פסק דין בעניין בעלות בנכס מקרקעין הנמצא במחלוקת בין אב ובנו

המחלוקת בין האב (להלן: "התובע"/"האב") ובנו (להלן: "הנתבע"/"הבן") נוגעת לבעלות בנכס מקרקעין אשר כיום רשום על שם הבן ונטען על ידי האב כי מדובר בנכס המוחזק עבורו בנאמנות על ידי בנו.

1. התובע הציג בפתח כתב תביעתו, צילום של הסכם נאמנות מיום 26.7.2011 (להלן: "הסכם נאמנות") לפיו הוא ואשתו המנוחה רכשו דירה ברחוב .....(להלן: "הדירה") כשהאב מממן 75% מעלותה והאם את היתרה וסוכם עם הבן כי הוא יחזיק את הדירה כנאמן עבורם. עוד סוכם כי הדירה תרשם על שם הבן בלשכת רישום מקרקעין כנאמן וההורים יעזרו לבן לטפל בכל ענייני הדירה בהעדרו מהארץ. עוד מצוין באותו הסכם כי "היה אם אחד מהורי יפנה אלי בבקשה להתפטר מתפקידי, אמכור את הדירה בהתאם לרצונו למרבה במחיר ואעביר לכל אחד מהורי את חלקו מהסכום שיתקבל במכירת הדירה בשיעור שמימן את רכישתה; או לפי בקשת מי מהוריי אעביר על שמם את הבעלות על הדירה באותו שיעור שמימנו את רכישתה עבורי כנאמן".

    

2. המסמך שהוצג אינו המסמך המקורי ואין העתק מקורי מצוי בידי מי מהצדדים ולפיכך המסמך שצורף כנספח לכתב התביעה הוא העתק צילומי של ההסכם כאשר על גביו חתימת עו"ד .... כי המסמך הוא "נאמן למקור" אולם גם זה הוצג בהעתק צילומי בלבד.

    

3. ברקע הדברים יצוין כי ביום 23.6.2010 נערך הסכם בין הנתבע ובין ה"ה .... (להלן: "המוכרים") לרכישת הדירה (להלן: "הסכם הרכישה"). על גבי הסכם זה מתנוססת חתימתו של הנתבע בשמו הפרטי. ביום 4.7.2010 נרשמה הערת אזהרה על הדירה לטובת הנתבע. רק בשנת 2017 הוגש ההסכם לרישומו בלשכת רישום המקרקעין וזה בוצע ביום 13.8.2017. באותו היום גם נרשמה הערת אזהרה על זכויותיו של הנתבע לטובת התובע. הדיווחים לרשויות המס בוצעו בסמוך למועד עריכת הסכם הרכישה כששם הקונה המופיע על גבי האישורים הוא הנתבע. שטרות המכר להשלמת הסכם הרכישה נחתמו על ידי המוכרים ביום 26.9.2010, הנתבע, כקונה, חתם על האמור לפי אימות החתימה על שטר המכר ביום 2.8.2011. מאמת חתימת הנתבע הוא התובע בעצמו.

    

   טענות התובע, בקצרה:

    

4. התובע הגיש תביעתו בסעד הצהרתי כי הוא הבעלים של 75% מזכויות הבעלות הרשומות כיום על שם הנתבע בדירה ולצוות עליו להעביר לבעלותו של התובע את זכויות הבעלות וזאת מכוח הסכם הנאמנות שהוצג בפתח תביעתו.

    

5. התובע מסביר כי בערוב ימיו מבקש הוא להסדיר את ענייני רכושו ועל כן הוגשה התובענה עתה.

    

6. התובע הציג כנספחי כתב התביעה את הסכם הנאמנות ואת נסח הטאבו לפיו רשומה מיום 13.8.2017 הערת אזהרה על הדירה, כשהוא המוטב.

    

7. עוד מסביר התובע ברקע טענותיו כי אשתו הלכה לעולמה ביום 2.4.2014 והבן ירש את זכויותיה בדירה בהתאם לצוואתה, על כן מסכים הוא כי הנתבע יוותר בעלים של רבע מהזכויות בדירה.

    

8. לטענת התובע בין השנים 2010-2022 הוא דאג לטפל לבדו בכל הקשור בדירה, לרבות שמירתה והתחזוקה שלה והוציא לטובת האמור ממון רב גם עבור שיפוצים ותיקונים מעת לעת. התובע מסביר כי מדמי השכירות שגבה במהלך השנים נתן לאשתו המנוחה רבע מגובה דמי השכירות ולאחר פטירתה העביר רבע מדמי השכירות לידי הבן.

    

9. לטענת התובע הבן ניצל לרעה את האמון שניתן בו והוא מתחמק כיום מהתחייבויותיו לרבות העברת זכות הבעלות לידי התובע.

    

   טענות הנתבע, בקצרה:

    

10. בקצרה טוען הנתבע כי החתימה על הסכם הנאמנות אינה חתימתו וכך גם לא חתם על ייפוי הכוח הכללי שהוגש ללשכת רישום מקרקעין או על בקשה לרישום הערת אזהרה לטובת אביו.

     

11. הנתבע הדגיש בכתב הגנתו כי חתימתו על הסכם הנאמנות מוכחשת, כי לא חתם על הסכם הנאמנות ולא חתם על ייפוי הכוח הכללי מיום 5.8.2014 שהוגש ללשכת רישום המקרקעין וכך גם לא חתם על הבקשה לרישום הערת אזהרה בהסכמת כל הצדדים, שהוגשה לתיק לשכת רישום המקרקעין. עוד טען הנתבע כי לא חתם על שטרי המכר משנת 2017 שהוגשו ללשכת רישום המקרקעין.

     

12. לטענת הנתבע הוא הבעלים על כל הזכויות בדירה מיום רכישתה וכי הוא נחשף לראשונה להסכם הנאמנות עם הגשת התביעה. על כן, נטען בכתב ההגנה, הנתבע אינו נאמן עבור הוריו על זכויות הבעלות בדירה.

13. הנתבע צירף לכתב הגנתו את צו קיום צוואת אמו המנוחה אשר לפי צוואתה הוא היורש את כל עיזבונה כאשר אביו יורש רק את דירתה של האם המנוחה בירושלים. לטענת הנתבע, אמו דאגה עוד בחייה להסדיר את חלוקת רכושה לאחר מותה ולא עשתה כל צוואה אחרת בהתייחס לזכויות הנטענות בדירה שכן לטענתו, היה ברור לה כי אין לה בעלות או זכות כלשהי בדירה בתל אביב. על כן, טוען הנתבע, המתין אביו עד לאחר פטירת המנוחה על מנת להוציא את מזימתו ולהשתלט על רכושו בידיעה כי האם לא תשתף עם הדבר פעולה.

     

14. הנתבע מפנה לכך שזכויותיו של האב לא עוגנו בהתאם להסכם הנאמנות, המזויף לטענתו, עם ביצוע הרכישה עוד בשנת 2010 ולא ניתן כל הסבר מדוע לא עשה זאת במיוחד שהוא ... ותיק ומנוסה.

     

15. לטענת הנתבע, בשנת 2017 החל התובע לעשות דין לעצמו והעביר רק 25% מדמי השכירות שנגבו בקיזוז הוצאות הטיפול בהשכרת הדירה, תחזוקתה וכיוצא בזה.

     

16. הנתבע הכחיש מחוסר ידיעה טענות התובע באשר לפעולותיו, שנטענו ללא פירוט, באשר לשמירת זכויותיו במסגרת תכנית מוצעת לפינוי בינוי ולא ברור כיצד פעילות זו יש בה להגן על זכויותיו.

     

17. לטענת הנתבע, אביו ניסה לפעול בהיחבא מול לשכת רישום מקרקעין תוך זיוף חתימתו במטרה להשתלט על זכויותיו בדירה ולהתעשר על חשבונו של כדין.

     

    ההליכים בתיק:

     

18. נוכח המחלוקת העובדתית באשר הועלתה טענת זיוף חתימת הנתבע על גבי הסכם הנאמנות, מונתה מומחית, הגב' קרן רווה (להלן: "המומחית").

     

19. המומחית נתבקשה לבחון את 3 החתימות על גבי הסכם הנאמנות, זה שנטען כי מדובר בחתימת הנתבע ואלו שהתובע הפנה על גבי המסמך כי הן חתימתו וחתימת אשתו המנוחה.

     

20. המומחית מסרה חוות דעתה מיום 29.5.2023 (להלן: "חוות הדעת"). בחוות הדעת של המומחית התייחסה זו לשלושת החתימות המתנוססות על גבי הסכם הנאמנות וקבעה על סמך מסמכי השוואה מקוריים שהוצגו לה כי בהשוואה לחתימות אותנטיות ברוב המקרים קיים "דמיון ברור" לחתימות שבמחלוקת.

     

21. בסופה של חוות דעת הגיעה המומחית למסקנה כי החתימות בשם כל החתומים על הסכם הנאמנות "הן אותנטיות ונכתבה על ידם, אין כאן כל זיוף" (כך הנוסח במקור, עמוד 11 לחוות הדעת, ל.א.).

     

22. למען מיצוי ההליך המקדמי, הופנו אל המומחית שאלות הבהרה והמומחית זומנה לחקירה על ממצאי חוות הדעת.

     

23. ביום 7.2.2024 התקיימה ישיבת הוכחות. מטעם התובע העיד התובע בעצמו. הנתבע בצד תצהיר עדות ראשית מטעמו ביקש להעיד גם 4 עדים מטעמו, ביניהם אחותה הגדולה של האם המנוחה (הדודה של הנתבע), חברתה הטובה של האם המנוחה, האחיין של התובע, שהייתה לו גם היכרות עם האם המנוחה של הנתבע. בשל מצבה הרפואי של אחת העדות מטעמו, הודיע כי מוותר על זימונה. בפועל נשמעה רק עדותה של אחותה של האם המנוחה ונשמעה גם עדותו של הבעלים הקודמים של הדירה, המוכר.

     

24. עתה גם סיכומי הצדדים לפני.

     

25. לטענת התובע, בסיכומיו, השאלה האחת שיש לברר היא באשר לטענת הנתבע המכחיש חתימתו על הסכם הנאמנות ועל כן, מקום שנטענת טענת זיוף, הנטל הוא על הטוען זאת ודרך המלך לטענתו להוכיח כי החתימה מזויפת היא באמצעות מינוי מומחה ובענייננו, המומחית שללה לחלוטין את טענת הזיוף זאת בחוות דעתה המנומקת. כך גם נשללה על ידי המומחית האפשרות שהועלתה – כגרסה עובדתית חלופית שלא כדין לטענתו – כי מדובר ב"פוטומנטאז' " ("תמונה משובצת").

     

     

    דיון והכרעה:

     

26. עניין לנו בתובענה שבין אב ובנו כאשר בבסיס המחלוקת מסמך "הסכם נאמנות" שהוגש בהעתק צילומי בלבד כשטענת ההגנה העיקרית היא כי מדובר במסמך מזויף וכי לא התקיימו כל יחסי נאמנות בין השניים.

     

    טענת זיוף - נטל השכנוע

     

27. יש להזכיר הכלל באשר לנטל השכנוע. נטל השכנוע מוטל על התובע כמי שמבקש "להוציא מחברו". אמנם ביקש התובע להצביע על פסיקה הקובעת כי הנטל להוכחת הזיוף היא על הטוען זאת, היינו הנתבע. אם זאת, יש להבחין בין טענת "זיוף" ובין טענת "מרמה". כאשר הנתבע טוען ל"זיוף" (בניגוד לטענה מסוג "מרמה") על התובע להוכיח כל רכיבי כתב התביעה וביניהם גם אמיתות המסמך (ראו ע"א 7456-11מוריס בר נוינ'מלחי אמנון, פורסם במאגרים משפטיים, 11.04.2013 ;(תל אביב-יפו) 673-95דניאל לוגסינ'מרגלית חן (1991) בע"מ (בכנוס נכסים), פורסם במאגרים משפטיים, 18.6.1997( . הנטל אם כך, על התובע.

    לטובת האמור מבקש התובע להישען על חוות דעת המומחית שכן מעבר לכך נשאר התובע כעד יחיד.

28. באשר לאפשרות כי מדובר בטענה מסוג מרמה, אציין כי הכלל בפסיקה לעניין זה קובע כי ככל שהנתבע יצביע על אותות מרמה רבים, הנטל יעבור ממנו לכתפי התובע להוכיח כשירות ואמיתות הסכם הנאמנות (ראו ע"א 8482-01 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אילנה סנדובסקי, פ"ד נז(5) 776).

     

29. לטענת התובע, בעדותו פיתח הנתבע גרסה עובדתית חלופית שכן טענתו בכתב ההגנה ובתצהירו כי מדובר בחתימה שזויפה וכי אין זו חתימתו על גבי הסכם הנאמנות ואולם בחקירתו הנגדית ביקש לטעון כי קיימת אפשרות של תמונה משובצת, פוטומנטאז', היינו כי חתימת התובע הודבקה על גבי המסמך דנן. אמנם מדובר בטענה עובדתית שהיה מקום לטעון אותה במסגרת כתב ההגנה אולם אין מדובר בטענה עובדתית חלופית המנוגדת באופן מוחלט לנטען בכתב ההגנה שכן גם הדבקת החתימה באופן שמדובר בתמונה משובצת מהווה זיוף של המסמך. בסיכומי התובע הפנה בא כוחו לציטוט של המותב על מנת להצביע על כך שגם המותב ראה בגרסאות אלו כטענות עובדתיות חלופיות ואולם יש להביא את הדברים שנאמרו במעמד הדיון במלואם:

     

    " כב' הש' אקוקה:...עובדתית זה שתי טענות שונות, אחת אני על המסמך הזה לא חתמתי, לא יודע,

    [...]

    כב' הש' אקוקה: איך החתימה הזאת הגיעה הגיעה לשם. שתיים,

    [...]

    כב' הש' אקוקה: שתיים, זאת לא החתימה שלי כי אני לא חותם ככה, זאת לא החתימה שלי כי היא לא יכולה להיות החתימה שלי כי זה לא נראה כך,"

     

     

    גרסת הנתבע כי הוא עצמו לא חתם על המסמך השנוי במחלוקת, הסכם הנאמנות תוך שהוא טוען כי "המסמך מזויף" ומעלה את האפשרות שחתימתו זויפה. ועל כן, אין לטעמי מדובר בטענות עובדתיות חלופיות שלא ניתן לבררן יחדיו.

     

30. לטענת התובע אמיתות חתימה ניתן להוכיח גם באמצעות עדות ישירה של מי שהיה עד לחתימה ועל כן עת הוא עצמו היה נוכח במעמד החתימה ועדותו הייתה עקבית ואמינה יש לקבל גרסתו ואולם גרסתו של התובע היא זו שעומדת במחלוקת והוא הנהנה הבלעדי מקבלת עדותו זו כך שלא ניתן לבסס עליה ועליה בלבד את אמיתות מעמד החתימה של הנתבע על הסכם הנאמנות. מדובר אף בעדות יחידה ולכן נדרשת עדות נוספת חיצונית. עיינתי בפסק הדין אליו הפנה התובע בסיכומיו, ע"א 5293/90 בנק הפועלים נ' שאול רחמים, פורסם במאגרים משפטיים, 29.06.1993, אולם פסק דין זה הובא באופן חלקי ומגמתי בסיכומי התובע שכן בפסק הדין מצביע בית המשפט הנכבד על 3 דרכים עיקריות להוכחת אמיתות חתימה אולם כל אלו, כך מסביר בית המשפט, הם ראיות חיצוניות למסמך שבמחלוקת. ממילא, בפסק דין זה נקבע כי הנטל הוא על התובע להוכיח אמיתות המסמך, וכך נקבע שם:

     

    "קיימות שלוש דרכים עיקריות שבהן ניתן להוכיח,כי חתימה כלשהי היא חתימתו של פלוני: האחת, באמצעות עדות ישירה – היינו, עדותו של החותם או של מי שהיה עד לחתימה (ראה: אהרנון, דיני הראיות(הדפוס האקדמי, כרך א, תש"ל) .th ed., by c 7,london)cross, on evidence144; . R 690(1989,tapper; שנייה, באמצעות השוואת החתימה השנויה במחלוקת לחתימה הידועה כאמיתית, תוך התחקות אחרי נקודות הדמיון והשוני ביניהן (הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ'144-145); והשלישית, על-ידי עדותו של מי שמכיר היטב את כתב הידאו החתימה השנויים במחלוקת ומעיד על מידת התאמתן למסמך שבדיון (,supra cross).

    המכנה המשותף לדרכי הוכחה אלה הוא קיומם של אלמנטים ראייתיים חיצוניים למסמך שבמחלוקת, השופכים אור על זהות עורך המסמך או החתום עליו. הווי אומר, כאשר מתגלעת מחלוקת בכגון דא, אין די במסמך עצמו כדי ללמד, ולו לכאורה, מיהו החתום עליו, והצד אשר עליו מוטל נטל השכנוע חייב להניח נדבכים ראייתיים נוספים, אשר ביחד עם המסמך יהיה בהם די כדי להרים את הנטל האמור. מכיוון שכך, אין לקבל את התיזה לפיה בעצם הגשת המסמך הרים הבנק את הנטל להראות, כי לכאורה החתימה המופיעה בו שייכת למשיבה השלישית. בהסכמת המשיבה השלישית ובא כוחה להגשת המסמך אין כדי לשנות מצב דברים זה. דברים ברוח זו אומר המלומד הרנון, בספרו הנ"ל, בעמ'144:

    "כאשר תובע מסתמך על מסמך והנתבע מכחיש את חתימתו, על התובע להוכיח את אמיתות המסמך, גם אם הנתבע אינו חוזר ומכחיש זאת בעת הגשת המסמך כראיה".

     

31. על כן יש לבחון את כלל הנסיבות העובדתיות בבסיס מסמך הנאמנות בנוסף לבחינת חתימתו של הנתבע על גבי המסמך דנן.

     

32. עוד בעניין המסמך שהוגש בהעתק צילומי, ביקש התובע לטעון בסיכומיו כי אין מדובר בשאלת אמיתות המסמך אלא במשקלו כראיה והנטל להוכחת היעדר אותנטיות של המסמך מוטל על הנתבע ואולם כל ההליך שלפני עוסק בשאלת האותנטיות של המסמך שבמחלוקת שכל שיש בידי התובע הוא העתק צילומי.

     

     

    רכישת הדירה ורישומה על שם הנתבע – כמתנה מהוריו או בנאמנות עבורם?

     

33. גרסת התובע היא כי הדירה נרכשה בחלקים לא שווים על ידי האם המנוחה ועל ידו כאשר לבקשתם, הדירה נרשמה על שם בנם, הנתבע, ועבורם בנאמנות. מסביר התובע, והאמור גם מתיישב מעדות הנתבע, כי הרכישה בוצעה בתקופה בה למד הנתבע מחוץ לישראל ושהה מחוץ לישראל.

     

34. אמנם אין מחלוקת באשר לכך שהדירה נמכרה על ידי המוכרים בשנת 2010 והושלמה רכישת הדירה ברישום אולם סביב העסקה ישנו ערפל באשר לאופן ביצועה כפי שיפורט להלן. ערפל זה נובע גם באשר למועד השלמת הרישום על שם הנתבע ורישום הערת אזהרה לטובת התובע.

     

35. סעיף 1 לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק הנאמנות") קובע כי "נאמנות היא זיקה לנכס שעל פיה חייב נאמן להחזיק או לפעול בו לטובת נהנה או למטרה אחרת."

     

    מעדותו של התובע אין כל הסבר מה טעם נרכשה הדירה כשחלק משמעותי, 75% מהזכויות, הן לטענתו שלו, כשהזכויות לא נרשמות על שמו אלא על שם בנו אולם הוא מעיד בעצמו שהוא היוזם והמוציא לפועל של עסקת רכישת הדירה, ברישומה, בטיפול השוטף בדירת המגורים, ככל שיש לבצע ולנקוט בפעולות תחזוקה, מממן את הוצאות תיקונים ובכלל מטפל בכל הקשור גביית דמי השכירות המשולמים בעבורה כל העת מיום הרכישה ואילך (סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע). למעשה התובע מעיד כי הוא המשיך לפעול לטובתו שלו לכאורה ללא מעורבות הבן, הנאמן לטענתו.

     

    הדברים אף מעוררים תמיהה מקום שנטען ולא אחת כי באותו מועד של הרכישה וגם שנים לאחר מכן התגורר הנתבע לצורך לימודיו והכשרתו המקצועית מחוץ לישראל. הנתבע למעשה חזר לישראל רק בשנת 2017 ואין הסבר מדוע אז לא עבר המשך הטיפול בדירה לרבות השכרתה וגביית דמי השכירות לידי הנתבע.

     

36. יצוין כאן כי באשר לטיפול בגביית דמי השכירות לא הוכח דבר באשר לגובה דמי השכירות, לאופן שבו נגבו דמי השכירות, כיצד שולמו, לאיזה חשבון הופקדו ומי עשה בהם שימוש מאז נרכשה הדירה כך גם לא ראיתי אסמכתאות בדבר העברת כספים מאת התובע לנתבע באשר לחלקו הלא מוכחש בשיעור של 25% מהזכויות הבעלות בדירה לאחר פטירת האם המנוחה. עוד לא ראיתי הסבר מדוע זה האב, שטען כי אינו חייב לממן את בנו, מעביר לו כספים במהלך השנים שבהם התגורר הנתבע מחוץ לישראל לטובת לימודיו אלא אם מדובר בדמי השכירות הנגבים עבורו (ראו שורה 32 עמוד 85 עד שורה 7 עמוד 86 לפרוטוקול מיום 7.2.2024). על כן, לא מצאתי לקבל דווקא את גרסת התובע כי נתן בידי הנתבע כספים שהם מחוץ לדמי השכירות שנגבו במהלך כל השנים.

     

37. למעשה כל פעולותיו של התובע מנוגדת להוראת סעיף 1 לחוק הנאמנות ולכאורה התנהלות התובע מצביעה על כך שהוא זה שהחזיק בפועל בדירת המגורים וטיפל בה עבור הנתבע. כך גם החזיק בייפוי כוח כללי משנת 2014 לטובת ניהול האמור. הדעת נותנת כי מי שאינו שוהה בישראל על דרך קבע במעמד הרכישה ושנים לאחר מכן לא יקבל על עצמו התחייבויות כנאמן עבור נהנה אשר בפועל ובענייננו הוא זה אשר עשה כל הפעולות שלכאורה לשמן נערך אותו הסכם נאמנות והמשיך לנהל את הנכס אף מכוח אותו ייפוי כוח כללי שניתן בידו.

     

38. התובע בחקירתו הנגדית ניסה להציג הסבר באשר להסכם הנאמנות ורכישת הדירה כשהנאמן, לטענת התובע, הוא בנו. וכך הוא הסביר:

     

    " מפני שלפני, לפני שאנחנו קנינו את הדירה אנחנו היינו מתואמים שהדירה לא תהיה עדיין שלו, רק כשהיא, אנחנו רק הדירה שלנו. כשאנחנו נרצה אנחנו נחליט להעביר לו. בינתיים ראינו שהוא בחור צעיר, מה, מסתובב בעולם, מה, בייחוד האימא רצתה להגן על הבן שלה, לא לתת לו רכוש עד שהיא תחליט מתי לתת את הרכוש, וגם אני רציתי רק אני רציתי כבר להגן על הרכוש שלי מפני שאני שומע כל מיני מעשיות שבנים לא נאמנים,

    [...]

     

    ובהמשך לשאלה כיצד ברישום הדירה על שם הנתבע בטאבו יש כדי להגן עליו דווקא השיב:

     

    רגע, רגע, אם חס ושלום הנכס רשום על שמו אבל אני תמיד יכול לשלוף את המסמך הזה ולהגן עליו, ושנית כבר ראיתי את המגמה שלו לגנוב ממני מפני שלפני שב-2017 עמדו לרשום את זה על שמו אני ראיתי שהוא, התיק, הקלסר של הדירה נעלם, ואז הבנתי ...., ... הבן שלך יש לו, יש לו, יש לו מזימות מפני שהבעלות שלך כתובה, כתובה ומאושרת ע"י הסכם הנאמנות והילד הזה רוצה לגנוב, שאני אהיה בלי, בלי הנכס שלי."

     

    (ראו שורות 24 עמוד 28 עד שורה 3 עמוד 29 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

     

39. ההסבר של התובע אינו תואם לרישום של הנכס בפועל ומנוגד לפעולות שנעשו בפועל על ידי התובע במהלך השנים מאז הרכישה. לא מצאתי לתת אמון בגרסה זו וכפי שיפורט להלן.

     

40. לטענת התובע גם במהלך המשא ומתן בינו ובין המוכרים עלה הנושא של הרכישה עבורו ואכן המסמך שהוצג בהתכתבות בין באי כוחם של השניים ניתן ללמוד על הדבר אולם הדבר עלה כאפשרות בלבד עת צוין במכתב מיום 29.7.2010 כי מדובר ב"מו"מ עמך (התובע) לעניין מכירת דירתם שבנדון, לך (התובע) או למי מבני משפחתך" (ראו סעיף 1 למכתב מיום 29.7.2010) ובהמשך המכתב ברור כי הרכישה של דירת המגורים היא בעבור הבן, הנתבע, וכך גם הפעולות שבוצעו לטובת השלמת הרישום לטובתו.

     

41. מעבר לכך לא ברור כיצד זה נחתם הסכם ביום 23.6.2010 כאשר נטען כי הנתבע שהה מחוץ לישראל במועד זה. עניין זה לא קיבל מענה על ידי התובע. על כך שהנתבע לא שהה בישראל בעת רכישת הדירה העיד גם המוכר עצמו והוצג מסמך מזמן אמת, מיום 29.7.2010 שם מציינים המוכרים כי ידוע להם שהנתבע כמי שמצוין כקונה על הסכם המכר לא היה ביום 23.6.2010 בישראל. עיון בהסכם הנאמנות שהוצג על ידי התובע מלמד כי גם לשיטתו, רכישת הנכס נעשתה בעת שהנתבע לא שהה בישראל עת מצוין שם בפתח ההסכם כי בהעדרו של הנתבע מהארץ נרכשה הדירה על ידי הוריו.

     

    גם עיון בחתימת הרוכש על גבי הסכם המכר מעלה שאלות באשר לחתימה בשמו הפרטי של הנתבע בעוד חתימתו, הן זו שבמחלוקת והן אלו שנבדקו, הן "שירבוט" ללא שניתנות לקריאה כפי שגם מציינת זאת המומחית בחוות דעתה. המוכר העיד מטעם התובע ולטענתו עלו כבר בזמן אמת טענות באשר לאופן ניהול המשא ומתן עם התובע וביצוע עסקת הרכישה על אף שלימים היא הושלמה.

    ועל אף כל האמור לעיל, יש להדגיש שאין מחלוקת באשר להשלמת עסקת רכישת הדירה ורישומה על שם הנתבע. הן הנתבע והן המוכרים מסכימים עם האמור.

     

42. גם בהתייחס לרישום הערת אזהרה בשנת 2017 נותרו שאלות שלא קיבלו מענה ברור מצד התובע. כך לא ברור מדוע רק בשנת 2017 מבקש ודואג התובע לרשום הערת אזהרה על הדירה. כמו כן לא הציג התובע את המסמכים מכוחם בוצע אותו רישום של הערת אזהרה. לטענת הנתבע לטובת אותו רישום השתמש התובע בייפוי כוח כללי ללא שצוין בו מטרת המינוי וניצול ייפוי הכוח שנתן הבן לאביו לטובת טיפול בנכס בעודו שוהה מחוץ לישראל לטובת הרישום לאחר פטירת אמו המנוחה.

     

43. נשאל התובע במהלך מסירת עדותו מדוע פעל בשנת 2017 לרשום הערת אזהרה על זכויותיו של התובע בדירת המגורים והשיב כי קשר הוא את הצורך ברישום הערת אזהרה עם גילוי – כך לטענתו – דבר גניבת המסמכים על ידי הנתבע (שורות 33-35 עמוד 29 לפרוטוקול מיום 7.2.2024). אם כך, אם אכן במועד זה סבר התובע כי הנתבע מתכוון להשתלט על נכסיו וגונב ממנו מסמכים, עד כדי שהדבר גרם לו "לרעוד" (שורה 16 עמוד 30 לפרוטוקול מיום 7.2.2024) מדוע פעל לרשום את זכויותיו של הנתבע בדירת המגורים? מועד רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע מטיל בספק את ביצוע האמור מכוח הסכם הנאמנות הנטען וכך גם טעמי הרישום מוטלים בספק.

     

    התובע לא פעל גם בשלב בו לכאורה גילה כי נגנבו ממנו המסמכים על מנת לבטל את הנאמנות וההיפך הוא הנכון, הוא פעל להסדיר את זכויותיו של הנתבע בדירה.

     

    מעבר לכך שהרישום בלשכת הרישום מקרקעין אינו משקף הסדר נאמנות, המועד של הרישום של הערת האזהרה הוא יום רישום זכויות הנתבע כבעלים ובמעמד זה, על אף שנרשמה גם הערת אזהרה, סביר יותר כי השלים התובע עם זכויות הבעלות של הנתבע בדירת המגורים.

     

    התובע אף לא הניח הסבר מניח את הדעת מדוע המתין משנת 2017, עת לטענתו למד כי הנתבע גונב ממנו מסמכים, ולא פעל מול הנתבע או לכל הפחות התעמת עמו באשר לזכויותיו גם בדירה. בשנת 2010, עם ביצוע הרכישה של הדירה או בשנת 2011 עם החתימה על הסכם הנאמנות לא ליוותה את התובע אותה דאגה באשר להסדרת זכויות הבעלות על הנכס שבשנת 2017 הביאה את התובע להזדרז לרשום את הזכויות על שם הנתבע ורישום הערת אזהרה לטובתו. ויש להזכיר כי התובע מעת לעת פעל בהקשר להשלמת העסקה, כך רק בשנת 2012 הוא מאמת, כעורך הדין, את חתימת הנתבע על שטרות המכר. וכך העיד עת נשאל מה קרה בשנת 2012 עם החתימה על השטרות:

    "אני לא יודע, אני לא יודע, לא זוכר בשביל מה היה הדבר הזה דחוף, נחוץ. אבל אני יכול להגיד שכל מה שעשיתי עשיתי מה שצריך, מה שהייתה התוכנית שלנו עשיתי את הכל מה שצריך, מה שצריך."

    (ראו שורות 17-21 עמוד 37 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

     

    גם בשנת 2014 נחתם ייפוי כוח כללי לטובת התובע לטובת ניהול הנכס באופן שוטף – שלגביו העיד התובע כי נעשה בו שימוש לטובת רישום הערת אזהרה בשנת 2017 (שורה 30 עמוד 38 לפורטוקול מיום 7.2.2024) ועדיין לא פועל התובע לטובת הסדרת זכויות הבעלות של התובע על הנכס וזאת עד שנת 2017.

     

44. נטען כי אין הכרח שהסכם הנאמנות ייעשה בכתב על מנת להקים נאמנות לפי החוק ואולם, לא הוכח כי הצדדים דיברו, הסכימו וקבעו ביניהם הסדר נאמנות קודם לחתימה על הסכם הנאמנות ובכלל קודם לרכישת הדירה, שכן לא ניתן ליצור את הנאמנות בהסדר רטרואקטיבי שבין התובע והנתבע כשהרכישה מוקדמת להסדר נטען זה.

     

    יובהר כי מבחינה משפטית, עת מועבר נכס מנאמן לנהנה, למעשה מושלם השלב השני בעסקת הרכישה של נכס המקרקעין כשהרכישה במקור היא בעבור הנהנה באמצעות הנאמן. עם זאת, כאשר הסדר הנאמנות מאוחר לרכישת הנכס על ידי מי שנטען שהוא הנאמן למעשה, הרי מדובר למעשה בעסקת מקרקעין חדשה שבין הנאמן ובין הנהנה על אף שהרישום לא משתנה, ועדיין מחייב הוא דיווח ורישום מוסדר.

     

    לא נטען בכתב התביעה כי קודם לרכישת הדירה סיכמו הצדדים כי רכישת הדירה היא עבור התובע ואשתו המנוחה באמצעות הנתבע כנאמן עבורם אלא נטען כי האמור עולה מתוכן הסכם הנאמנות. לא הוצגו עובדות וממילא לא הוכחה התקשרות בהסכם נאמנות קודם לעריכת אותו הסכם מיום 26.7.2011.

     

45. לא הוכח כי הסכם הנאמנות הוגש ללשכת רישום מקרקעין וכי מכוחו נרשמה הערת אזהרה ובעניין זה יש להפנות לסעיף 4 לחוק הנאמנות ובהתאמה לכך, כפי שנטען גם בסיכומי הנתבע, לסעיף 5.21.3 לנהלי הרשות לרישום והסדר זכויות מקרקעין (להלן: "הנהלים") לפיהם:

     

    " רישום הערה על קיום נאמנות

    • א. דרך המלך לרישום דבר הנאמנות היא זו המותווית בהוראת סעיף 4 לחוק הנאמנות, תשל"ט- 1979 הקובעת לאמור- "היה בנכסי הנאמנות נכס שפעולות בו טעונות רישום בפנקס המתנהל על-פי חוק, רשאי הנאמן להודיע על קיום הנאמנות לממונה על הפנקס, והממונה ירשום בו הערה מתאימה".

    • ב. הערה על קיום נאמנות אפשר לרשום רק כאשר חוזה הנאמנות, או המסמך שמצרף הנאמן (כאמור בסעיף ה(2) דלעיל), כולל התחייבות של הנאמן לבצע בנכסי הנאמנות פעולות שתוקפן תלוי ברישום בפנקס המקרקעין.

    • ג. הערה על קיום נאמנות תירשם בפנקס רק על סמך הודעה של נאמן, ולא של יוצר הנאמנות או הנהנה (אם אינו הנאמן).

    • ד. נוסח ההערה שתירשם בפנקס יהיה, כדלהלן: "קיימת נאמנות; שטר מס'_______________ מיום __________________".

    • ה. משמוגשת בקשה לרישום הערה על קיום נאמנות, יש לבקש את המסמכים בהתאם לשלוש צורות הנאמנות, כדלהלן:

      • 1. על פי חוק- בכל מקרה שמוגשת בקשה לרישום הערה על קיום נאמנות על פי חוק, יש להעביר את הבקשה למנהל הרשות – לקבלת הנחיות מתאימות.

      • 2. על פי חוזה- יש לבקש מהנאמן שייצרף את חוזה הנאמנות לבקשה; אם אין ברשות הנאמן חוזה הנאמנות, עליו לכלול בבקשה את הפרטים הבאים: התחייבויותיו של הנאמן כלפי הנהנה, שם יוצר הנאמנות, שם הנהנה, ומטרת הנאמנות.

        החתימה על בקשה לרישום הערה כנ"ל, תאומת כדרך שמאמתים חתימה על שטר עיסקה.

        משנרשמה הערה על קיום נאמנות לא תירשם עסקה או פעולה הסותרת את תוכן ההערה אלא בהסכמת הנהנה או לפי צו של בית המשפט. הערה כזאת תימחק: על-פי צו של בית המשפט, או בהסכמת הנהנה; או אם הוכח לרשם כי עילת ההערה בטלה, ובלבד שהרשם יודיע מראש לנהנה על כוונתו למחוק את ההערה וייתן לו זמן סביר לפנות לבית המשפט."

         

46. עיון באמור לעיל מגלה כי לא בוצעה כל פעולה כפי הוראות החוק בהקשר לרישום הנאמנות או בהתאם לנהלי הרשות לרישום והסדר זכויות במקרקעין. למעשה הבקשה לרישום הערת אזהרה נעשתה על ידי הנהנה ולא על ידי הנאמן, אף אם יטען כי האמור בוצע מכוח ייפוי הכוח שנתן הנאמן בידי אביו, הרי הוא הנהנה לפי אותו הסכם נאמנות. האב עשה הלכה למעשה שימוש בכובעו הכפול בהקשר זה.

     

47. עוד לא מצאתי כי נרשמה הערת אזהרה מכוח אותו הסכם נאמנות וכך גם לא הוכח כי ההסכם הוצג במעמד רישום הערת האזהרה כפי שמחויב בנהלים. אם כך, רישום הערת אזהרה בשנת 2017 עם ביצוע הרישום של עסקת המכר על שם הנתבע אינו מוסיף כל ראיה חיצונית לאמיתות תוכנו של הסכם הנאמנות.

     

48. מעדותו של התובע אפשר ללמוד כי אף הוא מבין כי אין רישום הערת אזהרה בשנת 2017 לטובתו מהווה ראיה באשר לקיומו של הסכם הנאמנות שכן העיד כי במקרה של מוות, חס וחלילה, אין לרישום הערת אזהרה כל משמעות שכן ממילא אין בידו כל הסכם נאמנות מקורי ולא ניתן יהיה לטעון באשר לזכויותיו בנכס זה כנהנה (ראו שורות 16-35 עמוד 31 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2024).

     

    הסכם הנאמנות

     

49. הסכם הנאמנות נושא תאריך חתימה ליום 26.7.2011, כשנה לאחר הסכם הרכישה. העתק צילומי של הסכם הנאמנות הוגש כשהוא מאומת כנאמן למקור על ידי עו"ד .....

     

50. יצוין כי רק במסגרת תצהיר עדות ראשית הסביר התובע כי עו"ד ..., אשר על שמיעת עדותה ויתר באשר מצבה הרפואי לא אפשר זאת, חתמה על העתק נאמן למקור להסכם הנאמנות כשהיא החזירה לו את ההסכם ומסמכים נוספים בעלי ערך רב ואלו תויקו בקלסר בחדר העבודה של התובע ולטענתו הנתבע לקח את המסמכים, ביניהם הסכם הנאמנות, מהקלסר. אם כך, בידי התובע היה המסמך המקורי וכך גם העתק נאמן למקור.

     

51. אם כך, היחיד שמעיד באשר לאותנטיות המסמך מטעם התובע הוא התובע בעצמו כאשר אין ברשותו המסמך המקורי ועל כן, עת מדובר בעדות יחיד הנסמכת על העתק צילומי בלבד, נדרש הוא להצביע על ראיות חיצוניות נוספות לטובת הוכחת האמור.

     

52. העתק הסכם הנאמנות, הנושא אמנם חותמת נאמן למקור מטעם עורכת הדין .... הוצג על ידי התובע ואולם באשר לנסיבות לפיהן נדרש לו העתק נאמן למקור נותרו עמומות בתצהיר עדות ראשית מטעמו, שכן לא ברור מדוע נדרש לו מסמך נאמן למקור לטובת רישום הערת אזהרה בלשכת רישום מקרקעין. אין בעדותו של התובע כל הסבר האם נעשה שימוש במסמך המקורי ועל כן ביקש גם העתק נאמן למקור ונחזה כי לא כך הדבר עת המשיך והעיד בתצהירו כי המסמך המקורי נשמר בקלסר בביתו. אם כך, לכאורה שני המסמכים, זה המקורי וזה בהעתק נאמן למקור, נותרו בידי התובע.

     

53. מטענות התובע באשר להיעלמות מסמכי המקור ומסמכים נוספים מקלסר שהיה בביתו תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה כלפי הנתבע , אפשר להבין כי המסמך המקורי לא היה בצד ההעתק, שאחרת, מדוע לא נלקח גם ההעתק. עם זאת לא מצאתי בעדות התובע כל גרסה בהתייחס לאופן שבו נשמר ההעתק הצילומי, היכן תויק ומדוע נשמר המסמך בנפרד מהמסמך המקורי. בהקשר לטענה בדבר היעלמותם של מסמכים יש לציין כי לא ברור לגמרי מטענות התובע אימתי גילה כי המסמכים נעלמו, האם לפני שנשלח לכאורה המכתב המופנה אל הנתבע כנספח לתצהירו של התובע או שמא במועד מוקדם יותר. נקודת הייחוס בתצהיר עדות ראשית היא בזיקה למועדים בהם התגורר הנתבע בביתו של התובע אולם אין די באלו כדי לבסס גרסה עובדתית איתנה. גם המסמך עצמו נעדר תאריך מועד אימות העתק נאמן למקור.

     

54. בסיכומיו, טען התובע כי השאלה האם הסכם הנאמנות דווח לרשויות המס אם לאו אינה מעלה ואינה מורידה מתוכנו של המסמך ומההתקשרות בהסכם נאמנות בינו ובין בנו שכן "המדובר לכל היותר בפגם הדבק בהתנהלותו...לאחר כריתת החוזה, ואין לה כל נפקות בנוגע לתוקפו של החוזה בגופו" (כפי שהובא הציטוט מפסק הדין בתמ"ש (ת"א) 17459-10-13 פלוני נ' פלונים, פורסם במאגרים משפטיים 11.08.2014 ) עם זאת מקום שיש טענות באשר לאמיתות המסמך, הרי גם שאלת ההתקשרות בין האב והבן עומדת בספק ומחייבת בירור כל הנסיבות הכרוכות בהתנהלותם קודם לחתימה על הסכם הנאמנות וכך גם התנהלותם המאוחרת לאותה התקשרות נטענת.

     

55. בהקשר זה יש לציין כי הדיווח לרשויות המס נעשה כשהבן הוא הרוכש ובהתאמה לכך גם שולמו המסים. אף אם אקבל את גרסת האב כי אין חובה לדווח על עסקת הנאמנות הרי סעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק מיסוי מקרקעין") קובע כך:

     

    "74. כל אדם הרוכש בשמו הוא בשביל פלוני זכות במקרקעין או זכות באיגוד מקרקעין, יודיע למנהל, בטופס שקבע המנהל, תוך שלושים יום מיום הרכישה, כי רכש את הזכות בשמו הוא בשביל אחר, ומשיודיע כך יראו אותו כנאמן לענין סעיף 69."

     

    לאותו עניין ראו גם סעיף 119 לחוק מיסוי מקרקעין.

     

    וסעיף 69(ג) לחוק מיסוי מקרקעין קובע כך:

    "(ג)   לא יוכר אדם כנאמן לצורך סעיף זה אלא אם מסר הודעה לפי סעיף 73(ו), 74 או 119, הכל לפי הענין, ולא יינתן הפטור אלא לגבי העברה לנהנה שעליו נמסרה הודעה כאמור."

     

    יוער כי במעמד הדיון נטען על ידי ב"כ התובע כי במעמד הסכם הנאמנות לא הייתה חובת דיווח לפי סעיף 74 לחוק מיסוי מקרקעין ולעניין זה אציין כי מדובר בתיקון מס' 69 לחוק תחילתו ביום 1.1.2011. טענה זו לא חזרה בסיכומים.

     

56. עם זאת שאלת המס הרלוונטית, ככל שיש באמור רלוונטיות, היא לא באשר לדיווח ורישום הנאמנות אלא על הדיווח לרשויות המס באשר לכך שהעסקה היא עבור הנהנה וחישוב המס הוא של הנהנה ולא של הנאמן. אמנם אין אנו עוסקים בשאלת המס, אם בכלל היה כזה, אולם התנהלות הצדדים, וודאי מי שהוא ..., יכולה ללמד על התייחסותם לנכס והבנתם את ההתקשרות ביניהם, אם בכלל הייתה כזו, במסגרת אותו הסכם נאמנות.

     

57. לטעמי, עניין זה, הגם כשלעצמו אינו מעיד על אותנטיות המסמך, יכול להוות עדות חיצונית למסמך ובפרט כאשר הדיווח לרשויות המס היה שהנתבע הוא הנהנה מהרכישה ובהתאמה לכך גם נקבע שיעור מס הרכישה שלו, בניגוד לשיעור המס שהיה נקבע לו הייתה מדווחת העסקה כטענת התובע כשהוא ואשתו המנוחה הם הנהנים בחלקים שאינם שווים.

     

58. בסיכומיו הדגיש התובע באשר לעובדה כי בידיו רק העתק צילומי מהסכם הנאמנות כי האמור הוא תוצר של פעולות של הנתבע. לפי גרסת התובע, המסמכים שבידי הנתבע הם אותם מסמכים שנלקחו ממנו ללא ידיעתו וללא הסכמתו – יש לומר כי נטען שאלו נגנבו – על ידי הנתבע.

     

    לטענת התובע הנתבע שיקר גם על הדוכן בבית המשפט במהלך עדותו עת מסר לטענתו גרסה שקרית גם בהתייחס ליתר המסמכים שהוצגו והם האישורים לרשויות המס עם ביצוע עסקת רכישת הדירה. לטענת התובע עת מסר התובע גרסה שקרית, אין לתת אמון בעדותו והאמור עומד לחובתו של הנתבע.

     

    עם זאת ועל אף החזרה על .הטענה כי הנתבע גנב את המסמכים מרשותו של התובע, הרי האמור לא הוכח כלל וכלל ועל כן לא ניתן לקבוע רק על סמך האמור כי אין לתת אמון בגרסת הנתבע אף מבלי לבחון ולנתח ראיות אחרות.

     

59. בעניין האם המנוחה, מבקש הנתבע להישען על צוואתה והעדר התייחסותה לנכס המקרקעין מושא המחלוקת בעניינו וכי משמעות הדבר היא אחת, כי גם האם ידעה שאין לה זכויות בדירה ולו בשיעור של 25% כפי שמבקש התובע לטעון.

    עניין לנו במסמך חיצוני ובראיה שאין מחלוקת בין הצדדים באשר לתוכן הדברים הכתובים בצוואת האם וממנו כאמור עולה כי הנתבע יורש את זכויותיה של האם המנוחה בכלל נכסיה למעט אלו שהוחרגו מאוחר יותר וביום 25.10.2012 לטובת התובע. על כל אלו כאמור אין מחלוקת ואולם העדר התייחסות מפורשת לנכס המקרקעין ולזכויותיה הנטענות של האם בשיעור של 25% אינה יכולה להוות "ראיית הזהב" שעה שממילא אין פירוט כלשהו של מצבת הנכסים של האם במעמד עריכת צוואתה מיום 13.12.2009. ממילא, כך נחזה, צוואה זו נערכה קודם שנרכשה הדירה מושא התביעה.

     

60. יש להדגיש כאן כי הסכם הרכישה בין הנתבע ובין המוכרים בוצע כשנה קודם לאותו הסכם הנאמנות ללא שמצאתי כל הסבר מדוע נערך ההסכם דווקא במועד שבו נטען כי נערך. לא ברורות הנסיבות שהובילו לעריכת אותו הסכם נאמנות מלבד אמירתו הכללית של התובע כי ביקש הוא ואשתו המנוחה להסדיר את האמור מול בנם ולערוך הסכם בכתב על מנת לייתר טענות בעל פה. לו אכן בכך היה עסקינן, מצופה לכל הפחות כי הנהנה לא ימתין שנים ארוכות עד להסדרת רישום הערת אזהרה.

     

     

    חוות דעת המומחית

     

61. אכן, כפי שגם הובא בסיכומי התובע, בית המשפט עושה שימוש במומחים באשר הסוגיה הנבחנת היא שאלה שבמומחיות וכך גם כי מדובר במי שאין לו אינטרס אישי בתוצאות ההליך ועל כן יש לראות בחוות דעתו ומסקנותיו ככאלו שהן בלתי תלויות ואולם שיקול הדעת באשר לאימוץ המסקנות אם לאו הוא תמיד בידי בית המשפט ורשאי בית המשפט לסטות ממסקנות או המלצות המומחה שמונה מטעמו ובלבד שיתן נימוק משכנע לכך (ראו בע"מ 5579-07 פלוני נ' פלוני, פורסם במאגרים משפטיים, 07.08.2007; בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית(לא פורסם, 1.5.06) פסקה 16-14 לפסק הדין; ת"ע (תל אביב-יפו) 35225-02-21א. ננ'ח. ח. פורסם במאגרים משפטיים, 12.02.2023). הדברים נכונים בעיקר כאשר המומחיות היא בעניין שאינו מדע מדויק ועל בית המשפט לבחון את כלל הראיות, ביניהם חוות דעת המומחית וליתן לכל אחד מהראיות את המשקל הראוי.

     

62. על מנת לסייע לבית המשפט בהכרעתו, כאמור מונתה המומחית, הגב' קרן רווה (להלן: "המומחית"). בהחלטה המורה על מינויה קבעתי כך:

    " מינויה של המומחית נועד לטובת בירור המחלוקת בשאלת חתימת הנתבע אם לאו על הסכם הנאמנות ויתר המסמכים שהוצגו ללשכת רישום המקרקעין ב..... כמו כן המומחית תבדוק את כלל החתימות על הסכם הנאמנות לרבות חתימתו של התובע והמנוחה סימה כהן ז"ל."

     

63. על אף הוראות המינוי, והחלטתי מיום 30.4.2024 אז הורתי לצדדים לפעול בשיתוף פעולה עם המומחית לטובת קבלת העתקים מהמסכים שבלשכת רישום המקרקעין, בפועל לא הוגשו מסמכים נוספים, נטען על ידי הנתבע כי בבדיקותיו בלשכת רישום מקרקעין לא נמצא הסכם הנאמנות המקורי וכך יצא שהמומחית לא בדקה את המסמכים שהוגשו ללשכת רישום מקרקעין לא לטובת בחינת האותנטיות שלהם ולא כהשוואה לחתימה שבמחלוקת.

     

64. טען התובע, בסיכומי התשובה, כי סיכומי הנתבע הם "כתב אישום" כנגד המומחיות ולא היה מקום לטענות "אד הומינם" כנגד המומחיות תחת העלאת טענות לגופו של עניין ומחלוקת ועל כך אתייחס בהרחבה .

     

65. הנתבע בסיכומיו חזר על חששו באשר מסקנות המומחית נשענות על חוות דעת שהועברה אל המומחית על ידי התובע בניגוד לדין ואולם מצופה מהמומחית לשיקול דעת עצמאי וממילא כפי שהשיבה גם לבית המשפט בהקשר זה עוד ביום 16.4.2023 יש להניח כי טוהר הבדיקות נשמר וכי המומחית לא עיינה בחוות הדעת שהוגשה על ידי התובע קודם להתחלת עבודתה. לא הוכח אחרת בחקירתה הנגדית.

     

66. עוד נטען בסיכומי הנתבע כי המומחית מטעם בית המשפט אינה בעלת המומחיות לזיהוי כתב יד ואין די בפרטי השכלתה לטובת האמור. לחיזוק טענותיו הפנה הנתבע לפסק הדין שניתן בת.א (חי') 42488-11-11 עזבון המנוח צימרמן זאב ז"ל נ' מורלי דורית, פורסם במאגרים משפטיים 4.2.2014) ולמסקנות בית המשפט בהעדר השכלה והניסיון הדרושים למתן חוות דעת שבמומחיות בתחום שבמחלוקת.

     

67. פרטי השכלת המומחית היו לפני הצדדים ובפרט עת ניתנה חוות הדעת שהרי אלו מפורטים בפתח חוות הדעת. לו סבר הנתבע כי אכן אין למומחית שמונתה את המומחיות הדרושה לטובת חוות הדעת לסייע לבית המשפט להכריע בסוגיה שבמחלוקת, היה עליו לפנות בהזדמנות הראשונה על מנת לאפשר את הבחינה כאמור וחקירת המומחית בהתאם לרבות הגשת בקשה להחליף מומחה אולם האמור לא בוצע כלל. ממילא, פסק הדין אליו הפנה הנתבע בהקשר זה ניתן ביום 4.2.2014 ומאז חלפו 9 שנים עד שנתנה המומחית את חוות דעתה ויש להניח כי צברה מאז ניסיון נוסף בתחום בו עוסקת חוות דעתה. לטענת הנתבע היה מקום למנות מומחה להשוואת כתבי יד ולא מומחית בתחום הגרפולוגיה ואולם האמור לא נטען עם מינויה של המומחית ועתה אין מקום להידרש לטענה זו.

     

68. המומחית הגישה חוות דעתה כשבסיומה מסקנה חד משמעית באשר לאותנטיות החתימות על גבי הסכם הנאמנות ובהתייחס לחתימות המחלוקת. המומחית נשאלה שאלות הבהרה על ידי הנתבע ואף זומנה על ידו לחקירה. המומחית התייצבה ונחקרה בדיון שהתקיים ביום 7.2.2024.

     

69. יש לציין כי הנתבע בסיכומיו הפנה רבות למסקנות בית המשפט הנכבד ב בת.א (חי') 42488-11-11 עזבון המנוח צימרמן זאב ז"ל נ' מורלי דורית, פורסם במאגרים משפטיים 4.2.2014) וזאת מהטעם שבית המשפט שם לא קיבל את חוות דעתה של המומחית אשר מונתה גם בהליך שם. אולם כל המסקנות העובדתיות ובפרט האופן שבו התרשם בית המשפט שם מחוות דעתה של אותה מומחית ומעדותה של המומחית אינן יכולות להוות בסיס להכרעה בפסק דין זה ללא שהוכחו על ידי הנתבע.

     

70. המומחית, יש להדגיש, לא עיינה במסמך המקורי אלא בצילום של המסמך אשר נושא חותמת "המסמך הנאמן למקור" ולא ברור כמה העתקים נערכו במסמך שבו עיינה ואותו בדקה המומחית. המומחית אף אישרה בעדותה (שורות 13-14 עמוד 10 לפרוטוקול מיום 7.2.2024) כי מדובר בהעתק עם נקודות ולכלוכים.

     

    אמנם המומחית העידה באשר לכך שמדובר במסמך מצולם ולא מסמך שהוגש בהעתק מקורי, ואף קודם לכן השיבה לאמור במסגרת תשובות לשאלות הבהרה, ואישרה כי לא ניתן היה לבחון את רכיב לחץ הכתב אך הוסיפה כי זהו רכיב אחד ממכלול שלם של מאפיינים הנבדקים עת בוחנים אותנטיות כתב היד (ראו עמוד 10 שורות 21-25 לפרוטוקול הדיון). בעדותה כאמור, ציינה המומחית רכיבים נוספים שנבחנים כגון פרופורציות, גודל, חיבורים, צורה זוויות ועוד.

     

71. עיון בחוות הדעת מלמד על כך שמצאה המומחית מכנים משותפים בין חתימת המחלוקת של הנתבע ובין חתימות ההשוואה ואולם גם אלו אינם מכנים משותפים מלאים. אמנם ציינה המומחית 11 מכנים משותפים אולם עיון מדוקדק באלו מלמד על הסתייגויות קלות של המומחית באשר למכנים המשותפים. כך ציינה באשר ל"מהלך החתימה" כי סיום החתימה "בתנועה רכה שמאלה, לרוב עם עליה קטנה בסיום". באשר למאפיין "סיום" החתימה ציינה כי הוא "משתנה". "זוית" הכתיבה נמצאה "ימנית ברוב המקרים" ובהתייחס ל"רווחים" צוין כי "קיימת שונות טבעית רחבה בפרופורציות השונות של חלקי החתימה השונים".

     

72. בניגוד למכנים המשותפים שנמצאו בזיקה לנתבע כפי שצוטט לעיל, חוות דעת המומחית קבעה מכנים משותפים ברורים יותר בהתייחס לחתימת המחלוקת של התובע וחתימות ההשוואה. יש לציין כי הלכה למעשה על חתימת התובע אין ולא הייתה מחלוקת של ממש אך על אף זאת נתבקשה המומחית לבדוק חתימתו.

     

73. לשיטת המומחית מדובר בחתימות עם אלמנטים אישיים ומאפיינים יחודיים בלתי מודעים שהשוני בין החתימות מצוי בתוך טווח השונות הטבעי של החותמים.

     

    בעדותה הסבירה המומחית כי בבדיקות שנעשות על ידה לטובת עריכת חוות הדעת היא בודקת עשרות רכיבים ומאפיינים. בחוות הדעת לא פורט היקף הרכיבים שנבדקו והסתפקה המומחית בהתייחסות רק למאפיינים המלמדים על זהות החותם וכי די באלו לשיטתה:

    " עו"ד ...: לא ממש. אז אני חוזרת רגע לתכונות של הכתב. את אומרת שיש עשרות תכונות שאפשר לבדוק, ובמקרה של ... גם של .... את בדקת בערך 10-11 תכונות?

    העדה, גב' רווה: לא. אני בדקתי את כל העשרות. אני ציינתי את הדברים שמצאתי שהם, אפשר לאפיין את החתימה לפיהם. סתם לדוגמה, אם ניקח, אני כתבתי את הדברים שבעצם מאפיינים, שמצאתי שהם בעצם ייחודיים.

    עו"ד ....: אז יכול להיות שיש תכונות אחרות שבעצם לא מצאת דמיון בהן, נכון? ולכן לא הצגת אותן?

    העדה, גב' רווה: בסופו של דבר, למשל, את יכולת להגיד כמו שאמרת למשל על העובי של האות מ'. אבל שוב, השאלה היא בסופו של דבר איך הדברים מתאזנים, לאן נוטים המאזניים. מה, איפה מצאתי יותר סימנים שאפשר בעצם לאפיין אותם ואותם, עליהם הרחבתי. אם יש, בדקתי סימנים ולא מצאתי משהו מיוחד לגביהם או משהו שהוא מובהק לגביהם אז לא ציינתי את זה. אם היה איזון בין התכונות הדומות לתכונות השונות הייתי פורסת את ההתלבטות שלי בחוות הדעת, אבל אין בכלל איזון. יש הרבה יותר דמיון מאשר שוני.

    עו"ד ....: זאת אומרת שאת מסתפקת בתכונות האלה שמצאת בהן דמיון ושאר התכונות לא רלוונטיות כי לא מצאת שום דמיון ושום כלום ועל סמך זה,

    העדה, גב' רווה: לא, אני לא אמרתי שלא מצאתי דמיון, אני לא מצאתי שיש בהן אמירה משמעותית לגבי המקרה שלפנינו.

    כב' הש' אקוקה: זאת אומרת שאם,

    העדה, גב' רווה: סתם, לדבר למשל על התכונה של גודל הכתב. נגיד אם אני לא מוצאת משהו מיוחד כי לפעמים זה קצת, עוד מ"מ או פחות מ"מ ואין לי משהו מובהק להגיד או לאפיין את הכתב אז אני לא אתייחס לפרמטר של גודל. אם למשל הכתב היה קטן במיוחד או גדול במיוחד כאחד מהמאפיינים שלו הייתי מתייחסת. בעצם בטבלה אני התייחסתי לפרמטרים הדומיננטיים של הכתב.

    כב' הש' אקוקה: ואם, אם אני לא רואה גם סימנים שונים אני צריכה להסיק מחוות הדעת שלך שמספרם היה נמוך?

    העדה, גב' רווה: נכון."

     

    (ראו שורות 1-27 עמוד 19 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

     

74. בהמשך העידה המומחית כי מניסיונה, השכלתה ומקצועיותה, די להסתפק ברכיבים שצוינו בחוות דעתה כמאפיינים דומיננטיים המעידים על הזהות (ראו שורות 10-13 עמוד 20 לפרוטוקול מיום 7.2.2024) ואולם חסרה חוות דעתה התייחסות לרכיבים נוספים ולו כדוגמא לרכיבים נוספים שנבדקו על מנת לוודא כי אכן המאפיינים הנוספים, על אף השונות בין חתימת המחלוקת ולחתימות ההשוואה, אכן אינם מאפיינים דומיננטיים.

     

75. אין בית המשפט מחפש זהות מוחלטת בין חתימת המחלוקת ובין חתימות ההשוואה על מנת לקבל את ממצאי חוות הדעת שממילא זהות מוחלטת יש בה כדי להצביע על זיוף עת אין לבני האדם היכולת לדייק בחתימתם באופן זהה ומוחלט. עם זאת, כאשר במכנים הזהים, שנמצאו על ידי המומחית, נמצאה גם שונות, כאשר מכנה אחד הוא כלל לא מכנה משותף (רכיב ה"סיום"), ראוי כי הבחינה תעשה על סמך מספר משמעותי של חתימות השוואה. למען ההשוואה והבחינה נעזרה המומחית ב-6 דוגמאות חתימות השוואה עבור הנתבע, 2 דוגמאות בעבור האם המנוחה ו – 3 דוגמאות השוואה עבור התובע.

     

76. באשר למחלוקת שהעלה הנתבע באשר לאותנטיות חתימת האם, לטענת התובע עסקינן בהרחבת חזית מטעם הנתבע. הגם שלא נטען מפורשות בכתב התביעה כי חתימתה זויפה, טען הנתבע בכתב הגנתו, אמנם "בשפה רפה", כי המסמך עצמו מזויף (כך בסעיף 11(ט) בפסקה האחרונה בסעיף). למען הסדר הטוב ועל מנת שלא להשאיר עובדות ללא אפשרות להוכיח אותן, נבחנה גם אותנטיות חתימתה ובאשר אליה, כאמור, הוצגו רק 2 דוגמאות חתימה להשוואה. עם זאת ממילא השאלה הרלוונטית היא לא חתימת האם המנוחה על המסמך אלא האם המסמך נחתם על ידי הנתבע והם הייתה התקשרות בינו ובין האב בהסכם נאמנות. חתימת האם, הנסיבות שהובילו לחתימה וכן ההתייחסות לצוואתה ככזו שמלמדת על מצבת נכסיה הינן רק טענות נסיבתיות שאינן בליבת המחלוקת ועל כך אין אני נדרשת לבסס הכרעתי על אלו.

     

77. נשאלה המומחית כיצד על סמך צילום הגיעה למסקנה חד משמעית והשיבה כי היא תמיד בודקת את האפשרות שאולי נעשה משהו בהעתקה והדבקה או עיבוד מחשב או משהו מתוחכם אחר (שורות 1-3 עמוד 21 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

     

    במענה לשאלת הבהרה שהופנה על ידי הנתבע באשר לאפשר של ביצוע פעולת "העתק – הדבק" ("תמונה משובצת") השיבה המומחית כי "פעולה זו ברוב המקרים משאירה סימנים שונים על המסמך הערוך והשלימה בתשובתה כי ערכה בדיקות ולא מצאה סימנים כאלו על גבי ההעתק של הסכם הנאמנות אולם "וודאות מוחלטת תתאפשר אם יימצא המסמך המקורי".

     

    רק בחקירתה ובמענה לשאלות ב"כ הנתבע השיבה כי לא היה במסמך דבר שגרם לה לחשוד כי אכן מדובר באפשרות של "פוטומנטאז' " והוסיפה כי " אני מאוד חשדנית בקשר למסמכים ואני עושה את הבדיקות, את כל הבדיקות גם הרבה פעמים הנה, לא התבקשתי לבדוק פוטומונטאז' אבל בכל זאת בדקתי את זה כדי להיות בטוחה שזה לא נעשה. אם היה איזשהו סימן שהיה גורם לי לחשד הייתי מציינת אותו בחוות הדעת." (ראו שורות 25-32 לעמוד 22 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

    עיון בחוות הדעת לא מעיד על כל בדיקה כאמור או שלילת האפשרות של "העתק – הדבק" כפי שעל המומחית היה לציין לו אכן נעשתה הבדיקה כאמור. על אף זאת הגיעה המומחית למסקנות מוחלטות באשר לאותנטיות החתימות על גבי הסכם הנאמנות.

     

78. בחוות דעתה ציינה המומחית כי לא היה מקום לבקש מהנבדקים לחתום לפניה לטובת השגת חתימותיהם המקוריות ואף הסבירה שחשוב לא לקחת דוגמאות חתימה עדכניות, שכן בחינת חתימה בהשוואה לזמן עבר אינה רלוונטית (עמוד 2 לחוות הדעת), עם זאת השלימה בחקירה הנגדית לשאלות ב"כ הנתבע כי אינה יכולה להעיד מועד החתימה על המסמך (שורות 29-32 עמוד 11 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2024).

    על פניו המומחית נשענה על הטענה כי מסמך הנאמנות שהוצג לפני נחתם בשנת 2011 ועל כן הסתפקה בדוגמאות חתימה מאותה תקופה ואולם כאמור עובדה זו לא אומתה על ידה.

     

79. עוד ציינה המומחית בחוות דעתה (בעמוד 11 תחת פרק "כללית") כי "בדיקת המסמכים נעשתה במשרדי ובמעבדתי, עם שימוש באמצעי השוואה מקובלים, מיקרוסקופיים עוצמתיים, תאורה מיוחדת, תוך הגדלת צילומים וסריקות של המסמכים, בדיקת זויות הכתיבה, בדיקת סגנון, ושימוש באמצעי הגדלה רלוונטיים" אולם בחקירתה הנגדית אישרה המומחית כי לא בוצע שימוש במתקנים מיקרוספקופיים כי במקרה זה הבחינה באמצעי זה לא הייתה רלוונטית (שורה 12 עמוד 23 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

     

80. לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי לקבל את מסקנות המומחית בוודאות המוחלטת והנחרצת בה קבעה כי הסכם הנאמנות אינו מזויף.

     

    עדויות העדים

     

81. מטעם הנתבע התייצבו להעיד 2 מתוך 4 העדים שביקש להזמין. בן הדוד, עורך הדין, שהגיש תצהיר הודיע באמצעות ב"כ הנתבע כי הוא חלה בקורונה ועל כן לא התייצב וכך גם עדה נוספת, חברה של אמו המנוחה של הנתבע, לא התייצבה לדיון. בהסכמת הנתבע הוסרו תצהיריהם.

     

82. במעמד הדיון נשמעו עדויותיהם של המוכר בעסקת הרכישה של הדירה וכן אחותה של האם המנוחה (הדודה של הנתבע). עדויות אלו הם מטעם צדדים שלישיים לסכסוך שבין האב והבן, צדדים חיצוניים לעסקה ושאין להם כל עניין במערכת היחסים שבין האב והבן או בתוצאות ההליך.

     

83. בעדותו של המוכר הסביר זה באריכות את הקשר שהיה לו עם התובע ואשתו המנוחה, ההיכרות שלו עם הנתבע, וכי למעשה מדובר בהיכרות מוקדמת לעסקת הרכישה של הדירה. על היכרות מוקדמת זו לא הייתה מחלוקת. בעדותו, המוכר סיפר על הרצון של התובע ואשתו המנוחה לרכוש את הדירה עבור בנם ולמעשה המנוחה היא זו אשר שכנעה אותו למכור את הדירה עבור בנם (ראו שורות 27-31 עמוד 65 ושורות 30-32 עמוד 67 לפרוטוקול מיום 7.2.2024).

     

84. חלק עיקרי בחקירתו הנגדית של המוכר הוקדש לשאלות באשר למועד החתימה על ההסכם ועל כך שלטענתו לא נחתם הסכם המכר במועד בו נטען וכי הנתבע עצמו לא שהה בישראל במועד זה. בהקשר זה ציין העד כי העסקה הושלמה רק לאחר שנודע לו על רישום הערת אזהרה לטובת הנתבע והסכים להשלמת העסקה (ראו עמוד 76 לפרוטוקול מיום 7.2.2024). ועל אף כל האמור, הרי אין ולא הייתה מחלוקת כלל באשר לרכישת הנכס על ידי הנתבע כאשר המחלוקת היחידה היא האם הרכישה בוצעה עבור הנתבע והושלמה ככזו או שמא הרכישה בוצעה עבור התובע ואשתו המנוחה במסגרת הסכם נאמנות בינם ובין הנתבע.

     

85. עדותה של אחות האם המנוחה הייתה קצרה וכך גם חקירתה הנגדית והתמקדה במידע ששמעה מפי אחותה המנוחה באשר לכוונתה לרכוש עם בעלה, התובע, דירת מגורים עבור בנם, הנתבע (ראו עמודים 84-84 לפרוטוקול הדיון מיום 7.2.2024). העדה אמנם נדרשה להתייחס באשר למערכת היחסים שבינה ובין התובע ואולם לא התרשמתי ממערכת יחסים שיש בה כדי להשפיע על משקל עדותה או מהימנותה באשר לא הוכח כל עניין בהליך המשפטי שלפני.

     

    סיכום

     

86. מטעם התובע העיד התובע בעצמו כאשר גרסתו נשענת על הסכם הנאמנות וחוות דעת המומחית כראיה חיצונית לעדותו. כאמור לעיל, מצאתי לנכון לסטות מהמסקנות החד משמעיות שבחוות דעתה תוך בחינת האמור בזיקה לכלל הראיות והעדויות.

     

87. מטעם הנתבע העיד הנתבע ו-2 עדים נוספים, מוכר דירת המגורים ואחותה של אמו המנוחה.

     

88. מכלל העדויות, ניתוח הראיות והמסקנות שפורטו לעיל, אני מוצאת שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה ושדין התביעה להידחות.

     

89. נוכח התוצאה דנן, על אף שהיה מקום לחייב את התובע בהוצאות ריאליות בעבור ניהול ההליכים, למען שלום המשפחה, לטובת האפשרות של פיוס בין האב ובן ודווקא נוכח גילו של האב, אני מוצאת לפסוק את גובה ההוצאות על הרף הנמוך ובשיעור מינימלי של 10,000 ₪ בלבד בצירוף עלות חלקו של התובע בשכר טרחת המומחית, עלות שאלות ההבהרה וזימונה לחקירה.

     

90. המזכירות תמציא פסק הדין לידי הצדדים ותסגור התיק.

     

91. מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.

     

     

    ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.