המנוחה ביקשה צווי הגנה נגד בעלה והגישה תביעת גירושין, אך לא הודיעה לו בשום שלב שערכה צוואה חדשה המבטלת את הצוואה ההדדית ביניהם. העליון: "חוסר תום לב, הצוואה הראשונה תקפה"
גבר שנפרד מאשתו יזכה בירושתה מכוח צוואה ההדדית ביניהם, אף שהאישב ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד – כך נקבע לאחרונה בבית המשפט העליון. השופט נעם סולברג נימק שהסתרת הצוואה המאוחרת עולה כדי חוסר תום-לב מצד המנוחה, אשר אינו מאפשר לראות בפרידת בני הזוג כביטול הצוואה ההדדית.
המנוחה והאיש נישאו זה לזו והביאו בן משותף. למנוחה היה זה ילד שלישי, שכן היו לה שני ילדים מנישואים קודמים. לפני תריסר שנים חתמו בני הזוג לשעבר על צוואה הדדית לפיה אחרי פטירת הראשון יעבור רכושם – כולל דירת המגורים – לשני, ואילו לאחר מות השני יעבור העיזבון לשלושת ילדי האישה בחלקים שווים.
בשלב מסוים עלו יחסיהם על שרטון, ובעקבות זאת הגישה האישה בקשה לצווי הגנה, תביעת גירושים ותביעה לפירוק שיתוף. בהמשך היא אף ערכה צוואה חדשה לטובת ילדיה בלבד תוך נישול הבעל, אלא שבשום שלב היא לא הודיעה לו על ביטול הצוואה ההדדית. טרם הושלמו הליכי הגירושים הלכה המנוחה לעולמה אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן.
הסכסוך בין בן-הזוג וילדי האישה על ירושתה ידע תהפוכות. בעוד שבמרץ אשתקד קבע בית המשפט למשפחה בנצרת כי הצוואה ההדדית בוטלה, בנימוק שפעולות המנוחה נגד בן-הזוג מהוות תחליף להודעה בכתב על הביטול, בינואר האחרון קבע המחוזי בנוף הגליל-נצרת שהצוואה תקפה, תוך עמידה דווקנית על דרישת הכתב.
ילדי האישה, שסירבו להשלים עם התוצאה, הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.
ביקשה ליהנות משני העולמות
במאי האחרון הציע השופט סולברג לצדדים פשרה שלפיה חצי מעזבון המנוחה יחולק על-פי הצוואה הראשונה (ההדדית) ואילו החצי הנותר יחולק בהתאם לצוואה השנייה. קביעה כזו הייתה מקנה לילדי האישה רבע מדירתה (=חצי מהחצי שלה בנכס) ולבן-הזוג שלושה רבעים. ואולם הצדדים סירבו להצעה, מה שאילץ את השופט להכריע לטובת אחד מהם בלבד.
בסופו של יום השופט לא מצא בפעולות המנוחה משום תחליף לדרישת הכתב ביחס לביטול הצוואה ההדדית, אפילו אם נניח שאפשר בכלל לתת הודעת ביטול "משתמעת". הוא עמד על כך שהמנוחה, כפי שנקבע במחוזי, בחרה במודע שלא למסור לבן-הזוג מסמך כלשהו המעדכן אותו על ביטול הצוואה ההדדית, שכן כוונתה המוצהרת הייתה להסתיר זאת ממנו.
"התנהלותה של המנוחה אומרת דרשני", כתב השופט והוסיף: "לא ניתן לשלול את החשש שמא ההסתרה המכוונת נועדה כדי 'ליהנות משני העולמות'. אילו המנוחה הייתה מאריכה ימים אחרי המשיב הרי שהיה ביכולתה 'לגנוז' את הצוואה המאוחרת ולנופף בצוואה ההדדית, ואילו כעת, משנפטרה המנוחה לבית עולמה בחיי המשיב, טוענים המבקשים כי יש לבטל את הצוואה ההדדית, ולהכריז דווקא על הצוואה המאוחרת כתקפה. בכך יש משום חוסר תום-לב".
משמעות הקביעה שלפיה עניינה של המנוחה לא מתקרב לגדר המקרים שבגינם ראוי להכיר בביטול צוואה הדדית מכוח אקט עקיף נוכח חוסר תום-לבה, הסביר השופט, היא שהשאלה בדבר עצם האפשרות העקרונית לעשות זאת הפכה לתאורטית ואין צורך להכריע בה.
לפיכך השופט הורה על דחיית בקשת הערעור ועל הותרת הצוואה ההדדית על כנה. ילדי האישה חויבו בהוצאות של 7,000 שקל.
- ב"כ המבקשים: עו"ד בלה כהן ועו"ד מאיה הר ציון
- ב"כ המשיב: עו"ד שושנה אטד
עו"ד עדי חן, יו"ר (משותפת) פורום משפחה בלשכת עורכי הדין, עוסקת בדיני משפחה, ירושות וצוואות
** הכותבת לא ייצגה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.