האם התובעת זכאית לפיצויים בסך של שלושה מיליון ₪ מהנתבע, מאחר שהוא לא גילה לה פרטים אודות הוריה הביולוגים, עוול עוולות נזיקיות כנגדה וגרם לכך שנמנעה ממנה האפשרות לברר את זהות הוריה הביולוגים?
א.רקע עובדתי
1.התובעת נולדה בבית חולים ב---- ביום 00.00.56. בגיליון האשפוז של אמה נרשם ששמה הוא -- --. מיד לאחר מכן, התובעת הועברה ל"מעון לילדי מגויסים". במכתב שנשלח ע"י המועצה המקומית ---- למשרד הסעד ביום 00.00.56 נאמר שאמה של התובעת -- -- (---) עלתה לארץ בחודש --- 1956 מ--- כשהיא בהריון מתקדם ונושאת בבטנה את התובעת. צוין שהאם נולדה בשנת 1936 ב---- שב---- ולדברי האם "לפני כשנתיים התחתנה ובעת הריונה בחודש שני עזב אותה בעלה לנפשה. הגיעו אליה שמועות שבעלה נהרג בעת המאורעות ב----. בחודש תשיעי להריונה עלתה ארצה... מתגוררת אצל אחיה במעברת ---- צריף ----. כמו כן, יש לה אחיות ואם בארץ. הגב' -- אישה שקטה ועדינת נפש. עושה רושם של בן אדם חיובי". גם בטופס "שאלון לילדים בגיל הרך הזקוקים לסידור" נאמר שאבי התובעת נפטר.
2.התובעת שהתה במעון מיום 00.00.56 עד ליום 00.00.57 ואז נמסרה להורים מאמצים באופן זמני. בהצהרת ההסכמה לאימוץ שעליה חתמה האם בתביעת אצבע, היא הצהירה שאבי התובעת אינו ידוע ונרשם ששם התובעת הוא -- ושם האם -- --. ביום 00.00.57 חתמו – ו-- שהיו חברי קיבוץ (להלן: המאמצים) על הסכם אימוץ שלפיו התובעת תאומץ על ידם.
3.ביום 00.00.58, לאחר שהוגשה בקשה לבית המשפט למתן צו אימוץ, ניתן צו אימוץ למאמצים ושמה של התובעת שונה ל"---" במרשם התושבים. בגיליון לפנקס האימוץ נאמר שאבי התובעת "אינו ידוע", שם המאומץ הוא -- -- ושם אמה הביולוגית הוא -- --.
4.התובעת טוענת שהיא עברה אצל המאמצים "גיהינום עלי אדמות" ו"סבל מתמשך" והם נהגו לקלל ולהעליב אותה והתייחסו אליה כאילו הייתה עול ומעמסה על חייהם.
5.לאחר שהתובעת הגיעה לגיל 18, היא פנתה לנתבע ביום 18.10.77 ובקשה לפתוח את תיק האימוץ ולברר מי הם הוריה הביולוגים וכיצד ניתן לאתרם. נקבעה עמה פגישה ואולם התובעת לא הגיעה לפגישה וביום 13.12.77 היא כתבה מכתב נוסף לנתבע, התנצלה שלא הגיעה לפגישה ובקשה לקבוע פגישה נוספת. ביום 27.12.77 אישרה התובעת במכתב שתגיע לפגישה שנקבעה ליום 11.1.78. ביום 15.1.78 שלחה התובעת מכתב נוסף שבו בקשה את פתיחת תיק האימוץ. ביום 27.2.78 נשלח לתובעת מכתב שבו נאמר כי שמה לפני האימוץ היה -- -- ושם אמה הביולוגית הוא -- --. נאמר כי: "אין פרטים אודות האב הביולוגי".
6.במכתב שכתבה התובעת ביום 1.3.78 לאביבה לאון שהיתה אז מנהלת הנתבע, ואשר הייתה איתה בקשר וסייעה לה בקבלת המידע, התובעת כתבה כי: "אנא עזרי לי כפי שידעת לעשות זאת עד כה - כל כך מושלם". התובעת פנתה לנתבע בבקשה שיסייעו לה לאתר את אמה הביולוגית במכתבים נוספים מימים 9.7.78, 24.7.78, 8.10.79, 9.12.79, 11.4.80 ו - 9.5.85. במכתב ליהודית מטעם הנתבע מיום 23.6.85 כתבה התובעת כי: "שוב ושוב רוצה להודות לך על מאמצייך הבלתי פוסקים, על הנאמנות והמסירות בה את מלווה אותי ועל כך תבורכי. יודעת להעריך את מאמצייך וסבלנית מאוד. זה לא עניין פשוט זה בטוח. אני כל כך בוטחת בך ויודעת שתעשי את הכול הכול לפני שתרימי את ידייך... יהודית שוב ושוב תודה לך על הכול ומקווה שנמצא לבסוף שכר לעמלנו".
7.בחלוף יותר מעשרים שנה, פנתה התובעת ביום 2.6.06 לגב' אביבה זמיר מהנתבע ובקשה סיוע על מנת שתוכל ליצור קשר עם אמה הביולוגית ועם משפחתו של אביה.
8.הנתבע נענה לבקשת התובעת ושכר את שירותיו של החוקר הפרטי מר חביב שויקי על מנת לנסות לאתר את הוריה הביולוגים של התובעת (להלן: החוקר). ביום 25.4.07 שלח החוקר את סיכום דו"ח החקירה שבו הוא פירט את כל מגוון פעולות החיפוש שהוא ביצע. בין היתר ציין החוקר ששמה של האם היה -- -- או -- וכי: "במשרד הפנים נבדקו נתונים של מאות אנשים, אבל עד עתה לא נמצאה האם. בארכיון הציוני, נבדקו כל העולים שהגיעו לישראל בשנת 1956". בסיכום הדו"ח כתב החוקר כי: "היות ונחקרו מספר מאות של אנשים, הסיכוי לאתר את האם הינו יותר גדול. היות והחקירה הינה לאתר אדם לאחר חמישים ואחד שנים, יש סיכוי כי בהמשך החקירה נוכל למצוא את האם". החוקר ביקש תקציב נוסף בסך של 50 שעות עבודה, על מנת להמשיך באיתור האם הביולוגית.
9.ביום 16.7.07 שלח הנתבע לתובעת לבקשתה את גיליון הרישום מפנקס האימוצים. במכתב מיום 6.5.10 שנשלח מפקידת הסעד לחוק האימוץ לפקידת הסעד הראשית, ושהעתק ממנו נשלח לתובעת, נאמר כי: "-- מוכרת לחנה בן ארי ולי שנים. ניסינו לעשות הכול לאתר את האם הביולוגית ללא הצלחה". בין היתר צוין במכתב שהופעל חוקר, נבדקו הרשומות בבית החולים ב----, נבדקו רישומי עיריית ----- לגבי פיזור תושבי המעברה ב----, נערכו בדיקות בארכיון הציוני ובבית שבתאי לוי ואף נבדקה אישה שסברו שהיא אולי האם הביולוגית.
10.ביום 14.6.10 התקיימה שיחה בין מנהלת הנתבע לתובעת ובתרשומת השיחה צוין שהתובעת אמרה בין היתר שהיא קיבלה מידע לפיו שם אמה היה -- -- וכי אמה המאמצת אמרה לה שהיא נולדה כתוצאה מאונס. התובעת ציינה גם שנאמר לה שלאמה הביולוגית היו שתי אחיות. התובעת הביעה בשיחה את תסכולה הרב מכך שלא ניתן לאתר את אמה הביולוגית וסיפרה שנמסרו לה שתי גרסאות סותרות: האחת שהיא נולדה כתוצאה מאונס של אמה והשנייה שבעלה של אמה - אביה - נהרג ב----.
11.ביום 24.1.11 שלח החוקר מכתב לנתבע שבו ציין שבמהלך החודשים האחרונים הוא ביצע חקירה לאיתור האם הביולוגית שכללה בדיקות בשטח ובדיקות אצל נשים שונות ואולם, האם הביולוגית לא אותרה.
12.ביום 22.9.11 שלח הנתבע מכתב לתובעת שבו הועבר אליה לבקשתה מס' הטלפון של החוקר שהועסק על ידו "באופן חריג במטרה לסייע באיתור האם הביולוגית". נאמר כי: "המאמצים והמשאבים שהושקעו ע"י משרדנו, במהלך שנים ארוכות היו מרובים ויוצא (כך במקור) דופן, אך לצערנו לא הניבו פרי".
13.לטענת התובעת, במהלך שנת 2011 היא נפגשה עם חוקרת פרטית מטעמה, הגב' א' שהיא גיסתה לשעבר (להלן: א') במשרדי הנתבע ביפו והבחינה שעל אחד המסמכים שנערמו על שולחן נציגת הנתבע שנפגשה עמם, היה מצוי מסמך שבו היה רשום שמו של אביה הביולוגי "-- --" ואולם הנתבע סירב למסור פרטים אודותיו והכחיש ששם זה קשור לתובעת. לדבריה, היא המשיכה לפנות לגופים רבים ולאנשים שונים כולל בחו"ל בסיוע החוקרת הפרטית מטעמה על מנת להתחקות אחר הוריה הביולוגים ואולם על אף מאמציה הרבים והמקיפים ביותר, לא נמצא דבר. הנתבע מכחיש מכל וכל טענה זו של התובעת לפיה היה ברשותו מסמך שבו נרשם שמו של אביה.
14.התובעת אף פנתה לארכיון הציוני המרכזי בירושלים וביום 22.4.13 נאמר לה במכתב שאנשי הארכיון לא הצליחו לאתר כל מידע בקשר לאמה הביולוגית ולא אותר שמה בין רשימות העולים בחודשים מאי עד אוגוסט 1956.
15.ביום 4.11.16 פנתה התובעת באמצעות ב"כ דאז עו"ד גמליאל לנתבע ובקשה לקבל את כל המסמכים המצויים בתיק, מאחר שלטענתה לא נמסרו לה כל המסמכים והיא הביעה פליאה כיצד לא נמסר לה מס' ת.ז. של האם. התובעת ביקשה במכתבה לקבל בין היתר את מספר ת.ז. של האם הביולוגית ואת דו"ח החוקר. ביום 8.12.16 נענה עו"ד גמליאל ע"י גב' דבורה שבתאי, מפקחת ארצית מאומצים בוגרים (להלן: שבתאי) כי הבקשה הועברה להתייחסות הלשכה המשפטית. ביום 1.2.17 השיב הנתבע שבכל המסמכים לא מצויה ת.ז. של האם הביולוגית ולאחר בדיקה נוספת לא נמצא כל פריט מידע נוסף שעשוי לסייע באיתורה. במכתב פורטו פעולות האיתור הרבות שערך הנתבע והוצע לתובעת ולב"כ לתאם פגישה עם שבתאי ובפגישה יועבר להם דו"ח החוקר וכן מסמכים נוספים מתיק האימוץ. ביום 14.2.18 שלח הנתבע לב"כ החדש של התובעת עו"ד עופרי, 16 מסמכים שונים מתיק התובעת וביום 25.2.18 שלח עו"ד עופרי מכתב דרישה לקבלת מסמכים נוספים שלטענת התובעת לא נשלחו כגון דו"ח החוקר ויתר הפניות והבירורים שנטען שנערכו ע"י הנתבע.
16.ביום 18.6.20 שלח ב"כ הנוכחי של התובעת עו"ד אפרתי מכתב לנתבע וביקש לקבל את מלוא המסמכים שברשותו וכל מידע אחר הקשור להוריה הביולוגים של התובעת.
17.ביום 17.9.20 הגישה התובעת את תביעתה דנן שבמסגרתה עתרה לפיצוי נזיקי בסך של שלושה מיליון ₪. לטענתה, הנתבע לא רק שלא סייע לה במאמציה לאיתור אמה, הוא אף הציב בפניה מחסומים ומכשולים, הסתיר ממנה מידע חיוני וסיכל את יכולתה לאתר את הוריה הביולוגים. לטענתה, הנתבע אף ביזה והשפיל אותה ונהג בה "כסרח עודף, מטרד שיש להפטר ממנו" ורמס את זכותה הבסיסית לדעת מי הם הוריה. עוד טענה התובעת, שהנתבע הסתיר מפניה את זהותו של אביה הביולוגי שהייתה ידועה לו כל העת.
18.כמו כן, התובעת טענה שהנתבע עוול כלפיה בעוולת הרשלנות. לטענתה, המידע שנמסר לה ע"י הנתבע היה חלקי, מסולף ובלתי אמין, לא היה ניתן לעשות בו שימוש ראוי לצורך איתור הוריה הביולוגיים והוצג בפניה מצג רשלני, מטעה ומסלף והנתבע הכשיל וסיכל את יכולתה לדעת מי היו הוריה הביולוגים. לדבריה, הנתבע פגע באוטונומיה שלה וכעולה מחוות דעת מומחית שהיא צירפה לתביעתה, התנהלות הנתבע גרמה לה לפגיעה חמורה. לדברי התובעת, הנתבע אף הפר חובה חקוקה, בכך שהפר את הוראת סעיף 27 לחוק אימוץ ילדים תש"ך – 1960 (להלן: חוק האימוץ), בכך שמנע ממנה לעיין עיון מלא בפנקס האימוצים והוא אף פעל בניגוד לנהליו הפנימיים. התובעת טענה גם, שיש לפסוק לטובתה פיצויים עונשיים לאור התנהלות הנתבע.
19.הנתבע הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מאחר שהיא התיישנה. לאחר שהתקיים דיון בבקשה ניתנה על ידי ביום 29.10.21 החלטה שבמסגרתה קיבלתי בחלקה את טענת הנתבע וקבעתי שכל עילות התביעה שמקורן בהתנהלות הנתבע בתקופה שקדמה לשבע שנים לפני הגשת התביעה התיישנו (להלן: ההחלטה). בהחלטה נקבע שיש לברר את טענות התובעת רק בנוגע להתנהלות הנתבע בשבע השנים שקדמו להגשת התביעה (להלן: התקופה הרלוונטית) ולפיכך הוריתי לתובעת להגיש כתב תביעה מתוקן שיתייחס אך ורק לעילות שטרם התיישנו ועקב כך, התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן.
ב.תמצית טענות התובעת
1."במובן מסוים – ואולי אף ביותר ממובן אחד – חסד עשה ביהמ"ש הנכבד עם התובעת כשקבע בהחלטה את "גבולות הגזרה" בתחומי תקופת 7 השנים האחרונות". הנתבע פעל בהטעיה, הסתרה, הציג מצגי שווא, התעמר בתובעת וסיכל את האפשרות לאתר את הוריה הביולוגים. לנתבע היה ברור שהפרטים שהוא מסר לתובעת היו "שגויים ומסולפים והמידע שמסר קלוקל הוא". למרות שהחוקר קבע עוד בשנת 2007 שיש סיכוי שהאם הביולוגית תאותר אם יושקעו משאבים מינימאליים, הנתבע לא יידע על כך את התובעת ולא עשה דבר לאתר את הוריה. רק לאחר שהתובעת קיבלה בשנת 2018 את המסמכים, התברר לה "שהפרטים בהם הלעיטה אותה הנתבעת כל השנים הללו הינם חלקיים ושגויים, במקרה הטוב או מסולפים וכוזבים במקרה הרע".
2.הנתבע היה מודע לכך שהמידע שהעביר לתובעת היה מסולף ושגוי. הנתבע אף הציג לתובעת מצגי שווא שקריים לפיהם אין לו מידע נוסף, שעה שהיו בידיו מסמכים נוספים שבעזרתם יכולה הייתה התובעת לאתר את הוריה הביולוגים. הנתבע לא גילה לתובעת עד מסירת המסמכים בשנת 2018, שהיו במסמכים פרטים סותרים ביחס לשם האם וכן ביחס לגורלו של אביה הביולוגי. הנתבע לא מסר לתובעת שבאחת הגרסאות במסמכים נאמר ששם האם הוא -- -- --, שהיה כנראה שם האם לפני נישואיה. כמו כן, לא נמסר לתובעת שיש סתירה בגרסאות בנוגע לזהות אביה. בתצהיר האם היא הצהירה שהאב לא ידוע ובמסמך אחר צוין שהאם הייתה נשואה ובעלה נהרג בפרעות ב----. יש גם סתירות בשם האם, בחלק מהמסמכים כתוב -- ובחלק --.
3.מעולם הנתבע לא מסר לתובעת את דו"ח החוקר הנוסף שנערך בשנת 2011. בשנת 2011 התקיימה פגישה בין התובעת לבין העו"ס נירה אליאב (להלן: אליאב) וכשאליאב יצאה לרגע מהחדר, התובעת הבחינה שעל שולחנה מונח מסמך שבו כתוב ששם אביה הביולוגי הוא "-- --". התובעת התעמתה עם אליאב על כך ואליאב נזפה בה שהיא חיטטה במסמכים ואולם המלווה של התובעת, א', שהמתינה בחוץ, העידה שהתובעת הייתה בהלם מגילוי זה.
4.הנתבע סירב להודות בקיומם של מסמכים נוספים עד שנת 2017 וסירב למוסרם לתובעת עד שנת 2018 ובכך גרם לכך שהסיכויים לאתר את ההורים הביולוגים של התובעת פחתו עד שאפסו כליל. הנתבע מסתיר עד היום מסמכים ולא מגלה אותם לתובעת על מנת להסתיר את מחדליו "ולטייח את העוולות שביצע כלפי התובעת". ממצאי החוקר "מקימים מודעות בפועל" שהמידע שנמסר לתובעת היה "קלוקל ומסולף". הנתבע בחר להתעמר בתובעת שכל חטאה היה שרצתה לברר מי היו הוריה הביולוגים. הנתבע המשיך למסור חומרים חדשים גם לאחר הגשת התביעה ואף ניסה למנוע מסירת חלק מהמסמכים "בתואנות שווא" (סעיף 13 לסיכומי התשובה).
5.לתובעת זכות חוקתית לדעת מי היו הוריה ולהכירם. זכות מהותית זו נגזרת בין היתר מהזכות לכבוד, לשוויון ולבריאות. הנתבע מעל בחובתו כמי שאמון על מסירת מידע אמין ומדויק לתובעת. הנתבע הציג לתובעת מצג שווא לפיו אין בידו מידע או מסמכים נוספים שביכולתם לסייע לתובעת והתברר בשנת 2018 שהם היו קיימים. הוכח שבין השנים 2013-2020 הנתבעת "לא נקפה אצבע ולא השקיעה דבר" לאתר את הורי התובעת. עוול חמור זה הוא הסיבה הבלעדית לקרות הנזק – אובדן הסיכויים לאתר את הורי התובעת. הנתבע פעל בזדון ממש. לכן, יש לחייב את הנתבע בפיצוי המבוקש שהוא "סמלי בלבד".
6.הנתבע, ביודעין ובמכוון, הפר חובה חקוקה ופעל ברשלנות רבתי, הטעה את התובעת כשהציג בפניה מצג מתמשך ועקבי לפיו אין בידיו מסמכים ומידע רלוונטי שבכוחם לסייע לתובעת לאתר את הוריה. רק בשנת 2017 הודה הנתבע שלמעשה הוא הטעה את התובעת ובידיו מסמכים נוספים ורק כשהוא העביר אותם לתובעת כשנה לאחר מכן, נודע לה אופי והיקף ההטעיה והשלכותיה. הנתבע מסר לתובעת פרטים כוזבים והדבר התברר לתובעת בשנת 2018 כשהגיעו אליה המסמכים מהנתבע. הנתבע לא עשה מספיק על מנת לאמת את המידע שבידיו והסתרת המסמכים מנעה מהתובעת לפעול לאיתור הוריה.
7.בשנת 2013 הנתבע כבר ידע שהמידע שבתיק האימוץ מסולף ומטעה והוא המשיך להציג בפני התובעת מצג שווא לפיו אין ביכולתו לסייע לה. על הנתבע חלה חובה מוגברת לאתר מידע נוסף, לאמתו ולטייב אותו והוא לא עשה דבר והלעיט את התובעת במידע חלקי. הנתבע הודה שמאז שנת 2011 לא עשה דבר ולא השקיע דבר, למרות שבשנת 2011 הייתה האם הביולוגית צריכה להיות כבר כבת 77. הנתבע אף הודה שהיו בידיו מסמכים שנמסרו לתובעת רק בשנת 2018. הנתבע, תוך תפיסה "מעוותת ופוגענית" בחר להסתיר מסמכים מעיני התובעת תוך שהוא שיקר לתובעת כשטען שאין בידו דבר נוסף.
8.הנתבע ויתר על חקירתם של א' וד"ר מאסס והמשמעות היא שרואים אותו כמי שאינו חולק על עדותם ועל חוות הדעת. א' העידה שבשנת 2013 כשהיא החלה את החיפוש אחר הורי התובעת, ניתן היה לאתרם, לו רק הנתבע היה מוסר מידע מדויק ובדוק. עדות א' שהנתבע וויתר על חקירתה, מחזקת את גרסת התובעת לפיה היא ראתה שעל השולחן אצל הנתבע מצויים פרטים אודות שם אביה הביולוגי של התובעת. הנתבע הכשיל את מאמצי החיפוש של התובעת. הנתבע קבע שהסיכויים לאיתור ההורים קלוש בניגוד לדעת החוקר ומשנת 2011 לא בוצעה שום חקירה נוספת. עדותה של א' מחזקת את גרסת התובעת ששם אביה היה מצוי במסמכי הנתבע. ד"ר מאסס קבעה שהתנהלות הנתבע גרמה לתובעת לפגיעה חמורה כשהיא שללה ממנה את זכותה לשחזר את "הזיקה המולדת שלה". לתובעת זכות חוקתית יסודית מאין כמותה, לדעת מי הם הוריה. הנתבע מעל בחובותיו והפר אותן ברגל גסה. הנתבע שהוא הגוף שהיה אמור לסייע לתובעת ולספק לה מידע אמין, סיפק לה מידע מטעה ומסולף ולא עשה דבר לאחר שנת 2011.
9.מתקיימים כל היסודות לעוולת הרשלנות. הנתבע הפר את חובתו המושגית והקונקרטית, התרשל בהתנהלותו בכך שסיפק לתובעת פרטים מוטעים וחסרים וקיים קשר עובדתי ומשפטי בין המחדל לנזק. לא קיים גם כל אשם תורם לתובעת והנתבע פעל ברשלנות פושעת. העוולה שביצע הנתבע באה לידי ביטוי במסירת מידע מוטעה, בהימנעות מהשקעת משאבים לאיתור ההורים ובהסתרת מידע ומסמכים. התובעת הסתמכה על מצגי השווא של הנתבע, השקיעה לשווא משאבים רבים לאיתור הוריה ונגרמה לה עוגמת נפש קשה. מחוות הדעת של ד"ר מאסס שהנתבע וויתר על חקירתה עולה שהתובעת נפגעה קשות מהאופן הנפסד והפוגעני שבו נהג הנתבע. המעשים של הנתבע היו כה חמורים, עד שיש לחייבו גם בפיצויים עונשיים.
10.הנתבע גם פגע פגיעה קשה וחמורה באוטונומיה של התובעת ואף הפר חובה חקוקה. זאת, מאחר שהנתבע הפר את הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ואת הוראות חוק האימוץ. הנתבע אף מעולם לא טרח ליידע את התובעת שיש לה זכות לפנות לבית המשפט ולקבל סעד מתאים. בנוסף, על הנתבע חלה חובה לנהל מאגר מידע אמין ומדויק. ברם, הנתבע מסר לתובעת מידע שגוי, מטעה ומסולף, לא טרח לוודא את אמינות המידע שנמסר ולא השקיע כל מאמץ לאתר את הוריה הביולוגים.
11.הנתבע אף הפר באופן עקבי ונרחב את הנהלים הפנימיים שלו עצמו, הן הנהלים משנת 2013 והן משנת 2017. על פי הנוהל, קיימת חובה למסור למאומץ "כל מידע הקיים בתיק אודות נסיבות מסירתו לאימוץ" והנתבע לא פעל כמתחייב ולא מסר מסמכים רבים שהיו בידיו. הנתבע גם לא טרח לפנות לתובעת וליידע אותה על זכויותיה בהתאם לנהלים והודה שלא יזם פנייה לתובעת עד שהיא פנתה אליו בשנת 2016. בנוסף, הנתבע רמס את כבודה של התובעת, ביזה והשפיל אותה, שיקר לה ולא "השקיע אגורה" באיתור ההורים או בטיוב המידע שבידו, למרות שידע הוא מסולף ומטעה והפר את חובתו ליידע את התובעת על זכותה לעתור לבית המשפט.
12.הנתבע גרם לתובעת נזק ראייתי חמור ואיין את זכותה לדעת את זהות הוריה הביולוגיים. קשה לכמת את שיעור הנזק שנגרם לתובעת ואולם הנזק במקרה דנן חמור ביותר מאחר שנמנע מהתובעת "לסגור מעגל" ולדעה מי היו הוריה. לפיכך, יש לחייב את הנתבע אף בפיצויים עונשיים. הנתבע הפר חובות חקוקות, התנהל ברשלנות פושעת, הקשה על התובעת לאתר את הוריה הביולוגיים ויש לחייבו בסכום משמעותי שישקף את חומרת העוולות ואת הפגיעות האנושות שנגרמו לה מהנתבע שהתעמר בה והסתיר ממנה פרטים מהותיים. לפיכך, יש לחייב את הנתבע בפיצוי בסך של שלושה מיליון ₪ בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן לחייב את הנתבע בפיצויים עונשיים ולהורות לו לאפשר לתובעת לעיין בתיק האימוץ ולהציג לה כל מסמך רלוונטי המצוי בידה.
13.סכום הפיצוי הנתבע אינו חריג ואינו מופרז כלל. קיימת פסיקה שבה נקבע פיצוי בגובה של מיליון ₪ בעילה של שלילת זכות האדם לדעת את מוצאו וכן נפסקו פיצויים במאות אלפי ₪ בעילות של פגיעה באוטונומיה, בכבוד או בחירות (האסמכתאות בסעיף 39 לסיכומי התשובה). במקרה דנן הפיצוי המבוקש הולם את חומרת המעשים ועוצמת הפגיעה בתובעת.
ג.תמצית טענות הנתבע
1.יש לדחות את התביעה מאחר שהנתבע לא ביצע כל עוולה ואין כל עילה המזכה את התובעת בפיצוי. אין כל מקום להטחת האשמות קשות ללא כל ביסוס או ראשית ראייה בעובדות ציבור שממלאות תפקידן נאמנה. הנתבע קיים את חובתו על פי דין והעביר לתובעת מסמכים בהתאם לחוק האימוץ ובהתאם לנהלים הפנימיים שהשתנו במרוצת השנים. הנתבע אף עשה מאמצים סבירים לסייע לתובעת באיתור הוריה והתנהלותו לא מהווה רשלנות. אין חובה על הנתבע לממן הליכי חיפוש של הורה ביולוגי. התובעת עיינה בפנקס האימוצים כבר לפני שנים רבות. לתובעת לא הייתה זכות קנויה לקבל מסמכים שאינם מצוינים במפורש בחוק האימוץ ומשלנתבע אין חובה להמציא מסמכים אלו, לא ניתן לומר שהוא הפר חובה על פי דין. האפשרות למסור מסמכים מעבר לקבוע בחוק מוגבלת בהיקפה ונעשית בהתאם להנחיות פנימיות ובהתאם לשיקול הדעת של העו"ס לחוק האימוץ.
2.במקרה דנן, נמסרו לתובעת מידע ומסמכים מתוך תיק האימוץ, מעבר לפרטים המצויים בפנקס האימוצים. אף במכתבו של ב"כ התובעת מיום 4.11.16 התבקש "השלמת מסמכים" וכל שהתבקש הוא דו"ח החוקר ומספר ת.ז. של האם. מדובר בהשלמת מסמכים מעבר למסמכים שכבר נמסרו בעבר. המסמכים שהועברו בנוסף לפנקס האימוצים כגון דו"ח החוקר, הועברו לתובעת לפנים משורת הדין ובכל מקרה לא היה בהם שום מידע חדש לתובעת. כל המידע היה מצוי בידי התובעת עוד לפני שנת 2013.
3.התביעה הוגשה בשיהוי ניכר שפגע בזכויותיו הדיוניות של הנתבע ובאפשרותו להתגונן ונגרם לו נזק ראייתי. הנתבע עשה כל שביכולתו על מנת לסייע לתובעת במאמצי החיפוש. הנתבע ערך בדיקות במרשם האוכלוסין, בדק את רישום הלידות בבית החולים ב---- בו נולדה התובעת, ערך בדיקה בארכיון הציוני וברשויות הרווחה ב-----, שכר חוקר פרטי ואף פנה לאישה שנתוניה דומים לפרטי הרישום בפנקס האימוצים ואולם היא הכחישה שמסרה ילד לאימוץ.
4.הנתבע מסר לתובעת את תסקיר האימוץ והצהרת האם הביולוגית עוד בשנת 2011 לפנים משורת הדין על מנת לסייע לה באיתור אמה, חרף העדר חובה בדין למסרם. ביום 14.2.18, לבקשת ב"כ התובעת, נמסרו לתובעת מסמכים נוספים. על פי סעיף 30 לחוק האימוץ, עובד סוציאלי רשאי לאפשר למאומץ לעיין בפנקס האימוצים ובו בלבד ולא בתיקים פנימיים או מהתיק המשפטי שהתנהל בבית המשפט. בהתאם לנוהל הנתבע, ניתנים למאומץ פרטי זיהוי של ההורים הביולוגים מתוך פנקס האימוצים, בכפוף להסכמתם. בנוסף, נמסרים פרטי זיהוי אם לא ניתן לאתר את ההורה לצורך קבלת הסכמתו על אף מאמצים סבירים שנעשו. בתקופה הרלוונטית – מיום 13.9.13 עד 13.9.20 - עודכנו ההנחיות פעמיים, בדצמבר 2013 וביוני 2017. פניות התובעת בשנים אלו נענו בהתאם להנחיות ואף מעבר לכך, על מנת לסייע לה.
5.הנתבע לא חב בנזיקין ולא נפל כל פגם בהתנהלותו. הנתבע עשה מאמצים חריגים בהיקפם על מנת לסייע לתובעת לאתר את הוריה הביולוגים, הרבה מעבר למה שהדין מחייב. לא הוסתר מהתובעת דבר. לא ברור כלל מהם הפרטים שהתובעת טוענת שהיה צריך למסור לה ולא נמסרו. התובעת מעלה טענות בעלמא כלפי עובדות ציבור שעשו מלאכתן נאמנה. אין שום חובה על הנתבע לבצע פנייה יזומה לתובעת, בשים לב לכך שמדובר בנושא רגיש – אימוץ. מה שהשתנה במהלך השנים לאור שינוי נהלי העבודה אצל הנתבע הוא רק היכולת להעביר מסמכים לידי התובעת, שמהם נלקח המידע שנמסר לה. במועד הרלוונטי לתביעה, דהיינו משנת 2013 ואילך, היה בידי התובעת את אותו מידע שהיה אצל הנתבע.
6.התובעת מעלה טענות בנוגע לתקופה שנקבע בהחלטה שחלה התיישנות בגינה ויש להתעלם מטענות אלו. בנוסף, התובעת לא מפרטת איזה פריט מידע שלא נמסר לה לשיטתה, היה הופך את הקערה על פיה ומאפשר לה למצוא את הוריה. התובעת לא מפרטת מהו אותו מצג שווא כוזב או מידע מסולף שהיא קיבלה. התובעת אף לא מצליחה לקשור בין המידע החסר לטענתה לבין יכולתה לאתר את ההורים. גם היום התובעת לא מצליחה למצוא את הוריה הביולוגים, דבר המלמד על היעדר קשר סיבתי בין המידע המצוי אצל הנתבע לבין היעדר יכולת לאתר את ההורים הביולוגים. לא בכדי התובעת לא מציינת איזה נתון שנמסר לה בשנת 2018 היה משנה את מצב הדברים, בשים לב שעד היום ההורים הביולוגים לא אותרו.
7.התובעת הודתה בחקירתה שידעה שהשם שניתן לה בעת לידתה היה --, שם אימה -- -- -- או -- -- --, שהיא נולדה ב----- ושוכנה עם משפחתה במעברה ליד ---- והיא הגיעה לארץ עם שתי אחיות ואמא. התובעת ידעה שאמה היא ילידת שנת 1936 והיא הגיעה מ----- בחודש התשיעי להריונה. גם הטענה לפיה אמה הרתה כתוצאה מאונס הייתה ידועה לתובעת עוד בשנת 2010. כל פרטי המידע האלו נמסרו לתובעת עוד לפני התקופה הרלוונטית לתביעה ועוד טרם שנמסרו לה מסמכים שהיוו מקור למידע זה.
8.גם החוקרת הפרטית מטעם התובעת, א', שהיו בידיה אותם נתונים בדיוק, לא הצליחה לאתר אם אמה הביולוגית של התובעת והדבר תומך בעמדת הנתבע לפיה לא ניתן היה לאתר את האם על בסיס נתונים אלו. יודגש שאין בתיק הנתבע את פרטי האב והטענה כי התובעת ראתה מסמך שהוסתר בפניה בפגישה שערכה אצל הנתבע שבו היה כתוב שאבי התובעת הוא -- --, הוכחשה ע"י עדי הנתבע ולא הוכחה כלל ע"י התובעת. עדותה של א' היא עדות שמועה בלבד שאין לה כל משקל. התובעת אף לא פנתה בזמנו, בשנת 2011 לבית המשפט בבקשה לקבלת מידע, דבר המטיל דופי במהימנות גרסה זו.
9.המסמך המתקרא חוות דעת מטעם ד"ר מאסס אינו קביל מאחר שמדובר במסמך שמהווה חוות דעת רפואית בתחום הנפשי שנערך על ידי מי שאינו פסיכיאטר. אין כל מומחיות במסמך המכונה "חוות דעת" והטענות המופיעות בו הן כולן קביעות מעין שיפוטיות ומעין רפואיות שאין בסמכותה של עורכת המסמך לקבוע.
10.פעולות הנתבע היו סבירות וראויות. הנתבע פעל באופן מקצועי וראוי, בהתאם לסמכות כדין ובתום לב. הנתבע פעל תוך כדי ביצוע הוראות הדין. אין גם קשר סיבתי בין העוולות הנטענות והמוכחשות לבין הנזק הנטען והמוכחש. אין קשר סיבתי בין היכולת לאתר את ההורים לבין המידע המצוי בידי הנתבע. בנוסף, לא הופר אף סעיף של חוק האימוץ. פנקס האימוצים נמסר לתובעת עוד בשנת 2007. התובעת עיינה בו ולכן לא ברור באיזו עילה היא יכלה לעתור לבית המשפט. לא הייתה לתובעת כל זכות קנויה לקבל מסמכים מעבר לקבוע בחוק ומעבר למה שנקבע בהנחיות הנתבע. המסמכים שהנתבע החליט למסור לתובעת נמסרו לה במלואם לפנים משורת הדין בשנת 2018. כל פניות התובעת בתקופה הרלוונטית לקבלת מסמכים נענו בהתאם להנחיות ואף מעבר למה שנקבע בחוק ובהנחיות וזאת מתוך רצון כן ואמיתי לעזור לתובעת. לאור כל האמור, יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות.
ד.דיון והכרעה
1.סעיף 30(ב) לחוק האימוץ קובע כי: "לפי בקשת מאומץ שמלאו לו 18 שנים, רשאי פקיד סעד להתיר לו לעיין בפנקס ברישום המתייחס אליו, סירב פקיד הסעד לבקשה, רשאי בית המשפט להתיר את העיון לאחר קבלת תסקיר מפקיד הסעד".
2.דהיינו, החוק מאפשר עיון בפנקס האימוצים בלבד ואין חובה להעביר למאומץ את כל התיק הנמצא אצל הנתבע. אין מחלוקת שלבקשת התובעת, הועבר אליה עותק מפנקס האימוצים עוד ביום 6.7.07.
3.מאחר שהתביעה מתייחסת רק לתקופה הרלוונטית והיות שכל טענה בגין עילה שקדמה למועד זה (ספטמבר 2013) התיישנה, יש לבחון האם הנתבע פעל בהתאם לדין ולנהלים שהיו בתוקף החל משנת 2013 ולא במועד מוקדם יותר.
4.הפנייה הראשונה לנתבע בתקופה הרלוונטית הייתה ביום 4.11.16, שאז פנה ב"כ התובעת עו"ד גמליאל וביקש לקבל "השלמת מסמכים מתיק האימוץ". עו"ד גמליאל ביקש לקבל את מס' ת.ז. של האם הביולוגית וכן את דו"ח החקירה של החוקר. בתשובת הנתבע מיום 1.2.17 פורטו המאמצים הרבים שנעשו ע"י הנתבע לצורך איתור האם הביולוגית ונאמר שבכל המסמכים לא צוין מס' ת.ז. שלה. הוצע לתובעת לתאם פגישה עם נציג הנתבע שבמסגרתה יועברו לתובעת מסמכים נוספים מתיק האימוץ לרבות דו"ח החוקר.
5.לפי עדות שבתאי שלא נסתרה, התובעת או עו"ד מטעמה לא הגיבו למכתב הנ"ל ולא ביקשו לקבוע פגישה לקבלת המסמכים. התובעת אף לא זימנה לעדות את עו"ד גמליאל ולכן קיימת חזקה שהמכתב התקבל אצלו והוא מסר את תוכנו לתובעת. שבתאי הסבירה שלאור רגישות הנושא, הם מעדיפים לקיים מפגש שבמסגרתו נמסרים המסמכים ולא "לזרוק" על המאומץ אסופת מסמכים ללא הסבר. לכן, הנוהג הוא לקיים מפגש שבו אף ניתן לענות על שאלות וללבן את הנושא (סעיף 57 לתצהירה). עמדת הנתבע לפיה הוא לא יוזם פניות לקבלת מסמכים, סבירה ביותר. זאת, מאחר שמדובר בנושא רגיש ואישי וצריך להיעשות בהתאם לרצונו וצרכיו של כל מאומץ בוגר, כפי שהסבירה שבתאי בחקירתה (עמ' 36 שורות 12-16).
6.לדברי שבתאי, רק ביום 17.5.17 פנה אליה עו"ד חדש מטעם התובעת, עו"ד אבי אברמוביץ, שביקש לקיים פגישה ופגישה זו התקיימה במשרדי הנתבע בירושלים ביום 18.6.17. עורך דינה של התובעת הגיע בגפו לפגישה והתנצל שהתובעת לא הגיעה. המסמכים הוצגו בפני עורך הדין ושבתאי לא זכרה האם נמסרו לו מסמכים באותו מעמד. לדברי שבתאי, מאז הפגישה בחודש מאי 2017 ועד לחודש פברואר 2018, לא יצרה התובעת או מי מטעמה כל קשר עם הנתבע. התובעת לא זימנה לעדות את עו"ד אברמוביץ ולפיכך גרסתה של שבתאי לא נסתרה ויש לאמצה במלואה.
7.רק ביום 5.2.18, פנה לראשונה עו"ד חדש נוסף מטעם התובעת, עו"ד עופרי, וביקש לקיים את הפגישה שהוצעה במכתב הנתבע מיום 1.2.17. שבתאי העידה כי משהיא הסיקה שהתובעת מתקשה לקיים את הפגישה המוצעת, היא החליטה לוותר על המפגש והיא שלחה ביום 14.2.18 את כל המסמכים שהיו בתיק ושניתן היה להעבירם לב"כ התובעת וזאת לאחר שקיימה עם עו"ד עופרי שיחת טלפון ביום 13.2.18 (סעיף 63 לתצהירה). יצוין כי לאור העובדה שהתובעת הייתה מיוצגת ע"י עורכי דין, אין מקום לטענת התובעת שהיה על העו"ס מטעם הנתבע לציין בפני התובעת אילו אפיקים משפטיים עומדים לפניה ובאילו סעדים משפטיים היא יכולה לנקוט. חזקה שבאי כוחה של התובעת ידעו לפרט בפנייה את ההליכים המשפטיים שהיא יכולה לנקוט בהם ואין כל חובה על עו"ס שאינו משפטן, למסור מידע זה לתובעת. התובעת לא זימנה לעדות את עורכי הדין גמליאל, אברמוביץ או עופרי, הגם שעדותם יכולה הייתה לשפוך אור גם על סוגיית עיתוי העברת המסמכים ע"י הנתבע. כידוע, לאי העדת עד רלוונטי משקל ראייתי לחובת הצד שנמנע מהבאתו ואף נתון זה פוגם בטענות התובעת.
8.הוראות הנוהל שהיו בתוקף בתקופה הרלוונטית הן ההוראות מיום 1.6.17 בדבר פתיחת תיק ע"י מאומצים. בנוהל נקבע בין היתר כי: "על פי מדיניות השירות למען הילד: פרטי פנקס האימוצים ניתנים למאומץ בהסכמת ההורה הביולוגי ו/או במקרים בהם על אף מאמצים סבירים ולאורך זמן, לא ניתן לאתר את ההורה ו/או שבו ההורה נפטר...ההנחה המקצועית היא כי הצורך של המאומץ המגיע לפתוח תיק אימוץ הוא לקבל אינפורמציה מלאה עד כמה שמצוי בתיק האימוץ על ההורה הביולוגי, מוצא, נסיבות המסירה לאימוץ, סיפור האימוץ וכו'... בפועל נמסר למאומץ כל המידע המצוי בתיק האימוץ אודות הרקע הביולוגי שלו".
9.על פי נוהל עיון וקבלת מסמכים מתיק האימוץ מיום 1.6.17, ניתן להעביר למאומץ מסמכים הנוגעים לו בלבד שאין בהם פגיעה בצד שלישי כגון ההורים הביולוגים. נקבע בנוהל שמסירת מסמכים הכוללים פרטים מזהים של ההורים הביולוגים ניתן להעביר למאומץ "רק לאחר קיום מפגש בין המאומץ להורה הביולוגי ו/או מסירת פרטי פנקס האימוצים למאומץ".
10.לאחר בחינת כל הפעולות שביצע הנתבע עולה שהוא פעל בהתאם לחוק ולנהלים ולא הסתיר דבר. אדרבא, מעיון במכלול התכתובות שבין הצדדים עולה שהנתבע עשה מעל ומעבר על מנת לסייע לתובעת לאתר את הוריה. הנתבע מסר את פרטי פנקס האימוצים לתובעת ואף הפעיל חוקר פרטי בשנת 2007 ושוב בשנת 2011. לא קיימת שום חובה על הנתבע להפעיל חוקר ולהשקיע משאבים מהקופה הציבורית לצורך כך. הוכח מעדויותיהם של שבתאי ואליאב שהן עשו כל שביכולתן על מנת לאתר את אמה הביולוגית של התובעת.
11.אין יסוד לטענת התובעת לפיה לו היו מועברים אליה מבעוד מועד כל המסמכים שנמסרו לה בשנת 2018 היא יכולה הייתה לאתר את הוריה. שהרי, בכל המסמכים שהועברו אליה בשנת 2018 לא נמסר כל מידע חדש שהתובעת לא ידעה זה מכבר. התובעת הודתה שעוד בשנת 2007 נמסר לה העתק מפנקס האימוצים שבו נאמר ששם האם הוא -- --, האב הביולוגי בלתי ידוע והתובעת ששמה היה --, נולדה ביום 00.00.56 ב---- ואומצה ביום 00.00.58 (עמ' 11 שורות 35-26). מהתכתובות עולה שלפחות בשנת 2010 התובעת אף ידעה ששם אמה הביולוגית היה גם -- -- והיא ציינה כמפורט בתרשומת השיחה מיום 14.6.10, שלאמה הביולוגית היו שתי אחיות, כי שמה הקודם של אמה היה -- -- -- והיא נולדה בשנת 1936 ב----- ועלתה לישראל בשנת 1956 בהיותה בחודש התשיעי להריונה. התובעת ידעה גם שהאם התגוררה במעברת ----- בצריף --- ושם התובעת היה --. התובעת אישרה בחקירתה שכבר בשנים 2010-2011 היא ידעה שהיה לאמה הביולוגית שם נוסף "-- -- --" (עמ' 12 שורות 23-25).
12.מעיון בכל המסמכים שנמסרו לתובעת בשנת 2018 עולה שלא קיים ולו פרט אחד שלא היה ידוע לתובעת זמן רב לפני התקופה הרלוונטית ולא הוסתר מהתובעת שום פרט מהותי שיכול היה "להפוך את הקערה על פיה". הראיה, בכל השנים שמאז שנת 2018, התובעת לא הצליחה לאתר את הוריה ומכאן שלא היה שום חידוש במסמכים שנמסרו לתובעת בשנת 2018. משנשאלה התובעת בחקירתה, מהו פריט המידע החדש שנודע לה בשנת 2018 היא ענתה שמדובר בצוואה של הוריה המאמצים וכי זה "פרט המידע היחיד שהתווסף לי שאני זוכרת" (עמ' 17 שורות 13-16). ברם, פריט זה כלל לא היה מצוי בתיק הנתבע וכפי שעולה מההליך שהתנהל בעניין הצוואה, הוא התגלה בתיק האימוץ שבבית המשפט ולא היה כלל בידי הנתבע, כפי שהוצהר ע"י שבתאי ועדותה לא נסתרה כלל (עמ' 29 שורות 21-30). אדרבא, מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה בנצרת עולה שהצוואה אכן נמצאה בתיק האימוץ של בית המשפט ולא בתיק שהיה אצל הנתבע. לפיכך, אין כל יסוד לטענת התובעת שהתברר שהוסתרו ממנה פרטי מידע שהתגלו לה רק בשנת 2018.
13.א', שהיא חוקרת פרטית וגיסתה לשעבר של התובעת, הצהירה שבשנת 2013 היא ערכה חיפוש עבור השמות, --, --, --, -- -- שעלתה מ----- בשנת 1956 והיא הייתה ילידת 1936. א' תיארה שהיא חיפשה אצל גופים רבים וארכיונים שונים ואף חיפשה אנשים בשיכונים וותיקים ב---- ואולם למרות מאמציה הרבים היא לא העלתה דבר. לא נמסר שום פרט זיהוי נוסף במסמכים משנת 2018 ולכן ברור שלא הועלם מהתובעת כל פרט שיכול היה לסייע לה באיתור הוריה הביולוגיים.
14.טענת התובעת לפיה הוסתר ממנה מידע אודות אביה וכי היא גילתה את שמו באקראי בפגישה עם אליאב, שעה שאליאב יצאה מהחדר והותירה מסמכים על שולחנה, הוכחשה לחלוטין ע"י אליאב בעדותה ויש לדחות טענה זו של התובעת. כפי שהעידה אליאב "אני לא זוכרת אירוע שקרה ולא יכול לקרות אירוע כזה" (עמ' 37 שורה 24). אין כל סיבה הגיונית שהנתבע יסתיר מידע מהתובעת בנוגע לזהות האב. בכל המסמכים שהועברו מתוך התיק אין רמז לשמו של האב ובפנקס האימוצים נאמר שהאב אינו ידוע. גם תצהירה של א' בנושא חסר כל משקל, מאחר שעדותה היא מפי השמועה בלבד ולכן אין לזקוף לחובת הנתבע את הוויתור על חקירתה. לפיכך, אין יסוד לטענת התובעת שהנתבע הסתיר פרטים בנוגע לאביה הביולוגי.
15.אין גם כל פסול בכך שהנתבע לא יזם פנייה לתובעת בתקופה הרלוונטית אלא רק הגיב לפניות שלה. כפי שהסבירו שבתאי ואליאב (עמ' 30 שורות 4-5, עמ' 36 שורות 12-15), גישת הנתבע היא לא ליזום פניות למאומץ גם אם מתגלים פרטים חדשים, מאחר שמדובר בנושא רגיש ויש להמתין ליוזמה של המאומץ. רק אם המאומץ פונה, הנתבע משיב לו ומוסר לו מידע. גישה זו של הנתבע אשר נמנע מפניות יזומות למאומצים, היא סבירה ועולה בקנה אחד עם השמירה על טובת המאומצים. ייתכן שפנייה יזומה תגרום לזעזוע אצל המאומץ שאולי באותו מועד לא מעוניין "לנבור" בעברו. טענת התובעת כי התחשבות זו "מקוממת ומרתיחה את הדם ממש" (סעיף 25 לסיכומי התשובה), טוב היה לו לא הייתה נטענת כלל. העובדה שבשנים קודמות התובעת ביקשה לקבל מידע, לא מלמדת שבאותה עת, גם אז היה זה רצונה. לפיכך, אין לבוא בטענות לנתבע שלא יזם פניות לתובעת במהלך השנים והוא הסתפק במענה לתובעת בכל עת שהיא יזמה פניות אליו. התובעת לא פנתה באופן רציף והיו תקופות ארוכות שהיא בחרה שלא לפנות לנתבע.
16.גם העובדה שהנתבע לא אישר לחוקר עוד 50 שעות עבודה בשנת 2007 סבירה, מאחר וכפי שהעידה אליאב, החוקר לא פירט אילו פעולות ספציפיות נוספות הוא יכול לבצע עם תקציב נוסף והנתבע התרשם שאין למעשה קצה חוט שבגינו כדאי להשקיע עוד כספים מהקופה הציבורית במקרה דנן (עמ' 38 שורות 7-13).
17.אין יסוד לטענת התובעת לפיה הייתה קיימת חובה על הנתבע "לטייב" את המידע שבידיה. החובה היא למסור את המידע הקיים ולא לשנות או לתקן את המידע המצוי בפנקס האימוצים. העו"ס אינה חוקרת פרטית ואין לה את היכולת והכלים לבצע חקירות ואימות של המסמכים. התובעת אומצה כמעט לפני 70 שנה והטעם העיקרי או היחיד שגרם לקושי באיתור האם, הוא אי רישום ת.ז. שלה במסמכים משנת 1957 ועילת התביעה בגין כך התיישנה לפני שנים רבות. אותו מידע בדיוק היה מצוי בידי התובעת במשך שנים רבות וגם היא לא הצליחה "לטייב" אותו למרות שגם היא הפעילה חוקרת פרטית. לכל המאוחר בשנת 2011 לתובעת ולנתבע היו פרטי מידע זהים באשר לזהות הוריה הביולוגיים של התובעת ובידי הנתבע לא היו כל מסמכים רלוונטיים נוספים שלא נמסרו לתובעת.
18.לא הוכח כלל שהנתבע פעל ברשלנות או הפר חובה חקוקה. לא הוכח שהנתבע מסר לתובעת מידע שגוי או מוטעה. אדרבא, הנתבע פעל ברגישות ובמסירות על מנת לסייע לתובעת ומסר לתובעת את המידע הרלוונטי שהיה ברשותו. גם התובעת אישרה בחקירתה כי אליאב "עשתה את עבודתה בצורה מכובדת והיפה ביותר" (עמ' 17 שורה 2). גם שבתאי העידה שבתקופה הרלוונטית היא אישית שוחחה עם רשות האוכלוסין וניסתה לאתר מידע עם כל החלופות של השמות שהיו ידועות (עמ' 26 שורות 6-7) ואכן "השירות למען הילד מיצה את כל הניסיונות" (שם שורה 25). התובעת לא ביקשה לקבל את דו"ח החוקר עד לשנת 2016 ולאחר פנייתה זו, הנתבע לא התנגד להעבירו אליה. לדאבון הלב, כנראה מאחר שהאם הביולוגית סירבה למסור את ת.ז. שלה בהליך האימוץ, לא קיים באף מסמך מס' ת.ז. שלה ולפיכך לא ניתן היה לאתר את אמה הביולוגית. הנתבע והחוקר אף פנו לכמה נשים שנשאו שם דומה ושאלו האם הן מסרו ילד לאימוץ. אותן נשים התכחשו לכך ולא ניתן כמובן לדעת האם ההכחשה הייתה אמיתית או שהן ביקשו להסתיר עובדה זו ולכן הכחישו זאת.
19.לא הוכח גם כל קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין העדר המסמכים שהתובעת ביקשה לקבל רק בשנת 2017 והיא אף נמנעה מלהגיע לפגישה לצורך קבלתם. הנתבע גם לא פגע באוטונומיה של התובעת אלא רק היטיב עמה. לא הוסתר כל מידע מהתובעת והיא קיבלה את כל המסמכים המגיעים לה על פי הדין והנהלים.
20.זאת ועוד: התובעת כלל לא הוכיחה את הנזק שנגרם לה. התובעת צירפה חוות דעת מטעם ד"ר מאסס שהיא עובדת סוציאלית שאינה מוסמכת לתת חוות דעת בנושא פגיעה נפשית. ד"ר מאסס התבססה בחוות דעתה על עובדות שהיא בעצמה החליטה לאמצן לאחר ששמעה רק את גרסת התובעת, שעה שהיא כלל לא הייתה מוסמכת לקבוע כל מסד עובדתי. בכל הכבוד, לא היה בסמכותה לקבוע כי הנתבע "מעל בתפקידו לשמש סביבה מגנה ל-- ופעל כסביבה פוגענית". השאלה אם הנתבע פעל כראוי וכפי שהוא מחויב על פי הדין היא הכרעה משפטית שנתונה לבית המשפט בלבד שמכריע בשאלה זו לאחר שמיעת ראיות ועיון בטענות הצדדים. בנוסף, הד"ר מאסס קבעה כי הנתבע גרם לתובעת "פגיעה חמורה" ואולם מי שמוסמך לקבוע פגיעה נפשית הוא מומחה בפסיכיאטריה ולא עובד סוציאלי. לפיכך, אין לתת כל משקל לחוות דעת זו ובצדק וויתר הנתבע על חקירתה.
21.התובעת עתרה לפיצוי בגובה של שלושה מיליון ₪ ללא כל בסיס וללא כל ראייה לנזק שכביכול נגרם לה מהתנהלות התובעת ואף מהסיבה שלא הוכח כל נזק, דין התביעה להידחות. יצוין כי בתיק 8250-12-14 פלונית נ' משרד הרווחה (2014) שהתובעת הסתמכה עליו רבות בטיעוניה, נפסק במקרה שבו נקבע שנפל פגם בהתנהלות הנתבע ולא הועבר מידע, פיצויים בסך של 34,000 ₪ בלבד והדבר מלמד שהתביעה "נופחה" מעל כל סכום סביר.
22.כפי שציין כב' השופט כשר בע"א 8153/23 גלית שי נ' מדינת ישראל (16.6.24) בפסקה 39: "דיני הנזיקין נועדו לשמש מטרות מסוימות ומוגדרות והסעד העיקרי המוענק בגינם - פיצוי כספי – אינו מתאים לשמש כמזור לכל מכאוב ומענה לכל קושי" וכפי שציין כב' השופט עמית בע"א 8209/19 דויטש נ' רשות העתיקות (1.7.21): "...לא לכל נזק יש הורים ושם במשפט".
23.סיכומו של דבר: לא הוכח שהנתבע עוול עוולה כלשהי כלפי התובעת. אדרבא, הוכח שהנתבע יצא מגדרו לסייע לתובעת וחבל מאוד שהתובעת לא העריכה את השירות שהנתבע העניק לה והגישה תביעה זו שלא היה לה כל בסיס. בנוסף, התובעת כלל לא הוכיחה את הנזק שלטענתה נגרם לה. לפיכך, התביעה נדחית והתובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.
24.פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.
ניתנה היום, ט"ז תמוז תשפ"ד, 22 יולי 2024, בהעדר הצדדים.
