פס"ד בעניין משמורת על כלב בין בני זוג לשעבר

בפניי תביעת התובעת מיום 20.12.2023 למתן צו המורה על כך שהינה תשמש כמשמורנית המלאה על כלב אשר מטופל במשותף הן על ידה וכן גם על ידי הנתבע, או לחילופין, למתן צו אשר מורה על כך שהשניים ישמשו כמשמורנים המשותפים על הכלב.

רקע עובדתי :

התובעת, אזרחית ארצות הברית, התגוררה בארץ למשך תקופה זמנית של שנה במהלך שנת 2015, ולאחר כשש שנים (במהלך שנת 2021) עלתה מחדש לארץ, על מנת להתגורר בארץ באופן קבוע. הנתבע הינו תושב ישראל אשר עובד לפרנסתו כXXX ב"XXX" בעיר חיפה.

הצדדים, אשר הכירו זא"ז באמצעות אתר היכרויות אינטרנטי, החלו להתגורר יחדיו במהלך חודש אוגוסט 2021.

בתאריך 8.9.2021 פנו השניים במשותף אל "האגודה לצער בעלי חיים בחיפה", לצורך אימוץ כלב ובסופו של יום אימצו במשותף כלב (יליד 15.6.2021) שאותו כינו בשם "קיסר" .

לצורך השלמת הליך האימוץ, שילם הנתבע לאגודה לצער בעלי חיים סך של 400 ₪ ובנוסף לכך חתם על גבי מסמך התחייבות לבצע עיקור לכלב, ולצורך כך הפקיד בידי האגודה שיק ע"ס 500 ₪.

בתאריך 13.8.2022 הציע הנתבע לתובעת נישואין, אולם בהמשך חזר בו, ובשלב זה התובעת עברה להתגורר בדירה אחרת בעיר חיפה, אולם לאחר תקופה של חודשיים השניים שבו להתגורר יחדיו, כאשר גם במהלך תקופה זו הנתבע הציע לתובעת להינשא לו, אולם לאחר זמן מה נפרדו זמ"ז.

לאחר שהצדדים נפרדו זמ"ז באופן סופי במהלך חודש אוקטובר 2023, נשלחו אל הנתבע בתאריכים 31.10.2023 ו – 1.11.2023 שתי הודעות מסרון טקסט מטעם אימה של התובעת, במסגרתן ביקשה מהנתבע לאפשר לבתה לראות את הכלב.

במהלך חודש נובמבר 2023 איפשר הנתבע לתובעת להיפגש עם הכלב בין פעמיים לשלוש פעמים בשבוע, אולם בתחילת חודש דצמבר 2023 פרץ בין השניים סכסוך בנוגע להמשך מועדי המפגש עם הכלב.

בעקבות סכסוך זה שלחה התובעת אל הנתבע מספר מסרוני טקסט, אשר נכתבו בשפה האנגלית, במסגרתן ציינה בפניו כי יש בכוונתה לנקוט כנגדו בהליך משפטי, בעוד שהנתבע ציין בפניה כי הינו מתכוון להגיש כנגדה תלונה במשטרת ישראל, בשל הטרדות ואיומים מצידה.

בתאריך 20.12.2023 הגישה התובעת לבית המשפט את תביעתה, בצירוף בקשה למתן סעד זמני, שבמסגרתה עתרה לקבוע הסדרי שהות זמניים בין הכלב לבין הצדדים.

לאור האמור בבקשות הצדדים מהתאריכים 20.12.2023 ו – 25.12.2023 קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 25.12.2023 כי עד למועד הדיון הקרוב הכלב ישהה יחד עם התובעת, בין הימים שני ועד חמישי, בעוד שבימי חמישי ועד שני הכלב ישהה בדירת הנתבע.

יומיים לאחר הגשת התביעה (בתאריך 22.12.2023) נבדק הכלב על ידי מומחה בתחום הווטרינריה ממרפאת "מי ווט בע"מ" בחיפה כאשר ממצאי הבדיקה העלו שמצבו הבריאותי איתן וכי הינו מטופל היטב.

טענות הצדדים :

לטענת התובעת, אהבתה לכלבים טבועה בה עוד מימי ילדותה בארה"ב, וזאת בשונה מהנתבע אשר מעולם לא גידל חיית מחמד, כך שעל פניו, סירובו לאפשר את חלוקת המשמורת על הכלב נובעת משיקולי נקם, ותו לא.

התובעת טוענת כי היא מימנה מכספה הפרטי חלק משמעותי מאוד מצרכיו של הכלב, ובכלל זאת רכישת מזון בעבורו, וכן גם התקנת שבב איתור אלקטרוני בגופו כשלכך מתווסף גם הטיפול המסור במשך שעות ארוכות שאותו העניקה לכלב, בעת שהנתבע היה מצוי בעבודתו.

לדבריה, תחושת הקרבה והאהבה שהינה חשה כלפי הכלב אינה נופלת מזו של אם כלפי בנה, וכי אחת מהסיבות המרכזיות לכישלון מערכת יחסיה עם הנתבע, נובעת מהיחס המיוחד שאותו קיבל הכלב.

לטענתה, היא משמשת כ"מטפלת העיקרית" בכלב, וכי הינה נוהגת לשהות עם הכלב ולטפל בו במשך שעות ארוכות בשל אופי עיסוקה, אשר מאפשר את ביצוע העבודה מתוך דירת המגורים, וזאת בשונה מהנתבע אשר נוהג לעבוד לפרנסתו בשעות משתנות ובמשמרות ארוכות.

התובעת מוסיפה ומציינת, כי גם לאחר פרידתם זמ"ז, הנתבע נהג להקשות עליה לקבל את הכלב, וכי במהלך הימים שבהם הכלב שוהה בדירת הנתבע הוא סובל מדכדוך נפשי עקב הזנחה וחשיפה לעשן סיגריות שאותן הנתבע נוהג לעשן בתוך דירת מגוריו, בעוד שבמהלך הימים שבהם הינו שוהה בדירת מגוריה, הכלב זוכה ליחס חם ואוהב במיוחד, ולראייה בעיקר בשל כך שהינה נוהגת להוציאו לטיולים ממושכים בגני משחקים ובחורשות אשר סמוכות לדירת מגוריה.

זאת ועוד, אליבא דעמדתה של התובעת, הנתבע אינו רואה בכלב "קיסר" כבנו עקב סירובו לקיום משמורת משותפת על הכלב, בשילוב העובדה שהאחרון לא החזיק ברשותו כלב עד למועד שבו השניים אימצו את הכלב "קיסר".

לדבריה, היא לא ביקשה לעזוב את הארץ, וכי על פי פסיקת בתי המשפט אין כל משמעות מעשית לרישום בעל חיים על שם אחד מבני הזוג, משום שהרישום אינו מונע מבן הזוג האחר לקבל חזקה חלקית, משותפת או קבועה על החיה.

בכל הנוגע לטענת הנתבע לפיה מעדות הווטרינר עלה כי דווקא הנתבע הינו המטפל העיקרי בכלב, מציינת התובעת כי הנתבע הגיע אל המרפאה מיד לאחר שקיבל לידיו את כתב התביעה, מתוך להציג את עצמו בתור המטפל העיקרי של הכלב, ומשום שמעדותו של הווטרינר עלה בבירור כי הוא ראה אותה במרפאה מעת לעת.

לטענתה, העובדה שהתשלומים עבור "סל האימוץ", שבב האיתור והחיסונים בוצעו באמצעות כרטיס האשראי שלה, מצביעים על כך שיש לקבל את התביעה ולאפשר לה לשמש כמשמורנית העיקרית על הכלב, או לכל הפחות לקבוע הסדר מסוג של "משמורת משותפת".

מנגד, הנתבע מציין בסיכומיו כי מעדותו של הווטרינר, דר' XXX, בבית המשפט עולה בבירור כי הוא משמש כמטפל העיקרי בכלב, משום שהוא נוהג להביא את הכלב לבדיקות במרפאה, ומשום ששבב האיתור רשום על שמו.

לטענתו, לכך מתווספת גם העובדה שהתובעת לא זכרה בעדותה את שמו של הווטרינר אשר נוהג לטפל בכלב במרפאה הווטרינרית, ומשום שמעדות הווטרינר עולה שהכלב מטופל היטב, הן בפן התזוני והן בפן הרפואי.

לגישת הנתבע, טובת הכלב מחייבת את השארתו תחת השגחתו הקבועה, משום שבמהלך חודש ינואר 2023 התובעת לא ראתה את הכלב למשך תקופה של חודשיים, למרות שבאותה עת הכלב שהה בביתו, ומשום שגם לאחר פרידתם זמ"ז במהלך חודש פברואר 2024 היא לא לקחה את הכלב עימה, אלא התכוונה לשוב ולהתגורר בארה"ב, כשלכך מתווספות גם התכתבויות הדוא"ל אשר מצביעות על כך שהינה מונעת מתוך תאוות נקם אובססיבית כלפיו, על כך שבחר בפרידה ממנה.

דיון והכרעה :

בפסיקת בתי המשפט קיימות שלוש גישות בנוגע להכרעה על גורלו של בעל חיים לאחר פרידת בני זוג: גישה אחת אשר רואה את טובת בעל החיים כאבן בוחן להכרעה, גישה שנייה אשר מדגישה את הפן הקנייני וגישה שלישית אשר מתמקדת בנסיבות בהתעלם משאלת הרישום והבעלות (רמ"ש (מחוזי תל-אביב) פלוני נ' אלמונית מיום 19.1.2023; תלה"מ (משפחה ירושלים) 57065-04-19‏‏ ע.י נ' צ.י מיום 25.6.2020).

גם במסגרת ספרות המלומדים, אמנם אין גישה חד משמעית בנוגע לקביעת בן המשפחה/בן הזוג אשר ישמש כמשמורן העיקרי על החיה לאחר הפרידה, אולם המבחן העיקרי אשר נקבע בספרות המלומדים במקרים מעין אלה הינו עקרון "טובת החיה" אשר תכליתו כפולה - האחת, התחשבות באינטרס של בעלי החיים, על ידי מציאת המקום המתאים להם ביותר, והשנייה, הצורך בהרחבת שיקול הדעת של בית המשפט לבחון פתרון הוגן עבור בני הזוג בהתאם לנסיבות העניין, ושלא רק על פי דיני הקניין תוך בחינת סטנדרטים דוגמת תום הלב, צדק סביר, אדם סביר וכו' (ראה : פבלו לרנר, "אצל מי תישאר הכלבה? ההתחשבות ב״טובת החיה״ במקרה ‏של סכסוך משפחתי בעקבות תמ״ש 32405/01 פלוני נ׳ ‏ פלונית, המשפט (י"א), תשס"ז, 357 ; גיל יוחננוף, דיני בעלי חיים, הוצאת "נבו", 2009 , עמ' 272-274).

ודוק, יש להבחין בין סוגיית הסדרת הביקורים של אחד מבניה"ז אצל בעל החיים, לבין עקרון "טובת הבעל החיים", משום שעל בית המשפט לבחון את שאלת המשך הסדרי הביקור, גם באותם מקרים שבהם בן הזוג אינו ממשיך לשמש כ"משמורן" ובאופן זה ללבות את המשך הקשר הבעייתי שבין בניה"ז לשעבר.

מנקודת מבטו של בית המשפט, האפשרות כי בן הזוג שאינו ממשיך לטפל בבעל החיים דרך קבע ימשיך לשמור עליה, אינו מהווה חלק מהגורמים אשר מהווים את "טובת בעל החיים", משום שהמשך הביקורים עלול להנציח את המשך הסכסוך בין בני הזוג למשך תקופת זמן נוספת.

עם זאת, עצם כך שאחד מבני הזוג לשעבר אינו רשאי לבקר את בעל החיים, עדיין אינה מונעת ממנו להמשיך ולנקוט בהליכים המשפטיים הרלוונטיים – ככל שהם נדרשים - בכדי לוודא שבעל החיים מקבל את הטיפול הנדרש (לרנר, שם , 372-377).

אשר למתווה אחזקתם של בעלי חיים בעת פירוק התא המשפחתי, קיימות שלוש אפשרויות – האחת, ההחזקה והבעלות בבעל החיים תינתן לאחד מבני הזוג ; השנייה,אחד מבני הזוג יהיה הבעלים והמחזיק אולם ייקבע הסדרי ביקור, כך שבן הזוג השני יכול להחזיק בבעלי החיים לתקופה מוגבלת במועדים שייקבעו מראש; השלישית, בעל החיים יימסר לאדם שלישי ולא יהיה בבעלות של אף אחד מבני הזוג, כאשר כל מקרה צריך להיבחן באופן פרטני בהתאם לנסיבותיו הייחודיות (יוחננוף, שם, עמ' 269).

המשמעות המשפטית של רישום הבעלות על הכלב על שם הנתבע והבאתו לקבלת טיפולים רפואיים וחיסונים במרפאה הווטרינרית :

במקרה דנן התובעת עותרת למתן צו אשר יורה על קביעת משמורת בלעדית על הכלב לטובתה, או לחילופין לקביעת מתווה משמורת משותפת על הכלב לשני הצדדים, בנימוק שסוגיית הרישום והבעלות על הכלב במרשמים הציבוריים של הרשות המקומית ומשרד החקלאות, וכן גם הבאתו של הכלב לחיסונים ווטרינרים הינן לא יותר מאשר סוגיות טכניות ופורמאליות, ולכן אינן צריכות להוות שיקול מהותי בנוגע לקביעת המשמורת על הכלב (ראה : סעיפים 6, 13.1, 26.7 ו – 26.8) לסיכומי התובעת).

מנגד, הנתבע טוען בסיכומיו כי עצם רישום הכלב על שמו וכן גם נשיאתו בעיקר התשלומים על החזקת הכלב, בשילוב העובדה שהינו מוכר על ידי הווטרינר כבעלים בפועל של הכלב אשר נוהג להביאו לחיסונים ולטיפולים רפואיים, מצביעים על כך שהינו משמש כבעלים בפועל של הכלב (ראה : סעיפים 3,4,10,11 לסיכומי הנתבע). 

ודוק, במסגרת סעיף ההגדרות של החוק להסדרת הפיקוח על כלבים, תשס"ג – 2002 מוגדר המונח "בעליו של כלב" כדלקמן : "בעליו של כלב" – לרבות מי שמחזיק בכלב דרך קבע" בעוד שהמנוח "רישיון" מוגדר כדלקמן :"רישיון" –רישיון להחזקת כלב שהנפיקה הרשות המקומית שבתחומה מתגורר, דרך קבע, בעליו של הכלב" כאשר במסגרת סעיפים 3,7 ו – 8 לחוק נקבעו התנאים שמכוחם רשאי הווטרינר העירוני להעניק רישיון אחזקה לבעליו של כלב ,וכן גם את חובות הדיווח והרישום אשר מוחלות על  הווטרינר. 

בנוסף לכך, נקבע בתקנות להסדרת פיקוח על כלבים, תשס"ה – 2005 כי טופס חידוש רישיון להחזקת כלב יישלח לבעליו, וכי פרטי הכלב וכן גם בעליו והווטרינר המוסמך יירשמו במרכז הרישום הארצי כאמור בהוראת סעיף 7 לחוק להסדרת הפיקוח על כלבים, וכי לצורך זיהוי הכלב קיימת חובת סימון באמצעות השתלת סימון תת עורי של שבב אלקטרוני רשום.

כוונת המחוקק הינה שההחזקה בכלב תיעשה לפרק זמן ממושך, למרות שאדם יכול להחזיק בכלב גם מבלי להיות בעליו הפורמאלי, ולראייה האמור בסעיף 3 לחוק להסדרת פיקוח על כלבים. לכן, אף אם אדם מחזיק בכלב במשך תקופה קצרה, הרי שעליו להסדיר את הרישיון, כאשר במהלך תקופה זו חלות עליו מלוא החובות אשר חלות על בעל הכלב, דוגמת החזקת רצועה ברשות הרבים.

זאת ועוד, החובה להצטייד ברישיון להחזקת כלב קיימת ביחס לכל כלב מכל סוג ומין שהוא בלי כל קשר למידת הסכנה אשר נשקפת ממנו לאדם, ולכן חובה זו הינה מוחלטת, ואינה תלויה גם בתנאי ההחזקה של הכלב כאשר הווטרינר העירוני הינו הגוף המוסמך ליתן רישיון לכלב (ראה : יוחננוף, שם, עמ' 250-252).

במקרה נשוא עניינו עולה מעדותו של הווטרינר, דר' XXX, כי התובעת הגיעה למרפאה בלוויית הנתבע בין פעמיים לשלוש פעמיים (ראה גם דברי התובעת בעמוד 2 שורות 16-17 לפרוטוקול מיום 9.1.2024 אשר תמכה בגרסה זו), אולם הנתבע הוא זה אשר הביאו לטיפולים ואף לביצוע החיסונים, והוא גם זה אשר רשום במרפאה כבעל הכלב, כאשר השבב האלקטרוני רשום גם כן על שמו (ראה: עמוד 13 שורות 18-29 ; עמוד 14 שורות 4-7 לפרוטוקול).

לעומת זאת, מעדותה של התובעת עולה כי היא עבדה באותן שעות שבהן הכלב נלקח לטיפולים, וכי הפעם האחרונה שבה ביקרה במרפאה הייתה כשנתיים וחצי, לפני עדותה בבית המשפט אשר ניתנה בתאריך 15.4.2024 (ראה : עמוד 2 שורות 16-19 ושורות 24-25 לפרוטוקול מיום 9.1.2024 ; עמוד 7 שורות 11-15 ; עמוד 14 שורות 7-9 לפרוטוקול מיום 15.4.2024).

כמו כן, עלה מדבריו של הווטרינר כי הנתבע מטפל בכלב היטב, ואף נוהג להביאו לטיפולים ולחיסונים החל מהתקופה שבה הכלב היה גור וכי האינטראקציה בין השניים הינה טובה מאוד (ראה: עמוד 11 שורות 21-32 ; עמוד 12 שורות 17-22 ; עמוד 13 שורות 1-2 לפרוטוקול).

התובעת אמנם ציינה בעדותה כי הסיבה לכך שלא נרשמה באופן פורמאלי כבעלת הכלב נעשתה מטעמים טכניים ומשכך שהתקשתה לדבר בעברית, ואף לא הבינה את המשמעות של אקט הרישום (ראה : סעיף 17 לתצהיר; עמוד 9 שורות 33-36 לפרוטוקול).

עם זאת, בניגוד לנטען על ידי התובעת לשון החוק והתקנות מצביעות על כך שאין מדובר ברישום פורמלי בלבד, אלא ברישום מהותי, אשר נועד לבסס ולעגן את מעמדו של הבעלים כמי שנתפס כלפי כולי עלמא, כבעלים העיקרי של הכלב וכמי שחב במימון הוצאות גידולו של הכלב הן בפן הכספי (טיפולים רפואיים, מזון, חיסונים וכו') והן בפן המשפטי (הסדרת הרישומים, פיצויים נזיקיים, חבות פלילית או מנהלית במקרה של תקיפה פיזית ע"י הכלב וכו').

נתון זה אינו עומד לבדו; כאמור, הנתבע הבהיר כי הוא המטפל הקבוע של "קיסר", וכי הוא אמון על שגרת הטיפולים, החיסונים והבדיקות, כאשר לגישתי העובדה שהתובעת לא הצליחה להיזכר בשמו של הרופא המטפל בבעל החיים מאז תחילת החזקתו אצל בני הזוג, והעובדה שאישרה שלפחות בשנתיים האחרונות לא ביקרה במרפאה הווטרינרית (מתוך שלוש שנות חייו של קיסר), מלמדת כי הצדדים עצמם תפסו את הנתבע כמי שמחויב מהותית לשגרת הטיפול בקיסר, ויוצא כי לא רק מבחינת הרישום, ומבחינת הכפיפות להוראות הדין כבעלים, גם מהותית, המחויבות השוטפת הוטלה על כתפי הנתבע.

האם טובת הכלב משתלבת עם טובתם של בני הזוג ?

מעדותה של התובעת, וכן גם מעדויותיהן של העדות מטעמה, עולה כי היא הפגינה יחס חם ואוהב מאוד כלפי הכלב, אשר באה בעיקר לידי ביטוי בהאכלתו, בהשגחה עליו למשך שעות ארוכות והוצאתו לטיולים בגנים ציבוריים (ראה : עמוד 2 שורות 19-26 לפרוטוקול מיום 9.1.2024 ; סעיף 37 לתצהיר התובעת ; עמוד 8 שורה 23 – עמוד 9 שורה 14 לפרוטוקול מיום 15.4.2024 ; סעיף 6 לתצהיר הגב' XXXובעמוד 5 ; סעיף 8 לתצהיר הגב' XXX ; סעיפים 2-8 לתצהיר הגב' XXX ובעמוד 4 שורות 17-20 לפרוטוקול).

מעדותו של הנתבע עולה כי הוא אינו חולק על אהבתה הרבה ומסירותה הרבה של התובעת כלפי הכלב (ראה : עמוד 17 שורות 25-26 לפרוטוקול), כאשר הן מדבריו והן מדבריה של העדה מטעמו, הגב' XXX, עולה כי הכלב הינו בבת עינו ולכן הינו מעניק לו טיפול מסור מאוד (ראה : סעיף 23 לתצהיר הנתבע ; דברי הנתבע בעמוד 2 שורות 5-13 לפרוטוקול מיום 9.1.2024; עמוד 16 שורה 36 – עמוד 17 שורה 1 ; עמוד 18 שורות 20-21 לפרוטוקול מיום 15.4.2024 ; סעיפים 3-7 לתצהיר מאלפת הכלבים הגב' XXX), ולכן המסקנה המתבקשת הינה שלשני בני הזוג תרומה מהותית בגידול ובטיפוח הכלב מבלי שיש לתובעת יתרון כלשהו בעניין זה על פני הנתבע.

ודוק, במקרים שגרתיים של פרידה בין בני"ז ידועים בציבור, בהם כל צד תרם את תרומתו לגידול הכלב באופן מהותי במהלך תקופת הזוגיות המשותפת יש מקום להורות על קיומה של חזקה ומשמורת משותפת על הכלב, או לכל הפחות לקיים מעין הסדרי ראייה במועדים ובמקומות קבועים ומוסדרים במשך מספר פעמים בשבוע בהתאם לאילוצי הצדדים.

עם זאת, במקרה זה מדובר בבני זוג אשר נפרדו זמ"ז פעמיים ואף עמדו להינשא זל"ז פעמיים, ולמרות זאת, טרם הגשת התביעה לא ניסו להסדיר מחוץ לכותלי בית המשפט את הסדרי המפגש עם הכלב וכן גם את סוגיית בן הזוג אשר ישמש כבעליו העיקרי – דבר אשר הוביל להגשת התובענה והבקשה למתן הסעד הזמני.

מעדותו של הנתבע אמנם עלה כי הסיבה להסלמת הסכסוך והבאתו לבית המשפט נובעת מכך שהוא ציין בפני התובעת כי ככל שייצור מערכת יחסים חדשה או אז יהיה קושי בהמשך קיום הסדרי מפגשיה עם הכלב (ראה : עמוד 18 שורות 9-15 לפרוטוקול), דא עקא, שלמקרא מסרוני טקסט אותם שלחה התובעת לנתבע וכן גם לצדדים שלישיים בסמוך למועד הגשת התביעה והבקשה למתן הצו הזמני, עולה כי היא עשתה שימוש ברטוריקה מילולית חריפה ובוטה מאוד כלפי הנתבע, תוך הטחת האשמות חמורות מאוד כלפיו באופן אשר הסלים את הסכסוך הרבה מעבר לסוגיית המשמורת והחזקה על הכלב.

במסגרת ההודעות הכתובות הללו, אשר נכתבו בשפה האנגלית, וכן גם בתצהירה של התובעת מצוין כי הנתבע הינו אדם אלים אשר מסכן את שלום הכלב (ראה : סעיפים 36-37 לתצהיר), ואשר סובל ממחלות מין ואף פועל בדרכי כחש ומרמה (ראה מסרוני טקסט המצורפים לנספחים 4 ו – 10 לתצהיר הנתבע) – טענות אשר למרות שהינן מצריכות עמידה בנטל ראייתי מכביד (ראה : רע"א 8007/07 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלוני מיום 2.5.2012 פסקה 34 והאסמכתאות דשם), לא רק שלא הוכחו כלל בענייננו, אלא שהנתבע גם לא נחקר ביחס אליהן בבית המשפט.

בנסיבות עניין זה, טובת הצדדים מחייבת "הפרדת כוחות" מידית בין בניה"ז לשעבר, על מנת שלא לגרום להחמרה נוספת במערכת יחסיהם, כך שהן "טובת הכלב" והן טובת הצדדים משתלבות האחת ברעותה, ומצדיקות בנסיבות העניין את הותרת החזקה הבלעדית על הכלב בידי הנתבע בלבד שהינו הבעלים הראשי של הכלב על פי הוראות הדין והנסיבות כפי שפורטו לעיל. 

לסיכומה של נקודה: ניכר כי משך כל תקופת שהותו של קיסר אצל בני הזוג, כלל המאמצים במישור הפורמלי הוטלו על הנתבע, מאמצי הטיפול, החיסון ומול הרשויות, הוטלו על הנתבע, ואין בכך שחלק מפעולות הטיפוח והגידול היו משותפות, כדי להצדיק לשלול מהנתבע את היותו הבעלים הדומיננטי יותר (כפי שאף עולה מעדות הווטרינר), ומקום ששני הצדדים מצדיקים כי "טלטול" הכלב מבית לבית אינו לטובתו, ראוי לקבוע מקום אחד בו ישהה הכלב, ומצאתי להורות כי אין הצדקה בשל כלל האמור, לשלול זאת מהנתבע. .

סוף דבר :

התובענה נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לפרסום, תוך השמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ג' אב תשפ"ד, 07 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.