אכיפת החלטה בעניין קטין

1. עניינה של החלטתי זו אכיפת החלטתי מיום 7.3.17, אשר בחלקה האופרטיבי נקבע בין היתר, כי יתקיים הליך טיפול דיאדי אצל ד"ר פלוני, על פי תוכנית שתוכן על ידי ד"ר פלוני, לפי שיקול דעתו. כן יוזכר, שבהחלטה האמורה אף הורתי על הסדרי התראות של הילדים עם הצדדים, ובפרט חיוב שני הבנים, ובפרט הבן הגדול, להתראות עם המבקשת על פי הוראות בית המשפט, תוך שהבנים נוהגים כלפיה בדרך ארץ. כן הבהיר בית המשפט, שעל המשיב חלה חובה אקטיבית להביא את הילדים להתראות עם המבקשת ולנהוג כלפיה בדרך ארץ.

1. ד"ר פלוני אכן הגיש תכנית טיפולית, אותה אימצתי בהחלטתי מיום 16.3.17, והורתי על יישומה. באותה החלטה, כפי שאף נקבע בהחלטות קודמות, הבהרתי, כי אי שביעות רצונו של המשיב מד"ר פלוני או מהחלטות בית המשפט, אינה פוטרת את המשיב מלמלא אחר החלטות בית המשפט.

1. דא עקא, שהמשיב עומד במריו ואף הודיע לבית המשפט, שאין בדעתו לציית להחלטותיו ולשתף פעולה עם ד"ר פלוני. כך לדוגמא אף כתב המשיב, בסעיף 13 לתגובתו מיום 24.4.17, כי: " ... וככל שביהמ"ש הנכבד ירצה "לחסוך" את הזמן היקר .. מוטב לו ימונה מומחה אחר ... כל זאת בהנחה שביהמ"ש הנכבד דבק ברעיון האבסורדי, על פיו על הקטינים לעבור טיפול "כפול" בכפייה ...". בסעיף 6 לאותה התגובה אף העלה המשיב איום כלפי ד"ר פלוני וכתב, כי: "ציין האב ככל שד"ר פלוני ועדותו יפסלו לאלתר יראה זאת בחזקת "עוזב ומודה ירוחם" אך באם יאולץ ע"י כבוד ביהמ"ש בעניין זה, שומר לעצמו את הזכות להעביר את בחינת החומרים ותלונתו למישור הפלילי כמו גם לוועדות המקצועיות, זאת על אף שאינו חפץ בכך".

1. אין לקבל את התנהלות המשיב כלל ועיקר. כפי שהובהר למשיב, פעם אחר פעם, החלטות בית המשפט מחייבות ואינן בבחינת המלצות גרידא. האמון שרוחש או אינו רוחש המשיב לד"ר פלוני, אינו גורע מתוקפה של החלטה שיפוטית מחייבת. בשולי הדברים יאמר, כפי שאף נכתב בהחלטות קודמות, כי מסופקני האם המשיב יתן אמון בגורם כלשהו, אשר אינו מאמץ את גישתו. יש אף לדחות את ניסיון המשיב להלך אימים על ד"ר פלוני, כפי שנהג כלפי הפסיכולוגית האחרת, כמפורט בהחלטות קודמות.

1. התנהלות המשיב מאז החלטתי מיום 7.3.17 מעוררת תהיה באשר למוטיבציה העומדת ביסוד התנהלותו. מאז אותה החלטה חל שיפור קל ביחסי המבקשת והבנים, כאשר הבן הגדול שב להתראות עם המבקשת, לאחר נתק בן כחצי שנה, לאחר שחויב לעשות כן על ידי בית המשפט; ואילו הבן האמצעי שיפר במעט התנהגותו. חלף שביעות רצון מאותו שיפור ושיתוף פעולה עם ד"ר פלוני ועם בית המשפט, בכדי לנסות לשפר את מערכת היחסים שבין המבקשת לבין הילדים (שיפור, אשר הראשונים לצאת ממנו נשכרים הם הילדים), בוחר המשיב להפר את החלטות בית המשפט, אינו מעודד את הילדים לשפר את יחסיהם עם המבקשת, ואף מסרב להיפגש עם ד"ר פלוני, ובכך מסכל את ההליך הטיפולי.

1. בשולי הדברים יאמר, כי איני מתעלם מטענותיו החוזרות ונשנות של המשיב בדבר אלימות שנקטה המבקשת כלפי הילדים. טענות אלו הוכחשו על ידי המבקשת ולא הוכחו. זו הייתה התרשמותם של ד"ר פלוני והפסיכולוגית האחרת, ובכל הכבוד התרשמותם תואמת אף את התרשמותי (כעולה מהדו"ח החסוי מיום 2.3.17, באשר לפגישתי עם הבנים מיום 26.2.17).

1. בנסיבות אלו סבורני, כי בשלה העת להשית על המשיב סנקציות, אשר תכליתן הבאתו לציית להחלטות בית המשפט. אזכיר, כי בית המשפט התריע בפני המשיב, פעם אחר פעם, שבאם לא יציית להחלטותיו יושתו עליו סנקציות כאמור. יוער, שהמבקשת ביקשה מספר פעמים להשית על המשיב סנקציות מחמת מעשיו ומחדליו, וממילא אף אם לא הייתה מבקשת זאת מוסמך בית המשפט לעשות כן אף מיוזמתו.

1. השתת סנקציות לשם הנאת בעל דין לציית להחלטות בית משפט בעניינו של קטין נסמכת על שני מקורות נורמטיביים גם יחד. האחד, סעיף 68(א) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, המקנה לבית המשפט סמכות לנקוט באמצעים קבועים או זמניים, הנראים לו, לשם שמירה על עניינו של קטין, וזאת אף מיוזמתו (השוו: תמ"ש (ב"ש) 3089-05-13 פלונים נ' אלמונית (2014); האחר, סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995, המקנה לבית המשפט סמכות לנקוט הליכי ביצוע בתובענה בעניינו של קטין. משמעות הדברים היא, כי לבית המשפט עומדות אף כלל הסמכויות העומדות לרשם ההוצאה לפועל, כאמור בחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן – "חוק ההוצאה לפועל").

1. כאשר עסקינן בהוצאה לפועל של החלטה שיפוטית עומדות לרשם ההוצאה לפועל, או לבית המשפט, לפי העניין, אף הסמכויות לנקוט בהליכי אכיפה עקיפה, בכדי להביא את בעל הדין לציית להחלטות בית המשפט (למשמעות הליכי הוצאה לפועל לשם אכיפה עקיפה אל מול אכיפה ישירה ראו: פ' לרנר "האכיפה העקיפה בהוצאה לפועל (על הרפורמה בחוק ועל שינויים רצויים" מחקרי משפט כו, התשע"א – 2010 בעמ' 943) בקיצור נמרץ ניתן לומר, כי משמעות הליכי אכיפה עקיפה היא, השתת הגבלות על החייב עצמו כדי להביאו לבצע את שהורה לו בית המשפט. בארגז הכלים העומד לרשות בית המשפט (ורשם ההוצאה לפועל) מגוון כלי אכיפה, בהם ניתן לעשות שימוש בכדי להביא את בעל הדין לבצע את שהוטל עליו. כך בידי בית המשפט לאסור על יציאת בעל הדין מן הארץ, לאסור עליו להיות בעל עניין בתאגיד, להחזיק כרטיס חיוב, להחזיק או להשתמש ברישיון נהיגה, להכריז עליו כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כיסוי, תשמ"א – 1981, ואף להורות על מאסרו למניעת הפרעה לביצוע הליך. ראו: סעיפים 13 ו - 66א לחוק ההוצאה לפועל. זאת מבלי לגרוע מסמכות בית המשפט להטיל קנס או מאסר, בהתאם להוראות פקודת בזיון בית משפט.

1. הצורך באכיפת החלטותיי האמורות, ובפרט ההחלטה בדבר הפניית הצדדים לטיפול אצל ד"ר פלוני וקיום חובתו האקטיבית של המשיב לעודד את בניהם הקטינים של הצדדים להיות בקשר טוב ומשמעותי עם המבקשת, נועד לשם הגנה על עניינם של הקטינים. זאת לאחר שהתרשמתי כי המשיב הוביל לכך שהבנים פיתחו תסמונת "ניכור הורי". "ביטוי לתסמונת נמצא, בין היתר, בסירוב של הילד לקיים קשר עם אחד ההורים. מכאן השימוש במונח "סרבנות קשר" כדיבור נרדף לניכור הורי, אף שאין הראשון אלא אחד המאפיינים של התסמונת... ". ראו: רע"א 3009/02 פלוני נ' פלוני, פ"ד נו(4) 872, 884 (2002).

1. בתי המשפט קבעו, פעם אחר פעם, כי התסמונת הנדונה מזיקה מאד להתפתחותו של הילד. היא יוצרת אצלו תפיסה חד מימדית של אנשים ושל מערכת יחסים ומעוותת במיוחד את ההבנה שתהיה לו על מהות של מערכות יחסים בתוך המשפחה. אחד המרכיבים המהותיים המאפשרים קיומם של חיי משפחה תקינים היא היכולת לראות את נקודת מבטו של הזולת. להבין שחלק מהצדק נמצא בצד השני. אדם הרואה את מערכות היחסים דרך פיצול של טוב ורע אינו מסוגל לכך. מתפתחת אצלו הכנה גרועה לחיי המשפחה. ילדים המפתחים תסמונת של סרבנות קשר לומדים להשתמש במניעת אהבה כמניפולציה וכעונש. הם מפתחים חוסר אמון כללי וחשדנות בבני אדם. הם לומדים כי הם אינם רשאים להיות בקשרים טובים בו זמנית עם אנשים שונים, הם מעוותים את הדמות הפנימית ואת הייצוג הפנימי של ההורה המנוכר. נזקים ומצוקות נוספים המתוארים בספרות מסבירים מדוע מצב כזה הינו מצב בלתי נסבל עבור ילד ומדוע יש לנקוט באמצעים טיפוליים מידיים כדי לחלצו ממצב זה. מדוע חשוב להסביר להורים שקשר טוב עם שני ההורים בו זמנית הוא חשוב ביותר עבורו בהווה ומהווה תנאי ליצירת קשרים אינטימיים בעתיד. ומדוע חשוב להבהיר להורים את זכותו של הילד לממש קשרים טובים עם שני הוריו. השוו: עמ"ש (ת"א) 60592-03-15 ק' ל' נ' י' פ' (2015).

1. נמצא איפוא, כי עניינם של הקטינים דורש התערבות בית המשפט ואכיפת החלטותיו, אותן הודיע המשיב בריש גלי, כי אין בדעתו לקיים. יחד עם זאת סבורני, שלעת הזו יש לנקוט באותם אמצעי אכיפה, אשר מחד יכבידו על המשיב ויביאו אותו לציית להחלטות בית המשפט ומאידך פגיעתם בקטינים תהיה מינימאלית. כך לדוגמא לא מצאתי לנכון להגביל את שימוש המשיב ברישיון הנהיגה, בכדי שיהיה בידיו להסיע את הקטינים ממקום למקום. יחד עם זאת, עיכוב יציאת המשיב מן הארץ ואיסור על שימושו בכרטיס חיוב יכבידו על המשיב, אך לא יגרעו משגרת יומם של הקטינים כלל ועיקר.

1. מובן, כי בידי המשיב להביא להסרת ההגבלות האמורות, ככל שיתכבד וישתף פעולה עם ד"ר פלוני ויפעל אקטיבית לשם חידוש קשר טוב ומשמעותי בין הקטינים לבין המבקשת.

1. אשר על כן הנני מורה כדלקמן:

• א. עיכוב יציאת המשיב מן הארץ, וזאת עד החלטה אחרת.

• ב. הגבלת המשיב לעשות שימוש בכרטיסי חיוב, כאמור בסעיף 66א(4)(א) לחוק ההוצאה לפועל.

• ג. המזכירות תתכבד ליישם לאלתר את האמור בס"ק 13(א) להחלטתי זו, ואילו כב' רשם ההוצאה לפועל יתכבד לסייע בביצוע האמור בס"ק 13(ב) להחלטתי זו, וזאת על פי פניית ב"כ המבקשת אל כב' רשם ההוצאה לפועל.

• ד. המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 2,000 ₪.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

נמרוד פלקס, שופט