פלוני נ' גילטן ואח'

לפני תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים/עבודה .

רקע כללי :

1. התובע יליד 18.2.1971 עבד בחברת חד אסף מתכות בע"מ בקרית הפלדה בעכו, העוסקת ביציקת פלדה, התובע עבד כיוצק פלדה.

2. ביום 16.8.2017, נהג הנתבע 1 במלגזה שלטענת התובע שוקלת 16 טון ועלה עם גלגלי המלגזה על כף רגלו של התובע, כתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף, (להלן: "התאונה").

3. ממקום העבודה פונה התובע לבית החולים הגליל בנהריה, שם אובחן כסובל מפצע מעיכה בכף רגלו הימנית, שבר בבוהן כף הרגל הימנית. התובע עבר מס' ניתוחים ושיקום:

   

4. בסיכום האשפוז מבית החולים נהריה מיום 26.10.17 נרשם:

    

5. התובע טען כי כתוצאה מהתאונה הוא סובל מכאבים עזים והגבלות קשות ומתהלך בעזרת קביים.

6. בנוסף, התובע טען כי חלה התדרדרות קשה במצבו הנפשי, התובע עבר ועובר טיפולים נפשיים במרפאה לבריאות הנפש בעכו. לטענת התובע יזדקק גם בעתיד לטיפולים נפשיים.

7. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי. לתובע נקבעו נכויות זמניות מיום 16.11.17 ועד 31.3.19 (בשיעור של 100% ובכלל זה השלמה ל-100% לפי תק' 18א' לתקנות המל"ל (קביעת דרגת נכות מעבודה)). החל מ-1.4.19 נקבע לתובעת נכות צמיתה בתוספת 50% לפי תק' 15 בשיעור של 53%. וועדת ערר הגדילה את אחוזי הנכות בגין הפגיעה האורתופדית כך שבתוספת תקנה 15 עומד שיעור נכותו של התובע על 63%.

8. התובע טוען כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לו נזקים כספים שעל הנתבעים לפצותו בגינם.

9. הנתבעת הגישה כתב הגנה שבו הוכחשה התאונה כתאונת דרכים, כמו כן, נטען כי האירוע הוא תאונת עבודה ולכן, על התובע למצות את זכויותיו וקביעת נכותו במל"ל ואין מקום להגשת בקשה למינוי מומחים וזאת בכפוף לזכותה של הנתבעת להביא ראיות לסתור.

10. כאן המקום להבהיר כי בתיק הנדון אין מחלוקת בנוגע לחבות והנתבעת אף לא הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור ולכן, קביעת המוסד לביטוח לאומי מחייבת לפי ס' 6ב' לחוק פלת"ד. המחלוקת אפוא בין הצדדים עניינה שיעור הנזק שנגרם לתובע.

    הנכות הרפואית

11. תאונת הדרכים שעבר התובע הוכרה כאמור כתאונת עבודה והגם שבהגשת התביעה במקור עתר התובע למינוי מומחים רפואיים, הרי שבהמשך ההליך נקבעה נכותו על ידי הוועדה הרפואית שליד המל"ל. וועדה ראשונה קבעה את שיעור נכותו הרפואית בשיעור של 53% החל מ-1.4.19 כאשר נכות זו כוללת :

    20% בגין פגיעת מעיכה בכף הרגל –קישיון נוח של הקרסול לפי ס' 48(3)(ב) לתקנות המל"ל

    10%בגין צלקות בגוף מכאיבות ומכערות לפי ס' 75(1)(ב) לתקנות המל"ל

    10% בגין הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה לפי ס' 34(ב)(2) לתקנות המל"ל.

    תוספת 50% לנכות לפי תקנה 15.

    ערעור התובע בפני וועדה רפואית לעררים שליד המל"ל בנוגע לסעיף הנכות האורתופדי התקבל. ושיעור נכותו בגן הפגיעה בכף הרגל הועלה ל-30% לפי ס' 48(3)(ג)- קישיון לא נוח של קרסול ימין. יתר סעיפי הנכות לא שונו כך שנכותו הצמיתה של התובע בתוספת תקנה 15 הינה בשיעור של 63%.

    להשלמת פרק זה אציין שעל פי דוחות הוועדה הרפואית שליד המל"ל, תוארה המגבלה בכף הרגל:

    

    למותר לציין, שעד לקביעת דרגת הנכות הקבועה נקבעו לתובע נכויות זמניות בשיעור של 100% ו/או השלמה ל-100%.

    הנכות התפקודית

12. הצדדים חלוקים בשאלת התפקודיות של הנכות הרפואית.

    בעוד שהתובע מבקש בסיכומיו שבית המשפט יאמץ את קביעת וועדות המל"ל לא רק בעניין קביעת דרגת הנכות הרפואית אלא גם בתוספת תק' 15 כמשקפת נכונה את נכותו התפקודית של התובע כלומר בשיעור של 65% , הנתבעת, גורסת כי רכיבי הנכות הרפואית של התובע בגין צלקת ונכות בגין מצב נפשי אינן בעלות השפעה תפקודית על יכולת עבודתו של התובע וכושרו להשתכר ולמעשה טוענת הנתבעת כי " התובע במצבו בהחלט יכול לחזור ולעבוד, בקשת רחבה של אפשרויות תעסוקה (שיווק, פקידות, מכירה והדרכה) בהן יכול להשתלב במצבו, חרף מגבלות מינוריות במהותן אך לדאבוננו, לא נקט בכל פעולה שהיא להקטין את נזקיו ", (ס' 19 לסיכומי הנתבעת).

    אין חולק, שפסיקה ענפה קבעה כי הערכת הנכות התפקודית נתונה לשק"ד בית המשפט בלבד ולפיכך, בניגוד לקביעה המחייבת של הנכות הרפואית לפי ס' 6ב' לפלת"ד נקבע שלגבי תק' 15 " אין במסקנות המוסד לביטוח לאומי למשל, לעניין מידת הפגיעה התפקודית, כדי לחייב את בית המשפט. על כן לא יראה עצמו בית המשפט קשור בהחלטת המוסד להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי( קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956......... זו היא למעשה הסקת מסקנות לגבי הפגיעה התפקודית, והיא איננה מחייבת את בית המשפט לפי ס' 6ב'. ממילא הראיה הזו אינה רלוונטית", א. ריבלין, תאונת הדרכים, סדרי דין וחישוב פיצויים, מה' 3 עמ' 524, ראה גם ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נגד שמעון אזולאי, פ"ד מ(4) 690 (להלן: "פרשת אררט"), ד. קציר פיצויים בשל נזקי גוף מה' 5 עמ' 270.

    ברם, משנתונה הערכת הנכות התפקודית לפתחו של בית המשפט עליו לבחון את מכלול הראיות היכולות להשפיע על תפקודו של הנפגע, כך למשל באו הדברים לידי ביטוי בעניין פרשת אררט:

    ".22הנכות התפקודית לעניין תשלום פיצוי לפי חוק הפיצויים חשובה היא ביותר כדי לאפשר לבית המשפט להחזיר את הנפגע, ככל הניתן, במובן שעמדנו עליו, למצבו עובר לתאונה. בכך, במידה רבה, עיקר התפקיד המוטל על בית המשפט - לגבש את הראיות בכל הנתונים וההיבטים שיש בהם כדי להשפיע על קביעת יכולת התפקוד של הנפגע, השוואת מצבו של הנפגע עובר לתאונה עם מצבו הכללי בעקבות התאונה וקביעה מסתברת של גובה הנזקים, בהתחשב בכל המרכיבים וההיבטים".

    משכך, והגם שמסקנות וועדת הרשות לעניין תק' 15 אינן מחייבות את בית המשפט, אין מניעה כי בית המשפט יעיין בחוות דעת של וועדת הרשות כדי לבחון האם יש היבטים שניתן להסתייע בהם כדי להעריך את שיעור הנכות התפקודית. דומני, שככל שהיקף הראיות בדבר נסיבותיו האישיות של התובע עובר לתאונה ולאחריה למשל, השכלתו, מקצועו, מצבו הנפשי ויכולתו להסתגל למצבו עקב התאונה ועוד, הן מעטות לא מן הנמנע שדו"ח וועדת הרשות ישמש כלי נוסף להערכת הנכות התפקודית.

    התובע יליד 18.2.1971, עלה לארץ ב-1994, מגאורגיה בהיותו בן 24, לפי עדותו השתלב בעבודות פיזיות בתחום הברזל ורכש מקצוע כיוצק ברזל:

    " אני עליתי לארץ ב- 94'. בשנים האחרונות לפני התאונה עבדתי במפעלי פלדה 8 שנים עד שהתרחשה התאונה. לפני כן, עבדתי במפעל שקשור לברזל.

    במהלך העבודה רכשתי מקצוע של יוצק פלדה. הכוונה ליוצק פלדה קשה. מפלדה נוזלים אנו יוצרים ברזל. זו עבודה פיזית", פ' עמ' 2 ש' 23-26.

    התובע נחקר לגבי השתלבותו בעבודה אחרת המתאימה למגבלותיו וכן, לגבי השמה מקצועית אחרת לרבות השתלבותו בהכשרה מקצועית אך העיד כי הפניה היחידה שלו למחלקת השיקום במל"ל נעשתה בטלפון ולמעשה הן בשל תקופת הקורונה והן בשל הכאבים הרבים וחוסר השינה בגינם הוא אינו מרוכז ולכן, לא פנה לשיקום מקצועי מעבר לאותה שיחה טלפונית:

    "ש. למה לא עשית ניסיון ללמוד קורסים מסוימים. הסבת מקצוע. האם ניסית. או שקיבלת הנחיה לא לחזור לשום עבודה.

    ת. אנחנו שנתיים בקורונה, אף אחד לא לומד אף אחד לא עושה שום דבר.

    ש. יש קושי בגלל הקורונה לכל עם ישראל.

    ת. עוד לפני דקה הסברתי לך, בגלל הכאבים והתרופות שאני מקבל והשעות והלילות בלי שינה – אני לא יכול להיות מרוכז, קשה לי.

    ש. מה עם נושא המחשוב. כל הנושא של פקידות, ניסית ללכת בדרך הזו.

    ת. יש לי כאבים וכל המצב שלי, אני חוזר על תשובתי קודם. אני לא מרוכז וסובל מכאבים ואני לא יכול להתרכז במחשב או במשהו אחר, פ' עמ' 5 ש' 6-14.

     

    התובע אף העיד כי הוא מסתייע בקביים וכיסא גלגלים ולטענתו בעבר אף עסק בכל עבודות תחזוקת הבית אך עקב מגבלותיו הוא אינו מסוגל לכך יותר. התובע אף טען כי הוא נעזר באשתו הן להסעות והן בבית שם מסייעות לו גם בנותיו.

     

    מנגד הנתבעת עימתה את התובע עם פגיעות גופניות נוספות במסגרת תאונות עבודה שאירעו לו בעבר עובר לתאונה שבנדון ( פ' עמ' 3) אך התובע העיד כי למרות הפגיעות שעבר שב לעבודה מיד עם החלמתו .

    הנתבעת אף עימתה את התובע עם טענתו כי הוא נזקק לקביים והציגה בפניו את שנכתב במסמך הרפואי שסומן נ/1 (9.5.18) שם נכתב :

    "בן 47 לפני 7 חודשים עבר תאונת עבודה ולאחר מכן, השלת עור על כף רגל ימין מטופל קבוע ב-.... כבר 3 חודשים הולך לחדר כושר מתהלך ובסך הכל הרגיש טוב (עם גרב וקבקב).."

    על כך השיב התובע בעדותו:

    "ש. אתה לפני חצי שנה מאז התאונה, אתה חזרת לתפקוד מלא.

    ת. מה זה תפקוד מלא?

    ש. שאתה יכול ללכת כרגיל בלי קביים, בלי כיסא גלגלים.

    ת. זה לא נכון.

    ש. אתה בטוח.

    ת. בטוח.

    ש. מפנה את בימ"ש – לנספח 11 מתוך תיק המוצגים של התובע "ייעוצים" – ביום 09.05.18 נרשם על ידי רופא – מה שאני מקריאה לך.

    ת. בחדר כושר המליצו לי פיזיותרפיה.

    ש. לא רשום לא קביים לא כיסא גלגלים ולא שאתה צולע. אתה הולך.

    ת. אין לי מה להגיד לך. אם זה לא רשום בנייר שהייתי עם קביים מה זה אומר? שאני מסתדר בלי קביים?", פ' עמ' 4 ש' 21-32.

     

    הערכת הנכות התפקודית:

    לאחר שעיינתי במכלול הנתונים שעמדו לעיוני, אני סבור שיש להעריך את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 50% ולהלן אפרט טעמי:

    אקדים ואומר שלא שוכנעתי שהתובע אינו מסוגל לכל עבודה המותאמת למגבלותיו. למעשה שוכנעתי שקיימת לצד מגבלותיו התפקודיות האובייקטיביות הפרזה לא מעטה ביכולתו התפקודית הכללית. עיון בסיכום מחלקת השיקום מיום 26.10.17 כחודשיים לאחר התאונה מלמד על כושר השיקום הגבוה של התובע, כבר אז נרשם שהתובע "הגיע לכדי עצמאות בניידות, אולם עמדת הרגל נותרה באקווינו וארוס בשלב זה, מה גם שהמטופל נמנע מלדרוך עליה למרות שניתן לו היתר לעשות כן". ביום 9.5.18 , מס' חודשים לאחר התאונה צוין במסמך הרפואי נ/1 כי התובע הולך מזה 3 חודשים לחדר כושר , מתהלך (עם גרב וקבקב) ובסך הכל מרגיש טוב , ללא שצוין על ידי הרופאה שימוש בקביים.

    למותר לציין, שהתובע עצמאי בכל תפקודי ה-ADL , ראה סיכום מחלקת השיקום מיום 26.10.17. לכן, יש לבחון את המשמעות התפקודית של הנכות הרפואית ככול האפשר על בסיס היבטים אובייקטיביים .

    על פי דו"ח רציפות בעבודה התובע עובד מאז 1995 ברציפות והחל מ-2009 עובד אצל חד אסף מתכות בע"מ ביציקות פלדה. על פי תשובות המעביד לשאלון וועדת הרשות של המל"ל , עבד התובע במשרה מלאה (100%) חמישה ימים בשבוע במשך 12 שעות ביום.

    התובע נחקר לגבי פגיעות שעבר במסגרת עבודתו עובר לתאונה שבנדון, דומני, שהיקף עבודתו אצל המעביד ומשך עבודתו במהלך השנים מלמדים כי אין לפגיעות אלו משמעות תפקודית מעשית על מהלך עבודתו עד לתאונה שבנדון.

    אופי העבודה של התובע הוא פיזי במהותו, והגם שלא ניתן לכך ביטוי מוחשי בראיות נקל להבין שאין מדובר בעבודה משרדית או כזו הנעשית בישיבה אלא מדובר בעבודה מול כבשנים בטמפרטורה גבוהה הנעשית בעמידה תוך כדי תנועה.

    נכותו הרפואית האורתופדית של התובע כפי שנקבעה בוועדת רפואית לעררים שליד המל"ל

    קבעה את נכותו בשיעור 30% בגין קישיון לא נוח של הקרסול שנובעת ממנח של אקווינוס ואריוס כלומר כף הרגל אינה מונחת במלואה על משטח הדריכה (בזווית שונה מ-90מעלות).

    משמעות ההגבלה קושי בעמידה או בהליכה ממושכת.

    משמעות ההגבלה לענייננו שעה שהתובע עבד עובר לתאונה 12 שעות ביום כאשר מרבית העבודה נעשית תוך כדי תנועה ובעמידה היא שיש לנכות זו משמעות תפקודית גבוהה אף מזו הרפואית.

    במקרה הנדון, דו"ח וועדת הרשות בעניין תוספת תק' 15 שאינו מחייב את בית המשפט, מתייחס להיבט התפקודי של הנכות האורתופדית בלבד ומסקנתו היא כי התובע יתקשה לחזור לעבודה בה עבד עובר לתאונה הנדונה או לכל עבודה הדורשת עמידה ממושכת או הליכה ממושכת.

    לצד הנכות התפקודית נקבעה לתובע נכות בגין צלקות מכוערות וכואבות (10%) וכן, נכות נפשית (10%) . אכן, יתכן, שכאשר כל אחת מנכויות הנ"ל עומדת בפני עצמה משמעותה התפקודית נמוכה אם בכלל אולם כאשר קיימת מגבלה תפקודית אורתופדית מוחשית יש בכל אחת מהנכויות הנ"ל לתרום להעצמת המגבלה.

     

    כאמור, לא התובע ולא הנתבעת פרטו את יכולותיו האישיות ו/או הקוגנטיביות של התובע, למעשה בסיכומיו טען התובע שסיים תיכון ובדו"ח וועדת הרשות צוין שסיים 10 שנות לימוד. יחד עם זאת, התובע עבד בעיקר בעבודות פיזיות לאורך השנים ומרביתן ביציקות פלדה , כמו כן, השתכנעתי ביכולתו להשתקם פיזית כעולה מהמסמכים הרפואיים שהוצגו.

    לכן, גם אם על התובע מוטלת חובת הקטנת הנזק בדרך של מציאת עבודה או הכשרה ההולמת את מגבלותיו בשים לב לגילו ולשנות העבודה שנותרו לו עד למועד היציאה לגמלאות הרי שלא ניתן להתעלם מכך שקיימת מגבלה בהיקף העבודות שיהיה מסוגל להן, לנוכח הקושי בעמידה ממושכת או בהליכה ממושכת.

    לפיכך, וכפי שציינתי ברישא לראש פרק זה אני מעריך את שיעור נכותו התפקודית ב-50%.

    שכר הבסיס –עבר ועתיד

13. התובע עבד במשרה מלאה, על פי תלושי השכר שצירף לתיק המוצגים שכרו השעתי נכון 2016 (1/16-11/16) עמד על 30 ₪ לשעה כאשר על סכום זה התווספו תוספות בגין שעות נוספות ושעות משמרת. מחודש 12/16 ועד 7/17 השכר השעתי עמד על 30.90 ₪ בתוספת שעות נוספות ותוספת בגין שעות משמרת. לא מצאתי מלבד תלושי השכר ראיה לטענת התובע שבכל שנה עלה השכר השעתי בשקל אחד כפי שטען. יתרה מזאת, לא צורפו תלושי שכר של עובד אחר ממחלקת היציקות להוכחת טענה זו. התובע סיים עבודתו בפועל אצל המעביד בחודש 9/29 שאז נערך עמו חשבון סופי וגם בהקשר זה לא הובאו נתונים לגבי השכר בגינו בוצעו החישובים. על פי דו"ח רציפות בעבודה שצרפה הנתבעת לתיק המוצגים מטעמה (נספח א') שכרו של התובע בשנים 2013-2016 עמד על שיעור ממוצע של 152,000 ₪-153,000 ₪ לשנה , שכר שמשקף הכנסה של כ-12,700 ₪ ברוטו.

    על פי המל"ל שכרו הרבע שנתי של התובע עובר לתאונה עמד על 40,269 ₪ שמשקף שכר של 13,423 ₪ . מאחר וחישוב חוות הדעת האקטוארית מטעם הנתבעת התבסס על נתון זה של השכר הרבעוני, ובהעדר כל הסבר לפער בין ההכנסה המפורטת בדו"ח הרציפות בעבודה לבין השכר ששימש לצורך תשלומי המל"ל אף אני אאמץ את השכר הרבעוני כשמשקף את הכנסתו הממוצעת של התובע למועד התאונה.

    בהעדר ראיות לאופן גידול השכר אצל המעביד אניח ששכרו לעתיד עומד על סך של 15,000 ₪ ברוטו.

    ניכוי מס הכנסה:

    חוק פלת"ד קובע שיש לנכות מההכנסה ברוטו מס הכנסה ובלבד שלא יעלה על 25%.

    לטענת התובע מהכנסתו אצל המעביד לא נוכה מס הכנסה ולכן אין לנכות מס הכנסה משכרו בעוד שלטענת הנתבעת יש לנכות מס הכנסה וטענת התובע לא הוכחה.

    עיון, בתלושי השכר של התובע שצורפו לתקופה מ-1/16 ועד 7/17 מעלה כי משכרו של התובע לא נוכה מס הכנסה . בסיכומיו הפנה התובע להסבר שניתן על ידו בתחשיב הנזק ולפיו בהיותו תושב עכו היה זכאי לפטור ממס הכנסה בהתאם לסעיף 11 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) . במקרה הנדון דומני שיש ממש בטענת התובע כי משכרו לא נוכה מס הכנסה ולכן יש לחשב את הפסדיו על בסיס שכרו ברוטו.

     

    על כן, שכרו לצורך חישובי הפסדי עבר יעשה על בסיס 13,423 בהצמדה להיום 13,974 ₪

    שכרו לחישוב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד -15,000 ₪.

     

     

     

14. חישובי הנזק

    1. אובדן השתכרות לעבר:

        

       התובע עבר תאונת דרכים/עבודה ביום 16.8.2017 . ממועד התאונה לא שב לעבודתו אצל המעביד חד אסף מתכות בע"מ , על אף היותו רשום כעובד אצל המעביד רק ביום 9/20 הסתיימו יחסי העבודה באופן פורמאלי ונערך עם התובע חשבון סופי.

       בכל מהלך התקופה ממועד התאונה ועד עתה התובע אינו עובד בכל עבודה אחרת.

       המוסד לביטוח לאומי קבע את נכותו הצמיתה של התובע מיום 1.4.2019 תחילה בשיעור של 53% (כולל תק' 15) ולאחר מכן הועלה שיעור הנכות ל-65% (כולל תק' 15).

       עד ליום 31.3.2019 נקבעו לתובע נכויות זמניות לרבות השלמה ל-100% (נכה נזקק) בשיעור של 100%. לטענת התובע יש לחשב את הפסדיו למלוא התקופה על בסיס הפסד מלא ואילו לשיטת הנתבעת יש לחשב הפסדיו לעבר לכל היותר לתקופה של 6 חודשי אי כושר וממילא כך נטען לאחר 3 חודשים קיבל התובע שכר מלא חרף היעדרותו הנטענת ממקום העבודה. לטענת הנתבעת מעבר לתקופה הנ"ל אין מקום לפיצוי בגין הפסדי עבר הואיל ולא הייתה כל מניעה שהתובע ישוב לעבודה באופן מלא או חלקי.

       על פי דו"ח הרציפות בעבודה –נספח א' למוצגי הנתבעת עולה שבשנת 2017 התובע קיבל שכר עבור 10 חודשים בלבד ולמעשה החל מ-1/2018 קיבל פנסיה (גמלה) מחברת הביטוח מנורה. המעביד בתשובתו מיום 11.4.2019 לוועדת הרשות שליד המל"ל השיב כי התובע לא חזר לעבודתו עקב הימצאותו בתאונת עבודה וכשנשאל האם קיימת ירידה בשכר השיב כי התובע טרם שב לעבודתו.

       אין מחלוקת שהפסדי השתכרות לעבר הם בגדר נזק מיוחד שיש להוכיחו. ברם, במקרה הנדון התובע לא שב לעבודתו אצל המעביד ובפועל הסתיימו יחסי העבודה רק ב-9/20 כ-3 שנים ממועד התאונה ולכן, כאשר נטען כי התובע קיבל שכר מלא או שכר כלשהו מהמעביד יש להוכיח טענה זו בראיות במיוחד כאשר קיימים הסדרים לעיתים בין מעבידים גדולים למל"ל שהתשלום לעובד בתקופת אי הכושר נעשה דרך המעביד. מאחר ועניין זה לא נטען ולא הוכח הרי שנק' ההנחה היא שהתובע קיבל דמי פגיעה לתקופת אי הכושר שאושרה לו (ראה גם דו"ח אקטוארי שהנתבעת צרפה כנספח ב' למוצגיה) וממועד הנכות הצמיתה גמלת נכות.

       מנק' מוצא זו אני קובע שיש לחשב את הפסדי ההשתכרות לעבר בחלוקה לשתי תקופות: הראשונה, הפסד מלא ממועד התאונה ועד לסיום יחסי העבודה אצל חד אסף מתכות בע"מ.

       13,974 ₪ X 37.5 חודשים= 524,025 ₪

       השנייה, ממועד סיום יחסי העבודה (10/20) אצל המעביד ועד מתן פסק הדין , יחושב ההפסד בשיעור הנכות התפקודית.

       13,974 ₪ X 50% X 17 חודשים= 118,779 ₪

        

       14.2 אובדן כושר ההשתכרות לעתיד:

       התובע יליד 18.2.1971 במועד התאונה 16.8.2017 היה התובע בן 46 וחצי , כיום בן 51 ושני חודשים. התובע עבד כשכיר לאורך השנים ולכן, צפוי היה לצאת לגמלאות בגיל 67. בהעדר נתונים אחרים , גיל פרישת התובע הוא 67. מקדם ההיוון ליתרת שנות העבודה הוא

       כפי שציינתי לעיל החישוב לעתיד יתבסס על שכר בשיעור של 15,000 ₪ ( השכר השנתי אינו עולה על תקרת השכר המזכה מפטור ממס הכנסה בשל מקום מגורי התובע ולכן גם במקרה זה יחושב הפיצוי על בסיס השכר ברוטו).

       15,000 ₪ X 50% X 151.56 = 1,136,737 ₪ (מעוגל)

       14.3הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

       על פי ההלכה הנוהגת (ראה גם סיכומי התובע המפנים לתחשיב מטעמו ס' 42 בתחשיב , וכן, ס' 54 לסיכומי הנתבעת.

       1,779,541 ₪ ( הפסדי עבר ועתיד) X 12% = 213,545 ₪ (מעוגל)

       14.4 עזרת הזולת לעבר ועתיד

        עיקר טענת התובע כי נזקק לעזרת אשתו המלווה אותו ומסיעה אותו לטיפולים השונים :

       "אשתי מסיעה אותי לטיפולים. אני הולך לטפול אצל אורתופד, פעם פעמיים בחודש. לאחרונה יש לי גם בעיות עם הגב. לפחות פעמיים בחודש אני נפגש עם אורתופד", פ' עמ' ש' 16-17.

       משנשאל התובע לגבי סדרי עבודתה של אשתו וכיצד הדברים מתיישבים עם העזרה לה הוא טוען העיד:

       "ש. במה אשתך עובדת.

       ת. בחנות של בשמים. היא שכירה.

       ש. מה שעות העבודה.

       ת. 6 שעות ביום. לפעמים בוקר ולפעמים צהריים. משמרות. היא עובדת 5 ימים בשבוע. היא עובדת שם בשנתיים האחרונות. לפני כן היא גם עבדה באיזה חנות כמוכרת. היא עובדת או מ- 10 עד 16 או מ- 16 עד 22.

       ש. בזמן הזה שהיא נמצאת מעשר עד ארבע, איך אתה מתנהל בבית.

       ת. יש לי שתי בנות בבית בנות 16 וחצי ושניה בת 14 וחצי והן עוזרות לי.

       ש. הביטוח הלאומי, מי בא איתם לוועדות.

       ת. אשתי לוקחת אותי.

       ש. לטיפולים רפואיים.

       ת. גם עם אשתי. אם יש משהו דחוף אורתופד למשל, היא מחליפה משמרת כדי להתאים את עצמה אלי", פ' עמ' 5 ש' 29- פ' עמ' 6 ש' 10.

       אציין כי אשתו של התובע העידה כי היא זו שנוהגת בלבד הואיל ולתובע אין כלל רישיון נהיגה.

       ציינתי לעיל בסעיף 12 לעיל (בפרק הנכות התפקודית) כי בהתאם לסיכום מחלקת השיקום התובע היה נייד על אף מגבלותיו , לא נזקק לסיוע בפעולות האישיות (ADL) ולמעשה מס' חודשים לאחר התאונה (9.5.2018) תואר שמבקר בחדר כושר מזה 3 חודשים. דומני, שבחינה עניינית מעלה כי קיימת הפרזה לא מעטה בעזרה, לה טוען התובע שהוא נזקק מבני משפחתו. אכן, לא מן הנמנע שבחודשים הראשונים נזקק להסעה מוגברת לצרכים טיפוליים בשל הקושי בניידותו, יחד עם זאת, יש לזכור כי המל"ל לא הכיר בצרכי הניידות ולא אישר לתובע גמלת ניידות.

       היבט אחר של עזרת הזולת עולה מעדותה של אשת התובע כי :

       "בתוך הבית, בעלי היה עושה הכל, היה עוזר לי הרבה בכל המטלות. גם במטבח גם בבית. עכשיו הוא לא יכול לעשות כלום, לא יכול לעמוד על הרגליים. מבחינת משק הבית תיקונים, לפני התאונה עשה הכל. היום אפילו להחליף מנורה הוא לא יכול. אפילו לשים מסמר הוא לא יכול. שום דבר. הכל נופל על הכתפיים שלי, גם דברים בסיסיים" פ' עמ' 6 ש' 23-26.

        טענה זו לא הוכחה ולמעשה ספק בעיני אם לאור הראיות שהובאו בפני יש ממש בטענה זו:

       ראשית, אשת התובע העידה כי מזה 4 שנים היא עובדת ומרבית השנים עד שהילדים גדלו כלל לא עבדה ודי היה בעבודתו של התובע:

       "ת. לא. ביטוח לאומי משלם סכום מזערי וגם ממנורה סכום סמלי. המשכורת שלו היתה הרבה יותר גבוהה. יכולנו להסתדר עם משכורת אחת – עובדה שהרבה שנים לא עבדתי עד שהילדים גדלו. היום אנחנו לא יכול לשרוד. אני עובדת הרבה שעות ולפעמים גם יום שלם.

       אני עובדת באפריל קוסמטיק. התחלתי לעבוד שם לפני 4 שנים.

       ש. מתי זה התחיל.

       ת. הבאנו את בי"ח וחצי שנה עבדתי בסופרפארם ואחר כך באפריל. בסופרפארם זה היה פחות שעות ורציתי להגדיל את המשרה באפריל" , פ' עמ' 7 ש' 15-21.

        

       בנוסף, מתלושי השכר שצירף התובע ומתשובת המעביד לוועדת הרשות עולה שהתובע עבד כ-12 שעות ביום, במשמרות לרבות שעות נוספות רבות כדי להגדיל את נפח העבודה והשכר.

       ברי, כי בסבירות גבוהה למדי, משך השנים עיקר עיסוקה של אשת התובע היה בגידול הילדים וטיפוח הבית בעוד שהתובע עבד מחוץ לבית משך שעות רבות. כך שהטענה שהתובע נהג לסייע בכל מטלות הבית גם אם יש בה ממש היא טענה הדרושה הוכחה וזו לא הוכחה.

        

       אף על פי כן, אני סבור שיש מקום לפיצוי גלובאלי בראש פרק זה שאותו אני מעריך לעבר ולעתיד ב-50,000 ₪. 

       בשולי פרק זה אציין כי התובע העמיד את ההוצאות בגין הניידות בפרק ההוצאות בשיעור גבוה הרי שנוכח העזרה המיוחסת לאשת התובע בהסעת התובע , השימוש בתחבורה ציבורית ו/או מוניות תחליף את העזרה בהסעה ותצמצם אותה.

        

       14.5 הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ועתיד: 

       גם בראש נזק זה חלוקים הצדדים.

       טיפולים רפואיים ושימוש בקנאביס רפואי- באשר להוצאות הרפואיות אלו על פי הנתבעת מכוסים על ידי קופת החולים . התובע לא הציג ראיות להוצאות שהוציא עבור טיפולים רפואיים ואף לא הוכיח מהם צרכיו הרפואיים שאינם מכוסים על ידי קופת החולים.

       עמדת הנתבעת ביחס לשימוש בקנאביס רפואי על ידי התובע לפיה יש לדחות טיפול זה מקובלת עלי בהעדר ראיה כי השימוש בקנאביס אושר לתובע. אכן, התובע הגיש בקשה לאשר לו שימוש כזה אך עד למועד סיום ההליך לא הוצג אישור שהשימוש הותר לו ומה המשמעות שיש לכך מבחינת ההוצאה הרפואית.

       ניידות- התובע טען לניידות והצורך בשימוש מוגבר בהסעה נוכח מוגבלותו. הנתבעת מפנה לכך, שבקשת התובע מהמוסד לביטוח לאומי לגמלת ניידות נדחתה. לטענת התובע בקשתו נדחתה מהטעם שלעמדת המל"ל הליקוי בקרסול בתובע אינו נכלל ברשימת סעיפי הליקוי המקנים גמלת ניידות. דומני, שדחיית הבקשה לגמלת ניידות אינה האינדיקציה שלאורה תיבחן דרישת התובע לפיצוי בגין ניידות שכן, הבחינה תעשה לאור המגבלה התפקודית שיש לתובע. מאחר והתובע מתקשה בעמידה ממושכת ו/או בהליכה ממושכת סביר להניח שלא מן הנמנע שהשימוש בתחבורה ציבורית ו/או במוניות יגבר. אכן, התובע העיד כי יש בשימושו קלנועית והגם שטען כי נעשה עימה שימוש מועט ומקומי הרי השימוש בקלנועית מאפשר נסיעה ברחבי העיר עכו . מאידך יש לזכור כי לתובע אין רישיון נהיגה וממילא גם ללא מגבלה היה נזקק לשירותי תחבורה ציבורית. 

        לכן, אני סבור שיש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור גלובאלי לעבר ועתיד בגין ניידות.

       הוצאות דיור- התובע טען כי נוכח מגבלותיו נאלץ לשכור דירה אחרת בבניין שיש בו מעלית.

       יצוין, כי לתובע ואשתו אין דירה ועובר לתאונה התגוררו בדירה שכורה.

       גם בעניין זה נטענו טענות להוצאות בגין ההפרש בשכר דירה ללא שהובאו ראיות לעניין זה, לרבות מיקום הדירה וגודלה עובר לתאונה, מיקומה בעיר, לא הוצגו הסכמי השכירות, בעלי הדירה עובר ואחרי התאונה לא הובאו להעיד. גם במקרה זה יש לבחון את הטענה כאשר מחד לא ניתן לשלול את מעבר הדירה בשל צרכי המשפחה ללא כל קשר לתאונה ומאידך יש להביא בחשבון תרומה מסוימת למגבלה הקיימת בטיפוס במדרגות כאשר קיים קישיון לא נוח בקרסול. גם במקרה כזה הפיצוי יחושב באופן גלובאלי.

       בטרם אעריך את הסכום לפיצוי אציין שאף התובע העריך את כלל ההוצאות בראש נזק זה באופן גלובאלי.

       יתרה מזאת, התובע אף לא טען להוצאות בגין מדרסים ו/או נעלים אורתופדיות לא ממועד התאונה ולא בכלל למרות שנטען בסיכום הרפואי ממחלקת השיקום (26.10.2017) כי יתכן והתובע יזדקק לנעליים אורתופדיות:

       

        

       לפיכך, לא מן הנמנע שבחלוף הזמן והטיפולים שקיבל התובע לרבות העבודה בחדר הכושר שיפרו במידת מה את מצבו.

       על כן, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה על כל חלקיו בסך של 150,000 ₪.

        

       14.6 כאב וסבל:

       על בסיס נכות משוקללת של 43.3% ו-63 ימי אשפוז – 93,587 ₪

        

       14.7סיכום ראשי הנזק:

        סיכום סעיפים 14.1-14.6 מביא לסך של 2,268,673 ₪ .

       נוכח תוצאה זו הנמצאת בסמכות בית משפט השלום איני נדרש לטענת הסמכות שהעלו הצדדים לאור שיעור הנזק שתבע התובע בתחשיב הנזק/סיכומים מטעמו.

        

15. ניכויים:

    מסכום הפיצוי שלעיל יש לנכות תשלוף תכוף שקיבל התובע בסך של 11,000 ₪

    וכן, את תגמולי המל"ל שקיבל ויקבל התובע ממועד התאונה ולאורך שנותיו בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שצורפה על ידי הנתבעת לסיכומיה-נספח ב' (תויק כבקשה מיום 15.7.21) בסך של 1,770,014 ₪ .

     

16. על כן, על הנתבעים לפצות את התובע בסך של 2,268,673 ₪ כשמסכום זה יש לנכות סך של 11,000 בגין תשלום תכוף, ועוד סך של 1,770,014 ₪ בגין תגמולי המל"ל (על פי חוות דעת אקטוארית). היתרה תשולם תוך 30 יום מהיום בצירוף החזר אגרה ושכ"ט עו"ד (13%)+ מע"מ בהתאם.  

     

    המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין ותסגור את התיק.

     

    ניתן היום, י"ח ניסן תשפ"ב, 19 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.