הרחבת זמני השהות עם הקטין כך שבהתאם להסכם, זמני השהות היו מצומצמים וכיום הינם בחלוקה של 8:6 לטובת האם, כשהוא לבדו נושא בנטל הנסיעות.
21.האם מנגד מעלה שלל טענות ביחס לטענות האב, ומוסיפה שהכנסתו גדלה למן המועד בו נחתם ההסכם, בעוד הכנסתה פחותה. לכך יש להוסיף שהאב טוען להוצאות גבוהות עבור התא משפחתי מבלי להידרש ולפרט אודות הכנסות אשתו, ומהמסמכים שצורפו על ידו, זו משתכרת שכר של 9,100 ₪ נטו, וכן זכאית לדמי מזונות עבור בנה המתגורר עמם.
22.כמפורט לעיל, במסגרת החלטתי בבקשת האב להפחתת דמי המזונות, כסעד זמני, נתתי דעתי לנסיבות הנ"ל ובחנתי אותן לעומק, לרבות גילו של הקטין כיום ובמועד בו נחתם ההסכם; הפרשי הכנסות אותם מצאתי כמסתכמות אצל האב בסך 14,275 ₪ בחודש משכר עבודה, ואצל האם בסך 7,500 ₪ (עפ"י ממוצע שכרה בהפחתת תשלומי חובה ע"ס 7,207 ₪ בחודש והכנסותיה ממקורות נוספים, ובכלל זה קצבת ילדים בסך של 152 ₪ בחודש, תשלומים חד פעמיים מחב' ביטוח, מענקי עבודה וקצבת סיוע בשכ"ד ממשרד הבינוי והשיכון); העובדה שהתובע נישא פעם שנייה ומכלכל יחד עם אשתו משפחה בת 6 נפשות (כולל בנה מנישואיה הקודמים; כן נדרשתי להרחבת זמני השהות באופן שבו יחס זמני השהות הינו 43%:57% לטובת נתבעת, תוך שקבעתי בסיפא לסעיף 23 להחלטתי כדלקמן:
"מובהר שאין בקביעתי זו בכדי לחייב או ללמד על תוצאות התביעה לגופה, ופס"ד יינתן רק לאחר שניתן יהיה לקבוע זמני שהות באופן סופי כמו גם יומצאו כלל המסמכים מהם ניתן ללמוד על השתכרות הצדדים מכל מקור שהוא, כמו גם הכנסתם הפנויה. הוצאות בגין בקשה זו יילקחו בחשבון במסגרת פסה"ד הסופי."
בהתאמה, אבחן את רכיבי המזונות בהם לטענת הצדדים חל שינוי נסיבות מהותי, ובמידת הצורך השפעתם על דמי המזונות שנקבעו;
שינו במצבם הכלכלי של הצדדים;
23.לפי תלושי שכר מחודשים 2/21 ועד 1/22 התובע מועסק בחברת ***** בשכר ממוצע של 14,436 ₪ לחודש לאחר ניכוי תשלומי חובה ובתוספת רכב צמוד בשווי 3,170 ₪. עיון בתדפיסי חשבון הבנק המשותף של התובע עם אשתו השנייה מלמד שבוצעו מספר תנועות חריגות, ביחס להן הבהיר שסך של 72 אש"ח ו- 92 אש"ח נתקבל ממכירת דירתו הקודמת ונעשה בהם שימוש לצורך רכישת דירתו החדשה. כן מפרט שנתקבל בחשבון סך של 2,500 ₪ בגין החזר שכ"ט; 33 אש"ח בגין דמי לידה, 35 אש"ח הלוואה ממקום העבודה (ולכך צירף ההסכם), הפקדות ותקבולים שונים בכמה מאות שקלים בגין מתנות לאירועים (ברית ובר מצווה).
מכל המפורט לעיל, ולאחר בחינת הכנסותיו הממוצעות מצאתי לקבוע את שכרו הממוצע, המשקף את פוטנציאל השתכרותו ואת יכולתו הכלכלית בסך של 17,600 ₪ בחודש.
24.מהנתונים כפי שהובאו לפניי ומטענות הנתבעת הן בסיכומיה והן עפ"י גרסתה בחקירתה עולה שבחודש 7/22 החלה לעבוד כפקידה בשכר ממוצע של 6,300 ₪ לחודש. כן זכאית לקצבת ילדים וסיוע בשכ"ד ע"ס 1,090 ₪. בחקירתה ציינה ששכרה יהיה גבוה יותר, וכפי שהצהירה:
"התחלתי עבודה לפני שבועיים ב******. אשתכר 7,500 ₪. אין לי תלוש להראות. אני מציגה בפני בית המשפט הסכם עבודה.
....
זה לא מכירות, זה רכזת. המשרה זה לרכז את כל הפניות שמגיעות למשרד, אין להם שם מערכת ממוחשבת, הם עובדים עם אופיס, הם רוצים שזה יהיה מסודר להם באופיס."
מכל המפורט לעיל, לאחר בחינת כלל הכנסותיה כמפורט לעיל, כמו גם הנתונים הספציפיים לרבות השכלתה ועיסוקה כיום ובעבר ורכושה מכל סוג, מצאתי לקבוע את ממוצע שכרה, המשקף את פוטנציאל השתכרותה ואת יכולתה הכלכלית בסך של 7,500 ₪. (יובהר שסכום זה מתייחס לשכר עבודה ואינו כולל את הסיוע בשכ"ד).
25.מעיון בטענות הצדדים, כמו גם המסמכים שצורפו, עולה שלמן היום בו הוגשה התביעה ועד היום משכורתם של שני הצדדים עלתה (כך לשם הדוגמא משכורתו הממוצעת של האב הייתה כ- 13,000 ₪ ומשכורתה הממוצעת של האם הייתה כ- 4,300 ₪). ואולם, מי מהצדדים לא עמד והוכיח את השינוי הספציפי בהכנסות הצד השני, למן המועד בו נחתם ההסכם. על כן, בנסיבות אלה לפיהן משכורת שני הצדדים עלתה בשיעור קרוב, ושעה ששניהם בחרו להתייחס להכנסות אלה כמחייבות, הן שיעמדו בבסיס ההכרעה, ללא שהגידול בשכר החודשי של שני הצדדים יחשב כשינוי נסיבות.
זמני השהות של הקטין עם האב;
26.כידוע, לשינוי מהותי בזמני השהות קיימת השפעה על גובה דמי המזונות. ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט סארי ג'יוסי [אב"ד] עמ"ש (מחוזי חיפה) 47200-12-20 א. נ' ב. (נבו 27.06.2021) שם קבע; "בענייננו יש לקבוע את גובה דמי-המזונות בהם על המערער לשאת, בפריזמה של השינוי שחל מאז מועד מתן פסק-הדין הראשון בעניינם של הצדדים, וזאת כשהשינוי התחולל בשל הפסקת הסדרי-השהות של המערער עם הקטין."
27.בהתאם להוראות ההסכם, זמני השהות של האב עם הקטין נקבעו לימים ב' ו- ד' בין השעות 17:00-20:00 וכן בכל סופ"ש, ביום שישי החל מהשעה 09:00 / סיום המסגרת החינוכית ועד השעה 18:00, או בשבת החל מהשעה 09:00-18:00. לעניין חגים נקבע שהקטין יחגוג עם הצדדים לסירוגין, בעוד בחופשים תשמר חלוקת זמני שהות הרגילה.
28.כיום בהתאם להמלצות העו"ס שקיבלו תוקף של פס"ד ביום 2.12.21, זמני השהות עם האב הורחבו באופן משמעותי, כך שאלה מתקיימים במועדים כדלקמן:
•בשבוע הראשון, בימי שני ורביעי החל מהשעה 17:00 ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית ובסוף השבוע מיום שישי מסיום המסגרת החינוכית וככל ואיננה מתקיימת, מהשעה 12:00 ועד יום ראשון ישירות למסגרת החינוכית.
•בשבוע השני, בימי שני וחמישי מהשעה 17:00 ועד למחרת ישירות למסגרת החינוכית. ככל ואין מסגרת חינוכית, עד יום שישי בשעה 12:00. באחריות האב לאסוף את הקטין ולהחזירו לבית האם.
29.כמו כן, ביום 2.1.22 הגיש העו"ס המלצות משלימות לעניין חלוקת זמני שהות בחופשים ובחגים, וזאת בזיקה להוראות פס"ד מיום 2.12.21 (ראה סעיף 8 לפס"ד שם קבעתי שאלה ימסרו לצדדים). אציין שבתסקירו ציין העו"ס שלחלוקה זו הגיעו הצדדים בהסכמה (ראה שורה אחרונה בעמוד הראשון לתסקיר). בהתאם, נקבע שגם בחגים ובחופשים תתקיים חלוקת זמני שהות שוויות, כך לדוגמא, בחופש הגדול, הקטין ישהה עם כל הורה שבוע שלם באופן מתחלף.
30.אציין, שחרף כך שזמני שהות אלה נקבעו בפס"ד שניתן לא מזמן, נטועה מחלוקת בין הצדדים, בעוד האם גורסת שהאב אינו חולק בנטל הטיפול בזמן מחלות, סגרים ובידודים, כמו גם שאינו אוסף את הקטין מהמסגרת החינוכית אלא במועד מאוחר לכך, ישירות מביתה. מאידך, גורס האב שזמני השהות מתקיימים כסדרם ואלה עולים לכדי משמורת משותפת, ובניגוד לטענות האם שהה עם הקטין גם בחופשים, בחגים ובימי מחלה. כך למשל הצהיר "שבועיים אני והבן היינו אחד על אחד בבית, נאלצתי להוציא את אמי מהבית שלה כדי שנהיה שם בבידוד" (עמ' 36 לפרוטוקול שו' 5-6). עוד גורס שהאם שינתה ממקום מגוריה, כך שכיום מתגוררת ב*****, והוא נושא במלוא נטל הנסיעות, למרחק לא מבוטל.
31.לאחר מתן פס"ד הקובע את זמני השהות, שוב נתגלעה מחלוקת בין הצדדים בשאלת המסגרת החינוכית אליה ירשם הקטין. בהליך שם, מונתה עו"ס לס"ד ואפוט' לדין ואלה הגישו תסקיר ודיווח, בהתאמה. מעיון בהם עולה שלא דווח על הפרת זמני שהות מטעם מי מהצדדים, למעט טענה שהאב אוסף את הקטין בשעה 17:00 ולא מהמסגרת החינוכית. ואולם, הוראות פס"ד קובעות כי זו שעת האיסוף ועל כן אין המדובר בהפרה, ולעניין זה טענת האם נדחית. כן מצאתי לדחות את טענות האם ולפיה ההסכם צופה פני עתיד ונקבעה אפשרות להרחבת לינה, ועל כן השינוי כיום אינו מהווה שינוי מהותי; לעניין זה די בכך שהאב נדרש בהגשת הליך משפטי, אשר התברר למעלה משנתיים ונדרשו החלטות שיפוטיות רבות, בטרם הורחבו זמני השהות לרבות לינה בביתו. ככל וכטענת האם, עניין זה היה מעוגן בהסכם, הרי שלא היה צורך בהליך המשפטי, בו יוזכר, התנגדה האם להרחבת זמני השהות.
32.מכל האמור עולה שחל שינוי נסיבות מהותי ביחס לזמני השהות כך שבמועד בו גובשו ואושרו ההסכמות, הקטין לא לן בבית האב כלל ולא הייתה חלוקת זמני שהות בחופשים. לעניין זה אפנה לדבריו של כבוד השופט סילמן בעמ"ש 1237-09-21 שם קבע: " אין חולק כי שינוי בהיקף קשר בין קטינים להורה מהווה בגדר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחודשת של גובה דמי המזונות. כך כשמדובר בניתוק קשר וצמצום זמני השהות, וכך כשמדובר בהרחבתם. יודגש, כי כמדיניות ראוי ונכון להכיר בהרחבת זמני שהות משמעותיים בין הורה לילדיו כשינוי נסיבות, משנעלה מספק בעיניי כי הדבר עולה בקנה אחד עם טובת קטינים."
שינוי בגיל הקטין והוצאותיו, ובהרכב משפחת האב:
33.אכן, כטענת האב, ההסכם נחתם כאשר הקטין היה בן כשנה וכיום הינו בן כ- 10 שנים. מכאן, טבעי והגיוני שפילוח ההוצאות וטיבן, השתנה בהתאם לצרכיו, כאשר במועד בו נחתם נדרשו הצדדים להוצאות גבוהות יותר הקשורות בעלויות גנים וצהרונים כמו גם תצרוכת אישית (טיטולם ותמ"ל), בעוד כיום, אלה התחלפו בהוצאות אחרות המאפיינות קטין בגילו. יחד עם זאת, אין באמור בכדי להוות בהכרח שינוי נסיבות מהותי. עובדה זו מקבלת משנה תוקף מקום בו לא עלה בידי התובע, לפתחו נטל ההוכחה, להצביע על שינוי ספציפי. וחשוב מכך; כמפורט לעיל, בפסיקה ארוכה נקבע שהסכם שנחתם בין צדדים צופה פני-עתיד. נהיר, כי בעת חתימת ההסכם ידעו הצדדים שטיב ההוצאות ישתנה, בהתאם לגילו של הקטין, ואין המדובר בעובדה חדשה אשר לא היתה ידועה לאב, או לא ניתן היה לצפותה.
34.כך גם לעניין טענת האב ולפיה מצבו האישי השתנה; נהיר כי עת נפרדו הצדדים לפני כ- 9 שנים, בעודם צעירים בגיל, ידעו, ולמצער כך תיכננו, שימשיכו בחייהם, ויבנו תא משפחתי חדש. בנסיבות אלה, אין המדובר בנסיבות חדשות אשר לא היו ידועות וצפויות. לכך יש להוסיף שמקובלת עליי טענת האם ולפיה, אשת התובע עובדת ומשתכרת ולא נסתרה הטענה שהכנסתה ממשכורת הינה כ- 9,100 ₪ נטו, וכן זכאית לקבל דמי מזונות עבור בנה המתגורר עמה, שכן התובע נמנע מלצרף מסמכים להוכיח את הכנסתה. אכן, כפי שנפסק בהלכת ורד (ע"א 552/87), הולדת ילד נוסף מאישה אחרת מהווה עקרונית שינוי נסיבות מהותי לצורך דיון בסוגיית המזונות. עם זאת, הודגש, כי שינוי נסיבות זה יחול רק מקום בו יעלה בידי העותר להוכיח ירידה חדה במצבו הכלכלי ובכלל זה ירידה בהכנסותיו. בחובה זו לא עמד האב; כמפורט לעיל, לא הוכחה ירידה בהכנסתו, ומתלושי השכר שהוצגו עולה שהכנסתו גדלה. לכך יש להוסיף שאשתו עובדת, תוך שלא הובררה התמונה הכלכלית השלמה ביחס לתא המשפחתי, מקום בו האב סירב להציג את כלל המסמכים ביחס לשני בני הזוג. מכאן, ובהתאם להלכה שנקבעה בע"א 381/86 מפי כבוד השופט שמגר ולפיה "אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות" מצאתי לדחות את טענות האב, לעניין זה.
צרכי הקטין;
35.במסגרת תביעה להפחתת מזונות נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ואין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה. (ראה בתמ"ש (ת"א) 52946/97 ג.א נ' ג.ב.א (פורסם במאגרים, 30.3.09)). לאמור; עת בית המשפט נדרש לבחון שינוי נסיבות, הוא אינו אומד את צרכי הקטין מהתחלה, והסכמת הצדדים מחייבת לעניין זה. בעניינו, לא עלה בידי הצדדים בכדי להוכיח שחל שינוי מהותי ספציפי בצרכי הקטין, תוך שמצאתי לדחות את טענת האב ולפיה נוכח השינוי בגיל הקטין, חל שינוי בהוצאותיו. מכאן, הוצאות הקטין הינן כפי שנקבעו ע"י הצדדים, בסך של 2,800 ₪ לחודש, כולל מדור ואחזקתו.
יישום;
36.כידוע, מטרת העל הינה "חתירה אל שוויון מהותי שאינו מתעלם ממכלול השיקולים ומהמורכבות של הסיטואציה" (דברי כב' השופט מזוז בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית; ראה גם עמ"ש 52480-06-20). צרכי הקטין, כמפורט, נקבעו בסך של 2,800 ₪ לחודש, כולל מדור ואחזקתו. זמני השהות במועד זה היו מצומצמים עד מאוד, באופן שבו מצאתי לקבוע שלא היה בהם בכדי לפחית מההוצאות בהן נשאה האם, עבור הקטין. כיום, חלה חלוקת זמני שהות נרחבת באופן בו הקטין שוהה בבית האב כ- 43% מהזמן. אדרש להשפעת השינוי על דמי המזונות;
37.ראשית אציין שצורכי הקטין כפי שנקבעו כוללים את הוצאות המדור ואחזקתו. את חלקו של הקטין בהוצאות אלה האם אינה אומדת ואינה מפרטת כלל ועיקר. מעיון במסמכים שצורפו, כמו גם מחקירתה, עולה שהאם והקטין מתגוררים בדירה שכורה, ודמי השכירות הינם בסך של 2,800 ₪, וכזכור האם זכאית לסיוע בשכ"ד. מכאן ולאור סמכותו של בית המשפט לאמוד הוצאות שלא הוכחו על דרך האומדנה ומבלי להיזקק להוכחה מדויקת זאת בהתבסס על ניסיון חייו וידיעתו השיפוטית (ע"א 687/83 מזור נ' מזור, פ"ד לח(3) 29, עמ' 33 (15.7.1984); ע"א 93/85 שגב נ' שגב, פ"ד לט(3) 822 עמ' 828 (31.10.1985)), אני קובעת את הוצאות אחזקת המדור בסך 1,200 ₪. מסכום כולל זה יש להפחית את הסיוע אותו מקבלת האם בסך 1090 ₪, ומכאן הוצאות אלה מסתכמות בסך של 2,910 ₪.
38.לעניין חלקו של הקטין בהוצאות אלה קבע ביהמ"ש בעמ"ש (מרכז) 65692-11-19 ד.ס. נ' ל.צ.ס. (22.9.20) כי "הדרך הראויה לחשב את רכיב המדור לקטין המתגורר בשני בתים היא בדרך של הערכת עלות סבירה בעניינו וחלוקת אותה עלות על פי יחס זמני השהות ושיעור השתכרותם". עוד נקבע שנהוג לחייב אב בהשתתפות בשיעור של 30% מהוצאות מדור עבור קטין אחד (ע"א 52/87, הראל נ' הראל, פ"ד מ"ג(4), 201, 205) 40% בעבור שני קטינים ו- 50% עבור שלושה קטינים. בהתאמה; חלקו של הקטין בהוצאות המדור ואחזקתו על פי צרכיו כפי שנקבעו ולאור הסיוע לו זכאית האם בתשלום שכ"ד, הינו 900 ₪ והוצאותיו כוללות שהות ושאינן כוללות שהות הינן 1,900 ₪.
39.בהלכת בע"מ 919/15 נקבע שיש להבחין בין הוצאות הקטין הנוגעות לקיום היומיומי והקשורות בזמני שהותו עם כל אחד מההורים (כגון כלכלה) לבין הוצאות שאינן קשורות שהות (כגון ביגוד, הנעלה, ספרים, ציוד בית ספר וכו'). לעניין הבחנה בין הוצאות תלויות שהות להוצאות שאינן תלויות שהות נקבע בעמ"ש 12792-10-19 (מחוזי מרכז, פורסם בנבו) מפי כבוד השופט שוחט כדלקמן: "בהתאם להלכת 919 יש לערוך אבחנה בין צרכים תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון כמה זמן שוהים הקטינים אצל כל אחד מההורים לבין צרכים שאינם תלויי שהות שלצורך קביעתם יש לבחון רק את יחס ההכנסות. במילים אחרות: לצורך קביעת שיעור המזונות של רכיבים כמו מזון ומוצרי היגיינה יש לבחון בנוסף ליחס הכנסות של כל אחד מההורים, גם את יחס זמני השהות, היות שעלות רכיבים אלו היא פונקציה של משך השהות שהקטין נמצא בביתו של כל אחד מהוריו. אולם, ביחס להוצאות כגון תספורת, תשלום לטלפון נייד, קניית ילקוט, צורכי לימוד - המשתנה היחיד הוא יחס ההכנסות ולא זמני השהות, היות שאין קשר בין עלות רכישת מוצרים אלו לבין זמני השהות שהקטין נמצא אצל כל אחד מההורים".
40.בעניינו, לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה חלוקת זמני השהות וצרכי הקטין מצאתי לקבוע שמחצית מההוצאות תלויות שהות ומחציתן אינן תלויי שהות (ראה לעניין זה תלהמ (ת"א) 9494-10-17 פלוני נ' פלונית מפי כבוד השופט יהורם שקד ותלה"מ (קריות) 59480-10-18 פלוני נ' פלונית מפי כבוד השופטת שירי היימן, פורסמו במאגרים). אשר על כן, ההוצאות התלויות שהות מסתכמות בסך של 950 ₪ וההוצאות שאינן תלויות שהות מסתכמות בסך של 950 ₪.
תוצאה:
41.השפעת השינוי בזמני השהות על הוצאות המדור ואחזקתו; חלקו של הקטין הינו כאמור 900 ₪. לאור חלוקת זמני השהות, והכנסות הצדדים, מצאתי לקבוע שכיום חלקו של האב בהוצאות אלה, הינו 400 ₪.
42.השפעת השינוי בזמני השהות על הוצאות תלויות שהות; אלה הוערכו בסך של 950 ₪, לאור חלוקת זמני השהות אני מוצאת לקבוע שחלקו של האב בהוצאות אלה הינו 450 ₪.
43.השפעת השינוי בזמני השהות שאינן תלויות שהות; אלה הוערכו בסך של 950 ₪. לאור הכנסות הצדדים בהן לא חל כל שינוי, אני מוצאת לקבוע שחלקו של האב בהוצאות אלה הינו 650 ₪.
44.מכל האמור לעיל חלקו של האב בהוצאות הקטין, הכוללות את הוצאות המדור ואחזקתו הינו 1,500 ₪.
המועד בו יחול החיוב:
45.על פי הפסיקה הענפה, אין להורות על השבת מזונות שנאכלו שמא יהיה בכך בכדי לפגוע ברווחת הקטין. החזר דמי מזונות ששולמו נתונים לשיקול דעת בית המשפט וזה ישקול את "כל הנסיבות, לרבות אם מדובר במזונות אשה או ילדים, האם המזונות כבר נאכלו, האם ההחזר לא יפגע בקיום הילדים, או האשה, האם סביר בנסיבות העניין לצוות על ההחזר, האם הוא צודק, האם מדובר בסכומים גדולים ובמקרה כזה האם הם שולמו בפועל או טרם שולמו וכיו"ב" (תמ"ש (י-ם) 16933/99 ל' ש' נ' ל' י' [פורסם במאגרים] (02/01/2005); ע"א 125/86 סימונוב נ' סימונוב, (פורסם במאגרים]; ע"א 591/81 פורטוגז נ' פורטוגז, פ"ד לו(3) 449, בעמ' 463).
46.עוד נקבע "ככלל גזירת חיובים היא מיום הגשת התביעה לאור הסתמכות לאפשרות שינוי, אולם, האמור נתון לשיקול דעתה הנרחב של הערכאה הדיונית בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה לגופו." (ראה דבריו של כבוד השופט סילמן בעמ"ש 1237-09-21); התביעה לפניי ותביעת האב להרחבת זמני שהות הוגשו שתיהן בחודש 3/18; בחודש 8/19 ניתן תוקף של החלטה להמלצות התסקיר מיום 8.8.19, וזמני השהות של הקטין עם האב הורחבו כך שנקבע שילון בביתו 6 לילות מהלך שבועיים. ביום 2.12.21 ניתן פסק הדין המאשר את זמני השהות שנקבעו, ובהמשך, אלה הורחבו גם בחגים וחופשים.
47.ביום 2.12.21 הודיעה האם שהיא עומדת על טענתה לפיה אין מקום להפחית את דמי המזונות שנקבעו בהסכם, כלל, חרף הרחבת זמני השהות. לאור עמדתה, אשר הובעה גם במועדים מאוחרים לדיון, התקיים לפניי דיון הוכחות, מסגרתו דבקה בעמדתה. לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים, ובכלל זה זכותה של האם לקבל את יומה בבית המשפט אגב ניהול ההליך, אל מול התנהלות האב, לרבות ניסיונו לגשר על הפערים ולהגיע להסכמות; ולאחר שנתתי דעתי לגובה דמי המזונות ששולמו על ידי האב, הפער בין דמי המזונות שנקבעו בהסכם, בהחלטת המזונות הזמניים ובפס"ד זה, והתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע במילוי צרכיו של הקטין, מצאתי שמקרה זו נופל בגדר אותם מקרים בהם יש להורות קיזוז דמי המזונות ששולמו ביתר, באופן רטרואקטיבי. התרשמתי בהתרשמות מלאה שהאב עשה כל שביכולתו על מנת להגיע להסכמות נכונות, אשר יביאו לסילוק המחלוקת כמו גם למציאת איזון ראוי בין טענות הצדדים. האם מצדה דחתה על הסף כל טענה והצעה שהועלתה מצדו, גם בשלבים מאוחרים בהם הונחו לפניה נתונים רבים אשר הם אלה שעומדים בבסיס הכרעתי, ולעניין זה צודק האב בטענותו ולפיה במסגרת ישיבת ההוכחות לא הובאו ראיות ועובדות חדשות שלא היו ידועות עובר לכך. מכאן, מקום בו האם ביקשה לנצל את קיומו של ההליך המשפטי, אגב כך שהאב נדרש לשאת בתשלומי מזונות גבוהים, אין מקום שיצא בחסר.
48.על כן; באיזון הראוי בין כלל השיקולים המפורטים לעיל, אני מוצאת לקבוע שמועד תחולת החיוב בהתאם להוראות פס"ד זה יהיה למן המועד בו ניתן פס"ד הקובע את זמני השהות המורחבים, קרי מיום 2.12.21; הקיזוז יעשה בהתאם לתשלומים שבוצעו בפועל, ובכלל זה החלטה מיום 21.2.21 מסגרתה הופחתו דמי המזונות. על אף שהתרשמתי שלא יהיה בקיזוז בכדי לפגוע בקטין כמו גם שכל צרכיו ימולאו, למעלה מן הצורך, אני קובעת שהקיזוז יעשה מחלקו של האב בהוצאות החריגות ולא מתשלומים שוטפים.
סוף דבר:
49.התביעה מתקבלת בחלקה, ובהתאם לכך, אני קובעת שהתובע יהא חב בתשלום דמי מזונות עבור הקטין בסך של 1,500 ₪ לחודש.
50.זולת האמור לא יהיה שינוי בחיובים הקבועים במסגרת ההסכם, לרבות מועדי התשלום. בנוסף, ימשיך ויישא התובע בתשלומים הנוספים עבור הקטין, ובכלל זה בהוצאות החינוך והבריאות, בהתאם לקבוע בהסכם .
51.תחולת החיוב החל מיום 2.12.21; התשלומים בהם נשא האב ביתר, יקוזזו מחלקו בהוצאות החריגות. ככל וקיים חוב, ניתן לקזז מחוב זה; ככל ולא קיים חוב, יקוזז הסכום מתשלומים עתידיים, עבור הוצאות חריגות.
52.לאחר ששקלתי את כלל השיקולים הצריכים בשאלת ההוצאות ונתתי דעתי בין היתר לכך שהתובע אינו מיוצג, מספר הדיונים שנדרשו, ההליכים, הבקשות וההתנהלות הדיונית, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות לטובת התובע; בשים לב לכך שהינה מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, ועל מנת שלא להחריף את הקונפליקט בין הצדדים, לפנים משורת הדין אני פוסקת את סכום ההוצאות על הרף הנמוך, בסך של 2,500 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי ריבית והצמדה החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
בזאת תמה המחלוקת לפניי.
המזכירות תמציא פס"ד לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ג, 12 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.
