לפני בקשה לרשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשדוד (כב' השופטת ע' אלפסי), בתמ"ש 27175-11-14.
רקע
- המשיבים, קטינים ילידי 2011 ו-2012, הגישו באמצעות אמם תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, כנגד סבם וסבתם, הם המבקשים בהליך לפני.
על פי כתב התביעה, אביהם של הקטינים מרצה עונש מאסר ממושך בכלא, לאחר שהורשע בעבירות מין, ולאחר שדינו נגזר בפברואר 2014 ל- 14 שנות מאסר.
הוריהם של הקטינים התגרשו באפריל 2014, ובהסכם הגירושין שאושר בבית הדין הרבני באשקלון, הוסכם כי האב ישלם סך של 1,800 ₪ עבור מזונות הקטינים, בתוספת 1,500 ₪ הוצאות מדור. בהסכם ויתר האב על חלקו בדירה המשותפת של בני הזוג, לטובת מדור הקטינים.
בתביעה נטען כי מצבה הכלכלי של האם הולך ומתדרדר. בשל השתכרותה היא אינה זכאית לתשלום מזונות הקטינים באמצעות המוסד לביטוח לאומי, אך היא מתקשה לספק לקטינים בגפה את צורכי הקיום שלהם.
בתביעה התבקש בית המשפט לחייב את המבקשים במזונות הקטינים בסך של 3,800 ₪ לחודש, בהתאם להסכמות בין הוריהם.
במסגרת התביעה הוגשה בקשה לפסיקת מזונות זמניים, גם כן בסך של 3,800 ₪ לחודש.
החלטת בית המשפט קמא
- בית המשפט לענייני משפחה חייב את המבקשים, בהחלטה מיום 4.1.2016, במזונות זמניים של הקטינים בסך 1,000 ₪ לחודש, אותם ישלמו ישירות לאם הקטינים, וכן בסך של 1,880 ₪ לחודש, אותם ישלמו ישירות לצהרונים בהם שולבו הקטינים.
בהחלטה פירט בית המשפט את הטענות של כל אחד מהצדדים באשר למצבו הכלכלי, והמשאבים הכספיים העומדים לרשותו.
על פי ההחלטה, ההכנסה הכוללת של המבקשים (מעבודה ומהשכרת נכסים, לרבות זכות ציבורית במונית) עומדת על כ – 21,000 ₪ לחודש. הוצאותיהם על פי כתב ההגנה עומדות על כ – 13,500 ₪ לחודש, כך שהסכום שנותר למחייתם הוא כ – 7,500 ₪ לחודש.
לגבי מצבה הכלכלי של האם, קבע בית המשפט קמא כי היא כימאית המשתכרת בממוצע 7,000 ₪ נטו בחודש. האם נושאת בהחזרי משכנתא בגובה 2,600 ₪ לחודש וחלקה בהוצאות החזקת הבית, הנאמדות בכ– 1,000 ₪ לחודש, הוא 600 ₪.
בית המשפט העמיד את הוצאותיה האישיות על סך 1,800 ₪ לחודש, כך שהסכום שנותר בידיה לצורכי הקטינים, הוא כ – 2,000 ₪ לחודש.
ביחס להורי האם ציין בית המשפט כי לטענת האם מצב הכלכלי אינה מזהיר, אביה נכה, אימה פועלת ואחותה סמוכה על שולחנם, ואם המבקשים מעוניינים לצרפם כצד שלישי הם מוזמנים לעשות כן.
- לגבי צורכי הקטינים, בית המשפט עמד על הוצאות החינוך שלהם, שמורכבות מ- 100 ₪ לחודש גן עירוני ותשלום לצהרונים בגובה 940 ₪ לכל קטין. את הוצאות החזקת המדור העמיד בית המשפט על 400 ₪ לחודש, ואת הוצאות המחיה על 1,200 ₪ לחודש. בית המשפט קבע, איפוא, כי הוצאות שני הקטינים עומדות על 3,000 ₪ לחודש בצירוף 1,880 ₪ בגין צהרונים.
נוכח הוראות ההסכם בין ההורים בדבר מימון חלקם של הקטינים בהוצאות המדור מחלקו של האב בדירה, לא השית בית המשפט חיוב בהוצאות בגין רכיב המדור.
על פי ההחלטה, מאחר שהסכום בו יכולה האם להשתתף עומד על 2,000 ₪ לחודש, חייב בית המשפט את המבקשים בהפרש הנדרש לצורכי הקטינים קרי, 1,000 ₪ לחודש, ו- 1,880 ₪ לחודש עבור צהרונים.
טענות המבקשים
- בהליך לפני טוענים המבקשים כי הינם אנשים מבוגרים עם היסטוריה רפואית משמעותית, נפשית ופיזית. הם פירטו את הטלטלה המשפחתית שחוו בשל הנסיבות שהביאו למאסרו של בנם.
לגבי ההליך דנן, מציינים המבקשים כי הגישו לבית המשפט בקשה להורות על תיקון כתב התביעה בכך שיתווספו כנתבעים גם הסבים מצד האם, אך בית המשפט דחה את הבקשה.
לטענת המבקשים, ההחלטה במזונות הזמניים מתעלמת מהנתונים והמצגים שמסרו המבקשים, חורגת מכל גבול סביר ומתעלמת מחובת חיוב של הסבים משני הצדדים.
- לטענת המבקשים, הסכם הגירושין בבית הדין הרבני נעשה בחשאיות, וכבסיס להגשת תובענה כנגד המבקשים. לטענת המבקשים, ההסכם הוא הסכם למראית עין ויש לשקול לבטלו. נטען כי חלקו של האב בדירה המשותפת, עליו ויתר בהסכם הגירושין, עולה על היקף החיוב במדור ומכסה את סך חובותיו כלפי הקטינים עד למועד שחרורו הצפוי ממאסר. כן נטען כי בפסיקת המזונות לקטינים היה מקום להביא בחשבון את רכושו של האב, ממנו הוא יכול לזון את הקטינים גם בהיותו בכלא, ואת יכולתו לעבוד גם בין כותלי הכלא ולהעביר את שכרו לטובת הקטינים.
המבקשים מוסיפים וטוענים כי סייעו לבנם במימון ייצוג בהליך הפלילי בסך 80,000 ₪.
- לטענת המבקשים, טרם בירור התביעה נגד סבים היו צריכים הקטינים, באמצעות אמם, לפעול כנגד האב ולאחר מכן נדרשים הם להראות באמצעות האם כי אין ביכולתה לכלכל את הקטינים ברמת חיים בסיסית. רק אם מתברר כי אין ביכולת האב והאם לכלכל את הקטינים, רק אז אפשר לעבור שלב ולפנות לקרובים אחרים. נטען כי במקרה דנן לא פעלו המשיבים בכל דרך שהיא כנגד האב, ודי היה בכך כדי לדחות את הבקשה למזונות זמניים.
טענות המשיבים
- לטענת המשיבים, החלטת בית המשפט קמא הינה החלטה סבירה ופרופורציונלית. הם מדגישים כי מדובר בהחלטה זמנית, עד לבירור התביעה העיקרית שצפוי להתקיים בחודשים הקרובים.
לטענת המשיבים, האם נמצאת במצב כלכלי קשה מנשוא והיא מתקשה לספק לקטינים את צרכי מחייתם הבסיסיים. בחשבון הבנק של האם יתרת חוב הולכת וגדלה והאם צפויה להיקלע לחובות רבים, מה שיביא בסופו של יום לפגיעה בטובת הקטינים, דבר שיכול להימנע באמצעות פסיקת מזונות זמניים.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי על פי ההלכה הפסוקה, רק במקרים חריגים ונדירים יתערב בית המשפט של ערעור בפסיקת המזונות אותם קבעה הערכאה הדיונית ומקרה זה אינו "חריג" או "נדיר".
- לגופם של דברים, מציינים המשיבים כי הדירה המשותפת של האם והאב נמכרה תמורת 878,000 ₪, ומסכום זה נוכתה משכנתא בסך 485,000 ₪ והוצאות מכירה. כפועל יוצא מכך, חלקו של האב היה בסך 185,000 ₪ בלבד. נטען כי מסכום זה שילמה האם, במקום האב, סך של 150,000 ₪ עבור ייצוג משפטי בהליך הפלילי, כך שלא נותר מחלקו של האב די למימון הוצאות המדור בהם התחייב האב על פי ההסכם.
צוין בתשובה כי האם רכשה דירה בעלות של 1,300,000 ₪, אותה הצליחה לממן באמצעות משכנתא והלוואות נוספות מבנקים ומחבר בשם ציון. האם צירפה אסמכתאות על הלוואות בסך 20,000 ₪ (בנק 12), הלוואה בסך 50,000 ₪ ממר ציון מרום, הלוואה בסך 715,000 ₪ מבנק הפועלים. רכישת הדירה מוסברת ברצונה של האם להרחיק את הקטינים מהסביבה הטראומתית ולהתקרב להוריה.
- נטען בתשובה כי האם מיצתה את האפשרויות לקבל דמי מזונות מכל גורם אחר, משנוכחה לדעת כי אין לאב, שמרצה את עונשו, הכנסה מעבודה כלשהי, ואין ידם של הוריה משגת לכלכל אחרים מלבד עצמם. נטען כי הורי האם מסייעים בכך שהם תומכים באם ובקטינים מבחינה נפשית ושומרים על הקטינים, אך אינם יכולים לסייע מבחינה כלכלית, נוכח הכנסותיהם הנמוכות. נטען כי המבקשים, לעומת זאת, הם אנשים אמידים עתירי נכסים, שבנוסף להכנסות מנכסיהם גם עובדים ומשתכרים כשכירים.
לגבי אבי הקטנים, נטען כי האם עשתה כל שניתן למיצוי תביעה נגדו. כמו כן, בנסיבות העניין, נוכח המאסר הממושך, כל הליך נגדו ייחשב כהליך סרק. נטען כי לחובת האב רובץ חוב לנ.א., מקום עבודתו הקודם, בסדר גודל של 51,000 ₪.
- ביום 24.1.2016 קיימתי דיון במעמד בעלי הדין, על מנת לנסות ולהביא את הצדדים להסכמות. ניסיון זה לא צלח.
בדיון מסרה האם, כי טרם הסדירה קבלת הנחות עבור הצהרונים של הקטינים שייתכן כי היא זכאית להם בהיותה "אם חד הורית".
האם גם פירטה את האופן בו מימנה את רכישת הדירה החדשה. לדבריה, נטלה משכנתא בסך 715,000 ₪ וכן הלוואות בסך 50,000 ₪, 20,000 ₪ ו- 40,000 ₪ מבנקים שונים (בנק מזרחי, בנק הפועלים ובנק לאומי). לדבריה, קיבלה קרוב ל- 400,000 ₪ על הדירה הקודמת וכן קיבלה סכום של 150,000 ₪ מאחיה ואחותה.
בדיון נתנו שני הצדדים את הסמכתם לכך שבית המשפט ידון בבקשה לרשות ערעור כבערעור ולכך שהבקשה והתשובה יבואו תחת סיכומים בערעור.
דיון והכרעה
- בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו.
אין חולק כי ככלל, אין זה מדרכו של בית משפט שלערעור להתערב בקביעת שיעור המזונות, הנתונה להערכתו ולשיקול דעתו של בית המשפט שפסק בעניינם, אלא במקרה שלדעת בית המשפט שלערעור באה הפסיקה על יסוד שיקולים מופרכים או תוך התעלמות משיקולים שהיה צריך לתת את הדעת עליהם (ע"א 192/82 סדן נ' סדן, פ"ד לו(4) 169; ע"א 469/84 הדרי נ' שני פ"ד לט(3) 197). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר עסקינן בפסיקת מזונות זמניים (בע"מ 6088/06 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 1.8.2006); בע"מ 928/06 פלונים נ' פלוני (ניתן ביום 2.2.2006)). זאת מאחר שבפסיקת מזונות זמניים אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות ואינו חייב לבחון את מכלול הראיות. לפיכך, התערבות ערכאת הערעור בסכום המזונות הזמניים לא תעשה אלא במקרים חריגים (רע"א 324/88 אדר נ' אדר, פ"ד מב(3) 347; ע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן פ"ד לח(4) 105; בע"מ 2911/10 פלוני נ' פלונים (ניתן ביום 5.5.2010).
- אך לטעמי, המקרה שלפנינו הינו מקרה חריג המצדיק התערבות בסכום המזונות. מדובר בתביעת מזונות נגד סבים, בנסיבות משפחתיות קשות ויוצאות דופן. בית המשפט קמא חייב את הסבים מצד האב בתשלום משמעותי בסך כולל של 2,880 ₪ לחודש.
יש לזכור כי חיוב סבים מכוח סעיפים 4 ו-5 לחוק אינו חיוב אוטומטי. הוא אינו נובע מעצם יחסי הורה-ילד אלא מקיומן של הנסיבות המיוחדות המפורטות בחוק, לגביהן יש להביא ראיות ולקבוע ממצאים המבססים את החיוב.
החלטת בית המשפט קמא נעשתה ללא כל התחשבות בכך שהאם לא פעלה למיצוי האפשרות לגבות מזונות מהאב, עליהם התחייב בהסכם מאפריל 2014. יש לזכור כי ההסכם נערך לאחר שנגזר דינו של האב למאסר ממושך. הדעת נותנת כי שני הצדדים, שעה שחתמו על ההסכם, סברו כי חרף המאסר, עומדים לרשות האב אמצעים כספיים לקיים את ההתחייבות שנטל על עצמו בהסכם ולזון את הקטינים. אלמלא כן, לא ברור מדוע טרחו לחתום על ההסכם ולאשרו בבית הדין הרבני.
- בכתב התביעה אין שום זכר למיצוי הליכי הוצאה לפועל נגד האב. דומה כי האם בחרה לא לנהל הליכי הוצאה לפועל נגד האב, שהעביר בהסכם את רכושו לאם. בכתב התביעה אין גם שום פירוט של זכויות ונכסים של האב. יש רק אמירה כללית שהאב מנוע מלפרנס את ילדיו (סעיף 15) ושכל החסכונות שצברו הורי הקטינים במהלך חייהם המשותפים שולמו עבור שירותי עורך דין של האב ושרתו אותם שעה שבה האב שהה ב"מעצר בית" (סעיף 25).
יצוין כי מהאסמכתאות שצורפו לתשובת המשיבים לא ניתן ללמוד דבר על כספים שעומדים לטובת האב שלא בחברת נ.א. בע"מ, כגון קרנות וקופות גמל, וגם לא ניתן ללמוד מהם האם זכאי האב לפיצויי פיטורין (ר' סעיף 2 למכתב מיום 12.3.2014).
לא ברור גם כיצד דברי האם, על כך שסך של 400,000 ₪ מהתמורה שקיבלה עבור הדירה המשותפת הופנה לרכישת הדירה החדשה, מתיישבים עם הטענה כי השתמשה בסך של 150,000 ₪ מכספי התמורה למימון הייצוג המשפטי של האב.
בהתאם לסעיף 5(3) לחוק, אין על סבים לזון את נכדיהם אלא אם הוריהם אינם עושים כן ואינם מסוגלים לעשות כן (ר' ע"א 49/71 גלפרין נ' לבבי, פ"ד כו(2) 126; ע"א 431/80 רוזנברג נ' חזן, פ"ד לה(2) 742). ככלל, כל עוד לא הוכחה אי יכולת לקבל מזונות מההורים, טרם הבשילו התנאים להקמת עילה נגד הסבים (ר' רמ"ש 56241-12-12 ל.ג. נ' ל.ג. (ניתן ביום 19.8.2013); תמ"ש 35241/06 ט.נ. נ' י.נ. (ניתן ביום 20.4.2009).
ספק בעיני אם במקרה דנן הונחה תשתית ראייתית מספקת למיצוי הליכים נגד הורי הקטינים, כתנאי מקדמי לחיוב הסבים. יש לזכור כי היכולת הכלכלית של האם כוללת, מלבד הכנסותיה השוטפות, גם את נכסיה. מלבד הדירה שרכשה, לא הוברר מה היקף נכסיה.
- החלטת בית המשפט מתעלמת גם מכך שמבחינה רעיונית, יש לחלק את הנטל בין קרובי המשפחה משני הצדדים, אשר קירבתם לזכאי במזונות זהה, על פי סעיף 7 לחוק המזונות. עמד על כך כב' הנשיא זוסמן בע"א 426/71 בוים נ' בוים, פ"ד כו(1) 59, בציינו:
"ההורים של שני בני-הזוג הם בני אותה קירבה, ולפיכך חייבים הם כולם במזונות לנכדיהם. על-פי סעיף 7 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959, בית-המשפט רשאי לחייב חייבים אחדים בני אותה קירבה יחד ולחוד, והוא גם רשאי לקבוע את מידת החובה של כל אחד מהם. פירושו של דבר: בית-המשפט רשאי להטיל את המעמסה על כולם, ומכאן משתמעת חבותו של אחד החייבים לשפות חייב אחר, במידה שנתקיימו גם בו תנאי החיוב הקבועים בסעיפים 5 ו-6 לחוק הנ"ל. חבות זו מן היושר באה. מקום ששניים חייבים או עשויים להתחייב, לא מן היושר הוא שהנזק יפול רק על שכמו של זה אשר הזכאי בחר לתבעו" (ר' גם ע"א 688/77 קופלוביץ נ' איל, פ"ד לב (2) 12; בר"ע (ת"א) 2320/02 פ.ד. נ' ד.פ. (ניתן ביום 14.8.2003).
- לטעמי, לא נפלה שגגה בהחלטת בית המשפט לדחות את הדרישה של המבקשים לפיה המשיבים יתקנו את כתב התביעה בכך שיצרפו את הורי האם. מי שמבקש כי גם הורי האם יישאו בחלק מן החובה, עליו לשלוח הודעה לצד שלישי, כדי להפכם לצד להליך. וכל עוד הם אינם צד להליך, אין כמובן אפשרות להטיל עליהם עצמם חבות בתשלום המזונות. אין גם אפשרות לקבוע חובת שיפוי לגביהם לשפות את הסבים האחרים.
אולם כאשר באים לקבוע אם יש הצדקה לחייב את המבקשים במזונות הנכדים ומהו שיעור התשלום, יש לתת את הדעה גם לעזרה שיכולה להינתן לקטינים מ"מקור אחר". יש לקבוע את היקף החיוב של המבקשים תוך ידיעה על קיומם של חייבים פוטנציאליים נוספים. החוק אינו קובע הבחנה כלשהי בין הסבים מצד האב או מצד האם, למעט קביעת החבות על פי יכולתם הכלכלית (סעיף 6 לחוק).
במקרה דנן, לא הובאו בפני בית המשפט קמא ראיות לגבי היכולת הכלכלית של הורי האם ולא נקבעו שום ממצאים, ולו לכאוריים, בעניין זה. אמנם, לתשובה לבקשה לרשות ערעור צורפו מסמכים בעניין הכנסות הורי האם, אך אין מקום במסגרת ההליך שלפני להידרש לשאלות עובדתיות אלה, מה גם שהמסמכים הם חלקיים בלבד. כך למשל, הם אינם כוללים התייחסות לנכסים שברשות הורי האם.
זאת ועוד, האם הפנתה את המשאבים הפיננסיים שלה ואת העזרה הכלכלית שקיבלה ממשפחתה לטובת רכישת דירה בעלות של 1,300,000 ₪. הדעת נותנת שניתן היה להפנות משאבים אלה לטובת צרכי המחייה של הקטינים, ולהסתפק במדור צנוע יותר.
- לגבי החיוב בהוצאות הצהרון, יש לציין כי האם לא מיצתה את האפשרות לקבל הנחה כ"אם חד הורית". כל זמן שהחיוב בגין צהרונים מוטל במלואו על המבקשים, דומה כי אין תמריץ לאם למצות את האפשרות לקבל הנחה. גם מטעם זה יש להקטין את היקף החיוב על המבקשים.
- נוכח כל האמור, אני מחליטה לקבל את הערעור ולהפחית את המזונות הזמניים לסך של 500 ₪ בחודש ולתשלום מחצית מעלות הצהרונים של הקטינים, וזאת כנגד קבלות שתציג האם למבקשים. בקביעת שיעור המזונות הבאתי בחשבון גם את העובדה שמדובר בהחלטת ביניים, וכי התערבות ערכאת הערעור במזונות זמניים תעשה באופן מוגבל.
החלטה זו כוחה יפה כל עוד לא יינתן פסק דין בתביעת המזונות או החלטה אחרת של בית המשפט קמא לעניין המזונות הזמניים.
- בשולי הדברים יוער כי לתשובת המבקשים (מיום 10.2.2016) צורפה טיוטא של הסכם שהוחלף במסגרת משא ומתן בין הצדדים בניסיון לסיים את המחלוקות. לא היה מקום להציג את טיוטת ההסכם בפני בית המשפט. הליכי משא ומתן בין צדדים נהנים מחסיון ואין להציגם בפני בית המשפט, אלא בהסכמת שני הצדדים. יובהר כי החלטתי זו ניתנה מבלי לעיין בתוכנו של המסמך. לא מצאתי גם מקום להידרש לטענות העובדתיות החדשות שהעלו המבקשים בתגובתם ובתצהיר שצורף לתגובה.
נוכח התנהלות זו של המבקשים, שצירפו שלא כדין את טיוטת ההסכם, לא מצאתי לפסוק הוצאות בהליך שלפניי.
בסיכום הדברים, הערעור מתקבל בחלקו, כמפורט לעיל.
הערבון שהופקד יושב למבקשים באמצעות בא-כוחם.
ההחלטה תישלח לב"כ הצדדים.
מתירה פרסום ההחלטה ללא שמות ופרטים מזהים.
ניתנה היום, ה' אדר א' תשע"ו, 14 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.