פסק דין בעניין בקשה לביטול ו/או הפחתת דמי מזונות

לפניי בקשה לביטול ו/או להפחתת דמי המזונות.

רקע עובדתי רלוונטי

1. התובע והנתבעת (להלן: "הצדדים") נישאו זל"ז בשנת xxxx והתגרשו בשנת xxxx.

    

2. כנובע מקשר הנישואין של הצדדים נולדו שתי קטינות (להלן: "הקטינות"):

    

   י. ב. ת.ז. xxxxxxxx, ילידת 00.00.00 (להלן: "י'").

   כ. ב. ת.ז. xxxxxxxx, ילידת 00.0.00 (להלן: "כ'").

   (שתיהן ביחד ייקראו להלן: "הקטינות")

    

   הליכים קודמים רלוונטיים

    

3. ביום 6.9.17, הגישה הנתבעת תביעה למזונות הקטינות, במסגרת תלה"מ 6377-09-17 (להלן: "תביעת המזונות הראשונה"). ביום 26.9.19 ניתן פסק-דין (להלן: "פסק-הדין הראשון"), שבמסגרתו חויב התובע לשלם עבור מזונות הקטינות, לרבות הוצאות מדור ואחזקתו, בסך כולל של 5,000 ₪ לחודש (סך של 2,500 ₪ בעבור כל קטינה).

    

4. ביום 6.9.17 הגישה הנתבעת תביעה למשמורת במסגרת תלה"מ 8906-09-17. ביום 23.6.20 ניתן פסק דין שבו אומצו המלצות מומחה מטעם בית המשפט, ונקבעה אחריות הורית משותפת לשני ההורים וחלוקת זמני שהות כמעט שוויונית, ביחס של 57%-43% לטובת התובעת (להלן: "פסק הדין השני").

    

5. ביום 10.8.20, במסגרת תלה"מ 20493-08-20, הגיש התובע תביעה להפחתת דמי מזונות (להלן: "ההליך הקודם"). ביום 1.6.21 ניתן ביום פסק-דין (להלן: "פסק-הדין השלישי"), אשר דחה את תביעת התובע להפחתת דמי המזונות שנקבעו במסגרת פסק-הדין הראשון, בנימוק כי התובע לא הוכיח שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת סכום המזונות.

    

6. התובע, לא השלים עם תוצאת פסק הדין השלישי, ובהתאם לכך הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרת עמ"ש 28155-07-21. ביום 5.1.22 ניתן פסק-דין על-ידי בית-המשפט המחוזי (להלן: "פסק-הדין שלערעור"), אשר דחה את טענות התובע ברובן, למעט טענתו בדבר הרחבת זמני השהות עם הקטינות. כתוצאה מכך, הופחת גובה דמי המזונות לסך של 3,300 ₪ לחודש עבור שתי הקטינות (סך של 1,150 ₪ בעבור כל קטינה), בתוספת מדור בסך של 1,000 עבור שתיהן.

    

7. ביום 18.10.23, במסגרת תמ"ש 28085-10-23, הגיש התובע תביעה לאכיפת הסדרי שהות בעניין הקטינה י'. ביום 2.12.24 ניתן פסק-דין (להלן: "פסק-הדין הרביעי"), אשר דחה את התביעה, וזאת לאור תסקיר עו"ס (להלן: "התסקיר"), שהמליץ על צמצום זמני השהות של הקטינה י' עם התובע, תוך הותרת זמני השהות עם הקטינה כ' על כנם.

    

   עיקר טענות התובע

    

8. נוכח העילות שיפורטו להלן, יש להורות על ביטול מוחלט של דמי המזונות שהוטלו על התובע, לבחון מחדש את כושר השתכרותה של הנתבעת, וכן לחייבה בתשלום מזונות הקטינות.

    

9. העילה הראשונה – שינוי נסיבות מהותי: מאז נקבעו דמי המזונות, חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתתם ל-0 ₪, כמפורט להלן:

    

   • צווי העיקול, תיקי ההוצאה לפועל והחוב למרכז הקנסות, אשר יחד מסתכמים ביותר מ-1,300,000 ₪, הובילו להידרדרות כלכלית קשה, שמונעת מהתובע לנהל חיים תקינים ולפרנס את ילדיו.

      

   • שינוי מהותי במצבו הכלכלי: בעבר השתכר התובע 7,000 ₪ ממשרתו כ________, אך כיום העסק נסגר והוא איננו מועסק על ידי גורם כלשהו. התובע עובד כ______, אך הכנסתו נמוכה מ-5,000 ₪, והוא נאלץ להסתייע בילדיו לצורך פרנסתו. בנוסף, תיקו העצמאי צפוי להיסגר בשנה הקרובה.

      

   • בשל מצבו הכלכלי, אין מקום לייחס לתובע כושר השתכרות של 20,000 ₪, כפי שנקבע בפסקי-דין קודמים, שכן מדובר בכושר פיקטיבי שאינו משקף את המצב הנוכחי.

      

   • התובע מתקשה למצות את כושר השתכרותו, שכן חרף ניסיונותיו למצוא עבודה נוספת, שוק התעסוקה אינו פתוח בפניו, בשל גילו, היותו אב לילדים, והמעורבות הרבה שלו בהליכים משפטיים.

      

   • התובע נדרש להוציא סכומי כסף ניכרים עבור ייצוגו המשפטי, וכיום הוא חב לעו"ד י. ק.260,000 ₪.

      

10. מצב זה גורם לכך שהתובע לא יכול להמשיך ולשלם את דמי המזונות בסכומם הנוכחי, ואינו מסוגל לפרנס את ילדיו ולשלם את דמי השכירות (העומדים על כ-5,600 ₪). מצבו הכלכלי הנוכחי אינו מאפשר לו לכלכל את עצמו בכבוד.

     

11. העילה השנייה – ניכור הורי, סרבנות קשר והפרות סדרי הראיה: יש להפחית את דמי המזונות ב- 50% לחודש, בשל התנהלות הנתבעת, כמפורט להלן:

     

    • לאורך השנים, הנתבעת נקטה מדיניות של ניכור הורי והפרה באופן שיטתי ועיקש את הסדרי הראייה, תוך הסתת הקטינות (ובעיקר את הקטינה י'.) נגד התובע, כך שהוא נפגש עמה פעמים בודדות בלבד במהלך השנה האחרונה.

       

    • הנתבעת סרבנית קשר, שכן היא מעלילה על התובע עלילות-שווא, אשר גורמות להתרחקותה של הקטינה י' מהתובע ומונעות ממנה לקיים את הסדרי הראייה שנקבעו על-ידי בית המשפט.

       

12. העילה השלישית – מצבה הכלכלי של הנתבעת: הנתבעת מתגוררת בבית בעל שלוש קומות, כאשר דמי השכירות עבור הבית משולמים על ידי הוריה. היא מחזיקה ברכב פרטי, יוצאת לחופשות לפחות שלוש פעמים בשנה, והמשכורת החודשית שלה עולה על 14,000 ₪. הנתבעת מקבלת גם קצבת מל"ל והטבות מוניציפליות נוספות, ומעבירה 10,000 ₪ מדי חודש לבן-זוגה מחשבונה האישי. בנוסף, אביה נושא בעלויות ייצוגה המשפטי. סך הכנסתה החודשית מכל מקורותיה עולה על 18,000 ₪.

     

13. בהקשר זה, יש לציין כי בית המשפט לא לקח בחשבון את הכנסות הנתבעת בעת קביעת סכום המזונות שהוטל על התובע, דבר שנוגד את דיני האפליה הקיימים במשפט הישראלי.

     

14. לאור הכנסתה הפנויה של הנתבעת, הגבוהה משמעותית מכנסתו של התובע, אשר עומדת על פחות מ-5,000 ₪, וזאת על רקע הוצאותיו החודשיות המסתכמות בכ-9,000 ₪, הכוללות חובות רבים והוצאות מחייה, יש מקום להחיל את פסק הדין שניתן בהליך בע"מ 919/15.

     

15. בנוסף על האמור לעיל, חשוב לציין כי התובע השקיע למעלה מ-6 שנים בפרויקט שניהל יחד עם הנתבעת ועם הוריה, וכל כספו נגנב על-ידיהם תוך שימוש בשקרים, איומים וסילופי אמת. במהלך הליך הבוררות שהתנהל בעניין, התבררו השקרים ככאלה ששימשו להטעיית בית המשפט.

     

    עיקר טענות הנתבעת

     

16. יש לסלק את בקשת התובע על הסף בשל הסיבות כדלקמן:

     

    • התובע הפסיק מיוזמתו לשלם את דמי המזונות, דבר שגרם לנתבעת לנקוט בהליכי הוצאה לפועל. מאז פתיחת התיק, לא שילם התובע מזונות מיוזמתו, ורק באמצעות הליכים אלו נגבו ממנו סכומים בסך של 73,246 ₪, שמקורם בעיקול כספי ערבון שהפקיד התובע בקופת בית המשפט לצורך קידום הליכים משפטיים נגד הנתבעת והוריה. חוב התובע למזונות בתיק הנדון גבוה וממשיך לגדול מבלי שתשלומו מתבצע.

       

    • הלכה פסוקה קובעת שעל המבקש להפחתת מזונות לפעול בתום לב, בשקיפות מלאה ובגילוי של כל הכנסותיו. התובע לא עמד בדרישה זו, ולא צירף לכתב טענותיו את כל האסמכתאות הנדרשות. אמנם התובע הצהיר על סך הכנסותיו, אך לא צירף אסמכתאות ולא ציין את מקורותיהם. בנוסף, נמנע מלציין את דרך התקבולים.

       

    • האסמכתאות המעטות שצירף התובע מעוררות תמיהות ומטילות ספק בנוגע להכנסותיו. מתדפיסי העו"ש של התובע עולה כי במשך חמישה חודשים (מ-9.7.23 ועד 1.1.23) לא בוצעה כל פעולה בחשבונו, ולא היו הפקדות פרט ל-600 ₪ במזומן וכספי המל"ל. מצב זה מעלה ספקות לגבי מקור פרנסתו, שכן לא נעשו פעולות בחשבונו ולא הוצאו כספים, למעט הפקדה אחת ופירעון הלוואות. אין חיובים לכרטיסי האשראי של התובע, וממילא לא ברור כיצד הוא מממן את הוצאותיו, כפי שפורטו בפרטי ההוצאות שצירף לכתב טענותיו.

       

17. לפיכך, התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, בכך שלא הוכיח כי הכנסותיו פחתו, ולכן אין מקום לשנות את הקביעה העובדתית שנקבעה בפסקי-דין קודמים, לפיה פוטנציאל ההשתכרות של התובע עומד על 20,000 ₪. בהתאם, אין להורות על הפחתת המזונות, ובוודאי לא על ביטולם.

     

18. בנוסף, לא חל כל שינוי נסיבות מהותי שמצדיק את בחינת בקשת התובע להפחתת המזונות, ולכן יש לדחות את התביעה.

     

19. ראשית, כאמור התובע לא הרים את נטל ההוכחה כי הכנסותיו פחתו, שכן הוא לא פירט את הנסיבות שהובילו לכך, ולמצער, לא הוכיח את פוטנציאל כושר השתכרותו. כן, התובע ערפל את נתוניו בנוגע להכנסותיו, והמסמכים שצירף אינם מספקים מידע ברור על הכנסתו בפועל, אלא רק מעוררים חשד להעלמת נתונים.

     

20. לאור זאת, יש להותיר את החלטת בית-המשפט, בשתי ערכאותיו, אשר קבעה כי פוטנציאל ההשתכרות המשוער של התובע עומד על סך של 20,000 ₪.

     

21. שנית, טענות התובע אינן מצביעות על שינוי נסיבות מהותי בהיבט של הרחבת זמני השהות של הקטינות או צרכיהן. למעשה, ההפך הוא הנכון – הסדרי השהות עם הקטינה י' צומצמו וצרכי הקטינות נותרו כפי שהיו, ללא כל שינוי. לפיכך, אם סכום המזונות יופחת, הדבר יביא לפגיעה בסיפוק צרכיהן וברווחתן של הקטינות.

     

22. בהתאם להלכה פסוקה, הפחתת מזונות שנקבעו בפסק-דין אפשרית רק במקרה של שינוי נסיבות מהותי, היורד לשורש פסק-הדין הקודם – מה שלא התקיים בענייננו.

     

23. הנתבעת עובדת כשכירה ב___________, ומשתכרת מ-12,276 ₪ בחודש. מתוך סכום זה עליה לשאת בהוצאות שכר דירה וכן הוצאות בריאות וחינוך של הקטינות, לרבות הוצאות חריגות שהתובע מסרב להשתתף בהן. בפסק-דין שלערעור נקבע כי הסיוע שניתן לנתבעת מצד הוריה אינו מצדיק הפחתת המזונות, בשל הפגיעה הצפויה ברווחת הקטינות.

     

24. התובע לא משלם את דמי המזונות, דבר שמטיל על הנתבעת נטל כלכלי כבד, והיא נאלצת להסתייע בהוריה כדי לעמוד בהוצאות השוטפות. בנוסף, ישנו פער מהותי בין הכנסות התובע, העומדות על 20,000 ₪ (בהתאם להערכת בתי המשפט), לבין הכנסות הנתבעת, שעומדות על 12,276 ₪ בלבד.

     

25. התובע ממרר את חייה של הנתבעת ומשפחתה, ומרבה בפתיחת הליכים משפטיים נגדה, תוך השקעת סכומי כסף משמעותיים בכך.

     

     

     

     

    התפתחות דיונית

     

26. לאחר השלמת הליכים מקדמיים, התיק נקבע להוכחות ללא קיום קדם משפט ראו: תקנה 22 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א - 2020.

     

27. בדיון ההוכחות הצדדים חקרו זה את זו, ובתום שמיעת העדויות, הצדדים סיכמו את טיעוניהם בעל פה, לאחר שניתן להם פרק זמן לצורך התארגנות לסיכומים.

     

28. לאחר שמיעת הסיכומים, בית המשפט הציע לצדדים הצעה לסיום ההליך, ואולם זו לא התקבלה.

     

    הכרעה

     

29. לאחר עיון במלוא התשתית העובדתית והראייתית, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

     

    טענות סף

     

30. הנתבעת העלתה בכתב ההגנה שתי טענות סף: הראשונה: כי הנתבע "לא משלם אגורה שחוקה למזונות ולהוצאות הבנות" (להלן: "טענת הסף הראשונה"); והשנייה: כי "הרב הנסתר על הגלוי בנוגע לנתוני הכנסות האב המעורפלים" (להלן: "טענת הסף השנייה") ראו: עמ' 2-3 לכתב ההגנה.

     

31. הנתבעת אף הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף בהתבסס על שני טעמים אלה. לאור טענת הנתבעת כי היא הצלחה לגבות סך של 73,346 ₪ באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, וברוח הפסיקה לפיה "סילוקה של תביעה על הסף היא אמצעי דיוני קיצוני, הננקט בזהירות יתרה ובמקרים חריגים" ראו: רע"א 1739/23 אלד פלאנט בע"מ נ' עו"ד דוד אביטל – מנהל מיוחד (21.5.23), הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 5.12.23, ללא קבלת תגובת התובע, תוך שנקבע, בין היתר, כי:

     

    "המבקשת מעלה שתי טענות לסילוק התביעה על הסף:

     

    הראשונה – כי המשיב לא משלם מזונות שוטפים. אכן, קיימת פסיקה אשר מאפשרת לסלק על הסף תביעה שמוגשת על-ידי מי שאינו משלם מזונות ראו: תמ"ש 55411-11-12 א.ב.ד. נ' ס.ב.ד. (14.2.2016); תלה"מ 61994-11-19 פלוני נ' אלמונית (18.3.2020). במקרה שלפניי המבקשת הצליחה לגבות באמצעות להוצאה ההוצאה לפועל סך של 73,346 ₪ ומשכך, לא ניתן לבוא ולומר כי המזונות בהם חויב המשיב לא שולמו כלל.

     

    ...

    השנייה – התובע אינו מגלה את הכנסותיו. אכן, על תובע בתביעה למזונות או בתביעה להפחתת או הגדלת מזונות, לפעול בתום לב "ולשחק בקלפים פתוחים" ראו: תלה"מ 25772-05-20 פלוני נ' פלונית (4.5.2023). יחד עם זאת, ההליך מצוי בראשיתו ולא ניתן בשלב זה לקבוע באופן נחרץ כי התובע מסתיר הכנסות. הטענות שהעלתה המבקשת בעניין זה ייבחנו במהלך בירור ההליך וניתן יהיה להידרש לטענות אלה, למצער, לאחר הליך גילוי מסמכים, אשר עשוי לשפוך אור על טענות הצדדים"

     

    בשולי ההחלטה מיום 5.12.23 צוין כי:

     

    "אין בדחיית הבקשה כדי להצביע על סיכויי התביעה לכאן או לכן"

     

32. בסיכומים הנתבעת התייחסה לטענת הסף הראשונה, ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 31 עד עמ' 14 ש' 1 וזנחה – כטענת סף – את טענת הסף השנייה. לאור המשמעות המשפטית של זניחת טענה בסיכומים, לפיה "בית המשפט לא ישעה לה ראו: רע"א 3149/24 רבין מגידש נ' יואב מגידש (25.9.2024), אדון – כטענת סף – בטענת הסף הראשונה בלבד.

     

33. התובע הודה בחקירה כי מאז חודש מרץ 2020 ועד הלום– דהיינו במשך כ-5 שנים לערך – לא שילם מיוזמתו סכום כלשהו למזונות הקטינות ראו: פרוט' עמ' 2 ש' 6-10. העיקול האחרון, שבאמצעותו הצליחה הנתבעת לגבות סך של 7,500 ₪ לטובת סילוק חוב המזונות, הוטל ביום 14.9.22. מכאן, שהלכה למעשה, במהלך השנתיים וחצי האחרונות, התובע לא נשא בתשלום כלשהו למזונות הקטינות.

     

34. תלה"מ 6632-07-24 ש. ט. נ' נ. כ. (28.1.2025) קבעתי – וקביעה זו נכונה גם למקרה הנוכחי, בשינויים המחויבים – כי:

     

    "הלכה היא כי:

     

    "בית משפט לא יושיט סעד למי שבמקביל לפנייה לבית המשפט עושה דין לעצמו ומבקש להעמיד את זולתו בפני עובדות מוגמרות. הלכה זו הילכת יסוד היא במשפט והגיונה נלמד מעצמו" ראו: בג"ץ 8898/04 מרים ג'קסון נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש (28.10.2004)‏‏.

     

    "המבקש את סעדו של בית המשפט מצופה ממנו, למצער, כי יקיים את החלטותיו שאם לא כן עסקינן במי המבקש לעשות את החלטות בית המשפט פלסתר וכלי ריק" ראו: רמ"ש 41824-09-23 ש. ר נ' א. ר (02.11.2023); רמ"ש 1991-12-23 א' נ' א' (18.2.2024).

     

    "כאשר במקרה שלפניי, התנהלותו של המשיב הינה בבחינת קביעת עובדות בשטח, ועשיית דין עצמי שלא כדין, בחוסר תום לב ובכוח הזרוע, ובמקרים מעין אלה אין להעניק לו פרס, ואין לאפשר מצב בו חוטא ייצא נשכר" ראו: ת"א (המחוזי בנוף הגליל נצרת) 36942-12-23 שבח את שבח בע"מ נ' משולם (4.1.2024)

     

    "חייב אדם להחליט בלבבו אם מבקש הוא מבית משפט או עושה הוא דין לעצמו. שני אלה בה-בעת לא יעשה אדם" ראו: רמ"ש 41824-09-23 ר. נ' ר. ואח' (2.11.2023) ורבים אחרים.

     

    הלכה זו אומצה ואף קיבלה משנה תוקף בהליכים העוסקים בהפחתת מזונות קטינים, שבהם נפסק כי מי שאינו משלם מזונות ילדו הקטין, צובר חוב מזונות ללא כוונה לסלקו ומתעלם למעשה מקיומו של הקטין, לא יהיה רשאי לעתור בפני ביהמ"ש להפחתת סכום המזונות שאותו אינו משלם ממילא ראו: תמ"ש 55411-11-12 א.ב.ד. נ' ס.ב.ד. (14.2.2016); תלה"מ 63887-05-18 מ.מ. נ' ק.מ. (24.2.2020)."

     

35. במקרה שלפניי, הוכח כי על פני תקופה ארוכה, התובע אינו נושא בתשלום כלשהו עבור מזונות הקטינות, תוך התעלמות מוחלטת מצרכיהן. משכך, דין התביעה להידחות, לטעמי, מטעם זה בלבד.

     

36. בנוסף, דין התביעה להידחות גם לגופה.

     

37. בפסק-הדין השלישי, שניתן במסגרת ההליך הקודם, סוכמה ההלכה המתווה את הדרך לבירור תביעה לשינוי מזונות קטינים, כדלהלן:

     

    "ההלכה המשפטית קובעת, כי פסק דין למזונות אינו מהווה מעשה בית דין ואין זה משנה אם פסק הדין ניתן לאחר שמיעת ראיות או מתוקף הסכמה בין הצדדים, וכי מקום שארע שינוי נסיבות מהותי ניתן לעיין בפסק הדין מחדש ראו: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו(3) 187 (להלן-"פרשת פייגה).

     

     

     

    יחד עם זאת וכעולה מהפסיקה, יש מקום לשינוי המזונות בעטיו של שינוי נסיבות מהותי בלבד (להבדיל מכל שינוי נסיבות שהוא). השינוי צריך להיות שינוי נסיבות מהותי ממועד פסק הדין הקודם, והנטל להוכיחו הינו על מבקש השינוי ראו: פרשת פייגה; ראו גם: בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (7.2.2013) [פורסם בנבו].

     

    בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי יש לפרש את התנאי "שינוי נסיבות מהותי" באופן דווקני ומצומצם וכי:

     

    "אין המדובר בשינוי של מה בכך, ולכן אין בכלל המשפטי, היוצר אפשרות לדיון חוזר, כדי פתיחתו של שער רחב, המתיר התדיינות חוזרת בעניין המזונות, כל אימת שהטינה ההדדית או ניגודי האינטרסים בין הצדדים דוחפים לכך" ראו: פרשת פייגה.

     

    בנוסף שינוי נסיבות מהותי מצדיק את הקטנת או הגדלת דמי המזונות כאשר על הצד העותר לשינוי דמי המזונות מוטל הנטל להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני ראו: תמ"ש 957/93 פלונית נ' אלמוני [פורסם בנבו] פס"מ נד (3) 133, 137; פרשת פייגה; ע"א 442/83 קם נ' קם, פ"ד לח(1) 767 (להלן-"פרשת קם).

     

    הוכחת השינוי מבוססת על יסודות עובדתיים שיש לתמוך במסמכים וראיות ראו: פקשת קם. אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי נסיבות מביא לשינוי אוטומטי של דמי המזונות ראו: ע"א 1880/94 קטן נ' קטן, פ"ד מט (1) 215 (להלן-"פרשת קטן"); פרשת קם; ראו גם: תלה"מ 66675-01-18 פלוני (אסיר) נ' אלמונית (03.10.19).

     

    על הטוען לשינוי נסיבות, להוכיח שינוי נסיבות מהותי שלא נצפה ולא ניתן היה לצפות מראש בעת מתן פסק הדין הקודם. על כן, על העותר מוטל נטל ההוכחה להציג את השוני בין המצב ששרר עת אושר ההסכם לבין המצב השורר במועד הגשת התובענה ובירורה ולהצביע על השוני שבעל הדין לא יכול היה לצפות מראש ראו: בר"ע 305/08 (12.06.09) [פורסם בנבו]; תמ"ש 52645-02-15 (11.01.16) [פורסם בנבו]; ע"א 511/78 דלהרוזה נ' דלהרוזה, פ"ד לג(1) 449 (1979); פרשת קטן; תלה"מ 70679-11-17 (07.07.19) [פורסם בנבו].

     

    יצויין כי בעמ"ש 45820-03-20 (12.11.20) [פורסם בנבו] קבע ביהמ"ש המחוזי כי ההלכה לפיה דלתות בית המשפט תישארנה פתוחות בפני בקשה לשינוי דמי המזונות, בכפוף לתנאי המפורש והדווקני שחל שינוי מהותי בנסיבות – עומדת על כנה.

     

    לאחרונה קבע ביהמ"ש העליון בבע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (20.01.21) [פורסם בנבו] כי:

     

    "אין בבע"מ 919/15 כדי לשנות מהלכה זו", כי ההלכה שנפסקה בו אינה מהווה, כשלעצמה, "עילה לפתיחת הליכי מזונות חלוטים" ואף אין בה "כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעות להפחתת מזונות שנקבעו – בין בפסק דין חלוט שאישר הסכם כולל או הסכם קונקרטי, ובין בפסק דין חלוט שניתן לאחר הליך משפטי - טרם שנפסקה הלכה זו" ראו גם: עמ"ש 22962-03-20 (30.03.21) [פורסם בנבו].

    ראו: ס' 64-71 לפסק הדין השלישי

     

38. פסיקה זו נכונה גם בעת הנוכחית, תוך שהובהר כי "ראוי לבחון באופן מתוחם את הרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי וביחס אליו בלבד להחיל את העקרונות שנקבעו בהלכת בע"מ 919/15..." ראו: 7670/18 לעיל; עמ"ש 50157-01-24 פלונית נ' פלוני (30.10.2024).

     

39. על יסוד המבחנים שנקבעו בפסיקה, יש לבחון האם הוכיח התובע שינוי נסיבות מהותי, כאשר "נקודת המוצא" לבחינה זו היא המועד שבו ניתן פסק-הדין שלערעור ראו: עמ"ש 47200-12-20 א. נ' ב. (27.6.2021); תמ"ש 57434-11-23 פלוני נ' פלונית (14.10.2024).

40. התובע ביסס את תביעתו על שלוש עילות, כדלהלן:

     

    עילת התביעה הראשונה - חוסר היכולת של התובע להתפרנס

     

41. בפסק-הדין השלישי, שניתן במסגרת ההליך הקודם, קבעתי, בין היתר, כי:

     

    "שנית, נקבע בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית (13.11.18) [פורסם בנבו]:

     

    "התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט... במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג". ראו גם: עמ"ש 33956-02-20 (08.10.20) [פורסם בנבו].

     

     

    באופן דומה נפסק בתמ"ש (ת"א) 107782/00 (17.5.06) [פורסם בנבו]:

     

    "מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב". ראו גם: עמ"ש 17590-01-20 (03.12.20) [פורסם בנבו].

     

    התובע לא הציג תמונה עובדתית ברורה ביחס להכנסותיו....

    ראו: ס' 49-51 לפסק הדין השלישי

     

    ובהמשך:

     

    "משמעות האמור לעיל הינה כי התובע לא הציג את מלוא המידע הדרוש ביחס להכנסותיו וניתן היה לדחות את התביעה על הסף גם מטעם זה, או מטעם זה בלבד".

    ראו: ס' 61 לפסק-הדין השלישי

     

42. גם בהליך הנוכחי, כמו בהליך הקודם, התשתית העובדתית בכל הנוגע להכנסות התובע, נותרה מעורפלת.

     

43. התובע צירף לכתב התביעה תדפיסי חשבון בנק עבור החודשים אוקטובר 2020 - יולי 2023, מהם עולה כי בתקופה זו הופקדו לחשבון הבנק של התובע סכומי כסף מעטים, כדלהלן:

     

    ביום 19.10.22 סך של 957.58 ₪ תחת פעילות "הלוואה בפיגור – תשלום קרן 302".

     

    ביום 19.10.22 סך של 47.25 ₪ תחת פעילות "הלוואה בפיגור – תשלום ריבית".

     

    ביום 11.12.22 סך של 1,196 ₪ תחת פעילות "ביטוח לאומי חד פ".

     

    ביום 1.2.23 סך של 600 ₪ תחת פעילות "הפקדת מזומן".

     

    ביום 7.7.23 סך של 7 ₪ תחת פעילות "החזרי תביעה".

     

44. התובע נחקר בעניין זה והעיד כי הוא מתנהל רק במזומן, מפני שאין לו יכולת כלכלית ואינו מפקיד את משכורתו לחשבון הבנק משום שחשבון הבנק שלו מעוקל ראו: פרוט' עמ' 6 ש' 15-23.

     

45. התנהלות זו– רק במזומן – מקשה, ואף איננה מאפשרת, לקבוע את היקף הכנסתו הריאלית של התובע, כאשר הנטל להוכחת שינוי הנסיבות המהותי הנטען, בדמות הפחתת ההכנסה, מוטל על כתפיו.

     

46. לכאורה, ניתן היה לבוא ולומר כי באמצעות הגשת תלושי השכר, התובע יצא ידי חובתו להוכיח את הכנסתו. ואולם, את תלושי השכר יש לבחון על רקע גרסת התובע, בכל הנוגע להכנסותיו.

     

47. התובע טען כי משכורתו משולמת לו באמצעות המחאות ראו: פרוט' עמ' 6 ש' 16-17. בהחלטה מיום 11.12.24 נקבע, בין היתר, כי כל צד יגיש "תיק מוצגים ובו כלל המסמכים שצורפו לכתבי הטענות וכן מסמכים נוספים אותם ברצונם להציג במהלך ישיבת ההוכחות". בהתאם, מצופה היה מהתובע להגיש במסגרת תיק המוצגים צילומי ההמחאות, באמצעותן משולמת לו, לטענתו, משכורותיו.

     

48. ציפייה זו מקבלת משנה תוקף לנוכח הקביעה בפסק הדין השלישי, כי "התובע לא הציג תמונה עובדתית ברורה ביחס להכנסותיו...." ראו: ס' 49-51 לפסק הדין השלישי. ואולם, התובע לא הגיש במסגרת תיק המוצגים, את צילומי ההמחאות, על אף שהדבר היה דרוש לצורך הוכחת הכנסתו, במיוחד על רקע טענתו כי כלל פעילותו הכלכלית נעשית על בסיס מזומן בלבד.

     

49. זאת ועוד, התובע העיד כי במקום עבודתו הקודם קיבל כספים שלא באו לידי ביטוי בתלושי השכר. התובע אומנם טען כי מדובר בכספי הלוואה בסך של 30,000 ₪, אשר הוא עדיין חייב להשיב למעסיקו הקודם ראו: פרוט' עמ' 5 ש' 20-23. ואולם גרסה זו – לפיה ניתנו לתובע סכומי כסף נוספים, שלא תועדו בתלושי השכר, שומטת את הקרקע תחת האפשרות לראות בתלושי השכר "כזה ראה וקדש" לצורך הוכחת הכנסתו.

     

50. למותר לציין כי התובע לא צירף כל אסמכתה לתמיכה בטענתו כי הכספים שניתנו לו על ידי מעסיקו הקודם היו בגדר הלוואה. כידוע, הימנעות בעל דין מלהביא ראיה, מקימה חזקה כי לו הייתה הראיה מוצגת, הייתה פועלת לחובתו ראו: ע"א 6435/21 ברזילי נ' עיריית חדרה (1.8.2022).

     

51. בנוסף, על רקע טענת התובע בס' 20 לכתב התביעה, לפיה הוצאותיו החודשיות מסתכמות בסך של 9,000 ₪ לחודש, נשאל התובע על ידי בית המשפט כיצד הוא התנהל כלכלית בתקופה בה שכרו, לטענתו, עמד על סך של 5,000 ₪, ובתקופה של 7 חודשים בה הוא היה מובטל, ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 24-35.

     

52. התובע השיב כי אחותו סייעה לו כלכלית, ואף שילמה עבורו חודש אחד של שכירות ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 1 ו-8, כי חבריו סייעו לו "כדי לקנות משהו" ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 2 ו-8, וכי נטל הלוואת כדי להתמודד עם הוצאותיו ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 12-13.

     

53. לא זו בלבד שטענות אלה בדבר הסיוע הכלכלי לא נטענו בכתב התביעה – ועל כן מהוות הרחבת חזית אסורה ראו: ע"א 17865-05-23 אסולין נ' צוברי (26.9.2023) אלא שגם לא הובאה כל ראיה התומכת בקיומו של הסיוע הנטען.

     

54. ודוק, עסקינן בשתי תקופות מצטברות: בתקופה הראשונה, שנמשכה 5 חודשים, הפער בין הכנסותיו של התובע להוצאותיו עמד על כ- 4,000 ₪ לחודש ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 25-26. בתקופה השנייה, שנמשכה 7 חודשים נוספים, התובע היה מובטל ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 27-28 וללא כל הכנסה. כתוצאה מכך, היה צפוי להיווצר אצל התובע גרעון כלכלי בסך של 83,000 ₪, בהתאם לחישוב כדלקמן: 4,000 ₪ X 5 חודשים + 9,000 ₪ X 7 חודשים.

     

55. על מנת להוכיח את טענתו כי גרעון זה "צומצם" בזכות הסיוע של האחות וחבריו, היה על התובע להביאם לעדות. ואולם, התובע נמנע מלעשות כן.

     

56. למותר לציין כי בס' 57 לפסק-הדין השלישי, שניתן בהליך הקודם, נקבע כי " עוד התגלו בחשבון הבנק של התובע הפקדות כספים במזומן. התובע נחקר על חלק מההפקדות וטען כי אלה בוצעו על ידי אחיו ראו למשל: פרוט' עמ' 6 ש' 18-19. התובע אמנם צירף תצהיר של האח, אולם האח לא התייצב לחקירה ותצהירו אינו משמש ראייה והוא בבחינת כאילו לא הוגש ראו: ע"א 52/87 מיה הראל (קטינה) נ' אברהם הראל מג (4) 201; תלה"מ 28665-02-19 (06.09.20) [פורסם בנבו]".

     

57. רוצה לומר כי התובע היה מודע לחשיבות הממשית של זימון אחות וחבריו לעדות, כדי לתמוך בגרסתו בכל הנוגע לסיוע הנטען. משנמנע לעשות כן, יש לזקוף מחדל זה לחובתו ראו: ע"א 7410/23 ברוך איפרגן נ' יהונתן סנדרס (23.10.23).

     

58. נוסף על כך, התובע צירף אישור הכנסות מרואה חשבון ראו: נספח א' לכתב התביעה/נספח ג' לתיק המוצגים), לפיו "על פי נתוני הנהלת חשבונות אין פעילות בשנת 2023". ואולם, בטופס הרצאת פרטים דיווח התובע על הכנסה שנתית של 17,500 ₪ לשנת 2023. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי הכנסה זו לא הובאה לידיעת רואה חשבון ראו: פרוט' עמ' 6 ש' 26-33 וכי מדובר בהכנסה שלא דווחה לרשויות המס ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 6. במצב דברים זה, מהימנות גרסת התובע, בכל הנוגע להיקף הכנסתו, מוטלת בספק השוו: עמ"ש 11971-06-14 פלוני נ' אלמונית (24.9.2015); תלה"מ 8892-06-18 ש. נ' א.ש (17.11.2019).

59. ניתן לסכם ולומר כי התובע לא הצליח להוכיח את היקף הכנסתו, ואף לאחר תום שלב ההוכחות, נותר הערפל בנוגע להכנסותיו בעינו. לאחרונה, קבע בית המשפט העליון כי כאשר הנסתר רב על הגלוי, על בית המשפט לדחות את טענות בעל הדין שלא הוכחו במאזן ההסתברויות, ראו: ע"א 6460/21 פרץ' נ' כהן (18.6.23); תלה"מ 34968-02-20 פלונית נ' אלמוני (15.11.23), וכך יש לנהוג גם במקרה הזה.

     

60. לשון אחר, התובע לא הוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי (אם בכלל) בהיקף השתכרותו והכנסותיו.

     

61. לו היה מוכיח התובע את הטענה כי חלה הפחתה מסוימת בהכנסתו – וטענה זו לא הוכחה כאמור – עדיין היה מקום לדחות את עילת תביעה זו.

     

62. במסגרת תביעת המזונות הראשונה, טען התובע כי הכנסתו מגיעה לסך של 8,000 ₪ נטו לחודש ראו: ס' 86 לפסק הדין הראשון. טענה זו נדחתה, ולאחר דיון מעמיק בהכנסות התובע נקבע בס' 98 לפסק הדין הראשון, כי הכנסתו הממוצעת של התובע אינה פוחתת מסך של 20,000 ₪ נטו לחודש.

     

63. על פסק הדין הראשון לא הוגש ערעור, ולכן הקביעה בדבר הכנסותיו הפכה לחלוטה.

     

64. במסגרת ההליך הקודם, טען התובע כי הכנסתו הכוללת מסתכמת בסך של 7,100 ₪ לחודש ראו: ס' 11 לכתב התביעה בהליך הקודם. טענה זו נדחתה, ובפסק הדין השלישי נקבע, בין היתר, כי "... ואין כל מניעה כי התובע ימשיך לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו אשר הועמד בפסק הדין על סך של 20,000 ₪ ראו: ס' 98 לפסק הדין". ראו: ס' 85 לפסק הדין השלישי.

     

65. על פסק הדין השלישי הוגש ערעור, אשר נדחה בכל הנוגע לקביעת פוטנציאל ההשתכרות של התובע. בית המשפט המחוזי קבע כי: "לא מצאנו מקום להתערב בקביעות בית משפט קמא בעניין פוטנציאל ההכנסות של המערער ושל המשיבה. קביעות אלו מבוססות על הראיות שהונחו בפני בית המשפט ועל העדויות שנשמעו בפניו, ואיננו סבורים כי עלה בידי המערער להצביע על משגה במסקנות שבית משפט קמא גזר ממכלול הראיות. לא למותר לציין כי גם בפסק הדין בהליך הקודם, כמו בפסק הדין הנוכחי, בית משפט קמא התרשם כי המערער הותיר בערפל את היקף הכנסותיו..." ראו: פרוט' עמ' 9 ש' 17-21 לפסק הדין שלערעור.

     

66. יוצא איפוא כי פוטנציאל ההשתכרות של התובע, אשר אינו פוחת מ-20,000 ₪ לחודש, נקבע בשלושה פסקי דין, על ידי שתי הערכאות. בחירתו של התובע שלא לממש את פוטנציאל ההשתכרות שלו, עשויה להיחשב כתופעה הידועה כ"תופעת אביאני", בגדרה החייב מזונות מפחית, לכאורה לפחות, בכוונה את הכנסתו לקראת הליך מזונות צפוי השוו: ע"א 197/82 אביאני נ' אביאני (31.12.1985); תמ"ש 32281-05-10 פלונית ואח' נ' פלוני (22.10.10).

67. לאור האמור, טענת התובע כי חל שינוי נסיבות בהיקף הכנסתו או בפוטנציאל השתכרותו – נדחית.

     

    עילת התביעה השנייה - ניכור הורי

     

68. בפסק הדין הרביעי נקבע, בין היתר, כי:

     

    "האב טען כי האם עוסקת בניכור הורי ופועלת לסרבנות קשר ראו: ס' 9-12, 17, 32 לכתב התביעה. מנגד, העו"ס התרשמה כי:

     

    "... בניגוד לטענת האב, האם אינה מערבת את הבנות בסכסוך בין ההורים, ואינה מסיתה מי מהן כנגד האב. התרשמתי כי האם מכירה במקומו של האב בחיי הבנות, ואף מעודדת את הקשר שלהן עימו."

    ראו: עמ' 7 לתסקיר

     

    "... כי האב בטוח לגמרי בצדקתו בהקשר הסכסוך בינו לבין האם, הוא עסוק בסכסוך הזה במידה רבה מאד, והוא מצפה מכלל הגורמים המעורבים בטיפול במשפחה לאמץ את עמדתו. אני סבור כי על האב לגלות יותר גמישות, ולהיפתח לאפשרות שגם לו יש אחריות לקשיי הקשר שלו עם בתו י'. בכדי לשתף פעולה עם האם בנוגע לצרכי הבנות, על האב להצליח להפריד בין הקונפליקט הזוגי לבין העניינים הנוגעים לבנותיהן המשותפות."

    ראו: ס' 7 לתסקיר

     

    "בניגוד לטענת האב כי הדבר נובע מהסתה של האם, אני התרשמתי כי האב אחראי במידה רבה לקשיי הקשר, בכך שעירב את י' באופן לא מותאם בסכסוך בינו לבין האם ואביה. הייתה תקופה של נתק מוחלט בין י' לאביה, אך בתקופה האחרונה י' נפגשת עם אביה כאחת לשבוע, ופעמים בודדות אף ישנה אצלו. י' אמביוולנטית בנוגע לקשר שלה עם האב, ובשלב זה אינה רוצה בזמני שהות נרחבים עימו. לאור עילה של י', והיותה נערה מתבגרת, אני סבור כי נכון לתת משקל לרצונה, במיוחד לאור התרשמותי כי מדובר אכן ברצונה האישי ולא בניכור הורי."

     ראו: ס' 9 לתסקיר

     

     

    עינינו הרואות כי העו"ס, שהינה גורם מקצועי וניטרלי ראו: ה"ט 58994-05-24 ח' נ' ח' ואח' (12.11.24), לא התרשמה כי האם עוסקת בניכור הורי או פועלת לסרבנות הקשר".

    ראו: ס' 31-32 לפסק הדין הרביעי

     

69. למעשה, די היה בכך כדי לדחות את התביעה בכל הנוגע לעילה השנייה.

     

70. נוסף על כך, התברר כי לאחר שניתן פסק הדין הרביעי, חל שיפור ביחסים בין התובע לבין הקטינה י'. בחודשים האחרונים היא מגיעה לביתו בקביעות, לרבות בסופי השבוע, ואף נשארת ללון אצלו ראו: פרוט' עמ' 3 ש' 21-34.

     

71. במילים אחרות, וכפי שטענה האם בסיכומים, עילת התביעה השנייה "ירדה מהפרק" ראו: פרוט' עמ' 15 ש' 13, וטענת התובע בדבר קיומו של ניכור הורי – נדחית.

     

    העילה השלישית – גידול בהכנסת הנתבעת

     

72. במסגרת עילה זו טען התובע, בין היתר, כי "בית המשפט לא לקח בחשבון את הכנסת האישה לצרכי חישוב מזונות ..." ראו: ס' 45 לכתב התביעה. טענה זו לא ניתן לקבל, שכן במסגרת פסק-הדין השלישי נקבע "ברחל בתך הקטנה" כי:

     

    "הנתבעת טענה כי שכרה מגיע לסך של 9,500 ₪ נטו לחודש בממוצע ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 11 וכי השכר הממוצע עלה בזכות פרויקט זמני ראו: ס' 44 לכתב ההגנה, אשר הניב לה הכנסה בדמות של בונוסים ראו: פרוט' עמ' 12 ש' 16-18, טענה זו של הנתבעת לא נסתרה ע"י התובע בחקירה הנגדית."

    ראו: ס' 94 לפסק הדין השלישי

     

73. עוד טען התובע במסגרת עילה זו כי הנתבעת מקבלת סיוע כלכלי מהוריה ראו, בין היתר: ס' 46, 50 לכתב התביעה, פרוט' עמ' 12 ש' 17, עמ' 13 ש' 20 לסיכומי התובע.

     

74. טענה זו, אשר הועלתה על ידי התובע גם בההליך הקודם, ראו: ס' 15 לכתב התביעה בהליך הקודם זכתה להתייחסות מפורשת בפסק הדין השלישי, שבו נקבע כי:

     

    "בנוסף התובע טען בין היתר בס' 15 לכתב התביעה כי הנתבעת מקבלת סיוע מהוריה ראו גם: פרוט' עמ' 14 ש' 19-20. בסעיף 100 לפסק הדין נקבע כי הורי הנתבעת מעניקים לה סיוע חודשי בסך של 1,400 ₪. כעת הנתבעת נדרשת לסיוע של הוריה בסכומים משמעותיים יותר באלפי שקלים לחודש ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 4-5, וזאת גם לשיטת התובע ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 19-20.

     

    העובדה שהורי הנתבעת ממשיכים לסייע לה במישור הכלכלי באופן שוטף, משמעותה כי אין מקום להפחית את דמי המזונות והפחתתם תוביל בהכרח לפגיעה ברווחת הקטינות אגב שהותן בבית הנתבעת, שעדיין נזקקת לסיוע של הוריה. "

     

75. בתוך כך, טענת התובע בדבר הסיוע הכלכלי מצד הורי הנתבעת, אינה בגדר שינוי נסיבות מהותי המצדיק התדיינות נוספת בנוגע לשינוי גובה דמי המזונות.

     

76. בבחינת למעלה מן הצורך יצוין, כי על פי הפסיקה, אין להביא בחשבון סיוע כלכלי ממקור חיצוני לצורך קביעת הכנסתו של מי מהצדדים, שכן מדובר בסיוע שעלול להיפסק בכל עת ראו: עמ"ש 11101-12-17 ב' נ' ב' (20.11.2018); תלה"מ 27735-06-17 ע.ע נ' ש.ז (20.5.2019); תלה"מ 37183-01-23 פלוני נ' פלונית (30.1.2025).

     

77. עוד יצוין, כי טענת התובע, בכל הנוגע לסיוע שמוענק לנתבעת על ידי ההוריה נגועה בחוסר תום לב:

     

    ראשית, התובע עצמו טען (אך לא הוכיח) כי הוא קיבל סיוע מאחותו ומחבריו, ולכן לא ברור מדוע יש לראות פסול בכך שהורי הנתבעת, מסייעים לה כלכלית.

     

    שנית, הוכח כי התובע אינו נושא בסך כלשהו במזונות הקטינות, כך שהנתבעת נאלצת לפנות להוריה לצורך קבלת סיוע כלכלי על מנת לספק את צרכי הקטינות ראו: פרוט' עמ' 10 ש' 27-29, עמ' 11 ש' 21.

     

78. עוד נטען במסגרת עילה זו, כי הכנסתה של הנתבעת גדלה ראו: ס' 20 ו-47 לכתב התביעה. אין מחלוקת כי שכרה של הנתבעת אכן עלה ביחס לשכרה בעת מתן לפסק הדין שלערעור. עם זאת, בס' 23 לכתב התביעה בהליך הקודם נטען על ידי התובע כי הנתבעת "סיימה את לימודי התואר השני ופוטנציאל ההשתכרות שלה גדל", כך שאין לראות בעליית השכר של הנתבעת כשינוי נסיבות מהותי, אשר לא היה צפוי במסגרת ההליך הקודם.

     

79. הדבר נכון ביתר שאת, מקום שבו הנתבעת מועסקת באותו מקום העבודה שבו עבדה בעת ניהול ההליך הקודם, כך שמדובר בעליית שכר טבעית, הנובעת, קרוב לוודאי, מצבירת וותק במקום העבודה, ולא משינוי נסיבות מהותי ובלתי צפוי.

     

80. התובע טען בסיכומים כי הנתבעת גרה בדירת פאר, נוסעת 6 פעמים בשנה לחופשות, לרבות לחו"ל ו"יש לה כסף כמו חול" ראו: פרוט עמ' 13 ש' 6-8. גם בהליך הקודם טען התובע כי הנתבעת "... מנהלת רמת חיים גבוהה שבאה לידי ביטוי בין היתר בהחזקת רכב חדש, נסיעות לחופשות רבות והיא בת למשפחה עתירת נכסים" ראו: ס' 21 לכתב התביעה בהליך הקודם.

     

81. בתוך כך, לא חל כל שינוי נסיבות מהותי ברמת החיים של הנתבעת, אשר לא היה ידוע או צפוי בעת ניהול ההליך הקודם או במועד מתן פסק הדין שלערעור.

     

82. בבחינת למעלה מן הצורך יצוין, כי גם אם הייתי מגיע למסקנה כי שכר הנתבעת עלה, והיא "מרשה לעצמה" מותרות, עדיין לא היה מקום לראות בכך שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הפחתת דמי המזונות.

     

83. בתמ"ש 33812-02-21 נ.כ. נ' ר.כ (21.11.2021) קבעתי – וקביעה זו נכונה, בשינויים המחויבים, גם למקרה דנן – כי "... איני סבור כי זכאי לקבל מזונות לקטין צריך "לעצור את חייו" ולהימנע מכל פעילות עסקית אשר תניב לו רווחים או צמיחה כלכלית אחרת וזאת מפאת חשש כי דמי המזונות ייפגעו" ראו גם: תמ"ש 57434-11-23 פלוני נ' פלונית (14.10.24).

     

84. הדבר נכון ביתר שאת במקרה שלפניי, שבו "מקור העושר" הינו הורי הנתבעת ולא הנתבעת עצמה.

     

85. על כן, טענת התובע כי גידול בשכר הנתבעת מהווה שינוי נסיבות מהותי נדחית.

     

86. לאור האמור, אני קובע כי התובע לא הוכיח שינוי נסיבות מהותי ביחס לאף אחת מעילות התביעה, ולכן יש לדחות את התביעה על כל רכיביה.

     

87. ער אני להנחיית הפסיקה, לפיה "אכן השלב הראשוני בו על בית משפט לפסוע בבוחנו תביעה המבקשת לדון מחדש במזונות קטינים היא לבחון קיומו של שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי החיוב ואולם בכך לא תם המסע – על בית המשפט להוסיף ולבחון את כלל הנסיבות התיק על מנת לבחון האם בהינתן המכלול העובדתי קיימת הצדקה לשינוי המבוקש (ראו כדוגמה – עניין קם הנ"ל; תמ"ש (נצרת) 17732-07-12 י.א. נ' ח.ק.א [נבו] (2013) ולאחרונה – תלה"מ 14089-12-20 פלוני נ' פלונית [נבו] ()2024)" ראו: עמ"ש 36746-01-24 ר. ל. נ' ל. (28.12.24).

     

88. לא מצאתי כי במקרה שלפניי קיימת הצדקה לשינוי החיוב במזונות.

     

    ראשית, התובע אינו משלם מזונות לקטינות, ולכן אינו זכאי לקבלת סעד, כמפורט לעיל.

    שנית, לא התרשמתי כי דחיית התביעה תוביל ליצירת "בית עשיר" ו"בית עני", באופן המצדיק את שינוי החיוב ראו: בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.07.17); תלה"מ 42285-12-20 ש. נ' ל. (22.8.23).

     

89. הוכח כי לתובע יכולת גבוהה לגייס כספים בסכומים גבוהים. כך למשל, בהליכים הקודמים גייס התובע סך של 50,000 ₪ לצורך ניהול מאבקו המשפטי כנגד הנתבעת, ואף בהליך הנוכחי גייס סך של 10,000 ₪ כערובה להבטחת הוצאות משפט ראו: ההחלטה מיום 14.1.24, פרוט' עמ' 2 ש' 26-32. התובע אומנם טען כי סכומים אלה גויסו באמצעות נטילת הלוואות, ואולם גם טענה זו לא הוכחה בדרך כלשהי.

     

90. לא התעלמתי מטענת התובע בדבר חובותיו ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 7 וכן מהטענה כי נפתחו נגדו הליכי ההוצאה לפועל ראו: ס' 33 לכתב התביעה. עם זאת, לא מצאתי מקום ליתן לטענה זו משקל ממשי, וזאת מהטעמים המפורטים להלן:

     

    ראשית, גם במסגרת ההליך הקודם טען התובע כי הנתבעת פתחה נגדו הליכי ההוצאה לפועל ראו: ס' 34 לכתב התביעה בהליך הקודם, כך שלא מדובר בשינוי נסיבות מהותי.

     

    שנית, קבלת תביעה לביטול או הפחתת מזונות קטינים, בהתבסס על טענה לקיום חובות, עשויה לעודד תופעה שבגדרה צבירת חובות תהפוך למעשה משתלם. במצב כזה, חייב המזונות עלול להימנע תחילה מתשלומם וליצור חוב, ולאחר מכן לטעון כי בשל קיומו של החוב, יש לבטל או להפחית את חיובו במזונות.

     

91. התוצאה היא כי התביעה נדחית.

     

92. לאור התוצאה, התובע יישא בהוצאות משפט בסך של 25,000 ₪. מתוך סך כולל זה, 10,000 ₪ יועברו לנתבעת מתוך העירבון שהופקד על ידי התובע להבטחת הוצאותיה ויתרת הסכום, בסך 15,000 ₪, תשולם בתוך 30 ימים, ואם לא כן, ייווספו הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד החיוב ועד למועד הפירעון המלא בפועל.

     

93. המזכירות תסגור את התיק.

     

    מתיר את פרסום פסק הדין לאחר השמטת פרטים מזהים.

     

    ניתן היום, ב' אדר תשפ"ה, 02 מרץ 2025, בהעדר הצדדים.