הולכת רגל נפלה ברחבה מחוץ לקניון במודיעין, שברה את רגלה, נזקקה לניתוח ונותרה עם נכות. העירייה ומשרד הבינוי והשיכון חויבו לפצותה לאחר שנקבע שהמקום מסוכן
בית משפט השלום בפתח תקווה חייב לאחרונה את עיריית מודיעין ומשרד הבינוי והשיכון לפצות אישה שנפלה בכיכר העיר מודיעין, ברחבה שמחוץ לקניון שבנויים בה גשרונים ותעלות. היא נפלה עקב הפרשי הגובה, שברה את הרגל ונותרה עם נכות. השופטת ריבה שרון התרשמה שהמשטח לא תקני ומסוכן. היא חילקה את האחריות לפיצוי על העירייה בשיעור 60% ועל משרד השיכון אשר תכנן ובנה את הכיכר בשיעור 40%.
התובעת (68) נפגעה בדצמבר 2015 ברגלה ונותרה עם נכות לאחר שנפלה מגשרון שמתחתיו תעלה ברחבה של קניון בעיר מודיעין, הנקראת כיכר העיר.
בספטמבר 2017 היא הגישה תביעה לפיצוי על נזקיה נגד עיריית מודיעין-מכבים-רעות וחברת הביטוח שלה "הראל".
במסגרת התביעה הצהירה התובעת שהיא הייתה עם בעלה בסיור חנוכה מאורגן. ביציאתה מהקניון לא הבחינה בגשרונים שמתחתם תעלה, ומעדה בנקודה שבה היה מפלס מוגבה.
העירייה הגישה הודעת צד ג' נגד משרד הבינוי והשיכון שתכנן ובנה את הרחבה. היא טענה כי במידה שימצא שיש בה סיכון להולכי רגל, האחריות היא שלו. משרד הבינוי טען שהבניה נעשתה בהתאם לתקנות ובליווי יועץ בטיחות והנגשה.
התובעת והעירייה הגישו כל אחת חוות דעת של מהנדסי בטיחות.
הצדדים הגיעו להסכמה על שיעור הנכות הרפואית של התובעת, שהועמדה על 24% בגין הפגיעה האורתופדית ו-10% בגין צלקת.
"פוטנציאל לסכנה"
השופטת שרון קיבלה את התביעה. היא התרשמה שגרסת התובעת לאופן התרחשות התאונה הייתה סדורה ועקבית ונתמכה בעדויות של בעלה וחברה שלה שהיו עדים לאירוע. גם מדוח מד"א שהגיע בסמוך לאירוע והדיווח לעירייה עולות גרסאות דומות.
בנוסף, מתמונות של רחבת הקניון שהוצגו בפניה, התרשמה השופטת שיש פוטנציאל לסכנה מכיוון שברחבה מספר גשרונים ומתחת לכל אחד מהם תעלה שאמורה הייתה להיות עם מים. צבע הרחבה והאריחים על כל מפלסיה זהים, מה שיוצר מראה אחיד לכל המשטח, ומה גם שאין שילוט אזהרה במקום.
השופטת אימצה את מסקנות חוות הדעת מטעם התובעת, לפיהן הפרשי הגובה לא עמדו בדרישות התקן הישראלי והמקום מסוכן.
לאור זאת נקבע שהעירייה התרשלה, שכן היה עליה לצפות התרחשות נפילות והיא לא נקטה באמצעי זהירות כמו שלטי אזהרה, סימון או הבלטה של המפלסים. גם מילוי התעלות במים היה יכול למשוך את תשומת הלב של הולכי הרגל להבדלי הגובה.
השופטת דחתה את טענת העירייה לאשם תורם מצד התובעת. האחריות לתאונה הוטלה על העירייה בשיעור של 60% ועל משרד הבינוי והשיכון בשיעור של 40%.
השופטת לא קבעה את שיעור נכותה התפקודית של התובעת מאחר שהיא גמלאית, אך לקחה בחשבון את השלכות הנכות הרפואית על חיי היומיום שלה. עקב נכותה היא נזקקת לעזרה אישית של סיעוד וליווי לטיפולים וכן עזרה במשק הבית.
בגין כאב וסבל, הוצאות רפואיות, נסיעות לטיפולים וניידות נקבע לתובעת פיצוי של 361,500 שקל, בתוספת 20% שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.
- ב"כ התובעת: עו"ד נועם פרץ ממשרד עורכי דין פרץ-זרנקין
- ב"כ הנתבעות: עו"ד ענת שובל
- ב"כ צד ג': עו"ד אייר מנדלבאום
עו"ד דניאל רייכמן
עוסק/ת ב-
נזקי גוף ותאונות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.