האם כספים בהיקף של 3.5 מיליון ₪ שקיבל בן הזוג מאביו מהווים הלוואה? משיכת בעלים ? או מתנה?
רקע עובדתי:
1.התובעת והנתבע יהודים אזרחי ישראל, נישאו זה לזו בשנת 2002 ומנישואים אלו נולדו להם שלושה ילדים משותפים: ט.ב (בגירה) ילידת 2004, א.ב יליד 2007 וא.ב יליד 2008. נישואי הצדדים עלו על שרטון במהלך שנת 2018 והליכים ננקטו ביניהם במהלך שנת 2020. הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני בחודש פברואר 2022.
2.משך שנות נישואיהם חיו הצדדים ברמת חיים גבוהה מאוד: כך למשל התגוררו הצדדים וילדיהם בבית רחב ידיים בעיר *** הכולל גינה גדולה ובריכה, לכל אחד מהם נרכש רכב יוקרה מסוג לקסוס, הם הרבו בנסיעות משפחתיות לחופשות וטיולים בארץ ובחו"ל, לנו במלונות פאר וכיו"ב, רכשו תכשיטים יקרים, העסיקו אנשי משק בית לסיוע בניהולו ונהנו ממנעמי החיים עד כמה שכסף יכול לאפשר זאת.
3.התובעת (להלן: "האישה" ו/או "התובעת") עסקה בתחום הקוסמטיקה בעסק הרשום ומנוהל על ידי אחותה וזאת עד אשר חלתה בשנת 2017 במחלה אוטואימונית שגרמה לה להפסיק את עבודתה. כיום היא מקבלת קצבת אובדן כושר עבודה מביטוח פרטי בסך של כ-6000 ₪, אך תביעתה לנכות מהמל"ל נדחתה. לטענתה בשל הטיפולים הרפואיים וכן חשש מפציעה שתגרום לה לדימום בעבודתה בשים לב למחלה, היא לא תשוב לעבוד באותה עבודה.
4.הנתבע 1 (להלן: "האיש" ו/או "הנתבע") הינו איש עסקים, העוסק בין היתר בעסקי נדל"ן. הנתבע מועסק כשכיר בחברה המשפחתית, חברת *** שהוקמה בשנת 1995 (להלן: "החברה" ו/או "חברת ***") אשר מצויה בבעלות אביו של הנתבע מר *** (להלן: "***" ו/או "האב" ו/או "החם").
5.אין חולק בין הצדדים כי מועד הקרע/קובע לצרכי איזון המשאבים ומועד הוא : 27.2.2020.
6.במסגרת התביעה לאיזון משאבים שבכותרת, עתרה התובעת לצרף כבעלות דין את חברת *** ואת הנתבעת 3 (להלן: "חברת ***"), עת טענה כי אלו חברות שהמשיב הוא הבעלים האמיתי שלהן (גם אם אינו רשום ככזה) ולכן היא זכאית למחצית משוויין.
הנתבע הסכים לצירופה של חברת *** שאין חולק כי הינה בבעלותו. בהקשר זה יצוין כי חברת *** מחזיקה ב- 50% ממניות חברה נוספת, היא הנתבעת 2 (להלן: "***"), כאשר יתר המניות מוחזקות בידי השותף מר ***. באמצעות חברת *** נרכשו שני נכסי מקרקעין ב*** וב*** והכל כפי שיפורט בהמשך.
7.הנתבע סירב לצירופה של חברת ***, שהינה כאמור בבעלות אביו ובהחלטתי מיום 9.6.20 דחיתי את הבקשה לצירוף החברה כצד להליך, עת קבעתי, בין היתר, כי מדובר בחברה שהוקמה ונוסדה על ידי האב בשנת 1995, כ-7 שנים קודם הנישואין, מניותיה שייכות לאב ואין עילה לצרפה כצד להליך מקום שלא הוכחה בעלות האיש בה.
8.הצדדים הינם בעלים משותפים ורשומים כבעלי זכויות שוות בבית פרטי בעיר ***, הידוע כגוש *** חלקה *** (להלן: "הבית").
9.בית המשפט מינה שני מומחים לשם מתן חוות דעת שתסייענה באיזון המשאבים:
9.1.לצורך הערכת שווי הבית מונה שמאי המקרקעין מר מור תרזי (להלן: "השמאי"), אשר העריך את שווי הנכס בסך של 2,044,000 ₪.
9.2.לצורך הערכת שווי חברת *** חיווי דעה בעניין אופן עריכת איזון זכויות סוציאליות, פנסיוניות, כספיות ובנקאיות וכן בסוגיית הפרשי ההשתכרות מונה רו"ח יאיר שלהב (להלן: "המומחה").
עיקר טענות התובעת:
10.בטענותיה, תיארה האישה את חיי האושר והשפע להם הורגלה משך שנות נישואיה ולטענתה היה התובע המפרנס העיקרי בעוד היא גידלה את הילדים וניהלה את משק הבית המשותף. לטענתה מערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון בעקבות גילוי קיומן של מספר רב של מערכות יחסים שמנהל הנתבע מחוץ לנישואין.
11.כאמור, נטען כי הנתבע הוא הבעלים ובעל השליטה בחברה, הגם שמניותיה רשומות בפועל כולן על שמו של *** האב ולמרות שהיא נוסדה בשנת 1995, 7 שנים קודם הנישואין ומניותיה מעולם לא הועברו לאחר.
12.האישה מייחסת לנתבע הכנסה גבוהה הרבה יותר מזו שמדווחת על ידו (האיש טוען להשתכרות בסך של 15,000 ₪ בחודש). לעניין זה הפנתה להחלטות בית משפט בעניין המזונות הזמניים. לדבריה, המומחה ייחס אף הוא הכנסה גבוהה יותר לאיש מהנטען על ידו ולשיטתה זהו הרושם שהתקבל גם לאחר שמיעת הראיות. האישה סבורה כי האיש מסתיר מבית המשפט את הכנסתו האמיתית ולאור מעמדו בחברת ***, הרי שיש לקבוע כי הכנסתו היא בסך שלא יפחת מסך של 60,000 ₪.
13.האישה דוחה את טענות האיש לפיהן עד לשנת 2017 עמד שכרה על סך של 7,000 ₪ ולכך התווספו טיפים בשיעור דומה. כן הכחישה מכל וכל כי המשיכה לעבוד במקביל לקבלת קצבת נכות.
14.בסיכומים נטען כי הנתבע אינו מהימן ונתגלו סתירות בעדותו כמו גם כזבים בעניינים מהותיים, לרבות בנוגע למעמדו בחברה, להכנסותיו, למשיכת כספים מהחברה, ביחס להסתרת כרטיסי אשראי הרשומים על שמו ועוד. כמו כן, הנתבע נמנע מלהביא ראיות רלוונטיות לתמיכה בטענותיו ויש לזקוף זאת לחובתו. הנתבע נהג בחוסר תום לב בניהול ההליך ולאור כל האמור והמוכח לטענתה, יש לערוך בין הצדדים איזון בלתי שוויוני בנכסים ובמשאבים.
15.נטען כי מעמדו של הנתבע בחברה אינו כפי שמוצג על ידו שעה שהוא בעל השליטה בפועל בחברה והשתכרותו גבוהה בהרבה מזו שהוצגה. הסכומים שנלקחו כהלוואות לקניית נכסי המקרקעין כאמור, אינם אלא "משיכות של בעל שליטה". נטען כי מדובר בהלוואות פיקטיביות אשר לא עוגנו בשום הסכם הלוואה.
16.נטען, כי הסכם ההעסקה בין הנתבע לבין אביו, לפיו הוא משמש כאחראי מחסן, הינו הסכם פיקטיבי. הצדדים חיו ברמת חיים גבוהה והגם שמומחה בית המשפט העריך את הכנסתו של הנתבע בשיעור של 31,000 ₪, לא נלקח בחשבון פוטנציאל ההשתכרות של הנתבע כיזם נדל"ן בחברה הנוספת שהקים ובאמצעותה רכש מקרקעין להשקעה.
17.נטען כי יש להעריך את שוויה של חברת *** מבלי להתייחס לגובה ההלוואות ויש לאזן את רכוש הצדדים באופן לא שוויוני בשיעור של לפחות 60% ו- 40% היות והנתבע הוא בעל השליטה בחברה.
טענות הנתבע:
18.הנתבע טוען ומצהיר כי לא היה ואינו בעל השליטה בחברה השייכת במלואה לאביו. הנתבע שב וציין כי המשפחה חיה ברמת חיים ממוצעת, כאשר החופשות המשפחתיות שולמו כולן ע"י בונוסים והטבות שניתנו לחברת *** והאב בחר להעבירם לילדיו ונכדיו.
19.לטענת הנתבע הוא עובד כשכיר בחברה של אביו והכנסתו היא בסך של 15,000 ₪ נטו. מצד שני הוא סבור כי לאשה פוטנציאל השתכרות מלא והיא יכולה לשוב ולהשתלב במעגל העבודה ולהגדיל את הכנסתה (לא הוגשה חוות דעת רפואית הקובעת אחרת). נטען כי עובר לגילוי מחלתה התובעת השתכרה בסך של 7000 ₪ וכן הרוויחה סכומים נוספים שלא הוצהרו, גם הם בסך של 7,000 ₪, לכן יש לקבוע כי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת הינו בסך של 7,000 ₪ לכל הפחות ויש להעמיד את הכנסתה הכוללת על סך של 13,000 ₪ (שכר + גמלת נכות).
20.נטען כי קביעת המומחה כי יש להוסיף סך של 10,000 ₪ בחודש להכנסותיו המוצהרות של הנתבע, לא בוססה כראוי. נטען כי הפקדות של כספים לחשבון הבנק של הנתבע בוצעו באופן חד פעמי ואין מדובר בהכנסה קבועה. התובעת אינה זכאית לחלק מנכסי הקריירה של הנתבע ואין לאזן את פערי ההשתכרות בין הנתבע לבין התובעת, שכן אלו אינם קשורים לנישואים ומכל מקום התובעת אינה "בן זוג ביתי" ולא הוכח כי תמכה בהתפתחות האיש והקריבה עצמה כדי לאפשר את התקדמותו. לחילופין ככל ויקבע כי נכון לאזן את פערי השכר יש לדחות את הגישה שאומצה על ידי המומחה. כמו כן יש לדחות את הקביעה בחוות הדעת לאיזון בשל פערי שכר ועל התובעת להוסיף סך של 1,082,510 ₪. כמו כן יש להורות על חלוקה שווה של תכולת הבית.
21.הנתבע טוען כי לצורך רכישת נכסי המקרקעין ב*** וב*** באמצעות חברת *** נטל הלוואות מאביו. בהקשר זה נטען כי מדובר בעסקאות כושלות.
דיון והכרעה
הצגת המסגרת הנורמטיבית
22.הצדדים נישאו כאמור בשנת 2002 ומשכך חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג , התשל"ג 1973 (להלן: "החוק"). החוק מחיל על בני הזוג את הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני שבו. הרציונל שבבסיס החוק הוא שכל אחד מן הצדדים זכאי למחצית השווי של כלל הרכוש (בין אם מדובר בשווי חיובי או שלילי) אשר נצבר במהלך תקופת נישואיהם (למעט חריגים כגון כספי ירושה ו/או מתנה, כמפורט בסעיף 5(א) לחוק). באין הסכמה בין הצדדים באשר לאופן עריכת איזון המשאבים ביניהם, קובע סעיף 6(ג) לחוק כך:
"באין הסכמה בין בני הזוג בשאלה מה מגיע מהאחד לשני או באיזו דרך יבוצע האיזון, יחליט בית המשפט או בית הדין לפי הנסיבות, ורשאי הוא לקבוע מועדי הביצוע, הבטחתו ושאר תנאיו, לרבות תוספת ריבית במקרה של ארכה או סילוק בשיעורים."
23.רואים אנו כי החוק מסמיך את בית המשפט להחליט על איזון המשאבים לפי הנסיבות. בהמשך לכך וכהמשך ישיר להוראת סעיף 6(ג) לעיל, מפרט סעיף 6(ד) לחוק מספר אבני דרך שמיועדות לסייע לבית המשפט בהפעילו את שיקול הדעת השיפוטי כאמור ובית המשפט מחויב להתחשב בכל הנסיבות הקשורות במצבו הכלכלי של כל אחד מהצדדים "ובאופן שימנע ככל האפשר:
(1) גרימת אובדן מקור פרנסה סבירה לאחד מבני הזוג;
(2) הפסקת קיומו או פגיעה בהמשך תיפקודו התקין של תאגיד או של מקום עבודה אחר;
(3) פגיעה בצבירת הזכויות הסוציאליות של אחד מבני הזוג;
(4) פגיעה ברווחת ילדי בני הזוג הקטינים".
הנכסים שהצדדים חלוקים בעניינם
24.עיון בטענות הצדדים לרבות בסיכומיהם ובחוות דעת המומחה, מעלה כי אלו הנכסים נשוא המחלוקת בין הצדדים :בית המגורים, איזון שווי כלי הרכב , האם זכאית האישה למחצית מנכסי הקריירה של האיש, אופן איזון הזכויות הפנסיוניים ושווי חברת ***.
25.אקדים ואומר כי מלאכת האיזון בין בני זוג אינה פשוטה, בוודאי לא במסגרת סכסוך זוגי עצים (אגב טענות לניאוף מצד האשה) ובפרט כאשר מדובר בזוג שחי ברמת חיים גבוהה לאין שיעור לעומת גובה ההכנסות המדווחות על ידי מי מהצדדים. עם זאת, בית המשפט אשר מסתייע בכלי עזר דוגמת חוות מומחים מפעיל שיקול דעת ללא כל שיקולי "אשם" וחותר לחלוקה שוויונית של הנכסים והמשאבים במטרה לאפשר ככל הניתן יציאה של שני הצדדים מהקשר במצב כלכלי דומה בהתייחס לתרומת הנישואין למצבם זה.
26.באשר לחוות דעת מומחים, אבהיר כבר בשלב זה כי בדרך כלל בעניינים מקצועיים הנוגעים להערכת שווי מקרקעין, נכסים, מניות, וזכויות סוציאליות ו/או חובות המגמה השיפוטית הברורה היא לאמץ את האמור בחוות דעת המומחים שמונו מטעם בית המשפט ורק במקרים חריגים, לסטות מהממצאים שנקבעו כאשר התנאי לכך הוא שנפלה טעות בולטת בחוות הדעת.
יפים לכך הדברים שנפסקו בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא פ"ד נו(2) 936, בעמ' 950-951:
"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." (וראו גם: עמ"ש (מחוזי חיפה) 18465-11-20 א.ש נ' ג.ש (נבו 8.3.21) וכן ראו: עמ"ש (מחוזי חיפה) 23249-09-19 ג.ק. נ' ר.ק. (19.10.2020, נבו).
27.זאת ועוד, לאחרונה קבע בית המשפט העליון בעניין אי התערבות בחוות דעת מומחה בתחום שמאות מקרקעין בין בני זוג כי אל לבית המשפט להתערב ולהחליף שיקול דעתו של המומחה בשיקול דעת של היושב בדין, תוך שהוסבר כך:
"לא היה מקום לכך שבית המשפט המחוזי ישים עצמו בנעלי השמאי אגסי, ויקבע בעצמו את שווי הדירה. לשפיטה נבחרנו, לא לשמאות: "אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ" (במדבר א, נב) (וראו: ע"א 3179/19נאש רמות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון, פסקאות 54-52 לפסק הדין של חברי השופט א' שטיין [פורסם בנבו] (3.10.2021)). מה גם, שהעניין שלפנינו ממחיש היטב את הבעייתיות שנגרמת מהסגת גבולו של השמאי, ומהמרת שיקול הדעת המקצועי, בשיקול דעת שיפוטי. כידוע, בדרך המלך, לאחר שמוגשת חוות דעת מקצועית, ניתנת לצדדים אפשרות לחקור את מגישהּ, ובמקרים מסוימים עשויה החקירה אף להביא לתיקון חוות הדעת, ככל שנמצא צורך בכך. לעומת זאת, מקום שבו בית המשפט חובש את כובעו של גורם המקצוע, במקרה זה השמאי, נמנעת מהצדדים הזכות לחקור את 'השמאי המחליף' על חוות דעתו, וניטלת מהם האפשרות להצביע על פגמים וטעויות שנפלו בחישוב. אין מקום אפוא לעשות כן; 'תנו לשמאי את אשר לשמאי'." (ראו : בע"מ 8418/21 פלונית נ' פלוני (17/1/2022, נבו).
28.על חוות דעתו של השמאי הצדדים כלל לא חלקו, לא העבירו לו שאלות הבהרה או ביקשו להעיד ועל כן אין כל סיבה שלא לקבל את חוות דעתו.
29.חוות דעת מומחה בתחום ראיית החשבון נחלקה לשני חלקים; החלק הראשון, התייחס לנכסים האישיים של הצדדים ובכלל זה נבחנו: (1) איזון משאבי חסכונות פנסיוניים (2) חשבונות בנקים, כרטיסי אשראי והלוואות (3) כלי רכב (4) בית המגורים (על פי הערכת השמאי) (5) ימי חופשה ומחלה צבורים של הנתבע (6) פערי השתכרות ו"בן הזוג הביתי". החלק השני התייחס להערכת שווי החברות המוחזקות ע"י הנתבע ולכך אתייחס בהמשך.
30.באשר לחלוקת הנכסים האישיים, הציע המומחה שתי אפשרויות לאיזון המשאבים לפי טבלאות בהן פורטו נתונים רלוונטיים (עם ובלי יישום החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני). בסיכום חוות דעתו המליץ המומחה כך :
"כל אחד מבני הזוג נשאר עם שלו (החוב על המכונית של פלונית נשאר על אלמוני). החברות נשארות בידי אלמוני במלואן. הבית נשאר כולו בידי פלונית ופלונית משלמת 297,776 ₪ לאלמוני במזומן. לא מיושב חוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו."
31.בחוות דעתו התייחס המומחה בין היתר, לסוגיית "בן הזוג הביתי" וקבע כי יש לראות באישה כבן הזוג הביתי וניכר מחוות הדעת כי בין בני הזוג פערי השתכרות משמעותיים. המומחה דחה את טענות התובעת לעניין גובה השתכרותו של הנתבע, עם זאת ציין כי ישנה עדות להכנסות נוספות מעבר לשכרו של הנתבע, שהינו בסך כולל של 21,188 ₪. המומחה הוסיף לשכרו של הנתבע הכנסה משוערת נוספת בסך ממוצע של כ-10,000 ₪ כך שסה"כ הכנסתו החודשית נקבעה בסך של 31,188 ₪. לצורך קביעת רכיב הפרש ההשתכרות, העריך המומחה כי במועד הנישואין, השתכר הנתבע סך של 8,500 ₪, וייחס לאישה 50% מההפרש כסכום מהוון נוכח המאמץ המשותף לפיתוח קריירת הנתבע. עוד נקבע בחוות הדעת כי אין תוספת השתכרות מצד התובעת בהיותה מקבלת קצבת נכות.
קביעת גובה הכנסת הנתבע
32.בתיק זה אין כל ספק שרמת החיים שבה חיים וחיו הצדדים אינה מתיישבת עם הכנסותיהם המדווחות והמוצהרות. מאחר וברור שאף אם הייתה נכונה טענה האיש כי האשה מקבלת שכר כפול במקום עבודתה (טיפים או הכנסה לא מדווחת בסך 7000 ₪ + 7000 ₪ הכנסה מדווחת) עדיין אין בכך כדי לאפשר רמת החיים הגבוהה של הצדדים, ניכר נהיר וברור כי רמת החיים הגבוהה התאפשרה בעיקר אם לא אך ורק הודות להכנסותיו של האיש ולא ההכנסות המדווחות. בני זוג עם הכנסות בסך 20,000 ₪ לא יכולים להחזיק בית עם בריכה, 2 רכבי לקסוס חדשים, מנקה בריכה, גנן, עוזרת משק בית, לגדל 3 ילדים, לרכוש רהיטי, תכשיטי ותיקי יוקרה ולהוציא מאות אלפי שקלים חדשים על מוצרי צריכה. סבורני כי מדובר במקרה שבו קיימות עדויות לא מעטות "להון שחור". לפיכך, ברכיב זה סבורני כי יש לאמץ את עמדת המומחה כפי שהיא ולהעמיד את הכנסתו של הנתבע בסך של 31,188 ₪. התרשמתי כי קיימת אינדיקציה לקיומן של הכנסות נוספות (בכסף ושווה כסף) מעבר לשכרו המדווח בפועל של הנתבע. אני מבסס קביעתי ומסקנתי זו לא רק על חוות דעת המומחה אלא גם על התרשמותי מהראיות שהובאו לפניי בכל הנוגע לרמת החיים הגבוהה של המשפחה שאינה יכולה להתיישב ולו בקירוב עם ההכנסות המדווחות של שני הצדדים. רמת החיים מצביעה על קיומו של "הון שחור" שלא מדווח לרשויות המס ועל הנאות כלכליות כאלה ואחרות שהצדדים נהנו מהן באמצעות החברה של אבי האיש ו/או האב עצמו המעלות באופן משמעותי את הכנסותיו של האיש.
33.המומחה ביסס את קביעתו בין היתר על רמת החיים הגבוהה של הצדדים וכן על הכנסות נלוות המתבטאות בפעולות במזומנים והטבות נוספות כגון תשלום ארנונה ע"י חברת *** וזאת כאחד המרכיבים שביססו מסקנותיו (ראו בעמ' 19 ש' מ25-35, עמ' 20 ש' 1-2, עמ' 21 ש' 3-7).
37.סבורני כי אכן תשלום הארנונה ע"י החברה, הינו מרכיב שיש להביאו בחשבון בתוספת ההכנסה הכוללת, גם אם לא כחלק עיקרי.
38.בעדותו נשאל המומחה באופן ישיר וברור מדוע קבע כי לנתבע הכנסה נוספת מעבר לשכרו וכך הוא השיב:
"ש. מדוע קבעת שיש לו הכנסה נוספת מעבר לשכרו?
ת.אז ראיתי העברות נוספות שלא בדרך של משכורת, כמו שאני כתבתי שאני לא רואה העברות נוספות הכוונה שאין בונוס שכר אין מענקים מיוחדים מענקים של שכר אבל כן ראיתי דברים כמו נסיעות לחו"ל, ארנונה זה מזעזע, שהחברה תעשה פעולה כזאת, זה מזעזע." (ראו עמ' 19 ש' 4-7).
39.כדי להסביר ממה הזדעזע המומחה כפי שהעיד אציין עובדה עליה אין חולק ולפיה משך שנים שולמה הארנונה הביתית של בית המגורים של הצדדים ע"י חברת *** (באמצעות קיזוז חוב של עיריית *** וכך אישר גם אביו של הנתבע בעדותו בעמ' 177 ש' 26-30). המומחה סבר כי מרכיב זה מהווה חלק מההכנסה נוספת או נלוות של הנתבע ואני מקבל דבריו אלה במלואם ללא כל הסתייגות.
40.מקובלת עליי עמדת המומחה, כי תוספת הכנסה לנתבע בסך של 10,000 ₪ מהווה אומדן ראוי בראי רמת החיים של הצדדים (עמ' 21 ש' 7-14). יש לציין כי רמת החיים הגבוהה של הצדדים שבה ועלתה כחוט השני לאורך כל ההליך, חיי הנוחות שחיו הצדדים תוארו בעדויות הרבות שנשמעו בפניי ואין לי ספק, כי הכנסת הנתבע המדווחת על ידו לבדה, אינה יכולה לממן חיי נוחות, נהנתנות ואף עושר שכזה (ראו למשל עדות הנתבע בעמ' 155, עמ' 159, עמ' 160 עמ' 157 ש' 29-36, עדות התובעת בעמ' עמ' 72 ש' 33-36 ועמ' 73 ש' 1-2, עמ' 74 ש' 1-2עמ' 115 ש' 8-23, ועדות סוכנות הנסיעות אשר העידה על הטיסות הרבות של משפחת האיש).
41.כמו כן, המומחה העיד כי ערך בדיקה של רמת הוצאות משפחתיות לעומת הכנסות וזאת מבלי לקחת בחשבון כספים מזומנים שלא ניתן לאמוד אותם (עמ' 30 ש' 24-35 ועמ' 31 ש' 1-2). ניסיון ב"כ הנתבע לסדוק את עמדת המומחה ולהציג את הפקדות המזומן בחשבון מצד בני משפחה, כדבר שאינו בשגרה לא צלח ולא הונחה בפניי אינדיקציה אחרת שיש בה כדי לסתור את קביעת המומחה באשר לתוספת הכנסה לנתבע. ההפך הוא הנכון, יתר הראיות מעידות על הכנסות של כסף מזומן או כספים של החברה שנוצלו לשימושו הפרטי של הנתבע (ראו גם תשובת המומחה לשאלות 2ב' ו-ג' בשאלות ההבהרה מצד הנתבע).
42.כך למשל, הגב' ח.ז שהינה מכרת המשפחה או כלשונה "בת בית" במשפחת ***, הגישה תצהיר מטעמה (ללא מסמכים ואסמכתאות), לפיו לדבריה האיש נהג לתת לה מעת לעת סכומי כסף רובם במזומן, כדי שתפקיד בחשבון הבנק שלה וממנו הורה לה מעת לעת לבצע העברות לחשבון הבנק של הנתבע. בתצהירה ציינה הגב' ז', כי בחודש 4/20 נתבקשה על ידי האיש להפקיד בחשבונה המחאה בסך 10,000₪ ובדיעבד התברר לה כי מדובר בשיק של לקוח חברת *** בשם "***". לדבריה האיש ביקש כי השיק יישמר בחשבונה של הגב' ז' והוא לא ביקש ממנה להעבירו סכום זה לחשבונו.
43.בעדותה בפניי, חזרה גב' ז' על האמור בתצהירה והעידה על דפוס הפעולה בו נקט האיש, בעוד היא שימשה צינור להעברת כספים לחשבון הבנק שלו (ראו עדותה בעמ' 118 ש' 1-4, 11-13 , 21-25, 31-34). גם עיון בדפי החשבון של גב' ז' (ראה ת/3) מאששים את דבריה ומעידים כי נתקבלו כספים שהופקדו לחשבונה ולאחר מכן הועברו לחשבון אחר. כך למשל נשאלה והשיבה העדה ז':
"ש.אני רואה סכום מגיע ואותו סכום הועבר החוצה.
ת.הסכומים הפקדתי ומדובר ב-4 – 5 פעמים לא יותר. לא הגיוני 170 אלף
ש.אם רואה סכום הופקד וסמוך לאחר מכן יוצא כסף אלו הכספים של אלמוני?
ת.לא הכל. יש כספים שלי.
"ש.נכנסים כספים ומוצאים מיד לאחר מכן. או מועברים לאחר מכן. רואה סכומים מדויקים לא רואה הוצאת כספים לפי הצרכים פה בדיוק אותו סכום ממש, על האגורה מוציאים אחר כך
ת.לא היה יותר מ-5 – 4 פעמים. מה שעבר ראו ורואים למי זה הועבר ואלו הסכומים לא חושבת 170 אלף. יש סכומים שלי". (ראו עמ' 120 ש' 17-24).
45.עוד נשאלה גב' ז' על הפקדת השיק של מר *** מחודש אפריל 2020, אולם לא מסרה מידע מעבר לאמור בתצהירה ועדותה נותרה שטחית, עת השיבה כי קיבלה את השיק מהאיש ולא שאלה שאלות, וזאת כפי שנהגה גם בביצוע הפקדות והעברות קודמות ואחרות. כנשאלה מדוע לא פנתה לאיש בנוגע להעברת הכסף אליו, השיבה "זה ברח לי מהראש" (עמ' 118 ש' 35 ועמ' 119 ש' 1-18).
46.מהראיות עולה כי בין גב' ז' לבין האיש הייתה מערכת יחסים שכלל מנגנון של העברות כספים הדדית באופן שיטתי, כאשר האיש מעביר כספים לחשבון הגב' ז' והיא משיבה לו הכספים לפי הוראותיו ולמעשה משמשת "כחשבון נוסף" עבור האיש. מדובר בסכומים גדולים הן בהעברות בנקאיות והן במזומן שמקורם לא הוברר ושוכנעתי מעל מאזן הסתברויות שיש בכך אינדיקציה ברורה לקיומן של הכנסות נוספות שיש להביאן בחשבון כתוספת להכנסתו (המדווחת והמוצהרת) של האיש.
47.האשה העידה אף היא על שימוש רב בכסף מזומן וקניות של תכשיטים ותיקים אופנתיים יוקרתיים בסכומים גבוהים ביותר (עמ' 72 ש' 30-36 ועמ' 73 ש' 1). עדותה של האשה בהקשר זה מקובלת עלי במלואה (ועדיפה על עדות האיש) וניכר כי היא והאיש חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, חיים ראוותנים שבוודאי לא מתאימים להכנסה עיקרית בשיעור לא של 15,000 ₪ כפי הצהרת האיש וגם לא של 20,000 ₪ בחודש. כמו כן האשה העידה כי כספים שהיו מיועדים לחברה מצאו את דרכם לכיסו של האיש (למשל עמ' 108 ש' 22-27). גם כאן אני מעדיף את גרסת האשה על פני גרסת האיש הטוען כי אשתו נטלה ללא רשות שיק של החברה והפקידה אותו בחשבון הבנק שלה ללא ידיעתו. האיש עצמו לא ידע להעיד מתי נודע לו כי השיק נלקח בניגוד לרצונו/הסכמתו (וראו עמ' 164 ש' 27-36 ועמ' 165 ש' 1-5). איני מקבל טענות האיש ממספר טעמים: ראשית, האיש העלה את הטענה לראשונה במסגרת עדותו בבית המשפט (ולא בתצהירו או בכתבי טענות). שנית, הוא התייחס לכך בשוויון נפש והעיד כי לא עשה עם נתון זה דבר ובוודאי שלא החזיר את הכסף לחברה (ראו בעמ' 165 ש' 31-32). זאת ועוד, מעדות האיש עלה כי היה זה עניין שבשגרה שהיה חוזר מיום עבודה עם שיקים ומזומנים ששייכים לחברה ונמצאים בכיסי בגדיו, כאשר למחרת היה מפקידם בידי הנהלת החשבונות של החברה. אומר בזהירות הנדרשת, כי בשים לב לדברי התובעת לגבי שימוש בכסף מזומן (ראו למשל בעמ' 72 ש' 33-35 עמ' 73 ש' 8-10), לרמת החיים של הצדדים, להפקדות כספים מזומנים באמצעות ח.ז, הרי שישנה הסתברות גבוהה (מעל מאזן הסתברויות) כי מקור הכסף המזומן היה מכספי החברה.
48.בנוסף נמצאו מספר העברות כספים מחשבון הבנק של התובעת לחשבון הנתבע ; עיון בדפי החשבון של האשה (ראו מוצג 3) מלמד כי בחודש ינואר 2016 שולמה לאשה משכורת מהחברה ומספר ימים לאחר מכן הועבר סכום כמעט זהה לחשבון הבנק של האיש (כאשר ברור שהיא לא עבדה בחברה). כך גם בחודש ינואר 2017 "שולמה" לאשה משכורת מהחברה (ראו עדותה בעניין זה בעמ' 105 ש' 15-19). כן העידה האשה כי הפקידה כספים במזומן לחשבונה שנתן לה הנתבע אותם העבירה לחשבונה (ראו בעמ' 105 ש' 27-34).
49.סבורני כי יש בכל אלה כדי להעיד על הכנסות נוספות (רבות) מעבר לשכר העבודה המדווח של האיש ולפיכך הריני קובע כי הכנסתו היא כפי קביעת המומחה בסך של 31,288 ₪ נטו בחודש.
50.כאמור, אינני מקבל טענת האיש כי המקור לרמת החיים הגבוהה ולהתנהלות במזומן הוא הכנסות של האשה ממקום עבודתה. ראשית, היקף ההכנסות הנוספות של האשה כפי שהאיש טען בסעיף 15 לכתב ההגנה מטעמו (7000 ₪ נוספים) כלל לא הוכח. שנית, אפילו היה עולה בידי האיש להוכיח הכנסה נוספת בשיעור שכזה, הרי שאין סכום זה יכול להספיק לכיסוי הוצאות המשפחה ברמת החיים הגבוהה שבה התנהלה בעשור האחרון. שלישית, האיש בעצמו מעיד כי הוא זה שנדרש לעשות מאמצים רבים כדי לספק את רמת החיים ואת רצונות אשתו (סעיף 6 לכתב ההגנה) לרבות נטילת הלוואות רבות כדי לעמוד באותה רמת חיים. בית המשפט שואל לפיכך, אם האיש עצמו טוען שהוא זה שניסה לעמוד בדרישותיה הכספיות הגבוהות של האשה כיצד ניתן לקבל טענותיו כי היא מימנה מהכנסותיה את רכישות תיקי האופנה, הנסיעות לחו"ל או התכשיטים?
באשר להכנסת התובעת, עד ליום 31.12.21 קיבלה קצבת קצבת אבדן כושר עבודה בסך של כ-6,000 ₪ (ראה מוצגי תובעת- 6) ולדבריה תקופת הביטוח מוארכת אוטומטית שכן אינה יכולה לשוב לעבודתה (עמ' 70 ש' 5-6). בתקופת עבודתה השתכרה סך של 7,000 ₪ (מוצגי תובעת – 1).
משכך, יש לקבוע כי פוטנציאל ההשתכרות של התובעת הינו לכל היותר בסך של 7,000 ₪.
דיון בטענת האשה לזכאות בנכסי קריירה ו/או הפרשי השתכרות
עמדת המומחה:
51.בחוות הדעת התייחס המומחה לפערי ההשתכרות בין הצדדים ובתוך כך גם לשאלת "בן הזוג הביתי". המומחה התייחס לטענות הצדדים בכתבי הטענות ולעיסוקו של הנתבע וקבע על בסיס אלה בלבד, כי יש להגדיר את האישה כבן הזוג הביתי ומשכך הרי שקמה לה זכות לקבל הפרשי השתכרות. המומחה בדק את גובה השכר הממוצע במשק בשנת 2002 (מועד תחילת הנישואים) והעריך את גובה השתכרותו ההתחלתי של הנתבע בסך של 8,500 ₪. סך זה הופחת מן ההכנסה של הנתבע ומתוך ההפרש, ייחס המומחה 50% מתוספת ההשתכרות למאמץ המשותף ופינוי הזמן ע"י האישה. המומחה העריך כי הפרש ההשתכרות כנכס לאיזון הוא בסך של 1,508,958 ₪.
הקריטריונים שמצדיקים פסיקת הפרשי השתכרות על פי הפסיקה:
53.המונחים "כושר השתכרות" ו/או "נכסי קריירה" ו/או "מוניטין", ככאלה היכולים לזכות צד בפיצוי נוסף בגין פרי המאמץ המשותף של בני זוג, בגין השיפור בכושר ההשתכרות של אחד מהם במהלך הנישואין, הוכרו בפסק הדין המנחה בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלוני (נבו 26.8.07).
54.היכולת של בן זוג נשוי להגדיל את כושר השתכרותו, היא תוצאה של משתנים רבים ומעבר לכישוריו האישיים הרי שיש להביא בחשבון בעת הפירוד גם תרומה והקרבה של בן הזוג השני למען בניית הבסיס הכלכלי הזוגי וזאת כאשר במהלך שנות הנישואים נוצר פער משמעותי ביכולת ההשתכרות. מן הראוי כי בן זוג "שהקריב" את מיטב שנותיו לטובת הבית, הילדים והתפתחות בן הזוג האחר יזכה להכרה אותה יש לגלם בכסף או שווה כסף. אין מדובר במדע מדויק או הערכה מתמטית פשוטה אלא שלצורך חישוב אותה תרומה יש להתחשב במספר מדדים שיבוארו בהמשך.
בהקשר זה נפסק כך:
" "נכסי הקריירה".., הם נכסים אישיים. הם טבועים באדם. להבדיל מנכסים אחרים שצוברים בני הזוג, אין זו שותפות הצריכה פירוק. התפישה המתאימה לחלוקת "נכסי הקריירה", גם בגדר הלכת השיתוף, דומה לזו הגלומה בהסדר איזון המשאבים. יש לבחון את הפער שנוצר בין בני הזוג עקב הנישואין, ולאזן אותו בכסף או בשווה כסף. ודוק: מדובר אך ורק בפער שנוצר במהלך הנישואין, עקב הנישואין. יש לגרוע מן הפער הזה את התרומה לכושר ההשתכרות שבאה מכישרון אישי וכן את זו שנוצרה קודם לתחילת הקשר הזוגי או לאחר שפורק." (ראו בע"מ 4623/04 פלוני נ' פלוני (נבו 26.8.07)).
55.יובהר כי ברוב מוחלט של פסקי דין מנחים נקבע כי כושר ההשתכרות של הצדדים, אינו מוגדר כ"נכס" בסעיף 5 לחוק יחסי ממון אלא כשיקול שיכול להשפיע על עריכת איזון שאינו שוויוני מכוח סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון (ראו: עמ"ש (מחוזי-ת"א) 25798-02-21 פלונית נ' פלוני; עמ"ש 64963-04-21 פלוני נ' פלוני (23/2/2022, נבו) ; עמ"ש (מרכז) 56634-06-20 פלוני נ' פלונית (15/2/21, נבו), עמ"ש 31035-09-16 ש.ג נ' ד.ג (נבו 20.4.17)).
56.סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, קובע לאמור:
"8.ראה בית המשפט, או בית הדין, נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא לבקשת אחד מבני הזוג – אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:
(1) ...
(2) לקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב, בין השאר, בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג".
57.צא ולמד כי במקרים מסוימים לבית המשפט שיקול דעת לנקוט בגמישות בעריכת איזון המשאבים בכל הנוגע לאיזון נכסי העתיד וכך קבעתי גם אני בפסק דיני שניתן זה לא מכבר בתלה"מ (נצ') 33870-03-21 פלוני נ' פלונית (נבו 14.3.22) :
"בסופו של יום, איזון המשאבים מכוח חוק יחסי ממון אמור ליצור איזון כלכלי בין בני הזוג המתגרשים ולצמצם חוסר השוויון שגלום ביחסיהם. שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון (כפי שמבקשת האשה במקרה זה כי ייעשה), משמש פתח להעניק יותר מאשר שווי מחצית הרכוש לצד הנזקק תוך התחשבות בשיקולים כלכליים ואחרים והוא נועד למנוע תוצאה בלתי שוויונית ושאינה צודקת ולאפשר שוויון הזדמנויות מהותי לבן הזוג "החלש" (ראו : בג"צ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (26/10/2011, נבו)). אין חולק שרק בנסיבות חריגות נעשה שימוש בסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולא מדובר בשימוש שבשגרה".
58.יפים לאמור לעיל, גם הדברים של פרופ' שחר ליפשיץ במאמרו "על יחסי משפחה וממון", תיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון, מתוך כתב העת "חוקים", כרך א' (2009) בעמוד 298 ואילך, לאמור:
"...על פי פרשנותי, הוראות סעיף 8, מסמיכה, אך לא מחייבת, את בתי המשפט, לכלול את נכסי העתיד, או להתייחס אליהם בעת איזון המשאבים. לדעתי, דווקא האפשרות לא לחלק את התוספת לכושר ההשתכרות היא בעלת חשיבות גדולה, מעשית ועקרונית. מבחינה מעשית אני סבור שהמורכבות של החישובים האקטואריים הכרוכים בחישוב כושר ההשתכרות והקושי במימוש נכס זה, מבהירים כי אין להפוך את חלוקת כושר ההשתכרות לתרופה הניתנת בכל תיק ותיק, ויש למשור אותה למקרים שבהם נוצר פער ממשי וברור בין בני הזוג מבחינת כושר ההשתכרות שלהם, וניתן לייחס פער זה לחלוקת תפקידים לא שוויונית בעת הנישואים. לעומת זאת, לטעמי, במקרה של בני זוג שוויוניים ששילבו במשך הנישואים קריירה ומטלות ביתיות ונוצר בשלב מסויים פער לא דרמטי בתוספת לכושר ההשתכרות לאחד מהם, אין צורך בהפעלת המכניזם המורכב של חלוקת כושר השתכרות".
59.כעולה מן הפסיקה, על מנת להכיר בזכאות בן/ת זוג בהפרשי כושר השתכרות במסגרת איזון המשאבים יש לבחון התקיימותם של שלושה יסודות מרכזיים :
(1) יש לבחון האם מדובר בבני זוג שונים מבחינת מעמדם התעסוקתי ; כלומר בן זוג ביתי לעומת בן זוג קרייריסט ומהי מידת התרומה של בן הזוג הביתי לכושר ההשתכרות של בן הזוג השני (וביתר פירוט- האם בן זוג אחד ויתר על השכלה או על משרה לטובת בן הזוג השני, האם בן הזוג הביתי הקריב ונתן מעצמו על מנת שבן זוגו יתפתח מקצועית, האם עיקר עבודות הבית והטיפול בילדים היו על בן הזוג הביתי בעוד שבן הזוג עבד מחוץ לבית לפרנסת משפחתו, הווה אומר כי צריכה להיות חלוקה ברורה בין בן הזוג הביתי לבין הזוג הקרייריסט.
(2) האם קיים פער משמעותי בכושר ההשתכרות בין הצדדים
(3) האם מדובר בנישואים ממושכים. (ראה בע"מ 4623/04 לעיל וגם תמ"ש 3640/10 א.ב נ' צ.ב (נבו 15.5.12).
60.עוד יש להביא בחשבון : "האם ההכשרה או ההשכלה שמכוחה נוצרו פערי ההשתכרות נרכשה במהלך הנישואין או לפני הנישואין, גיל בן הזוג הביתי ואפשרות כניסתו למעגל העבודה, האם בן הזוג הביתי נושא בנטל העיקרי של גידול הילדים וגיל הילדים שנותרו במשמורתו, היקף הרכוש שבן הזוג הביתי מקבל כתוצאה מאיזון המשאבים, היקף השכלתו של בן הזוג הביתי והמועד שהוא עתיד לקבל את חלקו בפנסיה של בן זוגו." (ראו עמ"ש 25798/02-21 לעיל וגם: עמ"ש (חי') 31035-09-16 לעיל , תמ"ש (ת"א) 52231/09 מ.ב נ' ע.ב ( נבו 1.11.2011)).
61.באשר לפסיקת הפרשי השתכרות וחשיבות הויתור מצד בן זוג אחד, הבעתי את דעתי זה מכבר וקבעתי כך : "אוסיף על כך, כי לטעמי, ולאור לשון החוק לא מדובר בהפעלת סמכות שכיחה שתינקט כדבר שבשגרה (ואינה מובנת מאליו והיא הרי סמכות מיוחדת שקבועה בסעיף 8(2) ומצריכה לפי לשון החוק נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת), יש צורך לא רק בפער משמעותי בין כושר ההשתכרות של בן זוג אחד למשנהו, אלא שיש גם צורך בויתור או הקרבה של בן זוג אחד לטובת הקריירה וההתפתחות של בן הזוג האחר.
תנאי זה הוא תנאי הכרחי לטעמי. ואם אינו מתקיים, הרי שככלל אין לשקול אפשרות הפעלת הסמכות המיוחדת של בית המשפט להתחשב בפערים האמורים ככל שקיימים בין בני הזוג.". כלומר, הכלל הוא שללא מרכיב הויתור לא תופעל הסמכות המיוחדת הקבועה בסעיף 8(2) לעיל וזאת אף אם ישנם פערי השתכרות עתידיים משמעותיים ביותר (ראו תמ"ש (נצ') 29202-05-14 פלונית נ' פלוני (נבו 18.12.18) והאיזכורים שם).
62.עוד נפסק בהקשר זה בתמ"ש (יר') 21342/04 א.ש נ' ד.ש (נבו 24.6.08) לאמור:
"אכן, מרכיב הוויתור שעשה כל אחד מבני הזוג עבור העזר שכנגד הוא מרכיב משמעותי; בעבר חיוויתי אף אני את הדעה כי אם יהיה מקום להכיר במוניטין או בכושר השתכרות כנכס משותף ולחלקו בין בני הזוג, יהיה זה בנסיבות בהן נוצר אי שוויון ופגיעה באחד מבני הזוג, שכן אותו בן זוג אשר תמך כלכלית בבן הזוג רוכש המוניטין או כושר ההשתכרות, דאג לצרכי הבית והילדים - לא רכש מקצוע לעצמו, ולאחר שבן הזוג האחר רכש את המוניטין או כושר ההשתכרות נטש אותו בן זוג את בן הזוג התומך".
62.עוד אומר כי מקום שיש להידרש לשאלת איזון בלתי שוויוני, הרי שיש לבחון :
"מהו הסך שיוותר בידי כל אחד מהצדדים אחר ביצוע חלוקה שוויונית רגילה, שכן אפשר שגם אם קיימים פערים משמעותיים ביכולות הכלכליות של הצדדים הרי שאחר חלוקת הרכוש יקבל הצד החלש זכויות ורכוש בשיעור ניכר שיהא בו להעמידו על רגליו ויהא מוצדק בנסיבות העניין להסתפק בחלוקה מחצה על מחצה, ככלות הכול אין מטרת חלוקת הרכוש להשוות את כושר השתכרותם של הצדדים אלא אך ורק למנוע עוול לצד החלש יותר" (ראו עמ"ש (מרכז) 56634-06-20, לעיל).
63.ניתוח הפרמטרים הרלבנטיים לפסיקת הפרשי השתכרות במקרה שלפניי: אין לי ספק ששני הפרמטרים של "חיים משותפים בתקופה ארוכה בת שנים מתקיים, שכן מדובר ב-18 שנות נישואין וגם קיים פער השתכרות אדיר בין הצדדים (31,000 ₪ האיש לעומת 6,000₪ האשה, כלומר הפער הוא פי חמישה לטובת האיש). אך האם מתקיים רכיב הויתור וההקרבה?
64.שוכנעתי כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה ואבאר כעת מדוע:
64.1.לא התרשמתי כי האשה ויתרה והקריבה מעצמה למען התפתחותו של האיש. אכן ניכר כי האישה הייתה מעורבת יותר בחיי הילדים ובטיפול במטלות משק הבית אך זאת לא על חשבון התפתחותה הכלכלית והתעסוקתית.
64.2.זאת ועוד, לא התרשמתי כלל כי האישה נאלצה להפחית בשעות עבודתה או וויתרה על קורסים מקצועיים או על הכשרה נוספת לטובת האיש, התפתחותו, טיפול במשק הבית וגידול הילדים. התרשמתי כי משך השנים חיו הצדדים את חייהם באופן שכל צד מפתח את הקריירה שלו ולא על חשבונו של הצד השני ותוך שהם נעזרים בבני משפחה ובעיקר בסיוע של צדדי ג' בעניין משק הבית (עוזרת בית, גנן, ניקוי בריכה, שמרטפית ועוד).
64.3.מעדות האשה נלמד כי זו עבדה מתחילת נישואיה ועד להפסקת עבודתה עקב מחלתה (לאחרונה), במשרה מלאה משעה 8:00 ועד 16:00 (ראו בעמ' 68 ש' 24-27 ובעמ' 113 ש' 31-34). לדברי האשה שכרה עלה בהדרגה כאשר היה זה האיש שהעדיף כי זו לא תעבוד ותישאר בבית (עמ' 114 ש' 4-6). אולם, האשה לא נכנעה לתכתיבי האיש או העדפותיו והמשיכה בעבודתה ללא שוויתרה על התקדמותה המקצועית על אף הזלזול לדבריה מצד האיש.
64.4.על אף שעות עבודתה של האשה, הספיקה לקחת את ילדיה למסגרות חינוך בשעות הבוקר ולשמור על שגרת עבודתה מבלי שזו תיפגע (ראה עמ' 114 ש' 21-22). גם מעדותה של גב' ז' עלתה תמונה לפיה, טרם חלתה התובעת היא הייתה עובדת חרוצה ובעלת מוסר עבודה גבוה, אשר עבדה משרה מלאה, כולל בימי שישי (ראו עמ' 124 ש' 1-14). דברים אלו מתיישבים גם עם דברי הנתבע באשר לאופי העבודה של התובעת טרם מחלתה (עמ' 173 ש' 34-36) וגם עם דבריו של המומחה באשר להיקף עבודתה (עמ' 24 ש' 28-35 ועמ' 25 ש' 1-2). אמנם איני מקבל את טענת האיש כי הוא זה שגידל את הילדים והיה ההורה העיקרי עבורם. אך אני בהחלט מקבל טענותיו שהיה שותף פעיל בגידולם ולמשל השתתף רבות בהסעת הילדים לחוגים ומסגרות חינוך ומעת לעת הוציא אותם ממסגרות חינוך כפי שמתנהל כל זוג רגיל אחר (ובשים לב לעובדה שעבודתו הייתה גמישה יותר מזו של האשה שהייתה מחויבת לשעות עבודה וללו"ז קבוע עפ"י יומן עבודה). ועדיין לא ניתן לייחס לצד אחד הקרבה עצמית על הקריירה שלו לטובת הצד השני.
64.5.עוד אציין כי כעולה מתלושי השכר של התובעת, מעדותה ומעדות אחותה ח.מ, אשר הייתה גם מעסיקתה של האשה, עולה כי השתכרה תחילה שכר שעתי ולאחר מכן בשכר גלובלי (עמ' 128 ש' 1-4). בהקשר זה אומר כי הניסיון לייחס לאיש השפעה על אופן תשלום השכר לאשה, לא הוכח כלל (ראה גם עדות התובעת בעמ' 114 ש' 12) ואף נתגלו סתירות בעניין זה, עת בעדות האחות ח' היא טענה תחילה כי האיש היה זה שביקש כי ישולם לתובעת שכר גלובלי ( עמ' 128 ש' 1-4) ואילו בהמשך עדותה טענה כי הגיע יועץ פיננסי וביקש לשנות את שכר העובדים לשכר גלובלי (עמ' 131 ש' 22-25, ש' 32-35) , סתירות אלו מטות את הכף לעבר המסקנה כי אין לייחס לאיש מעורבות באשר לאופן תשלום שכרה, או פגיעה ברמת השתכרותה בהתאם לרצון האיש. לפי עדות האחות, האשה השתכרה בשכר שהיה מקובל באותה תקופה ואף יותר מכך שכן השכר נחשב "לשדרוג" (עמ' 131 ש' 24) ושיקף את כישוריה ואף נחשב לגבוה בתחום עיסוקה. נתון זה בוודאי גם פוגם בטענה כי התובעת הקריבה עצמה למען הנתבע. יותר מתקבל על הדעת כי התובעת מטעמי נוחות או בחירה אישית, בחרה להישאר במקום שטוב לה בו היא הגשימה את עצמה לפי כישוריה ושאיפותיה.
64.6.אציין כי לא נטען באף אחד מכתבי הטענות ו/או העדויות כי התפתחותה העסקית ו/או המקצועית ו/או האקדמית של האשה נבלמה בשל הצורך לטפל במשק הבית והילדים. אין כל התרשמות כי האשה הייתה מעדיפה או בוחרת בקריירה או בעיסוק אחר מזה שבחרה.
64.7.כאמור לצדדים סייעו אנשי מקצוע וטיפול במשק הבית לרבות בגידול הילדים. כך למשל, גם מעדותה של הגב' ח.ז התברר כי סייעה למשפחת *** בטיפול בילדים (עמ' 122 ש' 3) והייתה ממש חלק בלתי נפרד מהמשפחה וכך העידה בהקשר זה:
" ש.כשאמרת קודם לחברי שהיית בת בית או עדיין אצל אלמוני ופלונית למה התכוונת?
ת.כמו שזה נשמע. פשוט תראי אני מגיל 0 עם הילדים שלהם,
ש.למה את מתכוונת?
ת.טיפול בילדים. אם היו נוסעים אני איתם. בייביסיטר דברים כאלה."
מדברי הגב' ז' מתקבל הרושם כי זו סייעה למשפחה על בסיס קבוע עת שני הצדדים נעדרו מן הבית. כלומר שני הצדדים קיבלו סיוע חיצוני שעה שהיו בעבודה או בעיסוקיהם השונים לרבות בפעילויות פנאי.
65.נכון שהמומחה קבע כי האשה היא בת הזוג הביתי ברם זאת עשה על יסוד כתבי הטענות בלבד ואולי על יסוד פחות מכך שכן נראה כי המומחה כיוון לכך שהאשה היא זו שגידלה את הילדים (עמ' 23 ש' 29-35, עמ' 24 ש' 21-26). איני מקבל את עמדת המומחה בנקודה זו. יובהר כי בן זוג ביתי אינו רק מי שגידל וטיפל בעבודות משק הבית או טיפול בילדים, אלא הוא גם זה שנותר "מאחור" לטובת התקדמות בן הזוג ולמען פרנסת המשפחה ולא כך בענייננו. אמנם בתשובותיו לשאלות ההבהרה ציין המומחה בתשובה 1ב', כי בן זוג ביתי הוא זה שמוותר על פיתוח הקריירה שלו למען הילדים ופיתוח הקריירה של בן הזוג השני, אולם לא ניכרת מגמת ויתור שכזו מצד האשה, שכן היא עבדה משרה מלאה וכ-8 שעות ביום טרם מחלתה (ראה עדות המומחה בעמ' 24 ש' 28-35 ועמ' 25 ש' 1-2) והסבריו של המומחה לגבי וויתור האישה על התקדמותה באי פתיחת מכון יופי עצמאי, לא הניחו את דעתי ואין בהם די כדי לבסס את הקביעה כי האישה הינה בן זוג ביתי שתרמה להתפתחות הנתבע (ראה דבריו גם בעמ' 25 ש' 4-7). מסקנה זו של המומחה לא נשענה על ראיות אלא על השערה ותפיסת המציאות בעיניו של המומחה (ראה תשובתו לשאלה 1ג' לשאלות ההבהרה). יובהר כי עמדתו של המומחה אינה כובלת את בית המשפט ודבריו אינם בבחינת ראה וקדש, כך שההכרעה בעניין זה היא לעולם בידי בית המשפט – בוודאי בסוגיה מעין זו שהיא סוגיה משפטית וראייתית ולא שבמומחיות המומחה.
66.יותר סביר להניח בעיני כי העובדה שהאישה לא פיתחה את עצמה או פתחה מכון יופי עצמאי, אינה קשורה בוויתור על קריירה לטובת האיש. סביר כי האישה בחרה בעבודה נוחה, עבודה שמתאימה לה ולכישוריה לא מתוך כניעה או וויתור. יש לציין כי רק בסיכומי התשובה התייחסה התובעת להנחת המומחה כי הינה "בן זוג ביתי" וטענה כי הגיעה מהעבודה בשעות הצהריים בעוד הנתבע היה מטייל בעולם. ברי כי טענות אלו אינן נכונות. התובעת עצמה העידה כי עבדה משרה מלאה עד השעה 16:00 (עמ' 113 ש' 32-35) וכך הובן מעדויות נוספות כאמור. כמו כן התובעת בחרה ונהנתה בעצמה מחיים ראוותניים, נהנתניים אותם חיה יחד עם הנתבע, והתקבל הרושם כי למרבית הטיולים נסעו הצדדים יחד כזוג, עם ילדיהם וגם עם בני משפחה נוספים (ראו למשל בעמ' 73 ועמ' 115 ש' 8-16, ועדות סוכנות הנסיעות בעמ' 59, עמ' 60 ש' 15-16, עמ' 61 ש' 25-28). מכאן, הרי שאין לקבל מצג לפיו התובעת הינה "בת הזוג הביתית" אשר ויתרה על קריירה משגשגת לטובת התקדמות הנתבע ובילוייו בעולם, לא כך הם פני הדברים.
על התפתחות והתקדמותו המקצועית של הנתבע :
67.נדבך נוסף לו יש לתת משקל משמעותי בסוגיית הפרשי השתכרות, הוא מידת התפתחות הנתבע והתקדמותו המקצועית במהלך השנים.
68.הנתבע החל לעבוד בחברה של אביו לאחר שחרורו מהצבא ולא נראה כי מאז התפתח משמעותית באופן אישי או רכש השכלה פורמלית כלשהי. מדובר באחד ממספר ילדיו של האב שנכנס לעבוד אצל אביו באופן טבעי כפי שבהרבה מאוד עסקים ילדים משתלבים לעבוד בעסק משפחתי. כך השתלב האב בעבודה לתוך עסק קיים (משנת 1995) אשר הלך והתפתח עם השנים וזאת כך נראה, אף ללא קשר לכישוריו האישיים של הנתבע. כמו כן, מעבר לטענת התובעת כי הנתבע נהג לעבוד עד השעה 20:00 בערב (עמ' 46 ש' 27-28) לא הוכח בפניי כי הנתבע השקיע מזמנו וממרצו בעבודתו באופן שאילץ את האישה להפחית בשעות עבודתה או לוותר למענו.
69.נתון חשוב נוסף הוא שלא הוכח כי החברה של האב התפתחה בזכות הנתבע וכישוריו או לאור השקעה מיוחדת מצדו. יצוין כי בחברה עובדים גם אחיו של הנתבע (אשר אף אחד מהם לא נקרא להעיד על ידי האשה) ואביו *** כאשר לא ברור מה חלקו של כל אחד מהם בהתקדמות והתפתחות העסק, לכן לא מצאתי לייחד לנתבע תפקיד משמעותי יותר מזה של אביו או של בעלי תפקידים אחרים בחברה (ראו גם עדות האב *** עמ' 173 ש' 5-10, עמ' 177 ש' 31-33, עמ' 178 ש' 14). האיש השתלב ועבד בעסק חי שהוא לא הקים "מאפס" (לא לפני הנישואין ולא לאחריהם) והוא לא בעליו ולמעשה פער ההשתכרות נובע מהתפתחות וצמיחה של העסק שבבעלות אביו – צמיחה שבנסיבות הראיות שלפניי לא הוכח שלא היה מתפתח אף ללא קשר לנוכחותו, השתלבותו ו/או כישוריו של הנתבע או השקעתו.
70.נראה כי גם המומחה בעדותו סבר כי יכולת ההשתכרות של הנתבע היא יותר בזכות אביו וכך לדבריו:
"ש.אבא שלו רוצה לתת לו משכורת גבוהה
ת.זה בדיוק העניין שאני אומר מה העבודה שלו האמיתית שלו שווה, זה שאולי מקבל יותר זה לא בגלל הנכס שצבר, יכולת ההשתכרות. אלא אביו נתן לו." (ההדגשה אינה במקור א"ז). (עמ' 25 ש' 31-33).
71.כאשר התקדמותו של בן זוג מבחינת השכר אינה נובעת מכשרון אישי, אינה נובעת מהתפתחות תעסוקתית או בניית קריירה במהלך הנישואין, אינה פרי של רעיונות ייחודיים שהוצאו אל הפועל במהלך הנישואין וכאשר גם הוא תרם חלקו בגידול הילדים, מוקהה עוקצה של טענת הפרשי כושר השתכרות. במקרה שלפניי, הגידול בשכרו של האיש ו/או בהכנסותיו נובע ראש וראשון ואולי אף אך ורק מהשתייכותו המשפחתית. אביו איש עסקים אמיד בעל חברה. החברה התפתחה וגדלה במהלך השנים. בחברה שולבו כל בניו של האב. כל אחד תרם תרומתו באופן כזה או אחר. האב מיטיב ומעניק לילדיו ומשפחותיהם מכל טוב מבחינה כלכלית, מתנהל עמם לא רק באופן עסקי אלא גם משפחתי, מצרף אותם ומעביר להם הטבות כלכליות (ראו למשל עניין הטבות טיסות לחו"ל מטעם ספקים של העסק של האב – הטבות שהועברו לילד האב) וכך משפר מאוד את מצבם הכלכלי של ילדיו. זו אינה התקדמות קרייריסטית של בן זוג, בוודאי לא התקדמות מקצועית שהושגה בשל הנישואין. הרי אילו היה סכסוך בין האב ובנו והבן היה מפוטר מעבודתו אצל האב, אין שום מקום עבודה שבו יכול היה להתפרנס ולהשתכר כפי שמשתכר כיום ולקבל את אותן הטבות. אם כך, חלק ניכר אם לא בלעדי שעומד בבסיס הגידול בהכנסות האב קשור להשתייכותו המשפחתית ולעובדה ששולב בעסק המשפחתי שבבעלות אביו.
72.בשולי דיון זה אציין עניין אחר העומד לאשה לרועץ בהקשר זה והוא שלא הוכחו נתוני השכר של האיש במועד תחילת עבודתו בחברה והם אינם אלא בגדר השערה של המומחה (ראה עמ' 25 ש' 26-35). לפיכך קיים גם קושי לקבוע עלייה משמעותית בשכר האיש משך השנים. יתרה מכך וכאמור, אף המומחה התקשה להסביר האם העלייה בשכר נובעת מפועלו של האיש בחברה וטיפוס בסולם התפקידים (עמ' 26 ש' 31-32) כאשר יש לציין כי צורף לחוות הדעת הסכם ההעסקה משנת 2018, לפיו השתכר האיש בשכר גלובלי בסך של 20,000 ₪).
73.כן אני דוחה טענת האשה כי יש לייחס לאיש גידול בהשתכרות לאור העובדה שגם שלח ידו בעסקי נדל"ן. אכן האיש הקים חברה שלכאורה עוסקת בנדל"ן ועשה עסקאות ספורות אך לא קיבל הכנסות מחברה זו ואף נקלע לקשיים בשל השקעה לא מוצלחת שהצריכה אותו ליטול הלוואות. לא הוכח כלל כי האיש קיבל שכר כלשהו מאותן חברות או כי מדובר בחברות מצליחות בתחום הנדל"ן והחברה שבבעלותו כמו גם החברה שבבעלות חברת *** מצויות בהפסדים וגירעונות (ראה עמ' 27 ש' 1-7). למעשה, בעסקיו מחוץ לחברה, הנתבע כשל ואף זו ראיה נוספת לכך שעיקר הגידול בהכנסותיו קשור לעסק/חברה של אביו ולהשתייכותו המשפחתית.
74.כסיכום ביניים ניתן לומר כי רבים מהמאפיינים של טענת הפרשי ההשתכרות אינם מתקיימים במקרה שלפניי: לא הוכחו ויתור ו/או הקרבה של האשה ואם היו כאלה הרי הם מינוריים וחסרי משמעות. לא הוכחה מה הייתה הכנסת האיש כשנישאו הצדדים לעומת הכנסתו היום. גם אם הייתי מקבל שהייתה קפיצת שכר משמעותית, הרי שזו אינה קשורה בכישורי האיש או התפתחותו המקצועית בעסק של אביו. הגדרת התפקיד של האיש בעסק של אביו לא השתנתה. ייתכן וקיבל יותר אחריות בהיבט ניהולי, אך הכל בשל אמונו של אביו בו ורצונו לקדמו ולא בשל כישורים יוצאי דופן או השקעה מיוחדת שהייתה במהלך הנישואין.
ההטבות הכלכליות שניתנו לאיש, ניתנו בחלקן לפחות גם לאחיו (ראו סוגיית חלוקת הטבת הטיסות לחו"ל גם ליתר אחי האב, התקנת מערכות סולאריות כל גגות בתיהם של אחים נוספים ותשלום חשבונות החשמל וארנונה שלהם על ידי האב וראו בעמ' 177 שורות 11-13, 29 לפרוטוקול). לא הוכח כי אחיו של האיש לא נהנו מהכנסות דומות לאלה של האיש או כי חלקם ו/או מעמדם בעסק היה קטן יותר.
שיקולים נוספים שיש להביא בחשבון בקביעת הפרשי השתכרות :
75.למרות שלא הוכח תנאי הוויתור וההקרבה סבורני כי בנסיבות מקרה זה ההתייחסות לסוגיית הפרשי ההשתכרות לא יכולה להיות בינארית בבחינת "הוכיחי ויתור ותזכי בהפרשי השתכרות או צאי בלא כלום מהקשר". קיימים שיקולים נוספים.
76.ראשית, קיימת פסיקה מנחה שקובעת מפורשות שלבית המשפט לענייני משפחה יש שיקול דעת רחב לפסוק הפרשי השתכרות, גם מקום שלא מוכחים ויתור או הקרבה משמעותיים של בן זוג אחד לטובת משנהו. בעמ"ש (מחוזי חיפה) 64867-06-20 פלונית נ' אלמוני (נבו 11.5.21) קובע כב' השופט ג'יוסי:
"נפנה בנדון שוב לבע"מ 4623/04 שהוזכר לעיל, ממנו עולה כי מרכיב ה"וויתור" (בקריירה) שעשה כל אחד מבני-הזוג עבור העזר כנגד, הוא רק אחד מהמרכיבים של הזכאות בשווי המוניטין האישי, ולא ניתן להתעלם מיתר המרכיבים שיש לקחת בחשבון דוגמת: תקופת הקשר הזוגי, גילם של בני הזוג, אופק השתכרותם, הפרשי ההשתכרות במועד הפירוד ועוד (ראו סעיף 46 לעיל, ובמיוחד סעיף קטן ו' שם). לכן לטעמי, כשיש מרכיבים נוספים בולטים המצדיקים פסיקת מוניטין לאחד מבני הזוג, הגם שה"וויתור" המקצועי שעשה אינו משמעותי, אם בכלל, עדיין מוצדק לפסוק בגין מוניטין אישי לבן הזוג הנדון, אך לא בשיעור של 50% אלא פחות מכך." (ההדגשה שלי א.ז. ואינה במקור)
77.לאחר שראינו שיש מסד נורמטיבי לפסיקת הפרשי השתכרות במקרים חריגים גם מקום שלא הוכח וויתור משמעותי, נשאל עצמנו האם מדובר במקרה שבו יהיה זה צודק, הגון ומאוזן שביציאה מהקשר משתתפת האשה בחובות האיש לאביו, משלמת לאיש מחצית הזכויות בדירה, ונותרת ההורה הדומיננטי בטיפול בילדים כשהיא מקבלת קצבת נכות בסך 6000 ₪ והאיש משתכר לפחות 31,000 ₪ בחודש? נראה כי בנסיבות אלו בהן אין לצדדים נכסים משמעותיים נוספים לאיזון וחלוקה, הרי שללא פסיקת הפרשי השתכרות תוצאת האיזון לאחר 19 שנות נישואין בעושר נראית התוצאה קשה ולא מאוזנת דיה מבחינה כלכלית.
78.מדובר בבני זוג שהיו נשואים 19 שנים וגידלו יחד 3 ילדים. כל אחד תרם את חלקו לגידול הילדים אם כי אין ספק כי האישה הייתה מעורבת יותר בגידולם. למרבה הצער, האישה חלתה ואינה יכולה לשוב לעבודתה בשלב זה ואין צפי חזרה ידוע. האישה מקבלת קצבה מחברת הביטוח בסך של כ-6000 ₪ ולא ברור האם ומתי תשוב לעבודתה או לעבודה אחרת אם בכלל, מה יהיה היקף עבודתה ומידת יכולתה לעבוד באותה עבודה (ולא נראה שיש לה פוטנציאל השתכרות מעבר ל-7000 ₪ בחודש בכל מקרה). כמו כן, האישה לא רכשה השכלה אקדמאית או עיסוק ייחודי זולת עבודה במכון היופי. אין לי ספק לפיכך שהאשה גם אם אינה "בן זוג ביתי" היא "הצד החלש" מבחינה כלכלית ומדובר בנסיבות שמצדיקות פסיקת הפרשי השתכרות למרות שלא הוכח ויתור או הקרבה (לפחות לא משמעותי) מצדה.
79.כשאני מתחשב במכלול הנסיבות אני מגיע למסקנה שנכון, הגון וצודק יהיה לפסוק לטובת האשה בנסיבות העניין 1/4 מהפרשי ההשתכרות שבין הצדדים בשל היעדר רכיב הוויתור וההקרבה (עיון בפסיקה המנחה מלמד על גישה דומה גם שם).
80.על כן אני קובע כי יש לפסוק לאישה 25% משווי הפרשי ההשתכרות כפי שקבע המומחה, קרי 1,508,958*25%= 377,240 ₪ (בעיגול).
הערכת שווי חברות הנתבע :
81.בחוות הדעת של המומחה צוין כי חברת *** מחזיקה במישרין או בעקיפין (באמצעות הנתבעת 2) בשני נכסי מקרקעין, כאשר אחד מהם מומש לבניית בית מגורים בעסקת קומבינציה. לפי המומחה, אין רצף אקטיבי של ייזום עסקאות נדל"ן, היכול לייצר מוניטין או נכסים בלתי מוחשיים אחרים, אשר יכול להצביע על תזרים מזומנים עתידי נוסף. כפועל יוצא נכון יהיה לגישת המומחה במקרה זה לחשב את שווי החברות על פי סך שווי נכסי המקרקעין לפי הערכה שמאית בתוספת נכסים פיננסים ובניכוי התחייבויות. המומחה תיאר את מבנה האחזקה בחברה כך:
עץ מבנה אחזקת החברות
83.קרי, חברת *** מחזיקה ב-50% ממניותיה של הנתבעת 2 ושתיהן גם יחד מחזיקות במקרקעין בעיר *** המיועד לבניית בניין דירות למגורים, כאמור. לצורך קביעת שווי הנתבעת 2 התבסס המומחה על חוות דעת השמאי אשר הביא בחשבון את הסכם הקומבינציה שנחתם בין הנתבעת 2 לבין צד שלישי. לאחר תחשיב מפורט העריך המומחה את שווי הנתבעת 2 בסך של 732,685 ₪. באשר לחברת *** מעבר לאחזקת המגרש ב***, בבעלותה מגרש נוסף בעיר *** שעלותו נאמדה בסך של 1,961,000 ₪. אולם לפי הערכת השמאי, הוערך המגרש נכון ליום 17.2.21, בסך של 1,190,000 ₪ בלבד. כלומר ההפחתה היא בשווי המגרש ובמקביל בשווי חברת ***
בסיכומו של דבר עולה מהתחשיב הסופי של המומחה כי שווי שתי החברות עומד על מינוס 14,437 ₪.
84.עיון בחוות הדעת מלמד כי אחד מן הרכיבים שהובאו בחשבון בתחשיב המומחה הוא הפחתת סך של 3,620,584 משווי החברות, המיוחס להלוואה שנתנה חברת *** (שבבעלות האב) לנתבע. בקביעתו הסתמך המומחה על הדו"ח הכספי המבוקר של החברה (ראו גם תשובות 12 ו-13 לשאלות ההבהרה).
85.האשה מלינה כאמור על קביעה זו וטוענת שאין אינדיקציה לקיומו של הסכם הלוואה בין החברה לבין הנתבע וכי מדובר בהלוואה פיקטיבית. לדידה של התובעת סכום זה מהווה השקעת בעלים ויש לקבוע את שווי החברה בסך של 3,617,332 ₪. איני יכול לקבל טענה זו של האשה ממספר טעמים:
85.1.ראשית, המומחה עצמו לא קיבל טענה זו.
85.2.מדובר על סכום השקעה אדיר ביחס להכנסות חברת *** או הכנסת האיש. אין מקור מימון או טענה להון עצמי של האיש בסדר גודל שכזה.
85.3.כדי שכספים אלה ייחשבו "למשיכת בעלים", על האיש היה להיות הבעלים הרשום של מניות החברה של אביו והוא אינו כזה. כבר קבעתי בתחילת ההליך וגם במסגרת פסק דין זה כי מסך ההתאגדות של החברה של אביו של האיש חוצץ ביניהם. לא הוכח כי האיש הינו בעלים סמוי של החברה של אביו.
85.4.גם אם לתפיסת האשה מתנהל האיש "כבעל הבית" בחברה, אין לו כל מעמד משפטי כזה או אחר ההופך אותו לבעלים, בוודאי לא מבחינה בנקאית וניהולית. האב הוא זה שמשך הכספים והעבירם לאיש. העברה זו לא נעשתה כמתנה אלא כהלוואה (האשה בעצמה לא טענה כי האב העניק כספים אלה לבנו במתנה).
85.5.הנכון הוא כי הדברים אינם נקיים מספקות, שכן היה מצופה שהנתבעים יצרפו לכתבי הטענות ו/או לתצהירים מטעמם הסכם בכתב המעיד על ההלוואה. בכל זאת יש לזכור כי מדובר במליוני שקלים חדשים שהאב ו/או החברה שבבעלותו מעבירים לאיש. אך מצד שני, קשה להבין כיצד האיש כמעט ולא נחקר בעניין זה על ידי ב"כ האשה וכלל לא עומת עם טענה זו. האיש לא נשאל אודות ההלוואה, נסיבות לקחיתה, זמן פרעונה ולמעשה לא נלמד מחקירתו דבר בעניין זה. את עיקר מאמציו לעניין מתן ההלוואה השקיע ב"כ האשה בחקירת האב אשר מסר בתצהירו כי נכסי הנדל"ן נרכשו באמצעות הלוואות שניתנו ע"י החברה. בעדותו העיד החם בעניין זה כך :
"ש.אתה מכיר הלוואות שניתנו לאלמוני? האם נתת להם הלוואה? לאלמוני או פלונית?
ת.הלוויתי לו לקנות מגרש. לקחתי הלוואה ונתתי לו הלוואה
ש.יש לך הסכמים לגבי זה?
ת.כן.
ש.הבאת אותם
ת.לא. אבל ברור שיש הסכמים." (עמ' 180 ש' 13 -18).
85.6.החם חזר ואמר מספר פעמים בעדותו כי קיים הסכם הלוואה, אך הוא לא ידע למסור פרטים נוספים מעבר לכך. כך למשל נשאל החם לגבי פרטים מהותיים בהסכם כגון: סכום ההלוואה, מועד חתימת ההסכם, מי ערך אותו ומה מועד פרעון ההלוואה הוא הרבה לומר שהוא לא זוכר את הפרטים ולמעשה לא נמסרו פרטים מהותיים בעניין הסכם ההלוואה הנטען (עמ' 181 ש' 20-31, עמ' 182 ,עמ' 183 ש' 6-16, עמ' 184 ש' 22-28). החם נשאל כמה מן הכספים הוחזרו לו והשיב כי סכומים מעטים שמשקפים חלק מהריביות (ראה עמ' 182 ש' 35-36) ובמקום אחר אמר כי האיש החזיר לו חלק (עמ' 183 ש' 23). אכן קיים מעטה עמום סביב הסכם ההלוואה הנטען, אשר לא צורף ולא הוצג לעיוני.
85.7.לכך יש להוסיף כי כאשר נשאל הנתבע האם מלבד הסכם ההעסקה נחתמו עם החברה הסכמים נוספים, הוא השיב שלא (ראה עמ' 176 ש' 24) אם כי אני יכול לייחס המענה לתשובה זו ברובד של יחסי העבודה ופחות בעניין ההלוואה.
85.8.אין ספק שעניין ההלוואות בסך מליוני שקלים בין האב או החברה של האב לבין האיש מעורר תמיהה. עם זאת, העובדה שאין הסכם הלוואה בכתב או שזה לא הוצג לא אומר שלא היה סיכום או חוזה שכזה בין האב לבנו או בין החברה לאיש, גם אם בעל פה. בחוות דעת המומחה (המקובלת עליי בעניין זה) קיימות אינדיקציות אחרות למתן הלוואה לאיש (ראו תשובות 12,13,14 לשאלות ההבהרה). לדידי ניתן אף להגדיר את הכספים שניתנו לנתבע, ככספים שהשקיע האב עצמו בעסקיו של הנתבע, כאשר ציפיית האב הייתה שיקבל את כספי ההשקעה בחזרה בתוספת רווח נאה ואם ללא רווח אז לפחות ישיב ההשקעה. אין לי ספק כי האב ציפה לקבל את כספי ההשקעה /הלוואה בחזרה ובפרט כשמדובר בסכום לא מובטל של 3.5 מיליון ₪ שאינו סכום של מה בכך. מסקנה זו עולה גם מדבריו של האב בעדותו בתשובה לשאלות בית המשפט:
"ש.איך אדם שמשתכר 15000 ברוטו יכול להחזיר הלוואה של 3.5 מיליון שקל
ת.כאשר הייתי בגיל של אלמוני אבי השקיע בי ובאחי 5 מיליון שקל, ולא חשב שאחזיר את זה. אבל החזרתי לו בשלבים
ש.הוא החזיר לך משהו?
ת.החזיר חלק. נפתח לו פתח שהתקדם בעסק ולא יהיה מוגבל בעסק ציפינו שתוך שנתים שלוש מהעסק של המגרש עושה מפעל בטון ומשכיר אותו ותוך שנתיים שלוש יחזיר את הכסף
ש.בתוך שנתיים שלוש
ת.יותר. אם קיבל 3.5 מיליון שקל צריך להביא יותר כסף.
ש.זאת אומרת לפי שיטתך הכנסות שלו זה 7 מיליון שקל שנתיים שלוש בלי קשר לעבודה
ת.אבל הוא נכשל, הוא בחובות מהעסקים האלה. אנו לקחנו את הקרקע שיצליח ועסקים ישגשגו ותהיה לו הכנסה נוספת או פתח חברות נוספות, הפרדנו את העסק שלי מהעסקים שלו אין מעורבות בחברות שלו שום מעורבות ועניין אין לי, אני נתתי לו כסף כדי לקדם אותו כמוני
ש.אתה או החברה
ת.בהתחלה הלוואה מהחברה התייעצתי עם רואה החשבון שלי אמר שזה לא טוב זה כאילו אני מוציא משם כסף וצריך לשלם מיסים אז לקחתי הלוואה מהחשבון שלי והחזרתי לחברה את ההלוואה" (ראה עמ' 183 ש' 19-35). (ההדגשות אינן במקור א"ז)
85.9.מכאן הרי שהרצון של האב היה שבנו יצליח ולכן הוא בחר להשקיע בעסק הנתבע על ידי מתן הלוואות (ראו גם עמ' 185 ש' 3-7). עוד נשאל האב בחקירתו:
"ש.מה קורה עם ההלוואה שלא יכול להחזיר
ת.אני אוכל אותה משלם 40000 ₪ לחודש אני עכשיו משלם הלוואות ופורע קרן כדי להחזיר את זה.
ש.מה קורה אם לא יפרע?
ת.אני אקח מניות של החברה שלו ואוכל להציל משהו מהכסף.
המשך:
ש.אין לך שעבוד על המניות?
ת.יש הסכם עם העורך דין שאוכל לקחת חלק מהמניות בשלבים מסוימים שלא יוכל לשלם לי, אני אין לי חלק מניות בחברה שלו.
ש.הסיפור הזה מוזר כי הוא משמעותי ויש הסכמי הלוואה והמניות משועבדות, כי אם המניות משועבדות היינו שומעים על זה או רואים ברשם החברות או שהיינו שומעים את זה מאלמוני, אז אני אומר לך שהסיפור הזה של המניות משועבדות כבטוחה לחוב הוא הומצא לצורך הדיון היום כדי למנוע אפשרות שלמטיל תהיה דרך לקבל חלק שלה במניות האלה כאשר יש במוסכם שני הצדדים הסכימו שהחברות רכוש משותף." (ראו עמ' 184 ש' 4-18).
85.10.אכן נראה כי מערכת היחסים העסקית בין האיש לבין אביו מורכבת ומושתתת בעיקר על אמון, קרבה משפחתית ורצון הדדי לסיוע והתקדמות כלכלית. האב מאמין בבנו ולכן מעניק לו כספים בהיקפים נרחבים תוך שהשניים סברו כי זיהו עסקה עם פוטנציאל כלכלי ענק. לצורך כך, מעביר האב כספים פרטיים מחשבון הבנק של החברה לבנו ומאוחר יותר מתקן מהלך זה, משיב הכספים לחברה ומלווה לבנו מחשבונו הפרטי (מטעמי מס וראו עדות האב בעמ' 183 שורה 32-34 לפרוטוקול). עדיין מדובר בהשקעה של החברה של האב ובכספים שהם בגדר הלוואה שהאיש קיבל ואמור להשיב.
ניתן לקבוע כי לאב ולבנו הייתה תוכנית עסקית שכשלה, כאשר ההלוואה לנתבע הייתה אמורה להניב פרי, אך לא כך היה. מכאן ועד לקביעה שהאשה מבקשת שאקבע כי מדובר במשיכת בעלים של האיש מהחברה של אביו תהום פעורה.
86.אשר על כן הנני מקבל את עמדת המומחה וקובע כי שווי חברת *** (לאחר קיזוז ההתחייבויות) בסך של 14,437 ₪ בחובה.
חלוקת הבית המשותף ותכולתו :
87.אין מחלוקת בעניין שוויו של בית המגורים אשר הוערך ע"י השמאי בסך של 2,044,000 ₪.
88.כמו כן אין חולק כי שני הצדדים מעוניינים בפירוק השיתוף בדירה, כאשר במהלך ההליך הביעה האישה את רצונה לרכוש את חלקו של הנתבע בבית בו מתגוררים כיום האישה והילדים והנתבע לא התנגד לכך ובסיכומיו עתר לחלוקה שווה ביניהם (ראו גם דברי התובעת לפרוטוקול הדיון מיום 29.6.20). עוד אציין כי לא הועלו ו/או נשמעו מטעם הצדדים טענות ביחס לעיכוב פירוק השיתוף בבית.
89.כידוע, חוק המקרקעין התשכ"ט - 1969 קובע זכות קדימה בין בני זוג טרם מכירת זכויות המקרקעין שלהם בשוק החופשי וראו סעיף 101 לחוק זה הקובע:
"מקרקעין שהם בבעלות משותפת של בני זוג, והם משק חקלאי או בית עסק המתנהלים על ידיהם במשותף או דירה המשמשת להם מגורים, לא יהיה בן זוג זכאי להעביר חלקו לאחר אלא אם הציע אותו תחילה לבן-זוגו."
90.בנסיבות, בשים לב להוראות הסעיף לעיל, לרצונה של האשה שגרה בבית עם הילדים ולהיעדר התנגדות מצד האיש, הרי שאין מניעה לקבוע שלאשה תינתן זכות הקדימה לרכוש את חלקו של האיש בבית (תוך עריכת כל הקיזוזים והחישובים בהתאם לחוות דעת המומחה ולפסק דין זה).
91.על האשה יהיה לממש זכות קדימה זו בתוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין, אחרת היא תפקע והאיש יהיה רשאי לממש זכות קדימה תוך 30 יום לאחר מכן אלא אם כן יודיע שהוא מעוניין שהבית יימכר לצד ג' ובמקרה שכזה יפעלו הצדדים למכירת הבית לצד ג' המרבה במחיר.
92.באשר לתכולת הבית, ביקש האיש חלוקת מטלטלי הצדדים באופן שווה, בעוד האישה בסיכומיה לא העלתה טענות לעניין זה ספציפית אלא עתרה לאיזון כלל רכוש הצדדים באופן לא שיווני בשיעור של 60% לטובת האישה.
93.כעולה מהוראת סעיף 10 לחוק המטלטלין התשל"א 1971, רשאי בית המשפט לצוות על חלוקת המיטלטלין בעין, או בדרך של מכירתם וחלוקת הפדיון בין הצדדים, או בדרך אחרת הנראית לו יעילה וצודקת בנסיבות העניין. לעניין אופן החלוקה קובע סעיף 10 (ב) לחוק זה , כי פירוק שיתוף במיטלטלין יעשה בהסכמה בין השותפים ובאין הסכמה על פי צו בית משפט (ראו בפסק דיני תמ"ש (טב') 12643-03-11 נ.י נ' ש.י (נבו 6.11.2013)).
94.סבורני כי בנסיבות אלו, הדרך הנכונה והצודקת לפירוק השיתוף במטלטלין, היא בדרך של חלוקה בעין, כך שהאשה תערוך תוך 14 יום מהיום 2 רשימות של כלל פרטי המיטלטלין בבית (לא כולל מיטלטלין השייכים לילדים ויישארו כאלה) והאיש יודיע באיזו רשימה הוא בוחר והכל תוך 14 יום לאחר מכן. בסיכומיו ביקש האיש ליטול את חפציו האישיים מן הבית הכוללים פרטים אישיים ותכשיטים. בסיכומי התשובה מטעמה לא מצאה לנכון התובעת להתייחס לבקשת האיש ויש להניח כי אינה חולקת על כך. על כן הריני מורה לצדדים לתאם מועד (ככל הצריך באמצעות באי כוחם) בו יגיע הנתבע אל בית המגורים וייטול את חפציו האישיים כמפורט בעמ' 10 לסיכומיו.
איזון כלי הרכב
95.כעולה מחוות דעת המומחה בפברואר 2019 נרכשו שתי מכוניות מדגמי "לקסוס" עבור הצדדים. לאיש לקסוס RX300 ולאישה לקסוס IS300H, תמורת המכוניות שולמה בחלקה באמצעות עסקת טרייד אין, במסגרתה הושבו המכוניות הקודמות שהיו בבעלות הצדדים וקוזז שוויין.
96.לצורך איזון המשאבים וכך גם לפי עמדת המומחה, הרי שיש להביא בחשבון את ערכי שתי המכוניות נכון למועד חוות הדעת.
97.לפי חוות הדעת שווי מכוניתו של הנתבע הוא 328,369 ₪ ומכוניתה של האישה היא בשווי של 185,014 ₪.
98.לפיכך, כל אחד מהצדדים ישאר עם הרכב שלו ויישא בהתחייבויות הנותרות עבורו.
איזון הזכויות הפנסיוניות, קרנות ההשתלמות וחובות משותפים:
99.המומחה הציע בחוות הדעת, שתי חלופות לאיזון המשאבים: האחת מתייחסת לאיזון משאבים מיידי ללא יישום החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני והשניה היא לפי החוק האמור. לפי החלופה הראשונה האיזון יבוצע באופן מהוון גם לגבי הזכויות שמועד הבשלתן טרם הגיע, להבדיל מהחלופה השנייה לפיה האיזון יתבצע במועד הבשלת הזכות. לעמדת המומחה, החלופה העדיפה היא החלופה הראשונה ללא יישום החוק.
100.הצדדים לא העלו השגות בדבר קביעותיו של המומחה וביחס להעדפת מי מהחלופות ולכן ייערך איזון המשאבים בהתאם להמלצות בחוות הדעת.
101.אמנם המלצת המומחה אינה משקפת את המגמה הרווחת בפסיקה לפיה רק במקרים חריגים יש להורות על היוון זכויות (ראו למשל בתמ"ש (יר') 69984-11-16 פ.כ נ' מ.כ (נבו 11.2.18), אולם בראי הנתונים והנסיבות הייחודיות של תיק זה והאופן שבו נערך איזון המשאבים בכללותם, זוהי התוצאה המתבקשת ביותר המביאה גם לניתוק סופי ביחסי הצדדים וגם מאפשרת התחשבות בחובות של הנתבע בגין השקעות הנדל"ן שביצע ותשלום של הפרשי השתכרות (ראו גם בפסק דיני בתמ"ש 12643-03-11 לעיל).
102.ועוד לצורך חידוד מסקנתי זו ראו גם דבריי בתלה"מ 35697-03-21 לעיל, הרלוונטיים גם כאן:
"יוצאים מן הכלל כשמם כן הם, יופעלו רק במקרים חריגים. ומהו "מקרה חריג"? מקרה חריג יכול להיות מקום שהצדדים מסרו הסכמה להיוון זכויות, או מקום שבן זוג אחד הינו עתיר נכסים ובה בשעה בן הזוג האחר נתון בקשיים כספיים חמורים ונזקק לכסף למחייתו (ראו: גייפמן במאמרו בעמ' 124-125). במקרה אחר נקבע, כי פער משמעותי מבחינת הזמן שנותר לצד אחד להבשלת זכויותיו הפנסיוניות לעומת הצד האחר יכול להצדיק היוון זכויות (ראו הפסיקה לעיל).
על כל אלה אוסיף חריג אחר במקרה שבו חובות הצדדים והתחייבויותיהם עולים, דומים או שווי ערך לשווי זכויות הסוציאליות בערך מהוון. כידוע, אחד החסרונות של כפיית היוון זכויות היא העובדה שהדבר מצריך לשריין מקורות כספיים נזילים למימוש פתרון ההיוון וביצוע התשלומים לצד האחר. ברם, במקרה שבו במסגרת איזון המשאבים אמורים הצדדים להעביר ו/או לשלם כספים האחד למשנהו בשווי המגיע להם מהצד האחר בגין זכויות סוציאליות ופנסיוניות בשווי מהוון, אין כל סיבה שלא לבצע את חיתוך הקשר הכלכלי במועד איזון המשאבים ולא במועד דחוי. במקרה שכזה נראה כי הניתוק הכלכלי באמצעות קיזוז הפרש היוון הזכויות הסוציאליות מההתחייבויות עדיף משמעותית על פני איזון מיידי של החובות ורישום הערות אצל גורמים משלמים לפי חוק חלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו.
בנוסף, דומני כי פתרון אחר, שבו בני זוג מתחשבנים או מתאזנים ביניהם רק בחובות שהם דומים בהיקפם לזכויות, לא עושה עמם צדק. זאת ועוד, כאשר מדובר באיזון בין בן זוג "חלש" לבין בן זוג "חזק" מבחינה כלכלית (המשתכר שכר גבוה יותר וגם יכול לרכוש זכויות בדירת המגורים), הטלת תשלום חובות בלבד על בן הזוג החלש ללא שמקוזזים מהם הפרשי זכויות סוציאליות/פנסיוניות בערך מהוון, גורם הלכה למעשה לפגיעה כלכלית חמורה יותר באותו בן זוג חלש."
103.לפיכך, הצדדים יפעלו בהתאם לחלופה הראשונה וכפי המלצת המומחה וזאת על מנת למנוע התנצחויות ו/או התדיינויות נוספות בין הצדדים בעתיד ובפרט שעה שתשלומי האיזון אינם בסדר גדול משמעותי ואף אחד מהצדדים לא התייחס בסיכומיו לשאלת ההיוון של הזכויות ונראה כי הדבר היה ברור לשני הצדדים כי זו החלופה המועדפת גם מתוך השיח שהתנהל במהלך הדיונים.
104.ביחס לחובות המשותפים של הצדדים, הרי שאלו פורטו בחוות הדעת והצדדים לא חלקו עליהם ולא העלו טענות בעניין זה, משכך, הריני מקבל את עמדת המומחה בחוות הדעת.
שווי ימי חופשה ומחלה והתייחסות לרכיב הפיצויים
105.בחוות הדעת נקבע כי שווי ימיי המחלה והחופשה הצבורה של האיש הוא בסך של 34,813₪. אין לזכותה של האישה ימי מחלה וחופשה. סכום זה כולל גם חישוב הפרש חבות לעומת צבירה בקופות.
באין חולק על עמדת המומחה ברכיב זה, הרי שיש לקבלה.
סיכום ותוצאה:
106.פירוק השיתוף בדירה יעשה בהתאם להערכת שווי הבית ע"י השמאי שהועמד על סך של 2,044,000. בהתאם להחלטתי להשלמת מסמכים מיום 23.3.2022, העבירו הצדדים מסמכים עדכניים מהבנק למשכנתאות לגבי יתרת המשכנתא לסילוק שהינה בסך של 227,249 ₪. לפיכך ובניכוי יתרת המשכנתא, כל צד זכאי לסך של 908,375 ₪ בגין חלקו בשווי הבית (נטו). לאישה ניתנת כאמור זכות קדימה לרכוש את חלקו של האיש תוך 30 ימים מהיום, כמפורט לעיל.
107.אשר על כן, איזון המשאבים הכולל בין הצדדים ייעשה בהתאם לתחשיב בטבלה להלן (כאשר יש לציין כי בחישובי המומחה נפלה טעות בחישוב גובה החוב והטעות תוקנה במסגרת התחשיב הסופי להלן).
|
הרכיב/משאב/נכס
|
הנתבע
|
התובעת
|
הפרש
|
|
חסכונות פנסיונים נזילים
|
223,753
|
56,608
|
167,145
|
|
חסכונות פנסיונים לא נזילים
|
245,154
|
155,255
|
89,899
|
|
סה"כ הפרש לאיזון חסכונות פנסיונים
|
|
|
269,044
|
|
שווי ימי חופשה והשלמת פיצויים
|
34,813
|
-
|
34,813
|
|
בנקים והלוואות
|
479,989-
|
1,295
|
478,694-
|
|
כלי רכב
|
328,369
|
185,014
|
143,355
|
|
סיכום ביניים
|
|
|
43,482-
|
|
פערי השתכרות
|
377,240
|
|
377,240
|
|
חברת ***
|
14,437-
|
|
14,437-
|
|
סה"כ
|
714,903
|
398,173
|
319,321
|
108.סה"כ שהאיש צריך לשלם לאישה הוא 319,173 ₪ (ובעיגול 320,000 ₪). סכום זה ינוכה מחלקו של האיש בבית הצדדים ככל שהאשה מממשת זכות קדימה וכפועל יוצא לצורך כך ולסיום ההתחשבנות וביצוע איזון המשאבים בין הצדדים תעביר האשה לאיש תוך 30 יום מהיום 588,375 ותעביר הלוואת המשכנתא על שמה תוך 90 יום מהיום ו/או תסלקה ו/או תגרע האיש מאותה הלוואה. יה ולא תעשה כן, ניתנת לאיש האפשרות לשלם לאשה 1,228,375 ₪ ויעביר הלוואת המשכנתא על שמו תוך 120 יום מהיום ו/או יסלקה ו/או יגרע האיש מאותה הלוואה והזכויות בבית יירשמו במלואן על שמו תוך שהאשה תידרש לפנות ידה מהדירה תוך 7 ימים ממועד קבלת התמורה.
109.ככל שאיש מהצדדים לא יממש זכות קדימה עליהם לשתף פעולה במכירת הדירה לצד ג' המרבה במחיר כאשר משווי הבית תנוכה הלוואת המשכנתא ומחלקו של האיש יועבר לאשה 320,000 ₪. בהיעדר שיתוף פעולה או הסכמה אני קובע כי פסק הדין יבוצע בלשכת ההוצאה לפועל.
110.בעניין חלוקת תכולת הדירה יפעלו הצדדים לפי סעיף 94 לפסק הדין.
111.לאור התוצאה אליה הגעתי בה נדחו חלק מטענות הצדדים וחלקן נתקבלו, איני מוצא מקום לפסיקת הוצאות.
ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן היום, כ"ד באדר ב' התשפ"ב, 27 מרץ 2022, בהעדר הצדדים.
