פסק דין בשאלה מתי וכיצד יופחתו מזונות קטינים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בפ"ת (כב' הש' מירב אליהו) מיום 20.11.23 במסגרתו דחה בית המשפט את תביעת המערערת להגדלת חיובו של המשיב במזונות ילדיהם הקטינים (תלה"מ 9997-03-22), ומאידך קיבל בחלקה את תביעת המשיב להפחתת חיובו במזונותיהם (תלה"מ 9517-09-22).

הנדרש לנדון

1. הצדדים נישאו בשנת 2001 והתגרשו ביום 24.3.20. הצדדים התגוררו ומתגוררים עד היום בקיבוץ ***, בבתים נפרדים.

   לצדדים ארבעה ילדים – שתי בנות בגירות - ג. ילידת 2002 וי. ילידת 2005, וכן שני ילדים קטינים ל. ילידת 2011 וש. יליד 2012.

   הקטין ש. אובחן על הרצף האוטיסטי, וזאת עוד קודם לחתימת הצדדים על הסכם הגירושין שיתואר להלן.

    

   הסכם הגירושין

    

2. במסגרת הליך הגירושין חתמו הצדדים על הסכם המסדיר את ענייני הקטינים, לרבות מזונות וזמני שהות, אשר אושר וניתן לו תוקף של פסק-דין בבית הדין הרבני (ראו נספח א לכתב התביעה של המערערת, להלן: הסכם הגירושין). במסגרת ההסכם הוגדרה המערערת כ"הורה המשמורן" ונקבעו זמני שהות למשיב עם הקטינים בימים ראשון ושני (ללא לינה) וכן מדי סופ"ש שני, החל מיום שישי משעת סיום המסגרת החינוכית ועד לאחר ארוחת הערב באותו היום. עוד נקבע במסגרת הסכם הגירושין כי המשיב יישא במזונות הילדים בסך 4,800 ₪ (1,200 ₪ עבור כל קטין, אותה עת היו כל הילדים קטינים); סכום הכולל את הוצאות המדור, כלכלה, ביגוד וחינוך וכן הוצאות הפנאי, העשרה ובריאות של הילדים (היינו, לא הייתה תוספת של חלוקת הוצאות חינוך ובריאות חריגות כמקובל).

    

   פסק הדין מיום 7.6.22

    

3. ביום 7.6.22 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים במסגרת תלה"מ 10009-03-22 לפיהן זמני השהות בין המשיב לקטינים יתקיימו מדי ראשון ורביעי בין השעות 16:00-19:00 וכן מדי סופ"ש שני החל מיום שישי ועד למוצאי השבת, כולל לינה. נקבע כי הרחבת זמני השהות כך שייכללו לינה ייערכו באופן הדרגתי ובאמצעות הדרכה הורית ותיאום הורי.

    

   התביעות ההדדיות לשינוי שיעור המזונות

    

4. בחודש מרץ 2022 הגישה המערערת תביעה להגדלת חיובו של המשיב במזונות הקטינים, ובחודש ספטמבר אותה שנה הגיש המשיב תביעה להפחתתם. שני הצדדים טענו בתביעותיהם לשינוי נסיבות. המערערת טענה כי המשיב לא עמד בהתחייבותו על פי פסק הדין לשפר דיור ולהרחיב את זמני השהות עם ילדיו על מנת שאלו יוכלו ללון אצלו. הוא אמנם שיפר דיור בקיבוץ, אך בחר להתגורר בו עם בת זוגו החדשה וילדיה. הכנסתה פחתה כיוון שנאלצה להישאר עם ילדיה זמן רב יותר בהעדר השתתפות המשיב בלינת הקטינים, הכנסת המשיב גדלה, נוצרו הוצאות רבות יותר בגין הבן ש. הנמצא על הרצף האוטיסטי, כאשר, מאידך, הקיבוץ חדל לממן את הוצאות הקטין.

   המשיב טען מנגד, כי שינוי נסיבות מהותי חל דווקא במצבו הכלכלי שהתדרדר וזאת אחר שצבר חובות ונקלע לחדלות פרעון, ולא במצבה של המערערת, כאשר כל הוצאות הקטין מכוסות על ידי מענקים שונים המועברים למערערת או לגורמים המטפלים בקטין ש.. הוא מתגורר בדירת 2 חדרים בקיבוץ שעה שהמערערת מתגוררת בדירת 5 חדרים המיועדת למשפחה, המערערת היא זו שטרפדה את זמני השהות שלו עם הקטינים, הקטינים היו מגיעים לביתו מדי שישי לארוחת ערב משפחתית וכעת חדלו מכך. הכנסת המערערת עולה בשיעור ניכר על הכנסתו, למערערת יש דירה בבאר שבע אותה היא משכירה ומקבלת דמי שכירות בגינה. נולד לו ולבת זוגו הנוכחית ילד משותף דבר המגדיל את הוצאותיו, למעשה, הוצאותיו החודשיות גבוהות מהכנסתו, מצב המאלצו לצמצם בהוצאותיו וללוות כספים על מנת לשרוד. מכל המצטבר עולה לטענתו כי דווקא יש להפחית את חיוב המזונות שהושת עליו על פי הסכם הגירושין.

   פסק הדין של בית משפט קמא

    

5. כאמור, בית משפט קמא דחה את תביעת המערערת להגדלת חיובו של המשיב במזונות הקטינים אך קיבל באופן חלקי את תביעת המשיב להפחתתם.

   בית המשפט עמד על כך שלצורך שינוי שיעורם של דמי מזונות שנקבעו בפסק דין יש להוכיח שינוי נסיבות מהותי שאירע לאחר מועד מתן פסה"ד המקורי. כן עמד על כך שעל דרך הכלל אין לשנות מזונות שנקבעו בהסכם אלא אם כן חל שינוי נסיבות קיצוני ומהותי בלתי צפוי, זאת בהינתן ש"הסכם הגירושין הוא בדרך כלל הסדר כולל של נקודות רבות במחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת" (ראו ע"א 4515/92 שטיין קומרוב נ' שטיין (1994); ע"א 363/81 פייגה נ. פייגה (1982); בע"מ 3148/07 פלונית נ. פלוני (2007)).

    

6. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המערערת להוכיח את טענותיה לשינוי נסיבות מהותי שעיקרן – שינוי בצרכי הקטין ש., אי קיום זמני השהות על ידי המשיב באופן המשפיע על הנטל הנופל לשכמה של המערערת, הפחתה ניכרת בהכנסתה שנפגעה לנוכח צמצום שעות עבודתה.

   בכל הקשור לצרכי הקטין ש., דחה בית המשפט את טענת המערערת כי עובר להסכם הגירושין "לא היו צרכים מיוחדים לקטין כפי שהם כיום", בהבהירו כי אף אם לא היה ידוע בבירור מהן ההוצאות שיידרשו עבור הקטין, הרי שניתן היה לצפות מראש כי יידרשו בעבורו טיפולים ייחודיים או חוגים לנוכח אבחונו של הקטין על הרצף האוטיסטי. עוד עמד בית המשפט על כך שהמערערת לא הבהירה האם במועד חתימת ההסכם כבר התקבלה בידה קצבת הנכות עבור הקטין או הסיוע מהקיבוץ, אשר מסתכמים בסך של למעלה מ-5,000 ₪ לחודש. יתר על כן, המערערת בתביעתה עתרה לחיוב מזונות זהה לבן ש. כשאר הילדים (2,000 ₪) מבלי לטעון כי צרכיו עולים על צרכיהם, מעבר לסיוע אותו היא מקבלת. בית המשפט עמד על כך שבנוסף לכספים אותם מקבלת המערערת מהקיבוץ ומהמל"ל עבור צרכי הקטין ש. בסכום כולל העולה על 5,000 ש"ח לחודש, היא אף מקבלת החזרים מקופת החולים בגין התשלומים שהיא נדרשת לשלם עבור טיפוליו של ש. (אושש בתדפיסי חשבון העו"ש של המערערת).

   בית המשפט קמא קבע, אפוא, כי לא הונחה לפניו כל ראיה המלמדת כי קצבת הנכות המתקבלת בעבור הקטין ש. ותוספת הסיוע מהקיבוץ, בנוסף למזונותיו בסך 1,200 ₪ וההחזרים המתקבלים מקופת החולים, אין בהם די לממן את צרכי הקטין.

    

7. גם בכל הקשור לטענת המערערת כי המשיב אינו מקיים את זמני השהות כסדרם והיעדר קיומם משפיע על ההוצאות הנדרשות עבור הקטינים בביתה וכן על יכולת השתכרותה, מצא בית המשפט כי אין בה ממש. בית המשפט עמד על כך שבהתאם לפסק הדין מיום 7.6.22 הרי שנוכח העובדה שזמני השהות מתקיימים ללא לינה, הרחבת זמני השהות כך שתכלול לינה תתבצע באופן הדרגתי ובסיוע הדרכה הורית. המשיב הצהיר כי זמני השהות מתקיימים בימים ראשון ושלישי מסיום המסגרות החינוכיות ועד לשעה 19:00 ומדי סופ"ש שני ביום שישי כאשר הקטינים מגיעים לאב לארוחת ערב, ללא לינה. כך שלא חל שינוי, בוודאי לא שינוי מהותי, בין המצב בעת חתימת ההסכם ופסק הדיון מיום 7.6.22 למצב הקיים היום, וכי לא ברור שהמניעה היא מצדו של המשיב דווקא. בית המשפט עמד אף על המוסכם כי המשיב ינסה לעבור לדירה גדולה יותר בקיבוץ על מנת שיוכל לקיים הסדרי לינה לקטינים, אך מצא כי עניין הרחבת המדור לא זו בלבד שהוא תלוי בקיבוץ אלא שהמציאות כפתה על כך שלמרות הרחבת המדור שניתנה למשיב מדובר בהרחבה הנובעת מכך שהוא מתגורר עם בת זוג חדשה אשר לה שני ילדים ואף נולד להם ילד משותף, דבר שככל הנראה לא איפשר לילדיו המשותפים עם המערערת ללון גם בביתו החדש בנוחות הרצויה להם. יתרה מזו, בית המשפט התרשם כי בפן העובדתי, המשיב אכן הלין את ילדיו בדירתו מספר פעמים אולם הקטינים הם אלו שהחליטו להפסיק לישון בביתו מאחר שלא היה להם נוח שם.

    

8. בית המשפט קמא הוסיף ודחה את טענת המערערת כי הכנסתה פחתה לאחר הסכם הגירושין. בית המשפט עמד על כך כי טענה זו נזנחה בסיכומיה, ומכל מקום לא הוכחה. לא צורפו תלושי שכר מהתקופה שקדמה להסכם הגירושין, כך שלא ניתן להשוות בין הכנסתה כיום לבין הכנסתה במועד חתימת ההסכם. כך גם טענות המערערת להפחתה בהכנסה וצמצום שעות עבודתה אינן עולות בקנה אחד עם טענתה לפיה היא נדרשת לעזרת מטפלת שתשהה עם הילדים בזמן שהיא בעבודה, כמו כן בהתייחס לגילאי הקטינים נראה כי אין הם נדרשים להשגחה, לכאורה. יתרה מזו בית המשפט התרשם כי למערערת מקור הכנסה נוסף מעבודתה כקוסמטיקאית ומעסקי המזון. מכלל האמור, נדחתה תביעת המערערת להגדלת חיובו של המשיב במזונות הקטינים.

    

9. מאידך, בכל הקשור לתביעת המשיב להקטנת חיובו במזונות הקטינים מצא בית משפט קמא כי אין שינוי מהותי בין הכנסת המשיב כיום להכנסתו בעת חתימת הסכם הגירושין, ואולם על אף שכך הוכח כי מצבו הכלכלי התדרדר וכי נפתח כנגדו הליך חדלות פירעון ביום 17.2.23 כיון שלא יכול היה לעמוד בחובותיו כלפי נושיו, כאשר היקף חובות אלו עמד על כ – 300,000 ₪ בעיקר למוסדות בנקאיים וחברות אשראי. בית המשפט עמד על כך שלא נטען על ידי המערערת כי מדובר בחובות שנוצרו בתקופה שקדמה לפרידת הצדדים, לכן יש להניח כי מדובר בחובות שנוצרו לאחר הגירושין. בית המשפט סבר כי לא ניתן להתעלם מהליך חדלות הפרעון המלמד על התדרדרות במצבו הכלכלי של המשיב. מתוך שכך מצא בית המשפט להפחית את חיובו של המשיב במזונות ילדיו הקטינים ולהעמידן על סך של 1,000 ₪ לחודש לכל קטין, תחת 1,200 ₪ שנקבעו בהסכם הגירושין, ובהתאמה יופחת שיעור המזונות המשולם בעבור הבנות הבגירות ג. וי. (שליש). החיוב המופחת יחל באופן רטרואקטיבי מיום 6.9.22.

   המערערת חויבה בהוצאות משפט בסך של 3,500 ₪.

    

   תמצית טענות המערערת

    

10. שגה בית משפט קמא בכך שלא מצא לקבוע כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הגדלת חיובו של המשיב במזונות הקטינים ובמיוחד בכל הקשור למזונות הקטין ש.. אומנם ש. אובחן על הרצף האוטיסטי עוד קודם לחתימת הצדדים על הסכם הגירושין, אולם אז עוד היה בגיל גן ולא נדרשו עבורו הוצאות מרובות כנדרש כיום, בשל הצורך בסייעות, חוגים והשגחה. עוד נטען כי העזרה שניתנה על ידי הקיבוץ בתחילת הדרך פחתה כך שהוצאותיה של המערערת גדלו.

     

11. שגה בית משפט קמא בהתעלמו מהעובדה שהמשיב אכן "שיפר דיור" והגדיל את הדירה בה הוא מתגורר בקיבוץ, אך למרות זאת לא הרחיב את לינת הקטינים עמו כמוסכם.

     

12. שגה בית המשפט שלא נתן דעתו לכך שחיוב המזונות על פי ההסכם הגירושין הוא הסכם כולל, הכולל אף הוצאות חנוך ורפואה ולא מחלקן בחלקים שווים בין ההורים כמקובל.

     

13. שגה בית משפט קמא בהפחיתו את חיובו של המשיב במזונות הקטינים בשל הליך החדל"פ בו הוא נתון, מדובר בהליך שנפתח אך ורק לעל מנת שלא להגדיל את חיובו של המשיב במזונות ילדיו ולמעשה המשיב כבר הגיע להסדר עם נושיו לסילוק הליך החדל"פ בערכים נמוכים יחסית. כך שגה בית משפט קמא בהחילו את הפחתת המזונות באופן רטרואקטיבי בהתעלמו מכך שהובהר בפסיקה כי אין להורות על החזרת מזונות שנאכלו, במיוחד בנדון עת עסקינן במזונות של קטין הנמצא על הרצף האוטיסטי.

     

    תמצית טענות המשיב

     

14. נקדים ונאמר כי המשיב לא הגיש את תגובתו בכתב לערעור כנדרש על פי התקנות. לדיון התייצבה באת כוחו מן הסיוע המשפטי והבהירה כי יש ביכולתה לפרוס את טענות המשיב לאלתר. לפנים משורת הדין אפשרנו לב"כ המשיב להעלות את מלוא טענותיו כנגד הערעור על אף שלא עמד בחובתו על פי הדין.

     

15. לטענת המשיב, לא נפלה כל טעות בפסק דינו של בית המשפט קמא. הערעור בעיקרו הוא על קביעות עובדתיות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית ואין כל מקום כי ערכאת הערעור תתערב בהן.

     

    יש לבחון האם התקיים שינוי נסיבות ממועד אישור ההסכם למועד הגשת התביעה להגדלת המזונות וכזה לא הוכח - לא הוכח שינוי מהותי בהכנסות הצדדים ולא הוכח שינוי מהותי בצרכי הקטינים. יתרה מזו, בכל הקשור להוצאות הקטין ש., כפי שקבע בית משפט קמא, לא הוכח כי הכספים המועברים למערערת או לבעלי המקצוע המטפלים בו הן על ידי הקיבוץ עצמו והן מתוך גמלת המל"ל והמזונות אין בהם די לסיפוק צרכיו של הקטין, וזאת גם אם השתתפות הקיבוץ פחתה בשלב מסויים. יש לתת את הדעת כי בעת חתימת ההסכם הקיבוץ לא השתתף כלל בהוצאות הקטין ש., ובמובן זה המצב השתפר ביחס למועד החתימה על ההסכם.

     

16. בכל הקשור להפחתת חיובו של המשיב במזונות הקטינים, זו נובעת מהרעה במצבו הכלכלי של המשיב, הרעה המהווה שינוי נסיבות מהותי. בית המשפט הפחית בשיעור חיובו של המשיב במזונותיו באופן מתון ושקול ואין כל מקום להתערב בכך.

     

    ****

17. אחר שבחנו את טענות הצדדים מצאנו כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.

    מצאנו כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא בכל הקשור לדחיית תביעתה של המערערת להגדלת חיובו של המשיב במזונות ילדיו הקטינים. קביעותיו של בית משפט קמא כי לא חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק את הגדלת המזונות מושתתות על קביעות עובדתיות אשר לא מצאנו מקום להתערב בהן. כך מצאנו כי לא הוכח שינוי מהותי בהכנסות הצדדים מאז אישורו של הסכם הממון, כי לא הובאו ראיות פוזיטיביות לשינוי שכזה על אף שניתן היה להביאן בנקל. הנטל להוכחת השינוי המהותי בהכנסות הצדדים במיוחד בכל הקשור להפחתה נטענת בהכנסות המערערת, מוטל על המערערת והיא לא עמדה בו (ראו ע"א 473/78 אשתר נ' אשתר (1979); ע"א 442/889 קם נ' קם (1985)).

     

    כך לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו העובדתית של בית משפט קמא, לפיה ההחזרים בגין הטיפולים והצרכים השונים אותם מקבלת המערערת מהקיבוץ, גמלת המל"ל וחיוב המזונות הקיים יש בהם די לצרכיו של הקטין ש., וזאת בהעדר ראיות לכך ובהתייחס לדפי פירוט החיובים השונים של המערערת שצורפו לנספח ד' לערעורה (סע' 81 לפסק דינו של בית משםט קמא).

     

18. אכן אפשר כי לו היו הצדדים מסכימים בהסכם הגירושין כי יוסיפו ויחלקו ביניהם הוצאות חינוך ורפואה, היה בכך כדי לשרת את צרכי הקטין שכן ככל שהיה מוכח על ידי המערערת במועד כזה או אחר שההחזרים המתקבלים על ידי הגורמים השונים אין בהם די לכיסוי הוצאות הקטין ש. , יכולה הייתה לפנות אל המשיב לצורך קבלת מחצית ההפרש. אלא שלא כך הוסכם בין הצדדים ואין בית המשפט נדרש בשלב זה ליצור הסכם חדש ראוי וטוב יותר לצדדים, כל עוד לא הוכח שינוי נסיבות מהותי וכזה, כאמור, לא הוכח באופן שיש בו לשרת את המערערת.

     

    מתוך שכך יש לדחות את ערעורה של המערערת בכל הקשור לפסיקת בית המשפט קמא הדוחה את תביעתה שלה להגדלת מזונות הקטינים (תלה"מ 9997-03-22).

     

19. לא כן בכל הקשור לערעור המערערת ביחס לפסיקת בית משפט קמא המקבלת באופן חלקי את תביעת המשיב להקטנת חיובו במזונות ילדיו הקטינים (תלה"מ 9517-09-22). בית משפט קמא סבר כי ראוי להפחית את חיובו של המשיב במזונות ילדיו הקטינים נוכח שינוי נסיבות המתבטא במצבו בהרעה במצבו הכלכלי. אומנם נקבע כי שכרו לא פחת מאז אישור של הסכם הגירושין ואף יש רגליים לדבר שהוא עלה במעט בהתייחס להשתכרות נוספת שיש לו מעיסוקים אחרים (מציל בבריכה ועוד), אולם בית המשפט התרשם כי נטל החובות שהושת על המשיב הוא משמעותי, לפיכך ראוי להפחית מחיובו במזונות הקטינים. איננו יכולים להסכים לקביעה זו.

     

20. אכן השלב הראשוני בו על בית משפט לפסוע בבוחנו תביעה המבקשת לדון מחדש במזונות קטינים היא לבחון קיומו של שינוי נסיבות מהותי המצדיק את שינוי החיוב ואולם בכך לא תם המסע – על בית המשפט להוסיף ולבחון את כלל הנסיבות התיק על מנת לבחון האם בהינתן המכלול העובדתי קיימת הצדקה לשינוי המבוקש (ראו כדוגמה – עניין קם הנ"ל; תמ"ש (נצרת) 17732-07-12 י.א. נ' ח.ק.א (2013) ולאחרונה – תלה"מ 14089-12-20 פלוני נ' פלונית ()2024). בנסיבות העניין יש להשיב על כך בשלילה.

     

21. בנדון לא ניתן להתעלם כי הנטל העצום, פשוטו כמשמעו, בגידולו של ש., המצוי על הרצף האוטיסטי, מוטל על שכמה של המערערת כמעט לבדה. ש. מתגורר עמה אינו לן כלל אצל המשיב, והיא זו הנדרשת לתכלל את הטיפול בו, הדורש סייעות, דאגה לחוגים טיפולים מיוחדים, השגחה וכיוצ"ב. אין ספק כי טיפול שכזה מצדיק פסיקת "דמי טיפול" ראויים (תמ"ש (ת"א) 34227-12-18 פלונית נ' פלוני (2022)). התעלמות מעניין זה בדרך של הפחתת חיוב מזונות שהועמד מלכתחילה על הצד הנמוך, בכך שאף אינו מחלק את הוצאות החינוך והבריאות בין הצדדים והן כולן נופלות על שיכמה של המערערת (אף שנקבע כי הן מכוסות בהחזרים הניתנים לה מהקיבוץ ומהמל"ל), אינו הוגן ופוגע בעקרון הצדק ומביא בהכרח לפגיעה ישירה הן בקטין (ואף באחיו, שכן צמצום מזונותיו של ש. מביא להגדלת הוצאות המערערת ובהכרח אף לצמצום מזונותיהם) והן במערערת, ובנסיבות העניין אין לו כל הצדקה.

     

22. אין להתעלם מכך, וכזו הייתה ציפיית הצדדים עצמם המובעת בפסק הדין מיום 7.6.22, כי בשלב מסוים הקטינים ילונו בחלק מימי השבוע אף אצל המשיב אחר שישפר דיור – כפי שאכן קרה – אך עניין זה לא צלח מסיבות שונות, בהינתן שכך – אפשר שעניין זה כשלעצמו אין בו די בכך על מנת להגדיל את חיובו של המשיב במזונות הקטינים נוכח מצבו הכלכלי הנחזה, אך בוודאי שאין בכך להצדיק את הפחתת חיובו במזונותיהם. יתרה מזו, יש לתת על הדעת כי בין לבין גדלו הקטינים, שניים מהם כבר בגירים, כך שממילא חיובו הכספי החודשי של המשיב בסעיף המזונות פחת במידה לא מבוטלת מאז אישור ההסכם. ואם כן במכלול הנסיבות איזו הצדקה יש כעת להוסיף ולהפחית את חיוב המזונות הנמוך מלכתחילה?!

     

23. יותר מכך, לסברתנו לא היה כל מקום להורות על הפחתה רטרואקטיבית בחיוב של המשיב במזונות הקטינים כבר מחודש ספטמבר 2022. לא זו בלבד שהליך החדל"פ החל בחודש מרץ 2023 בלבד, הרי שעסקינן על פניו במצב של "מזונות שנאכלו, במיוחד כאשר עסקינן בטיפול בילד בעל צרכים מיוחדים כפי שזקוק להם ש.

24. בנסיבות אלו אנו מוצאים לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא בתלה"מ 9517-09-22 הן בכל הקשור להפחתת חיובו של המשיב במזונות הקטינים והן בכל הקשור לחיוב המערערת בהוצאות משפט. החיוב על פי הסכם הגירושין יושב על כנו, וככל שבין לבין הוחזרו ושולמו סכומים כאלה ואחרים למשיב בגין הקטנת חיובו במזונות, הרי שיהא עליו להחזירם לידי המערערת.

    ההחזר יעשה בשישה תשלומים חודשיים שווים החל מיום 10.1.25, אשר יצטרפו לתשלום המזונות השוטף.

     

25. כיוון שערעורה של המערערת התקבל אך ורק באופן חלקי איננו מוצאים להוסיף ולעשות צו להוצאות וזאת אף בהתייחס למצבו הכלכלי הנחזה של המשיב.

     

26. הערובה שהופקדה על ידי המערערת תושב לידיה באמצעות בא כוחה.

     

27. ניתן לפרסום ללא שמות הצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ"ז כסלו תשפ"ה, 28 דצמבר 2024, בהעדר הצדדים.

     

    ורדה פלאוט, שופטת, סגנית הנשיאה – אב"ד	צבי ויצמן, שופט	אלי ברנד, שופט