פס"ד בהתנגדות לקיום צוואת מנוחה

לפני תביעת התובע לקיום צוואת המנוחה י. ק. ז"ל (להלן: "המנוחה") מיום 28.6.95, התנגדות הנתבע לקיומה ובקשת הנתבע למתן צו ירושה לפיו הנו היורש הבלעדי של המנוחה על פי דין.

רקע עובדתי בקצרה והשתלשלות ההליך המשפטי

1.הנתבע – הנו בנם הביולוגי של המנוחה וא. ג. ז"ל, בעלה הראשון. מספר שנים לאחר שהמנוחה התאלמנה ממר ג. ז"ל, המנוחה נישאה לבעלה המנוח מר י. ק. ז"ל (להלן: "המנוח").

בגיל 16 עזב הנתבע את בית המנוחים וגדל בבית אחותו מאב. לטענתו - סולק על ידי המנוח, לטענת התובע - עזב מבחירה לאחר שלא קיבל את נישואי המנוחה למנוח.

התובע - נולד להוריו הביולוגיים פ. וח. ק.. מר ח. ק. הנו אחיינו של המנוח (בן אחיו). סמוך לאחר לידתו, כשהוא בן מספר ימים, מסרו ההורים הביולוגיים את התובע לחזקת המנוחים על מנת שיגדלו אותו. המנוחה היתה אז כבת 59. הנתבע היה אז כבן 23.

הסדר זה היה בתוך המשפחה, בהסכמת הוריו הביולוגיים של התובע ובהסכמת המנוחים, ללא שהתנהל הליך משפטי בעניין.

מינקותו ועד יום מותה, המנוחה גידלה את התובע ושימשה לו כאם לכל דבר ועניין. התובע התגורר עם המנוחה עד יום מותה, עם אשתו וילדיו.

למנוחים לא נולדו ילדים משותפים.

2.המנוחים ערכו צוואות הדדיות ביום 28.6.95, בהן ציווה כל אחד את מלוא עיזבונו לבן הזוג, וככל שלא יהא בן הזוג בין החיים במועד הפטירה – לתובע. הצוואות נערכו בשני עדים.

3.המנוח נפטר ביום 21.12.01. ביום 4.6.02 ניתן צו לקיום צוואתו.

המנוחה נפטרה ביום 6.1.17, כשש עשרה שנים לאחר פטירת המנוח.

4.חלק הארי בעיזבון המנוחה כולל את בית מגוריה ב..., אשר ירשה מהמנוח. המנוחה חתמה על תצהיר מתנה להעברת הנכס לתובע ואשתו ביום 3.6.16, לצד ייפוי כח בלתי חוזר והצהרה לרשויות המס. העסקה נערכה בפני עו"ד ארז יוסף ועו"ד יאיר אברהם, כשהיא מוסרטת. הסרטון צורף במסגרת תצהיר התובע. העסקה לא הושלמה משיקולי מס, לאחר שרשויות המס לא הכירו בתובע כבנה של המנוחה וכאשר בינתיים נפטרה המנוחה. בהינתן הצוואה בחר התובע להודיע על ביטול עסקת המתנה בנסיבות העניין.

יצוין כי נכס מקרקעין אשר ירשה המנוחה מבעלה הראשון מר ג. ז"ל (אבי הנתבע), עבר בחייה לנתבע.

5.ביום 19.2.16 הגיש התובע בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 28.6.95 לרשם לענייני ירשה. הנתבע הגיש התנגדות וההליכים הועברו לבית משפט זה ביום 5.9.17.

עילות ההתנגדות כפי שהוגדרו בכתב ההתנגדות ובדיון מיום 22.3.18:

חתימת העדים לצוואה בעמוד נפרד, מבלי שחתמו על כל עמוד בה; חתימת הצוואה תחת איום מצד המנוח על המנוחה (סעיף 30 בחוק הירושה); השפעה בלתי הוגנת מצד המנוח על המנוחה לעריכת צוואה. הנתבע ביקש למנות מומחה לבחינת חתימת המנוחה על הצוואה בטביעת אצבע. הנתבע הודיע כי אין לו טענה בקשר לכשרות המנוחה.

6.בהחלטות מהימים 22.3.18 ו-4.5.18 מונה מומחה מטעם בית משפט מר ינקו מרק למתן חוות דעתו האם הצוואה נחתמה בטביעת אצבע של המנוחה. במקביל ובהסכמת הצדדים ניתנה החלטה לקבלת מסמכים רפואיים בעניין המנוחה לתקופה הרלוונטית, אשר התקבלו.

7.חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, מר ינקו מרק

הוגשה ביום 26.6.18 ולפיה טביעת האצבע על גבי הצוואה אינה ניתנת להשוואה עקב העדר מאפייני זיהוי בשל איכות גרועה מאוד של הטביעה, קטע טביעה קטן ומטושטש.

מסקנת המומחה – "אין אפשרות לעריכת השוואה בין הטביעה שעל הצוואה ובין טביעות של המנוחה המצויות על מסמכים אחרים".

8.התקיימו לפני חמישה דיונים, מתוכם שלושה דיוני הוכחות. נשמעה עדותו של עו"ד הרטל עורך הצוואה ועד לה כעדות מוקדמת. נשמעו חקירות הצדדים והעדים מטעמם. לאחריהם הוגשו סיכומי הצדדים.

טענות הצדדים

9.טענות הנתבע –

א.הנתבע הינו הבן הביולוגי של המנוחה, ויורשה היחיד על פי דין.

ב.הצוואה מזויפת ולא נחתמה בידיעת המנוחה. המומחה מטעם בימ"ש קבע כי היקף טביעת האצבע בה נחתמה הצוואה קטן, טביעת האצבע מטושטשת ומשכך אינה ניתנת להשוואה. התובע לא הוכיח כי הצוואה נחתמה על ידי המנוחה.

ג.המנוחה לא הבינה את משמעות הצוואה ותכנה.

ד.במועד חתימת הצוואה המנוחה התגוררה עם המנוח, היתה תלויה במנוח תלות מקיפה ויסודית העולה כדי השפעה בלתי הוגנת באופן השולל את רצונה החופשי. המנוחה פחדה מהמנוח ועשתה רצונו.

ה.המנוח לא רצה בקשר של המנוחה עם הנתבע בנה והתנגד לו. המנוחה נאלצה להגיע בסתר כדי להיפגש עם הנתבע וילדיו. רק בשנת 2000, לאחר שהמנוח לא תפקד והיה "צמח" תקשרה עם הנתבע בגלוי.

ו.הצוואה נערכה כצוואה הדדית והוקראה למנוחה בנוכחות המנוח. נוכחותו הפסולה של המנוח בחדר עם המנוחה היוותה השפעה בלתי הוגנת.

ז.המנוחה פחדה מהמנוח גם לאחר מותו.

ח.העדים לצוואה חתמו על אישור לצוואה בעמוד נפרד, שלא על גבי עמוד הצוואה גופה, ובכך נפל פגם צורני בצוואה לפי סעיף 20 לחוק הירושה.

10.טענות התובע -

א.הנתבע לא הוכיח טענה לאיום או השפעה בלתי הוגנת של המנוח על המנוחה. המנוחה ערכה צוואתה מרצונה החופשי והבלתי תלוי. מכל מקום המנוח נפטר בשנת 2001, כ-16 שנים לפני פטירת המנוחה, המנוחה לא ביטלה את צוואתה מיום 28.6.95 לאחר פטירתו ובכך הביעה רצונה כי התובע ירש אותה וכל טענה בעניין אינה רלוונטית.

לו היתה המנוחה מאוימת על ידי המנוח או מושפעת ממנו בעת עריכת הצוואה, הרי שלא היתה מניעה כי תבטל הצוואה לאחר פטירתו וחל סעיף 31 לחוק הירושה. זאת מעבר לכך שחלפו 6 שנים מועד עריכת הצוואה ועד פטירת המנוח.

ב.מעבר לכך, לא מתקיימים התנאים בפסיקה הנדרשים להוכחת השפעה בלתי הוגנת.

בעת עריכת הצוואה המנוחה היתה עצמאית פיזית וקוגניטיבית ולא נזקקה לסיוע הזולת. המנוחה ניהלה אורח חיים עצמאי, ניהלה את ענייני הבית, היתה בקשר עם בני משפחה וביקרה אותם, הגיעה באופן עצמאי למשרד עו"ד הרטל והביעה רצונה. התובע היה כבן 17 ואין ולא היתה לו כל מעורבות או נגיעה לצוואה.

ג.המנוחה ערכה את צוואתה כצוואה הדדית עם המנוח. לאחר פטירת המנוח ביקשה לקיים את צוואתו ופעלה לפיה להעברת כל נכסי עיזבונו על שמה.

ד.המנוחה בחייה העניקה במתנה את המקרקעין אשר מהווה את עיקר העיזבון לתובע ואשתו, מתנה שלא הושלמה בסופו של יום להודעת התובע עצמו, משיקולי מס.

ה.הנתבע לא הוכיח פגמים צורניים בצוואה. הצוואה הנה צוואה בעדים ועל גביה ניתן אישור העדים בהתאם לדרישות חוק הירושה.

ו.הנתבע התנכר למנוחה משך שנים, לא שוחח אתה, לא התקשר אליה, לא ביקר אותה ומשך 16 שנים לא התעניין בה ובשלומה. כל אותן שנים הביעה המנוחה את רצונה המפורש להותיר את עיזבונה אחריה לתובע אשר חי אתה, סעד אותה, דאג לה, אהב אותה והיא אותו.

יצוין כי הנתבע הודיע שהוא מוותר על הגשת סיכומי תשובה מטעמו על סיכומי התובע.

דיון והכרעה

11.יאמר כבר בראשית הדברים ויורחב וינומק להלן, כי לא מצאתי כל עילה לפסילת הצוואה ומסקנתי החד משמעית כי יש לקיימה.

לא נפל פגם צורני בצוואה.

לא הוכחו טענות הנתבע לאיום, כפייה והשפעה בלתי הוגנת על המנוחה לערוך צוואה.

טענות הנתבע לאיום, כפיה והשפעה בלתי הוגנת מתייחסות למנוח כלפי המנוחה, ולא לתובע אשר היה כבן 16-17 במועד עריכת הצוואה. המנוח נפטר כ-16 שנים לפני פטירת המנוחה.

גם לו היה נמצא כי המנוח השפיע, איים על המנוחה לערוך צוואה בשנת 1995, הרי שהם חדלו מלפעול על המנוחה לאחר פטירת המנוח. משך 16 שנים לאחר פטירת המנוח ועד יום מותה, המנוחה לא ביטלה ולא שינתה את צוואתה. יש בכך, נוסף לכלל הנסיבות כפי שעלו בעדויות והראיות, להצביע על רצונה החופשי.

התובע צרף לראיותיו סרטון של המנוחה מיום 9.5.16 ובו היא מביעה את רצונה באופן ברור, רהוט וחד משמעי להעביר את מלוא רכושה לתובע ואשתו, ואישרה את הצוואה משנת 1995.

מכלל הראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו התרשמתי ולא נותר בי כל ספק כי צוואת המנוחה מיום 28.6.95 משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.

דין טענת הנתבע לפגמים צורניים בצוואה - להידחות

12.צוואת המנוחה מחזיקה שני עמודים.

בעמוד הראשון - תחת כותרת "צוואה" נרשמו הוראות הצוואה ובסופו מועד החתימה וחתימת המנוחה בטביעת אצבע.

בעמוד השני מופיע אישור העדים לצוואה בזו הלשון:

"אישור העדים

אנו הח"מ הרטל יוסף .... גרשי משה... מעידים ומאשרים בזאת כי ק. י. ת.ז. ... בהיותו בדעה צלולה ומיושבת ומרצונה הטוב והחופשי חתמה בפנינו על הצוואה הנ"ל בהיותינו במעמד אחד בעת ובעונה אחת וזאת לאחר שהוקראה בפניה הצוואה הנ"ל ולאחר שתוכן הצוואה הוסבר לה גם בעברית קלה הצהירה בפנינו שהבינה את תכנה ושזו צוואתה האחרונה.

ולראיה באנו על החתום זה בפני זה ובמעמד משותף עם המצווה.

ב... היום 28 לחודש יוני שנת 1995.

(חתימות העדים)"

לטענת הנתבע, העובדה כי העדים לצוואה אישרו את חתימת המנוחה בעמוד השני בלבד, ללא שחתמו על העמוד הראשון, מותיר את הצוואה ללא אימות עדים ומהווה פגם היורד לשורש הצוואה.

דין הטענה להידחות.

13.סעיף 20 לחוק הירושה קובע את צורת הצוואה בפני עדים:

"צוואה בעדים תהיה בכתב, תצויין בתאריך ותיחתם ביד המצווה בפני שני עדים לאחר שהצהיר בפניהם שזו צוואתו; העדים יאשרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמצווה הצהיר וחתם כאמור"

על פניו מתקיימים התנאים בסעיף כעולה מהצהרת העדים: הצוואה בכתב, נושאת תאריך, נחתמה בידי המנוחה לאחר שהצהירה בפני העדים שזו צוואתה. העדים אישרו באותו מעמד בחתימת ידם על פני הצוואה שהמנוחה הצהירה וחתמה כאמור.

הוראת סעיף החוק אינה דורשת חתימת העדים על כל עמוד ועמוד בצוואה (כמו גם חתימת המנוחה). אינני מוצאת כל פגם בכך שהעדים אישרו וחתמו בעמוד נפרד מיד לאחר חתימת המנוחה בפניהם וכאשר חתימת המנוחה נעשתה בסוף עמוד קודם. בכך יצאו העדים ידי חובתם בקיום הדרישה הצורנית שבחוק.

פרשנות אחרת מזו, לפיה על העדים לאשר חתימת המנוחה בכל עמוד ועמוד של הצוואה, תהווה הוספת דרישה צורנית לחוק, שאינה בו ושאינה מתבקשת מלשונו.

בהקשר אחר נקבע בפסיקה, כאשר נדחתה טענה כי קיימת חובה שהמצווה יחתום על כל עמוד ועמוד בצוואה, כי תוצאה שאינה מתבקשת מלשון החוק "תהיה הוספת דרישות פורמליות העשויות, בהיעדרן, לפסול את הצוואה, ונמצא, כי עקרון היסוד בדיני צוואה, המחייב לתת אותו פירוש המקיים דברי המת על פני פירוש העשוי לבטלם, לא יוגשם..".

(ע"א 681/77 מרק נ' שאבי (פ"ד ל"ג (1) 7, ע"א 564/71 (נשר) אדלר נ' נשר פ"ד כ"ו(2) 745).

14.מעבר לכך, משמיעת עדותו של עו"ד הרטל עורך הצוואה ועד לה, בעניין נסיבות עריכת הצוואה וחתימתה, שוכנעתי באמיתות הצוואה.

עדות עו"ד יוסף ראדא הרטל – נשמע בעדות מוקדמת, נתן עדותו הראשית ונחקר נגדית בדיון שהתקיים ביום 3.6.18.

בשל חשיבות הדברים תובא עדותו הראשית במלואה:

"המצווה באה אלינו יום אחד. אנחנו גרים לא רחוק, היא ביקשה ממני לעשות צוואה. היא הגיעה אלי עם תעודת זהות שלה ובתוך הת.ז. שלה אני זוכר שתמונה של תינוק.

היא אמרה לי שהיא רוצה לתת לו את כל הנכסים שיש לה. היא רוצה להבטיח את עתידו.

התינוק היה התובע. עדיין לא ידעתי. כאשר באתי אליהם הביתה, אני לא עשיתי לה ישר את הצוואה, לקחתי ממנה פרטים, אמרתי לה אוקיי. זה מה שאת רוצה, אני אקח ממך את הפרטים ואני אכין את הצוואה, אז אקרא לך לבוא ולחתום. שאלתי אותה מה עם בעלה, היא אמרה שגם הוא רוצה לתת לו. אז אמרתי לה, אז אני אבוא אליכם ואח"כ אכין את הצוואה.

לא הכנתי את הצוואה באותו מעמד.

באותו מעמד אמרתי לה אוקיי אבוא אליכם הביתה, אראה מה שאתם רוצים, אם הכול יהיה בסדר, אני אכין את הצוואה. אמרתי להם אל תחשבו רק על הילד, תחשבו גם על עצמכם. אם אחד מכם הולך לעולמו, השני יישאר לבד.

אני הצעתי להם. למנוחה ולבעלה.

בפעם השנייה שניהם היו אצלי.

בפעם הראשונה רק היא היתה. אמרתי לה שאני אבוא אליה הביתה ואבדוק.

לשאלת בית המשפט, איני זוכר מתי זה היה בפעם הראשונה, בשנת 1995 לפי הצוואה שאני רואה.

בפגישה הראשונה היא רמה לי שהיא רוצה לתת לתובע. לתינוק הזה, שהיא מגדלת אותו, שהיא רוצה להביא לו.

היא נתנה לי פרטים , את תעודת הזהות שהיא רוצה לתת לו.

לשאלת ביהמ"ש, היא היתה לבד.

אמרתי לה שאני אבוא אליכם הביתה.

אז הלכתי אליהם הביתה, אמרתי להם שאני רוצה לדעת מה אתם רוצים שיהיה כתוב בצוואה. אז אמרו לי שהם רוצים להבטיח את עתידו של התובע. שהם אוהבים אותו ודואגים לו, שהם רוצים לתת לו את הכול. אמרתי להם לפני שאתם נותנים לו את הכול, אז תתנו אחד לשני, כי אחד נשאר מצבו לא יהיה טוב, מי שיישאר שתהיה צוואה הדדית. אני אמרתי להם זה שנשאר הוא במצב גרוע יותר.

הם קיבלו את מה שאני אומר. אז לקחתי ממנו את הפרטים של תעודת הזהות. אמרתי שאני אכין את שתי הצוואות ואבוא כשהם יהיו מוכנים ואני אביא איתי עוד עד.

בין הפגישה הראשונה לשנייה, חלפו מספר ימים.

אז באתי אליהם הביתה ראיתי אותו בבית, אמרתי לתובע שיצא החוצה. הוא היה בערך בן 16 שנים. אני לא יודע, לא שאלתי, זה לא עניין אותי. הוא היה ילד גדל, אמרתי לו שיצא החוצה שישחק בחוץ. אז אני התחלתי לשאול אותה. היה איתי עוד מישהו שהבאתי, שכן שלי, אני התחלתי לקרוא להם את הצוואה כפיש הם אמרו לי. קראתי אבל אל הסתפקתי בזה, אמרתי להם אחרי שהקראתי לכם אני צריך להיות בטוח שהבנתם היטב. אז הסברתי להם בעברית קלה מה זה. מה זה הצוואה הזו ומה היא אומרת. מה משמעותה.

אחר כך הם חתמו, הם הסכימו. אנחנו היינו העדים. הם חתמו ואישרנו את הצוואה.

לגבי החתימה ביקשתי ממנה לחתום היא אמרה שלא יודעת לכתוב את השם שלה. אז אמרתי לה טוב, נעשה חתימה עם האצבע. היא חתמה לי עם בוהן יד ימין.

אישרנו את העדות שלה. היו פעם חותמות עם דיו, ככה היא חתמה עם הבוהן. היום כבר אין את זה, פעם הייתה כרית דיו. זה משנת 1987, זה ישן".

בחקירתו הנגדית השיב כי המנוחה היא זו שפנתה אליו ובאה למשרדו. הוריו של עו"ד הרטל הכירו אותה, הוא ידע שאינה יודעת קרוא וכתוב. המנוחה לא ציינה בפניו שיש לה בן ביולוגי (פרוטוקול עמ' 7). לשאלת בימ"ש השיב כי ידע שהתובע הנו בן מאומץ, המנוחים אמרו לו ומתוך כך נרשם בצוואה שהם רואים אותו כבן (פרוטוקול שם, עמ' 9).

עדותו של עו"ד הרטל היתה ברורה, רציפה, קוהרנטית, לא נסתרה והיא מהימנה עלי.

15.חתימת המנוחה על גבי הצוואה בטביעת אצבע

מחקירות הצדדים ושמיעת עו"ד הרטל עולה כי המנוחה לא ידעה קרוא וכתוב בעברית, לא ידעה אף לרשום את שמה בעברית ונהגה לחתום על מסמכים בטביעת אצבע.

כך למשל, על עסקת העברת זכויות בנכס המקרקעין במתנה לתובע מיום 3.6.16, חתמה המנוחה בפני עוה"ד על תצהירי המתנה ויתר המסמכים בטביעת אצבע. התובע העיד כי כשהיתה המנוחה ניגשת לבנקים למשוך כספים היתה חותמת בטביעת אצבע (פרוטוקול 8.12.19, עמ' 23 שורות 32-33).

עו"ד הרטל העיד בעניין:

"ש.לאחר מכן, שהגעת לביתה, אתה אומר שהיא ביקשה ממך מה לרשום בצוואה. האם ידעת ומתי שהיא לא יודעת קרוא וכתוב?

ת.אני ידעתי שהיא לא יודעת קרוא וכתוב, בגלל שאצלנו, התימנים אנשים לא למדו אז ידעתי זה לא היה חדש בשבילי. ההורים שלי הכירו אותה.

ש.אבל אתה אומר שרק כאשר נתת לה את העט היא אמרה שהיא לא יודעת לכתוב. זה הרגע שידעת שהיא לא יודעת קרוא וכתוב או לפני כן?

ת.לפני זה ידעתי. ביקשתי ממנה לחתום את השם שלה. גם אמא שלי לא ידעה קרוא וכתוב אבל ידעה לכתוב את השם שלה".

עדותו לא נסתרה והיא מהימנה עלי.

אך מתבקש, כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה תיעשה בדרך היחידה בה נהגה לחתום.

המומחה שמונה מטעם בית משפט לבחינת החתימה מצא, כאמור, כי לנוכח קטע טביעת האצבע קטן והיותו מטושטש, החתימה אינה ניתנת להשוואה מול חתימות המנוחה הנמצאות על מסמכים אחרים.

הנתבע מבקש לראות בכך שהחתימה קטנה משום פגם שיש בו לתהות על אוטנטיות הצוואה.

עו"ד הרטל הסביר את אופן חתימת המנוחה, באמצעות בוהן יד ימין שהוטבלה בכרית דיו ישנה משנת 1987.

שוכנעתי מעדותו, אשר לא נסתרה, כי המנוחה חתמה לפניו וכי החתימה בטביעת אצבע הנה חתימתה של המנוחה.

שוכנעתי כי לא נפל פגם צורני בצוואה שיש בו כדי להעביר את נטל ההוכחה אל כתפי התובע, ודאי לא פגם כדי להביא לפסילת הצוואה.

דין טענת הנתבע כי יש לבטל את הצוואה מחמת איום, כפיה והשפעה בלתי הוגנת - להידחות

16.סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע:

"הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".

סעיף 31 לחוק הירושה קובע:

"עברה שנה מהיום שהאונס, האיום, ההשפעה הבלתי הוגנת או התחבולה חדלו לפעול על המצווה, או מהיום שנודע למצווה על התרמית או הטעות, והיה בידי המצווה לבטל את הצוואה ולא עשה כן, לא יהיה עוד באותו פגם כדי ביטול הוראת הצוואה או תיקונה."

17.מהראיות שהוצגו והעדויות שנשמעו, הנתבע לא הוכיח טענתו כי המנוח איים, כפה והשפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת לערוך צוואה. מעבר לכך לא הוכיח כי היתה מניעה על המנוחה לשנות מצוואתה לאחר פטירתו ומשך 16 שנים.

טענות הנתבע - בקשר לאיומים על המנוחה מצד המנוח, בחקירתו העלה שהיו גם איומים מצד אח של אבי התובע ע., נטענו בעלמא וללא ביסוס. הנתבע העיד כי שמע את ע. באזניו מאיים על המנוחה שירצח אותה, בדיוק כשהנתבע הגיע לבקרה פעם ראשונה לאחר 20 שנים (פרוטוקול 11.4.21 עמ' 40-41), אך לא ידע להשיב על שאלת בימ"ש מדוע בנסיבות שמתאר לא פנה למשטרה, מדוע לא הגיש תלונה. לתשובתו הוא לא התרשם כי היה זה איום ממשי, לא מעבר לרצון להרתיע אותה (פרוטוקול שם, עמ' 40 שורות 20-30).

עדותו בעניין זה אינה מהימנה עלי.

עדות הנתבע בכללותה אינה מהימנה והתגלו בה סתירות מהותיות.

כך למשל, בעוד שבחקירתו הנגדית פרט הנתבע כי המנוחה נהגה להגיע לבקר אותו ולשמור על בנותיו, בדיון קדם המשפט מיום 22.3.18 הצהיר הנתבע "המנוחה לא באה לבקר אותי. היא לא העזה לבקר אותי" (פרוטוקול שם, עמ' 4 שורות 8-10).

18.לאחר פטירת המנוח, המנוחה ביקשה לממש את צוואתו והתובע פנה עבורה לעו"ד לצורך כך (עדות התובע, פרוטוקול 8.12.19, עמ' 25).

המנוחה בחרה שלא לבטל את צוואתה לאחר פטירת המנוח, ולא לערוך צוואה אחרת. משכך ובהתאם לסעיף 31 לחוק הירושה, אין באונס, כפייה, בהשפעה בלתי הוגנת, ככל שהיו (וכאמור לא שוכנעתי בטענה), כדי ביטול הצוואה.

משלא נמצא כי היתה קיימת מניעה מצד המנוחה לביטול הצוואה, משבחרה המנוחה שלא לבטל את הצוואה, הביעה רצונה הברור לצוות בהתאם לה.

19.לצד זאת, בהינתן כי הצדדים נחקרו ארוכות בשאלת כפיה, אונס והשפעה בלתי הוגנת של המנוח על המנוחה במועד עריכת הצוואה וכאשר לטענת הנתבע השפעת המנוח על המנוחה נמשכה גם לאחר פטירתו – בחנתי הדברים.

בפרשת מרום (דנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (פ"ד נב(2) 813)) ופסיקה מאוחרת יותר, נקבעו ארבעה מבחני עזר לצורך בחינת הוכחת הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת: תלות ועצמאות, תלות וסיוע, היקף הקשרים שקיים המנוח עם אחרים ונסיבות עריכת הצוואה ומידת מעורבות הנהנה בעריכתה.

הנתבע לא הוכיח קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד המנוח על המנוחה לעריכת הצוואה.

20.תלות ועצמאות- נקבע כי זהו המבחן הבסיסי, במסגרתו על בית משפט לבחון אם בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היה המנוח עצמאי מבחינה פיזית ומבחינה שכלית-הכרתית, ועד כמה. ככל שימצא כי המצווה עצמאי יותר מכל אחת משתי הבחינות, תתחזק הנטייה לשלול קיומה של תלות המצווה בנהנה.

הוכח ולא נסתר כי המנוחה היתה צלולה ועצמאית קוגניטיבית ופיזית. כך על פי העדויות שנשמעו וחקירות העדים. הנתבע לא טען להעדר כשרות המנוחה לצוות. התובע צרף מסמך רפואי מבי"ח בלינסון מיום 4.7.16 ובו נרשם כי המנוחה "מתפקדת לחלוטין, צלולה".

21.תלות וסיוע - מבחן זה מתמקד בשאלה אם הקשר בין המצווה לנהנה התבסס על מתן סיוע מצד הנהנה למצווה שנזקק לו. ככל שהנהנה היה זה שסייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו וככל שהיה הוא היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, תתחזק הנטייה לקבוע תלות.

מהחקירות שנשמעו עולה כי במועד הרלוונטי המנוחה תפקדה באופן עצמאי ולא נדרשה לסיוע הזולת. לא הוכח כי המנוחה היתה תלויה במנוח בכל אופן שהוא. הוכח כי המנוחה היתה עצמאית, ניהלה את משק הבית והתנהלותה ופועלה היו מרצון חופשי. התובע העיד בהקשר זה כי היתה הולכת לבנקים, מושכת כסף שלה, דואגת לקבלת הפנסיה שלה, הולכת לדואר, שילמה חשבונות וכיו"ב (פרוטוקול 8.12.19 עמ' 23-24).

גם מעדות הנתבע עצמו עולה כי המנוחה לא היתה מוגבלת פיזית, נהגה לצאת מהבית, שוחחה עם שכנים, דודים, הלכה לקופ"ח, לדואר, לא היתה ממודרת מהעולם ולא נמנע ממנה קשר עם העולם. הנתבע הודה כי לא היתה מניעה שיגיע לבקר את המנוחה גם כשהמנוח היה בין החיים (פרוטוקול 11.4.21, עמ' 38).

22.קשרי המצווה עם אחרים - על פי מבחן זה, ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית למועד עריכת הצוואה היה המצווה מנותק מאנשים אחרים או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק הנטייה לקבוע תלות המצווה בנהנה.

מכתבי הטענות, הראיות שצורפו והעדויות שנשמעו עולה כי המנוחה היתה בקשרים עם אחרים זולת המנוח.

המנוחה היתה בקשר צמוד וקרוב עם התובע אשר התגורר עמה כל חייו, גם לאחר שנישא ונולדו לו ילדים. המנוחה היתה בקשר חברי עם השכן מר א. צ. אשר עדותו נשמעה, עם בני משפחתה, אחיה. לעדות בנו של אחיה י. ז"ל היא נהגה לבקר את אחיה כל שבת. מעדות הגב' פ. ק. אמו הביולוגית של התובע עולה כי היתה בקשר עם המנוחה.

מעדות הנתבע עולה כי המנוחה גם היתה מגיעה אליו לביתו בתקופה מסוימת (לא ידע לומר בדיוק השנים) על מנת לשמור על בנותיו.

23.נסיבות עריכת הצוואה - יש לבחון את מידת מעורבותו של הנהנה בעריכת הצוואה. גם אם מדובר במעורבות שאינה מגיעה לכדי לקיחת חלק בעריכתה שיכול ויהא בה משום ראיה להשפעה בלתי הוגנת של הנהנה על המצווה.

מעדות עו"ד הרטל כפי שהובא לעיל עולה, כי המנוחה היתה היוזמת של הצוואה, היא זו שהגיעה למשרדו וביקשה שיערוך צוואה למנוחים. עדות עו"ד הרטל היה מפורטת באשר להשתלשלות האירועים בעריכת הצוואה עד ובמועד חתימתה ולא עולה מעדותו כי נפל פגם ברצון המנוחה, או מעורבות פסולה בצוואה או השפעה בלתי הוגנת של המנוח על המנוחה.

עדות עו"ד הרטל לא נסתרה והיא מהימנה עלי.

התובע העיד לעניין נסיבות עריכת הצוואה כפי שחווה אותן אז, בהיותו כבן 17 שנים:

"ש.מפנה לסעיף 13 לתצהירך. בן כמה היית?

ת.כבן 17.

ש.17 זה ילד?

ת.כן. יש לי ילדה בת 18

ש.אתה זוכר את אירוע החתימה.

ת.כן.

ש.היכן זה נערך?

ת.אצלנו בבית בפינת אוכל. עו"ד יוסף ראדה הגיע, ראיתיו לראשונה בביתנו. הוא לקח ממני ת"ז. בפעם השניה הוא בא יחד עם משה גרשי, הם שלחו אותי למטה, אמרו לי לך תשחק, אסור לך להיות שם. אחרי שהם ירדו למטה הם אמרו אתה יכול לעלות. היה עוד מפגש אחד עם יוסף גרשי כשהוא ראה אותי ברח' ואמר שחייבים לו כסף. 1,000 ₪ או משהו כזה. אמרתי את זה לאמא שלי."

(פרוטוקול 8.12.19, עמ' 23 שורות 3-14).

בהמשך העיד כי למנוחה היה עותק מצוואתה, היא שמרה את שתי הצוואות, שלה ושל המנוח, בארון שלה ולא היתה לו גישה אליהן (פרוטוקול שם, עמ' 25 שורות 5-9).

20.עדות מר צ. א. - שכן של המנוחים בחייהם, מטעם התובע -

העד הצהיר בתצהיר עדותו הראשית, כי התגורר בשכנות למנוחים משנת 1983 בהיותו כבן 16, ובהמשך כשבגר התחזקו יחסי השכנות בינו למנוחים והפך לחבר המשפחה. העד העיד על הקשר החזק בין התובע למנוחים, טיפולו ודאגתו למנוחים במסירות כל השנים, גם לאחר נישואיו. לעדותו שמע את המנוחים עשרות פעמים אומרים חד משמעית כי רצונם שכל רכושם יעבור לתובע לאחר 120. לעדותו המנוחה תמיד אמרה לו "הכל של ר.".

בחקירתו הוסיף על טיב הקשר בינו למנוחים אשר כלל "בילויים, טיולים, לבוא למשפחה לשתות כוס קפה. כמו בן משפחה" (פרוטוקול 8.12.19, עמ' 13).

אשר לאמירות ששמע מהמנוחים העיד כי שמע מהמנוחים בחייהם על רצונם שעיזבונם יהיה לתובע ושמע זאת גם מפי המנוחה לאחר פטירת המנוח. עדותו שופכת אור גם על היחסים בין הצדדים, בין המנוחים לבין עצמם ובין הנתבע למנוחה. וכלשונו בחקירתו:

"ש.בסעיף 8 לתצהירך תוכל לומר לי ממי שמעת עשרות פעמים את המשפט כל הרכוש של ראם?

ת.מי.ק. וי.ק.. שניהם אמרו לי כל הרכוש של ר.. הם אמרו לי אתה תהיה עד שכל הרכוש שלו. למשל בזמן שהייתי יושב שם כבן משפחה ודיברנו על ר. וידעתי שהוא בן מאומץ האבא שהיה שקול דעת אמר לי מבחינתי זה הבן שלי. כל הרכוש של ר.. אני לא יודע אם זה עבר קודם לי. אך הוא אמר לי כל הרכוש של ר.. כל השטח של ר.. הוא אמר לי אתה תהיה גם עד ותדאג שזה יהיה שלו. זה מה שהוא אמר לי באותו זמן.

ש.אתה יכול לציין תאריך?

ת.לא, הוא אמר לי את זה עשרות פעמים. הרי הייתי איתם בקשר 5, 6 שנים ובאותה תקופה הייתי בא כל שבוע ובכל פגישה היו אומרים לי את זה.

ש.מי אמר לך שתהיה עד?

ת.י. אמר וי. אישרה את מה שהוא אמר. אציין שהיה שקול דעת.

ש.איך היא אישרה?

ת.אנחנו יושבים, י.ק. הוא שקול דעת ואומר א., אני רוצה שתהיה עד שכל השטח יהיה של ר. וי. הקשיבה ואמרה נכון, כל השטח יהיה שלו.

ש.למה הוא צריך להגיד לך את זה?

ת.מכיון שהוא סמך עלי כל כך עד כדי כך שהוא החליט שהוא מטיל עלי משימה שאני אהיה עד של הבן שלו המאומץ.

ש.ידעת שיש לגב' י.ק. בן ביולוגי?

ת.ידעתי.

ש.במילים אחרות הוא רצה לתכנן שמר ג. ינושל מהירושה?

ת.אני לא יודע מה תכנן. אני יודע מה אמר לי. שכל השטח יהיה של ר.."

(פרוטוקול שם, עמ' 13-14).

ובהמשך:

ש.ראית פעם את ד.?

ת.לא. כמעט ולא. אולי פעם אחת ראיתי את המשאית שלו חונה שם ור. אמר לי שזאת המשאית שלו. לא ראיתי אותו.

ש.בסעיף 17 לתצהירך אתה טוען שי. אמרה לך שכל הרכוש לר.. היא אמרה לך מה הרכוש?

ת.כן, היא אמרה לי כל השטח עד הגבול שלך הוא של ר..

ש.זה מה שאמרה לך?

ת.כן.

ש.מעבר לזה לא היה לה עוד רכוש?

ת.כל מה ששייך לה – לר.. היא התייחסה אליו כאל בן.

ש.אז היא אמרה לך שכל מה ששייך לה לר.?

ת.כן.

ש.מתי?

ת.אחרי שבעלה נפטר באתי כמה פעמים והיא אמרה לי שהכל שלו. גם לפני כן היא אמרה.

ש.אמרת שלפני כן זה היה שייך לי.?

ת.נכון, היא צידדה בבעלה ואהבה אותו מאד. כשהוא אמר שהרכוש לר. היא אמרה בודאי, הכל של ר..

ש.אתה יכול להגיד לי אם ידעת האם המנוחה י. ידעה קרוא וכתוב?

ת.היא לא ידעה קרוא וכתוב וחתמה באצבע.

ש.אז איך היא ידעה?

ת.היא לא היתה טיפשה, היא גידלה בשטח עיזים וגת. היא השקתה את השטח. נכון שלא ידעה קרוא וכתוב.

ש.אתה לפני כמה דקות אמרת שהשטח היה של י. אז איך היא ידעה שזה השטח שלה אם לא ידעה קרוא וכתוב. מי אמר לה?

ת.כשי. היה חי השטח שלו היה שלו. רשום על שמו בטאבו. כשהוא נפטר זה עבר לחזקתה והיא ידעה איפה השטח שלה נמצא.

ש.זאת אומרת שהוא אמר לה איפה השטח שלה נמצא והיא צידדה בו ומה שאמר קדוש, רק על המילה של י.?

ת.כן. גם בצוואה.

ש.מה זה צידדה בבעלה?

ת.כשי. היה צלול הוא אמר לי אתה עד שכל השטח שלו. היא אמרה כל השטח שלו הוא בשבילי בן. אמרה זאת עשרות פעמים. אחרי שנפטר והיא היתה צלולה היא אמרה הכל של ר..

ש.כל התכנון של הירושה או פחות או יותר לפני 30 שנה?

ת.נכון.

ש.שכל הזמן שמעת את י. אומר הכל לר. וי. חזרה על הדברים?

ת.י. היתה מאד חכמה ונבונה וידעה מה היא רוצה לעשות עם השטח. היא היתה צלולה ואמרה בפירוש שהכל יהיה של ר.."

(פרוטוקול שם, עמ' 14-15).

עדותו של העד היתה קוהרנטית, לא נסתרה והיא מהימנה עלי.

24.עדות מר ב.ל. – בן אחיה ז"ל של המנוחה, מטעם התובע -

בתצהירו העיד על עצמאותה וצלילותה של המנוחה עד אשפוזה האחרון טרם פטירתה. לעדותו התובע נהג להביא את המנוחה לבקר אותו ומשפחתו ושיתף אותו בכל הקשור אליה. לעדותו, הנתבע לא היה בקשר עם המנוחה תקופות ארוכות, לא נכח בקבורתה ובאזכרות ולא ישב שבעה עם המשפחה. המנוחה תמיד אמרה שאת כל מה שהיה לה טרם נישואיה למנוח נתנה לנתבע.

עדותו לא נסתרה בחקירתו הנגדית, והיא מהימנה עלי.

25.עדות הגב' פ.ק., אמו הביולוגית של התובע, מטעם התובע -

העדה פרטה בתצהירה את כורח הנסיבות בעטיין בחרה להעביר את התובע לחזקתם של המנוחים לאחר לידתו, על מנת שיגדלו אותו, כפי שעשו במסירות ואהבה רבה. העידה על המסירות והאהבה בהם נהג התובע כלפי המנוחים, כבן להם. העדה העידה על העדר קשר בין המנוחה לנתבע ועל דברי המנוחה תמיד כי כל מה שיש לה, הכל לתובע.

עדותה לא נסתרה בחקירתה.

26.מטעם הנתבע העידה הגב' א.נ., אחיינית של הנתבע ונכדה של המנוחה –

העדה העידה על התקופה שלפני פטירת המנוח. לאחר פטירתו ומשך 16 שנים הודתה כי ביקרה את סבתה המנוחה פעם או פעמיים ולא שמעה ממנה על איומים (פרוטוקול 11.4.21 עמ' 48 שורות 14-28).

לגבי התקופה שלפני פטירת המנוח העידה כי המנוחה באה לבקר את הנתבע, וגם אליהם הביתה. לגבי גרסתה כי המנוחה פחדה מהמנוח ומפחדת מהתובע, העידה מדברים ש"שמעה" מאחרים ו"לפי הבנתה". לא דברים ששמעה ישירות מהמנוחה (פרוטוקול שם עמ' 45 שורות 13-16, עמ' 46 שורות 14-15). כאשר נשאלה במפורש אם שמעה את המנוחה אומרת שהמנוח מאיים עליה, תשובתה היתה שלא שמעה מהמנוחה על איומים אך כן המנוחה אמרה שלא כל דבר יכולה לעשות בגלוי והיתה מסתכלת בשעון ונראית בלחץ של זמן (פרוטוקול שם, עמ' 46 שורות 28-32, עמ' 49 שורות 9-14).

לא התרשמתי כי יש בעדותה כדי לבסס את טענות הנתבע בעניין איומים והשפעה בלתי הוגנת של המנוח על המנוחה לערוך צוואה.

27.עדות מר א.ל., חבר של הנתבע, מטעם הנתבע -

גם בעדותו לא מצאתי כדי לבסס את גרסת הנתבע. עדותו נסיבתית בעיקרה. כך למשל העיד כי המנוחה רצתה לתת כסף לנתבע אך לא נתנה לו, להתרשמותו מפחד אך לא הסביר מדוע אם פחדה ובכל זאת נפגשה עם הנתבע, לא נתנה לו כסף למרות שלתחושתו רצתה. העד העיד על תקופה של שנות ה-78,80 בעוד הצוואה נערכה בשנת 1995 (פרוטוקול 11.4.21, עמ' 50 שורות 20-28).

28.מעבר להתרשמותי מהראיות שהוצגו ושמיעת חקירות הצדדים והעדים מטעמם, כי צוואת המנוחה משקפת את רצונה החופשי, התובע צרף כראיה סרטון וידאו בו מצולמת המנוחה כשהיא בביתה ביום 9.5.2016 טרם חתימת תצהירי המתנה, לפיו היא מעבירה את זכויותיה בבית והמקרקעין לתובע ואשתו, במסגרת זו הביעה דעתה ורצונה גם בעניין הצוואה.

המנוחה נראית ונשמעת בסרטון מספרת את קורות חייה, בניית ביתה, נסיבות גידולו של התובע על ידה. בשלב מסוים בתחילת הסרטון המנוחה פונה לעוה"ד ואומרת כי קשה לה לשמוע, עוה"ד מתקרב אליה והיא מאשרת ששומעת את דבריו.

המנוחה מביעה את רצונה החד משמעי להעביר את זכויותיה לתובע (ומוסיפה "גם לאשתו"). המנוחה חוזרת על כי דבריה נאמרים "מהלב שלי ומהנשמה שלי" ומסבירה: "עבדתי קשה, בניתי בית, גידלתי..." אומרת שרצונה הוא "בלב ובנפש. אני חותמת לו (לתובע – ע'ב'ג') ולאשתו על כל מה שיש לי. אף אחד לא כופה עלי" ..."לאף אחד אין זכות חוץ מלר. ולאשתו".

עוה"ד מזכיר בפגישה את צוואתה ההדדית עם המנוח והמנוחה מאשרת שהתובע היורש שלה.

מצפייה בסרטון התרשמתי כי המנוחה מדברת באופן שוטף, בצלילות, מביעה את רצונה החד משמעי ליתן את רכושה לתובע באופן מפורש וקוהרנטי.

יצוין כי הנתבע לא חלק על הסרטון ועל תכנו, לא חקר את התובע בעניין (התובע נכח בפגישה) ולא ביקש לחקור את עוה"ד אשר נכחו בפגישה על נסיבות עריכת הסרטון או העולה ממנו.

29.מסקנתי על יסוד כל האמור, כי הנתבע לא הוכיח טענותיו לפסילת הצוואה, לא הוכיח כי הצוואה נחתמה על ידי המנוחה תחת איום או כפייה או השפעה בלתי הוגנת, וטענותיו בעניין זה נדחות.

סוף דבר

30.הנתבע לא הוכיח כל עילה שהיא לפסלות הצוואה שבמחלוקת מיום 28.6.95.

הנתבע לא הוכיח טענתו כי חתימת המנוחה על גבי הצוואה זויפה.

הנתבע לא הוכיח טענתו לפסילת הצוואה מחמת איום, כפייה, השפעה בלתי הוגנת.

על יסוד כל האמור נדחית ההתנגדות לקיום צוואת המנוחה מיום 28.6.95 ויש לקיימה.

צו לקיום הצוואה ייחתם בנפרד.

31.אשר להוצאות ההליך - לאחר שנדחו כל טענות הנתבע, בהינתן כי ההליך התנהל משנת 2017, הוגשו בקשות ותגובות, הוגשו מסמכים, מונה מומחה מטעם בימ"ש (הנתבע נשא בשכרו) התקיימו מספר דיונים - הנתבע ישלם לתובע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 55,000 ₪ בתוך 30 ימים.

ממועד זה הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את שלושת התיקים שבכותרת.

פסק הדין ניתן לפרסום, ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, כ"א אייר תשפ"ב, 22 מאי 2022, בהעדר הצדדים.