פלונית נ' מבטחים -מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ

נציגת ציבור (עובדים), גב' דליה כהן

פסק דין

1.התובעת מבקשת כי יינתן פסק דין לפיה היא זכאית לקצבת שארים מהנתבעת, המנהלת קרן פנסיה ותיקה, לאחר פטירת בעלה, מר פלוני ז"ל (להלן – המנוח).

2.לטענת הנתבעת, למרות הנישואים למנוח, לפי רישומי משרד הפנים, התובעת והמנוח לא התגוררו באותה כתובת. גם לאחר ישיבת ההוכחות, עמדת הנתבעת היתה כי לא הוצגו ראיות אובייקטיביות לצורך רפואי שהצדיק את הפירוד הפיזי בין התובעת ובין המנוח.

3.ברקע הדברים יצויין כי המנוח היה פנסיונר של הקרן וזו ישלמה לו קצבת זיקנה מחודש יוני 2009 ועד פטירתו בחודש מאי 2019.

המסגרת המשפטית

4.תקנון קרן הפנסיה הוא המקור הנורמטיבי לזכויות העמיתים ושארים בקרן. על פי הדין, אין הקרן רשאית לפעול שלא על פי תקנונה (סעיף 16 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה - 2005 ור' למשל בבג"צ 6460/08 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(1) 411 (2006); בג"צ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט, 13.5.2012; ע"ע (ארצי) 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ – פיורסט, 22.10.2003; ע"ע (ארצי) 64278-01-15 התעשייה האווירית לישראל בע"מ – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 21.8.17).

על פי הוראות התקנון, על מנת שהתובעת תוכר כזכאית לפנסיית שארים, יש לבחון אם היא עונה על הגדרת "אלמנת פנסיונר", כדלקמן:

"אלמנת פנסיונר – בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:

(1)היתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;

(2)היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה.

"בת זוג" מוגדרת בתקנון כך:

א.אשתו של מבוטח או פנסיונר;

ב.מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך.

בעניינה של התובעת, כיוון שהיתה נשואה למנוח, החלופה הרלוונטית היא בס"ק (1) – ועל כן יש לבחון אם יש לראות בתובעת כמי ש"גרה עימו לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר".

5.התובעת המציאה אישור המוסד לביטוח לאומי בדבר זכאות לקצבת שארים בגין פטירת המנוח, התומך בטענתה כי יש לראות בה שאירתו של המנוח. כמו כן הציגה כרטיס אשראי ממנו עולה כי התובעת ובעלה היו שותפים בחשבון בנק בבנק הפועלים (אישור ניהול החשבון צורף לכתב ההגנה).

6.בדיונים שהתקיימו התובעת הבהירה את סוגיית המגורים בנפרד. על פי הסברה, כיוון שבעלה חלה מאוד ונזקק למטפל זר ואילו הדירה בה התגוררו היתה קטנה, היא עברה להתגורר בדירת בנה, הסמוכה מרחק 10 דקות הליכה מדירתם. התובעת חזרה על הסבר זה גם בחקירתה הנגדית (עמוד 6 שורות 5 – 11). עוד ציינה כי היתה חברה בוועד הבית ברחוב -----, בכתובת הדירה המשותפת בה התגורר המנוח עם המטפל הזר (ר' גם במסמך האחרון, חלק מאסופת המסמכים שהוצגה על ידי התובעת - ת/1).

7.לאחר קד"מ התובעת הוסיפה תצהיר התומך בדבריה בדיון המקדמי, נסח רישום מקרקעין לגבי הדירה ברחוב ----, אישור ניהול חשבון בנק משותף, תצהירים של בנה ובתה וכן של עו"ד שינפלד שאישר שלמנוח היה מטפל זר ממוצא הודי. לתצהיר בנה של התובעת צורף צילום של אביו עם המטפל הזר.

8.לישיבת ההוכחות התייצב המטפל הזר, מר -----. מר ----- העיד כי הוא טיפל במנוח מפברואר 2018 עד פטירתו, במשך כשנה ורבע. עוד העיד כי מי ששילם את משכורתו היתה התובעת וכי היא לא התגוררה עם המנוח ואיתו, אלא מרחק כחמש דקות הליכה מהדירה. העד הוסיף כי מדובר היה בדירה קטנה וכי התובעת הגיעה לדירה מדי יום והביאה מצרכים או שנתנה לו כסף לרכישת מצרכים.

9.התובעת הבהירה בחקירתה הנגדית מדוע לא יכלה להמשיך לטפל במנוח לבדה ומדוע לא יכלה להמשיך להתגורר עימו בדירתם, הן בשל מצבו הבריאותי והן בשל גודל הדירה (שם שורות 17 – 25).

הסברים דומים נשמעו גם מפי בתה של התובעת (ר' בעמוד 7 החל משורה 20) וכן בעדות בנה (עמוד 9).

מדובר בעדויות כנות ומשכנעות שאף מתיישבות עם ניסיון החיים.

10.בע"ע (ארצי) 21302-03-16 פוקילמן – המוסד לביטוח לאומי, 2.4.19, דן בית הדין הארצי בהרחבה בשאלה מה גדר התנאי של "מגורים משותפים", בהקשר של קיומו של משק בית משותף, הנבחן לשם קביעת הזכאות לקצבת שארים (שם – קצבה המשולמת על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995.

בסוגיה זו התקבלה דעת הרוב, שקבעה כך (ההדגשות בקו תחתון הוספו – ד.ו.):

"בשורה ארוכה של פסקי דין, עמד בית דין זה על כך כי התשובה לשאלה אם בני זוג התגוררו יחדיו, הן לעניין הכרה בהם כידועים בציבור והן לעניין הקביעה אם חלה פרידה ביניהם, אינה נגזרת מהתשובה לשאלה הטכנית והצרה אם התגוררו תחת קורת גג אחת אלא ממכלול הנסיבות, שכן "דרישת המגורים יחדיו ראויה להתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי"[עניין קסידסיד].

...

במכלול הנסיבות הפרטניות יש משמעות גם לגיל בני הזוג ולמצבם הבריאותי, ולעתים יש לבחון מה ההשלכות של הרעה שחלה במצבו הבריאותי של אחד מבני הזוג, ככל שהביאה למעבר מדירת המגורים המשותפת. כך, לעתים הרעה במצב הבריאותי של אחד/אחת מבני הזוג יוצרת כורח רפואי למעבר אחד/אחת מבני הזוג מדירת המגורים המשותפת. במקרים בהם לא ניתן לזהות כורח כאמור, לא הרי מקרה בו ההחלטה מתקבלת בשיתוף בין בני הזוג כהרי מקרה בו היא מתקבלת חד צדדית על ידי אחד מבני הזוג; ככל שההרעה במצבו הרפואי של בן הזוג מצריכה טיפול הדוק יש לבחון את האפשרויות המעשיות למתן טיפול שכזה בבית המגורים המשותף, וזאת בראי יכולתו הפיזית של בן הזוג השני, צרכיו של בן הזוג שנחלש ומידת היכולת המעשית להסתייע בעזרה נוספת.

בהתייחס לסיטואציה הקונקרטית של פרידה פיסית במגורים בין בני זוג בגיל מתקדם, עקב מצבו הרפואי של אחד מבני הזוג, נפסק בעניין זליקוביץ [עב (ת"א) 8010/01 חנה זליקוביץ – מגן קרן פנסיה מרכזית לקואופרציה ביצרנות (25.12.2002) כך:

"..גם כאשר אין מדובר ב"מחלה" המצריכה אשפוז בבית חולים, אלא במצב בו אחד מבני הזוג זקוק לטיפול סיעודי, יש מצבים בהם אין בן הזוג, במיוחד אם הוא בעצמו מבוגר, יכול לשאת עוד בנטל הטיפול הפיסי בבן זוגו. יש מצבים, בהם אין לשני בני הזוג ברירה אלא להסכים לכך שאחד משניהם יאושפז בבית אבות או מוסד מטפל סיעודי, וזאת מסיבות שונות: העדר אפשרות פיסית לטפל בבן הזוג בבית (כגון- צורך במיכשור מיוחד); העדר משאבים כלכליים להעסקת העזרה הדרושה לטיפול בבן הזוג בבית; העדר אפשרות, מסיבות כלכליות או אחרות לשהות משותפת בבית אבות וכו'. במצב דברים זה, אין לראות את בני הזוג, בין אם הם נשואים ובין אם הם ידועים בציבור, כ'פרודים', רק בשל עצם הפרידה הפיסית בין שני בני הזוג.

בהקשר זה נוסיף כי תוחלת החיים בארץ מצויה בעליה מתמדת, וכפועל יוצא מכך הולכים ומתרבים המקרים בהם נזקק אחד מבני הזוג לטיפול סיעודי, שלא תמיד ניתן לספק לו אותו בביתו. לא פעם, מאבד אחד מבני הזוג גם את היכולת לתקשר עם סביבתו, לרבות עם בן זוגו. מצב דברים זה עשוי לכפות פרידה פיסית בין בני הזוג. נראה לנו, כי בפרשנות שנותן בית הדין למונחים 'אלמנה' ו'ידועה בציבור' בהקשרים השונים של הביטוח הסוציאלי, ובבחינת השאלה אם יש לראות בפרידה הפיסית בין בני הזוג 'פירוד', על בית הדין להתאים את הפרשנות למציאות זו".

11.לאור פסיקה זו, בשים לב לעדויות שנשמעו מטעם התובעת – עדותה שלה, עדות המטפל הזר ועדות שני ילדיה (לרבות בנה אשר התגוררה בדירתו, ברחוב ------), הגענו למסקנה כי יש לקבל את התביעה.

שוכנענו כי הנסיבות שתוארו בעדויות שנשמעו תומכות בגרסתה של התובעת, לפיה הפירוד הפיזי והמעבר למגורים בכתובת סמוכה לדירת מגוריה עם המנוח, היתה בשל אילוץ שנבע הן מצבו הרפואי, שחייב טיפול צמוד של עובד זר, והן מסיבות פיזיות של גודל הדירה.

12.אמנם ניתן היה לתמוך בעדויות שנשמעו גם בתיעוד רפואי מתאים, אך נוכח העדויות המהימנות שנשמעו, מקום בו התובעת אינה מיוצגת, איננו סבורות כי יש לשקול עניין ראייתי זה לחובתה.

יוער כי לא תמיד ניתן להציג אישורים מתאימים מהמוסד לביטוח לאומי, מקום בו הזכאות נבחנת על פי מבחני הכנסה, בעוד שהאפשרות לקבל היתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד מותנית רק במצב רפואי.

בנוסף ובתשובה לטענות הנתבעת לגבי מצבו הרפואי של המנוח - העובדה כי למנוח לא מונה אפוטרופוס אינה סותרת את גרסת התובעת לגבי מצבו. זאת במיוחד נוכח העדויות לגבי הטיפול לו המנוח זכה מבני משפחתו.

13.תנא מסייע למסקנה כי הפירוד הפיזי נבע מכורח ואינו מעיד על פירוק התא המשפחתי וסיום המגורים המשותפים, ניתן למצוא בניהולו של חשבון בנק משותף לתובעת ולמנוח. בנוסף, גם עדותו של המטפל הזר, לגבי נוכחותה של התובעת בדירה בה התגורר עם המנוח, רכישת המרכים ותשלום השכר למטפל הזר, מלמדת כי מדובר היה בפירוד פיזי בלבד וכי התובעת המשיכה לקיים משק בית משותף עם בעלה.

14.לכל האמור יש להוסיף כי התובעת מקבלת קצבת שארים מהמוסד לביטוח לאומי. אמנם הזכאות לקצבה זו נבחנת על פי הוראות חוק ביטוח הלאומי וההגדרה שם אינה זהה להגדרה שבתקנון הקרן, ברם מאחר שמדובר בנושאים דומים ובכספי הקופה הציבורית, יש לתת משקל גם להחלטת המוסד לביטוח לאומי. זאת במיוחד מקום בו לא הוצגה כל ראיה לסתור את גרסת התובעת ואף לשיטת הנתבעת, היא מבקשת לדחות את התביעה בשל העדר ראיות ולא בשל קיומן של ראיות פוזיטיביות התומכות בטענה לאי התקיימות התנאי של מגורים משותפים בשנה שקדמה לפטירת המנוח.

15.לסיכום כל האמור לעיל - גם אם הראיות האובייקטיביות מצד התובעת הן דלות, ניתן להסיק מהן כי ציון כתובות שונות (סמוכות זו לזו) ככתובות מגורים של התובעת ושל בעלה המנוח, אינו מעיד על פירוד. נהפוך הוא - הוכח כי הפירוד הפיזי במגורים נבע מנסיבות אובייקטיביות, אשר הוכרו בפסיקת בית הדין הארצי, ככאלה שאינן שוללות קיומם של חיי זוגיות משותפים.

16.לאור כל האמור לעיל, התביעה מתקבלת ויש להכיר בתובעת כאלמנתו של המנוח, מר פלוני שנשא בחייו ת.ז. שמספרה --------.

הנתבעת תשא בהוצאות התובעת בסך 4,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשפ"ב, (07 מרץ 2022), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.