אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פס"ד בהתנגדות לבקשה לקיום צוואה לאחר שמומחה שינה את חוות דעתו לנוכח ראיות חדשות

פס"ד בהתנגדות לבקשה לקיום צוואה לאחר שמומחה שינה את חוות דעתו לנוכח ראיות חדשות

תאריך פרסום : 02/07/2024 | גרסת הדפסה

ת"ע
בית משפט לעניני משפחה תל אביב -יפו
50966-06-21
23/06/2024
בפני השופט סגן הנשיאה :
יהורם שקד

- נגד -
התובעת:
פלונית
עו"ד יעקב זיו
הנתבעים:
1. אלמונית
2. אלמוני
3. פלמונית

עו"ד רומי קנבל
פסק דין
 

 

האם יש ליתן צו לקיום צוואה לטובת בת זוגו של המנוח או שמא יש לקבל את התנגדות שלושת ילדיו? זו השאלה העומדת להכרעתי.

 

א' - העובדות הצריכות לעניין:

 

  1. המנוח הל"ע ביום 20.3.2021, כאשר הוא מותיר אחריו את בת זוגו, היא התובעת (להלן גם: האשה) ואת שלושת ילדיו שנולדו מנישואיו הקודמים (להלן גם: הילדים).

     

  2. בהתאם לראיות שהוגשו, המנוח ערך שתי צוואות:

     

    • הראשונה – צוואה בעדים מיום 16.4.2002 בה ציווה את עזבונו לילדים בחלקים שווים (להלן: הצוואה המוקדמת).

    • השנייה – צוואה בפני רשות (הנוטריון, עו"ד רונן אושרי) מיום 3.2.2021, בה ציווה את עזבונו לאשה (להלן: הצוואה).

       

  3. ביום 23.5.2021 ניתן צו לקיום הצוואה המוקדמת על ידי הרשמת לענייני ירושה, ולאחר כחודש ימים, ביום 22.6.2021, הגישה האשה בקשה לביטול צו קיום הצוואה המוקדמת וכן הגישה בקשה לקיום הצוואה.

     

  4. בדיון שהתקיים בפני ביום 14.2.2022 הוסכם כי צו קיום הצוואה המוקדמת יבוטל והדיון יסוב סביב הצוואה, וכך היה. עוד ובנוסף, הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אליעזר פלדינגר, להגשת חוות דעת בעניין כשירותו של המנוח לערוך את הצוואה (להלן: חוות הדעת, המומחה - בהתאמה).

     

  5. בחוות דעתו מיום 3.7.2022 קבע המומחה, על סמך חומרים רפואיים שהונחו בפניו, כי במועד עריכת הצוואה המנוח "לא היה מסוגל להבחין כראוי בטיבה של צוואה" (ר' בעמ' 5 לחוות הדעת).

     

  6. הצדדים ועדיהם נשמעו ואף ניתן צו לסיכומים בכתב. בין לבין, הגישה האשה בקשה למתן הוראות למומחה, כך שישיב על שאלות הבהרה, ולבקשה זו נעתרתי בהחלטתי מיום 15.12.2022. מאוחר יותר, הגישה האשה בקשה לפסילת חוות דעת המומחה בטענה שהמומחה ערך את חוות דעתו מבלי שהתייחס לשלוש ראיות עיקריות: חוות דעת רפואית מאת הפסיכיאטר ד"ר ויקטור רוזנברג מיום עריכת הצוואה (3.2.2021); סרטון שנערך כשבועיים קודם לכן, ביום 15.1.2021, בו נראה ונשמע המנוח וסרטון נוסף בו נראה ונשמע המנוח במעמד עריכת הצוואה. להשלמת התמונה יוער כי הראיות הללו לא עמדו בפני המומחה לצורך חוות דעתו.

     

  7. ביום 6.2.2022 - לאחר הגשת סיכומי התשובה ולאחר שלכאורה היה התיק בשל לכתיבת פסק דין - ובשים לב למחדל האשה באי הגשת בקשות במועד, ניתנה על ידי החלטה המורה למומחה לקבל לעיונו את הראיות הנ"ל וכן להודיע לבית המשפט ולנמק האם יש בחומרים הנ"ל כדי לשנות או לסייג את מסקנתו בדבר כשירותו של המנוח לערוך צוואה ביום 3.2.2021.

     

  8. ביום 25.3.2023 הגיש המומחה חוות דעת מתוקנת בה קבע כי ביום עריכת הצוואה המנוח "ידע להבחין בטיבה של צוואה" (ר' בעמ' 2 לחוות הדעת המתוקנת). יוער כי המומחה זומן לעדות על שתי חוות הדעת.

     

  9. להשלמת התמונה יצויין כי בין המנוח לבין האשה נערכו שני הסכמי ממון, הראשון משנת 2001 והשני משנת 2008, ומשניהם עולה הסכמה להפרדה רכושית מוחלטת.

     

  10. עוד חשוב להזכיר כי בשנת 2019 הועברו מלוא זכויותיו של המנוח בדירה (עיקר רכושו) לשלושת ילדיו בחלקים שווים, וביום 23.2.2021 הגישו המנוח והאשה תביעה משותפת כנגד הילדים לביטול העברת זכויות המנוח בדירה, בטענה שזו בוצעה בניגוד לרצונו של המנוח.

     

  11. לסיכום האמור לעיל, להלן יובאו האירועים העיקריים הצריכים לעניין ומועדם:

     

    6.12.2001 – הסכם הממון הראשון הקובע הפרדה רכושית מוחלטת;

    16.4.2002 – צוואה מוקדמת לפיה הילדים יורשים את עיזבונו של המנוח;

    14.8.2008 – הסכם הממון השני שאף הוא קובע הפרדה רכושית מוחלטת;

    11.2.2019 – הסכם מתנה המעביר את זכויות המנוח בדירה לילדים;

    23.2.2021 – המנוח והאשה מגישים תביעה לביטול הסכם המתנה;

    3.2.2021 – המנוח עורך את הצוואה.

    20.3.2021 – המנוח הל"ע.

     

  12. לאחר שהוגשו הסיכומים בשנית, בשלה העת ליתן פסק דין זה. לאחר כתיבת טיוטא מסכמת של פסק דין זה, ביקשתי לצפות פעם נוספת בסרטון בו צולם המנוח במועד עריכת הצוואה, וכך היה. הצפייה החוזרת בסרטון נתבקשה כחלק מרצוני להיחשף פעם נוספת למכלול העובדות והראיות בתיק. אציין כי הצפייה החוזרת בסרטון לא שינתה את עמדתי כפי שתובא בפסק דין זה.

     

    ב' - טענות הצדדים:

     

  13. להלן עיקר טענות הילדים:

     

    • המנוח היה נעדר כשירות וגמירות דעת לצוות בעת שחתם על הצוואה. במועד עריכת הצוואה היה המנוח סיעודי, חולה סופני בסרטן ריאות לרבות גרורות במוחו, ומחמת מצבו הפיזי והקוגניטיבי הירוד לא יכול היה להבחין בטיבה של צוואה. הידרדרותו הקוגניטיבית של המנוח מתועדת בעקביות במסמכיו הרפואיים בחודשים המובילים למועד עריכת הצוואה, על בסיסם קבע המומחה מטעם בית המשפט כי המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. זאת ועוד, עורך הדין שערך את הצוואה וכן הפסיכיאטר מטעמו שערך חוות דעת אודות כשירות המנוח לצוות ביום עריכת הצוואה העידו שניהם כי לא עודכנו במחלתו הממארת והסופנית של המנוח, מה שמעמיד בספק רב את עדותם בעניין.

    • הצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת על המנוח מצד האשה, שפעלה בשיטתיות ובכוונת מכוון לביצוע "מחטף" של מלוא עזבון המנוח בערוב ימיו (ולמעשה הפיכת המצב המשפטי רב השנים באשר לעזבון, אותו הקפיד המנוח לעגן בצוואה המוקדמת ובשני הסכמי ממון הקובעים הפרדה רכושית, על פיו). זאת, כאשר המנוח היה תחת שליטתה ופעל לפי הוראותיה כחומר ביד היוצר בעודו תלוי בה ומפוקח על ידה. בתוך כך, פעלה האשה להרחקת הילדים מהמנוח כחלק מכוונתה להשפיע עליו באופן בלתי הוגן להדירם מצוואתו.

    • לאשה הייתה מעורבות של ממש בעשיית הצוואה, שהרי היא התקשרה עם עורך הדין שערך את הצוואה, בו ביום שחזר המנוח מאשפוז בו התגלה דבר מחלתו בסרטן ריאות מתקדם, שלטה במידע שנמסר לעורך הדין לגבי "רצונותיו" של המנוח ומצבו הרפואי, ידעה והכירה את כל פעולותיו של עורך הדין ביחס למנוח, שילמה את שכר טרחתו (אף אם מכספי המנוח) ואף נכחה בבית ושוחחה עמו ביום עריכת הצוואה.

    • מתוך כל אלה, יש להורות על דחיית הבקשה לקיום הצוואה.

       

       

       

       

       

       

       

       

  14. להלן עיקר טענות האשה:

     

    • המנוח היה כשיר לצוות והבין טיבה של הצוואה, ולראיה סרטון וידיאו בו מצולם המנוח במועד חתימתו על הצוואה והמעיד על צלילות דעתו ורצונו החופשי, חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר רוזנברג שבדק את המנוח בו ביום עשיית הצוואה ומצא כי הוא כשיר לערוך אותה, ומעל לכל, חוות דעתו המאוחרת של המומחה מטעם בית המשפט שקבע על בסיס חומרים אלה כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה. התגלות מחלת המנוח ימים ספורים לפני עריכת הצוואה אינה טעם מספיק לפסילתה, קל וחומר כאשר תפקודו וכושרו הקוגניטיבי של המנוח נותרו בעינם.

    • האשה לא השפיעה על בן זוגה המנוח לערוך את צוואתו ובטח שלא באופן בלתי הוגן. ציווי עזבון המנוח לאשה מתיישב הן עם כוונותיו, עליהן הצהיר בריש גלי ובפרהסיה בפני משפחה וחברים בעודו בחייו, והן עם ההגיון הבריא לאור 23 שנות זוגיות טובה עם האשה.

    • לאשה לא הייתה מעורבות והיא לא נטלה כל חלק בעשיית הצוואה. איתור עורך הדין שערך את הצוואה, בעקבות המלצה חמה שקיבלה מחברה לעבודה, אין פירושו מעורבות בעריכת הצוואה. יתרה מכך, האשה לא נכחה במעמד בדיקת הפסיכיאטר ד"ר רוזנברג את כשירות המנוח ביום עריכת הצוואה ולא נכחה בעת חתימת המנוח על הצוואה.

    • על כן, יש להורות על קבלת הבקשה לקיום הצוואה.

       

      ג' - דיון:

       

  15. כבר בפתח פרק זה אבקש להקדים את המאוחר ולומר כי על אף עננת הספק האופפת את פעולות האשה בסמוך לעריכת הצוואה ואת היעדר העקביות בחלק מן העדויות שהובאו מטעמה, מצאתי - ולא בנקל הגעתי למסקנתי זו - כי לא עלה בידי הילדים לעמוד בנטל הנדרש לביטול הצוואה, הרובץ לפתחם בראי הנחת המוצא של חוק הירושה, תשכ"ה–1965 (להלן: החוק) לפיה הצוואה כשרה ובראי החזקות שעוגנו בפסיקה, כפי שיובא להלן.

     

  16. להלן אבחן את שלוש טענות ההתנגדות: אי כשירות, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות.

     

    ג.1. – האם היה המנוח כשיר לצוות בעת שחתם על הצוואה?

     

  17. סעיף 26 לחוק מורה כי: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה". בפסיקה פורשה ידיעת המצווה להבחין בטיבה של צוואה כמשמעותה בסעיף 26 לחוק כהבנת המצווה בעת עריכת הצוואה שהוא חותם על צוואה, שהוא מצווה את רכושו ולמי הוא מצווה אותו, ידיעת המצווה את היקף רכושו ומודעותו בעת עריכת הצוואה לציפיותיהם של המוטבים בצוואתו ושל המודרים ממנה (ר' ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום, פ"ד מט(1) 318, 328 ב-ג (1995), להלן: עניין מרום).

  18. בבחינת ידיעת המצווה להבחין בטיבה של צוואה, המשקל הרב ביותר יינתן לחומר ראייתי מיום עריכת הצוואה. כפי שנקבע בעניין מרום, "הכרזה על בטלותה של צוואה הינה מעשה חמור וכבד משקל, ועד שיסיק כי פלוני לא ידע להבחין בטיבה של צוואה, ידרוש בית המשפט ראיות ספציפיות יותר וחד-משמעיות יותר - וליום עריכת הצוואה דווקא" (שם, עמ' 328 ו-ז, הדגשות לא במקור).

     

  19. מן הכלל אל הפרט; מכלול הראיות והעדויות מלמד כי אין חולק על כך שחלה הידרדרות משמעותית ומואצת במצבו של המנוח בתקופה שבין מועד עריכת הצוואה ועד למועד פטירתו המצערת. שאלת מצבו הבריאותי והנפשי של המנוח בחודשים שקדמו לעריכת הצוואה ועד ליום עריכתה, וכמובן במהלכו, היא שעומדת על הפרק ואכן הובאו בפניי ממצאים רבים לעניין זה.

     

  20. משהובהר כי "דרך המלך" לבחינת ידיעת המנוח להבחין בטיבה של צוואה היא התמקדות בראיות לעניין יום עריכתה, אראה כי יישום הפרשנות הפסיקתית כאמור בסעיף ‎17 לעיל על המנוח ביום עריכת הצוואה, הוא יום 3.2.2021, מלמד כי ידע הוא להבחין בטיבה של צוואה. זאת, בראי חוות דעתו של הפסיכיאטר ד"ר רוזנברג מאותו היום (3.2.2021), סרטון הוידיאו המתעד את המנוח במועד חתימתו על הצוואה (בסעיף זה: הסרטון), ומכלול העדויות לעניין יום עריכת הצוואה, כפי שיובא להלן:

     

    • הבנת המנוח כי הוא חותם על צוואה - בחוות דעתו ציין ד"ר רוזנברג כי המנוח "במודע צלול [...] התמצאות תקינה בכל המובנים, דיבר לעניין [...] לא נמצאו הפרעות בתוכן ומהלך החשיבה". כן העיד ד"ר רוזנברג כי ביצע למנוח בדיקת מיני מנטל וזה קיבל ציון של 28 מתוך 30 (ר' פרוטוקול מיום 22.6.2023, עמ' 107 ש' 32 – עמ' 108 ש' 1). בסרטון, נשאל המנוח "עשית בדעה חופשית וצלולה?" והוא מאשר "בדעה חופשית וצלולה". בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מתייחס הוא לתיעוד המנוח בסרטון, כך:"קולו נשמע ברור והחלטי [...] לא נראה שרוי במצב פסיכוטי [...] מתקבל הרושם שיודע על מה חתם".

       

    • הבנת המנוח כי הוא מצווה את רכושו ולמי הוא מצווה אותו - בחוות דעתו ציין ד"ר רוזנברג כי למנוח "שיפוט תקין". בנוסף, על הפרטים האישיים אשר ציין ד"ר רוזנברג בחוות הדעת כי נמסרו לו מפי המנוח, נמנית האשה ("מתגורר עם בת זוגו") ומכאן שהמנוח היה מודע לזהותה ביום בו ציווה לה את רכושו. בסרטון מתועד המנוח כאשר הוא מקריא את נוסח הצוואה לפיו "אני מצווה את כל רכושי מכל מין וסוג שהוא לבת זוגי [האשה]".

       

    • מודעות המנוח להיקף רכושו - כאמור, בסרטון נשמע המנוח אומר "אני מצווה את כל רכושי מכל מין וסוג שהוא".

       

       

    • מודעות המנוח לציפיותיהם של המוטבים בצוואתו ושל המודרים ממנה - המנוח היה מודע לזהות המוטבת בצוואתו והמודרים ממנה ביום עריכת הצוואה (על הפרטים האישיים אשר ציין ד"ר רוזנברג בחוות הדעת כי נמסרו לו מפי המנוח, נמנים האשה ("מתגורר עם בת זוגו") והילדים ("מדובר בגבר [...] ג+3 [גרוש עם שלושה ילדים – י' ש']")). זאת ועוד, בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מתייחס הוא לתיעוד המנוח בסרטון, כך:"נוקב בשמה של בת זוגתו ושהיא מטפלת בו. יודע שיש לו 3 ילדים. [...] קובל על קשריו עם ילדיו [...] מסביר בקצרה מדוע מבקש להוריש לבת זוגתו ולא לילדיו". בנוסף, כאמור, בחוות דעתו מיום עריכת הצוואה ציין ד"ר רוזנברג כי למנוח "שיפוט תקין".

       

  21. למען הסדר הטוב, אדרש גם למספר ממצאים המעיבים במעט על הטענה לצלילות דעתו של המנוח ביום עריכת הצוואה:

     

    • בסרטון ניכר כי ארשת פני המנוח היתה יחסית קפואה, וכך צוין גם בחוות דעתו המאוחרת של המומחה מטעם בית המשפט. לא נעלמה מעיניי טענת הילדים כי המנוח היה באותה עת במצב של דיספוריה, אך הניחה דעתי עדות המומחה לפיה "לפי מכתבו של ד"ר רוזנברג הוא טופל בתרופה שנקראת זיפרקסה [...] אחת מתופעות הלוואי של הזיפרקסה שיכולות להיות זה מה שנקרא סימנים כאילו פרקינסוניים שזה חוסר מימיקה [...] יכול להיות אופייני לזיפרקסה כך שאני יכול לחשוב שאותה היפומימיקה של הפנים אותה הבעה קפואה של הפנים נבעה אולי כתוצאה מהטיפול בזיפרקסה" (ר' פרוטוקול מיום 22.6.2023, עמ' 130 ש' 26 – עמ' 131 ש' 4).

       

    • בפירוט הרפואי שציין ד"ר רוזנברג בחוות הדעת תחת פרטים אישיים שנמסרו לו מפי המנוח, נעדרו ממצאיו הרפואיים העדכניים ובהם אבחון מחלת הסרטן המתקדמת. זאת ועוד, העיד ד"ר רוזנברג בחקירתו כי לשאלתו על מצבו הרפואי של המנוח, זה השיב כי "אין לו איזה שהוא בעיות רציניות גופניות" (ר' פרוטוקול מיום 22.6.2023, עמ' 113 ש' 8-6). אף על פי שהדברים מטרידים, אין בהם כדי לסתור את ידיעת המנוח במועד עריכת הצוואה כי הוא חותם על צוואה ומצווה את רכושו, אלא לכל היותר את ידיעתו על חומרת מצבו הרפואי ואף ייתכן שסבר כי זהו נתון שאין חובה למוסרו.

       

    • בסרטון, לשאלת עורך הדין: "אתה מוריש הכל [לאשה] ולילדים שלך אתה לא מוריש כי הם פחות מבקרים אותך אמרת לי?" תועד המנוח משיב "פחות מבקרים אותי ולא מייחסים חשיבות למצבי" (יצוין כי תשובתו זו נאמרה בגמגום ניכר). אמירתו זו אינה מתיישבת עם האמור בסיכום ביקורו של המנוח במכון האונקולוגי בבי"ח אסותא מאותו היום, יום עריכת הצוואה וצילום הסרטון: "הגיע בכסא גלגלים מלווה בבן ואחות" (ר' סיכום הביקור מיום 3.2.2021 שנערך ע"י ד"ר אלה טפר וצורף לכתב ההתנגדות מטעם הילדים – הדגשה לא במקור).

       

      על אף אי הנוחות העולה מניגוד זה, אין בית המשפט בוחן כליות ולב ואין זה ממקומו לשער מדוע נאמרו דברים אלה משנאמרו על ידי המנוח, ובכל מקרה אין גם באמירתו זו כדי לסתור את ידיעת המנוח במועד עריכת הצוואה כי הוא חותם על צוואה ומצווה את רכושו.

       

    • בממצאי בדיקת המנוח על ידי ד"ר בראל, מומחה גריאטרי ופסיכוגריאטרי, מיום 1.3.2021, צוין כי המנוח נשאל האם הוא חתם על צוואה וענה "שכל הרכוש עובר לילדים שלי" בלא התייחסות לצוואה מיום 3.2.2021. לנוכח העדויות המרובות על ההחמרה המואצת בהידרדרות מצבו הבריאותי של המנוח באותה עת, אני נוטה להסכים שבאותו זמן (1.3.2021) המנוח כבר איבד את כשירותו ואת הבנתו את המתרחש.

       

  22. בנוסף לניתוח זה, נתתי דעתי גם לשתי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט ולעדותו בעניינן. כידוע היטב לצדדים, חוות דעתו המאוחרת של המומחה אינה חפה מקשיים, שהרי "הפך" את החלטתו המוקדמת לאחר שנתברר כי מפאת מחדלי ב"כ האשה לא ראה את התמונה הראייתית בשלמותה, וקבע לבסוף כי המנוח ידע להבחין בטיבה של צוואה ביום 3.2.2021. יחד עם זאת, לילדים ניתנה ההזדמנות לחקור את המומחה לאחר קבלת חוות דעתו המאוחרת, ועל כן נחה דעתי כי מוצה הדיון בנושא. חוות דעתו הראשונה של המומחה ניתנה בלא שהונח בפניו מלוא החומר הראייתי הצריך לעניין, ומכאן שאין בשינוי דעתו כדי להביא את המקרה בגדר המקרים הנדירים בהם יש לדחות מסקנות מומחה מטעם בית המשפט (ר' מיני רבים: רע"א 5128/23 מ.ע.ג.ן. נ' פז (נבו, 15.8.23)). זאת ועוד, בחקירתו התייחס המומחה עניינית לטענות הילדים בדבר היות הסרטון מיום עריכת הצוואה קצר מאוד ובדבר "תרגול" המנוח, לשיטתם, את תשובותיו לשאלות ומצאתי כי אין מקום להתערב במסקנותיו, לא כל שכן מדובר בעניין שבמומחיותו. מעבר לצורך, אני מוצא לציין כי דווקא יש לשבח מומחה אשר איננו "נעול" על חוות דעתו הראשונה ונכון לבחון כל מקרה לגופו וכל ראיה רלוונטית שיש בה כדי לשנות ממסקנתו הראשונה.

     

  23. כידוע, חזקה היא שמצווה ידע להבחין בטיבה של צוואה, והנטל לסתור זאת מוטל על כתפי הטוענים לכך (ר' לדוגמה עניין מרום; בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (נבו, 11.6.2017); ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' בינשטוק, פ"ד מח(3) 705, 716-715 (1994)). למען הסר ספק, נזכיר כי "ראיה כי בתקופה סמוכה ליום עריכת הצוואה סבל המצווה מפיחות ניכר בתיפקודו השכלי, משקלה עמה בהכרעה אם ידע המצווה, בעת עריכת הצוואה, להבחין בטיבה של צוואה. אך אין די בראיה כללית מעין זו כדי להעביר נטל ראיות (טאקטי) מכף-אל-כף" (עניין מרום, 328 ו). לאור המפורט בחלק זה לדיון, סבורני כי לא עמדו הילדים בנטל להראות שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה ביום 3.2.2021.

     

  24. אשר על כן, מצאתי לדחות את טענת הילדים לפיה המנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה.

     

     

    ג.2. – האם הצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת של האשה על המנוח?

     

  25. סעיף 30(א) לחוק מורה כי: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה". על פי הדין החל, יש להבחין בין השאלה העובדתית 'האם התקיימה השפעה?' לבין השאלה הנורמטיבית-ערכית 'האם הייתה ההשפעה בלתי הוגנת?', עליה על בית המשפט להשיב בראי מושגים של מוסר אישי וחברתי (ע"א 4902/91 גודמן נ' ישיבת בית מדרש גבוה לדיינות על שם הרב שלמה מוסאיוף זצ"ל בירושלים, פ"ד מט(2) 441 (1995)). עוד נפסק, כי לצורך פסילת צוואה מכוח השפעה בלתי הוגנת, אין די בהשפעה שגרתית, אלא על בית המשפט להשתכנע, מנסיבותיה של אותה השפעה, כי התקיים בה מרכיב בלתי-הוגן וכי הצוואה הייתה פועל יוצא של אותו מרכיב (ר' למשל עניין מרום; ע"א 3828/98 מיכקשווילי נ' מחקשווילי, פ"ד נד(2) 337, 342 (2000); ע"מ (ת"א) פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 6.4.09)).

     

  26. בחינת קיומה או היעדרה של השפעה בלתי הוגנת תיערך בהתאם לעובדות כל מקרה לגופו ובאמצעות ראיות ישירות או נסיבתיות, בין היתר, למצבו הגופני או הנפשי של המצווה בתקופה שבה נערכה הצוואה, מידת תלותו בזולת, קשריו עם אנשים אחרים, אופי יחסיו עם הנהנה על פי הצוואה ומידת המעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה (ר' דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: דנ"א מרום)).

     

  27. הפסיקה מתווה מספר מבחני עזר אפשריים לעניין התקיימות השפעה בלתי הוגנת. כך, למשל, ניתן לעשות שימוש בארבע אבני הבוחן שקיבץ כב' השופט א' מצא בדנ"א מרום, לצורך בחינת קיומה ומידתה של תלות:

     

    • מבחן העצמאות - בחינת מידת עצמאות המצווה בתקופה הרלוונטית, הן מבחינה פיזית והן מבחינה שכלית-הכרתית. לקביעה כי התקיימה תלות המצווה בנהנה אין די בתלות פיזית, אלא נדרשת תלות שכלית הכרתית.

    • מבחן הסיוע - בחינה האם, ככל שהמצווה נזקק לסיוע, הקשר בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע לו נזקק. בית המשפט ייטה לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה אם היה זה הנהנה אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו. לעניין זה, חשיבות מיוחדת תיוחס לשאלת הסתייעות המצווה גם באחרים מלבד הנהנה, אשר באופן טבעי מפחיתה את החשש להיווצרות תלות.

    • מבחן קשרי המצווה עם אחרים - בחינת היקף ומידת הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה. ככל שיתברר כי המצווה היה מנותק לחלוטין או שקיים קשרים מועטים ונדירים עם אנשים אחרים, תתחזק ההנחה בדבר תלותו בנהנה.

    • מבחן נסיבות עריכת הצוואה - בחינת מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה, כאשר זו נטענת אך לא מקימה עילה לפסילת הוראות הצוואה לטובת הנהנה בהתאם לסעיף 35 לחוק.

       

  28. מבחנים אלה אינם בגדר רשימה סגורה, ובית המשפט רשאי לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו. כמו כן, אין המדובר במבחנים מצטברים ולמעשה די בקיום חלקם כדי להצביע על השפעה כאמור ובלבד שהשימוש במבחנים ייעשה בזהירות רבה (שם, עמ' 827-831).

     

  29. בנוסף, נקבע כי במקרה בו עולה מעורבותו של הנהנה מן הצוואה בבחירת עורך הדין אשר יערוך אותה, מתחייבת בחינה זהירה של נסיבות העניין כדי לוודא שאין בהן כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת (ר' ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה ואח', פ"ד נ(3) 338, 345 (להלן: עניין שטיינר)). הנטל להוכיח שהמצווה עשה את צוואתו מחמת השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, וכל ספק בעניין זה פועל לטובת מבקש הקיום (ר' ע"א 190/68 סוטיצקי נ' קלינברוט, פ"ד כב(2) 138, 139 (1968) וע"א 53/88 מנלה נ' ברנדווין, פ"ד מו(1) 48, 51-49(1991)). עוד נקבע כי כאשר הנסיבות מצביעות על קיומה של תלות המצווה בזולתו, שהיא "כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת", כי אז נטל הבאת הראיות יעבור למבקש את קיומה של הצוואה. עם זאת, גם במקרה כאמור ימשיך נטל השכנוע להוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת לרבוץ על המתנגד לצוואה (ר' ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, פ"ד לא(1) 372 (1976); דנ"א מרום).

     

  30. ומן הכלל אל הפרט;

     

  31. בענייננו נדרשת בחינה זהירה של נסיבות העניין כדי לוודא שאינן מצביעות על השפעה בלתי הוגנת מצד האשה על המנוח, מן הטעם, כפי שהובא בסעיף ‎29 לעיל, שהיא זו שבחרה את זהות עורך הדין שערך את הצוואה והתקשרה עמו בשם המנוח, וזה אף ייצג אותה בתחילת הההליך הנ"ל וכן מייצג את עניינה בהליך נוסף בין הצדדים, העומד כעת בשיהוי עד לבירור ענייננו הנדון.

     

  32. יחד עם זאת, עצם בחירתה את עורך הדין מחייב בדיקה זהירה אך לא מצביע, כשלעצמו, על קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ר' עניין שטיינר בעמ' 349). מחד, לא ניתן לומר בלא היסוס שהמנוח קיבל ייעוץ משפטי עצמאי ובלתי-תלוי. מאידך, "אם המצווה נזקק לעזרת אחרים לצורך עריכת צוואתו (כבחירת עורך דין [...]) סביר להניח כי מי שיסייע לו בפעולה כאמור יהיו האנשים הקרובים לו, ואין לומר כי מי שיסייע למצווה בפעולות כאלה, לא יהיה זכאי לרשת את מה שהמצווה התכוון ממילא לצוות לו" (ר' ע"א 142/80 לאה מירסקי נ' מנחם מירסקי, לה(2) 155 (1980)).

     

  33. אדרש, אפוא, לבחינה זהירה של ארבע אבני הבוחן הפסיקתיות לעניין קיומה של תלות באשר לקשר בין המנוח והאשה.

     

    • מבחן העצמאות - ממכלול העדויות, אין חולק כי עצמאותו הפיזית של המנוח נשחקה בחודש הקודם לעריכת הצוואה, וזה הסתייע באשה. כך, למשל, נאמר בקולה:

      "ש:קילחת אותו מינואר עד מרץ? 

      ת:כן.

      ש:כן. תאמרי לי בבקשה, את מאשרת שבתקופה הזו הוא היה תלוי בך, כי אם את היית צריכה לצאת, היית מביאה מישהי שתישאר במקומך.

      ת:נכון. הוא לבד אף פעם לא היה בבית" (ר' פרוטוקול מיום 4.7.2022, עמ' 42 ש' 13-9, הדגשה לא במקור).

       

      בנוסף, לשאלה "תאשרי שאת היית שולטת על התרופות [שנוטל המנוח – י' ש']" השיבה האשה "נכון" (שם, עמ' 43 ש' 25-22). האשה אף הגדילה והתקינה מצלמות בסלון הבית, לשיטתה, לצורך שמירה על המנוח שנזקק להשגחה כל העת. כך לדבריה: "אני התקנתי מצלמה ביתר ביטחון. זה הכל. [...] המטרה שאנשים, אם יהיה מטפל, אם אני יוצאת מהבית כדי לראות שעם [המנוח] הכל בסדר והכל, אפילו שאני הייתי, [חברה של האשה] הייתה בבית במקומי אם אני הייתי יוצאת וזה. אני תמיד הייתי רואה אותו במצלמה שאיתו הכל בסדר. זה הכל" (שם, עמ' 92, ש' 32 – עמ' 93, ש' 4).

       

      יחד עם זאת, התרשמתי ממכלול העדויות שהובאו בפניי כי המנוח נותר בכושרו הקוגניטיבי, הבין את הסובב אותו והיה מודע לפעולותיו ומשמעותיהן. לא הוכח כי המנוח לא שמר על עצמאותו השכלית-הכרתית, חרף היזקקותו לסיוע פיזי מצד האשה.

       

    • מבחן הסיוע - כפי שהובא תחת מבחן העצמאות לעיל, האשה העידה לכך שסייעה למנוח בהיקף משמעותי. יחד עם זאת, חשיבות מיוחדת תינתן, כאמור, 'לפיזור' הסתייעות המצווה על פני מספר גורמים כממצא המפחית את החשש לתלות בנהנה. בענייננו, נטען על ידי הילדים עצמם כי סייעו רבות לאביהם המנוח. כך לדוגמה: "הילדים הם אלה אשר היו עם המנוח אביהם בכל שעה ובכל טיפול [...]" (ר' ס' 4 לסיכומי התשובה מטעם הילדים).

       

      זאת ועוד, הובאו עדויות להסתייעות המנוח באחיו, כך למשל עלה בחקירתה של האשה: "והוא היה פונה לרופא, ובודקים אותו. וכשאני אמרתי [המנוח], אתה רוצה שאני, לא, לא, אני עם [אחות המנוח – י' ש'] אני אלך. זו תמיד הייתה התשובה. לא, [אחות המנוח] יודעת יותר טוב. אני אלך עם [אחות המנוח]. זו הייתה התשובה" (ר' פרוטוקול מיום 4.7.2022 עמ' 56 ש' 3-1).

       

      מכאן, שהסתייעות המנוח גם בילדיו ובאחיו מפיגה במידה לא מבוטלת את החשש להיותו תלוי לחלוטין באשה. אם לא די בכך, הילדים אף טענו לריחוק בין המנוח לבין האשה: "נחשף כי לא התגוררה עם האיש כשנתיים ימים בחדר והלכה למעשה חל ביניהם ריחוק אמיתי..." (ר' ס' 37 לסיכומי תשובה מטעם הילדים).

       

       

       

       

    • מבחן קשרי המצווה עם אחרים – כפי שהובא תחת מבחן הסיוע, המנוח עמד בקשר רציף עם ילדיו ועם אחיו, והם אף העידו על מפגשים עם המנוח ועל כך שהיו אלה הם שעמדו לצדו בשעותיו הקשות. לגופן של הטענות על נסיונות מצד האשה לנתק את המנוח מילדיו, אזכיר כי מבחן זה נדרש למידת ניתוק המנוח מאחרים בפועל וללא משקל לנסיבותיו (ר' דנ"א מרום). נראה כי בענייננו לא התקיים ניתוק אובייקטיבי כאמור. כך לדוגמה, כפי שעולה מחקירתה של בתו של המנוח (הנתבעת 3):

       

      ש:... צייני לי מקרה אחד (ניסיון האשה להרחיק את המנוח מילדיו – י' ש') חוץ מהמקרים האחרונים שהיו פה עכשיו [...]

      ת:כל פעם שהיינו נפגשים, והיינו נפגשים הרבה, והיא הייתה מתקשרת וצועקת עליו לחזור הביתה. לשאול אותו איפה הוא ולחזור הביתה כי הוא היה מגיע אליי בשעות שהיא לא הייתה.

      ש:אבל הייתה לכם מערכת יחסים בין אב לבת כל הזמן.

      ת:אדוקה מאוד" (ר' פרוטוקול מיום 4.7.2022, עמ' 16 ש' 29 – עמ' 17 ש' 4, הדגשות לא במקור).

       

      בנוסף, כפי שעולה מחקירת עד מטעם הילדים, מר... (אחיו של המנוח): "[...] זה היה בביקור שהוצאנו אותו מהבית למפגש משפחתי. ארגנו את כל המשפחה בפארק בגלל שלהגיע אליו הביתה, היא לא יכלה להגיע המשפחה. היא [האשה – י' ש'] לא אפשרה להם להגיע. אז ארגנו את המפגש בפארק, הוצאנו אותו עם עגלה וטיילנו איתו בשבילים של הפארק [...] ואז הוא ראה את כל המשפחה המורחבת, כבר כולל הילדים שלו, הנכדים שלו" (ר' פרוטוקול מיום 4.7.2022, עמ' 33 ש' 6-1).

       

    • מבחן נסיבות עריכת הצוואה – כפי שהובא לעיל, בית המשפט עשוי להידרש למבחן זה כאשר מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה לא מקימה עילה לפסילת הוראות הצוואה לטובת הנהנה בהתאם לסעיף 35 לחוק. כיוון שהילדים טענו למעורבות המקימה עילה לפסילה כאמור, אדרש למידת מעורבות האשה הן בראי סעיף 35 לחוק והן כנסיבה העשויה להצביע על קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצדה על המנוח.

       

      סעיף 35 לחוק מורה: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". הצדדים אינם חלוקים בכך שהאשה לא ערכה את צוואת המנוח או הייתה עדה לעשייתה, שניהם כמשמעותם בחוק, ונשאלת השאלה האם "לקחה באופן אחר חלק בעריכתה".

       

      לשיטת הילדים, האשה היא הסיבה-בלעדיה-אין בכל הקשור לצוואה שנערכה בסמוך לפטירת המנוח ז"ל ומיד לאחר גילוי דבר מחלתו הסופנית.

      עם זאת, לאור זוגיותם ומגוריהם המשותפים ברבות השנים, אך טבעי הוא שהאשה תיקח מקום מרכזי בחייו של המנוח. בהתאם, וכפי שהובא בסעיף ‎29 לעיל, אין בעצם בחירתה את עורך הדין שערך את הצוואה ופנייתה אליו כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת מצדה, ומכאן שקל וחומר שאין בה כדי להוות מעורבות בעריכת הצוואה כמשמעותה בסעיף 35 לחוק. לא כל שכן, עורך הדין שערך את הצוואה העיד כי שוחח טלפונית עם המנוח על תוכן הצוואה לפני שהביא אותה לחתימה בביתו: "הייתה שיחת טלפון שהתקשרתי למנוח ואני שאלתי אותו אם 1, 2, 3, 4, 5, אתה רוצה להוריש [לאשה], תעודות זהות של הילדים ביקשתי, ביקשתי את כל הדברים האלה כדי לראות שהכל מסונכרן. כלומר, זה לא היה שבאתי עם צוואה ככה מוכנה. הרי תשאלתי אותו לפני כן. הוא נתן לי פרטים, רשמתי את כל הדברים", ומצאתי לקבל את עדותו (ר' פרוטוקול מיום 31.8.2022, עמ' 141, ש' 29-25).

       

      בנוסף, ביום עריכת הצוואה, האשה יצאה מהבית בשעה שכשירות המנוח לצוות נבדקה על ידי הפסיכיאטר ד"ר רוזנברג וכן בשעה שחתם המנוח על הצוואה בפני עורך הדין (כך, על פי שלוש עדויותיהם שמצאתי לקבלן). אשר על כן, לא הוכח כי לאשה הייתה מעורבות פסולה בעשיית הצוואה.

       

  34. אשר על כן, מצאתי כי לא הוכח שלאשה הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח. לעניין זה, חשוב להזכיר כי הדין איננו אוסר השפעה על מצווה להוריש את עיזבונו לפלוני או לאלמוני, אלא הדין אוסר קיומה של השפעה בעלת סממנים קשים ובלתי הוגנים שיש בהם לשלול מהמצווה את רצונו האמיתי. בעת קביעתי זו לא נעלם מעיני כי מתן צו לקיומה של הצוואה פירושו הענקת זכויות לאשה בניגוד להלך רוחו של המנוח משך שנות זוגיות ארוכות, לפיו קיימת ביניהם הפרדה רכושית בחייו ואף לאחר פטירתו בשים לב לצוואה המוקדמת לטובת ילדיו. עם זאת, חלפו כמעט 20 שנים בין מועד עריכת הצוואה המוקדמת שהניח המנוח למועד עריכת הצוואה הנדונה, פרק זמן לא מבוטל בו לא מן הנמנע כי רצונו של אדם עשוי להשתנות.

     

    ג.3. – האם יש מקום להחיל בענייננו את הלכת 'החוטים השזורים'?

     

  35. הלכת 'החוטים השזורים' הפסיקתית מאפשרת, גם בהיעדר התקיימות אחת מעילות הפסלות שבחוק, להורות על ביטול צוואה, לאור יחסי הגומלין בין עילות הפסלות והשלכת האחת על רעותה. "חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט [..]" (ר' בע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (נבו 06.05.2015(). עם כל הכבוד, למרות שלא מתקיימת בענייננו עילה מעילות הפסלות, ראוי לומר כי נסיבות עריכת הצוואה אפופות בעננת ספק מטרידה, שכן עולה אי-נוחות ממשית מכך שהאשה לא מסרה את דבר מחלתו המתקדמת של המנוח לעורך הדין שערך את הצוואה ולפסיכיאטר שבדק את המנוח ביום עריכתה, כך על פי כל עדויותיהם. זאת, בשעה ששהתה בבית לאורך יום עריכת הצוואה ושוחחה עם שניהם.

     

  36. כמו כן, מתקשה אני להניח דעתי עד תום בעניין המצלמות שהתקינה האשה בבית והיו גורם פיקוח רצוף ומתמשך על המנוח, זאת לצד מספר עדויות על היות בית המנוח סגור בפני בני משפחתו. זאת ועוד, התיעוד ממצלמות אלה יכול היה לשפוך אור על יום עריכת הצוואה ולהפיג טענות בקשר ל"תרגול" המנוח ו"דקלום" הדברים על ידו בסרטון הקצר שצילם עורך הדין שערך את הצוואה, אך האשה בחרה שלא להציג ראיות כאמור בפני בית המשפט ותשובותיה לשאלות לא מעטות בעניין המצלמות ניכרות היו להיות מתחמקות (ר' פרוטוקול מיום 4.7.2022, עמ' 92 ש' 30 – עמ' 100 ש' 32).

     

  37. אף לא נעלם מעיניי כי בעת חקירת עורך הדין שטיפל בנושא הסכם המתנה בין המנוח לילדים משנת 2019, זה נשאל על ידי ב"כ האשה לתחושתו באשר לכשירות המנוח לחתום על ההסכם (ר' פרוטוקול מיום 4.7.2022, עמ' 18, ש' 30 – עמ' 19, ש' 8). קו חקירה זה תמוה כי יושם בכפיפה אחת עם המסגרת הראייתית שהניחה בפניי האשה להוכחת כשירותו לערוך צוואה בשנת 2021. יחד עם זאת, מצבו הקוגניטיבי האמיתי של המנוח, כאמור, התברר בפניי לרבות באמצעות חוו"ד של מומחה.

     

  38. חרף כל האמור לעיל, לאחר ששקלתי בכובד ראש את טענת הילדים לפיה יש להחיל בענייננו את הלכת 'החוטים השזורים' מצאתי כי לא הצטברה מסה קריטית לשם קביעה כאמור.

     

    ד' - סיכומם של דברים:

     

  39. חרף אי-הנוחות שנמצאה במספר אירועים כאמור לעיל, לא מצאתי כי עלה ביד הילדים לעמוד בנטל הנדרש לביטול הצוואה מטעמים של היעדר כשירות המנוח לצוות, השפעה בלתי הוגנת מצד האשה או מעורבות פסולה מצדה בעריכת הצוואה ומשכך מצאתי לדחות את התנגדותם למתן צו לקיומה של הצוואה.

     

  40. במאמר מוסגר אזכיר כי בין הצדדים שבפני הליך נוסף בו עתרו המנוח (בחייו) והאשה לביטול הסכם מתנה שנערך בין המנוח לבין הילדים בשנת 2019, כשנתיים טרם פטירתו. תובענה זו טרם החלה להישמע ומטבע הדברים לממצאי פסק דין זה עשויות להיות משמעויות לשם בירור אותה תובענה, הכל בהתאם לדין.

     

  41. באשר להוצאות ההליך; חרף כי האשה זכתה בדינה ולכאורה יש לפסוק לטובתה את הוצאות ההליך, אני בוחר שלא לעשות כן. לצערי הרב, התנהלותה הדיונית לא הייתה מיטבית ודי אם אזכיר את הצורך בהגשת חוו"ד חוזרת מטעם המומחה לאחר הגשת סיכומים (ר' סעיפים 6-8 לעיל), מה שהצריך את הגשתם בשנית והביא הן לסרבול והן לכילוי זמן ומשאבים. עוד ובנוסף, נתתי דעתי גם להתנהלות האשה עובר לעריכת הצוואה ולעניינים נוספים שעלו מפסק דין זה כשיקול לאי פסיקת הוצאות.

     

  42. אשר על כן, אינני פוסק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

     

     

     

  43. אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות:

     

    • ההתנגדות נדחית וכפועל יוצא, ניתן צו לקיום צוואתו של המנוח. לא מונה מנהל עיזבון.

    • אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

    • הוראות באשר להמשך בירור התובענה הנוספת תינתנה במסגרת אותה התובענה.

    • פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

    • התיק ייסגר.

       

       

      ניתן היום, י"ז סיוון תשפ"ד, 23 יוני 2024, בהעדר הצדדים.

       

      Picture 1

       

       

       

       

       

       


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ