פסק דין בתביעה כספית של תובע כנגד חתנו להשבת כספים אשר ניתנו על ידי התובע במתנה לבתו

רקע עובדתי:

1.לפני תביעה כספית (להלן-התביעה) שהוגשה על ידי התובע (18.1.2022) כנגד חתנו, הנתבע, בה תבע את הנתבע להשיב לו את מחצית הסכום שנתן במתנה לבתו, רעייתו של הנתבע, הגב' ינ. נ. (להלן-ינ.) ולנתבע (ינ והנתבע יכונו להלן- הצדדים). סכומי הכסף שהועברו לטענת התובע ניתנו במתנה לצדדים (להלן-המתנה) לצורך רכישת דירה ברח'-----באילת (להלן-הדירה) ולשיפוצה.

התובע טען שהמתנה עמדה על סך של 600,000 ₪ שניתן לצדדים לשתי מטרות: האחת, סך של 300,000 ₪ כהון עצמי לרכישת הדירה והשני, יתרת הסכום, סך של 300,000 ₪ לצורך שיפוץ הדירה.

2.התובע תבע רק את הנתבע להשיב לו סך של 300,000 ₪ שהוא מחצית המתנה שניתנה לצדדים. התובע הבהיר ש"...עבור גביית חלקה של האישה, הגב' ינ. נ., בתו של התובע, התובע אינו נדרש להגיש תביעה, באשר אין מחלוקת ביניהם אודות כלל הכספים שהועברו והצורך כי הנתבע ישיבם במחצית, כך שאין טעם או צורך להטריח את בית המשפט הנכבד בסכסוך שאינו קיים" (ס' 11 לכתב התביעה).

3.כאן המקום להדגיש שבסמיכות להגשת התביעה מושא פסק דין זה (הוגשה ביום 18.1.2022) הגישה ינ. ביום 26.1.2022 תביעה "לפירוק שיתוף ואיזון משאבים" שלה ושל הנתבע (תלה"מ 58597-01-22) (להלן-התביעה הרכושית). התביעה הרכושית עדיין מתנהלת. בסעיף העתירות של ינ. בתביעתה הרכושית עתרה לפירוק שיתוף באופן "...שתרכוש את חלקו של הנתבע בדירה, זאת בקיזוז מחצית מהיתרה לסילוק המשכנתא הרובצת על הדירה ומחצית מהסך של 300,000 ₪ (כך במקור. הדגש בקו תחתי לא במקור) אשר עליו להשיב לתובעת" (ס' 81.2 לתביעה הרכושית).

עיקר טענות התובע:

4.יאמר שבתביעה פרטים רבים הקשורים, בין היתר, לסיבות אשר הביאו אותו להעניק את המתנה, חלקם מפי השמועה (ראו למשל ס' 21 לכתב התביעה בו טען התובע שבתו חששה לשתף אותו "...אודות מצבם האמיתי"), על מערכת היחסים בין הצדדים, המתיחות ביניהם, התייחסותו אל המשברים בזוגיות של הצדדים. (השוו למובא לעיל בס' 3).

5.מתוך אותם תיאורים על מערכת היחסים בין הצדדים בהקשרה של התביעה ראוי להביא את רצונו "...להעניק להם במתנה את ההון הנדרש לצורך רכישת הדירה, עת סבר כי הדבר יעניק לבתו ביטחון ויציבות בדמות בית בבעלותה וסבר כי הדבר יוכל לסייע לצדדים לשקם את יחסיהם ולמנוע את פרידתם" (ס' 23 לכתב התביעה).

כך, את דבריו ש"...במרוצת השנים העביר כספים רבים אל הצדדים בכדי שיהא באפשרותם לעמוד בכלל התחייבויותיהם והכל מתוך דאגת התובע לרווחת בתו ונכדיו הקטינים אשר טובתם בלבד עמדה לנגד עיני התובע" (ס' 17 לכתב התביעה).

6.טרם רכישת הדירה על ידי הצדדים הייתה הדירה בבעלותם של הורי הנתבע. הדירה נרכשה בסך של 1,200,000 ₪. המימון לרכישת הדירה היה, כאמור, ממחצית המתנה, סך של 300,000 ₪ - כהון עצמי והיתרה סך של 900,000 ₪ בהלוואת משכנתא. אופן תשלום החזרי המשכנתא החודשיים על ידי הצדדים מצאו אף הם ביטוי בתביעה, הגם שאינם רלוונטיים לתביעה עצמה והועלה על ידי התובע על מנת להניח תשתית לטענתו שלמעשה "...עסקינן בדירה אשר רכישתה מומנה במלואה ע"י התובע" (ס' 32 לכתב התביעה) (השוו המובא לעיל לס' 81.2 לתביעה הרכושית). התובע לא טען ששילם תשלומים על חשבון הלוואת המשכנתא במקום הצדדים.

7.התובע טען שחרף ניסיונו לסייע לצדדים נודע לו "...בדיעבד כי עובר לרכישת הדירה ובתחילת אותה שנה בה נרכשה הדירה (2019), פתח הנתבע בהליך י"ס. ...ואף לאחר מעבר הצדדים לדירה בבעלותם הנתבע הגיש הליך י"ס נוסף. .., אשר נסגר לאחר שהנתבע חזר בו מפתיחת ההליך והצדדים ניסו לשקם את יחסיהם. (ס' 36 לכתב התביעה).

8.משכך, משעה שמטרת המתנה הייתה לצורך רכישת הדירה על מנת להעניק לבתו יציבות כלכלית, "...למשך שנים קדימה ובכדי שהצדדים יתגוררו יחד בבית אשר בבעלותם...מאחר וכיום, פני הצדדים לגירושין ולאור העובדה שהתובע השקיע את כלל הכספים בדירת הצדדים, למעט תשלומים בודדים בהם נשאו הצדדים, כמפורט דלעיל, זה חזר בו מהכספים אשר העניק במתנה לצדדים ונועדו לרווחת בתו ונכדיו ולפיכך אין מנוס מהגשת התובענה דנן כנגד הנתבע להחזר חלקו בכלל הכספים אשר השקיע התובע בסך כולל של 600,000 ₪ וחלקו של הנתבע בסך של 300,000 ₪ " (ס' 38 ו-39 לכתב תביעה).

9.לצורך ביסוס תביעתו יצר התובע קונסטרוקציה משפטית אשר יש בה, לכאורה, להצדיק את התביעה תוך התייחסות ל-חוק המתנה תשכ"ח-1968; חוק המקרקעין תשכ"ט-1969; חוק מיסוי מקרקעין (שבח מכירה ורכישה) תשכ"ג-1963; דיני החוזים והעילות לביטולן מכוח חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג-1973. כידוע טיעון משפטי אינו חלק מכתב תביעה (השוו סעיפים 9-11 ל-תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט -2018) ועל כן לא יובאו טיעוניו כאן. לאחר הבאת הקונסטרוקציה המשפטית הפנה התובע לפסיקה ממנה ניתן לבטל גם מתנה שהענקתה הושלמה ואף זו לא תובא בפרק זה.

10.אחר הדברים האלה טען התובע שהמתנה הושלמה ועל כן סעיף 5 לחוק המתנה אינו חל עליה. משכך, יש להורות על ביטול המתנה "...משיקולי הצדק, ההגינות, חובת תום הלב ובראי דיני החוזים בהעדר שיהוי בהגשת התביעה" (ס' 63 לכתב התביעה).

11.התובע הבהיר שכל שרצה היה לסייע לבתו מבחינה כלכלית ולהעניק לה, כאמור, בית בבעלותה וסבר שיהא זה נכון יותר מלשלם דמי שכירות (השוו לעיל ס' 3). "בדיעבד מסתבר כי הצדדים כלל אינם מסוגלים להתחייב לדירה ולעמוד בתשלומי משכנתא ולא בכדי הצדדים פנו לבנק בחודש אפריל 2020 על מנת להקטין את גובה ההחזר החודשי מאחר ואלה נכנסו מידי חודש לגירעון כלכלי והם שרויים בחובות גבוהים" (ס' 65 לכתב התביעה).

12.טען שהציע לצדדים לרכוש את הדירה השייכת להורי הנתבע לאחר שהאחרונים הודיעו שברצונם לעזוב את העיר אילת למגורים ביישוב אחר וכשלו במציאת קונה בשוק החופשי במחיר בו חפצו וזאת בשל מצבה הרעוע של הדירה. הוא שכנע את בתו לרכוש את הדירה והבטיח לה שהוא יסייע לצדדים לשפץ את הדירה.

13.טען שלו ידע על מצבם הבין אישי של הצדדים עובר למתן המתנה והיה מודע לכך ש"עובר לרכישת הדירה הנתבע החל בהליך משפטי ושפניו לגירושין מבתו, זה מעולם לא היה משקיע ולו אגורה שחוקה אחת בגין רכישת הדירה עבור הצדדים לא כל שכן מבלי לערוך הסכם כזה או אחר המעגן את זכויותיה של בתו בדירה או את אפשרותו לקבל את כספי השקעתו במידה והצדדים יתגרשו... התובע ראה את עסקת הרכישה עבור הצדדים כעסקה לטווח ארוך, (הדגש בקו תחתי במקור) שם יוכלו הצדדים להתגורר ולגדל את ילדיהם, ...ואמלא (כך במקור) ידע כי מדובר בעסקה קצרת טווח ושפני הצדדים לגירושין, נהיר, כי זה היה בוחר לעגן את כלל הכספים אשר העביר במתנה תחת הסכם מפורש וברור ולא היה מותיר סכומי כסף גבוהים כל כך על קרן הצבי" (ס' 68 ו- 70 לכתב התביעה).

עיקר טענות הנתבע:

14.הנתבע התייחס לטענות התובע באשר למערכת היחסים שלו עם ינ. וטען שהקורה במערכת היחסים הבין אישית שלהם היא עניינם ולא מעניינו של התובע. טען שפתיחת הליך הי"ס נעשה לבקשתה של ינ., ובפועל לא הגיעו להסכמות שכן ינ. ביטאה את עמדותיו של אביה.

עוד טען הנתבע שבפועל התובע הוא שהוביל אותו ואת ינ. לפירוק התא המשפחתי (ס' 30 לכתב ההגנה) "במקום לפייס את הצדדים ולסייע להם לסיים את נישואיהם בצורה רגועה ושקטה, הוא מחרב את ביתה ופוגע בנפשה ובנפשם של נכדיו, דם מדמו" (ס' 28 לכתב ההגנה).

הנתבע דחה את תיאורי התובע למשברים בינו לינ. וטען:"...התובע ניצל את חולשתה של ביתו והפך אותה לכלי משחק ונקם בנתבע על לא עוול בכפו ללא רחם על ביתו, על נפשה ועל נפשם של נכדיו הקטנים. ...לא ברור מה מנסה התובע להגיד ...נקמה ועושק של הנתבע בוודאי אינם פיצוי על העובדה כי ביתו בחרה להישאר נשואה לנתבע וחששה לשתף אותו בכך...השבר בו חיו הנתבע ואישתו החל לאחר לידת הקטינה הבכורה עת אשת הנתבע שקעה בדיכאון ולא הסכימה ללכת לאבחון או לקבל טיפול. ינ. העדיפה להתעלם מהדיכאון ולהחלים בכוחות עצמה. כל העת, הנתבע שהה לצידה, חיזק, תמך ודאג לכל רצונה" (ס' 9-8).

יודגש שבחרתי להביא ציטוט זה מפי הנתבע ולא הבאתי מדברי התובע ביחס ליחסי הצדדים בשל ההבדל המהותי בין מי שהנישואין לינ. הם חייו אל מול מי שמתיימר לדעת, ללא שעודכן, לטענתו, מה טיב היחסים בין ינ. לנתבע ואין זה מעניינו להתערב בהם.

15. באשר לעזרה השוטפת לה טען התובע טען הנתבע שמדובר בסכומים זעומים מדי פעם ובגובה 300-200 ₪ לחודש. טען שהתובע אינו "שה תמים" שכל רצונו היה לסייע לצדדים. ההפך הוא הנכון. "בכל אחד מהמהלכים בהם נהג כלפי הצדדים ובכלל בחייו, חשב קודם כל על טובתו האישית ועל התועלת שיכולה לצמוח לו מהמהלך, גם כאשר מדובר בביתו, בעלה וילדיהם" (ס' 14 לכתב ההגנה).

16.הנתבע הכחיש את הטענה שהוריו הודיעו שבדעתם לעזוב את אילת בקשר למכירת הדירה. כך, הדירה היא הדירה בה גדל ובה התגוררו אנשים בשכירות טרם מכירתה ולכן דחה את הטענה שמצב הדירה היה רעוע ולא ראוי למגורים.

17.בהתאם להערכת שמאי שווי הדירה עמד על סך של 1,200,000 ₪. הואיל ולצדדים לא היה את ההון העצמי הנדרש לצורך קבלת משכנתא הוסכם שאת תמורת הדירה ישלמו בשני תשלומים: 300,000 ₪ תשלום ראשון הון עצמי והיתרה על דרך של הלוואת משכנתא.

בין הוריו והצדדים סוכם שהסך של 300,000 ₪ יועבר להוריו בהמחאה בנקאית מיד עם החתימה. ברם, בשל המצב הכלכלי של הצדדים, לאור משבר הקורונה, הסכימו הוריו "להשהות את החזר הסכום ולקבלו בזמן שיהיה לצדדים נוח יותר מבחינה כלכלית" (ס' 16 לכתב ההגנה).

הנתבע הכחיש שהתובע העביר להוריו סך של 300,00 ₪ וביקש שהתובע "...יבהיר כיצד העביר סך של 300,000 ₪ להורי הנתבע כלאחר יד בעוד עפ"י דבריו, הנתבע ואשתו כלל לא עמדה בתשלום חשבונות ביתם. סכום של 300,000 ₪ לא עובר במזומן, היכן האסמכתא על ההעברה? כיצד עבר הכסף להורי הנתבע? לאן עבר הכסף? " (ס' 18 לכתב ההגנה). הנתבע הפנה לסעיף 5.1 להסכם המכר התומך בגרסתו שהסך של 300,000 ₪ היה אמור להיות משולם להוריו בהמחאה בנקאית.

הנתבע הכחיש את העברת הסך של 300,000 ₪ ע"י התובע להוריו וטען שהצדדים עדיין חייבים להוריו סך של 300,000 ₪ סך שלא שולם להם, כאמור.

18. באשר לסכום הנטען שהועבר לטובת השיפוצים טען הנתבע שהתובע שהוא קבלן בניין ועוסק בשיפוצים אכן סייע בשיפוץ הדירה, אולם עלות השיפוץ עמדה למרב על סך של 50,000 ₪. ביחס לקבלות שצורפו לכתב התביעה להעיד, לכאורה, על הוצאות של התובע לצורך השיפוץ יש קבלות כפולות, אין ספור קבלות על פינוי פסולת, עבור "בטון ועוד ועוד חשבוניות מושחרות ושקריות" (ס' 22 לכתב ההגנה), קבלות שאינן קשורות לשיפוץ הדירה, חלקן לתאריכים מאוחרים לשיפוץ וכוללות גם קבלות על רכישת כלי עבודה. התובע, כך טען הנתבע, הגדיל את ההוצאות ללא התייעצות אתו והביא לדוגמא רכישת מזגנים יקרים.

19.אם התובע ראה בסיוע בשיפוץ "כהשקעה לטווח ארוך" מדוע לא עיגן אותה במסמך בכתב? "התובע שהוא קבלן בניין, עושה עבודות בניין כעניין שבשגרה ובוודאי מודע כיצד עורכים חוזים" (ס' 47 לכתב ההגנה). כך, גרסתו של התובע שלו ידע לאשורו את מצב היחסים בין הצדדים לא היה מסייע בעדם מנוגדת לדבריו שרצה לדאוג לרווחת בתו ובני משפחתה "..ועל מנת לשפר את יחסיה עם בעלה ולהשכין שלום בית, היה מסייע לצדדים ומשפץ את ביתם בכל מקרה" (ס' 51 לכתב ההגנה).

ההליך:

20.בהליך העידו התובע, ינ., דודו של התובע העובד אצלו, הנתבע, אמו, עו"ד פבר, עוה"ד שערך את עסקת הרכש של הדירה ושכן המתגורר בסמוך לדירה. כבר בשלב זה ראוי לציין את חשיבות מי שלא העיד בהליך שלפני והיא אמה של ינ., רעיית התובע.

השאלות בפסק הדין:

21.השאלות הנתונות להכרעתי בפסק דין זה הן בראש ובראשונה הקונסטרוקציה המשפטית שיצר התובע כבסיס לתביעתו ויבחן האם יש באותה קונסטרוקציה רלוונטיות למהותה של התביעה או שזו נועדה לחפות על הכשל האינהרנטי שבתביעה. לשון אחר, האם יש בטיעון המשפטי לתמוך בעובדות כתב התביעה וזאת במאובחן מהמסגרת הנורמטיבית של התביעה חוק המתנה – תשכ"ח-1968 (להלן-חוק המתנה). בשלב שני, כמידת הצורך תיבחן השאלה האם עמד התובע בנטל הרובץ לפתחו להוכיח את העברת הסכומים אותם תבע בתביעה לאור הכחשתם על ידי הנתבע.

דיון והכרעה:

21.על פי כתב התביעה נטען שהתובע העביר את המתנה לצדדים מחציתם כהון עצמי לרכישת הדירה והמחצית האחרת לשיפוצים – "כספים אשר הושקעו על ידי התובע בבית הצדדים ...". התובע הבהיר שבחר שלא לתבוע את החזר מחצית מסכום המתנה מבתו שכן "כספים אלו הועברו אליה" בשל רצונו לסייע לה.

22.סעיף 2 רישא לחוק המתנה קובע "...מתנה נגמרת בהקניית דבר המתנה על ידי הנותן למקבל". סעיף 1(ב) לחוק המתנה מגדיר את מהות המתנה וקובע ש"...דבר המתנה יכול שיהיה מקרקעין, מיטלטלין או זכויות". בסעיף 6 מגדיר חוק המתנה את דרכי ההקניה: מסירת הנכס, מסירת מסמך לידי מקבל המתנה המזכה אותו בקבלת דבר המתנה והודעה של הנותן למקבל על המתנה מקום שדבר המתנה מצוי ברשות המקבל (ע"א 6439/99 טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' פרח, פ"ד נח(2) 106 (8/12/2003), ס' 7 לפסק הדין).

בענייננו המתנה היא כסף ועל כן מדובר במתנה לאלתר שהענקתה הושלמה. לכך מסכים גם התובע (ס' 52 לסיכומי התובע). משעה שכך, פנה התובע מכוח סעיפים 1 – 2 לחוק המתנה ודרכם לחוק החוזים חלק כללי תשל"ג-1973 (להלן-חוק החוזים). התובע פנה לעילות העומדות למתקשר בחוזה לבטל את החוזה והסתמך על סעיפים 14 ו-15 לחוק החוזים: טעות והטעיה.

טעות:

23.טעות במשמעותה על פי סעיף 14 לחוק החוזים היא "מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות".(גבריאלה שלו, "פגמים בכריתת חוזה-חוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג-1973 פרק ב': ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו סעיפים 22-13" בתוך: פירוש לחוק החוזים (ג. טדסקי (עורך) (1987) (להלן-שלו) עמ' 31).

טענת הטעות על פי סעיף 14 לחוק החוזים מתקשרת עם טענה נוספת לה טען הנתבע תוך הסתמכות על סעיף 15 לחוק החוזים והיא הטעיה. הטעיה היא טעות של צד אחד לחוזה שנגרם על ידי הצד השני (שלו שם, עמ' 36). הטעיה היא "...הצהרה טרום חוזית כוזבת. ההצהרה, המהווה בסיס להטעיה, תהיה בדרך כלל מפורשת ותבוטא בכתב או בעל פה. ...העיסוק בהטעיה מחייב, אם כן, תהליך מוקדם של סינון האמרות ואיתור הצהרות, כלומר אותן אמרות טרום חוזיות אשר יכולות בהתקיים גם יסוד הכזב, להוות בסיס לטענה זו" (שלו שם, עמ' 61).

24.שתי עילות ביטול אלו אינן חלות בענייננו על אף הקונסטרוקציה שיצר התובע.

25.הבסיס לטעות כפי שהעלה אותה התובע הוא שלו ידע שהצדדים יתגרשו לא היה מעניק את המתנה. יודגש שטענות התובע, המועלות בדיעבד, מנסות ללכת בין הטיפות: לטעון בו זמנית ידעתי ולא ידעתי, הייתי מודע אך לא ידעתי את החומרה. די בכך כדי לשלול את טענתו לטעות כמקימה לו את הזכות לחזור בו מהענקת המתנה שהענקתה הושלמה.

בכתב התביעה כתב התובע ש"אמנם היה מעורה במתיחות אשר התקיימה בין הצדדים, אך סבר לתומו כי מדובר במתיחות ובבעיות מינוריות אשר נפוצות בקרב זוגות צעירים ..." (ס' 20 לכתב התביעה). ויתמה השואל לו ידע התובע על המשבר בחיי הצדדים מדוע לא בדק התובע האם סברתו סברת אמת היא? מדוע לא פנה לבתו ושאל אותה באשר לטיב היחסים טרם הענקת המתנה? שכן הוא מוכן לתת מתנה רק אם מערכת היחסים שלהם טובה. אלא שמופרכות הטענה עולה מדברי התובע עצמו בכתב התביעה.

כעולה מסעיף 23 עולה ידיעה מפורשת על מצבם הבין אישי של הצדדים והענקת המתנה נועדה על פי גרסתו לטפל במצב יחסים זה בעת הענקתה "...כי הדבר יכול לסייע לצדדים לשקם את יחסיהם ולמנוע את פרידתם" (ס' 23 לכתב התביעה). אמור מעתה שהתובע ידע במפורש שמערכת היחסים של הצדדים אינה שפירה ופירוקו של התא המשפחתי של הצדדים אינו מנוגד למציאות וראה בהענקת המתנה כלי ממשי לגישור בין הצדדים שיכול וימנע את פרידתם.

חיזוק לכך עולה גם מסעיף נוסף בתביעה "...כל רצונו של התובע היה להקל ככל האפשר על העול הכלכלי אשר מוטל על הצדדים, ..." (ס' 22 לכתב התביעה). הנה כי כן התובע ידע גם ידע שלבד ממריבות המאפיינות כל זוג צעירים המגדל ילדים (ס' 21 לכתב התביעה) לצדדים גם בעיות כלכליות המעיבות על חיי הזוגיות שלהם ועתידם הזוגי ועדיין בחר שלא לברר באשר לעתידם.

רצונו של אב לסייע לילדיו היא תמיד ראויה ונכונה. אולם הקורא את כתב התביעה ועדותו של התובע בבית המשפט למד שהחלטת התובע להעניק את המתנה הייתה מנותקת משיח ועמדת הצדדים ככלל ושל הנתבע בפרט.

לא בכדי בחר התובע בשימוש בדיבור 'גמלה החלטה בליבו' שכן ביטוי זה מבטא את עמדתו לעת הענקת המתנה וטענותיו לטעות והטעיה הן בדיעבד וללא קשר למה שעמד לנגד עיניו בעת הענקת המתנה בזמן אמת.

פירוש הביטוי 'גמלה החלטה בליבו' על פי מילון מילוג הוא "החליט", "קבע". מילון מורפיקס מרחיב ומסביר את הביטוי שמי שגמלה החלטה בליבו הוא מי ש"הגיע לכלל החלטה לאחר מחשבה והתלבטות, ההחלטה הבשילה בליבו". בחירת הביטוי אינה בחלל ריק והיא תואמת את תוכנה של התביעה.

עיון בסעיף 36 בכתב התביעה מעקר אף הוא את טענת התובע לטעות בעת הענקת המתנה. תיק הי"ס אליו התייחס התובע ( י"ס 46709-02-19) נפתח ביום 18.2.2019, הצדדים ניהלו ביניהם שיג ושיח, התיק נסגר ביום 23.4.2019 ולא הוגשה תביעה עוקבת לכך. ללמדך שהצדדים ראו עין בעין את רצונם בהמשך הזוגיות שלהם כתא משפחתי. כזכור, הדירה נרכשה בחודש אוגוסט 2019, כ-5 חודשים לאחר סגירת תיק י"ס. משום כך, אין ממש בטענה שלו ידע התובע על תיק י"ס לא היה מעניק את המתנה. טענה זו בדיעבד תמוהה במיוחד לאור עדותו בבית המשפט "אני נשוי 32 שנה, אתה יודע כמה רבתי עם אשתי? כל דבר צריך להתגרש? אפשר לריב על צלחת, כל דבר צריך להכניס לזכרון? לא יודע" (פרוטוקול עמ' 9 ש' 22-21). אין בטיעוני התובע מדוע דברים אלו לא נכונים ביחס לצדדים. רבו, נפתח תיק י"ס, נסגר והצדדים שבו ברצון משותף לחיים משותפים לפחות לעת הענקת המתנה.

הדברים מקל וחומר שעה שחרף ידיעתו בחר שלא לערוך הסכם, מכתב עקרונות או כל ביטוי לחששו אשר כאמור, הועלה רק בדיעבד.

אזכורם של תיקי ה-י"ס הנוספים שנפתחו בין הצדדים המוזכרים בסעיפים 36 ו-37 לכתב התביעה אינו ברור בהקשרה של התביעה. תיקי ה-י"ס הנוספים שנפתחו הם: תיק י"ס 12929-01-21 (נפתח ביום 7.1.2021 ונסגר ביום 25.4.221) ו-תיק י"ס 31560-11-21 (נפתח ביום 14.11.21 ביום 14.12.2021 הגיש הנתבע (שם המבקש) בקשה לסגור את התיק, ביום 22.12.2021 הוגשה בקשה למזונות זמניים ע"י ינ. ונתיק נסגר ביום 11.1.2022).

ניסיונו של התובע לתלות בתיקי י"ס נוספים אלו את טעותו, לכאורה, אינה רלוונטית שכן אלו נפתחו זמן רב לאחר הענקת המתנה ואלו לא עמדו לנגד עיניו בעת ש"גמלה בלבו ההחלטה" להעניק לצדדים את המתנה. בסעיף 36 טען התובע שהליך י"ס 12929-01-21 "...נסגר לאחר שהנתבע חזר בו מפתיחת ההליך והצדדים ניסו לשקם את יחסיהם". על ציר הזמן לא ברור אם כן איך אפשר להעלות טענה שהתובע טעה כשנה וחצי לפני כן לאור מציאות זו: הצדדים ניסו לשקם את הזוגיות שלהם גם בשנת 2021 והניסיון כשל. בוודאי שאין בכך את אותה סיבה בה ניסה התובע להיתלות ולבסס את טענת הטעות והטעייה. קבלת טענת התובע היא אות ליכולת ההענשה של מעניק מתנה שהושלמה ולא התחייבות לתת מתנה ולחזור בו מהענקתה רק משום שהוא סובר בדיעבד שמקבלי המתנה אינם עומדים בציפיותיו, שהצדדים מקבלי המתנה לא היו שותפים לצפיות אלו ככלל והנתבע בפרט.

אגב כך יוער שלאור עליית שווי הדירה הרי מתגשם רצונו של התובע להעניק לבתו "...יציבות כלכלית ..." ( ס' 38 לכתב התביעה) כן ראו ס' 39 בו המתנה נועדה "...לרווחת בתו ונכדיו..."; "...כאשר טובתה של בתו ניצבת מול עיניו..." (ס' 22 לכתב התביעה) "...סבר כי הדבר יעניק לבתו בטחון..." (ס' 23 לכתב התביעה) ובמסגרת הסבריו לאור שיקולי צדק והגינות טען התובע "התובענה דנא עוסקת אפוא באב אשר רצונו הבלעדי והאמיתי היה לסייע לבתו כלכלית, להעניק לה יציבות בדמות בית בבעלותה..." (ס' 64 לכתב התביעה). למילים יש משמעות. האב ביקש לסייע לבתו ולבססה ומשכשלו הנישואין ולצורך המשך סיוע לביסוסה הכלכלי של ינ. בתו בתביעה הרכושית הוגשה תביעה זו. הקורא את הסבריו של התובע מקבל חיזוק לסברה שהתביעה נועדה, באותה מגמה, להקל על בתו מבחינה כלכלית גם במסגרת התביעה הרכושית.

כאן המקום להדגיש שאני כמובן דוחה את הזכות של התובע להתערב בחיי הצדדים, אך משעה שהתובע הציב את החשיפה לחיי הצדדים כמסביר את תביעתו מצאתי להביא את האמור. טענת התובע היא טענה אבסורדית המגלמת בתוכה הכתבה של הורה לפרק זמן של נישואין על מנת שמעניק המתנה ש"גמלה בליבו ...החלטה" יחליט שפרק זמן זה הוא מספיק. מי קובע את פרק הזמן? התובע? מה שווי סכום לכל שנת נישואין לאחר הענקת המתנה שירצה את התובע? צא וחשוב: אם היו הצדדים חיים יחדיו עוד שנה האם גם אז היה יכול התובע להעלות טענה אבסורדית זו שכמובא לעיל כשלעצמה עומדת בניגוד לדברי התובע עצמו ביחס לזמן אמת והועלתה בדיעבד?

26.בסעיף 70 לכתב התביעה טען התובע שהוא "ראה את עסקת הרכישה עבור הצדדים כעסקה לטווח ארוך ...". לבד מהעובדה שטענה שכזו הרואה בהענקת מתנה כעסקה היא בלתי ראויה בעיניי, לשון המעטה, שכשלעצמה מקימה את ביטולה שכן לו מדובר בעסקה שלא תאמה את רצונו של התובע אפשר שמדובר בכדאיות העסקה.

ס' 14 (ד) לחוק החוזים קובע : "טעות" לעניין סעיף זה וסעיף 15 – בין בעובדה ובין בחוק, להוציא טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה".

"כדאיות עיסקה היא תשואה, טובת הנאה, תועלת, ערך או שווי שמתעתד אדם להפיק מעיסקה. טעות בכדאיות העיסקה היא טעות המתייחסת לערך העיסקה לשוויה המסחרי או הכלכלי היחסי" (שלו, שם, עמ' 56). הנה, הגדרה זו תואמת את גישת התובע: המתנה הוענקה לבתו/לצדדים בתנאי שהזוגיות תארך לפרק זמן ארוך יותר. לו ידע התובע שתגיע אל קיצה בפרק זמן קצר (לטעמו) לא היה מעניק את המתנה: טעות בכדאיות השקעתו- טעות בכדאיות העסקה.

מבלי לגרוע באמור הגם שלא מצאתי להרחיב מעבר לכך יאמר שתמוהה בעיני הגדרת המתנה כעסקה. להבנתי לא ניתן לראות בהענקת מתנה של הורה לילדיו "עסקה" שצד אחד לעסקה הוא ההורה הנותן והצד השני של העסקה היא מערכת היחסים של הילדים מקבלי המתנה. התבוננות על המתנה כעסקה שאמורה להניב דבר מה לנותן עצמו ביחס ליחסי הצדדים היא בלתי ראויה. ההתייחסות מובאת רק לאור העלאת הטענה התמוהה של התובע שראה במתנה כעסקה לטווח ארוך – שפשרה בחיי הזוג אינה ידועה.

בשולי הדברים יוער שלו ראה התובע בהענקת המתנה כ"עיסקה" שאינה הענקה מאב לבתו ובן זוגה, אבי נכדיו, אלא כזו שאמורה להתנהל על פי ציפיותיו לאחר הענקתה, היה עליו לתמוך הדבר במסמך מפורש הגם שמדובר בהענקה בתוך המשפחה.

27.לאור האמור העלאת טענת חוסר הידיעה היא טענה למצער בלתי ראויה. הגיונם של דברים מביא למסקנה שכל הווייתה סיוע לינ. בתביעה הרכושית וביכולתה לרכוש את חלקו של הנתבע בדירה בסכום נמוך יותר משוויה בפועל.

28.לאור האמור אני דוחה את טענת הטעות שכן היא עומדת בסתירה לעובדות שהובאו על ידי התובע עצמו.

הטעיה:

29.בכתב התביעה אין התייחסות של ממש למעמדו של הנתבע כחלק מהתא המשפחתי של בתו והסיוע "לצדדים" הוא שולי לעזרה לבתו אשר ביחס אליה אין הוא מבקש את החזר המתנה. כחוט השני שזור בכתב התביעה רצונו לעזור לבתו ולמצבה הכלכלי מצד אחד ושיפור הזוגיות שלה עם הנתבע מצד שני. הנתבע בשולי השיקולים של התובע. על כן תמוהה עד למאוד טענת ההטעיה שמייחס התובע לנתבע. אין הסבר לאותה הטעיה. כיצד הטעה התובע את הנתבע? בכך שלאחר משבר בזוגיות שלו עם ינ. הגיעה דרכם המשותפת לסיומה? איך מהין התובע להעלות טענה שכזו שלא ברור כלל מה טעם הגיעו הנישואין אל קיצם? האם אפשר שמי שרצה בסיומם היא דווקא בתו ינ. והנתבע חפץ דווקא בהמשך הקשר? כיצד אפשר לבוא בטענת הטעייה אל הנתבע לאור זאת ומקל וחומר לאור המובא לעיל שממנו עולה שהנתבע כלל לא היה בשיקולי התובע, הוא לא נועץ בו טרם ההחלטה "שגמלה בליבו" להעניק את המתנה, לא שוחח עמו כלל בעניין זה.

30."הטעיה היא הצהרה טרום חוזית כוזבת. ההצהרה, המהווה בסיס להטעיה, תהיה בדרך כלל מפורשת ותבוטא בכתב או בעל פה. המקרים בהם מוסקת הצהרה מהתנהגות הם זניחים ונוכל להתייחס להצהרה כאל אמרה (statement)-דברים שאמר או כתב צד לחוזה למשנהו" (שלו, שם, עמ' 61).

כל מהותה של התביעה היא מערכת התובנות העצמית של התובע וההחלטות שלו כיצד לפעול ועל פי התובנה שלו וכך "גמלה בלבו" ההחלטה על המתנה. גם אם נסתכל על המתנה כעסקה, כפי שראה אותה התובע, מעין חוזה, אין בכתב התביעה ולו אמרה אחת שהנתבע הציג לתובע מצג שווא. נהפוך הוא התובע היה מודע כפי שהראיתי לעיל, שמערכת היחסים בין ינ. לנתבע לא טובה ודווקא מטעם זה, על מנת לשפרה החליט להעניק את המתנה. אם כך לא ניתן לייחס לנתבע הטעיית התובע.

באופן אחר מי שהטעתה את התובע, לכאורה, אם נקבל שהוטעה כלל, היא ינ. בתו שבשעה שהודיע לה ש"גמלה בלבו" הכוונה להעניק לה מתנה לרכישת הדירה לא עצרה בעדו. כנראה לא בכדי שכן באותה עת בו הוענקה המתנה ציפתה ינ. כמו התובע להמשכו של התא המשפחתי – ציפייה שהיום אנו יודעים שלא התממשה.

31. הנה כי כן, לאור האמור לעיל גם טענת ההטעיה, הנטענת ללא כל בסיס, נדחית.

32.בכתב התביעה העלה התובע טענות על הצורך בביטול המתנה משיקולים של צדק, הגינות וחובת תום הלב ובראי דיני החוזים. שקלתי את הטענה. על בסיס החומר שלפני והמובא לעיל דומני שמי שנוהג בחוסר תום לב הוא התובע.

33.גם אם הייתי מקבל את הקונסטרוקציה דלעיל בדבר טעות והטעייה, בניגוד למובא לעיל, עדיין דין התביעה היה להידחות וזאת בשל הכשל של התובע להוכיח את תביעתו הכספית, את אותם סכומים נטענים.

34.כזכור, טען התובע שהמתנה הוענקה בשתי פעימות: האחת, בהענקת כסף בסך 300,000 ₪ לצורך ההון הראשוני לרכישת הדירה והשני בשווי כסף בסך 300,000 ₪ על דרך ביצוע עבודות שיפוץ ורכישת אביזרים לדירה.

הסכום להון עצמי:

35.במענה לחקירתו כיצד העביר את הכסף להורי הנתבע העיד התובע שהעביר את הסך של 300,000 ₪ במזומן. "הייתה מעטפה גדולה חומה, הם היו אצלי בבית ואמרו שמחר הם סוגרים וחותמים על החוזה עם ההורים שלו, שהם מכרו את הבית, ובאו אלי והבנתי (כך במקור) להם 300,000 שאספתי אותם כל החיים" (פרוטוקול עמ' 10 ש' 29-26). עובר לכך העיד התובע שהמעטפה נמסרה להורי הנתבע "...העברת להוריו של יע. ת. כן" (שם, ש' 25-24).

36.טענה זו היא מהותית ואין לה זכר בכתב התביעה. אופן העברת הכסף מתואר בכתב התביעה שהועבר, לכאורה, להורי הנתבע בסעיף 29 לכתב התביעה "שילם התובע להורי הנתבע סך של 300,000 ₪ ...". אמירה כל כך מהותית של העברת סך של 300,000 ₪ ב"מעטפה גדולה חומה"- במזומן חייבת לקבל ביטוי בכתב התביעה ולא לעלות לאחר שהוגש כתב ההגנה של הנתבע ממנו עולה תמונה של ויתור של הורי הנתבע על הסך האמור לפחות בשלב הראשון. עוד יאמר שאין בדברי התובע את מועד ההעברה בפועל, לכאורה, של המעטפה להורי הנתבע. על פי עדותו היו הצדדים אצלו בבית ויצאו עם מעטפה חומה גדולה ובה הסך האמור, לכאורה. שתי גרסאות עלו אם כן בעדותו: פעם אחת שהמעטפה נמסרה לצדדים ופעם שנייה להורי הנתבע. על אף אי הבהירות בתיאור העובדתי לא נשאל התובע על כך בחקירה חוזרת. יוער שגם בתביעה הרכושית לא העלתה ינ. טענה על תשלום מזומן באמצעות מעטפה גדולה חומה. טענה זו עלתה רק בדיעבד וקיים יותר מספק באמינות הגרסה. ראוי להדגיש שבפסק דין זה הפניתי מספר פעמים לתביעה הרכושית שכן שתי התביעות קשורות בטבורן וזו מזינה את התביעה הרכושית. אין בעצם ההפנייה כדי להטות את הכף לתוצאות פסק דין זה, אולם יש בכך אינדיקציה למהותה של תביעה זו ומטרתה.

37.טענה לקיומו של סך של 300,000 ₪ בדירת התובע, צריכה ליותר מטענה בעלמא על מנת לקבל אותה. מדובר בסכום נכבד לכל הדעות שאינו מצוי בשגרה בבתי אנשים. העלאת טענה שכזו דורשת תמיכה. ראיה שכזו לא הובאה.

חמור מכך, סיוע לטענה זו נמנע מבית המשפט. התובע נשאל אם יש עד שראה את העברת הכסף וטען שרעייתו נכחה בעת העברת הכסף. (פרוטוקול עמ' 11 ש' 17-14). רעיית התובע לא זומנה לעדות. גם לא כעדת הזמה לאחר עדות הנתבע, אמו ועו"ד פבר. עדותה של הרעייה בסוגיה זו של העברת הסך במזומן חשובה במיוחד.

נקבע ש"... יש והדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הנה בעלת משמעות ראייתית כאילו הייתה זו ראייה נסיבתית. כך ניתן להעניק משמעות ראייתית: לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד..." (יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי) (1999) (להלן: קדמי) בעמ' 1391).

ב-ע"א 240/77 "... על הכלל שאי הבאתו של עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו עמד בית משפט נכבד זה בע"פ 112/52... ובע"א 373/54..." (קדמי עמ' 1393).

בעניין אי הבאת עד לעדות נשוב ונזכיר כי בהתאם להלכה הפסוקה "אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו מחשיפתו לחקירה שכנגד ... אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..."( ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד מד (1) 239 8/1/1990)).

וכן "כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר- ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת נגדו" " (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 59 (14/11/1990)).

38.בכתב הגנתו הכחיש, כאמור, הנתבע את טענת התובע לתשלום סך של 300,000 ₪ במזומן. הנתבע טען שכעולה מס' 5.1 להסכם הרי שהיה על הצדדים לתת להורי הנתבע המחאה בנקאית על הסך של 300,000 ₪. אולם, "לאור משבר הקורונה והמצב הכלכלי הירוד של הצדדים, הסכימו הוריו של הנתבע להשהות את החזר הסכום ולקבלו בזמן שיהיה לצדדים נוח יותר מהבחינה הכלכלית. מעל לכל ספק, היה ברור לכלל הצדדים, כי את הסכום שהתקבל מהורי הנתבע, יהא על הצדדים להשיב להם, ברגע שיתאפשר. ..." (ס' 16 לכתב ההגנה). הנתבע צירף לכתב הגנתו הודעה מהורי הנתבע (נושא תאריך 3.1.2022) בו הודיעו לנתבע שמחלו על הסך האמור. לא נעלם מעיני שהמסמך נושא תאריך שלאחר הגשת כתב התביעה ויש בו שוני מהותי מהאמור בסיפא לס' 16 לכתב התביעה שעל הצדדים להשיב להורי הנתבע את הסך של 300,000 ₪ להוריו.

עם זאת, על התובע להוכיח את תביעתו. נסיבתית, על אף ניסיונות ב"כ התובע להזים טענה זו בחקירתו הנגדית של הנתבע לא צלח הדבר. התובע שב והעיד שההמחאה על הסך של 300,000 ₪ הוצאה מהחשבון המשותף של הצדדים, והדגיש ש "ההורים של באו והלכו לקראתנו והם רצו לתת לנו כמתנה את ה-300,000 ₪ ולא רציתי שזה יקרה. ... ההורים שלי נתנו כמתנה לנו את ההון הראשוני שזה 300,000 ₪ ...". במענה לשאלה בדבר ויתור על הסך הראשוני השיב "לאחר מעשה. הם קיבלו מאתנו את ה- מ300,000 ₪ ההמחאה שנשארה אצל עו"ד פבר אבל כשהם ראו את מצבנו הכלכלי הם החליטו לוותר" (פרוטוקול עמ' 24). בהמשך נשאל הנתבע על פנייתו של עו"ד פבר מיום 11.11.2019 לאמו של הנתבע בשאלה האם הוא, עו"ד פבר, יכול להשמיד את ההמחאה שנתה להם והוחזקה בידיו הנתבע לא ידע להשיב לכך וטען "...מה שאמא שלי התנהלה מול עו"ד פבר אני לא מודע לו. זה שאמא שלי יודעת הכל עליי לא אומר שאני יודע הכל עליה" (פרוטוקול עמ' 25).

עדות זו של מתן ההמחאה על סך 300,000 ₪ להורי הנתבע אושרה על ידי ינ. בחקירתה הנגדית. במענה לשאלה ביחס לתשלום ההון העצמי "הם חתמו על כך שהם קיבלו 300,000 ₪ ... במזומן. בהסכם המכר רשום שהוריו קיבלו המחאה על סך 300,000 ₪. ביום שבאנו לחתום על ההסכם עורך הדין ידע שערב קודם הוריו קיבלו את הסכום הנ"ל במזומן, אי אפשר להצהיר את זה, לכן חתמנו על המחאה כדי לקבל אישור מהמשכנתאות. אתה לא יכול להצהיר שקיבלת מזומן" (פרוטוקול עמ' 22 ש' 27-22). איני יודע אם אפשר להצהיר על קבלת מזומן אם לאו שכן לא הוגשה לי כל ראיה לכך, תקנה או כל מסמך אחר. אך, גם אם יש ממש בדברים ישנן דרכים נוספות כמו למשל הפקדת הסך בחשבונם המשותף של הצדדים והעברתו לחשבון הורי הנתבע.

39.אם בכך לא די טענת התובע להעברת הסך במזומן עומדת בסתירה לעדותם של אמו של הנתבע ועו"ד פבר.

אמו של הנתבע, גב' א. נ, נחקרה והשיבה:

"ש.איפה הייתה החתימה על ההסכם?

ת.במשרד שלו.

ש.תראי, קראת את ההסכם לפני שחתמת עליו, למה הסכמת לקבל שיק רגיל ולא שיק בנקאי, כשכתוב שאת צריכה לקבל שיק בנקאי?

ת.כי הסכמתי לקבל שיק רגיל.

ש.קיבלת את השיק לידיים שלך ביום החתימה?

ת.כן.

ש.אם קיבלת את השיק ביום החתימה לידייים שלך הפקדת אותו?

ת.לא.

ש.למה?

ת.כי הסכמתי לקבל אותו עד שיהיה להם כסף.

ש.לא הבנתי. לא היה להם פרעון לשיק?

ת.לא. לא הפקדתי אותו.

ש.אז לקחת שיק שאת יודעת שאין לו יכולת פרעון והשארת אותו אצלך?

ת.אז בתקופה ההיא לא הייתה לו יכולת פרעון.

ש.אני מדברת על היום שחתמתם על ההסכם וקיבלת שיק של 300,000 ואני שואלת אם הפקדת ואמרת שלא, למה לא?

ת.כי ידעתי שבאותו זמן הוא לא יכול להיפרע.

ש.אז למה בכל זאת לקחת אותו?

ת.כי האמנתי שתהיה לו יכולת פרעון בתקופה יותר מאוחרת.

ש.כמה זמן?

ת.חצי שנה – שנה.

ש.את עומדת על דוכן העדים, את אישה מבוגרת, ואני אומרת לך שאת משקרת, אני

אגיד לך למה, זה או שאת משקרת או הבן שלך משקר, אחד משניכם, כי הבן שלך אומר השיק הזה מעולם לא ניתן לך, הוא נשאר אצל עורך הדין.

ת.אה, נכון.

ש.אבל לפני רגע אמרת שהוא נתן לך את השיק.

ת.נתן לי והעברתי לעו"ד שישמור אותו.

ש.אבל הרגע אמרת שהוא נתן לך את השיק במעמד החתימה ושמרת את השיק.

ת.לא אמרתי, ואם אמרתי אז טעיתי.

ש.אני אומרת לך שאת ובעלך קיבלתם 300,000 ₪ מזומן מינ. והבן שלה.

ת.שאנחנו קיבלנו? לא קיבלנו. מאיפה את יכולה להגיד את זה? את ראית את זה?"

40.עדותה של אם הנתבע לא הוזמה. האם נחקרה על חשבון הבנק שלה ושל בעלה אך גם בכך לא היה כדי להעמיד את עדותה בספק. לא נעלם מעיני שהאם התבלבלה בעדותה אם ההמחאה נשמרה על ידי עו"ד פבר או בידיה, אולם בלבול זה בא לידי פתרון בתשובתה החיובית לשאלה האם אישרה לעו"ד פבר ביום 11.11.19 להשמיד את ההמחאה (פרוטוקול עמ' 33 ש' 28-27).

גם התהייה של ב"כ התובע באשר ליכולת ההענקה של סכומי כסף לנתבע שעה שהורי הנתבע אינם עובדים קיבלה ביטוי במענה שהסכומים הם מ "הכסף שקיבלתי עבור הדירה" (שם, ש' 26). ומשום ש"...הוא צריך את זה" (שם, ש' 24).

41.עדותו של עו"ד פבר אף היא תמכה בטענת הנתבע ואמו על מסירת המחאה על סך של 300,000 ₪ לצורך ההון הראשוני ובהמשך ויתור של הורי הנתבע על התשלום בזמן אמת ודחייתו עד שירווח לצדדים.

עו"ד פבר העיד "בהתחלה דיברנו על המחאה בנקאית, לאחר מכן המוכרים הסתפקו בשיק רגיל וזו זכותו של מוכר" (פרוטוקול עמ' 34 ש' 30-29). עו"ד פבר נחקר תוך העמדת ניסיונו המקצועי לביקורת, ברם לענייננו הוכח שניתנה המחאה על סך 300,000 ₪ שנקרעה ולכן לא היה מקום להידרש לסך המזומן של 300,000 ₪.

42.ב"כ התובע שאלה את התובע בחקירתו לאור מתן ההמחאה מדוע היה צורך בנטילת משכנתא בסך 900,000 ₪ אם הורי הנתבע ויתרו, ולו זמנית, על הסך של 300,000 ₪ שניתן בהמחאה במעמד החתימה, היו הצדדים אמורים לקחת רק 600,000 משכנתא. התובע לא ידע להשיב על כך ודבק בגרסתו שהסך האמור שימש לרכישת הדירה "...מה היה אחרי זה אני לא יודע": השלמת ההפרש בין סכום המשכנתא לעלות הדירה. (פרוטוקול עמ' 11 ש' 36-28). גרסתו של הנתבע לאור האמור מקובלת עלי ואמינה יותר מגרסת התובע.

43.נשוב לעדותו של עו"ד פבר. מצאתי להביאה בשלמותה כמעט בשל חשיבותה הגם שבחלק מהשאלות שנשאל יש חריגה ממהות התביעה. וזאת יש לזכור: התובע, אדון לתביעתו וחל הכלל של המוציא מחברו עליו הראיה. אין לפני כל ראיה, כאמור, למתן הסכום האמור ככלל וכל שכן באותה מעטפה גדולה חומה. כך נשאל והשיב עו"ד פבר:

"ת.השיק הבנקאי בא להגן על המוכר ולא על הקונה, על מנת שהמוכר יקבל כסף וודאי ברגע שהוא עושה עסקה. זכותו של המוכר לבוא ולהגיד אני מוותר על ההגנה שיש לי ומסתפק בשיק. 

ש.בשורה התחתונה, לשיטתך עצם העובדה שהסכם המכר לא שונה ואף שאופן התשלום שונה, זו טעות?

ת.יכול להיות שזו טעות שלא תיקנתי אבל לטעמי זה לא מהותי מכוון שהמוכר ויתר על זכותו.

ש.ההמחאה הזו, בין אם היא בנקאית ובין אם לאו, כתובה בהסכם כתשלום ראשון לעסקה. למה השיק הזה נשאר אצלך ולא נמסר למוכרים?

ת.מסיבה מאוד פשוטה. מצד אחד המוכרים התלבטו על האפשרות שהם יוותרו על התשלום לטובת הבן שלהם, כמו שהם עזרו לבת שלהם, זה מצד אחד, ומבחינתם אפילו היה אפשר בלי שיק באותו שלב, אלא מה? מאחר וכן צריך להיות תשלום...

ש.למה?

ת.בגלל שהמוכרים לא החליטו באותו שלב מה הם רצו לעשות, וזה נע בין כמה אפשרויות, החל משלב מסוים ויתור, וכלה באפשרות לרשום הערת אזהרה והלוואה, ולכן השיק היה אצלי שיחליטו מה עושים. כשאת נמצאת באילת ויש לך עסקאות מכל מיני מקורבים, לא פעם השיקים יושבים אצלנו, נזכיר לך שכאשר השיק נמצא אצלך תרשמי הערת אזהרה. עד לרישום הערת אזהרה בכל מקרה השיק אצל עורך הדין.

ש.תקרא את סעיף 5.1 להסכם המכר, שם כתוב ברחל בתך הקטנה, שהתשלום הראשון עבור העסקה הינו 300,000 בהמחאה בנקאית וחתימת המוכרים על הסכם המכר מהווה אישור לקבלת התשלום. דבר שני, אתה מספר לנו עכשיו סיפור יפה שאין לו זכר בהסכם המכר, שלא רק שהייתה פה טעות, לשיטתך טעות סופר שזו לא המחאה בנקאית אלא רגילה, אלא שבמעמד החתימה המוכרים עצמם לא ידעו שמא הם רוצים לקבל את התשובה אם לאו.

ת.לא אמרתי את זה, אמרתי שהם התלבטו אם הם רוצים לוותר או שתרשם הערת אזהרה. מה שכן, אני מציע לך להתיישב ולקרוא בהסכם, אני מוכן להמר שיש שם לפחות סעיף שאומר משהו בסגנון, כל תשלום, גם לעו"ד, הרבה פעמים עורכי דין מקבלים את התשלמים ייחשב כאילו בוצע. ...

ש.אני מבינה שכשבן אדם עושה טעויות הוא מתעצבן.

ת.אני לא עושה טעויות, ואני מוכן פה לעשות איתך עסקה, אני מוכן ללכת לבדיקת פוליגרף ואם אני צודק תשלמי אותה. הקשר של התשובה שלי נורא פשוט, ברגע שאני מקבל את התשלום כאילו המוכר קיבל את התשלום.

ש.אני מפנה אותך להסכם המכר, על אף שאני סבורה שאין שום רלוונטיות וקשר, תפנה אותנו לסעיף אליו אתה מתייחס.

ת.מוסכם כי קבלת כספים על ידי נאמן כמוהו כקבלת כספים על ידי המוכר.

ש.אתה נאמן? תפנה אותי איפה מונית כנאמן בעסקה הזו?

ת.אני מפנה אותך לסעיף 2.3

ב"כ התובע:

חד משמעית אני חושבת שעו"ד פבר עשה יד אחת עם המוכרים. השיק הזה היה אך ורק כדי להראות לבנק למשכנתאות כדי שיתנו להם משכנתא, כי הם לא יכלו לדווח על 300,000 מזומן, זה מה שהיה. כולם ידעו שהשיק לא בר פרעון וזה מה שהיה. ...

המשך חקירה:

ת.אני אומר לך שיש מושג שנקרא כל הפוסל במומו פוסל, אל תחשבי שאת מה שאת עושה במשרד שלך עורכי דין אחרים יעשו, ואני מפנה אותך לסעיף 2.3 לחוזה, אם קראת.

ש.על שם מי הייתה משוכה ההמחאה שקיבלת בגין התשלום הראשון?

ת.על שם המוכרים.

ש.שניהם יחד?

ת.לא זוכר.

ש.למה אתה שואל את הלקוחה שלך ביום 11.11.19, "צהריים טובים, רשאי להשמיד את ההמחאה של ק. על 300,000 ₪"?

ת.בגלל שלא נאמר לי מאז העסקה האם הם מוותרים על הכסף או לא, המוכרים, או שהם נותנים את זה כמתנה או רוצים לרשום את זה כמשכנתא. לא נתנו לי הוראה אז פניתי אליהם אחרי שהעסקה הסתימה ונרשמה בטאבו, וכפי שחברתי ציטטה שאלתי מה לעשות עם השיק.

ש.גם אם נלך לשיטתך עד שתרשם הערת אזהרה כפי שכתוב בהסכם המכר, אתה בעצם אומר פה ובצדק, שאתה פונה אליהם לאחר לא רק שנרשמה הערת אזהרה אלא הושלם רישום הזכויות על שמם בדירה.

ת.נו ו...? את אומרת לי מתי אני אמור לשאול אותם?

ש.איך יכול להיות שאתה פונה למוכר, האם הוא רוצה לקבל שיק חזרה אחרי שביצעת רישום זכויות על שם הקונים? ככה נראה לך עו"ד סביר מתנהל? ואם היא הייתה אומרת לך כן ולא היה שם כסף? מה שקרה בפועל.

ת.זה סיכון שההורים לקחו. אני עובד לפי הוראות של ההורים.

ש.אתה ייצגת את הקונים, האם ביררת שיש או אין ביכולתם הכלכלית לממן את התשלום הזה?

ת.איזה תשלום ?

ש.300,000 ₪, הרי כל היתר היה במשכנתא. ביררת שאכן יש להם את הסכום הזה?

ת.מאחר והיה מדובר בין שתי אפשרויות, רישום משכנתא או מתן מתנה, אין נפקא מינא אם יש או אן. אם היה להם אז השיק היה הולך להורים. מאחר ופה ההורים התלבטו האם תרשם פה משכנתא וזו תהיה הלוואה או זו תהיה מתנה, אז אין פה נקפא מינא בשאלה.

ש.אז לשיטתך מלכתחילה השיק הזה לא היה אמור מעולם להיפרע, אז אתה אומר לי במילים אחרות תקשיבי, השיק הזה היה נייר כי ממילא לא התכוונו לפרוע אותו, לשיטתך זה או מתנה או משכנתא. 

ת.משכנתא זה לא פרעון?

ש.יש משכנתא, יש קו משכנתא שהיית צריך להחתים אותם, או הסכם מתנה, אבל זה לא היה וזה לא היה, היה שיק ללא כיסוי ושום דבר מזה לא מופיע בהסכם המכר, ואני רוצה לדעת למה. לא היה שטר משכנתא. למה לא הכנת שטר משכנתא?

ת.מסיבה מאוד פשוטה, בגלל שככל וההורים היו אומרים אנו רוצים משכנתא יש ייפוי כח בלתי חוזר של שני הצדדים והייתי משלים את המהלך.

ש.אז למה לקחת שיק אם לא הייתה לו שום משמעות לשיטתך?

ת.כי הוא האסמכתא. " (פרוטוקול עמ' 37-35).

44.בחרתי להתעלם מהערת ב"כ התובע ביחס להתנהלותו של עו"ד פבר שהובאה לעיל מתוך הפרוטוקול. הצגתי לעיל יותר מפעם אחת שמושכלת ראשונים היא שהנטל להוכיח את תביעתו היא על התובע ובפרק זה את מתן הסך של 300,000 ₪ במזומן 'בשקית גדולה חומה' התובע, כאמור, לא עמד בנטל זה.

אין הסבר בתיאוריה של התובע אם יש ממש בכך, מדוע לא הופקד הכסף בחשבון הבנק של הצדדים, או בחשבון הבנק של התובע והועבר להורי הנתבע. קיומו של מזומן אינו מחייב בהכרח העברתו ככזה בהסתמך על הטענה ש"הם (הורי הנתבע-מ.ל) לא יכלו לדווח על 300,000 מזומן" טענה זו תומכת דווקא בסברה שלא הייתה הענקה במזומן.

45.הנה כי כן לא הוכח שהתובע העביר את הסך האמור לצדדים ודרכם להורי הנתבע ועל פי הגיונן של הראיות והעולה מהן עדיין חייבים הצדדים להורי הנתבע סך של 300,000 ₪. כזכור, העידה אמו של הנתבע הגב' א.נ., שהיא ובעלה הסכימו לוותר על הסך האמור באותו זמן והאמינה שתהיה לצדדים יכולת פירעון הסך בתקופה מאוחרת יותר.

46.כללו של דבר משעה שלא הוכח שהסך האמור הועבר לידי הנתבעים ודרכם להורי הנתבע אני דוחה את רכיב התביעה הזה הנתבע ע"י התובע.

השיפוצים:

47.אין מחלוקת שהתובע סייע בשיפוץ הדירה. ברם, אין בכתב התביעה כימות לסכומי הכסף. תביעה כספית וזו מהותו של רכיב זה צריכה להיות מדויקת ולא להשאיר פתח להשערות וניחושים. על מנת שניתן יהיה להתייחס לסכום תביעה עגול ומדויק של 300,000 ₪ היה על התובע לערוך טבלה של הוצאה והפנייה לעלותה במסמך התומך בה. התובע צירף 130 עמודי נספחים לא מחולקים לתתי נספחים ולא משויכים לטענות על הוצאה פרטנית.

כך, למשל, התובע צירף תלושים של עובדים יומיים: תלושי שכר של עובד בשם יפ. ול. (שהעיד) לתקופה שבין 08/2019 עד 10/2019 ועד בכלל וכן לתקופה שבין 04/2020 לבין 07/2020 ועד בכלל. תלושי שכר של עובד בשם סינ. ול. לתקופה שבין 08/2019 לבין 10/2019 ועד בכלל וכן של חודש 07/2020; תלושי שכר של עובד בשם חז. אס. לתקופה שבין 08/2019 לבין 10/2019 ועד בכלל. תלושי שכר של עובד בשם שצ'ר. אי. לתקופה שבין 08/2019 לבין 10/2019 ועד בכלל; תלושי שכר של עובד בשם ר. א. לתקופה שבין 08/2019 לבין 09/2019 ועד בכלל; תלושי שכר של עובד בשם מ.א. לתקופה שבין 04/20 לבין 07/20 ועד בכלל. (עמ' 56-34 לנספח 3 לכתב התביעה). ומה בית המשפט אמור לעשות עם אלו?! בכתב התביעה אין פרטים על תקופה מדויקת של השיפוץ – מה היה חלקו של כל אחד מאותם עובדים והצהרה שכל עיסוקם במועדים האמורים בדירה בלבד.

בתצהיריהם העידו העובדים על השיפוצים שערכו מה שבוודאי לא ניתן לבדוק. כאמור, היה על התובע ליצור את הזיקה בין סכום נתבע לפעולה. לעובדה שעד זה או אחר מעיד שפרק אסלה או התקין כיור אין כל רלוונטיות בעיני לצורך הקביעה האם היקף השיפוץ אכן דרש בשלב הראשון היקף עבודה של אותם עובדים על פני התקופה: 4 עובדים למשך 3 חודשים. אין לי את הידע לדעת האם הנטען עומד במבחן ההיגיון שעה שהתובע מבקש ממני לקבל את עמדתו לפרק הזמן של השיפוץ. אם אקח רק את השלב הראשון הרי שמדובר ב-16 חודשי עבודה: 4 עובדים ל- 4 חודשים. וזה רק בתקופה הראשונה הנטענת. הגיוני? לא יודע. (השוו לס' 20 לכתב ההגנה).

48.אחת הדרכים הדרך להתגבר על מכשול זה כאשר נדרשת מסקנה מתוך עובדות נטענות בתחום שאין לבית משפט כלים להגיע אליהן היא באמצעות חוות דעת של מומחה (ראו למשל שאול שוחט ודוד שאווה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה (2009) עמ' 298)). לא הוגשה בקשה של התובע לתמוך טענותיו בחוות דעת של מומחה שיתמוך בעלות השיפוצים בסך של 300,000 ₪. יוער בהקשר זה שנטען שהשיפוץ נדרש שכן הדירה לא הייתה ראויה למגורים. התובע לא צירף את חוות הדעת של השמאי שהעריך את שווי הדירה טרם מכירתה לצדדים וזו בוודאי הייתה כוללת התייחסות למצב הדירה. אם השמאות לא הייתה ברשות התובע יכול היה להגיש בקשה לגילוי המסמך.

עוד יאמר שחוות דעת של מומחה לעניין סכומי השיפוץ הנטענים חשובה במיוחד בתביעה זו שעה שהתובע לא צירף לתיק תכנית עבודה, תרשימים, רשימת צרכים עובר לשיפוץ מה שהיה מצופה ממי שזה עיסוקו והיא חלק מכל שיפוץ, מקל וחומר של שיפוץ בהיקף שכזה.

בשולי הדברים יוער שהביטוי 'לא ראויה למגורים ביחס לדירה' לצורך אישוש סכום השיפוץ הנטען אין בה כדי לסייע לתובע.

חוות דעת של מומחה הייתה יכולה להעיד גם על אותן חשבוניות עמוסות פרטים בשמות של חלקים. שאין לי כל ידע האם מקומם בשיפוץ. איני יודע ואין זה מתפקידי לדעת מהי "מופה", "תבריג" ועוד מונחים שלא ברורים. כך, למשל, "פטיש רתכים", "פטיש ברזל" "סט מפתחות רינג" (עמ' 57 לנספח 3 לכתב התביעה) וכלי עבודה נוספים. האם יש לזקוף את עלותם על מקבל השיפוץ? האם אלו מתכלים? נהרסו בעבודה על השיפוץ בדירה? יכול הייתי להמשיך ולהראות עוד ועוד אך די באלה.

49.חשבוניות המס והקבלות שצורפו הן על שם החברה שבבעלות התובע "י.א." מרח' -----. ויתמה השואל: האם אלו הוכנסו להוצאות החברה? (חלקן חתומות בחותמת נאמן למקור- היכן המקור? – ראו למשל עמ' 85 לנספח 3 לכתב התביעה, חלקן העתק משוחזר- עמ' 108) האם חושב הדבר בסכום הנתבע? מדוע לא צוינה כתובת הדירה המשופצת לצורך מעקב?

אין די להגיש תביעה על סכום כסף ולבקש מבית משפט לדלות מ- 130 עמודי נספחים את הסכומים המוכיחים את התביעה. אין בתביעה ולו רשימה אלמנטרית: שעות עבודה, חומרים כאלו, רכיבים כאלו כשכל רכיב מקבל את העלות שלו.

הדברים מקל וחומר לאור העובדה שבחלקן של החשבוניות יש מחיקות של רכיבים מסוימים (למשל עמ', 101, 103, 104, 106 לנספח 3 לכתב התביעה). למה? האם ניתן להסיק שבזמן השיפוץ עבדו מי מהעובדים במקום אחר? אם כן איך תומחר החלק היחסי של החודש בעבודתם?

יובהר, אמנם בעדותו אישר הנתבע את השיפוץ (פרוטוקול עמ' 29 ש' 25-22). ברם, לא זו השאלה אלא עלותו של השיפוץ ששוויו לא הוכח על ידי התובע. אין בכתב התביעה כימות של הסכום הנתבע ככלל וביחס לכל רכיב של השיפוץ ודי בכך לדחות את התביעה לעניין סכום השיפוץ.

50.לאור המובא לעיל אני קובע שהתובע לא הצליח להוכיח תביעתו גם ברכיב זה.

אחרית דבר:

51.התביעה נדחית.

52.בזאת תם הטיפול בתיק.

53.התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך 25,000 ₪.

54.מתיר פרסום פסק הדין בהשמטת פרטים מזהים.

55.תואיל המזכירות לשלוח פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

ניתן היום, ב' טבת תשפ"ה, 02 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.