פס"ד בעניין תביעה למתן צו קיום ירושה

בפני עתירת התובע למתן פס"ד הצהרתי ואיזון משאבים בינו ובין אשתו המנוחה, אשר הלכה לעולמה ב 2020 (להלן: "המנוחה").

כן בפני עתירת הנתבעים למתן צו קיום לצוואת המנוחה, וכן התנגדות התובע לצו כאמור בכל הקשור לכספים המופקדים בבנק... והרשומים במשותף ע"ש התובע והמנוחה וכן כספים הרשומים ע"ש המנוחה לבדה.

הנתבעים הינם ילדי המנוחה אשר נולדו מנישואים קודמים.

התובע והמנוחה נישאו זל"ז ב 2010.

לתובע ולמנוחה לא נולדו ילדים משותפים.

ב 11.1986 ערכו התובע והמנוחה הסכם בפני הנוטריון ש' ז"ל, וכותרתו "הסכם וכתב התחייבות נוטריוני והצהרה על עובדות" (להלן: "ההסכם").

המנוחה והתובע התגוררו יחדיו, טרם פטירת המנוחה בדירה ברח' ... (להלן: "הדירה"), אשר הזכויות בה רשומות ע"ש המנוחה לבדה, ובה מתגורר התובע עד היום.

ההליך המשפטי

דיוני ק"מ התקיימו בתאריכים 18.11.20, 8.2.21 ו- 20.7.21.

במהלך ההליך המשפטי, כעולה מפרו' הדיונים נעשו ניסיונות לסייע לצדדים לסיים המחלוקות ביניהם בהסכמה, אשר לצערי לא צלחו.

ביום 4.10.21 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו התובע, הנתבעת 2.

סיכומי הצדדים הוגשו.

טענות התובע בתמצית:

1.התובע בן העדה הנוצרית קתולית לשעבר, הכיר את המנוחה בשנת 1975, בעת ששניהם היו נשואים לאחרים. לטענתו ניהלו בני הזוג קשר דיסקרטי עד שנחשפו בשנת 1978.

לטענתו, לאחר גילוי הקשר והאיומים להם היו נתונים בני הזוג בעקבות כך, עברו להתגורר בעיר ... , והוא אף התגייר והמיר את שמו לבקשת המנוחה. ב- 1985 לאחר שהמנוחה קיבלה גטה, שבו בני הזוג לעיר ... על מנת להשתקע בה. בני הזוג נישאו זל"ז רק לאחר פטירת אשתו הראשונה בשנת 2010.

2.לטענתו, מאז שנת 1978 ובמשך 42 שנה עד לפטירת המנוחה, חלקו הצדדים חיים משותפים, בתחילה כידועים בציבור ומאז שנת 2010 כנשואים.

3.לטענתו הקרבתו למען המנוחה שותפתו לחיים, לא ידעה גבולות - למענה עזב את אשתו ובנותיו, המיר דתו ושינה שמו, ודאג לכל מחסורה. לטענתו בשנים האחרונות לחייה סבלה המנוחה מאי ספיקת כליות סופנית, נזקקה לטיפולי דיאליזה והוא שהה לצד מיטתה 24 שע' ביממה כשהוא נושא אף בעלויות הכרוכות בהסעת המנוחה באמבולנס.

4.לטענתו, ההסכם שנחתם ב- 1986 מעיד על מהות הקשר בין בנה"ז ועולה ממנו כי היו ידועים בציבור מאז שנת 1978, כי הוא היה המפרנס העיקרי (ראה ס' 3 להסכם לפיו התובע דואג לכלכלת האשה, לבושה ופרנסתה כבר 7 שנים, וימשיך לעשות כן). לטענתו המנוחה לא עבדה עד פטירתה.

לטענתו אף פנה בשנת 1989 באמצעות עו"ד ש' ז"ל ל"מבטחים" וביקש כי המנוחה תבוא במקום אשתו בכל הקשור לזכויותיו הפנסיוניות לאחר מותו (צורפו מכתב מ – 1989 ותשובות מבטחים מ- 1989 - נספחים 4 ו-5 לתביעה).

5.לטענת התובע, ההסכם אינו הסכם יחסי ממון ע"פ חוק, ואין בו התחייבות בקשר עם רכוש בהווה ו/או שייצבר בעתיד. על כן הוא עותר להחיל את הסדר איזון המשאבים בסע' 3(א) לחוק יחסי ממון.

6.הדירה – 

התובע עתר למתן סעד הצהרתי לפיו הדירה היא רכושו בלבד, וכי הוא זכאי להירשם כבעלים

של הדירה, מכח דיני החוזים, הנאמנות, חובת תום הלב ועפ"י הדין הכללי ועיקרי הצדק

וההגינות ולחילופין – בנסיבות המקרה, לעשות שימוש בס' 8 (2) לחוק יחסי ממון, ולקבוע כי

קמה לו זכות לאיזון משאבים ע"פ יחס אחר בשיעור 100% מהזכויות בדירה על שמו.

כן עותר התובע למינוי שמאי להערכת שווי הדירה, ופירוק השיתוף בה.

א. לטענתו, הדירה נרכשה טרם שובם של בני הזוג לעיר ... (1985), במחיר מסובסד נוכח סיוע לו היתה זכאית המנוחה ממשרד השיכון (לאנשים בודדים עד גיל 35 – צורף אישור נספח 8 לתביעה) ועל כן נרשמה ע"ש המנוחה.

ב. לטענתו 95% מהמימון לרכישת הדירה היה באמצעות משכנתא מבנק ... - ע"ס 10,500,000 שקל ישן, אשר נרשמה ע"ש המנוחה בערבות התובע (בהסכם ההלוואה צוין כי המנוחה פועלת ניקיון המרוויחה 200,000 שקל ישן, ואילו התובע/ערב מרוויח 485,000 שקל ישן – נספח 7 לתביעה). לטענתו, החזרי המשכנתא שולמו על ידו עד לסילוקה (7/2009).

כן לטענתו, אף ההון העצמי הנדרש (5%) שולם על ידו.

לטענתו עוד, הדירה היתה מוזנחת ובוצע בה שיפוץ מקיף על מנת להכשירה למגורים (דלתות, חלונות, ריצוף, צבע, אינסטלציה, חשמל) – גם בעלויות אלו נשא לבדו.

ג. לטענתו, סבר בתמימותו כי זכויותיו בדירה שמורות ע"י "הסכם הצהרת עובדות".

 לטענתו, לאחר הנישואין הוטעה ע"י המנוחה וחלק מבניה, כי אין צורך עוד לבצע שינוי ברישום הזכויות, שהרי כבעל ואשה זכויותיהם משותפות ללא קשר לרישום בטאבו (עדותו עמ' 4-5 לפרוטוקול 4.10.2021, עמ' 7 ש' 20).

ד. לטענתו, הגם רישום הזכויות בדירה ע"ש המנוחה לא הייתה לו כוונה לוותר על זכויותיו, ואולם נוכח החיים ההרמוניים עם המנוחה לא ביקש שינוי הרישום, שמא הדבר "יעיק על מערכת יחסיו עם המנוחה" ונוכח מחלתה ב-6 השנים האחרונות לחייה.

לטענתו, הדירה לא נרכשה ממאמץ משותף של בני הזוג, אלא מכספו שלו בלבד.

לטענתו, פרנס את המנוחה ודאג לכל מחסורה מאז 1979 ובהכנסתה ככל שעבדה בעיר ... לא היה כדי לספק את צרכי מחייתה, לא כל שכן לממן תשלום ראשון לדירה. לטענתו, גם אם הייתה למנוחה תרומה כלשהי ברכישת הדירה – הייתה זו זניחה.

ה. לטענתו, ס' 2 להסכם, לפיו הצדדים גרים תחת קורת גג אחת בדירה שבבעלות האשה

- נועד לציין עובדה. לטענתו, בהסכם לא נקבע כי שווי הדירה לא יאוזן, ובני הזוג לא

החריגו את הדירה, שהינה קורת הגג היחידה שיש לתובע, מהסדר איזון המשאבים.

7.כספים בבנק

לטענתו, ע"ש בני הזוג כספים בחשבון משותף בבנק... , בסך של 1,046,000 ₪ נכון ליום פטירת המנוחה, ובנוסף סך של 166,990 ₪ שהופקד ע"ש המנוחה בלבד.

לטענתו, מהראיות עולה כי מקור הכספים שלו וכי המנוחה לא תרמה מאום בצבירת הכספים.

לטענתו, הינו בן 89 זקוק לעזרה והשגחה בכל שעות היום, ויש לראות בו הצד החלש בהשוואה לנתבעים- כולם בעלי כושר השתכרות ויכולות. על כן לטענתו המדובר במקרה מובהק של חלוקה שאינה שוויה לפי סע' 8 (2) לחוק, ובאופן שייעשה עימו צדק.

8.התנגדות לצו קיום צוואה 

לטענתו, ע"פ ההלכה, יש לפרש את הצוואה מתוכנה, ולחילופין מאומד דעתו של המצווה, ככל שהדברים אינם עולים בבירור מתוך הצוואה.

לטענתו, הצוואה נחתמה ע"י המנוחה כחודש לאחר חתימה על ההסכם שבו צוין כי התובע ימשיך לפרנס את המנוחה וידאג לכל מחסורה (סע' 3-4 להסכם).

לטענתו, הצוואה נערכה ע"י נוטריון שחזקה כי ידע לשקף את רצון המנוחה היא מפורטת.

לטענתו, כאשר בסע' 2 לצוואה נכתב "אני מצווה את כל רכושי ..." – פירטה המנוחה את כל הרכוש שבכוונתה להוריש בסע' 2 (א)-(ו), 3 ו- 4, מבלי לציין כספים פיקדונות וחסכונות, הגם כי יש התייחסות ספציפית בצוואה לדירה ולתכשיטים (בבית ובבנקים). לטענתו, הדבר מעיד על אומד דעת המנוחה, כי היא מותירה לו את הכספים בהיותו המקור לצבירת הכספים ככל שיהיו בעתיד.

לטענתו הדברים עולים מלשון הצוואה, וככל שלא – יש להתחקות אחר אומד דעתה של המנוחה בשנת 1986 כאשר הצהירה כי לא תעבוד מחוץ לבית ופרנסתה תהיה על התובע.

על כן הוא עותר לקבוע כי הצוואה לא תחול על הכספים והפיקדונות, ולהורות כי: מחצית מהכספים בח-ן הינם בבעלותו מכח היותו שותף בחשבון ומחצית מהסכום הרשום ע"ש המנוחה הינו בבעלותו מכח חוק יחסי ממון; באשר ליתרת הכספים הרי שאלו יחולקו בין התובע לנתבעים בהתאם להוראות חוק הירושה.

9.לטענתו עוד, במהלך ימי השבעה נגנבו 30,000 ₪ שהיו בבית והוגשה על כך תלונה למשטרה. לטענתו, הצעת הנתבעים להשיב לו הכספים (עמ' 26 ש' 1) כמוה כראשית הודאה כי נטלו אותם.

10.לטענתו חקירתו בביהמ"ש היתה בוטה ואגרסיבית, הוא נשאל שאלות ארוכות חלקן לא הובנו על ידו, תוך שימוש בביטויים זרים לו, בלי להתחשב בגילו וחוסר בקיאותו במונחים המשפטיים. לטענתו, ובניגוד לנטען ע"י ב"כ הנתבעים הוא עצמו לא ערך צוואה, ולא ידע מהי משמעות צוואה (חקירתו בעמ' 18-19).

תמצית טענות הנתבעים:

11.לטענת הנתבעים, עסקינן במקרה בו התובע טוען כנגד מסמכים בכתב אשר נערכו בנוכחותו ובידיעתו, והמתין עד בסמוך לאחר פטירת המנוחה על מנת להעלות טענותיו.

12.לטענתם, אין חולק כי התובעת והמנוחה פנו יחד לנוטריון המוכר לשניהם, התובע הודה כי נשא בשכר טרחתו, והנוטריון החתים אותם על הסכם ממון/חיים משותפים וצוואה – מתחולתם מאמין התובע כי יש להתעלם.

13.לטענתם, המדובר בניסיון של התובע לנכס לעצמו נכסים אשר הוסכם בינו ובין המנוחה לפני שנים, כי ייוחדו לילדיה של המנוחה.

14.לטענתם המסמך העיקרי המעיד על כוונת בני הזוג, הינו ההסכם - הסכם חיים משותפים שמטרתו כאמור בכותרת: "וברצונם של הצדדים... לחתום על הסכם זה לאישור העובדות, שהם גרים תחת קורת גג אחת, והוא ידוע בתור בעלה, והיא ידועה בתור אשתו לכל דבר (ידועה בציבור) ואכן הם מצהירים בפני הנוטריון בקשר העבר ובקשר זכויותיהם בעתיד".

15.לטענתם, תכניו של ההסכם מהווים הצהרת כוונות, ביחס לזכויות לעבר ולעתיד. קרי, מדובר בחלף הסכם ממון אשר נועד להסדיר איזון משאבים לעתיד, לעת פירוד או פטירה.

16.הדירה 

לטענתם, בהתאם לסע' 2 להסכם הממון, אין חולק כי הדירה נרשמה במרשם המקרקעין ע"ש המנוחה בלבד. עוד לטענתם, וכעולה מהנסח הרישום בוצע בפועל בשנת 2009, למעלה מ- 23 שנים לאחר עריכת ההסכם, ובהתאם לסע' 125(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט -1969 רישום זה מהווה ראיה חותכת לתוכנו.

17.לטענתם, הגם כי לעמדת התובע עבר להתגורר עם המנוחה בדירה בשנת 1985, לא מצא לדרוש את רישום מחצית הזכויות על שמו שנה מאוחר יותר (1986) כאשר פנה לנוטריון וחתם על הסכם המעגן את זכויותיה הבלעדיות של המנוחה בדירה, או - בשנת 2009 (רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין כפי הנראה לאחר שסולקה המשכנתא במלואה ביום 27.7.09 בהתאם לנספח 4 לתצהיר התובע והגם כי ידע על כך שכן טען ששילמה), או- בשנת 2010 (נישואי הצדדים) אלא לאחר פטירת המנוחה על מנת שהמנוחה לא תוכל להעיד נגדו.

18.לטענתם, טענת התובע כי הדירה נרשמה ע"ש המנוחה על מנת לאפשר לה ליהנות מסיוע משרד השיכון לאנשים בודדים עד גיל 35, הינה בגדר אבסורד. לטענתם, האסמכתא הבודדת

שצורפה לטענה זו (נספח 5 לתע"ר) הינה מסמך מטושטש אינו קריא ולא חתום.

כמו כן, בסמוך לאחר רכישת הדירה חתמו הצדדים על ההסכם בו הגדירו עצמם כבני זוג, ומשכך, לא היה כל הגיון לערוך את ההסכם שמעגן את הזכויות הבלעדיות של המנוחה בדירה כדי לגבש זכאות מול משרד השיכון שנוצרה עוד לפני 1985.

19.עוד לטענתם, במהלך חקירת התובע עלתה מטעמו גרסה חדשה, לפיה בעת חתימת ההסכם אמורה הייתה הדירה להיות בבעלות המנוחה בלבד אלא ששנים מאוחר יותר, כאשר נישאו החלו ביניהם "דיבורים" (קרי: טענות כלליות וסתמיות בעל פה אל מול מסמכים בכתב) להפוך את הדירה לנכס משותף (עמ' 4 לפרו' ש' 1-8).

לטענתם התובע אישר כי בשנה בה נחתם ההסכם התגלע סכסוך בין המנוחה ובנותיו, כי המנוחה סילקה את הבנות מהדירה, וכי כפועל יוצא מכך נערכו ההסכם והצוואה (עמ' 15 ש' 13-20). באמור, התברר לטענתם, הרציונל סביב עריכת ההסכם והצוואה – המנוחה חששה שמא יתגלעו סכסוכים נוספים עתידיים ולפיכך דרשה לעגן את זכויותיה בדירה והעברת רכושה לצאצאיה עם פטירתה והתובע עצמו שיתף פעולה.

20.לטענתם, המנוחה עבדה, התפרנסה ודאגה לכלכלת המשפחה, לא פחות מהתובע ובכל מקרה, לא הוכחה טענת התובע כי הוא היה המקור היחיד של הכספים במשפחה לרבות תשלומי משכנתא. לטענתם, ככל והמנוחה לא הייתה עובדת לא היה מאשר לה הבנק לקיחת משכנתא.

21.לטענתם, התובע לא הציג בדל ראיה לתשלומים שביצע בקשר עם הדירה, או שיפוצה ולא הוכיח כוונת שיתוף.

22.התנגדות לצו קיום צוואה

לטענתם, התנגדות התובע הינה למעשה לשורה מתוך הצוואה, ולא לקיום הצוואה.

לטענתם, התובע לא העלה כל טענה כנגד נפקות הצוואה ו/או כשרותה ו/או כשירות המנוחה לצוות ולפיכך אין עסקינן בהתנגדות כלל.

לטענתם, אין כל תימוכין משפטי המאפשר "קטיעת חלק מסוים והוצאתו מצוואה", הלכה למעשה אין סמכות לעשות כן וההתנגדות לצו קיום אמורה להביא לקיום הצוואה או לביטולה אך לא "לאפשרויות ביניים מוזרות".

לטענתם, הצוואה נערכה באותו היום בו נערך ההסכם, ובפני אותו נוטריון, התובע היה נוכח

בעת עריכת הצוואה ואף אימת זאת וכן את מודעותו לעריכת הצוואה ותכניה (ע' 5 ש' 37-39)

ואף טען כי שילם עבור ההסכם ועריכת הצוואה (עמ' 6 ש' 26-27).

לטענתם, הצוואה תואמת את תכני ההסכם שכן גם בצוואה מדירה המנוחה את התובע מעיזבונה כולל מדירתה ומורישה אותה לצאצאיה (הנתבעים), תוך דאגה לתובע וזכותו להתגורר בדירה (לטענתם, בתמורה לדמי שימוש) עד לאריכות ימיו (בהתייחס אף לכל דירה חליפית שתרכוש בעתיד).

עוד לטענתם, לו חפצה המנוחה לשנות את הצוואה הייתה יכולה לעשות כן לאורך שנים ארוכות אולם במשך 34 שנים פעלו המנוחה והתובע בהתאם להסכם ולצוואה ולא סטו מהם.

לטענתם, יש לכבד את רצון המנוחה בצוואתה ואין כל עילה ממשית להתנגדות לה.

23.לטענתם, בשלב מסוים עזבה המנוחה את ילדיה ועברה להתגורר עם התובע בעיר... . באמצע שנות ה- 80' ביקשה המנוחה לחדש קשר עם ילדיה ופנתה אליהם ל"תיקון השנים האבודות" ובין היתר, ערכה צוואתה בניסיון לפייס אותם.

לטענתם, לאורך השנים, עבדה המנוחה בעבודות שונות, התפרנסה בכבוד וצברה זכויות פנסיוניות (בעיר... עבדה המנוחה בעבודות משק בית וכן בניקיון בחב' בזק תוך צבירת זכויות פנסיה במבטחים). לטענתם, עם המעבר לעיר..., פדתה המנוחה חלק מזכויותיה הפנסיוניות ורכשה מהון עצמי זה את הדירה למגוריה, אשר חלקה מומן מתשלום משכנתא, תוך שהיא מנצלת זכויות אישיות ממשרד השיכון. במקביל, ערכה המנוחה את צוואתה ואת ההסכם – צעדים שנועדו להבטיח זכויותיה בדירה.

24.הכספים בחשבונות הבנק

לטענתם, דרישת התובע לקבל מחצית הכספים בח-ן הפרטי של המנוחה ולמצער לקבל חלק העולה על מחצית הכספים שם – סותרת את ההפרדה הרכושית שבהסכם, ואף את התנהלות המנוחה בחייה (אשר הקפידה לשמור על חשבון בנק נפרד).

עוד לטענתם, התובע דורש "איזון חד צדדי" כלומר לקבל מחשבונה הפרטי של המנוחה ללא שיתוף בזכויות ובכספים שצבר על שמו (הגם כי המנוחה פדתה את כל חסכונותיה לצורך עלויות רכישת הדירה ואילו התובע המשיך להחזיק ולצבור את כל חסכונותיו וזכויותיו).

דיון והכרעה:

תמ"ש 2132-06-20

25.כאמור, בין בני הזוג כאמור נערך הסכם שכותרתו "הסכם וכתב התחייבות נוטריוני והצהרה על עובדות" נושא תאריך 11.86.

לטענת הנתבעים, ההסכם עליו חתמו בני הזוג הינו בבחינת הסכם ממון, ובנוסף מדיר את התובע מחלקו בדירה.

26.להלן נוסח ההסכם בין בני הזוג:

הסכם וכתב התחייבות נוטריוני והצהרה על עובדות

שנעשה ונחתם ביום 11.86

בין

מר ...

(שיקרא להלן ולשם הקצור "האיש") מצד אחד

לבין

גב' ..

(שתקרא להלן "האשה") מצד שני

הואיל, האיש והאשה, הכירו זה את זו, מלפני מספר שנים, וזה כבר 7 (שבע) שנים חיים תחת קורת גג אחד, ברח' ... , כבעל ואשה לכל דבר, ומנהלים חיים משותפים, והוא הבעל "האיש" ידוע בתור בעלה של האשה, והאשה ידועה בתור אשתו.

והואיל: וברצונם של הצדדים הן האיש והן האשה, לחתום על הסכם זה לאשור העובדות, שהם גרים תחת קורת גג אחד, והוא ידוע בתור בעלה, והיא ידועה בתור אשתו לכל דבר (ידועה בצבור) ואכן הם מצהירים בפני הנוטריון בקשר העבר ובקשר לזכויותיהם בעתיד.

אשר על כן באו הצדדים לאשר ולקבוע ביניהם את התנאים

1. המבוא מהווה חלק בלתי נפרד מגוף ההסכם.

2. הצדדים מצהירים בזה, כי הם כבר 7 (שבע) שנים חיים תחת קורת גג אחד כבעל ואשה לכל דבר, בדירה שהיא ברח' ... , שבבעלות האשה.

3. האיש והאשה מצהירים, כי האיש דואג לכלכלת האשה, ללבושה ולפרנסתה זה כבר כ- שבע שנים מאז ועד היום.

4. האיש מצהיר כי ימשיך לדאוג לכלכלתה ולפרנסתה של האשה, וכן לבריאותה וללבושה.

5. הצדדים מצהירים כי ביניהם שורר יחס של כבוד, האשה מבשלת, מכבסת ושומרת מסורת ומצוות.

6. האישה תדאג והאיש ידאג אחד כלפי השני, לדאוג במקרה מחלה שלא להזניח אחד את השני ואחד יטפל בשני במקרה וחו"ח אחד משניהם יחלה.

7. חו"ח במקרה של מות של אחד הצדדים הצד הנשאר בחיים, ידאג לקבורה, ולשבעה ימי אבל עד לשנה וכו' בהתאם לדת ולדין.

8. חו"ח במקרה אחד הצדדים לא יתפקד כראוי, הצד השני יתחייב לראות את עצמו כאחראי לטפול בצד השני.

9. האשה תמשיך לכבד את האיש והאשה תמשיך לכבד ולמלא את חובתה כאשת איש.

10. הצדדים מצהירים כי יש לכל צד משני הצדדים זכויות בהתאם לחוק, וכפי שמקובל כזוג נשואין, בהיותם ידועים בציבור .. בעל ואשה לכל דבר.

11. צד מהצדדים במקרה ויזניח את הצד השני ישלם כפיצוי כספי בסך השווה ל- 30,000 דולר בכסף ישראלי כפיצויי על הסבל ועגמת הנפש שתגרם לצד השני, מבלי להעריך את גובה הנזקים (בתור פיצויים קבועים מראש).

12. אנו שני הצדדים מצהירים כי כל העובדות האמורות לעיל הם אמת ואנו חותמים לפי רצוננו הטוב והחופשי מבלי כל לחץ ו/או כפיה ו/או השפעה בלתי הוגנת.

     

    ולראיה באנו על החתום לאחר שהוקראה לנו תוכן הסכם זה, שנעשה לפי הנחיות שלנו.

    1986

    ___________ ________

     

    האיש האשה

     

    ___________

    העו"ד הנוטריון ש'.

     

     

     

    27.הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה - האם יש לראות בהסכם לעיל, משום הסכם יחסי ממון בין בני הזוג. ואולם, לא מצאתי כי יש צורך להידרש לשאלה זו, בהינתן כי ההסכם ממילא אינו כולל הוראה כלשהי באשר לרצונם של בני הזוג בדבר ההסדר הרכושי שהם מבקשים להחיל (שיתוף/הפרדה) על יחסיהם ככלל או או על הדירה בפרט.

     

    מעיון בהסכם עולה כי רובו ככולו עוסק בהצהרות בני הזוג אודות הסטאטוס שלהם והתחייבויותיהם איש כלפי רעהו.

    כך:

    • כותרת ההסכם - "הסכם וכתב התחייבות נוטריוני והצהרה על עובדות";

    • הצהרות בני הזוג במבוא להסכם

    • הוראות ההסכם הנוגעות לחובת התובע לפרנס ולכלכל את המנוחה (סע' 3-4), חובת בני הזוג לדאוג האחד לרעהו (סע' 5-9), ואף סנקציה כספית בגין הזנחה של מי מבני הזוג את רעהו (סע' 12).

       

      למעשה, ההתייחסות היחידה של הצדדים לזכויות הינה בסע' 10 להסכם הקובע: "הצדדים מצהירים כי יש לכל צד משני הצדדים זכויות בהתאם לחוק, וכפי שמקובל כזוג נשואין, בהיותם ידועים בציבור, בעל ואשה לכל דבר".

       

      ואולם, אף סע' זה אינו קובע הסדר רכושי כלשהו לעת סיום יחסיהם של בני הזוג (ההסכם כאמור נעדר כל התייחסות לעניין זה) ומנוסח ההסכם עולה כי עסקינן בסעיף הצהרתי באשר לזכויותיהם של בני הזוג כידועים בציבור במהלך חייהם המשותפים.

       

      באשר לסע' 2 להסכם עליו מתבססים הנתבעים - הגם כי מצוין בסע' זה כי בני הזוג מתגוררים בדירה שבבעלות המנוחה, אין בו (או בהסכם כולו) כל הוראה באשר לדירה ו/או לזכויות בה. לאחר ששקלתי, לא מצאתי כי ניתן לפרש את הסע' כמצהיר / קובע זכויות ו/או שלילתן אלא ככולל ציון מצב עובדתי קיים בלבד.

       

      28.סבורני, כי מטרת הצדדים בחתימתם על ההסכם היתה להצהיר על מעמדם כידועים בציבור, ובאופן שיוכלו ליהנות מהזכויות המגיעות להם מסטאטוס זה (בהינתן כי כאמור, במועד עריכת ההסכם היה התובע נשוי ובני הזוג לא יכלו להינשא זל"ז).

       

      חיזוק למסקנה לעיל, ניתן למצוא בפניית התובע לחברת "מבטחים" משנת 1989 (צורף כנספח 4 לתביעה), כדלקמן:

       

       

      1. הנ"ל הם ידועים בציבור, בתור בעל ואשה לכל דבר, וליתר בטחון, אישרו העובדות בפני הנוטריון ש' אישור נוטריוני מיום ... חתום מאושר בפני הנוטריון מורף בזה...

      2. בתאריך 1989 הופיע מר (אלמוני), בפני הנוטריון (ש') וחתם על הוראה בלתי חוזרת המחייבת אותו, לפקודתכם, ומשחררת אותכם מכל אחריות, כדי לפעול ולרשום את הגב' (המנוחה) בתור זוכה, בעזבונו במידה וחו"ח ילך לעולמו.

          

         קרי. מטרת בני הזוג בחתימתם על ההסכם, היתה הצהרתית.

          

         29. יוער, כי בהינתן היות הצדדים ידועים בציבור (שאינם עומדים להינשא) במועד עריכת ההסכם וחתימתו, הרי שלא חלה עליהם חובה לאשרו בפני ביהמ"ש, וזה אמנם נחתם בפני נוטריון. עוד יוער, כי בפסיקה גישות שונות לגבי תוקפו של הסכם אשר נחתם בין בני זוג בהיותם ידועים בציבור, לאחר שנישאו זל"ז, אולם לאור המפורט לעיל, לא מצאתי כי יש להידרש לכך במסגרת הכרעתי זו.

          

         30.מכל האמור לעיל עולה, כי אין בהוראות ההסכם שנחתם בין הצדדים, כדי לקבוע את המשטר הרכושי אשר בני הזוג ביקשו להחיל על עצמם.

          

          

         המשטר הרכושי החל על בני הזוג

         31. כאמור, עסקינן בבני זוג אשר חיו יחדיו כ- 40 שנה: כ -30 שנה כידועים בציבור, וכ- 10 שנים כבני זוג נשואים.

          

         32. תקופת חייהם של בני הזוג כידועים בציבור (1979-2010) - כאמור, בהסכם שנחתם ביניהם, הכריזו בני הזוג על עצמם כידועים בציבור, ואין חולק כי במהלך תקופה זו התגוררו יחד תחת קורת גג אחת, וניהלו משק בית משותף.

          

         באשר למשטר הרכושי אשר יש להחיל עליהם בתקופה זו - יש להוסיף ולהוכיח קיומו של משטר שיתוף רכושי, ולשם הוכחת כוונה לשיתוף נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו. נקבע כי יש להתחשב בטיב הקשר הזוגי, נסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני הזוג למיסוד הקשר, והאוטונומיה של בני הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם וקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם (ראה בג"ץ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים (פורסם במאגר "נבו") (13.12.2006))

          

         בעניינו:

    • מהעדויות שנשמעו עלה כי מערכת היחסים בין בני הזוג היתה הרמונית ואוהבת.

       

      התובע העיד: "עד היום עד שמתה אנחנו חיינו ביחד. חיה (חיים – ע.ק.) הכי טובה אני והיא, הכי טובה בעולם. אני לא ראיתי אישה כזו "(עמ' 4 ש' 24-25), ו– "חיינו כמו דבש ביחד" (עמ' 10 ש' 37).

       

      בתה של המנוחה, ש' העידה (בשם הנתבעים): " אני רק יכולה להגיד עוד פעם שאני יודעת שאמא שלי אהבה את (פלוני), הייתה להם אהבת אמת, הם אהבו אחד את השני עד זוב דם. הם נתנו אחד לשני את הנשמה, אני שמחה שהיה לי את זה. שהיא חיה ונפטרה באהבה" (עמ' 28 לתמלול ש' 20-23).

       

      האמור עולה אף מהוראות ההסכם ביניהם הכולל התחייבויות הדדיות לדאוג ולטפל איש ברעהו (סע' 5-9), לרבות סנקציה כספית בגין הזנחה של מי מבני הזוג את רעהו (סע' 12).

       

    • הקשר בין בני הזוג היה מנוגד למוסכמות הנהוגות באותה תקופה: המדובר היה בזוג מעורב, שהחלו לנהל מערכת יחסים בהיותם נשואים לאחרים, ולאחר מכאן עזב כל אחד מהם את בן זוגו וילדיו על מנת שיוכלו לחיות יחדיו. לטענת התובע, בני הזוג אף היו נתונים לאיומים, נאלצו לעבור להתגורר בקצה השני של המדינה עד יעבור זעם, וחזרו לאזור ... רק כעבור 7 שנים, לאחר שהמנוחה קיבלה את גטה.

      בפועל, מיסדו בני הזוג את היחסים ביניהם רק לאחר פטירת אשת התובע בשנת 2010.

       

    • ההסכם בין בני הזוג מעגן אף את חובת התובע להמשיך לדאוג לפרנסתה, כלכלתה, לבושה ובריאותה של המנוחה (סע' 3-4).

       

    • במהלך חייהם המשותפים נרכשה הדירה, בה התגוררו בני הזוג יחדיו מאז רכישתה ועד לפטירת המנוחה (2020).

      סוגיית הדירה תידון בהמשך, ואולם כבר כעת יצוין, כי לשם רכישת הדירה ניטלה משכנתא אשר החזריה שולמו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג.

       

    • התובע פנה לחברת "מבטחים" בבקשה לרישום / עדכון המנוחה כידועתו בציבור, על מנת שתהא זכאית לזכויות פנסיה במקרה של פטירתו חו"ח.

       

      כן ניהלו בני הזוג חשבון משותף בבנק... , אשר יתרת הכספים בו נכון למועד

      פטירת המנוחה היתה למעלה מ- מיליון ₪.

      לגבי ח-ן זה העידה הבת ש':

      "ש. אז אמא שלך לא אמרה בשום שלב לא לך ולא לאחרים, האחים שלך שהכספים המשותפים בבנק .. הם של (פלוני)?

      ת. בחיים לא. לי לא נאמר דבר כזה". (עמ' 24, ש' 15-17).

       

      בהינתן אף משך חייהם המשותפים הארוכים זה לצד זה כידועים בציבור (30 שנה) ולאחר מכן מיסוד הקשר וחיים משותפים כזוג נשוי 10 שנים נוספות עד לפטירת המנוחה ויתר הנסיבות – מצאתי כי הוכחה כוונת שיתוף של בני הזוג ברכוש ו/או נכסים אשר נצברו במהלך חייהם המשותפים כידועים בציבור.

       

      33.תקופת חייהם של בני הזוג כנשואים (2010-2020) – כאמור, בני הזוג נישאו זל"ז ב- 2010, ומשכך חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

      סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע, כי עם התרת הנישואין או פקיעתם עקב מוות, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט החריגים שנקבעו שם.

       

      יובהר, כי לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן מצדיקות להחיל יחס חלוקה שאינו בחלקים שווים ולעשות שימוש בהוראות סע' 8 לחוק יחסי ממון, כטענת התובע.

       

      הפסיקה הנחתה כי בי"מ יעשה שימוש בשיקול דעתו זה, במקרים חריגים ונדירים של אלימות, הברחת רכוש, ובנסיבות בהן איזון המשאבים, יביא לתוצאה בלתי צודקת. מטרת השימוש המצומצם בסמכות זו, להבטיח שמירה על זכות הקניין והוודאות המשפטית.

       

      לא הוכח כי התקיימו התנאים המצדיקים סטייה מאיזון שווה, וודאי נוכח קביעותיי לעיל לעניין כוונת השיתוף ביניהם (הן לתקופת חייהם כידועים בציבור והן לתקופת הנישואין).

       

      דירת המגורים

      34. כבר כעת יובהר, כי מצאתי שיש לראות בדירה נכס משותף לבני הזוג, בין אם מחמת החלת השיתוף בין הצדדים בהיותם ידועים בציבור במועד רכישת הדירה, ובין אם מחמת הפסיקה הנוהגת לעניין כוונת שיתוף ספציפית בנכס חיצוני.

       

      כאמור, הדירה נרכשה סמוך ל- 1985, במהלך חייהם המשותפים של בניה"ז כידועים בציבור.

       

      משנקבע לעיל, כי חל שיתוף רכושי בין בני הזוג במהלך תקופה זו – הרי שיש לראות בדירה

      נכס משותף לבני הזוג, על אף רישומה ע"ש המנוחה בלבד.

       

      35.לחלופין, בהתייחס להוראות סע' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון (לפיו- נכס שהיה בבעלות מי מבני הזוג ערב הנישואין, אינו נכלל במסת הנכסים המשותפים ועל כן לא ייכלל בהסדר איזון המשאבים), נקבע על בסיס פסיקת בית המשפט העליון, כי ניתן להוכיח כוונת שיתוף ספציפית גם ב"נכס חיצוני" וזאת מכח הדין הכללי- דיני קניין, חוזים, נאמנות, עיקרון תום הלב וכיוצ"ב. (ראה: ע"א 1915/91 יעקובי, פ"ד מט (3) 529 (1995), רע"א 8672/00 אבו רומי, פ"ד נו (6) 175 (2002), ע"א 7684/04 ששון, פ"ד נט (5) 596, 614 (2005); בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (פורסם במאגר "נבו" ( 26.12.12)). נטל ההוכחה מוטל על הטוען לכוונת השיתוף, וכל מקרה נבחן לפי נסיבותיו.

       

      כן נקבע, כי על הטוען לשיתוף להצביע על נסיבות עובדתיות קונקרטיות מהן ניתן ללמוד על כוונת שיתוף, מעבר לעובדה כי בני הזוג נישאו וחיו תחת קורת גג אחת – אשר כונו בפסיקה, "דבר מה נוסף", אשר יעיד על כוונת שיתוף ספציפי (רע"א 8672/00 אבו רומי נ' אבו רומי, פ"ד נו(6) מ175, 183; דנגצ 8537/18 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול בירושלים (פורסם במאגר "נבו") (24.6.2021) סע' 31 לחוו"ד כב' הנשיאה חיות והפסיקה המאוזכרת שם, וכן בע"מ 1389/11 לעיל).

       

      באשר לקביעה מהו אותו "דבר מה נוסף" נמנו בפסיקה בין היתר השיקולים להלן, הגם כי נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו: מקור הנכס (האם התקבל במתנה/ירושה); האם הגיע לבעליו במהלך הנישואין/לפניהם; מי מימן את רכישתו; התנהלות כספית של בני הזוג בקשר לנכס – נטילת משכנתא לרכישתו, השקעות כספיות בנכס מטעם בן הזוג הטוען לשיפוץ, השתתפות בני הזוג בשיפוץ משמעותי שבוצע בו; הבטחות או מצגים אקטיביים מצד בן הזוג הרשום כלפי משנהו; משך הזמן שבו התגוררו בני הזוג בנכס; קיומם של ילדים משותפים; אופי יחסיהם של בני הזוג התנהלותם הכלכלית ו'אווירת שיתוף' ביניהם (ר' ס' 32 לדנג"צ 8537/18 לעיל וכן ס' 2 לחוו"ד כב' השופט עמית בע"מ 1389/11).

       

      עוד יש להוסיף, כי לדירת מגורים ניתן מעמד מיוחד בפסיקה, הודגשו אופייה וייחודה כ"נכס משפחתי מובהק" (היא אף מכונה "גולת הכותרת" של התא המשפחתי) ונקבע, כי יש טעם להקל על בן הזוג הטוען לבעלות משותפת בדירת המגורים, הרשומה על שם אחד מהם (בע"מ 1389/11, דנג"צ 8537/18 לעיל).

       

      36.בענייננו :

      • כאמור, עסקינן בדירה שנרכשה במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג (אשר חיו יחדיו כ- 40 שנה) ואשר בני הזוג התגוררו בה יחדיו מאז רכישתה ועד לפטירת המנוחה.

         

      • הגם כי הצדדים חלוקים באשר למקורו של ההון הראשוני ששימש לרכישת הדירה, אין חולק כי ניטלה משכנתא, אשר החזריה שולמו במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג.

        (לא הוצגו בפני נתונים בכל הנוגע ליחס המשכנתא מסכום רכישת הדירה).

        אמנם הצדדים חלוקים באשר לעבודת המנוחה (לטענת התובע המנוחה לא עבדה מאז שבו הצדדים לעיר... בשנת 1985). ואולם, אף אם נקבל את טענת הנתבעים לפיה המנוחה עבדה ותרמה לתא המשפחתי, אין בכך כדי לסתור את טענת התובע אודות תרומתו שלו (וזו אכן לא הוכחשה).

         

        ראה גם בחקירתה של הבת ש', כאשר נשאלה האם התובע נשא בתשלום המשכנתא :

        "... אני לא אמרתי שהוא לא שילם בכלל, יכול להיות שהיה חלק מזה. אבל עוד פעם לאמא שלי היו גם זכויות פנסיוניות, היא עבדה, אתה לא יודע את כל הנתונים בין בני זוג. אני יכולה להגיד לפי מה שהוא הציג והוא עבד אני יודעת, הא שילם חלק. אבל להגיד שאמא שלי לא שילמה בכלל מבחינתי זה לא נכון ולכן יש לי ספק גדול"(עמ' 27, ש' 6-11).

         

        אציין כי לטענת התובע, בנכס בוצעו השקעות במהלך חייהם המשותפים בהן נשא הוא (עמ' 3, ש' 12-15, 36-38; עמ' 4 ש' 19-25) – אולם טענה זו לא הוכחה.

         

      • כמפורט לעיל, הצדדים ניהלו את חייהם בשיתוף (עוד על השיתוף ר' לעיל בעניין ח-ן הבנק, הפנייה למבטחים).

         

        37.זאת ועוד, בסע' 2 ו' לצוואה, שם קובעת המנוחה: "במידה והדירה הנ"ל תמכר ובמקומה יהיה לנו דירה אחרת, כל התנאים שבסעיפים לעיל יחולו עליה".

        בעוד שהנתבעים למדים מהוראה זו על אומד דעתה של המנוחה להעניק לתובע זכות מגורים בלבד בכל נכס חלופי, סבורני כי בקביעה זו יש ללמד דווקא על אומד דעתה של המנוחה בדבר היות הדירה משותפת.

         

        38.אעיר, כי לא מצאתי כי יש לייחס משקל לעובדה כי המנוחה מימשה זכות אישית / הנחה ממשרד השיכון לצורך רכישת הדירה (כטענת הצדדים שניהם, וכעולה אף מהמסמכים שהוצגו), ואין זה מן הנמנע כי זו היתה הסיבה לרישום הדירה על שמה (מה גם שבאותה העת היה התובע נשוי לאחרת). ראה גם עדות התובע, לפיה במהלך חייהם המשותפים נהגה המנוחה לממש הטבות/הנחות המגיעות לה בהיותה גרושה (לדו. הנחה בחשמל - עמ' 13, ש' 9-13).

         

        39. מעדות התובע עולה, כי סבר כי די בשינוי הסטאטוס ביניהם ל'נשואים' כדי להבטיח את זכויותיו ו/או נתן אמון במנוחה ובהתחייבותה כלפיו:

        "היא אמרה לי שאנחנו התחתנו, נתחתן וזה הדירה בין שנינו, חצי בשבילך חצי בשבילי ככה היינו מדברים" (עמ' 4 ש' 3-4; ראה גם עמ' 4 ש' 19-20, 32-34, ועמ' 5)

         

        "ש. ... עכשיו אני שואל אותך ידעת שיש צוואה.

        ת. אבל אנחנו התחתנו, נגמר זה. זה נגמר כבר

        ש. אז התחתנתם והייתה לה צוואה.

        ש. כן היה דיבר בינינו מה זה, מה זה".  (עמ' 5 ש' 29-32)

         

        40.בהינתן כל האמור לעיל, ובהינתן המגמה בפסיקה להקל את נטל ההוכחה על העותר לשיתוף בדירת מגורים – הנני קובעת כי הדירה הינה נכס משותף לתובע ולמנוחה, וכי התובע זכאי למחצית הזכויות בדירה.  

         

        41.התובע אף עתר לפירוק השיתוף בדירה (יוער כי במהלך חקירתו עלה כי מאז שוחרר מאשפוז ונוכח מצבו הרפואי – הוא מתגורר בפועל אצל בתו ואינו מתגורר בדירה). 

        בהינתן הקביעה כי הזכויות בדירה משותפות לתובע ולמנוחה ובהינתן הוראות סע' 37 לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969 – ניתן בזאת צו לפירוק השיתוף בדירה.  

         

        חשבונות הבנק  

        42.בהתאם למסמכים שהוצגו, ע"ש בני הזוג חשבון משותף וכן חשבון מט"ח בבנק..., כן קיים חשבון נוסף ע"ש המנוחה לבדה המצוי אף הוא באותו בנק ובאותו סניף.

         

        חשבון משותף מס' --- וכן חשבון מט"ח --- רשום ע"ש בני הזוג

        על מנת לקבוע את הזכויות בין השותפים בחשבון בנק משותף, הבחינה הפסיקה בין:

        חשבון בנק אשר נפתח מראש על שם שני השותפים- שאז קיימת חזקה שהכספים משותפים ועל הרוצה לטעון אחרת- נטל ההוכחה לכך;

        חשבון שנפתח תחילה על ידי שותף אחד, והשותף השני צורף בשלב מאוחר יותר – שאז, על השותף שהצטרף להוכיח כי מדובר בכספים שניתנו לו במתנה (על פי הקבוע בחוק המתנה).

        (ראה בע"מ 4739/15 פלונית נ' פלוני, פסקה 8 [פורסם במאגר "נבו"] (30.12.15).

         

        לא הוכח בפני כי לא חלה החזקה בכל הנוגע לשותפות בחשבון כאמור לעיל ו/או כי החשבון לא נפתח מלכתחילה כחשבון משותף לבניה"ז.

         

        טענת התובע כי מקור הכספים שהופקדו לחשבון בכספיו שלו לא הוכחה, ובהינתן קביעתי לעיל כי בני הזוג נהגו בכוונת שיתוף ועל כן יחולו עליהם הלכת השיתוף ו/או איזון המשאבים, ונוכח היות החשבון רשום על שם התובע והמנוחה יחדיו– נדחית.

        הנני קובעת כי הכספים בחשבון המשותף שייכים לתובע ולמנוחה בחלקים שווים.

         

        חשבון ע"ש המנוחה  מס' ---

        לא הוצגו מסמכים כלשהם בעניין חשבון זה, לרבות מועד פתיחתו ו/או מקור הכספים שהופקדו בו. כן לא הובהר מדוע מלכתחילה נפתח החשבון ע"ש המנוחה.

         

        ראה לעניין זה עדות הבת ש':

        "ש. ... אני רוצה עוד פעם לחזור לחשבונות הבנק, אמא שלך לא סיפרה לך למה היו שני חשבונות בנק, חשבון של אמא שלך וחשבון משותף?

        ת. לא

        ש. לא אמרה לך למה? או שלא שיתפה אותך.

        ת. היה לה חשוב שיהיה לה כסף בצד, שלה שהיא תוכל להשתמש בו בצרכיה.

        ש. זה כסף שנסגר

        ת. היה לה חשוב שיהיה לה כסף, ביטחון שלה. יכול להיות שגם אני הייתי רוצה שיהיה לי דבר כזה. והיה להם את החשבון,

        ש. למה שני חשבונות? למה?

        ת. אין לי תשובה להגיד לך. "(עמ' 27, ש' 5-14).

         

        בכל מקרה, אין בקיומו של חשבון ע"ש המנוחה בלבד משום ראיה לקיומה של הפרדה רכושית, וודאי כאשר לא הובהר /הוכח מה היתה הההנהלות מהחשבון המשותף אל מול ההתנהלות מהחשבון ע"ש המנוחה ו/או בסיס ההפרדה הנטענת בכספים אלו.

         

        כמו כן כאמור לעיל נקבעה כוונת השיתוף על הנכסים הן במהלך חייהם המשותפים כידועים בציבור, והן בתקופת נישואיהם.

         

        נוכח האמור, יש לראות גם בכספים בחשבון זה ככספים משותפים לבני הזוג.

         

        43.מכל האמור לעיל אני מורה כדלקמן:-

        א. ניתן בזאת, פסק דין הצהרתי לפיו יש לאזן (באופן הדדי) את זכויותיהם וחובותיהם של התובע והמנוחה שנצברו במהלך חייהם המשותפים, החל משנת 1979 ועד עד למועד פטירת המנוחה 2020.

        למען הסר ספק, כחלק מהאמור, הכספים המצויים בחשבונות הבנק מס' --- בבנק.. - הינם משותפים, בחלקים שווים, לתובע ולמנוחה.

        ב. נוכח מהות ההליך שבפני (בו לא הוצגו בפני בית המשפט הזכויות שנצברו ו/או התקיים דיון מהותי באלו), הנני מורה כי ככל שיבקש מי מהצדדים לאכוף/ לבצע פסק הדין – יהא רשאי להגיש עתירה מתאימה בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה – 1995.

        ג. ניתן בזאת, פסק דין הצהרתי לפי הדירה ברח' ... – הינה משותפת לתובע ולמנוחה על אף רישומה ע"ש המנוחה.

        ד. ניתן בזאת צו פירוק שיתוף בדירה ברח' ...

        תמורת הדירה, בניכוי הוצאות המכירה תתחלק בין התובע (מחצית) ובין יורשי המנוחה/הנתבעים (המחצית). 

        ה. ככל ולא יגיעו הצדדים להסדר מוסכם ליישום פירוק השיתוף–יבוצע באמצעות לשכת ההוצל"פ, ע"פ ס' 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995.

         

        ת"ע 24546-07-20 ות"ע 24395-07-20

        44.ביום 12.1986 ערכה המנוחה צוואתה בפני הנוטריון עו"ד ש' ז"ל כאמור, אשר הסע' הרלוונטיים בה הינם כדלקמן:

         

        2. אני מצהירה בזה על כל רכושי לאחר מותי כדלקמן:

        א. את הדירה שברח' ..., יקבלו אותה כל הילדים שלי בנים ובנות בחלקים שווים וזכותם להעביר אותה על שמם לאחר פטירתי.

        ב. זכות החזקה והשמוש ובכלל המגורים בדירה הנ"ל שברח' ... ימשיך להתגורר בה בעלי מר (פלוני) עד ליום פטירתו ובכלל זה תכולת הבית ימשיך להשתמש בה עד ליום פטירתו. מיום פטירתו, זכותם של הבנים שלי (בנים ובנות) לקבל החזקה בדירה הנ"ל ואת כל תכולת הדירה.

        ג. אין זכות ליורשים שלי, דהיינו הבנים והבנות שלי ו/או כל יורש אחר שבא במקומם, להתערב ולהתנגד, שלטובתם אני צוויתי את הבעלות בדירה הנ"ל ובקשר לחזקה ולמגורים והשמוש בדירה הנ"ל ובכלל זה תכולתה לבעלי (פלוני).

        ד. הזכות לקבלת הדירה הנ"ל ותכולה רק לאחר פטירתי.

        ה. בעת פטירתי זכותו של מר (פלוני), לרשום הערה במוסדות הנוגעים בדבר, בקשר לזכויותיו לפי צוואה זו.

        ו. במידה והדירה הנ"ל תמכר ובמקומה יהיה לנו דירה אחרת, כל התנאים שבסעיפים לעיל יחולו עליה.

        3. כל התכשיטים שיש לי ו/או שיהיו לי בעתיד, הן בבית והן בבנקים ו/או יהיו מופקדים אצל צד ג ובכלל זה כל דבר בעל ערך, יקבלו אותם הבנים והבנות שלי בחלקים שווים, ועל בעלי (פלוני), למסור אותם לידם במידה והם נמצאים בבית.

        4. במידה ויהיו לי רכוש, דירות ו/או מגרשים יקבלו אותם יורשי הבנים והבנות בחלקים שווים.

           [... ]

           8. אני ממנה בזה את כל הילדים שלי ו/או כל אחד מהם לחוד לקיים צוואתי זו ובכלל זה בעלי

           הנ"ל מר (פלוני), ואכן בעת הבקשה לקיום צוואה שתרשם הערה במקום שרשומה

           הדירה הנ"ל ו/או כל דירה אחרת שבמקומה כי למר (פלוני) זכות המגורים בדירה הנ"ל עד ליום פטירתו מן העולם.

            

           ולראיה באתי על החתום 12.86.

            

           45. התנגדות התובע לצוואת המנוחה, מתייחסת אך ורק לעניין כספים המצויים בחשבון בבנק דיסקונט בחשבון הרשום ע"ש המנוחה .

           לטענתו, המנוחה לא צוותה כספים אלו בצוואתה ויש ליתן לגביהם צו ירושה.

            

           46. העיקרון לפיו "מצווה לקיים את דברי המת" הוא עיקרון יסוד של השיטה המשפטית הישראלית בדיני ירושה.

            

           47.סע' 54 (א) לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") קובע:

           "מפרשים צוואה לפי אומד דעתו של המצווה כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה, ובמידה שאינה משתמעת מתוכה – כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות."

            

           48. בע"א 239/89 רוזה שרש נ' גלילי, פ"ד מו (1) 861, נקבעה ההלכה לפיה יש לפרש צוואות בגישת הפרשנות הדו-שלבית: "הסעיף מבחין בין שתי בחינות פרשניות ואף מדרג ביניהן: הבחינה הראשונית היא "פנימית", באשר מטרתה לאמוד את דעתו של המצווה "כפי שהיא משתמעת מתוך הצוואה". הבחינה השנייה היא "חיצונית", בהיותה נזקקת לנסיבות שאין לעמוד עליהן מתוך הצוואה. היזקקות לנסיבות חיצוניות כמקור אפשרי לאומד דעתו של המצווה איננה מותרת אלא במקרים בהם אין לאמוד את דעת המצווה מתוך הצוואה".

            

           בע"א 1900/96 איזבל טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי, נג (2) 817, הציג כב' הנשיא (בדימוס) ברק דרך פרשנות אחרת, הממזגת את שלב הפרשנות הפנימית והחיצונית יחדיו, ולפיה התהליך הפרשני אינו צריך להתחלק לשני שלבים. הפרשן רשאי לפנות לנסיבות חיצוניות באופן חופשי, ללא מגבלות פורמאליות, גם כאשר לשון הטקסט המשפטי ברורה. עוד הוסף שם, שבמתח הפנימי שבין "הגוף" (טקסט הצוואה), לבין "הנשמה" (אומד דעת המצווה), יש ליתן בפרשנות הצוואה, משקל מיוחד ל"נשמה", שכן אינטרס היחידי הראוי להגנה בצוואה הוא רצון המצווה לעומת אינטרס הסתמכות של היורשים עפ"י הצוואה, או של כל אדם אחר.

            

           49.לאחר ששקלתי טענות הצדדים וכן בחנתי ההלכות מצאתי כי לשון הצוואה תומכת בפרשנות

           המחילה את הוראות סע' 4 לצוואה אף על כספים ו/או חשבונות בנק ו/או כל רכוש אחר אשר

           לא צוין במפורש בצוואה , כמעין "סעיף סל".

            

           50. המילה "רכוש" בסע' 4 לצוואה, הגם כי לאחריה נוסף פירוט ספציפי והגם כי סעיפים אחרים/

           נוספים בצוואה מתייחסים לרכוש ספציפי אין בהם כדי לגרוע ממשמעות מונח זה ככולל כספים ו/או זכויות אחרות.

            

           שאם לא כך - מהי מטרתה של "הוראת סל" מלכתחילה, אם לא להידרש בצוואה לאפשרות קיומם של נכסים נוספים / אחרים שלא הוזכרו המפורשת ו/או שלא היו ידועים ו/או טרם נרכשו ו/או שמא אף נשכחו?

            

           51. צוואת המנוחה הינה קצרה ופשוטה ומקריאתה עולה אף אומד דעתה הברור של המנוחה –

           כי ביקשה לצוות כל רכושה לרבות חלקה בכספים בחשבון הבנק על שמה (מחצית מהכספים בחשבון כאמור לעיל) וכן חלקה בכספים בחשבון הבנק המשותף (מחצית הכספים בחשבון), לילדיה בחלקים שווים.

            

           52. כך, לשון הצוואה תואמת את אומד דעת המנוחה ודין טענותיו של התובע בעניין זה להידחות.

            

           53. מכל האמור לעיל, הנני דוחה את ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה. כפועל יוצא, ניתן צו קיום לצוואת המנוחה (ניתן להגיש צו לחתימתי). 

            

           סוף דבר

           54. נפסק כאמור בפסה"ד.

            

           55. בנסיבות נוכח תוצאת ההליך (כאשר התקבלו ונדחו חלק מטענות כל אחד מהצדדים) ועל מנת שלא להסלים את היחסים בין התובע לבין ילדי המנוחה – לא מצאתי לחייב בהוצאות.

            

           המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותסגור את התיק.

            

           ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ג, 09 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.