״קצב איטי״: יזמית תמ״א תפצה על איחור במסירה

בית המשפט קיבל תביעה שהגישו בעלי דירה נגד היזמית. בין היתר נקבע כי העבודות התבצעו באיטיות, תוך התמקדות בשיפוץ דירות הגן ששייכות ליזמית.

בני זוג קנו דירה בחיפה בפברואר 2015, בעיצומו של הליך תמ״א 38 שהתבצע בבניין. הם היו אמורים לקבל את הדירה באוקטובר 2016 אך העבודות הסתיימו רק אחרי שתבעו את היזמית. בית המשפט פסק לטובתם פיצוי של כ-70,000 שקל.

התובעים סיפרו כי כשרכשו את הנכס נכנסו בנעלי בעלת הדירה הקודמת בכל הקשור בהסכם התמ"א בינה ובין הנתבעת, חברת ״ש. דורפברגר״, שביצעה את עבודות ההתחדשות העירונית בבניין.

לטענתם, בהסכם התחייבה הנתבעת לפעול לקבלת היתר בניה ויתר האישורים הנדרשים, להרחיב ולשפר הדירות בבניין, לשפץ את האזורים המשותפים. בנוסף הם חתמו עם הנתבעת על הסכם לביצוע שיפוץ בתוך הדירה שרכשו. 

התובעים טענו כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה. לדבריהם, המסירה אמורה הייתה להיות בתום 16 חודשים מקבלת היתר הבניה, כך שהם היו אמורים לקבל את הדירה מוכנה באוקטובר 2016. הם נכנסו לדירה באוגוסט 2016 בציפייה לסיום העבודות בתוך חודשיים, אך העבודות לא הושלמו עד להגשת התביעה ביוני 2018. הם הוסיפו כי יש בדירה ליקויי בניה ורטיבות קשה כתוצאה ממחדלי הנתבעת. 

עוד הדגישו התובעים כי הפועלים מטעם הנתבעת שנמצאים בבניין מבצעים עבודת בדירות הגן ששייכות ליזמית ומיועדות למכירה, על חשבון השלמת ביצוע העבודות עבור דיירי הבניין. 

הנתבעת טענה מצידה כי מדובר בפרויקט תמ"א שהחל לפני כ-8 שנים ובמסגרתו קיבלו דיירי הבניין ״הרבה מעבר לפרויקט שתוכנן במקור״.

לשיטתה, למעלה מ-99.5% מהעבודות הושלמו. היא הסבירה כי העיכובים נבעו מגורמים שאינם בשליטתה לנוכח שינויים בהיקף הבניה שאילצו תכנון מחדש. 

עוד הבהירה הנתבעת כי היא סיימה את ביצוע העבודות בדירת התובעים על פי הסכם הזמנת העבודה. 

הפרה את ההסכם

השופטת מירב קלמפנר נבון מבית משפט השלום בחיפה קבעה כי הנתבעת לא הפריכה את טענות התובעים לפיהם העבודות בבניין מתבצעות בקצב איטי, והפועלים מגיעים לעבוד בדירות הגן. 

עם זאת, היא התרשמה שהעבודות בדירת התובעים הושלמו בזמן ההליך. היא קבעה כי הנתבעת איחרה במסירת הדירה לתובעים ובכך הפרה את הסכם התמ״א. 

לקביעת השופטת, מכלול הראיות מצביע על כך שהדירה נמסרה רק ביולי 2019. בתוך כך היא הבהירה כי היה על הנתבעת להביא לידיעת הדיירים כי שינויים שונים שביקשו לבצע יביאו לעיכוב בביצוע העבודות, והיא לא הייתה יכולה להסתמך על כך שהם יסיקו זאת בעצמם. 

עוד כתבה השופטת כי ״טענת הנתבעת כי היא היטיבה עם בעלי הזכויות והוסיפה חיפוי אבן, לובי מפואר, חדר מדרגות עם תחנות עצירה מהמעלית ועוד, אשר לא היו קבועים ומחויבים בהסכם התמ"א – אין בהם על מנת  להאריך את מועד המסירה החוזי״.

בנסיבות אלה חייבה השופטת את הנתבעת לפצות את התובעים לפי הפיצוי המוסכם בחוזה, בסך של 47,500 שקל.

ביחס לליקויים מינתה השופטת מומחה מטעם בית המשפט שביקר בדירה. היא קיבלה את חוות דעתו כי עלות התיקונים היא 13,791 שקל. כמו כן נפסק עבורם פיצוי עבור עגמת נפש בסך 5,000 שקל.

בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובעים 52,900 שקל בתוספת הוצאות בסך 7,500 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 12,000 שקל.

• ב״כ התובעים: עו״ד אלון איל
• ב״כ הנתבעת: עו״ד ליאור פוליאקוב

פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.