פס"ד בהתנגדות לקיום צוואה ובתביעה כספית של אב כנגד בתו להשבת כספים שהאם העבירה לה בחייה מהחשבון המשותף

תמ"ש 32599-09-16

התובע פלמוני

ע"י ב"כ עו"ד יאיר שחם

נ ג ד

הנתבעת פלונית

ע"י ב"כ עו"ד צבי שוורץ ו\או רונית לוי

שתי תביעות יוכרעו במסגרת פסק דין זה .

הכרעה אחת תתייחס להתנגדות לבקשה לצו קיום צוואה שהוגשה על ידי בניה של המנוחה *** ז"ל (להלן: "המנוחה) בעניין בקשה לצו קיום צוואת המנוחה שהוגשה ע"י בתה וזאת לאחר שצו קיום צוואה ניתן ע"י כבוד הרשם לענייני ירושה ביום 15.9.2016 ובוטל בהחלטה מיום 13.2.2018.

ביסוד ההתנגדות, הטענה כי המנוחה לא היתה כשירה לערוך צוואה עקב מצבה הבריאותי והקוגנטיבי וכי הצוואה נערכה תחת השפעתה הבלתי הוגנת של המשיבה שלטענת המתנגדים שלטה באמה ז"ל והפעילה עליה לחץ על מנת לכפות עליה את רצונה, תוך ניצול חולשתה הפיזית והקוגניטיבית, עד כדי ביטול צוואה הדדית של המנוחה ובעלה, הדרת בניה והורשת כל עזבונה לבתה, מבקשת צו הקיום.

הכרעה נוספת תינתן ביחס לתביעת אביהם המנוח של הצדדים, בעלה של המנוחה (להלן: "האב", "המנוח"), תביעה אשר הוגשה על ידו עוד בחייו, במסגרתה הוא עותר בין היתר להשבת כספים בגובה של מעל מיליון שקלים אשר הועברו לחשבון בתו במהלך חיי ההורים, בטענה כי מדובר בכספים משותפים לו ולמנוחה אשר הוצאו ע"י המשיבה שלא כדין.

למרבה הצער, האב הלך לעולמו לאחר הגשת הסיכומים ובטרם ניתן פסק דין זה.

הדיונים בשתי התביעות התנהלו במאוחד וכך יינתן פסק דין זה במסמך אחד, כאשר ביחס לכל אחד מההליכים תינתן הכרעה נפרדת.

רקע

1. ההורים המנוחים נישאו זה לזו בשנת 1963 ונולדו להם שלושה ילדים, כולם בגירים: שני בנים א' וב' (להלן: "הבנים", "האחים") ובת ג' (להלן: "המשיבה", "האחות").

    

2. המנוחה והמנוח צברו במהלך חיי הנישואין נכסים ובכללם כספים בחשבונות בנק ובתכנית חסכון "******", מגרש ביישוב ***** ודירה ברחוב _____ בעיר _____.

    

3. המנוחה והמנוח ניהלו שני חשבונות בנק משותפים: האחד בבנק **** והאחר בבנק **** ח"ן מס' ______ (להלן: "החשבון בבנק ***").

    

   א. בחשבון בבנק *** נחסכו כספים בגובה של מעל ל-1.5 מיליון שקלים.

    

   ב. בחודש דצמבר 2013 צורף הבן ב' כשותף נוסף בחשבון בבנק *** ובחודש זה הועברו כספים בגובה כ- 1.3 מיליון שקלים לטובת תכנית חסכון "******" ע"ש המנוחה.

    

4. ביום 13.5.2015 המנוחה חתמה על ייפוי כוח נוטריוני במסגרתו ייפתה את כוחה של בתה לנהל בשמה ובמקומה ו/או ליתן כל הוראה מתאימה בחשבון הבנק שלה בבנק **** סניף __ ב___ וכן לקבל ו/או לפדות מחשבון זה כל יתרת הכספים המצויים בתכנית חסכון

   (להלן: "ייפוי כוח נוטריוני").

   ייפוי הכוח הנוטריוני נחתם בפני עו"ד ונוטריון תמרה מרוטיאן.

    

5. בתאריך 28.6.2015 המנוחה שלחה למנוח הודעה בכתב על ביטול הצוואה ההדדית שנחתמה על ידם ביום 11.2.2015 (להלן: "הצוואה ההדדית").

    

6. המנוחה הלכה לעולמה בתאריך 15.5.2016 והותירה אחריה צוואה בעדים שנחתמה בפני עו"ד יוסי נגר ביום 5.7.2015 ובמסגרתה ציוותה את כל רכושה לבתה (להלן: "הצוואה").

    

7. במהלך שמיעת הראיות התברר כי ביום 1.7.2015, ימים בודדים לפני חתימת הצוואה נשוא המחלוקת המנוחה חתמה על צוואה קודמת בפני עו"ד יוסי נגר (להלן: "הצוואה הראשונה").

   עובדה זו לא הובאה ע"י המשיבה בכתבי הטענות שהוגשו מטעמה ונחשפה בפני בית המשפט רק במסגרת עדות עורך הצוואה, עו"ד יוסי נגר מיום 26.2.2018.

8. ביום 15.12.2019 מונה מומחה לפסיכיאטריה מטעם בית המשפט, פרופ' שמואל פניג (להלן: "המומחה") לצורך הגשת חוות דעת בנוגע לכשרותה של המנוחה במועד בו חתמה על ייפוי כוח נוטריוני ביום 13.5.2021 וכן במועד עריכת הצוואות מיום 1.7.2015 ומיום 5.7.2015.

    

   חוות דעת המומחה הוגשה ביום 29.1.2020.

    

9. במסגרת ניהול ההליכים הוגשו תצהירי עדות ראשית של בעלי הדין ושל עדים זרים ושמיעת הראיות הסתיימה ביום 7.6.2020.

   • עורך הצוואה עו"ד יוסי נגר העיד בישיבת 26.2.2019.

   • הבן ב' העיד בדיון 26.2.2019 וביום 2.2.2020.

   • הבן א' העיד בדיון 28.2.2019 וביום 2.2.2020.

   • המשיבה ג' העידה בדיון 28.2.2019 וביום 2.2.2020.

   • המנוח העיד ביום 6.3.2019.

   • המומחה העיד בדיון 7.6.2020 ובמועד זה העידו גם שתי עדות מטעם המשיבה:

     עו"ד תמרה מרוטיאן והגב' ל. ב.

      

10. בתמ"ש 53965-01-18 מתבררת תביעת המשיבה כנגד אביה ואחיה למתן פסק דין שיצהיר על ביטול מכר שבוצע ללא תמורה בין אביה לשני אחיה בנוגע למחצית מזכויות אמה המנוחה בבית מגורים ברחוב ____ ב____ הרשום ע"ש המנוח.

     

    בכתב ההגנה שהוגש בהליך זה העלו הבנים טענה מקדמית לפיה יש להורות על מחיקת התביעה, שכן אין לבת כל מעמד והיא אינה זכאית להגיש כתב תביעה, שעה שטרם נקבע שהיא יורשת את המנוחה.

    בהחלטה מיום 2.3.2019 נקבע כי ההליכים בתביעה יושהו עד לסיום בירור ההליך בתיק העיזבון והגדרת זהות היורשים, שכן אם יקבע כי המשיבה היא יורשת על פי דין ביחד עם אחיה, הרי שעלול להיווצר ניגוד אינטרסים בין היורשים במסגרת התביעה לסעד הצהרתי וייתכן כי יעלה הצורך במינוי מנהל עיזבון שייצג את עיזבון המנוחה.

     

    טענות הצדדים

     

11. טענות הבנים

    • לטענת הבנים, עד שנה לפני פטירת אמם ז"ל, אחותם לא הייתה בקשר עם הוריהם ולא סעדה מי מהם, בעוד שהם עשו ככל יכולתם על מנת להעניק למנוחה תחושת אהבה וקרבה משפחתית.

    • הבנים טוענים כי אחותם הפעילה לחצים כבדים ואיומים על אמם ז"ל על מנת להשתלט על כספי הוריהם וגרמה למנוחה לבטל את הצוואה ההדדית שנחתמה בהיותה בדעה צלולה, להבריח כספים שנחסכו ע"י ההורים לחשבון אחר הרשום ע"ש המשיבה והמנוחה.

    • הבנים מציינים כי אחותם ניסתה אף לרוקן את חשבון הבנק המשותף של ההורים בבנק ***, אך כשלה רק בזכות ערנות האב והבן ב' אשר ביטלו שיקים ע"ס מאות אלפי שקלים עליהם חתמה המשיבה והגבילו את החשבון באמצעות חתימות של כל בעלי החשבון.

    • לטענת הבנים המנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד המשיבה שדאגה להרחיק את אמה משאר בני המשפחה תוך ניצול גילה המופלג ומצבה הרפואי.

    • לטענת הבנים, המשיבה "שתלה" מחשבות שווא במוחה של המנוחה לפיהן הבן ב' כביכול עשק וגזל במשך השנים את כספי ההורים לטובת ענייניו האישיים.

    • הבנים מציינים כי המשיבה ניצלה את אמה ז"ל ועל כך יעידו במעט מעשיה בטרם פטירת המנוחה. כך, למשל, לטענת הבנים, בחודש יולי 2015 אביהם גילה לתדהמתו כי המשיבה והמנוחה העבירו כספים שנחסכו ע"י ההורים בחב' "******" והבריחו אותם לחשבון אחר הרשום ע"ש המשיבה והמנוחה.

    • הבנים טוענים כי האם סבלה מדמנציה מתקדמת ותת תזונה חמור וכתוצאה מהזנחה מתמשכת של המשיבה, המנוחה נאלצה להתאשפז במהלך חודש מאי 2016, תוך שהמשיבה מסתירה מידע רפואי הקשור לאמה, עד כדי כך שהרופאים במחלקה סברו כי יש להגיש תלונה כנגד המשיבה בגין הזנחת קשיש חסר ישע.

    • לטענת הבנים, מספר חודשים לפני שהמנוחה אושפזה היא שיתפה אותם אודות התנהגות המשיבה וציינה כי המשיבה מטילה אימה ופחד עד כדי שהיא אינה מצליחה להירדם בלילות. לטענתם, המנוחה אמרה שאינה רוצה להיות בקשר עם המשיבה.

    • הבנים טוענים כי אחותם לקחה חלק בעריכת הצוואה באופן שיש בו כדי לפסול את הצוואה. האחות היא "המושכת בחוטים", עומדת מאחורי תוכן הצוואה ונוסחה ואחראית לסידורים הטכניים שנועדו להוציאה לפועל.

       

       

12. טענות האב

    • האב טוען כי הכספים בבנק *** נחסכו במשך שנים רבות מעבודה קשה ונועדו לשמש אותו ואת המנוחה למען יזכו להזדקן בכבוד.

       

    • האב טוען כי בחודש דצמבר 2013 הוא ואשתו המנוחה צרפו את בנם ב' כבעלים נוסף בחשבון הבנק בבנק *** על מנת שיסייע להם בניהול הכספים ועם צירופו נפתחה תכנית החיסכון ב******, אז הועברו לחיסכון כספים בגובה 1,260,000 ₪.

       

    • לטענת האב, בחודש יולי 2012 פנו לבן ב' והציעו לו לסיים את בניית הבית ב***** באופן שייבנו שתי יחידות דיור, יחידת דיור גדולה שתשמש למגוריי הבן ומשפחתו ויחידת דיור קטנה יותר שתשמש למגוריהם וכי לאחר אחרית ימיהם יעבור הנכס כולו ע"ש הבן ב'. האב מציין כי הוא והמנוחה פנו לעו"ד יוסי נגר על מנת לערוך צוואה הדדית לפיה המגרש לרבות הבנוי עליו מצווה בשלמותו לבן ב' ויתר רכושם יחולק באופן שווה בין שלושת ילדיהם.

       

    • לטענת האב, מאז גילתה המשיבה אודות הצוואה ההדדית, החלה לנסות לרוקן את חשבונות הבנק שלו ושל המנוחה במטרה לגזול לעצמה את כלל רכושם, תוך הפעלת לחצים ואיומים על המנוחה כי תיוותר לבדה.

       

    • האב טוען כי בד בבד עם החתמת המנוחה על ייפוי כוח נוטריוני, המשיבה פתחה חשבון בנק על שמה ועל שם המנוחה בבנק ****** ח"ן מס' _____ (להלן: "החשבון בבנק ******").

    • האב מציין כי בחודש יוני 2015 נדהם לקבל מהמנוחה הודעה על ביטול הצוואה ההדדית ובחודש יולי 2015 גילה לתדהמתו כי כספי החיסכון ב"******" בגובה 1,330,000 ₪ השייכים לו ולמנוחה, הוברחו לחשבון בבנק *******.

    • האב טוען כי בזמן שהיית המשיבה בביתו, היא הוציאה מהבית מיטלטלין ששייכים לו ולמנוחה וכוללים: מיקסר, פמוטי כסף, תכשיטים, מנורות לילה, תעודות הערכה של המנוחה, מפה חדשה, כלי מטבח ואוסף שטרות.

    • האב חוזר על טענות הבנים בהליך ההתנגדות בכל הנוגע להתנהגות המשיבה כלפי האם.

       

       

13. טענות המשיבה

    • לטענת המשיבה, צוואת המנוחה נעשתה כשהמנוחה צלולה ומודעת למעשיה ומתוך רצון חופשי, ללא כל כפיה ו/או איום מצדה. המשיבה טוענת כי תמיד מילאה אחר רצון אמה ז"ל, התייחסה אליה בכבוד ודאגה לכל מחסורה.

    • המשיבה טוענת כי המנוחה מעולם לא סבלה מדמנציה ולא בכדי לא צורפה שום אסמכתא בעניין זה. לטענתה, כחודש בלבד טרם פטירתה חלה ירידה בזיכרון המנוחה והיא נעשתה מבולבלת.

    • המשיבה מכחישה את ההתנהגות המיוחסת לה בכתבי הטענות שהוגשו מטעם אחיה וטוענת כי מדובר בטענות חסרות הגיון שלא עולות בקנה אחד עם יתר טענות האחים ואם אכן כך היו פני הדברים, מדוע הייתה צריכה אמה ז"ל לחשוש מאיומיה או להפוך תלותית בבתה, שעה שלטענת הבנים הם דאגו למנוחה וטיפלו בה במסירות ובאהבה.

    • המשיבה טוענת כי לאורך כל השנים דאגה לאמה ז"ל ועמדה לרשותה בכל פעם שנדרשה לכך והקשר ביניהן היה קרוב מאוד, חם ואוהב. לטענת המשיבה, בחודשים האחרונים כשמצבה הבריאותי של המנוחה התדרדר, היא זו שדאגה לאמה וטיפלה בה במסירות יום וליל ואילו אחיה התעלמו מאמם ז"ל.

    • המשיבה מציינת כי הוריה עבדו עד למועד הפרישה. המנוחה עבדה כאחות בבתי חולים שונים במשך כארבעים שנה ואביה עבד כמזכיר קופ"ח ****** במשך עשרים וחמש שנה.

    • לטענת המשיבה, הוריה ניהלו שני חשבונות בנק משותפים: בבנק ****** הופקדו משכורות האב והמנוחה לא התערבה כלל בניהול החשבון, כך למשל, האב העביר כספים רבים מחשבון זה לבן י' ללא אישור המנוחה ואילו בבנק ***** הופקדו משכורות המנוחה והיא ניהלה את החשבון ללא התערבות האב ולפיכך מדובר בכספי המנוחה בלבד.

    • המשיבה אינה מכחישה כי המנוחה ביקשה לצרף את הבן ב' כשותף נוסף לחשבון בבנק *** וטוענת כי אחיה שכנע את המנוחה לפתוח תכנית חסכון ב"*****". לטענת המשיבה, לאחר העברת כספים לתכנית חסכון ע"ש המנוחה נותרו בחשבון בבנק *** כספים שהמנוחה ביקשה להעניק לה, אלא שאחיה סרב בתוקף לעשות כן ואף לא שיתף את אמו בנעשה בחשבון.

    • המשיבה מציינת כי תגובותיו הקשות של האח עוררו את חשדה של המנוחה כי בנה מנהל את חשבונותיה בניגוד לרצונה ולכן ייפתה את כוחה של המשיבה באמצעות ייפוי כוח נוטריוני, אז לטענת המשיבה, התגלה לתדהמת המנוחה כי הבן ביצע עשרות העברות בנקאיות בגובה מאות אלפי שקלים מחשבון הבנק בבנק *** לצרכיו האישיים ללא אישור המנוחה וללא ידיעתה.

    • לטענת המשיבה, המנוחה העניקה לה את כספי החיסכון כסיוע כספי לצורך בניית ביתה מתוך רצון חופשי ודעה צלולה ולצורך כך חתמה המנוחה על הוראת העברת בעלות בפוליסה לאחר שזוהתה פרונטלית במשרדי החברה והביעה את רצונה החופשי להעברת הבעלות בפוליסה (לתשובת המשיבה להתנגדות צורפו עותקים מטופס העברת בעלות בפוליסה ומטופס בקשה למשיכת כספים- נספחים 3 ו-4).

       

    • המשיבה טוענת כי היא הבעלים הבלעדי בכספים אלה, החל מתאריך 2.6.2015, המועד שבו החליטה המנוחה להעביר לה את הבעלות בפוליסה ב"***".

       

    • לטענת המשיבה, המנוחה היא זו שביקשה להעביר כספים מהחשבון בבנק *** לחשבון בבנק *** באמצעות משיכת שיקים עליהם המנוחה חתמה בעצמה.

       

    • המשיבה מציינת כי החשבון בבנק *** נפתח על שמה ועל שמה אמה המנוחה ואביה מעולם לא היה בעלים בחשבון זה או מיופה כוח בחשבון.

       

    • המשיבה מוסיפה וטוענת בעניין החיסכון ב"***" כי אביה ואחיה ניסו לגזול את כספי המנוחה עוד בחייה וביום 16.7.2015 אביה שלח לאמה ז"ל, בהנחיית אחיה ובאמצעות עו"ד, מכתב התראה טרם נקיטת הליכים משפטיים לגבי הכספים בבנק *** וב*** ואיים עליה כי יגיש כנגדה תלונה במשטרת ישראל . למיטב ידיעת המשיבה, לא הוגשה תלונה במטרה ואף לא הוגשה תביעה נגד המנוחה, שכן אביה ואחיה יודעים היטב שאין להם כל זכות בכספים אלה.

       

    • ביחס למגרש ביישוב *** המשיבה טוענת כי בניית הבית לא יצאה אל הפועל, מאחר והמנוחה חזרה בה מכוונתה להתגורר עם הבן ב' באותו מגרש.

       

    • לטענת המשיבה, הבנים לא צרפו ולו מסמך אחד שיעיד כי דאגו למנוחה ו/או ליוו אותה למוסד רפואי כלשהו במהלך השנים וביחס לאביה טוענת כי למרבה הצער במשך תקופה ארוכה הוא גרם לאמה לסבל רב וטוענת כי בעשור האחרון לחיי המנוחה, הוריה התגוררו בחדרים נפרדים ולא היו מבלים יחד.

       

    • המשיבה טוענת כי אם המנוחה הייתה מסוגלת לגרש אותה מביתה כפי שאחיה טוענים, אזי בוודאי שהמנוחה הייתה מסוגלת למנוע מהמשיבה לאלץ אותה לערוך צוואה ואם יש שמץ בטענת הבנים, כי המשיבה אילצה את האם לחתום על הצוואה, מדוע לא ביקשה המנוחה לשנות צוואתה? המשיבה מוסיפה וטוענת כי עו"ד יוסי נגר אשר ערך הן את הצוואה ההדדית והן את צוואת המנוחה מיום 5.7.2015, ציין בצוואה כי נערכה מרצונה הטוב של המנוחה, בהיותה בדעה צלולה ומיושבת, ללא כל אונס, כפייה וכיוצ"ב.

       

    • בנוגע למיטלטלין שפורטו בתביעת האב, המשיבה טוענת כי המנוחה העבירה לה זמן רב טרם פטירתה מיקסר ותכשיטים בודדים ופשוטים.

       

       

      דיון והכרעה

14. עיקרון העל המנחה במשפטי צוואות הוא כיבוד רצון המצווה.

     

15. הצורך לכבד את רצון המת הוא ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי, המעוגנת בכבודו של האדם (ראה דברי כב' הנשיא א' ברק בע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, פ"ד נג(2) 817).

    כמו כן, החירות של כל אדם לצוות ולהורות מה ייעשה בנכסיו לאחר פטירתו קיבלה מעמד של זכות חוקתית בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

    ר' גם רע"א 5103/95 טובה דשת נ' שלום אליהו, פ"ד נג(3) 97, 112-113).

     

16. נטל ההוכחה והשכנוע

    ככלל, נטל השכנוע מוטל על בעל-הדין המתנגד לקיום הצוואה ככל שלא נפלו בגדרה פגמים צורניים.

    לעניין זה, ראה דברי פרופ' ש' שילה, "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה – 1965" (הוצאת נבו)

    בעמ' 232:

    "הלכה פסוקה וקבועה היא שכשלפנינו צוואה שעל פניה נתמלאו בה כל הדרישות הצורניות, חזקה שהיא תקפה, ועל הטוען לפסלותה הראיה. ואולם, אם הצוואה פגומה בפגם זה או אחר, חובת הראיה מתהפכת, ועל הטוען לקיומה נטל ההוכחה שאמנם לפנינו צוואה שאין ספק באמיתותה, כולל החובה להוכיח את צלילות דעתו של המצווה, ושלא הופעלה על המצווה השפעה בלתי הוגנת וכדומה."

     

    כשרות לצוות

17. סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") קובע כי צוואה "שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה – בטלה".

    המועד הרלוונטי לשאלת כשירותו של אדם לצוות הינו מועד עריכת הצוואה ועל כן צוואה שנערכה במועד בו המנוח היה כשיר לצוות תהא תקפה גם אם מצבו היה שונה לפני עריכת הצוואה או לאחר מכן (ר' ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3), 101).

     

18. בפסיקה נקבע כי בדרך כלל חוות דעתו של מומחה שמונה ע"י בימ"ש תאומץ על ידו, אלא אם כן ישנה סיבה משמעותית ובולטת לעין שלא לעשות כן.

    "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." 

    (ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי [פורסם בנבו]).

    ראה לעניין זה גם דבריה של כב' השופטת ארבל בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו]:

    "משהוגשה לבית המשפט חוות דעת מומחה שמונה על ידו, מה משקל יראה לתת לחוות הדעת ולהמלצת המומחים? בפסיקת בית משפט זה מקובל כי ככלל יאמץ בית המשפט את המלצת המומחים שמונו על ידו, "...אלא אם כן קיימים טעמים נכבדים ובעלי משקל ממשי, המצדיקים סטיה מאותה המלצה". "

    (וראה עוד בעניין זה - בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] תק-על 2005(2), 2893 (2005); רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני, פ"ד נה(2), 321 ,עמ' 332 (2001)).

     

19. הנטל להוכחת מגבלה על כושרו של המצווה לצוות במועד עריכת הצוואה מוטל על מי שטוען למגבלה זו ולאי כשירותו של המצווה, כאשר כמות ההוכחה הנדרשת אינה עניין של מה בכך ואין די בהעלאת ספקות גרידא (ע"א 279/87 רבינוביץ נ' קריזזל , פ"ד מג (4) 760; (ע"א 851/79, 160/80 בנדל נ' בנדל פ"ד לה (3), 101.

     

20. חוות דעת המומחה בענייננו הוגשה ביום 29.1.2020 ואלו מסקנות המומחה:

    "אין עדות שבתקופה שבין מאי-יולי 2015 שבה ערכה / חתמה המנוחה על ייפוי כוח ועל שתי הצוואות לא הייתה המנוחה כשירה מבחינה קוגניטיבית. להערכתי הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ולחתום על ייפוי כוח נוטריוני גבוהה מהסבירות שלא הייתה כשירה."

     

21. עדות המומחה

    • חוות דעת המומחה שהינו מומחה מתחום הרפואה נשענת אך ורק על תיעוד רפואי מתוך תיקה הרפואי של המנוחה. המומחה לא חרג מהמנדט שקיבל מבית המשפט לערוך חוות דעת בתחום התפקוד הקוגניטבי של המנוחה. חוות דעתו יסודית וכך גם עדותו.

    • המומחה שיתף את בית המשפט בכנות רבה בהתלבטויות שהיו לו בהעדר תיעוד רפואי ביחס לתקופה הרלוונטית לשאלה שבמחלוקת, אך חרף זאת הגן על מסקנתו בחוות הדעת כי המנוחה הייתה כשירה לצוות במועד חתימת הצוואה.

       

    • המומחה העיד כי אין תיעוד רפואי בעניינה של המנוחה בנוגע למועד עריכת הצוואה, דהיינו: בחודש יולי 2015 והתיעוד הרפואי שנבדק על ידו מתייחס לתקופה עד חודש דצמבר 2015 ולא מצביע על בעייתיות כלשהי (עמ' 133 שורות 17-18).

       

    • מעדות המומחה עולה כי המנוחה אובחנה כדמנטית רק בחודש מרץ 2016 והמומחה מעיד כי לא סביר שהשטיון התחיל בחודש בדצמבר 2015 אלא לכל היותר מדובר בתחילת התהליך השטיוני / דמנטי. המומחה מבהיר כי "חולים בהתחלת התהליך הדמנטי עדיין כשירים לערוך צוואה" (עמ' 134 שורות 26-27).

       

    • המומחה מבהיר כי בעניינה של המנוחה לא נמצא שום תיעוד רפואי המצביע על בעייתיות קוגנטיבית (שורות 13-16). המומחה מסביר כי העדר תיעוד רפואי בתקופה הרלוונטית עשוי ללמד כי מצבה את המנוחה לא עורר את תשומת לב הסובבים אותה וכי לא ארעו ארועים דרמטיים שהביאו את הקרובים לה לשלוח אותה לבדיקה רפואית (עמ' 138 שורות 7-13).

       

    • המומחה מעריך את הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ב- 55%-60% מאשר לא הייתה כשירה (עמ' 134 שורה 33).

       

    • המומחה סבור כי קשה לדבר על תהליך דמנטי (אפילו בינוני) בתחילת שנת 2015 (ראה עמ' 138 שורות 5-6).

      "יש אצל הגב' __ (המנוחה), אנו רואים שיש התדרדרות מהירה במיוחד בחודשים האחרונים לחייה וזה חוזר שוב ושוב בכל התיעוד הרפואי, אנשים אומרים עד לפני חודשיים היא הייתה בסדר, או בחודשים האחרונים אפריל מאי, עדיין היא ברת שיח 4-5/2016 מדברים על זה שבחודשים האחרונים יש אצלה ירידה משמעות, ז"א לא ראו את הירידה בחודשים הקודמים, אף אחד לא מצין דמנציה, ההשערה שלי שבאמת התהליך הזה התחיל כתהליך די איטי, ואח"כ בהתחלת 2016 או לקראת סוף 2015 יש איזושהי דהירה יש ירידה יותר משמעותית בתפקוד הקוגניטיבי למשל באמצע 2016 היא ממש מאבדת את צלילותה לחלוטין והופכת להיות פסיכוטית ולא מזהה אפילו את ביתה – בתה – אפילו יותר גרוע. "

      (עמ' 137 שורות 21-29).

       

22. ככלל, כל אדם כשיר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק- דין (סעיפים 2-1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). מכאן, שכל אדם כשיר לעשות צוואה, אלא אם כשרות זו נשללה ממנו כדין.

    גם המומחה מבהיר כי בחוות דעת המוגשות על ידו הוא נוקט בגישה לפיה "אדם הוא כשיר אלא אם יש בתיעוד הרפואי סימנים שהוא לא כשיר" (עמ' 134 שורות 2-3) ומעיד כי בעניינה של המנוחה לא נמצא שום תיעוד רפואי המצביע על בעייתיות קוגנטיבית בתקופה הרלוונטית (שורות 13-16) ותיעוד רפואי כגון דא מתייחס רק לחודשים האחרונים לחייה, אז חלה התדרדרות מהירה במיוחד בתפקוד הקוגניטבי (עמ' 137 שורות 21-22).

     

    המומחה אינו מוסמך לחוות דעתו על סמך עדויות אחרות מלבד התיעוד הרפואי הקיים בעניינה של המנוחה ולכן, גם אינו שולל את האפשרות כי בית המשפט יוכל להסיק אחרת, על בסיס עדויות המלמדות על בעייה קוגניטבית. למשל, עדויות מהן עולה כי המנוחה לא זיהתה אנשים או התנהגה בצורה חסרת שיפוט לחלוטין (עמ' 134 שורות 16-19), ברם עדויות כגון דא לא הובאו בפני בית המשפט.

     

     

     

    עדות ב' בעמ' 34 שורות 3-6:

    " ש:למה לא צירפת מסמך רפואי על מצבה הירוד של אמא, לטענתך?

    ת:לא צירפתי. כל המסמכים אצל מרשתך.

    ש:למה לא ביקשתם צו מבימ"ש.

    ת:לא צירפנו. "

     

    עדות י' בעמ' 48 שורות 26-32 ועמ' 49 שורות 1-9:

    " ש:מתי מצבה היה ירוד, לאיזה תקופה אתה מתכוון?

    ת:אמרתי, בשנה האחרונה. המצב לא היה כ"כ טוב. משם והלאה זה

    התחיל להתגבר יותר ויותר.

    ש:אתה טוען שאמא שלך סבלה מדימנציה, ממתי לטענתך?

    ת:על פי מה שנאמר לנו בשיחה בבי"ח כשאמא היתה מאושפזת, הרופאה, מנהלת המח', הסבירה לנו בנוכחות כולנו שיש אבחנה של הרופאה הגריאטרית של אמא לפני כ-4 חודשים, כך ציינה, שלאמא יש דמנציה.

    ש:אתה לא ידעת?

    ת:זיהינו את זה לא ממסמכים רפואיים, ידענו גם, הרופאה שבאה לבקר את אמא אצלי בבית, גם כן הסבירה לנו את הדבר הזה. לפני כן, חשדנו בזה. אבל שוב, זה היה בגרף יורד תלול.

    ש:למה לא צירפת את המסמך שאתה אומר שהיתה אבחנה 4 חודשים לפני שנפטרה.

    ת:עוד פעם, לא ראיתי צורך לנכון.

    ש:אתה חשבת שבימ"ש יאמין לך מזה שתגיד שהיא חולת דצמנציה ולא צירפת אף מסמך? הרי יש לך ניסיון גדול במשפטים ולא אפרט.

    ת:עוד פעם, לא מצאתי לנכון שזה קשור לעניין הזה, כל העניין של המחלוקת וכו' היה לפני כן. זה שלאמא היו לה מחלות נוספות לא חשבתי שיש בזה צורך לגבי העניין. "

     

    מנגד, נשמעו עדויות של עדיי הקיום אשר התרשמו כי המנוחה הייתה צלולה בדעתה בעת חתימת הצוואה (ראה עדותו של עו"ד יוסי נגר בעמ' 12 שורות 14-15 ועדות עו"ד ת. מ ועדותה בעמ' 124 שורות 12-13).

     

23. זאת ועוד, בתאריך 16.7.2015 (אחד עשר ימים לאחר שהמנוחה חתמה על צוואתה) נשלח למנוחה מכתב התראה מטעם האב המנוח ובמסגרתו מתרה בא כוחו (עו"ד שרון פרץ), מפני נקיטת הליכים באם לא יושבו הכספים שהוצאו מחשבון הבנק המשותף בבנק ***.

    מעדויות הבנים ניתן ללמוד כי הם היו מעורבים בנושא משלוח המכתב למנוחה ועמדו מאחורי אביהם בעניין זה, אך הם טענו כי למעשה המכתב יועד לאחותם במטרה לגרום לה להשיב את כספי תכנית החסכון (הבן י' העיד כי ליווה את אביו לייעוץ אצל עו"ד, ראה עדותו בעמ' 53 שורות 28-31 ועדות הבן ב' בעמ' 26).

    כך או כך, עצם משלוח מכתב בעל אופי משפטי מעיד כי באותה תקופה המנוח ו/או הבנים לא סברו כפי שניסו לטעון במהלך ניהול ההליך, כי המנוחה דמנטית או לא מסוגלת להבין את תוכנו.

     

    כך או אחרת, הבנים מאשרים בעצמם כי מצבה הקוגניטיבי של אמם במועד משלוח המכתב היה טוב והתדרדר בעיקר בשלושת החודשים האחרונים לחייה (ראה עדות הבן ב' בעמ' 26 שורה 17 ועדות הבן י' בעמ' 55 שורות 6-9).

     

24. מכל המקובץ אני מוצאת לקבל את מסקנת חוות דעת המומחה כי במאזן ההסתברויות הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה לצוות גבוהה מהסבירות שלא הייתה כשירה.

     

    השפעה בלתי הוגנת

25. סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית- בטלה".

     

26. על המתנגד לקיום הצוואה הטוען להשפעה בלתי הוגנת מוטל הנטל להוכיח כי הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה, שכן נעשתה מתוך אותה השפעה אסורה (ר' דנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813 וע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837).

     

27. השפעה בלתי הוגנת נתפסת כהתנהלות מצד הנהנה בעלת גוון פסול, שיש בה כדי לשנות או להסיט את רצונו החופשי של המצווה.

     

28. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועמ"ש, פ"ד נב (2) 813 קבע בית המשפט העליון ארבעה "מבחני עזר" שיסייעו לבית המשפט בניתוח הנסיבות והממצאים וקביעת קיומה של תלות המצווה בנהנה: מבחן עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה, מבחן תלות וסיוע בין הזוכה למצווה; מבחן קשרי המצווה עם אחרים והיקפם ומבחן נסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה (ר' בהרחבה שם).

     

29. שני הבנים מתארים את אמם ז"ל כאישה דעתנית (עדות ב' בעמ' 25 שורה 24 ועדות י' בעמ' 48 שורה 2), מאשרים כי המנוחה לא הייתה מנותקת מסביבתה, המנוחה התגוררה עם בעלה תחת קורת גג אחת על אף שישנו בחדרים נפרדים ונפגשה עם שכנים ובני משפחה אחרים (עדות ב' בעמ' 34 שורה 20 ועדות י' בעמ' 64 שורה 3) ומעידים כי הם עצמם היו בקשר עם אמם ז"ל.

     

     

    לטענת הבנים, בשנה האחרונה לחייה טופלה המנוחה לרוב ע"י אחותם מאחר וחשו חוסר נוחות לטפל פיסית באמם, בעיקר מטעמי צניעות. יחד עם זאת, הם טוענים כי אחותם ניצלה את הקרבה לאם לצורך "השתלטות" על כלל ענייני המנוחה. אחותם החזיקה בכרטיס הרפואי ובתעודת הזהות של האם, החזיקה בייפוי כוח נוטריוני בכל הקשור לענייני הכספים בחשבון הבנק של המנוחה ובמסמכים רפואיים. האחות העסיקה מטפלת סיעודית והכתיבה את סדרי עבודתה וכל אלה ביחד עם מצבה הנפשי של המנוחה איפשרו לאחותם להשפיע באופן לא לגיטימי על אמה ז"ל, עד כדי השפעה בלתי הוגגנת (ראה עדות הבן ב' בעמ' 20-21 ובעמ' 27 שורות 3-4 ועדות הבן י' בעמ' 44 שורה 32, בעמ' 50 שורות 20-22 ובעמ' 61 שורות 9-10).

     

30. א. במהלך הבאת הראיות, כפי שטענו המתנגדים, הם אכן הצליחו לשכנע את

    ביהמ"ש כי לאחותם, המשיבה, היה רצון לשלוט בכספי אמה ז"ל על מנת להבטיח לעצמה חלק מועדף ברכוש האם לאחר פטירתה ולענין זה פעלה בתכנית סדורה במספר פעולות שחלקן עולות כדי השפעה בלתי הוגנת שיש בה כדי לפסול את הצוואה. 

     

    ב.המתנגדים הצליחו לשכנע את ביהמ"ש כי אימם היתה נתונה להשפעת המשיבה בצורה משמעותית. הראיות מלמדות כי המשיבה השתלטה על כלל העניינים בכל החזיתות ועוצמת המעורבות של המשיבה לרבות ביצוע פעולות משמעותיות, בצורה עצמאית ללא שיתוף המנוחה, תוך החתמת המנוחה על מסמכים שונים מעניקי כח לה עצמה, תוך שלילת סמכויותיה של המנוחה, מבהירים מעבר לכל ספק, כי ביקשה להשיג שליטה ברכוש אימה בצורה מובהקת ולא מתוך רצון לסייע לאם המנוחה בניהול ענייניה, אלא מתוך סברה כי הרכוש צריך להגיע לידי המשיבה עצמה, לבעלותה ולא רק לניהולה. המשיבה לא טענה כי השיגה שליטה ברכוש רק על מנת לשומרו עבור אימה, היא מבהירה בפעולותיה כי למעשה רואה עצמה הבעלים של רכוש אימה המנוחה בצורה בלעדית, הן מה שהושג על ידה מתוך רכוש האם כבר בחיי האם והן בנסיונותיה לקיים צוואה שהיתה מעורבת בצורה בלתי תקינה בעריכתה, תוך החתמת האם על 3 מסמכים שונים לטובת אותה מטרה בתוך ימים ספורים וכאשר עלה מעדות בעלי המקצוע המעורבים כי המשיבה היא המוציאה והמביאה ולא האם המנוחה.

     

    ג.כל האמור לעיל אינו יכול שלא להוביל למסקנה שמדובר בהשפעה בלתי הוגנת וזאת במיוחד שעה שהמשיבה עצמה היתה מודעת היטב למצבה של האם ולמעשה לא הכחישה כי בסמוך למועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה "בסבל מתמשך", שרויה בדיכאון, נסערת ולא מצליחה להירדם בלילות (ראה עדות המשיבה בעמ' 81 שורה 6).

     

     

    ד.המשיבה ניסתה לצייר את פעולותיה בצורה אחרת מכפי שהיו וטענה בעדותה כי האם המנוחה רצתה לייפות את כוחה רק על מנת שהיא תעדכן אותה בנעשה בחשבון.

    אלא שמדובר ביפוי כוח נוטריוני גורף אשר מסמיך את המשיבה לפדות את כל הכספים המצויים בחשבון בבנק *** (חשבון משותף של ההורים) וכן להעביר את כל הכספים המצויים בתכנית חסכון ע"ש המנוחה לחשבון אחר לפי בחירתה והמשיבה לא הסתפקה בהחתמת האם על אותו יפוי כח למקרה שבו האם תזדקק לסיוע, אלא עשתה בו שימוש ולמעשה רוקנה את כספי האם המנוחה מכח אותו יפוי כח.

    לו האם היתה חפצה להעביר במתנה כספים ששייכים לה מדוע לא עשתה כן בפעולה המבוצעת על ידה בצורה עצמאית?

    אם המשיבה היתה כה בטוחה ברצונותיה של אימה, מדוע לא איפשרה לה לבצע פעולות בעצמה, על פי רצונה החופשי? מדוע היה צורך שהמשיבה עצמה תבצע פעולות אלו תוך שימוש במסמכים בעלי עוצמה השוללים את הצורך לקבל הסכמה נוספת מהאם המנוחה, טרם ביצוע פעולות.

     

    ה.יתר על כן, על אף שהמשיבה טענה בעדותה כי המנוחה הסכימה להעניק לה במתנה כספים בגובה של עשרות אלפי שקלים (150,000-200,000 ₪) לצורך סיוע בבניית ביתה, היא לא הסתפקה ב"מתנות" אלו ובפועל מימשה את הכח שקיבלה לידיה באמצעות יפוי הכח ופעלה להעברת כלל הכספים שהיו מצויים בתכנית חסכון בגובה של למעלה מ-1.3 מיליון שקלים לחשבון משותף על שמה וע"ש המנוחה.

     

    ו. המשיבה שלטה בצורה אבסולוטית בכל הפעולות והמהלכים שבוצעו ביחס לרכושה של המנוחה בסמוך לפני פטירתה ולאחר אחרית ימיה. הכל תוך זמן קצר ולרבות משלוח הודעה לאב ביום 28.6.2015 בדבר ביטול הצוואה ההדדית, עריכת צוואה ראשונה מיום 1.7.2015 במסגרתה המנוחה ציוותה לבת את כל רכושה פרט למגרש ביישוב *** שבבעלות משותפת של ההורים ומספר ימים לאחר מכן (ביום 5.7.2015) עריכת הצוואה האחרונה במסגרתה המנוחה מדירה את שני בניה ומצווה את כל רכושה לבת.

     

    ז.מעבר לכל האמור, באופן קונקרטי המשיבה נטלה חלק משמעותי בעריכת הצוואה ולעניין זה יורחב בהמשך.

     

31. מידת הרצון לשליטה של המשיבה באם באה לידי ביטוי בשיא עוצמתה בהתנהגות חריגה מצד המשיבה, בעת שחסמה בגופה את אחיה כאשר הגיע לאסוף את אמו ז"ל לחגוג עמו ועם משפחתו את חג הפסח האחרון בחייה. המשיבה טענה כי עשתה כן על מנת לקיים את רצון אמה שלא לחגוג עם בניה וטענה כי היא יודעת מה אימה ז"ל רצתה גם מבלי שהאם אמרה לה מילה בעניין זה.

    בסופו של דבר לאחר התערבות משטרת ישראל המנוחה שהתה אצל בנה, אך נאלצה לשוב לביתה כעבור מספר ימים, מאחר והמשיבה סירבה שהמטפלת הסיעודית של המנוחה תישאר לטפל בה אצל בנה (ראה עדות הבן ב' בעמ' 44 שורה 14).

     

    עדות המשיבה בעמ' 87 שורות 28-32 ועמ' 88 שורות 7-15:

    " ש:מה יש לך להגיד על זה?

    ת:אמא היתה במצב ממש ממש לא טוב, כל התקופה של ה- 3 חודשים האלה שהיתה לה מטפלת, היתה לה מטפלת 3 וחצי חודשים לפני שנפטרה, בכל התקופה של השנה בכלל, ב' לא נכנס הביתה, היא לא רצתה שייכנס הביתה. אמא לא רצתה ללכת אף פעם לי', גם בתקופה הזו שהיא היתה מבולבלת, זה היה חודש שהיא לא אכלה, היא לא רגילה לטיפולים שלהם, הם לא יודעים לטפל בה, הם 3 חודשים לא היו בבית, באו בחודש האחרון מהרגע שהיתה מבולבלת הם יכלו להכנס, היא היתה נורא מבולבלת. אני יודעת מה היא רוצה, אמא שלי במודע שלה לא היתה הולכת אליו לעשות שום חג.

    ...

    ש:אמא לא אמרה אני לא רוצה ללכת לאלמוני.

    ת:אמא לא אמרה לי, היא לא ידעה בתקופה הזו מה קורה סביבה.

    ש:למה לא הנחת לה ללכת.

    ת:בגלל שבתת מודע שלה היא לא היתה רוצה ללכת לשם, היא לא היתה רוצה להיות מטופלת על ידם.

     

    ש:איך את יודעת מה יש בתת מודע שלה.

    ת:אמא אף פעם לא רצתה ללכת אליו, לא לחגים, לשבתות, כשהיה צריך ללכת, אבא היה הולך, הם שנים לא היו בשבתות אצלה בבית. אני העדפתי שתוזמן משטרה, העיקר שהיא תישאר איתי ביחד, כי מאוד פחדתי עליה. שהתדרדר מצבה. לא יודעים מה היא אוכלת, איך מטופלת. "

     

    ובעמ' 115 שורות 15-20:

    "ש:היא לא היתה צלולה, נכון?

    ת:היא היתה מאוד מבולבלת.

    ש:נכון שהיא לא היתה צלולה?

    ת:לא יודעת מה זה צלולה, היתה מבולבלת. מדברת לפעמים לעניין, לפעמים לא, לפעמים לא ידעה ששבת היום, ולא יודעת לפעמים מי היא, כל מי דברים כאלה, לא כ"כ יודעת תמיד מה קורה סביבה, אם הסכימה ללכת בפסח לאלמוני', היתה במצב שלא יודעת מה היא עושה. "

    (ההדגשות שלי- ר.ק.ע).

     

     

    למעשה המשיבה מבהירה כי לא זו בלבד שהיא סבורה כי היא יודעת מה האם רוצה, אלא היא סבורה שהיא יודעת מה התת מודע של אימה חפץ בו.

     

    מדובר בגישה משתלטת, בלתי מתפשרת ובלתי מתחשבת בזכותה של האם לנהל ענייניה ולזכות לקשר עם כל בני משפחתה וילדיה. האמור לעיל מודגש ביתר שאת שעה שהמשיבה עצמה מבהירה כי האם לא שיתפה אותה באותה עת ברצונותיה .

     

    הכל פרי מוחה ומחשבותיה של המשיבה עצמה, כאשר אין לה כל אינדיקציה בדבר רצון האם שעה שזו אינה משתפת אותה ואין לה שום יתרון על פני כל אדם אחר בידיעת רצונות האם. כל זאת כאמור כאשר מדובר בתקופה שבה אין מחלוקת כי המנוחה היתה שרויה במצב נפשי ירוד וקשה, מבולבלת ואפטית, סובלת ממחשבות שווא ואינה מסוגלת לזהות אפילו את בתה (ראה עדות המשיבה בעמ' 83 וסיכום אשפוז מיום 5.5.2016, ת' 4).

     

    לא בלתי סביר להניח למשל כי ייתכן שהאם המנוחה היתה מעדיפה שערב ליל הסדר, לא תוזמן משטרה אשר תאלץ להתערב פיזית בין ילדיה כדי שניתן יהיה להכריע היכן תשהה בליל החג. המשיבה טענה בענין זה בעדותה " אני העדפתי שתוזמן משטרה, העיקר שהיא תישאר איתי ביחד" והדברים מדברים בעד עצמם בהקשר זה.

     

32. ייפוי הכוח הנוטריוני

    • בסמוך לפני עריכת הצוואה שבמסגרתה מצווה המנוחה את כל רכושה לבתה, המנוחה חתמה על יפוי הכוח הנוטריוני. ביפוי הכח עצמו נפלו פגמים שיש בהם אולי ללמד כי המנוחה לא באמת הבינה על מה היא חותמת, הגם שאין מחלוקת כי חתמה.

    • האב צרף העתק יפוי כוח נוטריוני מיום 13.5.2015 שם צוין כי המנוחה מיפה את כוחה של "אחותי ____ ת.ז XXX" (נספח ב' 9-10 לתצהיר עדותו הראשית) ואילו המשיבה צרפה העתק יפוי כוח נוטריוני מיום 13.5.2021 בו צוין כי המנוחה מיפה את כוחה של "בתי ______ ת.ז XXX".

      לשני יפויי הכוח צורף אישור מיום 13.5.2015 לאימות חתימה ע"י נוטריון עו"ד תמרה מרוטיאן נושא מספר סידורי זהה (514-15).

    • עו"ד תמרה מרוטיאן העידה בפני בית המשפט אך לא מסרה כל פרט מהותי שיכול לשפוך אור אודות נסיבות חתימת יפוי הכוח, כשהיא עצמה מבהירה כי הסכימה להגיש תצהיר עדות ראשית אך בנוגע להיותה עדת קיום בצוואת המנוחה ולא בנוגע לעריכת יפויי הכוח.

       

      "מה שקשור ליפוי הכוח האמת שאני הגעתי לכאן לתת עדות לגבי עניין טכני של עד לחתימת צוואה מה שקשור ליפוי כוח אני לא רואה שיש קשר בין צוואה ויפוי כוח והאמת אני לא מוכנה לזה וזה גם לא היה כתוב בזימון שאני צריכה להיות מוכנה ולבוא עם יפוי כוח או העתק שלו, לכן אני גם לא יכולה, כי יש חיסיון, רק אם בית המשפט יתן הוראה.  

      ...

      לא זכור...אני יכולה רק להגיד אני לא יודעת אני לא מוכנה אם הייתם אומרים להביא, אבל כנראה... אבל איך יכול להיות אותו מספר סידורי... שניה שניה, בוא נראה, קודם כל נראה לי שפה יש חתימה לא דומה, חתימות שונות. יש לי יפוי כוח, שני יפוי כוח, תאריך מיום 13.5.2015 – מספר סידורי אותו מספר 514-15, 514-15. זה אמור להיות העתק מדויק אחד של השני. לי אין הסבר אני רק צריכה לבדוק בארכיון, בהעתקים שנשארים אצלי. "

      (עמ' 124 שורות 4-6 ושורות 19-23).

       

    • לאחר העדות, עו"ד מרוטיאן המציאה את יפוי הכוח המקורי שבו צוין כי המנוחה מייפה את כוחה של בתה (המשיבה), אך אין בעדות עו"ד מרוטיאן תשובה לשאלת קיומם של שני נוסחים של יפויי כוח והעובדה כי המנוחה חתומה גם על הנוסח כי היא מייפה את כוחה של "אחותה" כשלמעשה מדובר בבתה, מעוררת ספקות בנוגע לשאלה עד כמה פעלה המנוחה באופן עצמאי בכל הנוגע לנסיבות חתימת המסמך.

       

    • המשיבה טענה כי המנוחה חתמה על ייפוי כוח נוטריוני לטובתה לאחר שהמנוחה גילתה שהבן ב' מבצע פעולות בחשבון ללא ידיעתה ומבלי שהוא מספק לה הסברים לכך, אז לטענת המשיבה, המנוחה ביקשה, להשיג שליטה בכספיה וחתמה על ייפוי הכוח הנוטריוי לטובת המשיבה על מנת שתבדוק עבורה מה קורה בחשבון.

       

       

      " ש:בייפוי כח הזה היא אמרה לך אני מרשה להשתמש למשוך כספים מכלל?

      ת:לא. ביקשה לבדוק מה קורה.

      ש:אמרו לנו שאת התקשרת לחב' כלל וביקשת להשתמש בייפוי הכח הזה לצורך משיכת כספים. זה נכון?

      ת:התקשרתי אליהם באמצעות ייפוי כח כדי למשוך מידע טלפוני, הם לא נתנו לי אפילו מידע טלפוני, אמרו בשביל המידע הזה הם רוצים ייפוי כח, את זה גם לא רצו לתת לי.

       

      ש:לא ביקשת להשתמש בלמשוך כספים?

      ת:לא. "

      (עמ' 75 שורות 28-31 ועמ' 76 שורות 1-4, הדגשות שלי- ר.ק.ע).

       

       

       

      עדות זו כשלעצמה מעוררת קושי, שכן אם המשיבה טוענת כי כוונת האם הייתה להסמיכה אך לצורך העברת מידע עבורה, אזי מדוע נוסח יפויי הכוח באופן גורף וכולל הוראה לקבל ו/או לפדות מהחשבון בבנק *** "כל יתרת הכספים המצויים בתכנית חסכון ו/או בכל תכנית אחרת במסגרת חשבון זה ו/או להעביר מחשבון זה לכל חשבון בנק אחר".

       

    • בהמשך החקירה הנגדית אף התברר כי קודם להעברת כל כספי החסכון לחשבון המשותף של האם והמשיבה, האחרונה הגישה תלונה לחברת כלל על כך שסורבה ע"י נציג שירות טלפוני לבצע העברת כספים מתכנית החיסכון לחשבון הפרטי שלה על אף שמחזיקה ביפוי כוח הנוטריוני המאפשר לה לעשות כן.

       

      " ש:למה שיקרת קודם?

      ת:זה היה אולי בשביל להוציא סכום מסויים של כספים שביקשתי

      להוציא עבור אמא שבניתי את הבית ביקשתי עזרה של סכום מסויים, אז היא פנתה לבן, כי הוא היה בעניינים עם הכספים ואז הוא סירב לתת, היא אמרה לו אם אפשר לתת כסף לנ' לבניה, הוא סירב לתת, סכום מסויים, לא את כל הסכום, הוא סירב לתת, היא היתה צריכה לעשות את זה לבד.

       

      כאשר בימ"ש חוזר על השאלה שנשאלתי ושואל שוב, אני אומרת, זה יצא

      מזכרוני הסכום הקטן הזה שביקשתי.

      ש:איזה סכום זה היה?

      ת:אני משיבה משהו כמו 200 אלף ₪, 150 אלף ₪. "

      (עמ' 76 שורות 29-30 ועמ' 77 שורות 1-4, הגשות שלי- ר.ק.ע).

       

      ז. המשיבה טענה בעדותה כי המנוחה רצתה להעניק לה במתנה כספים בגובה 150,000-200,000 ₪.

      אם לטענת המשיבה המנוחה ביקשה להעביר לה סכום מוגדר מראש, מדוע בסופו של דבר הוצאו כל הכספים מתכנית החסכון והועברו לחשבון משותף שנפתח במיוחד לצורך כך ע"ש המנוחה והמשיבה?

      אין שום היגיון מדוע המנוחה שביקשה לטענת המשיבה להשיג שליטה בכספיה, תסכים להעביר את כל כספה עוד בחייה לבת ותהפוך חסרת כל.

       

      חקירת המשיבה במ' 78 שורה 30 ועמ' 79 שורות 1-14:

       

      " המשך שאלות לביהמ"ש

      . . .

      ש:אם רצתה להתנהל לבד, מה ההיגיון שנותרה ללא כספים והעבירה

      לך?

      ת:לא יודעת, היא רצתה אחרי כל הגילויים האלה, אמרה לי בואי איתי

      לכלל, אני רוצה להעביר לך את הפוליסה.

       

      המשך החקירה:

      ש:נעשה סיכום קצר בינתיים, הפניה הראשונית לחב' *** את אומרת נעשתה להעביר סכום קטן של 150, 200 אלף ₪. נכון?

      ת:כן.

      ש:ואז פתאום באורח פלא אתם נוצר מצב שאת גורמת לאמא שכל הפוליסה עוברת על השם שלך וכל הכספים נמשכים. מה הסיבה לזה?

      ת:זה היה תקופה ארוכה.

      ש:מה הסיבה לזה?

      ת:אני אומרת, בהתחלה שהיא פנתה לב' להעביר לה סכום, הוא לא רצה, ההתחמקויות שלו, אז החלו כל החקירות, רצתה לדעת בדיוק מה קרה, איפה הכספים. אחרי שכל זה קרה החליטה מה שהחליטה."

       

       

      ובהמשך, בעמ' 118 שורות 1-18:

       

      "לשאלות בימ"ש:

      ש:על איזה כסף יכלו להשתלט ממילא הכסף היה אצלך.

      ת:הם רצו שהיא תחזור בה לשנות את דעתה על הצוואה ההדדית ועל

      הכסף שעבר אלי.

      ש:הכסף ממילא היה בשליטתך.

      ת:לא יודעת מה הם ניסו להשיג, כל פעם היו מפחידים אותה ומאיימים עליה. הם הלחיצו אותה והפחידו אותה.

       

      כאשר שואלים אותי אם הכסף היה אצלי על מה הם היו צריכים להשתלט, אני אומרת למה הם היו צריכים לצעוק עליה ולהפחיד אותה.

      כאשר אומרים לי שזה יכול להראות שאני השתלטתי על הכסף ולזה הם התנגדו, אני שואלת, האם המצב היה הפיך? אז למה הם לא באו לצעוק עלי? אם השתלטתי שיבואו לצעוק עלי.

      כאשר בימ"ש שואל אותי למה כל הכסף של אמא צריך להיות אצלי ולא להתחלק בין הילדים, אני עונה, אני שואלת זה רצונה של אמא? 

       

      ש:למה כל הכסף של הורה צריך להיות אך ורק אצל ילד אחד?

      ת:זה רצונה, זה מה שהיא רצתה, איבדה אימון עם הילד בגלל כל העברות האלה, היא התאכזבה ממנו. זה היה הרצון שלה, היא לא סמכה עליו, רצתה להיות רגועה שזה לא שם, שזה אצלי.

      ש:אצלך בשביל מה?

      ת:שיהיה שלי, היא לא רצתה לתת להם, זה רצונה. "

       

       

      המשיבה לא סיפקה תשובות ו/או כל הסבר היגיוני לשאלות ולספקות שהתעוררו בעדותה.

       

       

       

       

       

33. מערכת היחסים בין המנוחה לבין המשיבה

    • מחומר הראיות מצטיירת מערכת יחסים בעייתית ומורכבת בין המנוחה לבין המשיבה.

      התרשמתי כי המשיבה לא חסכה בפעולות מניפולטביות כלפי אימה, כלפי אביה וגם כלפי אחיה וזאת במטרה לקבל שליטה מוחלטת ובעלות בלעדית על כספי אימה המנוחה, ללא התחשבות בלחץ הנפשי והרגשי שהטילה בכך על אימה וללא נסיון לצמצם את המחלוקות המשפחתיות.

      חלק גדול מפעולותיה של המשיבה בוצעו בסתר, חלקן תוך כחש והונאה, הסתרה וביצוע פעולות בניגוד לחוק ומבלי שאיפשרה לאימה לנהל ענייניה בעצמה והכל בתקופה שבה האם מבולבלת, שרויה תחת לחץ בלתי פוסק מצידה של המשיבה.

       

    • האב מתאר קשר רעוע בין המנוחה לבתו שכלל מריבות קשות והעיד כי המנוחה פחדה מהמשיבה אשר הפעילה עליה "לחצים איומים" (עמ' 22 שורה 18).

      האב התייחס בעדותו לארוע שהתרחש מספר שנים לפני פטירת המנוחה שבו המשיבה התווכחה עם אמה ז"ל ובעקבות אותו ויכוח האם גרשה את המשיבה מביתה. האב טען כי באותו ארוע המנוחה "כמעט נחנקה" מהצער של המשיבה והייתה "בקריסה ממשית".

       

      " ש:אז למה לא הזמנת משטרה נגד נ'?

      ת:הכל הכל מתיישר בתוך הבית, באחים, זה, לא אהבתי משטרה, המשטרה הזמנו רק בערב פסח שהם חסמו לי את הכביש וגרמו לי בושות, כל השכנים האוהבים אותי שאלו מה קרה, מה זה, בעלה מצפון והיא מדרום.

      ש:אתה ואשתך במשך ה- 20 שנה לא דיברתם עם נ'?

      ת:אנחנו דיברנו, אני אוהב ליישר הדורים גם בחברה מחוץ לבית, בעבודה, ברוך השם, ניסינו כל פעם איך אומרים? ליישר את ההדורים בכל צורה שהיא בלי מחלוקת שנגיע כמו שאמרת למה לא הזמנת משטרה זה לא אצלי. מקסימום היא הייתה נעלמת, היא הייתה אומרת שהייתה בבוקר ובערב, בזמן שאמא שלי קשישה איך אומרים? אין לה כוחות לכל אלה ואפילו הייתה כמו התחלת אלצהיימר. "(עמ' 14 שורות 6-15).

       

    • גם הבנים מתארים מערכת יחסים בעייתית בין המנוחה לבין המשיבה.

      הבן ב' העיד כי על אף שאמו ז"ל הייתה מודעת לתלות שנוצרת בינה לבין המשיבה היא הסבירה שמעדיפה שהמשיבה תטפל בה, שכן הם לא יוכלו ללוות אותה לעת זקנה כאשר תצטרך עזרה "במקומות שהצניעות יפה לאישה" (עדות ב' בעמ' 19 שורות 1-7).

       

    • אירועי חג הפסח האחרון שחל מספר שבועות לפני פטירת המנוחה (י"ד בניסן תשע"ו)-

      הבן ב' טען כי בערב ליל הסדר (חל ביום שישי בתאריך 22.4.2016) הגיע לבית הוריו על מנת לאסוף את הוריו לחגוג אצל אחיו א' כבכל שנה, אך אחותו התנגדה בגופה לכך וביחד עם בעלה חסמה את דרך הגישה הן באמצעות רכבם והן בגופם, עד כדי שהבנים נאלצו להזמין משטרה, אלא שהמנוחה הרחיקה את המשיבה מרכבו של הבן ב' ובתגובה לכך, המשיבה אסרה על העובדת הזרה להצטרף למנוחה לחגיגת ליל הסדר.

       

      הבנים צרפו תכתובות של מסרונות שהוחלפו בינם לבין אחותם במהלך חוה"מ פסח מהם עולה כי המשיבה מבקשת שיחזירו את המנוחה לביתה וממתינה לשיחת טלפון מאמה (ר' ת/5).

       

      התנהגותה החריגה והבלתי ברורה של המשיבה באותו ערב ליל הסדר כשהוזמנה משטרה מלמדת כי המשיבה עשתה הכל כדי להפעיל מניפולציות על הוריה בכלל ועל אמה המנוחה בפרט, גם תוך כדי פרובוקציות מרחיקות לכת שאין ספק שגרמו צער לכל המעורבים.

      גם כאשר האם המנוחה הבהירה בהתנהגותה כי היא מעוניינת ללכת עם הבן ב' והרחיקה את המשיבה מרכבה, המשיכה המשיבה הופעילה לחץ ובאמצעות כוחה על המטפלת הזרה, הכריחה את המטפלת הזרה שלא להצטרף לאם המנוחה לביקור אצל הבן ב'.

       

      האב העיד כי המריבות של המשיבה עם אמה ז"ל היו מריבות קשות מאוד וכי המשיבה כל הזמן "בחשה" בענייני הכספים של ההורים. אני מוצאת לקבל את גירסת המנוח כי ניסה להקל על אישתו ז"ל אשר נקרעה, פשוטו כמשמעו, בין העולם של בעלה ובניה לבין בתה.

       

    • בנקודה זו יש להבהיר כי המשיבה משום מה סברה כי יש לה בלעדיות בהבנת רצונות אימה, אפילו הרחיקה לכת וכאשר האם המנוחה שרתה בבלבול גם אז סברה המשיבה כי היא זכאית לקבוע את רצון האם, לרבות בכל הנוגע למה שייעשה בעזבונה ולמרבה הפלא סברה המשיבה כי היא עצמה רשאית להכריע כי עזבון אימה יועבר במלואו אליה ואף לפעול לצורך כך במלוא הכח, בלא נסיון אמיתי לברר את רצון אימה או לאפשר לה מרחב בטוח לקבל את החלטותיה בענין זה.

      המשיבה לא יודעת להבחין בין מה שאימה המנוחה חפצה בו ובין מה שהיא עצמה סבורה שהאם המנוחה חפצה בו.

       

34. תמלול שיחות שהתקיימו בין המנוחה לבין מי מילדיה

    • הבנים צרפו תמלולים של הקלטות שיחות שהתקיימו ביום 25.4.2016 (חוה"מ פסח תשע"ו) בין המנוחה לבנים ובין המנוחה לבין המשיבה בתיווך של הבן י' ואשתו א'.

    • מתמלול שיחה שהתקיימה ביום 25.4.2016 ובה משתתפים המנוחה, הבן י' ואשתו א' והמשיבה עולה כי המנוחה מסרבת לשוחח עם בתה בטלפון חרף המאמצים שעושים הבן י' ואשתו לשכנע את המנוחה לשוחח עם בתה ועל אף שהמשיבה בוכה ומייחלת לכך ומשתפת את אמה בגעגועים אליה.

      המנוחה מסבירה מדוע מתנגדת לשוחח עם בתה ואומרת:

      "זה הכל מסחרה אני לא רוצה לראות אותה" (עמ' 1 לתמלול שורה 14).

      "היא קשה, היא קשה, מה שהיא עשתה לי" (עמ' 1 שורה 18).

      "לא. את עושה דברים רעים. אני הולכת לשם, והיא חופרת בבית" (עמ' 2 שורוץ 2-3).

      "כל הדברים. מה היא דואגת לי? תשתקי את. את הולכת לבכות וההיא תבכה וההיא תבכה פתאו, מה זה? אני מתפוצצת מדברים, מתפוצצת , והיא תוקעת, מכריחה לעדכן, תת, איך אפשר לעשות דבר כזה? איך? איך אתה בא ושוחט אותי? אתה לא מתבייש? אתה מרגיש טוב? תגיד לי אתה" (עמ' 2 שורות 7-12).

    • אני מקבלת את גירסת הבן י' כי הדברים שנאמרו על ידו במהלך השיחה שהוקלטה, נועדו להרגיע את המנוחה ולמנוע מריבה עם המשיבה באותה תקופה.

    • בתצהירה המשלים מיום 15.5.2019 המשיבה לא מכחישה את עצם קיום השיחות ומציינת כי ההקלטות מחזקות את טענתה כי מטרת אחיה הייתה לנצל את מצבה הקשה של האם על מנת להשתלט על נכסיה בניגוד לרצונה.

      המשיבה טוענת כי אחיה וגיסתה ניסו לשתול למנוחה מחשבות נגדה ולחלץ תשובות מוכתבות לשאלות יזומות על מנת להכין תשתית ראייתית לכאורה לטענותיהם השקריות, כאשר מדובר בשיחות שהוקלטו רק בחלקן ונראה כי החלק שהוקלט היה רק החלק שהתאים לאחיה.

       

    • לעניין תוכן השיחה המשיבה טוענת כי המנוחה לא מזכירה בשיחות אלה את עניין הצוואה או כספי תכנית החסכון בחברת כלל.

       

    • המתמללת הגב' ל. ב העידה בפני בית המשפט כי תמללה את הקלטת שהועברה לה. העדה אמינה, התייחסה לשאלות בצורה רצינית ולא התיימרה לומר דבר שאינו בתחום ידיעתה.

      העדה נחקרה ביחס לכותרת התמליל שבה צוין "הקלטת שיחה שנערכה ב-25.4.2016" והעידה כי תאריך ההקלטה נמסר לה מפי הלקוח, שכן אין לה דרך אחרת לדעת מתי בוצעה ההקלטה (עמ' 131 שורות 6-7 ו-16).

      העדה הבהירה כי אין לה דרך לדעת אם ההקלטה שהועברה אליה כוללת רק חלק משיחה שהחלה קודם להקלטה, אך מסבירה כי לא שמעה בתמלול קפיצות או קטיעות מכוונות ולכן ציינה כי לא הצליחה לזהות מניפולציות (עמ' 132 שורות 6-16).

       

      לא נעלם מעיני בית המשפט כי ההקלטה בוצעה בחודשים האחרונים לחייה של המנוחה ( ולא רלוונטית למועד עריכת הצוואה) עת חלה התדרדרות במצבה, כאשר מאמצע שנת 2016 היא למעשה איבדה את צלילותה לחלוטין, הפכה להיות פסיכוטית ולא זיהתה אפילו את בתה (ר' עדות המומחה בעמ' 137 שורות 27-29 וכן עדות הבנים המאשרים כי בעת ההקלטה מצבה הפיזי והקוגניטיבי של המנוחה לא היה טוב: עדות ב' בעמ' 99 שורות 6 ו-10 ועדות י' בעמ' 111 שורה 25). עם זאת, לא ניתן להתעלם מהביקורת הקשה שהמנוחה מותחת כלפי ילדיה ומעוצמת הכאב והכעס שהיא חשה בעיקר כלפי המשיבה (הדבר מתיישב עם עדות המנוח) וניכר כי המנוחה מצויה במערבולת רגשית. בנקודה זו, אני מוצאת לציין כי במהלך העדות, שני הבנים נשברו בבכי כאשר תיארו את רגעיה האחרונים של האם ולעומת זאת, המשיבה שידרה קור רוח וכמעט לא הגיבה לתיאורי תקופה זו ורגעים אלו.

       

      מעורבות בעריכת הצוואה

35. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כדלקמן:

    "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה". 

     

    הסעיף מונה שלוש עילות בטלות של הוראה המזכה אדם או בן זוגו בצוואה וזאת אם ההוראה בצוואה מזכה את (1) עורכה (2) את מי שהיה עד לעשייתה או (3) את מי שלקח "באופן אחר חלק בעריכתה".

     

36. בפסק דין בע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, (פס"ד מיום 4.1.2000, פורסם בנבו) נקבע כי המבחן המשמש את עילת הפסלות השלישית הזו שונה במהותו מזה המשמש את שתי העילות האחרות והשאלה אם נטל הזוכה על פי הצוואה חלק בעריכתה נבחנת עפ"י הנסיבות. זה ביטוי גמיש אשר מתמלא תוכן עפ"י הנסיבות המיוחדות שלכל מקרה ומקרה.

    "..החוק יוצר הנחה חלוטה כי מי שלוקח חלק בעריכת הצוואה השפיע שלא כדין על המצווה. חזקה זו אין לסתור אף לא בהבאת ראיות המלמדות כי שלבים אחרים בהליך היווצרותה של הצוואה היו נקיים מפגם. העובדה שהנהנה על-פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר', אין תוקף להוראה המזכה אותו - אפילו הייתה זו הוראת אמת".

     

37. לעניין הפרשנות להוראת סעיף 35 לחוק הירושה, נקבע בפסיקה כי הבחינה תהיה לפי השאלה, האם נטל הנהנה חלק בעריכת הצוואה, ומהי מידת האינטנסיביות של המעורבות הנטענת של הנהנה מן הצוואה.

    וכך קבע כבוד השופט רובינשטיין בע"א 586/03 חרמון נ' גולוב פ"ד נ"ט (3)1:

    "... השכל הישר מורנו גם, כי הצטברותם של אירועים וזיקות שאולי כ"א מהם כשלעצמו לא היה בו כדי להציב תווית של נטילת חלק בעריכת הצוואה, הנה בהיקצבם יחד, "במבט-על" אל המכלול, יוצרים הם אותה השתתפות בעריכתה שיש בה כדי לפסול..."

     

38. הפסיקה חזרה וקבעה, כי ביסוד ההוראה שבסעיף 35 לחוק הירושה, חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ראו: ע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן פ"ד כ"ד(2)93; ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה פ"ד מ'(3) 105; ע"א 1079/92 גדליה נ' דאלי פ"ד מ"ז (5) 431; ע"א 2500/93 שטיינר נ' איגוד עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338; ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו פ"ד נ"ד (1) 19; ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה פ"ד נ"ה (3) 887).

     

39. עדות עורך הצוואה (עו"ד יוסי נגר)

    • עו"ד יוסי נגר ערך את צוואת המנוחה והוזמן להיחקר אודות נסיבות עריכת הצוואה.

       

    • העד ידע למסור פרטים בנוגע לנסיבות עריכת הצוואה, השיב לשאלות שנשאל באופן מסודר, ברור וקוהרנטי ולא מצאתי להטיל ספק בעדותו.

       

    • העד זכר את שהתרחש כשלוש שנים וחצי לפני מועד העדות, כשבעניין זה ציין כי ריענן את זיכרונו גם באמצעות שחזור של שיחות טלפוניות שבוצעו מהטלפון הנייד שלו.

       

    • לאחר מתן העדות ולבקשת בית המשפט, העד הודיע כי אין בידו הקלטות של השיחות שבוצעו מהטלפון הנייד שלו, שכן מדובר במכשיר טלפון ישן ולא פעיל. העד הבהיר כי ממילא לא יכול היה להאזין לשיחות ולפיכך בעדותו סמך רק על רשומות שבהן הופיעו מספרי הטלפון של שיחות נכנסות, מועד ההתקשרות ושעת ההתקשרות (ראה הודעת עו"ד נגר מיום 20.3.2019).

       

    • מעדות העד מתקבלת תמונה ברורה לפיה המשיבה נטלה חלק בעריכת הצוואה והתנהלותה בסמוך למועד עריכת הצוואה מלמדת כי מידת המעורבות שלה בעריכת הצוואה הייתה אינטנסיבית ביותר בהשוואה למידת מעורבות מינימאלית של המנוחה. המשיבה יזמה, תיאמה פגישות, הכתיבה את תוכן הצוואה ונשאה בשכ"ט עו"ד ולמעשה היא ה"מושכת בחוטים" בכל הנוגע לעריכת הצוואה.

       

    • מתברר כי העד נפגש עם המנוחה שלוש פעמים במהלך שבוע אחד:

      פגישה ראשונה התקיימה ביום 28.6.2015 (יום ראשון בשבוע) לצורך ביטול הצוואה ההדדית,

      הפגישה השנייה התקיימה ביום 1.7.2015 (יום רביעי). בפגישה זו חתמה המנוחה על הצוואה הראשונה, שבה ציוותה למשיבה את כל רכושה, למעט הזכויות במגרש ביישוב ***

      והפגישה השלישית התקיימה ביום 5.7.2015 (יום ראשון), דהיינו בהפרש של ארבעה ימים בלבד מהפגישה הקודמת ובפגישה זו חתמה המנוחה על הצוואה נשוא ההליך, במסגרתה ציוותה למשיבה את כל רכושה ללא סייג שצוין בצוואה שנערכה בפגישה השנייה.

       

    • למעשה העד לא שוחח טלפונית עם המנוחה כלל והתיאומים, הן בנוגע להודעת הביטול של הצוואה ההדדית והן בנוגע לצוואות שנחתמו ביום 1.7.2015 וביום 5.7.2015, בוצעו ישירות ע"י המשיבה ואף המשיבה היא זו שהסדירה את תשלום שכה"ט בגין עריכת הצוואה האחרונה.

       

    • העד העיד ביחס לנסיבות עריכת הצוואה הראשונה :

      "לא שוחחתי טלפונית עם המנוחה, אלא הייתי בקשר רק עם נ', היא ביקשה, כנראה שרק על סמך זה הכנתי את המסמך ולאחר מכן כמובן שישבתי עם המנוחה במשרד, כמובן שהיא קראה את זה, הסברתי לה והיא חתמה על הצוואה בפני עדים" (עמ' 8 לפרוטוקול דיון 26.2.2019, שורות 7-9).

       

    • מעדות עורך הצוואה בעמ' 6-7 לפרוטוקול התברר כי ביום 28.6.2015 המשיבה יצרה עמו קשר לצורך ביטול הצוואה ההדדית ובאותו יום המנוחה חתמה על הודעת ביטול.

      המשיבה התקשרה לעורך הצוואה גם ביום 30.6.2015 וביקשה לקבוע פגישה לצורך חתימת המנוחה על צוואה חדשה וביום 1.7.2015 הביאה את אמה למשרדו של עוה"ד נגר לצורך חתימת הצוואה הראשונה.

       

    • מספר ימים לאחר חתימת הצוואה הראשונה חזרה המשיבה ויצרה קשר עם עו"ד נגר, ביקשה לתאם פגישה נוספת לצורך עריכת צוואה חדשה ואכן ביום 5.7.2015 נחתמה הצוואה נשוא הבקשה לצו קיום צוואה (עמ' 8 שורות 19-20).

      מעדותו עולה כי הצוואה הודפסה עוד לפני הפגישה עם המנוחה:

      "וודאי, הייתה ערוכה, ערכתי אותה לפני כן" (עמ' 8 שורה 5).

       

    • מעדות עורך הצוואה עולה כי שכ"ט בגין עריכת הצוואה האחרונה (צוואה מיום 5.7.2015) שולם ע"י המנוחה באמצעות שיק, אך השיק חזר מהסיבה ש"חתימת המושך לא תקינה" ואז המשיבה הסדירה תשלום שכה"ט (ראה בעמ' 10 שורות 4-5).

      ** העתק השיקים הוגש ע"י עו"ד נגר (ראה תיקיית מוצגים, 2 עמ' מסומן ת'-3)

      וניתן לזהות בעין בלתי מזוינת את הדמיון בכתב היד המופיע על גבי שני השיקים.

       

40. עדות עו"ד ת.ר (עדת קיום נוספת)

    העדה לא הגיעה מוכנה לעדות ומבחינתה מדובר ב"עניין טכני" (עמ' 126 שורה 14 ועמ' 127 שורה 30), אך התנהלות העדה הותירה חשש לחוסר הבנה של חשיבות מעמד עריכת הצוואה ובאחריותה כעדת קיום בעניין נסיבות עריכת הצוואה.

     

    לשאלת בית המשפט האם העדה בדקה את התיק בעניינה של המנוחה בטרם מתן העדות, השיבה בעמ' 128 שורה 9:

    "מה אני הייתי אמורה לבדוק? אני פשוט לא יודעת. זה לא קשור לצוואה.

    ...

    אני מבקשת סליחה אבל אני לא ערכתי צוואה, הייתי מוזמנת לחתום כעד. כעדה...,

    לא מזמן הייתה לנו השתלמות בנוגע לעריכת צוואות, ואני מסכימה שעו"ד שעורך צוואה חייב לעשות תרשומת, עכשיו אני אדע. "

     

    העדה טענה כי אינה זוכרת את נסיבות עריכת צוואת המנוחה במקרה דנן ואינה זוכרת (ראה עמ' 126 שורות 27-28) האם המשיבה ובעלה ישבו בחדר ההמתנה בעת חתימת הצוואה וציינה כי היא נוהגת לוודא כי בחדר שבו יושב המצווה לא נוכח אדם נוסף, אחרת היא אינה חותמת כעדת קיום (עמ' 127 שורות 14-16).

     

    לאור האמור איני מוצאת ליתן משקל לעדות בכל הנוגע לנסיבות עריכת הצוואה.

     

41. עדות המשיבה

    עדות המשיבה היתה רצופת סתירות ואי דיוקים ומבוססת על השערות. 

    למרות מעורבותה הפעילה והיסודית כפי שתואר ע"י עו"ד יוסי נגר, המשיבה בחקירתה ביחס לנסיבות עריכת הצוואה טענה כי אינה זוכרת תאריכים, אינה יודעת להבדיל בין נסיבות עריכת הצוואה הראשונה לבין נסיבות עריכת הצוואה נשוא המחלוקת.

     

     

     

    במהלך חקירתה הנגדית מסרה בעיקר תשובות מתחמקות ומיתממות כגון: "לא הבנתי", "אני חושבת", "אני לא יודעת", "אני יכולה לנחש?" , אך לשאלה אם הייתה מעורבת בעריכת הצוואה הראשונה השיבה באורח פלא תשובה חד משמעית: "אני לא הייתי מעורבת בעריכת הצוואה" (עמ' 80 שורות 20-21).

     

    כזכור עורך הצוואה, עו"ד יוסי נגר, העיד כי הצוואה הייתה ערוכה זה מכבר ועדותו מתיישבת גם עם עדות המשיבה כי בעת הפגישה עם המנוחה לא נכחה במשרד מזכירה (עמ' 69 שורה 27).

    המשיבה הכחישה בעדותה כי שוחחה עם עורך הצוואה על תוכן הצוואה וטענה כי השיחה הטלפונית נמשכה לכל היותר דקה (עמ' 69 שורות 18 ו- 22 ועמ' 73 שורה 5).

     

    "ש:יש לך איזה שהוא רעיון איזה שהיא מחשבה איך עו"ד נגר ידע

    מה לכתוב בצוואות.

    ת:אני חושבת אולי בזמן שהיא ביטלה את הצוואה ההדדית גם שם

    חיכיתי קצת יותר זמן.

    ש:בזמן ביטול הצוואה ההדדית אמרה לו מה יהיה כתוב בצוואה

    השניה.

    ת:אני לא יודעת, לא יודעת, מצטערת. "

    (עמ' 70 שורות 2-5).

     

     

    בית המשפט העיר למשיבה במהלך החקירה הנגדית כי מדובר בהליכים ופגישות שלא ארעו לפני שנים רבות, כאשר עו"ד נגר המקבל לקוחות רבים הציג זכרון סביר ביחס לאותם ארועים ולפיכך, בית המשפט הדגיש כי תשובות רצופות לפיהן היא אינה זוכרת נקודות, אינה יודעת תאריכים ולא יודעת כיצד ארעו האירועים בהם השתתפה, עלולות לגרוע ממידת המשקל ביהמ"ש מייחס לעדות חלקית.

     

    ביהמ"ש הפציר בעדה להתרכז ולנסות לשתף במידע הידוע לה אך תשובותיה היו מתחמקות ואולם לאחר שבא כוח המתנגדים ציטט בפני המשיבה את דברי עוה"ד נגר בעדות שמסר לבית המשפט יומיים קודם למועד עדותה, היא חזרה והבהירה כי אינה טוענת שהעד משקר (עמ' 70 שורות 19-27) ובכך למעשה אישרה כי נסיבות עריכת הצוואה התרחשו בפועל כפי שתואר על ידו בעדותו.

     

    בהמשך לאמור לא מצאתי לקבל את טענת המשיבה כי "לא ידעה" את תוכן הצוואה והוכח ללא כל ספק כי המשיבה היא זו שהכתיבה את תוכן הצוואה והיא זו שפעלה לחתימת אימה על המסמכים שדאגה שייערכו כפי שהמשיבה סברה שצריכים להערך.

     

     

     

     

42. לסיכום,

    המנוחה הותירה צוואה שייתכן בסבירות גבוהה שהיתה במועד עריכתה, במצב קוגניטיבי שאינו פוסל את כשרותה לערוך אותה, אלא שנסיבות עריכת הצוואה מצביעות על כך שהמשיבה נטלה חלק בעריכת הצוואה ויוצרות חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

     

    המשיבה יזמה את עריכת הצוואה, המשיבה דאגה ליצירת הקשר עם עורך הצוואה, המשיבה היא זו שהכתיבה לעורך הצוואה את תוכן הצוואה בשיחות טלפוניות שניהלה עמו.

    המשיבה תיאמה את המפגשים, דאגה להביא את אמה למשרדו של עורך הצוואה ואף נשאה בתשלום שכה"ט. ובאותו אופן המשיבה שלטה אף על האירועים שהתרחשו בסמוך לפני חתימת הצוואה האחרונה ונוגעים לביטול הצוואה ההדדית וחתימת הצוואה הראשונה.

     

    הצטברות האירועים כפי שתוארו לעיל מובילים אותי למסקנה כי פעולותיה של המשיבה בסמוך לעריכת הצוואה מהוות נטילת חלק בעריכת צוואת המנוחה ומביאות לביטולה.

     

43. לאור האמור נפסק כדלקמן:

    • הליך ההתנגדות למתן צו קיום צוואת המנוחה בת"ע 24418-04-17 מתקבל.

    • למען הסר ספק החלטתי מיום 13.2.2018 נותרת על כנה וצו קיום צוואה שניתן ע"י כב' הרשם לענייני ירושה ביום 15.9.2016, מבוטל.  

    • צו ירושה לעיזבון המנוחה יינתן בת"ע 15334-05-18.

    • בכך מסתיימים את ההליכים בת"ע 24418-04-17 ות"ע 15334-05-18.

      המזכירות תסגור את התיקים הנ"ל.

    • הוצאות

      לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים לרבות התנהלות הצדדים, מורכבות הדיון וחשיבות מהות העניין עבור כל אחד מהצדדים, היקף העיזבון והיקף ההליך אשר נמשך למעלה מארבע שנים במהלכן התקיימו שבעה דיונים, הוגשו מעל לעשרים בקשות ונתנו תשעים ושלוש החלטות ובשים לב לתוצאות ההליך, אני מוצאת לחייב את המשיבה לשאת בהוצאות משפט בגובה 40,000 ₪ לטובת המתנגדים.

      הסכום ישולם בתוך 30 יום ויישא הפרשי ריבית והצמדה עד התשלום המלא בפועל.

       

       

       

       

       

       

       

       

       

      הכרעה בתביעה להשבת כספים ומיטלטלין

44. בתביעה הכספית האב עותר להשבת כספים בגובה של מעל מיליון שקלים אשר הועברו לחשבון הבת במהלך חייהם של ההורים ובעודם מנהלים משק בית משותף, בטענה כי מדובר בכספים משותפים לו ולמנוחה אשר הוצאו ע"י המשיבה שלא כדין.

     

45. הלכת השיתוף

    • המנוחה והמנוח נישאו לפני כניסתו לתוקף של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 ועל כן המשטר הרכושי החל עליהם הוא הלכת השיתוף המאמצת את "חזקת השיתוף", לפיה "בני הזוג החיים בצוותא, ומקיימים משק בית משותף, הרכוש שנצבר במשך חייהם המשותפים – הוא רכושם המשותף, המתחלק ביניהם בחלקים שווים, גם אם הוא רשום רק על שם אחד מהם, וכל עוד אין ראיות על כך שנתגבשה ביניהם כוונה אחרת." (בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מה (2) 221, בעמ' 212-213).

       

      ב. החזקה אינה קמה מניה וביה מכוחו של קשר הנישואין לבדו והחזקה  ניתנת לסתירה

      (ע"א 5774/91 יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה, פ"ד מח(3) 372, 377.

      משמעות הדבר הוא כי כאשר מובא להכרעה עניינם של בני-זוג שחלה עליהם הלכת השיתוף, יש לבחון האם התקיימו מבחנים להחלתה של חזקת השיתוף.

      הנטל לסתור את החזקה מוטל על הטוען לסתירתה- אם בכלל ואם לגבי רכוש ספציפי.

       

      ג. במשך הזמן התגבשו כללי מִשנה להחלת החזקה בנסיבות שונות וביחס לנכסים  שונים.

      בין היתר יש לבדוק קיומם של חיי נישואין משך תקופה ארוכה עם מגורים משותפים וחיי משפחה ללא קרע מהותי או פירוד ממשי, יחד עם מאמץ משותף בניהול ובפרנסת הבית (ראו בג"ץ 2222/99 גבאי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נד(5) 401, 416-414).

       

      ד.בנסיבות מסוימות חזקת השיתוף חלה גם על נכסים חיצוניים או נכסים שלא נצברו כתוצאה ממאמץ משותף או שלא במהלך הנישואין.

      ראו בעניין זה ע"א 1937/92 קוטלר נ' קוטלר, פ"ד מט(2) 233; ע"א 1880/95 דרהם נ' דרהם, פ"ד נ(4) 865; ע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פ"ד נה(4) 709; רע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ, פד"י סב (1) 165 סעיף 13 לפסה"ד וההפניות שם. 

       

      ה.בגדרי החזקה באים אף נכסים עסקיים, ולעיתים גם נכסים שהיו ברשות מי מבני הזוג עוד קודם לנישואין ע"א 2280/91 אבולוף נ' אבולוף, פ"ד מז(5) 596 (1993); ע"א 370/87 עיזבון מדג'ר נ' עיזבון מדג'ר, פ"ד מד(1) 99, 101 (1990).

       

      ו. למעשה החזקה הפכה כמעט חזקה חלוטה, בכל הנוגע לנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים, והוחלה על בני כל העדות והדתות.

      ע"א 65/89 מוסטפה נ' מטוע, פ"ד מד(4) 197 (1990); עניין בבלי בעמ' 232; ע"א 77/77 ראבי נ' ראסי, פ"ד לג(1) 729 (1979); ע"א 663/87 נתן נ' גרינר, פ"ד מה(1) 104 (1991); ע"א 488/89 נופרבר נ' נופרבר, פ"ד מד(4) 293 (1990); ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337 (1997); ע"א 491/75 חיימי נ' אשתר, פ"ד לא(2) 589 (1977).

       

46. בענייננו, ההורים המנוחים ניהלו שני חשבונות משותפים בבנק *** ובבנק ***.

     

    אין חולק כי מקור הכספים שהושקעו בתכנית החסכון בחברת כלל היה בכספים שהיו מופקדים בחשבון המשותף בבנק ***.

     

    הבן ב' אומנם צורף בשנת 2013 כבעלים נוסף בחשבון ההורים על מנת לסייע להם בניהול החשבון ואולם הוא לא עתר ואינו עותר כיום לקבלת סכום כלשהו מכוח היותו בעלים משותף בחשבון.

     

47. המשיבה החזיקה בטענה כי כל אחד מההורים ניהל בעצמו את אחד החשבונות המשותפים והתנהל כאילו מדובר בחשבון שלו מבלי שההורה האחר התערב בניהולו.

    לטענתה, האב ניהל את החשבון בבנק *** לשם הופקדה משכורתו והעביר כספים רבים מחשבון זה לאחיה י' ללא אישור המנוחה וכך אמה התנהלה בחשבון בבנק *** לשם הופקדה משכורתה ופעלה בחשבון זה כרצונה (ראה האמור בסעיף 9 לתצהיר עדותה הראשית של המשיבה בתמ"ש 32599-09-16).

     

48. גרסת המשיבה בנוגע להפרדה רכושית הופרכה ע"י האב ולא נסתרה החזקה כי מדובר בכספים שנצברו במהלך החיים המשותפים ושייכים להורים ז"ל בחלקים שווים.

     

    • האב הוכיח את טענתו בדבר העברת כספים מחשבון הבנק הרשום על שמו בבנק הפועל לחשבון הבנק הרשום ע"ש המנוחה בבנק ***. מדובר בסכומים בגובה של מאות אלפי שקלים שהועברו ע"י האב לחשבון בבנק ***. ההפקדות בוצעו במהלך השנים, בין היתר, מכספי ירושה שקיבל מהוריו ז"ל, קרן השתלמות ופנסיה.

       

    • האב צרף גם אסמכתא להעברת מכספים בגובה כ-80,000 ₪ מהחשבון בבנק *** לחשבון בבנק ***, בסמוך לאחר פתיחתו בחודש יולי 2000 (נספח א' 1-14 לתצהיר עדות ראשית של האב) ובכך האב סתר את גרסת המשיבה כי מדובר בכספים שהיו שייכים רק למנוחה וכי כל אחד מההורים התנהל באחד מהחשבונות המשותפים כאילו היה בבעלותו הבלעדית.

       

    • המשיבה עצמה חזרה בה מהטענה כי העברת הכספים ע"י האב לאחיה י' בוצעה ישירות מחשבון הבנק בבנק *** ומסרה גרסה חדשה לפיה העברת כספים בוצעה ע"י האב במזומן.

       

      "ש:עשית עבודה גדולה, הבאת מסמכי בנקים בלי סוף, נכון שלעוה"ד שלך

      היה להם צו של בימ"ש שהם יכולים לפנות לכל בנק ולהוציא איזה תדפיסים שהם רוצים בקשר לאבא, את יודעת את זה?

      ת:נכון.

       

       

      ש:אז למה את אומרת אבא העביר המון כספים לי', פנית לבנק *** להראות שהועברו כספים לי'?

      ת:הוא העביר בעיקר מזומנים, זה מה שהיא סיפרה, חבילות.

      ש:את כותבת העביר כספים רבים מהחשבון בבנק *** לי'. העברה מהבנק.

      ת:כן. לא אמרתי העברה.

      ש:זה לא נכון מה שכתבת.

      ת:אמרתי העברה בנקאית? אינטרנטית? אמרתי העבירה לו, סכומים גדולים של כסף בתוך עטיפה גדולה ומעביר לו. מזומנים.

       

      לשאלת בימ"ש, אני אומרת שזה לא היה מעטפה, זה היה עטיפה, כמו בד,

      שקיות, עטוף בנייר חום כזה.

      לשאלת בימ"ש אם ראיתי ואיך אני יודעת באיזה צבע, אני אומרת ככה אמא

      סיפרה לי.

      לשאלות בימ"ש:

      ש:למה לא כתבת את זה ככה?

      ת:לזה התכוונתי. לא העברה בנקאית. מזומנים. "

      (עמ' 81 שורות 12-30).

       

49. בהינתן כי מדובר בכספים משותפים השייכים לאב ולמנוחה בחלקים שווים ביניהם, הרי שהמנוחה הייתה רשאית להעביר לבת, לכל היותר מחצית מכספי תכנית חסכון בחברת ***.

     

    א. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט התייחסה גם לכשירות המנוחה לחתום על ייפויי הכוח הנוטריוני ולהערכת המומחה "הסבירות שהמנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ולחתום על ייפוי כוח נוטריוני גבוהה מהסבירות שלא הייתה כשירה."

     

    ב.המנוחה הייתה רשאית לבצע כל פעולה שרצתה ביחס למחצית מהכספים השייכת לה, אך למעשה היא העבירה לבת כספים אשר מחציתם משויכת לאב וזאת מבלי שקיבלה את הסכמתו לכך.

     

    ג.המנוחה לא הייתה רשאית להעניק לבת יותר מחלקה בתכנית החיסכון (מחצית), שכן מחצית מהכספים הייתה שייכת לאב הן מכוח היות המנוחים בעלים במשותף בחשבון הבנק והן מכוח הלכת השיתוף.

     

    ד.לאור האמור אני מקבלת את טענת בא כוח האב כי מחצית מהכספים כלל אינו שייך למנוחה (סעיף 45 לסיכומים) ולפיכך על המשיבה להשיב מחצית מהכספים לאב. ביחס למחצית הנוספת, הרי שהמנוחה הייתה רשאית לבצע כל פעולה בכספה, לרבות העברת הכספים לבת והעברה זו בוצעה בחייה ולא מכח הצוואה .

     

50. יצוין, חרף תוצאת ההליך כאמור בסע' 49 לפסה"ד, כי דעתו של ביהמ"ש אינה נוחה מהאופן בו עברו הכספים לחשבון הבת.

    כפי שצוין ופורט, האופן שבו השיגה המשיבה שליטה בענייני אימה המנוחה הוא מפוקפק למדי. בכל הנוגע לצוואה עלו הדברים לכדי פסילת הצוואה, יחד עם זאת בכל הנוגע להעברת הכספים בחייה של האם המנוחה, מבחני הפסיקה והחוק הם אחרים וממילא אין בפני ביהמ"ש תביעה להורות על ביטול ההענקה שבוצעה בחיי האם המנוחה.

     

51. אשר על כן התביעה להשבת כספים מתקבלת באופן חלקי, כך שעל המשיבה להשיב לחשבון האב מחצית מהכספים שהיו מצויים בתכנית חסכון בחברת ***, נכון ליום 2.6.2015 או סמוך למועד זה כאשר הסכום נושא הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד להעברת התשלום בפועל, המהווים חלקו בכספים המשותפים לו ולאשתו המנוחה.

     

52. העתירה להשבת מיטלטלין נדחית.

    האב לא הוכיח דבר קיומם של המיטלטלין שפורטו בסעיף 25 לכתב התביעה. הוא לא צרף תיעוד של המיטלטלין הנ"ל למשל באמצעות תמונות ואף לא ביקש לזמן לעדות עדים שיעידו על קיומם של המיטלטלין והיותם בבעלותו ו/או בבעלות המנוחה.

    כך או כך, המשיבה טענה כי האם העניקה לה זמן רב טרם פטירתה מיקסר ותכשיטים בודדים וטענה זו לא נסתרה.

     

53. פסיקת הוצאות

    בהתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים בעת פסיקת הוצאות ונוכח תוצאות ההליך, בשים לב שתביעת האב התקבלה , הגם שרק מחצית מהכספים שהועברו בחיי המנוחה יוחזרו, אני מוצאת לחייב את המשיבה לשלם לעיזבון התובע הוצאות משפט בגובה 25,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי ריבית והצמדה עד מועד התשלום בפועל.

     

     

    סוף דבר;

54. ההליך ההתנגדות בת"ע 24418-04-17 מתקבל וההכרעה מצויה בסע' 14 – 43 לפסק דין זה.

     

55. צו ירושה יינתן במסמך נפרד בת"ע 15334-05-18.

     

56. התביעה בתמ"ש 32599-06-16 מתקבלת באופן חלקי וההכרעה מצויה בסעיפים 44 - 53 לפסק דין זה.

     

57. המזכירות תמציא פסק הדין לבאי כוח הצדדים, תסרוק אותו ב-2 ההליכים שבכותרת וכן בת"ע 15334-05-18 ותסגור את שלושת ההליכים.

     

58. מתירה העברת נוסח מותאם של פסה"ד בהשמטת שמות ופרטים מזהים למאגרי הפסיקה האלקטרוניים. נוסח מתאים יועבר למאגרי הפסיקה ע"י ביהמ"ש באמצעות דוברות בתיהמ"ש.

     

    ניתן ביום, ל' תשרי תשפ"ב, 06 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.