עניינו של פסק דין זה בבקשת המבקש כי בית המשפט יורה על מחיקה/דחיה על הסף של בקשת המשיב לביטול צו אימוץ שניתן ביום 14/9/04 בתיק אימוץ 1/04 בבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע על ידי כבוד השופטת אוסנת אלון לאופר (להלן:" צו האימוץ").
המבקש הינו אחיו המאומץ של המשיב מכוח צו האימוץ הנ"ל. לאחר פטירת הוריהם , התגלע בין האחים סכסוך ירושה , תוך שהם מנהלים הליך משפטי בבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת ( תמ"ש 52901/5/12 ותמ"ש 70895/09/16 ).
בקשת ב"כ היועמ"ש מיום 5/4/17 להעברת הדיון לבית המשפט לענייני ממשפחה בפ"ת נוכח סכסוך הירושה המתנהל בין האחים בבית המשפט לענייני משפחה בפ"ת, נדחית שכן צו האימוץ ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בב"ש, ועל כן גם הבקשה לביטולו תידון ותוכרע על ידי בית המשפט למשפחה בב"ש.
כללי:
- המבקש (להלן: "המבקש") הינו בנם המאומץ של מר מ' ז"ל אשר נפטר ב- 2010 (להלן: "מ'") ושל גב' ת' ז"ל אשר נפטרה ב- 2012 (להלן: "המנוחה ת'").
- המשיב (להלן: "המשיב"), הינו בנם הביולוגי של המנוחים ת' ומ'.
- המשיב והמבקש הינם יורשי המנוחים מ' ות' בהתאם לצו ירושה שניתן בעניינו של המנוח מ' מיום 28/6/11 ובהתאם לצו ירושה שניתן בעניינה של המנוחה ת' מיום 1/5/12.
- ביום 31/1/17 הגיש המשיב בקשה לביטול צו אימוץ אשר הורה על אימוצו של המבקש על ידי המנוחים מ' ות'.
לטענתו, נפל פגם מהותי בהליך האימוץ היורד לשורשם של דברים , פגם , אשר לו היה מונח לפני בית המשפט בעת מתן צו האימוץ, ברור, כי לא היה מקבל את ההחלטה כפי שקיבל.
עוד טען בבקשתו לביטול צו האימוץ כי המנוחה ת' לא היתה כשירה להתחייב בהליך האימוץ , לא כל שכן, לא כשירה להבין את תוצאות המשפטיות הנובעות ממנו ולהתחייב בהן.
יודגש כי את הבקשה לביטול צו האימוץ, הגיש המשיב בחלוף למעלה מ 12 שנים לאחר מתן הצו , לאחר פטירת הוריו , ולאחר שבין האחים נתגלע סכסוך ירושה.
- ביום 5/3/17 הגיש המבקש את תשובתו לבקשת המשיב לביטול צו האימוץ , וביום 9/5/17 הגישה ב"כ היועמ"ש את תשובתה לבקשה לביטול צו האימוץ.
יצויין כי הן המבקש והן ב"כ היועמ"ש התנגדו לבקשתו של המשיב לביטול צו האימוץ.
- ביום 24/5/17 הגיש המבקש בקשה למחיקה/דחיה על הסף של הבקשה לביטול צו האימוץ- הבקשה מושא החלטתי זו.
- ביום 5/6/17 הגיש המשיב את תגובתו לבקשה למחיקה/דחיה על הסף , תוך שלהבנתו דין הבקשה להידחות תוך חיובו של המבקש בהוצאות.
ביום 15/6/17 הגישה ב"כ היועמ"ש את תגובתה לבקשה למחיקה/דחיה על הסף ,כשלמעשה היא מצטרפת לעמדתו של המבקש.
- ביום 16/7/17 התקיים דיון בנוכחות הצדדים ובאי כוחם, שבסיומו , ולבקשתם, הם התבקשו להגיש סיכומיהם בבקשתו של המבקש למחיקה/דחיה על הסף.
- סיכומי המבקש הוגשו ביום 7/9/17, סיכומי המשיב הוגשו ביום 15/10/17 וסיכומי ב"כ היועמ"ש הוגשו ביום 15/11/17.
טענות הצדדים בקצירת האומר:
- בסיכומיו טען המבקש כי יש להיעתר לבקשתו ולהורות על מחיקה/דחיה על הסף של בקשת המשיב לביטול צו האימוץ, וזאת בין היתר, מחמת:
א. התיישנות- בשים לב לכך שחלפו למעלה מ 12 שנים מאז ניתן צו האימוץ.
ב. שיהוי- כאשר הנטען ביחס להתיישנות , כוחו יפה גם ביחס לטענת השיהוי.
ג. חוסר יריבות- שכן הזכות לבקש ביטולו של צו אימוץ הינו לארבעת אלו בלבד:
ההורים הטבעיים, ההורים המאמצים, המאומץ והיועמ"ש.
ד. אי עמידה בתנאיו המצטברים של סעיף 19 לחוק האימוץ- אשר מחייב במפורש , ובין יתר הדרישות, כי ביטול צו האימוץ יהיה לטובת המאומץ. בקשתו של המשיב לביטול צו האימוץ עומדת בניגוד " לטובת המאומץ" שכן מטרתה לנשלו מירושת הוריו המאמצים , ועל כן דין הבקשה להידחות על הסף.
ה. מניעות -בשים לב להליכים הקודמים להם היה שותף מר משיב.
- בסיכומיה , הצטרפה למעשה ב"כ היועמ"ש לעמדתו של המאומץ- המבקש, ולדידה יש לדחות את בקשתו של המשיב לביטול צו האימוץ , וזאת בין היתר, מחמת:
א. אי עמידת הבקשה לביטול צו האימוץ בתנאים המצטברים של סעיף 19 לחוק האימוץ ואשר מסדיר סוגיה זו.
ב. יש לדחות הטענה התמוהה שמעלה המשיב ביחס להליך הכרזתו של המבקש כבר אימוץ, שכן מדובר בהליך שהמשיב כלל לא היה צד לו , וטענותיו כלפי זכותם של ההורים הביולוגיים , הינה טענה בעלמא.
ג. העדר זכות עמידה- המשיב לא היה צד להליך האימוץ ואין לו זכות עמידה בהליך זה. אין להרחיב את מעגל הפונים מכוח חוק האימוץ , ובוודאי עת הדבר עומד בניגוד לטובת הילד המאומץ.
ד. אין לקבל את פרשנותו של המשיב ביחס לסעיף 25 (1) לחוק האימוץ כי אימוץ בגיר מתאפשר רק כאשר מדובר בבגיר חסר ישע .
- בסיכומיו טען המשיב, תוך שהוא מפנה גם לנטען בבקשתו לביטול צו האימוץ ובתגובתו, כי דין הבקשה למחיקה/דחיה על הסף להידחות, וזאת בין היתר, מחמת :
א. הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט ינקוט במשנה זהירות בטרם תימחק תביעה על הסף.
ב. למשיב זכות עמידה בבקשתו לביטול צו האימוץ אותה הוא שואב מזכות העמידה של המנוחה ת'. זכות זו , קיימת, בין היתר, מכוח היותו היורש של זכויותיה וחובותיה של המנוחה ת' מתוקף חוק הירושה , כמי שזכאי לעמוד מול כל רשות ולדרוש במקומה את זכויותיה וחובותיה. זכות העמידה קיימת מכוח זכותה הטבעית של המנוחה ת' לו יכולה היתה עצמה להשמיע את קולה .
ג. בשים לב שמדובר היה באימוץ בגיר , שהינו חריג, על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו השיפוטי ולהגיע לתוצאת האמת והצדק.
ד. טובתו של המאומץ, לא יכולה להוות חסם לביטול צו אימוץ במקרה שבו לא קמה עילת אימוץ מלכתחילה, לא נרכשה הזכות לפגוע חוקתית בהוריו הביולוגיים של המאומץ, והליך האימוץ בטל מעיקרו.
ה. בית המשפט יכול לבטל צווי אימוץ , לא רק מכוח סעיף 19 לחוק האימוץ, אלא גם מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט.
ו. דין טענות ההתיישנות והשיהוי , להידחות, שכן המסמך הרפואי , המלמד על מצבה של המנוחה ת', הגיע לידיו של המשיב רק בסמוך להגשת בקשתו לביטול צו האימוץ.
ז. ביטול צו האימוץ ישיב להוריו הביולוגיים של המבקש את בנם היחיד, שכן צו האימוץ פגע בזכותם להורות.
ח. הבקשה לביטול צו האימוץ מבוססת. בהליך האימוץ נפל פגם מהותי , שכן לו היה מונח המסמך הרפואי מיום 6/9/04 שנכתב על ידי דר' XXX ( להלן : "המסמך הרפואי" ) , המתאר את מצבה הרפואי של המנוחה ת', בפני כבוד השופטת לאופר, ברור כי לא היה ניתן צו האימוץ, שכן מסמך זה מלמד על העדר כשרותה של המנוחה ת' לאמץ.
ט. צו האימוץ ניתן עת היה המבקש בגיר , כבן 30 שנים, ומקורה ברצונו של המבקש בטובת הנאה – קבלת דרכון גרמני. צו האימוץ נוגד את האינטרס הציבורי , ומצופה היה מב"כ היועמ"ש כי היתה מצטרפת לבקשתו.
י. צו האימוץ ניתן בניגוד לסעיף 25 (1) לחוק האימוץ, שכן כוונת המחוקק היה לאפשר אימוץ בגיר רק במקרה של פסול דין או אדם שזקוק לאפוטרופסות או חסר ישע הזקוק להגנה. מדובר ברשימה סגורה של מקרים לאימוץ בגיר, כאשר יש בהן תכלית אחת- בגיר חסר ישע.
תמצית הרקע העובדתי בתיק בר האימוץ ובתיק צו האימוץ :
- כעולה מתיק אימוץ 1/04 , ביום 6/1/03 הגישו המנוחים מ' ות' בקשה למתן צו אימוץ כלפי למבקש.
הבקשה הוגשה באמצעות בא כוחם של המנוחים, עוה"ד XXX, נחתמה על ידי המנוחים, תוך שחתימתם אומתה גם על ידי בא כוחם.
בבקשה פירטו המנוחים בהרחבה , בין היתר, את סיבת רצונם לאמץ את המבקש חרף היותו בגיר , שכן " מאז שנת 1977 חי המבקש עם משפחת XXX, כבן לכל דבר...בעיקר לאור עובדת חייהם בקיבוץ, לא נזקקו XXX והמבקש לצו אימוץ רשמי , במשך שנים ארוכות" וכי " אמו הטבעית של המבקש נפטרה לפני כ 9 שנים , אביו הטבעי של המבקש נפטר לפני כשנה " וכי " לאור האמור לעיל והמצ"ב, מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן ביטוי חוקי לרצון XXX והמבקש ונוהגם בפועל מזה שנים רבות, על ידי מתן צו אימוץ כמבוקש".
בסוף תסקירה המפורט מיום 24/8/04 , המתייחס גם לקשר המיוחד שבין המנוחים מ' ות' לבין המבקש מאז היותו כבן 5 שנים ועד למועד הגשת התסקיר , כתבה העו"ס לחוק האימוץ כי :
"לסיכום: XXX הנו בגיר שמבחינה רגשית היה במשך כל השנים הבן של בני הזוג לכל דבר. הם גידלו אותו בפועל כילד 'באימוץ עם קשר' עם הוריו הביולוגיים. כיום, לאחר שהוריו הביולוגיים של XXX נפטרו, יכולים בני הזוג להעלות את אופציית האימוץ שלו מבלי לחוש שהם בוגדים בהוריו הביולוגיים. בני הזוג , המתקרבים היום בעצמם לגיל של חשבון נפש, בעיקר על רקע מחלתה של גב' , רוצים לסגור מעגל באופן חוקי ולתת מעמד משפטי ליחסם כלפי XXX על ידי אימוצו. ראוי לציין שהיה זה מאוד מרגש לראות משפחה אומנת שמתפקדת כמשפחה מאמצת ושוקדת על טיפוח הקשרים עם ההורים הביולוגיים של בנם מבלי שזה איים עליהם. לאור כל האמור לעיל, אנו ממליצים בחום על מתן צו אימוץ , כמבוקש".
- נוכח בקשת המנוחים מ' ות' בתיק אימוץ 1/04, הגיש ב"כ היועמ"ש ביום 5/9/04 בתיק אימוץ 57/04 בקשה להכריז על המבקש כבר אימוץ ביחס להוריו ז"ל , ולקבוע כי נתמלא לגביו התנאי הקבוע בסעיף 13 (3) לחוק האימוץ.
לבקשה להכריז על המשיב כבר אימוץ כלפי הוריו המנוחים, צורף גם תסקיר עו"ס לחוק האימוץ מיום 29/8/04 אשר תמך בבקשה.
- ביום 14.9.2004 התקיים דיון בפני בית המשפט לענייני משפחה בשני התיקים לעיל - תיק אימוץ 10/4 ( צו האימוץ ) ותיק אימוץ 57/04 ( בר האימוץ ).
כעולה מהפרוטוקול, במסגרת הדיון חזרו המנוחים מ'ות' על בקשתם ואמרו שהם "מבינים את משמעות ההליך ותוצאותיו" .
עוד באותו דיון, וכעולה מהפרוטוקול, הצטרף ב"כ היועמ"ש לבקשה לצו האימוץ , תוך הפניית בית המשפט לבקשה שהוגשה מטעמו להכריז על המבקש כבר אימוץ וכן לתסקיר העו"ס.
בהחלטת בית המשפט , שניתנה במעמד הדיון , קבע בית המשפט כי:
"לאור המפורט בתיק 57/04 ובנסיבות המיוחדות של העניין, כפי שעולות מהבקשה ומהתסקיר המצוי בתיק 1/2004, מצאתי כי התמלאו התנאים להכריז על XXX XXX בר אימוץ ולאפשר הכרזה כזאת במסגרת החריגים הקבועים בחוק האימוץ, ואשר על כן, אני מכריזה כאמור...לעניין תיק 1/2004, לאחר ששמעתי את הצדדים ושוכנעתי ברצונם של XXX ושל המועמד, ניתן בזה צו לאימוץ כמבוקש" (ההדגשות שלי- א.ג ).
- כאמור, וביום 31/1/17 , בחלוף מעל שתיים עשרה שנה מאז מתן צו האימוץ, הגיש המשיב את בקשתו לביטול צו האימוץ.
אין למעשה מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי הבקשה לביטולו של צו האימוץ הוגשה על ידי המשיב על רקע סכסוך הירושה שבין האחים . ראה לעניין זה סעיף 2 ו 18 לבקשתו של המשיב לביטול צו האימוץ, וכן סעיפים 34-40 לתגובתו של המשיב לבקשה למחיקה/דחיה על הסף.
כך לדוגמה ציין המשיב בבקשתו לביטול צו האימוץ כי " עוד יוער ויודגש , כי עניין זה עולה ו " צף" היום מחדש בגלל חוסר תום ליבו של המאומץ תוך שהוא המבקש זכויות בעיזבונה של המנוחה ....תוך שהוא המבקש להפר ברגל גסה ובוטה את ההסכם עליו התחייב בפני המנוח " .
דיון והכרעה :
- לאחר שעיינתי באשר הוגש על ידי הצדדים , לרבות ביחס לבקשה לביטול צו האימוץ שהגיש המשיב, וביחס לבקשה למחיקה/ דחיה על הסף שהגיש המבקש, סבורני כי דין הבקשה שהגיש המבקש למחיקה/דחיה על הסף להתקבל , וזאת מהטעמים המפורטים להלן.
- חרף הזהירות שעל בית המשפט לנקוט עת הוא מורה על מחיקה/דחיה על הסף, סבורני כי יש להעתר לבקשתו של המבקש ולהורות על דחיה על הסף של הבקשה לביטול צו האימוץ.
א. שאלת "זכות העמידה" של המשיב בבקשתו לביטול צו האימוץ :
- הבקשה שבפני, כמו בקשתו של המשיב לביטול צו האימוץ, מעלה שאלה משפטית מעניינת בדבר זכות העמידה של בן ביולוגי להורה מאמץ ( או של קרוב משפחה אחר של ההורה המאמץ ) להגיש בקשה לביטול צו אימוץ.
שאלה זו , מרתקת לא פחות, בנסיבות שבפני שכן בקשתו של המשיב הוגשה בחלוף למעלה מ 12 שנים מאז מתן צו האימוץ , לאחר שההורים המאמצים הלכו לעולמם, ובעקבות סכסוך ירושה שבין האחים.
- לטעמי, למר משיב, בנם הביולוגי של המנוחים מ' ות', אין "זכות עמידה", ואין הוא יכול להגיש את בקשתו לביטולו של צו האימוץ.
כשם שהוא לא היה צד להליך האימוץ, כך גם אין להכיר במעמדו ככזה אשר מאפשר לו להגיש בקשה לביטולו של צו האימוץ, שכל מטרתה לנשל את המאומץ מירושת הוריו.
- אכן צודקת ב"כ היועמ"ש בסיכומיה כי בחינת חוק האימוץ , מטרותיו ואופן ניסוחו , מצביעים על כך שאין להעניק למר משיב, בנסיבות המקרה שבפני, מעמד משפטי וזכות עמידה לצורך הגשת בקשה לביטול צו אימוץ.
- עיקר ייעודו של חוק האימוץ, היא הסדרת היחסים בין הצדדים למשולש האימוץ: ההורים המאמצים, המאומץ וההורים הביולוגיים.
בחוק האימוץ , ישנם אומנם סעיפי חוק ספציפיים , המעניקים מעמד מסויים, לצדדים אשר אינם חלק מהמשולש לעיל. כך לדוגמה, סעיף 11 לחוק האימוץ קובע כי בבא בית המשפט ליתן צו אימוץ הוא יתחשב בדעתם של " הורי הוריו של המאומץ". וכך לדוגמה, סעיף 14 לחוק קובע כי בית המשפט לא יכריז על ילד כבר אימוץ אלא לאחר ששמע את "האפוטרופוס" של המאומץ או של ההורה הביולוגי.
יחד עם זאת, סעיפי החוק הנ"ל מרחיבים את " זכות העמידה " רק בשנים מצלעותיו של המשולש לעיל - הילד המאומץ וההורה הביולוגי, תוך שחוק האימוץ שותק, ולהבנתי מתוך כוונת מכוון, בכל הקשור להרחבת זכות העמידה בצלע השלישית – ההורה המאמץ.
סבורני כי ככלל המחוקק לא מצא לנכון לתת מעמד משפטי לקרובי המשפחה של ההורה המאמץ ( לרבות ילדיו הביולוגיים ) בהליך האימוץ, ומכאן שגם לא נתן להם מעמד משפטי לצורך הגשת בקשה לביטול צו האימוץ.
- בבקשתו , המשיב עותר למעשה כי בית המשפט יכיר במעמדו של בן ביולוגי של הורה מאמץ , להגיש בקשה לביטולו של צו האימוץ.
ככל שמעמד כזה אכן יוכר, פרושו של דבר כי בן ביולוגי של הורה מאמץ, לא רק שיוכל לעתור לביטולו של צו האימוץ , אלא יוכל כבר בשלב המוקדם יותר, להגיש את התנגדותו לבקשת הוריו לאמץ.
מתן מעמד שכזה לילדיו הביולוגיים של הורה מאמץ, תחטא למטרת חוק האימוץ , ותהפוך את הליך האימוץ , חלילה, לשדה מאבק בין הורה מאמץ לבין ילדיו הביולוגיים , ואף לזירת מאבק בין האחים הביולוגיים והמאומצים.
יתרה מזו, הכרה בזכות העמידה של ילדו הביולוגי של ההורה המאמץ, תוביל להכרה במעמדם של קרובי משפחה נוספים של ההורה המאמץ, לרבות הוריו של ההורה המאמץ, ולהכנסת שיקולים זרים להליך האימוץ ( לדוגמה- מאבקי ירושה ).
- כשם שלילד אין מעמד משפטי למנוע מהוריו הביולוגיים להביא ילד נוסף לעולם בדרך הטבע, כך גם , לדידי, וככלל , אין לילד מעמד משפטי למנוע מהוריו הביולוגיים לאמץ , ומכאן שאין לו גם זכות עמידה להגיש בקשה לביטולו של צו אימוץ.
- חיזוק לעמדה זו ניתן למצוא גם בספרה של כבוד השופטת נילי מימון כי " לקרובי המאומץ אין כמעט כל מעמד בהליכי האימוץ . האימוץ אינו תלוי בהם. הוא מסור בידי הורי הילד, המחליטים אם ברצונם למוסרו לאימוץ או בידי בית המשפט, המחליט אם להכריז עליו כבר אימוץ . בעת ההליכים להכרזת ילד כבר אימוץ ייתכן שישותפו קרובי הילד, ואולם לא כבעלי מעמד פורמלי אלא כעדים או במסגרת בחינת " טובת הילד ", אם יוצעו על ידי ההורים כמגדלי הילד או כמסייעים להורים לגדלו" ( נ' מימון, דיני אימוץ ילדים ).
- יודגש כי דבריה לעיל של כבוד השופטת נילי מימון שנכתבו ביחס " לקרובי המאומץ" , מקבלים משקל רב יותר עת מדובר במבקש שהוא קרוב המשפחה של המאמץ .
להבנתי , עת מדובר "בקרוב משפחה של המאמץ" , יש לנקוט בגישה מחמירה יותר ומצמצמת יותר בכל הקשור לאפשרות הרחבת מעגל הפונים לבית המשפט מכוח חוק האימוץ . שכן, ההנחה כי קרוב המשפחה של הילד המאומץ יסייע לבית המשפט לבחון את "טובת הילד" , איננה מתקיימת לרוב עת מדובר בבקשה הבאה מצד קרוב משפחה של ההורה המאמץ .
- יתרה מזו, מהמקרים בהם הותיר ביהמ"ש העליון בצריך עיון את זכות העמידה של קרוב משפחה של הילד המאומץ בהליך האימוץ (ראה לדוגמה ע"א 6991/95 פלונית נ' היועמ"ש, פד"י מט (4) 210 ) או מהמקרים בהם הכיר ביהמ"ש בזכות העמידה של קרוב משפחה של הילד המאומץ ( ראה לדוגמה ע"א 2130/97 , פלונית נ' פלוני, פ"ד נג (1) 145 - המתייחס לסעיף 14 לחוק ) , ניתן להסיק כי הרחבת מעגל הפונים לבית המשפט לפי חוק האימוץ תיעשה רק מקום בו הדבר ישרת את טובת הילד המאומץ.
- במקרה שבפני (ובניגוד למקרים המוזכרים לעיל שהתייחסו לקרובי המשפחה של המאומץ) מבקש המשיב להרחיב את מעגל הפונים לבית המשפט גם לקרובי המשפחה של ההורים המאמצים, כשבקשתו לבטל את צו האימוץ, מטרתה לפגוע במעמדו של המבקש כיורש של המנוחה ת' , לנשלו לחלוטין מיורשת הוריו המאמצים , וברי כי היא עומדת בניגוד מוחלט לטובתו של המאומץ. ומשכך, אין לו זכות עמידה .
- גם אם ניתן היה להכיר בזכות העמידה של ילדו הביולוגי של הורה ממאמץ להגיש בקשה לביטול צו אימוץ, הרי שיש לצמצם זכות זו ולהגבילה רק כאשר היא באה לשרת את טובתו של המאומץ.
הרחבת מעגל הפונים לפי חוק האימוץ במקרה של ביטול צו אימוץ תעשה במסורה , ולמטרה אחת בלבד- טובת המאומץ ( בוודאי שלא לטובת ילדיו הביולוגיים של ההורה המאמץ ומטעמי ירושה ) . ראה לעניין זה סעיף 1(ב) לחוק האימוץ.
- יוער כי ע"פ עמדת כבוד השופטת נילי מימון , מגיש בקשה לביטול צו אימוץ יכולים להיות : ההורים הביולוגיים, ב"כ היועמ"ש , המאומץ והמאמצים בלבד . ראה לעניין זה פסק דינה של כבוד השופטת אסנת אלון לאופר מיום 2/7/02 באמ"צ 35/00.
ב. ביטול צו האימוץ מכוח סעיף 19 לחוק האימוץ:
- בבקשתו לביטול צו האימוץ, מפנה המשיב, בין היתר, לסעיף 19 לחוק האימוץ, המורה כי :
"רשאי בית המשפט לבטל צו אימוץ על סמך נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו, אם נוכח שמן הראוי לעשות כן ושטובת המאומץ מחייבת זאת. הוראות סעיף זה אינן באות לגרוע מסמכות בית המשפט לבטל צוויו לפי כל דין אחר"
- הגם שסעיף 19 לחוק האימוץ אינו מפרש מי רשאי להגיש בקשה לביטולו של צו האימוץ, לטעמי, וכמפורט לעיל, אין סעיף 19 מאפשר לקרוב משפחה של המאומץ להגיש בקשה זו.
אולם גם אם אבחר בגישה מקלה יותר, סבורני כי המשיב אינו יכול לבסס את בקשתו על סעיף 19 לחוק, ואבהיר.
- סעיף 19 לחוק האימוץ , המסדיר את סוגיית ביטולו של צו אימוץ, כולל שלושה תנאים מצטברים :
א. על המבקש להוכיח, כי בקשתו מבוססת על "נסיבות שלא היו ידועות או לא היו קיימות בשעת מתן הצו".
ב. בית המשפט נוכח "שמן הראוי לעשות כן".
ג. בית המשפט נוכח "שטובת המאומץ מחייבת זאת".
- על פי הפסיקה, גם אם נתמלאו שלושת תנאים אלה, עדיין אין בית המשפט חייב לבטל את צו האימוץ, אלא העניין מסור לשיקול דעתו (ראה אמ"צ 9158-10-12, ע"א 1104/90 פלונים נ' היועמ"ש).
- יתרה מזו, וע"פ פסיקת בתי המשפט רק במקרים חריגים ונדירים, כאשר הנסיבות יוצאות דופן, נעתר בית המשפט לבקשה לביטול אימוץ של קטין (ראה לדוגמה אמ"צ 9158-10-12, ואמ"צ 10-06-8458 ).
- אכן צודקת ב"כ היועמ"ש בסיכומיה כי תכלית סעיף 19 לחוק האימוץ , כמו גם תכלית החוק כולו היא להבטיח את טובת המאומץ. תכלית זו עולה מלשונו של סעיף 19 כמו גם מהוראות סעיף 1(ב), החולש על החוק כולו לפיו :
"צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתן אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ".
- ברי כי גם אם למשיב היתה קיימת " זכות עמידה " מכוח סעיף 19 לחוק ( וכאמור אינני סבור כך ), הרי שבקשתו אינה עומדת בדרישות סעיף 19 לחוק האימוץ שכן בקשתו לביטול צו האימוץ מטרתה לנשל את המבקש מירושת אמו המאמצת- המנוחה ת'.
- כאמור לעיל, ביטול צו אימוץ כפוף לשיקול דעת בית המשפט ויעשה רק כ " שמן הראוי לעשות כן". נסיבות המקרה שבפני , וכפי שיובהרו בהמשך החלטתי, יש בהם כדי להטות את שיקול דעת בית המשפט דווקא לדחיית הבקשה לביטול צו האימוץ.
ג. ביטול צו האימוץ מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט :
- לשיטתו של המשיב, ונוכח הסיפא של סעיף 19 לחוק האימוץ, ניתן להורות על ביטולו של צו האימוץ גם מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט המורה כי :
"כל בית משפט הדן בעניין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו".
- מקובלת עלי עמדת ב"כ היועמ"ש כי דרך המלך בבקשה לביטול צו אימוץ הינה פנייה לסעיף 19 לחוק האימוץ ולא לסעיף 75 לחוק בתי המשפט. שכן, חוק האימוץ הוא חוק ספציפי שכל עניינו אימוץ ילד על כל שלביו.
ענייני האימוץ הנם עניינים רגישים, מורכבים ועדינים ועל כן קיימת בעניינם מערכת דינים ספציפית הנותנת דעתה, בין היתר, גם לצורך בסופיות הדיון באופן מיוחד ( ראה לדוגמה – סעיף 13 (ב) (1) וסעיף 13 א לחוק האימוץ בדבר קיצור תקופת הערעור וקציבת מועדים להגשות בקשה לביטול החלטה להכרזת ילד כבר אימוץ ).
הפנייה להוראות הדין הכלליות צריכה להיעשות במקרים בודדים ויוצאי דופן בהם אין תשובה במסגרתו של חוק האימוץ, וגם אז הדבר צריך להיעשות ברוח חוק האימוץ ולהגשמת מטרות חוק האימוץ.
- כאמור המשיב מפנה בבקשתו לביטול צו האימוץ לסעיף 75 לחוק בתי המשפט , אשר לשיטתו יכול לשמש אכסניה מתאימה לביטול צו האימוץ. המדובר בהוראת חוק כללית, ולדידי , ובנסיבות העניין אינה יכולה לתן מענה לבקשתו של מר משיב, ואבהיר.
- בספרו סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה 12), מסביר המלומד א' גורן מהם התנאים בהם בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין ומהם השיקולים המנחים בעניין זה:
"ניתן לבטל פסק דין חלוט של בית משפט אזרחי במקרים שבהם שיקולי הצדק גוברים על שיקולי הסופיות, בהתקיים עילות קונקרטיות ומצומצמות, ובראשן עילת התרמית" (עמוד 585).
ובהמשך:
"התגלותן של ראיות חדשות...מדובר במקרים שבהם לאחר שניתן פסק דין סופי נתגלו ראיות חדשות, שבכוחן לשנות את פני ההכרעה ביסודה ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין...סמכותו של בית המשפט לבטל פסק דין חלוט מתנגשת עם עקרון סופיות הדיון. על כן היא שמורה למקרים חריגים ונדירים, כגון מקרים שבהם לאחר מתן פסק הדין סופי נתגלו ראיות חדשות שבכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ולא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין" (עמוד 587) .
- מהפסיקה עולה , כי במשפט האזרחי, ייתכן כי בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין, בעיקר כאשר מסתמך המבקש הביטול על עילת התרמית (עילה זו לא הועלתה על ידי המשיב במקרה שבפני ), או על עילת ה "התגלותן של ראיות חדשות", היינו, כאשר לאחר מתן פסק הדין נתגלו ראיות שהיה בכוחן לשנות את פני ההכרעה מיסודה, ואשר לא היה ניתן להשיגן בשקידה סבירה קודם למתן פסק הדין.
- בענייננו, ברי כי לא מדובר על ראיה חדשה , שכן מידע אודות מחלתה של המנוחה ת' הובא בפני בית המשפט על ידי העו"ס לחוק האימוץ ועלה באופן מפורש בתסקירה מיום 24.8.2004 , עת ציינה כי העו"ס כי המנוחה ת' " סובלת כיום מהתחלה של אלצהיימר ומידי פעם מאבדת את קו המחשבה ושוכחת פרטים הקשורים להווה" .
אף אם המסמך הרפואי שצורף לבקשתו של המשיב לביטול צו אימוץ לא היה בפני עו"ס לחוק האימוץ ואף לא בפני בית המשפט אשר נתן את צו האימוץ, אין המדובר בראיה חדשה שהיה בכוחה לשנות את פני ההכרעה המשפטית מיסודה, שהרי הדברים היו גלויים וידועים לעו"ס לחוק האימוץ וכן לבית המשפט הנכבד.
בעניין זה ראה דבריה של כבוד השופטת חיות בעא 3826/12 דנה שדמי מיידאן נ' אליזבט טורונצ'יק כי :
"משנמצא כי הראיות שהציגו המערערים אין בהן כדי לשנות את תוצאת פסק הדין הראשון, מתייתר הדיון בשאלה האם אכן מדובר בראיות חדשות והאם ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה במועד מוקדם יותר."
- יתרה מזו , ניתן להניח כי המשיב אשר גם הוא היה בגיר בעת מתן צו האימוץ , ידע אודות מצבה הרפואי של אמו או לכל הפחות יכול היה לדעת אודות מצבה, ותמוה מדוע לא פנה לבית המשפט בזמן אמת , טרם מתן צו האימוץ, אלא רק בחלוף למעלה מ 12 שנים לאחר מתן צו האימוץ ורק לאחר פרוץ סכסוך הירושה שבינו לבין אחיו המאומץ- המבקש.
- זו ועוד. אין מחלוקת כי בשנת 2011 מונו שני האחים יחדיו כאפוטרופוסים על גופה של המנוחה ת', וברי כי כבר בשלב זה ידע המשיב אודות מצבה של אמו , וכאפוטרופוס לגופה היתה לו גישה מלאה לתיקה הרפואי.
ברי כי בשקידה סבירה , יכול היה המשיב לאתר את המסמך הרפואי עליו מבוססת בקשתו לביטול צו האימוץ מיד עם מינויו כאפוטרופוס לגופה של אמו, שנים מספר קודם להגשת בקשתו וקודם לפרוץ סכסוך הירושה.
השיהוי בהגשת הבקשה לביטול צו האימוץ , תוך שהמשיב בבקשתו לביטול צו האימוץ
ובתגובתו לבקשה למחיקה /דחיה על הסף , אינו מתייחס כלל לאפשרות כי בשקידה
סבירה יכול היה לאתר את המסמך הרפואי קודם לכן, פועל לחובתו , ויש בשיהוי זה
כדי לעדיף את עיקרון סופיות הדיון, בוודאי עת מדובר בהליך מכוח חוק האימוץ.
- יתרה מזו, ולטעמי , אין המשיב יכול להסתייע בבקשתו לביטול צו האימוץ בסעיף 75 לחוק בתי המשפט ( וזאת מעבר לשאלת זכות העמידה כמפורט לעיל ) שכן חל עליו דין " ההשתק השיפוטי " נוכח ההליכים המשפטיים בהם נקט , עת ציין את המבקש כאחיו וכילדם של המנוחים . ראה לעניין זה פסק דינו של כבוד השופטת רובינשטין מיום 20/1/15 בבע"מ 356/15.
כך בבקשתו לבית המשפט לענייני משפחה מיום 26/12/00 לשמש כאפוטרופוס על האם- הגב' ת' ציין המשיב כי "... מביע בזאת את הסכמתי לשמש כאפוטרופוס לגופה ולרכושה של ת' ביחד ולחוד עם אחי XXX..." . ( ההדגשה שלי- א.ג ).
וכך גם בבקשותיו לצווי ירושה מיום 27/10/10 ומיום 22/3/12 ביחס למנוחים מ' ות', ציין המשיב את המבקש כ "ילדי" המנוחים .
- המשיב אף מנוע מלבקש את ביטולו של צו האימוץ שכן , ובזמן אמת, נתן את ברכת הדרך להליך האימוץ . כמצויין בתסקירה של העו"ס לחוק האימוץ מיום 24/8/04 , העו"ס שוחחה עם המשיב אשר "...אמר לי הXXX שהוא רואה בחיוב רב את אימוצו של XXX על ידי הוריו והפיכתו באופן רשמי לחלק ממשפחתם" .
ד. כללי:
- בשים לב לקביעתי לעיל כי למשיב אין זכות עמידה בנסיבות שבפני, ואין הוא יכול לקבל סעד מבית המשפט מכוח סעיף 19 לחוק האימוץ ואף לא מכוח סעיף 75 לחוק בתי המשפט, הרי שדי בכך כדי לדחות את בקשתו לביטול צו האימוץ.
יחד עם זאת, ומעבר לצורך, אתייחס בקצרה ליתר טענותיו של המשיב כפי שנטענו בכתבי טענותיו.
- אינני מקבל את פרשנותו של המשיב כי סעיף 25 ( 1) לחוק האימוץ המאפשר אימוץ בגיר, מתייחס אך ורק למקרה של בגיר מאומץ שהוא פסול דין/חסר ישע, שכן פרשנות זו עומדת בניגוד לנוסח סעיף 25 (1) לחוק האימוץ ולפסיקה לפיה :
" סעיף 2 לחוק קובע כלל, ואילו סעיף 25 (1) לחוק קובע חריג לכלל. חריג משאיר פתח נרחב לשיקול דעת של בית המשפט בבואו לקבוע מה הן נסיבות מיוחדות, ומה הם הטעמים המצדיקים לסטות מהכלל לעניין גילו של המאומץ. משלא ראה המחוקק לקבוע מסמרות ולהגדיר את טיב השיקולים , נותרה ההכרעה בשאלת מהו האיזון הראוי בין הכלל לחריג- היינו מה הן " הנסיבות המיוחדות " – בידי בית המשפט" (דברי כבוד השופטת בייניש בע"א 5166/96 ).
הוסיף, כי הכרזת קטין בר אימוץ אינה מוגבלת אך למקרים בהם מדובר בקטין, שהרי, הגדרת "ילד" בחוק האימוץ אינה "קטין".
- בטענתו של המשיב בדבר העדר כשירותה המשפטית של אמו ז"ל- המנוחה ת', לאמץ, יש משום חתירה תחת שיקוליה המקצועיים של העו"ס לחוק האימוץ אשר הכירה את המנוחים ואת המבקש כמפורט בתסקירים שהגישה, וכל זאת למטרה "זרה וחיצונית " לחוק האימוץ- נישולו של המבקש מעיזבון אמו – המנוחה ת'.
- יתרה מכך, ונוכח סכסוך הירושה שהתגלע בין האחים , מבקש המשיב להתעלם לחלוטין ממעמדו של אביו ז"ל- המנוח מ', בהליך האימוץ ומרצונו כפי שזה בא לידי ביטוי בתסקיר העו"ס לחוק האימוץ , בפרוטוקול הדיון מיום 14.09.04, ומהעובדה שמאז מתן צו האימוץ (14.09.04) ועד ליום מותו (2010 ), לא עתר האב בעצמו לביטולו של צו האימוץ.
- בסיכומיו מתייחס המשיב לזכות להורות של הוריו הביולוגיים של המבקש, תוך שהוא מבקש להשיב להם את בנם, עד כדי כך שבחר לפתוח את סיכומיו באמירה כי :
"נשמתם של הורי המאומץ מרחפת בחלל היכל האמת והצדק וזועקת את זעקתה המפלחת את האויר ומבקשת להשיב להם את בנם ואת כבודם שנלקחו מהם אחרי שהלכו לבית עולמם" .
המשיב, מטעמי ירושה , מבקש להגן על הוריו הביולוגיים של המבקש, עת הוא עצמו מבקש להתעלם מרצונו של אביו ז"ל.
יתרה מזו, מהדיון שהתקיים בפניי ביום 16.07.17 עלה כי המשיב היה מודע להליך האימוץ בזמן אמת ואף תמך בו. כפי " שזכויותיהם " של הוריו הביולוגיים של המבקש לא עמדו לנגד עיניו של המשיב בזמן אמת עת התקיים הליך האימוץ, מנוע הוא כעת, בחלוף למעלה מ- 12 שנים, להשתמש בהם לצורך ביטולו של צו האימוץ.
בעניין זה אדגיש, כי המשיב כלל לא היה צד לבקשה להכרזת המבקש כבר אימוץ שהגיש ב"כ היועץ המשפטי לממשלה ביחס להוריו הביולוגיים של המבקש, ועל כן אין לו כל מעמד ביחס לבקשה זו. יתרה מזו, המדובר בבקשה שעל פי תקנות סדר הדין האזרחי, היא הליך משפטי נפרד מהליך צו האימוץ , הליך חסוי, ואף המנוחים ת' ומ' לא היו צד לו.
את בקשתו הגיש המשיב ביחס לצו אימוץ שהגישו הוריו המנוחים , ולא ביחס להכרזתו של המבקש כבר אימוץ.
למעלה מן הנדרש , אציין כי הבקשה להכרזת המשיב כבר אימוץ הוגשה לאחר פטירת הוריו הביולוגיים והתבססה על העילה הקבועה בסעיף 13(א)(3) לחוק האימוץ, עילה המושתתת בעיקרה על עניין עובדתי – פטירת ההורים הביולוגיים ונסמכת פעמים רבות על רצונו של המאומץ להתאמץ.
על כן, דין כלל טענותיו של המשיב ביחס לבקשה להכרזתו של המבקש כבר אימוץ להידחות.
- המשיב הדגיש בכתבי טענותיו כי המבקש התגורר בארצות הברית עת ניתן צו האימוץ, כאילו מדובר בנסיבה שכלל לא היתה ידועה לעו"ס לחוק האימוץ ואף לא לבית המשפט עת ניתן צו האימוץ.
עיון בתסקיר העו"ס מיום 24/8/04 , אשר עמד בפני בית המשפט עת ניתן צו האימוץ מלמד כי הנתון לעיל , לצד נתונים אחרים , היו בפני העו"ס ובפני בית המשפט , שכן העו"ס מציינת בתסקירה כי : " ב 4 שנים האחרונות הוא התגורר בארצות הברית ...לפני מספר ימים חזר לארץ.... " .
- טענתו של המשיב כלפי העו"ס לחוק האימוץ, ואף כלפי ב"כ היועמ"ש , בכל הקשור להליך שהתקיים ביחס לצו האימוץ , מתעלמת לא רק מבקשת הוריו – המנוחים ת' ומ' (כמפורט בבקשתם המפורטת מיום 06.01.03 ) , אלא בנוסף מתעלמת מכך שההכרעה הסופית בבקשה לצו אימוץ נתונה תמיד לבית המשפט , אשר אינו מהווה "חותמת גומי" לבקשת הצדדים המעורבים בהליך.
וכך גם במקרה שבפני , בשים לב לפרוטוקול הדיון מיום 14/9/04 ולתסקירי העו"ס , הרי שבית המשפט נכח כי האימוץ יהא לטובת המאומץ וקבע כי בנסיבות המיוחדות של המקרה , ניתן לסטות מהסייג הקבוע בסעיף 2 לחוק האימוץ. החלטתו של בית המשפט התבססה, בין השאר, גם על התרשמותו הישירה מהצדדים עצמם (ההורים המנוחים והמבקש).
- בסיכומיו נימק המשיב את עמדתו , בין היתר, בחובת עשיית הצדק והחתירה אחר האמת. הגם שלא ברורה לי טענה זו ביחס למקרה שבפני , עת המשיב עצמו לא היה צד להליך האימוץ ועת בקשתו מונעת משיקולי ירושה , מצאתי להדגיש כי לצד החתירה לגילוי האמת העובדתית מכיר המשפט באינטרסים מוגנים אחרים, אשר יכול וידחקו את האינטרס של גילוי האמת העובדתית , בבחינת " אמת ויציב, יציב עדיף". ראה לעניין זה לדוגמה פסק דיני מיום 16/1/17 בתמ"ש 4429/02/14.
ה. לסיכום:
- לאור האמור לעיל, דין בקשתו של המבקש להתקבל, ועל כן הנני מורה על דחיה על הסף של בקשתו של המשיב לביטול צו האימוץ.
- משבקשתו של המבקש לדחייה על הסף התקבלה , אין מקום להידרש לבקשתו של המשיב למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט כדי שיבחן את מצבה של המנוחה ת' במועד מתן צו האימוץ.
- המשיב יישא בהוצאותיו של המבקש בסך כולל של 20,000 ₪ , וכן יישא המשיב בהוצאות ב"כ היועמ"ש בסך 5000 ₪ אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה.
הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים, שאם לא כן , יישאו בריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
- פסק דין זה מסיים את הדיון בתיק אימוץ 2/17 והמזכירות תמציא החלטתי זו לבאי כוח הצדדים ותסגור את התיק.
- הנני מתיר פרסום החלטתי זו ללא שמות הצדדים וללא פרטים מזהים.
ניתן והודע היום י"ז כסלו תשע"ח, 05/12/2017 בהעדר הצדדים.
|
|
|
אלון גביזון, שופט
סגן נשיאה לענייני משפחה
במחוז דרום.
|