1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) בתלה"מ 53810-05-22 מיום 28.04.2024 (להלן: "בית משפט קמא") בגדרה נקבע כי "לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי מועד תחילת השיתוף בין הצדדים לצורך שמירת זכויות ואיזון משאבים הינו יום 13.05.2016, מועד ההצהרה בדבר היותם ידועים בציבור". (להלן: "החלטת בית משפט קמא").
2.בהחלטה ארוכה ומפורטת דחה בית משפט קמא את עמדת המשיבה כי מועד תחילת השיתוף הוא 01.08.2013 (ההרשמה למחיר למשתכן), וכן דחה את עמדת המערער כי מועד תחילת השיתוף הוא 14.03.2019 (יום נישואיהם). יצויין כי במהלך הדיונים בבית משפט קמא הסכים המערער כי המועד הקובע הינו מוקדם יותר, והוא 01.04.2017 (פרוטוקול דיון מיום 25.01.2024, עמ' 29, ש' 16-17) – פער של כ-10.5 חודשים.
3.בבקשת רשות הערעור טען המבקש כי בית משפט קמא שגה בהחלטתו שכן הצדדים ניהלו מערכת יחסים חברית ולא מחייבת מחודש היכרותם (אוגוסט 2013) ועד ליום נישואיהם, כי במהלך תקופה זו המבקש ניהל קשרים זוגיים עם נשים נוספות, כי המשיבה לא הצליחה להוכיח שהצדדים היו ידועים בציבור, לא הצליחה להוכיח כוונה להכיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול הזכויות והחובות הכלכליות הנובעות מדיני הנישואין, כי בית משפט קמא לא פירט מהי אותה "הודעה והזמנה" אליהן התכוון בקביעתו כי אלה ביססו כוונה מוצהרת לראות בהם כבעל ואשה, כי בית משפט קמא שגה כאשר קבע ללא כל בדל ראייתי כי היות והיה מעוניין בטיפולים הרי שיש לראות בכך כמי שמנהל מערכת יחסים זוגית של "בעל ואשה", כי לא הבין המשמעות המשפטית של חתימתו על התצהיר עבור השתתפותם בפרויקט "מחיר למשתכן", כי עו"ד שאימתה התצהיר לא ייצגה אותו ולא הסבירה לו טרם חתימה משמעות חתימתו, כי לא רצה ולא התכוון להגדיר עצמו אז כידוע בציבור של המשיבה, כי ביום בו חתם על התצהיר המשיבה לא התגוררה עמו יחדיו, הם לא ניהלו משק בית משותף, לא היה להם חשבון בנק משותף ולא הייתה לו כל כוונה לשתף את המשיבה בזכויותיו ורכושו, כמו כן כי בית משפט קמא שגה בהתעלם מכך שהודיע על ביטול הזכות לרכוש הדירה. עוד טען המבקש כי אין בעובדה שעברו בדיקות גנטיות כדי להפוך אותם לידועים בציבור, כי לא יזם את תהליך הגיור שעברה המשיבה, כי לא ביקש ממנה לעבור תהליך זה וכי אין בהחלטתה זו, אשר הינה אישית, כדי להפוך אותם לידועים בציבור. עוד טען המבקש כי בית משפט קמא התעלם מקביעותיו שהמשיבה לא הוכיחה שהצדדים היו ידועים בציבור, כי הקטין נולד ביום 22.08.2019 ולא טרם הנישואין (14.03.2019), כי לא יכולה להיות מחלוקת שהקטין נולד 5 חודשים לאחר נישואי הצדדים, כי בית משפט קמא לא נימק קביעותיו כדין, התעלם מן הפסיקה שהגיש תוך שהפנה לרע"א 3323/23 וכיו"ב. על כן ביקש המבקש ליתן רשות ערעור, לקבלה ולבטל את החלטת בית משפט קמא.
4.המשיבה טענה כי קיבלה בהכנעה את החלטת בית משפט קמא ולא מצאה לנכון להגיש בקשת רשות ערעור עליה רק בשל רצונה שלא להעצים את הסכסוך ומפאת חסרון כיס, וכי אין הדבר אמור לעמוד כנגדה לרועץ. כמו כן טענה כי ככל ששגה בי משפט קמא בהחלטתו, הרי ששגה לטובת המבקש לאחר שהובהר כי הצדדים הבינו היטב מה הוא המנוח "ידועים בציבור" ונוכח חתימתם על תצהיר כי הינם ידועים בציבור לצורך הרשמתם לפרויקט "מחיר למשתכן". המבקש לא זימן את עו"ד שאימתה התצהיר למתן עדות והיעדר הזמנה שכזו אמורה לפעול לרעתו. כמו כן, סביר כי אילו הייתה מוזמנת למתן עדות הייתה מצהירה כי הצדדים ידעו על תוכן האמור בתצהיר שחתמו עליו. כמו כן, המבקש יכול היה לזמן את בנות הזוג עליהן טען כי קיים עמן זוגיות, דבר שלא עשה ומכאן שהדבר פועל לחובתו. המשיבה טענה כי החתימה על התצהיר נעשתה בשנת 2016, שלוש שנים לאחר התחל הזוגיות ולאחר שהתגוררו יחד לצורך רכישת דירה משותפת. הגנתו של המבקש כי התצהיר עליו חתמו הינו שקרי אינה יכולה לעמוד. בנוסף, הן בדיון ההוכחות שנערך ביום 25.01.2024 והן בקדם המשפט שנערך ביום 26.11.2023 הסכים המשיב כי המועד הקובע ייקבע לחודש אפריל 2017 ולא בכדי, שכן בסמוך למועד זה הוא פוטר ומאז לא צבר זכויות ניכרות. עוד טענה המשיבה על החיים המשותפים של הצדדים ניתן היה ללמוד מהתמצאותה של המשיבה בכל פרטי החיים המשותפים, מקור התשלומים, אמצעי התשלום שחלק מהזמן היו אצלה. המבקש היה זה שדאג להכיר לה את הרב עת הבינה ורצתה לעבור הליך גיור, לאחר החלטה משותפת בדבר הרחבת המשפחה, ציינה תאריכים משמעותיים המבססים את גרסתה (מועדי הגשת התצהיר, קביעה עם אדריכל, ערכית הבדיקות הגנטיות, מעברי דירה וכיו"ב), כי המבקש מחק ראיות מהפייסבוק שהיו בהם כדי להוכיח את טענותיה, ראיותיו וטענותיו נסתרו והוכחו כשקריות אשר כל מטרתן לנשלה מזכויותיה, כי המבקש לא חשף את הכנסותיו ומצבו הכלכלי המלא, כי צירפה לראיותיה דוגמאות רבות לכוונת השיתוף בין הצדדים וזוגיות כידועים בציבור משנת 2016, כי הצהרת הצדדים מקימה השתק שיפוטי, כי המועד הקובע נקבע בהתאם למועד החתימה על התצהיר, שם הצהיר המבקש על כוונת השיתוף, כי הנטל לסתור התצהיר אמור להיות מונח על כתפו של המבקש, כי החלטת בית משפט קמא ניתנה כדין ומכאן שיש לדחות את הבקשה.
5.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא ובעמדות הצדדים, ניתנת בזאת רשות ערעור לבקשה. אני דנה בבקשה כערעור, מעתה ייקרא המבקש – המערער. להלן נימוקיי:
6.מוסד ה"ידועים בציבור" במשפט הישראלי נועד להעניק לבני זוג החיים חיי משפחה דמויי נישואין, את מירב הזכויות והחובות הנובעות מחיי הנישואין, הן בינם לבין עצמם, הן כלפי צדדים שלישיים (עיינו רע"א 5096/21 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ (נבו 15.12.2021) והאסמכתאות המצוינות שם, להלן: "רע"א 5096/21"). בפסיקה נקבע כי בני זוג יוכרו כידועים בציבור, במובן המשפטי של המונח, אם הם "התכוונו לקיים מערכת יחסים בעלת השלכות משפטיות שונות, ובתוך כך התכוונו להחיל על מערכת היחסים שביניהם את מכלול הזכויות והחובות הכלכליות הנובעות מדיני הנישואין" (עיינו רע"א 5096/21). שורש המבחן לבחינה הנדרשת הינו בתפיסה החוזית המאפיינת את דיני ה"ידועים בציבור", המצדיקה את החלת הזכויות והחובות המשפטיות השונות על הקשר הזוגי, אם התקיימה ביניהם התחייבות רצונית המלווה בכוונה ליצור יחסים משפטיים, בין אם עוגנה בהסכם מפורש ובין בהסכם מכללא אשר יילמד מנסיבות העניין. "תפיסה זו, אף עולה בקנה אחד עם הגישה בפסיקה, שלפיה כינוי בני-זוג במונח "ידועים בציבור" אינו מקנה להם מעמד של "מעין-נשואים" ואינו משנה את הסטטוס המשפטי שלהם; אלא עניינו בהסכם חוזי בין הצדדים, אשר מהווה את המקור לזכויות והחובות המשפטיות השונות שיחולו על הקשר ביניהם" (עיינו רע"א 3323/23 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (נבו 06.05.2024) והאסמכתאות המצוינות שם, להלן: "רע"א 3323-23").
7.בית משפט קמא התרשם באופן ישיר מהראיות שצירפו הצדדים ומעדותם, וקבע כי המועד בו חתם המערער על תצהיר עבור צד שלישי (מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון מינהל לסיוע בדיור), הנושא כותרת "הצהרה של זוג בדבר היותם ידועים בציבור לצורך בקשה לסיוע בדיור", הוא המועד הקובע, היינו 13.5.2016. על פי תצהיר זה, הצהיר המערער כי הוא והמשיבה "מנהלים משק בית משותף מאז 1 אוגוסט 2013 ומוכרים כ"ידועים בציבור", וכן: "מצהירים בזאת כי אנו מתגוררים יחד בכתובת [...]. טענת המערער כי בית משפט קמא שגה משהתעלם מכך שהודיע על ביטול הזכות לרכוש הדירה אשר בגינה חתם על התצהיר, אינה מעלה ואינה מורידה. אין בוויתור כדי להמעיט מתוכן התצהיר וממשמעותו.
8.לא מצאתי כי נפלה כל שגגה בהחלטת בית משפט קמא. כאמור, המערער חתם על תצהיר עבור צד שלישי (מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון מינהל לסיוע בדיור), הנושא כותרת "הצהרה של זוג בדבר היותם ידועים בציבור לצורך בקשה לסיוע בדיור", התצהיר אומת כדין על ידי עורכת דין שאישרה כי החתימה נעשתה "לאחר שהבהרתי להם את תוכן כתוב". המערער בחר שלא לזמן את עורכת הדין שאימתה החתימה ובכך לא ביסס טענתו כי לא ידע, לחלופין לא הבין על מה הוא חותם ומה משמעות הדבר "ידועים בציבור".
9.אני רואה קושי בעמדת המערער, כי ראה בחתימתו כמעיין הצהרה על היותו והיות המשיבה "חברים" בלבד, "ידידים ותו לא", וכפי שהדברים באו לידי ביטוי כדלקמן: "אני הבנתי את החתימה כדבר פשוט שאנו חברים מכירים אחד את השני חברים ותו לא." (פרוטוקול דיון 25.01.2024, עמ' 22, ש' 4), וכן: "[...] כמו שאמרתי הבנתי את ידועים בציבור כחברים. ידידים ותו לא" (שם, ש' 17), וכן: "[...] ברגע שחתמתי על ידועים בציבור הבנתי שהכוונה חברים" (שם, ש' 23).