האישה התלוננה שבעלה אלים כלפיה, והוא הורחק מהדירה. תביעתה לקבל חצי ממנה ומבית אחר של האיש - נדחתה
בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לקבלת 50% משתי דירות המצויות בבעלות הפרוד שלה. מדובר בנכסים שהיו לו עוד בטרם נרקמו יחסי הצדדים, שמאחד מהם הוא נזרק עקב תלונת התובעת על אלימות מצדו. השופט ארז שני קבע שלא הוכחה כוונת שיתוף לגבי הדירות, ולצד זאת פסק שיתר הרכוש המשותף, אותו צברו החל ממועד נישואיהם ועד לפרידתם, יחולק ביניהם שווה בשווה.
במוקד ההליך ניצבו שתי דירות הרשומות על-שם הגבר, ואשר הגיעו לידיו טרם הכירו הצדדים ב-2003: את האחת רכש ללא משכנתה, ואת השנייה קיבל במתנה מהוריו. באוגוסט 2018, לאחר 15 שנות זוגיות שכללה הבאת ילד לעולם, הם התחתנו. הם גרו באחת מדירות הנתבע, כשבשלב מסוים הוציאה האישה צו הרחקה נגדו בטענה לאלימות. לאחר כחמש שנות נישואים, בדצמבר 2023, הם נפרדו.
בתביעה שהוגשה לבית המשפט טענה האישה, בין היתר, שהיא זכאית ל-50% מדירות בעלה לשעבר. היא סיפרה על האלימות שכביכול חוותה ממנו: שזרק עליה כיסא, שהרביץ לה באופן יומיומי, ושאפילו איים להרעיל אותה עד כדי כך שנאלצה לאכול מחוץ לבית במשך שלושה חודשים מחשש שתורעל. לטענתה, חלה כוונת שיתוף ספציפית על שני הנכסים.
מנגד טען הבעל שפרודתו משקרת, וכי מעולם לא היה אלים כלפיה. "תלונות השווא וצווי ההרחקה שהוציאה התובעת במרמה", כך לדבריו, "הביאו לידי כך שמצא עצמו מחוץ לדירה שקיבל במתנה מאימו, והכל בשל תכסיסנות של התובעת, במטרה לקבל זכויות משפטיות בדירתו ובנכסיו". לטענתו, אם אכן היה מרביץ לפרודתו הרזה והשברירית, הרי שהיו צריכים להישאר עליה סימני חבלה. יתרה מכך, אימה גרה במרחק הליכה ממנה והיא יכולה הייתה לישון אצלה, במקום לצד בעלה ה"אלים". בפן הרכושי טען הבעל ששתי הדירות הגיעו לידיו טרם ההיכרות עם האישה, ומכאן שהן שייכות לו בלבד.
טענות שאינן מחזיקות מים
השופט שני ציין שהאישה העלתה מספר גרסאות עובדתיות שאינן מתיישבות האחת עם השנייה. כך למשל, מצד אחד סיפרה שאבי הבעל ביקש לתת את אחת הדירות במתנה לשניהם בלבד, ומן העבר השני גרסה שכוונתו הייתה להעניק את הנכס בכלל לבנם. "כל הגרסאות השונות, המנוגדות והסותרות של התובעת לא נתמכו בבדל ראיה, ואינן מחזיקות מים", קבע השופט. בהמשך הוא כתב ש"אין לייחס לתובעת שום אמינות".
מאחר ששתי הדירות היו בחזקת הבעל עוד בטרם היכרותו עם התובעת, קבע השופטת שהן שלו בלבד, כאשר פרודתו לא הוכיחה שחלה לגביהן כוונת שיתוף ספציפית. השופט הדגיש שגם בהנחה שהצדדים היו מתחתנים כבר ב-2001 (ולא ב-2018 כפי שעשו בפועל) הדבר לא היה מסייע לאישה, שכן דירות הבעל הן בגדר "נכסים חיצוניים" המוחרגים מחלוקת הרכוש השוויונית המעוגנת בחוק יחסי ממון.
בתוך כך העלה השופט ספק לגבי עצם האפשרות להחיל כוונת שיתוף ספציפית על נכס שהתקבל במתנה אצל אחד מבני הזוג, בנסיבות שבהן התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה "דבר מה נוסף" כנדרש בפסיקה. מכאן, שאין לה חלק בדירות.
לצד זאת קבע השופט שהאישה זכאית ל-50% מהרכוש המשותף שצברו הצדדים בחמש שנות נישואיהם, בהתאם לחוק. נוכח דחיית מרבית תביעתה, היא חויבה לשלם לבעל הוצאות בסך 40 אלף שקלים.
- ב"כ הנתבע: עו"ד שני אבידן
- התובעת לא הייתה מיוצגת
המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.