פלונית נ' חברה אלמונית בע"מ ואח'

לפנינו תביעת  התובעת לתשלום פיצוי בסך של 3,600,000 ₪ לפי סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשי"ח-1998 (להלן - החוק למניעת הטרדה מינית  או החוק) ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעים כנגד התובעת, לתשלום פיצוי בסך של 1,681,344 ש"ח בגין הטרדה מינית; הפרת הסכם עבודה; הפרת חובה חקוקה; הפרת חובת האמון ותום הלב; פגיעה בפרטיות; פגיעה במוניטין; עוגמת נפש; נזקים רפואיים ונפשיים; והוצאת לשון הרע.

רקע כללי ועיקר העובדות הצריכות לענייננו

1. התובעת, בת XXX במועד הגשת התביעה, רווקה.
2. הנתבעת 1 היא חברה העוסקת ב XXX (להלן גם – החברה).
3. הנתבע 2 הוא בעל המניות היחיד בחברה, הדירקטור והמנכ"ל שלה.
4. התובעת הועסקה בחברה משך כחודשיים ימים כמזכירה ומנהלת משרד, בכפיפות ישירה לנתבע.
5. במעמד ראיון העבודה של התובעת, שהתקיים ביום 11.19, ציינה התובעת כי היא מעשנת, והנתבע השיב לה על כך כי: "אין לי בעיה שתעשני בקומת המשרדים, אך בתנאי שתעשי לי מסאג' ברגליים..".
6. ביום 1.12.19 החלה התובעת לעבוד בחברה.
7. ביום 8.2.20 שלחה התובעת לנתבע מסרון במסגרתו הודיעה לו על התפטרותה בשל ההטרדות המיניות אותן עברה, לטענתה, במקום העבודה, ועקב יחסו הקשה כלפיה. את הודעתה ניסחה בזו הלשון:

"XXX (הנתבע, ד.ח.ז) שלום, לאור התנהגותך, ההתעללויות מצידך, ההטרדות המיניות, התקיפה וכל מה שאני עוברת בגללך החלטתי לא להגיע יותר לעבודה. מבקשת שתעביר לי את המשכורת על חודש פברואר, לרבות ימי החופשה המגיעים לי על פי חוק".

 (נספח א' לתצהיר הנתבע)

8. ביום 10.3.20 הגישה התובעת תלונה כנגד הנתבע במשטרת ישראל (נספח ו' לתביעה, נספח 4 לתצהיר התובעת), אולם זו נסגרה מחוסר ראיות. התובעת הגישה ערר על ההחלטה, וזה נדחה בהחלטה מיום 16.12.21 (נספח 5 לתצהיר התובעת).

9. בדיון הוכחות שהתקיים בפנינו ביום 28.9.23 העידו בפנינו מטעם התובעת – התובעת בעצמה; ומטעם הנתבעים – הנתבע, ושלושה עובדים שעבדו בעבר בחברה: מר XXX; מר XXX; וגב' XXX.

דיון והכרעה

התביעה העיקרית

10. על פי גרסת התובעת, במהלך תקופת עבודתה, הטריד אותה הנתבע מינית 30 פעמים, כמפורט להלן:
    • במעמד ראיון העבודה, כמפורט לעיל.
    • ביום 2.12.19, הרים הנתבע את רגליו על השולחן העבודה שלו, הסיר את נעליו ואת גרביו, ודרש מהתובעת לבצע מסאג' בכפות רגליו. דרישה זו חזרה על עצמה פעמים רבות במהלך תקופת העסקתה של התובעת (להלן – אירועי המסאז' ברגלים).
    • ביום 12.1.20 גער הנתבע בתובעת על כך שלא הצליחה לתפעל את המערכת הממוחשבת במשרד, והודיע לה: "עכשיו תקבלי עונש – תעשי לי מסאג' ברגליים".
    • הנתבע דרש מהתובעת פעמים רבות להביא לו קפה, מים, וקלסרים ללא סיבה מוצדקת. כשהתובעת העירה לנתבע כי "טרטור" זה אינו נעים לה, השיב לה על כך כי: "אמרת לי שאת רוצה להרזות, אז אני עוזר לך, למרות שאני לא חושב שכדאי, כי לדעתי את מאוד סקסית", וציין את חיבתו לנשים מלאות. הנתבע התבטא כך כלפי התובעת עשר פעמים לכל הפחות במהלך תקופת העסקתה.
    • בימים 1.20, 12.1.20 ו- 5.2.20 חיבק הנתבע את התובעת חיבוק בעל אופי מיני, ליטף את ראשה, וביקש ממנה ללטף את צווארו בעודו מצמיד את גופו לגופה (להלן – אירועי החיבוק המיני).
    • ביום 20.1.20 גרר הנתבע את התובעת בשערותיה אל עבר שולחן העבודה שלה. הוא הצמיד את ראשה בכוח לשולחן ואמר לה: "פעם הבאה תדעי איך לקבל את הפנים של הבוס שלך". אירוע זה אירע פעמיים נוספות במהלך תקופת העסקתה (להלן –אירועי משיכת השיער).

למחרת פנתה התובעת לנתבע ואמרה לו כי המשיכה בשיער לא הייתה לה נעימה, והוא השיב לה על כך כי: "זה לא אמור להיות נעים, זה אמור להיות כואב".

• ביום 2.1.20, ביקשה התובעת מהנתבע לצאת מוקדם מהרגיל על מנת שתוכל להשתתף בטקס האזכרה של סבתה המנוחה. כתנאי להיתר לכך, דרש ממנה הנתבע לסור למשרדו ולכרוע על ברכיה בסמוך לכיסאו, כאשר פניה מופנות לכיוון איבר מינו. כך אירע גם ביום 2.2.20, עת ביקשה התובעת לצאת מוקדם יותר. אירוע זה אירע שש פעמים נוספות, ושמונה פעמים בסך הכל במהלך תקופת העסקתה של התובעת. לעיתים נאלצה התובעת לשבת בתנוחה זו משך שעה רצופה. בחלק מהמקרים, הצמיד הנתבע את ראשה של התובעת לאיבר מינו בעודו אומר לה: "אל תפחדי, גבר בגילי כבר לא עומד לו" (להלן – אירועי הכריעה על הברכיים).
• הנתבע דרש מהתובעת לכרוע על ברכיה בתנוחה בה ישבנה מופנה אליו (תנוחת "כריעת ארבע"), וחבט בישבנה עם מקל במבוק, תוך שהוא שואל אותה אם זה כואב לה. כאשר ניסתה התובעת לקום, דחף אותה הנתבע ברגליו בחזרה למצב זה. אירוע זה התרחש שלוש פעמים (להלן – אירועי מקלות הבמבוק).
• ביום 3.2.20 דרש הנתבע מהתובעת לנקות מכנסיו מכפות רגליו ועד לאזור מבושיו (כשהוא לבוש בהם), והתובעת מילאה אחר דרישתו זו (להלן – אירוע ניקוי המכנסים).
• ביום 5.2.20 התפרץ הנתבע על התובעת, קילל ושבר חפצים, כולל את מקל הבמבוק. התובעת פרצה בבכי וצעקה כי אין לה עוד כוחות נפשיים להתמודד עם המצב, והנתבע השיב לה על כך: "תירגעי, תירגעי, אין יותר מקל", וחיבק אותה חיבוק מיני, בניגוד לרצונה.

11. הצדדים חלוקים בנוגע לעצם קרות האירועים הנטענים על ידי התובעת; בשאלה האם מעשיו של הנתבע מהווים הטרדה מינית, ובנוגע לאחריות החברה כלפי התובעת.

הפן העובדתי – לא היה ולא נברא?

12. התובעת טענה כי הנתבע הטריד אותה מינית ב-30 מקרים שונים, כמפורט לעיל, תוך ניצול יחסי מרות, ובניגוד לרצונה. לטענתה, היא נאלצה להסכים לחלק מדרישותיו מאחר שחששה שיפטר אותה מעבודתה ויפגע בפרנסתה, ומשום שהדגיש בפניה את מעמדו, את השפעתו הנרחבת על גופים ציבוריים רבים כמי שעומד בראש חברה המספק להם שירותים, ובשל קשריו המיוחדים עם משטרת ישראל.

13. הנתבע שלל מכל וכל את המיוחס לו בכתב התביעה. לטענתו "כל תיאורי התובעת משוללי יסוד עובדתי, לא היה ולא נברא" (סעיף 51 לכתב ההגנה), למעט ההתבטאות הנוגעת לעיסוי ברגליים במעמד ראיון העבודה, ואירוע ניקוי המכנסים, שלא הוכחשו על ידו, פרט לכך שלטענתו ניקוי המכנסיים נעשה ביוזמת התובעת, ומברכיו ומטה. לשיטתו, אירועים בודדים אלה, אינם עולים כדי הטרדה מינית, מאחר שהם נעדרי אופי מיני. עוד טען הנתבע, כי התנהלות התובעת – המשך עבודתה במקום, צחקוקיה בשיחות שהוקלטו בינה לבינו, ואי הבעת סימני מצוקה, מעידים על כך שלא הוטרדה מינית במקום העבודה. התובעת הודיעה על התפטרותה מאחר שזיהתה את כוונת הנתבע לפטרה ו"הקדימה תרופה למכה", ולא על רקע ההטרדות המיניות הנטענות. עוד לטענתו, התביעה מהווה ניסיון סחיטה כנגד הנתבעים על רקע מצוקתה הכלכלית. הנתבע הצביע על דפוס חוזר של תלונות מצד התובעת כלפי מעסיקים קודמים ובני משפחה. לטענתו, התובעת היא "מוטרדת מינית סדרתית", "המומחית ב"לתפור תיק". לבסוף נטען, כי התובעת היא "אשה מסוכנת" הלוקה בנפשה, וכי הוא אושפזה בעבר במוסדות פסיכיאטריים. לטענתו, עובדה זו מעלה ספק הן בנוגע למהימנות גרסתה, והן בנוגע לכשירותה המשפטית לתבוע ולהיתבע.

14. לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים ולראיות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להוכיח כי מעשי ההטרדה הנטענים על ידה אכן אירעו, פרט לכך שלא הוכח כי ניקתה את מכנסיו של הנתבע מאזור מבושיו ומטה, כי אם מברכיו ומטה.

להלן טעמינו.

15. לתמיכה בטענתו, צירפו הנתבע שבעה קבצים של סרטונים שצולמו במצלמות האבטחה שהיו מותקנות במשרדי החברה, וצילמו את המשרד בזמן אמת (נספח ז' לתצהיר הנתבע, וראו גם עדות הנתבע בשורות 1-5 בעמ' 63 לפרוטוקול). לטענתו, בסרטונים אלה אין זכר לטענות התובעת, למעט לאירוע ניקוי המכנסים בו ניתן לראות בבירור כי התובעת מנקה את מכנסיו של הנתבע מברכיו ומטה, ולא מאזור מבושיו.

16. אלא שמהראיות שהונחו בפנינו עולה, כי הנתבע עשה שימוש סלקטיבי בסרטונים ובחר להציג בפנינו את חלקם הקטן בלבד, באופן שככל הנראה סבר כי משרת את מטרותיו. ונפרט.

17. הנתבע העיד בחקירתו הנגדית כי מצלמות האבטחה ממוקמות בקומה העליונה של המשרד וכי "ברגע שיש תנועה הן מתחילות להקליט" (שורות 10-15 בע"מ 59 לפרוטוקול). עוד הוא העיד, כי הסרטונים שצולמו במצלמות האבטחה נשמרים לפרק זמן של כחודש לאחור, ולעיתים אף למעלה מכך (חקירת הנתבע בשורה 18 בעמ' 59 לפרוטוקול).

18. הנתבע ידע כי התובעת הלינה כלפיו כי הטריד אותה מינית במסגרת העבודה לכל המאוחר ביום 8.2.20, שכן במועד זה שלחה לו מסרון בו הודיעה על התפטרותה מסיבה זו, כמפורט לעיל.

19. יתר על כן. ביום 10.2.20, שלחה התובעת לנתבע מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים, וגם במכתב זה טענה כי הטריד אותה מינית (נספח ג' לתביעה; נספח 2 לתצהיר התובעת). הוכח בפנינו כי הנתבע קיבל מכתב זה, שכן הוא השיב לו במכתב מיום 3.3.20, וכפר במיוחס לו (נספח ד' לכתב התביעה; וראו בהקשר  זה גם עדות הנתבע בשורה 21 בעמ' 59 עד שורה 8 בעמ' 60). כמו כן, כפי שכבר צוין, ביום 10.3.20 הגישה התובעת תלונה במשטרה כנגד הנתבע, בגין ביצוע מעשים של הטרדות מיניות . בנוסף, הנתבע צירף לתצהיר מטעמו דוח של חוקר פרטי ששכר בעניינה של התובעת מיום 26.2.20 (נספח ב' לתצהיר הנתבע), ומכאן שידע על טענות התובעת כלפיו, קודם למועד זה.

20. בשים לב לעדות הנתבע כי הסרטונים שצולמו במצלמות האבטחה נשמרים לתקופה של כחודש לאחור, ולעיתים אף למעלה מכך, ולעדותו הנוספת כי המצלמות מתעדות כל תזוזה במשרד, ברי כי היה בידו להציג בפנינו את סרטוני האבטחה מכל המועדים לגביהם טענה התובעת כי הטריד אותה מינית, מחודש ינואר 2020 ואילך. חרף זאת, בחר הנתבע שלא להציג בפנינו את התיעוד המלא ממצלמות האבטחה, אלא סרטונים בודדים בלבד, החל מיום 3.2.20 בלבד.

21. בהקשר זה יודגש, כי התובעת ציינה מועדים ספציפיים בהם התרחשו אירועי ההטרדה המינית, כולל במועדים המאוחרים ליום 8.1.20. כך, למשל, טענה כי ביום 20.1.20 גרר אותה הנתבע בשערותיה, הצמיד את ראשה בכוח לשולחן, ודרש ממנה לכרוע על ברכיה כאשר פניה מופנות לאיבר מינו; בימים 5.1.20, 12.1.20 אותה הנתבע חיבוק מיני, וביום 5.2.20 התפרץ עליה, שבר חפצים, וחיבק אותה חיבוק מיני. מכאן, שניתן היה לאתר את הסרטונים ממצלמות האבטחה ממועדים אלה, בקלות יחסית.

22. יתר על כן. הנתבע בחר להציג סרטון מיום 3.2.20, ומכאן שהיה בידו תיעוד ממצלמות האבטחה ממועד זה, לכל המאוחר. לא ברור, איפוא, מדוע נמנע הנתבע מלהציג תיעוד ממצלמות האבטחה גם מיום 5.2.20, מועד נוסף בו, כאמור, על פי טענת התובעת הטריד אותה הנתבע מינית, כמפורט לעיל. בהקשר זה נוסיף, כי הנתבע עצמו הודה כי המתרחש במשרד ביום 5.2.20 אמור היה להיות מתועד במצלמות, מאחר שהיו תזוזות במשרד באותו היום (שורות 4-9 בעמוד 65 לפרוטוקול; וראו בהקשר זה גם את עדותו של מר XXX(עובד לשעבר בחברה, ד.ח.ז), בסעיפים 11-13 לתצהירו).

23. העובדה שהנתבע נמנע מלהציג בפנינו תיעוד מלא ממצלמות האבטחה החל מחודש ינואר, אף שאלה היו בחזקתו, מקימה חזקה כי לו היו מוצגים בפנינו, היו פועלים לחובתו (ע"א (עליון) 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א (עליון) 55/89 קופל בע"מ  נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603 (1990)).

24. יתר על כן. ככל שהנתבע היה מציג בפנינו את התיעוד המלא ממצלמות האבטחה, יכול היה להפריך את טענות התובעת בנקל ולהוכיח בפנינו כי אכן "לא היה ולא נברא", כפי שטען. חלף הצגת הסרטונים, בחר הנתבע לשכור חוקר פרטי בעניינה של התובעת (נספח ב' לתצהיר הנתבע), ושירותי עורכי דין פרטיים שהשיבו למכתבי ההתראה בהליך האזרחי, והגנו עליו בהליך הפלילי. ברי, כי הסרטונים הם בבחינת הראיה המזכה הטובה יותר, הישירה ביותר, הנגישה ביותר, ואף הזולה יותר. העובדה שהנתבע בחר שלא להציגם, אלא רק מספר מצומצם שלהם, ממועדים ספציפיים, אומרת דרשני, ותומכת בגרסת התובעת כי הנתבע שמר על גבי דיסק און קי אך את רק הסרטונים המשרתים אותו, ומחק את היתר.

25. יתר על כן. הנתבע נשאל בחקירה נגדית מדוע נמנע מלהציג את התיעוד המלא, הגם שזה היה בחזקתו, אולם לא היה בפיו הסבר מניח את הדעת (ראו עדות הנתבע בשורה 7 בעמ' 65 עד שורה 9 בעמ' 66).

26. לו זו אף זו. בדוח הפעולה של המשטרה מיום 23.4.20 צוין כי המשטרה קיבלה צו מבית המשפט לתפוס את מצלמות האבטחה ואת התוכן המצולם בה החל מיום 20.1.20, ואולם, לא נמצא תיעוד במצלמות קודם ליום 17.3.20 (ת/2). עובדה זו מעוררת תמיהה, שהרי הנתבע הציג בפנינו סרטונים גם מתקופה הקודמת ליום 17.3.20. עובדה זו מחזקת אף היא את המסקנה כי הנתבע מחק את מרבית הסרטונים ממצלמות האבטחה ושמר באופן סלקטיבי רק את הסרטונים הנוחים לו.

27. הנתבע נשאל בחקירה נגדית מדוע לא הגיש למשטרה את הסרטונים החלקיים שכן נשמרו על גבי הדיסק און קי, הקודמים ליום 17.3.20, בפרט לאור העובדה שעל פי שיטתו אלה מהווים ראיה העשויה לזכות אותו בהליך פלילי, וגם בעניין זה, השיב תשובה מתחמקת, שלא הניחה את דעתנו (ראו עדותו בשורה 34 בעמ' 71 עד שורה 31 בעמ' 73).

28. לכל האמור יש להוסיף, כי הנתבע העיד בפנינו כי הגורם שהוציא את הסרטונים ממצלמות האבטחה הוא איש מקצוע ולא הוא באופן אישי (שורות 5-9 בעמ' 63 לפרוטוקול). עם זאת, הוא נמנע מלציין את זהותו ואת תחום מומחיותו של אותו איש מקצוע, וממילא נמנע מלהעיד אותו, או להציג בפנינו אסמכתא אחרת כלשהי המצביעה על כך שאותו איש מקצוע הוא אכן הגורם שהעביר את הסרטונים ממצלמות האבטחה לדיסק און קי, וכי אלה הם אכן הסרטונים היחידים שנמצאו בהן. גם עובדה זו יש לזקוף לחובת הנתבע.

29. הנתבע נשאל מפורשות בחקירה נגדית, האם יתכן שבחר את הסרטונים הנוחים לו בלבד ומחק את היתר, אולם גם בהקשר זה תשובתו לא הניחה את דעתנו, ולא היה בה כדי להסביר את כל התהיות שמנינו לעיל:

"...אני מציע לך תזה, כשקיבלת את המכתב התראה מעו"ד שרון נהרי הלכת למצלמות האבטחה גילית שמה שיש שם ברוב הימים לא טוב לך, ראית שיש כמה ימים שכן טובים לך אותם שמרת על הדיסק און קי, את השאר מחקת וזה למה כשמשטרת ישראל הגיעה למחשבים שלך היא לא ראתה כלום. תגובתך?

...

העד, מר  XXX: לא, אני עונה לך אני עונה לך אתה שואל אותי שאלה ואולי מחקת ואולי מחקת ואולי מחקת אז אני עכשיו נמצא מול בית משפט ואם אתה רוצה גם (לא ברור) או-קיי? לא מחקתי שום דבר כי אני לא מסתיר שום דבר אוקיי?

(שורה 27 בעמ' 70 עד שורה 4 בעמ' 71, וראו גם עדותו  שורות 10-31 בעמ' 66)

30. כללם של דברים. העובדה שלשיטת הנתבע עצמו היו בידיו כל העת ראיות שעשויות היו לזכות אותו בהליך הפלילי, ולהוכיח את טענות ההגנה שלו בהליך זה, וחרף זאת הוא בחר שלא להציגן, אלא באופן סלקטיבי ובאופן המתיישב, לשיטתו, עם טענותיו, אומרת דרשני, ומקעקעת את מהימנות גרסתו.

31. מכאן נפנה לדון בכל אחד ממעשי הטרדה המינית להם טענה התובעת.

אירועי מקלות הבמבוק

32. הנתבע הכחיש מכל וכל את טענת התובעת כי חבט בישבנה עם מקלות במבוק (סעיף 98 לכתב ההגנה).

33. גם בעדותו בבית הדין שב הנתבע והעיד כי "לא היו דברים מעולם":

"או-קיי תראה, XXX (התובעת, ד.ח.ז) טוענת בתביעה שלה וגם בתצהיר שלה שיש לך אגרטל במשרד ויש בו מקלות במבוק וש- 3 פעמים קרה שהיית לוקח את המקל במבוק, אומר לה להסתובב או לכרוע על הברך והיית חובט לה בישבן. ככה   XX(התובעת, ד.ח.ז) טוענת, עכשיו אני קראתי את התצהיר שלך וגם בכתב ההגנה הבנתי שאתה מכחיש את זה מכל מקום.

העד, מר  XXX (הנתבע, ד.ח.ז): מכחיש".

(שורה 33 בעמ' 57 עד שורה 3 בעמ' 58)

 ובהמשך:

"עו"ד דקס: לא קרה מצב שאתה לקחת מקל וחבטת לXXX  (התובעת, ד.ח.ז) בישבן.

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): גם לא בחלומות שלי.

עו"ד דקס: ובשאר איברי הגוף?

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): אמרתי גם לא בחלומות שלי.

עו"ד דקס: גם לא בחלומות שלך.

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): זה לא אני".

(שורות 10-15 בעמ' 53)

34. גם עת שנחקר באזהרה במשטרת ישראל, ביום 25.3.20, הכחיש הנתבע בכל תוקף את מעשי ההטרדה המינית שיוחסו לו, לרבות את מעשי החבטות במקל הבמבוק (ע"מ 4 לפרוטוקול חקירת הנתבע במשטרה, שורות 69-71, ת/1, שורות 19-23 בעמ' 60 לפרוטוקול ; שורות 26-36 בעמ' 62 לפרוטוקול).

35. אלא שבניגוד גמור לעדותו זו, מאחד הסרטונים שצולמו במצלמת האבטחה שהנתבע עצמו הגיש לתיק בית הדין (סרטון שמספרו 311 בסוף השני מלמעלה, דקה 42:04, נספח ז' לתצהירו), עולה התמונה ההפוכה, בה נראה הנתבע באופן ברור חובט בישבנה ובפלג גופה העליון של התובעת בעזרת מקל במבוק.

36. סרטון זה הוגש על ידי הנתבע ככל הנראה בטעות, שכן נראה שהוא סבר כי מדובר בקובץ של תמונה, ולא בקובץ של סרטון. זאת ניתן להסיק, בין היתר, מדברי ב"כ הנתבעים, כאשר הנתבע הופנה במסגרת חקירתו הנגדית למיקומו המדויק של הסרטון על גבי הדיסק און קי:

"עו"ד סעאתי (ב"כ הנתבעים, ד.ח.ז): 311 בסוף. זה תמונה. אתה מתכוון לתמונה?

עו"ד דקס: לא, זה סרטון".

(שורות 1-2 בעמ' 76 לפרוטוקול).

37. גם לאחר שהנתבע עומת עם הסרטון בו נראה, כאמור, בבירור, חובט בישבנה בחזָהּ ובפלג גופה העליון של התובעת עם מקל במבוק, בניגוד גמור לעדותו בבית הדין, המשיך להכחיש כי עשה כן:

"עו"ד דקס: XXX (הנתבע, ד.ח.ז) רק שיהיה לנו לפרוטוקול מה שראינו עכשיו כולם ביחד באותו מקטע באותו סרטון שני מלמעלה באותו נספח ז' דיסק-און-קי שאתה צירפת לתצהיר שלך רואים אותך עם מקל במבוק חובט בישבנה של XXX (התובעת, ד.ח.ז) מספר פעמים. אחר כך היא מסתובבת ואתה חובט בה גם בכתף או בחזה אני לא רוצה לקבוע מסמרות לעניין זה אבל באזור הפלג גוף השמאלי שלה.

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): אני לא ראיתי.

...

עו"ד סעאתי: מה השאלה?

...

עו"ד דקס: תאשר לי שזה מה,

כב` הש` חסון זכריה: ראינו אותו.

עו"ד סעאתי: לא.

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): לא ראיתי".

(שורות 14-22 בעמ' 78)

38. לאחר שהנתבע צפה בסרטון פעם נוספת במעמד הדיון, השיב כי "אני עדיין אומר לך שזה לא" (שורות 11-18 בעמ' 80).

39. לבסוף, ולאחר שעומת עם הסרטון בפעם השלישית, שינה מגרסתו, והודה כי חבט בישבנה של התובעת, אלא שלטענתו הדבר נעשה "בצחוקים" וביוזמתה של התובעת (שורות 23-24 בעמ' 80 לפרוטוקול), והמקל לא נגע בה (שורה 26 בעמ' 80).

40. לאחר שנשאל על השינוי בגרסתו, שב הנתבע והכחיש כי ביצע את המעשה "אני אומר לך עדיין שלא היה... אומר לך בוודאות, לא היה" (שורות 1-7 בעמ' 81), וכשנשאל מה כן היה, שב וטען כי התובעת צחקקה, יזמה את האירוע, וכי המקל לא נגע בה (שורה 24 בעמ' 81 עד שורה 2 בעמ' 82; שורה 22 בעמ' 83 עד שורה 36 בעמ' 84).

41. רק לאחר שצפה בסרטון בפעם הרביעית, באולם בית הדין, הודה במעשה המלא ובכך שהמקל אכן נגע בתובעת:

"עו"ד דקס: עכשיו אנחנו ניתן לך לראות את זה שוב ואולי תשנה את דעתך.

            ...

עו"ד סעאתי:   כן אני ראיתי את זה. (מוקרן סרטון באולם)

עו"ד דקס: טוב תשובתך משתנה?

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): לא, זה נראה מכות?

עו"ד דקס: אני שואל היה מגע?

כב` הש` חסון זכריה: זאת לא הייתה השאלה, השאלה הייתה אם המקל נגע בה או לא.

העד, מר XXX (הנתבע, ד.ח.ז): אה עכשיו אני רואה שכן.

 (שורה 3 בעמ' 82 עד שורה 21 בעמ' 83)

42. לאחר הדברים האלה, נשאל הנתבע האם שיקר בעדותו בבית הדין ובחקירתו במשטרה עת העיד כי "לא היו דברים מעולם", והשיב כי לא חבט בתובעת במקל, והעלה גרסת שלישית, כי התובעת היא ש"גררה" אותו להתנהלות זו, וכי "כל ההתנהלות של המשרד אני לא יכול להגיב אבל כל ההתנהלות של המשרד היא בצורה הזאת" (ראה שורה 22 בעמ' 83 עד שורה 36 בעמ' 84).

43. כשנשאל הנתבע מדוע לא סיפר למשטרה ולבית הדין כי התובעת היא ש"שגררה אותו לאירוע" ומדוע גרסה זו הועלתה לראשונה רק בחקירתו הנגדית, ורק לאחר שעומת עם הסרטון, השיב כי לא זכר שהאירוע אכן התרחש: "אני בעצמי, אני בעצמי לא זוכר כל סיטואציה שהייתה. אתה יושב ומדבר לא כל דבר אתה זוכר זה לא משהו שהוא צריך"; והוסיף כי "מן הסתם לא זוכר אותו". אלא שעדותו זו סותרת את עדותו המאוחרת יותר, במענה לשאלה האם מעשה כזה הוא מעשה שכיח במשרדו, והשיב כי "הוא לא,  ממש לא יומיומי.. הוא ממש לא שגרתי" (שורות 8-16 בעמ' 80).

44. דומה כי אין צורך להכביר מילים אודות היעדר מהימנותו של הנתבע, וברור לכל כי גרסתו בלתי מהימנה, בלתי סבירה, בלתי עקבית, ורצופת סתירות.

45. על פי פסיקת בית המשפט העליון, שקרים של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם עשויים לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות (ע"א (עליון) 765/18 חיון נ'  חיון (1.5.19)).

46. משכך, למעשה, די בקביעה כי גרסת הנתבע אינה מהימנה על מנת לדחותה.

47. עם זאת, מצאנו לדחות את גרסת הנתבע ולקבל את גרסת התובעת גם מטעמים נוספים, לרבות העובדה שבניגוד לגרסת הנתבע, גרסת התובעת היתה מהימנה וסדורה, ונתמכה בראיות חיצוניות.

48. כך למשל, בהודעת הפיטורים ציינה התובעת, כאמור, בזמן אמת, כי היא מבקשת להתפטר מעבודתה על רקע " ההטרדות המיניות, התקיפה וכל מה שאני עוברת בגללך" (נספח א' לתצהיר הנתבע). טענת הנתבעים כי התובעת הודיעה על התפטרותה מאחר ש"הקדימה תרופה למכה" לא נתמכה בראיות כלשהן, למעט בעדותו של הבודדת של הנתבע, שכאמור, נמצאה בלתי מהימנה בעליל.

49. כפי שיפורט ביתר הרחבה גם להלן, עדות התובעת נתמכה אף בתמלולי השיחות שנערכו בזמן אמת, במסרונים שהוחלפו בינה לבין הנתבע, בעדותם של יתר העדים להליך, ובעובדה שהתובעת הגישה תלונה למשטרה בזמן אמת.

50. מכאן נפנה לדון ביתר מעשי ההטרדה להם טענה התובעת, שאף הם נתמכו ברובם בראיות חיצוניות. זאת, כאמור, בניגוד לגרסת הנתבע, שנותרה בגדר עדות יחידה של בעל דין, ונמצאה בלתי מהימנה, ואין היא מתיישבת עם יתר הראיות שבתיק.

הצעות חוזרות ונשנות לביצוע מסאז' בכפות הרגלים

51. כפי שכבר צוין, התובעת טענה כי הנתבע הציע לה הצעות חוזרות ונשנות לעשות לו מסאג' ברגלים, ואילו גרסת הנתבע היא כי למעט בראיון העבודה, בו אמר את הדברים בהלצה, לא הציע לתובעת הצעה מסוג זה פעם נוספת.

52. גרסה זו של הנתבע אינה מתיישבת עם הראיות שהונחו בפנינו.

53. בהקשר זה העידה התובעת בתצהירה כדלקמן (סעיפים 17, 22 ו^-23 לתצהיר):

             "כבר ביום העבודה השני, קרי, ביום 2/12/19, כאשר הגיע  XXX(הנתבע, ד.ח.ז) למשרדים (אחרי השעה 15:30 כאמור), נכנס הוא למשרדו, התיישב על כסאו והוא קרא לי אליו למשרד. או אז, בעוד אני יושבת מולו, ולאחר שXXX (הנתבע, ד.ח.ז) שואל אותי איך עבר עליי היום, לפתע הרים הוא את רגליו על השולחן, הוריד את נעליו ואת גרביו, רטן כי כואבות לו הרגליים וביקש כי אעשה לו מסג' ברגליים. הייתי נבוכה והמומה כאחד, ואמרתי לXXX (לנתבע, ד.ח.ז) כי אני לא מסכימה לעשות לו מסג' ברגליים, שכן זה לא מקובל במסגרת יחסי עבודה. לאור תגובתי זו, XXX (הנתבע, ד.ח.ז) חצי צחק וחצי התעצבן, ואמר לי "אני לא אוהב אנשים שלא מכבדים הסכמים", כנראה ברמיזה לכך שבראיון העבודה הוא הרשה לי לעשן בקומה העליונה, בתמורה לכך שאני יעשה לו מסג' ברגליים. באותו יום, ...

עוד באותו הערב, בשעה 22:30 לערך, כתבתי לXXX (לנתבע, ד.ח.ז) בהודעת מסרון, כי מה שהיה היום במשרד אינו מקובל עלי וכי אני מבקשת שההצעות האלה לעשות לו מסג' ברגליים ו/או כל הצעה למגע זה או אחר, לא יחזרו על עצמם, ואם הוא (XXX) (הנתבע, ד.ח.ז) רוצה אז אני אתפטר ויפסיק להגיע למשרד.

תשובתו של XXX (הנתבע, ד.ח.ז) למסרון זה, היה סימון האות הלועזית V, כאשר מכאן הסקתי, כי XXX (הנתבע, ד.ח.ז) הבין שהוא היה לא בסדר וכי הוא לא יתנהג כך עוד בהמשך".

54. עדותה זו של התובעת נתמכה בראיה מזמן אמת – מסרון ששלחה לנתבע עוד באותו היום (2.12.19) בשעה 22:33 בזו הלשון: " אני לא יודעת איך לומר זאת כיוון שמעולם לא עמדתי במצב כזה... כל הקשור למסאז' ברגלים וכדומה לא מקובל עליי ולא לי תחושה טובה ומקצועית עשה שיקוליך והחלט אם להמשיך להעסיק אותי. אכבד כל החלטה". הנתבע הגיב למסרון זה ב-" 👍" (אימוג'י של אגודל מורם, שמביע "אוקיי"), (נספח י' לתצהיר הנתבע).

55. העובדה שהנתבע אישר את דברי התובעת ונענה לבקשתה, ולא הבהיר כי הדברים נאמרו בהלצה, מתיישבת עם גרסת התובעת, כי הנתבע שב והציע לה פעם נוספת לעשות לו מסאז' בכפות הרגלים, וכי לא היה מדובר בהלצה חד פעמית. גם הלשון בה בחרה התובעת במסרון, לפיה: "כל הקשור למסאז' ברגלים" מעידה על כך שאין המדובר על פעם בודדת, אלא על הצעה שחזרה על עצמה יותר מפעם אחת. עיתוי שליחת המסרון, בסמיכות זמנים לשעות הצהרים ביום 2.12.19, ולא לראיון העבודה מיום 28.11.19, תומך אף הוא בגרסת התובעת כי המסרון מתייחס לאירוע שארע באותו היום, ולא רק להתבטאות הנתבע בראיון העבודה. העובדה שהמסרון נשלח בשעות הערב המאוחרות, מעידה על כך שהתובעת היתה נסערת ומוטרדת מאירועי היום, כפי שהעידה בתצהירה. 

56. בנוסף, חזקה היא כי ראיה בכתב מזמן אמת (המסרון ששלחה התובעת) גוברת על עדות מאוחרת שנמסרה בעל פה (גרסת הנתבע) (בהקשר זה ראו גם: ע"א (עליון) 1570/92 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פרופ' צבי ציגלר, פ"ד מט(1), 369, 389 (1995); י' קדמי על הראיות, חלק שלישי, עמוד 1104) בפרט בנסיבות בהן מדובר בעדות יחידה של בעל דין, שנמסרה לראשונה לצורך ההתדיינות המשפטית.

57. טענת הנתבע כי התובעת הבינה במהלך ראיון העבודה כי מדובר בהלצה, לא זאת בלבד שאין בה כדי לתמוך בגרסתו, אלא שדווקא ההיפך הוא הנכון. שהרי אם התובעת אכן סברה כי הדברים נאמרו בהלצה, מה טעם היה לה בשליחת ההודעה? התובעת לא הכחישה כי במעמד ראיון העבודה אכן סברה כי מדובר היה בהלצה וכי על סמך הבנה זו אף החלה לעבוד בחברה (עדות התובעת בשורה 25 בעמ' 11 עד שורה 5 בעמ' 12),  אלא שלאחר שהדברים חזרו על עצמם, חשה שלא בנח, והבינה כי לא מדובר היה בהלצה, גם לא בפעם הראשונה, בראיון העבודה, ומסיבה זו, שלחה את המסרון לנתבע ביום 2.12.19.

58. לא זו אף זו. ממכלול הראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי הנתבע דרש ממספר עובדות-נשים שעבדו תחתיו לעסות את כפות רגליו או לטפל בהן, ולא רק מהתובעת.

59. כך למשל, גב'XXX שהיתה קודמתה בתפקיד של התובעת, וחפפה אותה בתקופה הראשונה לעבודתה, העידה בעדותה במשטרה כי הנתבע ביקש ממנה להסיר את גרביו מכפות רגליו: "אחרי איזה חודשיים שלושה הוא בא וביקש ממני להוריד לו את הגרביים מהרגלים..." (שורות 13-14 בעמ' 1 לחקירה לעדותה של XXX במשטרה, נ/1), ובהמשך: "אני נוטה להאמין לXXX (התובעת, ד.ח.ז) על סמך זה שאני ראיתי אותו בהתפרצויות זעם וזה שהוא ביקש ממני פעמיים להוריד לו את הגרביים מהרגלים" (שורות 26-27 בעמ' 2 לעדותה, נ/1).

60. התובעת העידה (סעיף 21 לתצהירה) כי XXX (קודמתה של התובעת בתפקיד שצוינה בסעיף 59 לעיל, ד.ח.ז) סיפרה לה שגם ממנה ביקש הנתבע לעשות  מסאז' ברגליו:

"שלחתי הודעת מסרון ל XXX(קודמתה של התובעת בתפקיד, ד.ח.ז), תוך ששיתפתי אותה במצב רוחי הירוד. בהודעת מסרון חוזרת, שאלה אותי: "מה קרה? גם ממך הוא ביקש כי תעשי לו מסג' ברגליים?". כמו כן, XXX (קודמתה של התובעת בתפקיד, ד.ח.ז) אמרה לי, כי גם ממנה הוא היה נוהג לבקש בקשות מסוג זה, אלא שלטענתה בפניי היא התעלמה מכך".

61. עוד העידה התובעת, כי גם גב' XXX(עובדת נוספת לשעבר בחברה, ד.ח.ז), סיפרה לה כי הבנות במקום העבודה נהגו לעסות את כפות רגליו של הנתבע, וכי היא עצמה נדרשה על ידי הנתבע ללקק את כפות רגליו ולנשקן (עדות התובעת בשורות 12-23 בעמ' 36 לפרוטוקול).

62. עדותה זו מתיישבת עם תוכן השיחה בינה לבין XXX (עובדת נוספת לשעבר בחברה, ד.ח.ז) מיום 30.1.20 במסגרתה אמרה XXX (אותה עובדת נוספת לשעבר בחברה, ד.ח.ז) כי: "אני כאילו באה, כאילו אמרתי בסדר נו אז יאללה שיסתום קצת, כאילו את מבינה למה אני מתכוונת? לא, זה לא הגיע למצב ש... מתי שבאמת היה שהוא אמר לי לנשק לו את הרגל, אמרתי לו לא מתאים זה לא בא לי, זה מוגזם" (ההדגשות אינן במקור, ד.ח.ז; שורות 24-27 בעמ' 5 לתמלול השיחה, נספח 10 לתצהיר התובעת; וראו גם את דבריה של XXX (אותה עובדת לשעבר בחברה, ד.ח.ז) בשורות 4-10 ו -14-20 בעמ' 5 לתמלול).

63. הנתבע לא הכחיש כי XXX (אותה עובדת לשעבר בחברה, ד.ח.ז) עשתה לו מסאז' ברגלים (סעיף 51 לכתב ההגנה וראו גם סעיפים 40 ו- 46 לתצהיר של XXX). אמנם היא העידה כי העיסוי "לא ממקום מיני הוא כמו אבא שלי" (סעיף 40 לתצהיר של XXX), והנתבע טען כי XXX היא חברת ילדות של בתו כך שהעיסוי היה במסגרת "יחסי אב ובת" (סעיף 51 לכתב ההגנה), אלא שמעבר לכך שספק רב בעינינו האם אכן מדובר במעשה תמים, כפי שהנתבע ניסה להציג זאת, אין בכך כדי לגרוע מהעובדה שדרישת הנתבע כי שנשים צעירות שעבדו תחת מרותו יעשו לו מסאז' בכפות רגליים, היא בבחינת אלמנט חוזר, שלא היה ייחודי רק ליחסיו עם התובעת. עובדה זו מחזקת את גרסת התובעת, ומצביעה על כך שהיא לא בדתה מליבה את הטענה כי הנתבע שב ודרש ממנה לעסות את כפות רגליו. 

64. במאמר מוסגר ייאמר, כי XXX (אותה עובדת לשעבר בחברה, ד.ח.ז) אמנם הגישה תצהיר מטעם הנתבעים, במסגרתו טענה גם היא כי "לא היו דברים מעולם", למעט אותו עיסוי שעשתה לנתבע "במסגרת יחסי אב ובת". אלא שעדותה זו אינה מתיישבת כלל ועיקר עם הדברים שמסרה לתובעת בשיחה שהתקיימה בין השתיים ביום 30.1.20, כמפורט לעיל. גם בעדותה בבית הדין לא עלה בידי XXXלהניח הסבר מניח את הדעת בנוגע לסתירות בין הדברים שמסרה בעדותה לדברים שמסרה לתובעת בשיחה ביניהן, בזמן אמת. מתמלול השיחה ניכר כי היא סיפרה את הדברים לתובעת בזמן אמת בחופשיות רבה ומיוזמתה, וכי הדברים שאמרה בשיחה זו שיקפו באופן אותנטי את תחושותיה. לעומת זאת, עדותה בבית הדין, הותירה את הרושם כי היא לא חשה בנוח לומר אמת בבית הדין, ייתכן שעל רקע היכרות משפחתית ורבת שנים בינה לבין הנתבע (ראו עדותה בשורות 22-27 בעמ' 42; שורות  23-31 בעמ' 42 ; שורה 36 בעמ' 43 עד שורה 3 בעמ' 43; שורות 11-12 בעמ' 44).

65. העולה מהמקובץ, כי העיסוק בכפות רגליו של הנתבע לא היה ייחודי לתובעת וכי הוא דרש גם מעובדות נוספות שהיו כפופות לו לעסות רגליו, לנשקן, ולהסיר את נעליו ואת גרביו. גם בכך יש כדי לחזק את גרסת התובעת כי הנתבע הציע לה הצעות חוזרות ונשנות לעסות את רגליו, וכי אין המדובר בהלצה חד פעמית בעלת אופי תמים שנאמרה בראיון העבודה.

66. נוכח כל האמור, מתקבלת גרסת התובעת כי הנתבע הציע לה הצעות חוזרות ונשנות לעשות לו מסאז' ברגלים.

67. בנוסף, מתקבלת טענת התובעת כי בעת שהנתבע לא היה שבע רצון מתפקודה, הודיע לה כי "תקבל עונש" – לעסות את רגליו ("עכשיו תקבלי עונש – תעשי לי מסאג' ברגליים"). זאת בפרט, משגרסה זו נתמכה אף היא בראיה חיצונית –  תמלול השיחה בין התובעת לנתבע מיום 21.1.20, במסגרתה אמר לה הנתבע "עכשיו לעניין הזה שאת לא מצייתת לי, יש השלכות" (ת/7, ע"מ 2-4 לתמלול בשורה 25).

אירועי הכריעה על הברכיים

68. התובעת טענה, כאמור, כי לאורך תקופת עבודתה, דרש ממנה הנתבע לכרוע על ברכיה בסמוך לכיסאו, כאשר פניה מופנות לכיוון איבר מינו. לטענתה, אירוע זה ארע שמונה פעמים, כשלעיתים היא נאלצה לשבת כך משך שעה ברציפות. בחלק מהמקרים, הצמיד הנתבע את ראשה לאיבר מינו בעודו אומר לה: "אל תפחדי, גבר בגילי כבר לא עומד לו".

69. גם בהקשר זה הכחיש הנתבע את טענות התובעת הכחשה גורפת. לטענתו, גרסת התובעת בהקשר זה היתה בלתי מהימנה שכן בניגוד לגרסתה בהליך זה, במכתב ההתראה טרם נקיטת הליכים משפטיים מיום 10.2.20 ציינה כי הוא דרש ממנה "להסתובב ולהתכופף כמו כלב", ובעדותה במשטרה העידה כי דרש ממנה לא רק לרכון על ברכיה, אלא גם לשבת על ברכיו.

70. עדות התובעת נתמכה בתצהירה (סעיפים 51-53 לתצהירה), ובתמלול השיחה שנערכה בינה לבין הנתבע ביום 3.2.20, במסגרתה הוחלפו בין השניים הדברים הבאים:

"....

XXX(התובעת, ד.ח.ז): יש הבדל בין לבקש ממני לעשות לך נרגילה או את הקפה, לנקות את המשרד, כן? לנקות את המשרד, לבין לשבת על הברכיים גם כשזה כואב לי, אני מסבירה לך שזה כואב לי לפעמים, מה אתה חושב שזה כיף? ...

XXX (התובעת, ד.ח.ז): אמרתי שלא, זה לא טריוויאלי ורגיל עבורי לשבת על הברכיים, או...

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): אני יודע שלא.

XXX (התובעת, ד.ח.ז): ממש לא, כאילו...

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): לא, אבל אני חושב שאני שזה טריוויאלי לך?

XXX(התובעת, ד.ח.ז): לא, אולי אתה חושב שאני ככה בכל מקום.

 XXX(הנתבע, ד.ח.ז): כן, בוודאי".

          (עמ' 5-7 לתמלול השיחה, נספח 8 לתצהיר התובעת).

71. גם בעדותה בבית הדין חזרה התובעת על גרסתה כי הנתבע דרש ממנה לכרוע על ברכיה, בצמוד לאיבר מינו, תוך שהוא מציין כי "לגבר בגילי כבר לא עומד":

"...העדה גב'XXX (התובעת, ד.ח.ז): לא עומד לו לגבר בגילו.

עו"ד סעאתי:   את כותבת XXX (הנתבע, ד.ח.ז) מצמיד לי את הראש לאיבר מינו. לא הבנתי הוא התפשט והוא הצמיד את ראשך לאיבר מינו?

העדה: לא.

עו"ד סעאתי: הוא לא התפשט? אז מה?

העדה: הוא יושב יש כיסא בדיוק כזה...

כיסא מנהלים לצורך העניין כיסא גדול יחסית אוקיי? לא משנה ואז יש את השולחן שלו. הוא בדרך כלל טוען שכואבת לו הברך או הרגל ומהבחינה הזאת הוא בהתחלה היה מבקש שאני אשב על הברכיים כאשר הוא מסביר לי את המטלות ואת משימות היום....

צמוד, צמוד אליו או-קיי? כשהוא בעצם נמצא על הכיסא ואני יושבת פה.

עו"ד סעאתי: מהצד על 4? את עומדת על 4 על הברכיים שלך?

העדה: על הברכיים שלי.

עו"ד סעאתי:   או-קיי ואז את מצמידה את הראש לטענתך לאיבר מינו?

העדה: אני לא הצמדתי הוא מצמיד."

(שורה 2 בעמ' 25 עד שורה 10 בעמ' 26)

72. לא נעלמה מעינינו העובדה כי בעדותה במשטרה מימים 11.3.20 ו^-5.20 (נ/2 ו^-נ/3 בהתאמה) העידה התובעת שהנתבע דרש ממנה לא רק לרכון על ברכיה אלא גם לשבת על ברכיו, וכי הוא אף מישש את חזה ואת ישבנה, גרסה עליה לא חזרה בבית הדין.

73. התובעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית והשיבה כי היא לא מסרה לחוקר המשטרה שהנתבע דרש ממנה לשבת על ברכיו, אלא שהוא דרש ממנה לרכון על ברכיה, וכי יתכן כי חוקר המשטרה לא הבין את דבריה כראוי, מאחר שהיתה נסערת (שורות 2-21 בעמ' 40 לפרוטוקול). הסבר זה מניח את דעתנו, ולטעמנו אין בסתירה זו כדי לפגוע במהימנות גרסתה. אדרבה, היא דווקא מחזקת אותה, שכן דרישה לשבת על ברכיו של הנתבע, מישוש חזָהּ וישבנה, מהווה הטרדה מינית בדרגה חומרה גבוהה יותר. משכך, אם התובעת אכן לא היתה דוברת אמת, סביר להניח שהייתה בוחרת להיצמד דווקא לגרסה המחמירה יותר כלפי הנתבע, ולא לגרסה המקלה יותר, כפי שעשתה.

74. מכל מקום, אף לו נפלה סתירה כלשהי בגרסת התובעת, אין בכך כדי לקעקע את מהימנות הגרסה כולה.

75. על פי הפסיקה, בהערכת מהימנות של נפגעי הטרדה מינית יש להחיל כללים ראייתיים ייחודיים, בהתחשב במאפיינים המיוחדים של נפגעים אלה, ומתוך הכרה בעובדה שלרוב ההטרדות נעשות במחשכים, בהשפעה הנפשית שיש להן על הקורבן, ולקשיים הכרוכים בהוכחת התקיימותם של מעשי ההטרדה המינית. משכך נקבע כי "ניתן להסתפק בגרעין הקשה של גרסת הנפגעת חרף סתירות או אי דיוקים, ככל שגרעין זה אכן מהימן דיו... אף שקרים מסוימים של הנפגעת לא פוגעים בהכרח בגרעין הקשה של גרסתה, הדבר תלוי בתוכן וטיב השקרים" (ע"א (עליון) 3347/16 פלונית נ' פלוני (20.2.18)). עוד נקבע בפסיקה כי : "כבישת העדות, התפתחות הגרסה, קיומן של סתירות מסויימות, והתנהגות 'לא רציונאלית' של נפגעת עבירת מין – כולם מאפיינים מוכרים שיש לבחון אותם בזהירות וברגישות, ולא לזקוף אותם באופן מיידי לחובת המתלונן או המתלוננת. גם קיומו של מניע זר איננו בהכרח שומט את הקרקע תחת מהימנות הגרסה" (ע"א (עליון) 7426/14 פלונית נ' אורי דניאל (14.3.16)).

76. בענייננו, ליבת גרסתה של התובעת היתה אחידה קוהרנטית ומהימנה, וכאמור – היא נתמכה אף בראיות חיצוניות. משכך, ובשים לב לכך שמדובר בתובעת בהליך של הטרדה מינית, הרי שגם אם נפלה סתירה מסוימת בגרסתה, אין בה כדי לקעקע את מהימנות הגרסה כולה, ולפגוע ב"גרעין הקשה" שלה.

77. בהקשר זה נזכיר, כי התובעת גם לא טענה במסגרת הליך זה כי הנתבע הכה אותה עם מקל הבמבוק גם בפלג גופה העליון, הגם שעובדה זו הוכחה בפנינו בסרטון שהוצג בפנינו, כמפורט לעיל.

אירוע ניקוי המכנסים

78. התובעת טענה, כאמור, כי ביום 3.2.20 דרש ממנה הנתבע לנקות את מכנסיו (בעודו לובש אותם) מאזור מבושיו ועד לכפות רגליו, וכי היא מילאה אחר דרישתו זו, לאור חששה ממנו.

79. כפי שכבר צוין, הנתבע לא הכחיש שהתובעת ניקתה את מכנסיו של הנתבע, אלא שלטענתם, היא ניקתה את מכנסיו ביוזמתה, מברכיו ומטה, ולא מאזור מבושיו. בנוסף הם טענו, כי הסתירה בין טענת התובעת לבין תוכן הסרטון שהציגו, בו היא נראית מנקה את מכנסיו של הנתבע מברכיו ומטה, מעידה על כך שגרסתה אינה מהימנה.

80. הנתבע תמך את גרסתו בסרטון ממצלמת האבטחה מיום 3.2.20 (דקה 45:20) שדווקא אותו בחר להציג בפנינו, ככל הנראה לא בכדי (נספח ז' לתצהירו).

81. עיון בסרטון זה מעלה כי אכן, מרבית הזמן, ניקתה התובעת את מכנסיו של הנתבע מברכיו ומטה, כפי שטענו הנתבעים, ולא מאזור מבושיו ומטה, כפי שטענה התובעת.

82. אלא שבניגוד לנטען על ידי הנתבע, אנו סבורות כי אין באי דיוק זה כדי לקעקע את ליבת גרסתה של התובעת, מכל הטעמים שמנינו בסעיפים 74-76 לעיל.

83. אשר לטענת הנתבעים כי התובעת היא שיזמה את ניקוי מכנסיו של הנתבע – הסרטון בו נראית התובעת מנקה את מכנסיו של הנתבע הוא סרטון ללא שמע, כך שלא ניתן ללמוד ממנו מי מהשניים יזם את המעשה. ואולם, מיתר הראיות שהונחו בפנינו, כי עולה הנתבע הוא שדרש מהתובעת לנקות את מכנסיו, ולא להיפך.

84. התובעת העידה בפנינו כי הנתבע דרש ממנה לנקות את מכנסיו (שורות 6-18 בעמ' 20, שורות 9-11 בעמ' 22; שורה 17 בעמ' 30 עד שורה 3 בעמ' 21).

85. עדותה זו נתמכה בתמלול השיחה שנערכה בין הצדדים בזמן אמת, ביום 3.2.20 (נספח 8 לתצהירה):

"XXX (התובעת, ד.ח.ז): אתה עולה, אתה עולה ואז אתה אומר לי בואי תנקי לי את המכנסיים טוב? עכשיו אז אני אומרת לך למה דווקא אני? אז אתה אומר לי את רואה כאן עוד מישהו שיבוא לנקות לי? כן, אז אמרתי לך אתה (צוחקת) כאילו.

            ...

מה אתה חושב שבכל מקום עבודה בכלל פשוט בא אליי איזה, אתה רואה התלכלכתי פה, אתה יכולה רגע להתכופף לנקות לי את המכנסיים?

...

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): אני אגיד לך מאיזה בחינה. נכון את צודקת מה שאת אומרת, זה אולי ווירדי, זה אולי הוא לא רגיל, או לא שכיח, או לא נכון. נכון, אבל אם רוצים ליצור חברות, ...למה אני צריך להתבייש בלבקש נרגילה? למה אני צריך להתבייש בלבקש קפה? ...

...למה אני צריך לבקש בשביל לנקות לי פה סתם דוגמא, או כל דבר אחר? עוד פעם, בגבול".

86. אנו קובעות, אפוא, כי ביום 3.2.20 דרש הנתבע מהתובעת לנקות את מכנסיו, וכי היא נענתה לדרישתו וניקתה את מכנסיו, מברכיו ומטה.

התבטאויות הנתבע כי "אמרת לי שאת רוצה להרזות, אז אני עוזר לך, למרות שאני לא חושב שכדאי, כי לדעתי את מאוד סקסית"

87. התובעת טענה, כאמור, כי לאורך תקופת העסקתה, דרש ממנה הנתבע פעמים רבות להביא לו מים, קפה, מים וקלסרים ללא סיבה מוצדקת. כשהעירה לו כי "הטרטור" אינו נעים לה, השיב לה על כך: "אמרת לי שאת רוצה להרזות, אז אני עוזר לך, למרות שאני לא חושב שכדאי, כי לדעתי את מאוד סקסית", וציין את חיבתו לנשים מלאות. לטענתה, הנתבע חזר על אמירות אלה עשר פעמים במהלך תקופת העסקתה לכל הפחות.

88. הנתבע הכחיש את טענות התובעת גם בהקשר זה, וטען כי לא התבטא כך כלפי התובעת.

89. גרסתה זו של התובעת נתמכה אף היא הן בעדותה (סעיפים 29-31 לתצהיר התובעת), והן בראיות חיצוניות - שיחה שנערכה בינה לבין הנתבע, בזמן אמת, ביום 21.1.20, במסגרתה הוחלפו בין השניים הדברים הבאים:

"XXX (התובעת, ד.ח.ז): אבל אני באמצע ההליכה לזרוק את הכוס, מה בואי הנה? מה זה כאילו להחזיר ללכת להחזיר? לא הבנתי.

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): כן, זה ללכת ולהחזיר.

...

זה כיף, להחזיר ללכת, להחזיר ללכת.

..

אני עושה לך פעילות ספורטיבית.

...אבל אם לא תהיה סיבה, לא תהיה כאב, אבל זו סיבה. את רוצה להרזות, אין מה לעשות".

(ע"מ 2-4 לתמלול, ת/7).

                      ובהמשך:

"XXX (הנתבע, ד.ח.ז): שרצית לעבוד יש לזה השלכות, יפה, אם היית אומרת את רוצה להרזות, וואלה את יכולה להיות..... (מלגלג)".

                               (שורה 20 בעמ' 7 עד שורה 12 בעמ' 8, ת/7).

90. אמנם לא עולה מהתמלול כי הנתבע אמר לתובעת כי לדעתו היא סקסית. עם זאת, מצאנו לקבל את גרסתה גם בעניין זה.

91. על פי הפסיקה, "במקרים של "הטרדה מינית", היות ומדובר במעשים שדרכם להיעשות בצנעה ואשר קיים קושי רב בהוכחתם, הרי שלשאלת מהימנות בעלי הדין משקל מכריע. כך, יש משקל רב לקיומן של עדויות או ראיות חיצוניות אשר הצדדים יכולים להביא בפני בית הדין לתמיכה בחלקים מטענותיהם, או לסיוע בהקניית סימני אמת לעדויות הצדדים עצמם (ע"ע (ארצי) 274/06 פלונית -אלמוני (26.3.08)).

92. מאחר שעדות הנתבע נמצאה בלתי מהימנה, ואילו עדות התובעת נמצאה מהימנה וקוהרנטית, ונתמכה גם בראיות חיצוניות ואובייקטיביות מזמן אמת, חרף אי דיוקים קלים שנפלו בגרסתה, הרי שמבין שתי הגרסאות, מצאנו להעדיף את גרסת התובעת.

אירועי משיכת השיער, אירועי החיבוק המיני, ויתר מעשיו והתבטאויותיו של הנתבע

93. אירועי משיכת השיער, אירועי החיבוק המיני, ויתר ההתבטאויות בעלות האופי המיני להן טענה התובעת (לרבות ההתבטאות "פעם הבאה שתדעי איך לקבל את הפנים של הבוס שלך"), לא נתמכו אף הן בראיות נוספות, למעט עדותה של התובעת. אלא שמהטעמים שפורטו לעיל, מבין שתי הגרסאות, מצאנו להעדיף את גרסת התובעת.

94. לסיכום הפרק העובדתי: הוכח בפנינו כי כן היו דברים מעולם. היו ונבראו.

95. אנו קובעות כי הנתבע ביצע את כל מעשי ההטרדה המינית להן טענה התובעת, פרט לכך שניקתה את מכנסיו מברכיו ומטה, ולא מאזור מבושיו.

96. לא נוכל לנעול את דברינו לפרק זה, מבלי להתייחס לטענת הנתבעים, כי מדוח החוקר הפרטי שצורף לתצהיר הנתבע עולה כי אין זו הפעם הראשונה בה התובעת טוענת כנגד מעסיקיה לשעבר טענות בדבר הטרדות מיניות, וכי התובעת היא "מוטרדת מינית סדרתית", ה"מומחית בתפירת תיק". במסגרת הליך זה אין אנו נדרשים לדון בשאלה האם התובעת סבלה מהטרדות מיניות בעברה. מכל מקום, גם אם טענה זו נכונה, אין בה כדי לגרוע ממהימנות גרסתה, ואולי אפילו להיפך, שכן על פי מחקרים, נשים בעלות היסטוריה של תקיפה מינית הן בעלות סיכוי סטטיסטי גבוה יותר לחוות תקיפה מינית בהמשך חייהן (תופעת ה"רה ויקטימיזציה" (קורבנות חוזרת)).

97. טענת הנתבע כי התובעת לוקה בנפשה אין בה כדי לתמוך בגרסתו. לכל היותר, היא מעצימה עוד יותר את פערי הכוחות בין השניים, ומחמירה את האופן בו ניצל הנתבע את יחסי המרות בינו לבין התובעת.

הפן המשפטי- האם מעשיו של הנתבע הם  בגדר הטרדה מינית?

98. התובעת טענה כי מעשיו של הנתבע מהווים הטרדה מינית. לטענתה, משיכת שיער, דרישה כי תכרע על ברכיה כשפניה מופנות לאיבר מינו, חבטות בישבן, חיבוקים, וליטופים בעלי אופי מיני, מהווים מעשים מגונים בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית. הצעות חוזרות מצד הנתבע כי התובעת תעשה לו מסאז' ברגלים והדרישה שתנקה את מכנסיו, הן הצעות בעלות אופי מיני, ולאור העובדה כי הבהירה לו כי אינה מעוניינת בכך, מהווים הטרדה מינית בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 3(א)(3) לחוק. התובעת חלקה על טענת הנתבע כי הצעה לעיסוי ברגלים אינה מהווה הטרדה מינית מאחר שהרגלים אינם איבר מיני, והוסיפה כי לנתבע יש "פֶטִיש" לרגלים. עוד היא טענה, כי התבטאות הנתבע כי "את רוצה להרזות, גופך סקסי" מהוות הטרדה מינית על החלופות הקבועות בסעיפים 3 (א)(4) ו- 3(א) (5) לחוק.
99. לטענת הנתבע, המעשים בהם הודה אינם עולים כדי הטרדה מינית. ההתבטאות הנוגעת לעיסוי ברגליים במעמד ראיון העבודה נאמרה בבדיחות הדעת וללא כוונה מינית. התבטאות זו אמנם אינה הולמת, אולם היא אינה בעלת אופי מיני, שכן הרגלים אינם איבר מיני; בנוסף, מדובר בבקשה היפותטית שכן בסופו של דבר התובעת לא עשתה לו מסאז' ברגלים, וגם מטעם זה אין לראות בהצעה זו הטרדה מינית. התובעת עצמה הודתה כי הבינה שההצעה בראיון העבודה נאמרה בהלצה, ולראיה, היא החלה לעבוד בחברה, חרף התבטאות זו. ניקוי המכנסיים נעשה בהסכמת התובעת ומברכיו של הנתבע ומטה, כך שמדובר במעשה תמים, ללא קונוטציה מינית. מקל הבמבוק, היה נפנוף באוויר ולא נגע בתובעת או באיבריה המיניים; הבאת כוסות מים, קפה וקלסרים אינה הטרדה מינית כי אם חלק מתפקידה של התובעת כמזכירה. יתר המעשים להם טוענת התובעת אינם מהווים אירועי הטרדות מיניות, ולכל היותר בכוחם להצמיח סעד מכח עילות אחרות, שלא נתבעו בתביעה.
100. החוק למניעת הטרדה מינית נועד להתמודד עם התופעה של הטרדה מינית ולהוקיע אותה. מטרת החוק היא "לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו של אדם, על חירותו ועל פרטיותו, וכדי לקדם שוויון בין המינים" (סעיף 1 לחוק). לשם השגת מטרה זו קובע סעיף 4 לחוק איסור גורף על הטרדה מינית בזו הלשון: "לא יטריד אדם מינית את זולתו ולא יתנכל לו".
101. בע"ע (ארצי) 432/07 פלוני - אלמונית (22.8.10)‏‏ נקבע בנוגע לתכלית החוק למניעת הטרדה מינית כי:

"מטרת החוק היא לשמור על כבוד האדם כאדם וכעובד. מטרת החוק היא למנוע מבעל תפקיד ובעל שררה לנצל לרעה את מעמדו ואת כוח המרות הנתון לו במסגרת תפקידו. אדם המכהן בתפקיד רשאי להשתמש בכוחות הנתונים לו לצורך ביצוע תפקידו ואל לו לנצל את מעמדו וכוחו כדי להשיג יעדים שהם מעבר לגבולות התפקיד. בעל תפקיד הממונה על אחרים חייב להתייחס אליהם בכבוד, בצורה עניינית וחברית ואין הוא רשאי להתייחס אליהם כאל אובייקט לניצול אישי או לסיפוק צרכים מיניים"

102. סעיפים 5-6 לחוק קובעות כי הטרדה מינית היא עוולה אזרחית ועבירה פלילית.
103. סעיף 3 לחוק הטרדה מינית קובע כי הטרדה מינית היא כל אחד ממעשים אלה:

"(1) סחיטה באיומים, כשמשמעותה בסעיף 428 לחוק העונשין, כאשר  המעשה שהאדם נדרש לעשותו הוא בעל אופי מיני;...

(2) מעשים מגונים כמשמעותם בסעיפים 348 ו 349 לחוק העונשין;

(3) הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעוניין בהצעות האמורות;

(4) התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות,

(5) התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית".

104. סעיף 3(א)(2) מפנה לסעיף 348 (ו) לחוק העונשין, שם מוגדר מעשה מגונה כ"מעשה לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". על פי הפסיקה, ככל עבירה אחרת, גם העבירה של ביצוע מעשה מגונה מורכבת מיסוד עובדתי ומיסוד נפשי. היסוד העובדתי, הוא מעשה ש"על פניו יש בו אלמנט של מיניות גלויה, ואשר לפי אמות מידה אוביקטיביות של האדם הסביר, ייחשב לא הגון, לא מוסרי, ונראה שנעשה לצורך סיפוק גירוי או ביזוי מיני" (ע"פ (עליון) 616/83 פליישמן נ' מדינת ישראל, פ"ד לט(1) 449, 455-458 (1985); ע"פ (עליון) 6255/03 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נח (3) 168 (2004)). תכלית האיסור הפלילי הוא הגנה על הכבוד, על הפרטיות ועל הצנעה של הקורבן (ע"פ (עליון) 9603/09 פלוני נ' מדינת ישראל (27.9.11)) אשר ליסוד הנפשי, נקבע בפסיקה כי מעשה ייחשב כמעשה מגונה מקום שמטרת עושהו היא גירוי, סיפוק או ביזוי מיני. עוד נקבע, כי שלושת המטרות הן חלופיות, כך שדי בהשגת מטרה אחת מבין השלוש על מנת לקבוע כי התקיים היסוד הנפשי בעבירה. הכוונה המינית הנדרשת להוכחת היסוד הנפשי בעבירה יכול שתוסק מהעובדות והנסיבות שהוכחו תוך בחינתן במאזני הסבירות וההיגיון (ע"פ (עליון) 5757/00 פלוני נ' מדינת ישראל (2.10.00)), ואין הכרח להוכיח כי המטרה של "גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים" התממשה בפועל (עש"ם (עליון) 6737/02 מדינת ישראל נ' זקן פ"ד נז' (2) 312 (2003)). 
105. סעיף 3(א)(3) אוסר על "הצעות חוזרות בעלות אופי מיני", וסעיף 3(א)(4) אוסר על "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו", מקום בו הובעה אי הסכמה מצד האדם המוטרד. עם זאת, סעיף 3(א)(6) קובע כי התייחסות או הצעה על רקע מיני "תוך ניצול מרות ביחסי עבודה", מהווה הטרדה מינית גם כשלא הובעה התנגדות. ההטרדות הקבועות בסעיפים 3(א)(3) ו- 3(א)(4) מתגבשות לאחר שהתקיים בהן יסוד החזרתיות. בעניין זה נפסק כי די "במספר התייחסויות או הצעות אשר הופיעו באירוע אחד" (ע"ע (ארצי) 35999-10-21 פלונית–חברה פלונית (מיום 13.12.2022), להלן- פלונית 21; פסקה 43 לפסק הדין). אשר להבדל בין שתי העילות, נקבע בהלכה הפסוקה כי בעוד ש"הצעות" מצויות במישור המילולי, הרי ש"התייחסויות" עשויות לכלול אף מעשים פיזיים לרבות חיבוק, תפיסת ידיים, כריכת יד מסביב לצוואר, ניסיון לנשיקה ועוד (ראו עניין פלונית 21, בפסקה  42 לפסק הדין; ע"פ (עליון) 3372/11 קצב נ' מדינת ישראל, פס' 259-260 לפסק הדין (10.11.11); רע"פ (עליון) 5388/04 בן שלמה דהן נ' מדינת ישראל, בפסקה 8 לפסק הדין (17.8.04)).
106. סעיף (א)(5) אוסר על "התייחסות מבזה או משפילה המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". סעיף זה נועד לאסור כל צורת ביטוי שמגלמת פגיעה בכבוד על רקע מיני (אורית קמיר "החוק הישראלי למניעת הטרדה מינית - העקרונות"מילים מטרידות 155 (ליאת לבנון עורכת, 2011)). אשר על כן נדרשת בחינה אובייקטיבית של הביטוי כדי לקבוע אם הוא משפיל, מבזה או פוגע בכבוד על רקע מיני.
107. ומן הכלל אל הפרט.

מעשים מגונים

108. התובעת טענה, כאמור, כי משיכת שיערה, "הורדתה" למצב כריעה על הרצפה כשפניה מופנות לאיבר מינו של הנתבע, חבטות בישבנה עם מקל במבוק, וחיבוקים וליטופים בעלי אופי מיני מהווים מעשים מגונים על פי החלופה הקבועה בסעיף 3(א)(2) לחוק למניעת הטרדה מינית.
109. אנו סבורות כי אכן יש לראות בכל המעשים שהתובעת מנתה כהטרדה מינית בהתאם לחלופה של "מעשה מגונה", ככאלה. אשר ליסוד העובדתי, ברי כי מעשים אלה הם בעלי אופי מיני, וכי על פי אמת מידה אובייקטיבית הם לא הגונים, לא מוסריים ולא צנועים, ונעשו לשם גירוי, ביזוי או סיפוק מיני, תוך ניצול יחסי המרות שבינה לבין הנתבע. בהקשר זה נזכיר, כי הנתבע עצמו הודה בעדותו כי מעשה של מעסיק החובט באמצעות מקל בישבנה של עובדת הכפופה לו, הוא מעשה "לא מקובל" (שורות  24-31 בעמ' 58).
110. אשר ליסוד הנפשי, מאחר שהמעשים הם בעלי מאפיינים מיניים מובהקים, די בעצם ביצועם כדי לעמוד בדרישת הכוונה המינית, אף אם כוונת הנתבע לא היתה ביזוי, גירוי או סיפוק מיני. מכל מקום, חזקה כי הנתבע היה לכל הפחות מודע לאפשרות שמעשיו יביאו לביזוי כזה. מעשיו של הנתבע גם פגעו בערך המוגן בגינו נקבעה העבירה בחוק העונשין, מאחר שהוא פגע בכבודה ובפרטיותה של התובעת, החפיץ אותה, והפך אותה למושא מיני.
111. בנסיבות אלה, אנו קובעות כי מעשי הנתבע המפורטים בסעיף 108 לעיל, מהווים הטרדה מינית כמשמעותה בסעיף 3(א)(2) לחוק.
112. במאמר מוסגר ייאמר, כי אנו סבורות מעשיו אלה של הנתבע מהווים הטרדה מינית גם על פי חלופות נוספות הקבועות בסעיף 3 לחוק (התייחסויות חוזרות המתקדמות במיניותה, הקבועה בסעיף 3(א)(4) וחלופת הביזוי הקבועה בסעיף 3(א)(5)), ואולם התובעת לא טענה זאת, ומשכך מתייתר הצורך לדון בכך.

הצעות חוזרות בעלי אופי מיני (סעיפים 3(א)(3)

113. התובעת טענת כאמור, כי הצעות חוזרות מצד הנתבע כי התובעת תעשה לו מסאז' בכפות הרגלים והדרישה שתנקה את מכנסיו, הן הצעות בעלות אופי מיני בהתאם לחלופה הקבועה בסעיף 3(א)(3) לחוק.
114. אנו דוחות מכל וכל את טענת הנתבע כי הצעותיו החוזרות שהתובעת תעשה לו מסאז' ברגלים אינה עולה כדי הטרדה מינית, מאחר שהרגלים אינו איבר מיני, וכי דרישה לניקוי מכנסים (בזמן שהוא לובש אותם) הוא בבחינת מעשה תמים הנעדר אופי מיני.
115. ראשית, הנתבע עצמו הודה כי הצעה לביצוע מסאז' ברגלים היא הצעה בעלת אופי מיני, שכן במסגרת התביעה שכנגד, טען כי התובעת הטרידה אותו מינית בין היתר, בכך שהציעה לעשות לו מסאז' ברגלים. מכאן, שגם לשיטתו הוא, הצעה לביצוע מסאז' בכפות הרגלים היא בעלת אופי מיני.
116. יתר על כן. בפסיקה נקבע, כי "השאלה אם מעשים מסוימים הם הטרדה מינית פסולה על פי סעיף 3(א) לחוק, או שמא מדובר בהתנהגות לגיטימית שאינה עולה כדי הטרדה מינית, חייבת תמיד להיבחן על פי ההקשר שבו בוצעו המעשים, טיב היחסים בין הצדדים ומכלול נסיבות העניין בכל מקרה לגופו" (עניין זקן, בעמוד 323; ראו גם עש"ם (עליון) 2203/05 מדר נ' נציבות שירות המדינה (21.7.05), להלן– ענין מדר).
117. בענייננו, ההקשר בו בוצעו המעשים, טיב היחסים בין הנתבע לתובעת, ומכלול נסיבות העניין, מעידים על כך שמדובר בהצעות בעלות אופי מיני.
118. הצעות הנתבע כי התובעת תעשה לו מסאז' בכפות הרגליים ותנקה את מכנסיו מהווה חלק ממכלול של התבטאויות והתנהגויות בעלי אופי מיני מובהק, וכפי שפורט לעיל, חלקם אף עולים כדי מעשה מגונה.
119. כל מעשי ההטרדה של הנתבע כלפי התובעת אף נעשו תוך השפלתה, הקטנתה, ביזויה, ופגיעה בכבודה. כך בין היתר, הנתבע גרר את התובעת בשערותיה; דרש כי תכרע על ארבע בסמוך לאיבר מינו; העיר לה הערות מיניות כי גופה סקסי; חיבק וליטף אותה באופן מיני; חבט בישבנה ובפלג גופה העליון בעזרת מקל במבוק, והתבטא כלפיה באופן כוחני ומשפיל.
120. בנוסף, הוכח בפנינו כי הצעות הנתבע שהתובעת תעשה לו מסאז' ברגלים והדרישה כי תנקה את מכנסיו, נבעו מחמת היות התובעת אשה, ומשכך הן גם בעלות אופי שוביניסטי וסקסיסטי.
121. כפי שצוין בפרק העובדתי, הוכח בפנינו כי הנתבע דרש גם מ XXX ומXXX, שעבדו תחת מרותו, לעשות לו מסאז' בכפות הרגלים, לנשקן, לפשוט את גרביו ואת נעליו. לעומת זאת, הנתבע לא הציע הצעות דומות למר XXX ולמר XXX, עובדים- גברים שעבדו בחברה. כך העיד בפנינו בהקשר זה מר XXX:

"עו"ד דקס:    יכול להיות ש XXX (הנתבע, ד.ח.ז) אי פעם בריאיון עבודה התלוצץ איתך ואמר לך שתעשה לו מסאז' ברגליים?

העד, מר XXX: לא.

 (שורות 12-15 בעמ' 52)

ובהמשך :

עו"ד דקס: האם אי פעם XXX (הנתבע, ד.ח.ז) ביקש ממך שתפשוט את

גרביו מרגליו?

העד, XXX: לא.

(שורה 34 בעמ' 52 עד שורה 5 בעמ' 53)

         מר XXX (עובד אחר לשעבר בחברה, ד.ח.ז) נשאל שאלה דומה והשיב אף הוא            בשלילה (שורות 18-28 בעמ' 55).

122. מכאן, שדרישות הנתבע לביצוע מסאז' הופנו לעובדות-נשים בלבד, ולא לעובדים-גברים.
123. הוכח בפנינו כי גם הדרישה לניקוי מכנסיו של הנתבע נבעה אך מחמת היות התובעת אישה. בשיחה שהתנהלה בינו לבין התובעת ביום 3.2.20 נאמרו הדברים הבאים:

"XXX (התובעת, ד.ח.ז): אתה עולה, אתה עולה ואז אתה אומר לי בואי תנקי לי את המכנסיים טוב? עכשיו אז אני אומרת לך למה דווקא אני? אז אתה אומר לי את רואה כאן עוד מישהו שיבוא לנקות לי? כן, אז אמרתי לך אתה (צוחקת) כאילו. .

..

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): אוקיי? לא אהבתי, התלכלכתי, עכשיו לבוא לעשות אני רוצה ש... תכל'ס זה נוצר ואני בא ויאללה תעשי מהר, אני רק רוצה ללכת. ... אולי אני אצמק אותך עכשיו, זהו תנקי מה. (צלצול טלפון) את לעומת זה, זה לא בא מלא לתת לך...., את תעשי כי יש לך את זה נשית, את אישה, מה זה נשית, אמהית"

(ההדגשה אינה במקור, ד.ח.ז, נספח 8 לתצהיר התובעת)

124. התובעת אף טענה, ואנו מקבלים את טענתה זו, כי באירוע של המשרד, ציין הנתבע בפני כל העובדים, כי "ברור שXXX (התובעת, ד.ח.ז) תעבור פה הטרדות מיניות, כי היא העובדת היחידה ממין נקבה פה" (סעיף 35 לתצהירה).
125. הצעותיו והתבטאויותיו אלה של הנתבע מהוות אף החפצה של התובעת, שכן הן מביעות התייחסות אליה כאל כלי שרת הנועד לסיפוק יצריו וצרכיו של הנתבע, תוך רמיסת כבודה ורצונה החופשי, וניצול כוחו ויחסי המרות בין השניים.
126. משכך, ובפרט על רקע מכלול התנהגויותיו האחרות – לא ניתן לומר כי הצעות הנתבע כי התובעת תעשה לו מסאז' ברגלים ותנקה את מכנסיו, הם בבחינת מעשה תמים או הלצה, הנעדר אופי מיני.
127. מסאז' בכפות הרגליים, הוא מעשה בעל אופי מיני גם על פי אמת מידה אובייקטיבית, וללא קשר להקשר שבו בוצעו המעשים. כך למשל, ב"סצנת כפות הרגליים" בסרט הקאלט "ספרות זולה" (Pulp Fiction) של קוונטין טרנטינו, מוצג המסאז' בכפות הרגלים כמעשה בעל אופי מיני מובהק.
128. אין בידינו לקבל את טענת הנתבע כי ההצעה לביצוע מסאז' ברגלים בעת ראיון העבודה נאמרה בהלצה. ראשית, הוכח בפנינו כי הצעות אלה חזרו על עצמן פעמים רבות, ולא נאמרו רק במסגרת ראיון העבודה. אף לו טענה זו היתה מתקבלת, הרי שממילא אין בכך כדי להכשיר התבטאות מעין זו, ולהוציא אותה מגדר הטרדה מינית אסורה. בהקשר זה הבהיר בית המשפט העליון כי הערות, מחמאות, בדיחות גסות אינן מקבלות הכשר נורמטיבי בסביבת עבודה משום שנאמרו בצחוק (ע"ע (ארצי) 9834-05-16 זמיר – פלונית, בפסקה 24 לפסק הדין (22.8.18) (להלן– ענין זמיר); עש"ם (עליון) 6713/96 מדינת ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב(1) 650 (1998); עש"ם (עליון) 11025/02 אייזנר נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(5) 541 (2003); עניין מדר). זאת, בפרט שעה שעסקינן בעובדים שיש ביניהם יחסי מרות (בג"ץ (עליון) 3884/16 פלונית - השר לביטחון פנים (20.11.17)).
129. מסקנת הדברים היא, אפוא, כי הדרישה לניקוי המכנסים וההצעות לביצוע מסאז' בכפות הרגלים נושאות אופי מיני.
130. בהצעות אלה מתקיים גם יסוד החזרתיות, שכן הנתבע ביקש מהתובעת לעסות את כפות רגליו פעמים רבות במהלך תקופת העסקתה.
131. גם הדרישה לניקוי מכנסיו של הנתבע היא התייחסות אחת מבין מקרים רבים של התייחסויות מיניות לתובעת. משכך מתקיימת, הדרישה כי ההתייחסויות המיניות יחזרו על עצמן.
132. אשר לשאלת ההסכמה – התובעת טענה כי הבהירה לנתבע כי אינה מעוניינת בהצעותיו. אלא שסעיף 3(א)(6) קובע כי התייחסות או הצעה על רקע מיני "תוך ניצול מרות ביחסי עבודה", מהווה הטרדה מינית גם כשלא הובעה התנגדות.
133. נוכח כל האמור, אנו מקבלים את טענת התובעת כי הצעות הנתבע שהתובעת תעשה לו מסאז' בכפות הרגלים והדרישה שתנקה את מכנסיו, נופלות לגדר סעיף 3(א)(3) לחוק למניעת הטרדה מינית. לטעמנו, הן נופלות אף לחלופת הביזוי המנויה בסעיף 3(א)(5) לחוק, אלא שהתובעת לא טענה זו, וממילא, משנקבע כי הן מהוות הטרדה מינית, מתייתר הצורך  לדון בכך.

התייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה של התובעת וחלופת הביזוי (סעיפים 3(א)(4) ו-3(א)(5)

134. התובעת טענה, כאמור, כי הערות הנתבע כי "את רוצה להרזות, גופך סקסי" מהוות הטרדה מינית על פי החלופות הקבועות בסעיפים 3(א) (4) ו- 3(א) (5) לחוק.
135. טענה זו מקובלת עלינו. התבטאויות אלה, והתבטאויות נוספות של הנתבע  כלפי התובעת כגון "עכשיו תקבלי עונש – תעשי לי מסאג' ברגליים"; "פעם הבאה תדעי איך לקבל את הפנים של הבוס שלך"; "זה לא אמור להיות נעים, זה אמור להיות כואב"; "גבר בגילי כבר לא עומד לו"; ו-"תירגעי, תירגעי, אין יותר מקל"  – הן התבטאויות מבזות ומשפילות, ומביעות סקסיזם פוגעני, תוך רמיסת כבודה ומיניותה של התובעת.
136. הוא הדין בנוגע למעשה של דחיפת התובעת בחזרה לתנוחה של כריעת ארבע שעה שניסתה לקום עת חבט בישבנה עם מקל במבוק.
137. מתמלולי השיחות שהתובעת צרפה לתצהירה, שחלקים מהם צוטטו לעיל, אף עולה כי צורת הדיבור של הנתבע כלפי התובעת היה אלים וכוחני, תוך החפצתה והתייחסות אליה כאל אובייקט מיני.
138. משכך, התבטאויות אלה מהוות הטרדה מינית על פי החלופה הקבועה בסעיף 3(א)(5).
139. התבטאויותיו החוזרות של הנתבע כלפי התובעת באות אף בגדרו של סעיף 3(א)(4) לחוק, שכן הן עסקו במינה ובמיניותה של התובעת, ומתקיים בהן יסוד החזרתיות.
140. למעלה מן הצריך נתייחס בקצרה לטענת הנתבעים, אותה איננו מקבלות, כי בשיחות שהוקלטו בין התובעת לנתבע נשמעת התובעת מצחקקת, וכי עובדה זו, והעובדה שהמשיכה לעבוד, ולא הביעה סימני מצוקה – מעידות על כך שלא הוטרדה מינית במקום העבודה.
141. ראשית, הבחינה האם מעשי הנתבע מהווים הטרדה מינית נבחנת על פי אמת מידה אובייקטיבית, ואינה מותנית במידת הפגיעה הסובייקטיבית של הנפגע (עש"ם (עליון) 5771/01 פודלובסקי - נציב שירות המדינה, פ"ד נו(1) 463 (2001)).
142. שנית, התובעת נשאלה בהקשר זה בחקירתה הנגדית והעידה כי כך היא מגיבה במצבי מבוכה עת היא חשה מושפלת ופגועה:

עו"ד סעאתי:   הנה חייכת נכון רואים בזווית שאת חזרת לשבת ואת חייכת, זה לא נראה שזה השפיל אותך.

העדה, גב'XXX (התובעת, ד.ח.ז): גם אחרי שנתנו לי מכות עם מקל אני הלכתי וחייכתי.

(שורות 2-7 בעמ' 24)

ובהמשך:

"עו"ד דקס:... שאלו אותך לאורך החקירה הנגדית למה רואים בסרטונים שחייכת, למה שומעים בהקלטות שצחקקת ובאמת לא נתנו לך הזדמנות להסביר את הנושא הזה ולכן אני קמתי לתת לך הזדמנות להסביר לנו למה חייכת לפעמים, למה צחקקת לפעמים תוך כדי האירועים, בבקשה.

העדה, גב' XXX (התובעת, ד.ח.ז): אני אישית כל אחד מגיב אחרת אני מניחה אני אישית למצב של פגיעה פיזית ונפשית השפלות אין סופיות מגיבה בצורה הזאת.

...

אני מאוד נבוכה אני לא יודעת להגיב אחרת מצטערת אבל זה לא נשלט".

(שורות 17-25 בעמ' 41)

143. העובדה שהתובעת המשיכה לעבוד והגיבה במבוכה שהתבטאה בצחקוק, אינה מכשירה את התנהגותו של הנתבע ואין בה כדי להוציא את מעשיו מגדר הטרדה מינית אסורה.
144. נוכח כל האמור, אנו קובעות כי כל אחד מהמעשים להם טענה התובעת במסגרת הליך זה, עולים כדי הטרדה מינית, לכל הפחות לפי  חלופה אחת המנויה בסעיף 3 לחוק, ומרביתם על פי יותר מחלופה אחת.

שיעור הפיצוי

145. התובעת העמידה את תביעתה כנגד הנתבעים על סך של 3,600,000 ₪ כפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הטרדה מינית לפי סעיף 6(ב) לחוק (120,000 ₪ בגין כל אחד מהמעשים, במכפלה של 30, כמספר המעשים להם טענה).
146. על פי הפסיקה, דרך המלך במקרה של אירועי הטרדה מינית היא פסיקת פיצוי עצמאי בגין כל עוולה של הטרדה מינית. עם זאת בנסיבות חריגות, בהן מדובר באירועים נפרדים המהווים מסכת נמשכת של הטרדה מינית, כאשר לצבר האירועים כשלעצמו יש משקל בקביעת שיעור הפיצוי, אין מניעה מלפסוק סכום אחד של פיצוי ללא הוכחת נזק, ובלבד שהסכום הנפסק לא יעלה על התקרה המצרפית בגין האירועים מושא פסיקת הפיצוי (עניין זמיר; ע"ע 697/09 פלונית – אלמוני, בפסקה 29 לפסק הדין (30.10.11) (להלן – עניין פלונית 2011).
147. אנו סבורות כי המקרה שלפנינו, הכולל מסכת נמשכת של הטרדות מיניות במקום העבודה, בא בגדרם של אותם מקרים חריגים בהם מוצדק לפסוק סכום פיצוי אחד, הנותן משקל לתמונה הכוללת, ולא פיצוי עצמאי בגין כל מעשה.
148. אשר לתכלית העומדת ביסוד האפשרות לתבוע פיצוי ללא הוכחת נזק, נפסקו בעניין פלונית 2011 הדברים הבאים:

"תכלית ההסדר בדבר פסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק במקרים של הטרדה מינית, כפי שבא לידי ביטוי מובהק בדברי ההסבר להצעת החוק לפיהם: "הסעיף המוצע קובע שהטרדה מינית מהווה עוולה אזרחית. בדרך כלל פיצוי בשל עוולה כאמור מחייב הוכחת הנזק שנגרם לתובע. בהקשר של הטרדה המינית, במקרים רבים הנזק שנגרם הוא נזק לכבודו של המוטרד, לביטחונו העצמי ולזכותו לאיכות חיים סבירה במסגרת העבודה ובכל מסגרת אחרת. נזקים אלה טבועים בעצם ההתנהגות המטרידה, לכן יש בהוכחת ההתנהגות גם הוכחת הנזק. משום כך מוצע שלא להטיל על התובע להוכיח נזק כלשהו כתנאי לפסיקת פיצויים. ... בקביעת הסמכות לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק טמונה הגישה כי בעצם ההטרדה המינית טמונה פגיעה לא ממונית, המצדיקה פסיקת פיצוי כספי עד לשיעור מקסימום כפי שנקבע בסעיף, ולעניין זה אין כל צורך בהוכחת נזק, בין ממוני ובין שאיננו ממוני. הפגיעה הברורה והמיידית ממעשים של הטרדה מינית היא פגיעה בכבוד האדם של המוטרד, בביטחונו העצמי ובאיכות חייו במקום העבודה. אין צורך לומר כי הנזקים בגין הפגיעה מן הסוג הזה קשים ביותר להוכחה ולכימות, ומכאן הסמכת בית הדין לפסוק לפי שיקול דעתו, ללא הוכחת נזק את הסכום כפי שנקבע בסעיף."

149. בנסיבות המקרה שלפנינו, אנו קובעות כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי כולל בגין כל מעשי ההטרדה המינית בסך של 400,000 ₪.
150. בקביעת סכום הפיצוי הבאנו בחשבון את השיקולים הבאים: חומרת מעשיו של הנתבע, שנעשו תוך ניצול יחסי המרות בין הצדדים; מספרם הרב של המעשים ותדירותם הגבוהה; עוצמת הפגיעה בכבודה של התובעת, בביטחונה העצמי, ובזכותה לעבוד בסביבה מוגנת ובטוחה; העובדה שהנתבע השפיל ביזה, והחפיץ את התובעת, והתבטא כלפיה באופן כוחני ואלים, בשל היותה אשה; ואת התכלית העונשית של הפיצוי. זאת, גם בשים לב לעדות הנתבע לפיה: "כל ההתנהלות של המשרד אני לא יכול להגיב אבל כל ההתנהלות של המשרד היא בצורה הזאת" (שורה 22 בעמ' 83 עד שורה 36 בעמ' 84).

כפי שכבר צוין, תכליות החוק למניעת הטרדה מינית הן להגן על כבודו של אדם  כאדם וכעובד, לשמור על חירותו ועל פרטיותו, לקדם שוויון בין המינים, ולמנוע מבעל תפקיד לנצל לרעה את מעמדו אות כל המרות הנתון לו במסגרת תפקידו כדי להשיג יעדים שהם מעבר לגבולות התפקיד. בענייננו, חטא הנתבע לכל אחת מתכליות אלה.                                          

151. מכאן נפנה לדון באחריותה של החברה.

אחריות החברה

152. לטענת התובעת, החברה הפרה את חובתה לנקוט באמצעים סבירים על מנת למנוע הטרדות מיניות במקום העבודה, לרבות פרסום תקנון ומינוי ממונה הטרדות מיניות כנדרש בסעיף 7 לחוק, ומשכך, גם היא חבה בפיצוי כלפיה, ביחד ולחוד עם הנתבע.
153. מנגד טענו הנתבעים, כי החברה פעלה בהתאם לחובותיה בדין, ונקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע הטרדות מיניות במקום העבודה. בחברה קיים נוהל שהיה תלוי על לוח המודעות במטבחון (נספח ט' לכתב ההגנה), ואף תקנון, חרף העובדה שהחברה העסיקה פחות מ- 20 עובדים. החברה לא הפרה את חובתה לטפל בתלונת התובעת, שכן היא מעולם לא הגישה תלונה בגין הטרדות מיניות.
154. סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית קובע שעל המעסיק לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במסגרת יחסי עבודה על ידי עובדו או ממונה מטעמו, ובכלל זאת לקבוע דרך יעילה להגשת תלונה על הטרדה מינית או התנכלות ולבירור התלונה; ולטפל ביעילות במקרים שהובאו לידיעתו, למנוע הישנותם ולתקן את הפגיעה. מעסיק המונה יותר מ^-25 עובדים חייב בנוסף גם לקבוע תקנון שיביא את עיקרי החוק, דרכי הגשת התלונות והטיפול ולפרסמו.
155. חובות המעסיק מפורטות בתקנות למניעת הטרדה מינית (חובות מעסיק), תשנ"ח-1998. אחת מהן היא חובת המעסיק לפי תקנה 4 למנות "אחראי" שיהיה, ככל שניתן אדם המתאים לתפקיד מבחינת כישוריו, ניסיונו ומעמדו המקצועי, יחסי האנוש שלו וככל שניתן, שיהיה אישה. תפקיד האחראי הוא לקבל תלונות, לקיים בירור לשם מתן המלצות למעסיק בדבר הטיפול ומתן ייעוץ, מידע והדרכה לעובדים הפונים אליו.
156. החברה לא הרימה את הנטל להוכיח כי נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית או התנכלות במקום העבודה. החברה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי מונה אדם מטעמה שישמש כ"אחראי" על פי החוק, וכי היא קבעה דרך יעילה להגשת תלונה על הטרדה מינית או התנכלות לבירור התלונה. החברה אמנם טענה כי קיים תקנון ונוהל, אלא שלא הוכח כי זה אכן הופץ לעובדי החברה, וכי הוא היה נגיש לתובעת ולעובדים אחרים.
157. יתר על כן. בעניינו, המטריד הוא בעל המניות היחיד של החברה, כך שניתן לומר כי הוא הטריד את התובעת מכוחה ובחסותה של החברה.
158. משכך, יש לראות גם בחברה כאחראית כלפי התובעת, אולם לא ביחד ולחוד עם הנתבע, כמבוקש על ידי התובעת.
159. נוכח כל האמור, אנו מחייבם את החברה לפצות התובעת בגין מחדליה לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע הטרדה מינית בסך של 30,000 ש"ח.

התביעה שכנגד

160. התובעים שכנגד (הנתבעים בהליך העיקרי, להלן – התובעים) טענו כי הנתבעת שכנגד (התובעת בהליך העיקרי, להלן – הנתבעת) היא זו שהטרידה מינית את התובע, בכך שהציעה לו שירותי מין ושירותי עיסוי בתשלום, לרבות הצעות חוזרות ונשנות לביצוע עיסויים בכפות רגליו, וכי הצעות אלה נדחו על ידו. כמו כן, שיתפה הנתבעת את התובע בחוויות מיניות מעברה ובהעדפותיה המיניות, והביעה את חיבתה ליחסי מין המשלבים אלמנטים של שליטה וכוח, תוך שהיא מדגישה את רצונה להיות "כנועה ומשרתת" ביחסי מין. בנוסף, היא ציינה בפניו כי היא "רגילה לכרוע על ארבע". עוד נטען כי ביום 22.1.20 עיסתה הנתבעת את צווארו של התובע, בניגוד לרצונו, עד שהפסיק אותה. הנתבעת אף שלחה לתובע מסרונים בעלי אופי מיני בשעות לילה מאוחרות בימי שישי ובערבי שבת, עת ששהה עם משפחתו. בנוסף איימה הנתבעת על התובע בסחיטה, תוך שהיא מציינת בפניו שתהרוס את עסקיו וכי הוא יצטער על כך שפגש בה. הנתבעת אף איימה על התובע ברצח, תוך ציון קשריה עם משפחת הפשע אלפרון, וכן איימה לפגוע באהוביו ולשרוף את התוכים היקרים אותם הוא מגדל בשטח משרדו. הנתבעת גם חדרה לחשבונות הבנק של התובעים, לרבות לחשבונו הפרטי של התובע, וגנבה כספים באמצעות שימוש בלתי מורשה בכרטיסי האשראי שלהם. לבסוף נטען, כי הנתבעת הפיצה לשון הרע כנגד התובע, בכך שפרסמה פרסום כוזב וזדוני כי הטריד אותה מינית, בפני עובדות לשעבר בתובעת שכנגד – XXX וXXX, ובפני חבר המקורב להן, אותו איתרה דרך הרשתות החברתיות. לטענתם, עצם הגשת תלונה כוזבת למשטרה והגשת התביעה הנוכחית על בסיס האשמות שווא, מהווה הוצאת לשון הרע כנגד התובעים.
161. בנסיבות אלה, עתרו התובעים לחייב את הנתבעת שכנגד בפיצוי בסך של 1,681,344 ₪. סכום זה כולל פיצוי בגין הטרדות מיניות; נזק ממוני ובלתי ממוני בגין גניבה והפסדי הכנסות; הפרת הסכם עבודה; הפרת חובה חקוקה (ניסיון לסחיטה ומצג שווא); הפרת חובת הנאמנות ותום הלב; פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע, פגיעה במוניטין ועוגמת נפש, וכן נזקים רפואיים ונפשיים.
162. הנתבעת הכחישה את טענות התובעים באופן גורף. בנוגע לטענות בדבר הוצאת לשון הרע טענה הנתבעת גם כי עומדת לה הגנת "אמת דיברתי".
163. לאחר שנתנו את דעתנו למכלול הנסיבות שהובאו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה שכנגד להידחות, על כלל רכיביה.
164. ראשית כפי שכבר צוין, לפי פסיקת בית המשפט העליון, שקרים של בעל דין הנוגעים לעניינים המצויים בליבת המחלוקת – הם לבדם עשויים לשמש בסיס לדחיית תביעתו ללא צורך בניתוח ראיות נוספות.
165. יתר על כן. גרסת התובע נשענה על עדות יחידה של בעל דין (שכפי שפורט לעיל, נמצאה בלתי מהימנה בעליל) ולא נתמכה בראיות אובייקטיביות, שחזקה כי היו בהישג ידו.
166. כך למשל, נמנע התובע מלהציג בפנינו את הסרטון ממצלמת האבטחה מיום 22.1.20, הוא המועד בו לטענתו, הנתבעת עיסתה את צווארו בניגוד לרצונו. זאת, הגם שכפי שכבר צוין, הוכח בפנינו כי הסרטונים ממצלמות האבטחה ממועד זה היו בחזקתו במועד בו כבר ידע כי הנתבעת מלינה כלפיו כי הטריד אותה מינית.
167. התובע אף נמנע מלצרף לראיותיו את המסרונים בעלי האופי המיני אותם שלחה לו, התובעת, לטענתו, בשעות הערב המאוחרות ובערבי שבת. מעיון בנספח י' לתצהיר התובע, הנחזה להיות מלוא ההתכתבות בין השניים, עולה כי הנתבעת לא שלחה לו הודעות בעלות אופי מיני, או בשעות בלתי סטנדרטיות, כפי שטוען התובע.
168. כפי שכבר צוין, הלכה פסוקה היא כי הימנעות מהמצאת ראיות רלבנטיות מקימה חזקה כי בהצגתן היה כדי לתמוך בטענות הצד שכנגד.
169. גרסת התובעים אף אינה מתיישבת עם מכלול הראיות שהובאו בפנינו.
170. הטענה כי הנתבעת היא שהציעה לתובע לבצע עיסויים בכפות רגליו, ולכן היא זו שהטרידה מינית אותו, ולא להיפך, אינה מתיישבת עם המסרון ששלחה לו הנתבעת ביום 2.12.19 במסגרתו הבהירה, כאמור, כי אין בכוונתה לבצע עיסויים אלה, וכי הדבר אינו מקובל עליה.
171. הטענה שהתובע סירב להצעת הנתבעת לעסות את רגליו, אף אינה מתיישבת עם עדות התובע עצמו, שציין בכתב ההגנה כי לא הזכיר מסאז' ברגלים מאז הראיון ביום 28.11.19 (סעיף 78 לכתב ההגנה).
172. התובע תולה את יהבו בתמליל השיחה מיום 15.1.20, במסגרתה נשמע דורש מהנתבעת כי היחסים ביניהם לא יחצו את הגבולות המקצועיים:

"אני את הראש שלך לא אוהב, ממש לא אוהב. אין לנו שום אינטראקציה, אוקי ? של שיחה, רק עבודה, את באה לעבוד פה. יש לך שעות עבודה שמונה חמש תלכי הביתה, לא רוצה דקה אבל שמונה תהיי פה דקה וזהו. אל תכניסי לי דברים, אל תתחילי איתי..., תיזהרי ממני, תיזהרי לסחוב אותי למקומות שאני לא נמצא שם, תיזהרי (צועק) את לא מדברת איתי על שום דבר חוץ מעבודה. ולא רוצה ממך לא מדובשך ולא מעוקצך, לא רוצה להרגיע כלום, רק עבודה, את באה לפה לעבוד. לא קפה, לא תה, לא מים, שום דבר".

(עמ' 3 לתמלול, נספח 6 לתצהיר הנתבעת)

173. אלא שעיון ברישא של השיחה, מעלה כי הדברים נאמרו בהקשר שונה מזה לו מבקש התובע לרמוז:

"XXX (התובעת, ד.ח.ז): לך אין כוחות? בטח, כי אני לא הסכמתי לעונש? דכאילו לא הבנתי, מה זה אין לך כוחות? באיזה הקשר אין לך כוחות? לא הבנתי.

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): מה? מה? מה? מה אמרת?

XXX (התובעת, ד.ח.ז): לא, לא, באיזה הקשר אין לך כוחות?

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): מה הקשר עכשיו?

XXX (התובעת, ד.ח.ז): זה קשור כי מאותו רגע התחלת לעשות פרצופים.

XXX (הנתבע, ד.ח.ז): הבנתי, הבנתי, הבנתי אותך, הבנתי. תקשיבי, בואי, יש פה דלת, אוקיי? את לא עוברת אותה, לא עוברת, זה מבחינתך מקום אסור, אני אבוא אסביר לך הכל, הבנת? אני את הראש שלך לא אוהב, ממש לא אוהב, ממש לא אוהב  (צועק) ...".

174. רק לאחר חילופי דברים אלה, נאמרו הדברים אליהם הפנה התובע.
175. בחינת ההקשר של שיחה זו מחזקת, אפוא, את גרסת הנתבעת, דווקא, כי נחצה הגבול שבין יחסי העבודה ליחסים האישיים, וכי התובע הפעיל כלפיה את מרותו ואת כוחו, נהג לדבר אליה בטון כוחני, לאיים עליה בעונשים, וכי שעה שסירבה לכך, עלתה חמתו.
176. לעומת גרסתו של התובע, שכאמור, נמצאה בלתי מהימנה ולא נתמכה בראיות אובייקטיביות שהיו בהישג ידו, עדותה של הנתבעת היתה מהימנה, קוהרנטית וסדורה, ונתמכה בראיות חיצונית מזמן אמת. בנסיבות אלה, בחרנו להעדיף את גרסת הנתבעת על פני זו של התובע.
177. אשר לתביעת לשון הרע – נוכח קביעתנו כי התובע הטריד את מינית את הנתבעת, מתקבלת טענת הנתבעת כי עומדת לה הגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע. משכך, מתייתר הדיון ביתר טענות הצדדים בעניין זה.
178. בשולי הדברים יצוין, כי בית הדין נעדר סמכות לפסוק פיצוי בגין עוולות נזיקיות, ומשכך ספק אם חלק מהעילות שנתבקשו במסגרת התביעה שכנגד באות בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. ואולם, מאחר שממילא מצאנו לדחות את גרסתם העובדתית של התובעים, מתייתר הדיון גם בסוגיה זו.

סוף דבר

179. התביעה העיקרית מתקבלת כמפורט לעיל, והתביעה שכנגד נדחית, על כלל רכיביה.
180. הנתבע והתובע שכנגד ישלם לתובעת ולנתבעת שכנגד פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 400,000 ₪ לפי סעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
181. החברה תשלם לתובעת ולנתבעת שכנגד פיצוי בסך של 30,000 ₪ בגין הפרת חובותיה כמעסיקה, לפי סעיף 7 לחוק למניעת הטרדה מינית, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.
182. כמו כן, ובהתחשב בכך שהתביעה העיקרית התקבלה ואילו התביעה שכנגד נדחתה על כלל רכיביה, ובשים לב להיקף הראיות בתיק, יישאו הנתבעים והתובעים שכנגד בהוצאות התובעת והנתבעת שכנגד ובשכר טרחת עורך דינה בסך של 100,000 ₪, שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד מתן פסק הדין, ועד למועד התשלום בפועל.
183. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן ביום ז' כסלו תשפ"ה, (08 דצמבר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.