פס"ד בהתנגדות של בת דודתה של המנוחה לקיום צוואה לטובת המטפל הסיעודי

לפניי התנגדות למתן צו קיום צוואת המנוחה, אשר נערכה ביום 15.6.2011. המבקש היה המטפל הסיעודי של המנוחה. המתנגדת היא בת דודה של המנוחה מדרגה שנייה. המתנגדת טענה, למעורבות המבקש בעריכת הצוואה והשפעה פסולה ובלתי הוגנת, בנסיבות בהן המנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה.

האם הצוואה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה? האם המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה? האם הייתה מעורבות של המבקש בעריכת הצוואה? האם המבקש השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת על מנת שתערוך את הצוואה?

בשאלות אילו ועוד יש להכריע.

רקע עובדתי רלוונטי והשתלשלות ההליך

1. לפניי שלוש תובענות:

   ת"ע 57576-06-17 – בקשה לצו קיום צוואה שהגיש המבקש ביום 20.7.2014;

   ת"ע 57612-06-17 – התנגדות לצוואה שהגישה המתנגדת ביום 18.2.2016;

   ת"ע 57657-06-17 – בקשה לצו ירושה שהגישה המתנגדת ביום 18.2.2016.

   ההתנגדות לצוואה והבקשה לצו ירושה הוגשו על ידי המתנגדת רק לאחר שקיבלה עדכון מב"כ האפוטרופוס הכללי על פטירת המנוחה והגשת הבקשה לצו קיום צוואה שהגיש המבקש.

2. הגברת ח. ש. ז"ל נולדה ביום 3.8.1924 (להלן: "המנוחה").

3. המנוחה היתה אשה משכילה, ד"ר לגנטיקה וערירית. למנוחה לא היו אחים, והיא לא נישאה מעולם.

4. היורשות על פי דין של המנוחה הן שלוש בנות דודותיה מדרגה שנייה. המתנגדת היא אחת מהן.

5. בילדותן היו המתנגדת והמנוחה בקשר ואף הייתה תקופה שגרו יחד תחת קורת גג אחת. בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת, עברה המתנגדת להתגורר בגרמניה למשך 20 שנים עד ששבה ארצה בשנת 1992. במהלך שנות חייהן הבוגרים, בפרט בעשור האחרון לחייה של המנוחה, לא היה בין המתנגדת לבין המנוחה כל קשר.

6. המנוחה והמבקש הכירו במהלך שנת 2002, ולמצער משנת 2004 החל המבקש לשמש כמטפלה הסיעודי של המנוחה וזאת עד לשנה שקדמה לפטירתה. הקשר שבין המבקש לבין המנוחה השתרע על תקופה של למעלה מעשור.

7. ביום 15.6.2011 ערכה המנוחה צוואה בכתב יד (להלן: "הצוואה"). לשם הנוחות להלן העתק נוסח הצוואה:

   

   

8. בצוואתה ציוותה המנוחה את דירתה שברחוב XXX בתל אביב למבקש, שהיה המטפל הסיעודי שלה בין השנים 2013-2004; ואת כספיה במזומנים שבחשבון בבנק לאומי שבסניף גורדון שברחוב בן יהודה 87א' בתל אביב לשתי עמותות בחלקים שווים: "מוקד סיוע לעובדים זרים" ו-"עמותת הלל" התומכת ביוצאי ויוצאות החברה החרדית (להלן: "העמותות").

9. ביום 28.2.2014 המנוחה הלכה לבית עולמה.

10. במהלך שנת 2014, כמספר חודשים לאחר פטירת המנוחה, עבר המבקש להתגורר בדירה. במהלך ההליכים שהתנהלו לפניי, הצדדים הגיעו להסכמה לפיה המבקש ימשיך להתגורר בדירת המנוחה תוך מתן הוראות לתשלום שכר דירה והפקדתם בחשבון נאמנות.

11. ביום 21.5.2021 התקיים דיון הוכחות שבו נחקרו נציגי העמותות, המבקש וחברותיה של המנוחה: הגברת ש.פ. והגברת ש. ב..

12. ביום 27.10.2022 ניתן פסק דין חלקי בהסכמת הצדדים, העמותות והיורשות הפוטנציאליות הנוספות על פי דין. על פי ההסכמה המתנגדת חזרה בה מטענותיה כנגד העמותות, וניתן פסק דין חלקי שלפיו תקוים הוראת הצוואה הנוגעות לעמותות. משכך, ניתן צו קיום צוואה חלקי שלפיו העמותות יזכו בכספי המנוחה שבחשבונה בבנק לאומי בחלקים שווים. הוסכם, כי יתר ההליכים המשפטיים לרבות ניהול תיק ההתנגדות ימשכו כסדרם.

13. ביום 5.6.2023 התקיים דיון הוכחות נוסף שבו נחקרה המתנגדת.

14. הצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם ועתה הגיעה העת למתן פסק הדין.

    דיון והכרעה

    עקרון כיבוד רצון המת וחשיבותו

15. נקודת המוצא שממנה ראוי להתחיל את הדיון נוגעת לעקרון כיבוד רצון המת. ההנחה היא, כי צוואה מבטאת את רצונו האמתי והכן של המצווה אשר לאופן, שבו יחולק עיזבונו לאחר לכתו מן העולם. נוסף על כך, כיבוד צוואתו של המנוח מביא לידי ביטוי את האוטונומיה של המצווה כפרט ואת זכות בעלותו על קניינו (בע"מ 4990/12 מיכאל זילברסון נ' חנן זילברסון (13.11.2012)).

    היטיב לסכם עקרון זה כבוד השופט בדימוס א' ברק בספרו: פרשנות במשפט כרך חמישי, פרשנות הצוואה (תשס"א), 59-58:

    "זהו עיקרון ידוע של המשפט העברי, ולפיו 'מצווה לקיים דברי המת'. הוא מהווה חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית. הוא נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי, המהווה חלק מהזכות החוקתית בדבר כבוד האדם. הוא מתבקש מזכות הקניין, שזכתה להגנה חוקתית בישראל. על הפרשן לשקף חשיבות חוקתית זו של הצוואה. עליו לעשות כל מאמץ לקיים את הוראות הצוואה ולא להביא לביטולן; עליו לנקוט את כל האמצעים כדי להביא להגשמת רצונו ה'אמיתי' של המצווה".

16. לנוכח האמור, בעת בחינת תוקפה של צוואה, על בית המשפט לפעול מתוך כבוד לרצון המצווה ולהימנע, ככל הניתן, מפגיעה בחופש הציווי. ואולם, ברצון לבד אין די, ויש צורך בעריכת צוואה באחת מהדרכים הקבועות בחוק (צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות או צוואה בעל פה). הדרישות הצורניות הנדרשות לגבי כל סוג של צוואה אינן פרוצדורליות גרידא, אלא יש להן גם חשיבות ראייתית לשם בירור כוונת המצווה, בשים לב שצוואה היא פעולה משפטית חד צדדית (דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, פ"ד נט (6) 653 (2005)).

17. על החובה לקיים את דברי המת והחופש לצוות, ראו דברי כבוד השופט ש' שוחט בעמ"ש (ת"א) 5512-11-19 ט' נ' ג' א' (19.8.2020):

    "החופש לצוות – יסוד מוסד בדיני צוואות. מהחופש לצוות נגזרת החובה לקיום הציווי – קו יסוד בדיני הזכייה על פי צוואה כמאמר הכתוב "קו היסוד של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא לקיים את דברי המת" (ע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש פ"ד לב(1) 98, 102). קו יסוד זה - המצווה לקיים את דברי המת – חשיבותו הן בקביעת תוקפה של צוואה הן בפרשנותה. הוא מעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כחלק מזכותו של אדם לכבוד בחייו ובמותו וכחלק מזכות הקניין שלו (ראו בהקשר זה ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 28-29 (1993) (להלן- "עניין כלפה"), וכן שאול שוחט "פגמים בצוואות", מהדורה שלישית, 27-30, מהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי (ע"א 1900/06 טלמצ'יו נ' האפוט' הכללי פ"ד נ"ג (2) 817) ומקורו במורשת התרבותית שלנו בהיותו עיקרון ידוע של המשפט העברי.

    מכאן הזהירות הרבה שנדרשת עת מתבקש בית המשפט להכריע בשאלת תוקפה של צוואה במסגרת מבקשנה לקיומה ובשאלת מובנה של הצוואה במסגרת מבקשנה לפרשנותה שכן, בשתי אלה נדרש בית המשפט להחליט ולקבוע "אם יקומו דברי המת ואם יהיו כלא היו". והוא – איננו, "מכל הווייתו, מכל עצמותו, נשתיירו רק גיליונות נייר..." ואנו, השופטים, זרים למנוח שלא עמדנו מקרוב על אורחות חייו ועל מאווי לבבו, אנחנו מצווים על דבריו (ש' ז' חשין המנוח "דמויות מבית המשפט" (תשי"ג), 144)".

18. הוראת סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") מעניקה מעמד בכורה לערך הטמון בהגשמת רצון המצווה וקובעת, כי מקום שבו מתקיימים כלל "מרכיבי היסוד" בצוואה – ניתן יהיה להתגבר על פגמים צורניים אשר ייתכן שנפלו בעריכתה, כפוף לכך שבית המשפט שוכנע כי הצוואה אכן משקפת נכונה את רצון המצווה (ע"מ (י-ם) 729/05 סובול נ' לויטין (8.8.2005)); ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (תשנ"ב - כרך ראשון), 227 (להלן: "שילה"); שוחט, פינברג, פלומין "דיני ירושה ועיזבון", מהדורה שביעית, התשע"ד-2014, 102 (להלן: "דיני ירושה ועיזבון")).

19. כפועל יוצא מהאמור, ככלל, בית המשפט ימעט לשנות או לבטל את צוואתו של אדם; ואילו המתנגד לקיומה של אותה צוואה יאלץ להרים נטל כבד ביותר לצורך הוכחת טיעוניו (ע"א 5185/93 היועץ המשפט לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מ"ט (1) 318 (1995); ע"א 724/87 ורדה כלפה (גולד) נ' תמר גולד, פ"ד מח (1) 22 (1993); בע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני (5.7.2012)).

20. עתה משהובהרה חשיבותו של עקרון כיבוד רצונה של המנוחה – אעבור לדון בשלושת טעמי התנגדותה העיקריים של המתנגדת:

    א. היעדר כשרות המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה (ס' 26 לחוק הירושה);

    ב. נטילת חלק בעריכת הצוואה על ידי (המבקש) הזוכה על פי הצוואה (ס' 35 לחוק הירושה);

    ג. צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש (ס' 30(א) לחוק הירושה).

     

    עתה אעבור לבחון כל אחת מטענות ההתנגדות בנפרד.

     

    (א) כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה

    המתווה נורמטיבי

21. הוראת סעיף 26 לחוק הירושה שכותרתה "כשרות לצוות" קובעת:

    "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה."

     

22. על פי הדין, חזקה היא שכל אדם כשיר לבצע פעולות משפטיות, דוגמת עריכת צוואה, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרותו זו, בדרך של חוק או החלטה שיפוטית (סעיפים 2-1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב -1962 (להלן: "חוק הכשרות").

23. הנטל המוטל על בעל דין המבקש לסתור את חזקת כשרותו של אדם שנפטר הוא נטל כבד המוטל על כתפיה של המתנגדת. אין די בהעלאת ספקות גרידא על מנת לעמוד בנטל כבד זה (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, פ"ד מג(1) 760 (1989)). המדובר בנטל הוכחה כבד המחייב הבאת "ראיות ממשיות וברורות" (בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (11.6.2017) עמ"ש (חי') 27565-09-16 ל.נ נ' ע.ד (2.4.2017)).

24. המועד הרלוונטי לבחינת כשרותו של אדם אשר נטען, כי הוא נעדר כשרות הוא מועד ביצוע הפעולה, ובמקרה שלפנינו מועד עריכת הצוואה (דיני ירושה ועיזבון, בעמ' 120).

25. המתנגדת טענה בין היתר, כי בשל מצבה הבריאותי והפיזי, המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. המדובר בעניין שברפואה שעל מנת להוכיחו יש להביא עדות רפואית או עדות אחרת. לבית המשפט שיקול דעת האם להעדיף חוות דעת רפואית או להעדיף עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לצוואה (ע"א 7506/95 שוורץ נ' בית אולפנא בית אחרון ישראל, פ"ד נד(2) 215, 222 (2000)).

26. עת עולה שאלת כשרותו של מצווה, נוהגים בתי המשפט למנות מומחים רפואיים לשם הגשת חוות דעתם ביחס לשאלה זו. על פי הפסיקה, בתי המשפט ייטו לאמץ חוות דעת של מומחים שמונו על ידו, ויש צורך בנימוק מהותי וכבד משקל על מנת שבית המשפט ידחה את מסקנות חוות דעת המומחה מטעמו (ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב(4) 563, 569 (1998); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז החתן ואח' (2.6.1996); ת"ע (ת"א) 52816-10-10 א' נ' י' (17.5.2012); ת"ע (ת"א) 100760-09 בועז יעקב נ'דוד מחקשווילי (3.10.2013)).

27. הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. ראה פסק הדין בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, פ"ד נ"ו (2) 936, 949 (2002) שבו נקבע:

    "...משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו... בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן."

28. רק במקרים חריגים יפסוק בית המשפט בניגוד לחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו, אולם ברי כי בית המשפט אינו משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי והוא רואה בהמלצתו כבעלת משקל רב – אך לא מכריע (ע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.2008); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.2006)).

29. נוסף לשמיעת עדות של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בית המשפט רשאי לברר טענה להעדר כשרותו של המצווה באמצעות שמיעת עדויות של עורך הצוואה, של עד לצוואה ושל מקורביו של המצווה, ואף לייחס משקל כבד יותר לעדויות אלו על פני עדות המומחה והכל בהתאם לשיקול דעתו )ע"א 7506/95שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון ישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 (1994) (להלן: "עניין קרן לב"י")).

     

    מן הכלל אל הפרט

30. לצורך בחינת השאלה – האם המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה, מינה בית המשפט מומחה, אשר הגיש חוות דעת בסוגיה, וכן נשמעו עדויות והובאו ראיות מהן ניתן היה ללמוד על אודות כשרותה של המנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה.

31. לצורך הכרעה בשאלת כשרותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, אעבור לבחינת מסקנות חוות והעדויות הנוספות.

    חוות הדעת

32. ביום 7.1.2019 ניתנה החלטה שבה מונה פרופסור שמואל פניג על מנת שיתן חוות דעת בנוגע למצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה ובתקופה הסמוכה לה (להלן: "המומחה"). בין הצדדים לא היתה מחלוקת שהמנוחה הייתה צלולה ולא סבלה מדמנציה או אלצהיימר. עם זאת, טענה המתנגדת כי בשל מצבה הפיזי הירוד באותה העת של המנוחה נוצרה אצלה תלות, כך שניתן היה להשפיע עליה עד כדי שאיבדה את יכולת הרצייה שלה.

33. ביום 3.11.2019 הוגשה חוות הדעת לתיק בית המשפט (להלן: "חוות הדעת").

34. הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ואף לא בקשו לחקור אותו (פרוטוקול הדיון מיום 5.8.2020, עמ' 4, שו' 15-11).

     

35. בחוות הדעת ציין המומחה, כי לצורך כתיבתה עיין במסמכים שעמדו לרשותו והם: הערכות תלות של הביטוח הלאומי בין השנים 2004 – 2013; העתק הצוואה; מסמכים מבית החולים איכילוב ומסמכים מ"בית בלב".

36. לאחר שתיאר המומחה באריכות את התיעוד הרפואי הרלוונטי שעמד לנגד עיניו והממצאים העולים ממנו, ציין כי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה כחודשיים לפני פטירתה היה טוב וכי המנוחה לא סבלה מבעיות פסיכיאטריות (ראו עמ' 14 לחוות הדעת – פרק הסיכום והדיון):

    

    ובהמשך בעמ' 16 לחוות הדעת:

    

37. הנה כי כן, המומחה אשר בחן את המסמכים הרלוונטיים הנוגעים למצבה של המנוחה, התרשם, כי במועד הרלוונטי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה טוב, וכזה המאפשר לה להבחין בטיבה של צוואה.

    עדויות נוספות התומכות בכך שהמנוחה היתה כשירה במועד עריכת הצוואה 

38. נוסף על חוות דעת המומחה, לצורך בחינת כשרותה של המנוחה לצוות במועד הרלוונטי, יש להביא בחשבון גם פרמטרים נוספים מהעדויות שנפרשו לפניי.

39. במועד עריכת הצוואה (15.6.2011) הייתה המנוחה כבת 87 וסבלה מבעיות רפואיות שונות, שפגעו ביכולותיה הפיזיות והקשו על התנהלותה כמתואר באריכות בחוות הדעת.

40. המתנגדת לא הייתה בקשר עם המנוחה לפחות בעשור האחרון לחייה, ומשכך לא יכלה לשפוך אור בעניין מצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה או במועד הסמוך לו (פרוטוקול הדיון מיום 5.6.2023, עמ' 112, שו' 17-16; עמ' 115, שו' 20-11).

41. עם זאת, כעולה מעדויותיהם של המבקש וחברותיה של המנוחה (הגברת ש.פ. והגברת ש. ב.), עולה כי המנוחה הייתה אישה משכילה ודעתנית ובמועד עריכת הצוואה הייתה צלולה לחלוטין.

42. המנוחה הפקידה את הצוואה שערכה בידיה של הגב' פ. מן האמור, ניתן להבין, כי סמכה על היושרה של הגב' פ. ועל כך שהקשר ביניהן ימשיך להתקיים עוד זמן ממושך (עמ' 69 שו' 9-6 לפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021).

    המבקש

43. המבקש הצהיר כי המנוחה הייתה אישה מאוד משכילה, סקרנית ובעלת אופקים רחבים; הייתה בעלת חשיבה מדעית ומפושטת; בעלת כשרון כתיבה ותרגום ספרותי; אשת שיחה מרתקת. עד לפטירתה הייתה המנוחה צלולה לחלוטין, אסרטיבית וידעה היטב מהו רצונה (סעיפים 14-12 לתצהיר עדותו הראשית של המבקש). עדותו של המבקש לא נסתרה במהלך חקירתו (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 12-7).

    הגברת ש. פ.

44. הגברת ש. פ. (להלן: "הגב' פ."), עת הייתה כבת 20 שנים (בשנת 2002 לערך), עברה להתגורר בבניין שבו התגוררה המנוחה. באותה העת המנוחה הייתה כבת 78 שנים (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 66, שו' 9-2).

45. מעבר ליחסי השכנות הטובים, החלה עם הזמן להתפתח בין השתיים מערכת יחסים חברית. הגב' פ. נהגה לרכוש למנוחה עיתונים מידי שבוע, והן היו משוחחות כשהייתה מוסרת לה אותם, ואף הייתה עולה לדירת המנוחה לפעמים "לעזור לה בדברים קטנים" (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 67, שו' 13 - עמ' 68, שו' 3). הגב' פ. אף ליוותה את המנוחה מספר פעמים למרפאת כאב וסייעה לה בחיפושים כשרצתה לקנות מקרר (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 72, שו' 25-19).

46. לאחר שהגב' פ. עברה להתגורר בדירה אחרת, בשנת 2005 לערך, המשיכו היא והמנוחה לשמור על קשר טלפוני בעיקר, ואף נפגשו מעת לעת (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 68, שו' 24-18 ובהמשך בעמ' 70, שו' 10-6):

    

     

    ...

     

    

47. הגב' פ. הצהירה כי עד סמוך למועד פטירתה הייתה המנוחה צלולה, חריפה, אסרטיבית, אשר מודעת היטב לכל החלטה שקיבלה. כך גם את הצוואה בחרה לכתוב לאחר שהשקיעה בכך מחשבה ארוכה ויסודית תוך התחבטות למי להוריש ומה להוריש, ולבסוף החליטה להוריש את הבית למבקש וזאת לנוכח מחשבתה, כי המבקש לא יוכל אף פעם לקנות לעצמו דירה. לטענת הגב' פ. המנוחה ציינה באוזניה, כי היא רוצה להוריש למבקש את הדירה (סעיף 8-7 לתצהיר עדותה הראשית של הגב' פ.; פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 71, שו' 21-16; ובהמשך בעמ' 87, שו' 18-11). לשם הנוחות להלן העתק הקטע הרלוונטי מפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021 עמ' 87 שו' 18-11:

    

48. הגב' פ. תיארה את המנוחה כאישה בעלת "מוסר גבוה. בן אדם חד, חכם, מעורר השראה" (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 68, שו' 15), ושהמנוחה חשבה על הדברים הללו במשך זמן ממושך, והגיעה למסקנות בנוגע לאופן חלוקת רכושה בצוואה לאחר שקלא וטריא (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 89, שו' 25-23).

49. מצאתי את עדותה של הגב' פ. מהימנה עליי. התרשמתי כי בינה לבין המנוחה הייתה מערכת יחסים חברית קרובה. כאמור, מעדותה עולה כי המנוחה הייתה צלולה בסמוך למועד פטירתה, וכי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה טוב במועד עריכת הצוואה. בנוסף, המנוחה סמכה על הגב' פ. ודאגה להפקיד את הצוואה בידיה על מנת שתוכל העבירה למבקש לאחר לכתה מהעולם (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 80 שו' 13-8).

    הגברת ש. ב.

50. למנוחה ולגברת ש. ב. (להלן: "גב' ב.") הייתה חברה משותפת ושמה גרדה ז"ל. בעדותה הסבירה הגב' ב., כי עד לפטירתה של גרדה ז"ל בשנת 2007, הייתה ההיכרות בינה לבין המנוחה שטחית יחסית. בסוף ימיה של גרדה ז"ל חלה התקרבות במערכת היחסים בינה לבין המנוחה, ובעיקר סביב הדאגה לגרדה ז"ל. לאחר הפטירה של גרדה ז"ל המשיכו השתיים לנהל מערכת יחסים חברית עד שהלכה המנוחה לבית עולמה (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 93, שו' 14 – עמ' 94, שו' 5).

51. עדות זו עולה בקנה אחד עם התיעוד ממחלקת "לב העיר לגיל הזהב" (שירותי הרווחה) כפי שהובא בחוות הדעת. שם נכתב, כי בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 20.6.2007 בין הסייעת ללי לבין המנוחה, מסרה המנוחה כי היא "מרגישה טוב, מטופלת היטב על ידי שני מטפלים. מאוד חסרה את אלט גרדה שנפטרה, ממשיכה לטפל בחתולות שלה" (עמ' 12 לחוות הדעת).

52. כשנתבקשה הגב' ב. לתאר את טיב הקשר בינה לבין המנוחה הסבירה שהקשר ביניהן לא היה רק טלפוני אלא כלל גם ביקורים מעת לעת (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 94, שו' 14-5):

    

53. הגב' ב. הבהירה, כי היא והמנוחה לא נהגו לצאת לבלות אלא בעיקר ביקרה את המנוחה בביתה המון פעמים במהלך השנים. עוד העידה כי בשתי הזדמנויות שונות היא ליוותה את המנוחה לבדיקות בבית חולים (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 101, שו' 23-12).

54. הגב' ב. הצהירה, כי עד סמוך למועד פטירתה הייתה המנוחה אסרטיבית, חדה, חכמה, צלולה לחלוטין ומצבה הקוגניטיבי היה טוב במועד עריכת הצוואה. המנוחה בחרה לכתוב את הצוואה לאחר שהשקיעה בכך מחשבה רבה (סעיפים 9-8 לתצהיר עדותה הראשית של גב' ב.). עדותה זו של הגב' ב. לא נסתרה בחקירתה והיא נמצאה מהימנה עליי.

55. בחוות הדעת נכתב, כי בתיעוד ממחלקת לב העיר גיל הזהב (שירותי הרווחה) מיום 19.3.2012 צוין שהמנוחה היא "... אישה לא פשוטה ומאוד דעתנית" (עמ' 13 לחוות הדעת).

56. הנה כי כן, מכלל העדויות הנוספות עולה שהמנוחה הייתה אישה משכילה ודעתנית, ושמצבה הקוגניטיבי עד סמוך למועד פטירתה היה תקין. לו חפצה המנוחה לשנות את הצוואה שנעשתה בשנת 2011, יכלה לעשות זאת בכל מהלך התקופה שממועד עשייתה ועד למועד פטירתה בשנת 2014.

57. עיון בסיכום טענותיה של המתנגדת תחת הפרק "במועד עריכת הצוואה המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה" מעלה, כי עסקינן בטענות הנוגעות בעיקרן להשפעה הבלתי הוגנת ולא להיעדר כשרות לצוות. המתנגדת מתייחסת בטענותיה לתלות שהייתה למנוחה במבקש ומצבה הפיזי הירוד בעיקר. הנה כי כן, אף מעיון בפירוט טענות המתנגדת בלבד ניתן ללמוד, כי אין ממש בטענתה כי המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכת הצוואה.

58. המסקנה – מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה היה תקין. המתנגדת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה.

    עתה נעבור לבחון את טענת המתנגדת לפיה, המבקש נטל חלק בעריכת הצוואה.

    (ב) האם המבקש נטל חלק בעריכת הצוואה?

    המתווה הנורמטיבי

59. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי:

    "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

     

60. תכלית הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא פסילת צוואה כאשר נסיבותיה מקימות חשש להשתתפות הנהנה, באופן ישיר או עקיף, בעריכתה. בפסיקה הוגדר עורך הצוואה כמי שהכין את המסמך, בין אם בדרך של ניסוחו הלשוני, צורתו, יצירת תוכנו וכיו"ב (ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה, פ"ד מ(3) 105) (1986)). בהמשך לפסיקה זו, מעורבות הנהנה בשלב הקודם להכנה הטכנית ולניסוח הצוואה אינה בגדר עריכת צוואה (כב' השופט שאול שוחט "פגמים בצוואות", מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת התשע"ו-2016, בעמ' 309-310).

61. כבר נפסק, כי אין בשיחות מוקדמות בין הנהנה לבין עורך הצוואה ביחס לתוכן הצוואה או בהפניית הנהנה את המצווה לעורך הדין לשם עריכת הצוואה – כדי ללמד בהכרח על מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה (ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837 (2001)).

62. עם זאת, אין הכרח כי הפעולות מצד הנהנה נעשו דווקא במועד עריכת הצוואה, ויתכן כי נעשו בקירוב לאותו מועד בקשר עם עריכתה. משכך יש לבחון את מידת המעורבות ואופייה. ככל שהפעולות שנעשו על ידי הנהנה הן רבות יותר, גסות יותר ועמוקות יותר, כך תגדל הנטייה להכריע כי הצוואה בטלה (דיני ירושה ועיזבון, בעמ' 137).

63. לטענת המתנגדת, על מעורבות המבקש בעריכת הצוואה ניתן ללמוד ממספר נסיבות: המנוחה הייתה תלויה במבקש שהיה מטפלה הסיעודי ואף זרע בה פחד שמא יעזוב אותה; המבקש שיתף את המנוחה במצבו הכלכלי ובעובדה שהתגורר בדירות שכורות; המבקש הכיר את עמותת הלל ושוחח עם המנוחה על מוקד הסיוע לעובדים זרים; המבקש הודה שהיה מתאכזב לו היה מגלה שהמנוחה לא הורישה לו את הדירה; המבקש ניסה להרחיק עצמו ממעורבות בעריכת הצוואה וניסה להסתיר תחילה את עצם היותו מטפלה הסיעודי של המנוחה (סעיף 34 לסיכום טענות המתנגדת).

64. אף לו היה ממש בכל טענותיה אלה של המתנגדת, אין בהן כדי להוות הוכחה מספקת לקיומה של מעורבות המבקש בעריכת הצוואה, המדובר כאמור בנטל המוטל על כתפיה של המתנגדת.

65. יתרה מזו, טענותיה של המתנגדת בנוגע לתלות של המנוחה במבקש רלוונטיות להשפעה בלתי הוגנת, משכך אילו ידונו בהרחבה בהמשך.

66. לגופן של טענות, מקובלת עליי טענת המתנגדת כי בתחילה הכמין המבקש את העובדה שהיה המטפל הסיעודי של המנוחה.

    ובמה דברים אמורים?

67. לאחר שהגיש המבקש את בקשתו לקיום הצוואה לאפוטרופוס הכללי, נדרש המבקש להבהיר את טיב הקשר שהיה בינו לבין המנוחה. המבקש הגיש תצהיר לאפוטרופוס הכללי, שבו הציג את הקשר בינו לבין המנוחה כחברי בלבד. המבקש לא ציין כלל את העובדה ששימש כמטפלה הסיעודי של המנוחה. בשל חשיבות הדברים ולשם הנוחות להלן העתק התצהיר כפי שהוגש על ידי המבקש לרשם לענייני ירושה (נספח 8 לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת):

    

68. גם בתצהירים של הגב' פ. והגב' ב. שהוגשו בהליך שהתקיים לפני הרשם לענייני ירושה, נעדרה התייחסות לעובדה שהמבקש היה מטפלה הסיעודי של המנוחה (נספחים 10-9 לתצהיר עדות ראשית של המתנגדת).

69. המבקש הצהיר כי הכיר את המנוחה בסדנת כתיבה שהתקיימה בבית אריאלה בתל אביב. הסדנה נמשכה כחודשיים והם המשיכו לשמור על קשר גם לאחר שהסדנה הסתיימה. התעניינותם של השניים בתחום הספרות והכתיבה בעיקר היא שחיברה בין השניים (סעיפים 8-1 לתצהיר עדות ראשית של המבקש). בחקירתו הבהיר המבקש, כי טרם החל לעבוד כמטפלה הסיעודי של המנוחה היה ביניהם קשר חברי גרידא. המנוחה שידע שהמבקש עובד כמטפל סיעודי הציעה שיחל ויעבוד אצלה (סעיף 9 לתצהיר עדות ראשית של המבקש וכן פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 26, שו' 20-1):

    

70. כשנשאל המבקש מדוע כשהתבקש להבהיר במסגרת ההליך אצל הרשם לענייני ירושה מה טיב הקשר בינו לבין המנוחה בחר להסתיר את העובדה שהיה מטפל של המנוחה, השיב כי הוא מסר את כלל הפרטים לבא כוחו. ולהלן דבריו כפי שנאמרו מפיו (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 38, שו' 12 – עמ' 39, שו' 9):

    

    

71. יש להצר על התנהלות זו של המבקש והסתרת העובדה, כי שימש כמטפלה הסיעודי של המנוחה. מצופה היה מהמבקש להצהיר בבירור על תפקידו זה, אף אם סבר כי הקשר בינו לבין המנוחה היה גם חברי-הדדי בבסיסו ובעיקרו. עם זאת, לא מצאתי כי בעצם התנהלותו של המבקש יש די כדי לסייע למתנגדת במקרה הספציפי שלפניי לעמוד בנטל המוטל על כתפיה להוכחת טענותיה.

72. אשר לטענותיה של המתנגדת, כי המבקש הכיר את עמותת הלל – כשנשאל המבקש האם הוא מכיר את עמותת הלל השיב כי ידע על אודותם אך לא היה לו קשר איתם, לשם הנוחות להלן העתק דבריו מפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 33, שו' 12-1:

    

73. מר יאיר הס, מנכ"ל עמותת הלל, הצהיר כי מבדיקה שערך לא מצא כל קשר בין המבקש לבין העמותה (סעיף 4 לתצהיר עדותו הראשית של יאיר הס). עדותו של מר יאיר הס לא נסתרה בחקירתו והוא אף העיד כי אינו מכיר את המבקש (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 19, שו' 14-10).

74. המבקש הסביר בחקירתו כי השיחה שלו עם המנוחה בנוגע לעמותת הלל התפתחה בקשר עם העובדה, שמתחת לדירתה של המנוחה היה בית כנסת. רעשי בית הכנסת הפריעו למנוחה וכך העיד המבקש (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 34, שו' 15-1):

    

75. עדות זו של המבקש עולה בקנה אחד עם עדותה של הגב' פ. בעניין אשר התגוררה בקומה הראשונה בבניין, והעידה כי הרעש מבית הכנסת הפריעה לה ולמנוחה מאוד (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 66, שו' 19-10).

76. אשר לטענותיה של המתנגדת כי המבקש שוחח עם המנוחה על המוקד לסיוע לעובדים זרים – אומנם המבקש העיד כי בין יתר נושאי השיחה שלו ושל המנוחה דובר גם על עובדים זרים והוא שמע בעבר את שם העמותה. עם זאת הבהיר המבקש, כי אין לו כל קשר לעמותה זו (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 33, שו' 20-13).

77. המתנגדת טענה כי הגב' ב. תומכת נלהבת בקהילת העובדים הזרים כפי שעולה מדף הפייסבוק שלה, ומכאן ניתן ללמוד על מעורבותה בעריכת הצוואה (סעיף 53 לתצהיר עדות ראשית של הגב' ב. ונספח 11 המצורף לו).

78. הגב' ב. הבהירה בעדותה, כי היא אינה קשורה למוקד לסיוע לעובדים זרים וכך העידה: "אני לא קשורה, אני במנטליות, בהשקפה שלי אני רוצה בטובת האנשים האלה, אני חומלת עליהם, אני מזדהה עם העמותות, אני לא קהילה". כשנשאלה אם היא תורמת כסף לעמותות אלה, הסבירה שאינה זוכרת בדיוק. יתכן שהזדמן לה לתרום למטרה ספציפית, כאשר היה גירוש של ילדים פיליפינים ולפני הרבה שנים ללכת לשתי הפגנות למניעת הגירוש, אך לא מעבר לכך (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 104, ש' 23-15).

79. יתרה מזו, הגברת סיגל רוזן, ממייסדי מוקד הסיוע לעובדים זרים, הצהירה כי אין לגב' ב. כל קשר למוקד והיא אינה מוכרת לה (סעיפים 6-4 לתצהיר עדות של הגברת סיגל רוזן). עדותה לא נסתרה בחקירתה, והיא אף העידה כי אינה מכירה את המבקש (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 15, שו' 20-19).

80. הנה כי כן, לא הוכח כי למבקש או לגב' ב. יש קשר כלשהוא עם העמותות, אשר יכול להקים את החשש שמא הם נטלו חלק בעריכת הצוואה לטובת העמותות.

81. נוסף על כך המבקש העיד, כי כלל לא ידע על עריכת הצוואה על ידי המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 39, שו' 12-10). מהצהרותיהן של הגב' פ. והגב' ב. עולה, כי גם הן סברו שהמבקש לא ידע על עריכת הצוואה וזאת עד לפטירת המנוחה (סעיף 6 לתצהיר עדות ראשית של הגב' פ.; סעיף 7 לתצהיר עדות ראשית של הגב' ב.). עדותן בעניין זה לא נסתרה על ידי המתנגדת בחקירתן.

82. אשר לציון פרטי תעודת הזהות של המבקש בצוואה – המבקש הבהיר כי המנוחה יכלה בקלות להשיג את מספר תעודת הזהות שלו, אשר מופיע בצוואה, שהרי בוודאי נחשפה אליו בדרכים שונות במסגרת העסקתו (מילוי טפסים, דוחות וכד' פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 43, שו' 19 – עמ' 44, שו' 11). דבריו אילו של המבקש נמצאו סבירים בעייני ולא מתעורר החשש, כי הוא שמסר לה את מספר תעודת הזהות שלו לצורך כתיבתו בצוואה. יצוין, כי גם לו הוכח שהמבקש נתן למנוחה את פרטיו האישיים לצורך הכנת הצוואה על פי בקשתה, עדיין אין לראות בכך נטילת חלק בעריכת צוואה.

83. המבקש אף השיב לשאלת בית המשפט והודה, כי מחשבות בעניין אפשרות שיירש את הדירה חלפו במוחו. עם זאת, ניסה להניח מחשבות אלה בצד ולא לעסוק בהן (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 39, שו' 23-13):

    

84. התרשמתי, כי תשובותיו של המבקש בעניין זה היו כנות ועדותו נמצאה מהימנה עליי. כך גם לא מצאתי כי ניתן לראות ב"מחשבות שבלב" כנטילת חלק בעריכת צוואה.

85. מסקנה – לנוכח כל האמור לעיל לא מצאתי, כי הוכחה מעורבות מצד המבקש בעריכת הצוואה.

    משכך אעבור עתה לבחון את הטענה הנוספת של המתנגדת, והיא השפעה בלתי הוגנת.

    (ג) האם השפיע המבקש השפעה בלתי הוגנת על המנוחה? 

86. לטענת המתנגדת הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש על המנוחה: המנוחה הייתה תלויה תלות מוחלטת במבקש; המנוחה הייתה "אסירה בביתה" והמבקש היה הקשר שלה עם העולם החיצון; בנסיבות אלה המנוחה חששה כי המבקש יפסיק את הטיפול בה והייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצדו במועד עריכת הצוואה.

    משכך מתעוררת השאלה: האם בעת עשיית הצוואה הייתה המנוחה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצד המבקש, תוך ניצולו את מצבה הבריאותי והתלות בו? כדי להכריע בשאלה זו, נדרש לברר תחילה ברמה העובדתית האם אכן התקיימה השפעה כלשהי מצד המבקש על המנוחה. מקום שבו בחינת העובדות אכן תצביע על התקיימותה של השפעה כאמור, תתבצע בחינה נוספת, הפעם ברמה הערכית והנורמטיבית, לצורך הכרעה בשאלה האם ההשפעה על המנוחה אכן עלתה כדי "השפעה בלתי הוגנת" כמשמעותה בסעיף 30 לחוק הירושה (ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט (2) 441, 448-450 (1995)).

    ודוק, לא כל השפעה מצד הנהנה על המצווה היא בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת, אשר תוביל לביטול צוואה צריכה לעלות כדי ניצול תלותו, חולשתו וחוסר יכולתו של המצווה לשם עשיית צוואה לטובת הנהנה. כדבר שבשגרה נתונים אנו להשפעות הסובבים אותנו. משכך, יושם הדגש על "אי ההוגנות" שבהשפעה, כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין המשפיע לבין המושפע, שהרי לא קיומה של ההשפעה הוא שמביא לביטול הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה (ת"ע (י-ם) 51286-08-17 נ.י נ' י.י (15.5.19)).

    המתווה הנורמטיבי

87. סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע:

    "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

88. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של אותה השפעה, שהרי הצוואה עומדת בחזקת כשרותה. לפיכך, כל ספק שיוותר בתום הליך בחינת הראיות והעדויות על פי אופן שתואר לעיל יפעל לטובת המבקש. לשם הרמת נטל ההוכחה על הטוען להציג ראיות משמעותיות בבית המשפט (ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, פ"ד מג (1) 772, 778 (1989); ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מחקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342 (2000)).

89. בענייננו התקיימה בין המנוחה לבין המבקש מערכת יחסים של מטפל ומטופל. אכן עצם קיום סוג מערכת יחסים מסוים בין מצווה לבין נהנה המאופיין באפשרות קיומה של תלות כלשהי – כגון: בין מטפל לבין מטופל; בין נאמן לבין נהנה; בין אפוטרופוס לבין אדם שמונה לו אפוטרופוס – עשוי להקים חזקה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת.

    עם זאת, משמעות הקמת החזקה תחומה לנטל הבאת הראיות בלבד, תוך היוותרות נטל השכנוע על המתנגד לקיום הצוואה. קרי, עליו הנטל להטות את מאזן ההסתברויות לטובת טענות ההתנגדות שהעלה (רמ"ש (ת"א) 27644-11-17 מ.מ.ח נ' ת.מ (26.3.2018)):

    "אין בעובדה שהזוכה עפ"י הצוואה היתה מטפלת של המנוח בכדי להורות על היפוך נטל השכנוע. משעסקינן בצוואה תקינה מבחינה פורמלית, נטל השכנוע בדבר קיומן של אותן עילות לבטלותה להן כיוון המבקש בהתנגדותו, לרבות השפעה בלתי הוגנת, מוטל על כתפי המתנגד; דפוס יחסים מיוחד בין מצווה לנהנה, יכול להקים חזקה שבעובדה בדבר השפעה בלתי הוגנת – אבל גם במקרה כזה הנטל שיועבר אל מבקש קיום הצוואה הוא רק נטל הבאת הראיות ואילו נטל השכנוע לעניין הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת, ימשיך לרבוץ על המתנגד לצוואה, והוא יצטרך להטות את מאזן ההסתברויות לטובתו".[ההדגשות שלי א.א.ס].

90. עוד נקבע בפסיקה כי אף חרף יחסי התלות המובנים שבין מטפל לבין מטופל, תיתכן קיומה של השפעה לעריכת הצוואה מצד מטפל על מטופל, אך כזו שהיא אינה בלתי הוגנת ואין בה כדי להוות צידוק להורות על ביטול הצוואה. כך נפסק בת"ע (ראשל"צ) 57331-01-11 המבקשת נ' המתנגדים (24.12.2014):

    "לא תוכנה של הצוואה הוא הקובע את קיומה של השפעה בלתי הוגנת, אלא נסיבות עריכתה והליכי עריכתה. לפיכך, עצם העובדה שאדם מטפל באדם גלמוד, בתקווה שזה יגמול לו בעריכת צוואה לטובתו, אין בה כשלעצמה כדי לפסול את הצוואה, אפילו מבקש הוא ממנו לעשות צוואה. החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה או שכנוע של המצווה. שכנוע כזה או השפעה כזו, כשהם נעשים בנימוס וללא לחץ ואיומים מפורשים או מכללא, אין בהם פסול (ראה ת"ע (חי') 639/90 סטיינבוק נ' מזרחי פ"מ תשנ"א (ג) 407, דיני ירושה ועזבון, שם בעמ' 101)"

    אימתי תיחשב השפעה על מצווה להשפעה בלתי הוגנת? 

91. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813 (1998) (להלן: "עניין מרום") התווה בית המשפט ארבעה מבחני עזר להכרעה בשאלה – האם דינה של צוואה להתבטל נוכח השפעה בלתי הוגנת. מקום שבו ייקבע, כי מבחני העזר אכן מתקיימים, תקום חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:

    מבחן העזר הראשון נוגע לבחינת עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה;

    מבחן העזר השני הוא מבחן התלות והסיוע בין הזוכה לבין המצווה;

    מבחן העזר השלישי דן בקשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על-פי הצוואה;

    מבחן העזר הרביעי בוחן את נסיבות עריכת הצוואה, לרבות מידת מעורבותו של הזוכה בעריכתה.

92. נוסף על מבחני העזר שנקבעו בעניין מרום, יש לבחון את ההלכה שנקבע בפסק דינו של כבוד השופט נ' הנדל בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלונית (6.5.2015) (להלן: "הלכת החוטים השזורים"). בהלכת החוטים השזורים אישר בית המשפט העליון את נקודת המבט של בית המשפט המחוזי על בחינת סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול:

    "התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זאת רובץ על המבקש את פסלות הצוואה... אך יש לזכור כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה. מכאן וביישום הדברים, נראה לי נכון להעדיף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פני זה של בית המשפט לענייני משפחה".

93. נפנה עתה אל נסיבות המקרה דנן ובחינתו בשים לב לארבעת מבחני העזר, להלכת החוטים השזורים ודוקטרינת הזקן המוחלש ת"ע (ת"א) 40917-10-17ש' א'נ'ד' ג' ש' (21.9.2020).

    מבחן העזר הראשון – מידת עצמאותה הגופנית והשכלית של המנוחה

94. מבחן העזר הראשון, מחייב את בית המשפט לבחון האם המנוחה הייתה עצמאית הן מהבחינה השכלית הכרתית, הן מהבחינה הפיזית במועד עריכת הצוואה. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית כאשר בתוך כך, ייתכן שעצמאות זו תחפה על קיומה של תלות פיזית לצורך בחינת כושרו של המצווה (ת"ע (ת"א) 47214-07-12 א' ל' נ' ש' א', פסקה 95 (17.1.2016)). כלומר, תלות פיזית אינה עדות מספקת לכך שהייתה אצל המנוחה תלות בזולת כמשמעותה במבחן עזר זה.

95. לשם כך עלינו להידרש גם לצורך בחינת כשרותה של המנוחה. על בית המשפט לבחון את מצבה הנפשי, המנטלי והגופני ולהעריך האם המצב שבו הייתה נתונה עלול היה להשפיע על יכולתה "להבחין בטיבה של צוואה" (עניין קרן לב"י; רע"א 7019/94 גדעון ליפבסקי נ' עמליה דן (6.1.1997)). לצורך כך, התוותה הפסיקה שלושה פרמטרים עיקריים (ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה (3) 101, 105 (1981)):

    • מודעותו של המצווה לעצם עריכת הצוואה;

    • מודעותו של המצווה להיקף רכושו;

    • מודעותו של המצווה לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו.

96. אין חולק, כי במועד עריכת הצוואה סבלה המנוחה מבעיות בריאותיות מגוונות, שבעטיין הסתייעה בשירותיהם של מטפלים סיעודיים.

97. ביום 31.5.2011 נערכה למנוחה הערכת תלות מטעם הביטוח הלאומי, אשר בוצעה על ידי אחות, כשבועיים קודם למועד עריכת הצוואה (15.6.2011). באותה הערכה צוין, בין היתר, כי המנוחה נוטלת את התרופות בעצמה (ובכלל זה מזליפה בעצמה טיפות עיניים ומבצעת חבישה לפצע בשוק ימין); המנוחה קמה ממצב ישיבה באופן עצמאי ומתהלכת באופן יציב בעזרת הליכון; ישנה היטב בלילה ויוצאת מהמיטה לבדה כשמתעוררת בבוקר; מתלבשת לבד אם כי מתעייפת ונחה. עם זאת, צוין כי קיים אצל המנוחה חשש לאבד שיווי משקל, ולכן תלויה מאוד בהליכון ומשכך לא יכולה להגיש לעצמה אוכל לשולחן; מתקשה להרים דברים מהרצפה; נעזרת במטפלת לחפיפת שיער ראשה פעם בשבוע; לדבריה אינה יוצאת מביתה. נדגיש כי המנוחה התגוררה בדירה שבקומה שלישית, ללא מעלית (או "בין קומה שלישית לרביעית" כטענת המבקש – פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 23, שו' 19-15).

98. כאן המקום להעיר, כי מחומר הראיות עולה שהמנוחה לא הייתה מעוניינת לעבור לבית אבות והעדיפה להישאר לגור בדירתה. כמו כן, למרות שהייתה חולה אונקולוגית (סרטן עור) סירבה לקבל טיפול, רצתה למות ללא ייסורים ובחרה לחיות כפי שחיה, למרות שדירתה הייתה במצב מוזנח (מסמכים מהימים 8.1.2013 ו-13.10.2013 מהתיעוד שנמסר למומחה ממחלקת לב העיר לגיל הזהב, עמ' 14-13 לחוות הדעת).

99. אומנם, בעיות בריאותיות אלה פגעו בעצמאותה הפיזית של המנוחה. עם זאת, ניכר שעצמאותה הפיזית המהותית של המנוחה נשמרה גם בתקופת מועד עריכת הצוואה.

100. נוסף לפן הפיזי, בתקופת עריכת הצוואה הייתה המנוחה עצמאית גם בפן ההכרתי – במחשבותיה ורצונותיה. באותה הערכת תלות מיום 31.5.2011 נכתב על ידי האחות הבודקת כך (חוות הדעת בעמ' 6):

     "לפי התרשמותי הנבדקת צלולה, מודעת למצבה, מכירה תרופות, תאריך לידה, שם רופא מטפל, כתובת, ידעה שעה ותאריך של היום, מסרה סדר יום, הבינה מטרת הביקור ואת הוראותיי, מבצעת פעולות ברצף".

101. כלומר, על פי כלל הטענות והראיות שהוצגו עולה (ראו תחת הפרק של כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה), כי המנוחה הייתה אישה דעתנית, דומיננטית ואסרטיבית, שידעה גם ידעה לעמוד על דעתה ביתר שאת, גם במועד עריכת הצוואה ובתקופות הקרובות לו.

102. לסיכום מבחן העזר הראשון בדבר מצב עצמאותה הגופנית והשכלית של המנוחה במועד עריכת הצוואה – בחינת הראיות, העדויות וחוות הדעת הרפואית מצביעים על מסקנה חד משמעית, לפיה המנוחה הבינה בטיבה של צוואה והייתה כשירה לערוך צוואתה במועד הרלוונטי, וזאת חרף עצמאותה הפיזית המוגבלת.

     מבחן העזר השני – קיומה של תלות בן הזוכה לבין המצווה

103. במסגרת מבחן העזר השני, במצב שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת ,יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו. מה הייתה מהותה של מערכת היחסים בין המבקש לבין המנוחה? האם הקשר הוביל לכדי פיתוחה של תלות מוחלטת במבקש, ולאיבוד יכולתה של המנוחה להמשיך ולבטא את רצונה באופן עצמאי וחופשי?

104. כאמור, המבקש היה מטפלה הסיעודי של המנוחה. כעולה מעדותו הוא סייע לה בפעולות שונות כגון: קניית מזון ותרופות; ליווי לקופת חולים ומכוני רפואה; שליחויות קטנות; ניקיון מינימאלי של הבית ומסר לה דברי דואר שקיבלה לתיבת הדואר (סעיף 9 השני לתצהיר עדות ראשית של המבקש (בשגגה מופיעים שני סעיפים שמספרם 9); פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 22, שו' 25-3).

105. עם זאת, מעדויותיהן של הגב' פ. והגב' ב. עולה, כי הן לא התרשמו בשום שלב כי המנוחה פיתחה תלות מוחלטת במבקש עד כדי איבוד רצונה העצמאי (עדותה של הגב' פ. בפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 77, שו' 13-11). השתיים גם לא התרשמו כלל, כי המנוחה פעלה בעריכת הצוואה מתוך חשש שמא המבקש "יעזוב אותה" אם לא תוריש לו את הדירה (עדותה של הגב' ב. בפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 105, שו' 5-2). עדותיהן של השתיים נמצאו מהימנות עליי.

106. יוער כי שאלת התלות היא שאלה עובדתית ואינה עניין של מומחיות גרידא. עם זאת, היטיב המומחה לתאר את מצבה של המנוחה במועד הסמוך לעריכת הצוואה במסגרת מסקנותיו, כפי שעלה מהמסמכים שהיו לפניו (עמ' 17-16 לחוות הדעת):

     

     

107. מהמסמכים שהוצגו לפניו הסיק המומחה, כי המנוחה הייתה וודאי תלויה במטפליה בשל מגבלותיה הפיזיות נכון לאותה העת. עם זאת, עמדתו של המומחה בעניין נמצאה נכונה בעיני לפיה, הנסיבות מלמדות כי אותה התלות לא עלתה כדי תלות מוחלטת, אשר הובילה להיעדר יכולת רצייה עצמאית אצל המנוחה.

108. לא נעלמה מעיניי הטענה, כי במהלך שנת 2006 העלתה המנוחה חשד, כי המבקש ניצל אותה מבחינה כספית. עם זאת, לא ניתן פירוט ולא הובאו עובדות בנוגע לסוגיה זו. הנה כי כן, כשהייתה המנוחה לא מרוצה היא ידעה להציף את הדברים לפני הגורם המתאים. כשנשאל המבקש על אודות אותה תלונה הוא לא ידע לשפוך אור על העניין (פרוטוקול הדיון מיום 5.10.2021, עמ' 29, שו' 18-10; עמ' 12 לחוות הדעת). חשוב להדגיש כי מאז על פי כל הדיווחים המנוחה הייתה מרוצה משני המטפלים שעבדו עמה, ובכלל זה המבקש. כך גם כשהייתה המנוחה אמורה לעבור ניתוח בכף היד הסכימה לקבל מטפלת במקום המבקש תוך הבנה כי תצטרך סיוע בפעולות אינטימיות.

109. לסיכום מבחן העזר השני בדבר התלות שבין המנוחה לבין המבקש, נראה כי אכן הייתה קיימת תלות מסוימת של המנוחה במבקש, אך לא מצאתי כי המדובר בתלות מוחלטת ובוודאי לא כזו שפגעה ביכולתה של המנוחה לבחור ולממש את רצונה ולהשפיע עליה בעריכת הצוואה.

     מבחן העזר השלישי – קשרי המנוחה עם אחרים זולת המבקש

110. במסגרת מבחן העזר השלישי, על בית המשפט לבחון את מידת התלות אותה פיתחה המנוחה במבקש. ככל שיתברר, כי במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה מנותקת לחלוטין או כי קשריה עם אחרים היו מוגבלים ומועטים, אזי תתחזק ההנחה בדבר תלותה של המנוחה המבקש (ת"ע (ת"א) 47214-07-12 א' ל' נ' ש' א', עמ' 26 (17.1.2016)). בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה.

111. מהעדויות שהונחו לפניי עולה כי המנוחה לא הייתה מנותקת מסביבתה. חרף העובדה שהמנוחה לא יצאה את ביתה בתקופה הרלוונטית, היא הצליחה לשמור על מספר קשרים די משמעותיים עם אחרים מלבד המבקש.

112. כאן המקום להדגיש כי נוסף למבקש הייתה מטפלת סיעודית נוספת, ושעות הסיוע להן הייתה זכאית המנוחה מהביטוח הלאומי התחלקו בין אותה המטפלת לבין המבקש. משכך סביר שמידת התלות של המנוחה במבקש הייתה דומה לזו שהייתה לה במטפלת הנוספת. חרף זאת, בחרה המנוחה שלא להוריש למטפלת דבר, בשונה מהמבקש. בהערכת התלות מיום 15.12.2005 שנערכה למנוחה צוין, בין היתר, כי "למנוחה אין קרובי משפחה. יש מטפל מטעם הביטוח הלאומי וכן מטפלת לרחיצה והלבשה. לדברי הקשישה יש בינה ובין המטפל קשרי ידידות מעבר ליחסי מטפל-מטופל מכיוון שאין לקשישה משפחה המטפל דואג לצרכיה" (עמ' 5 לחוות הדעת).

113. המנוחה שמרה על קשר עם הגב' פ., אף אם כלל בעיקר שיחות טלפון ושליחת מכתבים ורק מעט ביקורים. ברי כי המנוחה יכולה הייתה לבקש מהגב' פ. סיוע כזה או אחר וזאת וודאי הייתה נענית לבקשתה. כך גם שמרה המנוחה על קשר עם הגב' ב., אשר הרבתה לבקרה בביתה.

114. עוד עולה מהעדויות כי המנוחה הייתה בקשר עם אדם בשם מ., אשר היה חשמלאי במקצועו אשר סייע לה בתיקונים שונים שנדרשו בביתה. בשנת 2014, ימים ספורים לפני שנפטרה, אף שקלה המנוחה להוריש את הדירה לאותו מ., והוא סבר שיתכן והמנוחה הותירה לו רכוש לאחר פטירתה (מסמכים מהימים 1.12.2013, 3.12.2013 ו-18.2.2014 מהתיעוד שנמסר למומחה ממחלקת לב העיר לגיל הזהב, עמ' 14 לחוות הדעת; עדות המבקש בפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 59, שו' 17-1; עדותה של הגב' פ. בפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 78, שו' 11-5; עדותה של הגב' ב. בפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 102, שו' 11-8).

115. המתנגדת לא פעלה לאיתורו וזימונו של אותו מ., שיתכן ויכול היה לשפוך אור על נסיבות העניין. המתנגדת בחרה שלא לעשות כן, וזאת חרף העובדה שהנטל להוכחת טענות ההתנגדות מוטל על כתפיה. הלכה היא שכאשר צד נמנע מלהביא עד רלוונטי, חזקה שלו היה מזמין עד זה להעיד, עדותו היתה פועלת לחובתו. אי הבאת עד כזה יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו, לפיה עדותו הייתה עלולה לחזק את עמדת הצד שכנגד. אולם זוהי הנחה שניתנת לסתירה (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651 (1991)). הנה כי כן, אי זימונו של אותו מ. להעיד נזקף לחובתה של המתנגדת.

116. נוסף על כך, לא התרשמתי כי המבקש נקט פעולות לצורך בידודה וניתוקה של המנוחה מאחרים ומהמתנגדת בפרט.

117. כשנשאלה המתנגדת מדוע לא התקשרה למנוחה או השאירה לה מכתב השיבה, כי היא איבדה את מספר הטלפון של המנוחה. עוד טענה המתנגדת, כי כשהגיעה לדירה של המנוחה היה על הדלת שלט שבו נכתב "שקט נא לא להפריע" וכשדפקה בדלת לא פתחו לה. כך קרה לטענת המתנגדת מספר פעמים (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 113, שו' 26 – עמ' 114, שו' 7). עם זאת, לא ברור באיזה מועדים ניסתה המתנגדת לעשות כן, שהרי העידה בפירוש על ניסיון כאמור שנעשה לאחר פטירת המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021).

118. לסיכום מבחן העזר השלישי – חרף העובדה שהמנוחה לא יצאה את ביתה היא לא הייתה מבודדת במהלך התקופה הסמוכה לעריכת הצוואה ובכלל. לא מצאתי כי המבקש פעל לניתוקה של המנוחה מהקרובים לה.

      

     מבחן העזר הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת התערבותו של הזוכה בעריכתה

119. במסגרת המבחן הרביעי יש לבחון את מעורבות הזוכה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה.

120. הליכי התנגדות לצוואה טומנים בחובם חוסר איזון מובנה בין מגיש הבקשה לקיום הצוואה לבין המתנגד לקיומה. האחרון לוקה בחסך ראייתי המקשה על גיבוש התשתית העובדתית הנוגעת למערכת היחסים בין הזוכה לבין המצווה; לנסיבות עריכת הצוואה; ולמידת מעורבותו של הזוכה בעשייתה. תשתית עובדתית זו מצויה, ככלל, בידיעת הזוכה ולפיכך, יש מקום להקל על המתנגד, בפרט נוכח העובדה שנטל השכנוע לפסלות הצוואה מוטל, בצוואה הנחזית להיות תקינה מבחינה צורנית, עליו, הגם שנטל זה הוא ברמה של מאזן ההסתברויות (עמ"ש 36529-11-10 ב' ש' מ' נ' ש' מ' (28.2.2012); דיני ירושה ועיזבון, בעמ' 192).

121. בחינת נסיבות עריכת הצוואה, על סמך הראיות והעדויות שהונחו לפניי, מלמדות כי הצוואה נחתמה על ידי המנוחה מתוך: גמירות דעת מובהקת, רצון מלא וחופשי והבנת משמעויות כלל הוראות הצוואה, שממילא אינן מורכבות בענייננו. מהעדויות, עולה כי המנוחה ערכה את הצוואה לאחר מחשבה מעמיקה ובדיקה מקיפה. המנוחה תרה אחר מטרות שנראו בעיניה כראויות לזכות בתמיכתה באמצעות קביעת הזוכים על פי צוואתה.

122. כפי שכבר תואר לעיל (תחת הפרק של נטילת חלק בעריכת הצוואה), לא התרשמתי כי למבקש או לגב' ב. היה חלק בבחירתה של המנוחה להוריש את כספיה שבחשבון בנק לאומי לעמותות.

123. אשר לבחירת המנוחה להוריש את הדירה למבקש – אומנם המבקש שיתף את המנוחה בנסיבות חייו ולנוכח היכרותם רבת השנים סביר שהמנוחה ידעה כי המבקש סובל ממחלה סכיזו-אפקטיבית, מקבל קצבת נכות, ואף ידעה שהוא מתגורר בשכירות ונדרש לעבור דירות מידי זמן מה (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 40, שו' 21 – עמ' 42, שו' 15). אין בכל אלה כדי להוות השפעה שהיא אינה הוגנת, אף אם השיתוף מצד המבקש את המנוחה בעובדות אלה נעשה, בין היתר, תוך תקווה כי יכמרו רחמיה של המנוחה עליו עד כדי שתבחר להוריש לו את הדירה. יודגש כי המבקש העיד שהשיתוף נעשה מעצם טיב הקשר ולא כי ניסה "להעמיד אותה במבחן" (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 41, שו' 15-13).

124. הן הגב' פ. והן הגב' ב. העידו, כי המנוחה בחרה בקפידה את הזוכים על פי הצוואה, לאחר שערכה בדיקה מעמיקה וחיפשה מטרות ראויות לקדם באמצעות רכושה לאחר לכתה. המנוחה שיתפה אותן במחשבותיה בנוגע לעריכת הצוואה ולא פעלה תחת שום לחץ מצד איש ולא מצד המבקש בפרט. שתיהן לא התרשמו כי המנוחה פעלה תחת השפעתו של המבקש ובוודאי לא כזו שאינה בלתי הוגנת. המנוחה סברה כי המבקש לעולם לא יצליח לרכוש לעצמו דירה למגורים ומתוך דאגה אליו, חיבה, אכפתיות ורצון שתהיה לו קורת גג קבועה החליטה להוריש לו את הדירה (עדותה של הגב' פ. מפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 74, שו' 25-17, ובהמשך בעמ' 75, שו' 15-8 וגם בעמ' 87, שו' 21-1; עדותה של הגב' ב. מפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 99, שו' 22). לשם הנוחות להלן העתק מפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 95, שו' 25-17:

     

     ובהמשך בעמ' 96 שו' 4-1:

     

125. המנוחה ביקשה מהגב' ב. לשמור בידה את הצוואה וזאת סירבה משחשה, כי מדובר באחריות גדולה מידי עבורה (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 99, שו' 14-8). לבסוף בחרה המנוחה לבקש מגב' פ. לשמור על הצוואה וזאת נאותה לבקשתה. לטענתה של הגב' פ. המנוחה שלחה אליה את הצוואה בדואר, כפי ששלחה לה מכתבים נוספים (פרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021, עמ' 69, שו' 25-6).

126. לנוכח מצבה הפיזי של המנוחה באותה העת, עולה החשד שמא המבקש הוא זה אשר שלח עבורה את המעטפה שבה הצוואה לגב' פ.. בפסיקה נקבע כי פעולת שליחות עבור המצווה, הנוגעת לעריכת הצוואה, כגון התקשרות עם עורך דין בנוגע לעריכתה, או שיחות עם המצווה, אינן נכנסות לגדרו של סעיף 35 לחוק הירושה (ע"א 6496/98 בוטו נ' בוטו, נד(1) 19 (2000); ת"ע (ת"א) 21509-05-21 מ.נ נ' ו.ד.ד (2.3.2023)). ובענייננו, גם אם המבקש הוא ששלח את המכתב עם הצוואה לגב' פ. (שהרי המנוחה התקשתה באותה תקופה לצאת מביתה), אין בכך כדי להוות נסיבה המעידה על השפעה בלתי הוגנת מצדו.

127. לנוכח כל האמור לעיל, חרף עצמאותה הפיזית המוגבלת של המנוחה והתלות שנוצרה עקב כך במבקש בהיותו מטפלה הסיעודי, לא מצאתי כי הוכח שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת שהפעיל המבקש על המנוחה. המנוחה הייתה עצמאית מבחינה הכרתית-שכלית וניהלה קשרים עם אחרים במידה כזו או אחרת. מהעדויות התרשמתי כי המנוחה הייתה אישה חכמה וצלולה, אשר השקיעה מחשבה בבחירת הזוכים בעיזבונה ותוך כך ערכה את צוואתה, אשר שיקפה את רצונה.

128. המסקנה – לאחר בחינת הנסיבות תוך היעזרות במבחנים שנקבעו בעניין מרום ואף בשים לב להלכת החוטים השזורים ודוקטרינת "הזקן המוחלש" – לא מצאתי כי הוכח שהצוואה נערכה על ידי המנוחה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש.

      

     סוף מסע

129. בשים לב לכלל הראיות והעדויות שהונחו לפניי בהליך זה, נחה דעתי כי קיומה של הצוואה יביא לכיבוד רצונה האמיתי של המנוחה. כמו כן, המתנגדת לא עמדה בנטל המוטל על כתפיה להוכיח את טענות התנגדותה.

130. התוצאה – לנוכח האמור אני קובע כדלקמן:

     • ההתנגדות לצוואה נדחית;

     • ניתן בזה צו לקיום צוואתם המנוחה מיום 15.6.2011;

     • התובענה לצו ירושה אחר המנוחה נדחית.

        

131. ככל ששילם המבקש דמי שכירות בעבור מגוריו בדירה ואלה הופקדו לחשבון נאמנות, יש להשיבם לידיו.

      

132. המבקש יגיש פסיקתה מתאימה לחתימתי בתוך 7 ימים בנוגע לצו קיום הצוואה.

133. הצוואה מתייחסת לדירה ולכספים בחשבון בנק לאומי של המנוחה. אין חולק, כי זהו עיקר רכושה של המנוחה. ככל שהמתנגדת והיורשות על פי דין מעוניינות במתן צו ירושה על יתר הרכוש שלא נזכר בצוואה, ככל שישנו, עליהן להגיש בקשה מתאימה. הבקשה למתן צו ירושה שהוגשה על ידי המתנגדת מתייחסת למלוא עיזבון המנוחה ואת המתנגדת כיורשת יחידה (ת"ע 57657-06-17). אין אפשרות להיעתר לבקשה זו כפי שהוגשה ועל כן נדחתה כאמור.

      

     הוצאות משפט

134. משתמה ההכרעה בתובענות – יש להידרש לשאלת ההוצאות. המתווה הנורמטיבי – הבסיס לפסיקת הוצאות קבוע בתקנות ובפסיקה כפי שנתגבשה במרוצת השנים. כך למשל בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, 126-125 (1993) נקבע שאופן חישובו של שכר הטרחה הראוי, הוא תלוי משתנים רבים ואינו בגדר רשימה סגורה. בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (30.6.2005), נקבע כי לאחר ניתוח של תכלית חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, והתייחסות למצב בארצות שונות, אמת המידה הנכונה לחיוב שכר טרחת עורך דין הוא, כי ההוצאות צריכות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, כי התעריף המינימאלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך בסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת ובמורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין עבור בעלי הדין, לרבות האינטרס הציבורי (רע"א 1975/08 על רד הנדסת מעליות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (9.4.2008)).

     תקנה 151 לתקנות קובעת את תכלית ההוצאות:

     " (א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

     (ב)החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.

     (ג)סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו."

      

     תקנה 153 (ג) לתקנות קובעת את שיעור ההוצאות והשיקולים השונים שעל בית המשפט להתחשב בהם:

     "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש."

      

      

135. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיקים, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, נוכח התוצאות אליהן הגעתי בתיקים שלפניי – לא מצאתי לחייב את המתנגדת בהוצאות. מצאתי פגם בהתנהלות המבקש על שלא ציין את טיב הקשר שהיה בינו לבין המנוחה עת הגיש את התובענה לצו קיום צוואה. התנהלות זו, ובפרט הגשת התצהיר תוך הסתרת העובדה שהיה מטפלה הסיעודי של המנוחה, הוא הגורם העיקרי שזרע את הספק בדבר אמיתות הצוואה. במצב דברים זה ובשים לב לחשיבותו של עקרון כיבוד רצון המת, לא היה מנוס מבירור העובדות ונסיבות עריכת הצוואה כדבעי.

136. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.

      

137. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

      

138. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

      

      

     ניתן היום, ז' אייר תשפ"ד, 15 מאי 2024, בהעדר הצדדים.