פס"ד בתביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף

ביום 08.11.2023 הניחה התובעת כתב תביעה לאיזון משאבים ופירוק שיתוף.

ביום 19.11.2023 ביקש ב"כ התובעת להשתחרר מן הייצוג ומן אותה עת ולמרות הוראות התקנות הציפה התובעת את התיק בשייך ובשאינו שייך.

בתיק נדרשו 210 מסמכים, 65 החלטות, 33 בקשות והדברים מדברים בעד עצמם. ייצוגה העצמי של התובעת, שמא דרך התנהלותה, הפכו את הדברים למכבידים שלא לצורך.

כך או אחרת, הסעדים שבתובענה נוסחו בסעיף 70 לה בזו הלשון:

"70. אשר על כן מתבקש ביהמ"ש ליתן פס"ד הצהרתי ולפסוק כדלקמן;

א. כי התובעת הינה הבעלים של מחצית מן הזכויות בדירות המגורים הבאות: א. הדירה

ברחוב ו' ב. הדירה ברחוב א'. וכן למנות שמאי מטעם בית המשפט שיעריך את שווי הנכסים.

ב. להורות כי חלקות נכסי המקרקעין תעשה באופן בו הדירה ברחוב ו' תירשם על שם התובעת, הדירה ביישוב א' תירשם על שם הנתבע והנתבע יעביר לתובעת מחצית מהפרש שווי הדירות כפי שיקבע על-ידי שמאי מטעם בית המשפט.

ג. כי בכל הנוגע לרכוש שנצבר במהלך 23 שנות הזוגיות של הצדדים, התובעת והנתבע הם בעלים משותפים בחלקים שווים של כלל הזכויות, המקרקעין, הנכסים, הכספים, מכל מין וסוג שהוא, בין בארץ ובין מחוץ לארץ, לרבות ומבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל, קופות גמל, קופות חסכון, קרנות השתלמות, זכות לתשלומי פנסיה, ביטוחי חיים וביטוחים אחרים מכל סוג שהוא, וכן מוניטין וכושר השתכרות (להלן - הזכויות") הרשומות ו/או שהיו רשומות ו/או המצויות ו/או שהיו בשליטתו ו/או באחזקתו של הנתבע או הרשומות על שם אחרים עבור הנתבע. לחילופין יתבקש ביהמ"ש לקבוע כי מחצית שוויון הכספי של הזכויות האמורות שייך לתובעת.

ד. להורות על חלוקה בפועל של הזכויות בחלקים שווים או בחלקים אחרים כפי שייפסק ע"י ביהמ"ש ו/או על השבתן לתובעת ו/או ליתן צו המורה למחזיקים בזכויות לרשום ו/או להעביר על שם התובעת מחצית הזכויות המפורטות ו/או להוראות לנתבע להעביר לידי התובעת מחצית השווי הכספי של הזכויות כפי שיקבע על ידי ביהמ"ש. כמו כן יתבקש ביהמ"ש להוראות לנתבע למסור דווח מפרט על מצב הזכויות והכספים הנ"ל לרבות פרטים מזהים, אופן רישומם, אופן הצבירה, מקום הימצאותם ומקורות המימון.

ה. ליתן צווים וסעדים לגילוי פרטים ו/או חשבונות ו/או כל הזכויות העומדות לזכותו של הנתבע מכל מקור שהוא לרבות בקשר עם עבודתו ו/או חסכונותיו האחרים על מנת לאפשר את מימוש זכויות התובעת. התובעת זכאית כי יינתן צו המורה לנתבע להמציא פרוט מלא ומדויק של כל הרכוש המשותף של הכספים, החשבונות, והפיקדונות המתנהלים על שמו ו/או שהתקבלו בידו ו/או שהוא זכאי להם לרבות זכויות כספיות, מיטלטלין וחשבונות בנק שהנתבע מחזיק בייפוי-כוח לפעול בהם ממועד תחיל הקשר הזוגי בין הצדדים ועד למתן פס"ד בתובענה זו.

ו. ליתן כל צו או סעד אחר שיידרש בנסיבות העניין לשם שמירה על זכויות התובעת לשם הבטחת ביצועו ומימושו של פסה"ד שיינתן בתובענה וּו ולשם הסרת החשש לכל פגיעה אפשרית בזכויותיה, לרבות צווי עיקול ו/או צווי מניעה ו/או צווים הצהרתיים ו/או צווי מרווה ו/או צו אנטון פילר וכל צו זמני אחר שיידרש לשם הבטחת ביצוע כל ההוראות והצווים שיינתנו, וכן לשם הסרת החשש להברחת הנכסים, הכספים והזכויות ו/או העלמת ו/או העברתם לידי צד ג' ללא ידיעתה וללא הסכמתה של התובעת.

ז. יתבקש ביהמ"ש למנות רו"ח או מומחה אחר מטעמו שישום את ערך הזכויות, ולחייב את הנתבע להעביר לבעלות התובעת נכסים בשווי מחצית הרכוש ו/או לשלם לתובעת מחצית שווי הזכויות".

איך בדיוק מפרקים שיתוף בנכס שאינו ע"ש התובעת ואיך כופין פירוק שיתוף בדרך הנדרשת בס"ק ב' בניגוד לדין? לא הסבירה התובעת.

ודוק, כי אף אחת מן הדירות בהן נדרש פירוק השיתוף אינה רשומה ע"ש התובעת.

טענות התובעת בתמצית

יוער כי סיכומי התובעת לאו סיכומים הם, אלא מעין מכתב שלא תמיד קל לדלות ממנו את הנטען. אפילו להפנות לסעיפים לא קל, שכן ספרור אין.

בין השאר טענה התובעת כי הנתבע אמר לה כי כל הנכסים הם של שניהם.

יש למנות גם את תקופת היות הצדדים "ידועים בציבור" לצורך יצירת שיתוף הוני בסה"כ 22 שנים.

צריך לפסוק לפי צדק חלוקתי.

לנתבע בת זוג חדשה.

הנתבע איים שירעיל את התובעת.

צריך לפסוק לטובת התובעת לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון, מה גם שהנתבע הבריח כספים.

הנתבע אמר שגם הדירות הן משותפות.

הצדדים גרו 10 שנים בדירה ברחוב א' ואת הדירה ברח' ו', אליה עברו ושהייתה של א.ש הנתבע, אמר האב של הנתבע כי ייתן אותה לצדדים במתנה.

בנם של הצדדים הוא אוטיסט בתפקוד גבוה.

זכויות הנתבע בדירה שבאו לו מאביו ואחר כך מאמו שקיבלה את הזכויות, כפופות לכך שאמו ידעה שהאב המנוח נתן במתנה בעל פה את הזכויות לתובעת ולנתבע.

השימוש בסעיף 8(2) צריך להיות כי הנתבע הבריח כספים והבן הוא אוטיסט בתפקוד גבוה ולתובעת אין חסכונות והיא השתמשה בקצבת הנכות שלה לצרכי הבית.

אין הסכם שקובע שלתובעת אין זכויות.

טענות הנתבע בתמצית

רק בשנת 2003 החלו הצדדים גרים יחד.

הצדדים מעולם לא חלקו רכוש משותף או נכסים משותפים ונהגו הפרדה רכושית מלאה.

התובעת העלימה כל מידע אודות חשבונות בנק שלה או כל זכות אחרת, למרות טענתה ל"שיתוף".

התובענה והסיכומים אינם מתייחסים לשני כלי רכב של הנתבע ללמדך הכרה בהפרדה רכושית בהם.

מגורי הצדדים יחדיו לא יצרו קשירת גורל, אלא היו משיקולי נוחות ובאין לתובעת מקור כלכלי לשלם שכירות.

הדירה ברח' א' נרכשה טרם הכירו הצדדים וללא משכנתא.

השנים חלפו ורק ב- 2018 ביקשה פתאום התובעת להינשא.

התובעת אפילו סירבה לחתום כנשואה על דרישה בנקאית לנטילת משכנתא על הדירה ברח' א' בשנת 2023.

דירת רח' ו' באה בירושה מא.ש הנתבע לאמו ומשם במתנה לנתבע.

לא הוכחה שום מתנה או כוונה לתת מתנה לתובעת.

התובעת חסרת אמינות.

יש לקבל גרסת הנתבע, שעה שהתובעת לא חקרה אותו כלל.

דיון והכרעה

הערות בפתח דבר

תובענה רכושית, ככל תובענה, מטילה את נטל ההוכחה על התובעת.

מה שקיבל לימים את הכינוי "חזקת השקר" לאמור, כי כאשר נתפס צד בגרסה כוזבת, קורסת כל גרסתו (וראה ע"א 765-18 שמואל חיון נ' אלעד חיון) חל גם בכאן.

כאשר בחרה התובעת שלא לחקור את הנתבע בתירוץ שאימתו עליה ללא כל סיבה אובייקטיבית לסבור כן ובאולמו של ביהמ"ש, נתפסת גרסת הנתבע כמי שהיא תקפה כולה (וראה ע"פ 7915-15 ראמי גדבאן נ' מדינת ישראל).

סיכומי התשובה של התובעת אינם מתמודדים עם טענות הנתבע לעניין אמינותה, או יותר נכון חוסר אמינותה של התובעת.

שאלת אמינות התובעת

מסעיף 1 לסיכומיו כתב הנתבע כך:

"1. במסגרת החקירה פרוט' עמ' 6 ש' 3-23 התובעת נשאלה מדוע בסע' 5 לתביעה היא טענה שעברה להתגורר עם הנתבע בשנת 2000 ואילו בעדותה טוענת לשנת 2001, והתובעת שיקרה כי מדובר בטעות של עו"ד דוידי, אלא שעו"ד פרטוש כתב את התביעה ולא דוידי, לכן קבע מותב נכבד זה, "שמה שאומרת העדה פשיטא אינו נכון". למעשה התובעת טענה בסע' 4 ו -7 לעיקולים ובסע' 4-5, 35, 40 לתביעה שהיא בזוגיות עם הנתבע מאז שנת 2000, ורק לאחר שהוגשה ההגנה בינואר 2024 , שם הנתבע טען כי עבר להתגורר בדירה בהרצליה שרכש בשנת 2001, שינתה התובעת את גרסתה וטענה כי הקשר עם הנתבע החל בשנת 2001 – ראו עמ' 2, 4, 6, 18, 21-22, 24, 34-35, 38 לתצהירה.

2. בנוסף, בפרוט' עמ' 13 ש' 28-31 התובעת סירבה להשיב בת כמה הייתה ל' (בתה מנישואין קודמים) כאשר עברה להתגורר עם הנתבע וזאת במטרה להסוות כי היה מדובר בשנת 2003, כאשר התובעת עברה להתגורר עם הנתבע יחד עם בנה י', ול' עברה להתגורר בבית הסבתא. גם כאשר נשאלה אמה של התובעת בפרוט' עמ' 15 ש' 9-16 מאיזה גיל ל' עברה להתגורר עמה, סירבה העדה להשיב וניסתה להתחמק בטענה כי היא איננה מבינה את חשיבות השאלה, ואף התובעת הנחתה את העדה שלא להשיב לשאלה מחשש פן יתגלה שהמועד שבו עברה התובעת להתגורר אצל הנתבע היה ב -2003 במקביל למעבר מגורים של ל' לבית הסבתא, ולכן ביהמ"ש התייחס בעמ' 15 לפרוט' לעובדה שהתובעת הנחתה את העדה בניגוד לאזהרתו שלא להתערב בעדות".

מסעיף 27 לסיכומיו כתב הנתבע בין השאר לעניין הדירה ברח' ו':

"27. התובעת טענה טענות עובדתיות סותרות לעניין הדירה: בסע' 17 (ד) (2)למזונות נטען כי הדירה היא בבעלות בלעדית של הנתבע, ולא הועלתה שום טענה בעניין זכויות בדירה או בעניין מתנה; לאחר שהוצגו (ביום 15/8/23) ראיות הנתבע לעניין קבלת מתנה, שינתה התובעת גרסתה וטענה שמדובר במתנה לי.נ (ראו תגובה לבקשה להסרת העיקול שהגישה ביום 6/9/23); בסע' 16 לתביעה נכתב כי מ' התכוון להעביר את הדירה במתנה לצדדים (ובעתיד לי.נ), אך בעמ' 6 לתצהירה, שוב משנה התובעת גרסתה וטוענת כי היה מדובר במתנה לצדדים בלבד. באותו תצהיר בעמ' 8-9, 16, 40, 45 חוזרת על כך שהכוונה הייתה ליתן את הדירה במתנה שתעבור לי.נ בגלל שהוא מתמודד עם אוטיזם, ותוך שהיא מתעלמת מכך שלמ' יש עוד נכדים, ביניהם י.ה המתמודדת עם אוטיזם בתפקוד נמוך והיא מוגדרת כסיעודית, ואין סיבה להפלות את י.נ וא' על פני יתר הנכדים. ויודגש – כל הגרסאות השונות המנוגדות והסותרות של התובעת לא נתמכו בבדל ראיה, ואינן מחזיקות מים לאור האסמכתאות שצירף הנתבע.

28. התובעת טענה טענות משפטיות סותרות לעניין הדירה: במסגרת "בקשה דחופה למתן ארכה להגשת התביעה בתוך חודש ימים ויותר" שהגישה התובעת ביום 20/9/23 בתיק 33989-09-23, היא טענה לזכויות בדירה מכוח "הלכת שיתוף", וניתנה החלטה אשר דוחה את הבקשה שלה לאיסור דיספוזיציה בדירה מכוח חזקת שיתוף; ואילו במסגרת התביעה (נובמבר 2023), התובעת טוענת לזכויות בדירה מכוח חוק יחסי ממון, וזאת בניגוד לסע' 5 לחוק הקובע כי נכסים שהתקבלו במתנה אינם משותפים ומשכך לא יאוזנו בין הצדדים. בעמ' 6 לסיכומיה, התובעת מעלה גרסה חדשה לפיה המתנה לתובע אכן ניתנה מאמו של הנתבע (ולא מאביו) וכי מתנה עבור אחד מהם היא למעשה מתנה עבור שניהם, אבל זו גרסה חדשה שמועלית בשלב הסיכומים, והיא מנוגדת לחוק יחסי ממון. החל על הצדדים במועד בו קיבל הנתבע את המתנה ב-2019, כאשר הצדדים נישאו ב -2018.

29. בפועל אמו של הנתבע נתנה במתנה את שני נכסי הנדלן שלה לשני ילדיה: הדירה בו' לנתבע, והדירה בצמרות לאחותו, נאוה דושי. בסע' 17 (ג) למזונות התובעת טענה לזכויות גם בדירה בצמרות, אך בעמ' 2-3 לפרוט' הדיון מיום 7/9/23 וגם בעדותה בפרוט' עמ' 13 ש' 26-27 התובעת ירדה מדרישתה לעניין הדירה בצמרות, ככל הנראה בשל תצהירי מתנה שצורפו לתצהירה של העדה נאוה דושי. הדבר לא מנע מהתובעת להמשיך ולטעון בעמ' 13 לתצהירה כי לנתבע לכאורה זכויות בדירה בצמרות, הרשומה כאמור על שם אחותו.

מסעיף 43 לסיכומיו כתב הנתבע בין השאר כך:

"43.התובעת עשתה שימוש ב -2 צווי הגנה וב -3 תלונות שווא ככלי ניגוח להשגת יתרונות רכושיים במסגרת הגירושין. יובהר כבר עתה כי שתי תלונות במשטרה נמחקו לאחר חקירת הנתבע, ואחת נגנזה אף ללא חקירת הנתבע .בנוסף ,מותב נכבד זה מחק את צו ההגנה שניתן כנגד הנתבע לאחר שהתובעת לא התייצבה לדיון ומשהוכח כי שיקרה לבהמ"ש כאשר טענה שזימון לדיון הומצא לנתבע, למרות שהאישור מהמשטרה הראה כי המסירה לידי הנתבע בוצעה רק לאחר המועד שנקבע (לדיון (תיק הייט 2165-10-23 - החלטה מיום 16/10/23 ומיום 17/10/23 ודיון מיום 11/12/2023).

44.בסע' 23 לתביעה נטען שהנתבע דרש להחתים את התובעת על מסמכים מטעם חברת "גלים" בגין עסקת תמ"א בדירה ברחוב א', בחודש אפריל 2023. בפועל הנתבע הוכיח שההודעה מחברת "גלים" נתקבלה רק ביום 29/5/23 וכי המועד לחתימה על המסמכים נקבע ליום 4/6/23 - נספח ז'.

45.תוך 10 ימים בלבד, ביום 15/6/23 התובעת הגישה בקשה לישוב סכסוך והטילה עיקולים על נכסי נדל"ן של הנתבע. הנתבע הופתע מן המהלך שכן בחודש מאי 2023 שהו הצדדים בחופשה באילת. התובעת מודה בפרוט' עמ' 13 ש' 5-18 שהצדדים היו באילת יחד עם י' וי.נ ולפי נספח י"ח מוכח כי החופשה התקיימה בימים 18-20 במאי 2023 כלומר, טרם נתקבלו בכלל המסמכים לחתימה ביום 4/6/23, ובניגוד לטענת התובעת שהיא נדרשה לחתום עליהם עוד באפריל 2023.

46.בסע' 24 לתביעה טוענת התובעת כי האלימות החלה מאז אפריל 2023 אך כאשר נשאלה על כך בחקירתה, לא הצליחה ליתן תשובה ברורה מתי החלה האלימות לכאורה של הנתבע כלפיה. פעם טענה לחודש מרץ, פעם טענה בסמוך לקרע (אמצע חודש יוני) ושכחה כי עליה לדבוק בגרסתה השקרית) הקודמת כי האלימות התחילה באפריל - ראו בפרוט 'עמ ' 11 ש ' 28 עד עמ ' 12 ש ' 14

47.47 כאמור לעיל, התובעת הגישה ביום 15/6/23 בקשה לי"ס וגם בקשה לעיקולים, במסגרתה לא הועלתה שום טענה בדבר אלימות, ואף הועלה רצון של התובעת לשלום בית - סע' 3 לעיקולים. כאשר נשאלה על כך בחקירתה, לא ידעה התובעת להשיב מדוע ביקשה שלום בית לאחר מועד הקרע, כאשר האלימות הקשה והמתמשכת (לטענתה) הייתה בטרם מועד הקרע. בתחילה, התובעת הביעה תמיהה, לאחר מכן הודתה כי איננה יודעת ולבסוף מילאה פיה מים ושתקה על הדוכן דווקא ביחס לשאלה שעשויה להיות מהותית לגביה, כפי שניתן להתרשם מפרוט' עמ' 12 ש' 31 עד עמ' 13 ש' 4.

48.בפועל, רק לאחר שהתקיימה פגישה ראשונה ביחידת הסיוע ביום 2/7/23 שם סירב הנתבע לתכתיבים רכושיים של התובעת בנוגע לנכסי נדל"ן שבבעלותו, התובעת החליטה להעליל עליו תלונות שווא בגין אלימות, במטרה להרחיקו מדירתו ולקבע את מגוריה בדירתו, וכן במטרה להפעיל עליו לחצים להיכנע לתכתיביה הרכושיים. למעשה, התובעת פנתה למרכז למניעת אלימות במשפחה רק בסוף חודש יולי 2023 מתוך הבנה כי התיעוד יכול לשרת אותה במסגרת ההליך הרכושי – נספח ו' - ולמרות טענותיה כי האלימות החלה מספר חודשים לפני מועד הקרע.

49.כאשר נשאלה התובעת ברחל בתך הקטנה מתי החלה (לכאורה) האלימות של הנתבע ומדוע לקח לה 4 חודשים להגיש צו הגנה נגדו, התובעת לא ידעה להשיב ונקטה בשיטת "השקשוקה" כדי להימנע ממתן תשובה לשאלה זו: "זה חודשים לפני, זאת אומרת בערך במרץ, בואו תעשו חישוב חודשיים לפני... לא הבנתי מה את שואלת. בסמוך לקרע, ממש בסמוך לקרע, זה היה חודשיים לפני... " (פרו' עמ' 12 ש' ש' 3-16), כאשר יש פער של 3 חודשים בין חודש מרץ לבין מועד הקרע בחודש יוני. קשה להעלות על הדעת שאישה שמתארת אלימות כה חמורה איננה זוכרת מתי קרו הדברים, ומה הייתה השתלשלות העניינים מאותו רגע בו (לכאורה) הכה בה הנתבע מספר פעמים בכסא ועד החלטתה להגיש תלונה במשטרה, צו הגנה לבימה"ש ופניה למרכז לאלימות.

50.בסע' 29 לתביעה ובנוסף בעמ' 11 ובעמ' 31 לתצהירה, התובעת טוענת שלא אכלה בבית במשך 3 חודשים שקדמו לקרע, דהיינו בחודשים אפריל - מאי - יוני 2023 מחשש שהנתבע ירעיל אותה ואף טוענת כי הנתבע היה אלים כלפיה בתקופה זו (ראו גם בקשה לצו הגנה מיום 2/10/23 ה"ט 2165-10-23), ככל הנראה, משום ששכחה שבעת שהותם במלון באילת בחודש מאי 2023 היא נהנתה מכל טוב של חדר האוכל במלון באילת - נספח י"ח.

51.בפרוט' עמ' 12 ש' 17-30 התובעת נשאלת כיצד היא מסבירה את הגרסה המתגלגלת והמסלימה שלה לגבי האלימות של הנתבע לכאורה. לשם התזכורת - סיפור שהתחיל באירוע בודד ויחיד של בעיטה בכסא עליו ישבה התובעת בבקשה לצו הגנה (מיום 9/7/23 ה"ט 18643-07-23) אך בפרוטוקול הדיון של אותו צו הגנה במעמד צד אחד מאותו יום (9/7/23) לא מוזכרת אלימות פיזית בכלל אלא רק אלימות מילולית. לאחר מכן ,בסע' 24 לתביעה מנובמבר 2023 פתאום מתגלה שבאותו אירוע בודד הנתבע (לכאורה) הרים את הכסא והכה בו מספר פעמים בתובעת, כאשר עד לאותו מועד לא הועלתה שום טענה למכות עם הכסא. והנה – בתצהירה כשנה לאחר מכן, ספטמבר 2024, פתאום מגלים שמדובר באלימות מתמשכת על בסיס יום - יומי במשך חודשים (עמ' 11-12 לתצהירה).

52.התובעת לא הצליחה למצוא שום תירוץ לגרסה המתגלגלת והמסלימה שלה ולכן בחרה לתקוף את החיים באמירה מגוחכת: "אולי קיבלת דיפלומה מנתחת ניירת. זה באמת נראה מצחיק ... ". -ויודגש אין פה שום דבר מצחיק, אלא שקר עגום חסר פרופורציה שהוביל את הנתבע להיזרק מביתו.

53.חמור מכך - כאשר נשאלת התובעת כיצד ייתכן שאישה רזה שברירית ועדינה כמותה לא נחבלה כלל ממכות נמרצות שקיבלה מן הכסא בו אחז הנתבע שהוא גבר חסון ויציב פיזית, משיבה התובעת בצורה חסרת היגיון לחלוטין כי "חוץ מכאב לא נפצעתי" בפרוט' עמ' 13 ש' 23.

מסעיף 58 לסיכומי הנתבע מצאנו:

54.ויודגש - תלונות השווא וצווי ההרחקה שהוציאה התובעת במרמה מאת בית המשפט הביאו לידי כך שהנתבע מצא את עצמו תוך שעות ספורות מחוץ לדירה שקיבל במתנה מאמו, והכל בשל תכסיסנות של התובעת במטרה לקבל זכויות משפטיות בדירתו ובנכסיו. המסה המצטברת של התנהלות התובעת הופכת את תביעתה לא רק ללא צודקת, אלא גם לבלתי - הוגנת ולו רק ובשל כך יש מקום לדחות הסעדים המבוקשים על-ידה - ראו תמ"ש 10246-12-09 ד.ל נ '.נ.ב

55.בעמ' 4 לסיכומים התובעת מתארת את הסבל של י.נ (המתמודד עם אוטיזם) ביחס לאלימות של הנתבע לכאורה כלפיה, אך היא לא מתייחסת לעובדה כי גם בנה י' מנישואין קודמים, שהיה באותם מועדים בן 23, התגורר יחד עם הצדדים, ולו היה הנתבע מכה את התובעת, י' היה נחלץ לעזרתה. למעלה מכך – מדו"ח חוקר שהוגש לביהמ"ש ביום 25/11/2023 עולה כי אמה של התובעת גרה במרחק הליכה ממנה (של דקות בודדות), ואם התובעת כל כך חששה שהנתבע ירצח אותה בשנתה, הייתה יכולה ללון בבית אמה, שם מתגוררת ממילא גם בתה ל' מנישואין קודמים.

56.בנוסף, לאורך כל ההליך וגם בעמ' 3 לסיכומים, התובעת "תפרה" סיפור שלם לפיו הנתבע לכאורה נטש אותה לטובת מאהבת, אלא שגם גרסה זו לא הוכחה ולא הוצג בדל ראיה לאמיתותה, מכיוון שאין מאהבת, ולא הייתה מאהבת, ומדובר בעוד ניסיון של התובעת לייצר אמפתיה של ביהמ"ש כלפיה, כדי לזכות ביתרונות רכושיים. בפועל, הנתבע לא נטש את הדירה/התובעת, אלא שהתובעת הרחיקה את הנתבע מדירתו - ראו תצהיר של שירה שרון בה,ט 18643-07-23 - נספח י"ג.

57.בע"א (י-ם) 6275-05-10 מד"י משרד הביטחון נ' עזבון המנוח פארס ענאד זבן (נבו,7/8/2011 קבע כבוד השופט סולברג: "מי שפורש מן האמת בעניין אחד, יש חשש שיעשה כן גם בעניינים אחרים. לפיכך, אם נמצא התובע משקר, יש להישמר מפני הסתמכות גם על חלקי גרסתו שלא הופרכו. שיקול נוסף הוא שיקול מוסדי: אין ליתן פרס לדוברי שקר. קבלת גרסה מתוקנת ומשופצת כמוה מחילה על עדות שקר, והסתמכות על ראיות ההגנה כדי לחזק את גירסתה המשופצת של התביעה, כמוה כמתן גמול ותמריץ למי שאינם דוברים אמת."

ויודגש - כאשר מדובר בגרסאות ובעדויות של התובעת אשר ניתנו ביודעין ובזדון בצורה שקרית, ובהעדר ראיות לכל אחת מגרסאותיה, נהיר כי לא ניתן להסתמך על אף אחת מהן, וזאת לעניין טענות האלימות, וגם לעניין טענות התובעת ביחס לנכסי הנדל"ן של הנתבע כמפורט לעיל.

ט. שקרים של התובעת

58.התובעת ציינה בסע' 39 לתביעה ובעמ' 6, 34, 40, 42, 46 לתצהירה, כי בעת ההיכרות היה הנתבע בפשיטת רגל והיא סייעה לו לכאורה לצאת מן החובות. בפרו' עמ ' 3-4 ובהחלטה שם קבע בהמ"ש כי מדובר בגרסת שקר של התובעת, אשר לפי ההלכה שקבעה כבוד השופטת שטיין בהרחבה בע"א 765/18 שמואל חיון נ' אלעד חיון (נבו, 1/5/2019) הצהרת ועדות שקר משליכה על הגרסה כולה. הדבר לא מנע מהתובעת לחזור שוב על טענה מופרכת זו בעמ' 3 לסיכומיה.

59.בניסיון אחרון נואש של התובעת לקשור את גורלה בנתבע ולזייף קרבה בין הצדדים, היא מעלה בעמ' 3 לסיכומים, טענה עובדתית חדשה לפיה היא טיפלה בנתבע בזמן אישפוז בשל מחלת כליות, אלא שהנתבע מעולם לא אושפז בשל מחלת כליות כי מעולם לא הייתה לו מחלת כליות, ולמעשה לא אושפז בכלל מאז ההיכרות עם התובעת, ולא בכדי גם התובעת לא צירפה שום ראיה בעניין זה.

אין מדובר בטענות, אלא בעיקר בהצבעה על העדויות ועם סעיפים אלו לא התמודדה התובעת כלל.

ואולי, כדי להפיס דעת התובעת ולהסביר קביעתי לפיה אין ליחס לתובעת אמינות לשום עניין למעט עובדות יסוד שאינן שנויות במחלוקת, אביא במישרין מפרוטוקול הדיון (חקירת התובעת) מיום 26.11.2023, שם מצאתי בין השאר כך:

"ש.בתצהיר את אומרת שלא היה לך ולא.ש. חשבון בנק משותף. האם היה לכם רכוש אחר משותף? נדל"ן, מכוניות?

ת.רק את חשבון הבנק של י.נ. שנינו בחשבון יחד עם י.נ

ש.אבל החשבון הוא של י.נ?

ת.כן, אבל שנינו בתוך החשבון.

ש.אמרת בכתב התביעה שלא רצית להתחתן כדי לא להפסיד זכויות, על איזה זכויות את מדברת?

ת.אני לא זוכרת שום דבר כזה.

ש.ס 52 לכתב התביעה שלך, איזה זכויות פחדת לאבד?

ת.לא זוכרת שרשמתי את זה.

ש.את אומרת שכשהכרת את א.ש הוא היה בפשיטת רגל?

ת.אמת.

ש.יש לך ראיה לזה שהוא היה בפשיטת רגל?

ת.היו לו הרבה חובות, היה שקוע בחובות, לא ישן בלילות.

בית משפט:

ש.פשיטת רגל זה מצב משפטי, כשאת אומרת על אדם שהוא פושט רגל, היה נגדו הליך, הוא נקט הליכי פש"ר או שזו פרשנות?

ת.הוא היה בפשיטת רגל, היה בחובות מהעסק.

ש.שאלנו אם היה הליך פש"ר או שזו דעה אישית שלך?

ת.לא.

ש.בתצהיר ובתביעה את אומרת שהוא היה בפשיטת רגל, מה מספר ההליך, מי היה עוה"ד, מה היה גובה החובות?

ת.לא השתמשתי בביטוי הזה כי בא לי, ידעתי שהמצב שלו היה בחובות והבנתי ממנו.

ש.האם יש הלוואה בבנק על משכנתא זה אומר שאני בפשיטת רגל? את מבינה מה זה פשיטת רגל

ת.כן, אני מבינה.

בית משפט:

ש.מה זה פשיטת רגל?

ת.שאי אפשר יותר להחזיק את העסק.

החלטה

נחה דעתי כי העדה השתמשה בתישלמה היותו של הנתבע פושט רגל בעלמא היא, מבלי שהדברים יהיו נכונים, תוך שהיא מכתירה אותו בתואר שאין לו ידיים ואין לו רגליים כפושט רגל.

נחה דעתי גם, כי העדה ביקשה דחייה בדיון כאן בתואנה למחלת קורונה שלא הייתה ונבראה ומשכך, מוזהרת העדה כי ההלכה שנקבעה בערעור אזרחי 765/18 מפי השופט שטיין והקובעת כי הצהרת ועדות שקר משליכה על הגרסה כולה, עלולה לחול גם בעניינה".

וכך נמשכה החקירה:

"המשך חקירה:

ש.מתי א.ש קנה את הדירה ברח' א'?

ת.ב 2001.

ש.הוא קנה אותה ללא משכנתא נכון?

ת.אני לא בדקתי אם הוא קנה אותה ללא משכנתא או עם משכנתא, הוא פשוט קנה את הדירה.

ש.תסבירי לי איך זה שבזמן שאת מכירה את א.ש בפשיטת רגל וחובות והוא גם קונה דירה בלי משכנתא, איך זה מסתדר?

ת.מה השאלה?

ש.את אומרת שלא.ש היו חובות ברמה של פשיטת רגל ומצד שני כותבת שבאותה תקופה קנה את הדירה בלי משכנתא?

ת.זה כבר שהייתי גרה איתו, היינו הרבה זמן ביחד, היה לו את העסק עוד הרבה שנים. הכרתי אותו בהתחלה כשהוא פתח את העסק. הכרתי אותו ונכנסתי לגור איתו אחרי תקופה קצרה של היכרות ואחרי הרבה זמן כשכבר כמה שנים העסק היה בפעילות..."

גם בהמשך הפרוטוקול תמצא תביעות שונות של התובעת שאין להן שום בסיס או קשר לנטען כגון הפטר לעדים מלענות ועוד.

ושב אני למסקנתי כי אין לייחס לתובעת שום אמינות.

הדירות ומועד תחילת היחסים

בהינתן כל האמור לעיל, סבור אני שיש לקבוע את מועד תחילת יחסי הצדדים רק בשנת 2003.

שתי הדירות נשוא התובענה באו איפה לידי התובע לפני מועד תחילת יחסי הצדדים, מי במתנה ומי עבודתו של הנתבע והסכם גירושין בטרם נקשרו הצדדים.

ניחא שאין אני נותן אמון בהבל פי התובעת לפיה הבטיח לה אבי הנתבע חצי דירה, לעניין גם אין אסמכתא בכתב, הדירה הגיעה לידי אם הנתבע ולא לידי הצדדים וממנה לנתבע ואילו הדירה האחרת כאמור, נרכשה ללא משכנתא טרם תחילת יחסי הצדדים.

אומר לשם הקצנת התמונה, כי אפילו היו הצדדים נשואים בשנת 2001, גם אז לא הייתה התובעת זכאית לחלק כלשהו בדירות ולו מכוח חוק יחסי ממון המחריג (בסעיף 5) נכסים חיצוניים שלא הושגו ממאמץ משותף.

אזכיר כאן, כי אפילו לטענת התובעת, אם הנתבע לא הבטיחה לה דבר, היא פשוט לא קיימה הבטחת אבי הנתבע שכלל לא הוכחה.

לגבי הדירה שניתנה כביכול במתנה, מצאנו בחקירת התובעת מעמ' 7 כך:

"שאלת בימ"ש:

ש. לשיטתך המנוח נתן את הדירה לשניכם?

ת.כן.

ש.למה המנוח בצוואה לא חשב שהוא נתן את המתנה שאת טוענת לה?

ת.כי זו הייתה כוונת שיתוף ספציפית, הוא הכניס אותי לדירה מרצונו.

ש.זו הייתה כוונת שיתוף ספציפית של המנוח?

ת.כן, לפני שהוא נפטר.

ש.מה זה כוונת שיתוף ספציפית?

ת.חלו על שני הנכסים ברחוב א' וברחוב ו' כוונת שיתוף ספציפית, זאת אומרת שהייתה לו כוונה לשתף אותי.

ש.למנוח הייתה כוונה לשתף אותך?

ת.לא למנוח, לפני שהוא נפטר.

ש. השתמש בביטוי הייתה כוונת שיתוף ספציפית, למי הייתה הכוונה הזאת?

ת.אני אומרת שחלה על הדירות כוונת שיתוף, הוא נתן לנו את הדירה במתנה לשנינו.

ש.למנוח הייתה כוונת שיתוף ספציפית או לא.ש?

ת.לא.ש.

ש.לא למנוח?

ת.המנוח נתן לנו את הדירה במתנה.

ש.כוונת שיתוף ספציפי היא מונח משפטי כמו פשיטת רגל שזרקת לחלל האוויר. המנוח לא היה יכול להיקלע לכוונת שיתוף ספציפית איתך, את טוענת למתנה. כוונת שיתוף ספציפית נוצרת ברכישה לפני הנישואין . אם את מדברת על מתנה, א.ש הוא לא היורש היחיד של המנוח, לכל היותר יכולה הייתה להיות כוונת שיתוף בחצי דירה לא? אז מה את אומרת?

ת.לא קל לעמוד פה ואני גם לא מרגישה טוב, לקחתי 2 אקמול לפני שבאתי. מ', אבא של הנתבע ז"ל, הוא נתן לשנינו את הדירה במתנה, אני גרתי עם א.ש וי.נ' וי' בדירה 13 שנה וכוונת השיתוף הספציפית הייתה כוונה שאא.ש נתן לי להרגיש בדירה הזאת שייכת, וזה של שנינו".

ברור שלתובעת, להבדיל אולי ממי שנעזרה בו, אם בכלל, לניסוח כתבי טענותיה וסיכומיה, אין מושג, שיתוף ספציפי מהו.

אומר שאין שום בסיס לטענת שיתוף ספציפי במי מהדירות, גם במנותק ממה שמסביר אחר כך לעניין היות הצדדים ידועים בציבור והנטל המוגבר להוכיח שיתוף הנכלל בחזקת השיתוף ומחייב סוג של מאמץ משותף לרכישת הנכס.

כזכור, המונח שיתוף ספציפי מתייחס לשיתוף בנכס חיצוני המוחרג על פי חוק יחסי ממון מן השיתוף.

נכון ששיתוף ספציפי יוכר ביתר קלות בנכס מגורים (וראה בע"מ 1398-11 אלמונית נ' אלמוני), אך כלל לא ברור אם אותו כלל חל ללא החמרה גם ביחסי ידועים בציבור (כזכור, בין 2003-2018 לא נישאו הצדדים).

למעשה, לצורך הכרה בשיתוף ספציפי שהוא חריג לדין והוא פרי הפסיקה, צריך בשניים. א'. דבר מה נוסף לעצם המגורים (וראה בע"מ 1398-11 אלמונית נ' אלמוני), ב'. לרוב, העובדה כי הנכס נתכוון מעת רכישתו לצורך מגורי הצדדים.

העובדה כי לימים נולד לצדדים ילד בעל צרכים מיוחדים, אינה דבר מה, גם לא העובדה אם הייתה התובעת מועסקת אם לאו.

למעשה, לא טענה התובעת וממילא גם לא הוכיחה את אותו דבר מה נוסף הנדרש בפסיקה.

ניהול כללי של רכוש בנפרד ובכלל זאת חשבונות בנקים על פני שנים רבות, אינו תורם להכרה ב"דבר מה".

לגבי הדירה שנתקבלה אצל הנתבע במתנה, אז במפורש טענה התובעת למתנה ולא לשיתוף ספציפי ובעיני, ספק גמור אם ניתן לקרוא שלא בנדיר שיתוף ספציפי על נכס שנתקבל במתנה ללא הצבעה על דבר מה מובהק.

לא מצאתי גם דבר מה המצדיק קריאת שיתוף ספציפי בדירה האחרת שלמעשה מ- 10 שנים אינה משמשת את הצדדים למגוריהם ונרכשה בלא משכנתא לפחות שנתיים טרם תחילת יחסי הצדדים.

כאמור, מן הראוי לקבוע כלל ולפיו, התנהלות בהפרדה רכושית היא ההיפך מקיום דבר מה.

ושוב, איני נותן אמון באמירה לפיה "אמר" הנתבע לתובעת כי היא שותפה במי מהדירות.

עתירת התובעת לעניין הדירות נדחית איפה.

ידועים בציבור

הכרה בצדדים כידועים בציבור אינה רק עניין של חיים זמן משמעותי תחת קורת גג אחת והבאה לעולם של פרי בטן.

הפסיקה עוד מימי הלכת דנינו נגד מנע (וראה ע"א 6434-00 רות דנינו נ' משה מנע , פ"ד נו(3) 683)) וגם לאחרונה (וראה רעא 3323/23 שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני) דרשה כמוטיב מרכזי רצון וכוונה לקשור גורל משותף.

סירובם של הצדדים לבוא בברית הנישואים ובכך לפטור עצמם מחובות רכושיות הבאות עם נישואין, יש לו משמעות (וראה ע"א 52-80 ישעיהו שחר נ' מנדל פרידמן , לח(1) 443)).

בפועל, נראה כי קל לראות בצדדים ידועים בציבור, אלא שניתן גם לומר כי חזקת השיתוף אינה חלה עליהם ומבחירתם שלהם.

הצדדים אשר במתכוון מקיימים הפרדה רכושית אגב חייהם יחדיו, התובעת אשר מסרבת אפילו לחתום על מסמכי בנק לאחר הנישואין, הפרדת חשבונות ומקומות הפקדת כספים, כל אלו מעידים על כוונה שלא לקשור גורל מן הבחינה הכלכלית.

אמור מעתה כי מאז שנת 2003, המועד לתחילת היחסים בו נקבה התובעת בכתב הגנתה ועד לנישואי הצדדים בשנת 2018, אין לקרוא על הצדדים שיתוף כלשהו.

היש לצדדים רכוש משותף כלכלי?

אומר ראשית כי השתמטות התובעת מלגלות פרט רכושי כלשהו אודותיה ותביעתה לחלק רק את נכסי הנתבע, אינה תובענה בתום לב על פיו היא מחויבת מלשון התקנות (פרק עקרונות היסוד), גם מכוח הפסיקה (וראה ע"א 1915-91 אסתר יעקובי נ' עזרא יעקובי , מט(3) 529)).

חוק יחסי ממון יוצר חובה לאיזון משאבים בין בני זוג נשואים, למצער לגבי כאלו שנצברו אגב חיי הנישואין עד למועד הקרע, למעט במקרים של הפרדה רכושית מובהקת שנטל ההוכחה לגביה מוטל על הנתבע (וראה ע"א 4385-91 רחל סלם נ' רם כרמי , פ"ד נא(1) 337).

את מועד הקרע בין הצדדים יש לקבוע ביום 11.12.2023, היום בו נפרדו הצדדים בפועל מכוח צו הגנה שהגישה התובעת ואת מועד תחילת השיתוף נקבע ליום נישואי הצדדים באוגוסט 2018 ולשם הנוחות, יום 15.08.2018.

משנכנס הנתבע בברית הנישואין, נתפס הוא מכוח הדין כמתחייב, באין הסכם ממון מאושר בביהמ"ש, לשיתוף בכל זכות וחיוב שנצברו לצדדים או מי מהם מיום הנישואין ועד לקרע.

לא מצאתי לא בכתב ההגנה, לא בתצהיר העדות הראשית של הנתבע די כדי להימנע מקביעת חוק יחסי ממון, עניין שנראה שגם הנתבע היה ער לו אגב הסעד החילופי שהציע בכתב הגנתו.

כספת

וכך מצאנו בחקירת התובעת מעמ' 8:

"המשך חקירה:

ש.בדירה בו' יש כספת?

ת.כן.

ש.את אומרת שא.ש שם בכספת את הכסף שלו?

ת.את מטילי הזהב שקנה מאחורי גבי, המסמכים נגלו אלי רק אחרי זה, מתוך התיק שלו ראיתי את כל המסמכים של פנסיות, פיצויים, שקנה זהב מאיזושהי חברה.

ש.לא ידעת שיש כספת בבית?

ת.ראיתי, אבל הייתי המומחה, אמרתי לו מה זה? הוא אמר לי שזה מה שנשאר לו לגיל 60, הוא רוצה לחיות את החיים שלו, לעשות חיים, היו לו תוכניות, זה לא קשור, מבחינתו זה מה שהוא ענה לי.

ש.שזה כסף שלו?

ת.כן, הוא אמר לי ככה, זה היה בסמוך לקרע, חודש לפני שנפרדנו, בכל הלהט וכל הבלגן שניסה להחתים אותי.

ש.חודש לפני?

ת.כן, זה היה חודש לפני שהוא ניסה להחתים אותי. זה קרה בסמוך לקרע עצמו.

ש.מתי, שבוע לפני שיצא מהבית?

ת.כן, ממש לפני הקרע.

ש.מתי היה הקרע?

ת.שבועיים או חודש משהו כזה, לא יכולה לדייק לך, אבל זה היה בסוף בשיא הלהט.

ש.מתי היה הקרע, מה זה סמוך לקרע? יוני, יולי, אפריל?

ת.באותה תקופה הוא הביא לי מסמך שאוותר על הזכויות שלי, זה היה חודשיים לפני יציאתו מהבית. ב 9.7 היה את צו ההגנה, היה לפני כן צו הרחקה המשטרה, הקרע היה בערך במאי. חודשיים לפני יציאתו.

ש.י' שם משהו שלו בכספת?

ת.אף אחד לא שם שום דבר בכספת, גם אני לא שמתי משהו בכספת. לא נגעתי בזה מעולם.

ש.למי יש את הקוד והמפתח לכספת?

ת.רק לנתבע.

ש.כתבת בהתחלה שהכספת מלאה, ביולי במזונות הזמניים כתבת שהכספת ריקה, אח"כ באוגוסט?

ת.לא אמרתי דבר כזה.

ש.זה כתוב בבקשה שלך?

ת.יכול להיות שהסקתי מסקנה שהיא ריקה, שאולי הוא בא ופתח את הכספת.

בית משפט:

ש.עוד פעם הצהרת משהו שאין לך עליו ידיעה?

ת.הוא בא עם שוטר לקחת דברים, במחשבה שלי אמרתי שיכול להיות שהוא בא ולקח את הדברים מהכספת. חשבתי, אני לא אומרת שהדברים בכלל נעשו על ידיו. במחשבה שלי אמרתי שיכול להיות שהוא לקח, לא שאני יודעת שהוא לקח.

המשך:

ש.אמרת שמאז הצו הראשון א.ש לא היה בבית ואחרי זה שביולי חשבת שהכספת ריקה?

ת.לא, את לא מציגה את זה נכון.

ש.הנחת שהוא לקח?

ת.תני לי להסביר, אני אומרת שביום שהוא ארז את הדברים שלו כי היה צריך לקחת כמה דברים, היה בבית לבד. אמרתי שבטח הוא גם לקח את הזהב איתו כי מן הסתם היה שם לבד ובטח חשב על זה. יכול להיות שלא, לא יודעת, אני לא ראיתי.

בית משפט:

ש.מתי ראית את השקים עם הזהב?

ת.הוא הביא צוות של אנשים שהביאו כספת מאסיבית כבדה והכניס את זה לקיר והיה לו במזוודה שהוא רכש, זה כבר היה אחר כך.

ש.מתי ראית את השקים עם הזהב, באיזה שנה?

ת.באותו זמן שהוא קבר את הכספת.

ש.מתי זה היה?

ת.בסמוך לקרע.

המשך:

ש.הוא מתכנן, מושך כספים ומול העיניים שלך שם אותם בכספת בבית?

ת.רגע, רגע, איפה המפתח והקוד? נגיד ואני טועה.

ש.את אומרת שהוא תכנן, משך כספים ובמקום להחביא אצל אמא שלו, אחותו, בעבודה, הוא שם אותם מול העיניים שלך?

ת.מה זה משנה?

בית משפט:

ש.את אומרת שאדם רוצה להיפרד ממך ושם שקים עם זהב מול העיניים שלך?

ת.מה זה משנה?

ש.זה מה שאת מתארת שהיו העובדות, ככה זה היה?

ת.מה זה ככה זה היה, איך?

ש.אתם לקראת פרידה, אתם במתח, אוטוטו קרע, לא מסתדרים. בצו ההגנה אמרת רצח בעיניים, מה עושה הנתבע לשיטתך? הוא מול הפרצוף שלך לוקח שקי זהב שהבריח ושם אותם בסלון בבית?

ת.זה מה שקרה.

המשך:

ש.ואז אמרת, אני חושבת שהוא בא ביולי לקחת את הדברים הוא לקח את הדברים מהכספת?

ת.המפתח והקוד היה אצלו.

המשך חקירה:

ש.ועכשיו את אומרת שרק לו היה את הקוד והמפתח לכספת?

ת.כן.

ש.תסבירי לי איך בנובמבר את כותבת לביהמ"ש שהכספת מלאה?

ת.איך אני כותבת לו את זה?

בית משפט:

ש.?אם אין לך מפתח למה כתבת לבימ"ש?

ת.לא מבינה את השאלה, לי אין גישה לזה, אין לי מפתח. אני יכולה להישבע פה, אבל לי אין מפתח ואין לי גישה לזה.

המשך

ש.אם אין לך את המפתח איך יכולת להציג שלוש גרסאות לביהמ"ש, שבראשונה היא ריקה, בשנייה מלאה ובשלישית חצי חצי?

ת.אין לי מושג מאיפה את מביאה את הדברים האלה.

ש.את כותבת חצי מלאה חצי ריקה?

ת.אני לא יודעת איפה את רואה את זה.

ש.מפנה לכתב התביעה שלך ס' 32, הכספת חצי?

ת.לא כתבתי חצי.

בית משפט: ס' 32 לכתב התביעה, הנתבע מחזיק כספת שיש לו את הקוד לכספת, כאשר היה פותח את הכספת ראית 3 שקים והוא לקח איתו חלק מהרכוש המצוי בכספת.

העדה: אז מה הבעיה עם זה, לא הבנתי.

מכל האמור לעיל, באשר לקושי ליתן אמון בגרסאות התובעת מביא אותי לדחות את טענות התובעת לעניין הכספת.

הערות נוספות לסיכומי התשובה

השותפות בקבוצת וואטסאפ של בעלי דירות אינה מייצרת בעלות במקרקעין, גם לא אמירה כללית בדבר התנהלות כבעלי דירות בפועל.

העדרו של הסכם ממון פשוטו כמשמעו הוא העדר הסכם וקביעת זכויות על פי דין ולא שותפות אוטומטית בנכסי הזולת.

סוף דבר

מרבית התובענה נדחית.

לאור נוסח כתב התביעה בסעיף הסעדים והקושי ליישמו בכללי הדין, אזי אין לי אלא לקבוע הצהרתית כי הצדדים הם שותפים בשווה בכל זכות או חיוב שנצברו להם או למי מהם מיום 15.08.2018 ועד ליום 11.12.2023.

כל הליך לקביעת מה נכלל בשיתוף ידרוש הליך נפרד לפי סעיף 7 לחוק ביהמ"ש לענייני משפחה.

לאור התוצאה תישא התובעת בהוצאות הנתבע בסך 40,000 ₪.

ניתן לפרסם פסק דין זה בהסתרת כל פרט מזהה אודות הצדדים.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ג טבת תשפ"ה, 23 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.