פלונית נ' מודיעין-מכבים-רעות ואח'

נתבעת צד שלישי

1. מדינת ישראל  (משרד הבינוי והשיכון)

פסק דין

הצדדים, ההליך וגדר המחלוקת

1.התובעת ילידת x.x.53; לפני תביעתה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונה מיום 15.12.15. לטענתה, בעודה הולכת בכיכר העיר מודיעין (להלן: "כיכר העיר"), היא מעדה משולי גשרון מוגבה מעל תעלת מים, נפלה לתוך התעלה, ונחבלה (להלן: "התאונה").

2.נתבעת 1 היא הרשות המקומית שבתחום שיפוטה ובשטח אחריותה אירעה התאונה, ואילו נתבעת 2 הייתה המבטחת שלה במועד הרלוונטי לתביעה זו.

צד ג', באמצעות משרד הבינוי והשיכון, אמון על ייזום וביצוע של מדיניות הממשלה בתחומי השיכון והבנייה למגורים, והוא אשר תכנן ובנה את כיכר העיר.

3.הצדדים חלוקים ביניהם הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק.

ראיות הצדדים

4.עדי הצדדים: מטעם התובעת הוגשו תצהירה; תצהירו של בעלה מר ש.מ. (להלן: "מר ש.מ." או "בעלה של התובעת"); תצהירה של חברתה הגב' א.פ., שהייתה עדה לאירוע התאונה (להלן: "הגב' א.פ.").

מטעם הנתבעות הוגש תצהירו של מר א.פ, סגן מנהל אגף תשתיות בעיריית מודיעין משנת 2010 (להלן: "מר א.פ").

מטעם צד ג' הוגשו תצהיריהם של מר פ.פ, מנהל תחום פיתוח העיר מודיעין אצל צד ג', החל משנת 2002 (להלן: "מר פ.פ"); תצהירה של הגב' ב.א, שותפה במשרד האדריכלים שתכנן עבור צד ג' את כיכר העיר, והייתה מעורבת אישית בפרויקט (להלן: "הגב' ב.א").

המצהירים נחקרו על תצהיריהם.

5.מומחי בטיחות: מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו של מהנדס הבטיחות, ד"ר אלעזר אייל- בילקס;

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של מהנדס הבטיחות, אינג' סלים סעדי.

מומחי הבטיחות מטעם הצדדים לא זומנו לחקירה על חוות דעתם.

6.מומחים רפואיים: מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו הרפואית של המומחה ד"ר מתתיהו נוף, שהעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 35.2%.

מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו הרפואית של המומחה ד"ר גד ביאליק, שהעריך את נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור של 20% בגין בגבלה בתנועה ו- 10% נוספים בגין צלקת ניתוחית.

ביום 20.11.18 הגיעו הצדדים להסדר דיוני שקיבל תוקף של החלטה, ולפיו שיעור הנכות הרפואית המוסכמת: 24% בתחום האורתופדי , וכן 10% בגין הצלקת. הסכמת הצדדים יתרה את הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט; מומחי הצדדים לא נחקרו.

7.התובעת, גמלאית של משרד החינוך, ובעלה, הצטרפו ל'סיור חנוכה' שארגנו חברי בית הכנסת שלהם. הסיור כלל גם ארוחת צהריים בקניון העיר מודיעין. בסופה, אנשי הקבוצה התחילו לנוע לכיוון האוטובוס שהסיע אותם.

8.גרסת התובעת: התובעת, בסעיף 2 לתצהירה, מספרת כדלקמן: "ביום ב' 14.12.15, בשעת הצהריים יצאתי מקניון עזריאלי במודיעין. היציאה מהקניון מובילה לרחבה גדולה הנקראת למיטב ידיעתי "כיכר העיר מודיעין", רחבה אשר חלקים ממנה שקועים באופן הנוצרים מעין גשרונים תחתם תעלות המיועדות להכיל מים זורמים. פסעתי לצד חברי במתחם זה, אך מאחר ואין כל אזהרה אודות תוואי ההליכה או אודות הסיכון, או מעקות ואין סימון בצבע של הנקודה בה מתפתחת מדרגה מוגבהת מתעלת המים, לא יכולתי להבחין בסיכון ורגלי נשמטה בהפתעה, תוך כדי הליכה, מקצה הגשרון לעבר התעלה".

התובעת נחקרה לעניין אופן קרות התאונה, הן בדיון קדם המשפט מיום 18.7.18 והן בדיון ההוכחות מיום 7.12.20. גרסתה הייתה עקבית, סבירה, ומעוררת אמון.

9.בעלה של התובעת, שהיה עד לתאונה, מספר בס' 5 לתצהירו כדלקמן: "פסענו ברחבה, כאשר אני צועד לצד רעייתי ולפתע היא נפלה באופן פתאומי משוליים מוגבהים של המדרכה לעבר מעין תעלה מלאכותית העוברת מתחת למשטח ההליכה. אציין שלפני האירוע כלל לא הייתי ער לכך שהרחבה כוללת בשטחה שקעים מלאכותיים, ואלה יוצרים מעין גשרונים העוברים מעל תעלות מים מלאכותיות. ואף לא סימון בצבע של שולי גשרונים."

מעדותו של הבעל, שאף היא הייתה מהימנה עלי, עולה שהוא הלך בסמוך לתובעת והיה עד לתאונה; יש בה כדי לחזק את גרסת התובעת ביחס לאופן קרות התאונה.

10.מטעם התובעת הוגש גם תצהירה של הגב' א.פ. שהייתה עדה לאירוע התאונה. בס' 4 לתצהירה, היא מספרת כדלקמן: "אני צעדתי בסמוך ל מ' ולפתע ראיתי אותה צונחת ומשתרעת על הקרקע תוך שהיא זועקת מכאבים". (קיצור שם התובעת,- ר.ש.)

בחקירתה בבית המשפט סיפרה א.פ שהיא צעדה לצד התובעת, וכי היא זוכרת את הנפילה, שלאחריה היא הסתכלה וראתה את המעברים עליהם הן הלכו (עמ' 7 לפרוטוקול). התרשמתי ממהימנות העדה ודבריה, וכי יש בעדותה ובתצהירה כדי לחזק את גרסת התובעת.

11.בדו"ח מד"א, שהגיע למקום בסמוך לתאונה, נכתב בהזדמנות הראשונה ובזמן אמת, כדלקמן: "... מעדה ברחוב עקב שינוי צורת שיפוע המדרכה...". גם בדו"ח מד"א יש כדי לחזק את גרסת התובעת.

12.דיווח לעירייה - ביום 4.1.16 שלחה התובעת לנתבעת 1 מכתב, בו היא מדווחת על אירוע התאונה, וחוזרת על גרסתה שעקב הפרשי גובה בין משטח ההליכה לקשת של הגשרון, היא נפלה ונחבלה. אף בדיווח זה, שנעשה בסמוך לאחר התאונה, יש כדי להוסיף ולחזק את גרסת התובעת.

13.הימנעות מהבאת עדים – האומנם? אין מחלוקת שהיו לאירוע, גם אם לא לרגע עצמו, עדים נוספים, שהרי התובעת ובעלה היו בדרכם חזרה מטיול קהילתי מטעם בית הכנסת. מגרסת התובעת ובעלה, עולה שלאחר התאונה הגיעו למקום הקב"ט של הקניון וגם עובדת הקניון בשם ב.א. שני אלו, שאין חולק שאינם עדים בשליטת התובעת, וכי לא היו עדי ראייה לתאונה ולמהלך העניינים וההליכה שקדם לה, לא זומנו לעדות על ידה. לא מצאתי שיש לזקוף לחובתה את אי זימונם; שוכנעתי שאין בכך כדי להחליש את גרסתה ביחס לאופן קרות התאונה.

14.לסיכום- גרסת התובעת ביחס לאופן קרות התאונה, הייתה כאמור עקבית וסדורה לאורך ההליך, מצאתיה אמינה; היא נתמכה בשתי עדויות נוספות, בדו"ח מד"א, בפניה לעירייה; שוכנעתי שדי בכל אלו כדי לעמוד בנטל האזרחי המוטל עליה. מכל האמור, התובעת עמדה בנטל להוכיח את גרסתה ביחס לאופן קרות התאונה.

מקום התאונה

15. הצדדים חלוקים בשאלה האם המקום בו אירעה התאונה, טומן סכנה לעוברים ולשבים.

16.הרחבה שמחוץ לקניון, הגשרונים והתעלות, מתועדים בתמונות המקום שהוגשו מטעם התובעת ומאלו שצורפו לחוות הדעת של מומחה בטיחות מטעם הנתבעת.

17.התרשמתי מעיון בתמונות, שאובייקטיבית - אכן מדובר ברחבה שטמון בה פוטנציאל לסכנה ממשית, כפי שהייתה במועד התאונה, ואפרט. מדובר בכיכר המוקפת חנויות; כדי לצאת מאזור החנויות לכיוון אזור החניה/תחנת האוטובוסים, יש לעבור על פני אחד מארבעת הגשרונים המשמשים כמעבר לחניה. תחת כל "גשרון" מצויה תעלה, שלכאורה, כפי שיפורט בהמשך, אמורה להיות מלאה במים; אולם, ניתן לראות בתמונות שהתעלה יבשה. עוד ניתן להתרשם מהתמונות, שצבע פני הגשרון וצבע פני רצפת התעלה זהים. למעשה, צבע כל הרחבה, על כל מפלסיה, אחיד. גם המעבר מהמפלס הישר למפלס המוגבה על הגשרונים נעשה באופן רציף; כלומר, ממבט בעין בלתי מזויינת, נראה שימוש באותם אריחים, גם כאשר יש שינוי בגובה המפלס והרחבה מתפצלת ל- 4 גשרונים; השימוש באותו אריח, בצבע אחיד, האלמנטים האדריכליים במקום – יצרו מראה אחיד לכל המשטח; זאת בפרט מנקודת מבט על הרחבה מאזור הקניון לכיוון חנית האוטובוס, אליה פסעה התובעת.

18.מעיון בתמונות, התרשמתי שאובייקטיבית, בנסיבות מסוימות, הצועד ברחבה מכיוון הקניון לעבר חנית אוטובוסים, עלול שלא להבחין מראש או מיד שיש שינוי במפלס, וכי הוא עולה על גשרון שתחתיו תעלה. עוד התרשמתי, שהיציאה מהרחבה דרך הגשרונים, עלולה להיות מסוכנת עבור חלק מאלו הפוסעים דרכה, וכי יש מקום להתריע על סכנה, ולחילופין או בנוסף – לנקוט באמצעי זהירות (שהם לכאורה מינימליים וזמינים), ובכך להפחיתה.

19.התרשמתי שלנוכח פני השטח ופוטנציאל הסכנה הטמון בהם - ראוי שיהיה במקום שילוט מתאים כדי להתריע מפני מעבר בין מפלסים ושינויי גובה הנוצרים בגלל הגשרונים והתעלות; אין בתמונות אינדיקציה לקיומם של אמצעי זהירות מסוג זה או אחרים.

20.לכאורה, די בהתרשמותי ממסוכנות המקום על פי התמונות שהוגשו מטעם הצדדים, המדברות בעד עצמן. למעלה מן הדרוש, הואיל והצדדים הגישו חוות דעת בטיחות מטעמם ,ללא חקירת עורכיהן, אתייחס גם אליהן.

21.מומחה התובעת ביצע מדידות במקום הנפילה ותיעד את הנתונים הבאים: רוחב הגשרון 2.4 מ'. גובה פני הגשרון מעל פני רצפת התעלה 40 ס"מ. צידי התעלה משתפלים עד שהם משתלבים עם מפלס הכיכר. במקום שעליו הצביעה התובעת שממנו נפלה, הפרש הגובה 28 ס"מ. מומחה הנתבעת לא חלק על מפרט הנתונים הנ"ל.

22.מומחה התובעת הפנה לתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 2 (2001), העוסק ב"נגישות הסביבה הבנויה: הסביבה שמחוץ לבניין". ולתקן הישראלי ת"י 1918 חלק 1 מדצמבר 1998 העוסק ב"נגישות הסביבה הבניה: עקרונות ודרישות כלליות". תקנים אלו קובעים, שלא יהיה שינויי מפלס פתאומי. כאשר יש הפרש גובה אנכי הגדול מ- 6 מ"מ, יש לשפע אותו בזווית של 50% ; וכאשר הפרש הגובה גדול מ-13 מ"מ, יש להסדירו ככבש (10 אחוז שיפוע), אבן שפה מונמכת או אמצעי מתאים אחר. מכאן, הגיע מומחה התובעת למסקנה שהפרש הגובה הנדון (ממנו נפלה התובעת) מסוכן ושהיה צורך לטפל בו.

23.מומחה הנתבעת – מנגד, מציין שתקנים 1918 חלק 1 וחלק 2 אליהם מתייחס מומחה התובעת, המסדירים גישה לאנשים עם מוגבלויות, לא היו קיימים בתקופה הרלוונטית לבניית הכיכר. לשיטתו, שנים לאחר מכן, תקנים אלו הפכו לוולונטאריים, ורק בתיקון לתקנות התכנון והבניה משנת 2008 ובתקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, מאוחר יותר, עוגנו התקנים בתחיקה ואף ניתנה ארכה לביצוע ההתאמות בהדרגה.

24.אין בידי לקבל קביעה זו של מומחה הנתבעת, שכן מצאתי היא מבוססת על טעות; כבר בפתח חוות דעתו, בס' א.7 , הוא כותב: "עפ"י מידע שקיבלתי, מדובר בכיכר שנבנתה בשנת 1989 או בסמוך לכך". נתון עובדתי זה, עליו מסתמך מומחה הנתבעת – שגוי.

שכן, האדריכלית א' מטעמו של צד ג', העידה בס' 3 לתצהירה, שבשנת 2005 תכנן משרד האדריכלים עבור צד ג' את כיכר העיר מושא התביעה, ואף צירפה עותק מהסכם ההתקשרות מיום 29/8/2005.

מר פ', מנהל תחום הפיתוח לעיר מודיעין אצל צד ג', העיד בס' 8 לתצהירו, שהכיכר החלה לפעול בחודש יוני 2008; כך העיד גם נציג הנתבעת בחקירתו (עמ' 27 לפרוטוקול).

מכל האמור, הנחת היסוד של מומחה הנתבעת, שכיכר העיר נבנתה כבר בשנת 1989, שגויה. בכך נשמטת הקרקע מתחת לקביעותיו לעניין התקנים והערותיו דלעיל.

25.הנה כי כן, שבעת בניית הכיכר, תקנים 1918 שצוטטו לעיל כבר עמדו בתוקף: חלק 1 משנת 1998 וחלק 2 משנת 2001; טענת היעדר הרלוונטיות של מומחה הנתבעת לא נכונה; תקנים אלו היו בתוקף במועד הכנת תכניות הבניה, וכך גם במועד מתן אישורי הבניה וביצוע הבניה בפועל.

מומחה הנתבעת בחן את תקינות המקום בהתאם לתקנות שהיו רלוונטיות בשנת 1982 – אך אלה לא היו רלוונטיות למועד תכנון כיכר העיר, ולכן אין להן רלבנטיות, בנסיבות העניין.

26.גם אם נלך לשיטת מומחה הנתבעת, לפיה רק החל משנת 2008 היה צורך לבצע התאמות לתקנים אליהם הפנה מומחה התובעת, הוא למעשה לא מפרט אילו התאמות בוצעו בפועל במקום כדי להתאים את המקום לדרישות התקן.

27.בס' 17 לחוות דעתו, כותב המומחה הנתבעת: "במקרה נשוא התביעה אין אנו עוסקים באדם עם מוגבלות (לפי כתבי הטענות) וכן בכיכר גישות נגישות לאנשים עם מוגבלויות לרבות הגשרונים. הפרש הגובה בין הגשרונים לבין תעלת המים אינו מצוי בדרך נגישה. לאור זאת, אינני יכול להסכים לצערי עם הטיעון של המומחה להפרת חובה חקוקה או סטנדרט בקשר לתקנים אלה." (הדגשות שלי, - ר.ש.)

למעשה, מדברים אלו של מומחה הנתבעת, עולה שהמקום בו הלכה ונפלה התובעת, היה בדרך לא נגישה. לצד זאת, לא נטען ולא הוכח שהיו במקום שלטי אזהרה או סימון אחר כלשהו, במטרה ליידע את הציבור בכך שמדובר בדרך שאינה נגישה, או במטרה לכוון לדרך אחרת, נגישה יותר.

28.איני מקבלת את גישת מומחה הנתבעת, לפיה - מכיוון שהתובעת לא מוגבלת, לא חלים בעניינה התקן או התקנות, ושעל כן אין מדובר בהפרת חובה חקוקה. בעניין זה אפנה את הצדדים לפרק המבוא לתקן הישראלי, ת"י 1918 חלק 2 (משנת 2001), שם נקבע כדלקמן: " נקודת המוצא בהכנת סדרת תקנים זו היא העיקרון , שכדי להקל ככל האפשר על השתלבותם בחברה של אנשים בעלי מגבלות, יש לאפשר גם להם נגישות עצמאית, בטיחותית ומכובדת לכל מקום המיועד לשימוש הציבור. אין ספק שתכנון סביבה נגישה משרת את כלל החברה, לרבות ילדים, קשישים ואני מגבלות זמניות או קבועות". (הדגשות שלי ,- ר.ש.).

29.בנסיבות העניין, הוכח שהמקום בו נפלה התובעת לא עמד בתנאי תקן 1918; כמו כן, לא נמצא במקום שילוט או אזהרה כדי להסב את תשומת ההולכים בדרך זו, לכך שקיימת דרך נגישה יותר.

30.מומחה התובעת תמך את עמדתו בדבר 'מסוכנות' המקום, גם בהוראות תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל- 1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה"), תיקון מס' 3 משנת 2008 תקנה 3.1.2.7- ממנה עולה כי הפרש הגבהים אינו תקין והיה מקום לבנותו אחרת.

בנקודה זו מקבלת עלי הטענה שהתקנה הנזכרת הותקנה לאחר שכבר נפתחה כיכר העיר - התובעת לא הוכיחה שהנתבעת נדרשה לבצע התאמות בדיעבד.

31.לגישת מומחה הנתבעת, עולה דווקא מתקנות התכנון והבניה, שבמקרה של הפרש של פחות מ- 50 ס"מ בין מפלסים, לא נדרש להתקין סימון או אמצעי אזהרה או סף מעקה. גם בתיקון לתקנות משנת 2005 - לא נדרש אמצעי הגנה כשמדובר בהפרש גבהים שאינו עולה על 60 ס"מ. תקנות אלו נשענות על תקן ישראלי – ת"י 2142 חלק 1 מנובמבר 2001.

התובעת לא הגישה השלמה ביחס לטענה זו, ואף לא ביקשה לחקור את מומחה, הנתבעת. לכן, בנסיבות העניין, לא הוכח שהנתבעת פעלה בניגוד להוראות תקן 2142 חלק 1.

32.הערכת הסיכון ע"י מומחה התובעת: מומחה התובעת כותב ש"ההולך על פני הגשרון אינו יכול להבחין בהפרש הגובה. צבע פני הגשרון וצבע פני ריצפת התעלה זהים ומשתלבים זה בזה, בפרט שעה שקבוצה גדולה של אנשים עוברים יחדיו, משוחחים זה עם זה ואינם ערים לכך שהם הולכים על פני גשרון, על פני תעלה שאין בה מים. שכן מים בתעלה היו יכולים להפנות את תשומת לב ההולך. אך טרם נסתיימה בניית המזרקה והיא מכוסה בלוחות עץ." לשיטתו, על אף הבניה 'הבעייתית', ניתן היה למנוע את התאונה ע"י הצבת שילוט בסמוך לכניסה לכל גשרון, לסמן את ספת הגשרון בצבע נוגד סביבה, להציב מאחזי יד לאורך שפת הגשרונים, לבנות ספים מוגבהים לאורך שפות הגשרונים, או להתקין כיסויי זכוכית.

כפי שנקבע לעיל, מצאתי שגם ללא תקן או תקנות רלבנטיים, יש במקום, כפי שנבנה, כדי לייצר מראה מטעה ביחס לשוני במפלסים, ולהוות סכנה למי שהולך, ואינו ער להבדלי הגבהים.

מקובלת עלי הגישה, שבמצב הקיים ניתן היה למנוע את הסיכון, על ידי נקיטת אמצעי זהירות כגון שילוט וסימון במקום בו יש שינוי במפלס פני השטח, דהיינו, בקצות הגשרונים.

33.הערכת הסיכון ע"י מומחה הנתבעת: בפרק ב' לחוו"ד, מבצע מומחה הנתבעת הערכת סיכון על פי 2 פרמטרים: הסבירות, וחומרת הסיכון. פרמטר הסבירות – להערכתו, הסבירות למעידה נמוכה מאוד, משני טעמים; הראשון, כי מדובר בגשרון רחב מאוד ומפולס מאריחי אבן מחוספסים. אציין כבר עתה שאין משמעות לרוחב הגשרון כגורם מפחית סיכון בנסיבות בהן אירעה הנפילה, שעה שצעדו עליו מספר רב של אנשים לכיוון האוטובוס; גם לנתון של מקדם ההחלקה אין רלוונטיות בענייננו, שכן הנפילה לא אירעה עקב החלקה, אלא כתוצאה מהפרשי גבהים. הטעם השני עליו מבסס המומחה את הערכתו בדבר 'סבירות נמוכה למעידה', הוא בדיוק הטעם בגינו מצאתי כי המקום דווקא כן מסוכן. לשיטת מומחה הנתבעת, קיים במקום ניגוד חזותי המאפשר להולך רגל להבחין בסף הגשרון, בשל קיומה של תעלת המים מתחתיו, וכן בשל כיוון קווי הריצוף- הפוגות, הבנויות בזוית של 90 מעלות ביחס לפוגות של ריצוף התעלה שמתחת.

כאמור, איני מקבלת את הטעם עליו מבסס מומחה הנתבעת את קביעתו; בהתאם לתמונות שהוגשו, לא שוכנעתי שקיים ניגוד חזותי כאמור. לכן, בהיעדר סימון, אזהרה, או אמצעי בטיחות נאותים- מדובר במקום מסוכן.

פרמטר חומרת הסיכון - מומחה הנתבעת העריך ש נפילה מגובה של 28 ס"מ לא אמורה בדרך כלל לגרום לנזק גוף חמור; כפי שאירע בענייננו, מדובר בהערכה שגויה שלו.

34.מסוכנות מקום התאונה: לאחר שבחנתי את חוות דעת מומחי הצדדים ביחס למסוכנות המקום, אני מעדיפה את גישת התובעת; זאת, מהטעמים שפורטו לעיל, ולאחר שמצאתי שהניתוח שערך מומחה הנתבעת ביחס להערכת הסיכון דווקא מחזק את המסקנה שמדובר במקום מסוכן. על הנתבעת היה לצפות שבמקום מסוכן זה עלולות להתרחש נפילות או תאונות; כך גם לנוכח בחירתה שלא למלא את התעלות במים; היה עליה לנקוט באמצעי זהירות מתאימים, והיא התרשלה כשחדלה מלעשות כן.

35.היעדר אמצעי זהירות: המקום מיועד לשימוש הציבור, הוא כולל מגוון רחב של מבקרים, בהם קשישים וטף, אנשים בעלי מוגבלויות; ככזה, עליו להיות מותאם לכל; מקום שטמונה בו סכנה, כפי שמצאתי בנסיבות העניין, היה על הנתבעת לפעול כדי למנוע אותה, ולהתריע מפניה; להציב במקום שלטי אזהרה, או לסמן את השינוי במפלסים באופן ברור ולהבליט את הגשרונים ביחס לתעלה. מקום בו גם מומחה הנתבעת כותב שהמקום בו נפלה התובעת לא היה נגיש, כפי שצוין לעיל - היה צורך ליידע בכך את הציבור, אך הדבר לא נעשה.

36.מים בתעלה: אין מחלוקת כי התכנון המקורי של כיכר העיר היה שבתעלות יזרמו מים. ברם, מהתמונות ומהעדויות השונות עולה כי במועד התאונה לא היו מים בתעלה. מילוי התעלות במים, כמתוכנן, היה עשוי למשוך תשומת לב להבדל בין המפלסים; מים זורמים עלולים לכאורה ליצור סיכון מסוג אחר, אך אפשרות כזו, שאין בה לבדה כדי לאיין את הסכנה הטמונה במקום, אינה מושא ענייננו.

37.טענת התובעת שבמקום כבר נפלו בעבר אנשים נוספים - לא הוכחה.

סיכום שאלת האחריות

38.מכל האמור, הוכח שהתובעת מעדה ונפלה תוך כדי הליכה, בנקודה בה נבנה מפלס מוגבה, בדמות גשרון מעל תעלת מים. לאחר בחינת תמונות המקום, חוו"ד מומחי הצדדים, התרשמתי ממסוכנות המקום. הוכח לפני שהנתבעת לא הקטינה את הסיכון, לא הציבה במקום שלטי אזהרה, ולא הבליטה או סימנה את השינוי במפלס; הוכח שהמקום בו נפלה התובעת, לא עומד בדרישות התקן הישראלי ת"י 1918 העוסק בנגישות הסביבה הבנויה. מכל אלו – מצאתי שבנסיבות העניין, יש לנתבעות אחריות לאירוע התאונה.

אשם תורם

39.הנתבעת הפנתה לכך שבשנת 2005 התובעת סבלה מגידול שפיר על עצב הראיה, נותחה בגינו בראשה, נקבע ע"י המל"ל שמצבה כולל סחרחורות וחוסר שווי משקל, והיא איבדה 65% מכושר השתכרותה. לטענת הנתבעת, התובעת ניסתה להעלים מבית המשפט את המידע הנ"ל, כאשר ציינה בס' 6 לתצהירה, שהיא מעולם לא הייתה חולה במחלה קשה ולא סבלה ממגבלה. בסיכומי התשובה שלה, טענה התובעת שמכיוון שהיה מדובר באפיזודה חולפת, של גידול שהוסר בניתוח ולא נותר ממנו זכר. איני מקבלת את הסברה של התובעת בנקודה זו; הצהרת התובעת בס' 6 לתצהירה לא הייתה מדויקת. יוער עם זאת, שהתרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת בפני, בכל עניין אחר; פשר הסתירה בנקודה זו נותר אפוא עלום, ועמו האפשרות שמדובר בהדחקה לכאורה של מצב ממאיר שחלף. שוכנעתי, שאין בה כדי ללמד על אשם תורם של התובעת לקרות התאונה; אולי אף להפך. כפי שהוכח, התובעת נפלה עקב הפרשי גובה בין הגשרון לתעלה. ככל שיש לתובעת מגבלה הקשורה בשיווי משקל, או מגבלת ראיה, כטענת הנתבעת - יש בכך כדי לתמוך במסקנה בדבר הצורך להציב שילוט מתאים ולהתריע שדרך מעבר זו על הגשרון, לא מתאימה לאדם עם מוגבלות; היה מקום להציב שילוט המפנה את הזקוק לכך לדרך נגישה יותר, או לחילופין - להנגיש את המעבר על הגשרון, באמצעות מעקה או בכל דרך אחרת.

התובעת פסעה ברחבה לצד 3 חברות; בשלב מסוים, המהלך בו פסעו שינה זווית והפך לגשרון; אך טבעי בעיני שהתובעת, אשר הייתה קשובה לשיח עם חברותיה, ולא הכירה את המקום, לא הבחינה בשינוי תוואי הדרך, מעדה ונפלה.

מכל האמור, לא מצאתי, בנסיבות העניין, שיש לזקוף אשם תורם לחובת התובעת.

ההודעה לצד שלישי

40.לטענת הנתבעות, ככל שימצא שקיים סיכון כלשהו להולכי רגל בגלל מבנה הכיכר, שנמסרה לשימוש העיריה אחרי קבלת האישורים הנדרשים, הרי שהאחריות לכך נופלת לפתחו של צד ג'; שכן, הוא זה שתכנן ובנה את הכיכר.

41.לטענת צד ג' – מנגד, תכנון הכיכר נעשה ע"י משרד אדריכלים, בליווי יועץ בטיחות ויועץ הנגשה אשר אישרו אותו; התכנון תאם את תקנות התכנון והבניה ואת תקן הנגישות שהיו רלוונטיים במועד הבניה, בהסתמך על יועצים מומחים שנשכרו לשם כך. לשיטתה של צ"ג - התובעת לא הוכיחה כשל תכנוני של כיכר העיר; על פי התכנון שאושר ע"י העירייה, בתעלה שעוברת מתחת לגשרונים היו אמורים לזרום מים באופן קבוע ורציף, באופן שיוצר נחל מלאכותי בכיכר המרוצפת; אך העירייה, מטעמיה, לא מזרימה בה מים ובפועל, היא בד"כ יבשה.

42.אין מחלוקת בין הצדדים שצד ג' הוא שתכנן ובנה את כיכר העיר. מר פ', מטעם הנתבעת, ציין בס' 2 לתצהירו שצד ג' הוא שפיתח, תכנן ופיקח על כלל העבודות בבניית כיכר לב העיר במודיעין. בסיום העבודה, צד ג' הוא גם זה שביצע את הבדיקות הנדרשות, ע"י יועץ בטיחות, יועץ נגישות, ואדריכל. אף אין מחלוקת שבסיום הבניה, נמסרה הכיכר לנתבעת, האחראית מאז לתחזוקתה.

43.כפי שהוכח לעיל, הוכח שהמקום בו נפלה התובעת טומן בחובו סכנה, ואף אינו עומד בדרישות התקן הישראלי ת"י 1918, העוסק בנגישות הסביבה הבנויה.

44.שוכנעתי שהיה זה מתפקידה של הנתבעת להקטין את הסיכון שנוצר במקום; למשל, ע"י הצבת שלט המתריע מפני השינוי במפלס, באמצעות התקנת מעקה, בהבלטת סף הגשרון, באמצעות אזהרה המפנה את הולכי הרגל לדרך נגישה יותר, או בכל דרך אחרת.

45. עם זאת, בשים לב למסוכנות המקום ואי התאמתו לתקן 1918, העדר מים זורמים בהתאם לתכנון המקורי, כמו גם אחריותה של הרשות המקומית, כמחזיקת המקרקעין ומי שהמקום מצוי בשטחה המוניציפלי – מצאתי שיש לקבל את ההודעה לצד ג', באופן חלקי.

46.בנסיבות העניין, אני מחלקת את האחריות לקרות התאונה בין הנתבעות לבין הצד השלישי, באופן שהאחריות המוטלת על צד ג', במסגרת ההודעה לצד שלישי, תעמוד על 40%.  

דיון והכרעה בשאלת הנזק

47.התובעת, ילידת 12/11/53, הייתה במועד התאונה גימלאית של משרד החינוך, כבת 62 שנים וחודש; כיום היא כבת 67 ו- 9 ח'.

48.הפגיעה: עקב התאונה נגרמו לתובעת שברים מרוסקים בעצמות כף רגל שמאל. מהלך הריפוי וההחלמה היה מורכב וממושך, כמתואר בחוו"ד המומחים. בקליפת אגוז, אציין שנדרשו ניתוחים, אשפוזים, השתלות עור, תקופות שיקום, טיפולים בתא לחץ, עשרות ביקורות רפואיות, תקופות של איסור דריכה – מלא או חלקי, ועוד.

49.הנכות הרפואית: כפי שפורט בס. 6 לעיל, בהתאם להסכמת הצדדים - נכותה הרפואית הצמיתה של התובעת בקרסול ימין, הועמדה על 24% נכות אורתופדית וכן 10% נכות בגין צלקת.

50.הנכות התפקודית: התובעת גמלאית; ראשי הנזק הרלבנטיים בתביעתה, הם של נזק לא ממוני, עזרת הזולת, הוצאות למיניהן. עדותה של התובעת בדבר השלכות נכותה הרפואית בכף הרגל על חיי היומיום שלה, על נוקשות, כאבים, מגבלת תנועה וקושי בדריכה, אירועי נפיחות, רגישות למגע וכו' –סבירה בעיני, בהתחשב במהות הפגיעה, בתיעוד הרפואי, ולא רק משום שלא נסתרה. עדות התובעת ובעלה העידו, בהקשר זה, שלאחר התאונה ובגין הפגיעה בכף הרגל, התובעת נזקקה לעזרה אישית של סיעוד וליווי לטיפולים, וכי מאז היא נזקקת לעזרה בכל מלאכות משק הבית (בישול, כביסה, ניקיון), אותן ביצעה לפני כן בעצמה ובאופן מלא; התובעת הוסיפה וציינה שהיא מתקשה ברחצה, ונדרשת לשבת במהלכה. במהלך עדותה, הוברר שהעסקת העזרה החיצונית לא סדירה ולא משולמת ע"י התובעת עצמה; מדובר בעובדת משק בית המועסקת ע"י חברות, שכל אחת מהן ויתרה על שעה, על חשבונה; בשנת 2020, עקב משבר הקורונה, גם "סידור" זה לא התקיים. מכל אשר הובא בפני, שוכנעתי שפציעתה ונכותה הרפואית של התובעת הצריכו עזרה אישית ובמשק ביתה בתקופת ההחלמה ומאז, וכי אף יצריכו תוספת עזרה עד תוחלת חייה, מעבר לנדרש אלמלא התאונה; מצאתי שהתובעת זכאית לפיצוי בגינה, בין אם מדובר בעזרת בני משפחה ללא תשלום בפועל, ובין אם בעזרה בתשלום. בנסיבות העניין, מצאתי שאין מקום לאומדן מספרי "מלאכותי" של נכות תפקודית, כי אם בהשלכה בפועל של הנכות הרפואית על חיי היומיום של התובעת; זאת, בראי כלל הראיות שהובאו, ההיגיון וניסיון החיים, והפיצוי המגיע בגין אלו, בראשי הנזק הרלבנטיים.

שיעור הפיצוי :

51.נזק לא ממוני, כאב וסבל: בשים לב לשיעור הנכות הרפואית המוסכמת, מהלך הריפוי וההחלמה, עשרות רבות של ימי אשפוז, ויתר שיקולים הצריכים לעניין – אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על הסך של 180,000 ₪; הסכום נכון למועד פסק הדין.

52.עזרת הזולת: לצורך אומדן הפיצוי המגיע לתובעת בראש נזק זה, התחשבתי בתקופת הטיפולים הממושכת ועד שמצבה התייצב, ובצורך בעזרה מוגברת מאז ולעתיד. בהתחשב בנתוניה האישיים של התובעת, מהלך הריפוי וההחלמה, נכותה הצמיתה, ויתר שיקולם הצריכים לעניין – אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה, על הסך הכולל של 144,000 ₪, לעבר ולעתיד גם יחד; הסכום נכון למועד פסק הדין.

53.הוצאות רפואיות: התובעת לא הציגה ראיות ביחס לתשלום בגין עלויות שיצאו מכיסה בגין השתתפות עצמית עבור טיפולים רפואיים, שבהתאם לתיעוד שהוצג - הם בוצעו, רובם ככולם, במסגרת הציבורית ותחת מטריית חוק בריאות ממלכתי. עם זאת, ידוע לכל שנדרשת השתתפות עצמית. אין לפני קביעה פוזיטיבית רלבנטית בדבר צורך בטיפולים עתידיים ומהותם. מכל האמור, ובשים לב להיקף הטיפולים והביקורים הנזכרים בחוו"ד ובראיות, אני פוסקת בראש נזק זה, את הסך הכולל של 7,500 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

54.נסיעות לטיפולים וניידות: בהתחשב בהיקף העצום של הטיפולים הרפואיים, בנכותה הרפואית של התובעת בכף רגל שמאל, בגילה וביתר שיקולים הצריכים לעניין – אני פוסקת לה פיצוי בראש נזק זה, בשיעור של 30,000 ש"ח, לעבר ולעתיד גם יחד. הסכום נכון למועד פסק הדין.

55.סך הפיצוי המגיע לתובעת בגין נזקה הנובע מהתאונה: 361,500 ₪. הסכום נכון למועד פסק הדין.

סוף דבר:

56.מכל האמור - אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לפצות את התובעת בסך של 361,500 ₪; לסכום זה יתווספו סכום של 20% בתוספת מע"מ כחוק, כהשתתפות בשכ"ט עו"ד של התובעת, וכן החזר בגין הוצאות משפט של התובעת, בגין חוו"ד מומחים ואגרת פתיחת ההליך, בהתאם לקבלות שתוצגנה ע"י התובעת בפני הנתבעות וצ"ג, בתוך 7 ימים ממועד קבל פסק הדין. הסכומים נכונים למועד פסק הדין. הצד השלישי תחזיר לנתבעות 40% מהנ"ל.

המזכירות תואיל לשלוח לב"כ הצדדים את פסק הדין.

זכות ערעור - בהתאם לתקנות.

ניתן היום, י"ז אלול תשפ"א, 25 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.