדירה לידיהם. הסיבה לכך, לטענת התובעים, היא קצב עבודה איטי של הנתבעת, כשעל אף שטרם הסתיימו העבודות המנויות בס. 12 להסכם התמ"א, העובדים מטעם הנתבעת אשר נמצאים בבית המשותף מבצעים עבודות נוספות בדירות הגן ולא בשטחים המשותפים. עבודות אלו אינן תורמות להשלמת ביצוע העבודות עבור דיירי הבית המשותף, כאמור בס. 12 להסכם התמ"א האמור. הנתבעת טענה כי פרויקט התמ"א הסתיים עוד בטרם הגשת התביעה (מועד הגשת התביעה הוא ביום 17/6/18).

20. עיון במכתב אשר שלחה הנתבעת מיום 7/3/18 (נספח ז לת/2) מעלה כי לכל הפחות במועד זה, טרם הסתיימו העבודות והנתבעת מצויה "בישורת האחרונה לסיום העבודות" בהתאם לדברים האמורים שם בידי הנתבעת עצמה. מר שיק, דייר נוסף בבית המשותף, העיד כי עד ליום 1/12/18 טרם הושלמו מלוא העבודות, ובתוך כך לא הושלמו העבודות להשמשת המעלית; שיפוץ חדר המדרגות; מחסן; כניסה; החניות. עדות זו מצאתי כמהימנה, והיא לא נסתרה אף לא בחקירתו הנגדית של מר שיק.

21. הנתבעת הצביעה על כך שהתובעים מתגוררים בפועל בדירה עוד מיום 18/8/16 וכי בהסכם התמ"א נקבע במפורש כי עלולה להיגרם פגיעה מסוימת במהלך תקופת העבודה. אלא שאין בכך כדי להעיד על סיום העבודות. מדובר בפרויקט התחדשות עירונית במסגרתו אין מניעה לגור בדירות במהלך ביצוע הפרויקט. כך לפי ס. 5 להסכם התמ"א: "החברה מודעת לכך שבעלי הדירות ממשיכים לגור ולהשתמש במבנה במהלך תקופת הבניה..." ובכל זאת, ברור כי את העבודות כפי שהוגדרו בס. 12 להסכם התמ"א יש לסיים במסגרת הזמנים שנקצבה, על אף שהדיירים מתגוררים בבית המשותף.

22. עוד טענה הנתבעת כי 99.5% מהעבודות הושלמו ולתמיכה בטענה זו צירפה חוות דעתו של המהנדס דניאל וינד, מטעמה. גם טענה זו אין לקבל. סיום העבודות עבור בעלי הדירות, הוא עם סיום העבודות המוגדרות בסעיפים 12(א) – 12(כא), להוציא ס. 12(כ) בהתאם לאמור בהסכם התמ"א. המהנדס דניאל וינד בחוות דעתו התייחס בפירוש לכך שבמועד עריכת חוות הדעת – 20/6/18 – לא הושלמו העבודות הבאות: המעליות, אשר מותקנות אך אינן פעילות בהיעדר אישור ממכון התקנים (ס. 12(ד) להסכם התמ"א); חסרה טלוויזיה במעגל סגור (ס. 12(יג) להסכם התמ"א). עוד נותר לנתבעת להזיז עמוד תאורת רחוב ולבצע ריבוד אספלט לאור השינוי שבוצע במקומות החניה. במילים אחרות, על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת עצמה, ביום 20/6/18 טרם הושלמו מלוא העבודות.

23. לא נעלם מעיניי כי חוות הדעת מטעמה של הנתבעת הוגשה כאשר המומחה הצהיר כי אין לו כל עניין אישי בבניין נושא חוות הדעת. אך התברר, כי כבר ביום 10/12/17 הודיע מר דורפברגר על עבודתו של מר דני וינד (ת/3) עבור הנתבעת בפרויקט זה. כן אישר מר וינד כי עובד בשיתוף פעולה עם הנתבעת בפרויקטים אחרים. למען הגילוי הנאות היה ראוי לגלות פרטים אלו עוד בחוות הדעת ומשמר וינד לא עשה כן, יש להתחשב בכך בשקלול מכלול הראיות המונחות לפניי.

24. לעניין המעלית, התובעים טענו כי המעלית הוכנסה לשימוש ביום 30/1/19 והנתבעת, טענה כי המעלית נכנסה לשימוש ביום 29/1/19. הנתבעת ביקשה לטעון כי היה חסר אישור פורמלי בלבד להפעלת המעלית, אשר אינו תלוי בה ולפיכך אי הפעלת המעלית אינו מהווה אי השלמת העבודות בהתאם להסכם. אלא שלא כך היו פני הדברים. כעולה מעדות מר שיק, על מנת לקבל אישור להפעלת המעלית, נבנה קיר מול חלון דירתו של מר שיק. עדות זו לא נסתרה. הנתבעת צירפה הסכם אחזקה ושירות למעלית מיום 29/1/19 והוא בלבד, אף כי מלוא המסמכים העשויים לתמוך בטענתה, מצויים בשליטתה הבלעדית. בתנאים להיתר לתמ"א 38 מיום 3/6/15 (ת/2, בנספח ג') היה על הנתבעת להמציא אישור מהנדס בטיחות טרם הפעלת המעלית, ואישור כאמור לא הוצג בפניי. משכך, לא אוכל לקבל טענת הנתבעת כי המעלית הייתה מוכנה להפעלה בשל פעולותיה שלה ורק אישור פורמלי אשר אינו תלוי בה עיכב את מסירתה לשימוש הדיירים ועיכב את מועד המסירה לדיירים.

25. הנתבעת לא הפריכה כלל את טענות התובעים לפיהם מתבצעות העבודות בקצב איטי, והפועלים מגיעים לעבוד בדירות הגן. מר דורפברגר לא הציג בפניי כל ראיה אשר תומכת בטענתו כי מועד מסירת הדירות קדם למועד תעודת הגמר, לרבות יומני עבודה אשר מצויים בשליטתו הבלעדית, והיו עשויים לסייע בבירור המחלוקת. אלו אף לא הוצגו בפניי המומחה מטעמה של הנתבעת. הנתבעת גם לא המציאה אישור מהנדס הבניין המלווה את הבניה כפי שנקבע בתנאים להיתר לתמ"א 38 מיום 3/6/15 (ת/2, בנספח ג'). אישור זה מתחייב על פי דרישת העירייה, עם תום הבניה.

26. בצד האמור לעיל, גם אין לקבל את טענות התובעים כי העבודות טרם הושלמו עד היום. ממועד הגשת התביעה ובמהלך ההליך אשר לפניי בוצעו עבודות שונות. כך למשל עלה מהעדויות אשר נשמעו לפני כי מרבית העבודות אשר נטען בכתב התביעה כי טרם הושלמו, בוצעו: המעלית הושלמה ביום 30/1/19; החניה הושלמה בפברואר-מרץ 2019; אינטרקום ודלת כניסה הותקנו במאי 2019. מנהל הנתבעת, מר דורפברגר בעדותו (נ/2), צירף הסכם בין הנתבעת ובין חברת המעליות (נ/2, נספח 3) התומך במועד מסירת המעלית וכן הצהיר כי עבודות התקנת הטלויזיה, והדלת בלובי הושלמו בחודש 04/19.

27. אם כן, מהדברים האמורים לעיל עולה כי במהלך ההליך אשר לפניי נמסרה הדירה לתובעים, באופן המאפשר שימוש סביר בדירה אך יש לקבוע כי אכן הנתבעת איחרה במסירת הדירה לתובעים והפרה את הסכם התמ"א ביניהם אשר נקב במועד מוקדם יותר למסירת הדירה. כעת יש לקבוע מהו המועד בו נמסרה הדירה לתובעים. לטעמי, ניתן לקבוע כי המועד לכך הוא ביום 17/7/19 ואנמק.

     

    מתי נמסרה הדירה לתובעים?

28. מנהל הנתבעת, מר דורפברגר העיד כי טופס 4 לבית המשותף התקבל מהעירייה. כאשר התבקש לבדוק את מועד קבלת טופס 4, מכיוון שאין הוא זמין באתר העירייה, ולאחר שעיין מר דורפברגר בטלפון האישי שלו הוא מצא את תעודת הגמר, מיום 17/7/19.

29. מר דורפברגר טען כי הבית המשותף "היה גמור הרבה לפני" כיוון שטופס 4 חל על הדירות החדשות ולא על הדירות הישנות לצורך אכלוס. מנגד טענו התובעים, כי טופס 4 הוא נקודת הסיום, בהתאם להחלטת כבוד השופט פרידמן בהליך אחר אשר ניהלה הנתבעת, ולפיה טופס 4 הוא נקודת הסיום. נקודת ציון זו מצטרפת לכך כי הנתבעת כלל לא המציאה מסמכים רלבנטיים המצויים בשליטתה לרבות יומני עבודה או אישורים הנדרשים עם סיום ביצוע העבודות, לצורך קבלת אישורים מהעירייה. להיפך, הנתבעת הודתה בכך שחלק מהעבודות הושלמו במהלך שנת 2019, קרי, במהלך ההליך דנן.

30. שקלול מכלול הראיות והעדויות שבפניי, כמו גם עיון והשוואה לפירוט העבודות בס. 12 להסכם התמ"א, מובילים לכך כי מועד מסירת הדירה לתובעים הוא ביום 17/7/19, לאחר המועד המוסכם בהסכם התמ"א ותוך הפרתו.

31. משכך קבעתי באשר למסירת הדירה והתובעים עתרו בכתב התביעה למתן צו עשה לסיום עבודות התמ"א, מתייתר הצורך במתן צו עשה לסיום העבודות במסגרת הסכם התמ"א.

     

    האם ניתנה הסכמת התובעים לאיחור ?

32. לטענת הנתבעת חלו עיכובים בהליך הבנייה אשר הצדיקו את האיחור במסירת הדירה שכן היו אלו עיכובים בנסיבות אשר אינן בשליטתה. לטענתה, לאחר שיידעה הנתבעת את התובעים על העיכובים אשר עתידים להיווצר והסבירה את מקורם לתובעים ולדיירים האחרים, הסכימו הדיירים והתובעים ביניהם לאיחור במסירת הדירה.

33. הנתבעת טענה כי היקף הבנייה השתנה פעמיים. בתחילה, לאחר התנגדויות, הגבלות ותנאים קשים שהתמודדה עימם במוסדות התכנון, נאלצה הנתבעת לתכנן מחדש את העבודות, בהמשך, בעקבות נאלצה הנתבעת לעשות כן בשל תקנה חדשה של מכבי אש אשר יצאה ביום 15/6/15.

34. אשר לשינויים בהיקף העבודה – לטענת הנתבעת, החלטת הועדה המקומית מיום 20/10/13 הובילה לתכנון מחדש של הפרויקט. לטענתה, אישור הועדה המקומית התקבל רק ביום 6/6/15 ובפועל היקף העבודות היה גדול באופן משמעותי. במקום בניית שתי דירות פנטהאוז, נבנתה דירת פנטהאוז אחת ושתי דירות גן, ביצוע המאריך את משך העבודה בכ-4 חודשים; במקום שיפוץ המחסנים (ס. 12(יא) בהסכם התמ"א) נבנו המחסנים מחדש, שינוי המאריך את משך העבודה בכ-5 חודשים; במקום שיפוץ החניות, נבנה חניון חדש מקורה, שינוי המאריך את משך ביצוע העבודות בכ- 5 חודשים.

35. לטענת הנתבעת, מר דורפברגר הציג בפני הדיירים את השינויים הנדרשים לצורך קבלת אישור הדיירים לביצוע הפרויקט במתכונת החדשה והדיירים אישרו שינויים אלו בעל פה. על כך אין מחלוקת בין הצדדים. אלא שלטענת הנתבעת אגב אישור הדיירים את השינויים בתוכנית באופן שבו היקף העבודה גדל, הסכימו בעלי הדירות – מכללא - להארכת משך זמן הבנייה.

36. התובעים הכחישו שהסכימו לשינויים כלשהם בעניין מועד המסירה ובעניין תנאי התשלום. בעדות התובע 2, עמד מר פוסטובסקי על כך שבעת שהציג מר דורפברגר את השינויים, הוא אמר לדיירים במפורש כי אין שינוי בכסף או בזמן. בהתאם לעדותו, מכיוון שמעבר לדברים הברורים אשר הוצגו ע"י מר דורפברגר, אין לו הבנה בתחום הבניה הוא לא יכול היה להעריך בעצמו כי המשמעות של אותם שינויים היא הארכת הפרויקט מעבר למוסכם ובניגוד לדברים הברורים שהציג בפניו מר דורפברגר. יתרה מכך, התובע 2 העיד כי פועלים אשר היו בבית המשותף סמוך לאחר שעבר להתגורר בדירה (קרי ביום 4/12/18) מסרו לו כי בתוך מספר מועט של חודשים הם צפויים לסיים את העבודות. עדות זו מצאתי מהימנה והיא לא נסתרה.

37. עיון בתכתובת בין הצדדים אשר צירפה הנתבעת בעצמה, בה אין זכר לשינוי במועד מסירת הדירה, מחזקת מסקנה זו. למעט בהתכתבות מיום 14/12/16 (נספח 13 לנ/2), אלא שזו הייתה כבר בחלוף מועד מסירת הדירות החוזי, ורק לאחר שדרשו דיירי הבית המשותף את תשלום הפיצוי המוסכם וצפי למועד סיום העבודות. באותו מכתב עמד מר דורפברגר מטעמה של הנתבעת על כך כי "מסיבות שונות שאם תרצו אשמח לפרטן" בלתי נמנע להאריך את משך הביצוע אך לא ניתן כל אומדן למועד צפוי אחר. יש בכך כדי להעיד שדיירי הבית המשותף עמדו על סיום ביצוע העבודות במועד המסירה החוזי כל העת.

38. לטעמי, היה על הנתבעת להביא לידיעתם של הדיירים כי אישור השינויים יביא לעיכוב ביצוע, טרם קבלת אישורם לביצוע השינויים, אשר ממילא נדרש. על כן, ככל שלא עשתה כך, הפרה הנתבעת את ההסכם בין הצדדים ועליה לפצות את התובעים בהתאם למנגנון המוסכם בין הצדדים.

39. בכל הנוגע לדרישות מכבי האש – טענה הנתבעת כי השינוי מאריך את התכנון ב-3 חודשים ואת הביצוע ב-3 חודשים. אלא שהנתבעת לא הבהירה מהי אותה תקנה חדשה של מכבי אש אשר השתנתה. עיון בנספח 7 ל-נ/2 אליו הפנתה הנתבעת, מעלה כי מדובר בדרישה מיום 15/6/15 המתייחסת לתקנה 3.2.13.14 לתקנות התכנון והבניה, לפיה "ממבואת מעלית תותקן דרך מוצא אחת לפחות". מכבי האש, מציינים במפורש כי "הדרישה אינה דרישת הכבאות אלא דרישת חוק התכנון והבניה".

40. תקנה 3.2.13.14 לתקנות התכנון והבניה, התש"ל-1970, אשר קובעת כי את הדרישה האמורה לעיל, תוקנה בשנת 2008 בעוד שהסכם התמ"א נחתם זמן רב לאחר מכן, ביום 1/11/10. לכן אין בשינוי המתחייב מהוראה זו, כדי להשפיע על מועד המסירה המוסכם בהסכם התמ"א בין הצדדים. גם כאשר עומת מר דורפברגר מטעמה של הנתבעת עם העובדה כי התיקון האמור תוקן כבר בשנת 2008, הוא השיב תשובה מתחמקת וטען כי קיבל בפרויקטים אחרים היתרים למעליות שבוצעו באופן זהה ולכן בפועל, שונים הדברים ממה שעליו מורה חוק התכנון והבניה. אין לקבל את גרסת מר דורפברגר, אשר סותרת את ההוראות הברורות של תקנות התכנון והבניה ואין בכך על מנת להצדיק את העיכוב בסיום עבודות התמ"א ומסירת הדירה לידי התובעים באיחור.

41. נוסף על טענות הנתבעת לשינוי בהיקף העבודה, מוסיפה וטוענת הנתבעת לעיכובים נוספים אשר אינם תלויים בה ובגינם הוארך מועד מסירת הדירות. שמא גם בכך יש על מנת להצדיק את העיכוב ואת הפרת הסכם התמ"א מטעמה של הנתבעת.

42. דרישות הרשויות- הנתבעת טוענת כי דרישות חדשות של הרשויות, אשר לא היו ידועות במועד החתימה על הסכם התמ"א האריכו את מועד מסירת הדירה. כך, עבודות שדרשה בזק מיום 16/8/16 האריכו את משך ביצוע העבודה בכחודש ימים. כך דרישת חברת החשמל להורדת כל מוני החשמל לקומת החניון לתוך ארון חשמל ייעודי במהלך המחצית השנייה של 2017 האריכה את משך ביצוע העבודות בכחודשיים וההתנהלות אל מול חברת חשמל אשר ארכה 3 חודשים; כך דרישת מכבי אש מיום 17/3/16 להתקנת ספרינקלרים האריכה את משך ביצוע העבודות בחודש.

    התובעים הצביעו על הפער בין מועד המסירה הקבוע בהסכם התמ"א לבין מועד העלאת דרישות הרשויות האמורות לעיל, זמן רב לאחר מכן. לו אכן הייתה הנתבעת מעלה את דרישות הרשויות לפני התובעים בתוך פרק הזמן אשר קדם למועד מסירת הדירה הקבוע בהסכם התמ"א, ניתן היה לסבור כי הדרישות הן אשר עיכבו את מועד המסירה הקבוע בהסכם וכי הנתבעת ביקשה לעמוד בו. העובדה כי הדרישות מאוחרות למועד המסירה הקבוע בהסכם מעידה כי ממילא כבר הפרה הנתבעת את ההסכם וממילא, אף בלא הדרישות האמורות התעכבה הנתבעת במסירת הדירות ומשכך, גם דרישות אלו אינן מהוות עילה לעיכוב מסירת הדירות לדיירים ולתובעים ביניהם במועד האמור בהסכם התמ"א.

43. טענת הנתבעת כי היא היטיבה עם בעלי הזכויות והוסיפה חיפוי אבן, לובי מפואר, חדר מדרגות עם תחנות עצירה מהמעלית ועוד, אשר לא היו קבועים ומחויבים בהסכם התמ"א – אין בהם על מנת להאריך את מועד המסירה החוזי, ואף לא ניתן אומדן כלשהו לעיכוב הנובע משינויים אלו.

44. עיכובים הנובעים בשל דיירי הבית המשותף עצמם – לטענת הנתבעת חלק נוסף מהעיכובים נבע מבעלי הדירות ומפנה להתכתבות עם בעלי דירות נוספות לרבות עם התובעים, במסגרתה נדון פינוי מחסן התובעים. אמנם נכון כי תחילה לא נמצא לכך פתרון, ברם לאחר שיח עם הנתבעת, הגיעו הצדדים לפתרון מוסכם על שניהם ובכל מקרה אין הדבר מהווה הצדקה לעיכוב מסירת הדירה לידי התובעים ולדיירים בכלל.

45. הנתבעת טענה כי השלמת העבודות אשר הוזמנו בידי התובעים לפנים דירתם, עיכבה אף היא את מסירת הדירות לדיירים. טענה זו אין לקבל. ראשית, הסכם הזמנת העבודות הוא הסכם נפרד לעבודות שאינן נדרשות להשלמת פרויקט התמ"א. התובעים בעצמם עומדים על הפרדה זו. על כן, גם התחייבות הנתבעת לפיצוי מוסכם בגין הפרת הוראות הסכם התמ"א אינה חלה על אי השלמת עבודות בפנים הדירה.

    שנית, מלוא התיקונים הדרושים בדירת התובעים הוערכו בהיקף כולל של 13,791 ₪ כולל פיקוח (15%) ומע"מ (17%) ללא צורך בפינוי הבית במהלך ביצוע העבודות בחוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט. חוות דעת המומחה לא נסתרה ומשאימצתי את חוות דעתו, יש לקבוע כי אין בהיקף הליקויים בדירת התובעים ובהיעדר צורך לפינוי הדירה במהלך ביצוע העבודות כדי להשפיע על שאלת מסירת הדירה. מדובר בליקויים בודדים יחסית אשר בוודאי מאפשרים לתובעים שימוש סביר בדירתם, על אף כי נפלו בעבודות הנתבעת פגמים אשר יש עדיין לתקנם.

46. כלל האמור מעלה, כי לא חלו עיכובים כאלה המצדיקים את האיחור במסירת דירותיהם של הדיירים והתובעים ביניהם על פי הסכם התמ"א ולאיחור לא ניתנה הסכמת התובעים באופן המאיין את הפרת הסכם התמ"א בידי הנתבעת.

     

    הסעד המגיע לתובעים עקב ההפרה:

47. החל ממועד המסירה המוסכם (4/10/16) ועד למועד המסירה בפועל (7/7/19) חייבת הנתבעת בתשלום פיצוי מוסכם בהתאם להתחייבותה בס. 30 להסכם התמ"א, אשר קבע פיצוי מוסכם כלהלן:

     

    "פיצוי מוסכם – החברה מתחייבת לשלם לבעלי הדירות פיצוי מוסכם בסך 10,000 ₪ לכל חודש איחור במועד סיום ביצוע העבודות עבור בעלי הדירות, שיחולק בין בעלי הדירות על פי שיקול דעתם. במידה והבניה תארך מעבר לתקופת הזמן הכוללת לסיום הבניה הנקובה בהסכם זה לעיל וזאת למעט במקרה שניתן אישור על ידי נציגות בעלי הדירות להארכת תקופת זמן הביצוע. איחור מעבר לשלושה חודשים יזכה בפיצוי בשיעור של 15,000 לכל חודש.".

48. כפי שטענו התובעים, חלקם היחסי ברכוש המשותף הוא 1/6 ולכן פיצוי מוסכם אשר צריך להשתלם להם בעבור שלושה חודשים ראשונים הוא 1,666 ₪ ועבור כל חודש לאחר מכן, 2,500 ₪.

49. בתקופה שמיום 4/10/16 ועד ליום 4/1/17, על הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך:

    1,666 ₪ * 3 חודשים = 4,998 ₪

50. בנוסף, בתקופה שמיום 4/1/17 ועד ליום 7/7/19, על הנתבעת לשלם לתובעים פיצוי מוסכם בסך: 2,500 ₪ * 30.09 חודשים = 75,225 ₪. התובעים עתרו ל 17 חודשי איחור בלבד ולפיכך 2500 ₪ * 17 חודשים = 42,500 ₪.

51. ובסה"כ על הנתבעת לשלם לתובעים, בגין איחור במסירה, סך של 47,500 ₪ במעוגל.

     

    פיצוי בגין ליקויי בנייה בדירת התובעים - עוולת הרשלנות

52. בנוסף לאמור לעיל, ומכוח הסכם התמ"א והסכם להזמנת עבודות שנחתם בין הצדדים, טוענים התובעים כי נגרמו ליקויים בדירתם כתוצאה מעבודתה הרשלנית של הנתבעת. עוולת הרשלנות מורכבת משלושה יסודות. חובת זהירות (מושגית וקונקרטית), התרשלות ונזק. על התובע פיצויים בגין עוולת רשלנות, הנטל להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין הנזק להתרשלות.

53. חובת זהירות מושגית פירושה הוא כי במקום שהנזק צפוי מבחינה פיזית, חובה לצפותו מבחינה נורמטיבית (ע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פד לט(1), 113). בענייננו חובה זו מתקיימת מכוח ההתקשרות החוזית בין הצדדים - הסכם הזמנת העבודות בדירת התובעים, ונוכח היות הנתבעת הקבלן אשר שיפץ את פנים הדירה. על הנתבעת מוטלת חובת זהירות להבטיח את תקינות ושלמות העבודות אותן היא מבצעת, בין ברכוש המשותף ובין בפנים הדירה, הנתבעת חבה בחובת זהירות כלפי מי שעלול להיפגע מאי קיום החובות המוטלות עליה בהתאם להסכם ולדינים הרלבנטיים. לפיכך, חובת הזהירות המושגית מתקיימת.

54. חובת זהירות קונקרטית - במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, על בית המשפט לבחון האם בין המזיק לניזוק התקיימו יחסי קירבה שבעטיים היה על המזיק לצפות את קרות הנזק הן במישור הפיסי והן במישור הנורמטיבי, בכפוף לקיומם של שיקולי מדיניות משפטית המצדיקים, בנסיבות המקרה, את צמצום היקף האחריות הנזיקית (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113). בענייננו תנאים אלה מתקיימים, משום שהנתבעת היא זו אשר ביצעה את השיפוץ בפנים דירת התובעים. בנסיבות אלה, על הנתבעת לצפות את גרימת הנזק ככל שלא תמלא אחר חובותיה כמי שמבצעת שיפוץ בפנים דירת התובעים ומשכך, ראוי להטיל עליה אחריות. התובעים נכנסו בנעליה של בעלת הדירה בעניין הסכם התמ"א ולאחר מכן גם התקשרו עם הנתבעת בהסכם נוסף להזמנת עבודות. התובעים סמכו על הנתבעת שתבצע את העבודה לשביעות רצונם ובהתאם למוסכם, כמו גם בהתאם לדינים הרלבנטיים המחילים עליה חובות שונות וסטנדרט בניה מסוים. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת חבה אף בחובת זהירות קונקרטית כלפי התובעים בגין נזקים שנגרמו לדירה כתוצאה מליקויים בתכנון ובביצוע השיפוץ בדירת התובעים.

55. התרשלות/קשר סיבתי – בעת בחינת יסודות הרשלנות יש להוכיח בין השאר את הקשר הסיבתי בין התרשלות המזיק לנזק. יש להוכיח שההתרשלות היא זו אשר גרמה לנזק, כלומר שלו הייתה נמנעת ההתרשלות, היה נמנע גם הנזק (ע"א 278/93 עלי דעקה נ. בי"ח כרמל פ"ד נג(4) 526). את הקשר הסיבתי העובדתי יש לבחון עפ"י מבחן הצפיות. אשמו של המזיק הוא גורם מכריע לנזקיו של הניזוק, אם המזיק כאדם סביר צריך היה לצפות כי אשמו יביא לנזקו של הניזוק. במקרה דנן היה על הנתבעת לצפות את התרחשות הנזק. היה עליה לצפות כי בניה רשלנית בדירת התובעים, לרבות דירת הפנטהאוז מעליהם במסגרת פרויקט התמ"א , תביא לליקויים ומכאן לנזק. במחדליה היא יצרה סיכון בלתי סביר שכן אלמלא התרשלותה, סביר להניח כי הנזק שנגרם לתובעים היה נמנע. משכך, הוכח אף הקשר הסיבתי בין התרשלות הנתבעת לנזק אשר נגרם לתובע.

56. אשר לשאלת הנזק, ניתנה חוות דעת המומחה מטעמו של בית המשפט, המהנדס צביקה רום, אשר ביקר בדירת התובע ביום 20/3/18.

57. חוות דעת מומחה בית המשפט – בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מר צביקה רום, מהנדס, העריך את עלות העבודות הנדרשות בסך של 10,250 ₪, לא כולל פיקוח ומע"מ. לסכומים אלו, יש להוסיף פיקוח בשיעור 15% וכן מע"מ בשיעור 17% ובסך הכל, אמד מומחה בית המשפט את תיקון הליקויים בסך של 13,791 ₪, כולל פיקוח ומע"מ. כאמור לעיל, מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי (בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673; בר"ע (חיפה) 776/06 דורון רז עו"ד נ' אילו פרוינד, תק- מח 2006(4), 5378; ת.א. (מחוזי- ים) 7357/05 שמעון נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, תק-מח 2007(4) 3579). עם זאת, ההכרעה נותרת תמיד בידי בית המשפט, והוא המחליט בסופו של דבר, על סמך טיעוני הצדדים ומכלול הראיות, האם לאמץ את חוות הדעת במלואה או בחלקה. בענייננו, חוות דעת המומחה הייתה מפורטת ומנומקת, המומחה נתן מענה ברור למחלוקת בין הצדדים ובמקצועיות רבה ולפיכך אני מאמצת את מסקנות חוות דעתו של המומחה במלואה.

58. מומחה בית המשפט דחה את טענות התובעים לפינוי הבית במהלך ביצוע העבודות. בשים לב לקביעת המומחה מטעם בית המשפט לפיה אין כל צורך בפינוי הבית במהלך העבודות, אשר מתיישבת עם סוג הליקויים ועלותם, אני דוחה את טענות התובעים לעניין זה.

59. אשר על כן, קיימים ליקויים בדירת התובעים בסך של 13,791 ₪, כולל פיקוח ומע"מ. סכומים אלו, על הנתבעת לשלם לידי התובעים חלף ביצוע התיקונים בעצמה. ויובהר, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, מצאתי כי אין לאפשר לנתבעת לבצע את התיקונים ואנמק.

60. השאלה האם יש לאפשר לנתבעת לבצע תיקון ליקויי בנייה אשר התגלו, נדונה בפסיקה ענפה ונקבע לא אחת כי שאלה זו תלויה בעובדותיו של כל מקרה. עוד נקבע כי זכות זו שמורה לנתבע בגין ליקויי בנייה, כאשר הוא מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. בוודאי לא למי שמכחיש את קיומם של ליקויים או המזלזל בהם מראש. כך גם מיצוי כושל של ניסיונות תיקון, מטה את הכף לטובת אי מתן אפשרות לנתבעים לתקן בעצמם את הליקויים אשר התגלו (ר' ע"א 472/95 זלוצין נ. דיור לעולה בע"מ פ"ד נ(2) 858).

61. לנתבעת ניתנה האפשרות לבצע את תיקון הליקויים בדירת התובעים. בהתאם לעדות מנהל הנתבעת, מר דורפברגר, היא אף ביצעה תיקונים בדירת הפנטהאוז הנבנית מעל דירת התובעים, אשר הובילה לעיקר הרטיבות בדירת התובעים. זאת ועוד, הנתבעת, סירבה להשלים את העבודות בדירת התובעים אל נוכח סכסוך נטען בקשר עם שכ"ט עבור העבודות, בגינו הוגשה התביעה שכנגד, אשר תידון להלן. התברר כי היו אלו תיקונים שבוצעו באופן שלא הביא לפתרונן של הבעיות ויש במסקנות המומחה מטעם בית המשפט על מנת לתמוך בכך. מהעדויות שלפניי עולה בבירור כי התובעים איבדו את אמונם בנתבעת ועל כן פנו להליך דנן.

62. כלל האמור מעלה כי לנתבעת לא הייתה נכונות של ממש לבוא ולתקן את מלוא הליקויים. אותם תיקונים אשר בוצעו, לא הביאו לסילוק מלוא הליקויים כפי שהעידה חוות דעת המומחה מטעמו של בית המשפט. במצב דברים זה, אין לאפשר עוד לנתבעת לתקן את הליקויים. זכות זו גם אם הייתה קנויה לה טרם הגשת התביעה, אבדה עם הגשת התביעה ולאור עובדותיה (לעניין זה ראה ע"א 13935-06-15 (מחוזי חיפה) רקפות בגבעה בע"מ ואח' נ' סבג (ניתן ביום 10/10/15).

     

    עגמת נפש:

63. "דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו וחיי משפחתו, וזהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינם לכן משמעותיים מאוד" (תא (חיפה) 629/93 ברזילי מנשה ואביגיל נ' שיכון ופיתוח (ניתן ביום 29/10/2000). מטרתו של הפיצוי היא להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. אמנם נכון הדבר כי התובעים לא נעקרו מדירתם והתגוררו בה לאורך העבודות אשר ביצעה הנתבעת, ברם נכזבה צפייתם כי יכנסו אל דירתם החדשה והעבודות יסתיימו בתוך זמן קצר. לא זו אף זו, מטבע הדברים במהלך עבודות הנתבעת, נמנע מהם שימוש סדיר ורגיל במתקני הבית המשותף. נקל לשער את ההכבדה על אורח חייהם הרגיל של התובעים כאשר הם נאלצו להתמודד עם חומרי בניה בבניין המשותף, קולות ורעשי בניה כל שעות היום ופועלי בניין אשר פוקדים מעת לעת את המקום, הרבה מעבר לזמן שהוקצב לכך במסגרת הסכם התמ"א. גם אם גובה הליקויים בדירתם הפרטית של התובעים נמוך יחסית, הרי שבמכלול הדברים נגרמה לתובעים עוגמת נפש אותה אני מעריכה על דרך האומדנה בסך של 5000 ₪.

     

    התביעה שכנגד:

64. הנתבעת (התובעת שכנגד) הגישה תביעה בגין הפרה יסודית של הסכם הזמנת העבודה בדירת התובעים מיום 12/10/15 משלא שילמו התובעים חוב בגין אותן העבודות בסך 29,670 ₪. המדובר בהסכם פאושלי, בסך 85,000 ₪ בתוספת מע"מ בו נקבעו שלבי תשלום. לטענת הנתבעת, הגם שהשלימה את מלוא העבודות, סירבו התובעים(הנתבעים שכנגד) לשלם את יתרת החוב. עוד טוענת הנתבעת כי התביעה העיקרית נבעה מתוך רצון לחמוק מתשלום חובם של התובעים.

65. לטענת התובעים (הנתבעים שכנגד) הנתבעת לא צירפה תחשיב כלשהו התומך בטענותיה ולכן כלל לא הוכיחה את גובה החוב או קיומו. לטענתם, הם לא הפרו את ההסכם, בוודאי לא הפרה יסודית. לטענתם, מההתכתבויות שהוצגו, עולה כי מר דורפברגר מטעמה של הנתבעת מעולם לא נקב בסכום חוב מסוים; כי התובעים קבעו מספר פגישות עם מר דורפברגר, אשר אליהן בחר מר דורפברגר שלא להגיע. לטענתם, התביעה שכנגד הוגשה אך כמשקל נגד, תוך שמר דורפברגר שומר על "אש קטנה" את חובם, מכיוון שהיה מודע היטב לפיגור בעבודות התמ"א.

66. התובעים טוענים עוד הנתבעת התחייבה לזיכויים עבורם, לרבות: חלונות ותריסים; ריצוף; דלת לחדר פנימי; השמדת צנרת הגז; הרכבת דלתות פנים ומשקופים; הרכבת פלדלת ומשקוף; ברזי מים ומדפי גבס אשר לא בוצעו, ובסך הכול יש לזכותם בסך של 21,320 ₪ מסכום החוב הנטען. הנתבעת לא קיזזה זיכויים אלו המגיעים לתובעים, כך שהחוב לטענת התובעים, הוא בסך 8,350 ₪ בלבד. לטענת התובעים, הם כאמור, ביקשו להסדיר את החוב ואילו היה מר דורפברגר מתייצב לפגישה עמם, לא היה כלל חוב קיים.

67. עיון בהסכם הזמנת העבודה מיום 12/10/15 מעלה כי בין הצדדים הוסכם על ביצוע עבודות שיפוץ בדירת התובעים, בסך כולל של 85,000 ₪ בצירוף מע"מ. ההסכם כלל כתב כמויות מפורט. בהסכם נקבעו שלבי התשלום כלהלן:

    10% - לאחר סיום תשתית חשמל והשחלת חוטים.

    20% - לאחר סיום צנרת s.p אינסטלציה.

    20% - לאחר גמר בנית קירות.

    20% לאחר גמר ריצוף.

    30% - לאחר סיום עבודת הנתבעת נשוא הסכם זה.

68. מנהל הנתבעת, מר דורפברגר העיד כי שולמו ע"י התובעים 3 תשלומים:

    ביום 5/4/16 – שולם סך של 19,890 ₪.

    ביום 19/6/16 שולם סך של 19,890 ₪.

    ביום 29/6/16 שולם סך של 30,000 ₪.

    ובסה"כ שולם לנתבעת סכום כולל של 69,780 ₪. על כן, נותר לתובעים לשלם לנתבעת את סך החוב (99,450 ₪) בהפחתת הסכום ששולם (69,780 ₪) ומכאן, שעל התובעים לשלם יתרה של 29,670 ₪.

69. לטענת מר דורפברגר מטעמה של הנתבעת, אין לקזז מסכום זה סכומים כלשהם, שכן המדובר במחיר אשר ניתן בהנחה משמעותית, כ"עסקת חבילת" כוללת, במסגרתה לא חויבו הנתבעים בעלויות המנופים להם נדרשה הנתבעת. התובעים שוללים טענה זו. לטענתם, כאשר לא נכלל בכתב הכמויות פעולות מסוימות, נגבתה תוספת תשלום מהתובעים.

70. לא מצאתי כי בנסיבות יש לקבל טענה כללית לפיה ניתנה הנחה משמעותית ולכן אין לבצע קיזוזים כלשהם בסכום החוב הנטען. ככל שלא ניתן לתובעים שירות או לא בוצעו עבודות בהן התחייבה הנתבעת, הרי שיש לקזז סכומים אלו מסך יתרת החוב. אתייחס להלן לזיכויים הנטענים ע"י התובעים:

    חלונות ותריסים – לטענת התובעים יש לקזז 10,500 ₪, עבור שני חלונות ודלת אשר נרכשו ע"י התובעים. על פי דוא"ל אשר שלח נציג הנתבעת לתובעים מחודש 11/15 זיכוי חלון הוא ע"ס 3,000 ש"ח ודלת יציאה למרפסת בסך 4,500 ₪. על כן, יש לקזז מסך יתרת החוב סכום של 10,500 ₪.

    ריצוף – ניכוי סך של 1,920 ₪ לפי מחיר של 60 ₪ למטר. התובעים מפנים לנספח 2 לכתב התביעה שכנגד, בעמ' 22. לטענתם, המרצפות סופקו על ידיהם. בתכתובת דוא"ל עם נציגד הנתבעת מיום 7/11/16 אישר הנתבע כי התובעים אכן רכשו ריצוף בעצמם וכי עלות הזיכוי עומדת על 60 ₪ למטר. משלא נסתרו טענות התובעים, אני מקבלת את טענת התובעים במלואה וקובעת כי יש לקזז מסך יתרת החוב סכום של 1,920 ₪.

    דלת לחדר פנימי – 1,600 ₪ אשר שולם לנתבעת על פי הסכם התמ"א והתוספת לדירה 5. לטענת הנתבעת, הסכם הזמנת העבודה אינו קובע חובה להתקנת הדלת ולכן אין לקזז סכום זה. עיון בדרישות דירה 5 המצורפת להסכם התמ"א, אליו מתייחסים התובעים ולא הסכם הזמנת העבודה, מעלה כי הנתבעת אכן התחייבה להתקין דלתות, ולכן אני מקבלת את טענות התובעים ומקזזת מיתרת החוב סך של 1600 ₪.

    השמדת צנרת הגז – 1,700 ₪ עלות החלפת הצנרת בחדשה. לטענת הנתבעת, הנתבעת אינה קשורה בפעולה האמורה ופריט זה אינו קשור להסכם הזמנת העבודה. התובעים לא הבהירו טענה זו דיי הצורך. מהתכתבות בין הצדדים עולה כי הכוונה היא לצינורות הגז שנאלצו להחליף, אלא שלא שוכנעתי כי הנתבעת היא אשר השמידה את צנרת הגז כנטען. על כן, אין מקום לקיזוז רכיב זה מסך יתרת החוב.

    הרכבת דלתות פנים ומשקופים 750 ₪ לפי מחיר של 250 ₪ עבור שלוש דלתות. טענה נוספת של התובעים היא לא בוצעו מדפי גבס ולכן יש לקזז 2,990 ₪ על פי מחירון דקל. הנתבעת טוענת כי נשללה ממנה האפשרות לבצע את האמור ולכל היותר, פעולות אלו מוערכות ביום עבודה אחד, כלומר 400 ₪. יש לקבל טענת התובעים כי יש לקזז את עלות הרכבת דלתות הפנים והמשקופים וכן את עבודות הגבס אשר על אף התחייבויותיה, הנתבעת לא ביצעה. יחד עם זאת, בעניין עלות הביצוע מקובל עלי אומדן הנתבעת סך של 400 ₪ ליום עבודה. לפיכך יש לקזז מסך יתרת החוב 400 ₪.

    הרכבת פלדלת ומשקוף – לטענת התובעים יש לקזז 1,000 ₪. הנתבעת התחייבה לביצוע עבודות אלו בהסכם הזמנת עבודה (נ/2, נספח ה, בעמ' 2 לכתב הכמויות). הנתבעת שללה את תחולת מחירון דקל על הסכם הזמנת העבודה. יחד עם זאת, משהוכח כי לא בוצעה העבודה, והנתבעת נמנעה מלהציג את עלויות הביצוע לרכיב זה, כמו גם אומדן התובעים לא נסתר, יש לקזז סך של 1,000 ₪, בהתאם לטענת התובעים.

    ברזי מים - לטענת התובעים יש לקזז ברזי מים אשר לא בוצעו, בסך 860 ₪ (לפי מחיר של 430 ₪ עבור שני ברזים). כאמור לעיל, משהוכח כי העבודה לא בוצעה, ואומדן התובעים לא נסתר, יש לקזז סך של 860 ₪, בהתאם לטענת התובעים.

71. אם כך, מסך התשלום על פי הסכם הזמנת העבודה (99,450 ₪) יש להפחית את הסכומים אשר שולמו בפועל ע"י התובעים (69,780 ₪) על מנת לקבלת את יתרת החוב בסך 29,670 ₪.

    מיתרת החוב (29,670 ₪) יש לקזז את העבודות אשר לא ביצעה הנתבעת, על אף התחייבותה ובסך הכל יש לקזז סך של 16,280 ₪ מיתרת החוב, בהתאם לפירוט בו דנתי לעיל. בהתאם לאמור, הסך לתשלום לאחר הפחתת 16,280 ₪ מיתרת החוב בסך 29,670 ₪, הוא 13,390 ₪.

72. אשר על כן, התביעה שכנגד, מתקבלת חלקית. על התובעים לשלם לנתבעת סכום של 13,390 ₪ לפירעון יתרת החוב הנובעת מאי תשלום מלוא הסכומים על פי הסכם הזמנת העבודה, בקיזוז עבודות אשר לא בוצעו ע"י הנתבעת.

73. התנהלות נציג הנתבעת, מר דורפברגר, אשר על אף הפצרות התובעים התחמק מפגישה ועמד כל העת על תשלום מלוא יתרת החוב, אף שהיה מודע היטב לכך שהנתבעת לא ביצעה את מלוא העבודות, תישקל בקביעת הוצאות ההליכים המונחים בפניי.

74. סוף דבר,

    תביעת התובעים מתקבלת כמפורט לעיל.

    הנתבעת תשלם לתובעים 47,500 ₪ בגין האיחור במסירה וכן 13,791 ₪ בגין ליקויי הבנייה, כמו גם 5000 ₪ בגין עוגמת הנפש ובסה"כ תשלם הנתבעת לתובעים סכום מעוגל של 66,300 ₪.

    התביעה שכנגד, מתקבלת חלקית כמפורט לעיל ומתוך חוב הנתבעת יקוזז סך של 13,390 ₪.

    בסך הכל, תשלם הנתבעת לתובעים סך מעוגל של 52,900 ₪.סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

    כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים סך של 7,500 ש"ח הוצאות משפט וכן 12,000 ₪ שכ"ט עו"ד. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

     

     

     

     

     

     

    ניתנה היום, ו' אדר תש"פ, 02 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.