פסק דין של העליון בעניין דרישת הכתב בביטול צוואה הדדית

1. בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל-נצרת, מיום 31.1.2024, בעמ"ש 12539-05-23 (השופטים ע' טאהא, ת' נסים שי ו-ע' גולומב) שעל-פיו התקבל ערעור המשיב על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, מיום 19.3.2023, בת"ע 52005-08-18 (השופטת ר' גורביץ).

רקע עובדתי ופסקי הדין הקודמים

2. להלן הרקע העובדתי הנדרש, ב'קליפת אגוז': המשיב היה בן-זוגה של המנוחה. המשיב והמנוחה חתמו על צוואה הדדית. לאחר מכן עלו יחסי הצדדים על שרטון, המנוחה הגישה בקשה למתן צווי הגנה, תביעת גירושין ותביעה לפירוק שיתוף. בעקבות זאת ערכה המנוחה צוואה חדשה, מאוחרת, אך לא הודיעה למשיב על ביטול הצוואה ההדדית. ההליכים הוסיפו להתנהל אך בטרם הושלם הליך הגירושין הלכה המנוחה לעולמה. המבקשים, ילדיה של המנוחה, שהצוואה המאוחרת היטיבה עימם, התנגדו למתן תוקף לצוואה ההדדית. בית המשפט לענייני משפחה קיבל את התנגדות המבקשים. נקבע, כי אותן פעולות משפטיות שביצעה המנוחה עשויות להוות תחליף ל'דרישת הכתב' הקבועה בסעיף 8א(ב)(1) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שלפיה כדי לחזור מצוואה הדדית, כל עוד שני בני הזוג חיים, נדרשת "הודעה בכתב" לבן הזוג השני. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המשיב, וקבע כי אין מקום להסתמך על 'תחליף הודעה בכתב', וכי בהתאם למצוות המחוקק נדרשת 'הודעה בכתב', וכזו לא ניתנה בענייננו.

           מכאן בקשת הרשות לערער שלפנַי.

דיון והכרעה

3. לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, על נספחיה, ובתשובת המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, שחלה על ההליך שלפנַי מכוחה של תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020.

4. מלכתחילה סברתי, כי בשים לב למהות הסכסוך, ולצדדים המעורבים, נכון יהיה לסיים את ההליך בפשרה. קיימתי אפוא דיון מקדמי בבקשה, במהלכו הצגתי לפני הצדדים את השאלה המונחת לפתחנו. הדגשתי, כי ההכרעה שיפוטית – בינארית מטבעה, ועל כן יש לנסות ולהגיע לעמק השווה. הניסיון – לא צלח; הצעת הפשרה – נדחתה. משכך, לא היה מנוס מלבוא בעובי הקורה ולהעמיק בטענות הצדדים לגופו של עניין. לאחר עיון, נוכחתי לדעת כי השאלה העקרונית שלה טוענים המבקשים – האם ניתן לסטות מ'דרישת הכתב' כתנאי לביטולה של צוואה הדדית, במקרים חריגים – אינה מתעוררת בענייננו. אף אם נכריע בה לטובתם של המבקשים, ונקבע כי כעניין עקרוני יתכנו מקרים חריגים שבהם ניתן יהיה לוותר על 'הודעה בכתב' ולהסתפק בתחליפיה – לא יהא בכך כדי לסייע להם. בחינה של התנהלות המנוחה מלמדת, כי עניינה שלה רחוק מרחק רב מלבוא בקהלם של אותם מקרים חריגים.

5. כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי, על סמך התשתית העובדתית שנקבעה בבית המשפט לענייני משפחה, המנוחה "בחרה במודע שלא למסור [לידי המשיב] מסמך כתוב כלשהו המעדכן אותו אודות ביטול הצוואה ההדדית". עוד נקבע, בהסתמך על עדות חברתה של המנוחה, כי "כוונתה המוצהרת של המנוחה היתה להסתיר את הדבר מפני [המשיב]". התנהלותה של המנוחה – אומרת דרשני. לא ניתן לשלול את החשש שמא ההסתרה המכוונת נועדה כדי 'להנות משני העולמות'. אילו המנוחה היתה מאריכה ימים אחרי המשיב הרי שהיה ביכולתה 'לגנוז' את הצוואה המאוחרת ולנופף בצוואה ההדדית, ואילו כעת, משנפטרה המנוחה לבית עולמה בחיי המשיב, טוענים המבקשים כי יש לבטל את הצוואה ההדדית, ולהכריז דווקא על הצוואה המאוחרת כתקפה. בכך יש משום חוסר תום-לב. ובמילותיו של בית המשפט המחוזי: "למרבה הצער, אף אין מנוס מלציין כי דווקא התנהלות המנוחה ביחס לצוואה [...] עת בחרה שלא להודיע [למשיב] בכתב על ביטול הצוואה ההדדית, למרות ליווי משפטי שקיבלה, מעוררת קושי עם המסקנה והקביעה של בית המשפט [לענייני משפחה] בדבר קיום הצוואה המאוחרת מכוח 'עקרון תום הלב' או 'זעקת ההגינות'. בנסיבות, דומה כי זעקה זו פועלת בכיוון ההפוך דווקא".

6. נוכח אותה התנהלות חסרת תום-לב, אף אם יסבור אי-מי כי במקרים חריגים ניתן לסטות מדרישת המחוקק ל'הודעה בכתב', ברי כי אין מקום לעשות זאת בענייננו. הכרעה בשאלה העקרונית אין בה כדי להשפיע על התוצאה בעניין שלפנינו, ולפיכך היא הפכה תיאורטית. כידוע, "בית משפט זה איננו דן בשאלות תיאורטיות, שאינן נדרשות להכרעה במקרה הפרטני. מקום שבו לא יהיה בהכרעה כדי להביא לשינוי התוצאה האופרטיבית, יִטה בית המשפט שלא להכריע בשאלה, ויותיר את ההכרעה לעת מצוא. מה גם שמדובר כאמור ב'גלגול שלישי' אין אפוא מקום למתן רשות ערעור, שעה שאין בהכרעה כדי להועיל למבקש" (בע"מ 1225/21 פלוני נ' פלונית, פסקה 10 (14.3.2021)). אוסיף, כי גם חשש לעיוות דין אין כאן.

7. אשר על כן, בקשת הרשות לערער נדחית בזאת.

           המבקשים ישאו בהוצאות המשיבים בסך של 7,000 ₪.

           ניתנה היום, כ"ב בתמוז התשפ"ד (‏28.7.2024).