האב נישא בשנית ונאלץ לפרנס גם את משפחתו החדשה בת שש הנפשות. השופטת הבהירה שזה כשלעצמו לא מצדיק הפחתה, אבל השינוי בזמני השהות לעומת זאת – מהותי
בית המשפט לענייני משפחה בקריות קיבל לאחרונה עתירה שהגיש אב לילד בן 10, להפחתת דמי המזונות שנקבעו בהסכם הגירושים עם גרושתו. לטענתו מאז הגירושים הוא נישא בשנית, הביא לעולם ילדים נוספים ואף עבר להתגורר בדירה גדולה ויקרה יותר. בנוסף, זמני השהות עם בנו הבכור הורחבו משמעותית מאז ההסכם, ויש להתחשב בו. השופטת ליאת דהן חיון קבעה שהעלייה הניכרת בזמן הבילוי המשותף של התובע והקטין מצדיקים להפחית את סכום המזונות החודשי בכמעט חצי.
התובע וגרושתו (הנתבעת) חתמו בינואר 2014 על הסכם גירושים שהעמיד את מזונות הקטין, יליד 2012, על 2,800 שקל לחודש בתוספת מחצית מהוצאות החינוך והבריאות החריגות. בנוסף נקבעו בהסכם זמני שהות מצומצמים שלא כללו לינה בבית האב.
בשלב מסוים, על רקע המלצות של גורמי מקצוע הוחלט להרחיב את זמני השהות של האב באופן משמעותי שכולל גם לינה. בעקבות השינוי עתר האב לסעד זמני להפחתת דמי המזונות. בקשתו התקבלה והמזונות הופחתו ל-2,150 שקל בחודש.
בתביעה העיקרית ביקש האב להקטין עוד יותר את גובה המזונות. לטענתו, כיום הוא נאלץ לפרנס משפחה בת שש נפשות, הכוללת בין היתר את בנה של אשתו מנישואיה הקודמים. לנוכח התרחבות המשפחה הוא עבר לדירה חדשה עם משכנתה וחשבונות יקרים יותר והוצאותיו גדלו. התובע חזר על טענתו שהרחבת זמני השהות עם הקטין מצדיקה הפחתת מזונות.
מנגד, האם טענה כי התובע ואשתו מרוויחים יחד 27,000 שקל בחודש, בעוד שלה אין בן זוג שיעזור. לטענתה היא ניסתה בתקופת הקורונה להקים עסק לממכר אוכל ביתי, אך הדבר לא צלח. בהקשר לכך ציינה שרק לאחרונה החלה לעבוד כפקידה בשכר ממוצע של 6,300 שקל בחודש ואין לה הכנסות נוספות מלבד שכרה ודמי אבטלה מעת לעת. לשיטתה, התביעה הוגשה בחוסר תום לב מוחלט ויש לדחות אותה.
43% מהזמן אצל האבא
השופטת דהן חיון כתבה שעילות התביעה מבוססות בין היתר על הרחבת משפחתו של התובע ועל העלייה בזמני השהות שלו עם בנו הבכור מהנתבעת.
ביחס לעניין הראשון קבעה השופטת שלא מדובר בשינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות. לדבריה הצדדים התגרשו בגיל צעיר ותכננו להמשיך בחייהם תוך בניית תא משפחתי חדש. היא הוסיפה בהקשר זה שטענות הנתבעת ביחס לגובה ההכנסות של משפחת התובע לא נסתרה, כאשר אשתו מקבלת מזונות עבור בנה. לדבריה האב לא הוכיח ירידה כלכלית עקב הרחבת משפחתו, ונדמה שהכנסותיו אף האמירו.
שונה הדבר, כתבה השופטת, ביחס לזמני השהות. בעוד שבעבר זמני השהות היו מצומצמים ביותר "כיום חלה חלוקת זמני שהות נרחבת באופן בו הקטין שוהה בבית האב כ- 43% מהזמן". על סמך נתונים שונים כגון דמי השכירות שמשלמת הנתבעת, מצאה השופטת כי חלקו של התובע בהוצאות הקטין – כולל הוצאות מדור ואחזקתו – מסתכמות ל-1,500 שקל בחודש.
בנוסף קבעה השופטת שתחולת החיוב תהיה רטרואקטיבית החל מדצמבר 2021, המועד בו ניתן פסק הדין שקבע את זמני השהות המורחבים.
עם זאת היא סייגה שהתובע יוכל לקזז סכומים ששילם ביתר בתקופה זו רק מההוצאות החריגות, ולא מתשלומי המזונות השוטפים.
הנתבעת חויבה בהוצאות התובע בסך 2,500 שקל.
- ב"כ הנתבעת: עו"ד שלומית סטרוגנו
- התובע לא היה מיוצג
עו"ד אורלי קעטבי עמיר
עוסק/ת ב-
דיני משפחה
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.
פרסומת - תוכן מקודם
פסקדין הוא אתר תוכן משפטי ופלטפורמה המספקת שירותי שיווק דיגיטלי למשרדי עורכי דין,
בהכנת הכתבה לקח חלק צוות העורכים של פסקדין.