פסק הדין עוסק בשני הליכים משפטיים העוסקים בסכסוך בנוגע לעיזבון מנוחה

לפניי שני הליכים משפטיים העוסקים בסכסוך בנוגע לעיזבון המנוחה *** *** ז"ל (להלן: "המנוחה"), כדלהלן:

ת"ע 46577-11-22 – שעניינו תביעה לביטול עסקאות מתנה במקרקעין (להלן: "תביעה לביטול מתנה").

תמ"ש 51523-11-22 – שעניינו תביעה כספית על סך 300,000 ₪ (להלן: "התביעה הכספית").

רקע עובדתי רלוונטי

1. התובעים 1-2 (להלן: "התובעים") והנתבע (להלן: "הצדדים") הם אחים, ילדיהם של המנוחה ומר *** ז"ל בעלה של המנוחה (להלן: "המנוח").

    

2. המנוחים ערכו בחייהם צוואה הדדית מיום 00.00.2006 (להלן: "הצוואה").

    

3. המנוח נפטר ביום 00.00.2010.

    

4. ביום 00.00.2013 ניתן צו לקיום הצוואה בעניין המנוח.

    

5. ביום 3.7.2016 במסגרת א"פ *** נפתח הליך אפוטרופסות בעניין המנוחה (להלן: "הליך האפוטרופסות").

    

6. במסגרת החלטה מיום 25.2.2017 מונה עוה"ד *** לתומך תומך החלטות למנוחה (להלן: "תומך ההחלטות").

    

7. בהחלטה מיום 2.12.18 מונה מר *** כאפוטרופוס לענייניה האישיים, הרפואיים והרכושיים של המנוחה. צו המינוי נחתם ביום 20.12.18.

    

8. המנוחה נפטרה ביום 00.00.2022.

    

9. ביום 00.00.2022 ניתן צו ירושה לפיו צאצאיה ויורשיה של המנוחה הם הצדדים (להלן: "צו הירושה").

    

   הערה: במסגרת כתבי הטענות שהוגשו בשני ההליכים פורטו טענות דומות ומשכך יפורטו להלן טענות הצדדים בשני ההליכים יחד.

    

   עיקר טענות התובעים

    

10. הנתבע ניצל את המנוחה, השפיע עליה בצורה בלתי הוגנת, ניצל את חולשתה, רוקן את חשבון הבנק שלה, העביר לבעלותו את דירתה (להלן: "הדירה"), בזמן שהיא חסויה ונתונה למרותו ולניצול מתמשך.

     

11. יש להורות על ביטול שתי עסקאות מתנה שנרשמו ביום 12.12.2016 וביום 2.3.2017, אשר בוצעו ונרשמו ללא אישור בית המשפט, בזמן שהתנהל הליך האפוטרופסות ובמסגרתן נרשמו על שם הנתבע כל זכויותיה של המנוחה בדירה.

     

12. יש ליתן צו המורה ללשכת רישום המקרקעין לבטל את עסקאות המתנה ולהשיב את הזכויות בדירה למנוחה.

     

13. התביעה עוסקת בעיקר בתקופה שבמהלכה התנהל הליך האפוטרופסות, שנפתח בחודש יולי 2016 ובמהלכו מונה למנוחה ביום 2.12.18 אפוטרופוס. בתקופה זו ובתקופה שקדמה לה המשיך להעביר הנתבע לידיו את רכוש המנוחה.

     

     

14. במשך השנים מצבה הרפואי של המנוחה החמיר. כפי שעולה מחוות הדעת הרפואיות שהוצגו בהליך האפוטרופסות, המנוחה הייתה יכולה "יום אחד 'לעשות רושם' של צלילות" וביום אחר להראות סימנים מובהקים של דמנציה. הדבר בא לידי ביטוי באובדן הזיכרון, קושי במילוי מטלות, חוסר התמצאות, שיפוט שגוי, חוסר יכולת לקבל החלטות. הנתבע "שטף את מוחה" של המנוחה במטרה להעביר את רכושה לידיו ולידי ילדיו עוד בחייה.

     

15. למנוחה היה יחס מיוחד לנתבע. הוא סובל מלקויות ראיה ומעולם לא תיפקד היטב. הוא לא נכנס מעולם בצורה סדירה למעגל העבודה, בניגוד לאחיו התובעים. הנתבע ניצל אמפטיה ודאגה זו שחשה כלפיו המנוחה בצורה קיצונית במיוחד ונטל לאורך השנים מחשבונות הבנק שלה כ-9 מיליון ₪.

     

16. לאחר שהמנוחה נפטרה התברר לתובעים כי חשבונותיה מרוקנים. בחשבון בנק בבנק מזרחי, בו היה הנתבע שותף, נותרו כ-350,000 ₪ מתוך 9 מיליון ₪ שהיו בו; בחשבון בנק בבנק הפועלים נותרו 900,000 ₪ והדירה אף היא הועברה במלואה לנתבע שלא כדין.

     

17. במסגרת עמדת ב"כ היועמ"ש לבקשה להענקת מתנות לנכדי המנוחה מיום 17.7.2017, שהוגשה במסגרת הליך האפוטרופסות, נכתב כך:

     

    "על מנת שנוכל להביע עמדתנו לעניין, מבוקש כי בית המשפט יורה לתומך בקבלת החלטות, או לב"כ גב' ***, לפרט, בצירוף אסמכתאות, האם יכולותיה הכלכליות של גב' *** מאפשרות מתן מתנה בסדר גודל כאמור תוך שמירה על האפשרות כי גב' *** תוכל לכלכל את עצמה בכבוד עד 120."

     

18. אין ספק כי במועד פטירת המנוחה, לא נותרו בידיה מספיק כספים לכלכל את חייה "עד 120" בפרט בהינתן העובדה שהייתה מחוסרת דירה.

     

19. עם פתיחת הליך האפוטרופסות בשנת 2016 הביעה העו"ס עמדה כי קיים צורך במינוי אפוטרופוס ובמסגרת החלטה שניתנה על-ידי בית המשפט נקבע כדלהלן:

     

    "הכרעה בשאלת זהות אפוטרופוס

    הצורך במינוי האפוטרופוס לגב' *** ברור והוא איננו במחלוקת. העו"ס הביעה עמדה כי הגב' *** זקוקה לאפוטרופוס עוד עם פתיחת ההליך בשנת 2016."

20. מחצית מהדירה נרשמה ע"ש הנתבע ביום 12.12.2016 והמחצית השנייה נרשמה על שמו ביום 2.3.2017.

     

21. במסגרת הליך האפוטרופסות התבקש בית המשפט לאשר מתנות כספיות בשווי רב.

     

22. אישור זה ניתן לעניין ספציפי זה ובית המשפט בהחלטתו שם אישר וכיבד את רצון המנוחה לתת מתנות בהיקף מוגבל, אף שלא הייתה כשירה ב-100%, בכפוף לבדיקת מסוגלות כלכלית בלבד. במילים אחרות – בחינת הדברים שם הייתה לפי טובתה וכיבוד רצונה של המנוחה באופן מסויג.

     

23. לא נערכה כל בחינה ביחס לחשבונות הבנק של המנוחה וביחס להעברת מלוא זכויותיה בדירה ללא הערת אזהרה המבטיחה את מגוריה שם.

     

24. הנתבע היה צד להליך האפוטרופסות כאשר הוא נוהג בחוסר תום לב קיצוני, מחד גיסא ניהל דיון בבית המשפט ביחס למתנות לילדיו ויצר מצג שווא בפני בית המשפט ובפני התובעים ומאידך גיסא פעל להעברת הדירה לבעלותו אגב הליך האפוטרופסות ותוך כדי ניהולו, מבלי לגלות דבר.

     

25. סמוך לאחר פטירת המנוחה ביקשו הצדדים צו ירושה לפי דין אשר ניתן ביום 00.00.2022 ולפיו שלושת צאצאיה הם יורשיה בחלקים שווים.

     

26. עם קבלת צו הירושה בדקו התובעים מה נותר בעיזבונה של המנוחה ונדהמו לגלות כי לא נותר בעיזבונה כמעט דבר וכי בזמן שהתנהל הליך האפוטרופסות, כאשר הנתבע קידם בקשה להעניק מתנה כספית לילדיו הוא גרם להעברת מלוא זכויותיה של המנוחה בדירה במתנה אליו וזאת בשתי עסקאות מתנה אשר נרשמו במועדים שונים ובמקביל המשיך הנתבע לרוקן את חשבונות הבנק של המנוחה, ללא אישור בית המשפט להוצאת הכספים.

     

27. בחינת ההתנהלות בתיק מעלה תמיהות קשות, כאשר מחד גיסא קיימות חוות דעת ועדויות אובייקטיביות המעידות על היותה של המנוחה חסויה ומאידך גיסא בא כוחה דאז, אשר נשכר על-ידי הנתבע, טען כי היא צלולה.

     

28. עמדות ב"כ המנוחה אשר נשכר על-ידי הנתבע ודברי האפוטרופוס לדין, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון שנערך ביום 12.2.2017 שגויים ומסולפים וסותרים את העובדות לחלוטין. לעומתם עמדת פקידת הסעד הייתה כי אין ספק שיש להגן על המנוחה ובפרט על ענייני רכושה.

     

29. מדובר בעסקאות שבטלות מעיקרן וזאת בהיעדר גמירות דעת של המנוחה להתקשר בעסקאות המתנה, במסגרתן היא מעבירה את כל זכויותיה ונותרת נטולת רכוש.

     

30. לא היה בידיה של המנוחה להבין לעומק כי היא למעשה נותרת ללא רכוש כלל.

     

31. הואיל והתנהל הליך האפוטרופסות, אישור בית המשפט היה תנאי לעסקאות אלה ובהיעדר אישור של בית המשפט הן בטלות. אישור זה מתחייב בכל מקרה, וגם אם עסקאות המתנה נחתמו קודם לכן (עובדה שאינה ידועה לתובעים).

     

32. יש לבטל את העברת הדירה אשר בוצעה תוך השפעה בלתי הוגנת ושלא כדין ותוך חוסר תום לב והסתרה מבית המשפט ומהתובעים.

     

33. המנוחה הייתה תלויה לחלוטין בזולת, והנתבע ניצל לרעה מצב זה.

     

34. גם מומחה מטעם בית המשפט שמונה בהליך האפוטרופסות – ד"ר כ. – התייחס לכך שמצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה מטעה ומבלבל.

     

35. בחינת העובדות תלמד על מעורבות פסולה של הנתבע בעסקאות המתנה כמו גם בהעברות כספים שבוצעו עובר להליך האפוטרופסות, ובניגוד לו.

     

36. רצונה של המנוחה ורצונו של אביהם המנוח של הצדדים היה להוריש את רכושם בחלקים שווים וזאת כעולה מצוואה הדדית עליה חתמו המנוחים ביום 00.00.2006. צוואה זו קוימה בצו קיום צוואה מיום 00.00.2013.

     

37. בהתאם לתיקון מספר 12 לחוק הירושה, הוסף סעיף 8א' החל על הצדדים הואיל והצוואה שקוימה נחתמה בשנת 2006 כאשר המנוח העניק את זכויותיו למנוחה מתוך הסתמכות על כך שהיא תוריש את חלקו לילדי בני הזוג בחלקים שווים ולא תיתן במתנה את חלקו, אשר קיבלה על תנאי, בפרט לנוכח נוסח הצוואה הקובע:

     

    "בקשתנו, בכל מקרה, שהחלוקה תתבצע ביושר וללא טינה ומתוך רוחב לב הדדית ולא ח"ו בצרות עין. ויהיה רצון שתדעו שהערכים האמיתיים הם ערכי הרוח והמידות הטובות ולא כסף. ורכוש שהיום כאן ומחר יאבדו."

     

38. הייתה מניעה לפעול להעברת החלקה לנתבע (בה זכתה המנוחה על-פי צוואת המנוח מכוח עקרון ההסתמכות) בדרך של מתנה בחיים, שכן, הצוואות ההדדיות נערכו לאחר תיקון סעיף 8 א' לחוק הירושה, ומלשון הצוואה ומכלל נסיבות העניין, יוכח כי הצדדים ביקשו למנוע איש ממשנהו לשנות את הוראות הצוואה בין בדרך של עריכת צוואה ובין בדרך של מתן מתנה בחיים באופן המשנה את אופן החלוקה המצוין בצוואה ההדדית, ולפיכך יש להגן על אינטרס ההסתמכות של המנוח. בכל מקרה העברה במתנה של מחצית הדירה שקיבלה המנוחה מהמנוח היא בטלה מעיקרא במישור המשפטי, ללא קשר לעובדות, הואיל והיא קיבלה אותה במסגרת צוואה הדדית.

     

39. הצוואה ההדדית כוללת הוראה ספציפית והוראה מכללא של יורש אחר יורש בהתאם לסעיף 42, לרבות סעיף 42(א) לחוק הירושה. ברור כי כוונת המנוחים הייתה כי צאצאיהם ירשו אותם, ולהגביל את אופן ההורשה של היורש הראשון כך שאחד ההורים שירש את חלקו של הנפטר הראשון שומה עליו להוריש את חלקו שירש לילדים בחלקים שווים. מגבלות אלה עולות באופן משתמע מתוך לשון הצוואה והנסיבות.

     

40. עיון בלשון הצוואה ההדדית מלמד, ללא צל של ספק, כי עסקינן בציווי על דרך יורש אחר יורש ולא יורש במקום יורש, שכן כל אחד מהמנוחים ציווה את עזבונו לבן זוגו ואחרי מותו של בן הזוג לילדי בני הזוג. מאחר שניתן ללמוד על דרך הציווי מתוך עיון פשוט בלשון הצוואה, לא נדרשים התובעים להוסיף ולהביא ראיות חיצוניות לכוונת המצווה.

     

41. קיימת מגבלה כללית שחלה בתקופת הביניים, קרי עד למות המנוחה, וזאת לגבי פעולות הנתבע ביחס לאמו אשר בוצעו בחוסר תום לב ונגדו את תקנת הציבור בהיותן הטעיית רשות שיפוטית. פעולה שכזו יכולה להוביל לבטלות פעולת ההעברה של הנכס.

     

42. בתסקיר עו"ס מיום 3.8.2018 נכתב כי בבעלות המנוחה דירת מגורים, בעוד שבשלב זה כבר לא הייתה בבעלותה כל דירה.

     

43. מצבה הקוגניטיבי של המנוחה לא אפשר גמירת דעת במידה הנדרשת להעברת דירה במתנה. קיים ספק רב במידת כשירותה וצלילותה של המנוחה במועדים הרלוונטיים, כך שלא יכול להיות ספק שלא הייתה גמירות דעת במידה הנדרשת במקרים כגון דא.

     

44. הענקת מקום מגוריה של המנוחה במתנה בשנת 2016 מבלי שתובטח זכות מגוריה כלל אינה סבירה, ואינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר.

     

45. לו המנוחה הייתה מבינה על מה היא חתמה היא לא הייתה מסכימה להעניק את זכות מגוריה בדירה מבלי להבטיח את עתידה, ולפיכך לא הייתה כאן גמירות דעת ביחס לעסקת המתנה.

     

46. המסמכים הרפואיים מלמדים על בעיה קוגניטיבית קשה של המנוחה במועדים הרלוונטיים, קרי החל מהשנים 2014-2015 ואילך, הדרדר משמעותית מצבה של המנוחה והקוגניציה שלה הפכה בלתי תקינה, ואין בהיענות החלקית של בית המשפט לבקשתה של המנוחה לתת מתנה לנכדים כפוף לבדיקת מסוגלות כדי להכשיר את עסקאות המתנה.

     

47. יש לפסוק לחובת הנתבע סך של 300,000 ₪ – סכום אשר נמשך והועבר על-ידי הנתבע לעצמו בתקופת הליך האפוטרופסות.

     

    עיקר טענות הנתבע

     

48. השתק שיפוטי ומעשה בית דין – השתק פלוגתא – יש לקבוע כי התובעים מנועים מלהעלות טענות על חוסר כשירות המנוחה, או כי המנוחה לא הייתה צלולה או שהושפעה באופן לא הוגן, במועדים בהם חתמה על תצהירי העברות הדירה ושטרי המכר מיום 15.9.2016 ומיום 12.1.2017 מאחר שטענות אלו סותרות את הסכמתם המאוחרת למועדים אלה, שלא ימונה אפוטרופוס זמני למנוחה, אלא תומך בהחלטות הרצוניות של המנוחה, ומהטעם שניתנו החלטות מאוחרות יותר אשר לפיהן המנוחה הייתה צלולה וכשירה.

     

49. הטענות בדבר דמנציה ואלצהיימר, חוסר כשירות והשפעה בלתי הוגנת – כולל הצגת המסמכים הרפואיים שהוצגו בתביעה דנן, ובין היתר הערכת ד"ר ה. מיום 30.6.2016, נטענו על-ידי התובעים בהליך האפוטרופסות, אולם ביום 21.2.2017 הביעו התובעים את הסכמתם למינוי תומך ההחלטות, בכותבם: "עם זאת, ולאור התרשמותם של כב' ביהמ"ש ושל הנוכחים בדיון מיום 12.12.17 ממצבה הקוגניטיבי ומרצונה של גב' *** ***, מודיעים בזאת המבקשים כי הם מסכימים למינוי תומך החלטות לגב' ***".

     

50. קרי, התובעים, במועד הודעתם, המאוחר למועדי ההענקות במתנה של שני חלקי הדירה, גילו דעתם, שקשייה הנטענים של המנוחה אינם חמורים דיים כדי לבטל את רצונה או לשלול את כשרותה המשפטית, וכי המנוחה הייתה כשירה לקבל החלטות בהתאם לרצונותיה.

     

51. ואכן במסגרת החלטה מיום 25.2.2017 לא נעתר בית המשפט לבקשה למינוי אפוטרופוס זמני, אלא מינה תומך החלטות בלבד, שתפקידו, על-פי ההחלטה, לשוחח עם המנוחה ולהדריכה בענייניה הכספיים, אך לא לקבל את ההחלטות במקומה של המנוחה שהייתה כשירה לקבלן בעצמה.

     

52. השאלות בדבר צלילות המנוחה והשפעה בלתי הוגנת, נדונו לגופן, וביום 19.7.2017. למעלה מחצי שנה לאחר מועד הענקת המחצית השנייה של הדירה, הכריע ביהמ"ש כי המנוחה הייתה צלולה ולא נתונה להשפעה בלתי הוגנת.

     

53. גם במסגרת פסק דין שניתן ביום 2.12.2018, כשנתיים לאחר מועד הענקת המחצית השנייה של הדירה, נקבע כי המנוחה "מצויה, גם היום, בנקודת זמן, בו היא יכולה להביע רצון מה ייעשה ברכושה".

     

54. הענקת הדירה במתנה לנתבע, נעשתה, כהמשך ישיר למדיניות מכוונת ועקבית, רבה בשנים של המנוחים לבכר את הנתבע על פני התובעים ולהעניק לו, באופן לא שוויוני, מתנות כספיות נכבדות ביותר. העדפה זו הייתה בשל לקות הראייה ממנה סובל הנתבע ולאור אי-השתלבותו במעגל העבודה, אל מול התובעים שהם בעלי נכסים וממון רב, ובשל האופן שבו הוא ומשפחתו כיבדו מאוד את המנוחים וטיפלו בהם, בניגוד לתובעים וילדיהם.

     

55. כך העניקו המנוחים לנתבע סך של למעלה מ-6.5 מיליון ₪ על פני 25 השנים האחרונות.

     

56. המנוחה הביעה את רצונה להיטיב עם הנתבע ומשפחתו ולא עם התובעים ואת הנימוקים לכך הן בפני עוה"ד ח. שטיפל עבורה בהעברת הדירה (להלן: "עו"ד ח."), הן בפני העו"ס הגב' ***, הן בפני ד"ר כ. וד"ר ב. שבחנו את צלילותה, הן בפני כב' השופט מנחם הכהן והן בפני המותב הדן בתיק, במסגרת עדותה מיום 28.11.2018.

     

57. התובעים וילדיהם מיעטו מאוד להיות בקשר עם המנוחים ולעזור להם, על אף בקשותיהם החוזרות ונשנות והשתוקקות המנוחים לכך. המנוחים, שהיו פגועים מהם מאוד, לא רצו גם להתעמת עם התובעים על בחירתם להעדיף את הנתבע, ומחששם שהתובעים יילחמו בנתבע, לא סיפרו להם על ההעברות אליו. בצוואתם, המנוחים התייחסו לחלוקה שווה לאחר פטירה, אך כדי לשמור על "שלום בית" בין 3 ילדיהם, ורק לגבי הרכוש שייוותר לאחר פטירת 2 המנוחים.

     

58. כאמור ביום 3.7.2016 הגישו התובעים בקשה למינויים כאפוטרופוסים על גופה ורכושה של המנוחה. במקביל, שלחו התובעים מכתבים לבנקים כדי להגביל את השימוש בחשבונות המנוחה, כעולה ממכתבה של העו"ס הגב' *** מיום 10.10.2016.

59. המנוחה כעסה מאוד על התובעים שהגישו את בקשת מינוי האפוטרופוס ומנעו ממנה לפעול כרצונה בחשבונה, ועל הבושה שנגרמה לה בשל עצירת השיקים שנתנה לעובדת הזרה.

     

60. ביום 1.9.2016 נפגשה המנוחה עם עוה"ד ח. במשרדו, וביקשה ממנו לטפל בהעברת דירתה אל הנתבע, זאת לאחר שנפגעה מאוד מהגבלת חשבונותיה, לאור התנהגותם המחפירה המתמשכת אליה של התובעים ומשפחתם ולאור רצונה להיטיב עם הנתבע ומשפחתו.

     

61. לאחר שבירר עם המנוחה היטב שזה רצונה והתרשם שהיא צלולה לחלוטין, המליץ לה עוה"ד ח. להעביר, לעת ההיא, רק את החלק שהיה רשום על שמה; ואילו לגבי החלק של המנוח שטרם נרשם על שמה, ביקש הוא לבחון זאת לאור האמור בצוואה ההדדית.

     

62. עוה"ד ח. הסביר למנוחה את מהות העסקה ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה.

     

63. ביום 15.9.2016 חזרה המנוחה למשרדו של עוה"ד ח. לחתום על מסמכי העברת המחצית הראשונה של הדירה.

     

64. בדצמבר 2016 התקשרה המנוחה אל עוה"ד ח. וביקשה ממנו להשלים את העברת כל הדירה ולאחר שבדק והגיע למסקנה שאין מניעה משפטית לכך מצד האמור בצוואה בנוגע לחלק שירשה מהמנוח, החתים אותה ביום 12.1.2017 בביתה, גם על מסמכים להעברת המחצית השנייה.

     

65. ביום 16.1.2017, ארבעה ימים לאחר ביצועה של ההענקה השנייה, אישר עו"ד ח. פעם נוספת, את התרשמותו מכשירותה של המנוחה והיותה מודעת היטב למעשיה, וציין כי לא היה מבצע עבורה פעולות משפטיות, אם לא היה משוכנע כי היא כשירה לכך.

     

66. ביום 15.1.2017 פנו התובעים במכתב אזהרה אל עוה"ד ח., לבל ייתן יד לפעולות משפטיות של המנוחה, בטענה, כי איננה כשירה, והוא השיב כי הוא משוכנע שהמנוחה מודעת היטב לרצונותיה.

     

67. הטענות בדבר אי-כשירות המנוחה במועדי ההעברות ובדבר השפעה בלתי הוגנת אינן מבוססות כנדרש, שכן המנוחה הייתה מודעת היטב לרצונותיה כפי שנפסק על-ידי 2 גורמים שיפוטיים שבחנו זאת ושמעו את המנוחה.

     

68. חוות הדעת של ד"ר ה., לא עולה בקנה אחד עם ממצאיו מהבדיקה היחידה שערך למנוחה ביום 3.4.2016 שעליהם הוא מסתמך ושאותם נמנעו התובעים מלצרף, בהם הוא מתאר בפירוט שערך לה מבחן מיני מנטל, ובו קיבלה ציון 26/30 ושהיא מתנהגת בעצמאות רבה.

69. ביום 1.1.2017 ניתנה חו"ד הפסיכיאטר ד"ר פ. שערך למנוחה מבחן מיני מנטל, בו קיבלה ציון 30/30 אותו הגדיר כ"הישג נאה מאוד" והוסיף כי "בכל הריאיון שערכתי לנבדקת לא התגלו אצלה פגמים בתפקודה הקוגניטיבי או בבריאותה הנפשית".

     

70. ביום 8.1.2017 הוגש תסקיר העו"ס הגב' *** והתובעים הגישו בקשה למינוי אפוטרופוס זמני. ביום 12.1.2017 בעקבות הערת ב"כ היועמ"ש, הורה בית המשפט לסיוע המשפטי למנות אפוטרופוס לדין למנוחה, ובהתאם מונתה עוה"ד ת. כאפוטרופסית לדין.

     

71. ביום 22.1.2017 ניתנה חו"ד הפסיכיאטרית ד"ר ב., לפיה, ציון המנוחה במבחן המיני מנטל הוא 29/30, המנוחה אינה סובלת מדמנציה, צלולה לחלוטין ומתמצאת במקום ובזמן ובכל המובנים, מנמקת את מעשיה ככל אדם סביר, ומסבירה דברים בהגיון עם ידע מעל לממוצע, וכן כי המנוחה נמצאת בטווח הנורמה והיא כשירה ליתן מתנות ככל אדם סביר.

     

72. ביום 9.2.2017 הודיעה האפוטרופסית לדין כי היא ביקרה את המנוחה בביתה ושוחחה עימה ארוכות, והוסיפה כי: "כבר עתה נראה מהתרשמות ראשונית של הח"מ, הגב' *** אינה זקוקה לאפוטרופוס לגוף ו/או לרכוש".

     

73. במעמד דיון שהתקיים ביום 12.2.2017 אישרו כל הנוכחים בדיון, לרבות: האפוטרופסית לדין עוה"ד ת., העו"ס הגב' *** וב"ב היועמ"ש עוה"ד מ. כי "אין מחלוקת שהיא צלולה וכשירה" והתגבשה הסכמה למינוי תומך החלטות ולא אפוטרופוס.

     

74. הנתבע מתנגד לביטול 2 עסקאות המתנה – בהן העבירה המנוחה את חלקה בדירה לנתבע וכן את חלקו של המנוח אותו ירשה מכוח הצוואה ההדדית – שנעשו על-פי רצונה וגמירות דעתה המוחלט של המנוחה עוד בחייה, וללא שהייתה כל הגבלה בצוואה ההדדית על נתינת מתנות או על חופש הפעולה של בן הזוג הנותר בחיים.

     

75. בצוואה ההדדית שערכו המנוחים, אין כל הגבלה על בן הזוג הנותר בחיים, לעשות ברכוש שירש כראות עיניו. אין בה תנאי של "יורש אחר יורש" ואף אם היה כטענת התובעים, הרי שסעיף 42(ב) לחוק הירושה קובע במפורש, שהיורש הראשון "רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון".

     

     

76. ככל שבית המשפט הנכבד יקבל את טיעוני התביעה בנוגע לאינטרס ההסתמכות של המנוח, ויקבע כי על המנוחה היה להסתלק מחלקו של המנוח ככל שרצתה לבטל את הצוואה ההדדית, בהתאם לסעיף 8(א)(ב)(2) לחוק הירושה, אזי בית המשפט הנכבד מתבקש להורות כי התוצאה של ההסתלקות היא שירושת המנוח חוזרת לעיזבונו ושהמנוחה הייתה זכאית, לכל הפחות, למחצית מחלקו של עיזבון המנוח, כיורשת על-פי דין ושאותו העניקה במתנה לנתבע ואילו ביחס למחצית השנייה מחלקו של המנוח אמורים להתחלק שלושת ילדי המנוח על-פי הדין. בהתאם לאמור הנתבע יהיה זכאי ל-10/12 חלקים מהדירה.

     

77. ביום 19.7.2017 אישר ביהמ"ש למנוחה להעניק סך של 600,000 ₪ לנכדיה, ילדי הנתבע, לאחר שביקר אותה בביתה, והשתכנע כי היא צלולה ומודעת היטב לרצונה זה.

     

78. לאחר שהמנוחה העידה בפני ביהמ"ש דחה בית המשפט את מסקנת חוות הדעת שניתנה על-ידי ד"ר כ. ביום 10.6.2018, בה קבע כי "לאחר לא מעט התלבטות מצידי" המנוחה "לא הייתה מסוגלת לחתום על הבקשה להעברה כספית".

     

79. הנתבע לא ניצל את המנוחה, לא השפיע עליה בצורה בלתי הוגנת, לא רוקן את חשבונה, והמתנות שקיבל מהמנוחה ניתנו לו מרצונה החופשי, כהמשך למדיניות רבת השנים, שלה ושל המנוח, להטיב עימו ולהעדיף אותו על פני התובעים, בשל לקות הראיה שלו, אי-השתלבותו כראוי במעגל העבודה, והיחס המכבד שלו להוריו.

     

80. התובעים מתעלמים, בחוסר תום לב מוחלט, מהעובדה, שבקשתם למינוי אפוטרופוס זמני כלל לא נענתה, ושלא נשללה כשרותה של המנוחה עד לקרוב לשנתיים מאוחר יותר, ומהחלטת כבוד השופט הכהן שקבעה, שהמנוחה צלולה ואינה אדם הנתון להשפעה בלתי הוגנת.

     

81. המנוחה ביצעה את ההענקות מרצונה, ועוד בטרם שמונה לה תומך ההחלטות.

     

82. טענת התובעים אשר לפיה היה למנוחה סך של 9 מיליון ₪ בחשבונות הבנק נטענה בעלמא ולא נתמכה באסמכתאות, הנתבע לא ניצל את המנוחה ולא רוקן את חשבונות הבנק שלה. מצב חשבונות הבנק של המנוחה היה ידוע לתובעים היטב עוד בחייה והם העלו לגבי זה טענות במסגרת תיק האפוטרופסות שניהלו.

     

83. למנוחה נותרו די כספים לכלכלתה עד למועד פטירתה ואף התובעים מודים כי למנוחה נשארו 1,250,000 ₪ במועד פטירתה.

     

84. המנוחה נפטרה כ-5 שנים לאחר מועדי ההענקות, בהיותה בת 95 ו-7 חודשים. במצבה הבריאותי גם לא היה כל צפי שהמנוחה תאריך ימים עד לגיל 120 ותגובת היועמ"ש שהזכירה "עד 120" התייחסה לזה כביטוי שגור המבטא את יום הפטירה ולא לגיל עצמו.

     

85. הליך האפוטרופסות נפתח על-ידי התובעים ולא הנתבע, והדיון במתנות לילדיו לא היה ביוזמתו, אלא ביוזמת תומך ההחלטות שביקש הוראות מבית המשפט, לאור רצונה של המנוחה.

     

86. המתנות נעשו בגמירות דעתה ועל-פי רצונה המלא של המנוחה, בכתב, ובחתימתה על תצהירי ההעברה ושטרי המכר.

     

87. פעמים רבות הסבירה המנוחה מדוע היא מעדיפה את הנתבע ומשפחתו על פני התובעים, לרבות: לעוה"ד ח., לפקידת הסעד, למומחים הרפואיים, לכב' השופט הכהן ולמותב הדן בתיק והיא תמיד הסבירה שהיא מודעת לסכומים המצויים בחשבונה ולהכנסותיה השוטפות, ושיישאר לה די למחייתה.

     

88. לכל אחד עומדת חזקת הכשרות, ועל התובעים מוטל נטל מוגבר להוכיח את טענתם לחוסר גמירות דעת, ודאי משעה שהמתנה השתכללה ברישום ומשנתקבלו החלטות שיפוטיות של כב' השופט הכהן והמותב הנכבד דנן על צלילותה, במועדים מאוחרים בהרבה.

     

89. התובעים אינם מפרטים כנדרש את העובדות שלשיטתם מהוות השפעה בלתי הוגנת.

     

90. יש לדחות את הטענה להעדר מסוימות, שעה שנחתמו תצהירי המתנות הכוללים את העברת הזכויות בדירה ללא תמורה.

     

91. הנתבע לא העביר כספים מחשבונות הבנק של המנוחה ולא רוקן אותם כל הכספים שניתנו לנתבע ניתנו לו מרצונה הברור של המנוחה.

     

92. התובעים ידעו היטב מה מצב חשבונות הבנק של המנוחה עוד בחייה כפי שעולה מכתבי טענותיהם בהליך האפוטרופסות.

     

93. עם תחילת הליך האפוטרופסות נחסמו חשבונות הבנק של המנוחה להוצאת כספים.

     

     

    דיון והכרעה

     

94. לאחר עיון בעמדות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין שתי התביעות להידחות.

     

    תביעה לביטול מתנה

     

95. במסגרת כתבי התביעה העלו התובעים מספר טענות אשר בעטיין יש לשיטתם לקבל את התביעות.

     

    טענה בדבר חוסר כשירות

     

96. בראש ובראשונה יש לקבל את טענת הנתבע בדבר קיומו של השתק שיפוטי ומעשה בית דין.

     

97. ראשית, בדיון שהתקיים ביום 12.2.17 במסגרת הליך האפוטרופסות, הצהירו הצדדים כדלהלן:

     

    "כל הצדדים: אין מחלוקת שהיא [המנוחה – פ"ג] צלולה וכשירה" ראו: עמ' 44 לתיק המוצגים של התובעים.

     

98. לאור הצהרה זו, טענת התובעים בהליך הנוכחי כי המנוחה אינה כשירה, היא בבחינת טענה סותרת. נפסק בעניין זה כי כלל ההשתק השיפוטי מונע מבעל דין להעלות טענות סותרות בהליכים שונים ראו: רע"מ 8943/22 פלוני נ' פלונית (15.3.2023); ת"א (מחוזי חיפה) 70104-07-20 רדיאן נ' נסירה (9.12.2023), לרבות מכוח עיקרון תום הלב, כאשר העלאת טענות סותרות – בפרט בעידן תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 (להלן: "התקנות") – מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ראו: ת"א (מחוזי חיפה) 58528-11-19 שומר נ' שומר (27.6.2023).

     

99. הוא הדין ביחס להסכמת התובעים למנות תומך החלטות למנוחה. במסגרת ההודעה שהוגשה בהליך האפוטרופסות ראו: עמ' 29 לתיק המוצגים של הנתבע הודיעו התובעים, בין היתר, כדלהלן:

     

    "עם זאת, ולאור התרשמותו של כב' בימ"ש ושל הנוכחים בדיון מיום 12.12.17 [צ.ל. – 12.2.17 – פ"ג] ממצבה הקוגניטיבי ומרצונה של גב' *** ***, מודיעים בזאת המבקשים כי הם מסכימים למינוי תומך החלטות לגב' ***".

     

100. להשלמת התמונה יצוין כי בדיון שהתקיים ביום 12.2.17 התרשם כב' השופט (בדימוס) מנחם הכהן, אשר דן בהליך האפוטרופסות לפני מותב זה, מהמנוחה ראו: עמ' 45 לתיק המוצגים של התובעים כדלהלן:

      

     "בית המשפט: זה עתה נפגשתי בלשכתי ביחידות עם החסויה ועם פקידת הסעד. החסויה שחה לי באופן צלול, בהיר, נהיר ואותנטי, כי אין היא חפצה במינוי אפוטרופוס. היא הוסיפה ואמרה, כי היא יודעת להעריך כסף, אין היא מפזרת אותו לכל רוח אלה מעניקה מתנות בשיקול דעת. לדבריה, היא מודעת לכך כי היא זקוקה לכסף ותזדקק לכסף, ופועלת באחריות. היא הסכימה למתכונת של תומך החלטות בדמותו של י. או אחיין אחר"

      

101. על רקע התרשמות זו, בהחלטה מיום 25.2.17 מינה כב' השופט (בדימוס) מנחם הכהן תומך החלטות, אשר "...במידת הצורך ידריך את הגברת *** בענייניה הכספיים, ויהיה רשאי לקבל כל אינפורמציה מהבנק בו מתנהל חשבונה..." ראו: עמ' 33 לתיק המוצגים של הנתבע – ותו לא.

      

102. שנית, בהחלטה מיום 19.7.17 ראו: עמ' 37 לתיק המוצגים של הנתבע קבע כב' השופט (בדימוס) מנחם הכהן כך:

      

     "נפגשתי אתמול עם הגברת *** בביתה בביקור פתע, ושוחחתי איתה ארוכות. בדירה נכחה רק המטפלת שלה שאיננה דוברת עברית. הגברת *** הייתה צלולה לחלוטין, ושבה והביעה תרעומת קשה על המגבלות שהוטלו עליה. היא שבה ואמרה כי עבדה קשה כל חייה וזכותה המלאה להעניק מתנות למי שתחפוץ ובאיזה שעור שתמצא לנכון. היא מבקשת כפי שהודיע תומך ההחלטות להעניק לכל נכד מילדי בנה מ., 6 נכדים, סך של 180,000 ש"ח לכל אחד מהם. היא טענה כי יש לה 2 מיליון ש"ח, הכנסה חודשית נאה הכוללת פנסיה של בעלה, והיא כבר עברה את גיל התשעים. היא גם שיתפה אותי בסיבות להחלטתה זו ומדוע לא מבקשת להעניק לנכדיה האחרים. בסוף השיחה (כשהיא "מתמקחת" עימי) הסכימה כי כל מתנה תעמוד על סך של 100,000 ש"ח. אין כל סיבה שלא לכבד רצונה זו, הנשען על מספר זכויות יסוד, כחרות הקניין, הזכות לאוטונומיה ולכבוד. לא מצאתי כי מדובר באדם לא צלול, או אדם הנתון להשפעה לא הוגנת. כאמור, מדובר באדם צלול המודע להיקף רכושו, להוצאותיו, להכנסותיו ומעוניין להעניק מתנות, אם כי מתנות נכבדות לנכדיו. אני נעתר לבקשתה, מכבד רצונה, ומאפשר לה להעניק לכל אחד מששת נכדיה, ילדי מ. סך של 100,000 ₪. להודיע לכל הצדדים לרבות פה"ס ועו"ד ***".

      

103. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור והיא בגדר מעשה בית דין ראו: ע"א 9551/04 אספן בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל (12.10.2019); רע"א 6634/22 קידר מיכאל עו"ד מפרק החברה נ' אילן בן עמי, בפש"ר (3.7.2023).

      

104. הוא הדין ביחס להחלטת מותב זה מיום 2.12.18, שניתנה כשנתיים לאחר הענקת המחצית הראשונה של הדירה וכשנה ו-9 חודשים לאחר הענקת המחצית השנייה של הדירה לנתבע במתנה במסגרת הליך האפוטרופסות ראו: עמ' 20 לתיק המוצגים של התובעים, בגדרה נקבע, בין היתר, כדלהלן:

      

     " לאור התרשמות זו ולאור התלבטות המומחה כפי שזו באה לידי ביטוי בחוות דעתו, סבור אני כי הגברת *** מצויה, גם היום, בנקודת זמן בו היא יכולה להביע רצון מה ייעשה ברכושה, למצער בכל הנוגע למתת מתנה לנכדים, ואיני מוצא טעם להתעלם מרצון זה בכפוף לבדיקת מסוגלותה הכלכלית.

      

105. התרשמותי זו לא באה בחלל ריק והיא נשענת גם על עדות המנוחה בדיון שהתקיים ביום 28.11.18 ראו: עמ' 56 לתיק המוצגים של התובעים בו העידה כך:

      

     "גב' *** ***: אני רוצה לעמוד כמו כולם (נעמדת על דוכן העדים) אני רוצה לומר צר לי, כואב לי שיש לי משפחה כזאת במקום שאחד יעזור לשני, יגן עליו, אז זה ההיפך. לא חלמנו על דבר כזה, לא בעלי ז"ל ולא אני, ושנינו למדנו ולא גדלנו במשפחות כאלה, אחד עזר לשני עד לקצה הגבול. אני לא יודעת בגלל מה כאן, בגלל כסף, אחד שונא את השני ולא מוותר לשני. מה הם מדברים? יש חגים, חוץ מאחד ב*** הוא נהדר ואשתו ממש מלאכיתך, היא אוהבת אותי ואני אוהבת אותה. אבל אלה שכאן, יש חנוכה, פורים, פסח, לא מבקרים ולא מזמנים אותי. הילדים שלהם לא מרימים טלפון אליי, אני הסבתא היחידה שלהם, הם לא מתעניינים שום דבר אבל הם חיים עם זה. לבעלי לצערי לא נשארו לו שום קרובים אז קרובים היו רק מצדי והם גדלו במשפחות. אני ובעלי עזרנו להם עד גבול היכולת, עבדנו קשה ונתנו כל מה שיש מעל ומעבר, שלא ירגישו שאין להם סבא וסבתא, ועכשיו הם נלחמים בי איך אפשר. בעלי לצערי נפטר לפני 7 שנים. כשאני אומרת הם אני מדברת על ש. ואשתו *** ו*** ובעלה. כשיש לי יום הולדת הם לא מתקשרים להגיד לי מזל טוב, זה מינימום, אין לי משפחה?

     כשאני אומרת הבן ב*** אני מתכוונת למ. ואשתו, הם נהדרים, הם מזמינים אותי לחגים, ואם יורד גשם הם מביאים לי אוכל בגשם, הם משתפים אותי, ומדברים איתי. אחד עומד להתארס אז הוא בא אלי ומדבר ומספר ויש קשר ואהבה. ש. ו*** אפילו הילדים שלהם לא מרימים טלפון לומר מזל טוב, חג שמח ואני לא מדברת על משהו אחר ב"ה אני לא זקוקה לעזרה כספים, הם לא באים לבקר. אני מזכירה להם, אני לא יודעת שזו הנכדה שלי, אני לא מכירה אותה.

     אני רוצה לתת לנכדים ב*** שהם באים ומספרים לי וגרים אצלי, אחד עומדת להתארס והיא באה עם הבחור שיישן אצלו. אני רוצה לתת להם כסף מפני שהם מתייחסים יפה אלי והבן שלי קצת נכה, לבן שלי יש *** ילדים וב"ה יש לתת.

     לש. יש מעל ומעבר, הוא לא זקוק גם לעזרה, גם לא מתייחסים. אני רוצה לתת מתנות- בעז"ה היא תתארס ואני אתן לו כמה מאות, עד 120 בינתיים אני לא רוצה שאני אזדקק, אני אוהבת לתת ואחרי 120 זה כבר לא רחוק ב"ה, אני היום בת 92, כמעט 93 אז אני מציאותית, אז עד 120 אלא שאני ארצה אני אתן להם וגם לאחרים אני אתן משהו, לנכדים שלי." [כך במקור – פ"ג].

      

106. למעשה ניתן היה לעצור כאן ולדחות את הטענה בדבר חוסר כשירות של המנוחה מטעמי השתק שיפוטי ומעשה בית דין. יחד עם זאת ובבחינת למעלה מן הצורך אדון בטענת חוסר הכשירות לגופה.

      

107. הכלל הוא כי כל אדם כשיר לזכויות ולחובות מלידתו ועד מותו וכל אדם כשיר לפעולות משפטיות, אלא אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית-משפט ראו: סעיף 1 ו-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962 (להלן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות"); ת"ע 40498-04-20 ש. ב. ע. נ' א. ע. (18.10.2023); ת"ע 28610-04-18 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי (16.12.2020).

      

108. הוכחת העדר כשרות היא עניין שברפואה ראו: ת"ע 20071-11-19 ב. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (4.12.2023). טענות בדבר היעדר כשרות נהוג להוכיח באמצעות חוות דעת רפואית הנסמכת בין היתר על מסמכים רפואיים ראו: עמ"ש 36529-11-10 ב.ש.מ נ' ב.ש.מ (28.2.2012); ת"ע 43432-06-18 פלונית נ' אלמוני (9.1.2024).

109. בדיון קדם משפט שהתקיים בהליך הנוכחי ביום 12.7.23 נדונה, בין היתר, שאלת מינוי מומחה רפואי כדלהלן:

      

     "ביהמ"ש: תגישו פסיקתות ומספיקה פסיקתה אחת מרוכזת. אתם תתאמו עם הצד השני את נוסח הפסיקתא. אחרי איסוף המסמכים ימונה מומחה ואחר חוות דעת של מומחה תאמרו מה מצבכם. מומחה יכול לייתר חלק מהעדים שרציתם להביא." ראו: פרוט' עמ' 4 ש' 15-13.

      

110. חרף אמירה ברורה זו של בית המשפט, התובעים לא ביקשו למנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט ויש לזקוף מחדל זה לחובתם.

      

111. לתיק בית המשפט הוגשו אומנם מסמכים רפואיים וחוות דעת שונות, לרבות של ד"ר כ. אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט בהליך האפוטרופסות, ואולם, לא הונחה לפני בית המשפט ראיה חשובה בדמות של חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט באשר ליכולת הקוגניטיבית של המנוחה וכשירותה במועדים הרלוונטיים להענקת הדירה במתנה לנתבע.

      

112. יחד עם זאת, אין חוות דעת המומחה מהווה 'הראיה שאין בלתה' ובית המשפט יכול להסתייע בראיות נוספות. על רקע האמור, יש לבחון את מכלול הראיות אשר הוגשו מטעם הצדדים.

      

     ד"ר ב. 

      

113. ביום 22.1.17 ניתנה חוות דעת ראשונה מטעם ד"ר ב. ראו: עמ' 164-166 לתיק המוצגים של הנתבע ממנה עולה, בין היתר, כי המנוחה:

      

     "היא יודעת כמה רכוש יש לה, יודעת את ערך הדירה ומסבירה למה היא שווה הרבה. מסבירה שהיא חייה מפנסיה של בעלה, חסכונות ומביטוח לאומי. מתמצאת בכל המובנים, הנ"ל.

     במבחן מיני מנטל MMSE קיבלה 29/90 נקודה אחת ירדה על אחד הפריטים של זכרון לטווח קצר".

      

     "אישה מעל גיל 90 צלולה ומתמצאת בכל המובנים. מנמקת את מעשיה ככל אדם סביר, ולכן כשירה לבצע אותם ככל אדם סביר. במציאות הנוכחית אין עדות לדמנציה" [ההדגשה במקור – פ"ג].

114. ביום 10.7.17 ניתנה חוות דעת שנייה מטעם ד"ר ב. ראו: עמ' 168-170 לתיק המוצגים של הנתבע ממנה עולה, בין היתר כי:

      

     "מתמצאת בתאריך, במקום בסיטואציה ובאנשים.

     מסבירה את עצמה, מנמקת כאדם סביר.

     ...

     מדובר באישה בת 91 צלולה ומתמצאת בחייה ומנמקת את רצונותיה ומעשיה כאדם סביר [ההדגשה במקור – פ"ג].

      

115. בדיון הוכחות העידה ד"ר ב., שהינה פסיכיאטרית מומחית משנת 1994 ראו: פרוט' עמ' 7 ש' 21-22, כי התרשמה שהמנוחה "... נראית אדם שיודע מה שהוא רוצה" ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 2.

      

     עו"ס ***

      

116. ביום 10.10.16 הגישה העו"ס *** (להלן: "העו"ס"), במסגרת הליך האפוטרופסות, בקשה למתן ארכה להגשת תסקיר ראו: עמ' 148 לתיק המוצגים של הנתבע, בה ציינה, בין היתר, כדלהלן:

      

     "גב' *** מתנגדת נחרצות לעניין מינוי האפוטרופוס. ידעה לומר מה קרה אצל הרופא הגריאטר והסבירה מדוע אינה זקוקה. חשוב לציין שנשמעת מאוד צלולה".

      

117. ביום 9.1.17 העו"ס הגישה תסקיר ראו: עמ' 28-33 לתיק המוצגים של התובעים בו צוין, בין היתר, כך: "החסויה מספרת באופן רהוט את מהלך חייה, מאז עלייתה ארצה ונישואיה" ראו: עמ' 29 לתיק המוצגים של התובעים.

      

118. בדיון הוכחות העידה העו"ס, בין היתר, כדלהלן:

      

     ש. אני מבין שנפגשת איתה 7 פעמים.

     ת. הרבה מאוד פעמים. בהתחלה הייתה מאוד צלולה וידעה איך היא ניהלה את החיים שלה, ולמה החליטה ככה ולא אחרת. וגם הנבתי שכב' השופט הכהן ביקר אצלה והתרשם מביקור הבית כשהיא צלולה וברת דעת.

     ראו: פרוט' עמ' 16 ש' 11-14

      

     ש. אמרת שהתחלה היא הייתה צלולה. מתי התחלת לבקר אותה?

     ת.2016.

     ש. את כותבת בהתחלה שהיא הייתה צלולה.

     ת. כן.

     ראו: פרוט' עמ' 17 ש' 29-32

      

     ד"ר פ.

      

119. במכתב מיום 1.1.17 ראו: עמ' 162 לתיק המוצגים של הנתבע, ציין ד"ר פ., בין היתר, כדלהלן:

      

     "1. ראיתי את גב' *** בביקור בית לפי פניית בנה מר מ. ***.

     2. הביקור נקבע לשם הערכת כשרה של הנבדקת לפעול כאדם בעל זכויות מליאות בעניין כתיבת צוואה.

     3. הגב' ***, כבת 90, ענתה לשאלותי במבחן מיני-מנטל באופן שקיבלה ציון 30 מתוך 30 שזה, כמובן, הישג נאה מאוד. בכל הראיון שערכתי לנבדקת לא התגלו אצלה פגמים בתפקודה הקוגניטיבי או בבריאותה הנפשית".

      

     האפוטרופסית לדין

      

120. לאחר פגישה שקיימה האפוטרופסית לדין עם המנוחה, בה "שוחחה עמה ארוכות", הגישה לתיק בו התנהל הליך האפוטרופסות הודעה בה ציינה כי מהתרשמותה הראשונית, המנוחה לא זקוקה לאפוטרופוס לגוף ו/או לרכוש ראו: עמ' 172-173 לתיק המוצגים של הנתבע.

      

121. בדיון שהתקיים ביום 12.2.17 ראו: עמ' 43 לתיק המוצגים של התובעים הודיעה האפוטרופסית לדין, בין היתר, כדלהלן:

      

     "עו"ד ת.: אני מוניתי כאפוטרופוס לדין. אני ובא כוחה, עוה"ד *** תמימי דעים, כי לעת הזו אין צורך לא באפוטרופוס לגוף ולא לאפוטרופוס לרכוש.

     אני סבורה שיש צורך למנות תומך החלטות על פי סעיף 67 ב'."

      

      

      

     עו"ד ח.

      

122. עו"ד ח. בעל ניסיון בעריכת דין 42 שנים ראו: פרוט' עמ' 34 ש' 5-6, טיפל בהענקת הדירה במתנה לנתבע בשתי ההזדמנויות וערך תרשומות "פחות או יותר" בזמן אמת ראו: פרוט' עמ' 36 ש' 17-18.

      

123. מהתרשומת הראשונה ראו: עמ' 201 לתיק המוצגים של הנתבע עולה, בין היתר, כי:

      

     "אין כל ספק שהגב' *** יודעת בדיוק מה היא עושה ובדיוק מה היא רוצה. גילה אמנם מתקדם, יש לה תנועות לא רצוניות של ראש וידיים, אך היא צלולה לפחות כמוני ואולי גם יותר".

      

124. מהתרשומת השנייה ראו: עמ' 202 לתיק המוצגים של הנתבע עולה בין היתר, כי:

      

     "ניכר היה ש*** מתקשית בשמיעה אך מבינה כל דבר מאד אם מדברים בקול רם מאד" [כך במקור – פ"ג]

      

125. בדיון הוכחות העיד עו"ד ח. כך:

      

     ש. התרשומת שמונחת בפנינו מתמצת את הדברים המהותיים שעלו בשיחה בניכם?

     ת. כן.

     ראו: פרוט' עמ' 36 ש' 15-16

      

     ש. המכתב בעמ' 198 , כותבים לך על *** ועל גריאטר, זה לא מדליק לך נורות אדומה? אתה סומך על התרשמותך?

     ת. אם היו ספקות כלשהם הייתי מברר מה הוא כתב . השיחות שלי איתה לא הותירו שום ספק.

     ראו: פרוט' עמ' 36 ש' 29-31

      

126. כידוע, הסתמכות בית המשפט על התרשמות של עורך הדין שערך מסמכים משפטים והתרשם במישרין מן המנוחה בשאלת צלילות דעתה מעוגנת בפסיקה השוו: עמ"ש 42104-02-21 ע' פ' נ' ג' מ' (1.6.2021) ובמקרים מתאימים היא עשויה להיות עדיפה על חוות דעת מומחה ראו: פש"ר 33167-10-17 י. מנור נ' ד. מנור (20.12.2023).

      

      

     התרשמות כב' השופט (בדימוס) מנחם הכהן

      

127. כב' השופט (בדימוס) מנחם הכהן נפגש עם המנוחה פעמיים ובשתי ההזדמנויות התרשם כי המנוחה צלולה ראו: עמ' 37 לתיק המוצגים של הנתבע, עמ' 45 לתיק המוצגים של התובעים.

      

     התרשמות מותב זה

      

128. גם מותב זה, אשר פגש את המנוחה בדיון שהתקיים בדיון שהתקיים ביום 28.11.18 במסגרת הליך האפוטרופסות ראו: עמ' 56 לתיק המוצגים של התובעים – דהיינו כשנתיים לאחר הענקת המחצית הראשונה של הדירה וכשנה ו-9 חודשים לאחר הענקת המחצית השנייה של הדירה לנתבע במתנה – התרשם כי גם בתקופה זו המנוחה יכולה הייתה להביע רצון מה ייעשה ברכושה ראו: עמ' 20 לתיק המוצגים של התובעים.

      

     הצהרת הצדדים

      

129. בדיון שהתקיים ביום 12.2.17 במסגרת הליך האפוטרופסות, הצהירו הצדדים כי אין מחלוקת שהמנוחה צלולה וכשירה ראו: עמ' 44 לתיק המוצגים של התובעים.

      

130. על יסוד מערכת ראייתית זו ניתן לבוא ולומר כי חזקת הכשרות, הקבועה בס' 1-2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות לא נסתרה וכי המנוחה הייתה כשירה קוגניטיבית בעת הענקת הדירה במתנה לנתבע וגם זמן מה לאחר מכן.

      

131. יוזכר כי למנוחה מונה האפוטרופוס רק ביום 2.12.18 דהיינו כשנתיים לאחר הענקת המחצית הראשונה של הדירה וכשנה ו-9 חודשים לאחר הענקת המחצית השנייה של הדירה לנתבע במתנה, כאשר גם מינוי זה אינו שולל את כשרותה המשפטית של המנוחה ראו: רע"א 6397/04 אלעבסי נ' עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר דוד (6.12.2009); ע"א 3354/18 פלונית נ' פלונית (23.3.2020).

      

132. ער אני לכך, שישנן ראיות נוספות, המטילות לכאורה ספק בכשירותה הקוגניטיבית של המנוחה.

      

      

      

      

      

     ד"ר כ.

      

133. ד"ר כ. מונה כמומחה מטעם בית המשפט במסגרת הליך האפוטרופסות והוא הגיש חוות דעת מטעמו ביום 17.6.18 ראו: עמ' 67-65 לתיק המוצגים של התובעים. ד"ר כ. סיכם את חוות דעתו כדלהלן:

      

     "לסיכום: המקרה המדובר מעורר הרבה שאלות והתלבטויות עקב תמונה קלינית לא אחידה. מחד גיסא, הגברת *** מגלה יכולת רגשית שמורה ובקיאות מסוימת בנושא ניהולה הכספי. מאידך גיסא, קיימים פגמים בולטים וקשיים בחלק ניכר מתפקודיה הקוגניטיביים כגון הימצאות במזמן. היכולת לספור, זיכרון לטווח מידי וארגון אסטרטגי של החשיבה. ניגודים אלו מתבטאים גם בחוות דעת קודמת הן בהחלטת כב' השופט מנחם הכהן אשר מצא את הנבדקת "צלולה". במצב זה, לאחר לא מעט התלבטויות מצדי החלטתי ללכת על הצד הרפואי- פורמלי של הנושא, כאשר קיימת הוכחה חד משמעית על פגיעה קוגניטיבית ברמה שיכולה להתאים לדמנציה בשלב ביניים. הנני סבור כי כאשר קיימת ירידה כה חדה במספר מסוים של תחומים קוגניטיביים, לא ניתן להתעלם מכך ולאפשר לאדם להחליט החלטות בעלות השלכות בלתי הפיכות כמו במקרה זה. עומק הפגיעה בתחומים קוגניטיביים מסוימים מצביע על כך שמדובר בתהליך מתמשך ולא דבר חדש שהופיע בחודש האחרון. אי לכך אני סבור שבתאריך 02.03.18 לא היה מצב הנבדקת שונה בתכלית מהמצב כיום. לדעתי בהתאם לאמור גב' *** לא הייתה מסוגלת לחתום על הבקשה להעברה כספית בתאריך זה. לגבי מינוי אפוטרופוס: אני ממליץ על מינוי אפוטרופוס לגופה ורכושה של הגב' ***. בעיניי גב' *** אינה מסוגלת להופיע בבית המשפט אך מסוגלת להביע את דעתה לגבי מינוי האפוטרופוס. אינני סבור כי יש להכריז עליה כפסולת דין".

      

134. במסגרת חוות הדעת, ד"ר כ. לא הסתיר את התלבטותו ביחס למצבה הקוגניטיבי של המנוחה. בדיון הוכחות התלבטות זו קיבלה משנה תוקף, שעה שד"ר כ. העיד כי:

      

     "אני לא לכיוון כשירה או לא אני מנסה להיות אובייקטיבי ובמידה מסוימת שמחתי שכב' השופט הכהן החליט החלטה אחרת כי זה הוריד ממני רגשות לא פשוטים, חשבתי שעשיתי את שלי מבחינה רפואית הייתי בסדר" ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 1-4.

     ובהמשך:

      

     "אני בד"כ שבית המשפט לט [הטעות במקור – פ"ג] מקבל את חוות דעתי זה קצת צורם אך הפעם הייתי עם זה בסדר" ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 6-7.

      

135. במילים אחרות, ד"ר כ. קיבל את ההתרשמות של כב' השופט (בדימוס) מנחן הכהן בכל הנוגע למצבה הקוגניטיבי של המנוחה ועובדה זו מכרסמת באופן משמעותי בערך הראייתי של חוות דעתו.

      

136. זאת ועוד, בדיון ההוכחות התייחס ד"ר כ. לחוות דעתה של ד"ר ב., אשר קבעה כאמור כי המנוחה הייתה כשירה, כדלהלן:

      

     ש. מכיוון שהקדשת בחוו"ד במשפט לחוו"ד של ד"ר ב., אבקש שתסביר מדוע ניתן להסתמך או לא על חוו"ד?

     ת. לא אמרתי שאי אפשר להסתמך אני לא פוסל את חוו"ד. אני לא בן אדם שיכול לפסול, שמתי לב שלא הייתה בדיקה קוגניטיבית שבמצבים דומים ,בד"כ, אנו מצפים שבדיקה כזו תיעשה. כחלק ממנה היה לי ברור שההתרשמות שלה הייתה בלתי אמצעית ההתרשמות שלה הייתה יחסית דומה לשלי עד שלא ביצעתי את הסדיקה [צ.ל. בדיקה – פ"ג] הקוגניטיבית המחייבת במקרים כאלה.

     ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 5-10.

      

137. ואולם, ד"ר ב. העידה כי ערכה למנוחה בדיקות קוגניטיביות ראו: פרוט' עמ' 9 ש' 32-34 וגם עובדה זו מחלישה באופן משמעותי את ערכה הראייתי של חוות דעתו של ד"ר כ., אשר העיד בדיון ההוכחות כי לא הסתיר את התלבטותו בעת עריכת חוות הדעת ראו: פרוט' עמ' 11 ש' 24, עמ' 14 ש' 25-26.

      

138. נוסף על כך, חוות דעתו של ד"ר כ. הוגשה ביום 17.6.18 והוא התבקש לחוות את דעתו ביחס ל-3 החודשים האחרונים שקדמו להגשתה ראו: פרוט' עמ' 14 ש' 30-33 בעוד שהמועדים הרלוונטיים להענקת הדירה במתנה הם יום 12.12.16 ויום 2.3.17 כאשר על-פי הפסיקה, נקודת הזמן אותה יש לבחון היא מועד חתימת מסמכי העברה השוו: ת"ע 46768-12-20 המבקש נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (8.2.2024).

      

139. על יסוד כל אלה, לא ניתן להעניק לחוות דעתו של ד"ר כ. ערך ראייתי ממשי באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה, בפרט ביחס למועדי העברת הדירה במתנה לנתבע.

      

     ד"ר ר.

      

140. במסמך רפואי מטעם ד"ר ר. מיום 30.6.16, שניתן "לצורך אדמיניסטרטיבי" ראו: עמ' 59 לתיק המוצגים של התובעים צוין, בין היתר, כך:

      

     "אני החתום מטה מעיד בזאת כי ביום 3 באפריל 2016, כ"ד באדר שני תשע"ו, בדקתי את גב' *** ***, מספר זהות ***, ומצאתי את הממצאים הבאים:

     דמנצ'יה מתאימה למחלת אלצהיימר

     אינה מתמצאת בזמן. אין מתמצאת במרחב, זכרון לטווח זמן קצר מאוד פגום

      

     האם הנדונה מסוגלת להביע את דעתה בענין מינוי אפוטרופוס? לא, אינה מודעת בכלל לליקויים בתפקודה.

     האם הנדונה מסוגלת להופיע בבית משפט? כן

     האם יש להכריז על הנדונה כפסולת לדין? כן

     החוסה אינה מסוגלת לדאוג לענייניה ולפי כך זקוקה למנוי אפוטרופוס על גופה ועל רכושה" [ההדגשה במקור – פ"ג]

      

141. מסקנה זו מעוררת קושי ממשי לאור מסמך נוסף מטעם ד"ר ר. מיום 3.4.16 ראו: עמ' 146-145 לתיק המוצגים של הנתבע בו צוין, בין היתר, כדלהלן:

      

     "יוצאת כמעט כל יום, מסתובבת בשכונה, עורכת קניות ואפילו נוסעת בתחבורה ציבורית, משבחת את הנהגים שמאוד עוזרים לה ומתחשבים בה... אינה מתקשה למצוא חפצים בביתה, אינה חוזרת על אמירה או שאלה לה כבר קיבלה תשובה, מבשלת, זוכרת מתכונים, זוכרת את התבלינים שהוסיפה ואינה שורפת אוכל ששוכחת על האש או שוכחת אש דלוק אחרי בישול, מנווטת היטב בתחבורה ציבורית, קוראת הרבה עיתונים וזוכרת היטב את הידיעות שקראה".

      

142. עוד צוין במסמך זה כדלהלן:

      

     "מבחן קצר של מעמד קוגניטיבי stms))

     התמצאות 7/8 עיר, רחוב, מספר, יום, עונה, חודש, שנה

     קשב5/7

     למידה4/4

     חשבון3/4

     השוואה3/3

     מידע3/4

     בניה1/4

     זיכרון0/4 ציון 26

      

143. במכתב מיום 30.6.16 ד"ר ר. לא נתן כל הסבר לתפנית הקיצונית שחלה בהתרשמותו ומסקנתו בכל הנוגע למצב הקוגניטיבי של המנוחה בתוך פרק זמן כה קצר, הנופל מ-3 חודשים.

      

144. גם ד"ר כ. העיד כי מסקנתו של ד"ר ר. הפתיעה אותו ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 30-31, עמ' 14 ש' 1-2.

      

145. בנוסף, ד"ר כ. הסביר כי מסקנתו של ד"ר ר. בכל הנוגע לציון 26 במבחן stms משמעותה ציון 26 במבחן מינימנטל ראו: פרוט' עמ' 13 ש' 27 וציון זה איננו מתיישב עם מסקנתו להכריז על המנוחה פסולת דין שהינה הכרזה יוצאת דופן וקיצונית, וסעד שנעשה בו שימוש נדיר ביותר ראו: עמ"ש 61024-05-23 י. נ' פ. (11.12.2023).

      

146. העו"ס העידה בדיון ההוכחות, בין היתר, כדלהלן:

      

     ש. ב-2016 התחלת לבקר אותה ובספטמבר ביקרת אותה 3 פעמים, פעם אחת בנובמבר, פעם אחת בדצמבר ופעם אחת בינואר. ולאחר מכן היה דיון בפברואר ושם העדת שאין מחלוקת שהיא צלולה. בשלב שהדעת שהיא כשירה וצלולה היא הייתה צלולה?

     ת. אם אינני טועה אני כן יודעת שהוגשה לבית המשפט תעודה של פרופ' ר. שנכתב שהיא לא צלולה ואני בעניות דעתי והכלים המקצועיים שיש לי הבנתי שהיא כן צלולה.

     ראו: פרוט' עמ' 17 ש' 33 עד עמ' 18 ש' 2

      

     ובהמשך:

      

     ש. בשלב זה חשבתי שהיא צלולה שהיה בפנייך חוו"ד של ד"ר ר.?

     ת. העדתי את דעתי.

     ראו: פרוט' עמ' 18 ש' 6-7

      

147. על יסוד כל אלה, כאשר לא ניתן על-ידי ד"ר ר. כל הסבר לשינוי הקיצוני שחל בעמדתו בין שני מכתביו, כאשר מסקנתו במכתב מיום 30.6.16 הפתיעה את ד"ר כ. והעו"ס, אשר ביקרה את המנוחה באופן תדיר בתקופה הרלוונטית והתרשמה אחרת ממצבה הקוגניטיבי של המונחה, סבורני כי לא ניתן להעניק משקל משמעותי, אם בכלל, למסקנתו של ד"ר ר..

      

     ד"ר צ.

      

148. ד"ר צ. ביצע הערכה גריאטרית מיום 2.1.17 ראו: עמ' 63 לתיק המוצגים של התובעים ולמעט אמירה כללית כי "מדובר במטופלת עם רקע רפואי מורכב כולל דמנציה ניורודגנרטיבית" אין כל קביעה מבוססת באשר למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועדים הרלוונטיים להענקת הדירה במתנה לנתבע.

      

149. בתוך כך, לא ניתן להעניק להערכה הגריאטרית, כל משקל ממשי בכל הנוגע למצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועדים הרלוונטיים להענקת הדירה במתנה לנתבע.

      

150. ניתן לסכם ולומר כי התשתית הראייתית התומכת במסקנה כי במועד הרלוונטי להענקת הדירה במתנה לנתבע המנוחה הייתה כשירה, עולה באופן משמעותי על המסכת הראייתית התומכת במסקנה כי המנוחה לא הייתה כשירה במועדים אלה.

      

151. במילים אחרות, התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה הנדרש כדי לקבוע כי המנוחה לא הייתה כשירה בעת הענקת הדירה לתובע ראו: ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל, פ"ד לט(3) 101 (1981); ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל פ"ד מג(1) 760 (1989); ת"ע 33239-03-18 פלונית נ' אלמונית (28.1.2020).

      

152. בפש"ר 33167-10-17 י. מנור נ' ד. מנור (20.12.23) שניתן לאחרונה, סוכמה ההלכה בנוגע לרף הראייתי להוכחת העדר כשירות כדלהלן:

      

     "הספרות והפסיקה נוקטות במספר מטבעות לשון בהקשר זה: נאמר למשל כי "כמות ההוכחה הנדרשת כדי לקבוע כי המגבלה ממנה סבל המנוח הינה כזו אשר עלולה לשלול את כשרותו לצוות, אינה עניין של מה בכך, ואין די בהעלאת ספקות גרידא" (ע"א 724/87 גולד נ' גולד פ"ד מח(1) 22 (1993)). במקום אחר נאמר כי מדובר ב"נטל הוכחה של ממש" (ת"ע (חי') 256-05-12‏ ‏ עיזבון המנוחה ר' א' נ' ל' נ'‏ (נבו 15/8/16)"

      

     ראו גם: ת"ע 40789-05-17 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל אביב (16.9.2018).

      

153. בסיכומים טענו התובעים כי המסכת הראייתית שהובאה מטעמם, יש בה "כדי להטיל ספק באשר לצלילותה ומצב הקוגניטיבי" של המנוחה ראו: פרוט' עמ' 37 ש' 18-20, עמ' 40 ש' 11-13.

      

154. כידוע, קיומו של ספק בדבר כשירותו של מנוח, אינו מספיק על מנת לפסול פעולה משפטית שנעשתה על ידו השוו: עמ"ש 69763-03-23 ח' נ' נ' (10.12.2023).

      

155. על יסוד כל אלה אני קובע כי לא הוכחה לפניי טענת התובעים כי בעת הענקת הדירה במתנה לנתבע, המנוחה לא הייתה כשירה במישור הקוגניטיבי.

      

     השפעה בלתי הוגנת

      

156. בראש ובראשונה יש לדחות את טענת הנתבע בסיכומים כי טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת שמורה להליכים העוסקים בביטול צוואה בלבד ראו: פרוט' עמ' 45 ש' 30. נפסק בעניין זה בתלה"מ 18816-06-20 נ.י. נ' י.י. (24.8.2022) כי:

      

     "דוקטרינת ההשפעה הבלתי הוגנת חלה בדיני הירושה (סע' 30 (א) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965), ומשמעותה - ניצול יתרון פסיכולוגי הנעוץ באמון או בתלות של צד אחד במשנהו, באופן המונע מהצד הנתון להשפעה להפעיל שיקול דעת עצמאי. הדעה המקובלת היא, כי יש להחיל דוקטרינה זו אף על עסקאות מתנה, אם הצד בעל ההשפעה מנצל את מעמדו ואת תלותו של הצד האחר, באופן שהוא מפיק לעצמו או לצד שלישי יתרון בלתי הוגן על דרך קבלת דבר בעל ערך (בדרך של מתנה, צוואה או חוזה), ניתנת הפעולה לביטול על ידי הצד שפעל תחת אותה השפעה (במקרה של צוואה מדובר על בטלות גמורה). ראו: תמ"ש (כ"ס) 27977-06-10 מ.י. נ' א.ע. [פורסם בנבו] (2012) (להלן - "עניין מ.י."); ד' פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט (כרך ב', מהדורה שלישית, 2017) בעמ' 1197 - 1201 (להלן - "פרידמן").

      

     ראו גם: תמ"ש 20800-07-18 ג. נ' ש. (14.6.2022)

     תמ"ש 28251-09-19 ש.ע.ל נ' א.ע. (4.11.2021)

      

157. יחד עם זאת, יש לקבל את טענת הנתבע כי התובעים לא פירטו בכתב התביעה את העובדות המהוות השפעה בלתי הוגנת ראו: פרוט' עמ' 45 ש' 34.

      

158. בית המשפט העליון הבהיר כי טענה בדבר השפעה בלתי הוגנת צריך להוכיח בראיות ברורות ומשכנעות ראו: בע"מ 4822/21 פלוני נ' פלוני (15.7.2021).

      

159. במסגרת כתב התביעה התובעים הסתפקו באמירות כלליות כגון: הנתבע השפיע בצורה בלתי הוגנת על המנוחה ראו, למשל: ס' 2 ו-5 לכתב התביעה לביטול מתנה מבלי לפרט דבר במישור העובדתי.

      

160. גם בסיכומים הסתפקו התובעים באמירה כללית לפיה "...ותלותה בנתבע כמי שהשמיע את קולה שכן לא שמעה, כמי שהלך איתה לבנק, כמי שהיה גורם המשמעותי יותר בחייה הפכה אותה לבת גולגולת דקה ומכאן קלה הדרך להשפעה שהשפיע עליה שהיא השפעה בלתי הוגנת בקשר להענקת הדירה" ראו: פרוט' עמ' 40 ש' 23-25.

      

161. התובעים לא הצביעו בסיכומים על מי ממבחני העזר שנקבעו בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: "הלכת מרום") כדי להוכיח השפעה בלתי הוגנת ודי בכך כדי לדחות את הטענה.

      

162. בבחינת למעלה מן הצורך יצוין כי התובע העיד שהוא ומשפחתו ביקרו את המנוחים בימים רגילים ובשבתות ראו: פרוט' עמ' 22 ש' 1 והתובעת העידה כי לאחר שהמנוחה הפסיקה להגיע לביתה, היא הייתה מבקרת אצלה ראו: פרוט' עמ' 24 ש' 32-35.

      

163. בתוך כך, לא התקיים למצער מבחן "קשרי המצווה עם אחרים" שנקבע בהליכת מרום. על יסוד הפסיקה כי המבחנים שנקבעו בהלכת מרום הם מבחנים מצטברים ראו: ת"ע 29215-02-18 מ. נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (18.8.2019) יש לקבוע כי הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת לא הוכחה.

      

     גמירות הדעת של המנוחה

      

164. בסיכומים טענו התובעים כי לא ברור אם המנוחה הבינה שהענקת המתנה לנתבע זו מתנה שאין ממנה חזרה ראו: פרוט' עמ' 39 ש' 16-17 וכי העדר גמירות הדעת נלמדת מכך שבהסכמי המתנה לא הובטחה למנוחה זכות למגורים ראו: פרוט' עמ' 40 ש' 1.

      

165. טענה זו יש לדחות מכל וכל לנוכח הראיות המלמדות על גמירות דעתה של המנוחה.

      

166. אכן, על-פי הפסיקה, " ...בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד..." ראו: ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' גולדברג (20.7.1995) והדבר מקבל משנה תוקף מקום בו מעניק המתנה הינו אדם קשיש כמו במקרה שלפניי ראו: ת"ע 23691-09-20 פלונית נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים (30.1.2024); תמ"ש 33685-01-21 פלוני נ' אלמוני (2.2.2022).

      

167. יחד עם זאת, כאשר דנים אנו בעסקת מתנה, המבחן האובייקטיבי-חיצוני אינו מאבד מתקפותו ראו: ע"א 3601/96 בראשי נ' עיזבון בראשי, פ"ד נב(2) 582 (1998); עמ"ש 52719-06-20 א' נ' ב' (2.3.2022). בתוך כך, יש לוודא מעל לכל ספק, כי נותן המתנה אכן התכוון לתת מתנה מתוך רצון חופשי, ויש לשים דגש מיוחד על רצונו ועל גמירות דעתו של הנותן בזמן יצירת החוזה ראו: תמ"ש 20800-07-18 ג. נ' ש. (14.1.2022).

      

168. במקרה שלפניי הונחו ראיות המובילות למסקנה כי המנוחה גמרה בדעתה להעניק לנתבע את הדירה במתנה.

      

     ד"ר ב.

      

169. בדיון הוכחות העידה ד"ר ב., בין היתר, כך:

      

     ת. כן היא אמרה שהיא עבירה למ. ולאשתו. היא אמרה את זה אני לא ידעתי לשאול את זה לא ידעתי את הסיפור הזה. היא העבירה למ. ולאשתו בטאבו וחצי דירה נוספת היא תעביר למ. ולמשפחתו. זה משהו שהיא העלתה. זה שלה.

     ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 3-6

      

170. ד"ר ב. הוסיפה כי המנוחה נתנה לנתבע את הדירה במתנה כדי למנוע סכסוכים עתידיים כי הדירה כבר תהא של הנתבע ראו: פרוט' עמ' 9 ש' 19-22, 25, 30-31.

      

     עו"ד ח. 

      

171. במסגרת התרשומת הראשונה ראו: עמ' 201 לתיק המוצגים של הנתבע ציין עו"ד ח., בין היתר, כדלהלן:

      

     "היא [המנוחה – פ"ג] סיפרה לי שהיא רוצה לחרוג ממה שכתוב בצוואה והיא מעוניינת להעניק לאח' הילדים – מ. – את הדירה ב***. ביקשתי ממנה מספר פעמים לשקול זאת שוב. אמרתי שזה עשוי לגרום למתחים בתוך המשפחה שימשיכו בדורות הבאים. היא אמרה שהיא מאוד מבינה את מה שאני אומר לה, אך מתיחות כזו ממילא כבר קיימת בתוך המשפחה לצערה הרב מאד. היא אמרה שהילדים האחרים מתייחסים אליה בצורה מאד שונה ממ. ומשפחתו והיא רוצה שזה יבוא לידי ביטוי.

     [כך במקור – פ"ג].

     ...

     אין לי כל ספק שהגב' *** יודעת בדיוק מה היא עושה ובדיוק מה היא רוצה..."

      

172. במסגרת התרשומת השניה ראו: עמ' 202 לתיק המוצגים של הנתבע ציין עו"ד ח., בין היתר, כדלהלן:

      

     "לאחר השלמת העברת מחצית הדירה על שמו של מ., התקשרה אלי *** ואמרה לי שהיא רוצה להעביר גם את יתרת הדירה על שמו.

     ...

     היא דרשה לשלם את השכר שלו [צ.ל. שלי – פ"ג] במקום וישבה עם פנקס צ'קים על השולחן. אמרתי לה את הסכום (3,000 ₪ כולל אגרות ומע"מ) היא חתמה על צ'ק וביקשה ממני למלאת את יתר הפרטים" [כך במקור פ"ג]

      

173. בדיון הוכחות העיד עו"ד ח., בין היתר, כדלהלן:

      

     ש. זה לא דרכו של עולם שאדם בן 90 נותן את דירתו במתנה. לא שאלת או ביררת?

     ת. שאלתי אותה המון שאלות וקבילתי המון תשובות, אני לא יכול לזכור בבירור. היא הייתה נחרצת בדעתה מה היא רוצה לעשות.

     ראו: פרוט' עמ' 35 ש' 12-14

      

     ובהמשך:

      

     ש. כיצד וידאת שהמנוחה הבינה שמדובר במתנה שלא ניתן לחזור ממנה?

     ת. ברישום בטאבו.

     ש. כיצד וידאת שהמנוחה הבינה שמדובר במתנה שלא ניתן לחזור ממנה.

     ת. היא הייתה נחרצת בדעתה.

     ש. וידאת את זה?

     ת. כן.

     ראו: פרוט' עמ' 35 ש' 19-24

      

174. לצורך הענקת הדירה במתנה לנתבע, המנוחה חתמה ביום 15.9.16 על שטר מכר ועל תצהיר ראו: עמ' 7-5 לתיק המוצגים של הנתבע.

      

175. עו"ד ח. העיד כי כאשר הוא עומד ליתן שירות משפט לאדם מבוגר הוא נוהג כך "... מחמיר על עצמי מעבר למידה ואומר אני לא אחתים אדם כזה אלא אם אני משוכנע לחלוטין שהוא יודע במה מדובר כולל ממה שאני צריך מבחינה מקצועית הלשכות מסוימות לכאן או לא. עם הגב' *** זכורים לי שיחות, היא אישה מדהימה, אינטליגנטית מאוד, ידעה מה היא עושה ללא שום ספקות" [כך במקור – פ"ג] ראו: פרוט' עמ' 34 ש' 12-17.

      

176. גם במכתב ששיגר עו"ד ח. לתובעים ביום 16.1.17 במענה למכתבם מיום 15.1.17, הדגיש עו"ד ח. כי לא יבצע שירות משפטי עבור אדם, אלא אם שוכנע כי האדם מודע למעשיו ראו: עמ' 199 לתיק המוצגים של הנתבע.

      

     התובעים

      

177. התובעים טענו בסיכומים כדלהלן:

      

     "כך ציינה גם המנוחה בדבריה לבית המשפט ב-2018 שתוכל להשכיר את דירתה, כך ציינה המנוחה בפני ד"ר ב. שתוכל להשכיר את דירתה ולמרות שציינה שהדירה הועברה במתנה אמרה לד"ר ב. שהוסכם והותנה , כדברי ד"ר ב., כי זכויותיה בדירה ובדמי השכירות בה יובטחו. אילו היה בפנינו מצב בו זכויות המנוחה היו מובטחות הייתה נחה דעתנו שהמנוחה גמרה בדעתה להיפרד מזכיותיה בדירתה עולמית מבלי שתובטח זכות מגוריה בדירה תוך שהיא שוללת מעצמה את זכות החרטה. אלא שכאן דבר מאלה לא נעשה" ראו: פרוט' עמ' 38 ש' 27-32.

      

178. במילים אחרות, התובעים לא פסלו לגמרי את האפשרות כי המנוחה גמרה בדעתה להעניק את הדירה במתנה לנתבע, ובלבד שזכויותיה בדירה ובפרט היכול לשכור את הדירה במידת הצורך נשמרו.

      

179. בעניין זה העידה ד"ר ב. כי "היא גם אמרה שאם היא תצטרך לעזוב את הבית הדירה תושכר כדי שיהיה לה כסף לדיור מוגן או לבית אבות. היא הייתה מודעת לזה שהיא נותנת משהו אבל עדיין תהיה לה אפשרות להשתמש בזה בחיים אם יהא בכך צורך וזה הוסכם והותנה" ראו: פרוט' עמ' 8 ש' 28-30.

      

     ובהמשך:

      

     "...ש. היא מבינה שאם היא נותנת מתנה זה לא שלה.

     ת. נכון. עם מ. היה לה דיבור והסכם שם היא הבטיחה את זה. היא אמרה שעם מ. הוסכם שאם היא תצטרך את הכסף למשהו סיעודי אז ייתנו לה את זה."

     ראו: פרוט' עמ' 9 ש' 9-11

      

180. הנתבע העיד בעניין זה כי הוא היה קרוב מאוד למנוחה ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 34-35, עמ' 30 ש' 1-2 וכי " אמי ידעה בוודאות כשכל סכום שהיא אי פעם תצטרך היא תקבל אותו ממני. גם אם היה פתאום השתלת כליה או הוצאה בלתי צפויה היא ידעה בוודאות שיהא יכולה לסמוך אליי שאני אעבור לגור בדירה שכורה או בקריית שמונה והיא תקבל את כל הכסף שהיא צרכיה" [כך במקור – פ"ג] ראו: פרוט' עמ' 29 ש' 9-11.

      

181. על רקע עדויות אלה ועל רקע טיב היחסים בין המנוחה לנתבע ומשפחתו ראו: התרשמות העו"ס מיום 10.10.16 לפיה היא מאוד קשורה לנתבע ומדברת בחום על אשתו וילדיו עמ' 148 תיק המוצגים של הנתבע ומיום 3.5.17 לפיה המנוחה חוזרת ומביעה ערכה ואהבה לנתבע ומשפחתו, אשר מתנהגים אליה בכבוד ואהבה ובניו של הנתבע מפנים את חדרם עבור המנוחה כאשר היא מתארחת אצלם וישנים בסלון ראו: עמ' 160 לתיק המוצגים של הנתבע, ניתן להניח כי הנתבע היה משכיר את הדירה, במידת הצורך על-מנת שכספי השכירות ישמשו את המנוחה.

      

182. במילים אחרות, לא היה מקום להתלות את גמירות דעתה של המנוחה להעניק את הדירה במתנה לנתבע בשמירת זכויותיה ליהנות מדמי השכירות בדירה.

      

183. בעניין זה יש להוסיף כי גם לאחר הענקת הדירה, נותרו בידי המנוחה כספים לא מעטים והכנסות שוטפות בסך של כ-12,000 ₪ לחודש ראו: עמ' 31-32 לתיק המוצגים של התובעים, פרוט' עמ' 28 ש' 35-31, עמ' 45 ש' 1 ויש ברכוש זה כדי להבטיח את זכויות המנוחה וסיפוק צרכיה, בפרט לנוכח העובדה כי המנוחה "אהבה לחיות בקטע של צניעות" כפי שהעידה העו"ס ראו: פרוט' עמ' 16 ש'19-20.

      

184. בתוך כך, יש לדחות את טענת התובעים בסיכומים כי "לא ניתן לקבל שהייתה גמירת דעת למנוחה להתרוקן מרכושה כליל" ראו: פרוט' עמ' 41 ש' 17-16.

      

185. על יסוד כל אלה, השתכנעתי – ולא נשאר בלבי כל ספק – כי הדירה ניתנה לנתבע במתנה אגב גמירות דעת מוחלטת ומתוך רצונה החופשי והמגובש של המנוחה.

      

     צורך באישור בית המשפט לעסקת המתנה

      

186. בכתב התביעה לביטול מתנה טענו התובעים כי נוכח קיומו של הליך האפוטרופסות, היה צורך באישור בית המשפט למתנה וזאת גם אם עסקאות המתנה נעשו קודם לכן ראו: ס' 36 לכתב התביעה לביטול מתנה.

      

187. טענה זו נזנחה על-ידי התובעים בסיכומים כאשר המשמעות הינה כי התובעים ויתרו על טענה זו ראו: ע"א 8168/03 ארנון נ' חשמל זועבי בע"מ (8.11.2009); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מט(2) 102 (1995).

      

188. מכל מקום, נפסק בתמ"ש 30847-03-16 גג לנזקק ולחוסה נ' ב.י. (18.3.2019) כי:

      

     "על פי סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט".

     משמעות הדבר כי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ה- 1968, אינו דן בחוזים שנעשו על ידי אדם אשר מונה לו אפוטרופוס, בטרם מונה לו אפוטרופוס. ראו רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז (5) 577, 586 – פסה"ד אמנם עוסק בפסול דין אך הדברים שנאמרו שם, טובים גם לענייננו"

      

189. באופן דומה נפסק ב א"פ 18981-02-15 XXX נ' האפוטרופוס הכללי במחוז ירושלים (11.7.2016) כי "חוזה שנערך על ידו קודם להכרזתו הוא אינו חוזה של פסול דין, ועל כן אין הוא כפוף למשטר של חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות אלא לזה של חוק החוזים [חלק כללי], תשל"ג-1973. העולה מהאמור הוא כי אין בהכרזה על פלוני כחסוי כדי לפגוע בתוקפן של עסקאות שערך קודם לכן, גם אם טרם הסתיימו ברישום"

      

190. לאור האמור, הטענה כי היה צורך בקבלת אישור בית המשפט לעסקאות שבוצעו לפני פתיחת הליך האפוטרופסות או במהלכו, כאשר למנוחה טרם מונה אפוטרופוס – נדחית.

      

     הטענה כי המתנה סותרת את הצוואה ההדדית

      

191. טענת התובעים כי יש לבטל את הענקת הדירה במתנה לנתבע מפני שהיא מנוגדת לצוואה הדדית שערכו המנוחים ביום 00.00.16 (להלן: "הצוואה") ופוגעת באינטרס ההסתמכות של המנוח ראו: ס' 41-42 לכתב התביעה לביטול מתנה, דינה להידחות.

      

192. בבע"מ 9085/16 פלונית נ' פלוני (2.3.2017) נקבע, בין היתר, כי:

      

     "בעניין שחם נדון עניין כוחו של היורש הראשון לעשות בנכסי העיזבון כבתוך שלו. נפסק, כי "במקום שמצוה ציוה ליורש אחר יורש, רשאי הראשון – מבחינה משפטית – 'לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון..." (עניין שחם, עמ' 337, מפי השופט (כתוארו אז) מ' חשין לרבות הזכות לכלות את נכסי העזבון. ואולם, מבחינה מוסרית, מוטלת על יורש ראשון חובה לשמור על הנכסים במידת האפשר והמתחייב מן הנסיבות, להנאתו של היורש השני:

     "רוח כל צוואה כזאת ליורש אחר יורש היא שהראשון ישמור על הנכסים במידת האפשר והמתחייב מן הנסיבות, להנאתו של היורש השני. אבל אין זאת אלא חובה מוסרית שאין בצדה חובה משפטית" (דברי השופט (כתארו אז) מ' לנדוי בע"א 598/75 רזניק נ' רזניק, פ"ד לו (1) 749, 755 (1976)).

     לטעמי יש להדגיש את שהדגיש השופט לנדוי; וכשלעצמי – בגדרי תום הלב החופה על המשפט האזרחי הישראלי (סעיפים 12, 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 – יתכן במקרים מסוימים שהדבר יהפוך לחובה משפטית, אם שלא בתום לב עשה היורש הראשון כדי להכשיל את זכאות היורש השני. ...עינינו הרואות כי הדברים תלויי נסיבות, והמאמץ הוא להתחקות אחר כוונת המצוה, ואחרי "מקום גיאומטרי" של צדק".

     [ההדגשות לא במקור – פ"ג]

      

193. על רקע הפסיקה והספרות, יש לבחון האם בעת הענקת הדירה במתנה לנתבע, למנוחה הייתה מטרה לפגוע באינטרס ההסתמכות של המנוח. עיון בתשתית הראייתית מוביל למסקנה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית.

      

194. ראשית, יש לקבל את טענת הנתבע בסיכומים כי לא הייתה בצוואה כל מגבלה בעניין העברת הנכסים בחיי בן הזוג הנותר בחיים. להפך, המנוחים ציינו בצוואה כי "במקרה של פטירת בן הזוג הנותר ברצוננו לבקש את חלוקת כל רכוש הנותר אחריו [ההדגשה לא במקור – פ"ג] חלוקה שווה בין שלושת ילדינו..." ראו: עמ' 196 לתיק המוצגים של הנתבע.

      

195. במילים אחרות, המנוחים לא ביקשו כי בן הזוג הנותר בחיים ישמור, ככל שניתן, על מצבת הנכסים אשר הייתה להם ערב עריכת הצוואה.

      

196. שנית, לא הוכח על-ידי התובעים כי אגב הענקת הדירה במתנה לנתבע, המנוחה פעלה בחוסר תום לב ובמטרה לפגוע במנוח. התשתית הראייתית אשר הונחה לפניי הובילה למסקנה כי בשונה ממערכת היחסים הקרובה ששררה בין המנוחים לנתבע, מערכת יחסים בין המנוחים לתובעים התאפיינה בריחוק ממשי.

      

197. כך למשל, העיד התובע כי:

      

     הנתבע זכה לסיוע כספי מהמנוחים כאשר גם המנוח דאג לנתבע יותר מאשר לתובעים ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 15-16 כאשר כפי שהוכח על-ידי הנתבע באסמכתאות, בין השנים 1999-2014 הועבר לנתבע סך של 6.2 מיליון ₪ ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 21-23, עמ' 60-143 לתיק המוצגים של הנתבע.

      

     המנוחים לא ביקרו בביתו של התובע בשבתות וחגים במשך 20 השנים האחרונות ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 18-20, ש' 32 עד עמ' 22 ש' 1 ומנגד, הם ביקרו את הנתבע באופן תדיר ראו: פרוט' עמ' 21 ש' 30-31.

      

198. נוסף על כך, ד"ר ב. העידה כי:

      

     "היא אמרה שהיא ובעלה כתבו צוואה ועכשיו זה לא רלוונטי. "התחילה להעביר חלק מהרכוש למי שרוצה... בצוואה כתוב שליש שליש. אי אפשר לתת לילד אחד שמסור כמו מלאך וקם בלילות לעומת זה שבא פעם בשבועיים ולא שואל במה צריך לעזור למה ששני אלה יקבלו אותו דבר. רוצה להיות אסירת תודה למי שגומל חסד קם בלילה ומלווה אותה גם אם לא מבקשת איך לא אגמול לו, אנו לא חיות אנחנו בני אדם. במקום אחר שבא פעם בשבועיים, יושבים שעתיים, לא גורמים נחת מדברים על כסך איתם כסף מביא קללה ולא ברכה..." ראו פרוט' עמ' 10 ש' 21-27.

      

199. גם בחוות הדעת הראשונה מיום 22.1.17 ראו: עמ' 166 לתיק המוצגים של הנתבע, התייחסה המנוחה לנושא הצוואה והענקת הדירה במתנה לנתבע כדלהלן:

      

     "מסבירה שבעבר כתבה ביחד עם בעלה צוואה אבל זה לא מתאים למציאות:

     כתבו לתת לכ"א 1/3 אבל יש בן אחד שמטפל והשאר לא. הבת קיבלה שתי דירות אחת למגורים ואחת כדי להתפרנס ממנה כי בעלה לא רצה לעבוד. הבן הבכור ש. לא עוזר לה והבן הצעיר מ. ואשתו עושים בשבילה הכל, מ. התעור בצבא בעין אחת, ויש להם שישה ילדים. לכן רוצה לעזור לו, רוצה להיות אסירת תודה לזה שגומל לי חסד".

      

200. יוצא אפוא, כי הדירה הוענקה לנתבע במתנה כדי לגמול לו על היחס שהעניק למנוחה, בשונה מהתובעים, ולא כדי לפגוע באינטרס ההסתמכות של המנוח.

      

201. על יסוד כל אלה, טענת התובעים כי הענקת הדירה במתנה לנתבע סותרת את הצוואה – נדחית.

      

     הטענה כי הנתבע הטעה את המנוחה

      

202. הנתבעים טענו בסיכומים כי: "שהנתבע הטעה את המנוחה לחשוב שילדיה פוגעים בה וזו הייתה טעות שהביאה אותה להעניק את הדירה" ראו: פרוט' עמ' 39 ש' 14-15.

      

203. מדובר בטענה שנטענה לראשונה בסיכומים ראו: ע"א 4077/21 עסיס רימונים בע"מ נ' פאי סיאם בע"מ (28.2.2023) והיא בגדר הרחבת חזית אסורה ראו: פרוט' עמ' 45 ש' 21 ומטעם זה בלבד אין לשעות לה ראו: ע"א 546/04 ‏עיריית ירושלים נ' שרותי בריאות כללית (20.8.2009); עמ"ש 42104-02-21 ע' פ' נ' ג' מ' (1.6.2021).

      

     מעורבות

      

204. טענה זו נטענה בסיכומים על-ידי הנתבע דווקא ראו: פרוט' עמ' 46 ש' 7-9 (מבלי שמצאתי טענה זו בכתב התביעה).

      

205. לא זו בלבד שטענת המעורבות שמורה להליכים העוסקים בביטול צוואה ראו: ס' 35 לחוק הירושה, התשנ"ה–1965, אלא שמפגש עם עורך דין מנתק, ככלל, כל מעורבות שקדמה לפגישה, וזאת על-ידי שיקול הדעת העצמאי של עורך הדין השוו: ע"א 851/79 בנדל נ' בנדל לה(3) 101, ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל נד(2) 215); עמ"ש 35500-05-16 מ' מ' נגד ג' ש' (6.11.2016).

      

206. במקרה שלפניי העיד עו"ד ח., למשל, כדלהלן:

      

     ש. למה לא העברתם אותה בפעם אחת על כל הדירה לא פעמיים?

     ת. אם אני לא טועה היא ביקשה בפעם הראשונה להעביר את הדירה. אם אני לא טועה אני חושב שיזמתי את זה אמרתי למה את כל הדירה, מחצית מהדירה היא קיבלה מירושה מבעלה ומחצית היה שלה תמיד והיא הסכימה למחצית הדירה. וזה החזיק כמה חודשים עד ששוב טלפון שהיא רוצה להעביר את יתרת הדירה.

     ש. אתה המלצת לה לעשות מתנה ולא צוואה?

     ת. לא. זו הייתה בקשתה.

     ראו: פרוט' עמ' 35 ש' 30 עד לעמ' 36 ש' 1

      

207. בתרשומת הראשונה ראו: עמ' 201 לתיק המוצגים של הנתבע ציין עוה"ד ח. כי "...המלצתי להעביר רק מחצית מהדירה." בתרשומת השנייה ראו: עמ' 202 לתיק המוצגים של הנתבע ציין עו"ד ח. כדלהלן: "בדקתי את המצב המשפטי, הגעתי למסקנה כי אין הגבלה מבחינת פעילות שרשאית *** לעשות בחייה ברכוש שירשה מבעלה. הודעתי למ. ול*** שאכין את המסמכים הדרושים".

      

208. על יסוד כל אלה, לא הוכח לפניי כי הנתבע היה מעורב בבחירת המנוחה להעניק לו מתנה.

      

     התביעה הכספית

      

209. כבר בדיון קדם משפט שהתקיים ביום 12.7.23 הבהרתי לתובעים את הקושי בהוכחת התביעה הכספית ראו: פרוט' עמ' 1 ש' 12-13.

      

210. התובעים השיבו כי:

      

     "שיהיה לנו את דפי חשבון הבנק יהיה אפשר להצביע על עילת התביעה או יותר נכון יהיו הוכחות שיוכיחו את עילת התביעה. התקופה הנדונה בתיק זה שמתחילה מ-2016 ואילך היה חש [צ.ל חשש – פ"ג] והחשש אומת על ידי בית המשפט ב2.17. שיהיה לנו את דפי חשבון הבנק נראה שם מה נעשה בחשבונותיה בתוקפה זו ניתן יהיה להוכיח את הטענה שהנתבע עשה בחשבונותיה כבשלו. ככל שבכל החשבונות ודפי חשבון הבנק לא נראה העברות כספיות כלל או לחילופין העברות שאושרו בהחלטות בסכומים סבירים כפי שנקבע בהחלטות אני מסכים שלא נוכיח עילת תביעה שעניינה משיכות שלא כדין. המילים שלא כדין משמעותן בניגוד להחלטות שניתנו וכאלה שאינן לטובתה ולשימושה של המנוחה בתקופה שציינתי"

     ראו: פרוט' עמ' 4 ש' 15-22

      

211. לאחר קבלת תדפיסי חשבון הבנק, התובעים לא ביקשו לתקן את כתב התביעה על דרך הפנייה לסכומים אשר הוצאו מחשבון הבנק על-ידי הנתבע שלא כדין.

      

212. זאת ועוד, הנתבע לא נחקר על-ידי התובעים לגבי מי מהמשיכות שבוצעו בחשבון הבנק ראו: פרוט' עמ' 42 ש' 13-14. משמעות בחירת בעל דין שלא לחקור שאלה שבמחלוקת פועלת כנגדו. קל וחומר על בעל דין שהוא התובע, שעליו מוטל נטל הראיה ראו: י' קדמי בספרו על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1699, התשס"ד-2003; תלה"מ 63643-01-18 פלונית נ' אלמוני (27.12.2023).

      

213. נפסק כי " כאשר צד, מרצונו ומתוך מודעות לתוצאות מעשהו, מוותר על חקירה נגדית, הדעת נותנת שיש לראותו כמי שאינו משיג על גרסת העד במקום שזו סותרת את גרסתו שלו (ע"א 9010/08 מרכז רפואי רבין נ' לוביאניקר [פורסם בנבו] (12.7.2011); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 13, 2020) 499)" ראו: ת"ע 15680-11-21 פלוני נ' אלמוני (14.12.2023).

      

214. בתוך כך, גרסת הנתבע כי הוא לא העביר כספים מחשבון המנוחה וכי כשניתנו לו כספים היה זה מרצון המנוחה ראו: ס' 14, 47, 49 לכתב ההגנה בתביעה כספית לא נסתרה.

      

215. זאת ועוד, כאשר הסעד הנתבע הוא כספי, נדרש התובע לצייד את בית המשפט בראיות שיאפשרו לקבוע מהו הסכום הכספי לו הוא זכאי ראו: ע"א 9145/18 שרות מזור א' לתיקון ושיפוץ מוצרי חשמל נ' שרות פלוס בע"מ (24.1.2021) ואין התובע יכול להסתפק בצירוף תדפיסי חשבון הבנק לתיק המוצגים ראו: עמ' 78 עד 128 לתיק המוצגים של התובעים כמו גם פירוט הסכומים בסיכומים ראו: פרוט' עמ' 41 ש' 8-14 מתוך תקווה כי בית המשפט יבצע מלאכה של סינון ומיון מסמכים ראו: תמ"ש 16831-11-14 פלוני נ' פלוני (4.4.2022) ועריכת חישובים השוו: תלה"מ 50414-01-18 פלוני נ' פלונית (5.12.2019) מתוך תקווה כי כך תוכח תביעתו ראו והשוו: ע"א 130/85 כהן נ' כהן, פ"ד מ(1), 69 (1986); תמ"ש 40041-01-14 פלוני נ' אלמונית (23.12.2014).

      

216. נוסף על כך, המנוחים, בחייהם, העניקו לנתבע כספים בסכומים משמעותיים כעניין שבשגרה, בין השנים 1999-2014 הוענק לנתבע סך של 6.2 מיליון ₪ ראו: עמ' 60-143 לתיק המוצגים של הנתבע כאשר העברת סך זה לא הוכחשה על-ידי התובע ראו: פרוט' עמ' 20 ש' 21-24.

      

217. בתוך כך, אין זה פלא כי מדיניות זו של העברת הכספים לנתבע המשיכה גם בתקופה שמחודש יולי 2016 ועד לחודש דצמבר 2018 – התקופה שבגינה הוגשה התביעה הכספית ראו: ס' 5 לכתב התביעה הכספית.

      

218. על יסוד כל אלה, אני קובע כי לא הוכח על-ידי התובעים כי הנתבע "המשיך להעביר לעצמו כספים" ראו: ס' 11 לכתב התביעה הכספית או להוציא מחשבון המנוחה כספים לעצמו שלא כדין ראו: ס' 27 לכתב התביעה הכספית ובניגוד להחלטות שיפוטיות ס' 28 לכתב התביעה הכספית והתביעה נדחית.

      

     התוצאה

      

219. התוצאה היא כי שתי התביעות נדחות.

      

     הוצאות משפט

      

220. משנדחו שתי התביעות, יש לחייב את התובעים בהוצאות משפט.

      

221. בימים אלה ממש, הבהיר בית המשפט העליון במסגרת רע"א 2507/24 לבון נ' ד"ר שרון (14.4.2024) כי "בשונה מן ההסדר שנקבע בתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, בתקנות החדשות ברירת המחדל היא חיוב בהוצאות, כאשר נדרשים טעמים מיוחדים על מנת שלא לעשות כן". בתוך כך, "פסיקת הוצאות נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך, וזאת בהתחשב, בין היתר, בתוצאות ההליך, במורכבותו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין – כך על פי הקבוע בתקנות 151(א) ו-153(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות)). ההוצאות נדרשות להיות סבירות והוגנות, ועל שיעורן לבטא איזון ראוי בין הבטחת זכות הגישה לערכאות ובין הגנה על זכות הקניין של הפרט, תוך שמירה על שוויון בין בעלי הדין (תקנות 152 ו-151(ב) לתקנות)".

      

222. בסיכומים ביקש הנתבע להטיל על התובעים הוצאות מוגברות המשקפות את התנהלותם ושימוש לרעה בהליכי משפט ראו: פרוט' עמ' 46 עד עמ' 47 ש' עמ' 47 ש' 5.

      

223. כמצוות תקנה 155 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט–2018 וכמצוות הפסיקה בעניין זה ראו: תמ"ש 1564-03-10 ב. (א) ה נ' א.ס. (18.8.2014) צירף הנתבע לתיק המוצגים הסכם שכר טרחה לפיו שולם על ידו בגין הייצוג המשפטי סך של 75,000 ₪ בצירוף מע"מ וחשבוניות מס המשקפות סכום זה.

      

224. עסקינן בשכ"ט עו"ד ששולם בגין ניהול שני הליכים משפטיים שכללו קדם משפט, דיון הוכחות בו העידו הצדדים ומספר עדים מקצועיים וסיכומים בעל פה בתום הדיון. ההליכים המשפטיים נמשכו כשנה וחצי והם הסתיימו בדחיית שתי התביעות.

      

225. במצב דברים זה, כאשר הבאתי בחשבון, בין היתר, את הקביעה כי התובעים עשו שימוש לרעה בהליכי המשפט עת טענו במסגרת הליכים אלה טענות סותרות ביחס להליך האפוטרופסות, סבורני כי יש לפסוק לנתבע את מלוא ההוצאות הריאליות ששולמו על ידו לב"כ דהיינו סך של 87,750 ₪.

      

226. זכות ערעור כדין.

      

227. המזכירות תוודא כי פסק דין זה נסרק בשני ההליכים ותסגור את שניהם.

      

      

      

     ניתן היום, כ"ט ניסן תשפ"ד, 07 מאי 2024, בהעדר הצדדים.