קשישה ערירית ציוותה את דירתה שבתל אביב למטפל שלה, אשר סבל ממחלה ונדד בין דירות. השופטת: "אפילו אם הורישה לו מתוך רחמים – לא מדובר בהשפעה בלתי הוגנת"
צוואה לטובת מטפל סיעודי תקוים ככתבה וכלשונה. כך קבע בית המשפט למשפחה בתל אביב בפסק דין שפורסם לאחרונה. השופטת איריס אילוטוביץ' סגל התרשמה שהצוואה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה, ערירית שמעולם לא התחתנה, להוריש את דירתה למטפל שלה.
המנוחה נולדה לפני מאה שנה. לא היו לה אחים והיא מעולם לא נישאה. היא הייתה אישה משכילה ובעלת תואר דוקטור לגנטיקה שגרה בגפה בדירה בתל אביב. בשלב מסוים היא חלתה בסרטן העור, ועל רקע מצבה הרפואי המעורער החל התובע בשנת 2004 להעניק לה טיפול סיעודי.
שבע שנים לאחר מכן, ביוני 2011, ערכה המנוחה את הצוואה שבמסגרתה הורישה את דירתה למטפל שלה. ב-2014 היא הלכה לעולמה בגיל 90. לאחר מותה ניהלו המטפל ובת דודתה מדרגה שנייה, הנחשבת ליורשת שלה על-פי דין (אחת מתוך שלוש), מאבק על עיזבונה.
לטענת בת הדודה, נוכח מצבה הבריאותי הירוד בשעת עריכת הצוואה לא ידעה המנוחה להבחין בטיבה. היא הוסיפה כי המטפל היה מעורב בהכנת הצוואה ואף הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת. מכאן, לטענתה, שהצוואה בטלה וכפועל יוצא מכך יש לחלק את העיזבון ליורשות של המנוחה על-פי דין.
המטפל, מנגד, עתר לדחות את טענות ההתנגדות ולקיים את הצוואה.
הייתה מטפלת נוספת
השופטת אילוטוביץ' סגל דחתה את שלוש טענות ההתנגדות במלואן. אשר לעניין הכשירות בשעת עריכת הצוואה היא ציינה שמומחה בית המשפט, אשר בדק את התיעוד הרפואי ביחס למנוחה, קבע שמצבה הקוגניטיבי באותו מועד היה טוב וכזה המאפשר לה להבחין בטיבה של צוואה.
גם בנושא המעורבות בהכנת הצוואה הגיעה השופטת למסקנה כי בפועל לא הייתה מעורבות מצד המטפל. הוא הודה אמנם במהלך חקירתו הנגדית כי חלפה במוחו המחשבה לפיה המנוחה עשויה להוריש לו את דירתה, אלא שלדבריו "השתדלתי לשמור על נקיות עד כמה שאפשר, לא הזכרתי את זה ולא חשבתי על זה", והשופטת האמינה לו כי הדיר רגליו מעיסוק בצוואה.
בהמשך דחתה השופטת אף את טענת בת הדודה לפיה הצוואה הינה תוצר השפעה בלתי הוגנת מצד המטפל. "התרשמתי כי המנוחה הייתה אישה חכמה וצלולה, אשר השקיעה מחשבה בבחירת הזוכים בעיזבונה ותוך כך ערכה את צוואתה, אשר שיקפה את רצונה", כתבה.
בתוך כך ציינה השופטת שלמנוחה היו שני מטפלים סיעודיים – התובע ואישה נוספת – כאשר בחירתה לצוות את דירתה דווקא לראשון מלמדת על בחירה מושכלת, להבדיל מכזו שנעשתה תחת לחץ והשפעה פסולים.
לסיום חידדה השופטת כי גם בהנחה שהורשת הדירה למטפל – הסובל ממחלה, מקבל קצבת נכות ונאלץ לעבור בין דירות – נעשתה על רקע רחמי המנוחה עליו, הרי שאין בכך כדי להוות השפעה בלתי הוגנת הפוסלת את הצוואה.
הוחלט, אם כן, בסופו של יום לקיים את הצוואה לטובת המטפל הסיעודי. על רקע כשל בהתנהלות התובע, בדמות הסתרת היותו המטפל הסיעודי של המנוחה מהאפוטרופוס הכללי, קבעה השופטת שבת הדודה לא תשלם לו הוצאות משפט.
כאשר עורכים צוואה שהוראותיה "יוצאות דופן" כמו בנסיבות פרשה זו, חשוב להקפיד לציין, אפילו בכלליות, את הסיבות והשיקולים שהביאו את המצווה לערוך את צוואתו בצורה בה נעשתה. הפירוט עשוי לחסוך ויכוחים עתידיים בין היורשים על אודות שפיותו, צלילותו וכוונותיו האמיתיות של המצווה.
באי כוח הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עו"ד גילה פרין
עוסק/ת ב-
ירושות וצוואות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.