אישה טענה שהשירות למען הילד התרשל באיתור הוריה הביולוגיים. היא סיפרה שהחיים עם הוריה המאמצים היו סבל מתמשך. התביעה נדחתה ונקבע שהשירות פעל "מעל ומעבר" למענה
בבית המשפט המחוזי בתל אביב נדחתה לאחרונה תביעה שהגישה אישה נגד השירות למען הילד. האישה נולדה לעולה חדשה זמן קצר לאחר שהגיעה לארץ. היא נשלחה למעון לאחר הלידה ואומצה בהיותה כבת שנה. כשהגיעה לגיל 18 ביקשה לברר את זהות הוריה הביולוגיים. חרף מאמצי השירות, זהותם לא נודעה עד היום. התובעת טענה כי עובדי השירות התרשלו באיתור אמה וכי הסתירו ממנה את זהות אביה. הטענות נדחו מחוסר הוכחה.
התובעת נולדה ב-1956 ומיד לאחר מכן הועברה ל"מעון לילדי מגויסים". מהמסמכים בעניינה עולה שאמה עלתה לארץ כשהיא בהיריון בחודש תשיעי ושוכנה בבית אחיה במעברה. האם, שהייתה כבת 20, סיפרה שבעלה נטש אותה במהלך ההיריון וכי הגיעו אליה שמועות שהוא נהרג. האם הוסיפה שיש לה אחיות ואם בארץ.
התובעת שהתה במעון כשנה ואז נמסרה להורים מאמצים. לטענת התובעת, היא עברה אצל המאמצים "גיהינום עלי אדמות" ו"סבל מתמשך". הם נהגו לקלל ולהעליב אותה והתייחסו אליה כאילו הייתה עול ומעמסה על חייהם.
ב-1977, כשהתובעת הגיעה לגיל 18, היא פנתה לשירות למען הילד וביקשה לפתוח את תיק האימוץ כדי לברר מיהם הוריה הביולוגיים וכיצד ניתן לאתרם. השירות שלח לתובעת מכתב בו צוין שמה לפני האימוץ ושם אמה הביולוגית. עוד צוין שאין פרטים אודות האב.
במהלך השנים השירות אף הפעיל חוקר פרטי בניסיון לאתר את האם, ללא תוצאות. לטענת התובעת, בשנת 2011 היא נפגשה עם חוקרת פרטית מטעמה במשרדי השירות והבחינה שעל אחד המסמכים שנערמו על שולחן, היה מסמך שבו היה רשום שמו של אביה הביולוגי. ואולם, לטענתה, השירות סירב למסור פרטים אודותיו והכחיש ששם זה קשור אליה.
בתביעה שהגישה ב-2020 על סך 3 מיליון שקל טענה התובעת כי השירות לא רק שלא סייע לה במאמציה לאיתור אמה, הוא אף הציב בפניה מחסומים ומכשולים, הסתיר ממנה מידע חיוני וסיכל את יכולתה לאתר את הוריה הביולוגים.
השירות טען שמדובר בהאשמות ללא בסיס. לטענתו, הוא קיים את חובתו על פי דין והעביר לתובעת מסמכים בהתאם לחוק האימוץ ובהתאם לנהלים הפנימיים שהשתנו במרוצת השנים. הוא אף עשה מאמצים סבירים לסייע לתובעת באיתור הוריה והתנהלותו לא מהווה רשלנות.
נושא רגיש ואישי
השופט נפתלי שילה מבית המשפט המחוזי בתל אביב ציין כי במכתב שנשלח לתובעת ב-2017 פירט השירות את המאמצים הרבים שנעשו לצורך איתור האם הביולוגית והוצע לתובעת לקבוע פגישה שבמסגרתה יועברו לה מסמכים נוספים מתיק האימוץ כולל דו"ח החוקר הפרטי.
ואולם, התובעת לא הגיבה ולא ביקשה לקבוע פגישה. השופט קיבל את הסברי השירות כי לאור רגישות הנושא הם מעדיפים לקיים מפגש שבמסגרתו נמסרים המסמכים ולא "לזרוק" על המאומץ אסופת מסמכים ללא הסבר. כמו כן, עמדת השירות לפיה הוא לא יוזם פניות לקבלת מסמכים סבירה ביותר, מאחר שמדובר בנושא רגיש ואישי וצריך להיעשות בהתאם לרצונו וצרכיו של כל מאומץ בוגר.
השופט קבע שהשירות פעל בהתאם לחוק ולנהלים ולא הסתיר דבר. "הנתבע עשה מעל ומעבר על מנת לסייע לתובעת לאתר את הוריה", הדגיש. הוא הוסיף שאין כל סיבה הגיונית שהנתבע יסתיר מידע מהתובעת בנוגע לזהות האב.
בסיכומו של דבר קבע השופט שאין לתביעה בסיס.
התובעת חויבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד חגי אפרתי
- ב"כ הנתבע: עו"ד נועה יניב
עו"ד אתי סדיס
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.