פלוני נ' מועצה מקומית כאוכב אבו אלהיג'א

עניינינו בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע עקב פציעתו במהלך משחק כדורגל במגרש שבחזקת הנתבעת.

פתח דבר:

1. התובע, יליד x.x.1968 טען בתביעתו, כי ביום 01.04.2014 בשעה 20:30 עת שיחק כדורגל עם חבריו, נפגע ברגלו ממהמורה במגרש הכדורגל שבאחריותה ובהחזקתה של הנתבעת, וסובב את ברכו השמאלית (להלן: "התאונה"). בעקבות התאונה הובהל התובע לבית חולים "המשפחה הקדושה" בנצרת כשהוא סובל מפגיעה והגבלה בברך השמאלית. בבדיקתו נמצא שבר של הלשכה הטיביאלית הלאטריאלית והושם לו גבס. יום למחרת אושפז במרכז הרפואי "בני ציון" שם עבר ניתוח לשחזור פתוח של השבר וקיבוע עם פלטה וברגים.

    

2. התובע טען כי התאונה אירעה במגרש שבו הייתה לנתבעת או שלוחיה יכולת שליטה ופיקוח מלאה ובלעדית וזו לא נקטה באמצעי זהירות סבירים למניעת התאונה שהתרחשה בשל רשלנותה הבלעדית והמכרעת של הנתבעת ו/או שלוחיה ו/או עובדיה. המגרש המדובר היה המגרש היחידי בשטחי המועצה המקומית כאוכב אבו אלהיג'א (להלן: "המגרש" ו- "המועצה" בהתאמה) והכניסה אליו הייתה באישור המועצה ובאמצעות מפתחות של שער המגרש שניתנו לשחקנים. נטען, כי המגרש היה מוזנח, מרובה בבורות ומהמורות, וכי הנתבעת לא דאגה לטפל בו, באופן שיצר סכנה ממשית לשחקנים. הנתבעת הכחישה את טענות התובע וטענה כי המדובר בניסיון להיפרע כספים עקב פגיעה בפעילות ספורטיבית שנגרמה בשל מעשיו ו/או מחדליו של התובע.

    

3. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

    

   הראיות שהוגשו לתיק:

    

4. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו, מטעם מר מוסא עבדאללה (להלן: "מוסא"); טאהא ניזאר (להלן: "ניזאר") אשר היו עדים לאירוע התאונה, והגב' היאם חג'וג' – רעייתו של התובע אשר העידה לעניין מצבו לאחר התאונה והעזרה אשר סיפקה עבורו. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של באסם מנסור – אחראי מגרש הכדורגל, ועלי חליל – מנהל מחלקת הספורט במועצה.

    

5. בתצהיר העדות הראשית מטעמו, התובע חזר על נסיבות התאונה כמצוין בכתב התביעה ובתצהיר הנסיבות שהוגש מטעמו עליהם ארחיב להלן. העד מוסא עבדאללה חזר בתצהירו על גרסת התובע, וציין כי הכניסה למגרש המדובר הייתה בידיעת המועצה, אשר סיפקה את המפתחות, סיפקה את הכדורים והתאורה לצורך המשחק, בעלות שנתית של 300 - 500 ₪ לשחקן. עבדאללה הצהיר עוד שהמגרש היה מלא במהמורות, במצב לקוי ובאופן המסכן את השחקנים, אך ציין שהוא וחבריו נהגו לשחק בו, בלית ברירה ובהיעדרם של מגרשים אחרים באזור. ביום האירוע, הצהיר עבדאללה, התובע קפץ כדי לנגוח בכדור ורגלו נחתה על מהמורה שגרמה לברכו להסתובב. העד טאהא ניזאר הגיש תצהיר דומה לתצהיר עבאללה.

    

6. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של באסם מנסור אשר הצהיר כי הוא אחראי המגרש המדובר מטעם המועצה. לגרסתו, המגרש עבר בשנת 2010 שיפוץ ונבנה מחדש בדרך של החלפת החול והדשא והתקנת מערכת השקיה חדשה. תפקידו של הנ"ל היה לטפל במגרש, לתת מענה לצרכי הקבוצות, לכסח את הדשא ולהסיר מפגעים. לעניין מצב המגרש במועד התאונה הצהיר כי המגרש היה במצב תחזוקתי טוב במועד האירוע הנטען, וכי המועצה דאגה לבצע שיזרוע פעמיים בשנה, בתחילת עונת המשחקים (בחודש אוקטובר) ובסוף העונה (בחודש מאי), פעולה שנועדה לחידוש הדשא באמצעות שתילה של זרעי דשא והתאמת הדשא לעונה הרלוונטית. העד הצהיר כי בתקופה שבין החודשים יוני ויולי, המגרש סגור לצורך ביצוע פעולות השיקום השנתיות לקראת פתיחת עונת הכדורגל ואימוני הקיץ. המגרש שימש הן את הקבוצות החובבות בישוב ואת משחקי הליגה המתקיימים במהלך עונת הכדורגל בסופי שבוע ולמעשה קיימת פעילות במגרש באופן יומיומי. העד ציין כי הוא דואג לבדוק את המגרש מדי יום-יומיים ומסדיר מפגעים, ככל שאלה קיימים, למשל אם קיים בור, הוא דואג למלאו בחול שכן לא ניתן לעשות זאת באמצעות תוספת דשא אלא באמצעות חול בלבד. לאור האמור, המגרש בדרך כלל במצב טוב יותר בחודש אוקטובר (תחילת העונה), מאשר בתקופת הזמן בה נפגע התובע (חודש אפריל), שזו סוף העונה.

    

7. בתצהירו, מר עלי חליל, מנהל מחלקת הספורט במועצה חזר על הטענה כי המגרש המדובר הוקם בשנת 2010 ומאז המועצה דואגת לתחזק אותו; והיא מעסיקה אדם אשר תפקידו הבלעדי הוא לתחזק את המגרש בדרך של כיסוח הדשא, השקיה, טיפול במפגעים ועוד. חליל חזר על האמור בתצהירו של מנסור וציין כי מתבצע במגרש שזרוע פעמיים בשנה באמצעות קבלן משנה.

    

8. הנ"ל הוסיף כי לצד משחקי הליגה המתקיימים במהלך עונת הכדורגל בסופי השבוע, קיימת התארגנות של מספר קבוצות חובבניות אשר משלמות תשלום סמלי מדי שנה כהשתתפות עצמית לכיסוי הוצאות שוטפות של החשמל והציוד במגרש וכן לצרכי ביטוח תאונות אישיות.

    

9. חליל הצהיר כי כאשר ישנן "קרחות" דשא תוך תקופת המשחקים הפעולה אשר נעשית על ידם הינה מילוי חול, לצורך מניעה של הפרשי גובה, זאת משום שלא ניתן לבצע שזרוע נקודתי בדשא. לגרסתו, מאחר והמגרש משמש את הקבוצות במשחקי הליגה בסופי השבוע, בהתאם להוראות התאחדות הכדורגל, המגרש עובר אישור "שופט" [של המשחק] ומבדיקה שערך עם האחראי על המגרש, לא היו מקרים בהם המגרש לא אושר.

    

   נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפניי:

    

10. בכתב התביעה טען התובע כי: "ביום 01.04.14 בשעה 20:30 או בסמוך לכך, במהלך משחק כדורגל בו השתתף התובע עם חבריו במגרש הנ"ל, עלה לנגוח בכדו ואז רגלו נחתה על מהמורה מאחת מהמהמורות הרבות שהיו במגרש, ובעקבות כך איבד את שיווי משקלו, נפל ותוך כדי כך, סובב את ברכו השמאלית".

     

11. ביום 24.9.17 הגיש התובע תצהיר נסיבות מטעמו במסגרתו טען כי המדובר במגרש עם משטח דשא שהיה מוזנח, מלא במהמורות מסוכנות, במצב רעוע ולקוי עד כדי סכנה. באשר לאירוע התאונה טען כי "ביום 01.04.14 בשעה 20:30, במהלך משחק כדורגל בו השתתפתי עם חברים במגרש הנ"ל (כ-22 שחקנים), ניתרתי בגובה לנגוח בכדור, וכאשר נחתתי, רגלי נחתה על מהמורה מאחת מהמהמורות הרבות שהיו במגרש, ובעקבות כך איבדתי את שיווי משקלי, נפלתי ותוך כדי כך סובבתי את ברכי השמאלית". בתצהיר הנ"ל , התובע הצהיר כי היו שני עדים ששיחקו עמו, מר עלי יוסף אבו אלהיג'א ומר זיאד אבו אלהיג'א, שניהם פיזיותרפיסטים במקצועם, אשר עזרו לו במקום האירוע וכי אחיו מאמון חג'וג' יחד עם שחקנים נוספים העבירו אותו באלונקה לרכב ואחיו הסיע אותו לבית החולים. במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמו, חזר התובע על גרסתו לעיל.

     

12. ביום 28.5.2019 התובע העיד לפניי וחזר על גרסתו כפי שעלתה בכתב התביעה, בתצהיר הנסיבות מטעמו ובתצהיר עדותו ראשית. התובע העיד כי הוא שחק במגרש המדובר למעלה מ- 15 שנים בתדירות של פעמיים בשבוע (ראו: עמ' 8 לפרוטוקול , שורות 14-17), זאת על אף מצבו הרעוע של המגרש, זאת משום שהוא אוהב לשחק כדורגל ואין בסביבתו מגרש אחר (ראו: שם, שורות 24-31). התובע טען כי החל באימון שהתקיים ביום התאונה בין השעות 19:00 עד 19:30 (ראו: עמ' 9, שורה 11), והספיק לשחק עד אשר נפגע בשעה 20:30 (ראו: שם, שורה 13).

     

13. לעניין נסיבות התרחשות התאונה, כך העיד התובע:

     

    "ש.מה קרה בנקודת זמן מסוימת?

    ת.קפצתי כדי לנגוח בכדור, ואז נחתתי על רגל שמאל והסתובב לי הברך כשנחתתי בתוך בור במגרש, מרוב בורות שהיו.

    ש.אתה אומר "קפצתי לנגוח ונחתי על רגל שמאל", לא על שתי הרגליים.

    ת.רוב הזמן אתה נוחת על רגל אחת, ככה זה בכדורגל.

    ש.תסביר לי את הרציונאל, אתה קופץ לנגוח ו..

    ת.אתה עולה לנגוח ואתה לא יודע על איזה רגל תנחת, אבל זה או שמאל או ימין.

    ש.כשאתה עולה לנגוח הגוף שלך בזווית נכון?

    ת.לא כל הזמן.

    ש.אם הגוף שלך ישר אז ההיגיון אומר ששתי הרגלים מגיעות לקרקע. מה גם, שאתה לא עולה לנגוח כמו מטוטלת.

    ת.כשאתה עולה לנגוח בכדור אתה לא יודע באיזה זווית אתה יורד".

     

    (ראו: עמ' 9, שורות 14-25).

     

14. הנתבעת חקרה את התובע לגבי האפשרות שמא נפגע בגלל היתקלות עם שחקן אחר; התובע אישר בהקשר זה שבזמן הקפיצה קופצים עמו שחקנים נוספים (ראו: שם, שורות 26-27); במקרה הנתון קפץ עמו שחקן אחד בלבד (ראו: שם, שורות 28-29), אולם לא הייתה ביניהם נגיעה ראו: שם, שורות 32-33). שניהם (השחקנים) קפצו לכדור, והתובע נחת על רגלו ונפצע (ראו: עמ' 10, שורה 3).

     

15. לעניין מיקום הנפילה והבור בתוכו נפל התובע לגרסתו, התובע סימן את המיקום ב-x על גבי תמונה 1 שהוגשה במסגרת ת/1, אולם בהמשך ציין שאין הכרח שמדובר באותו בור אלא בור דומה לו (ראו: עמ' 10, שורה 18). התובע סימן בור שמרחקו אינו רחוק מהשער ובכיוונו של זה.

     

16. התובע נשאל כיצד ידע שנפל בבור דווקא ולא בדרך אחרת ועל כך העיד:

     

    "ש.אתה רצת במגרש, קופץ, נוחת על רגל אחת. איך אתה יודע שנחת בבור?

    ת.כי כשאתה נוחת אתה מרגשי [כך במוקר] שנחת במקום לא נכון.

    ש.מה העומק של הבור?

    ת. זה לא בור חצי מטר, זה בור מהדשא. שמים חול, והחול יוצא, אז נשאר בורות של 12 ס"מ. מהחול שהם שמים מרוב האימונים והחול שהם שמים יוצא, נשאר בורות".

     

    (עמ' 10, שורות 8 עד 12).

     

17. התובע עומת עם גרסאותיו בנוגע לנסיבות התאונה בסמוך למועד התרחשותה. התובע העיד כי הגיע לבית החולים ברכבו של אחיו. התובע התקבל בחדר המיון של בית חולים "המשפחה הקדושה" ביום האירוע בשעה 21:21 ושוחרר באותו היום בשעה 22:01. בפנייתו נרשם: "לדבריו טרם בדיקתו נחבל בברך שמאלית לאחר נחיתה לא נכנוה" [כך במקור]. למחרת האירוע התקבל התובע בבית החולים המרכז הרפואי בני ציון ואושפז עד ליום 09.04.2014. בתעודת השחרור נכתב, בין היתר: "מתקבל עם כאבים בברך שמאלית אחרי נחיתה בזמן משחק כדור...". הנתבעת ביקשה לעמת את התובע עם הגרסה ולפיה לא הזכיר את הבור הנטען על ידו:

     

    "ש.שאל אותך הרופא מה קרה?

    ת.שאל אותי הרופא, הייתי גם בלבוש של נעלי ספורט ומדים. אמרתי לו "נפלתי במגרש" את כל מה שאמרתי לך עכשיו. עליתי לכדור ונחתי על הרגל וסובבתי אותה. עשו לי צילום ואמרו לי "יש לך שבר לא טוב, אנחנו לא מנתחים פה" ושלחו אותי לבני ציון. הייתי במיון של המשפחה הקדושה בנצרת.

    ש.מקריא לך את דברי המומחה מנספח 4 לתצהירך. אמרת לרופא שנפלת לתוך בור. תראה לי איפה רשום בדברי הרופא שנפלת לתוך בור.

    ת.אני צריך לספר לרופא "נפלתי לתוך בור"? אמרתי לו שנפלתי על הרגל במהלך משחק כדורגל ונחתי על רגל שמאל וזה סובב לי את הברך.

    ש.קודם שאלתי אותך מה אמרת לרופא. זה לא היה נכון?

    ת.סיפרתי לרופא אחר כך הכל.

    ש.מה זה אחר כך? שאל אותך הרופא מה קרה במיון.

    ת.אמרתי לו שבמהלך משחק כדורגל נפלתי על רגל שמאל וסובבתי את הברך. לא זוכר שאמרתי לו שנפלתי לתוך בור.

    ש.אחר כך הפנו אותך לבית חולים בני ציון. מתי הגעת לשם?

    ת.באותו לילה.

    ש.מה אמרת לרופא שם?

    ת.אותו דבר. גם, שנפלתי במשחק כדורגל וסובבתי את הרגל.

    ש.לרופאים בבית חולים שנפלת לבור או לא?

    ת.אמרתי.

    ש.מפנה אותך לנספח 5 לתצהירך. גם הרופא הזה לא רשם שנפלת לבור.

    ת.שלא ירשום, זה לא מעניין אותי. הרופא לא רוצה לדעת. מבחינתו נפלתי במשחק כדורגל וזהו.

    ש.אבל נורא עניין אותו ששיחקת כדורגל ונחת לא טוב?

    ת.כן".

    (עמ' 10 שורה 24 עד עמ' 11 שורה 14).

     

18. כבר אומר שבבחינת העדויות בכללותם נתתי אמון מלא בעדותו של התובע. כפי שאפרט להלן, עדותו של התובע נתמכת במסמכים הרפואיים ובעדויותיהם של העדים מטעמו. גרסתו של התובע לפני בית המשפט לעניין נסיבות התאונה, כמו גם דרך התרחשותה איננה סותרת את גרסתו הראשונית בחדר המיון וניתן לייחס אי ציון עניין ה"בור" במתן הדגש על טיב הפציעה ודרך התרחשותה להבדיל מהגורם לה.

     

19. התובע נשאל שוב בחקירתו כיצד ידע שנחת על בור דווקא; על כך השיב כי: "נחתי נחיתה לא נכונה בתוך בור ושברתי את הרגל ישר. אם הדשא היה נכון לא הייתי שובר את הרגל. אם המגרש היה בסדר. ש. איך אתה יודע שזה בור? ת. כי כשקמתי ראיתי שהכל מסביבי בורות" (ראו: עמ' 11, שורות 15-20). בהמשך ציין שתמונה מס' 1 במסגרת ת/1 משקפת את מקום הנפילה (ראו: עמ' 14, שורות 1-4), והוסיף כי הרגיש שנפל לתוך בור, שהיה בו חול (עמ' 14 שורות 17-19).

     

20. מצאתי את גרסתו של התובע בהקשר הגיונית וסבירה. כשם שאין לצפות כי עוברי אורח יתהלכו כשראשיהם מושפלים בקרקע כדי להימנע ממהמורות ומכשולים בדרך, משום שאין זו דרכם של בני אדם והנתבעת אינה רשאית לצפות כי כך ינהגו תושביה (ראו: ע"א 2004/92 עיריית קרית אונו נ' מנחם שחם, תק-על 95(1), 1011) [פורסם בנבו], מקל וחומר אין לצפות משחקני כדור רגל שישפילו מבטם לדשא המגרש. מן המפורסמות שבמשחק כדורגל פועלים השחקנים במהירות ובאינטנסיביות יותר לטובת מטרות המשחק תוך התמקדות בכדור, מתוך הנחה סבירה והגיונית שהקרקע תחת רגליהם יציבה היא. העובדה שהתובע לא הביט על רגלו דווקא ברגע הפציעה הינה הגיונית ולא היה מקום לצפות ממנו אחרת.

     

21. התובע העיד כי בשעת התאונה כי היו בקרבתו מוסא, עלי וניזאר (ראו: עמ' 12, שורה 8) אשר תצהיריהם הוגשו כמפורט לעיל והעידו בעקבותיו.

     

22. העד מוסא עבדאללה אישר לפניי כי בזמן התאונה היה צמוד לתובע (ראו: עמ' 15, שורה 13). כן התייחס העד למיקום הנפילה אותו סימן ב-x, בתמונה אשר הוגשה לפניי וסומנה נ/1, תמונה אשר זהה לתמונה 1 במוצג ת/1 אליה התייחס התובע. הנתבעת ביקשה לעמת את העד עם האפשרות שמא הנפילה הייתה במקום אחר, אך העד עמד עיקש על עמדתו כי התמונה נ/1 משקפת את מיקום התאונה (ראו: שם, שורות 20-25). הנ"ל העיד כי בזמן הפגיעה של התובע שמע קול של מעין שבר (ראו: עמ' 16, שורה 2). באשר לסיבה בעטיה נפל התובע, העד נשאל אם ראה על מה דרך התובע והלה הסביר: "זה פחות משניה. כשעליתי הוא צעק, עזבתי את הכדור וישר הסתכלתי עליו. הסתכלתי עליו שהוא נפל עם הרגל בתוך הבור. ש. אז הוא נפל עם הרגל בתוך הבור. ת. בתוך הבור. ש. לא על הדשא. ת. לא על הדשא, בתוך הבור. ש. בתוך הבור שהראית לנו. ת. כן" (עמ' 16, שורות 8-14).

     

23. מצאתי את גרסתו של העד בהקשר זה ולפיה לא ראה את הנחיתה עצמה, אלא הסתכל רק בעקבות התאונה וראה שהנחיתה הייתה בתוך בור, שתמונה נ/1 משקפת אותו, אמינה, סבירה והגיונית ותואמת לגרסת התובע ויתר העדים, ובין היתר בשל הסברו של העד כי הבור היה בסמיכות לשער (ראו: עמ' 18, שורות 16-23).

     

24. העד אישר, לשאלות הנתבעת, כי היה משחק במגרש עם חבריו לעתים קרובות וכי מצבו של המגרש לאורך כל השנים היה זהה (ראו: עמ' 17, שורה 3), וכי הטיפול בבורות היה מתבצע בדרך של כיסוי בחול, ללא שיש לו ידיעה לעניין תדירות הטיפול (ראו: שם, שורות 6-12). העד נתבקש להשיב מדוע על אף מצב המגרש לשיטתו בכל זאת היה משחק בו עם חבריו והשיב כי אכן הייתה סכנה, אך זו לא הייתה בכל המגרש (שם, שורה 15), כאשר לא היה מקום חלופי (שם, שורות 22-23).

     

25. הנתבעת ביקשה לעמת את העד עם האפשרות שמא התובע נפגע בגלל היתקלות בשחקן אחר, ולא בגלל הבור וכך השיב:

     

    "ש.קורה לפעמים רצים ומישהו נתקל בכדור או שחקן, קורה שנופלים.

    ת.נכון.

    ש.זה דברים שיכולים לקרות בכל מקום.

    ת.נכון.

    ש.גם אצלכם זה קרה במגרש, שאנשים רצו ובגלל שזה ספורט וכדורגל זה קורה.

    ת.נכון. כאן זה משהו אחר. אני אומר את כל האמת. כששמעתי את זה, חשבתי שמשהו גדול נשבר. שמעתי משהו תק כזה. עזבתי את הכדור הסתכלתי למטה, ראיתי אותו כבר שוכב.

    ש.כשאתה עלית על הכדור, הוא כבר שכב על הרצפה.

    ת.כן. הוא גם צעק. שמעתי תיק. ראיתי אותו עם הרגל בתוך הבור".

    (עמ' 18, שורות 2 עד 10).

     

26. לא מצאתי נימוק לפקפק בעדותו של עבדאללה, אשר חזר עליה במספר הזדמנויות. בהקשר לסיבת הנפילה מצאתי את עדותו הגיונית, סבירה ואמינה בנסיבות העניין.

     

27. הנתבעת עימתה את העד הנוסף – טאהא ניזאר בנוגע לשאלה מדוע בחר עם חבריו לשחק במגרש דנן על אף הסיכון הטמון בכך והלה חזר על הגרסה, כי לא היה מגרש חלופי (עמ' 19, שורה 25), וכי לא תיאר שתקרה תאונה מעין זו (שורות 30-32). העד אישר כי דווקא מוסא עבדאללה הוא שעמד קרוב יותר לתובע בזמן התאונה (עמ' 20, שורה 9) ואף על פי כן העד אשר היה במרחק של כמטר עד מטר וחצי ממנו (שורה 9), שמע את רעש הפגיעה, הסתכל וראה שהתובע נחת לתוך בור (שורות 9-12).

     

28. לעניין מיקום הנפילה, העד ציין את מיקום הנפילה בעיגול על גבי התמונה אשר סומנה כמוצג נ/2, ואולם ציין כי "הוא (התובע – א.ז) נפל בתוך בור כזה" (עמ' 20, שורה 16). מעיון בתמונה הנ"ל עולה כי קיים הבדל מסוים בצורת הבורות אליהם הפנה התובע והעד עבדאללה לעומת הבור אליו הפנה העד ניזאר. יחד עם זאת, לא ראיתי לייחס עניין זה לחובת התובע, שכן כפי שהעיד העד, התובע נפל בבור מסוגו ומטיבו של הבור שתמונה שהוצגה לו, ולאו דווקא בור ספציפי. כשהוצגה לפני העד התמונה נ/1 אישר כי זה מיקום הנפילה, זאת מהסיבה שהבור היה קרוב לשער (ראו: עמ' 21, שורה 3) וציין כי התמונה עליה הצביע קודם לכן (נ/2) היא הגדלה של אותו מיקום (שם, שורות 9-10). בין אם גרסתו של העד מדויקת או לא מדויקת לעניין הבור המסוים, לא מצאתי לייחס לכך כל משמעות ונפקות, שכן על פי היגיון הדברים והשכל הישר, אין זה מצופה מאדם לדקדק בבור פלוני, אלא אם הייתה בו ייחודיות וגרסת העד לפיה התובע נפגע מבור מסוגו של זה שהוצג לפניו, אשר היה בסמיכות לשער, הינה הגיונית, סבירה ואמינה.

     

29. הדברים נכונים במיוחד שדווקא העד מטעם הנתבעים ומי שהיה על פי הנטען האחראי על המגרש – מר באסם מנסור, אישר בעדותו לפניי, לאחר עיון בתמונה 1 במוצג ת/1 כי "...זה כן המגרש לפי התמונות של הקיר... זה אותו מגרש. ככה היה בורות בזמן של התאונה" (עמ' 24, שורות 17-18) וכי כך היה מצבו של המגרש בזמן התאונה (שם, שורות 28-29). לא זו אף זו, היה ידוע במועצה בסמיכות לאירוע שהתובע נפל בתוך בור (שורות 26-27).

     

30. סיכומו של דבר, מצאתי את גרסת התביעה לעניין נסיבות התאונה כאמינה והגיונית ושוכנעתי כי האירוע המתואר בכתב התביעה התרחש כמתואר על ידי התובע.

     

    אחריות הנתבעת:

     

31. הטלת אחריות ברשלנות בנזיקין מצריכה בחינת התקיימותם של ארבעה רכיבים: ראשית, קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית); שנית, הפרתה של חובת הזהירות המביאה למסקנה שחלה התרשלות; שלישית, קיומו של נזק, רביעית, קיומו של קשר סיבתי (עובדתי ומשפטי) בין ההתנהגות הרשלנית לנזק (ע"א 6970/15 פלוני נ' בי"ח בני ציון, פסקה 5, (פורסם בנבו, 29.11.2017)).

     

32. אין חולק כי הנתבעת חבה חובת זהירות מושגית כלפי מבקריה, כמי שמחזיקה במקרקעין ומפעילה את המגרש המדובר, וכפי שהתברר מהעדויות שלפניי, אף בתשלום עבור תחזוקתו. שאלה חשובה לא פחות נוגעת דווקא לחובת זהירות קונקרטית, הרי שזו מתגבשת רק בהתקיים סיכון בלתי סביר ובלתי רגיל, אשר על הנתבעת לנקוט צעדים למניעתו. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו להלן:

     

    "חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו...חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לסיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו בחומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו..."

    (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, לז (1) 113, פסקה 8) (להלן: "עניין ועקנין") (ההדגשות אינן במקור – א.ז).

     

    עוד נפסק כי:

     

    "עלינו לשקול איפוא בכל מקרה שלושה דברים: את מידת הסכנה, את הקושי למנעה וההוצאה הכרוכה בכך ואת האינטרס הציבורי שבמתן השירות על-אף סכנתו. במאזן השיקולים האלה עלול האחרון להיות עדיף. אין לך מתקן שאיזה "שלומיאל" אינו עלול להיפגע בו, ולהלכה, אין לך פגיעה שאין למנעה על-ידי נקיטת אמצעים כלשהם. להלכה, ניתן לדרוש מכל ספק שיעמיד שומר על-יד כל מתקן, ומכל בעל בריכת שחיה שיעמיד מציל לכל רוחץ. אך דרישות כאלה אינן מעשיות, ועל-כן, אין קובעים על-פיהן את מידת הזהירות הסבירה הנדרשת מהספק. ספק שאינו מקיים אמצעי מנע, שהם מעבר להישג ידו של ספק סביר – או שאינו נמנע משל כך מלתת את השירות בכלל – אינו אדם רשלן, ובלבד שקיים אינטרס ציבורי עדיף במתן השירות אפילו בתנאים שאינם שוללים סכנה של פגיעה".

    (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' אסתר נחמיאס, כט (1) 063 (1974)).

     

33. השאלה המונחת לפניי היא האם בפעילותה של הנתבעת במילוי בורות המגרש בחול מפעם לפעם יצאה ידי חובתה כדי לעמוד בסטנדרט הזהירות הנדרש. בהתחשב בגרסת התביעה, אותה מצאתי אמינה ומהימנה ומצב המגרש שכפי שהוצג בפני, אכן במצב רעוע, על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה.

     

34. בעניין זה הביאה הנתבעת את תצהירו של העד באסם מנסור, האחראי על המגרש המדובר, אשר העיד לפניי. כפי שהעד הצהיר, מתפקידו היה לטפל במפגעים במגרש המדובר, אשר עבר שיפוץ בשנת 2010. העד הצהיר כי המגרש במצב תחזוקתי טוב. תחזוקתו של המגרש מתבצעת על דרך פעולת שזרוע פעמיים בשנה, בתחילת עונת המשחקים בחודש אוקטובר, ובסופה בחודש מאי. פעולה זו הינה שתילת זרעי דשא המתאים לעונת השנה. בחודשים יוני ויולי המגרש סגור. התובע כאמור נפגע בחודש אפריל. באותה תקופה, כפי שהצהיר העד, לא ניתן להשלים דשא בכל פעם שזה חסר, כדי לכסות בורות, אלא הפעולה נעשית באמצעות מילוי חול נקודתי.

     

35. העד מנסור נשאל על ידי בית-המשפט והשיב: "אני כל הזמן מוסיף חול, כמעט כל יום, מתי שיש בורות כאלה. מתי שהחול מתייבש הוא מתפצל ובגלל הרגליים יש הרבה פעילות במקום ולכן אני כל יום עושה את זה" (עמ' 24, שורות 23-25). כמפורט לעיל, העד אישר את מצבו הרעוע של המגרש, ונשאל מדוע לא מפסיקים את הפעילות לצורך התיקון והשיב כי: "אי אפשר, יש הרבה פעילות, אי אפשר להפסיק פעילות על מנת לתקן. מה נעשה עם כל הקבוצות יש לנו רק מגרש אחד" (עמ' 25, שורות 5-7), ועוד הסכים כי המצב הנוכחי (במועד האירוע) הינו מסוכן (שם, שורות 8-9). בעקבות התשובות הנ"ל אישר בית-המשפט לנתבעת לחקור את העד בחקירה נגדית, נוכח העובדה לכאורה שהדברים שהעלה בחקירתו לא הועלו בתצהיר. העד טען כי נאמר לו שהתובע נפל בבור במגרש (ראו: עמ' 27, שורות 25-28).

     

36. לעניין פעילות הכיסוי בחול, בפרט ביום האירוע, העד נשאל וכך השיב:

     

    "ש.תאשר לי שביום האירוע הם שיחקו בערב, בבוקר בעבודה שלך, עברת שם וכיסית את כל הבורות?

    ת.אני עובר בבוקר ומכסה את הבורות בחול, אחרי צהריים יש פעילות של ילדים אז אני סוגר והולך הביתה. אחר כך הם מגיעים ומשחקים הוותיקים".

    (עמ' 28, שורות 4-7).

     

37. העד הנוסף שהגיש תצהיר מטעם הנתבעת – מר חליל עלי, מנהל מחלקת הספורט במועצה, העיד לפני כי רק באסם הוא שאחראי לתחזוקת המגרש, וזה דאג למלא את הבורות בחול, עפ"י היכולות שעמדו לרשותו (ראו: עמ' 29, שורות 20-22).

     

38. עיינתי היטב בתמונות שהוגשו כמוצגים ת/1, נ/1 ו- נ/2 המשקפות על פי העדים את מצב המגרש המדובר. בתמונות נראים שקעים רבים על גבי משטח הדשא ושקעים אלה אינם מסתכמים בחוסר בדשא גרידא. יש בשקעים אלה כדי לסכן את ההולכים על גבי שטח המגרש, בייחוד בפעילות האינטנסיבית והריצה הנדרשים במסגרת משחק כדורגל. עובדה זו לעניין הסיכון הטמון באותם שקעים אף אינה מוכחשת על ידי העדים מטעם הנתבעת. בנסיבות אלו, הנטל להוכיח כי הנתבעת עמדה בסטנדרט הזהירות הדרוש למניעת מפגעים, הינו עליה, נטל אשר לא עמדה זו. הנתבעת לא הציגה לפניי ראיות שיכולות להעיד על עבודות תחזוקה שוטפות במגרש דוגמת חוזה בגין שירותי תחזוקה או חשבוניות בגין רכישות לצורך העבודות שבוצעו באותה שנה, והיא לא הגישה לעיוני אישורים מהגורמים המוסמכים על תקינות המגרש בתקופה הרלבנטית (דוגמת אישורים מהתאחדות הכדור רגל וכו').

     

39. נוכח מצבו הרעוע של המגרש שהיה ידוע לנתבעת, יכולה הייתה ואף צריכה הייתה לצפות, כי משתמשי המגרש ייפגעו בו. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בעניין ת"א (מחוזי נצרת) 590/05 שלומי אוחיון נ' קיבוץ להבות הבשן (פורסם בתקדין 26.02.2008):

     

    "משטח הכדורגל כלל קרחות דשא רבות, ומהמורות. במהלך המשחק, ובלי שמי מן השחקנים פוגע בו או גורם בדרך כלשהי להפלתו, נופל התובע ארצה. בהמשך מסתבר, כי הוא סובב את ברך שמאל, סיבוב שהביא לקריעה חלקית של הרצועות הצולבות....בכגון דא על התובע להוכיח, תחילה, את דבר קיומה של חובת זהירות מושגית, וכזו קיימת בענייננו, בשל יחסי 'הקרבה' או 'השכנות' בין בעליו של מגרש כדורגל, לבין מי שעושים שימוש במגרש, ודאי בהרשאה של בעל המגרש, ודומה שהדברים ברורים ואין לי להרחיב בהם. אחר כך על התובע לשכנע בהפרתה של חובת זהירות קונקרטית, וגם בכך השתכנעתי. אכן, חשוב בעניין זה לומר, כי אנו מדברים על תאונת ספורט, שאינה נדירה בתחום הכדורגל, והיא עשויה להתרחש גם כאשר המגרש תקין לחלוטין. אלא שמשטח לקוי דוגמת המגרש בו עסקינן עשוי להגדיל מאוד את האפשרות להתרחשותה של התאונה. בכך כשל הנתבע. כמי שמסר, בתמורה, את מגרש הכדורגל שלו לשימושן של קבוצות כדורגל, היה עליו לדאוג לרמה נאותה של המשטח. הוא לא עשה כן, ובכך הגדיל את הסיכון לפציעה, סיכון שבמקרה של התובע התממש. בכך הוא התרשל" (שם, בפסקאות 11-12).

     

40. עוד נפסק בהקשר זה במסגרת בת"א (שלום עפולה) 2269/00 אבו בכר נ' מכבי ג'ת (18.01.2004) נפסק כי:

    "כיוון שמגרש ספורט משמש, מעצם טיבעו שחקנים אשר נעים במהירות ממקום למקום מותרים ומפעילים כח ומהירות, הרי כל מהמורה במשטח המגרש, יש בה כי ליצור סיכון של ממש לשלום ובריאות המשתמשים". (פסקה 23). וכן:

    "...העובדה כי העוסק בספורט אמור ליתן דעתו למצב המשטח, עליו הוא משחק, אין כל הצדקה לפטור מאחריות, בנסיבות כאלה, את הרשות המקומית, האחראית על מצב תחזוקת המגרש שבבעלותה ובתחום אחריותה. כך גם אין מקום לפטור מאחריות את הקבוצה - הנתבעת מס' 1 - במסגרתה שיחק התובע אשר עליה מוטלת החובה לוודא מראש כי לא יהיו ליקויים במגרש, אשר יש בהם כדי לסכן את השחקנים.

    28.התובע, בחור בוגר בגילו (כבן 20 שנה בהתרחשות התאונה), אשר שיחק מגיל 10 על אותו מגרש, ידע על הסיכון הטמון במשחק הכדורגל, אולם לא העריך אותו כראוי.

    על פי מבחן האדם הסביר, אכן יש לצפות מהתובע, כי יהיה בעל תבונה וניסיון, כי שחקן סביר ידע להפעיל שיקול דעתו ולהימנע מן הסכנה המצויה במגרש.

    29.עם זאת, בבואי לחלק את האשם בין התובע לבין הנתבעות, עיקר האשם רובץ על האחרונות, אשר דידן היה למנוע מראש את היווצרות הסיכון. על כן אני מייחס לתובע אשם תורם בשיעור 30%". (שם, פסקאות 27-29).

41. מקובלת עליי טענת הנתבעת כי לא ניתן לדאוג שהדשא של המגרש יהיה במצבו הראשוני עם שתילתו כל העת, במיוחד נוכח העובדה שנעשה שימוש במגרש אשר כשלעצמו עשוי לגרום לו נזק. אף על פי כן, פעולת המנע הנטענת על ידה והיא כיסוי הבורות בחול ותדירותה, לא הוכחה על ידה, והתחזוקה השוטפת של המגרש, בפרט בתקופה הרלוונטית לתאונה או בסמיכות אליה.

     

42. הסבריהם של עדי הנתבעת כפי שהועלו במסגרת תצהיריהם וכפי שהעידו לפניי אינם מגובים לא בקבלות לעניין שזרוע המגרש הנטען על ידם בתחילת עונת המשחקים, ולא ביומני עבודה ו/או כל תיעוד אחר. כך למשל העד באסם מנסור נשאל בחקירתו וכך השיב:

     

    "ש.אתה לא יודע למשל איך משזרעים דשא?

    ת.לא.

    ש.מי משזרע לכם את המגרש?

    ת.יש שכן מאיזה מושב, קוראים לו מורדי.

    ש.אתה יודע מי שיזרע לפני?

    ת.היו חברה, לפני שבאתי לא יודע מי היה".

    (עמ' 23, שורות 13-18).

     

43. על כך יש לומר שהיה על הנתבעת להציג משנה סדורה בנוגע לתחזוקת המגרש, ובפרט הוכחה לעניין השלמת החול בתוך הבורות, בתכיפות למועד האירוע, והיא לא עשתה כן.

     

44. במאמר מוסגר אציין כי אחריותה של הנתבעת עולה ביתר שאת, בייחוד נוכח העובדה העולה מתצהיריה לפיהם התובע וחבריו אף נתנו תמורה בעד תחזוקת המגרש ועל כן אחריותה של הנתבעת יכולה להתבסס, בנוסף על המישור הנזיקי, גם על המישור החוזי.

     

45. כעולה מחומר הראיות שהונח לפניי, הנתבעת, אשר אמונה על המגרש המדובר, הייתה מודעת למפגעים ולא הוכיחה כי פעלה להסרתם; משכך הפרה היא את חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה ולפיכך התרשלה. כאמור לעיל, שוכנעתי גם כי הבור, הוא ולא אחר, היה הסיבה המידית לפגיעתו של התובע, נוכח העדויות מטעם התביעה, אותן מצאתי כאמינות, מהימנות, הגיוניות וסבירות בנסיבות העניין.

     

46. לעניין חובתה של הנתבעת כרשות ציבורית נפסק בעניין אחר אך בהקשר דומה כי: "מטבע הדברים שגוף שלטוני יצטרך לקבוע לעצמו סדרי עדיפויות לאיתור המבנים המסוכנים ולטיפול בסיכונים שבהם. הוא יצטרך לקבוע מדיניות של בקרה, דיווח ופעילות בשטח. בכל אלה יש להתחשב שעה שבוחנים, אם הגוף השלטוני נקט את כל האמצעים הדרושים אם לאו... אכן, אילו הוצגו לפנינו תכנית עבודה וסדרי עדיפויות, ניתן היה לבחון, אם העירייה התרשלה אם לאו. אך כל זה לא נעשה". (ע"א 862/80  עיריית חדרה נ' אהרון זוהר, פ''ד לז(3) 757, שם בפסקאות 9 ו-11 (1983)). (ההדגשה אינה במקור-א.ז).

     

47. עוד נפסק במסגרת ע"א 2661-06-12 (מחוזי חיפה) כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מועצה מקומית פרדס חנה-כרכור (כבוד השופט גריל), ביחס למועצה המקומית כדלקמן: "היה על המשיבה להביא ראיות שיהא בהן כדי להניח את הדעת שהיא קיימה נוהל עבודה מסודר של קיום מעקב ובקרה תקופתיים ותיעוד של מצב העצים, טיפול יזום על-ידי או בפיקוח איש מקצוע, וכן גיזום לפי הצורך, בהתאם לייעוץ של אגרונום מוסמך, ובתדירות מספקת לפי הייעוץ של אותו אגרונום, בשים לב לסדרי עדיפות שייקבעו לפי שיקול דעת מקצועי". (ראו: שם, בפסקה ס').

     

48. לא שוכנעתי מעדותו של העד היחיד שהובא מטעם הנתבעת בעניין זה כי זו עמדה בנטל זה, כאמור, מבלי לספק משנה סדורה בנוגע לסדרי עבודה, יומנים, חשבוניות אודות פעולות המנע שנטענו על ידו (כגון שזרוע), אישורים על תקינות המגרש מטעם הגורמים הרלבנטיים (כיגון התאחדות כדור הרגל) כמפורט לעיל.

     

49. לסיכום פרק זה, ולאור האמור לעיל, הנתבעת חייבת בפיצויו של התובע בשל נזקי הגוף שנגרמו לו בעקבות התאונה מיום 01.04.2014.

     

    חישוב הנזק:

     

    הנכות הרפואית:

     

50. התובע צירף לתצהירו אישור לפיו המוסד לביטוח לאומי קבע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור 20% החל מיום 1.3.2015, כאשר על פי תעודת עובד הציבור שהוגשה מטעם המל"ל מיום 7.3.2019 צוין כי בעקבות ערר נקבעה נכות בשיעור 30% החל מיום 1.3.2015. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של ד"ר מוחמד יונס אשר העמיד את נכותו הצמיתה על שיעור 37% המורכבת מ- 35% לפי סעיף 35 (1) (ד) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "מבחני הנכות"), בשל השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה הכללית ומוגבלות ניכרת בתנועות, וכן 10% לפי סעיף 75 (1) (ב) למבחני הנכות בשל צלקת מכאיבה ומכערת. עוד ציין המומחה כי התובע איבד מעל 75% מכושר העבודה שלו ואינו יכול לשוב לעבודתו. הנתבעת מצדה הסתמכה על חוות דעתו של ד"ר שי פריימן אשר סבר כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בלבד לפי סעיף 35 (1) ב למבחני הנכות.

     

51. לאור הפער בין קביעות המומחים הגיעו הצדדים להסכמה על מינויו של פרופ' נורמן דורון כמומחה מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה" או "פרופ' דורון") (ראה דיון מיום 08.03.2017) תוך שמירה על חוות הדעת מטעמם.

     

52. המומחה בדק את התובע ביום 25.04.2017 וקבע כי בעקבות התאונה נותרו לו נכויות כדלקמן: נכות בשיעור 15% לפי סעיף 35 (1) (א) (ב-ג) עקב שבר של הפלטו טיביאלי לאחר שני ניתוחים עם הסתיידויות ושינוי ניווני קל וכן נכות בשיעור 5% לפי סעיף 75 (1) (א-ב) למבחני הנכות עקב צלקת באורך 20 ס"מ וברוחב 4 מ"מ.

     

53. הלכה פסוקה היא כי המומחה המתמנה על ידי בית-המשפט משמש זרועו הארוכה, ובית המשפט נותן בו אמונו ומאמץ את קביעותיו, למעט מקרים חריגים ונדירים, וקביעותיו לעניין הנכות הינן מחייבות. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה על חוות דעתו. כך גם לא הפנו אליו שאלות הבהרה. על כן, לאחר עיון בחוות הדעת ובחינת כלל הראיות שהונחו לפניי, לא מצאתי כל נימוק המצדיק סטיה ממנה (ראו: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, פסקה 4 (1988)). המומחה פירט בחוות דעתו את ממצאי הבדיקה עליהם מבוססת מסקנתו בדבר שיעור אחוזי הנכות שנותרו לתובע ואלה מקובלים עליי. בהתאם אני קובעת כי נכותו הרפואית המשוקללת של התובע בגין התאונה עומדת על 19.25%.

     

    הנכות התפקודית:

     

54. הכלל הוא כי הנכות הרפואית עשויה ללמד על הנכות התפקודית (ראו: ע"א 3222/10 ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני, פסקה 4 (פורסם בנבו, 28.06.2012)). הפסיקה נוטה, בהיעדר ראיות אחרות, לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ראו: ע"א 4946/06 צל דוד נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (31.01.2008)). בהקשר זה יבחן בית-המשפט את טיב עיסוקו של התובע ופגיעת התאונה בו (ראו: ע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב(3) 589, (1978)).

     

55. בהעדר נסיבות חריגות, במיוחד כאשר עסקינן בנכות אורתופדית, כבמקרה דנן, מקובל לזהות את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית (ראו: ע"א 9297/10 קדח פדל נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 5 (21.06.2011)).

     

56. התובע ביקש להעמיד את נכותו התפקודית הזמנית על שיעור 100% לתקופה שמתחילה ביום התאונה עד בדיקתו על ידי המומחה מטעם בית-המשפט (25.04.2017); כן ביקש לקבוע את נכותו הצמיתה בשיעור 20% מאותו מועד ועד היום. הנתבעת טענה כי המגבלות בברך מהן סובל התובע גורמות להשפעה "קלה עד בינונית" וכי הצלקת אשר נגרמה לתובע איננה תפקודית ובהתאם נכותו התפקודית היא נמוכה בהרבה מנכותו הרפואית.

     

57. לאחר שעיינתי בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, נוכח גילו של התובע במועד התאונה (46), עיסוקו כעובד אחזקה ובהתחשב במהות הפגיעות ומרכיבי הנכות, והרצף התעסוקתי כפי שזה עולה מעדות התובע (ראו: עמ' 12 ו- 13 לפרוטוקול) ובהיעדרם של נימוקים מיוחדים, אני קובעת כי נכותו התפקודית תועמד על שיעור 15%.

     

    בסיס השכר:

     

58. התובע טען כי יש להעמיד את בסיס השכר לעבר על 6,772 ₪ על בסיס שכרו הרבעוני כפי שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי, ועל בסיס תלושי השכר שצירף לתחשיב הנזק והוגשו כראייה בהסכמת הצדדים ולפיהם בחודש ינואר 2014 השתכר התובע מעבודתו בחברת "ג.ל.ו אינטרנשיונל בע"מ" סך של 6,698 ₪ (ברוטו), בחודש פברואר 2014 השתכר 7,138 ₪ (ברוטו), ובחודש מרץ 2014 סך של 6,203 ₪ (ברוטו). הנתבעת טענה כי התובע צירף לתצהירו תלושי שכר לחודשים ספטמבר 2013 המלמדים כי התובע השתכר 3,325 ₪ בחודש 09/2013, 5,482 ₪ בחודש 10/2013, ו- 6,836 ₪ בחודש 12/2013 ובהתאם, טענה, יש להעמיד את שכרו על פי אותן תלושי משכורת על סך 5,200 ₪. לאחר שבחנתי את המסמכים אשר הוגשו לתיק מסמכי המל"ל ותלושי השכר, ובהתחשב בפסיקת בתי המשפט בעניין זה, אני קובעת כי החישוב יערך לפי בסיס שכר של 6,700 ₪.

     

    הפסד כושר השתכרות לעבר:

     

59. כידוע, "הפסדי השתכרות בעבר הינם נזק מיוחד, ועל התובע להגיש פרטים ביחס אליהם, וכשאך ניתן הדבר, יש להמציא פרטים וראיות ביחס אליהם, ולפי אלה יקבע בית המשפט את גובה הפיצוי. ואולם, לעתים, הפסדי השתכרות בעבר - אלה שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין - הינם בגדר נעלם, רב בהם הנסתר על הנגלה, ואין לחשבם במדויק. כך הוא, למשל, כשבעת התאונה היה התובע בתחילת דרכו המקצועית, וכשברור שמאז התאונה ועד למועד פסק הדין עשויה הייתה השתכרותו לגדול, אך אין נתונים לקבוע את שיעור הגידול אלא בדרך אומדן. בנסיבות כאלה, כשאין נתונים מספיקים לגבי הבסיס לחישוב מדויק של הנזק, אך עם זאת ברור שנגרם לתובע הפסד השתכרות, אין לשלול מהתובע את הפיצוי המגיע לו, אף אם בית המשפט נאלץ לקבוע את הפיצוי בדרך אומדן" (ע"א 448/87 צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד אברהים חסן, מג (3) 810 (04.10.1989), פסקה 8).

     

60. התובע טען כי מאז התאונה היה בתקופת אי כושר מוחלטת למשך כשנה וחצי, כאשר רק בחודש נובמבר 2015 השתלב בעבודה בחברת "מעוף פרויקטים" ופוטר לאחר 3 חודשים בעקבות פיטור כלל העובדים וללא קשר למצבו הרפואי (ראו: עמ' 12 לפרוטוקול, שורות 32- 33) . התובע אישר כי אז חזר לעבודה שוטפת אצל מעסיקתו הקודמת לתפקידו כאיש תחזוקה אך טען כי בעקבות הפציעה הוא נמנע משימוש בסולמות ופיגומים ובשל כך הכנסתו נפגעה (ראו: עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 1-6).

     

61. בהתאם לתעודת עובד ציבור מטעם המל"ל מיום 7.3.2019, התובע היה בתקופת אי כושר של 100% מיום התאונה (01.04.2014) ועד 31.07.2014; ונקבעה תקופת אי כושר בשיעור 50% מיום 01.08.2014 עד 28.02.2015 ונכות בשיעור 30% החל מיום 1.3.2015. נוסף על התקופה הנ"ל, וכעולה מנספח 9 לתצהירי התובע המוסד לביטוח לאומי קבע נכויות זמניות כדלקמן: 30% מיום 01.03.2015 ועד 02.06.2015, 100% מיום 03.06.2015 עד 30.06.2015, ו- 50% מיום 01.07.2015 ועד 31.08.2015.

     

62. הנתבעת אינה חולקת למעשה על זכאותו של התובע ל-11 חודשים מלאים של אי כושר מיד לאחר התאונה אך טענה כי התובע לא הוכיח כי היעדרותו משוק העבודה קשורה לתאונה זאת כאשר בחר התובע שלא להגיש תלושי משכורת מלאים לאחר התאונה.

     

63. לאחר שבחנתי את נתוני השכר של התובע כפי שהוגשו לתיק, וחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מצאתי התובע זכאי לפיצוי לפי בסיס שכר שנקבע לעיל עבור תקופת אי הכושר כפי שאושרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, אל צד הפסדיו שהוכחו על פי תלושי שכר שצורפו לעיוני בסך הכל – 130,000 ₪.

     

    אובדן כושר ההשתכרות לעתיד:

     

64. התובע ביקש בסיכומיו לפסוק לו פיצוי עבור אובדן כושר השתכרות לפי נכות תפקודית 20% ושכר 8,000 ₪ וטען כי הוא מתקשה למצוא עבודה בעקבות התאונה. הנתבעת טענה כי אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה,שכן פגיעתו איננה תפוקודית. כן טענה כי התובע השתלב בעבודה לאחר התאונה ושכרו אף עלה, אף כי התובע החליף מספר עבודות. לטענת התובע הוא מתקשה למצוא עבודה בעקבות התאונה וכי תפוקתו ירדה כפי שהעיד לפני, אם כי לא הביא בהקשר זה עדים רלוונטיים. על אף כל האמור, אין להתעלם מן העובדה שהתובע נפגע בגיל מבוגר יחסית המקשה כשלעצמו על השתלבותו בשוק העבודה, נתון שמתווספת לו התאונה, פגיעתו ונכותו של התובע. בנסיבות העניין, הפיצוי יערך כדלקמן: 6,700 ₪ * 145 (מקדם היוון ל-15 שנים) * 15% = סך כולל 145,725 ₪.

     

    הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

     

65. בנסיבות העניין, התובע זכאי לפיצוי בגין הפסדי פנסיה לעבר ולעתיד (מעוגל) 34,400 ₪.

     

    כאב וסבל:

     

66. התובע עותר לפיצוי בסך 120,000 ₪ הנתבעת הציעה פיצוי בגין ראש נזק זה על סך 33,000 ₪. בהתחשב במהות הפגיעה, הנכות הצמיתה שנותרה אצל התובע, תקופת אי הכושר, לרבות הניתוחים שעבר, והעובדה כי בעקבות התאונה נותרה צלקת באורך 20 ס"מ ורוחב 4 מ"מ אשר על פי חוות דעת המומחה רחבה מהרגיל אעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, על סך 85,000 ₪.

     

    עזרת צד ג', הוצאות ונסיעות לעבר ולעתיד:

     

67. התובע עתר לפיצוי בסך 100,000 ₪ לעבר וסך של 80,000 ₪ לעתיד. לטענת הנתבעת אין לפצות את התובע עבור עזרת הזולת, והוסיפה שיתר הוצאותיו מכוסות בסל הבריאות. לחילופין הציעה 4,000 ₪ בלבד. בהקשר זה העידה אשתו של התובע, הגב' היאם חג'וג', כך:

     

    "ש.כשאת אומרת שעזרת לבעלך, אני מבין שלא הפסדת ימי עבודה כתוצאה מזה?

    ת.למה לא הפסדתי? אני היום וגם בתקופה ההיא אני עובדת כאחראית חדרי ניתוח. אם אני הפסקתי עבודה במשך 10 ימים אז אני הפסדתי בעבודה. אם בעלי היה בבית צריך עזרה בADL לכמעט יותר מ-6 שבועות אז מי יעזור לו בבית? לא לקחתי חופש כי אני לא יכולה לקחת חופש של 6 שבועות, אני מפרנסת כי בעלי לא היה עובד עקב התאונה. אני נעזרתי במשפחה שלו שיעזרו לי ואני הייתי OFF/ON , יומיים עובדת יומיים בחופש.

    ש.את יכולה להראות לי תלושי שכר שהפסדת יום עבודה?

    ת.איך אתה יכול לראות בתלושי שכר? אני לקחתי ימי חופש שנתי. לא הבאתי תלושי שכר.

    ש.עזרת לו בימים שהיה מאושפז ואח"כ עוד 6 שבועות?

    ת.אם אדם שלא יכול לנהוג, לא ללכת על הרגל, עם הליכון, עם קביים אח"כ פיזיותרפיה הוא לא נהג, אח"כ במעקבים במרפאות חוץ בבני ציון ואח"כ שוב ניתוח אחרי שנה וחודשיים, עוד אישפוז, עוד פעם ללא דריכה. היה תקופה של שנה וחצי-שנתיים שהיו קשות מבחינת עזרת בבית ומבחינת תחזוקת הבית. זה גבר שהיה מתחזק את הבית, עובד. הוא עזר לי בהרבה דברים ,בקניות, בהכל. אני נאלצתי לעשות את הכל וגם לעבוד כדי להשלים את הפרנסה".

    (עמ' 21, שורה 28 עד עמ' 22 שורה 7).

     

68. אף שלא הוצגו קבלות ו/או הוכחות על הפסדים, ידועה ההלכה לפיה בני משפחה זכאים לפיצוי בגין עזרה נחוצה וחיונית, החורגת בהרבה מהעזרה הרגילה שמעניקים בני משפחה זה לזה (ראו: ע"א 1952/11 חאלד אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים (06.11.2012)). שוכנעתי, בין היתר על סמך הנתונים הרפואיים, כי בתקופה הסמוכה לתאונה, ובהתחשב בתקופת אי הכושר אחריה, נזקק התובע לסיוע במטלות היומיות ונדרש להוצאות ונסיעות לצורכי טיפולים רפואיים והוא גם יזדקק לאלה, נוכח מגבלותיו והנתוחים שעבר.

     

69. לפיכך, בגין עזרת צד ג', הוצאות ונסיעות, לעבר ולעתיד אני פוסקת פיצוי סך של 45,000 ₪.

     

    אשם תורם:

     

70. נוכח גילו של התובע ועדותו שלו ושל העדים מטעמו, כי היו מודעים היטב לסיכון הטמון במשחק במגרש המדובר ולמעשה בחרו להתעלם ממנו, לצד העובדה כי עננינו בפעילות ספורטיבית שיש בצידה סיכונים, ראיתי לנכון להעמיד את אשמו התורם של התובע לתאונה דנן בשיעור גבוה יחסית והוא יעמוד על 30%.

     

    סוף דבר:

     

71. נזקיו של התובע הינם כדלקמן:

     

    א.הפסד כושר השתכרות לעבר –130,000₪

    ב.הפסד כושר השתכרות לעתיד –145,725 ₪

    ג.הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים –34,400 ₪ 

    ד.כאב וסבל –85,000 ₪

    ה.עזרת צד ג' (לעבר ולעתיד) –45,000 ₪ 

    סה"כ נזקי התובע: ______________

    440,125 ₪ 

     

72. מסכום זה יש לנכות אשם תורם בשיעור 30%; הסכום יעמוד על 308,088 ₪.

     

73. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל (דמי פגיעה וסך התשלומים מנכות כללית) בשיעור 42,000 ₪ סכום הפיצויים יועמד על 266,088 ₪.

     

74. לסיכום – הנתבעת תשלום לתובע סך של 266,088 ₪, החזר האגרה ששולמה, הוצאות חוות הדעת מטעם התובע והחזר חלקו היחסי בהוצאות המומחה מטעם בית המשפט (זאת בכפוף להצגת אישור תשלום), ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 62,300 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע, באמצעות בא-כוחו, תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

    זכות ערעור במועדים הקבועים בדין.

     

    המזכירות תמציא עותק פסק-הדין לצדדים.

     

    ניתן היום, ג' אייר תש"פ, 27 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.