פס"ד בעניין פיצוי לנפגעת הטרדה מינית במקום עבודתה

(עותק מותר בפרסום)

תביעה לפיצויים בגין טענות לאונס והטרדות מיניות של עובדת ברשות שדות התעופה על ידי עובד בכיר ממנה.

מבוא

1. התובעת עבדה בשנים XXXX ועד לשנת XXXX ברשות שדות התעופה במחלקת שירותי פנים מטוס בתפקיד מנקה מטוסים. לטענתה, בתקופת עבודתה חוותה הטרדות מיניות, מעשי אונס ואלימות שבוצעו על ידי הנתבע. בשל מעשים אלו הוגשה התביעה לפיצוי התובעת. התביעה הוגשה גם כנגד רשות שדות התעופה (להלן: "הרשות"), כמעסיקה, אשר בין כתליה בוצעו מעשים אלו.

   תביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע נדחתה על הסף, בהחלטתי מיום 20.6.2021. התביעה נגד הרשות נדחתה לבקשת הצדדים (הסיפא הוספה בגרסה המצונזרת – א' ק' ב') XXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX.

    

   טענות התובעת

2. שלושה או ארבעה חודשים לאחר שהחלה את עבודתה ברשות, החל הנתבע, אשר היה הבוס שלה בעבודה, להטרידה. ההטרדות החלו בחיזורים מילוליים, לאחר מכן הפכו לנגיעות ולמעשי אינוס. התובעת פרטה בתצהירה את המקרים בהם הנתבע כפה עליה מגעים אינטימיים לרבות אינוס ואלימות. הכול תוך ניצול מעמדו ברשות, יחסי המרות ביניהם, החשש שלה מפני פיטורים וחולשותיה של התובעת ובעיקר חולשה כלכלית.

3. התובעת מתארת בתצהירה מקרים שבהם הנתבע כפה עליה יחסי מין אוראלי ברכבו תוך שהוא מרעיף עליה מילות אהבה. מעשים אלו גרמו לה לתחושות קשות ובחילות. היו מקרים ברכב בהם החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, אנס אותה ואמר שישמור עליה מפני פיטורים.

4. המקרים המתוארים אירעו לדבריה לפני ואחרי משמרות העבודה שלה. בחלקם היא צייתה בהכנעה ורק חיכתה שיסיים לבצע בה את זממו.

5. ביום הולדתו דרש שיחגגו ביחד, היא חששה מפניו, הסכימה לפגוש אותו, היא הגיעה ברכבה למקום המפגש שהוא בחר. הנתבע אמר לה שילכו לים, היא הביאה צלחת פירות ובקבוק בושם מתנה. במקום לנסוע לים כפי שהבטיח, נסע לחדר שהזמין מראש ושם אנס אותה תוך הפעלת כח ואלימות קשה כלפיה, לאחר מכן הודיע לה שהם ישנים שם כל הלילה. היא נותרה בתחושות קשות ביותר, בכתה כל הלילה חרישית שלא ישמע. כשנסעה לביתה, נשארה בחניה ובכתה במשך שעות. על גופה נותרו סימני האלימות שהפעיל כלפיה, סימני המציצות וסימנים כחולים. בעלה הבחין בסימנים אלו, לשאלותיו, היא נאלצה להמציא כל מיני תירוצים. גם בעבודה הבנות הבחינו בסימנים הכחולים, כשנשאלה השיבה שזה מהטרנזיט.

6. מקרה אונס נוסף ארע כשאסף אותה ברכבו, השקה אותה באלכוהול, היא התמסרה לשתייה על מנת שלא להרגיש, במקרה זה לא זוכרת אם קיימו יחסי מין כי הייתה שיכורה.

7. בהמשך לקח אותה 4-5 פעמים לצימר בשם 'ריגושים', והיא, כמו רובוט, ידעה מה מצפה ממנה, הפשילה את מכנסיה וקיימה איתו יחסי מין. הוא נהג להכות אותה ולדרוש ממנה "לגמור".

8. הנתבע דרש ממנה לשלוח הודעות חמות ואף החתימה על מסמך, בדיעבד הבינה שמטרת דרישה זו הייתה לביסוס טענותיו שהיחסים ביניהם היו בהסכמה. כך למשל, לדרישתו שלחה צילומים שלה עם תחתונים וחזייה וכתבה: "זה אהובי זה בשבילך".

9. לאחר תקופה של חיזורים והטרדות מיניות מילוליות בעיקר, התלוננה התובעת בפני א' ש'. תלונה זו לא הועילה, ההטרדות והתקיפות המיניות נמשכו, לאחר תקופה נוספת התלוננה בפני י' ב'.

10. התובעת סבלה גם מהתנכלויות מצד עובדות אחרות, לאחר שהנתבע סיפר להן על היחסים איתה ולאחר מכן על כך שהתלוננה.

11. הנתבע ניסה לתת פומבי ליחסי חבריים ביניהם. כשהיו לבד, נהג באלימות כלפיה, ובנוכחות אחרים היה מכה וצובט אותה בעודו מחייך. כשלא נענתה לחיזוריו, דרש שתפרע את ההלוואה שנתן לה.

12. התובעת נקלעה למצוקה כלכלית, הנתבע נעתר לבקשתה, הלווה לה כסף והיא דאגה להחזיר. היו מקרים שבהם העביר כסף לחשבונה מבלי שביקשה. פעם אחת העביר 28,000 ₪ או 30,000 ₪ ואחר כך העביר 16,000 ₪. אף שלא ביקשה את הכסף, בשל מצוקה כלכלית והמצב שהוא דרדר אותה, הסכימה לתת לו כערובה תכשיטים יקרי ערך שקיבלה בירושה מדודתה. משלא נענתה יותר לחיזוריו, דרש ממנה הנתבע להשיב את הכסף שנתן לה והעביר לה פתק שבו כתב: "מבחן העקיצה שלך נגמר, תארגני את הכסף בהקדם האפשרי".

13. בשלב מסוים ביקשה להתנתק ממנו, התרחקה ולא ענתה לטלפונים שלו, הוא איים שישרוף אותה עם הרכב.

14. כשנסעה לכרתים לטיול מהעבודה, ענתה להודעות טקסט ששלח לה, ענתה שהיא לא רוצה יותר קשר איתו. במהלך שהותה בכרתים, אחת העובדות סיפרה לה שהנתבע מפיץ שיש רומן ביניהם ואף מפיץ עליה פרטים אינטימיים.

15. בשלב זה פנתה התובעת ל-י' ב', ביקשה לדבר איתו מחוץ לשטח העבודה, השניים נפגשו בבית קפה שם סיפרה לו את כל מה שעבר עליה עם הנתבע. סיפרה שרצתה להתאבד בעקבות מעשי הנתבע שהפך אותה לשפחת מין שלו. י' ב' הפנה אותה לנעמי הממונה על הטרדות מיניות.

16. לאחר שהתלוננה בפני י' ב', הגיעו ל-י' ב' עובדים שסיפרו שהיא הטרידה אותם מינית, עובדים אלו התבקשו לעזור לנתבע ולספר סיפורים, לטענתה, בזכות עמידתם לצד הנתבע קודמו בעבודה.

17. לאחר שהתלוננה, השאירו את הנתבע במקום עבודתו ואותה העבירו.

18. החשש העיקרי שלה היה מהקשרים המשפחתיים של הנתבע עם יו"ר ועד העובדים פנחס עידן, שהוא "כל יכול" ברשות. העבודה שהציעו לה הייתה עבודה במסדרונות הקרים בימי החורף, שם נתקלה בבני משפחת עידן שהשפילו אותה. היא פנתה בבקשת עזרה גם לעובדת הסוציאלית. לאחר שביקשה שיעבירו אותה למקום עבודה אחר, העבירו אותה לעבוד בארכיב, למעשה במחסן מעופש. לאחר שנה בעבודה שם, ולאחר שהוכיחה את עצמה כעובדת טובה, העבירו אותה לעבודה במשרד הראשי. שם עבדה כשבועיים ובעקבות התערבות "מאן דהוא" נשלחה שוב למחסן וכך עברה מסכת התעללות נוספת.

19. התובעת טוענת לנזקים כבדים שנגרמו לה, היא נאלצה להתגרש, פוטרה מהרשות לאחר תקופת הקורונה, מצבה הנפשי קשה, מטופלת על ידי פסיכולוגית ונוטלת תרופות פסיכיאטריות.

20. התובעת תומכת את טענותיה בחוות דעת של מומחית פסיכיאטרית ד"ר גילי אופיר, אשר קבעה כי לתובעת נותרו 70% נכות לצמיתות בגין פוסט טראומה מורכבת קשה.

    טענות הנתבע

21. הנתבע טוען שבינו ובין התובעת הייתה מערכת יחסים רומנטית בתקופה שבין דצמבר 2016 ועד אוגוסט 2017. מערכת היחסים אשר החלה ביוזמת התובעת ונבעה מאהבה ותשוקה הדדית, הסתיימה ביוזמתו. הנתבע דוחה את כל טענות התובעת לגבי יחסי מין בכפייה, הטרדה מינית ואלימות. הנתבע מתאר בתצהירו את היחסים הרומנטיים שהתקיימו ביניהם, מתאר כיצד התובעת יזמה את היחסים המיניים איתו. הנתבע מכביר בפרטים לגבי מערכת היחסים האינטימית, לא מצאתי לנכון לחזור על פרטים אלו.

22. הנתבע טוען כי הצימרים ובתי המלון בהם בילו וקיימו יחסי מין, הוזמנו על ידי התובעת, הוא כשלעצמו לא מכיר את המקומות הללו.

23. הנתבע הלווה לתובעת כספים לאחר ששטחה בפניו את מצוקותיה הכלכליות, סך הכול הלווה לתובעת 58,000 ₪.

24. הנתבע מכחיש את הטענה שהיה הבוס של התובעת, מכחיש קיומם של יחסי מרות. כל תפקידו היה לצוות את עובדות הניקיון למטוסים בהתאם לדרישה.

25. הנתבע הוא זה שהחליט להביא לסיום היחסים ביניהם למורת רוחה של התובעת וזאת משחש שלא יכול לעמוד בדרישותיה המיניות האובססיביות של התובעת. התובעת סברה שהוא מבקש לסיים את הקשר ביניהם מחשש שיהיו לה דרישות כספיות ממנו לפיכך כתבה לו מכתב המביע את אהבתה וכי היא מוותרת על כל זכות של ידועה בציבור.

26. תלונותיה של התובעת החלו שלושה חודשים לאחר שהרומן ביניהם הסתיים והן נובעות מרצונה לקבל קביעות ומתוך מחשבה מוטעית שאם תאיים לפרסם את הרומן ביניהם, פנחס עידן יו"ר הועד שהוא קרוב משפחתו, ידאג לתת לה קביעות, על מנת להשתיק את הפרשה. במאמר מוסגר מעיר הנתבע שאף שפנחס עידן הוא קרוב משפחה, אין ביניהם קשר.

27. הנתבע צירף לתצהירו הודעות שנמסרו במשטרה, מתיק החקירה שנפתח בעקבות תלונת התובעת.

28. לנתבע התגלה כי לתובעת היו יחסים רומנטיים עם עובדים נוספים במהלך שנות עבודתה, ניהלה רומן עם המנהל שלה בבית הנתיבות, נחשפו בפניו עדויות לגבי התנהגותה המינית הבוטה.

    עדי הנתבע

29. מטעם הנתבע העידו שמונה עובדים, רובם עובדי הרשות, עדים אלו מסרו הודעות במשטרה ונחקרו על תוכן הודעותיהם. בנוסף זימן הנתבע את העד ר' א' וחקר אותו על הקשרים שלו עם התובעת, כן העיד מומחה מטעמו, ד"ר אדי גרבר, אתייחס בהמשך לעדותם.

    דיון והכרעה

30. התובעת גוללה בעדותה את מסכת היחסים שנכפו עליה על ידי הנתבע, היחסים לדבריה הלכו והסלימו תחילה ספגה הטרדות מילוליות ולאחר מכן ההטרדות הפכו למעשים, כפיית מין אוראלי, אונס ואלימות פיסית. בנוסף, לדבריה סבלה מהתנכלות העובדות האחרות לאחר שהנתבע שיתף אותן במערכת היחסים ביניהם.

31. הנתבע מודה בקיום יחסים אינטימיים עם התובעת אולם לטענתו הכל בהסכמה ואף ביוזמתה.

32. אדון תחילה בשאלת יחסי המרות בין הצדדים. לטענת התובעת, בינה לבין הנתבע התקיימו יחסי מרות, היא חששה מפניו, חששה שיפגע בה ובסיכוייה לקבל קביעות. היא הייתה במצב כלכלי קשה ומעמד הקביעות בעבודה היה חשוב לה ביותר על מנת לבסס את מעמדה הכלכלי וליצור בטחון תעסוקתי וכלכלי. הנתבע מסכים שהקביעות היוותה נדבך חשוב מאוד.

33. לגרסת הנתבע, כל תפקידו כסגן מנהל משמרת של התובעת התמקד בציוות העובדות למטוסים. הוא לא קובע דבר באשר לקידום העובדות ותנאי העסקתן.

    אינני מקבלת גרסה זו.

34. הנתבע היה בכיר מהתובעת, היה חלק מההנהלה גם אם לא היה אחראי ישירות על קידומה, חוות דעתו הייתה חשובה לצורך הערכת עבודתה (ר' עדות י' ב', בעמ' 147 לפרוטוקול ש' 6-1; ראה גם עדות גב' מ' ט' בעמ' 174 לפרוטוקול, ש' 25). הנתבע הצטייר בידי העובדות כבעל השפעה במקום עבודתו והתובעת התייחסה אליו ככזה. א' ש', בהודעתו במשטרה, מתאר את תפקידו של הנתבע: "סגן ראש משמרת במקרה שלנו שמעון אבידן, אחראי על המנקות". בהמשך: "בוודאי, הוא לא האחראי העיקרי אבל בשרשרת ההיררכיה יש את ראש המשמרת ואח"כ הסגן" (בעמ' 201 למוצגי התובעת). בהמשך עדותו נשאל אם לסגני משמרת יש משקל בקבלת ההחלטות לעניין הקביעות, משיב: "כן , יש חשיבות מסוימת, מתייחסים למה שסגנים אומרים".

    העדה ס' ז', אשר זומנה על ידי הנתבע, העידה: "שמעון מאשר באיזה מטוס תעבוד, אם היא רוצה לאחר, שמעון מאשר, הפסקות שמעון מאשר."

    במכתב של הממונה על הטרדות מיניות נעמי קליימן (להלן גם: "נעמי") מיום 12.11.2017 לעו"ד תהילה פרץ, הממונה על הטרדות מיניות באגף המשמעת בנציבות שירות המדינה, ציינה נעמי: "בין המתלוננת ובין הנילון ישנם יחסי מרות, הנילון הוא ממונה ישיר של העובדת". גם במכתב מנציבות שירות המדינה מיום 14.11.2017 למנכ"ל רשות שדות התעופה מר גנות נכתב :"התקבלה תלונה שעניינה חשד לביצוע עבירות חמורות הנוגעות להטרדה מינית של עובדת ארעית עליה הוא ממונה במחלקה לשירות פנים".

35. בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה פותחה דוקטרינת "יחסי השפעה", המצויים בתווך שבין יחסי מרות לבין היעדר מרות (ר' בג"ץ 4272/23 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (7.6.2023)). המדובר בדוקטרינה ראייתית לפיה, בקיומם של יחסי השפעה, רף ההוכחה המוטל על המוטרד ביחס לרכיב ההתנגדות, נמוך מהרף המוטל על מי שהוטרד על ידי עובד מקביל. עוד נפסק כי יחסי השפעה יכולים לנבוע מפערי כוחות בין המתלונן לפוגע. פערי כוחות מתבטאים בפער מקצועי, בוותק וביכולת השפעה. אין ספק באשר לפערי הכוחות בין הצדדים. מהעדויות אשר נשמעו בפני עלה כי לנתבע הייתה יכולת השפעה משמעותית באזור עבודתה של התובעת. ראשית, בתפקידו סגן ראש משמרת הייתה לו יכולת השפעה על קידומה של עובדת. הוותק שלו ברשות והקביעות היקנו לו מעמד בכיר על פני התובעת. לכל זה יש להוסיף את קשריו המשפחתיים עם יו"ר ועד העובדים פנחס עידן (להלן: "פנחס עידן"). גם אם אקבל את דבריו, שבפועל לא היה קשר טוב עם פנחס עידן, הרי שהנתבע נתפס בעיני העובדים, ובוודאי שבעיני התובעת, כבעל קשרים משפחתיים ובעל יכולת השפעה. בנוסף, לנתבע היו יחסים חבריים עם הממונים הישירים על התובעת, כך למשל נראה שותה יין ומבלה בשעות העבודה בחברתו של א' ש', הממונה על התובעת.

36. אינני מקבלת את ההיתממות של הנתבע שלא ידע שהתקיימו יחסי מרות ביניהם. העדה נעמי קליימן העידה שהעבירה הדרכות בעניין זה, הסבירה כי בהדרכות שהיא מעבירה לעובדים היא מסבירה שכשיש יחסי מרות אין דבר כזה יחסים בהסכמה, כך מבחינת הדין המשמעתי. תפקיד הנציבות לברר אם התקיימו יחסי מרות.

37. די בכך שהנתבע ידע בפועל או חשד שהתובעת נעתרת לחיזוריו בשל סמכותו וכוחו בארגון. הנתבע העיד כי ענין הקביעות עלה בשיחות ביניהם והוא הסביר שלא יוכל לדאוג לה. בעניין הזה אני נוטה לקבל את דברי התובעת שהוא אמר פעם אחר פעם שידאג לה וישמור עליה. אף אם אקבל את דברי הנתבע, יש בכך ראיה לכך שהיה מודע לעובדה שמעמדו מעורר ציפייה לסיוע בהתקדמות או חשש להתנכלות ולפגיעה בקידום. ב-ע"ע 274/06 פלונית נ' אלמוני, בפסקה 41 (26.3.2008) (להלן: "ענין פלונית") נפסק:

    "יצויין, כי בית המשפט העליון כבר פסק ביחס לעבירה הפלילית הקבועה בסעיף 348(ה) לחוק העונשין, כי "יש להוכיח כי הממונה היה מודע בפועל, או למצער חשד באופן מהותי, כי הכפוף לו הסכים לביצוע המעשים המיניים בו משום מרותו עליו. שאלה זו שעניינה מצבו הנפשי סובייקטיבי של המטריד בעת ביצוע המעשים, תיבחן על רקע מכלול נסיבות העניין.

    ... על כן, השאלה האם בוצעו במערערת "מעשים מגונים", תהא תלויה בקביעה, האם נעשו המעשים כלפי המערערת תוך ניצול יחסי מרות, אם לאו."

38. מכל האמור אני קובעת כי התקיימו יחסי מרות בין הצדדים, לקביעה זו יש משמעות והשלכות לגבי הסכמתה של התובעת, ככל שהייתה הסכמה, לקיום יחסי אינטימיים עם הנתבע.

    האם יחסי המין היו בכפיה?

39. נטל ההוכחה: משהתקיימו יחסי מרות חל סעיף 3(א)(6) לחוק למניעת הטרדה מינית תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק למניעת הטרדה מינית") הקובע:

    "הצעות או התייחסויות כאמור בפסקאות (3) או (4), המופנות למי מהמנויים בפסקאות המשנה שלהלן, בנסיבות המפורטות בפסקאות משנה אלה, גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות: ... (ג) לעובד במסגרת יחסי עבודה, ולאדם בשירות במסגרת שירות – תוך ניצול מרות ביחסי עבודה או בשירות. ...

    3.(א)(6) הטרדה מינית והתנכלות

     

    כלומר, כשנטען להטרדה מינית במסגרת יחסי עבודה בנסיבות של ניצול יחסי מרות, לא נדרש מהמתלוננת להוכיח כי נתנה ביטוי רצוני להתנגדותה ליחסים אלו. "הנחת היסוד במקרים אלו היא שהמוטרד אכן לא היה מעוניין בהתנהגויות אלו, אולם לאו דווקא נתן לכך ביטוי חיצוני." (ענין פלונית, בפסקה 44).

40. בהקשר זה נפסק כי יחסי מרות בין בגירים במקום עבודה שביניהם יחסי מרות, אין לראות בהסכמת המתלונן/ת אלא הסכמה טכנית, ובלשון השופט אדמונד לוי ב-ע"פ 9256/04 יוסף נוי נ' מדינת ישראל, בפסקה 14 (10.08.05):

    "ההנחה הברורה הגלומה במבנה זה של העבירה הנה, כי בנסיבות בהן אדם כפוף למרותו של אדם אחר, אין לייחס משמעות להסכמה הניתנת מצדו למעשים מיניים עם בעל המרות, ככל שהסכמה זו הנה תוצאת ניצולה של המרות. לשון אחר, אפילו ניתנה הסכמה לביצועם של המעשים המיניים, החוק – בהכירו בעמדת הנחיתות הטבועה בה מצוי הקורבן – מאפשר לראותה, בנסיבות המתאימות, כהסכמה 'טכנית' שאין לייחס לה משמעות, בהיותה תוצאתם של שימוש לרעה בכוח וניצול פערי כוחות."

41. תלות הכלכלית והמקצועית הקיימת ביחסים שיש בהם ניצול יחסי מרות, עלולה להרתיע את המתלוננת מלהראות שאינה מעוניינת ביחסים אלו. ר' לענין זה את שנפסק בענין פלונית, בפסקה 45:

    "במקרים אלו, התלות הכלכלית והמקצועית של העובד בבעל המרות – המטריד, עלולה להרתיע אותו מלהראות לממונה עליו שאיננו מעוניין באותם מעשים, המהווים הטרדה מינית."

    ובהמשך, בפסקה 47:

    "החוק מבקש להציב נורמות התנהגות ראויות ומחמירות במקום בו קיימת מערכת יחסים אשר מעצם מהותה וטיבה מוּעדת לניצול. זאת, על מנת להרתיע ממונה במקום עבודה מלבצע בכפוף או בכפופה לו מעשים אשר יכולים לעלות כדי הטרדה מינית. אולם, בּה בעת שהוכחה העילה, נתונה לממונה "המטריד" גם האפשרות להוכיח כי לא בהטרדה מינית עסקינן."

42. המשמעות היא, שנטל ההוכחה עובר לכתפי הנתבע להוכיח שהיחסים בין הצדדים התקיימו בהסכמתה של התובעת. אקדים אחרית לראשית, בענייננו, נטל זה לא הורם על ידי הנתבע, לא עלה בידו להוכיח את יסוד ההסכמה חרף העדים הרבים שהובאו מטעמו, הכל כפי שיוסבר להלן.

43. התובעת פירטה בתצהירה את כל השתלשלות מערכת היחסים עם הנתבע, תיארה את המקרים שבהם נפגשו, כיצד כפה עליה יחסי מין, יחסי מין אוראלי, אנס אותה ונהג בה באלימות. התובעת נחקרה על תצהירה. ניכר במהלך עדותה כי עברה עליה תקופה קשה וסבל בצידה. מעדותה של התובעת עולה כי היא התלוננה כבר בראשית הדרך בפני א' ש', ברי כי יחסים בהסכמה, תשוקה, ואהבה, כפי שהנתבע מתאר, לא מתחילים בתלונה בפני הממונה. התובעת לא זימנה את א' ש' לעדות, אף שעדותו כמי שבפניו התלוננה לראשונה כבר בתחילת היחסים עם הנתבע, חשובה. הנתבע זימן את רוב העדים שמסרו הודעותיהם במשטרה וגם הוא לא זימן את א' ש'. התובעת צירפה את הודעתו של א' ש' במשטרה, בא כח הנתבע חקר את התובעת על הפגישה עם א' ש' והעדות במשטרה. בהעדר התנגדות מצד הנתבע, הודעתו התקבלה כראיה. בהודעתו במשטרה מאשר א' ש' שהתובעת פנתה אליו לדבריו:

    "אני הכרתי אותה לפני שנתיים או יותר במסגרת זה שהיא באה לדבר עם י' ב' ואיתי לגבי שמעון אבידן והיא אמרה שיש להם מערכת יחסים שרק התחילה והיא לא רוצה שזה ימשך. השיחה התנהלה ביחד עם י' ב' ואיתי והיא סיפרה ששמעון טיפל לה ברכב אבל היא לא רוצה מערכת יחסים ביניהם ואני מאוד מחמיר בנושא. היא לא התלוננה על הטרדה היא אמרה ששמעון מנסה לחזר אחריה ואנחנו אמרנו לה שאם יש כזה דבר היא מוזמנת לפנות לאחראית על מניעת הטרדות מניות ברשות. ואז ממה שזכור לי היא אמרה שהיא לא רוצה שום דבר רק שיתרחק ממנה" (ר' בעמ' 202 למוצגי התובעת, ש' 37-32).

44. אף שיש פערי גרסאות בין א' ש' לתובעת, הפניה ל-א' ש' תומכת בגרסת התובעת שלא חשה בנוח מחיזורי הנתבע ופנתה על מנת ליידע אותו, ועל מנת שיסייע לה לסיים את החיזורים הללו ובעיקר חששה שהקשר הזה יתגלה. א' ש' הציע לה לפנות לממונה על הטרדות מיניות. מובן שלא היה מקום להצעה שכזו לו היה מתרשם, ששיחה זו נועדה רק לשם דיווח על יחסים הדדיים.

    במאמר מוסגר אציין שאין מקום לדון במסגרת זו בחובת הדיווח של א' ש' כממונה. חובה זו נוגעת לחובת המעסיק, רשות שדות התעופה, אשר נתבעה אף היא בהליך זה XXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX. (התביעה נגדה כאמור נדחתה, הוסף בגרסה המצונזרת – א' ק' ב'). לגרסת א' ש', התובעת לא התלוננה על הטרדות מיניות אולם מצאה לנכון לפנות אליו בבקשה שיסייע לה להפסיק את היחסים עם הנתבע.

45. מדובר ביחסים בין שני בגירים. פערי המעמדות במקום העבודה בין התובעת והנתבע, החשש של התובעת מפני פיטורים ורצונה העז לקבל קביעות, העוברים כחוט השני בעדותה, מחזקים את המסקנה כי היחסים עם הנתבע לא היו, למצער לאורך כל הדרך, מרצונה חופשי. לפערי המעמדות נוסף ממד כספי, הנתבע העביר לתובעת כסף. בין אם העברת הכסף הייתה הלוואה ובין אם מענק, נוצרה גם תלות כספית של התובעת בנתבע.

46. התובעת העידה שבחרה תחילה להתלונן בפני א' ש' ולא בפני י' ב' (להלן: "י' ב'"), מי שהיה בתקופה הרלוונטית מנהל עבודה בניקוי מטוסים, הממונה הישיר עליה, בשל קרבתו המשפחתית לנתבע. לאחר תקופה מסוימת, לדבריה כשהרגישה חנוקה, פנתה ל-י' ב', בקשה ממנו להיפגש מחוץ לכותלי הרשות, נפגשה איתו בבית קפה ושטחה לפניו את טענותיה.

47. הנתבע זימן את י' ב' לעדות. בעדותו במשטרה חלק י' ב' על טענה זו של התובעת, לדבריו פנייתה של התובעת אליו הייתה מספר ימים לאחר שמזכירתו ספרה לו על רומן שבין התובעת לנתבע. פניית התובעת אליו היתה מחשש שהרומן עם הנתבע יפגע בה, בשלב מסוים בשיחה הוא הפנה אותה לנעמי. בעימות שנערך ביניהם במשטרה, התובעת הכחישה את הדברים הללו.

48. בסיום עדותו הוברר הקשר המשפחתי בינו לבין הנתבע, היותם בני דודים. העד הבהיר שמדובר במשפחות גדולות מרובות בני דודים, גם מבחינת התקשי"ר, אין ביניהם קרבה משפחתית, טען שאין בכך כדי להשפיע עליו. בהודעתו במשטרה מיום 23.11.2017 אישר י' ב' שהנתבע זומן לשיחה אצל ראש האגף א' ש', בעקבות תלונה של התובעת והוזהר שלא להתעסק ולא להתקרב לתובעת. מאז המקרה הזה פנתה אליו התובעת מספר פעמים בבקשה שיגן עליה שלא יפגעו בה. שלושה חודשים לפני שזומן לתת עדות במשטרה, נודע לו שיש רומן בין התובעת והנתבע. בפגישה שנערכה עם התובעת לבקשתה מחוץ לנתב"ג, (הדעות בין התובעת והעד י' ב' מי יזם את הפגישה מחוץ לשטח בית הנתיבות חלוקות, אין משמעות למחלוקת זו), היא אמרה לו שיש לה רומן עם הנתבע והיא חוששת שזה יפגע בקידום שלה. לדבריו, לאחר שאמר לה שהוא לא אוהב את הסיטואציה הזו, היא הבטיחה לנתק קשר עם הנתבע וביקשה שיגן עליה. ביום 19.10.2017 התקשרה אליו בקשה את רשותו לחסום את הנתבע ב'ווטסאפ', בעקבות שיחה זו הוא הפנה אותה, אם היא רוצה, לממונה על הטרדות מיניות. בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד באופן שונה, העיד שהתובעת התוודתה בפניו על הרומן בהסכמה שהיא מנהלת עם הנתבע, ובמהלך שיחה זו הפנה אותה לנעמי (ר' בעמ' 160 לפרוטוקול). העד לא סיפק תשובה מניחה את הדעת לשאלתי, כיצד מתיישב וידוי של רומן מרצון עם הפניה לממונה על הטרדה. לא נעלמה מעיני הסתירה בדברי התובעת, כאשר בתצהירה העידה ש-י' ב' הפנה אותה לנעמי הממונה, ואילו בחקירה נגדית עלתה גרסה אחרת לגבי הפניה לנעמי. בשל השנים הרבות שעברו, הטלטלות שעברו על התובעת, לא מן הנמנע שיהיה בלבול בפרטים בגרסתה, אינני זוקפת סתירה זו לחובתה. י' ב' מאשר בהודעתו במשטרה (הודעה מיום 23.11.2017, ר' בעמ' 98 למוצגי התובעת) שהוא הפנה אותה, אין כל הגיון להפנות את התובעת לממונה על הטרדות מיניות אם היא מנהלת רומן בהסכמה, וכל שבקשה היה הגנה מפני רכילויות ודיבורים שיפריעו לה בקבלת הקביעות.

49. י' ב' הוסיף בעדותו כי ידוע לו על מקרים אחרים שבהם ניסתה התובעת ליצור קשר עם גברים. היא אמרה לו שהוא "גבר הורס", החלום הרטוב של כל בחורה.

50. י' ב' עמד על כך שהתלונה במשטרה הייתה יומיים אחרי שקרא לה לשיחה והודיע לה על כוונתו לפטר אותה בשל התלונה של הגברים האחרים שהוטרדו על ידה (בעמ' 152 לפרוטוקול). בין התובעת ו-י' ב' נערך עימות במשטרה. העד חזר על דבריו והוסיף שהיא סיפרה לו על הרומן בהסכמה, שהלכה עם הנתבע לצימרים ושקנתה לו מתנות ליום הולדתו. לדבריו, היא אמרה לו שרוצה לסיים את הקשר כי זה גורם לה לחיכוכים עם הבנות. התובעת בתגובה, דחתה את הדברים הללו וטענה, גם במהלך העימות, שכל השקרים האלה נאמרים רק בגלל משפחת עידן והרצון של י' ב' להתקדם.

51. י' ב' ציין שלאחר שהגיעו לאוזניו תלונות על התובעת והקשר שלה עם גברים החליט לפטר אותה, בעיקר בגלל מה שקרה עם נ' א'. נטען שדחפה לשון לפיו הראתה לו תמונות שלה בתחתונים, התובעת טענה שבתמונה היא היתה בבגד ים.

52. בעימות, התובעת עמדה על כך שבנות קודמו בזכות הנתבע, שיש לו כח לדאוג לקידומן או לפיטוריהן, טענה זו נדחתה על ידי י' ב' מכל וכל. י' ב' טען שהכח היחיד שלו הוא לשלוח עובדת לנקות מטוס קטן או גדול.

53. קשה ליתן אמון בגרסה אחת במלואה מבין שתי הגרסאות. מהעדות של י' ב' עולה שהתובעת מצאה לנכון לעדכן לגבי הרומן שלה עם הנתבע, ביקשה שיסייע לה להפסיק את הרומן. גם אם אקבל את גרסתו, עולה משיחה זו החשש שלה מהנתבע. אין ספק כי לא מצטייר משיחה זו רומן שנובע מאהבה ותשוקה. התובעת חששה מהנתבע, היחסים איתו היו יחסים מאולצים, לא הוכח שהיו בכפיה פיסית, באלימות ובאונס, אולם הוכח מתלונות אלו כי התובעת חששה מהנתבע, היחסים איתו נבעו מכח יחסי המרות, מחשש למקום עבודתה, מרצונה לרצות אותו על מנת שיעזור לה בקבלת הקביעות הנכספת, לכך נוספה התלות הכלכלית שנוצרה כשלוותה ממנו כספים בשל מצוקתה הכלכלית והחשש מהלוואות בשוק האפור.

54. התובעת מסבירה שכל העדויות שנשמעו נגדה נובעות רק מתוך רצון לרצות את פנחס עידן ובני משפחתו ומרצון להתקדם. עובדות אלו לא הוכחו, הוכחשו מכל וכל על ידי כל העדים שנשאלו על כך. לדברי י' ב' אין כל קשר בין התאוריה שבנתה התובעת לגבי הקידומים. התובעת הפנתה את חוקרי המשטרה לבחורה שעבדה ברשות, לטענתה לבחורה היה קשר אינטימי עם הנתבע, ופוטרה לאחר שאמרה שתתלונן עליו. הדברים נבדקו במשטרה והופרכו. בעמ' 121 למוצגי התביעה, מזכר שכתבה החוקרת לאחר שיצרה קשר עם אותה בחורה אשר הכחישה מכל וכל את האמירות הללו, אמרה שפוטרה כי לא קיבלה קביעות. מחשדות אלו של התובעת עולה שכך היה הֵלך מחשבתה, ויתכן שכך נהגה אף היא ביחסיה עם הנתבע. הנתבע מודע היטב ליכולותיו. התובעת מתארת את יכולתו הכמעט בלתי מוגבלת של הנתבע לשלוט בתנאי העסקתה ובאפשרות שלא יפטרו אותה, לא מן הנמנע שאינטרס זה עמד מול עיניה. גם מדברי הנתבע שאמר לה שלא יכול לדאוג לקביעות, עולה שנושא הקביעות ותנאי העבודה עלו בשיחות במהלך היחסים ביניהם, בין אם במפורש בין אם במרומז, יש בכך כדי לתמוך במסקנה שאינטרס זה, הן של התובעת והן של הנתבע, עמד בבסיס היחסים ביניהם, אינטרס אשר ככל הנראה גרם לתובעת לשיתוף פעולה מסוים ביחסים ביניהם, ונוצל על ידי הנתבע.

    אמינות התובעת (סתירות, חוסר קוהרנטיות והימנעות מהבאת עדים)

55. התובעת טענה לא רק לניצול יחסי מרות אלא לאונס באלימות והתנכלות. בעדות התובעת נמצאו סתירות לא מעטות אשר פוגעות באמינותה. בחינת אמינותה של התובעת משמעותית לקביעה אם מעבר לניצול יחסי מרות, הפעיל הנתבע כוח פיסי, אלימות ואנס אותה כטענתה. התובעת לא תמכה את עדותה בעדים נוספים. תיארה את מצבה הנפשי המדורדר לאורך כל תקופת היחסים עם הנתבע, תיארה שלא תפקדה בבית, לא מאכילה את הילדים, בעלה ראה את הסימנים הכחולים על גופה. התובעת התגרשה ויחסיה עם בעלה לא היו טובים, טבעי שלא תזמן אותו לעדות. את בנותיה גם לא טרחה לזמן לעדות, אף שהצהירה שהן יודעות הכל, שותפות לכל, ועמדה על כך שיאפשרו להן להיות נוכחות במהלך עדותה בבית המשפט. גם בחקירה נגדית טענה שהילדים ראו הכל (עמ' 46 לפרוטוקול, ש' 14). ניתן להבין שקורבן עבירה מינית לא תרצה שבנותיה, אף שהן בגירות, יזומנו לעדות. אולם במקרה זה, התובעת התעקשה לאפשר את נוכחותן באולם במהלך עדותה, תמוה בנסיבות אלו מדוע לא תמכה את עדותה בכל הקשור לנזק הנפשי, ליחסה עם ר' א' ולתפקוד הלקוי שלה בבית, בעדות שלהן.

    במהלך החקירה הנגדית העלתה גרסה נוספת, לפיה כל הנשים שעבדו איתה התקדמו בזכות יחסים אינטימיים עם הנתבע. גרסה זו לא נאמרה במשטרה ולא בתצהירה. בחקירה נגדית התעקשה שאמרה את זה במשטרה אף שלא נמצא בהודעותיה במשטרה ובעימות שנערך זכר לדברים אלו, למעט טענה שהעלתה לגבי עובדת אחת שקיבלה מכתב פיטורין והנתבע אמר לה לקרוע את המכתב וכי תקבל קביעות (ר' בעמ' 127 למוצגי התובעת, ש' 68-66).

56. מובן שיש קושי לנפגע תקיפה מינית לזמן עדים נוספים. קושי זה מתחזק שבעתיים כשמדובר במקום עבודה, מקום שבו ההיררכיה ברורה והקידום הינו נושא מאוד משמעותי בשכרם של העובדים. איני מקלה ראש בכך ומניחה שהתובעת לא יכלה למצוא בנקל חברות לעבודה שתתמוכנה בגרסתה. במהלך החקירה הנגדית הזכירה בחורה בשם א' אשר תמכה בה, עברה לדבריה מקרה דומה ולבסוף קיבלה קביעות. טענה שסיפרה ל-א' על האונס, גם את א' לא טרחה התובעת לזמן לעדות ואף לא הזכירה את שמה בהודעותיה במשטרה ביום 22.11.17, 25.11.17 וביום 27.11.17 שצורפו על ידה (אציין שהשם עלה במזכרים אחדים, ר' בעמ' 108, 121, 151 למוצגי התביעה). השם עלה בהודעת התובעת במשטרה ביום 26.4.2018 (עמ' 65 למוצגי הנתבע) לדבריה סיפרה ל-א' שהנתבע תפס אותה בידה, לאחר שהציע לה לעלות לאוטו, "נדלק" עליה והיא השיבה שהיא נשואה.

57. סתירה עלתה בעדותה בעניין המכתב שבו הצהירה כביכול שאין לה דרישות כספיות מהנתבע. תוכנו של המכתב כשלעצמו אינו רלוונטי לנקודה זו, חשוב מכך תגובותיה של התובעת. התובעת סברה שהמכתב לא נמצא וענתה לענין זה בתשובות לשאלון "לא היה ולא נברא", בחקירתה במשטרה אמרה שהנתבע הכתיב לה את תוכן המכתב, בחקירה נגדית לאחר שעומתה עם הודעתה במשטרה, תיקנה שרק חתמה על מכתב שנוסח בכתב ידו של הנתבע. הפער בין "לא היה ולא נברא" הנחרץ ובין 'כתבה מה שהכתיבו לה' או ש'רק חתמה', מטריד.

58. לגבי האונס הראשון, בחקירה נגדית העידה שזה קרה אחרי השיחה עם א' ש' ואחרי שהבינה את חוזקו של הנתבע. יתכן שההבנה הזו גרמה לה להסכים ליחסים בשל האינטרסים הגלומים בקשר עם הנתבע. אין בכך לפגוע במסקנתי שאין לראות בכך הסכמה חופשית לאור ניצול יחסי המרות.

59. התובעת חוזרת לאורך כל עדותה על כך שכדי להתקדם ברשות ולקבל קביעות יש לקיים יחסים אינטימיים עם הנתבע. מעידה שכך התקדמו רוב הנפשות שפעלו סביבה. אמירות אלה לא מבוססות ולא מוכחות. מדגישה לאורך כל עדותה שהייתה אמורה לקבל קביעות ובכל זאת התלוננה. אמירה זו לא מתיישבת עם כך שהיא התלוננה שלושה חודשים אחרי שהיחסים עם הנתבע הופסקו. אין הסבר מניח את הדעת למה התלוננה דווקא בעיתוי הזה. הקביעות הייתה חשובה לה, היא נאלצה לסבול את היחסים עם הנתבע על מנת שלא יפגעו סיכוייה לקבל קביעות ואולי אף לקבל את עזרתו בעניין זה. נשאלת השאלה מדוע רק לאחר שהיחסים הופסקו בחרה להתלונן. סביר יותר ההסבר שהתלוננה כי לא קיבלה קביעות. התובעת פנתה למשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור באמצעות באת כוחה, על מנת לבקש צו הגנה מפני פיטורים, עובר להפסקת עבודתה וכן לאחריה, אולם הבירור הופסק נוכח הגשת תביעתה לבית המשפט (ר' תגובת משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מיום 7.3.21, לבקשת התובעת לעיון במסמכים). אין בכך כדי להגיע למסקנה הכרחית שהתלונה הינה עורבא פרח אולם עיתוי הגשת התלונה גם תומך בכך שהתובעת האדירה את תלונותיה בכל הקשור ליחסיה עם הנתבע.

60. התובעת מעידה שנהגה להגיע למשמרת לפחות 45 דקות לפני הזמן, הגעה מוקדמת זו הישר לציפורניו הטורפות של מי שאונס אותה וממתין לה אינה מובנת, מדוע שתקדים את הגעתה?! ההסבר שסיפקה שתמיד נוהגת להקדים אינו פותר את התעלומה.

61. הפנייה לנעמי: מהמכתב שכתבה נעמי ביום 12.11.17 עולה כי התובעת פנתה אליה לאחר שנערך לה לדבריה משפט שדה במשרדו של י' ב'. עיתוי הפנייה לנעמי אינו נקי מספקות, אולם התלונות של התובעת חזרו על עצמן, היא טענה שפנתה ל- י' ב' לפני "משפט השדה" ולאחר מכן הגיעו לאוזניו של י' ב' תלונות של גברים אחרים בארגון שהיא הטרידה אותם ובעקבות תלונות אלו נערך לה משפט השדה אצל י' ב'.

62. נעמי מסרה עדות במשטרה ונחקרה בבית המשפט (ר' עמ 236 לפרוטוקול), לדבריה התובעת התלוננה בפניה שעם תחילת עבודתה ברשות הנתבע החל להטריד אותה. היא ידעה שהוא קרוב משפחה של פנחס עידן, מקום העבודה היה מאוד חשוב לה חששה להסתבך פן תפוטר. התובעת הסבירה על מצבה הכלכלי הקשה ומקום העבודה הזה הינו "גן עדן" לדבריה מבחינת שכר ומבחינת עיסוק. אחרי שבעה חודשים היא ראתה שהוא ממשיך והיא פנתה ל-א' ש' הממונה העקיף שלה, א' ש' הבטיח שיטפל ושהיא לא צריכה לחשוש למקום העבודה שלה. לאחר מכן ראתה את א' ש' והנתבע שותים יין ביחד והבינה שאין טעם לפנות אליו שוב. לדברי נעמי התובעת אמרה שהיחסים בינהם היו מתוך פחד: "הכל היה מתוך פחד שהיא תפוטר ושהחובות שלה לשוק האפור ושלא תהיה לה פרנסה להביא הביתה, הכל נבע מפחד". אמרה שהייתה גם אלימות כלפיה ושהיו לה מחשבות אובדניות. התובעת ביקשה לחזור בה מתלונתה מחשש שהנציבות תעביר את תלונתה למשטרה. עוד הוסיפה שלאחר מכן הגיעה אליה שוב, הוציאה סכין ואמרה לה שתיקח כי היא יכולה לאבד שליטה בגלל שעושים לה לינץ' במחלקה. התובעת בכתה והייתה נסערת כשפנתה אליה.

63. לשאלה אם בעייתי לתובעת להתלונן נגד הנתבע, שהוא קרוב של פנחס עידן, השיבה העדה "לא באלף רבתי" והסבירה שפנחס עידן וההנהלה לא מתנכלים לעובדת שמתלוננת, להפך עובדים פוטרו. גם אם זה קרוב משפחה, לדבריה פנחס לא מתערב בסיטואציות כאלו. התלונה היא דיסקרטית ואף אחד לא מתערב.

64. לממונה אסור להיות מעורבת, היא מעבירה את התלונה ולא יכולה לעקוב אחר הטיפול בתלונה, המתלוננות יכולות להיות בקשר עם עורכת דין מהנציבות, היא נותנת להם את מס' הטלפון שלה. עורכת הדין מהנציבות עומדת בקשר עם אריה קדוש ממשאבי אנוש והיא יכולה לומר לו שהמתלוננת במצוקה וצריך לדאוג לה לעזרה. אריה קדוש הוא זה שדואג להפנות לעובדת הסוציאלית.

65. אינני מקבלת את טענתו של הנתבע שניתן ללמוד על חוסר אמינות של התובעת בכך שבתחילה לא רצתה להתלונן ושניסתה לחזור בה מתלונתה כשנודע לה שיש סיכוי שהתלונה תגיע למשטרה. נעמי העידה שהיסוס זה אינו חריג בקרב המתלוננות החוששות מהשלכות של תלונה במשטרה. ניתן להבין עובדת במעמדה שאינה רוצה לעורר מהומות בדמות פניה לחקירה משטרתית. מקום העבודה היה חשוב לתובעת והיא ניסתה לפתור את הבעיות בשקט מחשש שצעדיה נגד הנתבע אשר נתפס בעיניה כדמות חזקה בארגון, מקושר משפחתית לבני משפחת פנחס עידן שלדבריה כל יכול ברשות, חששה מנקמת כל הסובבים אותו.

66. בחקירה נגדית מעמת אותה בא כח הנתבע עם מסמכים מתיק הרווחה, התובעת השיבה בביטחון, תוך שהישירה מבט עצוב מולי, שלא הייתה ברווחה אף פעם. נוכח קיום תיק הרווחה, ההכחשה החד משמעית נראתה מוזרה ביותר (ר' בעמ' 86-85 לפרוטוקול). הסבר לכך ניתן למצוא בתגובת באת כוחה של התובעת, אשר הייתה מופתעת מהצגת תיק הרווחה, טענה שלא ידעה עליו, כנראה שהנתון שתיק הרווחה הומצא במהלך הדיונים המקדמיים נשכח ממנה, ולא עדכנה בעובדה זו את התובעת. מכאן עולה שהתובעת לא הייתה מוכנה לשאלה זו, לא הייתה מודעת לכך שבידי הנתבע תיק הרווחה. תשובתה המכחישה מכל וכל שלא היתה מעולם ברווחה, מטילה צל כבד על עדותה. ר' בעמ' 85 לפרוטוקול, ש' 6: "ש: את מספרת שהיית אישה מוכה 22 שנה". השאלה מצוטטת מתיק הרווחה. התובעת: "אני לא אמרתי דבר כזה".

    גם אם אניח לטובת התובעת, שלאור התקופה הקשה שעברה ובחלוף השנים, שכחה שהייתה ברווחה, הרי שהכחשת תוכן הדברים שנכתבו מפיה, והטענה ההפוכה מהפרטים המצויים בתיק הרווחה, טענה, שהיו לה נישואים טובים ושקטים, אינו תומך באמינותה, בלשון המעטה. בשל הקושי שעלה, וההתכחשות של התובעת למסמכים רשמיים כתובים אצטט את ודברים מאותה נקודה:

    "התובעת: אבל לא כל הזמן היתה אלימות, רק 3 חודשים אחרי שכאילו הוא עשה בלגן בגלל... היו לי נישואים מאוד טובים ושקטים.

    העדה, התובעת: אני לא אמרתי דבר כזה.

    עו"ד סדובניק: אני רוצה לראות על מה מדובר כי אני לא קבלתי מסמכים כאלה אף פעם".

    תיק הרווחה הוגש בדיון הראשון, המסמכים סומנו א' –י"א. בתיק כתוב, למשל במסמך המסומן ז', כי לדברי התובעת עברה 22 שנים קשות מאד עם בעלה מלוות תכופות באלימות נפשית מילולית ואף פיזית, אזכורים ביחס להליך הפרידה מבעלה, אחת העובדות הסוציאליות ציינה ביום 22.5.18 כי טיפלה בתובעת במשך כחצי שנה.

67. התובעת טענה ששלחה מסרונים אוהבים וחמים לתובע לבקשתו ולדרישתו, כינתה זאת "שיטת קצב". המסרונים לא הוצגו בפני (למעט צרוף פלט תקשורת כללי שצורף לתיק המשטרה). התובעת לא שמרה מסרונים שקיבלה מהנתבע לא הציגה שיחות טלפון. הדעת נותנת שהתובעת, כמי שהיתה מודעת לזכויותיה, התלוננה בפני הממונים, כאשר היא מרגישה כל כך מותקפת, חסרת אונים, המעט שתעשה, תשמור על ההודעות והראיות בטלפון, דבר מזה לא נעשה. גם הנתבע לא שמר הודעות ולא המציאם. לו היה מתכנן קבלת הודעות "חמות" כגרסת התובעת, היה דואג לשמור אותם שכן זו כל התכלית שעולה מהטענה שדרש לקבל הודעות מהסוג הזה, לייצר ראיות שיתמכו בעמדתו. יחד עם זאת, בהעדר תיעוד לא ניתן לקבוע אילו הודעות הכיל הטלפון, ייתכן כי כלל גם הודעות שהנתבע בחר להסתיר.

68. דפוס דומה ניתן לראות בתשובת התובעת לשאלה אם היה לה עימות עם י' ב', העדה עומדת על כך שלא היה עימות במשטרה. נשאלה מספר פעמים, הייתי יכולה להניח ששכחה שהיה עימות, לולא התערבה באת כוחה ואמרה שמטעים את העדה כשאומרים לה שהיה עימות, אין לי אלא להסיק מכך, שבטרם נחקרה לא הופנתה תשומת ליבה לקיומם של מסמכים אלו, בהתאם נתנו תשובותיה, בכך נפגעת אמינותה.

69. עיקר הקשיים בקבלת עדותה של התובעת כעדות אמינה נבעו מהסתירות בין דבריה לעדות של ר' א' (להלן: "ר' א'"), כשנשאלה אם יש לה קשר ל-ר' א' השיבה: "לעולם לא היה לי עם אף אחד שום דבר זו עלילת שוא". (ר' בעמ' 42 לפרוטוקול, ש' 14).

70. ר' א' זומן להעיד על ידי הנתבע והעיד ביום 15.1.24. בשל קרבתו של ר' א' לתובעת וחוסר השליטה של הנתבע על עד זה, התרתי את עדותו ללא הגשת תצהיר עדות ראשית וללא שמסר הודעה במשטרה. התובעת הציגה את ר' א' כידיד קרוב, ידיד המשפחה ללא קשר רומנטי ביניהם. ר' א' העיד אחרת.

71. ר' א' אישר שהוא בקשר טוב עם התובעת וכל מה שמגיע אליה, מגיע אליו (אמר את הדברים האלה בהקשר של הצגת תמונותיו עם התובעת בבית המשפט), אישר לאחר שהוצגו לו דפי חשבון הבנק שלו, ששילם לבאת כח התובעת את שכר טרחתה בסך 50,000 ₪. לדבריו, התובעת החזירה לו כל גרוש. לדבריו, לווה את ה-50,000 ₪ על מנת לממן לתובעת את שכר טרחת עורכת הדין. בד בבד עם עדות זו מעיד העד כי התגרש וישן בכל מיני מקומת ארעיים, כמו אצל חברים, בעבודה וברכב, לעיתים שבועיים ימים ישן ברכב. אין חולק שהעד מקורב מאוד לתובעת, ניכר שהעד מנסה לעזור לה, מנסה לטשטש את העדות שלמעשה ישן אצל התובעת. לדבריו, שכר דירה למשך שלושה חודשים בצמוד לביתה של התובעת, העד לא ידע מה הכתובת של הבית ששכר, בעוד שזכר להשיב בחקירה נגדית מה היה שם המלון שבו שהו בנסיעתם המשותפת לתאילנד, הנסיעה ארעה בסמוך לאותו הזמן. לא המציא חוזה שכירות או כל ראיה אחרת כמו תשלום ארנונה אף שהתאפשר לו במהלך הדיון להמציא מאוחר יותר.

    העד נשאל לגבי נסיעות משותפות לחו"ל, תשובותיו היו מהוססות, תחילה התייחס בעדותו רק לנסיעה לתאילנד, אח"כ כשנשאל שוב הוסיף את כרתים לשם נסעו ביחד ביום ההולדת של התובעת, וכשנשאל על נסיעה לאילת אמר שזה לא היה לבד רק שניהם כי נסעו עם בני המשפחה. בהמשך הוסיף כי נסעו הרבה פעמים לאילת עם הילדים שלה ואחים שלה. תשובה מתחמקת מכיוון שגם לתאילנד נסעו לדבריו עוד 7-8 חברים, ועדיין התייחס לזה כנסיעה עם התובעת.

    אחרי שהתעקש שנסעו פעם אחת לתאילנד בלחץ החקירה הודה שנסעו פעמיים. התובעת העידה שנסעו רק פעם אחת ובפעם הזו חזרה מוקדם יותר אחרי מספר ימים. התובעת לא המציאה ראיות לחזרה המוקדמת, כרטיס טיסה או אישור כניסה ויציאה ממשרד הפנים.

    לגבי מימון הנסיעות, גם כאן תשובותיו מהוססות ובלתי עקביות, תחילה אמר שכל אחד שילם את החלק שלו. כשנשאל ביתר פרטים איך שולם, הסביר ששולם מהכרטיס שלו, וחלק מה שהיא יכלה להשיג היא שילמה במזומן. בהמשך החקירה הסביר שהוא שילם את הכל מכרטיס האשראי שלו והיא החזירה לו מזומן. העד לא ידע להסביר מדוע היה לה נוח יותר להחזיר לו במזומן בעוד שמשכורתה נכנסת לחשבון בנק ואין כל יתרון בתשלום במזומן. אם אין לה כרטיס אשראי, נוח יותר לבצע העברה בנקאית. העברות בנקאיות אינן זרות לתובעת, היא העידה שכשרצתה להחזיר לנתבע את הכספים שהלווה לה בקשה את חשבון הבנק שלו כדי לבצע העברה והוא לא נתן לה. בהמשך החקירה הסביר שהתובעת השתתפה רק בעלות כרטיס הטיסה, את המלון הוא מימן כי ממילא הוא שילם על חדר זוגי.

    אף ש-ר' א' טען שאין ביניהם קשר אינטימי, הוסיף שהיא החברה יחידה שלו, לדבריו: "אני מאחל לעצמי שהיא תישאר האחת שלי" (עמ' 155 לפרוטוקול, ש' 5). העד מתאר יחסים זוגיים, מדגיש שיש קשיים אבל הוא מקווה שהיא תתגבר על הקשיים והם יהיו ביחסים זוגיים נורמליים.

    אחרי שחזר בו מעדותו שנסע רק פעם אחת לתאילנד והודה שנסע פעמיים, ידע גם לומר שזה היה בהפרש של שנה. לנסיעה הזו לדבריו הצטרף גם אחיה, תחילה אמר ששלושתם היו ביחד בחדר במלון ואחר כך תיקן שאחיה היה בחדר נפרד.

    בסופו של דבר אישר לשאלת בית המשפט שהם בני זוג (עמ' 160 לפרוטוקול, ש' 25), ולאחר מכן הבהיר שהוא עם התובעת מאז שהתגרש ועזב את הבית. לפני שעזב את אשתו, לדבריו היה לו קשר עם התובעת אבל לא כמו הקשר שיש להם היום. מאשר שבתמונות מתאילנד מאוגוסט 22 הם כבר היו זוג. בתמונה נראים מתנשקים, העד מדגיש שהיו זוג אבל בגבולות.

    כאשר נשאל לגבי עדים שהעידו שהיא הטרידה אותם מינית, סיפר ששמע מפיה ש-א' נ' הוא זה שהטריד אותה, התובעת עצמה לא העידה על כך אף שנשאלה לגבי א' נ'. ההפך, התובעת העידה שהוא "אדם מלא כבוד" (עמ' 65 לפרוטוקול, ש' 26); ביחס לקשר מיני עימו העידה כי "לא היה ולא נברא שום דבר." (עמ' 66 לפרוטוקול, ש' 6; 15-13); בעבר חשבה שהוא איש מדהים אך כיום חושבת שהוא והאחרים טמאים (עמ' 74 לפרוטוקול, ש' 10-9). בחקירה נגדית לבאת כח התובעת תיקן את הגדרת החברות בינו לבין התובעת לידידות נפש שלא כוללת יחסי מין. בסתירה שעלתה בין דבריו במענה לשאלות בא כח הנתבע לבין מענה לשאלות באת כח התובעת, אני מעדיפה את תשובותיו לבא כח הנתבע. רצונו לסייע לתובעת מובן. בחקירה ראשית, מבלי משים אישר כמה פעמים שהם בני זוג, בניגוד לעדות של התובעת ומבלי שהתובעת הזכירה אותו כבן זוג שלה לא בעדותה, לא בתצהיר עדות ראשית, וחמור מכך לא בפני הרופאים שבדקו אותה במטרה לקבוע את היקף שהנזק שנגרם לה. המומחית מטעמה, מומחי המוסד לביטוח לאומי ובוודאי שבפני המומחה מטעם הנתבע. הלכה למעשה, התובעת מנעה מהמומחית מטעמה מידע רלוונטי ובכך פגעה באיכות חוות דעתה, על חוות דעת זו אדון בהמשך. הדינמיקה של היחסים עם ר' א', התגרש עבר לגור בביתה, אחר כך שכר דירה לידה, ממש בצמידות ולא יודע את כתובת המגורים. הגרסה לפיה ישן אצלה פעמים רבות, לדבריה עם הילדים, נראית תמוהה, לא הוסבר מדוע הוא צריך לישון עם ילדיה. נוסעים לחו"ל למלונות, ישנים בחדרים זוגיים, ויתרה מכך התמונות מחו"ל אינן מרמזות על ריחוק פיסי.

    אף שאין לדעת מה קורה בחדר המיטות, ויתכן שהתובעת חשה קשיים ביחסים אינטימיים, מהנתונים הנראים לעין, נסיעות משותפות לחו"ל, חופשות בארץ, לינה ביחד במלונות בחו"ל, תמונות המציגות קרבה פיסית, דבריו של ר' א' שרואה בהם בני זוג, תומכים יותר במסקנה שבין השניים מתקיימים יחסים של בני זוג, מעבר לכך אין לדעת. בוודאי שלמול תיאור יחסים אלה, התשובה של התובעת לשאלה לגבי הקשר עם ר' א', שמדובר בעלילת שווא, אינה מסייעת לאמינותה.

    בסיום עדותו לשאלות בית משפט התבררו עובדות נוספות, מפתיעות יש לומר, שלא בא זכרן בעדות התובעת. הסתבר שהתובעת עובדת מזה שנה וחצי ב'סופר יודה', מנהלת את הסניף, יש לה רכב מהעבודה, היא עובדת כל ימות השבוע, לעיתים גם בשבת. היא סידרה לבן שלה גם עבודה שם וגם לבת החיילת לעבוד בשישי שבת.

    כל האמור פגע באמינותה של התובעת. טענותיה של התובעת לאונס, אלימות והטרדות מיניות קשות, הינן טענות בעלות גוון פלילי ובנסיבות אלה על התובעת לבסס את תביעתה על ראיות איכותיות בעלות משקל רב מהרגיל במשפט אזרחי. בהקשר זה נפסק ב-ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ, בפסקה 7 (26.2.86) (ור' גם: ע"א 7426/14 פלונית נ' אורי דניאל, בפסקה 77 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית (‏14.3.2016)):

    "...הצד, שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים"

    ברוח דומה נפסק ב-ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, בפסקה 33 (5.10.2006)):

    "באשר להוכחת עבירה פלילית בהליך אזרחי, קיימות מדינות שבהן דורשים רף הוכחה גבוה יותר ממאזן ההסתברויות. על אף שגישה זו נדחתה אצלנו, נפסק כי מידת ההוכחה תהא מוגברת ומושפעת ממהותו של הנושא וממידת החומרה של טענותיו, היינו, כמות הראיות שתידרש על מנת לעמוד בנטל השכנוע תהא גדולה יותר"

    ר' גם: יפעת ביטון "בין נזיקין לעונשין או בין הנזק ועונשו? דילמות מבניות, דיוניות ותפקודיות בייצוג נפגעות תקיפה מינית" עיוני משפט לו 657, 690 (2015):

    "על כך ניתן להוסיף את העמדה המקובלת שלפיה כאשר מדובר בהליך אזרחי שבו העוולה הנטענת מהווה גם עבירה, על התובעת-הקורבן להוכיח את אחריותו של המזיק ברמת הוכחה גבוהה מהרגיל. אף שאין בכך כדי לשנות, במובן הפורמלי, את נטל מאזן ההסתברויות הרובץ לפתחה, היא נדרשת להציג ראיות רבות יותר מהמקובל בהליך אזרחי רגיל, ובכלל זה ראיות שבתי-המשפט מכנים "כבדות-משקל", כדי לעמוד בנטל זה".

    טענות מסוג זה מטבען אינן מתבצעות בנוכחות עדים, ניתן לבסס את ההחלטה על עדות הנפגעת בתוספת ראיות נסיבתיות. כשם שבמשפט הפלילי ניתן להכריע על סמך עדות יחידה של נפגעת בעבירות מין (בתנאי סעיף 54א(ב) לפקודת הראיות) [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות"), גם במשפט האזרחי ניתן להכריע על סמך עדות יחידה (בתנאי סעיף 54 לפקודת הראיות, ובשילוב הדרישות לעיל) ובזהירות המתחייבת מזהות העד כבעל דין וענין בתוצאות ההליך (ר' ע"א 2274/21 נטע מור נ' אלעד ישראל מגורים בע"מ, בפסקה 26 (‏1.1.2023)). כמובן שרף הראיות הנדרשות במשפט אזרחי נמוך מהליך פלילי. הראיות הנסיבתיות והעדויות שנשמעו, פגעו באמינותה של התובעת, לכן הנני קובעת שלא עלה בידי התובעת להוכיח מעשי אונס ואלימות. כל זאת מבלי לפגוע במסקנה הקובעת כי הנתבע ניצל את יחסי המרות שלו לטובת קיום יחסים אינטימיים עם התובעת.

    עדות הנתבע

72. בכל הקשור ליחסיו עם התובעת שולל הנתבע את כל טענותיה של התובעת, מאשר שהתקיימו בינו לבין התובעת יחסים אינטימיים, לטענתו בהסכמה מתוך אהבה ותשוקה, ללא כל כפיה מצדו. היחסים התחילו ביוזמת התובעת והסתיימו ביוזמתו. שולל את כל תיאורי האלימות שתיארה התובעת. לטענתו התובעת יזמה את המפגשים ביניהם, הזמינה חדרי אירוח שלא מוכרים לו כלל, על מנת לאפשר את מימוש אהבתם. הוא החליט לסיים את היחסים ביניהם משלא עמד בדרישות המיניות של התובעת.

73. שלושה חודשים לאחר סיום הקשר המיני ביניהם, החלו ברשות בפיטורי עובדים ארעיים, מחשש לפיטוריה החליטה התובעת להתלונן בתקווה שבעקבות תלונתה לא תפוטר.

74. בעדותו במשטרה עמד על כך שהיחסים ביניהם היו בהסכמה, העיד שנתן לה הלוואה לבקשתה לאחר שפנתה אליו ואמרה שהיא במצוקה כלכלית ונרדפת על ידי השוק האפור, נתנה לו כנגד שיק ללא כיסוי וצמידים כבטוחה, לאחר מכן לבקשתה על מנת למנוע אי נעימות במשפחתה החזיר לה את הצמידים.

75. טען ששלחה לו לטלפון הודעות חמות ואוהבות ביוזמתה ושהיא משקרת כשהיא אומרת שההודעות נשלחו לדרישתו.

76. כשהחוקרת שואלת אותו לגבי כמות שיחות הטלפון, אם יימצא שהוא יתקשר אליה פעמים רבות, הסביר שרצה לפרוק את מר ליבו ומצבו בבית. החוקרת מעמידה אותו על חוסר ההיגיון בכך לאחר שטען בחקירה שיש לו הרבה חברות ברשות.

77. העיד שהתובעת אכן בדיכאון ורזתה בגלל הפרידה ממנו.

78. בעדותו הודה שדיבר איתה על תלונות: "הייתי אומר לה תשמעי זה לא בכח שאת תתלונני עלי אני עוזב את מקום העבודה ואני אהיה פועל פשוט ואת תלכי הביתה" (ר' בעמ' 190 למוצגי התביעה, ש' 378). אמירה זו לא מתיישבת עם העדות בדבר רומן לוהט בהסכמה.

79. בעימות שנערך ביניהם במשטרה, ההודאה שהתקשר לתובעת אין ספור פעמים אינה מתיישבת עם טענתו שהתובעת יזמה את הקשר ושהיא זו שהזמינה את הצימרים. במהלך העימות התובעת מטיחה בו שלקח אותה לחדרים, לא חזר בפניה על הגרסה שהיא זו שהזמינה את החדרים.

80. לשאלה במהלך העימות למה שתתלונן עכשיו השיב שבגלל שראו אותם יושבים ביחד, אין זכר לגרסה שהעלה בתצהירו שהתלונה נולדה על מנת למנוע פיטורים.

81. התובעת מודה בחקירה שקיימה איתו יחסי מין, אולם מתוך מפחד, מודה שהלכה איתו פעם אחר פעם כי צריכה לפרנס את הבית, נתן לה 12,000 ₪ ולא ידעה מאיפה להחזיר: "אני שכבתי איתו רק מפחד". לשאלה: "את אומרת שמכרת את הגוף שלך בתמורה לפרנסה", משיבה: "בתמורה לפחד, ואני נשארתי בעבודה". לגבי היכולת של הנתבע להשפיע על מעמדה אמרה: "הוא תמיד אמר שהוא יכול". ענין המכתב עלה בעימות, התובעת לא הכחישה שחתמה על מכתב. לשאלה בעימות אם כל פעם הלכה אחריו השיבה שלא רצתה שיפטרו אותה.

82. לתמיכה בגרסתו זימן הנתבע עדים רבים רובם עובדי הרשות אשר מסרו הודעה במשטרה. העדים זומנו על מנת להשחיר את פני התובעת ולהציגה בפני בית המשפט באור אחר, לא כ"קורבנית" כפי שהיא טוענת. העדויות נחלקו בין עדים שהעידו לגבי מעורבות התובעת ביחסים עם גברים אחרים בארגון, הידיעות על רומן שהיה בין התובעת והנתבע ועדויות לגבי אופיה של התובעת.

83. העד נ' א', העיד שבעבר נישקה אותו עם הלשון, וכן שהראתה לו תמונה שלה בבגדים תחתונים. נ' א' התלונן בפני י' ב' על התנהגות זו של התובעת. העד מסביר שלא רצה להיות מעורב אבל מצד שני הבין שעושים עוול לנתבע ורצה לעזור לו, לכן החליט להתלונן בפני י' ב' על ההתנהגות של התובעת. הוא הקליט שיחת טלפון בינו לבינה כש- י' ב' מאזין לשיחה. המציא את ההקלטה למשטרה. מעיון בתמלול לא התרשמתי שהתובעת קושרת את עצמה לאירוע. העד מודה שהעיד מתוך רצון לעזור לנתבע, אחרי שיחה עם עובד אחר בשם נ' ר'. העד הסביר שעניין הנשיקה היה הרבה זמן לפני ואילו התמונה המדוברת הייתה בסמוך למועד שהתלונן בפני י' ב'. ברור מעדות העד שהמוטיבציה להתלונן נועדה כדי לעזור לנתבע, יתכן שמתוך אמונה בצדקתו של הנתבע, אולם משלא הוגשה תלונה בעת הרלוונטית, תלונה בלתי תלויה ובמנותק מהאירוע, אינני יכולה לייחס לתלונה זו משקל כלשהו. התובעת מכחישה והעדים האחרים, אשר ניסו לתמוך בעדות זו, אינם עדי ראיה ולא דייקו בתיאור האירוע. לא שוכנעתי שהעובדות הן כהווייתן, כפי שתיאר אותן ולא שוכנעתי שיש בכך לשפוך אור על התנהגותה של התובעת בכללותה עם הנתבע, אינני מיחסת לעדות זו משקל משמעותי.

84. העד נ' ר', עדותו הינה ברובה עדות מפי השמועה, שמע על המקרה של נ' א', אינני נותנת כל משקל לעדות זו בעיקר כשנמצאו סתירות בין עדותו זו לעדות של נ' א', כך למשל העיד ש-נ' א' אמר שהקיא אחרי הנשיקה, אמירה אשר הוכחשה על ידי נ' א', וכן אמר ש-נ' א' הראה לו תמונות ששלחה לו התובעת בעוד נ' א' לא טען שהתובעת שלחה לו אלא שהיא הראתה לו את התמונות מהטלפון שלה. סתירות אלה בתוספת עדותו שרוצה לעזור לחבר: "אני ראיתי פה את החבר שלי שמעון עומד ליפול, את היית עושה את זה במקומי, הוא היה עושה" (עמ' 150 לפרוטוקול, ש' 15-14), אמירה זו פוגעת באמינותו ובכלל זה נפגעת גם אמינות העדות שראה במו עיניו את התובעת יושבת על הנתבע. גם אם נכונים הדברים אין בכך כדי לסתור את עדותה של התובעת. בהמשך עדותו בבית המשפט, הוסיף את הסיפור שמצא פתק במכונת הצילום בכתב ידו של שמעון שכתב שהתובעת חייבת לו 25,000 ₪ ושהיא לא אמינה. סיפור הפתק אינו אמין, לא ברור למה הנתבע כותב לעצמו פתקים ומשאיר אותם במכונת הצילום ויתרה מכך חבר טוב מוצא את הפתק ובמקום להביאו לנתבע מביאו לממונה עליו, אינני יכולה לתת אמון בדברים אלו.

85. נ' ר' הגדיר את התובעת כאחת שמסמנת, סוחטת בשביל הקביעות, מוכנה לעשות הכל (עמ' 160 לפרוטוקול, ש' 25-20).

86. לשאלות בענייני פיטורים משיב כי יש בעיה, "אין פה שחור לבן יש פה קשרים" (עמ' 168 לפרוטוקול, ש' 9-6). בהמשך מודה שקשרים עם משפחת עידן חשובים אלא שאת הנתבע לא סופרים במשפחת עידן. בעימות בין נ' ר' והתובעת במשטרה הוא אומר לה שהיא כל הזמן נראתה מחויכת ומדוגמת, לא כמו אחת שסובלת.

87. א' צ', העיד ביום 20.12.23, זומן למשטרה למסור עדות לגבי אמירה בקונוטציה מינית שאמרה לו התובעת, בתקופה שעבדה תחתיו כאחראית משמרת בעבודות הניקיון. המשפט נאמר כשבאה לבקש ממנו שיטפל לה במשהו. הוא היה מנהל סניף בחברת האחזקה שזכתה במכרז לביצוע ניקיון בנתב"ג. העד נשאל רבות בחקירה נגדית לגבי יחסיו עם פנחס עידן ובנו והתלות שלו בהם. ניכר מתשובות העד שאינו מבין את השאלות וכיצד זה קשור לעבודתו בחברת הניקיון, השיב שמעולם לא פנו אליו מי ממשפחת עידן בבקשה למסור עדות. התרשמתי מתשובות העד שהינן כנות. הוא מנהל בחברת אחזקה לא מודע לכוחות אשר פועלים, אם פועלים לזכייה במכרז, לא מעורב באינטרסים שנשאל עליהם. שמו של צ' א' עלה מפי ש' ש', סדרנית עבודה אשר הודעתה נמסרה במשטרה ביום 26.11.17, ועל פי מזכר מיום 27.11.17 מסרה כי טרם עבודתה של התובעת במחלקת שפ"מ (שירותי פנים מטוס), עבדה דרך קבלן בשם צ' א' (ר' בעמ' 263 למוצגי התביעה).

    אין בכוחה של עדות זו כדי לתמוך בגרסת הנתבע או התובעת. גם אם אקבל את העדות שהתובעת נהגה מדי פעם להתבטא בשפה בוטה, אין בשימוש בשפה כזו או אחרת כשלעצמה כדי לפגוע באמינותה.

88. העדות האחרות מקרב עובדי הרשות ר' כ', ס' ז', מ' ט', מסרו הודעות במשטרה והעידו בפניי, עולה מעדותן שרצו מאוד לעזור לנתבע. ר' כ', עדת הגנה מס' 1 העידה שהתובעת הייתה חברה טובה שלה והיא ספרה לה על אהבתה לנתבע ועל הרומן שמתנהל ביניהם. כשותפת סוד, אמירה זו אינה מתיישבת עם המשך עדותה: "אנחנו גילינו בעבודה שיש רומן". העדה הוסיפה פרטים שראתה אותם יחד מדי פעם וראתה שהנתבע נתן לה מעטפה. היא יודעת שהנתבע ניתק את הקשר עם התובעת כשלושה חודשים לפני הגשת התלונה. יודעת גם שלתובעת היה קשה עם ניתוק הקשר הזה וירדה במשקל בגלל ניתוק הקשר. העדה ידעה על המכתב שהתובעת שלחה לנתבע לפיו היא מתחייבת שלא תהיה לה כל דרישה ברכושו, ידעה לספר על המתנות שהתובעת קנתה לנתבע ועל הצימרים שהזמינה לבילוי משותף. מעדותה עולה מאמצים ניכרים לעזור לנתבע. מהתרשמותי ממכלול העדויות, נראה שהתובעת לא נתנה אמון רב מדי בחברותיה לעבודה, בעיקר העדויות שעלו לגבי החשש של התובעת משמועות לגבי היחסים שלה עם הנתבע. גם אם הרומן נוהל בהסכמה ספק בעיני אם התובעת העזה לשתף מי מחברותיה לעבודה בסודותיה כשהרושם שנוצר הן מעדותה והן מעדות הממונים שהיא הרגישה רדופה. בעימות שנערך בינה לבין התובעת אמרה העדה שהתובעת ניצלה את החוק, "מבייש אותי שאני אישה לא אעשה את זה בחיים לבן אדם שהיה בזוגיות איתי...". אמירה זו מרמזת על המוטיבציה שלה ליתן עדות נגד התובעת, רצונה לעזור לנתבע למול הכעס שלה על התובעת שהתלוננה במשטרה. אינני נותנת אמון בעדות זו.

    העדות של מ' ט' (ר' פרוטוקול מיום 12.12.23) אינה רלוונטית, נועדה להכפיש את התובעת בסיטואציה שאינה הקשורה לאירוע מושא התביעה. העדה מעידה על מקרה שבו התובעת ניסתה לדבריה "להפיל אותה" בכך שנתנה לה כסף שמצאה במטוס.

    העדות של ס' ז', (עמ' 177 לפרוטוקול), גם עדה זו עשתה מאמצים לסייע לנתבע. העידה ששמעה על הרומן ביניהם, וכן העידה על שמועות נוספות ששמעה על התובעת, העדה ניזונה מסיפורים ששמעה, מבלי שהייתה עדת ראיה לאירועים שהתייחסה אליהם, בלבלה ביניהם, עדותה אינה מדויקת ובחלקה לא נכונה. אין כל משקל לעדות זו באשר רובה מהווה עדות מפי השמועה. בלטה בעדותה העוינות שחשה כלפי התובעת, כך למשל "היא לא קורבנית ,... היא לא הקורבן" (בעמ' 195 לפרוטוקול, ש' 13-12). מעידה שזו ההתנהלות של התובעת בדרכה להתקדם. במהלך החקירה הנגדית נחשפה מעורבותה בהליך המשפטי, כך למשל היא יודעת על העדות בבימ"ש של הקבלן שעבדה אצלו קודם, עדותה מעוררת חשש לתיאום עדויות. העדה ספרה שראתה הודעת 'ווטסאפ' אינטימית ששלחה התובעת לנתבע, אלא שהודעה שכזו לא הוצגה. היא ידעה שהתובעת מחקה את כל ההודעות מהטלפון שלה, שוב ניכר שהייתה בקשר עם עדים אחרים והעדויות תואמו ולמצער החליפו ביניהם ידיעות.

89. העדה ש' ש' (להלן: "ש' ש'") (פרוטוקול מיום 22.12.23), מסרה עדות במשטרה, הייתה אחראית הקצאת משאבים וסידור עבודה של עובדי הניקיון. לדבריה, התובעת התלוננה בפניה בעבר על עובדת אחרת שהעליבה אותה, העובדת פוטרה בשל אמירותיה הפוגעניות. לאחר תקופה, התובעת פנתה אליה שוב בקול חנוק, ואמרה שיש שמועות על יחסים בינה ובין הנתבע. התובעת הכחישה את השמועות. מבין העדות עובדות הרשות, עדה זו עשתה רושם אמין, בניגוד לאחרות עדה זו דייקה בדבריה ולא נוצר הרושם שעדותה נועדה רק כדי לחלץ את הנתבע. אני מקבלת את עדותה שהתובעת פנתה אליה והכחישה את היחסים בינה לבין הנתבע. אין להבין מכך שהתובעת רצתה ביחסים אלה ובוודאי שאין להסיק מכך שהתובעת הייתה מאוהבת ורצתה ביחסים אלו. את שיתוף הפעולה של התובעת בקיום היחסים אין לראות כהסכמה, היחסים נבעו מהחשש מהנתבע ומרצון שיסייע לה.

    ש' ש' מוסיפה כי שמעה מ-נ' א' את התלונות שלו על התובעת, לגבי הנשיקה התמונות שהראתה לו כשהיא בלבוש תחתון, יצוין כי עדה זו דייקה באמירה שהתובעת הראתה ל-נ' א' תמונות ולא שהעבירה לו בטלפון, כפי שהעידו עדים אחרים שניזונו משמועות. בעקבות תלונת נ' א' זומנה התובעת לשיחה איתה עם י' ב' ועם מ' ק'. השיחה התנהלה יום אחרי השיחה עם י' ב', התובעת הייתה מבועתת בקשה לא לקשר בין המקרה עם נ' א' למקרה עם הנתבע. העדה אמרה לה שאם יש משהוא עם הנתבע היא יכולה לפנות לנעמי. התובעת ננזפה בשיחה זו על התנהגות בלתי הולמת אולם לדברי העדה לא איימו עליה בפיטורים. מהפניית התובעת לנעמי עולה כי גם בשיחה זו העלתה את היחסים שנכפו עליה עם הנתבע.

    שלא כמו העדות האחרות לא התרשמתי שעדה זו מעידה כדי לסייע לנתבע. היא מעידה על העובדות שהיו בפניה כהווייתן. לדבריה לא ידעה על היחסים עם הנתבע ובכל מה שקשור אליו אמרה במשטרה כי תמיד חשבה שצריך להעביר אותו מתפקידו.

    כשנשאלה בחקירה נגדית לגבי הקביעות, העידה שבמחלקה הזו כמעט ולא נותנים קביעות (עמ' 302 לפרוטוקול, ש' 5). העדה לא ידעה דבר על היחסים עם הנתבע ולא ידעה על התלונה הקודמת של התובעת ל-א'. התובעת זומנה לשיחה אצלה רק בגלל התמונה שהראתה ל-נ' א', במהלך השיחה, התובעת לא הכחישה שהראתה ל-נ' א' את התמונה. רק השתטחה על הרצפה ובכתה. "היא לא הכחישה" (עמ' 308 לפרוטוקול, ש' 7). העדה השתדלה לדייק בדבריה, לא זכרה אם נ' א' הראה לה את התמונה, כן זכרה שהראה לה הודעה שהתובעת שלחה לו "אין עליך". אדגיש כאן כי אין רלוונטיות לסיפור מעשה הנשיקה עם נ' א', אין בעובדה זו, נכונה ככל שתהיה, לסייע בהכרעה האם יחסי התובעת והנתבע היו בכפיה אונס או יחסים בהסכמה הדדית.

    העדה הכחישה שהתובעת דיברה על אונס (עמ' 323 לפרוטוקול, ש' 22), לא אמרה שהוא אונס אותה לשאלת באת כח התובעת אם אמרה שהנתבע אונס אותה השיבה: "לא בחיים בחיים".... "בחיים לא היה את המונח הזה אונס, בחיים לא שמעתי את המילה". "היא באה ואמרה שהיה ביניהם איזושהי מערכת יחסים אונס מעולם לא שמעתי את המונח". "שאלה: איך היא הגדירה את זה תדייקי? ת: מערכת היחסים בינה לבין שמעון."

90. העדה מ' ק' העידה שהתובעת שאלה אותה אם שמעה את השמועות עליה. אחת העובדות ש' א' אמרה לה שיש משהו בין התובעת והנתבע, היא העבירה מידע זה ל- י' ב'. אף שהתובעת פנתה אליה בעניין השמועות עליה ועל הנתבע, לא התלוננה בפניה על ההטרדות המיניות והאונס הנטען.

91. העדויות של ש' א' ו-ט' ז' שנמסרו במשטרה התקבלו בהסכמה לראיה שהדברים נאמרו. עיון בעדותה של ש' א' מעלה את התחושה כי נמסרה במגמה להשחיר את פני התובעת. עיון בעדותה הקצרה של ט' ז' מעלה כי לא נחשפה במיוחד לאירועים ובתוך כך ביקשה להציג את הנתבע כקורבן. מכל מקום, עדויות אלה אינן ראיה לאמיתות תוכנן ולפיכך לא מצאתי לייחס להן חשיבות.

    סיכום ביניים

92. לאחר שבחנתי את כל העדויות שנשמעו בפניי, את ההודעות שהוגשו מתיק המשטרה, עמדתי על הסתירות בעדותה של התובעת והן על חוסר האמינות של הנתבע, הנני דוחה את טענתו של הנתבע שלא התקיימו ביניהם יחסי מרות וכן דוחה את גרסתו המתארת רומן סוער, בהסכמה מלאה של שני הצדדים אשר החל ביוזמת התובעת.

    הגעתי לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח מעשי אינוס, אלימות עשרות מקרים של אלימות והטרדות מיניות ברף הגבוה. עסקינן בטענות להטרדות מיניות ופגיעות מיניות, אשר מטבע הדברים מתרחשות במחשכים ללא עדים, חיזוק להוכחת טענות אלה יש למצוא בראיות נסיבתיות. לאחר שהזהרתי את עצמי שיש לנהוג בעדותה של נפגעת עבירה בזהירות הראויה, לא כל מעשה תגובה הגיון בצידו, יש פרטים שיתכן ששכחה פרטים שלא דייקה ואף הגזימה, גם לאחר כל זאת, התרשמתי שאמינותה של התובעת מוטלת בספק וזאת בחלקים נכבדים בעדותה, על כן אינני יכולה לתת אמון בדבריה בכל הקשור לטענות למעשי אינוס ואלימות.

    היחסים האינטימיים עם הנתבע בוצעו מתוך ניצול יחסי המרות, הכח והעוצמה שהיה לו למול עובדת חלשה שכל רצונה לקבל קביעות, לפרנס את משפחתה ונראה שהיתה מוכנה לעשות הכל על מנת לממש רצון זה. הנתבע היה מודע לכך היטב וניצל זאת על מנת לכפות עליה הסכמה לקיום יחסים אינטימיים. ספק אם לנתבע היו ברשות, את הכוחות שייחסה לו התובעת, אולם מהעדויות שנשמעו התקבל הרושם, שהוא נהנה מחזות זו וניצל זאת לטובת יחסים אינטימיים עם התובעת.

    התובעת התלוננה שלושה חודשים לאחר שהסתיימה מסכת היחסים ביניהם, עיתוי זה תומך יותר במסקנה שהתובעת עמדה בפני פיטורין או שהבינה שלא תקבל קביעות וניסתה, כקלף אחרון, לחשוף את היחסים עם הנתבע. כאמור לעיל, התובעת פנתה למשרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, על מנת לבקש צו הגנה מפני פיטורים, טרם הפסקת עבודתה וכן לאחריה אולם הבירור הופסק נוכח הגשת תביעתה לבית המשפט (ר' תגובת משרד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור מיום 7.3.21, לבקשת התובעת לעיון במסמכים). אין בכך כדי לשכנע שהתובעת בדתה את כל מסכת היחסים מליבה, ואין בעיתוי כשלעצמו כדי לפגוע במסקנה שהתובעת הוטרדה מינית ועברה מסכת יחסים בהסכמה מאולצת בשל יחסי המרות ופערי הכוחות בין התובעת והנתבע.

93. התובעת טענה לנזקים בגין התנכלות העובדות, לטענתה ההתנכלות נבעה מכך שהנתבע הפיץ שמועות לגבי הקשר ביניהם. טענות אלה לא הוכחו, השמועות פרסו כנפיים ואין לדעת מה מקור השמועות אף שהוכח שהנתבע שיתף חברה או שתיים על הקשר ביניהם. לא הוכח שהנתבע סיפר על מנת לגרום להתנכלות ולא הוכח שמקור השמועה נובע דווקא משיתוף זה. העדים העידו שראו סימנים לקשר רומנטי ביניהם, כך או כך ממילא לא ניתן לחלק את אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת ולקבוע איזה חלק יש להתנכלויות ככל שהיו.

    גובה הנזק

94. התובעת עתרה בכתב תביעתה לפיצוי סטטוטורי עבור כל מקרה של הטרדה מינית, פיצוי עבור כאב וסבל, ובנוסף פיצוי בגין נזק כללי, כפי שיוערך על ידי בית המשפט. בסיכומיה, עתרה התובעת לפיצוי סטטוטורי מקסימלי בגין 81 מקרי הטרדה מינית לשיטתה X 124,000 ₪ ובהס"כ כ-13,000,000 ₪, ו"למסלול חלופי משלים לחישוב פיצוי בהתאם לדין הנזיקי" תוך שפירטה את תחשיב הנזק (ר' בסעיף 17 לסיכומי התובעת).

    הנכות הרפואית והתפקודית

95. להוכחת נזקיה תמכה התובעת את תביעתה בחוות דעתה של ד"ר גילי אופיר פסיכיאטרית. המומחית קבעה בחוות דעתה שהתובעת סובלת מפוסט טראומה מורכבת וקבעה שנכותה מגיעה ל- 70% נכות. המומחית קובעת שהתובעת אינה מתפקדת כלל ותיארה "קריסה תפקודית מלאה". מחקירתה הנגדית של המומחית, עלה כי פגשה את התובעת בשנת 2020 ובשנת 2022, המומחית לא בקשה חומר רפאי לגבי עברה של התובעת, הסתמכה רק על הדברים שהתובעת אמרה לה. המומחית מסבירה התנהלות זו באומרה שחוות הדעת במקור הייתה מיועדת לביטוח לאומי ולא לבית משפט, על כן לא טרחה לבצע עבודה יסודית ובדיקת חומר רפואי נוסף. המומחית לא ידעה פרטים שעלו במהלך הברור העובדתי בתיק, כך למשל לא ידעה על תלונותיה של התובעת בפני גורמי הרווחה, שהייתה מוכה במשך 22 שנים על ידי בעלה. המומחית ידעה שהתובעת התגרשה אולם לא טרחה לברר את הסיבות לגירושין וכיצד עובדה הזו השפיעה על תפקודה. המומחית גם לא שאלה על קשריה עם גברים אחרים. הקשיים שהיא מתארת אינם עולים בקנה אחד עם המסקנות מהעדויות שנשמעו לגבי הקשרים עם ר' א'. התובעת לא עדכנה את המומחית לגבי עבודתה, למעשה גם לא טרחה לעדכן את בית המשפט. נושא העבודה עלה מחקירתו של ר' א', חברה הקרוב, שהעיד על כך שהתובעת עובדת במשרה מלאה כמנהלת סופר, סניף 'סופר יודה', יש לה רכב מהעבודה ובכוחה לשבץ את ילדיה במשמרות מדי פעם.

    התובעת למעשה הכשילה את המומחית במילוי תפקידה משהעלימה ממנה פרטים חיוניים להערכת תפקודה ולא עדכנה אותה. לעומת זאת, בכל הקשור למומחה מטעם הנתבע, פנתה באת כח התובעת אליו ישירות, ודרשה לדעת אם כל החומר עומד בפניו ואף ניסתה להנחות אותו בסוג השאלות שהוא רשאי לטענתה לשאול את התובעת. פנייה זו פסולה כשלעצמה.

    לאור הפרטים שעלו בחקירה הנגדית, אינני יכולה לתת משקל רב לחוות הדעת. ההסבר של המומחית שחוות הדעת מיועדת לביטוח לאומי ולא לבית המשפט מעורר קושי לא מבוטל ואינו מקובל. על מומחה המכין חוות דעת לדאוג לקבל את כל הפרטים, לשאול ולבחון את כל הטענות שמעלים נגדו, אין להסתפק באמירה שהיא האמינה לנבדקת מתוך ניסיונה מבלי לבסס את האמון על מסמכים ופרטים אובייקטיביים אחרים ואף מבלי לאסוף מידע רלוונטי כולל.

    המומחית העידה ראשונה עוד לפני עדות התובעת. זכותו של צד להחליט על סדר הבאת עדיו, עם זאת חקירת המומחית לפני חקירת התובעת ומיצוי העובדות הרלוונטיות פוגעת ביכולת לקבל תשובות על עובדות שעולות במהלך הדיון. על חשיבות חקירת מומחים לאחר ברור העובדות, הערתי עוד במהלך הדיון (ר' בעמ' 27 לפרוטוקול, ש' 12-11).

    המומחה מטעם הנתבע ד"ר אדי גרבר, אימץ את קביעות המוסד לביטוח לאומי אשר קבע לתובעת נכות בשיעור 30%.

    מחוות הדעת של המומחה עולה שהתובעת אמרה לו שהייתה בקשר במשך שנה עם גבר בשם ר' א', התובעת הצניעה את טיב הקשר, מחקירת ר' א' עולה שהקשר עדיין נשמר. כמו כן סיפרה למומחה, כפי שהעידה בבית המשפט, שהייתה עם ר' א' רק פעם אחת בחו"ל וחזרה אחרי שלושה ימים. לעומת זאת, מעדות ר' א' עלה שהיו כמה פעמים בחופשות משותפות ולנו בחדר אחד במלון. התובעת סיפרה למומחה שחתכה עצמה פעמיים, טענה זו לא הוכחה במסמכים רפואיים. בהודעתה במשטרה העלתה גרסה שונה, לפיה רצתה אך לא ניסתה להתאבד, רק עשתה "סימן קטן ביד שמאל" עם סכין של פדיקור (ר' בעמ' 225 למוצגי התובעת), בדומה לנאמר בתצהירה (בסעיף 83). המומחה מאמץ את מסקנות המוסד לביטוח לאומי כי התובעת מאדירה את נזקיה, המומחה מציין שמתקשה לקבוע אחוזי נכות לאור חוסר האמינות שעלתה בבדיקתה. מסביר שענתה לשאלותיו דברים והיפוכם, כך למשל אמרה שלא מתקלחת, אחר כך אמרה שמתקלחת רק בערבים. אמרה שלא מצליחה לישון ואחר כך אמרה שישנה רוב היום.

    המומחה הודה שהתקשה לקבוע אחוזי נכות לאור חוסר שיתוף הפעולה וחוסר האמינות של התובעת. בשל כך המליץ למנות מומחה מטעם בית המשפט. אין זה מתפקידו ליתן המלצות מסוג זה. ככל שסבר שהתובעת אינה אמינה היה צריך לשקף זאת במסקנותיו ולקבוע אחוזי נכות בהתאם. המומחה סמך ידיו על החלטת המוסד לביטוח לאומי, אף שהסביר שיש לחלק את 30% הנכות בין האירועים מעברה לבין האירוע בעבודה, משלא עשה כן והמוסד לביטוח לאומי קבע 30% נכות מהעבודה, הנני קובעת כי לתובעת נותרו 30% נכות.

    בקביעה זו אני מיטיבה עם התובעת, לאחר שהוברר שהיא עובדת במקום עבודה מסודר, עובדה שהיא העלימה מעיני בית המשפט, העלימה מעיני המומחים, וגם המוסד לביטוח לאומי לא היה מודע לכך בקביעתו לתפקודה בעבודה.

    בהתאם לנתונים אלה חישוב הנזק הינו כדלקמן:

    הפסד שכר בעבר

96. לאורך כל החקירה הנגדית התובעת חוזרת ואומרת שהייתה צריכה לקבל קביעות, אין לכך כל תימוכין בעדויות האחרות של העובדים האחרים. יתרה מכך ש' ש' שעדותה התקבלה כאמינה, העידה שעובדות הניקיון כמעט ולא מקבלות קביעות.

    התובעת לא צירפה לתצהירה תלושי שכר, לא מתקופת עבודתה ברשות, ולא מעבודתה הנוכחית, אותה הסתירה מעיני בית המשפט.

    אין לדעת אם התובעת היתה מקבלת קביעות. מאזן ההסתברויות נוטה יותר לכיוון אי קבלת קביעות. סיבת הפיטורים לא הובהרה עד תומה. המתלוננים שפנו ל- י' ב' בתלונות על התנהגות התובעת, לא העלו את טענותיהם בסמוך לאירועים הנטענים על ידם אלא בסמוך לתלונותיה של התובעת. תלונות אלה בלתי אמינות בעיני, למצער יוצרות תחושה לא נוחה של רצון לסייע לנתבע בכל דרך גם במחיר של פגיעה בתובעת. נראה שלמצער, עיתוי הפיטורים של התובעת היה תולדה של תלונתה ועל כך יש לפצותה.

    אינני מקבלת את טענת התובעת ששכרה היה מגיע לסך 40,000 ₪ ברוטו אף ש-ר' כ' ציינה בעדותה כי שכרה (של ר' כ') יכול להגיע עד לסכום זה (ר' בעמ' 139 לפרוטוקול, ש' 9). אין לבסס הפסד השתכרות על אמירה בעלמא, בלתי מבוססת, מבלי לדעת מה תנאי העבודה, כמה שעות עבודה וכד'. יוער כי אף בתחשיבה של התובעת, במסגרת סיכומיה, הפסדי השכר חושבו על בסיס שכר בגובה 12,379 ₪.

    התובעת נמנעה מלהציג נתוני שכר, הן את נתוניה והן נתונים של עובדים אחרים בתפקיד זה, נתונים שיכלה לקבל מהרשות. התובעת צירפה תלוש שכר אחד לכתב התביעה לפיו שכרה בחודש יוני 2020 עמד על 7,147 ₪ ברוטו. בהיעדר נתונים נוספים, אערוך את החישוב באופן שמיטיב עם התובעת, על בסיס 30% משכר ממוצע במשק. יוער כי בכתב התביעה לא נטען לנזק מיוחד, במסגרתו כלולים הפסדי שכר בעבר. עם זאת, לאור אומדן הפסדי התובעת על בסיס תחשיב נזק חלף חישוב אריתמטי על בסיס פיצוי סטטוטורי, יכללו גם הפסדי שכר בעבר ונזקי עבר ככל שימצאו מוצדקים.

97. התובעת הפסיקה את עבודתה ברשות בסוף חודש XXXXX. אף שציינה כי פוטרה בתקופת הקורונה, הפסקת עבודתה תיוחס לנסיבות שנוצרו סביב תלונתה כלפי הנתבע, כאמור לעיל, ולמצער כאחד הגורמים לו.

    הפסד השכר בעבר יחושב אפוא על בסיס שכר ממוצע במשק, העומד על 12,840 ₪ ברוטו, למשך 49 חודשים מיום 1.7.2020 ועל בסיס נכות תפקודית בשיעור 30%:

    סך הפסדי ההשתכרות לעבר: 12,840 X 49 X 0.3 =

    188,748 ₪.

    הפסד שכר בעתיד

98. הפסד כושר ההשתכרות בעתיד יחושב על בסיס שכר ממוצע במשק, העומד כאמור על 12,840 ₪ ברוטו. החישוב בוצע במשערכת, עד לגיל 67 (אף שהתובעת ציינה בשוגג כי מועד הפרישה לפנסיה גיל 65), ועל בסיס הנכות התפקודית:

    סך הפסדי ההשתכרות לעתיד:

    640,050 ₪.

    להפסדי ההשתכרות לעבר ולעתיד יש להוסיף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% (יוער כי בתחשיב התובעת בסיכומיה חושבו הפסדי הפנסיה על בסיס 6.5% בשוגג):

    סך הפסדי הפנסיה יועמדו על:

    103,600 ₪.

     

     

     

     

     

    הוצאות רפואיות

99. לא מצאתי כי הוצאותיה הרפואיות של התובעת, ככל שנדרשות, חורגות מהשירותים הניתנים במסגרת סל הבריאות הממלכתי. ביחס להוצאות בעבר, בתצהיר של התובעת צוין כי טופלה אצל מטפלת מטעם המעסיק (בסעיף 117 לתצהיר), פסיכיאטרית מקופת חולים (ר' בעמ' 50 למוצגי התובעת), ואף תואר כי אינה מסוגלת לדבר עם פסיכולוגית (בסעיף 117 לתצהיר). לא צורפו קבלות המעידות על הוצאות רפואיות כלשהן. לפיכך לא מצאתי לפסוק סכום לגבי העבר. באשר להוצאות רפואיות בעתיד, מצאתי מקום לפסוק לתובעת פיצוי עבור השתתפות בהוצאות וטיפולים רפואיים בהם תסתייע התובעת באופן פרטי, לרבות טיפול פסיכולוגי, על בסיס אומדן גלובאלי.

    עבור הוצאות רפואיות וטיפולים פסיכולוגיים בעתיד:

    30,000 ₪.

    עזרת הזולת

100. התובעת לא הציגה קבלות עבור הוצאות עבר, ואף לא פירטה את ההוצאות. לא שוכנעתי כי קיים בסיס לכך שהתובעת נדרשה ותידרש למידת העזרה הנטענת על ידה. אף שמגבלתה של התובעת אינה פיזית, אני מעריכה כי מגבלתה הנפשית עוררה ותוסיף להוות קושי המצדיק פסיקת פיצוי גלובלי עבור עזרת הזולת, בשל קשיים שעלולים להתעורר מדי פעם.

     סך עלות עזרה בבית מוערך גלובלית ב:

     75,000 ₪.

     ניידות

101. באשר לניידות, לא מצאתי מקום לקבל את דרישת התובעת לפיצוי משלא צורפו קבלות ואף לא פורטו הוצאות נדרשות ומוצדקות.

      

      

     כאב וסבל

102. הפיצוי עבור כאב וסבל נקבע בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות של מקרה זה ועל בסיס הממצאים שהוכחו והתקבלו ביחס לקשר וליחסים בין התובעת והנתבע.

     סך הפיצוי עבור כאב וסבל:

     350,000 ₪.

     סך הפיצוי לפני ניכויים עומד אפוא על 1,387,398 ₪.

     פגיעה בפרטיות

103. התובעת עתרה בתחשיבה לפיצוי נוסף בסך 250,000 ₪ עבור פגיעה בפרטיות בשל הפצת שמועות מיניות ביחס לתובעת (סעיף 4 לסיכומי התובעת). בהמשך מתייחסת התובעת להפצת שמועות על "רומן בהסכמה" (ר' בסעיף 239 לסיכומי התובעת). בכתב התביעה התייחסה התובעת להכפשת שמה במסגרתו, לדברי אחת העובדות, הנתבע "נידב" מידע אודות איבריה המוצנעים של התובעת (בסעיף 64 לכתב התביעה), אולם אותה עובדת לא זומנה לעדות מטעם התובעת. בנסיבות העניין ולאור המסקנה בדבר טיב הקשר בין הצדדים ואופיו כמפורט לעיל, לא מצאתי מקום לקבל את דרישת התובעת לפיצוי עבור פגיעה בפרטיות.

     ניכויים

104. בסיכומי התובעת נכלל ניכוי מוסכם בסך XXXX ₪ XXXXXXXXXXXXXX XXXXXXXXXX בצרוף ניכויי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, הסכום שהוסכם על הצדדים, סך XXXX ₪ (כמפורט בהחלטתי מיום 28.1.2024). XXXXXXXXXXX XXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXXX והסכום המצטבר לקיזוז עומד אפוא על סך 1,282,000 ₪.

105. ככלל, לפי סעיף 6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998, התובעת רשאית להוכיח את נזקיה ללא הגבלת סכום או לבחור במסלול החלופי, לפי סעיף 6(ב) לתבוע את הסכום הסטטוטורי המקסימלי ללא הוכחת נזק. הלכה זו סוכמה ב-ע"ע (עבודה ארצי) 697/09 פלונית נ' אלמוני, בפסקה 25 (30.10.2011)‏:

     "בהיות מעשה ההטרדה המינית בגדר עוולה לפי פקודת הנזיקין, ונוכח תחולת הוראות הפקודה לעניין זה, לבית הדין לעבודה נתונה הסמכות לפי סעיף 6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית לפסוק לנפגע פיצוי על נזק שנגרם בגין מעשה של הטרדה מינית בשיעור כפי שהוכח לפניו, וללא הגבלת סכום. זאת, בין בגין נזק מיוחד בין בגין נזק כללי, בין בגין נזק ממוני, בין בגין נזק שאיננו ממוני כגון כאב וסבל. כל זאת, בצד סמכותו לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק לפי הוראת סעיף 6(ב) לחוק."

     (ההדגשות במקור).

     התובעת מבקשת לפסוק לה את הסכום המקסימלי הקבוע בחוק בגין כל הטרדה והטרדה בנפרד, סך הכל מונה התובעת 81 מעשי הטרדה. בסוגיה זו נקבע בענין ע"ע 697/09 כי כל מקרה לגופו, יש אפשרות לקבוע רצף את מעשים כמעשה הטרדה אחד וניתן לצרף מעשים שונים ככל שהם חורגים, בולטים בחומרתם, אין רצף זמן וכדומה. כך בסעיף 29 לפסק הדין:

     "בקביעת הסכום יפעיל בית הדין שיקול דעתו ויפסוק את הסכום בהתאם לכלל נסיבות המקרה. עם זאת, יתכנו מקרים בהם בבוא בית הדין לקבוע את הפיצוי המגיע לנפגע, נכון יהיה למשל לראות התייחסויות מיניות חוזרות, ואף יותר משתיים כאלה, כמעשה אחד. כך אפשר שיקרה, בין נוכח אופי ההתייחסויות, סמיכות מיוחדת של זמנים, או כל קשר ספציפי אחר ביניהן, והכל כפי שעולה מנסיבות המקרה. מקובלת עלינו גישת השופט פליטמן, כי נכון לבחון כל מקרה לגופו, ואין הצדקה לקביעת כללים נוקשים בסוגיה."

     אינני מקבלת את דרישת התובעת לפסוק לה את הסכום המקסימלי על פי החוק ל-81 מקרים. בכל מקרה, הסכום לפיצוי ללא הוכחת נזק במקרה זה, אף שיכול להיות מורכב ממספר מקרים, לפי סוג המעשים או צירוף זמנים, לא יעלה על סכום הנזק שנגרם כפי שהוכח, לפיכך מצאתי לפסוק את הפיצוי במסלול הוכחת הנזק, כעוולה נזיקית (סעיף 6(א) לחוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998).

     סוף דבר

106. על יסוד כל האמור, הנתבע ישלם לתובעת סך של 105,398 ₪ בצרוף שכר טרחת עו"ד בשיעור 23.4% (20% בתוספת מע"מ) בתוספת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪ בשים לב לאגרה ששולמה ולהערות לעיל ביחס לחוות הדעת ששימשה לביטוח לאומי, הוצאה שאינה מוכרת כשלעצמה בהליך זה.

      

     גרסה זו מותרת לפרסום בהתאם להחלטתי, החל מיום 13.10.24.

      

      

     ניתן היום, כ"ח אלול תשפ"ד, 01 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.