פס"ד בעניין נסיעה לחול של קטין בחופש הגדול

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 20.6.24 (כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר בתלה"מ 38085-06-24) שקבע כי המערער יוכל לקחת את בנם הקטין של הצדדים לטיול בר מצווה לארה"ב בחופשת הקיץ, לתקופה של 14 יום בלבד.

א.רקע עובדתי

1.הצדדים היו בני זוג וביום 4.3.11 נולד להם הבן מ' (להלן: הקטין או מ') הנמצא במשמורת המשיבה (להלן גם: האם).

2.הצדדים התגרשו בשנת 2015 והם מנהלים הליכים משפטיים בכל הנוגע לקטין כבר שנים רבות.

3.בתסקיר האחרון שהוגש בעניינם של הצדדים והקטין, מיום 9.9.20, הומלץ על הסדרי שהות לפיהם הקטין ישהה עם המערער (להן גם: האב או צ' ) שבוע אחד בימים שני ורביעי מסיום המסגרת החינוכית ועד השעה 20:00 ובאותו סוף שבוע הקטין ישהה עם האם ובשבוע שלאחריו, הקטין ישהה עם האב בימי שני מסיום הלימודים ועד השעה 20:00 ובסוף שבוע זה הקטין ישהה אצל האב עד מוצ"ש בשעה 20:00. כמו כן הומלץ שבחופשת הקיץ יתקיימו הסדרי השהות במתכונת הקבועה כל השנה.

4.בין היתר נאמר בתסקיר שהאב הגיש תלונה במשטרה לפיה אביה של האם פגע מינית בקטין. העו"ס ציינה כי בשיחה שערכה עם הקטין, הקטין אמר לה שאביו "אילץ אותו להגיד כי סבו נגע בו וכי הוא התקשה להתעלם מהפצרותיו החוזרות באותו הלילה". התיק נסגר מחוסר אשמה ובמסגרת וועדת תסקירים שהתקיימה, ניכר כי האב "מתקשה להימנע שלא לחשוף את רגשותיו והתייחסויותיו אלו גם מול בנו". חברי הוועדה התרשמו שהקטין נתון בקונפליקט נאמנויות מתמשך מאז לידתו וכי: "התנהלותו של האב כלפי בנו, אשר אינה חוסכת ממנו את חשיפתו לסכסוך עם האם ואת מטעניו כלפיה, והגשת התלונה עם כל התהליך הכרוך בה והמלווה אליה, שבסופו של דבר, לא נמצאה אשמה, מעידה על התנהגותו הפוגענית של האב כלפי בנו ועל יכולתו המוגבלת לראות את בנו כנפרד מהקונפליקט עם האם". לאור זאת הומלץ לצמצם את זמני השהות של הקטין עם האב וזאת "בכדי להפחית את הזמן בו חשוף לעוינות של אביו מול אמו ולצמצם את הסיטואציות בהן הוא מהווה ככלי במאבק של האב מול האם". צוין גם שהאם ממשיכה לגלות הבנה לחשיבות הקשר בין האב לקטין, למרות המאבק בין ההורים והיא מכירה את מקומו של האב בחיי הקטין.

5.ביום 15.11.20 הגיעו הצדדים להסכמות במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט קמא. הוסכם על הסדרי שהות לתקופה של שנתיים וחצי, כאשר באמצע השבוע הסדרי השהות של הקטין עם האב יהיו כמומלץ בתסקיר ובחופשת הקיץ, השבועיים האחרונים של הקיץ יחולקו כך שהקטין יהיה שבוע אחד אצל האב ושבוע אחד אצל האם. הצדדים הסכימו כי: "לאחר שנתיים וחצי, ניתנות לפקידת הסעד סמכויות לפי סעיפים 19 ו – 68 לחוק גם לגבי הסדרי השהות באמצע השבוע".

6.בקיץ 2023 הגיש האב בקשה לאפשר לו לקחת את הקטין לחופשה באנגליה בחג הסוכות. האם התנגדה לבקשה ואולם בדיון שהתקיים ביום 21.9.23 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה הקטין ייסע עם האב ללונדון בחופשת סוכות לתקופה של 7 ימים.

7.ביום 27.3.24 פנה המערער לב"כ המשיבה דאז וביקש להגיע להסכמות לצורך נסיעה עם הקטין לטיול בר מצווה בארה"ב למשך 23 יום. מאחר שלא הייתה הסכמה של המשיבה, הגיש האב בחודש אפריל בקשה דחופה להנפקת דרכון לקטין, מאחר שדרכונו פג. בנוסף, הגיש האב ביום 31.5.24 בקשה לביטול צו עיכוב היציאה שהוצא כנגד הקטין לצורך טיול בר המצווה בארה"ב. האם הגישה תגובה לבקשה וטענה שנסיעה של הקטין עם האב לזמן כה ארוך תפגע בו מאחר ש"הדינמיקה הבסיסית של צ' והתעללותו הנפשית והפגיעה בו, בשהות ממושכת עם צ', לא השתנתה כלל וכלל". האם הסכימה לנסיעה של 7 ימים בלבד בארץ או בחו"ל, כפי שנקבע בהסכמות מיום 15.11.20 הנ"ל.

8.מאחר שהבקשה הוגשה בתיק ישן, הורה בית המשפט קמא למערער ביום 10.6.24 לפתוח תיק חדש. המערער הגיש בקשה לעיון מחדש ובקשתו נדחתה תוך שנקבע בהחלטה מיום 15.6.24, שכל החומר שהוגש ביחס לבקשה זו יועבר לתיק החדש. לפיכך, המערער הגיש ביום 18.6.24 תביעה חדשה לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ ואישור הנסיעה עם הקטין לארה"ב למשך 23 ימים. באותו יום, 18.6.24, הגיש המערער בקשה בהולה לקיום דיון בהול בתובענה, מאחר שהנסיעה מתוכננת ליום 1.8.24.

9.ביום 20.6.24 ניתנה החלטת בית המשפט (להלן: פסה"ד) שזו לשונה:

"1. ביהמ"ש עיין בבקשת האב ובתגובת האם אשר מסכימה לנסיעה ובלבד שתהא עד שבעה ימים.

2. לאור היעד הרחוק אליו מבקש האב לנסוע עם הקטין, ביהמ"ש מתיר נסיעה עד ל– 14 יום.

3. התאריכים יתואמו בין הצדדים.

4. יודע לצדדים.

5. המזכירות תואיל לסגור את התיק".

10.המערער לא השלים עם פסק הדין והגיש את הערעור שלפנינו.

ב.תמצית טענות המערער

1.כרטיסי הטיסה כבר הוזמנו ושולמו ובית המשפט קמא קצב את הנסיעה ל – 14 ימים בלבד, כאשר לא הוכחה כל תשתית ראייתית שיש בה כדי להצביע על הצורך בצמצום משך הטיול, למעט עצם התנגדותה של המשיבה שנובעת משרירות לב בלבד.

2.פסק הדין אינו מנומק ונוגד את טובתו של הקטין. טעה ביהמ"ש קמא כאשר "שלח" את הצדדים לתאם את מועדי היציאה מן הארץ "ביניהם", כאשר ברור שהמשיבה תעשה כל אשר בידה לטרפד כל הבנה או הסכמה.

3.בהכירו את המשיבה, המערער ביצע פנייה מקדימה לב"כ המשיבה עוד ביום 27.3.24 על מנת להגיע עמה להסכמות לצורך קיום הטיול לארה"ב עם הקטין למשך 23 ימים. ברם, המשיבה התנגדה לבקשה ומשום מה, בית המשפט קמא לא זימן את הצדדים לדיון ולו לדיון קצר כפי שהמערער ביקש, והוציא תחת ידו את פסק הדין שאינו מנומק.

4.בהעדר כל תסקיר או ראייה אחרת המוכיח שטיול מהנה שתוכנן יחד עם הקטין נוגד את טובתו, היה על ביהמ"ש קמא להיעתר לבקשה. המשיבה לא המציאה כל ראייה בדבר נסיעה מתוכננת שלה בקיץ עם הקטין בסוף חודש אוגוסט 2024 כפי שטענה בתגובה שהגישה בבית המשפט קמא ומדובר בטענת בדים שכל מטרתה למנוע את נסיעת הקטין עם אביו לארה"ב.

5.טענות המשיבה מבוססות על עובדות והליכים שהיו לפני שנים רבות. הקטין זכאי לזמן איכותי עם האב ותוכנית הטיול נעשתה לפי בקשת הקטין לתקופה של 23 ימים.

6.המשיבה זכאית לשהות עם הקטין במשך תקופה זהה בחופשת הקיץ ויש לאפשר לקטין לשהות עם המערער זמן איכותי ומשמעותי. לאור כל האמור, יש לקבל את הערעור, לאפשר את הנסיעה לחו"ל לתקופה של 23 ימים ולחייב את המשיבה בהוצאות בשתי הערכאות.

ג.תמצית טענות המשיבה

1.מדובר בתיק חריג. קיימת "מסוכנות כבדה מצד האב". במקרה דנן הוכח שהאב הדיח את הקטין ואילץ אותו בניגוד לרצונו לטעון שסבו פגע בו מינית, עובדה שהובילה להמלצות חד משמעיות שאין לאפשר לקטין שהות ממושכת עם אביו שכן "שהייה כאמור הינה פוגענית" עבור הקטין.

2.המערער הוא "איש ואב אלים ומלחמתי, מתעלל ותוקפני, אשר שהות ממושכת ורציפה שלו עם מ' מהווה פגיעה אנושה ומוכחת במ'". בתסקיר האחרון שהוגש בספטמבר 2020 הומלץ על צמצום זמני השהות של הקטין אצל האב במיוחד בחופשות ובחגים, כך שלא תתאפשר לינה רציפה של הקטין אצל אביו יותר מלילה אחד.

3.ההסכם שאליו הגיעו הצדדים בבית המשפט ביום 15.11.20 קבע שהחל מחודש ספטמבר 2022 האב רשאי לפנות ולבקש את שינוי זמני השהות הנוגעים לחופשת הקיץ. אולם, האב לא פנה מאז לבית המשפט או לעו"ס והוא מנסה לעשות זאת "באמצעים אלטרנטיביים כגון ערעור". יש לראות ערעור זה בראייה רחבה, לאור הסיכון שקיים לקטין כתוצאה משהייה ממושכת עם האב.

4.המשיבה מתנגדת בתוקף להרחבת זמני השהות של הקטין עם האב באצטלא של נסיעה לחו"ל וזאת ללא שתיערך בדיקה מעמיקה של גורם מקצועי שיחווה את דעתו על פוטנציאל הפגיעה בקטין משהות ארוכה וממושכת עם אביו. האב הזמין את כרטיסי הטיסה עוד בחודש מרץ 2024 תוך ידיעה שהוא חורג מהשהייה המקסימלית שהותרה לו ע"י בית המשפט, דהיינו שבוע אחד בסוף חודש אוגוסט וזאת, על מנת "לקבוע עובדות בשטח" ומבלי שניתנה לו רשות לכך.

5.כל הגורמים המקצועיים שהיו מעורבים בתיק בעשור האחרון בדעה ששהות ממושכת ורציפה של הקטין עם אביו פוגעת בו. "הדינמיקה הבסיסית של צ' והתעללותו הנפשית והפגיעה במ' לא השתנתה כלל וכלל". טובתו של הקטין איננה לנסוע לחו"ל עם האב, מעבר לשבוע בחופש הגדול.

6.בית המשפט אפשר נסיעה של 14 יום רק בשל יעד הנסיעה המרוחק ולא בגלל ששהות ממושכת לא מהווה סיכון לקטין. המשיבה לא הגישה ערעור על פסק הדין מאחר שאין לה את המשאבים הכספיים לעשות כן, למרות ששהות של 14 ימים אינה עומדת בקנה אחד עם טובתו של הקטין.

7.לכן יש לדחות את הערעור או להחזיר את התיק לבית המשפט קמא על מנת שינמק את החלטתו ויש לחייב את המערער בהוצאות, במיוחד שלאור לוח הזמנים הקצר, המשיבה נאלצה לבטל טיפולים שהיא מעניקה במסגרת עבודתה.

ד.דיון והכרעה

1.לאחר שקיימנו דיון דחוף בערעור ביום 7.7.24, החלטנו לשמוע את הקטין, בהתאם לסמכותנו לפי סעיף 9 לחוק בית המשפט לענייני משפחה תשנ"ה – 1995 המעניק לערכאת הערעור את הסמכויות הנתונות לפי חוק זה לבית המשפט לענייני משפחה "לרבות שמיעת עדויות או הבאת ראיות נוספות, אם הוא סבור שהדבר דרוש לבירור הערעור". סברנו שלאור גילו של הקטין – מעל 13 – קיימת חשיבות רבה לשמוע את עמדתו, במיוחד לאור הבדלי הגרסאות של הצדדים בכל הנוגע למצבו של הקטין ולרצונו. קיימנו עם הקטין פגישה היום ובהתאם לתקנה 55 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשפ"א – 2020, התרשומת תשמר בכספת בית המשפט והיא חסויה בפני כל אדם, למעט בית משפט של ערעור. לאור החיסיון על דברי הקטין, לא יפורטו הדברים שאמר אלא רק את התרשמותנו.

2. בדיון בערעור התברר שלמשיבה אין תוכנית לנסוע עם הקטין לחו"ל בחופשת הקיץ הנוכחית והתנגדותה נובעת מכך שלטענתה המערער "מסוכן לבן שלו" (עמ' 2 שורה 1). המשיבה גם אישרה שבשנה האחרונה לא יזמה הליך כלשהו בנושא הקטין (שם שורה 19), למרות שלטענתה, הקטין, "כל פעם חוזר מהביקור אצלו בלחץ ובתסמינים קשים כמו שכואבת לו הבטן ושהוא לא מרגיש טוב" (עמ' 3 שורות 9-10).

3. בהסכם שהצדדים גיבשו ביום 15.11.20 ואשר קיבל תוקף של החלטה, אין הוראות בדבר הסדרי השהות בחופשת הקיץ בתום שנתיים וחצי מאותו מועד. הסכמת הצדדים בנוגע לשבועיים האחרונים של חודש אוגוסט, כך שכל אחד מההורים ישהה עם הקטין שבוע אחד, תקפה עד לקיץ 2022. אף אחד מהצדדים לא פנה בשנתיים האחרונות לבית המשפט וביקש את שינוי הסדרי השהות באמצע השבוע או בחופשת הקיץ. בפועל, הסדרי השהות שנקבעו למשך השנה (ימי שני, כל סוף שבוע שני ויום רביעי אחת לשבועיים), מתקיימים אף בחופש הגדול (עמ' 4 שורות 20-21). מכאן, שאין כיום החלטה שיפוטית בתוקף, המתייחסת להסדרי השהות בחופש הגדול.

4. מבלי שאני קובע מסמרות בכל הנוגע לטענות האם ביחס להשפעת השהות של הקטין אצל האב על מצבו של הקטין, העובדה שהאם לא נקטה בשום הליך לצמצום הסדרי השהות ואף בכתבי הטענות בהליך הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה הן בבית המשפט קמא והן בתשובה לערעור, היא לא טענה שהקטין חוזר עם תסמינים בשובו מבית האב, אומרת דרשני. כמו כן, האם לא טענה שלאחר שהקטין חזר מהחופשה בלונדון עם אביו בסוכות שעבר, הקטין סבל מתסמינים כאלה או אחרים ולא טענה שהחופשה שארכה שבעה ימים עם אביו, גרמה לו נזק. העובדה שהאם לא נקטה בשום הליך משפטי כנגד האב בשנתיים האחרונות למרות שהיא טענה בדיון לפנינו כי האב "הורס את הנפש של הילד" (עמ' 4 שורה 12) מחלישה את טענות האם.

5. לכאורה, אותה השפעה רעה של האב על הקטין יכולה להתקיים גם אם הנסיעה תיערך שבוע אחד בלבד או תמשך שבועיים. האם אותם ימים נוספים שהאב מבקש ייפגעו בקטין? אני סבור שהמשיבה לא המציאה ראיות ולו לכאורה לטענתה זו. התסקירים שהוגשו הם תסקירים ישנים שהאחרון שבהם הוגש לפני כארבע שנים. אין כל מסמך המלמד שהקטין נפגע בשנים האחרונות מהאב וחזקה על האם - שהיא בהכשרתה גם עורכת דין וכיום עובדת כפסיכולוגית קלינית - שאם אכן הייתה פגיעה בקטין, היא לא הייתה עומדת מהצד אלא הייתה פונה לבית המשפט או לרשויות הרווחה.

6.מדברי האם בדיון עולה כי חששה הוא ש"אחרי 21 יום הוא יבוא לרווחה והוא יבקש שוב ושוב שהות זמן כזו ארוכה וזה בדיוק מה שאני מפחדת ממנו" (עמ' 5 שורות 4-5). חשש עתידי זה, שאולי האב ייפנה להרחבת הסדרי השהות, לא מצדיק צמצום טיול בן כשלושה שבועות לארה"ב. תביעה להרחבת הסדרי שהות ניתן להגיש ללא קשר למשך הטיול בקיץ. העובדה שהמשיבה לא הגישה ערעור על פסק הדין שהתיר נסיעה של 14 יום, מלמדת אף היא "שלא כצעקתה". הארכת הטיול בשבוע נוסף, לא תפגע בקטין.

7. הכרעה בבקשה בנוגע למשך התקופה של נסיעת הקטין לחו"ל עם אביו צריכה להיות מוכרעת לאור עקרון טובת הילד. הקטין כבר עבר את גיל בר המצווה לפני כמה חודשים ושמיעת עמדתו חשובה ביותר. בפגישה עם הקטין עלה שהוא היה שותף לתכנון הנסיעה וכי הוא משתוקק ומצפה לנסיעה. התרשמנו שאין כל סיבה למנוע ממנו את הנסיעה שאורכה 23 ימים ונראה שצמצום הנסיעה לא יועיל אלא רק יכול להזיק. מדובר בטיול שבו הקטין אמור לבקר בניו יורק, פלורידה וקליפורניה ולכן הזמן שהוקצב לו, סביר.

8.על מנת שאף האם תוכל לשהות עם הקטין תקופה רצופה במהלך הקיץ, הקטין יוכל לשהות ברציפות בביתה בלבד מיום 12.7.24 ועד ליום 30.7.24 בשעה 12:00 ואז ייטול אותו האב לביתו לקראת הנסיעה המתוכננת ליום 1.8.24. בנוסף, בתום 24 שעות ממועד חזרת הקטין לישראל ביום 23.8.24, הקטין ישהה בבית האם ברציפות עד לתחילת שנת הלימודים, שאז יחזרו לסדרם הסדרי השהות הרגילים.

9.סיכומו של דבר: אציע כי הערעור יתקבל במובן זה שהקטין ייסע עם אביו לנסיעה לארה"ב למשך 23 ימים מיום 1.8.24 ועד ליום 23.8.24 כפי שביקש המערער בתביעה ופסק הדין יבוטל. צו עיכוב היציאה מן הארץ יבוטל ביום 30.7.24 וייכנס לתוקפו שוב ביום 24.8.24. כמו כן, יתקיימו הסדרי שהות רצופים של הקטין עם האם לפני הנסיעה ולאחריה, כמפורט לעיל. מובהר כי פסק דיננו עוסק רק בשאלת אורכו של טיול בר המצווה לארה"ב בחופשת הקיץ השנה ואין בכך להביע עמדה כלשהי בנושא הסדרי השהות הרגילים. כמו כן, מאחר שהצדדים לא התייחסו כלל לנושא הערובה, ככל שתתעורר מחלוקת בנושא, על הצדדים לפנות לבית המשפט קמא שיכריע בנדון.

בנסיבות העניין ועל מנת לא להעצים את גובה הלהבות בין הצדדים, אציע שלא יינתן צו להוצאות והערובה שהמערער הפקיד, על פירותיה, תושב לו באמצעות ב"כ.

10.בכל מחלוקת בנוגע ליישום פסק דיננו זה, הצדדים ייפנו לבית המשפט קמא.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

______________

עינת רביד, שופטת

אב"ד 

השופטת סיגל יעקבי:

אני מסכימה.

_______________

סיגל יעקבי, שופטת

נפסק כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ג' תמוז תשפ"ד, 09 יולי 2024, בהעדר הצדדים.