פס"ד בהתנגדות שני בנים של המנוחה לצוואה לטובת ילדיו של אח נוסף

לפניי התנגדות למתן צו קיום צוואת המנוחה, אשר נערכה ביום 12.1.2018. המבקשים, הזוכים הבלעדיים על פי הצוואה, הם ילדיו של בנה הצעיר של המנוחה. המתנגדים, שני בניה הנוספים של המנוחה טענו, למעורבות אחיהם בעריכת הצוואה והשפעה פסולה ובלתי הוגנת, בנסיבות בהן המנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה.

האם הצוואה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה? האם המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה במועד עריכתה? האם הייתה מעורבות בעריכת הצוואה? האם האח הצעיר השפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת על מנת שתערוך את הצוואה לטובת ילדיו? האם הנוטריון שערך את הצוואה פעל כדין?

בשאלות אילו ועוד יש להכריע.

רקע עובדתי רלוונטי והשתלשלות ההליך

1. לפניי ארבע תובענות הדורשות הכרעה:

   ת"ע 53200-09-20 – בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 12.1.2018;

   ת"ע 29703-12-22 – התנגדות לצוואה מיום 12.1.2018;

   ת"ע 29677-12-22 – בקשה לקיום צוואת המנוחה מיום 6.1.1993;

   תמ"ש 4097-03-21 – תביעה כספית על סך 180,000 ₪ שהוגשה כנגד המתנגדים.

2. הגברת ש. ה. ז"ל נולדה ביום 15.10.1932 (להלן: "המנוחה").

3. בחייה נישאה המנוחה למר א. ה. ז"ל (להלן: "המנוח"), ומנישואיהם נולדו להם שלושה בנים: המתנגדים י. ה. (להלן: "י.") וש. ה. (להלן: "ש."); והבן הצעיר – י. ה., הוא אביהם של המבקשים, הזוכים על פי הצוואה (להלן: "י.").

4. בשנת 1988 הלך המנוח לבית עולמו.

5. ביום 6.1.1993 ערכה המנוחה צוואה בעדים, שבה ציוותה את עיזבונה לשלושת הבנים בחלקים שווים (להלן: "הצוואה המוקדמת").

6. ברבות השנים לשלושת הבנים נולדו ילדים, נכדיה של המנוחה:

   לש. נולד ילד אחד, א.;

   לי. נולדו שני ילדים: ש. וט.;

   לי. נולדו ארבעה ילדים: שלושת המבקשים ובן נוסף ל. ז"ל, אשר הלך לבית עולמו בטרם עת במהלך שנת 2014.

7. ביום 12.1.2018, עת הייתה המנוחה כבת 86 שנים, ערכה המנוחה "צוואה בפני רשות" (להלן: "הצוואה"). הצוואה נערכה בפני הנוטריון עורך הדין שמואל פז (להלן: "הנוטריון").

   

8. מאישור עשיית הצוואה עולה, כי המנוחה הזדהתה בפני הנוטריון באמצעות דרכונה; המנוחה קראה את הצוואה בפני הנוטריון; עבור אישור הצוואה שולם שכר בסך של 239 ₪ לא כולל מע"מ.

9. לשם הנוחות להלן גם העתק נוסח הצוואה:

   

10. מעיון בצוואה עולה, כי המנוחה ציוותה את כל רכושה למבקשים, שלושת נכדיה – ילדיו של י., בחלקים שווים. המנוחה הדירה בצוואה את בניה, המתנגדים, ואף לא ציוותה דבר ליתר נכדיה, ילדיהם של י. וש..

11. עוד ציוותה המנוחה בצוואתה, כי כל עוד יהיו המבקשים קטינים, ישמש מר ע. י. (להלן: "מר ע.") כאפוטרופוס על הנכסים שירשו, וזאת עד הגיעו של כל אחד מהיורשים לגיל 18 שנים. מר ע. י. הוא סבם של המבקשים, אביה של הגברת ח. ה. – אשתו של י. (להלן: "ח.").

12. עיזבונה של המנוחה כלל בעיקר את הדירה שבה התגוררה, ברחוב YYYY (להלן: "הדירה") וכספים בחשבון בנק שמספרו XXXX, סניף 522 בבנק הפועלים (להלן: "חשבון הבנק").

13. ביום 22.3.2020 המנוחה הלכה לבית עולמה עת הייתה כבת 88 שנים.

14. ביום 2.4.2020 כ-10 ימים בלבד לאחר פטירת המנוחה, הגיש י. בקשה לצו קיום הצוואה.

15. ביום 13.5.2020 ניתן צו לקיום הצוואה (להלן: "צו קיום הצוואה").

16. ביום 19.5.2020 גילו המתנגדים על צו קיום הצוואה, וביום 27.5.2020 הגישו בקשה לביטולו.

17. ביום 23.9.2020 הועברה בקשת המתנגדים לביטול צו קיום הצוואה מהרשם לענייני ירושה אל בית המשפט (ת"ע 53200-09-20).

18. ביום 13.12.2020 התקיים קדם משפט בבקשה לביטול צו קיום צוואה. בתום הדיון ניתנה החלטה שבה ניתן צו לגילוי מסמכים רפואיים של המנוחה; צו לאיסור דיספוזיציה בדירת המנוחה; אושררה טענת המבקשים, כי המתנגדים לקחו מחשבון הבנק של המנוחה שני שליש מהכספים שהיו בו, סך של 85,000 ₪ כל אחד ובסך הכול 170,000 ₪, וזאת חרף העובדה כי באותה העת כבר ידעו על צו קיום הצוואה.

19. ביום 2.3.2021 הגישו המבקשים תביעה כספית על סך 180,000 ₪, לנוכח נטילת הכספים על ידי המתנגדים מחשבון הבנק של המנוחה לאחר מועד פטירתה (תמ"ש 4097-03-21).

20. מינוי מומחים – ביום 12.7.2021 התקיים קדם משפט נוסף, שבו הוחלט על מינוי מומחה מתחום רפואת העיניים לצורך בחינת השאלה – האם המנוחה יכלה לקרוא מסמך כתוב במועד עריכת הצוואה. הצדדים הסכימו על מינויו של פרופ' איל מרגלית (להלן: "המומחה לעיניים"). עוד נקבע כי ימונה מומחה מתחום הפסיכיאטריה לצורך בחינת השאלה – האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ביום 12.1.2018, וכן האם הייתה במצב נפשי/קוגניטיבי כזה אשר ניתן היה להשפיע עליה – ככל שהמומחה יכול ליתן דעתו על כך. הצדדים הסכימו על מינויו של ד"ר אליק יופה (להלן: "המומחה הפסיכיאטר").

21. ביום 9.11.2021 הוגשו לתיק בית המשפט חוות הדעת. הצדדים לא הגישו למומחים שאלות הבהרה ואף לא עתרו לחקירתם.

22. ביום 23.2.2022 התקיים דיון, שבו הובהר כי לנוכח עמדת הצדדים המומחים לא יחקרו, יוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לדיון הוכחות ליום 2.10.2022.

23. ביום 2.10.2022 התקיים דיון מחוץ לפרוטוקול והצדדים הגיעו להסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה ולפיהן: צו קיום הצוואה יבוטל; ההסכמות הדיוניות אליהן הגיעו הצדדים יוותרו על כנם; צו איסור הדיספוזיציה יוותר על כנו; כתבי טענות רלוונטיים יוגשו לרשם לענייני ירושה, ולאחר שיועברו לטיפול בית המשפט ייקבעו התיקים לקדם משפט נוסף או דיון הוכחות וזאת על פי החומר שיתקבל.

24. ביום 13.12.2022 הועברו ההתנגדות והבקשה לקיום הצוואה המוקדמת מהרשם לענייני ירושה אל בית המשפט.

25. ביום 17.4.2023 התקיים דיון הוכחות שבו נחקרו עדי המתנגדים: הגברת צ.מ.; גברת א.צ.; ש.; והנוטריון.

26. ביום 30.4.2023 התקיים דיון הוכחות לצורך סיום חקירתו של הנוטריון.

27. ביום 19.9.2023 התקיים דיון הוכחות שבו נחקרו עדי המתנגדים: מר י. ז.; גברת צ.ל. ה.; י.. עוד באותו הדיון נחקרו גם עדי המבקשים: מר ד.ח. וי.

28. ביום 11.2.2024 התקיים דיון אחרון, שבו נחקרה עדת המבקשים: הגברת א.פ..

29. הצדדים הגישו את סיכום טענותיהם ועתה הגיעה העת למתן פסק הדין.

    דיון והכרעה

    עקרון כיבוד רצון המת וחשיבותו

30. נקודת המוצא שממנה ראוי להתחיל את הדיון נוגעת לעקרון כיבוד רצון המת. ההנחה היא, כי צוואה מבטאת את רצונו האמתי והכן של המצווה אשר לאופן, שבו יחולק עיזבונו לאחר לכתו מן העולם. נוסף על כך, כיבוד צוואתו של מנוח מביא לידי ביטוי את האוטונומיה של המצווה כפרט ואת זכות בעלותו על קניינו (בע"מ 4990/12 מיכאל זילברסון נ' חנן זילברסון (13.11.2012)).

    היטיב לסכם עקרון זה כבוד השופט בדימוס א' ברק בספרו: פרשנות במשפט כרך חמישי, פרשנות הצוואה (תשס"א), 59-58:

    "זהו עיקרון ידוע של המשפט העברי, ולפיו 'מצווה לקיים דברי המת'. הוא מהווה חלק מתרבותנו הכללית והמשפטית. הוא נגזר מהאוטונומיה של הרצון הפרטי, המהווה חלק מהזכות החוקתית בדבר כבוד האדם. הוא מתבקש מזכות הקניין, שזכתה להגנה חוקתית בישראל. על הפרשן לשקף חשיבות חוקתית זו של הצוואה. עליו לעשות כל מאמץ לקיים את הוראות הצוואה ולא להביא לביטולן; עליו לנקוט את כל האמצעים כדי להביא להגשמת רצונו ה'אמיתי' של המצווה".

31. בעת בחינת תוקפה של צוואה, על בית המשפט לפעול מתוך כבוד לרצון המצווה ולהימנע, ככל הניתן, מפגיעה בחופש הציווי. ואולם, ברצון לבד אין די, ויש צורך בעריכת צוואה באחת מהדרכים הקבועות בחוק (צוואה בכתב יד, צוואה בעדים, צוואה בפני רשות או צוואה בעל פה). הדרישות הצורניות הנדרשות לגבי כל סוג של צוואה אינן פרוצדורליות גרידא, אלא יש להן גם חשיבות ראייתית לשם בירור כוונת המצווה, בשים לב שצוואה היא פעולה משפטית חד צדדית (דנ"א 7818/00 יוסף אהרן נ' אמנון אהרוני, פ"ד נט (6) 653 (2005)).

32. על החובה לקיים את דברי המת והחופש לצוות, ראו דברי כבוד השופט ש' שוחט בעמ"ש (ת"א) 5512-11-19 ט' נ' ג' א' (19.8.2020):

    "החופש לצוות – יסוד מוסד בדיני צוואות. מהחופש לצוות נגזרת החובה לקיום הציווי – קו יסוד בדיני הזכייה על פי צוואה כמאמר הכתוב "קו היסוד של המחוקק בדיני צוואות אינו אלא לקיים את דברי המת" (ע"א 869/75 בריל נ' היועמ"ש פ"ד לב(1) 98, 102). קו יסוד זה - המצווה לקיים את דברי המת – חשיבותו הן בקביעת תוקפה של צוואה הן בפרשנותה. הוא מעוגן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כחלק מזכותו של אדם לכבוד בחייו ובמותו וכחלק מזכות הקניין שלו (ראו בהקשר זה ע"א 724/87 כלפה (גולד) נ' גולד פ"ד מח(1) 22, 28-29 (1993) (להלן- "עניין כלפה"), וכן שאול שוחט "פגמים בצוואות", מהדורה שלישית, 27-30, מהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי (ע"א 1900/06 טלמצ'יו נ' האפוט' הכללי פ"ד נ"ג (2) 817) ומקורו במורשת התרבותית שלנו בהיותו עיקרון ידוע של המשפט העברי.

    מכאן הזהירות הרבה שנדרשת עת מתבקש בית המשפט להכריע בשאלת תוקפה של צוואה במסגרת מבקשנה לקיומה ובשאלת מובנה של הצוואה במסגרת מבקשנה לפרשנותה שכן, בשתי אלה נדרש בית המשפט להחליט ולקבוע "אם יקומו דברי המת ואם יהיו כלא היו". והוא – איננו, "מכל הווייתו, מכל עצמותו, נשתיירו רק גיליונות נייר..." ואנו, השופטים, זרים למנוח שלא עמדנו מקרוב על אורחות חייו ועל מאווי לבבו, אנחנו מצווים על דבריו (ש' ז' חשין המנוח "דמויות מבית המשפט" (תשי"ג), 144)".

33. הוראת סעיף 25 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") מעניקה מעמד בכורה לערך הטמון בהגשמת רצון המצווה וקובעת, כי מקום שבו מתקיימים כלל "מרכיבי היסוד" בצוואה – ניתן יהיה להתגבר על פגמים צורניים אשר ייתכן שנפלו בעריכתה, כפוף לכך שבית המשפט שוכנע כי הצוואה אכן משקפת נכונה את רצון המצווה (ע"מ (י-ם) 729/05 סובול נ' לויטין (8.8.2005)); ש' שילה, פירוש לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (תשנ"ב-כרך ראשון), 227 (להלן: "שילה"); שוחט, פינברג, פלומין "דיני ירושה ועיזבון", מהדורה שביעית, 2014, 102 (להלן: "דיני ירושה ועיזבון")).

34. כפועל יוצא מהאמור, ככלל, בית המשפט ימעט לשנות או לבטל את צוואתו של אדם; ואילו המתנגד לקיומה של אותה צוואה יאלץ להרים נטל כבד ביותר לצורך הוכחת טיעוניו (ע"א 5185/93 היועץ המשפט לממשלה נ' רינה מרום, פ"ד מ"ט (1) 318 (1995); ע"א 724/87 ורדה כלפה (גולד) נ' תמר גולד, פ"ד מח (1) 22 (1993); בע"מ 11116/08 פלוני נ' אלמוני (5.7.2012)).

35. עתה משהובהרה חשיבותו של עקרון כיבוד רצונה של המנוחה – אעבור לדון בשלוש טעמי התנגדותם העיקריים של המתנגדים:

    א. היעדר כשרות המנוחה לערוך צוואה במועד עריכתה (ס' 26 לחוק הירושה);

    ב. נטילת חלק בעריכת הצוואה על ידי י., אביהם של הזוכים על פי הצוואה (ס' 35 לחוק הירושה);

    ג. צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת מצד י. (ס' 30(א) לחוק הירושה).

    עתה אעבור לבחון כל אחת מטענות ההתנגדות בנפרד.

     

    (א) כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה

    המתווה נורמטיבי

36. הוראת סעיף 26 לחוק הירושה שכותרתה "כשרות לצוות" קובעת:

    "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה."

     

37. על פי הדין, חזקה היא שכל אדם כשיר לבצע פעולות משפטיות, דוגמת עריכת צוואה, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרותו זו, בדרך של חוק או החלטה שיפוטית (סעיפים 2-1 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: "חוק הכשרות").

38. הנטל המוטל על בעל דין המבקש לסתור את חזקת כשרותו של אדם שנפטר הוא נטל כבד המוטל על כתפי המתנגד. אין די בהעלאת ספקות גרידא על מנת לעמוד בנטל כבד זה (ע"א 279/87 רובינוביץ נ' קרייזל, פ"ד מג(1) 760 (1989)). המדובר בנטל הוכחה כבד המחייב הבאת "ראיות ממשיות וברורות" (בע"מ 3539/17 פלונית נ' פלוני (11.6.2017); עמ"ש (חי') 27565-09-16 ל.נ נ' ע.ד (2.4.2017)).

39. המועד הרלוונטי לבחינת כשרותו של אדם אשר נטען, כי הוא נעדר כשרות הוא מועד ביצוע הפעולה. במקרה שלפנינו מועד עריכת הצוואה (דיני ירושה ועיזבון, בעמ' 120).

40. המתנגדים טענו בין היתר, כי בשל מצבה הבריאותי והפיזי, המנוחה לא ידעה להבחין בטיבה של צוואה. המדובר בעניין שברפואה שעל מנת להוכיחו יש להביא עדות רפואית או עדות אחרת. לבית המשפט שיקול דעת האם להעדיף חוות דעת רפואית או להעדיף עדות מהימנה של עורך הצוואה או העדים לצוואה (ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215, 222 (2000)).

41. עת עולה שאלת כשרותו של מצווה, נוהגים בתי המשפט למנות מומחים רפואיים לשם הגשת חוות דעתם ביחס לשאלה זו. על פי הפסיקה, בתי המשפט ייטו לאמץ חוות דעת של מומחים שמונו על ידו, ויש צורך בנימוק מהותי וכבד משקל על מנת שבית המשפט ידחה את מסקנות חוות דעת המומחה מטעמו (ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל ואח' פ"ד נב(4) 563, 569 (1998); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז החתן ואח' (2.6.1996); ת"ע (ת"א) 52816-10-10 א' נ' י' (17.5.2012); ת"ע (ת"א) 100760-09 בועז י.נ'דוד מחקשווילי (3.10.2013)).

42. הפסיקה ייחדה משמעות רבה לחוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט. ראה פסק הדין בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא, פ"ד נ"ו (2) 936, 949 (2002) שבו נקבע:

    "...משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה, אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת... אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו... בהעדר נימוקים כבדי משקל, שיניעוהו לעשות כן."

43. רק במקרים חריגים יפסוק בית המשפט בניגוד לחוות דעתו של מומחה שמונה על ידו, אולם ברי כי בית המשפט אינו משמש "חותמת גומי" לעמדת המומחה המקצועי, והוא רואה בהמלצתו כבעלת משקל רב אך לא מכריע (ע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני (2.10.2008); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלוני (1.5.2006)).

44. נוסף לשמיעת עדות של מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בית המשפט רשאי לברר טענה להעדר כשרותו של המצווה באמצעות שמיעת עדויות של עורך הצוואה, של עד לצוואה ושל מקורביו של המצווה, ואף לייחס משקל כבד יותר לעדויות אלו על פני עדות המומחה והכל לפי שיקול דעתו )ע"א 7506/95מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 (2000); ע"א 1212/91 קרן לב"י נ' פליציה בינשטוק, פ"ד מח (3) 705 (1994) (להלן: "עניין קרן לב"י")).

    מן הכלל אל הפרט

45. במקרה דנן, לנוכח טענות הצדדים ולצורך בחינת מצבה הרפואי של המנוחה במועד עריכת הצוואה, מונו כאמור שני מומחים.

    האחד, מומחה פסיכיאטר, לצורך בחינת השאלה האם המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה ביום 12.1.2018, וכן האם הייתה במצב נפשי/קוגניטיבי כזה אשר ניתן היה להשפיע עליה – ככל שהמומחה יכול ליתן דעתו על כך.

    השני, מומחה לעיניים, לצורך בחינת השאלה האם המנוחה יכלה לקרוא מסמך כתוב במועד עריכת הצוואה. כאמור, באישור עריכת הצוואה שערך הנוטריון צוין, כי המנוחה קראה את הצוואה בעצמה. בענייננו המתנגדים טענו כי בשל מחלות עיניים שונות מהן סבלה המנוחה, במועד הרלוונטי היה למנוחה קושי משמעותי בראייה בכלל ובקריאה בפרט, כך שלטענתם לא הייתה באפשרות המנוחה לקרוא את הצוואה.

46. נוסף לחוות הדעת, נשמעו עדויות והובאו ראיות מהן ניתן היה ללמוד על אודות כשרותה של המנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה.

47. לצורך הכרעה בשאלת כשרותה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, אעבור לבחינת מסקנות חוות הדעת והעדויות הנוספות.

    חוות דעת המומחה הפסיכיאטר 

48. ביום 9.11.2021 הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת הפסיכיאטר. כאמור, הצדדים לא הגישו למומחה הפסיכיאטר שאלות הבהרה ואף לא עתרו לחקירתו.

49. בחוות הדעת, פרט המומחה הפסיכיאטר את המסמכים הרפואיים שהונחו לפניו לצורך עריכת חוות הדעת. מהמסמכים למד המומחה, כי המנוחה סבלה מבעיות רפואיות רבות, תוך שחלה החמרה משמעותית במצבה מסוף שנת 2018. בתחילת שנת 2019 נרשם במסמכים הרפואיים, כי החלה אצל המנוחה ירידה קוגניטיבית, ובאפריל 2019 אובחנה המנוחה כסובלת ממחלת האלצהיימר. וכך סיכם המומחה הפסיכיאטר את מצבה של המנוחה בחוות דעתו (עמ' 3 לחוות הדעת):

    

50. לאחר פירוט זה הדגיש המומחה כי "עם הזהירות וההסתייגות המובנית שכרוכה בחוות דעת רטרוספקטיבית", הוא סבור כי במועד הרלוונטי המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה – לשם הנוחות להלן קטע מעמ' 4 לחוות דעת המומחה הפסיכיאטר:

    

51. הנה כי כן, המומחה אשר בחן את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים הנוגעים למצבה של המנוחה התרשם, כי חרף המחלות השונות מהן סבלה המנוחה, במועד הרלוונטי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה היה כזה המאפשר לה להבחין בטיבה של צוואה.

    חוות דעת המומחה לעיניים

52. באישור עריכת הצוואה שערך הנוטריון צוין, כי המנוחה קראה את הצוואה בעצמה. כך גם העיד הנוטריון בעצמו (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 8, שו' 6-3) ואף העיד כי המנוחה נעזרה במשקפי ראיה כדי לקרוא את הצוואה (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 44, שו' 19-18; פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 8, שו' 10-7).

53. מעיון בחוות דעת המומחה לעיניים עולה, כי המנוחה סבלה ממחלות עיניים שונות ובכלל זה: קטרקט, ניוון מקולרי של הרשתית, ממברנה אפירטינלית, מחלת קרנית, אסטיגמטיזם, יובש קרנית בשתי העיניים וחשד לגלאוקומה (עמ' 2-1 לחוות הדעת).

54. עם זאת, לאחר בחינת החומר הרפואי הסיק במומחה לעיניים כי אצל המנוחה "נותרה חדות הראיה בעין ימין ברמה המאפשרת קריאה בשעת החתימה על מסמך הצוואה". להלן מסקנות המומחה כפי שהובאו בחוות דעתו (להלן העתק הקטע מעמ' 3 לחוות הדעת):

    

55. המומחה לעיניים ציין בסוף חוות הדעת, כי חתימת המנוחה על הצוואה הייתה בכתב ברור ובטוח ללא סטייה מהמקום המיועד לה. גם מעובדה זו למד המומחה על יכולת הראיה של המנוחה.

    לא למותר לציין, כי טענה של זיוף חתימת המנוחה על הצוואה לא נטענה על ידי המתנגדים ומשכך לא נבחנה. ובשים לב, שהמומחה הניח את הנחתו על מצב ראייתה של המנוחה בין היתר לנוכח אופן חתימת המנוחה על הצוואה. עמ' 3 לחוות הדעת:

    

56. הנה כי כן, מחוות הדעת עולה כי חרף הבעיות הרפואיות השונות מהן סבלה, המנוחה הבינה טיבה של צוואה במועד עריכתה והייתה מסוגלת לקרוא באמצעות עין ימין את תוכנה. 

    עדויות נוספות

57. נוסף על חוות דעת המומחה, לצורך בחינת כשרותה של המנוחה לצוות במועד הרלוונטי, יש להביא בחשבון גם פרמטרים נוספים מהעדויות שנפרשו לפניי.

58. במועד עריכת הצוואה (12.1.2018) הייתה המנוחה כבת 86 וסבלה מבעיות רפואיות שונות, שפגעו ביכולותיה הפיזיות והקשו על התנהלותה כמתואר בחוות דעת הפסיכיאטר.

59. אומנם, בחוות דעת הפסיכיאטר תואר, כי חלה החמרה משמעותית במצבה של המנוחה מסוף שנת 2018, ובתחילת שנת 2019 נרשם במסמכים הרפואיים, כי החלה אצל המנוחה ירידה קוגניטיבית ובאפריל 2019 אובחנה המנוחה כסובלת ממחלת האלצהיימר. עם זאת, כעולה מעדויות קרוביה של המנוחה עולה כי הם הבחינו בירידה בתפקודיה כבר משנת 2017.

60. אסקור עתה את עדויותיהם של קרובי המנוחה מהם ניתן ללמוד על מצב המנוחה במועד עריכת הצוואה.

    עדי המתנגדים

    הגברת צ.מ.

61. הגברת ציפורה מ. (להלן: "גברת מ.") היא אחייניתה של המנוחה. הגברת מ. שמרה על קשר קרוב עם המנוחה, נהגה לבקרה לפחות פעמיים בחודש, ואף טיפלה בה במהלך חודשי חייה האחרונים, כששהתה במוסד "רעות" (סעיפים 2-3 לתצהיר עדותה).

62. הגברת מ. הצהירה, כי כבר בשנת 2017 הבחינה בהתדרדרות במצבה של המנוחה (סעיף 8 לתצהיר עדותה). בחקירתה הסבירה הגברת מ., כי ההתדרדרות באה לידי ביטוי בכך שכבר לא היה לה סבלנות לראות טלוויזיה, כי לא ראתה טוב "וגם היא לא הרגישה טוב, היא כל פעם הייתה קמה מהמיטה מסתובבת בבית, עושה טובה שהיא אוכלת ואחרי זה חוזרת למיטה...". עם זאת, העידה כי המנוחה זיהתה אותה גם בשלבי חייה האחרונים (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 12, שו' 16-1).

    הגברת א.צ.

63. הגברת א. צ. (להלן: "גברת צ.") היא חברתה הקרובה של המנוחה למעלה מ-50 שנה, והייתה עמה בקשר קבוע עד סמוך למועד פטירתה (סעיף 2 לתצהיר עדותה). בחקירתה העידה כי נהגה להגיע אל המנוחה כפעם בשבוע ולשוחח עמה טלפונית, עד כחצי שנה לפני פטירתה (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 16, שו' 33-17; עמ' 18, שו' 6-1).

64. הגברת צ. הצהירה כי כבר בשנת 2017 הבחינה בהתדרדרות במצבה הקוגניטיבי והפיזי של המנוחה. שנים רבות נהגו השתיים לשחק קלפים, אך כשלוש שנים לפני פטירתה נאלצו להפסיק לשחק בשל מצבה של המנוחה (סעיף 5 לתצהיר עדותה). בחקירתה העידה כי נהגו לשחק יחד רמי, ועד להידרדרות במצבה, המנוחה הייתה טובה במשחק יותר מכל החברות והיה לה זיכרון פנומנאלי (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 17, שו' 26-24). עם זאת, משנת 2017 החלה אצל המנוחה ירידה קוגניטיבית. בשנה זו המנוחה והגברת צ. נסעו יחד עם חברות נוספות לטיול בחו"ל. כבר אז החלה המנוחה לשכוח היכן שמה את הכסף, היכן שמה את הדרכון, והייתה זקוקה לעזרת החברות. בשנת 2018 המנוחה כבר לא הייתה מסוגלת לשחק קלפים, כי לא ראתה כבר והיא התביישה בכך (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 18, שו' 20 – עמ' 20, שו' 4).

    מר י. ז.

65. מר י. ז. (להלן: "מר ז.") הוא אחיינה של המנוחה. בין מר ז. לבין המנוחה היה קשר קרוב במשך כל השנים, והשניים ניהלו שיחות אישיות לעתים קרובות. מר ז. הצהיר כי המנוחה סבלה בשנים האחרונות מירידה קוגניטיבית, מצב פיזי ירוד והתלוננה כי אינה מצליחה לקרוא (סעיף 8 לתצהיר עדותו).

    הגברת צ. ל. ה.

66. הגברת צ. ל. ה. (להלן: "הגברת ל. ה.") היא אשתו של י.. בין הגברת ל. ה. לבין המנוחה הייתה מערכת יחסית הדוקה ואוהבת.

67. הגברת ל. ה. הצהירה, כי המנוחה סבלה מבעיות ראיה והחל משנת 2017 נוספו לאלה גם קשיים קוגניטיביים ונפשיים. המנוחה החלה לסבול מירידה בזיכרון ורגעי בלבול: הייתה שוכחת היכן הניחה את המפתחות, נהגה לאבד את משקפיה וכדומה על בסיס קבוע. המצב החמיר עד כדי כך, שנאלצה להפסיק לשחק קלפים עם חברותיה. מצבה של המנוחה התדרדר אף יותר בשנת 2018 – קרה לא אחת ששכנים התקשרו לגברת ל. ה. להגיע בדחיפות, כי המנוחה צעקה בחדר המדרגות; המנוחה נטלה תרופותיה ומששכחה שעשתה כן נטלה את אותן התרופות שוב ונאלצה לפנות לטיפול רפואי עקב כך; ומקרים נוספים כגון אלה (סעיפים 16-11 לתצהיר עדות ראשית של הגברת ל. ה.).

68. בחקירתה העידה הגברת ל. ה., כי בסביבות אמצע שנת 2017 אחת החברות של המנוחה אמרה לה שהיא כבר לא יכולה לשחק עם המנוחה קלפים, כי היא כבר לא רואה ולא מבינה, ואינה עומדת בקצב של המשחק (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 30, שו' 13-7).

69. הגברת ל. ה., שעבדה בעבר בביטוח הלאומי, סייעה בהגשת תביעת המנוחה לגמלת סיעוד, והעידה כי המטפלת של המנוחה החלה לעבוד אצלה מינואר 2018 למשך 5.5 שעות בשבוע. לטענת הגברת ל. ה. זהו היקף השעות שנקבע עבורה בשל הכנסותיה, ולאו דווקא בעקבות הצורך בפועל (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 31, שו' 28-1).

    המתנגדים – י. וש.

70. המתנגדים הצהירו כי מצבה הרפואי, הפיזי, הנפשי והקוגניטיבי של המנוחה החל להתדרדר כבר משנת 2014 והחריף בשנים 2017-2016. המנוחה סבלה מבעיות ראיה קשות, ובשנים האחרונות לחייה לא הייתה מסוגלת לקרוא. בשנת 2017 החלה הדמנציה לתת אותותיה, והמנוחה החלה לסבול מבלבול ובעיות זיכרון, שבאו לידי ביטוי לעיתים בחוסר דאגה עצמית להיגיינה שהייתה חשובה לה (לא התקלחה מספר ימים, לבישת בגדים מוכתמים), בנפילות בבית ומחוצה לו. המנוחה אף הפסיקה לשחק קלפים כפי שנהגה לעשות באופן קבוע, בעקבות הקושי בראיה ובמצבה הקוגניטיבי. בשנת 2017 הוגשה בקשה למוסד ביטוח לאומי אשר נעתרה, והמנוחה החלה להסתייע במטפלת במימון הביטוח הלאומי החל מחודש פברואר 2018 (סעיפים 26-24 לתצהיר עדותם).

71. ש. העיד כי החל משנת 2017 היה למנוחה קשה להתנייד בכוחות עצמה, ובני המשפחה היו נוהגים להסיע אותה ממקום למקום או שהיו משלמים למר ח. שיסיע אותה (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 37, שו' 30 – עמ' 38, שו' 5).

    הנוטריון 

72. הנוטריון העיד כי המנוחה "ידעה בדיוק מה היא רוצה, הייתה מאוד החלטית... ידעה לקרוא, היא יכלה לקרוא עם משקפיים, לא היה שום בעיה, נראתה מטופחת, נראתה סדורה" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 43, שו' 33-30 ; עמ' 44, שו' 19-18).

    הנוטריון העיד כי בשיחה עם המנוחה ובפגישה איתה במועד עריכת הצוואה התרשם "שהיא בריאה ושהכל בסדר אצלה". המנוחה דיברה לעניין והוא לא התרשם, כי היו אצלה קשיים בהליכה או בראיה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 17, שו' 22-10). אשר להתנהלות הנוטריון – אליו אדרש עוד בהמשך.

    עדי המבקשים

    מר ד. ח. 

73. מר דוד ח. (להלן: "מר ח.") עבד כמנקה וכנהג של המנוחה. מר ח. הצהיר כי עבד אצל המנוחה ב-4 השנים האחרונות לחייה (סעיפים 2-1 לתצהירו). עם זאת, כשנחקר מר ח. העיד, כי הוא לא הסיע את המנוחה לערוך את הצוואה בשנת 2018, וכשנשאל מדוע, השיב שלא הכיר את המנוחה באותה העת והכיר אותה רק בשנת 2019 (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 50, שו' 23-15).

    מר ח. הצהיר כי בשנת 2019 נוסף לעבודתו אצל המנוחה עבד גם כמנקה אצל ש.. עם זאת, לא ציין בתצהירו כי בעבר עבד בניקיון גם במשרדים של י., והדבר התגלה רק תוך כדי חקירתו (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 51, שו' 16-6).

    מר ח. הצהיר כי בכל התקופה שהכיר את המנוחה היא הייתה בריאה בשכלה, נבונה, שתמיד דיברה לעניין ובהיגיון, כמו כל אדם רגיל. לטענת מר ח. מצבה של המנוחה התדרדר רק כחודש לפני פטירתה (סעיפים 5 ו-8 לתצהיר עדותו). עדותו של מר ח. בעניין זה אינה עולה בקנה אחד עם החומר הרפואי, שהרי על פיו המנוחה סבלה מבעיות רפואיות רבות, תוך שחלה החמרה משמעותית במצבה כבר בסוף שנת 2018. בתחילת שנת 2019 נרשם במסמכים הרפואיים כי החלה אצל המנוחה ירידה קוגניטיבית ובאפריל 2019 כאמור, כבר אובחנה המנוחה כסובלת ממחלת האלצהיימר (ראו חוות דעת הפסיכיאטר). מר ח. הודה בחקירתו, כי מצבה של המנוחה החמיר עוד קודם לחודש האחרון בחייה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 54, שו' 22-9).

74. עדותו של מר ח. נמצאה כלא מהימנה בעיניי, וממילא העיד בחקירתו כי לא הכיר את המנוחה במועד הרלוונטי.

    הגברת א. פ.

75. הגברת א. פ. (להלן: "הגברת פ.") הייתה מנהלת המשרד של י., וזאת עד לאמצע שנת 2018. הגברת פ. הצהירה כי המנוחה הייתה צלולה לחלוטין, פקחית וחכמה בכל השיחות שלה עמה אשר התקיימו עד לאמצע שנת 2018, אז הפסיקה לעבוד אצל י. (סעיפים 3-2 לתצהירה).

    בסעיף 5 לתצהירה, הצהירה הגברת פ. כך:

    "במהלך שיחותיי עם המנוחה לאורך השנים היא אמרה לי לא אחת, כי היא יודעת שהאחים של י. יעשו לו בלגאן אחרי שהיא תלך לעולמה. הבנתי שהיא מדברת על עניינים של ירושה, אך לא רציתי להמשיך לשאול בעניין".

    בשים לב, כי הצוואה נערכה ביום 12.1.2018, והקשר בין המנוחה לבין הגברת פ. נותק באמצע שנת 2018 – כלומר, חצי שנה בלבד לאחר עריכת הצוואה. משכך, לא ברור כיצד יכלה המנוחה לדבר עם הגברת פ. על השלכותיה של הצוואה, "לא אחת לאורך השנים".

    בחקירתה הבהירה הגברת פ., כי המנוחה נהגה להגיד "כשאני אלך לעולמי איזה בלגאן יהיה", אך לא הסבירה למה התכוונה. עוד הבהירה הגברת פ. כי על ענייני צוואות וירושה לא דיברו השתיים (פרוטוקול הדיון מיום 11.2.2024, עמ' 18, שו' 28 – עמ' 19, שו' 6; ובהמשך בעמ' 21, שו' 12-10). אמירות מסוג זה נאמרו על ידי המנוחה "מאז שהבן של י. נפטר הייתה אומרת את זה כל הזמן" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2.2024, עמ' 19, שו' 13-11). ל. ז"ל הלך לבית עולמו בשנת 2014, כ-4 שנים קודם לעריכת הצוואה. משכך, ספק שבאמירות מסוג זה, ככל שנאמרו, התייחסה המנוחה לצוואה.

76. גם י. העיד בחקירתו, כי המנוחה אמרה לו שאחרי שהיא תלך לעולמה "יהיה בלגן" (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 84, שו' 28-16). חרף זאת, הדבר לא מוזכר בתגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה וטענה זו הועלתה על ידו לראשונה בחקירה.

77. בחקירתה של הגברת פ. התברר, כי היא לא הייתה מגיעה למשרד, אלא מנהלת את המשרד מביתה באמצעות האינטרנט (פרוטוקול הדיון מיום 11.2.2024, עמ' 16, שו' 33-26). כשהתבקשה להסביר כיצד הכירה את המנוחה אם עבדה מהבית, השיבה שאומנם היא עבדה מהבית, אך היא נהגה להיפגש עם המנוחה בבית שלה ובבית המנוחה, ובאירועים משפחתיים "זה הפך להיות כמו משפחה" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2.2024, עמ' 17, שו' 31-1). הגברת פ. הבהירה כי הקשר עם המנוחה נעשה שלא בתשלום ולא במסגרת שעות העבודה (פרוטוקול הדיון מיום 11.2.2024, עמ' 18, שו' 4-1). כשהתבקשה להבהיר אם כך היה, מדוע נפסק הקשר כשהפסיקה לעבוד אצל י. השיבה : "כי זה לא התאים לי... פתאום זה לא התאים לי" (פרוטוקול הדיון מיום 11.2.2024, עמ' 18, שו' 9-5).

78. עדותה של מר הגברת פ. נמצאה כלא מהימנה בעיניי, וממילא נראה כי היא והמנוחה לא היו קרובות במיוחד. יתרה מזו, הגברת פ. העידה בחקירתה כי גם היא בעצמה לא מבינה למה התכוונה המנוחה כשאמרה שלאחר פטירתה "יהיה בלגן".

    י.

79. המבקשים בחרו שלא להגיש תגובה לכתב ההתנגדות והודיעו, כי תגובתם לבקשה לביטול צו קיום הצוואה תשמש כתגובה להתנגדות (סעיף 8.א. לבקשה מיום 5.1.2023 ב-ת"ע 29703-12-22).

80. כמו כן, כשהגישו המבקשים תצהירי עדות ראשית, בחרו להגיש תצהירים של מר ח. והגברת פ. בלבד, והודיעו כי התגובה לבקשה לביטול צו קיום הצוואה, אשר נתמכה בתצהיר אימות של מר י., תשמש כתצהיר עדותו הראשית (סעיף ג' לדף המקדים לתצהירי המבקשים שהוגשו ביום 11.8.2022 ב-ת"ע 53200-09-20).

81. כאן גם המקום להעיר, כי חרף היותה של המבקשת 1 בגירה, לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה.

82. בתקנה 16(א) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: "תקנות משפחה") נקבע כי:

    "לכתבי הטענות שיוגשו יצורף תצהיר של כל אחד מבעלי הדין, שבו יאמת בעל הדין את העובדות שבכתב הטענות הידועות לו מידיעה אישית, אלא אם כן ביקש בעל הדין לפטור אותו מהגשת תצהיר ובית המשפט אישר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו; תצהיר כאמור יוגש לפי טופס 5 לתוספת הראשונה ותקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לא תחול על תצהיר זה".

    בתקנה 16(ה) לתקנות משפחה נקבע כי:

    "תצהיר שהוגש כאמור בתקנת משנה (א) לא יבוא במקום חקירה ראשית אלא אם כן בית המשפט הורה על כך, מטעמים שיירשמו."

83. אומנם, בדיון ההוכחות מיום 19.9.2023, טרם החל י. להיחקר, התיר בית המשפט את חקירתו של י. על התגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה. עם זאת, בחירתם של המבקשים שלא להגיש תצהיר עדכני מעוררת תהיה ; והרי, התגובה לבקשה לצו קיום צוואה הוגשה עוד בטרם הועבר ההליך לבית המשפט, ומאז זרמו הרבה מים בירדן – בוטל צו קיום הצוואה; הוגשו חוות דעת; צורפו מסמכים רפואיים; כתב התנגדות; תצהירים מטעם המתנגדים וכו'. חרף זאת, נמנעו המבקשים להתייחס לכל אלה בתצהיר עדכני. כשנשאל י. מדוע לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, לא הצליח ליתן הסבר שהניח את הדעת (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 71, שו' 21-3).

84. בסעיף 27 לתגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה טענו המבקשים, כי המנוחה הייתה צלולה עד סמוך למועד פטירתה, וכי עד כחודש לפני פטירתה עוד הקפידה להיפגש עם חברותיה למשחקי קלפים, תוך שהיא מתניידת בעצמאות בתחבורה ציבורית או במונית לצורך כך.

85. טענות אלה אינן עולות בקנה אחד עם חוות דעת הפסיכיאטר כאמור, ואף לא עם עדותו של מר ח., עד מטעם המבקשים, אשר העיד כי המנוחה לא הייתה יכולה לנסוע באוטובוסים אלא רק במוניות (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 50, שו' 33-24). גם בחקירתו הודה י., כי מחודש אפריל 2019 החלו אצל המנוחה בעיות זיכרון (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 63, שו' 34-29). משכך אין ממש בטענה, כי מצבה של המנוחה החל להתדרדר במהירות רק בחודש האחרון לחייה.

86. הנה כי כן, מכלל העדויות הנוספות עולה שמצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה היא סבלה למצער מבעיות בראיה ובזיכרון.

87. המסקנה – מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עריכת הצוואה היה כזה שאפשר לה להבחין בטיבה של צוואה, והמתנגדים לא עמדו בנטל המוטל על כתפיהם להוכיח שיש להורות על ביטול הצוואה מטעם זה בלבד. עם זאת, מכלל העדויות הנוספות עולה שמצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה לא היה מניח את הדעת, וזאת בלשון המעטה.

    עתה נעבור לבחון את טענת המתנגדים לפיה, י. נטל חלק בעריכת הצוואה.

    (ב) האם "הזוכה" נטל חלק בעריכת הצוואה?

    המתווה הנורמטיבי

88. סעיף 35 לחוק הירושה קובע כי:

    "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה".

89. תוצאותיו של סעיף 35 לחוק הירושה הן חמורות, מכיוון שכאשר מתקיימים התנאים הקבועים בו קמה "חזקת בטלות חלוטה" (ע"א 7506/95 מיכל שוורץ נ' בית אולפנא בית אהרון וישראל, פ"ד נד(2) 215 , 226 (2000)). בית המשפט, עוד מאז פסק הדין של פסק דינו של השופט קיסטר בע"א 529/69 רוזנהויזר נ' כהן, פ"ד כד(2) 97,93, גרס כי רק זכייה ישירה של הנהנה מתבטלת.

90. לנוכח תוצאותיו החמורות, התפתחו בפסיקה גישות שונות לפרשנות הסעיף. האחת מצמצמת – לפיה בשל תוצאותיו הקשות של הסעיף, יש לפרשו בצמצום. השנייה רחבה יותר – לפיה יש לפנות אל השכל הישר ולצקת תוכן אל הביטוי "נטל חלק בעריכת הצוואה" בכל מקרה לגופו. ראו תיאור שתי גישות ב-שילה, בעמ' 319:

    "לסיכום נציין שכנראה שתי גישות נלחמות ביניהן בבית־המשפט העליון. הגישה המסורתית, מאז פסקי־הדין של השופט קיסטר היא, שיש לצמצם ככל האפשר את תחולת סעיף 35 כיוון שהסעיף הוא דרקוני, ולכן יש להקפיד על כך שרק פעילויות מסויימות מצומצמות ייכנסו לגדר לקיחת חלק בעריכת הצוואה. לעומת גישה זו, קיימת גישה שאיננה רוצה לשלול את שיקול הדעת של בית־המשפט – היינו, זכותו וחובתו לבדוק כל מקרה לגופו של עניין – ולכן היא מסתמכת על מה שנראה לה ככוונת המחוקק לתת לבית־המשפט מרחב של פרשנות לאור מטרת החקיקה ללשונה הכללית של התיבה ״ לקח באופן אחר חלק בעריכתה״. אין ספק שגם הרגשתו הסובייקטיבית של כל שופט ושופט בהערכתו את עובדות המקרה שבא לפניו תורמת גם היא לגישתו המסויימת בפסיקתו בכל מקרה".

91. אם כך, תכלית הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא פסילת צוואה, כאשר נסיבותיה מקימות חשש להשתתפות הזוכה, באופן ישיר או עקיף, בעריכתה. בפסיקה הוגדר עורך הצוואה כמי שהכין את המסמך, בין אם בדרך של ניסוחו הלשוני, צורתו, יצירת תוכנו וכדומה (ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה, פ"ד מ(3) 105) (1986)). בהמשך לפסיקה זו, מעורבות הזוכה בשלב הקודם להכנה הטכנית ולניסוח הצוואה אינה בגדר עריכת צוואה (כב' השופט שאול שוחט "פגמים בצוואות", מהדורה שלישית מורחבת ומעודכנת התשע"ו-2016, בעמ' 309-310).

92. הליכי התנגדות לצוואה טומנים בחובם חוסר איזון מובנה בין מגיש הבקשה לקיום הצוואה לבין המתנגד לקיומה. האחרון לוקה בחסך ראייתי המקשה על גיבוש התשתית העובדתית הנוגעת למערכת היחסים בין הזוכה לבין המצווה; לנסיבות עריכת הצוואה; ולמידת מעורבותו של הזוכה בעשייתה. תשתית עובדתית זו מצויה, ככלל, בידיעת הזוכה ולפיכך, יש מקום להקל על המתנגד, בפרט נוכח העובדה שנטל השכנוע לפסלות הצוואה מוטל, בצוואה הנחזית להיות תקינה מבחינה צורנית, עליו, הגם שנטל זה הוא ברמה של מאזן ההסתברויות (עמ"ש 36529-11-10 ב' ש' מ' נ' ש' מ' (28.2.2012); דיני ירושה ועיזבון, בעמ' 192).

93. כבר נפסק, כי אין בשיחות מוקדמות בין הנהנה לבין עורך הצוואה ביחס לתוכן הצוואה או בהפניית הנהנה את המצווה לעורך הדין לשם עריכת הצוואה – כדי ללמד בהכרח על מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה (ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837 (2001)).

94. עם זאת, אין הכרח כי הפעולות מצד הזוכה נעשו דווקא במועד עריכת הצוואה, ויתכן כי נעשו בקירוב לאותו מועד בקשר עם עריכתה. משכך יש לבחון את מידת המעורבות ואופייה. ככל שהפעולות שנעשו על ידי הזוכה הן רבות יותר, גסות יותר ועמוקות יותר, כך תגדל הנטייה להכריע כי הצוואה בטלה (דיני ירושה ועיזבון, בעמ' 137).

95. יושם אל לב כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מתייחסת להוראת צוואה המזכה את מי שנטל חלק בעריכתה. משכך מתעוררת השאלה מיהו זוכה לצורך הוראת סעיף 35 לחוק הירושה?!

96. במקרה דנן, אין מחלוקת כי המבקשים – הזוכים לא הם שנטלו חלק בעריכת הצוואה, אלא הטענה כי אביהם י. הוא שנטל חלק בעריכתה.

97. האם י. נכנס בגדרו של המונח "זוכה" אליו מתייחסת הוראת סעיף 35 לחוק הירושה. סוגיה זו זכתה להתייחסות ב-בע"מ 6349/08 פלוני נ' פלוני (2.2.2009) (להלן: "בע"מ פלוני"). שם חודדה ההבחנה שבין "זוכה" לבין "נהנה". הודגש כי לסעיף 35 לחוק הירושה יש לתת פרשנות מצמצמת, וכי הוא מתייחס לזוכה ולא נהנה, וכך נקבע בע"מ פלוני, פסקה י':

    "... לא כל אדם שעשוי להפיק הנאה מן הצוואה בא אוטומטית בגדרי סעיף 35".

98. אומנם, במקרה דנן י. אינו זוכה בעצמו באופן ישיר במנה כלשהי מעיזבון המנוחה. עם זאת, במועד עריכת הצוואה היו המבקשים 3-2 קטינים וי. שימש, ועודנו משמש, כאפוטרופוס הטבעי שלהם.

    לא מן הנמנע כי אדם הנוטל חלק בעריכת הצוואה ירצה להרחיק עצמו מעשייתה ולא יבחר לשים עצמו כזוכה בה. בחירת בן הזוג כזוכה בצוואה תוביל אף היא לביטול הצוואה, שהרי סעיף 35 לחוק הירושה מחיל עצמו גם על הוראות המזכות את בן זוגו של מי שנטל חלק בעריכת הצוואה. עם זאת, סעיף 35 לחוק הירושה נעדר התייחסות להוראות המזכות את ילדיו של מי שנטל חלק בעריכת הצוואה. אם כך, סבורתני כי הדרך הטובה ביותר "ליהנות מהצוואה" ולא להכתיר את הנוטל חלק בעריכתה כזוכה, היא באמצעות קביעת ילדיו שלו כיורשים בצוואה. קרי הדרך שבה נקט י..

99. לא ניתן להתעלם מפסק דינו של בית המשפט העליון שניתן בע"א 576/78ברוריה לשצינסקי נ'פרידה סולוביציק, פ"ד לה(1) 686, 689 (1980), שבו נקבע כי יש ליתן לסעיף 35 לחוק הירושה פרשנות מצומצמת ובכלל זה, אין להרחיב את התייחסות הסעיף לזכיה של בני משפחה נוספים לנוטל החלק בעריכת הצוואה עצמו או בת זוגו:

    "יש לתת לו פירוש דווקני ולפסול הוראה המזכה במישרין את מי שלקח חלק בעריכתה או את בן-זוגו, ואין להרחיב את תחולת ההוראה למי שנהנה בעקיפין מהצוואה, וגם לא לזכייה של בני משפחה אחרים פרט לבן-זוג ... זכיית הבן הקטין אינה זכייה פסולה לפי סעיף 35, כי הסעיף פוסל זכייה של מי שלקח חלק בעריכת הצוואה וזכיית בן זוגו ולא פוסל זכייה של קרובים אחרים, לרבות ילדים".

    שילה כתב בספרו, כי המחוקק התייחס להוראה המזכה את לוקח חלק בעריכת הצוואה ובן זוגו בלבד, מבלי שנכללו קרובי משפחה נוספים. עם זאת, הזכיר כי במדינות אחרות דווקא נכללו גם בני משפחה נוספים, ובכלל זה ילדיו של מי שנטל חלק בעריכת הצוואה. כאמור, שם בעמ' 323:

    "הסעיף קובע מפורשות שגם בן-זוגו של עד או של הלוקח חלק בעריכת הצוואה איננו יכול ליהנות על-פי הצוואה. המחוקק פסל רק בן זוג ולא קרובים אחרים ובתי המשפט לא הרחיבו את מעגל הקרובים בנדון. ברור שאין להרחיב את המעגל על-ידי בתי המשפט הן מפני לשונו המפורשת של החוק והן בגלל המדיניות של פסיקה מצמצמת בנוגע לסעיף 35. ישנן ארצות שבהן מעגל הקרובים הפסולים רחב מאוד, כגון בחוק האוסטרי לפיו "הנפגעים" הם לא רק הנהנה ובן זוגו אלא גם הוריו, ילדיו, אחיו ואחיותיו ומי שקרוב לו באותה דרגת קירבה".

100. חרף זאת, מצאתי כי במקרה דנן התקיימו נסיבות ייחודיות, אשר יתוארו בהרחבה בהמשך, המצדיקות בהכרתו כחריג לכלל. והרי כבר נקבע בפסיקה כי ייתכנו נסיבות מיוחדות וחריגות, אשר יצדיקו הרחבת הפרשנות של המנוח "זוכה" לצורך סעיף 35 לחוק הירושה (ת"ע (ת"א) 9947/01ד"ר ד.ר.נ' מ. ר (13.12.2006)).

     כך למשל בבע"מ פלוני נקבע כי השאלה האם נאמן יחשב כזוכה לצורך סעיף 35 לחוק הירושה היא שאלה שתלוית נסיבות. וכך נקבע בע"מ פלוני, פסקה ו':

     "... אין בעובדה שאדם משמש נאמן לפי צוואה כדי להביאו בגדר זוכה כמשמעות המנוחה בסעיף 35. אין משמעות קביעה זו כי נאמן לעולם לא יבוא בגדרי זוכה, שאלה זו תלוית נסיבות".

101. אם כך, גם השאלה האם אב יכול ויחשב כזוכה לצורך סעיף 35 לחוק הירושה, כאשר ילדיו הם הזוכים בצוואה, תלוית נסיבות היא, בפרט כאשר המדובר במלאכת מחשבת ובניסיון מלאכותי לעקוף את הוראת לשון סעיף 35 לחוק הירושה. לא ניתן להתעלם מכך, כי רוחו של י. וטביעות אצבעותיו נוגעות בכל הליך עריכת הצוואה. המדובר בחוליה נוספת בשרשרת ארוכה של פעולות שנעשו על ידו ובאמצעות צדדים שלישים.

102. כאמור, מצאתי כי הנסיבות בענייננו, כפי שיפורטו, הן כאלה המצדיקות בהכרתו של י. כ"זוכה" לצורך סעיף 35 לחוק הירושה, וזאת אף חרף קביעתו של מר ע. כאפוטרופוס לרכושם של הקטינים עד הגיעם לגיל 18 שנים.

103. על פני הדברים, במעמד עריכת הצוואה נכחו שניים בלבד: המנוחה והנוטריון. המנוחה איננה עוד, וכל שנותרה היא עדותו של הנוטריון – שיכול לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה.

     מעמד הנוטריון כעורך צוואה בפני רשות

104. בסעיף 19 לחוק הנוטריונים, התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הנוטריונים") נקבע כי:

     "אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, לדברי הנוטריון ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור".

105. בסעיפים 23-22 לחוק הנוטריונים, נקבע כי על הנוטריון לשמור על כבוד המקצוע ולהימנע מכל פעולה שעלולה לפגוע בו (סעיף 22). כמו כן, נקבע בעת מילוי תפקידו עליו לפעול בנאמנות ובמסירות (סעיף 23).

106. הוראת סעיף 22 לחוק הירושה מאפשרת עריכתה של צוואה גם בפני רשות. בסעיף 22(ז) לחוק הירושה נקבע שלעניין אותו סעיף דין נוטריון כדין שופט.

107. מהוראות חוק אלה ניתן ללמוד על מידת האמון הרב שנתן המחוקק בנוטריון. המחוקק שם מבטחו בנוטריון להיות הגורם היחיד שימצא עם המנוח במועד עריכת צוואתו. אין הכרח כי יהיו עדים נוספים שיוכלו לשפוך אור בדיעבד על שהתרחש באותו מועד (כצוואה בעדים) (בע"מ 3671-06 פלוני נ' פלוני (18.06.2006)). הוראות אלה מעלות את עיסוקו של הנוטריון למעלה גבוהה ולצד זה מטילה עליו אחריות כבדה (ת"ע (י-ם) 41361/09ר' א'נ'י' א' (4.11.2014).( על הנוטריון בתפקידו כעורך הצוואה, מוטלת חובת אחריות מוגברת לפעול באמינות ובניקיון כפיים.

108. מפסיקת בית המשפט ניתן ללמוד, כי מעמדו של הנוטריון הוא כה גבוה, עד כי מסמכים נוטריוניים מתקבלים כראיה חותכת בבתי המשפט, ונחשבים כאמת מוחלטת אלא אם הוכח אחרת (ע"א 4175-12 תעשיית אבן וסיד בע"צ נ' אבראהים גדיר (10.3.2014)). התוקף המשפטי הרחב והבינלאומי של מסמכים נוטריוניים, יחד עם הדרישות המחמירות להסמכת נוטריונים, מייצרים מערכת אמון וביטחון משפטי משמעותית בעבודת הנוטריון.

     עיגון נוסף לסמכויותיו המוגברות של הנוטריון מבוסס על טיעונו של יונה דה-לוי בספרו "דיני הנוטריון ותולדותיהם" (מהדורה שלישית מורחבת, לשכת עורכי הדין, 2016), בעמ' 65 כי על הנוטריון לשמור על כבוד המקצוע, ולהימנע מכל עניין העלול לפגוע בכבוד המקצוע. עקב מעמדם המיוחד של המסמכים הנוטריונים, המחוקק ביקש להקפיד באופן מוגבר על אכיפת עבירות האתיקה והמשמעת בקרב הנוטריונים. שכן להגדרתו המסמך הנוטריוני הוא "תעודה ציבורית" בדומה למעשה חקיקה של מדינת ישראל או שיפוט של בית המשפט.

      

109. במקרה דנן נמצאה עדות מפתח זו של הנוטריון כלא מהימנה. מצאתי את התנהלותו של הנוטריון, כפי שיפורט בהרחבה, תמוהה בלשון המעטה, וכזאת שיש בה כדי להשליך על טוהר הליך עשיית הצוואה כפי שנעשתה על ידו. אדם נותן מבטחו בנוטריון בפרט לנוכח חשיבות מעמדו ותפקידו. האמון שנותן הציבור כלפי הנוטריון בעשיית צוואה דומה לאותו אמון הניתן לבתי המשפט ולבתי הדין הרבניים. המנוח אשר עושה צוואתו בפני רשות סומך ידיו על הרשות שזאת תבצע עבודתה נאמנה. בפרט, עת עסקינן בצוואה שהינה מסמך משפטי אשר באה לעולמה ומקבלת את מעמדה וביצועה המשפטי רק לאחר לכתו של המצווה, אשר אינו יכול לומר עוד את דברו. מכאן החשיבות על שמירת טוהר התנהלות הנוטריון בעת עריכתו צוואה. הפרת אמון זו גוררת אחריה פגיעה באמון הציבור אשר משליך על כל המערכת המשפטית. במקרה שלפניי מצאתי כי מערכת אמון ובטחון זו הופרו על ידי הנוטריון ביד גסה. לשם הבנת האמור, אביא את השתלשלות הדברים בהרחבה, כפי שצפה ועלתה תוך כדי חקירתו של הנוטריון.

     הדברים אמורים בהתאמה גם לגבי היעדר מהימנותו של י. והתנהלותו חסרת תום הלב, אשר מסתמן כי נטל חלק בעריכת הצוואה באופן כזה או אחר, וזאת כפי שיובהר בהמשך.

110. בחינת הראיות והעדויות בתיק מובילות לכדי המסקנות הבאות:

     • י. נטל חלק בעריכת הצוואה.

     • יש לראות בי. "כזוכה" לצורך סעיף 35 לחוק הירושה.

     • הנוטריון הפר את החובות המוטלות עליו בדין.

       לשם הנוחות, להלן פירוט הנסיבות הקודמות לעריכת הצוואה, ממועד עריכת הצוואה והמאוחרת לה, המובילות למסקנות המפורטות לעיל:

       (א) נסיבות הקודמות לעריכת הצוואה

       קשר קודם בין י. לבין הנוטריון אשר הוסתר על ידי המבקשים

111. בסעיף 25 לתגובה לבקשה לצו קיום צוואה נטען, כי "לי. עצמו נודע על עריכת הצוואה משיחה שערך עם עו"ד שמואל פז, אשר טיפל בהוצאת דרכון פולני עבורו ועבור המנוחה, תהליך אותו החלו במשרדו בשנת 2017". באותה תגובה לא הוזכרה היכרות קודמת בין י. לבין הנוטריון.

     עם זאת, במהלך חקירתו של הנוטריון התברר, כי הוא וי. הכירו עוד קודם לשנת 2017, עת ייצג את י. "בכל מיני דברים שלא קשורים... כל מיני חובות של חברות אליו, כל מיני דברים שהייתי צריך להוציא מכתבים של עו"ד לאותם חברות שיש להם חוב כזה ואחר וריביות ודברים כאלה... לא היה דיונים בבית משפט זה היה רק מכתבים שכתבתי לו" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 48, שו' 17-1).

     בחקירתו השנייה בדיון מיום 30.4.2023 העיד הנוטריון, כי הוא מכיר את י. כ-10 שנים וכי הוא אחד מלקוחותיו הקבועים (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 8, שו' 36-33):

     

     בחקירתו ביקש י. לחדד, כי בשנת 2015 הנוטריון לא ייצג אותו כשהוא עבד כעצמאי אלא עת עבד כשכיר בחברת א' גולדפרב. הנוטריון ייצג את החברה והוא היה איש הקשר של החברה מול הנוטריון (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 60, שו' 32-4).

     עם זאת, הנוטריון העיד מפורשות כאשר נשאל על מצבו הכלכלי של י., כי הוא ייצג אותו "בדיני עבודה בעיקר על אותם גופים שלא שילמו לו את המגיע לו... מספר שנים של בעיקר מקומות בהם עבד או הועסק כפרי לאנסר ולדעתו היו חייבים לו כספים שלא שולמו" (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 16, שו' 2-1 ו-33-29).

     מכל מקום, המבקשים הסתירו קשר נוסף והיכרות ממושכת יותר שבין י. לבין הנוטריון. נוסף על כך, בתום חקירתו העיד י., כי את צוואתו שלו משנת 2017 ערך "שמואל פז עם עו"ד אחר" (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 100, שו' 24-16). גם עובדה זו לא הוזכרה בתגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה שהגישו המבקשים.

     י. היה הגורם שהכיר בין הנוטריון לבין המנוחה

112. י. העיד בחקירתו, כי הוא שהכיר בין המנוחה לבין הנוטריון, וכי חודשיים לפני עריכת הצוואה הוא שלקח אותה למשרדו של הנוטריון. באותה פגישה הייתה אווירה טובה ובין המנוחה לבין הנוטריון "היה קליק" (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 59, שו' 28-21).

     הנוטריון העיד כי המנוחה היא שיצרה איתו קשר טלפוני, הם שוחחו וקבעו פגישה לצורך עריכת הצוואה. הנוטריון הסביר כי השניים הכירו שנה קודם לעריכת הצוואה עת ערך למנוחה ייפוי כוח לטובת י. לצורך הנפקת דרכון פולני (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 43, שו' 27-18). יוער כי מהחשבוניות שנמצאו בתיק המסמכים איתו הגיע הנוטריון לדיון, נמצא כי לא מדובר בשנה קודם לכן, אלא כחודשיים בלבד קודם לעריכת הצוואה.

     החתמת המנוחה על ייפוי כוח בלתי מוגבל

     114.לצורך הנפקת דרכונים פולנים למנוחה ולי. פנו השניים לנוטריון מספר חודשים לפני עריכת הצוואה. לשם כך הוחתמה המנוחה על ייפוי כוח לטובת י.. בחקירתו של י. התברר, כי ייפוי הכוח עליו הוחתמה היה בלתי מוגבל, ולטענתו של י. לו רצה לעשות דברים "בלתי כשרים" יכול היה להשתמש בייפוי כוח זה, אך לא עשה כן (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 85, שו' 5 – עמ' 86, שו' 5). בהתנהלותם זו של י. והנוטריון יש טעם לפגם.

     (ב) נסיבות ממועד עריכת הצוואה

     התרשמות הנוטריון ממצבה של המנוחה

     115.בסעיף 18 לחוק הנוטריונים הוסמך שר המשפטים לקבוע בתקנות, דרכים ותנאים לביצוע פעולה נוטריונית, ובין היתר בעניין בירור כשרותו המשפטית של המתייצב לפני הנוטריון, לשם ביצוע הפעולה ואת היותו מבין נכונה את משמעות הפעולה.

     בתקנה 4(ד) לתקנות הנוטריונים, התשל"ז-1977 (להלן: "תקנות הנוטריונים") נקבע כי:

     "נוטריון לא יתן אישור על עשיית פעולה בפניו אם בכל נסיבות העניין לא שוכנע שהניצב בפניו פעל מרצונו החופשי ושהוא מבין הבנה מלאה את משמעותה של הפעולה".

      

     הנוטריון העיד כי בשיחה הטלפונית עם המנוחה ובפגישה איתה במועד עריכת הצוואה התרשם "שהיא בריאה ושהכל בסדר אצלה". המנוחה דיברה לעניין והוא לא התרשם, כי היו אצלה קשיים בהליכה או בראיה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 17, שו' 22-10). לנוכח העדויות הרבות וחוות הדעת, מצאתי התרשמות זו של הנוטריון כבלתי סבירה. ואבהיר.

     בנוסף, בתקנה 4(ה) לתקנות הנוטריונים נקבע כי:

     "לא יתן נוטריון אישור על עשיית פעולה בפניו אם המבקש לבצע את הפעולה מאושפז בבית חולים או מרותק למיטתו, כל עוד לא הוצגה בפניו תעודה רפואית לפי טופס שבתוספת הראשונה שהוצאה ביום עשיית הפעולה; התעודה הרפואית תצורף לעותק האישור שיישמר בידי הנוטריון".

      

     אומנם, בענייננו אין המדובר במנוחה, אשר הייתה מאושפזת בבית חולים או מרותקת למיטתה במועד עריכת הצוואה. עם זאת, המנוחה היתה כבת 86 במצב בריאותי לא תקין. כבר נקבע בפסיקה כי טוב יהיה לו במצבים בהם מדובר במצווה ישיש תתבקש תעודת רופא על מנת לוודא את כשרותו. כך נקבע ב-בע"מ 3777/12 פלוני נ' פלונית (8.7.2012):

     "סבורני שצדק השופט י' שנלר כאשר ציין כי מוטב יעשו עורכי דין העורכים צוואה בעדים אם יבחנו האם מתעורר חשש שהמצווה אינו כשיר לצוות, במיוחד כאשר מדובר במצווים באים בימים הסובלים מבעיות קוגניטיביות ומבעיות רפואיות שונות. במידה ואכן מתעורר חשש כזה, יפנה עורך הצוואה את המצווה לבדיקה רפואית עצמאית שתיערך כמובן בטרם תיחתם הצוואה. בדיקה כזו תשמש, בראש ובראשונה, כדי להבטיח כי הצוואה הנערכת בידי עורך הדין אכן מהווה מימוש של האוטונומיה וחופש הרצון של המצווה. היות שעקרון העל בדיני הצוואות הוא שמירתו של חופש הציווי וקיום רצונו של המצווה... בדיקה רפואית מוקדמת כאמור, תסיר את החשש שמא הצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי של המצווה כיוון שהוא אינו כשיר לצוות. בנוסף לכך, לבדיקה רפואית מוקדמת כזו יתרון ראייתי חשוב, שכן בדיקה רפואית עצמאית שתיערך בזמן אמת, ללא מעורבותם של מי מהנהנים האפשריים מהצוואה, יכול שתייתר הצורך בהתדיינויות משפטיות מיותרות לאחר מות המצווה... ניתן לומר אם כן שבמקרים רבים מהווה עורך הדין העורך את הצוואה "מונע הנזק הזול ביותר" ומוטב כי יפנה את המצווה לבדיקה רפואית מוקדמת כאשר הוא חש שהדבר נדרש. עם זאת יודגש כי כפי שציין השופט י' שנלר, המחוקק לא קבע דרישה להצגת אישור רפואי למצווה בצוואה בעדים, וגם בפסיקה טרם התגבשה דרישה כזו".

     116.בנסיבות המקרה דנן, שבו המנוחה כבת 86 שנים, סבלה מבעיות רפואיות שונות וקשיים משמעותיים בראיה, אשר וודאי היו נראים לעין, היה מצופה מהנוטריון, גם אם בבחינת למעלה מן הצורך, לדרוש תעודה רפואית על מנת לוודא את כשרותה. ואין די בהתרשמותו הבלתי אמצעית. סבורתני כי קיים קושי רב להתעלם מעצם גילה של המנוחה, וממצבה הבריאותי הנחזה. הדברים נכונים ביתר שאת, עת ערך הנוטריון עבור המנוחה צוואה המדירה את יורשיה על פי דין, ומשכך סביר כי עשויות להתעורר טענות בעניין כשרותה לאחר פטירתה. במקרה דנן, נדרש היה מהנוטריון לפעול בזהירות מוגברת, ולהתייחס אל המנוחה, עת הגיעה למשרדו לשם עריכת הצוואה, כאשה קשישה, בבחינת "הזקן המוחלש", שספק רב אם הגיעה אל משרדו באופן עצמאי, אזי על הנוטריון לנהוג בזהירות יתרה. כמו כן, מצופה היה מהנוטריון להקפיד קלה כחמורה על הוראות הדין המחייבות, למען לא יעמדו פעולותיו למבחן עתידי באותם מקרים שבהם מתעורר סכסוך כזה או אחר המגיע להכרעה משפטית בין כתלי בית המשפט. חובת הזהירות המתבקשת במקרה זה היתה, כי הנוטריון יקפיד הקפדה יתרה על דרישות הדין המחייבות את בחינת מצבה הרפואי של המנוחה, בטרם חתימת המנוחה על גבי הצוואה.

     לבדיקה רפואית מוקדמת כזו יתרון ראייתי חשוב, שכן בדיקה רפואית עצמאית שתיערך בזמן אמת, ללא מעורבותם של מי מהנהנים האפשריים מהצוואה, יכול שתייתר הצורך בהתדיינויות משפטיות מיותרות לאחר מות המצווה )רע"א 356/12מיסטר מאני ישראל נ' עידה (11/3/2012). הדברים, כוחם יפה גם כאשר עסקינן בצוואה נוטריונית ובפרט עת יש ספק ולו קל שבקלים בנוגע למצבה של המנוחה.

      

     117.גם אם עמד הנוטריון בדרישות הוראות הדין, מצאתי את התרשמותו מהמנוחה ובהתנהלותו בעניין זה תמוהות ביותר.

     אשר לאופן הגעת המנוחה לפגישה עם הנוטריון

     118.המנוחה התגוררה בעיר חולון ואילו משרדו של הנוטריון נמצא בעיר יבנה. לטענת הנוטריון – בשיחה טלפונית שנערכה בין המנוחה לבינו, נקבע כי תתקיים פגישה בין השניים במשרדו של הנוטריון ביום 12.1.2018 לצורך עריכת הצוואה כבקשת המנוחה. יושם אל לב, כי המדובר ביום שישי בעונת החורף.

     לטענת הנוטריון המנוחה הגיעה למשרדו לבדה. אם כך, לא ברור כיצד המנוחה, בת ה-86 ושמצבה כאמור באותו מועד לא היה טוב, בלשון המעטה, אשר סבלה מבעיות ראיה קשות ונפילות חוזרות ונשנות, הגיעה מהעיר חולון אל העיר יבנה לבדה. הפתרונים לנוטריון.

     הנוטריון העיד, כי הוא לא התעניין אצל המנוחה, כיצד הגיעה למשרדו וכיצד מתכוונת לחזור לביתה. הנוטריון העיד שהמנוחה הגיעה למשרדו ביום שישי בסביבות השעה "14:00 – 15:00 משהו כזה" וכי הפגישה נמשכה "בערך שעה – שעה פלוס" (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 11, שו' 19-18; עמ' 13, שו' 23-17).

     הנוטריון העיד כי במועד עריכת הצוואה הגיעה המנוחה למשרדו לבדה, ואין לו מושג אם הגיעה ברכבה או במונית וזה "לא מעניין" אותו (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 43, שו' 33-30). כשסיימו את עריכת הצוואה המנוחה "פשוט יצאה" ממשרדו, ואינו יודע לאן הלכה וכיצד שבה לביתה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 11, שו' 24-20):

     

     חוסר ההתעניינות של הנוטריון במנוחה מעוררת חשד, וכשנשאל בעניין השיב (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 14, שו' 22-11) :

     

     בחקירתה נשאלה הגברת ל. ה. על יכולתה של המנוחה להתנייד באופן עצמאי במוניות או אוטובוסים. הגברת ל. ה. הבהירה, כי בשנת 2018 המנוחה כבר לא נסעה באוטובוסים, וש. היה מזמין עבורה מונית מידי פעם, אך לא הייתה עושה זאת על דעת עצמה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 35, שו' 21 – עמ' 36, שו' 14):

     

     י. העיד, כי הוא לא ידע על כך שהמנוחה ערכה את הצוואה בזמן אמת, והוא לא זה שהסיע אותה למשרדו של הנוטריון, ואין הוא יודע כיצד הגיעה המנוחה אל משרדו של הנוטריון באותו היום (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 58, שו' 25-24; עמ' 59, שו' 34-29; עמ' 61, שו' 1). י. העיד כי המנוחה ידעה להתנייד באמצעות מוניות בכוחות עצמה, ולא הייתה צריכה שיזמינו לה מונית. י. הסביר שבהתחשב בעובדה שהמנוחה לא רצתה שידעו שערכה את הצוואה, דווקא הגיוני שהיא לא ביקשה ממנו להחזיר אותה לביתה בחולון, למרות שהוא מתגורר ביבנה בקרבת משרד הנוטריון (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 93, שו' 28-3).

     הנוטריון העיד כי באותה הפגישה מסרה לו המנוחה את תוכן הצוואה המבוקש וכבר באותו מועד הוא ערך את הצוואה והיא נחתמה. הנוטריון העיד כי המנוחה הייתה אצלו במשרד "שעה אולי משהו כזה" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 44, שו' 34-23). סבורתני כי המדובר במשך זמן קצר ביותר לכל הפעולות הדרושות, וביתר שאת לנוכח גילה של המנוחה, אשר התקשתה בראייה ואף קראה את תוכן הצוואה בעצמה לאחר עריכתה.

     זיהוי המנוחה באמצעות דרכון ולא תעודת זהות

     119.מאישור עשיית הצוואה עולה, כי המנוחה הזדהתה בפני הנוטריון באמצעות דרכונה ולא באמצעות תעודת זהות.

     הנוטריון העיד כי בשיחה הטלפונית עם המנוחה אמר לה להביא עמה לפגישה תעודת זהות. ש. העיד כי תעודת הזהות של המנוחה הייתה אצלה בארנק באופן קבוע, ואילו הדרכון היה מצוי במגירה בביתה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 13, שו' 36-24):

     

     לא ברור אם כך, מדוע לא נעשה שימוש בתעודת הזהות של המנוחה לצורך אימות חתימתה. הסברה המתבקשת היא, כי פרטי הדרכון של המנוחה היו כבר בידיו של הנוטריון, וזאת לנוכח העובדה שי. חפץ להוציא דרכון פולני, ולשם כך הועברו פרטיה של המנוחה מספר חודשים קודם לכן לידיו של הנוטריון.

     קבלת פרטי הזהות של הנכדים ומר ע.

     120.הנוטריון העיד, כי את מספרי הזהות שמופיעים בצוואה, של המבקשים ומר ע., קיבל מהמנוחה אשר הגיעה למשרדו עם צילומי תעודות הזהות שלהם (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 8, שו' 23-11):

     

     כשנשאל י. מניין היה למנוחה את מספר תעודת הזהות של מר ע., הוא לא טען כי הוא שמסר למנוחה את צילומי תעודות הזהות של מר ע. ושל המבקשים, אלא הסביר כי בצוואה שהוא ערך בעצמו בתחילת שנת 2017 ומסר העתק שלה למנוחה הופיע הפרט הנ"ל. לשם הנוחות להלן העתק מהדברים (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 58, שו' 26 – עמ' 59, שו' 20):

     

     

     בהמשך אף הסביר י., כי לאחר שניתן צו קיום הצוואה הוא נטל מביתה של המנוחה ארגזים. לטענתו הוא לא הסתכל בתוכנם של הארגזים אלא רק לאחר הדיון שהתקיים ביום 30.4.2023. רק אז מצא את צוואתו בתוך אחד הקלסרים ומכך הבין, כי משם היה למנוחה פרטי הזהות של המבקשים ומר ע.. תוך מתן עדותו של י. ניסה בית המשפט לברר עם המתנגדים האם עברו על המסמכים שבאותם ארגזים טרם נלקחו על ידי י.. המתנגדים הבהירו, כי אכן עברו על כל המסמכים של המנוחה, ולא מצאו ביניהם לא את צוואתו של י. ולא את הצוואה של המנוחה. בשלב זה בעדותו החל י. להתבלבל ותשובותיו בעניין נטילת הארגזים לא היו עקביות בלשון המעטה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 86, שו' 16 - עמ' 91, שו' 5). יצוין, כי העתק מצוואתו של י. לא הוגש לתיק בית המשפט.

     בין כך ובין כך, ממילא העיד הנוטריון, היחיד שנכח במעמד עריכת הצוואה נוסף למנוחה, כי את פרטי הזהות של המבקשים ומר ע. קיבל מהמנוחה באמצעות העתקי תעודות זהות ולא הזכיר כל צוואה אחרת שהוצגה לו, ואף לא טען כי הועברו לו פרטי הזהות כשהם רשומים על דף בלבד. משכך, הסברה ההגיונית ביותר היא, כי אילו הועברו לו על ידי י..

     יתרה מזו, לו פרטיהם של המבקשים נלקחו על ידי הנוטריון מהעתקי תעודות הזהות שלהם, לא ברור מדוע לא נזכרו שמותיהם בצוואה באופן מדויק. שמה של המבקשת 2 הוא ל. ח. ה. ואילו בצוואה הוזכרה כ"ל. ה.". שמו של המבקש 3 הוא לי. ע. ה. ואילו בצוואה הוזכר כ"לי. ה.". מצופה מהנוטריון במסגרת תפקידו כעורך צוואה בפני רשות לדייק בפרטים ולנהוג באחריות יתרה, בפרט עת ציין כי המנוחה הגיעה למשרדו כשבידיה צילום תעודות הזהות של המבקשים.

     121.הנה כי כן, מצאתי כי עדויותיהם של י. והנוטריון אינן מתכתבות זו עם זו ונמצאו כלא מהימנות.

     היעדר פירוט של הרכוש בצוואה והתייחסות לרכוש שלא קיים

     122.הצוואה מתייחסת לרכוש שכלל לא היה בבעלות המנוחה: רכב, קרן השתלמות וביטוח מנהלים. חרף טענת הנוטריון, שהמנוחה קראה את הצוואה, אזי תמוה שלא העירה לנוטריון בעניין זה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 14, שו' 36-25):

     

     

      

     המנוחה קראה את הצוואה בעצמה

     123.מאישור עשיית הצוואה עולה, כי המנוחה קראה את הצוואה בעצמה בפני הנוטריון. כך גם העיד הנוטריון בחקירתו (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 43, שו' 33-30 ; עמ' 44, שו' 19-18).

     בסעיף 22(ב) לחוק הירושה נקבע, כי דברי הצוואה שנרשמו על ידי הרשות ייקראו בפני המצווה – זהו הכלל. עם זאת, בסעיף 22(ד) לחוק הירושה נקבע, כי במקום הקראת הצוואה למצווה יכול הוא לקרוא אותה בעצמו.

     124.סבורתני כי במקרה דנן עדיף היה לפעול על פי הכלל ולא החריג לו. המדובר במצווה כבת 86, אשר סבלה מבעיות ראיה ובוודאי ככל שקראה את הצוואה בפני הנוטריון, יכול היה הוא להתרשם כי היא מתקשה לעשות כן. משכך לא ברור מדוע לא הוקראה הצוואה למנוחה על ידי הנוטריון.

     עריכת הצוואה בשני העתקים בלבד – לנוטריון ולמנוחה בלבד

     125.הנוטריון העיד כי ערך את הצוואה בשני העתקים בלבד, אחד שמר אצלו והשנייה מסר למנוחה, וכי המנוחה לא הייתה מעוניינת למסור ליורשים העתקים ממנה (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 47, שו' 16-1). משכך, מצופה היה מהנוטריון כי ידאג להפקדת הצוואה אצל הרשם לענייני הירושה – דבר שכמובן לא נעשה.

     לא מצאתי כל היגיון שלא למסור העתק מהצוואה לאחד מקרוביה של המנוחה, שהרי המנוחה והנוטריון אינם קרובים זה לזו, ואין סיבה שידע על פטירתה. ואם כך, כיצד ידעו קרוביה שלא לקיים את הצוואה המוקדמת, אשר אין חולק כי הייתה ידועה לכל?! תשובה לכך נגלה בהמשך.

     בחירתה של המנוחה במר ע. כאפוטרופוס לנכסים אותם ירשו המבקשים

     126.תמוהה עוד יותר, בחירתה של המנוחה במר ע. כבעל תפקיד בצוואה אותה ערכה, וזאת בשל היעדר יחסים קרובים איתו או עם ביתו ח. (בלשון המעטה).

     כשנשאל הנוטריון על בחירתה של המנוחה למנות דווקא את מר ע. כבעל תפקיד בצוואת המנוחה, השיב כי הוא לא בדיוק יודע מדוע הוא נבחר על ידי המנוחה, אך זה מה שהמנוחה ביקשה ממנו לעשות. עם זאת, בהמשך התפתחה גרסתו של הנוטריון, והוא הסביר כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמנוחה לא רצתה שההורים של הנכדים יהיו מעורבים (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 45, שו' 20 – עמ' 46, שו' 16):

     

     עיננו הרואות כי תחילה לא ידע הנוטריון לתת הסבר לסוגיה, לאחר מכן הניח הנחה, ובהמשך אותה הנחה הפכה להיות הסבר אותו לשיטתו נתנה המנוחה עצמה.

     הנוטריון העיד, כי הוא לא חושב שהוא פגש אי פעם את מר ע. (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 11, שו' 7-6). זאת בניגוד לעדותו של י. שהעיד, כי הוא בשיחת הטלפון עם הנוטריון שבה עדכון אותו כי אמו נפטרה, הנוטריון ביקש ממנו להגיע למשרדו עם המבקשים ומר ע. (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 62, שו' 6-2). יתרה מזו, במסגרת ההליכים לקיום הצוואה אצל הרשם לענייני ירושה, אימת הנוטריון תצהיר של מר ע. ביום 6.5.2020 כפי אשר נמצא בתיק הנוטריון, עליו ידובר בהמשך. והדברים ברורים.

     עוד ארחיב בהמשך בעניין טיב היחסים שבין המנוחה לבין ח. ומר ע. תחת הכותרת "הגיונה של צוואה", ובמקרה דנן – היעדר הגיונה.

     החשבוניות

     127.הנוטריון הגיע לדיון ביום 17.4.2023 עם תיק מסמכים. הנוטריון הבהיר, כי בתיק זה נמצא כל החומר שנותר אצלו מהתיק של המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 50, שו' 14-11):

     

     בתיק הנוטריון נמצאו, בין היתר, 3 חשבוניות מקור, שמסיבה לא ברורה נשארו בידיו ולא נמסרו למנוחה/ללקוח, כאמור על פי הדין: שתיים מהחשבוניות קדמו למועד עריכת הצוואה. האחת, חשבונית מס' 1441 מיום 17.10.2017; השנייה, מיום 9.11.2017, נכתבה בחלוף שלושה שבועות ומספרה 1450. ויודגש, מהמספר הסידורי של החשבוניות עולה כי בתקופה של כשלושה שבועות נכתבו על ידי הנוטריון 8 חשבוניות נוספות (1450-1441). לשם הנוחות להלן העתק החשבונית הנושאת תאריך 17.10.2017 ומספרה 1441:

     

      

     לשם הנוחות להלן העתק מהחשבונית הנושאת תאריך 9.11.2017 ומספרה 1450:

     

     החשבונית השלישית שנמצאה בתיק הנוטריון היא מיום עריכת הצוואה ומספרה 1486. חשבונית זו נכתבה לכאורה בחלוף כחודשיים מאז נכתבה החשבונית השנייה ועל פי המספר הסידורי של החשבוניות עולה, כי בתקופה זו נכתבו על ידי הנוטריון כ-35 חשבוניות נוספות (1486-1450). על פי החשבונית השלישית ביום 12.1.2018 התקבלו לידי הנוטריון סך של 280 ₪ מי. במזומן עבור עשיית צוואה ומספרה 1486 (להלן: "החשבונית השלישית"). לשם הנוחות להלן העתק החשבונית:

     

     128.הנה כי כן, מהחשבונית השלישית עולה הרושם, כי י. נכח במשרדו של הנוטריון ביום עריכת הצוואה, ואף שילם לידי הנוטריון במזומן סך של 280 ₪ בעבור "אישור צוואה". הסכומים בחשבונית עולים בקנה אחד עם שנכתב באישור עשיית הצוואה, ולפיו עלותו 239 ₪ לא כולל מע"מ.

     כשנשאל הנוטריון על אודות אותה חשבונית הסביר, כי התשלום לא שולם על ידי י. אלא על ידי המנוחה, והמנוחה היא שביקשה שהחשבונית תירשם על שמו של י.. הנוטריון לא ידע להסביר מדוע ביקשה ממנו המנוחה לעשות כך (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 50, שו' 18-15; עמ' 60, שו' 29-22):

     

     התנהלות זו של המנוחה לכאורה, אינה עולה בקנה אחד עם ההסבר שנתן הנוטריון לבחירתו של מר ע. כאפוטרופוס לקטינים. שהרי טען בעדותו, כי בחירה זו נעשתה על מנת להרחיק את י. כמעורב בענייני הצוואה. אם כך, לא ברור מדוע שתבחר לרשום את שמו של י. על גבי החשבונית הנוגעת לדבר. הנוטריון בחקירתו לא הצליח ליתן הסבר המניח את הדעת אשר לזהות המשלם עבור עריכת הצוואה ואישורה. כך שבסופו של דבר עלה מדבריו כי יכול להיות שגם י. שילם לו עבור עריכת הצוואה. ראו דברי הנוטריון בפרוטוקול הדיון מיום 20.4.2023 עמ' 12 שו' 34-28:

     

     כשנשאל י. על אודות החשבונית שנכתבה על שמו במועד עריכת הצוואה לא ידע לתת הסבר בעניין (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 62, 31 – עמ' 63, שו' 2).

     הנוטריון העיד כי הסכום שגובה עבור עריכת צוואה הוא סך של 1,500 ₪ לא כולל מע"מ. משלא נמצאה בתיקו חשבונית על סכום זה, אמר הנוטריון שיערוך חיפוש נוסף במשרדו אחר קבלה לתשלום עבור עריכת הצוואה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 11, שו' 34- עמ' 12, שו' 24).

     חרף עדותו של הנוטריון, כי כלל המסמכים מתיק המנוחה נמצאים בתיק שהביא עמו ואין בלתם, ביום 2.5.2023 עדכן ב"כ המתנגדים, כי הנוטריון העביר למשרדו באמצעות תכתובת מייל העתק מחשבונית שמספרה 2131 שלפיה ביום 12.1.2018 התקבלו לידיו סך של 1,755 ₪ מהמנוחה עבור עשיית צוואה – 1,500 ₪ לא כולל מע"מ (להלן: "החשבונית החדשה"). לשם הנוחות להלן העתק החשבונית:

     

     לאחר עיון בחשבונית החדשה והשוואתה לחשבוניות שנמצאו בתיק הנוטריון, אין כל מנוס מלקבוע כי חשבונית זו לא נכתבה במועד עריכת הצוואה.

     ראשית, הנוטריון בעצמו העיד כי המסמכים בתיק הנוטריון איתו הגיע לדיון ואשר נמסרו לבית המשפט, הם כל המסמכים שנותרו במשרדו מתיקה של המנוחה.

     שנית, גם אם נפל הנוטריון בלשונו בנחרצות יתרה, וחרף עדות זו הגיע למשרדו ומצא חשבונית נוספת ממועד עריכת הצוואה. עיננו הרואות כי מספרה הסידורי של החשבונית החדשה (2131) רחוק מזו של החשבונית השלישית (1486) אשר נכתבה במועד עריכת הצוואה. כפי שהודגם לעיל, בתקופה של כ-3 שבועות נרשמו 8 חשבוניות על ידי הנוטריון ובתקופה של כחודשיים נרשמו כ-35 חשבוניות. עם זאת, מהחשבונית החדשה עולה כי באותו היום (12.1.2018), שבו נערכה הצוואה – יום שישי בשעה 15:00 נרשמו על ידי הנוטריון לא פחות מ-644 חשבוניות. מצב דברים זה אינו מתקבל על הדעת.

     שלישית, מהשוואת החשבונית החדשה לחשבוניות שנמצאו בתיקו של הנוטריון עולה, כי זו נכתבה בפנקס חשבוניות חדש (פונט החשבוניות שונה ואף בחשבונית החדשה קודם למספר הסידורי מופיע המילה "חשבונית" בלבד, ואילו בחשבוניות שנמצאו בתיקו של הנוטריון מופיעות המילים "חשבונית מס' / קבלה מס"). ושוב, הנוטריון אוחז בידיו חשבוניות מקור ולא העתק! והדברים ברורים.

     בשים לב לעדות הנוטריון כאמור ולמספר הסידורי של החשבונית החדשה, חוששני כי זו נכתבה אך לאחרונה. הדעת נותנת כי מאז 12.1.2018 ועד למועד העברת החשבונית החדשה לב"כ המתנגדים (2.5.2023), בחלוף 5 שנים, כתב הנוטריון כ-644 חשבוניות. ואידך זיל גמור.

     129.הנה כי כן, עדותו של הנוטריון, אשר משמש כעד מפתח במקרה דנן, נמצאה כלא מהימנה והתנהלותו בעניין החשבוניות הותירה רושם חמור מכך, המחייבת בדיקה חיצונית.

     (ג) נסיבות מאוחרות לעריכת הצוואה

     הסתרת הצוואה על ידי המנוחה 

     130.אין חולק, כי עת ערכה המנוחה את הצוואה המוקדמת סיפרה על כך לשלושת בניה ואף מסרה העתק ממנה לש. וי.. המנוחה ביקשה אף למסור לי. העתק מהצוואה, אך הוא לא נטל אותו לידיו וטען, כי הוא סומך על ש. בעניין זה (עדותו של י. בפרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 33, שו' 27-24 וגם בעמ' 36, שו' 34-30; עדותו של י. בפרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023 , עמ' 38, שו' 13-11).

     בניגוד להתנהלות המנוחה במועד עריכת צוואה המוקדמת, את הצוואה מיום 12.1.2018 הכמינה המנוחה ולא סיפרה עליה לאיש. לא ברור מדוע שתבחר המנוחה לפעול בדרך זו, אשר מסכנת את מימוש הצוואה לכשתלך לעולמה, שהרי המנוחה ידעה כי שלושת בניה אוחזים בצוואה המוקדמת ויודעים על אודותיה, וככל הנראה יפעלו לקיומה.

     היכרותה של המנוחה עם הנוטריון הייתה אגב עריכת הדרכון הפולני ולא מעבר לכך. משכך לא סביר שהמנוחה סברה שהנוטריון יגלה על פטירתה ויודיע על הצוואה בעצמו למבקשים.

     יתרה מזו, מהעדויות הרבות שהובאו לפניי עולה, כי למנוחה היה חשוב ששלושת בניה יצליחו להיות בקשר טוב לאחר לכתה, ושלא יתעורר ביניהם סכסוך כלשהו בעניין ירושתה (ראו עדויות המתנגדים אשר נמצאו מהימנים: סעיפים 7-5 לתצהירה של הגברת מ.; סעיפים 3, 4 ו-11 לתצהיר של הגברת צ.; סעיפים 7-1 לתצהיר של מר ז.; סעיפים 4-3 לתצהיר של הגברת ל. ה.). אם כך, הכמנת הצוואה, אשר סותרת בהוראותיה את הוראות הצוואה המוקדמת עליה ידעו בניה, סביר שתוביל דווקא לסכסוך בין הבנים, דבר אשר המנוחה לא רצתה בו. בעניין זה עוד ארחיב בפרק שכותרתו "הגיונה של צוואה".

     כשנשאל י. מדוע שהמנוחה תבחר להסתיר את עריכת הצוואה בניגוד לגילוי עריכת הצוואה המוקדמת, השיב שאינו יודע לתת הסבר לכך, אך הזכיר שמנוחה נהגה לומר שלאחר פטירתה "יהיה בלגן" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 36, שו' 33 – עמ' 37, שו' 19). כפי שכבר נקבע, גרסה בעניין זה לא הוצעה בתגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה, וי. בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. עוד יוזכר כי עדותה של הגברת פ. נמצאה לא מהימנה בעניין זה.

     גילויו של י. על אודות הצוואה 

     131.כאמור, המנוחה לא גילתה לאיש על הצוואה ורק הנוטריון ידע על עריכתה. אם כך, מתעוררת השאלה – הכיצד ידע י. לפנות לנוטריון במועד פטירתה של המנוחה?! התשובה כפי שנמסרה לבית המשפט, אינה מניחה את הדעת. ואילו פני הדברים:

     י. והנוטריון העידו כי כשלושה חודשים לאחר עריכת הצוואה השניים נפגשו במקרה ברחובות העיר יבנה, שבה שניהם מתגוררים. באותו מפגש אקראי, עת טייל י. עם כלביו, הנוטריון יצא אף הוא, בד בבד, לריצתו היומית בעיר, או אז ציין הנוטריון בפני י., כי המנוחה הייתה במשרדו וערכה צוואה. מעבר לכך נטען, כי לא נאמר דבר בעניין הצוואה וי. לא שאל שאלות נוספות, לא את הנוטריון ולא את המנוחה. י. הסביר כי הוא כיבד את רצונה של המנוחה לא לגלות על עריכת הצוואה ולא התעסק בעניין (סעיף 26 לתגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה; פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2024, עמ' 35, שו' 12 – עמ' 36, שו' 29; וגם חקירת הנוטריון מיום 17.4.2023, עמ' 47, שו' 28-17).

     חשוב לציין כי עובדת עריכת הצוואה ותוכנה חסו תחת חיסיון עורך דין לקוח. עובדת עריכת הצוואה נמסרה כאמור לי. תוך כדי הפרת אותו חיסיון (ראו סעיף 28 לחוק הנוטריונים).

     132.לאחר שמיעת כל העדויות ובשים לב לכלל הראיות שהונחו לפניי, מצאתי סיפור זה כלא מהימן. סבורתני כי אותו סיפור תואם בין הנוטריון לבין י. על מנת לפתור את סוגיית גילוי אודות הצוואה "לאחר פטירת המנוחה".

     ובמה דברים אמורים?! 

     אם יאמר, כי הנוטריון אינו בקשרים קרובים עם י. והמנוחה, אזי אין סיבה שידע על אודות פטירתה. פועל יוצא מהאמור, הוא שהנוטריון אוחז בצוואה אותה ערכה המנוחה ואין הוא יכול לעדכן איש. אם אף אחד למעט הנוטריון לא ידע על עריכת הצוואה, לא תהא לאיש סיבה לעדכן את הנוטריון על פטירתה של המנוחה. אם כך, קם הצורך "בידיעה" על אודות הצוואה, אך "מצומצמת דיה", כדי שלא תעורר חשד למעורבות בעריכת הצוואה. נראה כי על מנת לפתור סוגיה זו "נולד" המפגש האקראי בין י. לבין הנוטריון, עת הנוטריון רץ לתומו ברחובות העיר יבנה ובד בבד י. טייל להנאתו ברחוב עם כלביו.

     חתימה על ייפוי כוח ביום 30.3.2022 

     133.המנוחה הלכה לבית עולמה ביום 22.3.2020. מעדותו של י. עולה, כי ימים בודדים לאחר שנפטרה המנוחה, י. התקשר לנוטריון. כבר ביום 30.3.2022, בתוך שבעה ימים ממועד פטירת המנוחה, אצה הדרך לי., והוא חתם על ייפוי כוח לשם הגשת הבקשה לקיום הצוואה. כאמור, על פי גרסתם של הנוטריון וי., עריכת הצוואה הוזכרה בשיחה אגבית בין השניים כשנתיים קודם לכן, ומאז לא התעסק י. בעניין. תמוהה אם כך, כי ימים בודדים לאחר פטירתה, תוך כדי השבעה, עת היה שרוי בהלם על פטירתה כטענתו, עלה בדעתו להתקשר לנוטריון ולעסוק בנושא בדחיפות זמנים כזו (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 62, שו' 18-1):

     

     י. הסתיר את קיום הצוואה מהמתנגדים

     134.הנוטריון העיד, כי כתב מכתבים גם למבקשים וגם למתנגדים כדי שיידעו שהוא "פועל בשמו של י. כדי לממש את הצוואה" (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 49, שו' 29-21). העתק מהמכתבים הנטענים לא נמצאו בתיק המסמכים שהביא עמו הנוטריון לדיון, ולא הומצאו לבית המשפט (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 50, שו' 12-1). שוב נמצא הנוטריון כמי שלא מדייק בפרטים. מכל מקום, אין חולק, כי המתנגדים לא קיבלו הודעה בעניין הבקשה לקיום הצוואה.

     אין חולק גם, כי חרף העובדה שלי. נודע על הצוואה לכל המאוחר ביום 30.3.2020, במשך למעלה מחודש ימים, לא עדכן את המתנגדים, וזאת למרות שהיו לו לא מעט הזדמנויות לעשות כן (ראו תכתובות וואטסאפ שהוגשו במועד הדיון מיום 19.9.2023 וסומנו באות א'; עדותו של מר ז. על השיחה עם שלושת הבנים באזכרה).

     כשנשאל י. מדוע לא עדכן את המתנגדים על אודות הצוואה, ניסה להיתמם ולטעון, כי הסתרת פעולותיו מול הרשם לענייני ירושה אינה עולה לכדי שקר. עוד הסביר, כי הוא ידע שבסופו של יום קיומה של הצוואה יתגלה, אך הוא חשש שאחיו יגיבו בחוסר סבלנות ואף פחד שיגיעו לעשות לו "בלגן בבית" (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 57, שו' 18-6; עמ' 72, שו' 9 – עמ' 74, שו' 15). הסבר זה של י. אינו מניח את הדעת, וגם אם ניתן להתווכח אם יש לראות בהסתרת מידע כשקר או לא, אין כל ספק כי התנהגותו בעניין נגועה בחוסר תום לב.

     העברת טיוטת תגובה לנוטריון 

     135.הנוטריון ייצג את י. והמבקשים בהגשת הבקשה לקיום הצוואה אשר הוגשה לרשם לענייני ירושה. לאחר שהוגשה הבקשה לביטול צו קיום הצוואה על ידי המתנגדים החליפו י. והמבקשים ייצוג. חרף העובדה שכבר ניטל ייצוג אחר, העביר י. לנוטריון טיוטה לא חתומה של התגובה לבקשה לביטול צו קיום הצוואה, שהוכנה על ידי בא כוחו הנוכחי (אחד מעורכי הדין המומחים והטובים ביותר בתחום). אומנם בשלב זה טרם היה הנוטריון עד בהליך דנן, אך סביר היה להניח כי ישמש כעד בהליך. כשנשאל הנוטריון על אודות אותה טיוטה, הסביר שכלל לא זכר שטיוטה זו הועברה אליו, והסביר שכנראה הועברה לעיונו על מנת לאשר את תוכנה, אך אינו זוכר כיצד הועברה אליו ועל ידי מי (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 52, שו' 25 – עמ' 63, שו' 28):

     

     

      

     במועד חקירתו השנייה של הנוטריון בדיון מיום 30.4.2023 כבר זכר הנוטריון שי. הוא שהעביר לו את הטיוטה ואת הסיבה שעשה כן. בנסיבות אלה, עדותו נמצאה לא מהימנה גם בעניין זה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 9, שו' 10-1):

     

     י. הסביר שהוא העביר את הטיוטה של התגובה לבקשה לביטול צו קיום צוואה לנוטריון, וזאת במטרה לקבל ממנו המלצה לעורך דין לקבלת חוות דעת שנייה. זאת עשה מבלי שבא כוחו ידע מהעניין. הנוטריון לא השיב לו בעניין זה, והוא בחר שלא לקבל חוות דעת שנייה בסופו של דבר בשל העלויות הכרוכות בכך (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 78, שו' 11 – עמ' 81, שו' 32).

     136.שוב עדויותיהם של הנוטריון ושל י. אינן מתכתבות זו עם זו ומטילות צל כבד על מהימנותם.

     צ'ק לדוגמה 

     137.בתיק הנוטריון נמצא צ'ק לדוגמה של המנוחה. לשם הנוחות להלן העתק הצ'ק:

     

     הנוטריון לא ידע לספק הסבר להימצאותו של אותו צ'ק בתיקו (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 51, שו' 10-1; פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, ע' 16, שו' 15-14).

     יודגש כי בצוואה לא הופיע מספר חשבון הבנק של המנוחה, כך שלא נראה שצ'ק זה שימש לצורך פירוט הפרטים הדרושים בצוואה.

     לנוכח הסוגיות בהן טיפל הנוטריון עבור המנוחה, אכן לא ברור מדוע נמצא אותו צ'ק לדוגמה בתיקה של המנוחה וכיצד הגיע לידיו. זוהי עוד נסיבה במארג הנסיבות שמטיל ספק רב בדבר התנהלותם של הנוטריון וי..

     הסיבה לעריכת הצוואה 

     138.הנוטריון העיד, כי עת הגיע י. עם המבקשים למשרדו לאחר פטירת המנוחה, הוא שיתף את י. בכך שהסיבה שהמנוחה ערכה את הצוואה הייתה הטרגדיה המשפחתית שעברו המבקשים – פטירתו של ל. ז"ל (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 9, שו' 35-19):

     

     י. העיד כי הנוטריון חטא לאמת כאשר העיד שהוא אמר לי. את הסיבה לעריכת הצוואה (פטירתו של ל. ז"ל). מעבר לכך סבר שעדותו של הנוטריון הייתה מדויקת (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 75, שו' 31-24).

     על אודות הסיבה לעריכת הצוואה והגיונה ארחיב בהמשך, אך ניתן לראות כי בעניין זה עדויותיהם של הנוטריון וי. שוב סותרות זו את זו.

     הימנעותו של י. מהגשת תצהיר עדות ראשית 

     139.כאמור י. בחר שלא להגיש תצהיר עדות ראשית ולהסתפק בתגובתו לבקשה לביטול צו קיום הצוואה, שאין בו התייחסות לגרסאות המפורטות שהוגשו בתצהירים מטעם המתנגדים. כפי שכבר תואר לעיל, גם בהתנהלות זו של י. יש כדי להטיל ספק במהימנותו וניקיון כפיו.

     140. אף אם תאמר לאחר בחינת כלל הנסיבות, כי יתכן וכל נסיבה ונסיבה כשלעצמה לא היה בה כדי לאשש נטילת חלק בעריכת הצוואה, צירופם של כל חלקי התמונה, מביא לידי המסקנה כי י. נטל חלק בעריכת הצוואה (ע"א 5869-03נילי חרמוןנ' בנימין גולוב, פ"ד נט(3) 1, 10 (2004)).

     141. המסקנה – מכלל הנסיבות הנוגעות לצוואה כפי שתוארו לעיל – הקודמות לעריכתה, ממועד עריכתה והמאוחרות לה – עולה המסקנה כי המנוחה לא ערכה את הצוואה באופן עצמאי ועל דעת עצמה, ועולה כי י. נטל חלק בעריכת הצוואה.

     142. אם לא די בכל הנסיבות המתוארות לעיל, לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, מצאתי כי הצוואה אינה משקפת את רצונה של המנוחה כפי שהובע על ידה רבות במהלך חייה, וכי הצוואה נעדרת היגיון.

          רצון המנוחה ו"הגיונה של הצוואה" 

     143. רצון המנוח הוא עקרון חשוב ביותר בבחינת תוקפה של צוואה, והוא שמנחה את בית המשפט עת בוחן הוא את העדויות והראיות שמובאות לפניו.

     144. בנסיבות בהן ערכה המנוחה צוואה מוקדמת בשנת 1993, שבה הורתה על חלוקה שוויונית לשלושת בניה, ודאגה לעדכן על אודות עריכתה את קרוביה, מתעוררת השאלה מדוע בחרה לערוך צוואה נוספת בשנת 2018 ולנשל את שלושת בניה, מבלי לספר על כך לאיש.

     145. הצוואה נעדרת כל התייחסות לסיבת הנישול. הנוטריון העיד, כי ידע את סיבת הנישול, עת שמע זאת מפי המנוחה. משכך, מצופה היה כי הדבר יבוא לידי ביטוי בצוואה אותה ערך, בפרט עת היא מנשלת את כל בניה. משכך יש לבחון את העדויות והראיות בניסיון להשיב על שאלה זו.

          הנוטריון העיד כי המנוחה אמרה שיש לה שלושה ילדים, אך היא לא רוצה לתת את רכושה לאף ילד אלא לנכדיה, וזאת מכיוון שהם עברו טרגדיה משפחתית – פטירתו של אחיהם ל. ז"ל (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 45, שו' 19-9):

          

          (עדותו גם בחקירה השנייה בפרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 7, שו' 26 ועמ' 8, שו' 2).

     146. כשנשאל י. מדוע רצתה המנוחה שרק המבקשים ירשו את כלל עזבונה, הסביר שהוא דווקא מוצא היגיון ברצון זה. מאז פטירתו של ל. ז"ל, משפחתו מתקשה להשתקם והוא לא זכה לתמיכה של המשפחה המורחבת, אלא של המנוחה בלבד. אשתו ח. אינה עובדת מאז, והמבקשים סובלים מבעיות רגשיות מתמשכות לאורך שנים (פרוטוקול מיום 19.9.2023, עמ' 57, שו' 25 – עמ' 58, שו' 14; עמ' 70, שו' 14-1).

          בסעיף 19 לתגובה לבקשה לביטול צו קיום הצוואה נטען, כי מצבו הכלכלי של י. ומשפחתו איננו טוב, והם זקוקים לעזרה בטיפול ופרנסת משפחתם, וזאת בניגוד למתנגדים. בחקירתו העיד י., כי בשנת 2018 היה במינוס של 33,000 ₪ "אבל הייתי לקוח טוב מאוד של הבנק, לא היה לי נושים, לא היו לי חובות" (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 60, שו' 28-21). המבקשים לא הגישו כל ראיה להוכחת טענתם בדבר מצבם הכלכלי הקשה. כשנשאל י. מדוע הוא סבור שהמנוחה בחרה להוריש את עזבונו לילדיו ולא לו, שהרי מצבו הכלכלי לא טוב כטענתו, הוא הסביר: "אני חושב שאני בהחלט הגעתי למה שהגעתי ויש לי את מה שיש לי... יש לנו בית", אבל עיקר הקושי הוא ההתמודדות הנפשית של המבקשים עם פטירתו של ל. ז"ל (פרוטוקול מיום 19.9.2023, עמ' 70, שו' 14-1; ראו גם עדותו של י. בעניין חברה שבבעלותו, בית בבעלותו בלי משכנתא, היותו פרופסור הנדסאי ויועץ בטיחות בעמ' 96, שו' 7 – עמ' 97, שו' 8). תוך כדי ההליך, נראה כי י. חזר בו מטענתו למצב כלכלי קשה, ומיקד את עיקר הקושי במצבם הנפשי של המבקשים.

          עיננו הרואות כי עדותו של י. הותאמה לעדותו של הנוטריון אשר טען, כי המנוחה סברה שמצבם הכלכלי של שלושת הבנים הוא טוב והמבקשים הם אילו שזקוקים לסיוע לנוכח הטרגדיה המשפחתית שעברו.

     147. רצון לכאורי זה של המנוחה וההתנהלות של המנוחה בכל הקשור להסתרת הצוואה, אינו מתיישב עם אופייה של המנוחה ורצונותיה כפי שהוצג על ידה במהלך חייה בפני קרוביה – עדי המתנגדים:

          הגברת מ. – הגברת מ. הצהירה, כי לא אחת המנוחה שיתפה אותה בכוונתה לחלק את רכושה בין שלושת בניה שווה בשווה. שכן חשוב לה שהקשר ביניהם יהיה טוב לאחר פטירתה. כמו כן, היה חשוב לה שנכדיה א. וש. ייהנו מעיזבונה לאחר שיחולק לבניה. משכך הייתה המומה לגלות על הצוואה אשר אינה משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה (סעיפים 7-5 לתצהירה). הגברת מ. מעולם לא שמעה מפיה של המנוחה כל רמז לכך שהיא מקשרת בין ענייני הירושה לבין פטירתו של ל. ז"ל (סעיף 9 לתצהירה). אומנם, בחקירתה התברר, כי בין הגברת מ. לבין המנוחה היה סכסוך, אך השתיים השלימו וחזרו להיות בקשר סביב שנת 2015 (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 7, שו' 28-17 ועמ' 11, שו' 16-15). הגברת מ. העידה, כי המנוחה השמיעה באוזניה מספר פעמים על דאגתה לבניה, ולחשיבות הקשר ביניהם (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 13, שו' 32-19:

          

     148. הגברת צ. – הגברת צ. הצהירה, כי המנוחה דיברה על כוונתה להוריש את כל רכושה לשלושת ילדיה בחלקים שווים באופן עקבי וחד משמעי, וראתה חשיבות עליונה לשמירה על יחסים טובים בין שלושת בניה. משכך הופתעה ביותר לגלות על הצוואה. לטענתה, לו הייתה המנוחה עורכת צוואה כאמור, סביר יותר כי הייתה מספרת על כך במטרה למנוע סכסוך בעניין (סעיפים 3, 4 ו-11 לתצהירה). עוד תמוהות בעיניה הוראות הצוואה, שכן יחסיה של המנוחה עם ח. ואביה, מר ע. לא היו קרובים, בלשון המעטה. ח. התנהגה למנוחה בצורה מחפירה, ובין היתר, אסרה על ילדיה לבקרה (סעיפים 7-6 לתצהירה). עוד הוסיפה הגברת צ. – שבעלה ואימה של ח. הם בני דודים – שמהיכרותה את הנפשות הפועלות, י. ומר ע. הם אנשים תאבי בצע והחתמת המנוחה על צוואה בניגוד לרצונה האמיתי תואמת את אישיותם (סעיף 10 לתצהירה). בחקירתה העידה הגברת צ., כי מספר פעמים המנוחה השמיעה את רצונה לחלק את רכושה בחלקים שווים לשלושת בניה והייתה נחושה בכך. אף הזכירה מקרה שבו היא כעסה על בנה שלה ושקלה לנשל אותו מצוואתה, אך היתה זו דווקא המנוחה אשר נזפה בה שלא לעשות כן (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 21, שו' 9-1).

     149. מר ז. – לאורך השנים נהגה המנוחה לומר למר ז., כי ירושתה תחולק בין שלושת בניה שווה בשווה והדגישה בפניו את החשיבות שבניה יהיו בקשר טוב לאחר פטירתה. המנוחה אף ביקשה ממר ז. לדאוג לכך שבניה יהיו ביחסים טובים זה עם זה לאחר פטירתה, וככל שתתעורר מחלוקת בקשר עם חלוקת הרכוש שווה בשווה ינסה לסייע לפתור אותה (סעיפים 7-1 לתצהירו). בתום האזכרה, שהתקיימה 30 ימים לאחר פטירת המנוחה, כינס מר ז. את שלושת הבנים וסיפר להם, כי המנוחה ביקשה ממנו לסייע להם למנוע מחלוקות, לרבות בעניין חלוקת הרכוש. י. הגיב בקוצר רוח לדבריו, ובדיעבד התברר כי באותה העת כבר ידע י. על הצוואה והחל לפעול לשם קיומה, תוך שמירה על שתיקה מוחלטת (סעיף 7 לתצהירו).

          בחקירתו התבקש להבהיר מר ז. מדוע שתהיינה מחלוקות בעניין חלוקת העיזבון, אם ברור לכאורה שיש לחלק את העיזבון באופן שווה. מר ז. הסביר, כי כלל לא הייתה מחשבה שתהייה כל מחלוקת בעניין חלוקה לא שוויונית, אלא השאלה שיכלה להתעורר, אם בכלל, היא רק אשר למועד מכירת בית המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 17, שו' 16-4).

          מר ז. ציין בחקירתו, כי גם במהלך שהותה של המנוחה ב"רעות" במהלך שנת 2000, עלתה הסוגיה של חלוקת עזבון המנוחה בחלקים שווים בין כל בניה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 15, שו' 25 – עמ' 16, שו' 29).

          מר ז. הצהיר, כי לנוכח אהבתה של המנוחה את כל בני משפחתה, והקשר הרופף יחסית עם ילדיו של י., אין כל היגיון בצוואה. יתרה מזו, מינויו של מר ע. בצוואה, כאפוטרופוס לרכוש המבקשים, אינו מתקבל על הדעת. המנוחה לא הייתה קרובה למר ע. כלל וכלל, וראתה בו אדם כוחני (סעיפים 16-10 לתצהירו). מר ז. העיד, כי המנוחה לא אהבה את מר ע., ואף סברה כי יחסיה עם ח. אינם טובים בגללו. למנוחה מאוד הפריע שהיא אינה בקשר עם נכדיה, ילדיו של י., וכי נצבר ממנה להגיע ולבקרם (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 19, שו' 24-4).

          מר ז. הצהיר, כי יחסיה של המנוחה עם המתנגדים ובני משפחתם היו קרובים מאוד, וכי ש. וציפי רעייתו של י. היו המטפלים העיקריים בה. עוד הזכיר את קרבתה המיוחדת לנכד א.. יחסים אלה עמדו בסתירה בולטת ליחסים שבין המנוחה לבין י. וילדיו – המבקשים, אשר הושפעו מכך שח. סירבה לקיים קשר עם המנוחה ואסרה על המנוחה לפגוש את ילדיה-הנכדים (סעיף 9 לתצהירו).

          מר ז. הצהיר, כי המנוחה הייתה אישה טובה וישרה ועשיית הצוואה תוך הסתרתה והצגת מצג בפני אחרים, כי עיזבונה יחולק בחלקים שווים בין בניה, אינה מתיישבת עם אישיותה כלל ואינה עולה בקנה אחד עם רצונה המובהק, כי יהיה קשר טוב בין בניה (סעיפים 16-15 לתצהירו). בנסיבות העניין ולנוכח השיחות שהיו לו עם המנוחה לאורך השנים ברור לו, כי הצוואה לא משקפת את רצונה האמיתי של המנוחה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 18, שו' 23-12 ובהמשך גם בעמ' 27, שו' 20 – עמ' 28, שו' 6). מר ז. העיד, כי על הצוואה המוקדמת הוא ידע, והמנוחה שיתפה את קרובי המשפחה בעניינה, וזאת בשונה מהצוואה מושא ההליך שלפניי (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 18, שו' 34-25).

          מר ז. אישר בחקירתו כי הוא למעשה סבור שהעומד מאחורי הצוואה הוא י. עצמו (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 24, שו' 30-4):

          

     150. הגברת ל. ה. – הגברת ל. ה. הצהירה, כי המנוחה ליוותה אותה וחזתה בקשיים שהיא חוותה בקשר עם עיזבון אביה ז"ל והבטיחה לה, כי אצלה "זה לא יהיה כך", וכי כל רכושה יחולק בין שלושת בניה באופן שווה, והיא תדאג שלא יהיו עימותים לאחר מותה (סעיפים 4-3 תצהירה). הקשר בין שלושת הבנים היה חשוב למנוחה, והיא אף ביקשה מהגברת ל. ה. לנסות ולפייס בין האחים, כאשר נוצר סכסוך בין י. וח. לבין המתנגדים (סעיף 4 לתצהירה). הגברת ל. ה. העידה, כי שלושת הבנים מדברים ביניהם, אך הקשר לא חזר להיות טוב כמו שהיה לפני הסכסוך, שנוצר ביניהם בנוגע להתנהלות בעניינים הקשורים בניהול החברות שהיו בבעלות ש. וי.. בין ש. לבין י. מתקיים קשר קרוב יותר יחסית, לעומת הקשר בין י. לי., שכן י. לא מוכן לסלוח לי. על התנהלותו הלא תקינה לטענתו בקשר עם ניהול החברות כאמור (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 36, שו' 31-15).

          הגברת ל. ה. הצהירה, כי מאז נישא י. לח. חל השינוי במערכת היחסים בינו לבין המנוחה. המנוחה שייכה זאת לרצונה של ח. להרחיק את י. ממנה, והקשר בינה לבין ילדי י. היה רופף. בעוד הקשר של המנוחה עם יתר הנכדים, ילדיהם של י. וש., היה קרוב יותר (סעיפים 7-5 לתצהירה). פטירתו של ל. ז"ל ונסיבותיו האפילו גם הם על היחסים שבין המנוחה לבין ח. (סעיף 8 לתצהירה).

          כשנשאלה הגברת ל. ה. על ריחוק היחסים בין המנוחה לבין ח. הסבירה, כי המדובר בסיפור קשה. תחילה המנוחה האשימה את ח. בכך, שהיא מרחיקה את י. מהמשפחה "והיא לא נותנת לו להיפגש והיא לא באה והיא לא משתתפת והיא לא מוכנה שנהיה חלק מהמשפחה" (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 32, שו' 12-7). מעבר לכך, טענה הגברת ל. ה., כי היו האשמות סביב פטירתו של ל. ז"ל (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 32, שו' 32-23):

          

          בחקירתה הסבירה הגברת ל. ה., כי המנוחה לא זכתה לראות את המבקשים בתדירות שבה הייתה רוצה לראותם וגם לא בצורה מינימאלית. כשל. ז"ל והמבקשת 1 הוציאו רישיון נהיגה הם הגיעו לבקר את המנוחה בכוחות עצמם, אבל עם המבקשים 3-2 הקשר היה רופף עד פטירתה והדבר כאב למנוחה והיא קיטרה בעניין זה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 33, שו' 28 – עמ' 35, שו' 20).

          הגברת ל. ה. הצהירה, כי מהיכרותה הקרובה עם המנוחה, היא סבורה כי הצוואה אינה משקפת את רצונה של המנוחה, והיא לא הייתה רוצה לנשל את בניה שדאגו לה ולפגוע ביתר נכדיה האהובים כפועל יוצא מכך. המנוחה אף בוודאי לא הייתה ממשיכה לומר לבניה, כי תחלק את רכושה שווה בשווה, ובד בבד הולכת בסתר ועורכת צוואה בעלת הוראות אחרות, ובכך יוצרת את הסכסוך שבו אנו מצויים כיום ואותו ביקשה כל כך למנוע. התנהלות כזו אינה מתיישבת עם אופייה הטוב של המנוחה (סעיפים 20-17 לתצהירה).

          הגברת ל. ה. הצהירה, כי הקשר בין המנוחה לבין מר ע. היה בעייתי בלשון המעטה. המנוחה לא סמכה עליו ונמנעה מכל קשר איתו. היא אף ייחסה גם לו את הריחוק מהמבקשים. המנוחה אף תמיד חששה שי. עלול להתגרש מח.. בנסיבות אלה תמוה ביותר שהמנוחה בחרה דווקא במר ע. לשמש כאפוטרופוס על הרכוש שאותו ירשו המבקשים (סעיף 21 לתצהירה). הגברת ל. ה. העידה, כי המנוחה לא אהבה את מר ע., והיא חששה ממנו כי דיבר אליה בצורה כוחנית ("תקף מילולית" – פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 33, שו' 27-1).

          הגברת ל. ה. העידה, כי את החגים חגגה המנוחה בעיקר עם ש. ומשפחתו, ורק במידה ולא התאפשר הדבר מסיבה כלשהי, אז הייתה חוגגת איתה ועם י.. מאז שנת 2008 בערך, המנוחה לא חגגה את החגים עם י. ומשפחתו (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 32, שו' 22-13).

     151. ש. – ש. העיד, כי הוא היה המטפל העיקרי של המנוחה מבין שלושת הבנים. המנוחה חגגה את כל החגים ביחד איתו אצל משפחתה של אשתו. עם זאת, העיד כי המנוחה אהבה את כל ילדיה ונכדיה באופן שווה (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 38, שו' 32-27):

          

          המנוחה הזכירה בפניו פעמים רבות, גם לאחר מועד עריכת הצוואה, את רצונה לחלוקה שוויונית של רכושה לאחר פטירתה, ששלושת הבנים יישארו יחדיו וידאגו לנכדים (פרוטוקול הדיון מיום 17.4.2023, עמ' 41, שו' 6-1).

     152. י. – נוסף על עדותם של עדי המתנגדים, גם י. העיד כי המנוחה אהבה את כל ילדיה ואת כל נכדיה, וכי ש. היה עוזר למנוחה מאוד בחייה (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 58, שו' 17-12; וגם בעמ' 71, שו' 21-3):

          "... אני מצהיר, היא אהבה כל הילדים שלה היא אהבה את כל הנכדים שלה אין אפילו עוררין על זה אני לא מערער על זה, היא אישה צדיקה, היא הייתה אישה טובה היא הייתה אישה וואו, הייתה אמא טובה..."

     153. י. אישר בחקירתו שהמנוחה וח. "לא הסתדרו", אך זה לא מנע מהמבקשים להגיע ולבקר את המנוחה. י. העיד, כי היה מגיע עם המבקשים בכל יום שישי לבקר את המנוחה, אך זה לא מנע ממנה להתלונן כי הייתה "... פולניה כמו שצריך כמו בספרים..." (פרוטוקול הדיון מיום 19.9.2023, עמ' 69, שו' 28-14).

     154. לאחר בחינת כלל העדויות והראיות, התרשמתי כי למנוחה היה חשוב שיהיה קשר בין שלושת בניה, והיא אהבה את כל בניה וכל נכדיה. בנסיבות אלה ובשים לב לעובדה, שהמנוחה תוארה בפי כולם כאישה ישרה, איני סבורה כי עריכת הצוואה תוך הסתרתה והצגת מצג כאילו רצונה הוא בקיום הצוואה הקודמת, עולה בקנה אחד עם התנהלות והערכים שהנחו את המנוחה בחייה. יתרה מזו, התרשמתי, כי יחסיה של המנוחה עם ח. ועם מר ע. לא היו קרובים באופן שהיה מוביל אותה לבחירתו של מר ע. כאחראי על הרכוש אותו ציוותה בצוואתה למבקשים עד לבגרותם.

          ממצאים אלו מחזקים את המסקנה, כי לא מתקיים מבחן "הגיונה של הצוואה", כפי שנקבע בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2) 813, 844 (1998) (להלן: "עניין מרום") כדלקמן:

          "צוואה אמורה לשקף את רצונו האמיתי של המצווה. לבחינת אמיתותה של הצוואה עשוי בית-המשפט להידרש לבדיקת הוראותיה באמת-מידה הגיונית. השאלה אינה אם הצוואה סבירה על-פי הבנתו של השופט, אלא אם היא סבירה על-פי הבנת השופט את הגיונו של המצווה. מן הראיות הבאות לפני בית-המשפט, במסגרת הדיון בתוקפה של הצוואה, קרוב שתצטייר בפניו תמונת חייו של המצווה עובר לכתיבת הצוואה, קשריו החברתיים, ערכיו והעדפותיו; ויעלה בידו לבדוק אם הצוואה, מנקודת מבטו המשוערת של המצווה, נראית לכאורה הגיונית. תשובה חיובית לשאלה זו תחזק את ההערכה כי הצוואה משקפת את רצון המצווה .... מנגד, כאשר תוכן הצוואה נראה בלתי סביר, יש מקום לבדוק היטב את כשרות הצוואה".

          העדויות הלא מהימנות של הנוטריון לגבי נסיבות עריכת הצוואה ומעמד עשיית הצוואה; העובדה שהנוטריון ייצג לכתחילה את י. ושעומק הקשר המקדים ביניהם הוסתר על ידי המבקשים; הקשר בין הנוטריון לבין המנוחה נוצר דרך י.; הספק לגבי הגורם ששילם עבור הצוואה; היעדר המהימנות של י. ושל הנוטריון כפי שקבעתי לעיל, הסתירות בעדויותיהם והצורך הברור של שניהם להכמין פרטים רלוונטיים – בכל אלה יש כדי להרים את הנטל הדרוש להוכחת העובדה שהצוואה אינה משקפת את רצונו החופשי של המנוחה אלא נעשתה תוך מעורבותו של י. בעריכתה. בנוסף, מבחן הגיונה של הצוואה מעמיד לכל הפחות ספק רב מאוד, שעה שהטעם שהנוטריון העיד לגביו בכל הנוגע להדרת הבנים מהצוואה – נסתר.

     155. סקירת כלל הראיות והעדויות, הניחו לפניי מערכת נסיבות ייחודיות, שבה י. ניסה באופן מלאכותי לעקוף את סעיף 35 לחוק הירושה, ואשר מצאתי בה ככזו שמצדיקה את הכרתו של י. כ"זוכה" לצורך סעיף 35 לחוק הירושה. התרשמתי כי עריכת הצוואה, נעשתה במלאכת מחשבת ממש, ובמטרה אחת עיקרית והיא זכייתו של י. בעזבון המנוחה, תוך הצגת מצג כי אין לו נגיעה בדבר. אם לא די בבחירת ילדיו כזוכים בצוואה (ולא בת זוגו למשל – אשר הייתה מבטלת אוטומטית את זכייתו לנוח ניסוחו הברור של סעיף 35 לחוק הירושה), נבחר צד ג' (מר ע.) כאפוטרופוס לרכוש אותו ירשו הקטינים עד הגעתם לגיל 18 שנים. הדבר נעשה תוך מחשבת תחילה, וניסיון ברור להרחיק את י. וח., האפוטרופוסים הטבעיים של הקטינים, כזוכים עקיפים על פי הצוואה. לנוכח מצבה של המנוחה במועד עריכת הצוואה, איני סבורה כי יכולה הייתה בעצמה לערוך מלאכת מחשבת זו.

     156. בסעיף 35 לחוק הירושה "המחוקק שם תמרור אזהרה בפני אדם העשוי ליהנות מהצוואה: אם ברצונך לזכות – התרחק מכל פעילות הקשורה בעריכת צוואתו של המוריש!" (שילה, בעמ' 307). י. כאמור, אכן "נזהר" וניסה להתרחק, אך כאמור ללא הצלחה.

     157. מסקנה – לנוכח נסיבות אלה, מצאתי כי המתנגדים הרימו את הנטל הדרוש לשם הוכחת טענתם למעורבותו של י. בעריכת הצוואה. מנגד, מצאתי כי י. לא עמד בנטל להוכיח שלא נטל חלק בעריכת הצוואה. עם זאת, לא נעלמה מעיני הפרשנות המצמצמת לסעיף 35 לחוק הירושה. אמנם כאמור, איני מבטלת את הצוואה מטעם זה, אך יש בכך טעם לפגם המצטרף לכלל הראיות והנסיבות הנוספות שבתיק זה היוצרות שרשרת ארוכה, שבה כל חוליה וחוליה מלמדת על מערובתו של י. ונטילת חלק בעריכת הצוואה.

          עתה אעבור לבחון את הטענה הנוספת של המתנגדים, והיא השפעה בלתי הוגנת.

          (ג) האם השפיע י. השפעה בלתי הוגנת על המנוחה? 

     158. בסעיף 30(א) לחוק הירושה נקבע כי:

          "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית - בטלה".

     159. נטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, מוטל על הטוען לקיומה של אותה השפעה, שהרי הצוואה עומדת בחזקת כשרותה. לפיכך, כל ספק שיוותר בתום הליך בחינת הראיות והעדויות על פי אופן שתואר לעיל יפעל לטובת המבקש. לשם הרמת נטל ההוכחה על הטוען להציג ראיות משמעותיות בבית המשפט (ע"א 245/85 יהודית אנגלמן נ' מרטה קליין, פ"ד מג (1) 772, 778 (1989); ע"א 3828/98 רחל מיכקשווילי נ' דוד מחקשווילי, פ"ד נד (2) 337, 342 (2000)).

     160. אחת מטענות ההתנגדות היא שהצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצדו של י. על המנוחה. במסגרת טענה זו נטען, שהמנוחה הייתה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצדו במועד עריכת הצוואה.

          משכך מתעוררת השאלה: האם בעת עשיית הצוואה הייתה המנוחה נתונה להשפעה בלתי הוגנת מצדו של י., תוך ניצולו את מצבה הבריאותי והתלות בו? כדי להכריע בשאלה זו, נדרש לברר תחילה ברמה העובדתית – האם אכן התקיימה השפעה כלשהי מצד י. על המנוחה. מקום שבו בחינת העובדות אכן תצביע על התקיימותה של השפעה כאמור, תתבצע בחינה נוספת, הפעם ברמה הערכית והנורמטיבית, לצורך הכרעה בשאלה האם ההשפעה על המנוחה אכן עלתה כדי "השפעה בלתי הוגנת" כמשמעותה בסעיף 30 לחוק הירושה (ע"א 4902/91 שדמה גודמן נ' ישיבת שם בית מדרש גבוה להוראה ודיינות, פ"ד מט (2) 441, 448-450 (1995)).

          ודוק, לא כל השפעה מצד הנהנה על המצווה היא בלתי הוגנת. השפעה בלתי הוגנת, אשר תוביל לביטול צוואה צריכה לעלות כדי ניצול תלותו, חולשתו וחוסר יכולתו של המצווה לשם עשיית צוואה לטובת הנהנה. כדבר שבשגרה נתונים אנו להשפעות הסובבים אותנו. משכך, יושם הדגש על "אי ההוגנות" שבהשפעה, כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין המשפיע לבין המושפע, שהרי לא קיומה של ההשפעה הוא שמביא לביטול הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה (ת"ע (י-ם) 51286-08-17 נ.י נ' י.י (15.5.2019)).

          אימתי תיחשב השפעה על מצווה להשפעה בלתי הוגנת? 

     161. בעניין מרום התווה בית המשפט העליון ארבעה מבחני עזר להכרעה בשאלה – האם דינה של צוואה להתבטל נוכח השפעה בלתי הוגנת. מקום שבו ייקבע, כי מבחני העזר אכן מתקיימים, תקום חזקה לכאורה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת:

          מבחן העזר הראשון נוגע לבחינת עצמאותו הגופנית והשכלית של המצווה;

          מבחן העזר השני הוא מבחן התלות והסיוע בין הזוכה לבין המצווה;

          מבחן העזר השלישי דן בקשרי המצווה עם אחרים זולת הזוכה על-פי הצוואה;

          מבחן העזר הרביעי בוחן את נסיבות עריכת הצוואה, לרבות מידת מעורבותו של הזוכה בעריכתה.

     162. מבחן עזר נוסף הוצע בפסק דיני ת"ע (ת"א) 40917-10-17 ש' א' נ' ד' ג' ש' (21.9.2020) והוא מבחן "ניצול הזקן המוחלש". על פי מבחן זה יש לראות במצב גופני מוחלש של קשיש כגורם אשר עלול להגביר את יכולת ההשפעה עליו.

     163. נוסף על מבחני העזר שנקבעו בעניין מרום ומבחן הזקן המוחלש, יש לבחון את ההלכה שנקבעה בפסק דינו של כבוד השופט נ' הנדל בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלונית (6.5.2015) (להלן: "הלכת החוטים השזורים"). בהלכת החוטים השזורים אישר בית המשפט העליון את נקודת המבט של בית המשפט המחוזי על בחינת סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול:

          "התשובה לכך נעוצה בנקודת מבטו של בית המשפט המחוזי. הוא בחן את סוגיית ההשפעה הבלתי הוגנת כמכלול. כך ראוי לנהוג. הנטל להוכיח עילת פסלות זאת רובץ על המבקש את פסלות הצוואה... אך יש לזכור כי לא פעם הראיות הינן נסיבתיות (ראו, למשל, הלכת מרום בעמ' 848). בענייננו, המשיב טען לעילות פסלות נוספות, כגון העדר כשרות ומעורבות בעריכת הצוואה. סבורני כי בצדק נדחו עילות אלה על ידי בית המשפט לענייני משפחה. אך עדיין, חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה. מכאן וביישום הדברים, נראה לי נכון להעדיף את פסק דינו של בית המשפט המחוזי על פני זה של בית המשפט לענייני משפחה".

     164. בענייננו כבר נקבע, כי הוכח די הצורך שי. נטל חלק בעריכת הצוואה. בפסיקה נקבע כי בבסיס הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונחת חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה(3) 837 (2001). ובמילים אחרות, משעה שהוכחה נטילת חלק בעריכת הצוואה הוכח גם קיומה של השפעה בלתי הוגנת.

     165. חרף זאת, על מנת לעשות מלאכתי ש., נפנה עתה אל נסיבות המקרה דנן ובחינתו, בשים לב לארבעת מבחני העזר ולהלכת החוטים השזורים.

          מבחן העזר הראשון – מידת עצמאותה הגופנית והשכלית של המנוחה

     166. מבחן העזר הראשון, מחייב את בית המשפט לבחון האם המנוחה הייתה עצמאית הן מהבחינה השכלית הכרתית, הן מהבחינה הפיזית במועד עריכת הצוואה. הדגש הוא על העצמאות השכלית-הכרתית כאשר בתוך כך, ייתכן שעצמאות זו תחפה על קיומה של תלות פיזית לצורך בחינת כושרו של המצווה (ת"ע (ת"א) 47214-07-12 א' ל' נ' ש' א', פסקה 95 (17.1.2016)). כלומר, תלות פיזית אינה עדות מספקת לכך שהייתה אצל המנוחה תלות בזולת כמשמעותה במבחן עזר זה.

     167. לשם כך עלינו להידרש גם לצורך בחינת כשרותה של המנוחה. על בית המשפט לבחון את מצבה הנפשי, המנטלי והגופני ולהעריך האם המצב שבו הייתה נתונה עלול היה להשפיע על יכולתה "להבחין בטיבה של צוואה" (עניין קרן לב"י; רע"א 7019/94 גדעון ליפבסקי נ' עמליה דן (6.1.1997)). לצורך כך, התוותה הפסיקה שלושה פרמטרים עיקריים (ע"א 851/79 שולמית בנדל נ' דורון בנדל, פ"ד לה (3) 101, 105 (1981)):

          • מודעותו של המצווה לעצם עריכת הצוואה;

          • מודעותו של המצווה להיקף רכושו;

          • מודעותו של המצווה לתוצאות עשיית הצוואה ביחס ליורשיו.

     168. אין חולק, כי במועד עריכת הצוואה סבלה המנוחה מבעיות בריאותיות מגוונות: הפרליפידמיה, יתר לחץ דם, מחלת אוסטיאופורוזיס ושברים כתוצאה ממנה, תת תריסיות, כבד שומני, סוכרת, הפרעות הליכה עם נטייה לנפילות, היצרות עמוד השדרה, שברים בעמוד השדרה, פוליארטאלגיה וירידה בראיה (עמ' 3 לחוות הדעת). בעטיין של מחלות אלה הסתייעה המנוחה בשירותיהם של מטפלת מטעם המוסד לביטוח לאומי, סיועם של בני משפחה וצדדים שלישיים נוספים כגון: מר דוד ח. הנהג.

     169. הצוואה מתייחסת לרכוש שכלל לא היה בבעלות המנוחה: רכב, קרן השתלמות וביטוח מנהלים. חרף הטענה שהמנוחה קראה את הצוואה, העיד הנוטריון כי המנוחה לא העירה לו בעניין זה (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 14, שו' 36-25). הצוואה גם נעדרת פירוט של הרכוש שאכן היה בבעלות המנוחה. יתרה מזו, הצוואה נעדרת התייחסות לכך שתוצאתה של הצוואה היא נישול שלושת בניה האהובים. בנסיבות אלה, ספק אם המנוחה הבינה במועד עריכת הצוואה די הצורך את משמעות המסמך עליו היא חותמת.

     170. אומנם, שאלת קיומה של השפעה בלתי הוגנת היא אינה שאלה שבמומחיות. עם זאת, התבקש המומחה הפסיכיאטר לחוות דעתו בשאלה האם הייתה במצב נפשי/קוגניטיבי כזה אשר ניתן היה להשפיע עליה – ככל שהמומחה יכול ליתן דעתו על כך. לאחר בחינת המסמכים הרפואיים סבר המומחה, כי אכן המנוחה הייתה במצב כזה שיכולה הייתה להיות חשופה להשפעה בלתי הוגנת (עמ' 4 לחוות הדעת):

          

     171. חרף הקביעה, כי המנוחה הייתה כשירה לערוך צוואה במועד עריכתה, בחינת העדויות מעלה כי מצבה הפיזי וההכרתי של המנוחה כבר החל להתדרדר בשנה שקדמה לעריכת הצוואה (ראו הרחבה תחת הפרק של כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה).

     172. המתנגדים הצהירו, כי במועד עריכת הצוואה המנוחה הייתה אישה חלשה ותלותית, המתקשה מאוד בראייה, נתונה להשפעה ולתמרון בקלות רבה ביותר וסבלה מרגעי צלילות לצד רגעים רבים של חוסר התמצאות (סעיף 25 לתצהירם(. המתנגדים הפנו למסמך רפואי מיום 22.4.2019 אשר ממנו ניתן ללמוד, כי המנוחה החלה לסבול מבעיות זיכרון שנה קודם לכן. היינו, מאפריל 2018 – בקירוב למועד עריכת הצוואה (ת/6 לתצהירם):

          "... במשך שנה אחרונה הופיעו הפרעות בזיכרון טווח קצר, שוכחת מילים, שמות, היכן הניחה חפצים, הרבה פעמים חוזרת לאותם סיפורים ושאלות".

     173. מצאתי לקבל את עדותם זה של המתנגדים כמהימנה עליי, בפרט עת היא נתמכה בראיות ועדויות נוספות, כמתואר תחת הפרק של כשירות המנוחה במועד עריכת הצוואה.

     174. לסיכום מבחן העזר הראשון בדבר מצב עצמאותה הגופנית והשכלית של המנוחה במועד עריכת הצוואה – בחינת הראיות, העדויות וחוות הדעת הרפואית מצביעים על מסקנה, ש.ף כשרותה המשפטית מצבה של המנוחה לא הניח את הדעת, וזאת בלשון המעטה, והייתה נוחה להשפעה בלתי הוגנת ואף להולכת שולל עד כדי תרמית, תוך חתימה על מסמך שאינה מבינה את משמעותו.

          מבחני העזר השני והשלישי

          קיומה של תלות בין הזוכים לבין המצווה וקשרים עם אחרים זולת הזוכים

     175. במסגרת מבחנים אלה, במצב שבו המצווה לא היה עצמאי ונזקק לסיוע הזולת ,יש לבחון את טיב הסיוע, היקפו ומידת התלות במי שהעניק לו אותו. על בית המשפט לבחון את מידת התלות אותה פיתחה המנוחה במבקשים. ככל שיתברר, כי במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה מנותקת לחלוטין או כי קשריה עם אחרים היו מוגבלים ומועטים, אזי תתחזק ההנחה בדבר תלותה של המנוחה המבקש (ת"ע (ת"א) 47214-07-12 א' ל' נ' ש' א', עמ' 26 (17.1.2016)). בידודו של המצווה וניתוקו מאחרים מגבירים את התלות שלו בנהנה.

     176. מהעדויות שהונחו לפניי עולה, כי המנוחה לא הייתה תלויה במבקשים או בי. ולא הייתה מנותקת מסביבתה. נוסף על כך, לא התרשמתי כי המבקשים או י. נקטו פעולות לצורך בידודה וניתוקה של המנוחה מאחרים ומהמתנגדים בפרט.

     177. לסיכום מבחן העזר השני והשלישי – שני מבחנים אלה מעידים על היעדר תלות מוחלטת של המנוחה במבקשים או בי. וקיומם של קשרים קרובים עם יתר בני משפחתה ואחרים.

     178. יודגש כי נקבע בפסיקה שאין המדובר במבחנים מצטברים ואין הכרח, כי יתקיימו כולם על מנת להכריע בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת. כך נקבע למשל ב-ת"ע (ת"א) 47217-07-12 א' ל' נ' ש' א', פסקה 95 (17.1.2016):

          "...לצורך הכרה בקיומה של השפעה בלתי הוגנת אין הכרח כי יתקיימו כל המבחנים שפורטו לעיל. למעשה, די בקיומם של חלק מהמבחנים האמורים כדי להצביע על קיומה של השפעה כאמור ובמקביל רשאי בית המשפט לעשות שימוש במבחנים נוספים לגיבוש הכרעתו". 

          מבחן העזר הרביעי – נסיבות עריכת הצוואה ומידת התערבותו של הזוכה בעריכתה

     179. במסגרת המבחן הרביעי יש לבחון את מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה, אף אם אינה עולה לכדי מעורבות לפי סעיף 35 לחוק הירושה.

     180. כפי שכבר תואר באריכות תחת הפרק של נטילת חלק בעריכת הצוואה, התרשמתי כי לי. היה חלק בעריכת הצוואה. כך ניתן ללמוד מהנסיבות שקדמו לעריכת הצוואה, במועד עריכת הצוואה ומהנסיבות המאוחרת לה.

     181. יתרה מזו, במועד עריכת הצוואה הייתה המנוחה כבת 86 שנים. המנוחה סבלה מבעיות רפואיות שונות אשר וודאי החלישו את חוסנה הפיזי. אם לא די בכך, סבלה המנוחה מבעיות ראיה אשר הקשו על התנהלותה ובפרט בקריאה. במצב דברים זה, יש לראות במנוחה בבחינת "זקן מוחלש", אשר נוח להשפעה. הדברים עולים בקנה אחד עם חוות דעת הפסיכיאטר כנזכר לעיל.

     182. אם לא די בכך, בחינת מכלול הראיות והעדויות כפי שנסקרו תחת העילות השונות וודאי מובילה למסקנה כי צירופן של כל אלה יחד, תוך שזירתן זו בזו, מביאה לביטול הצוואה.

     183. לנוכח האמור לעיל, אף אם לא נראה בי. כזוכה לצורך סעיף 35 לחוק הירושה, הרי שיש לראותו כמי שהשפיע על המנוחה השפעה בלתי הוגנת, עד כדי עריכת הצוואה תוך קיומה של תרמית.

     184. המסקנה – לאחר בחינת הנסיבות תוך היעזרות במבחנים שנקבעו בעניין מרום, מבחן "הזקן המוחלש" ובשים לב להלכת החוטים השזורים, מצאתי כי הוכח שהצוואה נערכה על ידי המנוחה מחמת השפעה בלתי הוגנת, ולא מן הנמנע כי נערכה מחמת תרמית.

           

           

          סוף דבר

     185. בשים לב לכלל הראיות והעדויות שהונחו לפניי בהליך זה, הוכח די הצורך כי קיומה של הצוואה יחטא לכיבוד רצונה האמיתי של המנוחה. מצאתי כי המתנגדים עמדו בנטל המוטל על כתפיהם להוכיח את טענות התנגדותם.

     186. לנוכח כל האמור, ההתנגדות מתקבלת, הצוואה מבוטלת וניתן בזה צו לקיום צוואתה המוקדמת של המנוחה מיום 6.1.1993. נוסח צו פורמאלי לחתימתי יוגש בתוך 7 ימים.

     187. אשר לתובענה הכספית שהוגשה על ידי המבקשים כנגד המתנגדים – המתנגדים הודו בסעיפים 12 ו-14 לכתב ההגנה, כי משכו 2/3 מהכספים שהיו בחשבון הבנק, וטענו כי ה-1/3 הנותר הוא חלקו של י.. לנוכח התוצאה אליה הגעתי בהליכים הנוגעים לצוואות, התביעה הכספית נדחית, תוך שמובהר כי 1/3 מהכספים בחשבון הבנק שייכים לי. כיורש על פי הצוואה המוקדמת. 2/3 מהכספים בחשבון הבנק, שנטלו י. וש. יוותרו בידיהם כיורשים על פי הצוואה המוקדמת, ויש לראותם כמי שקיבלו את חלקם בכספים שבחשבון המנוחה על פי הצוואה.

          הוצאות משפט

     188. משתמה ההכרעה בתובענות – יש להידרש לשאלת ההוצאות.

     189. המתווה הנורמטיבי – הבסיס לפסיקת הוצאות נעות בתקנות ובפסיקה כפי שנתגבשה במרוצת השנים. כך למשל בע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז (5) 114, 126-125 (1993), נקבע שאופן חישובו של שכר הטרחה הראוי, הוא תלוי משתנים רבים ואינו בגדר רשימה סגורה. בבג"צ 891/05 תנובה נ' הרשות המוסמכת (30.6.2005), נקבע כי לאחר ניתוח של תכלית חיוב בעל דין בהוצאות רעהו, והתייחסות למצב בארצות שונות, אמת המידה הנכונה לחיוב שכר טרחת עורך דין הוא, כי ההוצאות צריכות להיות סבירות, הכרחיות ומידתיות. במסגרת הקווים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע, כי התעריף המינימאלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; יש להתחשב בסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת ובמורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין עבור בעלי הדין, לרבות האינטרס הציבורי (רע"א 1975/08 על רד הנדסת מעליות בע"מ נ' נציגות הבית המשותף (9.4.2008)).

          תקנה 151 לתקנות קובעת את תכלית ההוצאות:

          " (א) חיוב בעל דין בתשלום הוצאות נועד לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין.

          (ב)החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין.

          (ג)סבר בית המשפט שבעל דין עשה שימוש לרעה בהליכי משפט או לא מילא אחר תקנות אלה, רשאי הוא לחייבו בהוצאות לטובת הנפגע או לטובת אוצר המדינה ובנסיבות מיוחדות אף את בא כוחו."

          תקנה 153 (ג) לתקנות קובעת את שיעור ההוצאות והשיקולים השונים שעל בית המשפט להתחשב בהם:

          "בקביעת שיעור ההוצאות יתחשב בית המשפט, בין השאר, בשווי הסעד שנפסק וביחס שבינו לבין הסכום שנתבע, בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, במורכבות ההליך, בהשקעת המשאבים בהכנתו ובניהולו ובסכום ההוצאות שהתבקש."

     190. בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו; היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיקים; התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך; תשלום המתנגדים עבור שכר טרחת המומחים; סגירת התיק בבקשה לביטול צו קיום הצוואה ללא צו להוצאות (פרוטוקול הדיון מיום 2.10.2022); תשלום המתנגדים עבור שכר עד לנוטריון (פרוטוקול הדיון מיום 30.4.2023, עמ' 18, ש' 4); החלטה מיום 13.9.2013 בעניין קיום דיון הוכחות נוסף והידרשות להוצאות במסגרת פסק הדין; ולנוכח התוצאות אליהן הגעתי בתיקים שלפניי מצאתי לחייב את המבקשים בהוצאות המתנגדים בסך של 50,000 אשר ישולמו בתוך 30 ימים. כל עיכוב בתשלום יגרור חיובי הצמדה וריבית על פי דין.

     191. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין.

     192. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

     193. לנוכח הפגמים החמורים שנפלו בהתנהלותו של הנוטריון, פסק הדין מועבר ללשכה המשפטית בהנהלת בית המשפט על מנת שתבחן את הדברים ותפעל כפי שתמצא לנכון.

     194. המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

           

          ניתן היום, כ"ז אייר תשפ"ד, 04 יוני 2024, בהעדר הצדדים.